קודם כל זה בסדר, גם אני לפעמים חשבתי ככה בדיוק. אבל אני לא יודעת אם יש דבר כזה..

שמעתי שפעם בקום המדינה בבתי הילדים המטפלות היו נותנות איזשהו חומר לילדים שבכו/ השתוללו יותר מדיי וזה גרם להם פשוט לישון באמצע היום, אבל לא חושבת שזה חוקי היום

בכל מקרה

אני זוכרת שהגדולה שלי בגיל הזה הייתה בלתי נסבלת ולאחר מכן גיליתי שבקעו לה הטוחנות וזה הטריף אותה. ניסית לתת לו אקמול לבדוק אם הוא נרגע?

הזוי...
היה נפוץ בקיבוצים, ביתי ילד ששם הילדים גדלו.

הייתי מנסה לחקור אחריו כמה ימים ברצף ולראות האם זה מגיע בעקבות משהו ואז מבינה מה הטריגר לזה

ראיתי אצלי שהיה בערך בן שנתיים וחצי נולדה לו אחות וכל פעם שנכנסתי להניק אותה הוא היה נהיה מזה בכיין ועצבני על כלום ואז קלטתי שזה בגלל ההסתגרות שלי

ופעלתי אחרת ובאמת העצביים נגמרו..

אולי זה לא יעזור אבל להזיק זה בטוח לא קחי כמה ימים של הסתכלות יתר עליו ואולי זה יעזור לצמצם את ההתנהגות

עייף?

אולי יעזור לצאת אתו החוצה להוציא קצת אנרגיות?

הוא חולה הרבה. שבוע שעבר היה עם חום יומיים ועבר לו, עכשיו שוב עלה לו החום. אחרי שהיה באי שקט ולא רגוע בימים האחרונים.

לפני שהוא חולה- במחלה וקצת אחרי הוא ככה לא רגוע, ברמה של בכי ונודניק כל הזמן. מגישה לו לאכול הוא יעיף את הצלחת , יתן לו לשתות יעיף את הבקבוק/כוס, יזרוק משחקים עכשיו עזבו את הבלאגן זה פחות קריטי לי, העניין שהוא בלופים חוזרים של מחלות כאלה ואחרות וכל הזמן הוא נודניק ולא רגוע

הוא נמצא במסגרת ובגלל זה הוא חולה הרבה אבל כל המסביב של המחלה מעיק מאוד.

הוא הקטן בבית וממש רוצים להביא עוד 1 ולא יכולים במצב הזה. ממש סביבו כל היוםמעד שבוא נרדם

גם אחהצ וגם בשבתות שאנחנו איתו בבית

אני ממש ממש מבינה אותך... גם לבת שלי הייתה תקופה כזו בגיל הזה, וגם עכשיו אני מפחדת נורא מכך שתהיה חולה, כי זה הופך אותה לעצבנית ואגרסיבית.

אם כשהוא בריא הוא בסדר ושמח ומשתף פעולה, אולי צריך לנסות לוודא שלא יחלה? תוספת ויטמינים וכו'. (לא יודעת אם באמת יש אפשרות כזו...)

כמה ימים היה ממש לא רגוע בקטע קיצון אפילו (כי הוא ילד טוב שלא מרגש כשהוא בריא) ולא הבנו מה יש לו כי לכאורה היה נראה שמרגיש טוב והנה בערב גיליתי שיש לו חום. לא הפתיע אותי האמת

אבל מנסה לבדוק אם יש משהו שאפשר לתת קצת להרגעה אפילו טבעי 

כי שוב הוא חולה הרבה אז הוא מקבל כבר, להעמיס עליו עוד תרופות כשהוא כביכול לא חולה?

נראלי מיותר. אני מוצאת את עצמי לוקחת רסקיו וכאחה כדי להירגע ולא לכעוס עליו אבל לא ממש עוזר

לא רואה מה הבעיה האמת

כשאני לא מרגישה טוב גמני לוקחת, וזה מקל

אבל זו אני🤷

וגם שהוא בוכה המון אבל זה נמשך כמה ימים ולעיתים גם תקופות אז לא שייך לתת אקמול כל יום שהוא נודניק

הוא ככה שהוא מפתח משהו אבל בגלל שזה קורה הרבה לאחרונה אני כבר מאבדת את זה

מה זה תקופות? אם זה תקופות אז אולי צריך לעשות בדיקות מקיפות ואולי זה התנהגותי, לא יודעת

אבל אם הוא לא מרגיש טוב אז אני הייתי נותנת

ואם כבר עדיף נורופן שמשפיע ליותר זמן ולא אקמול

זה יקל ל כולכם אז בעיניי לפחות לא בעייתי

חודשים?

אני אישית כן בגישה של לתת אקמול או נורופן כשחולים / סביב מחלה.

זה עוזר גם לאי שקט.

כתוב מינון וכל עוד את לא עוברת את המינון זה נראה לי בסדר.

אם מדובר על שבועות ארוכים, אז את יכולה להתייעץ עם רופא לוודא שזה בסדר (בהנחה שזה עוזר כמובן)

הגדול שלי היה מטריף אותנו. באמת

כל השכונה הכירה את הזוג עם הילד הצרכחן (גם היו לו טונים בלי עין הרע..)

היום למפרע אני יכולה להגיד שהוא סבל מאד כי היה לו בעיה בוויסות חושי (יש לו עדיין, אבל זה הרבה יותר קל מאז שהוא מדבר וגם טיפלנו אז הוקלו התסמינים)

אבל אני זוכרת שחברה אמרה לי פעם

כשאנחנו לא מרגישים טוב, אנחנו לוקחים אקמול. אנחנו לא צריכים 'סיבה', נכון?

אז הדרך של ילד להגיד שמשהו מציק לו זה לבכות. אם הוא באי שקט מתמשך ושללת רעב/עייפות/ שערה קשורה/קור/חום וטאבר לפי הגיל,

אולי הוא פשוט צריך אקמול.

ומאז נתתי יותר בכיף.

הרבה פעמים ילדים מוציאים שיניים ובוכים כי כואב להם.

לפעמים כואב להם הבטן.

הרבה פעמים יש מחלה שמגיעה אחרי כמה ימי בכי- ולמפרע אני תוהה למה הם היו צריכים לסבול?

במיוחד שאת אומרת זה לא המצב היומיומי אלא מדי פעם, עכשיו תקופה כזו.

אז תני לו

הבעיה בבכי היא לא ש*את* סובלת (חד משמעית זה סבל! אני בצד שלך)

הבעיה שהוא מביע בזה סבל *שלו*.

זה א'.

חוצמזה אם הוא חולה הרבה אפשר לנסות לתת משהו טבעי לחיזוק.

ועוד משהו שאמא שלי אמרה לי עם הגדול שלי

שאם אני מרגישה שאני מגיעה לחוסר שליטה מרב בכי

לשים אותו בחדר

להגיד לו אמא הולכת להרגע

ולצאת, ולסגור את הדלת לכמה דקות.

כי זה עדיף מאשר שבחוסר אונים רגעי אטלטל אותו חזק מדי או משהו כזה חלילה

(שוב, ילד שבכה במרבית שנת החיים הראשונה שלו. בכאב גדול אני אומרת את זה. יום ולילה ואני הסתובבתי סהרורית ולא הבנתי מה יש לו, וגם הרופא/הסבתות לא הבינו..

לא שלא ניסינו לעזר, והכלנו לאסטאופת ולמטפלים נוספים אבל בסוף... עברנו תקופה מאד מאד קשה בשבילו וגם בשבילי- מלא חוסר שינה וכו')

חיבוק ובריאות לכולם!

אקמול במשך כמה ימים רצופים?

בזמן שהוא מפתח משהו זה 2-4 ימים +ימי המחלה כמה שזה לוקח ולעיתים גם יום יומיים אחרי הוא עדיין לא חוזר לעצמו, יצא מלא מלא תרופות. זה בסדר?

יש לי בת גדולה יותר שסבלה מריפלוקס ובכתה כמעט כל זהמן בשנה הראושנה אבל ידענו מה יש לה והכלתי אותה , אבל פה זה כאילו על מה? סבבה היום בערב כבר היה חום, מיום חמישי הוא מטמטם אותנו. עליו אני צועקת או משהו אבל זה בא לידי ביטוי שאני עצבנית מבפנים  עצבנית על הידלים הגדולים יותר , חסרת סבלנות כלפי הבעל...

לכן לא יודעת אם יש בכלל משהו קצת להרגיע אותו-לא שישן וירדם אבל הרגעה מבכי

וכן, הוא לוקח גם ביוגאיה וגם עוד משהו לחיזוק לחורף לא עוזר אבל כן נותנת לו, התחלנו לא מזמן רק

אצלנו גם היתה תקופה קשה עם הבת שלי בגיל הזה דל מלכ מחלות וחוסר שקט

בדיעבד הבנתי שהמסגרת שידעתי שהיא לא משהו והוצאתי גם בשלב מתקדם של השנה היתה לה ממש מורידה...

וגם לנסות למצוא תעסוקות שהוא אוהב, דברים שיש לו נטיה אליהם לקנות ולהשקיע בזה...

כלי עבודה-/סןג יצירה כלשהו וכו'...

זה סביב חולי, גילינו בדיעבד שפתאום העלה חום היום. עד לזה חשבו שהשתגע כבר, אמיתי.

אני ובעלי כבר אובדי אצות

אני לא נגד אקמול ונןרופן אבל נראלי כבר לא הגיוני , כמויות הבכי שיש פה, החירפון שלו כבר שובר אותנו, ההורים.

מקווה שזה תקופה שיגמר ןנחזור למסלול, כי ככה הוא ילד נשמה. מעסיק את עצמו שעות ולא מורגש בכלל

הולך לגן בשמחה וחוזר עליז

כמה זמן הוא כבר מחורפן ממחלות?

ג'י אם משהו מרגיש לך קיצוני צריך.לחשוב אם יש כיוון שלא שללתם...

כן, יש תקופות של רכבת מחלות אבל עדיין נשמע חריג האמת...

אצלנו מה שכן היה תקופות ארוכות של לילות ללא שינה בעקבות אוזניים.. סיוטטטט

אבל פחות הורגש כסיוט כל היום...

לא אומרת עכשיו לתת שבוע רצוף,

אבל אם את מזהה שהוא בזמן של בכי מרובה כזה, אז לתת אקמול( והייתי מנסה גם נורופן) ולראות אם עוזר.

אם זה עוזר, אז כן, הייתי מתייעצת עם רופא כמה אפשר לתת.

והימים האלה שהילדים לא בטוב ואז מזהים שהם חולים, זה מוכר לי מאוד. כשהגדול שלי היה קטן אני זוכרת את זה בעיקר סביב שינה, היה תינוק שבקושי ישן באופן כללי, ואחר כך שטיפה גדל וכבר היו תקופות טובות יותר פתאום היו כמה לילות שהיה מתעורר מלא מלא וכבר הייתי מחליטה שאני צריכה להעביר אותו 'סדרת חינוך' וללמד אותו להרדם לבד והייתי כועסת על עצמי שאני לא מצליחה ללמד אותו לישון, ואחרי שניים שלושה לילות כאלה היה מעלה חום 😐

אממ,

אני אישית - הבן שלי בן שנה וקצת

יש פעמים שמקבל אקמול כל ערב גם שבועיים רצוף

עשינו בדיקות דם אחרי שבועיים שהיה עם חום לסירוגין כמה פעמים

בבדיקות דם למרות הכמויות של הנורוםן והאקמול הכל היה תקין. אני זאת שביקשתי מהרוםא כי הרגשתי זוועה עם זה שמקבל כל ערב משכך כאב כי בלי זה פשוט לא הצליח להירדם. הבדיקות חזרו טובות (מה שהיה לא טוב היו מדדי דלקת שלא מצאנו בבדיקה גופנית, הכל היה תקין גם צילום ריאות היה תקין)

בקיצור, עשינו בדיקות דם בגלל סיבה אחת ובסוף הבנו שיש דלקת והתחלנו אנטיביוטיקה בלי לדעת ממה הדלקת בדיוק.

אז לגבי משכך כאב אם זה עוזר לו - אני בעד.

אולי אמבטיה חמה ארוכה יכולה להרגיע אותו?

אולי סיבוב בעגלה בערב?

אם יש לו חום כל תקופה מחדש - הייתי בודקת עוד כיוונים יכול להיות שיש משהו שהרופא לא ראה והוא ממש אומלל עם הסבל הזה

וגם את

ילד שלא מרגיש טוב זה בלתיייייי

המון כוחות 

הבת שלך סבלה.

תחשבי עליו כעל בנאדם, לא כעל מכונת רעש.

עכשיו לריפלוקס אקמול לא עוזר אבל למחלה מתפתחת-כן.

(אני עכשיו שבוע לא מרגישה טוב. על גבול השפעת. לקחתי מלא אקמול, כן)

אם את חולה כמה ימים רצופים, את לוקחת אקמול כמה ימים רצופים?

התשובה שלי היא כן.

אם שלך לא- אז אשאל- איך את מקילה על עצמך?

אפשר גם לגוון עם נורופן, בגילו.

חושבת שזה מדד משמעותי גם אם רופא לא רואה משהו, לבירור, לזהות אם היה כאב(כי אם כלום לא כואב אז משכך כאבים לא ירגיע)

ואם משכך כאבים מרגיע יש עם מה לחזור לבערור

אולי יש לו משהו באוזניים?

וחיבוק!

בסוף הם גדלים וזה משתפר.. תחזיקי מעמד 

איך לו שם? אולי הוא מוצף מכל היום? אולי קצת קשה לו?

אנחנו היינו עושים לפעמים כזה דבר- יושבים על הילד ומדברים איתו על מה היה לן היום, הולכים לפי הלו"ז שלו ככה דבר דבר ומדי פעם שואלים שאלה איך היה ואיך הרגיש, אם הוא מדבר ומשתף.. ואם לא אז רק לשקף לו את היום. ואת מה שעכשיו... וזהו חיבוק והוא רגוע.

עזר לנו לילדה בכיינית שלא היתה מספרת כלום למרות שדיברה יפה בלי קשר... 

הזה
ואני עם ילד אחר או משהו...
או עסוקה לפני שבת.
לצערי מביאה מה שהכי מרגיע בגיל הזה---

לולי במחשב.
או כמה קוביות שוקולד.
לצערי סוכריה על מקל מזמינה שקט לטווח ארוך יותר...

שמור לרגעים שלא מסוגלת עוד.(כמובן לאחר ניסיונות הרגעה אחרים נורמאליים יותר)

אם זה לא חדש הבכיינות שלו, אפשר לנסות להפחית חלב, עש הימנעות. הרבה פעמים זה עושה להם לא טוב בבטן ומציק להם.
אם זה חדש, חד משמעית זה הגיל הזה שמוגדר כגיל ההתבגרות.

מסוכן.

בגדול סוכריות מכל סוג שהוא לא מומלץ בכלל עד גיל 5

(שלא נדבר על הנזק לשיניים)

מאשר סוכריה!

לא רוצה להפחיד אבל מכירה מקרה שפעוטה בדיוק בגיל הזה,שנתיים וחצי- נחנקה מסוכריה. היתה הרבה זמן מורדמת ומונשמת. אני חושבת שהסוף לא היה טוב... 

יש משהו שנקרא '' רגיעון של חברת הדס " אולי תנסי?

יש גם תמצית פרחי באך שהולכים דרך רפואה משלימה הבנתי שגם עוזר לא יודעת כלכך לגבי שניהם אבל אולי כדאי לנסות ..

מה שאני עושה עם בן השנתיים שהוא מאוד תלותי ולפעמים בכיין אין לי ברירה אני מראה לו צפייה ביוטיוב קידס כדי לשמור על השפיות שלי 

קראתי הכל

לא מגיבה לכולן כדי לא להעמיס על השירשור

א. בדרך כלל בגיל הזה, ילד כבר יודע להגיד או לסמן כאשר כואב לו.

אם הוא לא מסמן או אומר שום דבר על כאב, וגם אין לו חום או מדד אובייקטיבי אחר שמצביע על בעיה, קשה לי להאמין שכואב לו או שיש לו בעיה שדורשת שימוש באקמול. זה מה שאני חושב מהניסיון שלי כאבא ולא כדאי להסתמך על זה, צריך כמובן לפנות לרופא בשביל לשלול בעיות רפואיות.

ב. הקלות שבה ממליצים כאן על לקיחת תרופות, פשוט מחרידה. באמת. גם תרופות ללא מרשם הן תרופות, גם תרופות ללא מרשם יכולות לדפוק את הכבד או לגרום לבעיות אחרות כאשר לוקחים מינון יתר.

אקמול הוא לא תרופת הרגעה, לא מיועד להרגיע, לא מיועד לעזור להורים להתמודד עם ילד לא רגוע, לא מיועד לשימוש ארוך, לא מיועד להיות תרופת פלא שפותרת כל דבר.

ואת זה אני אומר כחסיד גדול של לקיחת תרופות היכן שהן עוזרות.

אף אחת כאן לא אמרה לתת תרופות ללא הגבלה.

ציינו בפירוש את עניין המינון והתייעצות עם רופא

לגבי א. מבינה שאתה לא נתקלת, זה לא אומר שזה לא קיים.

היו פה כאלה שבמפורש המליצו, אני לא מעוניין לתייג או להגיב באופן פרטני.

לגבי א', ברור שזה יכול להיות קיים וגם כתבתי שצריך לבדוק את זה.

אבל זה בוודאי לא מספיק שכיח בשביל להצדיק לקיחת תרופה בלי שיש איזה שהוא תסמין ברור שמתקשר לתרופה הזאת. אני מזכיר שמדובר בתרופה משככת כאבים ומורידת חום, אם אין חום ואין אינדציה לכאב אז התרופה הזאת היא לא יותר מממעסה על הכבד.

אם ילד מתגרד בישבן זה יהיה סבבה לתת לו תרופה נגד תולעים, גם בלי לראות אותן בעיניים.

אבל האם על כל בכי של תינוק נביא לו ורמוקס? ומה לגבי תרופות נגד ריפלוקס? תרופות נגד צרבת? תרופות נגד דלקת בשלפוחית השתן? תרופות נגד גירוד אלרגי? הרי כל אחת מהתרופות האלה יכולה לפתור בעיה אחרת שגורמת לילדים לבכות.

אי אפשר וגם לא נכון פשוט לתת תרופות בלי שיש התוויה ברורה, או לפחות חשד סביר מאוד.

כמו שכתבתי - אקמול זו לא תרופת קסם. אם אין כאב ואין חום אז התרופה לא תסייע, ואפילו אם יש כאב או חום התרופה לא מיועדת לשימוש ממושך. 

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים