לא מבינה את בעליואני שר


אני מאוד משימתית בנפשי, לסמן וי על משימות מספק אותי, ודברים פתוחים מציקים לי. לכן עם כל שנאתי לעבודות הבית, אני אנסה לקדם את זה כל הזמן ויפריע לי שמבולגן/מלוכלך/יש כלים/כביסה וכו...

בעלי בסגנון נפשי שונה לגמרי, נהיה משותק מעומס משימות, הרבה יותר מפוזר ודחיין. הוא שותף בבית כמעט בהכל (תיאורטית - הוא יודע לעשות כמעט הכל, כמה הוא עושה זה משתנה). אבל מרגישה שזה בעיקר כדי לשמח אותי ולעזור לי, ופחות כי זה חשוב לו.

אני מרגישה לפעמים שיש לו איזושהי בעיית התארגנות, כי מלא פעמים אנחנו מתכננים לו"ז והוא לא קורה כמו שרצינו, או שאני מבקשת שיעשה משהו והוא אומר שכן ובפועל זה לא קורה... ברור לי שהוא באמת מתכוון לעשות, אבל בדרך זה מתפזר לו איכשהו...


זאת התמודדות שלנו בכל מיני אופנים, שאנחנו עושים איתה דרך ב"ה, אבל עדיין אני מרגישה שאני לא באמת מבינה מה עובר לו בראש ולכן לא באמת מצליחה להבין אותו.


עכשו,

בעלי רוצה עוד ילד, עלי זה גדול כרגע, בין השאר בגלל התחושה שאנחנו לא מחזיקים את העומס הקיים... אני יודעת שהוא מאוד עמוס עכשו וקשה לו מאוד ההרגשה שהוא רודף אחרי הזנב של עצמו. כשמנגד אני מרגישה שאני כמעט לבד בענייני הבית, בגלל שהוא טובע בענייניו.


כששאלתי אותו איך הוא חושב שנסתדר אם אני אשכב על הספה כל היום באפיסת כוחות, הוא אמר - אני יודע שזה ידרוש ממני יותר אבל המטרה שווה את המאמץ.

אני באמת לא מבינה איך הוא תופס את זה...

זתומרת מבינה את הרעיון במחשבה, לא איך זה יעבוד במציאות. הרי גם עכשו הוא מלא רצון טוב, אבל במעשים פחות מצליח... כבר עכשו הוא מרגיש שהוא מוצף. אז מה יקרה פתאום שיאפשר לו לעשות יותר?


אשמח לשמוע מחוויית החיים שלכן.

לא איך מחליטים שרוצים עוד ילד, או מי צודק,

אלא ממי שהיא יותר בסגנון הנפשי שלו,

מה עובר בראש.

איפה הפער בין הרצון למציאות

ומה יכול לשנות את המציאות.


באמת חשוב לי להבין.

תודה למי שקראה ולמי שתגיב.

מכירה את הסגנוןoo

זה לדבר הרבה ולעשות מעט

זה לתכנן דברים עם יכולת יישום נמוכה

זה לסכם דברים להבטיח הבטחות ולרוב לא לקיים

לא מרוע לא בכוונה רעה אלא מחוסר יכולת 

לדעתיהמקורית

בתור משימתית בעצמי - זה גם חסרון

הרצון שהכל יהיה מתוקתק שמשפיע על החיים האישיים והזוגיים, לדעתי הוא לא כזה נכון

האמת שגם בעלי כמו בעלך קצת,  ותאמיני לו כשהוא אומר שהמטרה שווה את המאמץ

ומה הכוונה?

את לא משחררת אחותי אז אין לו סיבה לקחת מושכות.

כשהמטרה שווה לו את המאמץ הוא יעשה

כרגע מסתבר שאין לו מטרה כזו, כי את עושה הכל בעצמך בזמן שאת רוצה וקואה לנכון וחושבת שצריך

כשתהיי בעז"ה בהריון ה" חייבת" שבך תנוח והוא יצטרך לעשות במקומך בדרך שלו

ולשחרר אומר שגם אם דברים לא ייעשו, זה שווה את התחושה שלא הכל עלייך ויש על מי להישען

שמותר לך לנוח ולא לעשות

שיש מישו אחר שיעשה

שאת לא כבולה להרגלים ולקווים האדומים שיש לך בראש. זה תחושה של חופש בקטע טוב וזה מפחית עימותים זוגיים

איזה כיף זה להגיע הביתה, לראות שלא הכל מטופטפ ולהחליט פשוט לנוח ולהנמח את ה"חייבת" בצד ולראות שכלום לא קרה מעבר לזה שנחת ויש לך כח והעולם לא התהפך

לוקחת את דברייך בשתי ידייםסטודנטית אלופה
אבל באמת שזה לא כזה פשוט להנמיך ציפיות, הלוואי ואצליח
לוקחת לתשומת ליבי.ואני שר

ברור שמשימתיות היא גם חיסרון ויש דברים שאני לומדת מהקצב שלו ושמחה בהם.

ברור גם שאני צריכה ללמוד לשחרר. לא חדש לי.

אבל, לא חושבת שכרגע הנקודה היא שהוא לא עושה כי אני לא משחררת.

אני כרגע עושה יותר בבית כי אני מודעת לעומס שלו וכרגע אני טכנית פנויה יותר, אז רוצה להוריד ממנו.

ואני רואה שגם דברים שהם לגמרי לגמרי שלו ואני לא אעשה לעולם, לא קורים במשך ימים (היוש לזבל שעדיין מחכה, לתיקון שלא נעשה כבר שבועות, לבגדים משבת שעברה שעוד מונחים באמצע הסלון, לתיקים מהטיול שלו בתחילת השבוע...)


הלוואי שאגיע למצב שאני פשוט לא רואה את זה.

אבל כרגע המצב הוא שאני רואה. זה מציק לי. ואני משתדלת לשתוק. או לבקש בעדינות שיגיע לזה. הוא אומר שיעשה. עובר יום ועוד יום ועוד יום והוא לא עושה.

ובלב התסכול נצבר.

תסתכלי מה כתבתי לךאפונה
עכשיו אני רואה שזה יוצר תגובה להודעה הזו.
מכירה מקרובסטודנטית אלופה

מרגישה שעושה בפער הרבה יותר בבית, למרות שאני העמוסה מבין שנינו. ( אבל חשוב לציין בעלת הציפיות הגבוהות והסטנדרטים הלא מתפשרים, לצערי!)

מה שכן למדתי לשחרר לו תפקידים שהם שלו! ז.א שיעשו כמו שנכון בעינייו,ֶ לא תמיד זה קל אבל שווה!!

וגם הם תחומים בזמן, אני יוצאת מהבית חמישי מוקדם בבוקר וחוזרת בערב.. בזמן הזה תמצא שעה לעשות טיגונים לשבת ולשטוף את הבית.. (באופן קבוע בדר"כ). זה לא יהיה השטיפה שאת אוהבת, אבל שווה🤪😜🫂 

זה שהקטע של התחום בזמן לא ממש עובד.ואני שר

בגדול אין לי כ"כ את הקטע שדברים צריכים להיות כמו שאני רוצה.

אבל הקטע של מתי לעשות הוא מה שמשגע אותי, וכ"כ הרבה פעמים הכרזנו על לו"ז - הפעם ניקיון בחמישי בערב / היום אני אעשה X - וזה פשוט לא קורה...

יכול להיות שיש לו קשיי קשב וריכוז?מתואמת
אם כן, אז כדאי לטפל קודם כול בזה. כפועל יוצא מכך - יכול להיות שהוא יצליח יותר לנהל את הבית וגם להסתכל באופן ריאלי על המציאות, ואז תוכלו להביא עוד ילד...
איך יודעים?ואני שר
צריך ללכת לאבחוןמתואמת

אבל בתור התחלה אפשר לקרוא בגוגל על המאפיינים ולראות אם הם קשורים אליו. ואחר כך ללכת לרופא משפחה.

יש טיפולים תרופתיים שמחייבים מרשם, אבל למיטב ידיעתי יש גם טיפולים "התנהגותיים" (אם אפשר לקרוא לזה כך), ואותם מן הסתם אפשר לעשות גם בלי אבחון מלא. אולי בנות פה ידעו לפרט יותר מניסיון אישי.

גםoo

לי קפץ ישר עניין הקשב

אבל

אני לא חושבת שאפשר לשנות הרבה

בעיית קשב גורמת לבנאדם להתמקד במה שהוא חזק ובמה שהוא מאד רוצה


גם לבעלי יש בעיית קשב

אבל הוא עושה המון בבית

כי זה חשוב לו

כי הוא חזק בזה


מי שהיה חלש בזה עד עכשיו

לא ממש יכול להשתנות

גם לא עם תרופה

אני חושבת שהשילוב של תרופה ומודעות יכול לעזורמתואמת

ברגע שאדם מודע לזה שיש לו קושי, הוא כבר ישים לב לדברים שעלולים להקשות עליו בהתנהלות בחיים, ויפעל לשפר את זה.

אבל באמת לא בטוח... צריך לנסות...

לא מסכימה...בתאל1

בעלי השתנה בזה ועושה הרבה יותר ממה שידע או יכל או חשב בכלל. פשוט החיים מתקדמים והעומס מצטבר ואתה מוצא דרכים להתמודד עם מה שיש לך.

פה אין לו צורך עדיין להתמודד עם עוד ילד אז זה עוד לא קורה. 

השאלה מה קורה כשהוא לא עומד במשימהפרח חדש

שהוא הציב/לקח לעצמו.

אם את באה ועושה את זה בסוף

אז זה נקרא שלא שיחחרת שליטה וזה תמיד יחזור אליך כמו בומרנג

תלויואני שר

יש דברים שהם לגמרי שלו ואני לא אעשה בחיים.

יש דברים שאחרי זמן מסוים אני מתייאשת ואעשה.

כלים שעמדו בכיור 3 ימים, בסוף שטפתי.

כביסה שחיכתה לקיפול כמה שבועות, היה יום שהחלטתי לקפל.

יש רגעים שאני אומרת לעצמי שיהיה לי יותר טוב שהמשימה תיעשה מאשר שהוא זה שיעשה אותה.


הבעיה שלי היא בעיקר באיך שזה גורם לי להרגיש.

והוא רגיש מאוד וקולט את האכזבה שלי.


אבל פה הנושא שאני מכוונת אליו הוא מה הוא חושב שיקרה כשהוא יהיה חייב לעשות יותר? כי כרגע הוא עמוס ומוצף ממש (לדבריו) אז למה הוא חושב שהוא יצליח לעשות יותר?

הואoo

מקווה להצליח יותר

כי חשוב לו ילד נוסף


יש הרבה אנשים שחושבים שהם יצליחו למרות שהם חשבו ככה הרבה פעמים ולא הצליחו

תודה על הדיוקואני שר
זה בדיוק מה שמציק לי...
זה לא חייב להציקoo

זה אופי

זה לא בכוונה

רק כדאי להיות במודעות

ולא לתת לתקוות שלו להשפיע הרבה על ההחלטות שלך

בעיניי זה בסדר לבחור לעשותהמקורית

אחרי זמן מסויים שהקצבת ונמאס לך אבל זה באמת לא יגרום לו לעשות

אני לפחות יודעת לספר שעד שלא שחררתי במקסימום דברים לא קרו

בעלי עם קשב, ויש דברים שהחלטתי שאני לא עושה וזה שלו לא משנה מה (זה בהסכמה חרוב ולפעמים גם לא אבל אני לא מתערבת. שיתמודד. גם אם יש השלכות, והיו לא מעט)


