גם לא מפורט מי הנביא שאמר לרבקה, ותמיד שיש נביא אז אומרים את שמו או את הכינוי איש האלוקים.

אפשר גם לומר שהלכה פיסית למזבח בחברון/בית אל כדי לקבל נבואה, ואז "ותלך" זה הליכה פיסית

אבל דברתי על הפשט.

העיקר זה צורת הפניה שלה לדעתי.

בנוגע ל-"ויאמר ה' לה" שיכול להיות על ידי נביא, הרס"ג מביא כדוגמא את הפסוק 'וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו' (דברי הימים ב לג י)

דור.

כאן זה סיפור על דיבור לאדם פרטי.

דחוק לדעתי לומר ש"ויאמר ה לה" זה על ידי שליח. כשם ש"וידבר ה אל משה" הכוונה כפשוטו.

יש הבדל בין "ויאמר דוד ליהונתן" שזה ללא שליח, לבין "ויאמר חזקיהו לסנחריב" או "ויאמר פרעה לנוגשים בעם" שזה וודאי עם שליח. יש הבדל בין תיאור סיפורי פרטי לתיאור סיפורי מקיף.

כשם ש"אז יבנה שלמה" זה על ידי שליח, לבין "ויקח יעקב אבן וישמיה מצבה" שזה לא על ידי שליח

אז אין צורך לפרט שה דיבר אל אחז על ידי שליח.

אבל איפה מצינו שסתם כך כתוב ש"ויאמר ה לפלוני" באופן פרטי וללא הקדמה זה על ידי שליח?

גם "וידבר ה אל אהרון" נשמע בפשט שה' אמר בנבואה  ישירה לאהרון בהוראת שעה, ואחר כך ה' אמר למשה לכתוב זאת בתורה (כמו מצוות מילה לאברהם) ואז זה עדיין תורת משה.

ואולי יש הבדל בין "וידבר לפלוני" לבין "ויאמר לפלוני"

אז אפשר ללמוד מזה גם לאיפה שלא חייבים, אם רוצים ויש סיבה (רבקה, אהרון בויקרא, "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך", "ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך")

סיפורי כללי ולא פרטני (כי בתיאור כללי מדלגים על השליח כמו באז יבנה שלמה), או שהיתה כבר הקדמה לפני שזה היה בידי נביא ואין צורך לחזור על זה. וגם *אולי* יש לחלק בין ויאמר לוידבר.

אני לא אומר שמחויב המציאות שרבקה קיבלה נבואה ישירה, אבל כך הכי מסתבר מהפדט.

ה אמר אלי בני אתה זה בכלל תיאור שירי פיוטי בתהילים (ואגב אין לדלול נבואה ישירה לדוד, שמשמע במלכים שאכן היה כך "ברוך ה אשר דיבר *בפיו* אל דוד אבי *ובידו מילא* לאמר" וגם "רוח ה דיבר בי ומילתו על לשוני. אמר ה לי דיבר צדיק באדם צדיק מושל יראת אלוקים...כי לא כן בריתי עם אל , ערוכה בכל ושמורה" וכן מצינו שה כרת ברית עם דוד ואילו בדברי נתן לא מצינו ברית או שבועה, לכן משמע שה' אמר ישירות לדוד על הברית). ואין ללמוד מתיאור שירי לתיאור פרוזאי. אחרת נאמר שהשמים מספרים כבוד א-ל זה כפשוטו.

בשלמה זה לא היה נבואה ישירה "ה הנראה אליו פעמיים"?

לגבי אהרון, למה לא כתוב "וידבר ה אל משה אמור אל אהרון"? כמו בפסוקים אחרים כאלה?

אם בהקדמה כבר הובהר שזה דיבור בידי מתווך כמו אצל אחז, אז כמעט בטוח שכם השני הוא בידי המתווך.

בתיאור פרטני פרוזאי ללא הקדמה, כמעט כל הסיכויים שזה דיבור ישיר, אבל לא 100 אחוז

ההבדל גם בין אחז לרבקה ששם מפורש את שם הנביא, בעוד שכאן אי אזכור שם הנביא תמוה. (ואין להשוות למנשה ועמו, שם מדובר כנראה על תקופה ארוכה בה ה שלח הרבה נביאים למנשה ודורו אז אין מה לציין את שם הנביא, כדוגמת "ויעד ה בישראל ביד נביא כל חוזה לאמר שובו מדרכיכם").

2 האפשרויות לפשט, אבל נראה שהאפשרות הסבירה היא נבואה ישירה. 

פה לא כתוב "ויבוא איש האלוקים לרבקה".

מה גם שאיזה נביאים היו בדורם חוץ מהם? אברהם אמר לה? אז למה לא מוזכר במפורש?

לא סתם האבות מוזכרים כנביאים "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא" "אל תגעו במשיחיי ולנביאי אל תרעו". ייתכן שהיו הנביאים היחידים כמעט בדורם.

אולי היה איוב ואבימלך ושם ועבר חיו אז, אבל עדיין נשמע דחוק.

וגם למה שרבקה תלך לדרוש בנביא אחר? היא לא מספיק גדולה שתהיה נביאה בעצמה? הרי בעלה נביא. ומצינו ששרה גדולה בנבואה מאברהם

של אברהם הם נביאים.

הם מכונים מלאכים, ונכון שהנביאים מכונים פעם אחת "מלאכי האלוקים" בצורה פיוטית. אבל ראה חריפות דברי הראב"ע על מי שסובר,שהנה אנכי שולח מלאך הכוונה לאדם.

לא אכפת לי שיש נביאים אחרים, ואני סובר,שגם לגוים יש נבואה. וגם הכוזרי סובר,שלשם ועבר היתה נבואה כי הם מהשושלת. אבל פשוט בפשט זה נשמע דחוק

"לא אכפת לי שיש נביאים אחרים, ואני סובר,שגם לגוים יש נבואה. וגם הכוזרי סובר,שלשם ועבר היתה נבואה כי הם מהשושלת. אבל פשוט בפשט זה נשמע דחוק"

לעוות את הפשט כדי שיתאים לכוזרי🙂

זו קריאה שפותחת לנו הסתכלות חדשה על ספר בראשית. היא מתארת עולם שבו יש הרבה נביאים שמתנבאים בשם ה', ויש חזון נפרץ, וזה אכן מציג את האבות בצורה שונה מזאת שאתה מעלה בשרשורים שלך

למה שבימי האבות המצב יהיה שונה? וחוץ מזה רוב העולם עובד ע"ז. כמה נביאים כבר יהיו?

אני לא זוכר מי כותב על הנביאים בימי האבות. אבל לזכרוני אלו ראשונים פילוסופים כמו הרמבם שחשבו שגם בימי האבות כל האליטה האנטלקטואלית בעולם האמינו באל אחד או הסתפקו בכך (כמו אריסטו) והיו פילוסופים אלא טעו בטעותו של אנוש להלל את הגלגלים והשכלים. המקובלים לעומת זאת טוענים על גדולי האומות שהיו מכשפים כדוגמת בלעם ולבן, לא פילוסופים.   הארכיאולוגיה מוכיחה כדעת המקובלים לא כדעת הרמבם וסיעתו. שלא היה כזה מונותאיזם נפוץ בגויים לפני אריסטו, והרעש באתונה על סוקרטס מוכיח שלפניו לא היו פילוסופים (למעט מבשרי הפילוסופיה מאה שנה לפני סוקרטס). אלא שהרמבם וסיעתו לא הכירו את הארכאילוגיה אז חשבו לתומם שהפילוסופיה המעין יוונית היתה מאז ומתמיד באנושות, ומכאן הנחתם המוטעת לריבוי עצום של נביאים בעולם מאז ומתמיד(כדוגמת נבואת עומר וזייד שהרמבם מביא)

לדעתי אתה ממש חייב להפרד מהדיכוטומיה "פילוסופים/מקובלים" שלך. מההיכרות שלי היא לא תואמת למציאות, מבוססת על משאלת לב, לא תופסת את העושר של ההגות היהודית שכוללת הרבה מאוד מגירות, ובעיקר מאפשרת לשייך כל רעיון שאתה לא אוהב להשפעה של יריבים מדויימנים

המקובלים )וכן עולה מחסל והפשט( טוענים למכשפים אצל הגויים שראו בכוח המדמה שלהם דברים אבל מעוותים.

הרמבם כותב מפורש במשנה תורה שבימי אנוש טעה אנוש להלל את הגלגלים והשכלים, ושאחריו כל כהני האומות ידעו שיש רק אל אחד אבל אמרו לפשוטי העם שיש הרבה אלילים. אנוש מוצג לפי הרמבם כפילוסוף מעיין אריסטוטלי.

המקובלים מדברים על גלות השכינה ועל ביטול יצרא דע"ז בבית שני. והרב קוק מרחיב על השינוי שהיה מעולם שבו היתה נבואה לביןתקופה פוסט נבואית בלמהלך האידאות וחכם עדיף מנביא ובעוד מקומות.

