אלא בידי שמים.

גנב - מן הדין הוא חייב מיתה.

הסיבה שאיננו הורגים - בגלל שמערכת המשפט המקובלת בעולם מכילה חוקים אנטי-דתיים, וזה אחד מהם.

>> - בית המדרש

ראה כאן

מבחינת דברי הרב ג'יאמי:

• יש הסבורים שכל דיני נפשות בטלים כשאין סנהדרין בלשכת הגזית, כולל דיני נפשות של בני נוח שנעשים על ידי ישראל

• ראיתי מי שהציע ש"נהרג בעד אחד ובדיין אחד" דווקא על ידי בני נוח ובדיניהם, לא בישראל הדנים בני נוח

לבין גוי מחבל בשנות מלחמה..

אולי יש להשוות לנחש שכל הקודם להורגו זכה..

נראה שהרבה מהמגיבים הגיבו רק לכותרות או משהו כזה...

הנקודה הראשונה שכתבתי, למשל הצפנת פענח בשיטת הראב"ד. הנקודה השניה שכתבתי, למשל הרב מרדכי ברויאר בהמעין כה (בשיטת ראשונים שונים)

בנוגע לעצם זה שבדיני בני נח לעצמם נהרגים על כל אחת מז' מצוות - הרבה אחרונים הסבירו שזה גבולות הגזרה. הם צריכים להקים מערכת משפט ולדון, ויכולים גם להרוג, ויכולים להעניש בעונשים אחרים במקום

לא צריך להסתבך.

כל מי ששואל שאלות הלכתיות כאלו, ומצדד כל מיני צדדים, צריך לחזור ללמוד חומש.

[שאלות כאלו רק עולות בגלל מה שהמהר"ל עורר עליו לפני שנים שלא לומדים לפי הסדר תנ"ך, משנה, גמרא, ואז במילא המחשבות וההשקפות לא מסודרות בצורה בריאה.]

למשל "והכיתה את זכורה לפי חרב" זה היתר בשעת הצורך להרוג את כל גברי האויב. אבל זה לא חובה. למשל ראינו שדוד בארם לא הרג מלבד בשדה הקרב, במואב הוא הרג מלוא 2 חבלים להמית ומלוא חבל אחד להחיות, ובאדום הוא הרג את כל הגברים, יואב היה 7 חדשים באדום וחחיפשו את כל הגברים שם  עד שלא נשאר גבר אחד חי. כך זה לפי הצורך המבצעי ולא חובה

לגבי מואב לא מוכח שזה היה מלחמה, אלא זה היה נקמה כדברי הרד"ק: "דרך נקמה ובזיון. ותרגם יונתן 'חבל': 'עדבא'. כלומר: גורל וחלק. ואמרו בדרש (תנ"ב וירא , כה) כי עשה זה בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו , כשנחה אותם בארץ מואב כשהיה בורח מפני שאול".

חוץ מזה, ניתן להגיד בפסוק שהוא הרג כל הזכרים, והשליש שהשאיר היו משאר העם.

על כל פנים, הגאון ר' חפץ בן יצליח, והשואל בתשובות רבי אברהם בן הרמב"ם סד, והמרדכי קידושין תקס"ח, והעמק דבר, שיש חובה להרוג רק את הלוחמים. לפי זה גם לא קשה מואב, כי אפשר להעמיד שהוא השאיר מעבר למי שנלחם.

פעם הגברים היו הגדולים הלוחמים העיקריים, כמו מנין בני ישראל בתחילת במדבר-"כל יוצאי צבא".

[לגבי אדום, משמע בגמרא בבבא בתרא כא שזה היה דין במחיית עמלק.]

לפי רבי אברהם בן הרמב"ם בדברי אביו שצריך להרוג ממש כל זכר הגדול, צריך להגיד החילוקים לעיל לגבי מואב. או אם רק מסתכלים על פשטות התורה, אפשר גם לחלק בין עיר שכובשים שחייבים להרוג כל זכר, לבין מלחמה בשדה הקרב.

גם אם נקבל את החילוק האחרון, שלא מבואר בראשונים, נראה שאם כבר לוקחים את הלוחמים בשבי, יש דין "יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו", וזה כמו כיבוש עיר.

על כל פנים, ברור שאסור להגיד סברות כרס שהדין הוא רק רשות, נגד דברים מפורשים בתורה ובראשונים שזה חובה, אלא אם כן תמצא מקור בחז"ל ובראשונים שאומרים את זה.

מלוא החבל להרוג זה שליש מהגברים. אחרת אין צורך בחבלים למדידה. גם ההסבר של מלוא הנחלה דחוק, כי מה קשור ל"וישכב את מואב ארצה"?

יש פוסקים שחלקו עליהם? מזה שבאדום כתוב שהרגןו את כל הזכרים, סימן שבשאר הארצות דוד לא הרג את כל הזכרים. "ותהי ארם לדוד לעבדים לנושאי מנחה" מי שילם מס מהיבול? הילדים הקטנים שעיבדו את השדות? "ויראו כל המלכים עבדי הדדעזר ויעבדו את דוד" סימן שהם חיו, למרות שנטלו חלק מבלחמת הדדעזר שהרי הוציא אפילו את ארם שמעבר לנהר. אם זה היה באדום מדין עמלק, היה צריך להרוג את הנשים והטף גם. הדרוש על יואב שטעה בגלל המלמד שלו בחיידר זה בטוח דרש, ולא מתיישב עם הפשט. מכיוון שחצי לפחות מהממלכות בעבר הנהר נלחמו עם דוד, אז שלמה "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" האם מי שהעלה לו מס היו הילדים והנשים? מי עיבד את השדות? לטעון שחצי מהגברים בכל עבר הנהר מתו זה לא מתיישב עם הכתוב.

האם הראשונם הנ"ל טוענים שהחיוב להרוג את כל הגברים הוא בכל תנאי ובכל מצב או רק בתנאים וחילוקים מסויימים?

האם כל הראשונים סברו שזה חובה? האם פוסקי ימינו פסקו כך?

מה גם שכיום יש שיקול של דרכי שלום, שאם תהרוג את כל הגברים ילחמו בך כל האומות וארהב וכו'.

בסוף על דין כזה ההכרעה היא לפוסקי ימינו.

ברור שיש היתר להרוג, אבל לא חובה. וההחלטה אם להרוג או לא נובעת משיקולים ביטחוניים (שאותם מחליטים מומחי הביטחון) ומשיקולים ערכיים (שאותם מחליטים חכמי ישראל בכל דור) 

הדד היה צריך לברוח כי הוא היה מבית המלוכה וניו הורגים אותו או לוקחים אותו בשבי כבן תערובות בכל מקרה.

3. אם הריגת אדום מדין עמלק, למה יואב לא הרג את הנשים? שכח את ההלכה שהיתה בימי שאול? אף אחד בצבא לא הזכיר לו?

9. דרכי שלום יכול לעקור חיוב מהתורה אם זה הופך לספק פיקוח נפש שמא הגוים יהרגו/לא יצילו את ישראל

יוצא מן הכלל, כי אין מיעוט אחרי זה בפסוק לטף, חוץ מאדד/הדד.

אם סומכים על חז"ל: אז יש את הגמרא בבא בתרא שאומרת שהרגו את עמלק באדום ושאר אדום נשארו או התנא דבי אליהו פרשה יא שאומר שהשאירו מעוברת אחת וממנה נהיה אדום.

אתה יכול לנסות לפרש פשט פסוקים לא כמו חז"ל, אבל כשמביאים ראיות מהמקרא להלכה, חייבים להסתמך על ראיית חז"ל בפסוקים.

אז הטענה שלך לא דרכי שלום, אלא ספק פיקוח נפש. קשה בזה כמה דברים: 1. גם פעם היה חשש מסויים כזה, והתורה ציוותה את מה שהיא ציוותה. 2. התורה עצמה מצווה להרוג כל זכר הלוחמים בגלל דיני פיקוח נפש, שלא יקומו וילחמו בך שוב, אז קשה להגיד בדיוק חשש הפוך לצד האחר מהתורה. 3. אני חושב גם מבחינה מציאותית היום זה פיקוח נפש אם לא נרתיע אותם על ידי חיסולם של המחבלים.

אני מעריך שאתה לא מאמין שיואב שכח את הדין של להרוג את כל עמלק בגלל המלמד שלו בחיידר כדברי המדרש, נכון?

7 דורות אחרי שלמה יש מלך באדום. הדד הוא שטן לשלמה. את מי הוא המריד , את 15 בני המעוברת הזאת? נו באמת!

אם הרגו את עמלק אז למה הרגו רק את הזכרים?

(אפשר כמובן לתרץ לשיטתך שבאדום ישבו הרבה מואבים וכדומה, או שדוד הביא לאדום מואבים וישבם שם. כי במילא עולה השאלה מי לימד את הילדים והנערים באדום לעבוד בשדה וכו אם אין בוגרים יוצאי צבא)

הוכחה שכל זכר זה רק הבוגרים: ויצבאו על מדין ויהרגו כל זכר. משה אומר להם שהם באים למחנה: ועתה האכו כל זכר בטף. משמע לא הרגו את הזכרים בטף.

לא פוסקים הלכה מהדרוש. אחרת נעשה דיון אם אשמדאי יכול לקרוא בהקהל בתור מלך, או האם נשותיו של שלמה אסורות או מותרות לשלמה אחרי שאשמדאי בא עליהן. ועוד ועוד ועוד דרושים דומים

הלכתי, ולומדים מזה הלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך שצריך למנות מלמד שמדייק.

היד רמ"ה שם מתייחס הלכתית לכל הסיפור על יואב, גם המהרש"א בסנהדרין, ועוד רבים.

לגבי היחס הכללי לגישה למדרשי חז"ל אגדתיים, אני בצורה כללית מבין את הכל ברובד הפשוט והישיר של הדברים, אלא אם כן מוכח שזה משל.

כמובן מעבר לרובד הפשוט, יש רבדים יותר עמוקים.

אבל זה דיון בפני עצמו.

תפתח ראשונים ואחרונים דנים באריכות באגדות חז"ל ברובד הלכתי.

מה כל כך קשה בזה שיואב טעה בזה, מה אין רבנים היום שטועים בקריאת דברים ומשנים הלכות, במיוחד שפעם לא היה להם ספרים לבדוק מה ההלכה.

במדין כתוב מיד אחרי זה ששבו את טפם, לפני התיאור שבאו למחנה, כבר בפירוט תיאור תוצאות הקרב. פה זה לא כתוב, רק קטן אחד בורח.

כנראה חז"ל לא המציאו סתם אגדות ורעיונות ודייקו הלוך שוב בתנ"ך.

שלא מדייק עושה מלאכת ה רמיה.

אבל הסיפור רקע הוא משל.

זה כמו שלא בטוח שהסיפור עם מי כאן הלל קרה באמת, אבל לומדים משם שאסור לכעוס.

זה לא משנה אם הסיפור על יואב אמיתי או לא. העקרונות שלומדים משם הם: חובת דיוק מלמד, החובה להרוג את כל עמלק, המסכות של מלך להכות מכת מרדות, דין עמלק שהתערבבו ברוב שאינם עמלקים וכו' , אבל זה שלומדים מעקרונות המשל הלכה, לא אומר שהסיפור קרה במציאות. זה הרי מגוחך לחשוב שיואב עשה מלחמה רק בגלל מה שהוא זכר בחיידר, ושום אדם מהצבא לא הצליח להזכיר לו את ההלכה האמיתית.

הרי לא כתוב שזה היה הסברה ההלכתית שלו, אלא זה מה שהוא זכר מהמלמד הרשלן שלו בחיידר, ולכן דוד אחר כך העניש את המלמד. הרי שאול לפני דור הרג את כל עמלק ושמואל גוער בו למה חא הרג את הצאן ואגג והוא הודך מהמלכות, אז שיואב לא ייזכור זאת?! ובכלל ממתי יואב נלחם על פי פסיקת עצמו ולא לפי הכרעת רוב סנהדרין?

המסר מהמדרש הוא שטעויות של מבוגרים מתחילות באיך מחנכים אותם כשהם ילדים בלימוד תורה, ואם אתה רוצה עוד 50 שנה דור של תא"לים שינהיגו את הצבא לפי נתורה, אתה צריך להשקיע עכשיו בתלמודי תורה. כלומר החינוך הוא הבסיס לכל התנהלות פוליטית נכונה.

מה שאומרים על הדד שהוא היחיד ממשפחת המלוכה שהצליח לברוח, זה כתוב במפורש שהוא ממשפחת המלוכה.

חזל באגדות באו בדרך כלל להעביר רעיונות עמוקים באמצעות משלים, נכון שהמשלים מדויקים כי כל פרט במשל יש לו מקבילה בנמשל. אבל זה פשוט לא מציאותי בפשט שיואב שכח בגלל המלמד הרשלן שלו בחיידר. מה שכן קרה כנראה במציאות זה שמשהו בחינוך בקטנותו של יואב גרם לו שיתנהל בעייתי במלחמות (למרות שעל יואב דוד אומר שאופיו לוחמני מדי, לא פחות מדי וזו הבעיה אצל יואב. אבל אולי הוא לוחמני מדי נגד יהודים (אבנר ועמשא) ופחות נגד גויים. אבל מהפסוק "וישם דמי מלחמה בדמי שלום, בחגורותו ובנעליו". משמע שהלוחמנות השתלטה עליו). לזכרוני יש גם רמז בתהילים שבמלחמה באדום היו הפסדים, "הלא אתה אלוקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו" נאמר לזכרוני בתהילים על מלחמה באדום

וכמובן יש פה את הרעיון העמוק של הקשר בין עמלק לאדום, ולמה אדום שונאים אותנו יוצר משאר העמים עד שצריך להרוג להם את כל הזכרים, והקשר בין המילה זכר לזכרון. 

ואגב לא פסקתי הלכה מפשט הכתוב. את זה אני משאיר לפוסקי הדור. אבל אני לא חושב שכל הפוסקים בימינו פסקו שיש חיוב להרוג את כל הגברים במלחמה. אני רק הבאתי ראיה מהכתוב לדעה שאומרת שאין חיוב

מניחים שהסיפור מומצא.

המדרש תנחומא במסעי אומר: "את מוצא שחכם גדול היה יואב בתורה וראש סנהדרין שנאמר (שמואל ב כג) יושב בשבת תחכמני ראש השלישים". אז יוצא שהוא היה דמות פסיקה מרכזי.

לגבי שאול, כנראה יואב הבין שטעותו שלא חיסל את אגג והבהמות הזכרים, ולא היה בעיה שהשאיר נקבות.

מקבלים על פי רוב סנהדרין, בלשכת הגזית בדרך כלל או ליד המשכן בגבעון. 36 חברי סנהדרין שכחו ששמואל ציווה להרוג את כל עמלק דור אחד לפני? זה נעלם מדוד? למה אם כן דוד מעניש את המלמד בחיידר? הכרעת סנהדרין נעשתה בגלל טעות של המלמד בחיידר? יואב מאז החיידר לא בירר את הדין הזה?

נו באמת!🙂 ברור שזה משל!

את ההלכה לגבי מלמד בחיידר ברור שאפשר ללמוד, כי זה כל המטרה של המשל הזה - להעביר מסר שמלמד שמתרשל עושה מלאכת ה רמיה וחינוך גרוע יביא את אותותיו בעתיד על ידי אישי ציבור לא מחונכים שיחליטו החלטות רעות (ולצערינו אפשר לראות זאת גם כיום)

כאילו אפשר לומר שזה חצי משל רק,כלומר באמת יואב ו35 זקני סנהדרין פסקו שצריך רק להרוג את הזכרים בעמלק וחלקו על שמואל.

ואז דוד בירר מאיפה הגיעה הסברות העקומות ליואב ששכנע את כולם, וראה שהמלמד שלו בחיידר לא היה טוב. אבל ברור שהעניין שדווקא את זה שכתוב "זאכאר" ולא "זעכער" ואת זה המלמד לימד את יואב בחיידר, ברור שזה משל 

[בנוסף, נראה לי בתנחומא שהכוונה שיואב היה ראש בית דין חשוב, לא ראש 'ה'סנהדרין הגדול, כי בגמרא כתוב שבניה היה ראש הסנהדרין הגדול. המדרש בכמה מקומות, משתמש במונח סנהדרין כבית דין חשוב, ולא כסנהדרין הגדול. אז הוא היה פוסק גדול, אבל לא ראש הסנהדרין הגדול.]

היו עוד החלטות לגבי זרים שלא היו ברורים לדור הזה, על אף שנפסקו על ידי שמואל ובית דינו, כמו מואב ולא מואבית עמוני ולא עמונית (יבמות עו ע"ב- עז ע"א).

עיר שנכנעה - הופכת למס-עובד.

וזה מסביר חלק מהקושיות שהקשו כאן.

ובכלל הדיון עליהם כאדם פרטי הוא לא נכון. זו מלחמה של אומה נגד אומה. ואם עם ישראל לא הורג את הקמים עליו, בין בשעת מעשה בין לאחריו, זה חמור מאוד.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו