יש דבר כזה?
מתביישת אפילו לשאול 😔 אבל כבר קשוח לנו מאוד בבית. בעלי המון לא בבית הוא לומד ובמקביל עובד אני גם ככה גמורה אחרי הצהריים -עובדת גם. והילדון המתוק הזה לאחרונה לא רגוע בכלל. רוב הזמן נןדניק ובוכה ולא רגוע. בדקנו אצל רופא כמה פעמים והכל בסדר.
יש עוד ילדים בבית וקשה לי מאוד עם הבכי הזה שלו. לפעמים אני מאבדת את זה כבר
כמה אפשר לשמוע את הבכי הזה?
יש דבר כזה משהו להרגעה קצת?
בבקשה אל תשפטו גם ככה אני במצב לא משהו בגלל זה לאחרונה 😢. הוא ילד ככ מתוק אבל זה יוצר לי ריחוק ממנו
קודם כל זה בסדר, גם אני לפעמים חשבתי ככה בדיוק. אבל אני לא יודעת אם יש דבר כזה..
שמעתי שפעם בקום המדינה בבתי הילדים המטפלות היו נותנות איזשהו חומר לילדים שבכו/ השתוללו יותר מדיי וזה גרם להם פשוט לישון באמצע היום, אבל לא חושבת שזה חוקי היום
בכל מקרה
אני זוכרת שהגדולה שלי בגיל הזה הייתה בלתי נסבלת ולאחר מכן גיליתי שבקעו לה הטוחנות וזה הטריף אותה. ניסית לתת לו אקמול לבדוק אם הוא נרגע?
הזוי...
היה נפוץ בקיבוצים, ביתי ילד ששם הילדים גדלו.
הייתי מנסה לחקור אחריו כמה ימים ברצף ולראות האם זה מגיע בעקבות משהו ואז מבינה מה הטריגר לזה
ראיתי אצלי שהיה בערך בן שנתיים וחצי נולדה לו אחות וכל פעם שנכנסתי להניק אותה הוא היה נהיה מזה בכיין ועצבני על כלום ואז קלטתי שזה בגלל ההסתגרות שלי
ופעלתי אחרת ובאמת העצביים נגמרו..
אולי זה לא יעזור אבל להזיק זה בטוח לא 
קחי כמה ימים של הסתכלות יתר עליו ואולי זה יעזור לצמצם את ההתנהגות
עייף?
אולי יעזור לצאת אתו החוצה להוציא קצת אנרגיות?
הוא חולה הרבה. שבוע שעבר היה עם חום יומיים ועבר לו, עכשיו שוב עלה לו החום. אחרי שהיה באי שקט ולא רגוע בימים האחרונים.
לפני שהוא חולה- במחלה וקצת אחרי הוא ככה לא רגוע, ברמה של בכי ונודניק כל הזמן. מגישה לו לאכול הוא יעיף את הצלחת , יתן לו לשתות יעיף את הבקבוק/כוס, יזרוק משחקים עכשיו עזבו את הבלאגן זה פחות קריטי לי, העניין שהוא בלופים חוזרים של מחלות כאלה ואחרות וכל הזמן הוא נודניק ולא רגוע
הוא נמצא במסגרת ובגלל זה הוא חולה הרבה אבל כל המסביב של המחלה מעיק מאוד.
הוא הקטן בבית וממש רוצים להביא עוד 1 ולא יכולים במצב הזה. ממש סביבו כל היוםמעד שבוא נרדם
גם אחהצ וגם בשבתות שאנחנו איתו בבית
אני ממש ממש מבינה אותך... גם לבת שלי הייתה תקופה כזו בגיל הזה, וגם עכשיו אני מפחדת נורא מכך שתהיה חולה, כי זה הופך אותה לעצבנית ואגרסיבית.
אם כשהוא בריא הוא בסדר ושמח ומשתף פעולה, אולי צריך לנסות לוודא שלא יחלה? תוספת ויטמינים וכו'. (לא יודעת אם באמת יש אפשרות כזו...)
כמה ימים היה ממש לא רגוע בקטע קיצון אפילו (כי הוא ילד טוב שלא מרגש כשהוא בריא) ולא הבנו מה יש לו כי לכאורה היה נראה שמרגיש טוב והנה בערב גיליתי שיש לו חום. לא הפתיע אותי האמת
אבל מנסה לבדוק אם יש משהו שאפשר לתת קצת להרגעה אפילו טבעי
כי שוב הוא חולה הרבה אז הוא מקבל כבר, להעמיס עליו עוד תרופות כשהוא כביכול לא חולה?
נראלי מיותר. אני מוצאת את עצמי לוקחת רסקיו וכאחה כדי להירגע ולא לכעוס עליו אבל לא ממש עוזר
לא רואה מה הבעיה האמת
כשאני לא מרגישה טוב גמני לוקחת, וזה מקל
אבל זו אני🤷
וגם שהוא בוכה המון אבל זה נמשך כמה ימים ולעיתים גם תקופות אז לא שייך לתת אקמול כל יום שהוא נודניק
הוא ככה שהוא מפתח משהו אבל בגלל שזה קורה הרבה לאחרונה אני כבר מאבדת את זה
מה זה תקופות? אם זה תקופות אז אולי צריך לעשות בדיקות מקיפות ואולי זה התנהגותי, לא יודעת
אבל אם הוא לא מרגיש טוב אז אני הייתי נותנת
ואם כבר עדיף נורופן שמשפיע ליותר זמן ולא אקמול
זה יקל ל כולכם אז בעיניי לפחות לא בעייתי
חודשים?
אני אישית כן בגישה של לתת אקמול או נורופן כשחולים / סביב מחלה.
זה עוזר גם לאי שקט.
כתוב מינון וכל עוד את לא עוברת את המינון זה נראה לי בסדר.
אם מדובר על שבועות ארוכים, אז את יכולה להתייעץ עם רופא לוודא שזה בסדר (בהנחה שזה עוזר כמובן)
הגדול שלי היה מטריף אותנו. באמת
כל השכונה הכירה את הזוג עם הילד הצרכחן (גם היו לו טונים בלי עין הרע..)
היום למפרע אני יכולה להגיד שהוא סבל מאד כי היה לו בעיה בוויסות חושי (יש לו עדיין, אבל זה הרבה יותר קל מאז שהוא מדבר וגם טיפלנו אז הוקלו התסמינים)
אבל אני זוכרת שחברה אמרה לי פעם
כשאנחנו לא מרגישים טוב, אנחנו לוקחים אקמול. אנחנו לא צריכים 'סיבה', נכון?
אז הדרך של ילד להגיד שמשהו מציק לו זה לבכות. אם הוא באי שקט מתמשך ושללת רעב/עייפות/ שערה קשורה/קור/חום וטאבר לפי הגיל,
אולי הוא פשוט צריך אקמול.
ומאז נתתי יותר בכיף.
הרבה פעמים ילדים מוציאים שיניים ובוכים כי כואב להם.
לפעמים כואב להם הבטן.
הרבה פעמים יש מחלה שמגיעה אחרי כמה ימי בכי- ולמפרע אני תוהה למה הם היו צריכים לסבול?
במיוחד שאת אומרת זה לא המצב היומיומי אלא מדי פעם, עכשיו תקופה כזו.
אז תני לו
הבעיה בבכי היא לא ש*את* סובלת (חד משמעית זה סבל! אני בצד שלך)
הבעיה שהוא מביע בזה סבל *שלו*.
זה א'.
חוצמזה אם הוא חולה הרבה אפשר לנסות לתת משהו טבעי לחיזוק.
ועוד משהו שאמא שלי אמרה לי עם הגדול שלי
שאם אני מרגישה שאני מגיעה לחוסר שליטה מרב בכי
לשים אותו בחדר
להגיד לו אמא הולכת להרגע
ולצאת, ולסגור את הדלת לכמה דקות.
כי זה עדיף מאשר שבחוסר אונים רגעי אטלטל אותו חזק מדי או משהו כזה חלילה
(שוב, ילד שבכה במרבית שנת החיים הראשונה שלו. בכאב גדול אני אומרת את זה. יום ולילה ואני הסתובבתי סהרורית ולא הבנתי מה יש לו, וגם הרופא/הסבתות לא הבינו..
לא שלא ניסינו לעזר, והכלנו לאסטאופת ולמטפלים נוספים אבל בסוף... עברנו תקופה מאד מאד קשה בשבילו וגם בשבילי- מלא חוסר שינה וכו')
חיבוק ובריאות לכולם!
אקמול במשך כמה ימים רצופים?
בזמן שהוא מפתח משהו זה 2-4 ימים +ימי המחלה כמה שזה לוקח ולעיתים גם יום יומיים אחרי הוא עדיין לא חוזר לעצמו, יצא מלא מלא תרופות. זה בסדר?
יש לי בת גדולה יותר שסבלה מריפלוקס ובכתה כמעט כל זהמן בשנה הראושנה אבל ידענו מה יש לה והכלתי אותה , אבל פה זה כאילו על מה? סבבה היום בערב כבר היה חום, מיום חמישי הוא מטמטם אותנו. עליו אני צועקת או משהו אבל זה בא לידי ביטוי שאני עצבנית מבפנים עצבנית על הידלים הגדולים יותר , חסרת סבלנות כלפי הבעל...
לכן לא יודעת אם יש בכלל משהו קצת להרגיע אותו-לא שישן וירדם אבל הרגעה מבכי
וכן, הוא לוקח גם ביוגאיה וגם עוד משהו לחיזוק לחורף לא עוזר אבל כן נותנת לו, התחלנו לא מזמן רק
אצלנו גם היתה תקופה קשה עם הבת שלי בגיל הזה דל מלכ מחלות וחוסר שקט
בדיעבד הבנתי שהמסגרת שידעתי שהיא לא משהו והוצאתי גם בשלב מתקדם של השנה היתה לה ממש מורידה...
וגם לנסות למצוא תעסוקות שהוא אוהב, דברים שיש לו נטיה אליהם לקנות ולהשקיע בזה...
כלי עבודה-/סןג יצירה כלשהו וכו'...
זה סביב חולי, גילינו בדיעבד שפתאום העלה חום היום. עד לזה חשבו שהשתגע כבר, אמיתי.
אני ובעלי כבר אובדי אצות
אני לא נגד אקמול ונןרופן אבל נראלי כבר לא הגיוני , כמויות הבכי שיש פה, החירפון שלו כבר שובר אותנו, ההורים.
מקווה שזה תקופה שיגמר ןנחזור למסלול, כי ככה הוא ילד נשמה. מעסיק את עצמו שעות ולא מורגש בכלל
הולך לגן בשמחה וחוזר עליז
כמה זמן הוא כבר מחורפן ממחלות?
ג'י אם משהו מרגיש לך קיצוני צריך.לחשוב אם יש כיוון שלא שללתם...
כן, יש תקופות של רכבת מחלות אבל עדיין נשמע חריג האמת...
אצלנו מה שכן היה תקופות ארוכות של לילות ללא שינה בעקבות אוזניים.. סיוטטטט
אבל פחות הורגש כסיוט כל היום...
לא אומרת עכשיו לתת שבוע רצוף,
אבל אם את מזהה שהוא בזמן של בכי מרובה כזה, אז לתת אקמול( והייתי מנסה גם נורופן) ולראות אם עוזר.
אם זה עוזר, אז כן, הייתי מתייעצת עם רופא כמה אפשר לתת.
והימים האלה שהילדים לא בטוב ואז מזהים שהם חולים, זה מוכר לי מאוד. כשהגדול שלי היה קטן אני זוכרת את זה בעיקר סביב שינה, היה תינוק שבקושי ישן באופן כללי, ואחר כך שטיפה גדל וכבר היו תקופות טובות יותר פתאום היו כמה לילות שהיה מתעורר מלא מלא וכבר הייתי מחליטה שאני צריכה להעביר אותו 'סדרת חינוך' וללמד אותו להרדם לבד והייתי כועסת על עצמי שאני לא מצליחה ללמד אותו לישון, ואחרי שניים שלושה לילות כאלה היה מעלה חום 😐
אממ,
אני אישית - הבן שלי בן שנה וקצת
יש פעמים שמקבל אקמול כל ערב גם שבועיים רצוף
עשינו בדיקות דם אחרי שבועיים שהיה עם חום לסירוגין כמה פעמים
בבדיקות דם למרות הכמויות של הנורוםן והאקמול הכל היה תקין. אני זאת שביקשתי מהרוםא כי הרגשתי זוועה עם זה שמקבל כל ערב משכך כאב כי בלי זה פשוט לא הצליח להירדם. הבדיקות חזרו טובות (מה שהיה לא טוב היו מדדי דלקת שלא מצאנו בבדיקה גופנית, הכל היה תקין גם צילום ריאות היה תקין)
בקיצור, עשינו בדיקות דם בגלל סיבה אחת ובסוף הבנו שיש דלקת והתחלנו אנטיביוטיקה בלי לדעת ממה הדלקת בדיוק.
אז לגבי משכך כאב אם זה עוזר לו - אני בעד.
אולי אמבטיה חמה ארוכה יכולה להרגיע אותו?
אולי סיבוב בעגלה בערב?
אם יש לו חום כל תקופה מחדש - הייתי בודקת עוד כיוונים יכול להיות שיש משהו שהרופא לא ראה והוא ממש אומלל עם הסבל הזה
וגם את
ילד שלא מרגיש טוב זה בלתיייייי
המון כוחות
הבת שלך סבלה.
תחשבי עליו כעל בנאדם, לא כעל מכונת רעש.
עכשיו לריפלוקס אקמול לא עוזר אבל למחלה מתפתחת-כן.
(אני עכשיו שבוע לא מרגישה טוב. על גבול השפעת. לקחתי מלא אקמול, כן)
אם את חולה כמה ימים רצופים, את לוקחת אקמול כמה ימים רצופים?
התשובה שלי היא כן.
אם שלך לא- אז אשאל- איך את מקילה על עצמך?
אפשר גם לגוון עם נורופן, בגילו.
חושבת שזה מדד משמעותי גם אם רופא לא רואה משהו, לבירור, לזהות אם היה כאב(כי אם כלום לא כואב אז משכך כאבים לא ירגיע)
ואם משכך כאבים מרגיע יש עם מה לחזור לבערור
אולי יש לו משהו באוזניים?
וחיבוק!
בסוף הם גדלים וזה משתפר.. תחזיקי מעמד
איך לו שם? אולי הוא מוצף מכל היום? אולי קצת קשה לו?
אנחנו היינו עושים לפעמים כזה דבר- יושבים על הילד ומדברים איתו על מה היה לן היום, הולכים לפי הלו"ז שלו ככה דבר דבר ומדי פעם שואלים שאלה איך היה ואיך הרגיש, אם הוא מדבר ומשתף.. ואם לא אז רק לשקף לו את היום. ואת מה שעכשיו... וזהו חיבוק והוא רגוע.
עזר לנו לילדה בכיינית שלא היתה מספרת כלום למרות שדיברה יפה בלי קשר...
הזה
ואני עם ילד אחר או משהו...
או עסוקה לפני שבת.
לצערי מביאה מה שהכי מרגיע בגיל הזה---
לולי במחשב.
או כמה קוביות שוקולד.
לצערי סוכריה על מקל מזמינה שקט לטווח ארוך יותר...
שמור לרגעים שלא מסוגלת עוד.(כמובן לאחר ניסיונות הרגעה אחרים נורמאליים יותר)
אם זה לא חדש הבכיינות שלו, אפשר לנסות להפחית חלב, עש הימנעות. הרבה פעמים זה עושה להם לא טוב בבטן ומציק להם.
אם זה חדש, חד משמעית זה הגיל הזה שמוגדר כגיל ההתבגרות.
מסוכן.
בגדול סוכריות מכל סוג שהוא לא מומלץ בכלל עד גיל 5
(שלא נדבר על הנזק לשיניים)
Pandi99מאשר סוכריה!
לא רוצה להפחיד אבל מכירה מקרה שפעוטה בדיוק בגיל הזה,שנתיים וחצי- נחנקה מסוכריה. היתה הרבה זמן מורדמת ומונשמת. אני חושבת שהסוף לא היה טוב...
יש משהו שנקרא '' רגיעון של חברת הדס " אולי תנסי?
יש גם תמצית פרחי באך שהולכים דרך רפואה משלימה הבנתי שגם עוזר לא יודעת כלכך לגבי שניהם אבל אולי כדאי לנסות ..
מה שאני עושה עם בן השנתיים שהוא מאוד תלותי ולפעמים בכיין אין לי ברירה אני מראה לו צפייה ביוטיוב קידס כדי לשמור על השפיות שלי
קראתי הכל
לא מגיבה לכולן כדי לא להעמיס על השירשור
א. בדרך כלל בגיל הזה, ילד כבר יודע להגיד או לסמן כאשר כואב לו.
אם הוא לא מסמן או אומר שום דבר על כאב, וגם אין לו חום או מדד אובייקטיבי אחר שמצביע על בעיה, קשה לי להאמין שכואב לו או שיש לו בעיה שדורשת שימוש באקמול. זה מה שאני חושב מהניסיון שלי כאבא ולא כדאי להסתמך על זה, צריך כמובן לפנות לרופא בשביל לשלול בעיות רפואיות.
ב. הקלות שבה ממליצים כאן על לקיחת תרופות, פשוט מחרידה. באמת. גם תרופות ללא מרשם הן תרופות, גם תרופות ללא מרשם יכולות לדפוק את הכבד או לגרום לבעיות אחרות כאשר לוקחים מינון יתר.
אקמול הוא לא תרופת הרגעה, לא מיועד להרגיע, לא מיועד לעזור להורים להתמודד עם ילד לא רגוע, לא מיועד לשימוש ארוך, לא מיועד להיות תרופת פלא שפותרת כל דבר.
ואת זה אני אומר כחסיד גדול של לקיחת תרופות היכן שהן עוזרות.
אף אחת כאן לא אמרה לתת תרופות ללא הגבלה.
ציינו בפירוש את עניין המינון והתייעצות עם רופא
לגבי א. מבינה שאתה לא נתקלת, זה לא אומר שזה לא קיים.
היו פה כאלה שבמפורש המליצו, אני לא מעוניין לתייג או להגיב באופן פרטני.
לגבי א', ברור שזה יכול להיות קיים וגם כתבתי שצריך לבדוק את זה.
אבל זה בוודאי לא מספיק שכיח בשביל להצדיק לקיחת תרופה בלי שיש איזה שהוא תסמין ברור שמתקשר לתרופה הזאת. אני מזכיר שמדובר בתרופה משככת כאבים ומורידת חום, אם אין חום ואין אינדציה לכאב אז התרופה הזאת היא לא יותר מממעסה על הכבד.
אם ילד מתגרד בישבן זה יהיה סבבה לתת לו תרופה נגד תולעים, גם בלי לראות אותן בעיניים.
אבל האם על כל בכי של תינוק נביא לו ורמוקס? ומה לגבי תרופות נגד ריפלוקס? תרופות נגד צרבת? תרופות נגד דלקת בשלפוחית השתן? תרופות נגד גירוד אלרגי? הרי כל אחת מהתרופות האלה יכולה לפתור בעיה אחרת שגורמת לילדים לבכות.
אי אפשר וגם לא נכון פשוט לתת תרופות בלי שיש התוויה ברורה, או לפחות חשד סביר מאוד.
כמו שכתבתי - אקמול זו לא תרופת קסם. אם אין כאב ואין חום אז התרופה לא תסייע, ואפילו אם יש כאב או חום התרופה לא מיועדת לשימוש ממושך.
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות- לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.
אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.
היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.
אתם המבוגרים האחראים שלה.
הגב שלה.
אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.
ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.
לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.
ולא מאוחר מדי.
גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.
לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.
מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)
מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.
ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
חצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
חיבוק על זה🩷
אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.
ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷
