ברור שזה מצב יותר טוב מאשר סמארטפון,
ועדיין ברגע שיש קליקה של ילדים עם טלפון,
והם יכולים להתקשר ולקבוע דברים, הם גם מקבלים ביטחון לעשות דברים שאחרת היו שומרים עוד קצת על התמימות וההנאה מהדברים הפשוטים של החיים.
אני רואה על הילדים שלי שאפילו טלפון צעצוע מוציא אותם מדעתם, אז מבינה מה היחס שהם נותנים לטלפון וזה עוד יותר גורם לי לדחות את הדבר האמיתי שיהיו קצת יותר בשלים וקצת יותר "בני אדם".
נגיד המורה של הבת שלי סיפרה שבבת מצוות שמביאים טלפונים, יש קטע לבנות שהן כל הזמן מתקשרות לחברות לבדוק איפה הן ואחת מחכה לשניה מחוץ לאולם במקום פשוט להיכנס בטבעיות ולהתגבש כקבוצה בפנים.
ואם יש ילדה שקורה לה משהו אז פתאום נהיה עניין חברתי להביא אותה,
ואם זאת התוצאה, זה מעודד בנות ליצור "עניינים"
וגם כשחוזרים מהבת מצווה הן מתנהגות בצורה מוזרה ודרמטית.
לבת שלי יש בשבט בנות שמגיעות מבי"ס אחרים,
ויש בנות שמגיעות מאותו בי"ס ויש להן טלפון (לא יודעת אם פשוט או חכם)
והבנות האלו דבק בצורה הזויה, לא מסוגלות להתנתק יד ביד (ילדות בנות 12)
ואם המדריכות מפרידות הן מתקשרות אחת לשניה תוך כדי ששתיהן בפעולה..
הבן שלי קיבל טלפון לקרטת סוף ז' (הוא ביסודי עד ח')
ופתאום התחיל לקבוע עם חברים יציאות רחוק מהבית בלי לשאול אותנו קודם ולא הבין מה הבעיה בכלל כשדיברנו איתו על זה.
(דברים כמו ללכת לשיעור תורה עם מגיד שאנחנו לא מכירים באיזור ממש רחוק בעיר)
כמובן שדיברנו איתו אבל הוא בגיל שיש עם מי לדבר.
יש לי חברה מהעבודה שהילדים שלה יותר גדולים מהילדים שלי וכל החזרה שלהם הביתה נראית כמו דרמה בלתי נגמרת, עשרות טלפונים כל יום מהדרך
בעוד שהילדים שלי יש להם סדר מובנה והם נצמדים אליו, הם מגיעים הביתה ומסתדרים לבד.
נדיר מדי פעם מתקשרים מטלפונים של הורים אחרים לשאול אם אפשר ללכת לחברה או חברה יכולה לבוא, שגם זה מבחינתי מיותר. איפה הימים שהיינו קובעים מראש ולא באותו הרגע.
אני לא יודעת אם טלפון גורם לבעיות חברתיות וחרדתיות או מקצין בעיות קיימות, אבל גם אם רק מקצין, בעיני זה פשוט מיותר.
זה כמו להבדיל, שפעם לא היה אפשר ליצור קשר עם חיילים בחזית, היו מגיעים מכתבים אחת לשבועיים וזהו.
היום אם הוא לא זמין 3 שעות זה ברמת חרדות כבר..
אז ילדים? הזמינות הזאת ואובדן התמימות והפשטות בעיני יש לזה מחיר.
