או שמא רק בתחילת ויצא שה' אומר ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, בחלום הסולם. רק אז יעקב יודע שעשיו נשלל מעם ישראל?
מתי היה ידוע שרק יעקב יצא ממנו עם ישראל ולא עשיו?קעלעברימבאר
או שמא רק בתחילת ויצא שה' אומר ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, בחלום הסולם. רק אז יעקב יודע שעשיו נשלל מעם ישראל?
קשור קצת לשאלתךצע
לפי הדרוש המפורסם של הרב קוק במדבר שור.
יצחק אבינו לא ידע אם עשו נדחה/נשלל או לא, ולכן (בין היתר) חשב לברכו.
כי אולי העובדה שה' סיבב שהוא הבכור זה סימן לכך שממנו עתיד להבנות עמ"י.
(והרב קוק מציין שם עוד 2 סיבות מה הרציונל לבחור בעשו..).
אגב מניח שאתה מכיר את הדרוש ובכת זאת כתבתי.צע
לא הכרתי את הדרושקעלעברימבאר
לפי הפשט לא נראה בכלל שיצחק חשב שעשיוקעלעברימבאר
יידחה.
הרי כתוב "כי ביצחק יקרא לך זרע" ומעולם לא נאמר שרק חלק מזרע יצחק, ורבקה לא גלתה ליצחק את נבואתה, אחרת לא היה מברך הפך הנבואה.
לא סביר שיצחק היה מברך את עשיו ועוד מברכו שיעקב יהיה כפוף אליו "הוה גביר לאחיך" אם היה *מסתפק* שמא עשיו הוא מעם ישראל או לא. סביר שיצחק חשב שגם יעקב וגם עשיו יהיו 2 שבטים ב"עם יצחק" כאשר לשבט עשיו תהיה ההובלה והמלכות. אין סיבה ליצחק לחשוב שמישהו מבניו בכלל יישלל מעם ישראל. אנחנו חושבים זאת כי אנחנו כבר יודעים את סוף הסיפור..
גם מה שנאמר לרבקה "2 גוים בבטנך" מראה שעד אז יצחק ורבקה חשבו שיצא מהם רק עם אחד.
באופן כללי: הברכה של יצחק עם הציד לא קשורה ללמי יהיה עם ה', אלא למי תהיה שליטה גשמית בעולם. יצחק רצה לברך את זה ששבט עשיו יקבל את הברכות הגשמיות וימשול על שבט יעקוב (כדוגמת יהודה "ישתחוו לך בני אביך") ושניהם יהיו עם ה'. בסוף התברר שרק יעקב עם ה' ורק הוא יקבל את הברכות הגשמיות ואת ההגמוניה החברתית בעולם (שתהיה לעתיד לבוא) ואת השלטון על עם עשיו. (מטל השמים ומשמני הארץ - יצחק התכוון שבתוך ארץ ישראל עשיו ייטול את החלק המשובח. בסוף יצא לו שיעקב יקבל את רוב הארץ חוץ מהר שעיר שיהיה לעתיד לבוא, ורוב הארץ יותר משובחת מהר שעיר)
הברכה מכילה רק שפע גשמי ושליטה, ואין בה שום אזכור לעם ה' או לברית האבות
העניין הזה מאוד מורכבנוגע, לא נוגע
אני חושב שזה המהלך הכללי של הדברים:
1. בפשטות, אם עשיו ויעקב מאותה אם, הם אמורים להיות שני שבטים של אותו עם.
2. רבקה שמעה בנבואה שאלו לא יהיו שני שבטים אלא שני לאומים. ומסיבה כלשהי היא לא סיפרה זאת ליצחק (הגיוני שזה בגלל שיש לנבואה שתי אפשרויות, אז אין טעם לספר לו. והתפקיד שלה הוא להיות זו שמכריעה ביניהן).
3. יעקב (אולי לו רבקה כן סיפרה) רצה להיות הממשיך. הוא גרם לעשיו למכור את הבכורה, כי הבין שהמעשה הזה יגלגל את החלפתו משמיים.
יעקב לא ידע איך זה יקרה, אבל הוא רצה שזה יקרה. לכן לא הייתה לו כ"כ בעיה לשקר ליצחק, הוא רק חשש שיצחק יגלה זאת.
4. העניין המרכזי- יצחק חושב שאלו יהיו שני שבטים, שאחד גביר לשני, אבל הם יהיו יחד (לכן הוא גם לא ראה צורך לברך בברכת הארץ את יעקב שחשב שהוא עשיו. מבחינתו שניהם יירשו את הארץ).
הוא מניח שהבכור אמור להמשיך אותו, ולכן התורה מדגישה בתחילת פרשיית הברכות- "ויקרא את עשיו *בנו הגדול*. אח"כ כשהוא שומע על מכירת הבכורה הוא מבין שטעה כשבחר בעשיו והופך מייד כיוון (וזה מאוד מיוחד).
לפני פרשיית הברכות כתוב שעשיו נשא נשים שהיו מורת רוח ליצחק ורבקה. אז ברור שיצחק הכיר את טבעו של עשיו ובכל זאת ברכו. איך הוא לא חשש לקחת את הסיכון ולתת לו את ההובלה? לא עדיף ללכת על בטוח? ואי אפשר לומר שהוא חשב שיעקב יישר את עשיו. ואי אפשר לומר שהוא רצה לעשות חלוקת תפקידים, כי לא שייך לתת את הברכה הגשמית למישהו שלא הולך בדרכי אבותיו.
כנראה הייתה סיבה עמוקה כלשהי, או מחשבה עמוקה כלשהי, שגרמה ליצחק להעדיף את עשיו. אולי הוא חשב שבעקבות הברכות עשיו יתבגר וישתנה, אבל לא משמע ככה מתוכן הברכות.
אולי יצחק ראה שיש סגולה פנימית בעשיו, וידע שהיא תצא לפועל מתישהו. צריך גם לשים לב שיעקב היה צריך לעבור מסע מפרך בבית לבן כדי לרכוש את התכונות ה"עשוויות" הנצרכות, ככה שזה הגיוני שיצחק ראה את החסרון הזה ביעקב שלא יאפשר לו להמשיך אותו.
אבל בסופו של דבר, אחרי שאנחנו מכירים את כל הסיפור וחוזרים אחורה, ברור לנו שיעקב מראש נועד להיות הממשיך וזה לא שבאמת הייתה אפשרות אחרת. רבקה שגדלה במקום של אנשים לא משהו (אחרת לא היה צריך לומר "בתולה ואיש לא ידעה"), ולמדה ללכת נגד הזרם ולסמוך על האינטואיציה שלה, הבינה מהר מאוד שהפירוש הנכון של הנבואה הוא שיעקב הוא הממשיך. ולכן גם הנבואה שקיבלה רבקה ומכירת הבכורה כתובות יחד באותה פרשיה.
הוספה- אני רואה עכשיו את מה שכתבת ושבחלק מהדברים כתבנו דברים דומים..
אזקעלעברימבאר
א. מי אמר שהולכים דווקא לפי האמא? ההלכה שיהודי זה לפי האמא זה רק אחרי מתן תורה, עד יציאת מצרים יהודי הוא לפי האבא לזכרוני. גם סברת אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך מראה שבן הגר בהווא המינא יכול להיות יהודי.
פשוט כמו שישמעאל לא חלק מהעם, גם עשיו לא, כי כך ה גזר.
ב. זה נכון. אבל יצחק סבר עד הברכות שיעקב ועשיו שניהם מעם ישראל. אבל עד נבואת רבקה גם היא חשבה שכל ילד שיהיה לה יהיה חלק מעם ישראל.
ג. זה נכון. דיברתי מבחינת יצחק. מצד שני לא כתוב שנאמר לרבקה מפורשות שהקטן יהיה הממשיך, אז אולי יעקב לא ידע זאת מפורש עד חלום הסולם.
ד. אני דווקא לא חושב שהברכות קשורות לבכורה, שהרי עשיו חושב שהוא יקבל את הברכות למרות שאין לו בכורה. והרי עשיו בז לבכורה ויבז עשיו, סימן שהיא לא גשמית שהרי לא חפץ בה.
דווקא נראה לפי הפשט ולפי חזל שהבכורה היא תפקיד רוחני לעומת הברכות הגשמיות, כדוגמת בכורות ישראל, ועשיו בז לתפקיד לכן מכרו ליעקב.
הסעבה שיצחק רצה לברך את עשיו זה כי הוא איש יודע ציד איש שדה, והרי מטרת עם ישראל זה לקדש את הגשמיות (ולכן יעקב צריך ללבוש את בגדי עשיו כלומר את הגשמיות כדי לזכות בברכות , אבל קולו נשאר קול יעקב רוחני). עשיו היה רשע נסתר אך בגלוי היה נראה כצדיק, ואל תשכח שגם יהודה נשא כנענית וגם שלמה המלך. דווקא בהתחלה יצחק תמך בנישואי עשיו עם כנעניות כי סבר,שכך עשיו יכול לצבור עוצמות גשמיות, אחר כך ראה שנשותיו רשעות.
אבל כל השאלה שלי היא מתי *יצחק* ידע שיעקב יהיה הממשיך ולא עשיו. האם כבר בסוף הפרשה בברכת "ואל ש-די יפרך" כבר יצחק יודע וזה בעצם הענקת הישראליות רק ליעקב? או שיעקב יודע רשמית רק בחלןם הסולם?
א. התכוונתי שבניגוד ליצחק וישמעאלנוגע, לא נוגע
יעקב ועשיו הם גם מאותה אמא.
ב. לא אמרתי אחרת.
ג. ברור לי שיעקב ידע. לאו דווקא שעשיו ידחה, אלא שהוא (יעקב) יהיה המוביל.
ד. אני לא חושב שיש משהו מוכרח במה שכתבת, שבגללו כדאי לעקור את הפשט, שאין חילוק בין בכורה רוחנית לגשמית.
אם יצחק בירך את יעקב שהארץ תהיה שלו, זה מעיד שהוא כבר ידע שזה רק יעקב. אני מניח שהוא בירר מה שקרה, ורבקה סיפרה לו על הנבואה.
לפני כן, בברכתו לעשיו, משמע שיצחק עדיין חשב שגם עשיו ימשיך אותו, רק שהוא יהיה תחת יעקב במקום להיפך.
השאלה שלי היאקעלעברימבאר
ג. מתי יעקב ידע שעשיו ידחה ורק הוא ימשיך
ד. אם בכורה היא גשמית, למה עשיו בז לה? הרי הוא רוצה ברכות גשמיות, והכתוב אומר מפורשות "ויבז עשיו את הבכורה". מהפשט בכורה נראת כמשהו סמלי יוקרתי, לא כמשהו גשמי (עדיין לא היה דין תורה שהבכור יורש פי 2, ואין סיבה שעשיו ימכור זאת בעד עדשים).
ה. ייתכן ש"לרשתך את ארץ מגוריך" זה שגם אתה תירש אותה אבל לא רק, ופשוט יצחק מברך את יעקב כי הולך פדנה ארם ועשיו נשאר בבית, כמו "ויקרא בהם שמי ושם אבותי". מצד שני נראה שאתה צודק והפשט נוטה יוצר לומר שדווקא אתה תירש אותה ודווקא לך תהיה ברכת אברהם. וגם עדיין לרבקה לא נאמר מפורשות שיעקב הוא עם ה' ולא עשיו, אלא רק שרב יעבוד צעיר. נכון שזה מסתבר, אבל אולי יש אפשרות עדיין שדווקא הגווים ישלטו על ישראל כדי שישראל יהיו רוחניים? אבל הסבירות יותר כמו שכתבת. השאלה אם פשוט לא נאמר בנבואה או רוח הקודש ליצחק שעשיו נדחה, כמו שמשה אומר "כה אמר ה כחצות הלילה" בלי שכתוב שה' אמר לו
לא יודע בדיוק. מניח שבאותו זמן שיצחק ידענוגע, לא נוגע
עשיו ביזה את הבכורה כסמל מופשט, לא את המשמעויות שלה.
אני לא חושב שאפשר להגדיר את הבכורה כמשהו רוחני גרידא, ראובן לדוגמא היה צריך להיות בכור גם רוחנית וגם גשמית (כהן ומלך).
לגבי החלק הראשון של סעיף ה- כן.
לגבי החלק השני- נאמר לה שהם שני גויים ושני לאומים, לא שני שבטים. אני לא חושב שאפשר להבין את זה אחרת.
אז למה עשיו היה מוכן למכור בכורתו תמורתקעלעברימבאר
עדשים, אם יש לה משמעות גשמית?
כתוב בדברי הימים שיוסף זכה לבכורה ויהודה למלכות.
לא כתוב שבגלל שראובן היה בכור היה אמור למלוך, אלא אונקלוס אומר שהיה אמור לקבל כהונה, בכורה ומלכות. משמע בכורה אינה מלכות.
ה. נכון. אבל זה עדיין לא אמירה מפורשת שיעקב יהיה עם ישראל ולא עשיו במקומו. השאלה אם יצחק בסוף הפרשה ידע בוודאות את זה או לא, עד חלום הסולם
דברי עשיו "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה"נוגע, לא נוגע
נכונים גם במקרה שלבכורה יש משמעות גשמית. אז השאלה היא לא מהמכירה אלא מזה שהוא ביזה את הבכורה. אני חושב שבכור זה סוג של כותרת, תואר, זה לא שבאמת בגלל שהבכור ימכור לקטן את הבכורה, זה כאילו שהקטן נולד ראשון.
לחילופין, אפשר לומר שבכורה הכוונה לזה שהבכור יורש יותר (מניח שזה היה נהוג כל הזמן, עוד לפני התורה), כמו שהבאת מדה"י לגבי יוסף. לא אכפת לעשיו שיעקב יירש יותר, העיקר שהוא יהיה הממשיך.
ולמה שראובן יקבל את הכהונה והמלוכה? כי הוא בכור, ולו זכות ראשונים.
אז כתבתי קודם שרבקה ידעה שעליה מוטל "לפתור" את הנבואה.
מדבריו של יצחק ליעקב בסוף הפרשה, וגם מהסברא הפשוטה שהוא בירר מה קרה- הוא ידע.
קשה לומר שעשיו יוותר על הוןקעלעברימבאר
תועפות בשביל נזיד עדשים.
פשט דברי עשיו נשמע כמליצה "אני במילא עוד שניה מת מרעב כי לא אכלתי היום כלום, אז מה אני צריך את התואר הסמלי הזה!" וזה גם הכוונה שביזה את הבכורה וזלזל בה כי לא ראה בה חשיבות.
יכול להיות שעשיו זכה במלוכה מדין בכור, אבל בעדשים נמכרה רק הבכורה (כלומר הכהונה) ולא המלכות. אני מניח שיצחק ידע על מכירת הבכורה עוד לפני הברכות
יש אנשים שכאשר הם רעבים, העתיד מתנוגע, לא נוגע
עדי כדי כך שמסכים למכור הון תועפות? לא היה משהוקעלעברימבאר
אם הוא היה כזה עייף שהוא קרא לנזיד האדום האדום הזהנוגע, לא נוגעאחרונה
ט"ו באבאביעד מילוא
מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?
מעולם לא שמעתי עליופתית שלגאחרונה
אבל אתה מכיר את האתר הזה?
https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA
קמצא ובר קמצא...סיעתא דשמייא1
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
לא בדיוק.קעלעברימבאר
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
הגלות היא ורק היא הרפואה...סיעתא דשמייא1
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
כתוב בגמרא שאנשי ביתקעלעברימבאר
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
אם הבנתי נכון , זה רק מחזק את מה שאמרתיסיעתא דשמייא1
לא קשור לחסד.קעלעברימבאר
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
אני אוהב כל יהודי...סיעתא דשמייא1
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
השורש של תשעה באב הוא חטא המאיסה בארץ חמדההסטורי
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
ועדיין השאלה בעינה יפה, איךקעלעברימבאר
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
בכל זאת זו שאלה מצויינת שהטרידה אותי כבר לפניקעלעברימבאר
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
בתי חב"ד בכל העולם….סיעתא דשמייא1
… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.
ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.
בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.
לא היה צריך 2000 שנה בשביל זהקעלעברימבאר
כנראה שכן. עדין בישראל מחלקים הזמנות…סיעתא דשמייא1
…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.
כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.
"על אהבתך אשתה גביעי"נקדימוןאחרונה
על הדיבור ועל השתיקהנקדימון
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
למחקר או למעשה?טיפות של אור
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
למחקרנקדימון
תודה
AI לפניךHakuna.Matata
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
הפסקה על קדושת הדומייה של הרב זצ"לפינג פונג
תודה. איפה זה נמצא?נקדימון
אורות הקדש חלק ב עמוד צזפינג פונג
רבי יצחק הוטנר על כךקעלעברימבאר
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
בספר פחד יצחקקעלעברימבאר
(חנוכה מאמר ח; אגרות וכתבים מכתב צו)טיפות של אור
יישר כוח🙂קעלעברימבאר
יש ברשת היכן שהוא?נקדימון
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אוצר החכמה?טיפות של אור
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
רחל אימנוילדה של אבא
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
איכה רבתי פתיחתא כדילדה של אבא
תודה רבה! אסתכל אחרי הצום בעז"הנקדימון
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
בבקשה. באמת אוצרכולנו הביתהאחרונה
אז מה אתם אומרים, הולך כזכי, או אין הולך קזחי?קעלעברימבאר
מה הסיפור של חצי מנשה?…סיעתא דשמייא1
זה בגלל שיאיר בן מנשה , הבשן היתה אחוזה שהיה שליטקעלעברימבאר
שמעתי בשבת כמה תשובות שמצאו חן בעינייטיפות של אור
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
יפה!קעלעברימבאר
....אילת השחר
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
אני זוכרת שאומרים שמשה השאיר אותם שםמתואמת
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
נחלת בנות צלופחד היא בעבר המערביהסטורי
נכון. תודה על התזכורת!מתואמתאחרונה
מלאכות המשכןילדה של אבא
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
לחם הפניםנקדימון
זה לא לצורך בניית המשכןילדה של אבא
הכנת הפשתן והצבעיםעזריאל ברגר
איך הכינו את הצבעים עם 'לש' 'מרקד' 'זורה" ?ילדה של אבא
מחלוקת בבלי/ירושלמיהסטורי
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
עניתי להםילדה של אבא
כן.הסטורי
זו שאלה נכונה מאודטיפות של אור
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
תודה על הפירוטילדה של אבא
יש הוספה מהמכילתאחוזר תמיד לאשתי
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
מעניין!טיפות של אוראחרונה
בין המצרים!!!אשר ברא
מקפיצה.אשר ברא
אמר רבי נתן: המשיח שלי כבר הגיעחוזר תמיד לאשתי
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
לא יודע אם תבינו אותי אבלחוזר תמיד לאשתי
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
אני מתכוון יותר מכל החגים ואירועי השנהחוזר תמיד לאשתי
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
