גם לא מפורט מי הנביא שאמר לרבקה, ותמיד שיש נביא אז אומרים את שמו או את הכינוי איש האלוקים.

אפשר גם לומר שהלכה פיסית למזבח בחברון/בית אל כדי לקבל נבואה, ואז "ותלך" זה הליכה פיסית

אבל דברתי על הפשט.

העיקר זה צורת הפניה שלה לדעתי.

בנוגע ל-"ויאמר ה' לה" שיכול להיות על ידי נביא, הרס"ג מביא כדוגמא את הפסוק 'וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו' (דברי הימים ב לג י)

דור.

כאן זה סיפור על דיבור לאדם פרטי.

דחוק לדעתי לומר ש"ויאמר ה לה" זה על ידי שליח. כשם ש"וידבר ה אל משה" הכוונה כפשוטו.

יש הבדל בין "ויאמר דוד ליהונתן" שזה ללא שליח, לבין "ויאמר חזקיהו לסנחריב" או "ויאמר פרעה לנוגשים בעם" שזה וודאי עם שליח. יש הבדל בין תיאור סיפורי פרטי לתיאור סיפורי מקיף.

כשם ש"אז יבנה שלמה" זה על ידי שליח, לבין "ויקח יעקב אבן וישמיה מצבה" שזה לא על ידי שליח

אז אין צורך לפרט שה דיבר אל אחז על ידי שליח.

אבל איפה מצינו שסתם כך כתוב ש"ויאמר ה לפלוני" באופן פרטי וללא הקדמה זה על ידי שליח?

גם "וידבר ה אל אהרון" נשמע בפשט שה' אמר בנבואה  ישירה לאהרון בהוראת שעה, ואחר כך ה' אמר למשה לכתוב זאת בתורה (כמו מצוות מילה לאברהם) ואז זה עדיין תורת משה.

ואולי יש הבדל בין "וידבר לפלוני" לבין "ויאמר לפלוני"

אז אפשר ללמוד מזה גם לאיפה שלא חייבים, אם רוצים ויש סיבה (רבקה, אהרון בויקרא, "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך", "ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך")

סיפורי כללי ולא פרטני (כי בתיאור כללי מדלגים על השליח כמו באז יבנה שלמה), או שהיתה כבר הקדמה לפני שזה היה בידי נביא ואין צורך לחזור על זה. וגם *אולי* יש לחלק בין ויאמר לוידבר.

אני לא אומר שמחויב המציאות שרבקה קיבלה נבואה ישירה, אבל כך הכי מסתבר מהפדט.

ה אמר אלי בני אתה זה בכלל תיאור שירי פיוטי בתהילים (ואגב אין לדלול נבואה ישירה לדוד, שמשמע במלכים שאכן היה כך "ברוך ה אשר דיבר *בפיו* אל דוד אבי *ובידו מילא* לאמר" וגם "רוח ה דיבר בי ומילתו על לשוני. אמר ה לי דיבר צדיק באדם צדיק מושל יראת אלוקים...כי לא כן בריתי עם אל , ערוכה בכל ושמורה" וכן מצינו שה כרת ברית עם דוד ואילו בדברי נתן לא מצינו ברית או שבועה, לכן משמע שה' אמר ישירות לדוד על הברית). ואין ללמוד מתיאור שירי לתיאור פרוזאי. אחרת נאמר שהשמים מספרים כבוד א-ל זה כפשוטו.

בשלמה זה לא היה נבואה ישירה "ה הנראה אליו פעמיים"?

לגבי אהרון, למה לא כתוב "וידבר ה אל משה אמור אל אהרון"? כמו בפסוקים אחרים כאלה?

אם בהקדמה כבר הובהר שזה דיבור בידי מתווך כמו אצל אחז, אז כמעט בטוח שכם השני הוא בידי המתווך.

בתיאור פרטני פרוזאי ללא הקדמה, כמעט כל הסיכויים שזה דיבור ישיר, אבל לא 100 אחוז

ההבדל גם בין אחז לרבקה ששם מפורש את שם הנביא, בעוד שכאן אי אזכור שם הנביא תמוה. (ואין להשוות למנשה ועמו, שם מדובר כנראה על תקופה ארוכה בה ה שלח הרבה נביאים למנשה ודורו אז אין מה לציין את שם הנביא, כדוגמת "ויעד ה בישראל ביד נביא כל חוזה לאמר שובו מדרכיכם").

2 האפשרויות לפשט, אבל נראה שהאפשרות הסבירה היא נבואה ישירה. 

פה לא כתוב "ויבוא איש האלוקים לרבקה".

מה גם שאיזה נביאים היו בדורם חוץ מהם? אברהם אמר לה? אז למה לא מוזכר במפורש?

לא סתם האבות מוזכרים כנביאים "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא" "אל תגעו במשיחיי ולנביאי אל תרעו". ייתכן שהיו הנביאים היחידים כמעט בדורם.

אולי היה איוב ואבימלך ושם ועבר חיו אז, אבל עדיין נשמע דחוק.

וגם למה שרבקה תלך לדרוש בנביא אחר? היא לא מספיק גדולה שתהיה נביאה בעצמה? הרי בעלה נביא. ומצינו ששרה גדולה בנבואה מאברהם

של אברהם הם נביאים.

הם מכונים מלאכים, ונכון שהנביאים מכונים פעם אחת "מלאכי האלוקים" בצורה פיוטית. אבל ראה חריפות דברי הראב"ע על מי שסובר,שהנה אנכי שולח מלאך הכוונה לאדם.

לא אכפת לי שיש נביאים אחרים, ואני סובר,שגם לגוים יש נבואה. וגם הכוזרי סובר,שלשם ועבר היתה נבואה כי הם מהשושלת. אבל פשוט בפשט זה נשמע דחוק

"לא אכפת לי שיש נביאים אחרים, ואני סובר,שגם לגוים יש נבואה. וגם הכוזרי סובר,שלשם ועבר היתה נבואה כי הם מהשושלת. אבל פשוט בפשט זה נשמע דחוק"

לעוות את הפשט כדי שיתאים לכוזרי🙂

זו קריאה שפותחת לנו הסתכלות חדשה על ספר בראשית. היא מתארת עולם שבו יש הרבה נביאים שמתנבאים בשם ה', ויש חזון נפרץ, וזה אכן מציג את האבות בצורה שונה מזאת שאתה מעלה בשרשורים שלך

למה שבימי האבות המצב יהיה שונה? וחוץ מזה רוב העולם עובד ע"ז. כמה נביאים כבר יהיו?

אני לא זוכר מי כותב על הנביאים בימי האבות. אבל לזכרוני אלו ראשונים פילוסופים כמו הרמבם שחשבו שגם בימי האבות כל האליטה האנטלקטואלית בעולם האמינו באל אחד או הסתפקו בכך (כמו אריסטו) והיו פילוסופים אלא טעו בטעותו של אנוש להלל את הגלגלים והשכלים. המקובלים לעומת זאת טוענים על גדולי האומות שהיו מכשפים כדוגמת בלעם ולבן, לא פילוסופים.   הארכיאולוגיה מוכיחה כדעת המקובלים לא כדעת הרמבם וסיעתו. שלא היה כזה מונותאיזם נפוץ בגויים לפני אריסטו, והרעש באתונה על סוקרטס מוכיח שלפניו לא היו פילוסופים (למעט מבשרי הפילוסופיה מאה שנה לפני סוקרטס). אלא שהרמבם וסיעתו לא הכירו את הארכאילוגיה אז חשבו לתומם שהפילוסופיה המעין יוונית היתה מאז ומתמיד באנושות, ומכאן הנחתם המוטעת לריבוי עצום של נביאים בעולם מאז ומתמיד(כדוגמת נבואת עומר וזייד שהרמבם מביא)

לדעתי אתה ממש חייב להפרד מהדיכוטומיה "פילוסופים/מקובלים" שלך. מההיכרות שלי היא לא תואמת למציאות, מבוססת על משאלת לב, לא תופסת את העושר של ההגות היהודית שכוללת הרבה מאוד מגירות, ובעיקר מאפשרת לשייך כל רעיון שאתה לא אוהב להשפעה של יריבים מדויימנים

המקובלים )וכן עולה מחסל והפשט( טוענים למכשפים אצל הגויים שראו בכוח המדמה שלהם דברים אבל מעוותים.

הרמבם כותב מפורש במשנה תורה שבימי אנוש טעה אנוש להלל את הגלגלים והשכלים, ושאחריו כל כהני האומות ידעו שיש רק אל אחד אבל אמרו לפשוטי העם שיש הרבה אלילים. אנוש מוצג לפי הרמבם כפילוסוף מעיין אריסטוטלי.

המקובלים מדברים על גלות השכינה ועל ביטול יצרא דע"ז בבית שני. והרב קוק מרחיב על השינוי שהיה מעולם שבו היתה נבואה לביןתקופה פוסט נבואית בלמהלך האידאות וחכם עדיף מנביא ובעוד מקומות.

גם ההיסטוריה מסכימה איתו )ראה ערך "עידן הציר").

מי שלא  היה מודע לקבלה חשב שתפיסת עולמינו היתה זהה מאז ומעולם, או כלשון הרב קוק "על ידי שכחת הרזים תשכח ההכרה של ארץ ישראל וכו').

בוודאי שניתן לחלק את הוגי הראשונים למקובלים ופילוסופים. נכון שזו חלוקה גסה, אבל היא קיימת ומאפשר לזהות מגמות דומות ב2 הקבוצות (ייתכן שהיו גם כאלה שאינם מקובלים אך סברו כמותם, אולי הכוזרי). גם הרב קוק מדבר על 2 תחומי ההגות ביהדות כ"קבלה ומחקר(פילוסופיה)"

החלוקה הזאת לא רק בישראל אלא גם באומות, בין מיסטיקה לפילוסופיה. ובהערכה גסה מאוד - בין פלטוניזם לאריסטוטליזם. בין חשיבה שכלית לבין חשיבה מיסטית המתארת דברים באמצעות הדימיון יותר מאשר הגדרות שכליות.

אני לא טוען שהפילוסופים הם "יריבים". כבר הסברתי למה צריך את שניהם אבל למה לקבלה יש בכורה.  מה גם שרוב המקובלים צל הראשונים היו גם פילוסופים ובעלי הגדרות שכליות (הרמבן, החלק ה5 של הכוזרי, וגם אצל האחרונים המהרל והרמחל ועוד)

בעיניי זה בדיוק כמו להגיד "הרב קוק היה הגליאני". אני לא רואה שום טעם להתייחס לדברים שכתבת, סליחה

להשערתי המקובלים יטענו שהיו כמויות מסיביות של קוסמים בימי האבות (אני יודע שהמקובלים אומרים שאיזבל היתה מכשפה ומכוח זה ידעה על שורש נשמתו של אליהו הנביא) שרואים בכוח מדמה דברין גדולים אך מעוותים. וודאי רבקה לא תדרוש במכשפים שנחשבים טמאים לפי התנך. אבל המקובלים לא טוענים על פילוסופים שהיו אז.

יש הבדל בין לומר על הרב קוק שהיה הגלייני, לבין לומר על הרמב"ם, הרלבג ורבינו בחיי שהיו פילוסופים ולא מקובלים ולא אחזו בשום צוקה של מיסטיקה. שזה די ברור (למעט החבדניקים שבצורה מגוכחת טוענים שהרמבם היה מקובל(

אבל אם אכפת לך מהאמת, תעצור רגע ובמקום לנסות לדחות, תחשוב כמה ימים עם עצמך על ההשוואה. תחשוב לעצמך על כל הדחיות שאתה יכול להעלות לטענה "הרב קוק הוא בסך הכל הוגה הגליאני", ותחשוב איזה מהן יכולות להיות רלוונטיות לשאר ההוגים ביהדות

לטעון על אדם שהוא הגלייני זה הכנסתו לתחום צר מאוד.

לטעו על אדם שהוא פילוסוף או מיסטיקן זה תחום רחב מאוד, כי גם לפילוסופיה וגם למיסטיקה יש אינספור זרמים ושיטות והלכי מחשבה.

מי שפילוסוף תופש את העולם בעיקר בהגדרות שכליות, מי שמיסטיקן תופס את העולם בעיקר בדימויים של הכוח המדמה. זה ההבדל. כמובן יש מי שמשחב בין שניהם.

החלוקה הזאת חורזת כחוט השני את כל הגות האנושות מאז לפני 2500 שנה ועד ימינו.

לא טענתי "הרמבם הוא סך הכל פילוסוף" ולא הקטנתי. פשוט שייכתי אותו למשבצת שלו בעולם ההגות.

(נ.ב : לא מפריע לי אם תנצלש את השרשור🙂 אתה יכול לפצל אותו אם אתה רוצה)

כך שמעולם לא טענתי שמה שמייחד את האבות מהותית זה שהם נביאים.

כן טענתי שמהפשט נראה שהם היו בין הבודדים מהנביאים בדורם, אבל זה פשט לא מחייב (ומהארכאלוגיה והקבלה עולה שלא היו הרבה נביאי אמת בדורם, אבל לא מחייב דווקא בודדים)

הרי הם היו אמורים להיות אלו שמתנבאים ואומרים לה.

כמובן שה' לא סתם העלים מאברהם ומיצחק

חזל אומרים ששרה גדולה מאברהם בנבואה. ושהאמהות נביאות היו

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".