ומסכימה שכדאי שהמשימה תיעשה, לא משנה מי עושה אותה ולכן כדאי להיעזר

מדיח, מייבש, מנקה, קניות אונליין, אוכל קנוי אם מדבר אליכם

אבל בכל אופן אני ממליצה לתרגל שחרור לפני מצבי קצה כמו הריון שמשבית אותך

ודווקא האכזבה שלך סוגרת אותו יותר לדעתי , ולכן הייתי מתחילה מדברים שסביר יותר שייעשו כדי לצבור הצלחות 

אכזבה יכולה לשתק את השניבתאל1

ולא לעשות יותר טוב...

הדימוי עצמי גם ככה למטה. 

אני יכולה לשתף שאני לא מסוגלת להכי עודף משימתיותיעלה ויבוא

אם בחרתי אני עכשיו להיות משימתית הבוקר אני אהיה על זה ואתקתק וזה סבבה


אבל להיות משימתית לפי צורך או קצב של מישהו אחר

משגע אותי


משימתיות שנכפית עלי מוציאה ממני רצון לברוח והכל מרגיש עמוס וכבד ומעיק

כי בלב יש מירמור

זה לא בחירי .

וגם מרגישה שכשדברים נעשים מתדר רגוע יותר

אני אוהבת את מי שאני-אני נינוחה,רכב קשובה לילדים וזורמת

ולא משימתית ודרוכה וכל מה שלא קורה כמו שרציתי מעצבן אותי


ובכלל העיקר שזה מבחירה שלי לא אוהבת להרגיש חיילת של מישהו אחר

מרגישה שלא רואים אותי ככה

טוב לי לבחור מתי כן ומתי לא

ונגיד בעלי החליט לתקתק הערב ולי נכון ערב נינוח

אז אצלינו זה ממש לגיטימי

הוא לגמרי מפרגן לי ומזכיר לי שמעולה שאנוח אם זה מה שנכון לי

וכמובן גם ההפך

וככה לכל אחד יש תחושה שמותר לו להיות מי שהוא

לרוב אנשים משימתיים בטוחים שרק זה מה שנכון ואמור לקרות כרגע ומשדרים את זה לסביבה

ובחוויה שלי התחושה היא שמחליטים עבורי שלא מכבדים אותי


למשימתיות המניע הוא לעשות ולתקתק עבור התוצאה

לאנשים כמוני התדר והאיך דברים יתנהלו וירגישו יותר חשוב מהתוצאה הסופית


משמח אותי יותר בית מבולגן אבל כשאני מרגישה שהיתי בקצב שכיף לי ואמא טובה וכיפית ופנויה ושנתתי לעצמי גם זמן לעצמי.

וברור שהכי כיף לי להצליח גם וגם

אבל אוהבת להיות מדוייקת לכוחות שלי ולסיטואציה

כשבוחרת בזה וכשזה מסתדר בקלות אז מצוין

אבל זה לא שרק המשימתיות היא האופציה היחידה ואיך נכון להתנהל

יש פה בחירה וטוב לי להחליט כל פעם לפי מה שנכון


מקווה שזה קצת עזר לך להכנס לראש איר


תודה!ואני שר
שיקפת לי יותר את ההלך הנפשי.
השאלה היא אם את גם משימתית לפעמים.ואז את תראי

אני משימתית להחריד ומקבלת את זה שלא תמיד זה כיף או נוח לרקוד לפי החליל שלי בעניין הזה.

מצד שני לא מסוגלת שאחרים שנמצאים לידי (זה יכול להיות גם בעבודה וכו) פשוט תמידדד לוקחים את הזמן ולא זזים.

אני כזאת במידה מסויימת. וחייבת להציע- אוליאנוונימית1

יש לו ADHD?

לי יש. ורק בשנה האחרונה למדתי על זה קצת יותר והבנתי שקושי בהתארגנות זה חלק בלתי נפרד מזה.. וכמה שזה משפיע על החיים בבית וואי.


 

בימים שאני בבית לבד, אני מקדישה את כל היום לסדר ולנקות. ובעלי מגיע הביתה וזה לא נראה שונה בהרבה ממה שהיה בבוקר.. והוא לא מבין מה קרה. ואני גם לא. ואז הוא תוך שעה מתקתק והסלון מטבח מסודרים, וזה מתסכל ברמות שאין לתאר. כי אני באמת מנסה ופשוט לא מצליחה לתקתק כמוהו.


 

אבל- זה לא אבוד. עם המון עבודה קשה אני מצליחה להגיע להישגים. לומדת איך להתמקד. לומדת לכתוב לעצמי משימות ולתעדף...


 

אבל בעיניי מה ששינה את הכל- זו העזרה.

אני מביאה מנקה שעתיים בשבוע כדי לשטוף את הבית ולעשות את השירותים. משנה עולם!! כי זה מפחית ממני עומס ואני יכולה הרבה יותר להתמקד בדברים שרק אני יכולה לעשות.

אם שניכם בעומס, ואתם מסוגלים כלכלית, למה לא לקחת עזרה כזאת? זה פשוט שינה לי הכל.

לא יודעת...ואני שר

תודה על השיתוף.

לא יודעת אם עזרה זה העניין, כי בסוף זה לא פותר על הזבל, הכלים בכיור כל יום, הבגדים המפוזרים ועוד שלל דברים קטנים שיכולים לשגע אותי...

צריכה לחשוב על זה.

שלל זאת מקודת המפתחאמאשוני

מסכימה עם מי שאמרה שנראה שישה משהו עם קשב.

למי שיש בעיית קשב, אם הוא צריך לעשות *שלל*

דברים קטנים זה יכול להוציא אותו מדעתו.

יותר קל להם לעשות משהו אחד גדול, מאשר הרבה דברים קטנים.

יש אסטרטגיות התמודדות, זה נקרא טיפול קוג-פאן

אבל זה צריך לבוא ממנו.

בכל מקרה בראש ובראשונה צריך להגדיר משימות ספציפיות ולא "שלל"

תבחרי או תבחרו יחד שלוש משימות שגרתיות שהוא אחראי עליהם.

אפשר להכין לוח והוא יסמן כל יום.

תחשבי מה יכול להקל על היומיום ולחסוך את ההתמודדות הזו כי זה לא ישתנה לפי כמות הילדים, זה לא שיש פה משהו שהוא צריך ללמוד ואח"כ להביא עוד ילדים.

אותה התמודדות תהיה לך עם ילד אחד או עשרה. תחשבי על דברים כמו מדיח, שואב שוטף, מייבש, רכב, קניות אונליין וכד'. כי זה דברים שכם אם כרגע אין תקציב, אפשר לפעול כדי להשיג אותם.

יכול להיות שעדיף להתמקד בלהגדיל הכנסה מאשר לנסות לגרום לו לעשות הרבה דברים קטנים.

לגבי קיפול כביסה מכל הסוגים למשל, זה הר בשביל מי שיש לו בעיות קשב.

אם תתני לו לקפל 100 פריטים מאותו דבר, יהיה לו יותר קל מאשר 100 פריטים שונים, שצריך גם לדעת מה שייך למי ולאיזה ערימה זה מתאים.

אפשר לתת לו למשל לקפל מצעים ומגבות, ואת את כל השאר.

וגם בהריון לא חייבים ממש לקפל, אפשר להסתפק בהפרדה לערימות.


בגדים מפוזרים ובהמשך משחקים מפוזרים, זה ממש ממש משימה קשה למי שהראש שלו עובד אחרת,

יש לי ילד בן 4 שמסדר הרבה יותר ביעילות מילדה בת 12.

אני חושבת שעצם המודעות שלך כן יכולה להשפיע על התחושה הכללית וההתארגנות בהתאם.

במקום להשקיע אנרגיה בלגרום לו לאסוף בגדים מפוזרים, תבקשי ממנו דברים יותר "גדולים"

ואת תתפני לשלל הדברים הקטנים.

תודה!ואני שר

דייקת לי פה דברים חשובים.

ב"ה כסף זאת לא הבעיה כרגע, צריך לחשוב מה באמת יקל עלינו...

מדיח זאת אחלה עוזרת!!בתאל1

רק אומרת

וואי כמה עוזר! במקום שעה עכשיו לפנות זמן לעמוד ליד הכיור- חמש דק' והכלים במדיח.

אנחנו הפוכים מכםאפונה

אני כמו בעלך (כן זה מן הסתם קשור לבעיית קשב)

מתקשה להחזיק משימות בשגרה,

בעלי נמצא הרבה פחות בבית ובזמן שהוא נמצא הוא מתקתק.


אני משתמשת בכלים שעוזרים לי

למשל אם בא לי שהבית יהיה נקי אני משאירה אותו לשכנים לשבת, כי אין סיכוי שאצליח לתקתק סתם ככה.

אם לנסח את זה ככלל, כדי לעשות - בעלי צריך זמן, אני צריכה מוטיבציה.


בכללי אוירה וסטרס מאד משפיעים על האנרגיות והיכולת המיקוד שלי, זה מתנגש עם המשימתיות של בעלי וזה שהסטנדרט שלו בסדר וניקיון הרבה יותר גבוה משלי.

פעם הוא היה אומר לי שהוא לא מבין איך אני יכולה לשבת ללמוד, נניח, כשהבית הפוך. עניתי לו שהוא היה מת להיות מסוגל לעשות את זה בעצמו

אבל הגישה שלו בהחלט משפיעה, ככל שהוא פחות רב עם המציאות (עומס, ילדים, בית מלוכלך) כך יש לי יותר אנרגיות לעשות בעצמי בכיף.


תודה!ואני שר
שיקפת ממש טוב ודייקת לי דברים.
מאד מכירה מקרובבתאל1

ויוכלה לומר שעם השנים ומס' הילדים זה משתנה.

כנראה הוא עם בעיות קשב וריכוז כלשהן אז קשה לו באמת. הוא מאובחן? אם כן ריטלין באמת עוזר..גם למבוגרים ובעיקר כשצריך לתקתק משימות.

דבר שני כלים ניהוליים לסדר יום וכו' זה נרכש גם כשקשה לרכוש את זה. אז אם המטרה ברורה ויש בשביל מה להשתפר זה יקרה בעז"ה.

קחי בחשבון שיש מצב שתצטרכי עזרה חיצונית אחרי לידה או לפני ..תלוי איך את עוברת את זה. אבל הרבה אנשים לוקחים עזרה בלי קשר למה הבעל מסוגל או לא. 

עוקבת..השם גדולל
זה אני ובעלי רק בהפוךהבוקר יעלהאחרונה

אני אומרת נסתדר, גם כלכלית גם פרקטית. ה' יעזור

והוא לא מבין את צורת החשיבה הזאת. הוא מאוד ריאלי. ואומר אם קשה עכשיו איך נוסיף עוד ילד?

בקיצור זה מוכר לי, גם אנחנו מאוד שונים.

ההריונות שלי קשים ואני יודעת שזה ידרוש אבל זה שווה את זה בעיני, עוד תינוק. 

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

לא. הוא החדיר את אותו ההתקן בהיסטרו'אמהלהאחרונה

אני הלכתי למרכז בריאות האישה כדי לבדוק למה יש דימומים ואז אמרו לי שההתקן זז

אח"כ הפנו אותי להיסטרו'

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדש

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.י

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

בחורף האוויר הרבה יותר יבש. לכן גם האטופייםאמהלה

סובלים הרבה יותר בחורף (גם פסוריאזיס יותר גרוע בחורף)

וגם אנשים עם עור רגיל בד"כ מתייבשים יותר... כמה אנשים צמודים לקרם ידיים עכשיו? הרבה יותר מבקיץ.

יכול לביות גם כמה רמות לאוטופיקילד בכוראחרונה

אצלנו זה בא והולך.. וזה יחסית קל

אבל זה מציק להם וכמה ימים עם הקרם והם מתאפסים

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

שאלהאחת כמוני

לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?

אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏

לא תמיד זה מספיק.מוריה

יש תרופה נוספת שנותנים במקום, שנחשבת ליותר טובה בנושא הזה.

(יודעת על אסותא אשדוד שנותנים)

ילדתי שם פעמיים עם pph ולא נתנו לי^כיסופים^

פשוט נתנו לי פעמיים- שלוש פיטוצין אחרי לידה ועקבו מה המצב (אולי זה לא היה עד כדי כך חמור)

איך את יודעת שזה פיטוצין ולא החומר השני?מוריהאחרונה

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

וואי תודה רבה רבה על הפירוט!ברכה כפולה:)

מעריכה

מעקב כזה צפוף עשו לך בגלל שלא ידעו אם יש מחיצה או בלי קשר? כי לפי מה שהבנתי מהרופא זה רק מעקב זרימות פעם בשבועיים..

אני פשוט לא מצליחה לדמיין את הכובד, בד"כ אני די קטנה, מבינה שיראו עלי יותר מהר אבל קשה לי לדמיין שאני אומרת לאנשים תאריך שונה, או שאני אנסה להגיד משהו אקראי כזה.. (הבעיה שאצלנו גם ממש מקןבל לשאול שבוע מדוייק..)

אני לא מהמרכז בכלל, אם הכל יהיה בסדר זה גם חשוב למצוא מומחה במיוחד או שאפשר רופא הריון בסיכון רגיל?

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

תודה רבה!!ברכה כפולה:)

מעודד

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמי

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

אמן!!ברכה כפולה:)

תודה

אני עוד כל כך חוששת ודואגת (תמיד אני כזאת, ועכשיו פי שניים..) שעוד לא הגעתי לחשוב על ההמשך.. או שאני מדחיקה😅

עוד דברים שחשבתי עליהם. אבל זה יותר להמשך.מוריה

להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.

להתכונן לאפשרות של פגייה.

להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.

להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה

להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.

להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.

בהצלחה.

בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

המשפט הראשון זה נוגע להריון?ברכה כפולה:)

בד"כ אני כן מתפקדת סבבה עד הסוף..

ותודה על ההמשך, שומרת לי לעוד כמה חודשים בעז"ה

כן. גם.מוריהאחרונה

הריון תאומים דורש יותר בד"כ.

וגם לפעמים נאלצים להוריד בילוך מבחינה רפואית.

מזל טוב. לי היה ביבי. אז זה לא אותו דברפרח לשימוח🌷

הבטן גדלה מאד מאד.

בשבוע 13 כבר ראו ממש.

אבל זה לא הריון ראשון שלי.

זה היה הריון רביעי

ילדתי בשבוע 37

ההמלצה שלי היא המון עזרה. גם בהריון וגם אחרי לידה. לאורך שנה אחרי הלידה הייתה לי עזרה פעמיים ביום

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוני

נכון! הוא באמת יוצא דופן(: וצריך לשים לבקנמון

שהשקית שלו לא 'חונקת' את שאר הירקות במגירה..

מענייןאחת כמוניאחרונה

גם קישואים את מאחסנת בלי שקית?

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרום

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

את צודקת. זה הדבר היחיד שיש דעות מסוימותאמא לאוצר❤

שהוא יכול לגרום לנזק

אבל זה ממש לא מוכח בדיוק כמו שלא מוכח שזה עוזר 🙂

שאר הדברים אין שום דעה בכלל שיכולים לגרום לנזק איךשהו

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

לדעתיבאתי מפעם

מה שהכי חשוב זה להגיע כמה שיותר רגועה נפשית.

אם התעסקות הזאת מרגיעה אותך, מצוין,

אם זה מכניס אותך לסטרס אז ממש לא.

אגב, אצלי לידה ראשונה עשיתי לי קצת עיסוי פרינאום ויצאתי עם תפרים , בשאר הלידות לא עשיתי כלום וב"ה בלי תפרים.

אבל הרבה פעמיםנעמה301

בלידה ראשונה יש תפרים ובלידות הבאות לא, אז זה לא אומר כלום על יעילות העיסוי.

בכל אופן את צודקת שחשוב לבוא רגועים, וכדאי לא להשתגע על זה גם אם מחליטים כן לעשות ולא להתבאס אם לא עזר בסוף..

בדיוק. זה מה שאני באה להגידבאתי מפעם

שזה בתכלס לא שינה במשהו... מה גם שלא עשיתי את זה מתוך רוגע, זה היה לנסות רק שלא יהיה תפרים! וזה גם היה ממש לא נעים.. אז לא לעשות סתם ולסבול, העיקר הרוגע הנפשי.

ועוד משהושמ"פ

כדאי מאוד להתכונן לאחרי לידה ... יש הרבה פוקוס על הלידה עצמה אבל האחרי חשובה לא פחות ( ואילו יותר )

ברמה הפרקטית, לקנות תחתוני קוטסט לימים הראשונים, נורמלקס / מיץ שזיפים להקל על יציאות ( במיוחד עם יש תפרים ) ברגע שהתחילה לי הלידה התחלתי לאכול כמויות של שזיפים 😂.

אני קניתי משחה אזרקעין כי בלידה הראשונה היה לי כאבים נוראיים וטחורים ואז ללכת לקנות זה סיוט. לקנות בקבוק פרי לשטיפה ולהקלה כשהולכים לשירותים ( ולא, בקבוק רגיל ממש לא אותו דבר מניסיון ) יש משחות וכל מיני דברים להקל על תפרים ( אני הזמנתי מחול למשהו שהגיע אז לא יכולה להמליץ )

עוד המלצה קצת יקרה זה להתחדש בתחתונים מחזור 100% כותנה. בימים הראשונים שמתי תחתוני קוטסט בבית חולים כי לא היה לי ראש להתעסק אבל אחר כך עברתי עליהם וזה פשוט היה מדהים, כשיש תפרים והאזור רגיש פדים עושים לי רע ואני לובשת אותם על יום עכשיו.

וכמו שיש הכנה נפשית ללידה גם לנסות להתכונן לאחרי...

בהריון ראשון כולם הכינו אותי ללידה והופ אחרי הלידה הייתי בהלם טוטאלי ...

לא יכולה להגיד לך איך תרגישי, בדיוק שכל לידה שונה גם ההתאוששות היא שונה ( אחרי 2 הלידות שלי הרגשתי שונה לגמרי באחד נוראי שפשוט בכיתי בלי הפסקה, לא התחברתי לתינוק בחודשים הראשונים, חרדתית ברמות ובשני היה לי חוויה הפוכה לגמרי בשניהם יכולים לקרות )

מכירה נשים שיומיים אחרי לידה כבר הולכות לעשות קניות ( לא מומלץ ) ואני על הסקאלה ההפוכה שלא זזה 6 שבועות וזה בסדר ! ( ברור אם משהו לא מרגיש נכון ללכת להבדק אבל לדעת לא להשוות את עצמך לאחרות... )

בהצלחה ולידה קלה בעיתו ובזמנו ההתאוששות קלה

אמן תודה רבה, איזה תחתונים 100% כותנה את מתכוונת?הרמה

תחתוני מחזורשמ"פ

לי יש של חברת כותנה

תחתוני מחזור - כותנה

אני שמעתי הרבה המלצות על ליליבלוםראשוניתאחרונה

מה זה בקבוק פרי?נעומית

כמה תחתוני מחזור מספיקים לאחרי לידה?ראשונית

מתכוונת לקנות לקראת הלידה הבאה