גם אם הספרית זאת שכנה ממול

שהיא תבין שזה משהו שרק אנשים מיוחדים עושים ולא סתם כל אחד לעצמו בבית

אניצחושבת שכן צריך להבהיר לכל בני הבית כמה חשוב לא להשאיר מספרים בהישג ידה

כי יש עוד דברים שאפשר לעשות עם מספרים אפילו מסוכנים

אז לא לוותר על זה

האמת שאצלנו בעלי מספר את הבנים, אבל במכונת תספורת. מעניין אם הוא יכול להיות הספק לצורך העניין, או שהוא מדי קרוב ובבית...

והיו פעמים שאמא שלי סיפרה את הבנות שלנו (קיצרה את השיער), אבל אולי גם היא מדי קרובה? (גם לא יודעת מתי נפגוש אותה בקרוב...)

פשוט לא עולה לי בראש שכנה שארגיש בנוח לבקש ממנה את זה🙈

תודה!

כזאת שזו העבודה שלה

כעובדת בגנים אומרת שזה מאוד משמעותי איך ילד נראה. אז כשזה משהו בשליטתינו כדאי כן לסדר.

גם בגן מיוחד, ילדים מטופחים עושים יותר חשק לטפל בהם. ילדים שנראים מוזנחים לפעמים יש איזשהי רטיה מהם או תחושת רחמים

אני ממש הייתי עושה הכול כדי שתראה מטופחת במיוחד שהיא בגן חנמ כדי שגם לא יראה שאם היא בחנמ אז פחות משקיעים

ברור לי שאת לא חושבת ככה אני כותבת ממש בכנות כי ביקשת

אפשר לשלוח גרביונים בתיק והגננת תסדר

לפעמים זה עובד טוב יותר

מלבד הרעיונות שהציעו פה.

לראות איך אפשר לווסת את זה.

קצת מלחיץ שמדובר במשהו כמו מספריים, במיוחד אם היא ניסתה לגזור גם לתינוקת.

אבל זו רק דעתי.. 

התייעצנו עם העו"סית של הגן, אבל בינתיים לא היו לה רעיונות. ואנחנו באמת צריכים לזכור להעלות את זה בפגישה הקרובה עם מדריכת ההורים (יש יותר מדי נושאים להתייעץ עליהם🙈)

לכן בינתיים התייעצתי פה...

אולי לקנות בובת תסרוקות זולה במקס סטוק ולהסביר לה שיכולה לגזור רק שער של בובה? אם יש לה כזה דחף לגזור, אולי לגזור דברים "מותרים"

אם בכל מקרה את אומרת שהיא מגיעה אליהם

או לחילופין ממש להעלים את המספריים מהבית ולהסביר לגדולים יותר באופן רציני.

מה עם סיפור חברתי על גזירת שיער מספריים?

וודאי שלגזור לה את השיער, אפשר להסביר שלאנשים מבוגרים מותר ולילדים אסור

סיפור לימודי יש לה כעת על גמילה (שכמובן מסתבכת🥴), אז את הסיפור על גזיזת השיער אני חושבת שנצטרך לדחות בינתיים, אבל זה באמת רעיון טוב.

אולי נכין לה בינתיים סמל כזה בציור שממחיש שאסור לגזור שיער...

אפשר דף עם כמה תמונות ברורות ומשפטים.

בהצלחה! מאתגר.

גם ככה אני מלא בפלאפון.

אבל זכור לי ששלחו לנו פעם קובץ עם סיפורים חברתיים. אם אמצא וזה לא משהו ששלחו לנו באופן פרטי- אני אשלח לך.

(בעיקרון גם אני לא מומחית לנושא. מנסחת איך שנראה לי. אבל לא עובדת עם ילדים צעירים מאוד).

אין ציורים מובנים בשביל זה?

בכל אופן, אם תמצאי משהו כזה אשמח לקבל. מקסימום אתאים קצת את הציורים בפוטושופ לפי הצורך המדויק שלנו...

תודה!

לק"י

אפשר בכל מה שנוח לך.

התכוונת לציורים הסמליים האלה?

אני פחות אוהבת. הם גם לא ברורים לכל הילדים.

אם יש לכם אייפד בשבילה עם תוכנה שנקראת טאצ'ט, אז שם יש סמלים כאלה. אבל זה לוח תקשור באייפד.

לא יודעת איפה עוד יש.

משתמשים בהם הרבה בגן שלה, אז הנחתי שהם טובים...

אז עדיף שבאמת אצייר בעצמי?

אילו ציורים את מכניסה בקנבה?

אין לנו אייפד בשבילה, ב"ה היא יודעת לדבר ולרוב מצליחה לתקשר בצורה טובה...

לק"י

בקנבה עצמה יש מלא תמונות (כותבים באלמנטים מה רוצים):

אפשר גם להעלות תמונות מהפלאפון/ מחשב, ואפשר לבקש מהבינה המלאכותית בקנבה לצייר דברים.

יש דברים שיש רק בפרו. לי יש פרו חינם כי אני מורה.

חפשי בגוגל arasaac

זה אתר ממש חמוד עם מלא סמלים ומלא אופציות, ובחינם

לא חושבת שליישר לה את הפוני יגרום לה להבין שמותר לגזור שיער.

כשהיא תגדל תחשבו מה לעשות, כרגע זה לנשום ולחכות שיעבור..

אז באמת עם מכונת תספורת או מספריים ייעודיות זה עדיף.

אולי להגיד לה לעצום עיניים כשמסדרים לה את הפוני.

מניחה שמלווה אותה פסיכולוגית או עוסית כמו שקורה ברוב הגנים המיוחדים....

זה באמת מעבר...

חיבוק,מבינה אותך מקרוב מאוד ♥️

עם הפתרון לקחת לספרית מקצועית

וגבי עניין הטכני של הגזירה תקני דפים צבעוניים ורגילים, ומדבקות, וברבצק ועוד ועוד.. כל דבר שאת מעדיפה שהיא תגזור במקום את השיער ותתני לה בחופשיות לגזור כמויות!

ודבר נוסף לאסוף את השיער בצמה ואפילו בקוקס שהיא לא תוכל להגיע אליו..

אצלי גם הייתה תקופה שהבת שלי ניסתה לגזור מכל מיני סיבות גם תחושתי.. גם כנראה ראתה בגן חברות... אולי להוציא אנרגיה אולי כעסים ורגשות...

אז חשבתי לעצמי שכנראה כמו שכתבת הפעולה התחושתית של הגזירה מיטיבה איתה.

באמת קניתי לה סטוקים של ציוד ונתתי לה שתגזור בחופשיות והסברתי לה שמותר לגזור רק מה שיש פה בקופסא וכמובן בימים הראשונים שמתי עין שהיא לא גוזרת שום דבר אחר בסביבה!

כזה הפך למובן לאט לאט שיחררתי ממנה וכל העניין חלף עם הגזירת שיער ומאז ועד היום היא אוהבת לגזור קונפטי בלי סוף ועדיף שתגזור דפים ולא דברים אחרים!

גם דפים היא אוהבת לגזור, כמובן, אבל זה לא מספק לה את הצורך בתחושה (משהו במשיכה של השיער כשהיא גוזרת אותו, כך הסבירו לנו).

והאמת שעכשיו כבר קשה לאסוף לה את השיער כמו שצריל מרוב גזיזות🙈 והיא גם מפרקת לעצמה את התסרוקות בקלות...

בת כמה הבת שלך היום? היא לא על הרצף, נכון? (רוצה לדעת אם יש לנו תקווה🤭)

לא הבנתי אם המשיכה הכוונה לגזור משהו מתוח כמו גומי או חוט מתוח, או שהיא אוהבת את המשיכה של השיער ואז אפשר אולי להדק את השיער חזק בסיכות, אולי לתת לה לשים בעצמה

אבל הרעיון של לנסות לענות על הצורך התחושתי בדרך לא מזיקה...

זה באמת קצת ממתן לפעמים... צריך לתת לה יותר.

תודה!

זה התחיל מגיל 3 כשנכנסה לגן עירייה

יש עניין של תחושה וקשב ברקע

לעניין הגזירות שיער אני מניחה שתצליחי לעצור את זה בתחליף אולי תנסי לתת לה לגזור בצק זה באמת שונה מלגזור דפים ממש.. נייר גרוס... יכול להיות מעניין איך היא תתייחס לזה כי זה דומה לשיער במבנה.. אולי לקשור את הנייר גרוס כמו פונפון של מעודדות

ואז אולי אפשר להביא לה משהו ששונה משיער רגיל (למשל בצבע ורוד), ולהגדיר שאת זה אפשר לגזור. וכדאי גם ללמד אותה לגזור בקצה, כדי שלא ייגמר מהר. 😅

ייגמר, כי בניגוד לשיער שלה - הוא לא צומח

אולי עדיף לקנות בובה זולה מאוד? מצד שני, אז היא תגזור את השיער גם לבובות הלא זולות...

מסובך🤦‍♀️

(וכמובן לא הספקנו להתייעץ לעומק על כך עם העו"סית היום - יש יותר מדי דברים לדון עליהם...)

לק"י

אולי יהיו לה רעיונות.

או שהיא תוכל להתייעץ עם צוות מקצועי נוסף בגן ולהעביר להם מה שהם אמרו.

וגם המטפלת באומנות.

אבל התייעצנו על הנושא החם יותר - גמילה...

בנושא. שתחשוב/ תתייעץ ותעדכן אתכם.

אם זה עניין תחושתי ולא התנהגותי בעינייך הייתי מתייעצת עם המרפאה בעיסוק, אלה שאני מכירה הן ממש יצירתיות. וגם היא עושה איתה כל מיני דברים כנראה בטיפולים כדי לתת מענה תחושתי, אולי יהיו לה רעיונות.

אבל קודם כל הייתי שמה לה מסרקים נגישים בכל מיני מקומות בבית ומעודדת אותה לסרק את עצמה. (רק צריך לראות את היא גם עושה לתינוקת...)

לגביי סמלים-איך היא עם הסמלים בגן? היא משתמשת בהם? הגן משתמשים לרוב בגריד/טאצ'אט, את יכולה לבקש מהם אולי סמל, זה תוכנות בתשלום, אבל גם לקחת תמונה מאוד ברורה ולעשות עליה X כנראה יעבוד באותה מידה, רק לעשות את הסמל מספיק גדול כדי שהתמונה תהיה ברורה , וגם לשים את הסמל במקומות מועדים לפורענות-ליד החומרי יצירה למשל...

ילדים על הרצף יכולים לקבל מהרווחה חונכת אחהצ, שווה לברר אצלכם אם את יכולה לקבל, אם תהיה חונכת שמגיעה נגיד פעם-פעמיים בשבוע ונמצאת רק איתה-זה יכול מאוד להקל עליכם, וגם עליה.

אם זאת התנהגות שלא נובעת רק מצורף תחושתי אלא מצורך רגשי, ושהיא מקבלת על ההתנהגות הזאת פידבק משמעותי-יכול להיות שאם אחהצ היא תקבל יחס אישי במינון משמעותי ללא קשר להתנהגות זה יכול גם להקל ולהוריד תדירות.

אין לנו דיבור ישיר עם המרפאה בעיסוק, וכרגע בעיקר הצוות התייעץ איתה על הגמילה (שכנראה נתקעת גם בגלל העניין התחושתי).

אבל נבקש להתייעץ גם על זה, ואולי גם נבקש שיכינו לנו סמל מתאים.

ובקשר לחונכת - זה משהו שחשבנו עליו בשנה שעברה, כשהיא הייתה במשפחתון שהסתיים באחת וחצי. עכשיו כשהיא מסיימת בארבע מרגיש לי שלא יפה להרחיק אותה מאיתנו עוד, בזמן הקצר שנותר לה איתנו... אבל אולי כן נשקול את זה.

תודה!

עם כל אחת מהפרא רפואי, גם המרפאה בעיסוק.

תבקשי מהעוסית לתאם לך פגישה איתה, וגם לשמוע ממנה על העניין של הגמילה.

הרבה פעמים חשיבה משותפת יכולה ליצור שינוי, מרפאה בעיסוק טובה תשאל אתכם שאלות מכוונות טובות, ותשמע מכם איך אתם מתמודדים עם הצורך התחושתי, להורים לרוב יש דרכים ממש טובות להתמודד עם הקשיים של הילדים שלהם, רק צריך עוד קצת כוונון

זה היה מבאס אותי להשאיר עקום

וממשיכה להסביר שאסור לה לגזור

בתקווה שמתישהו זה ייקלט

ילד מוזנח מרחיק חברים ומרחיק אנשי טיפול (גננות וכל היוצא בזאת),

וגם כשהיא תגדל ותראה תמונות של עצמה זה לא נחמד, בלשון המעטה. אני מוצאת את עצמי הרבה מסתכלת איך ההורים שלי ארגנו אותנו מבחינה חיצונית, נקיון, טיפוח וזה מעסיק אותי מאוד, כשאני רואה תמונות שאני נראית מטופחת זה ממש ממלא לי את הלב. בעיקר שגדלתי במשפחה ברוכה אז הרבה פעמים 'בוחנת' כמה שמו לב אליי בתור ילדה ומה שיש לי זה מעט זכרונות ותמונות, אז אני מתבוננת הרבה בלבוש, בשיער... ואת האמת כשאני רואה שאני לא ממש נראית מטופלת היטב זה כזה אאוצ'''... בטוחה שהיא נקיה ומקבלת יחס הולם כי כולנו שומעות שאת מיוחדת וטובת לב, אבל כן יש משמעות מה יחשבו האחרים. 

כי יותר נעים להיות ולטפל בילדים מטופחים ונעימים לעין. אני אוהבת את כל המטופלים שלי ומשקיעה את נשמתי גם בכאלה שנראים פחות מושך מכל הלב. אבל זה כן יותר נעים...

אני לא יודעת בדיוק באיזה שלב התפתחותי היא ואם היא בהבנה של מסקנות שאם את גזרת לה אז מותר גם לה. אם היא לא שם זה פחות משנה לדעתי. ואם היא שם אז להסביר לה שעשתה בלאגן ואמא מתקנת ויותר לא גוזרים.

ונשמה, מותר טיפת ביקורת? אני לא רוצה לפגוע אז ממש סליחה אם לא בטוב. אני מרגישה שבגלל הכירותנו הוירטואלית ושאת יודעת שאני אוהבת אותך אז אני יכולה מעט... הייתי מעיפה את המספריים מהשטח. כמו כשיש תינוק זוחל מעיפים דברים קטנים ואין מצב לשחק לגו קטן או גולות על הרצפה. מקום ספציפי גבוה. לוקחים ומחזירים. מעירים למי ששוכח עד שזה מופנם... כמובן גם להשגיח עליה למרות שברור שבפועל זה לא כל דקה מהיממה. אז לעבוד בשני הכיוונים.

וחיבוק. מאתגר.

מקווה שלא נפגעת. 

ברמת המעשה הדרך עוד ארוכה... בעזרת ה'.

בכל אופן, אנסה לספר אותה, ונקווה לטוב...

תוך כדי דיבורים חוזרים ונשנים על כך שרק לאמא מותר לגזור שיער ולא לילדים.

ומה שקרה הבוקר:

א. איכשהו היא קמה עם דבק בשיער🤦‍♀️ (כשהלכה למיטה היא הייתה נקייה, מבטיחה! אבל המיטה שלה לצערי לא נקייה...) ב"ה הצלחתי להוציא את רובו במסרק כינים.

ב. היא ביקשה ששוב אגזור לה את השיער🥴 בסוף באמת הסתפקה בסירוק עצמי (שלא התיר קשרים נצרכים) ובקוקו חזק שעשיתי לה... אבל זו כבר התקדמות, שהיא הבינה שאמא היא זו שגוזרת!

בכל בוקר מחדש, אחרי שהיא עולה להסעה, אני מבינה כמה יש להעריך כל ילד "רגיל" שיש לנו...

לגזור לה קצוות מדי פעם

אם זה עושה לה טוב

טוב שהיא הבינה

לפעמים פשוט צריך לחזור על משהו מספיק פעמים

והמשפט בסוף

מסכימה ומוסיפה

לומדים להעריך כל דבר רגיל..

ותודה על ההזדהות וחיבוק❤️

אולי מסרק יהיה יותר דומה ממברשת(אני חושבת שהבנתי מה התחושה שהיא מחפשת זה בראש לא ביד שגוזרת אז לא יעזור לגזור דברים אחרים)

מסרק עושה את זה יותר וגם לפרק קוקו הצידה אם נגיד תעשי לה קוקיות קטנות ותתני לה לפרק תראי אם היא רוצה עוד 

דבר ראשון, להקפיד לתת את המנה השניה אחרי שבוע, ויש כאלה שאומרים אפילו עוד מנה אחרי שבועיים. במקרה של תולעים חוזרים לדעתי חשוב.

אצלנו חששתי לתת כל כך הרבה ורמוקס, ניסיתי את העצה שנתנו פה וב"ה מאז (כבר שנתיים לדעתי) לא נתתי ורמוקס.

לערבב כמה טיפות של שמן הדס ושמן לבנדר במשחה טבעית (השתמשתי פעם במשחת ארניקה ופעם במשחת קלנדולה) ולמרוח בתוך פי הטבעת, 3 ימים רצוף והתופעה נעלמת בעזרת ה'. כדאי למרוח שוב אחרי שבוע ליתר ביטחון, בדרך כלל שכחתי לעשות את זה והתולעים לא חזרו.