גם ההיסטוריה מסכימה איתו )ראה ערך "עידן הציר").

מי שלא  היה מודע לקבלה חשב שתפיסת עולמינו היתה זהה מאז ומעולם, או כלשון הרב קוק "על ידי שכחת הרזים תשכח ההכרה של ארץ ישראל וכו').

בוודאי שניתן לחלק את הוגי הראשונים למקובלים ופילוסופים. נכון שזו חלוקה גסה, אבל היא קיימת ומאפשר לזהות מגמות דומות ב2 הקבוצות (ייתכן שהיו גם כאלה שאינם מקובלים אך סברו כמותם, אולי הכוזרי). גם הרב קוק מדבר על 2 תחומי ההגות ביהדות כ"קבלה ומחקר(פילוסופיה)"

החלוקה הזאת לא רק בישראל אלא גם באומות, בין מיסטיקה לפילוסופיה. ובהערכה גסה מאוד - בין פלטוניזם לאריסטוטליזם. בין חשיבה שכלית לבין חשיבה מיסטית המתארת דברים באמצעות הדימיון יותר מאשר הגדרות שכליות.

אני לא טוען שהפילוסופים הם "יריבים". כבר הסברתי למה צריך את שניהם אבל למה לקבלה יש בכורה.  מה גם שרוב המקובלים צל הראשונים היו גם פילוסופים ובעלי הגדרות שכליות (הרמבן, החלק ה5 של הכוזרי, וגם אצל האחרונים המהרל והרמחל ועוד)

בעיניי זה בדיוק כמו להגיד "הרב קוק היה הגליאני". אני לא רואה שום טעם להתייחס לדברים שכתבת, סליחה

להשערתי המקובלים יטענו שהיו כמויות מסיביות של קוסמים בימי האבות (אני יודע שהמקובלים אומרים שאיזבל היתה מכשפה ומכוח זה ידעה על שורש נשמתו של אליהו הנביא) שרואים בכוח מדמה דברין גדולים אך מעוותים. וודאי רבקה לא תדרוש במכשפים שנחשבים טמאים לפי התנך. אבל המקובלים לא טוענים על פילוסופים שהיו אז.

יש הבדל בין לומר על הרב קוק שהיה הגלייני, לבין לומר על הרמב"ם, הרלבג ורבינו בחיי שהיו פילוסופים ולא מקובלים ולא אחזו בשום צוקה של מיסטיקה. שזה די ברור (למעט החבדניקים שבצורה מגוכחת טוענים שהרמבם היה מקובל(

אבל אם אכפת לך מהאמת, תעצור רגע ובמקום לנסות לדחות, תחשוב כמה ימים עם עצמך על ההשוואה. תחשוב לעצמך על כל הדחיות שאתה יכול להעלות לטענה "הרב קוק הוא בסך הכל הוגה הגליאני", ותחשוב איזה מהן יכולות להיות רלוונטיות לשאר ההוגים ביהדות

לטעון על אדם שהוא הגלייני זה הכנסתו לתחום צר מאוד.

לטעו על אדם שהוא פילוסוף או מיסטיקן זה תחום רחב מאוד, כי גם לפילוסופיה וגם למיסטיקה יש אינספור זרמים ושיטות והלכי מחשבה.

מי שפילוסוף תופש את העולם בעיקר בהגדרות שכליות, מי שמיסטיקן תופס את העולם בעיקר בדימויים של הכוח המדמה. זה ההבדל. כמובן יש מי שמשחב בין שניהם.

החלוקה הזאת חורזת כחוט השני את כל הגות האנושות מאז לפני 2500 שנה ועד ימינו.

לא טענתי "הרמבם הוא סך הכל פילוסוף" ולא הקטנתי. פשוט שייכתי אותו למשבצת שלו בעולם ההגות.

(נ.ב : לא מפריע לי אם תנצלש את השרשור🙂 אתה יכול לפצל אותו אם אתה רוצה)

כך שמעולם לא טענתי שמה שמייחד את האבות מהותית זה שהם נביאים.

כן טענתי שמהפשט נראה שהם היו בין הבודדים מהנביאים בדורם, אבל זה פשט לא מחייב (ומהארכאלוגיה והקבלה עולה שלא היו הרבה נביאי אמת בדורם, אבל לא מחייב דווקא בודדים)

הרי הם היו אמורים להיות אלו שמתנבאים ואומרים לה.

כמובן שה' לא סתם העלים מאברהם ומיצחק

חזל אומרים ששרה גדולה מאברהם בנבואה. ושהאמהות נביאות היו

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו