עוד רב שיוצא בהכרזה שמצד ההלכה אין עונש מוות בזמננו: הרב דוד גיאמי: עונש מוות למחבלים?
ואינני מצליח להבין מי המציא את הדין הזה.
ממתי צריך סנהדרין כדי להמית גוי רוצח?!
בן נוח שעבר על אחת משבע המצוות שלהם - חייב מיתה, ונהרג בעד אחד ובדיין אחד, ולא משנה אם העד והדיין יהיו יהודים או גויים וכו'.
רק ליהודי יש את הזכות להיות נידון "בעדה ועדים והתראה"!
וגוי שמסייע באופן אקטיבי לרצח - לפי דעת הרמב"ם חייב מיתה משום שעבר על מצות "דינים".
וכן כמעט תמיד אפשר למצוא שהם עברו על גניבה וגזילה.
אלא בידי שמים.
גנב - מן הדין הוא חייב מיתה.
הסיבה שאיננו הורגים - בגלל שמערכת המשפט המקובלת בעולם מכילה חוקים אנטי-דתיים, וזה אחד מהם.
טיפות של אורמבחינת דברי הרב ג'יאמי:
• יש הסבורים שכל דיני נפשות בטלים כשאין סנהדרין בלשכת הגזית, כולל דיני נפשות של בני נוח שנעשים על ידי ישראל
• ראיתי מי שהציע ש"נהרג בעד אחד ובדיין אחד" דווקא על ידי בני נוח ובדיניהם, לא בישראל הדנים בני נוח
לבין גוי מחבל בשנות מלחמה..
אולי יש להשוות לנחש שכל הקודם להורגו זכה..
נראה שהרבה מהמגיבים הגיבו רק לכותרות או משהו כזה...
הנקודה הראשונה שכתבתי, למשל הצפנת פענח בשיטת הראב"ד. הנקודה השניה שכתבתי, למשל הרב מרדכי ברויאר בהמעין כה (בשיטת ראשונים שונים)
בנוגע לעצם זה שבדיני בני נח לעצמם נהרגים על כל אחת מז' מצוות - הרבה אחרונים הסבירו שזה גבולות הגזרה. הם צריכים להקים מערכת משפט ולדון, ויכולים גם להרוג, ויכולים להעניש בעונשים אחרים במקום
לא צריך להסתבך.
כל מי ששואל שאלות הלכתיות כאלו, ומצדד כל מיני צדדים, צריך לחזור ללמוד חומש.
[שאלות כאלו רק עולות בגלל מה שהמהר"ל עורר עליו לפני שנים שלא לומדים לפי הסדר תנ"ך, משנה, גמרא, ואז במילא המחשבות וההשקפות לא מסודרות בצורה בריאה.]
למשל "והכיתה את זכורה לפי חרב" זה היתר בשעת הצורך להרוג את כל גברי האויב. אבל זה לא חובה. למשל ראינו שדוד בארם לא הרג מלבד בשדה הקרב, במואב הוא הרג מלוא 2 חבלים להמית ומלוא חבל אחד להחיות, ובאדום הוא הרג את כל הגברים, יואב היה 7 חדשים באדום וחחיפשו את כל הגברים שם עד שלא נשאר גבר אחד חי. כך זה לפי הצורך המבצעי ולא חובה
לגבי מואב לא מוכח שזה היה מלחמה, אלא זה היה נקמה כדברי הרד"ק: "דרך נקמה ובזיון. ותרגם יונתן 'חבל': 'עדבא'. כלומר: גורל וחלק. ואמרו בדרש (תנ"ב וירא , כה) כי עשה זה בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו , כשנחה אותם בארץ מואב כשהיה בורח מפני שאול".
חוץ מזה, ניתן להגיד בפסוק שהוא הרג כל הזכרים, והשליש שהשאיר היו משאר העם.
על כל פנים, הגאון ר' חפץ בן יצליח, והשואל בתשובות רבי אברהם בן הרמב"ם סד, והמרדכי קידושין תקס"ח, והעמק דבר, שיש חובה להרוג רק את הלוחמים. לפי זה גם לא קשה מואב, כי אפשר להעמיד שהוא השאיר מעבר למי שנלחם.
פעם הגברים היו הגדולים הלוחמים העיקריים, כמו מנין בני ישראל בתחילת במדבר-"כל יוצאי צבא".
[לגבי אדום, משמע בגמרא בבבא בתרא כא שזה היה דין במחיית עמלק.]
לפי רבי אברהם בן הרמב"ם בדברי אביו שצריך להרוג ממש כל זכר הגדול, צריך להגיד החילוקים לעיל לגבי מואב. או אם רק מסתכלים על פשטות התורה, אפשר גם לחלק בין עיר שכובשים שחייבים להרוג כל זכר, לבין מלחמה בשדה הקרב.
גם אם נקבל את החילוק האחרון, שלא מבואר בראשונים, נראה שאם כבר לוקחים את הלוחמים בשבי, יש דין "יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו", וזה כמו כיבוש עיר.
על כל פנים, ברור שאסור להגיד סברות כרס שהדין הוא רק רשות, נגד דברים מפורשים בתורה ובראשונים שזה חובה, אלא אם כן תמצא מקור בחז"ל ובראשונים שאומרים את זה.
מלוא החבל להרוג זה שליש מהגברים. אחרת אין צורך בחבלים למדידה. גם ההסבר של מלוא הנחלה דחוק, כי מה קשור ל"וישכב את מואב ארצה"?
יש פוסקים שחלקו עליהם? מזה שבאדום כתוב שהרגןו את כל הזכרים, סימן שבשאר הארצות דוד לא הרג את כל הזכרים. "ותהי ארם לדוד לעבדים לנושאי מנחה" מי שילם מס מהיבול? הילדים הקטנים שעיבדו את השדות? "ויראו כל המלכים עבדי הדדעזר ויעבדו את דוד" סימן שהם חיו, למרות שנטלו חלק מבלחמת הדדעזר שהרי הוציא אפילו את ארם שמעבר לנהר. אם זה היה באדום מדין עמלק, היה צריך להרוג את הנשים והטף גם. הדרוש על יואב שטעה בגלל המלמד שלו בחיידר זה בטוח דרש, ולא מתיישב עם הפשט. מכיוון שחצי לפחות מהממלכות בעבר הנהר נלחמו עם דוד, אז שלמה "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" האם מי שהעלה לו מס היו הילדים והנשים? מי עיבד את השדות? לטעון שחצי מהגברים בכל עבר הנהר מתו זה לא מתיישב עם הכתוב.
האם הראשונם הנ"ל טוענים שהחיוב להרוג את כל הגברים הוא בכל תנאי ובכל מצב או רק בתנאים וחילוקים מסויימים?
האם כל הראשונים סברו שזה חובה? האם פוסקי ימינו פסקו כך?
מה גם שכיום יש שיקול של דרכי שלום, שאם תהרוג את כל הגברים ילחמו בך כל האומות וארהב וכו'.
בסוף על דין כזה ההכרעה היא לפוסקי ימינו.
ברור שיש היתר להרוג, אבל לא חובה. וההחלטה אם להרוג או לא נובעת משיקולים ביטחוניים (שאותם מחליטים מומחי הביטחון) ומשיקולים ערכיים (שאותם מחליטים חכמי ישראל בכל דור)
הדד היה צריך לברוח כי הוא היה מבית המלוכה וניו הורגים אותו או לוקחים אותו בשבי כבן תערובות בכל מקרה.
3. אם הריגת אדום מדין עמלק, למה יואב לא הרג את הנשים? שכח את ההלכה שהיתה בימי שאול? אף אחד בצבא לא הזכיר לו?
יוצא מן הכלל, כי אין מיעוט אחרי זה בפסוק לטף, חוץ מאדד/הדד.
אם סומכים על חז"ל: אז יש את הגמרא בבא בתרא שאומרת שהרגו את עמלק באדום ושאר אדום נשארו או התנא דבי אליהו פרשה יא שאומר שהשאירו מעוברת אחת וממנה נהיה אדום.
אתה יכול לנסות לפרש פשט פסוקים לא כמו חז"ל, אבל כשמביאים ראיות מהמקרא להלכה, חייבים להסתמך על ראיית חז"ל בפסוקים.
אז הטענה שלך לא דרכי שלום, אלא ספק פיקוח נפש. קשה בזה כמה דברים: 1. גם פעם היה חשש מסויים כזה, והתורה ציוותה את מה שהיא ציוותה. 2. התורה עצמה מצווה להרוג כל זכר הלוחמים בגלל דיני פיקוח נפש, שלא יקומו וילחמו בך שוב, אז קשה להגיד בדיוק חשש הפוך לצד האחר מהתורה. 3. אני חושב גם מבחינה מציאותית היום זה פיקוח נפש אם לא נרתיע אותם על ידי חיסולם של המחבלים.
אני מעריך שאתה לא מאמין שיואב שכח את הדין של להרוג את כל עמלק בגלל המלמד שלו בחיידר כדברי המדרש, נכון?
7 דורות אחרי שלמה יש מלך באדום. הדד הוא שטן לשלמה. את מי הוא המריד , את 15 בני המעוברת הזאת? נו באמת!
אם הרגו את עמלק אז למה הרגו רק את הזכרים?
(אפשר כמובן לתרץ לשיטתך שבאדום ישבו הרבה מואבים וכדומה, או שדוד הביא לאדום מואבים וישבם שם. כי במילא עולה השאלה מי לימד את הילדים והנערים באדום לעבוד בשדה וכו אם אין בוגרים יוצאי צבא)
הוכחה שכל זכר זה רק הבוגרים: ויצבאו על מדין ויהרגו כל זכר. משה אומר להם שהם באים למחנה: ועתה האכו כל זכר בטף. משמע לא הרגו את הזכרים בטף.
לא פוסקים הלכה מהדרוש. אחרת נעשה דיון אם אשמדאי יכול לקרוא בהקהל בתור מלך, או האם נשותיו של שלמה אסורות או מותרות לשלמה אחרי שאשמדאי בא עליהן. ועוד ועוד ועוד דרושים דומים
הלכתי, ולומדים מזה הלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך שצריך למנות מלמד שמדייק.
היד רמ"ה שם מתייחס הלכתית לכל הסיפור על יואב, גם המהרש"א בסנהדרין, ועוד רבים.
לגבי היחס הכללי לגישה למדרשי חז"ל אגדתיים, אני בצורה כללית מבין את הכל ברובד הפשוט והישיר של הדברים, אלא אם כן מוכח שזה משל.
כמובן מעבר לרובד הפשוט, יש רבדים יותר עמוקים.
אבל זה דיון בפני עצמו.
תפתח ראשונים ואחרונים דנים באריכות באגדות חז"ל ברובד הלכתי.
מה כל כך קשה בזה שיואב טעה בזה, מה אין רבנים היום שטועים בקריאת דברים ומשנים הלכות, במיוחד שפעם לא היה להם ספרים לבדוק מה ההלכה.
במדין כתוב מיד אחרי זה ששבו את טפם, לפני התיאור שבאו למחנה, כבר בפירוט תיאור תוצאות הקרב. פה זה לא כתוב, רק קטן אחד בורח.
כנראה חז"ל לא המציאו סתם אגדות ורעיונות ודייקו הלוך שוב בתנ"ך.
שלא מדייק עושה מלאכת ה רמיה.
אבל הסיפור רקע הוא משל.
זה כמו שלא בטוח שהסיפור עם מי כאן הלל קרה באמת, אבל לומדים משם שאסור לכעוס.
זה לא משנה אם הסיפור על יואב אמיתי או לא. העקרונות שלומדים משם הם: חובת דיוק מלמד, החובה להרוג את כל עמלק, המסכות של מלך להכות מכת מרדות, דין עמלק שהתערבבו ברוב שאינם עמלקים וכו' , אבל זה שלומדים מעקרונות המשל הלכה, לא אומר שהסיפור קרה במציאות. זה הרי מגוחך לחשוב שיואב עשה מלחמה רק בגלל מה שהוא זכר בחיידר, ושום אדם מהצבא לא הצליח להזכיר לו את ההלכה האמיתית.
הרי לא כתוב שזה היה הסברה ההלכתית שלו, אלא זה מה שהוא זכר מהמלמד הרשלן שלו בחיידר, ולכן דוד אחר כך העניש את המלמד. הרי שאול לפני דור הרג את כל עמלק ושמואל גוער בו למה חא הרג את הצאן ואגג והוא הודך מהמלכות, אז שיואב לא ייזכור זאת?! ובכלל ממתי יואב נלחם על פי פסיקת עצמו ולא לפי הכרעת רוב סנהדרין?
המסר מהמדרש הוא שטעויות של מבוגרים מתחילות באיך מחנכים אותם כשהם ילדים בלימוד תורה, ואם אתה רוצה עוד 50 שנה דור של תא"לים שינהיגו את הצבא לפי נתורה, אתה צריך להשקיע עכשיו בתלמודי תורה. כלומר החינוך הוא הבסיס לכל התנהלות פוליטית נכונה.
מה שאומרים על הדד שהוא היחיד ממשפחת המלוכה שהצליח לברוח, זה כתוב במפורש שהוא ממשפחת המלוכה.
חזל באגדות באו בדרך כלל להעביר רעיונות עמוקים באמצעות משלים, נכון שהמשלים מדויקים כי כל פרט במשל יש לו מקבילה בנמשל. אבל זה פשוט לא מציאותי בפשט שיואב שכח בגלל המלמד הרשלן שלו בחיידר. מה שכן קרה כנראה במציאות זה שמשהו בחינוך בקטנותו של יואב גרם לו שיתנהל בעייתי במלחמות (למרות שעל יואב דוד אומר שאופיו לוחמני מדי, לא פחות מדי וזו הבעיה אצל יואב. אבל אולי הוא לוחמני מדי נגד יהודים (אבנר ועמשא) ופחות נגד גויים. אבל מהפסוק "וישם דמי מלחמה בדמי שלום, בחגורותו ובנעליו". משמע שהלוחמנות השתלטה עליו). לזכרוני יש גם רמז בתהילים שבמלחמה באדום היו הפסדים, "הלא אתה אלוקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו" נאמר לזכרוני בתהילים על מלחמה באדום
וכמובן יש פה את הרעיון העמוק של הקשר בין עמלק לאדום, ולמה אדום שונאים אותנו יוצר משאר העמים עד שצריך להרוג להם את כל הזכרים, והקשר בין המילה זכר לזכרון.
ואגב לא פסקתי הלכה מפשט הכתוב. את זה אני משאיר לפוסקי הדור. אבל אני לא חושב שכל הפוסקים בימינו פסקו שיש חיוב להרוג את כל הגברים במלחמה. אני רק הבאתי ראיה מהכתוב לדעה שאומרת שאין חיוב
מניחים שהסיפור מומצא.
המדרש תנחומא במסעי אומר: "את מוצא שחכם גדול היה יואב בתורה וראש סנהדרין שנאמר (שמואל ב כג) יושב בשבת תחכמני ראש השלישים". אז יוצא שהוא היה דמות פסיקה מרכזי.
לגבי שאול, כנראה יואב הבין שטעותו שלא חיסל את אגג והבהמות הזכרים, ולא היה בעיה שהשאיר נקבות.
מקבלים על פי רוב סנהדרין, בלשכת הגזית בדרך כלל או ליד המשכן בגבעון. 36 חברי סנהדרין שכחו ששמואל ציווה להרוג את כל עמלק דור אחד לפני? זה נעלם מדוד? למה אם כן דוד מעניש את המלמד בחיידר? הכרעת סנהדרין נעשתה בגלל טעות של המלמד בחיידר? יואב מאז החיידר לא בירר את הדין הזה?
נו באמת!🙂 ברור שזה משל!
את ההלכה לגבי מלמד בחיידר ברור שאפשר ללמוד, כי זה כל המטרה של המשל הזה - להעביר מסר שמלמד שמתרשל עושה מלאכת ה רמיה וחינוך גרוע יביא את אותותיו בעתיד על ידי אישי ציבור לא מחונכים שיחליטו החלטות רעות (ולצערינו אפשר לראות זאת גם כיום)
כאילו אפשר לומר שזה חצי משל רק,כלומר באמת יואב ו35 זקני סנהדרין פסקו שצריך רק להרוג את הזכרים בעמלק וחלקו על שמואל.
ואז דוד בירר מאיפה הגיעה הסברות העקומות ליואב ששכנע את כולם, וראה שהמלמד שלו בחיידר לא היה טוב. אבל ברור שהעניין שדווקא את זה שכתוב "זאכאר" ולא "זעכער" ואת זה המלמד לימד את יואב בחיידר, ברור שזה משל
[בנוסף, נראה לי בתנחומא שהכוונה שיואב היה ראש בית דין חשוב, לא ראש 'ה'סנהדרין הגדול, כי בגמרא כתוב שבניה היה ראש הסנהדרין הגדול. המדרש בכמה מקומות, משתמש במונח סנהדרין כבית דין חשוב, ולא כסנהדרין הגדול. אז הוא היה פוסק גדול, אבל לא ראש הסנהדרין הגדול.]
עיר שנכנעה - הופכת למס-עובד.
וזה מסביר חלק מהקושיות שהקשו כאן.
ובכלל הדיון עליהם כאדם פרטי הוא לא נכון. זו מלחמה של אומה נגד אומה. ואם עם ישראל לא הורג את הקמים עליו, בין בשעת מעשה בין לאחריו, זה חמור מאוד.
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?
כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?
אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..
בשורות טובות.
אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.
אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן).
אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.
שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש
הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:
המקור: תפילת חנה
את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.
והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.
בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.
מניעת בושה לחוטאים
בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.
הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).
להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"
הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).
>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ
התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:
- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.
- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.
אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.
ורדיפת שאול את דוד.
דוד זה הציונות הדתית.
שאול (שכמובן היה צדיק גמור) זה הציונות הישנה.
כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.
יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.
כהני נוב זה החרדים.
יואב זה נערי הגבעות הקנאים.
אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.
דואג זה הפרוגרס.
הזיפים זה בנט.
(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).
מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.
איש בושת זה לפיד.
צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים.
"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו
מה להשוות.
כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.
כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.
כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.
ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.
שמואל ב ג א
לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.
כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".