כמה עצות טבעיות: עוזרות בוודאות!! מה שכן לפעמים לא מיידית...
שום כתוש לערבב עם שמן זית- למרוח על כפות הרגליים, גרביים ולישון- זו שיטה מרפלקסולוגית שעזרה אצלנו ברוב הפעמים.  שימי לב שמסריח בבוקר וכדאי מקלחת קלה.
למרוח ואזלין עם קיסם אוזניים מעט בתוך פי הטבעת, התולעת נתפסת ומתה ולא יכולה להטיל בצים.
גרעיני דלעת- לטחון ולשתות כל בוקר (יותר עוזר למניעה מאשר להעלמת תולעים קיימות).
אם את עדיין במקרה נואש אחרי העצות הנ"ל (מה שאני לא מאמינה), תכתבי לי ואתן לך עצה נוספת, שאצלנו עוזרת מיידית ואני משתמשת בה רק במקרה חרום בהול.

היה לנו משהו פשוט יחסית, אבל למשקה שהוא לא מים, נראה לי פחות מומלץ. כי יהיה יותר קשה לנקות.

מציעה לך לחפש משהו בלי הרבה חלקים, ועם פיה שאי אפשר לסובב (כמו שהוא עושה עכשיו).

בטח לא משהו שהוא יקר יותר ודביק יותר ממים.

אולי זאת סתם עצלנות שלי אבל תמיד כשהבן שלי שותה מכוס אז גם קצת נשפך לו. גם אם זה כוס עם קש, גם אם יש מכסה, לא יודעת, תמיד החולצה תהיה גם רטובה.

הייתי מנסה בקבוק ואם זה טעים לו אז אולי הוא יזרום אפילו שהוא לא רגיל.

אבל מרגיש לי ממש מוזר להרגיל אותו לבקבוק בגיל הזה.

אם הוא כבר היה רגיל, זה סבבה שימשיך לשתות מבקבוק.

אבל להרגיל בגיל הזה, זה נראה לי תינוקי מידיי.

אין לו בעיה שנשפך לו כשהוא שותה והוא מרטיב את הבגדים, יותר שהוא מתעסק עם זה ושופך.

גם הוא מסתבך עם זה (ניסינו עם קש רגיל).

וגם נראה לי יהיה קשה לנקות את הקש.

השאלה אם הוא לא ישפוך מזה.

נראה לי עדיף משהו שלא נשפך בקלות.

כוס עם קש פחות, כמו שעניתי למעלה.

ודווקא זה מפתח מאד ללמוד לשתות בקש.

מאד בריא לשרירי הלסת, במיוחד לילד עם קשיי אכילה.

מכל דבר הוא יכול לשפוך, גם מבקבוק רגיל (שממש לא הייתי נותנת לו בכזה גיל)

גם מכוס "שלא נשפכת"

אני לא יודעת מהי רמת הסמיכות של המשקה

אם זה נוזלי כמו מטרנה אז אפשר כוס הפלא וכד'

הוא לא הסתדר איתו.

אין לו קשיי אכילה, הוא פשוט נולד מאוד קטן, ולא מצליח לעלות מספיק במשקל.

אני יודעת שכל דבר אפשר לשפוך, אבל מעדיפה משהו שכמה שפחות יישפך.

זה כן נוזלי.

יש לך ניסיון עם כוס הפלא?

עד כמה זה באמת לא נשפך, ואם קל לנקות אותה?

יש לי נסיון עם  כוס הפלא. זה באמת לא נשפך אלא א"כ מעיפים בכח על הרצפה ואז זה משפריץ או נפתח.

הנקיון קל, אבל אני השתמשתי למים אז זה לא בדיוק רלוונטי למה שאת צריכה.

לי יש את זה:

לייף לייף בייביז WOW כוס הפלא 360 מנטה 207 מ"ל

נראה לי אפשר למצוא בחנויות סטוק סט של כמה כוסות בצבעים.

זה ממש נוח, הכוס מגיעה עם מכסה והמים לא נשפכים כשהיא נופלת.

קל לשטוף

מעולה. השתמשנו מגיל שנה (קצת לקח זמן ללמוד מה עושים עם זה) ועד גיל 3 כולל בקבוק לילה במיטה, כי זה קל לשתות בלי פעולה מקדימה של פתיחה ולא נשפך.

לוודא כשקונים שזה מתפרק בקלות (בד"כ בלחיצה על מרכז הפקק מבפנים).

ולא הגיוני לצאת בלי אישור לכמה ימים

אבל השאלה מתי הוא יצא לחופשה כזו בפעם האחרונה

כי הגיוני מדי פעם לצאת להתאוורר 

זה צריך להיות הדדי

אבל לפעמים צריך את זה יותר מאשר השני מאפשר

במיוחד בתקופות מורכבות

אנחנו יוצאים עם חברים בנפרד די הרבה

גם בתקופות מורכבות

הגענו להבנה שזה שווה מספיק כדי להתאמץ אחד בשביל השני

אני רואה הרבה זוגות שלא נותנים את זה אחד לשני

ולפעמים המצב באמת יותר מדי מורכב

קדם לו צורך ממשי

עם בעיות ומורכבות בהחלט נדרשת גם התאווררות

אני מניחה שעד פה תסכימי איתי..?

העניין הוא העובדה שאת הטלת ווטו על כך והוא בחר בכל זאת לצאת

אני חושבת שצריך לדבר על זה. יכול להיות שהוא הרגיש שאין לו ברירה, ועם זאת - מעשה חד צדדי שכזה לא מתאים כאדם נשוי.

השאלה היא מה מפריע לך יותר. התחושה שבעלך לא הקשיב לך, או זה שלא הצלחתם להגיע להסכמה? אולי בכלל קשה לך עם זה שאת ויתרת על התאווררות והוא כן יצא? מעין ציפייה שיקריב גם הוא כי התקופה מורכבת..? את לא חייבת לעמות פה כמובן, וצריך באמת לראות תמונה יותר גדולה מתיאור הסיטואציה הזו כדי להבין איך לענות נכון בלי להגביר להבות ביניכם ולחשוב איך כדאי לפתור את זה כ'הוא יחזור וגם להבא. אני לא מומחית גדולה לזוגיות אבל לענ"ד, למעשה כזה חד צדדי קודמת התנהלות שהביאה לקצה בדרכ.

במקרה כזה כדאי לחשוב איך לא מגיעים לשם מראש. שניכם. שלשניכם יהיה מספיק איוורור גם בתקופות מורכבות, לחשוב איך אפשר בכל זאת גם אם לא כמה ימים (נגיד לילה אחד) כדי להתאוורר ולהיטען. ובכלל, איך מערכת היחסים ביניכם בדרכ

שולחת חיבוק❤️

גבר שזורק אחריות מבלי לוודא שיש מי שתופס אותה ויש בבית אישה מתפקדת שמוכנה לגבות אותו הוא קודם כל חוטא כלפי הילדים שלו

גםנאם היא (לכאורה)הביאה אותו לקצה

הוא לא יכול פשוט לנטוש

(והאמת שאני בכלל לא מתחברת לאמירות כמו 'הסכימה לו' 'הטלת וטו' - מתאים יוצר ליחסי הורות... לא זוגיות)

אבל זה מה שהבנתי שהפותחת התכוונה אליו

לגבי השאר - מסכימה וכתבתי שפשוט ללכת זה לא דבר שעושים.

גם דינמיקה הורמת היא דבר שקיים בין בני זוג, נרצה או לא. לא מחייב שזה המצב של הפותחת אבל קיים

לא הקשיב למה?

מה נאמר?

אני רואה הבדל גדול בין להגיד 'אני לא מסכימה שתצא' שיכולה לעורר אנטגוניזם לבין 'אני לא מסוגלת להישאר עכשיו לבד

במקרה הראשון זה אולי התנהגות ילדותית הפגנתית

ופעולה מתוך תסכול/ כעס ואת זה עוד איכשהו אפשר להבין מה עמד מאחוריה ולעבוד על זה (לא מצדיקה!)

במקרה השני זה חוסר הבנה בסיסי של האחריות שלו כלפי הבית והילדים -

וזה כבר הרבה הרבה יותר בעייתי

ויש עוד סיטואציות לא פשוטות אז כרגע זה לא מתאים יציאה

ואמרתי בפירוש לא יכולה להתמודד לבד ...

אבל כן יודע שיש על מי לסמוך כי אתן את המקסימום על חשבוני לילדים

נהנים הכי הרבה מהמצב

מזמינים פיצה לארוחת ערב

קופצים ללילה להורים

לוקחת יום חופש מהעבודה כדי לנוח בבוקר

לוקחת עזרה בתשלום לימים האלה

גם אם בד"כ חוסכים, זו ההזדמנות 

זה לא מעט.

אם את רוצה לבדוק בוודאות (יחסית) אז אפשר ללכת לא"ס אצל רופא נשים.

בכל אופן - השיקולים צריכים להיות בעיקר תלויים יותר ביכולת וברצון שלך עכשיו, בלי לתכנן תכנונים עתידיים.

מבחינה פיזית - את מסוגלת לחוות עכשיו היריון וגידול של תיניק? ומהבחינה הנפשית?

אם את מגלה עכשיו היריון בהפתעה - איך תרגישי?

אחרי שתעני על השאלות האלה עם עצמך תוכלי להגיע יותר למסקנה הנכונה לך כרגע...

לא לאחוז הבעיות שעלול לעלות עם הגיל.

והשאלה אם אלה שסיימו ללדת בגיל 40 עשו את זה בגלל הגיל או מכיוון שהגיעו למספר הילדים הרצוי מבחינתן...

מבחינתך - כן היית מנסה ללדת שוב, לא?

(האמת שאני מכירה סביבי לא מעט שילדו אחרי גיל 40 או נראה שרוצות ללדת אחרי גיל 40...)

אני לא חושבת שארצה להרות בגיל 43, 44

גם מבחינת הבריאות שלי

וגם מבחינת בריאות העובר

וגם מעוד בחינות..

35 הפוריות יורדת בצורה משמעותית

הסיכוי להספיק להיכנס לכמה הריונות ספונטניים בשנים הקרובות הוא לא מאד גדול

כדאי להתאים את התכנון בהתאם 

כמובן, אבל באמת שאין דבר כזה זמן מתאים ותמיד יהיו שיקולים למה לא..

השאלה מה גובר על מה

מודה שאני בגילך ועוד לא הגעתי ל"זמן שמתאים" אחרי 2 ילדים סהכ. לדעתי מה שמנצח זה רצון/ שכל.

אם יש חוסר רצון מובהק עד רתיעה אז לדעתי פחות כדאי להיכנס לזה. אבל אם זה חוסר רצון שמלווה בהבנה שזה מה שאני בסהכ רוצה אבל יש לי סיבות להימנע, אפשר כנראה ללכת על זה ולהבין שזו תקופה שתהיה קצת יותר מורכבת ומאתגרת אבל המטרה הסופית תהיה שווה את זה

החלטות טובות❤️

זה ממש לא סוף הפוריות.

לא יודעת כמה הריונות את עוד מתכננת אבל להיכנס להריון מלחץ לא נראה לי נכון,עדיף לחכות שתרצי ויהיה מתאים 

34 זה צעיר והכל מונח לפנייך.
ילדתי אחרי הגיל הזה ב"ה עוד מספר ילדים
לא הייתי נלחצת מגיל 35
כן הייתי מגיל 37-38 עם יד על הדופק לתכנון נכון ומדויק בשבילי.

וצריך לקחת בחשבון, שיכולה להיות המתנה כלשהי להריון ואת זה אי אפשר לדעת, מה שמאוד מבאס.

כשהיה לי חשש לרעלת דודה שלי שהיא מיילדת אמרה לי לא לחכות לבוקר למרפאה אלא מיון בלילה..

אבל ז היהיה כאבי ראשמח ול"ד.

הוא יצא משובש כי הוספתי אותו בעריכה.

תמצאי הערב איפה למדוד לחץ דם.. יש המון אנשים שיש להם מד בבית.

אם תקין אז אחלה.מחר בדיקת חלבון בשתן במרפאה וזהו. אם לחץ דם גבוה אז הייתי הולכת למיון הערב.

אבקש משכנה שיש לה בבית

לשתף את האחות בזה

כי כמו שיעל כתבה זה יכול להיות סימן לרעלת

ממש לא אומר שזה מה שיש

לי בהריון כל הזמן עץכאב הראש כל הזמן הרגשתי זוועה וב''ה הכל היה תקין

הייתי נבדקת כדי לא לקחת סיכון מיותר 

בכמה הריונות היו לי כמה שבועות עם כאבי ראש

הבנתי שזה היה הורמונלי

אבל ממליצה גם ללכת לאחות גם כדי לשלול דברים אחרים.זה סיוט, כי אין משככי כאבי שבאמת עזרו לי שמותר לקחת.

תרגישי טוב!

וואי קשוח..

מקווה שיעבור מהר בעז"ה

במיוחד אם יש תסמינים נוספים כמו טישטוש ראיה צריך לרוץ להבדק

זה עובר עם אקמול?

לי היה ככה בהריון שלחו אותי למיון בחשש לרעלת ואז בסוף זה היה סינוסיטיס

אם את שותה קפה/קולה על בסיס יומיומי הגוף מכור לקפאין וברגע שהוא לא מקבל את הכמות שהוא רגיל זה כאבי ראש חזקים כתוצאה מהתרחבות כלי דם במוח.

אומרת לך מניסיון אחרי שהתייעצתי עם רופא ועשיתי ניקוי רעלים והפסקתי לגמרי עם קפה ומאז לא חוויתי שום כאב ראש

לא שוללת שיכול להיות קשור להריון ואני תמיד הייתי מעדיפה להבדק ולוודא שהכל תקין

תחזירי את הכדור אליה - "איך היית רוצה לקבל צומי כשאת לא חולה? מה את רוצה שאעשה בשבילך או שנעשה ביחד?"

את יכולה גם להסביר לה בפשטות שאדם חולה דורש הרבה טיפול, כמעט כמו תינוק, אבל כשהוא בריא הוא יכול להסתדר לבד - וזה לא אומר שהסביבה שלו לא אוהבת אותו ולא רוצה לעשות דברים בשבילו. (יכול להיות שיש לה קנאה באחים קטנים, אם יש לה?)

אם היא לא מציעה מעצמה רעיונות לנתינת תשומת לב  את יכולה להציע בעצמך, בגבול האפשרי לך. (להתעניין באמת איך היה לה בבית הספר כשהיא חוזרת, לעשות זמן אישי קצרצר בערב שבו עושים משהו שהיא בוחרת, להישאר בבית פעם בכמה חודשים ולעשות יום כיף עם אמא... וכו')

קודם כל יש האמת 'כיף' להיות חולה כשיש מישהו שמטפל בך, להתפנק ולהרגיש שמגיע לך - נראה לי שגם מבוגרים יכולים להזדהות.

אני מניחה שהיא מרגישה ככה שהיא חשובה ומיוחדת לך, ונראה לי שהייתי פותחת את זה לשיחה איתה, היא בטח תשמח לשמוע שגם לך היה כיף ומיוחד לבלות איתה כמה ימים, ושאת תמיד אוהבת אותה המון אבל ביום יום פחות יש לכן זמנים מיוחדים, אז אולי יש לה רעיון איך לשפר את זה?

תקשיבי לה,

ואחר כך תציעי רעיונות משלך, אולי יש איזה פינוק קטן שאת יכולה להציע לה מדי פעם, כדי שיזכיר  לכן את הזמנים המיוחדים שלכן, אולי אתן יכולות לצאת מדי פעם רק שתיכן לאנשהו? 

שהרגישה בנוח להגיד לך ישירות ולא להתבאס עם המחשבות האלה לבד, ותשדרי לה את זה, שהיא יכולה להגיד לך גם משפטים כאלה ותקבלי אותה ואת הרגשות שלה. חוץ ממה שכתבו פה לשאול אותה מה היא היתה רוצה שיעשו לה ביומיום כמו שהציעו, אני מציעה גם להסביר לה שהצומי שנותנים כשחולים הוא לא טוב ובריא... הוא רק כשחולים וביומיום יש דרכים אחרות להפגין אהבה ודאגה. שכשחולים אין כוח לעשות דברים בעצמנו ולכן צריך שאחרים יעשו במקומנו דברים, וזה לא בהכרח צומי טוב. שבזמן רגיל עדיף לעשות משהו ביחד או לתת צומי בצורה שלא של כרכור סביב הילדה כאילו היא תינוקת. כרגע נראה שככה היא תופסת שצריך להפגין אהבה בין הורים וילדים, וזה לא בהכרח נכון ובריא להרגיל אותה לזה

אין הבדל גדול בין תשומת לב לילד חולה/ בריא

זה באמת לא מאד הגיוני לכרכר סביב ילד חולה

לעומת להתייחס הרבה פחות שהוא בריא

בעיניי כדאי לאזן את ההתנהלות  ולתת בזמנים רגילים יותר תשומת לב

ילד מגיל 3 כמה תשומת לב וטיפול טכני דורש?

לעומת ילד חולה

ברור שמקבל יותר תשומת לב

אני חושבת שזה יפה שילד יודע לבט את אצעמו כל כך יפה ולהביע את זה בפני ההורים

האמת הייתי לוקחת כמחמאה קודם כל\ואחר כך בחשיבה האם בשוטף יש לי אפשרות לתת לה מעט זמן פרטי

דורש הרבה תשומת לב ומקבל

לא רואה הבדל מגיל 3 לעניין תשומת לב

זה משתנה אולי בגיל גדול יותר 8-10 שהילד יותר עסוק עם עצמו/ חברים ופחות עם ההורים

אבל הוא לא אמור להתלונן על חוסר תשומת לב

אלא אם חסר לו בשוטף 

בלי קשר לחולי שהיה.

וטוב שהילדה פתחה את זה, וטוב שאמא שלה קשובה אליה. מניחה ששתיהן יצמחו מזה...

למה הרבה התעסקות?

הוא מתלבש לבד (יכול, על כל פנים..) אוכל לבד. 

קם בבוקר מכין לו דגני בוקר ואוכל. מתפז'ם לבד. גם במקלחת הוא צריך עזרה בקטנה, בגדול זה לבד.

מסדר את הדברים שלו..

לוקח לעצמו שתיה.

כשהוא חולה ובמיטה כן אני מביאה לו לשם אוכל, אני גם יותר בכיף אכין לו בדיוק מה שהוא מבקש, שברגיל יש ארוחה והילדים אמורים להתאים את עצמם.

ברור שיש 'פינוק' יורת טבעי

וב"ה היומיום עמוס ולכן יכול להיות שינעם לו העודף תשומי הזה ויגיד לי אמא בא לי להיות חוהל עוד יום ושתמשיכי לפנק אותי..

של כל החולים

אצלי זה ממש מחוץ לתחום

גם אצלי עצמאיים ב"ה, אבל עדיין יש דברים שאפשר לעשות ויראו תשומת לב. לא במובן של " לשרת אותם" בכלל. זה יותר בתשומת לב ושיח בגילאים כאלה אצלי. אני גם קצת "מכריחה אותם" להתנשנש ומבקשת מלא חיבוקים ורואה שזה הדדי גם, שהם גם מבקשים מעצמם הרבה פעמים.

אצלי הוא יודע להסתדר הרבה לבד

אבל גם מבקש עזרה ופינוקים ברגיל ומקבל

אם נותנים פינוקים מיוחדים רק כשחולים

הגיוני שהילד יגיד את זה

אבל הוא גם צודק

הגיוני לטפל יותר בילד כשהוא חולה

אבל אם יש הבדל חד בין חולה/ בריא

זה לא נכון בעיניי

וגם אם מישהו חושב שזה נכון

אין מה להתפלא שהילד חושב אחרת

ממש ממש עזרתן לי!!!

אז לא כ"כ הגבתי כשהיא אמרה לי את זה או שרק 3מרתי לה שנדבר על זה ונתתי לה חיבוק...

והיום לקחתי את הזמן לחשוב ובזכותכן ממש התחדדו לי דברים...

שכן, מצד אחד זה הגיוני שהיחד לילד חולה הוא אחר.. הגיוני וטבעי...

אבל כן, מצד שני אני ממש שמחה שהיא באה ואמרה את זה ותודה לכל המאירות לחזק אותה על זה!!

וזה בעצם כן מעורר אותי לשים לב לתת לה יותר יחס של אחד על אחד וגובה עיניים וקצת פינוקים במשך היום..  בע"ה כמה שיהיה לי כוח בלי לכעוס על עצמי אם לא מצליחה...

הזכרתם לי שגדלתי הלי התשומת לב הזו אלא היתה תחושה של יאללה את 1 מ... (הרבה) ותגידי תודה שיש לך גג על הראש... ותעזרי אם כבר יש לך כוח לפתוח את הפה... חלילה שלא להתלונן

אז פתאום אני מבינה שאני קצת פועלת מתוך זה, ממשיכה את זה..

אז תודה! הארתן פה ממש חשוב!!!.....

והתלבטתי אם לפתוח איתה גם את זה שלילד חולה היחס הוא אחר אבל כל אמירה בכיוון נראלי תתן לה תחושה שאני ביקורתית ולא מבינה אותה... ובעצם בעצם שוללת את הלגיטימיות של האמירה הזו..  אז אוותר על זה...

אגב

עוד פנינה של הילדה..

אמא אני רואה שנגמר הקפה שאת אוהבת, תקני לך כזה חדש... תרגישי חופשיה לקנות דברים שאת אוהבת..

הייתי בהלם, אי אני מזה מתקמצנת על עצמי בכללי בצורה קיצונית...ועכשיו אנחנו בתקופת הידוק חגורה אז בכלל זה ככה...

קיצור רגישה וחדה..

ריגשתן ממש....

@מתואמת

@ריבוזום

איזו ילדה מדהימה! וגם יש לה ממי ללמוד

א. תמיד היה כמה מחזורים לפניי.

ב. תחושה חזקה. ואי הופעת ווסת.

ג. תלוי בהריון. בין שבוע 4 לשבוע 7.

ד. לא השפיע. בראשונים הפסקתי להניק כי זה היה הדיעה הרווחת אז. עם הקטנים הנקתי טנדם. (חיכיתי שהילד יפסיק מעצמו. לא קרה.)

אז השאלות הראשונות לא רלוונטיות.

לגבי ד-

בהריון השני, נגמר לי החלב בחודש שישי בערך, כשהיונקת היתה בת שנה ותשע.

בשאר ההריונות, לא ראיתי השפעה.

זה רלוונטי גם מה היה הגיל של היונק.

יש הבדל בין הנקה של תינוק קטן,שיונק הרבה, להנקה בגיל גדול יותר, שזה רק תוספת ולא ממש נצרך.

א. לא ידעתי שאני מבייצת ולכן גיליתי על ההריון ממש מאוחר , הרגשתי שהירידה במשקל נעצרת והתחלתי לחשוד בבועות בבטן (התחלה של תנועות..)

ב. עייפות פסיכית וחצ'קונים, קישרתי רק בדיעבד

ג. מאוחר.. סוף חודש רביעי

ד. בעיקרון לא השפיע, אבל הפסקתי בצורה יזומה אחרי שגיליתי 

לק"י

1. תמיד קיבלתי מחזור כמה פעמים, ורק אז הגיע הריון.

2. איחור במחזור. למרות שהרבה פעמים היה לי מחזור לא סדיר בהנקה.

3. נראה לי בשבועות 4-6.

4. בשלב מסויים היתה לי רגישות במקום וכאב לי להניק (לפחות בחלק מההריונות).

א. קיבלתי וסת קבועה 9 חודשים קודם

ב. חיכינו לזה ורצינו. היו בחילות

ג. ביום האיחור

ד. הפסקתי אחרי כמה ימים, הייתי חלשה וגם ככה אמביוולנטית לגבי המשך ההנקה (היה בן 1.7)

א. כבר היה לי מחזור- משובש זוועה, הביוץ באותו חודש היה עם תופעות מאד ברורות שהבנתי רק לאחר זמן. ומבחינתי המחזור כבר יכל להגיע ולא, אז בדקתי ובבדיקה השלישית יצא חיובי

2. בבדיקה עוד לא, מהר מאד הם הגיעו

3. שבוע 4

4. אצלי ההנקה השפיע על ההיריון. הוא כבר היה ממש גדול היונק המתוק שלי ולא הרפה, כך שלא הרגשתי שינוי. אבל הרגשתי שעם החלב הוא שואב לי את האנרגיה.... מה שכן זה מנע לי בחילות. כשהפסקתי להניק הם הגיעו בגדול

א. לא ידעתי. גיליתי בבדיקה ביתית.

ב. כן, תסמינים רגילים של עייפות, בחילות, כאבי השתרשות...

ג. לפי אול' גיל הריון די בהתחלה. כנראה בשבוע 5. אין לדעת באמת...

ד. הגדול עדיין יונק ב"ה, חודש שמיני

א. הקאות התייבשיות התעלפויות

ואז גם איחור במחזור (זה כן היה אחרי כמה פעמים שקיבלתי וסת בהנקה)

ב. כנל... מלפני האיחור כבר הייתי גמורה וחלשה ברמה קיומית והקאתי מלא..

ג. אממ לא זוכרת שבוע, אבל לפני איחור.. זה שבוע 4 בערך?

ד. האמת לא הרגשתי שהשפיע מאוד אבל כן רציתי להפסיק כדי להקל על הגוף במה שאפשר....

נכנסתי בתקופה של מחזןר סדיר, אבך תמיד זיהיתי ביוץ ראשון בהנקה (שב"ה לא הריתי בו אחרת היו לי 100 ילדים)

ההירון לא השפיע מאד

בעיקר רגישות בפטמות שעברה אחרי כמה שבועות.

הפסקתי הנקה בין חודש שלישי לשביעי (בהריונות השונים).

א. לא הייתי מגלה כנראה כזה מהר אם לא היה מתחיל דימום (בהתחלה חשבתי שזה מחזור אבל זה היה הרבה יותר ארוך), הייתה לי תחושה שאני מבייצת כי בד"כ אני מזהה ביוץ וזיהיתי משהו, אבל בגלל שהנקתי ממש מלא לא כ"כ התייחסתי לזה...

ב. הייתה רגישות בפטמות ברמה שכשהילד ינק הייתי מנתקת אותו כל שתי דקות כי ממש כאב לי, גם החלב התחיל להתמעט, וכמובן עייפות שבחיים שלי לא הרגשתי... אבל שוב לא ברמה שהייתי מקשרת להריון, אולי בעתיד אם יקרה שוב תוך כדי הנקה אז זה יקפיץ לי נורה. 

ג. אני חושבת שבוע 5 בערך אולי 6, די מיד אחרי זה כבר ראו דופק בא"ס בטני אז מאמינה שסביבות 6.

ד. הפסקתי מיד כשגיליתי על ההריון בגלל הדימום אבל כנראה שבכל מקרה הייתי מפסיקה כי לא עמדתי בעייפות הזאת וגם החלב מאוד התמעט עוד לפני שגיליתי אפילו. 

הבן שלי עשה את שניהם ביחד לפני כמה חודשים

לא זוכרת משהו חריג 

ולתופעות:

אין תופעות לוואי מיידיות. 

בין 5 ל12 ימים עלול לעלות חום

מ12 יום לאחר החיסון עלולה להופיע פריחה עד כ42 יום לאחר החיסון.

יש מוכשרים כמו הבייבי שלי שהקפיד לקבל את כל התופעות לוואי בדיוק כמו הספר.

יש כאלו שלא מגיבים לזה בכלל

רק בריאות

בשורות טובות

אז לגמרי לחסן את שניהם וכמה שיותר מוקדם יותר טוב...

לא?
בגיל שנתיים אין חיסון חצבת, רק מי שלא עשה בגיל שנה משלים
ולא נאמר לי לתת לילדיי עוד מנת חיסון (בנוסף למה שחוסנו) בגלל שיש התפרצות, זה לא כמו שפעת שצריך לחדש כל שנה, חצבת אמור להחזיק מעמד יותר זמן להבנתי.

הבן שלי חוסן בגיל שנה כהלכת טיפת חלב, במקרה הייתי איתו בביקורת שוב , ולא נאמר לי לחסן שוב בגלל ההתפרצות...
אם בנך לא חוסן לא הייתי מחכה והייתי מחסנת מיידית.
תופעות לוואי זה לא שיקול, אם צריך לחסן- מחסנים.
וזה מאוד אינדבידואלי התופעות לואי, בע"ה שיעבור לו בקלות.

לגיל שנתיים במקום כיתה א

ומי שבין גיל שנתיים לכיתה א פשוט מתחסן גם...

כדי שיהיו מחוסנים ב100 אחוז...

בעיקרון שלכיתה א הספיק אבל בגלל שאנחנו בסיטואציה של מגיפה אז מקדימים את החיסון האחרון שנותן כיסוי מלא לכמה שיותר מוקדם....

אישית הייתי מקדימה חיסונים לכל מי שמתחת לכיתה א גם אם את לא באיזור התפרצות..

מה שקורה עכשיו מסביב ממש מפחיד!

אבל אני לא מבינה, מבחינתי אם הבן שלי חוסן בגיל שנה זה אמור להיות תקף עד המנה הבאה בכיתה א'.
כלומר אם הוא חוסן ולא סומכים על המנה הזו, מה עשיתי בזה?
מבחינתי הוא אמור להיות מוגן ממנה ראשונה כהמלצת משרד הבריאות, וזה לא משנה אם יש התפרצות או לא, כי הוא חוסן. ובכיתה א' יתחסן שוב כהמלצת משרד הבריאות. 

ואיך אני יודעת מהם איזורי ההתפרצות?

כאילו חושף את הגוף שוב לנגיף שיחדש את ייצור הנוגדנים.

במצב רגיל מספיק לעשות את זה לעיתים רחוקות יותר.

במצב של מגיפה אז רוצים לדאוג שנוגדנים חזקים כדי שהגוף יזהה את המחלה מוקדם.

כך הבנתי בעבר.. לא ידע מקצועי.