אני פשוט לא מסוגלת
שמה להם נגיד פעם בשבוע גג כשאני ממש תקועה וצריכה שנשארו לבד רגע או משהו
פשוט לא מסוגלת
גם אם אני חייבת עכשיו מנוחה ובעלי לא נמצא (סיטואציה שקורית הרבה)
מה דעתכן?
אשמח לשמוע יותר קולות של בנות שמסך זה לא מוקצה אצלן..
יודעת שיש כאלה שלא מראות אף פעם אבל זה לא המצב אצלנו
לדעתו אני נעולה בעניין וגורמת לעצמי לאובר קושי...
לדעתי מסך זו בריחה ולא רוצה שילדים יתרגלו לזה וגם לא אוהבת את איך שמשפיע עליהם אחרי, במיוחד על הקטנה בת 3, שפורצת בזעקות כשמפסיקים
אני מראה מסך ומיד כשזה נגמר הם משוגעים פי חמש ממה שהם היו לפני רגע, לא יודעת, מרגיש לי כמו סם כזה...
אפשר לתת חטיף זה גם משתיק קצת ופחות משבש את המח. יש ילדים שמגיעים סבבה, אצלי אני מרגישה (בעיקר הבנים) שהם רק רוצים עוד ועוד וזה פותח את התאבון, אם אני לא מראה בכלל הם יותר רגועים.
ובזמנים מורכבים-גם יותר (כשחולים למשל, או כשאני צריכה לעבוד מהבית) אבל כשאני שמה-אני שמה לפרק זמן ארוך, סביב שעה, לא שווה לי המריבה של לכבות את הטלוויזיה בשביל 20 של שקט, ואז גם מרגיש לי שהתסכול אחר כך קטן יותר, כי הוא כן קיבל כמות מכובדת והוא מבין שהוא ראה הרבה, אז הוא מוחה אבל נרגע דיי מהר...
אני אסייג אומר שזה תלוי בגיל, אבל שעתיים בשבוע זאת כמות ממש סבירה של מסך לילדים מעל גיל 3, ואצלנו לרוב הוא לא מחורפן אחר כך. ויש זמנים שאני צריכה שקט-והוא צריך להעסיק את עצמו ואני אתעקש איתו על זה, שהוא לא יתרגל שזה או טלוויזיה או אמא צוות הווי ובידור. אבל ערך משמעותי אצלי-זה אמא טובה דיה, האידיאל-בלי מסכים, אבל האידיאל זה גם אמא רגועה ועם כוחות , אז מחפשים את האיזון, ואם אני בסופו של דבר מתעצבנת עליו בלי סיבה-זה לא שווה לי את זה שהוא לא ראה טלוויזיה
למצוא את האיזון שאמא תהיה רגועה ועם כוחות ושלא ישלם מחיר סתם.
הלוואי
אבל כשצריך אני נותנת.
אם אני
עייפה
רעבה
חסרת סבלנות
מוטרדת- אני נותנת.
יש זמנים שזה קורה כל יום.
האם עדיף שאשב איתם חסרת סבלנות ומרוגזת?
לדעתי לא.
אז נותנת בלי רגשות אשם.
מקבלת שעה של שקט.
של פניות.
של מילוי מצברים ואח"כ יש להם אמא באהבה.
לגבי זה שמשתגעים אח"כ- אני מסיחה את הדעת בגירוי
אחרי מרגש-
טושים אוהבים פה
חול קינטי
עדשים.
ושוב -
בלי טיפת רגשות השם.
מוסיפה שבמילואים נתתי כל יום והרבה יותר משעה.
מזל שזה נגמר.
"האם עדיף שאשב איתם חסרת סבלנות ומרוגזת?
לדעתי לא.
אז נותנת בלי רגשות אשם.
מקבלת שעה של שקט.
של פניות.
של מילוי מצברים ואח"כ יש להם אמא באהבה."
לוקחת לעצמי
אלא על תכנים
לא רואה בזה בעיה
להיפך
זה מלמד ומפתח
אוצר מילים בעברית/ אנגלית
חשבון
מושגים
דיבור על רגשות
חושף לפעילויות מגוונות כמו התעמלות/ בישול/ אפיה/ יצירה
ועוד
אבל אין חי כוח לחפש משהו נורמלי. ולהתעקש איתם שיראו את זה דווקא
מה את מראה?
ממש ששה למצוא דברים איכותיים
עשינו מנוי לדיסני פלוס, ואני נותנת להם גם סדרות שאני מכירה מהילדות.
פיניאס ופרב, אני מתיישבת איתם להנות
ויש לי כללים ברורים של - את זה אני לא מרשה, אפילו אם זה רק מטומטם לדעתי, שלא לדבר על שפה לא יפה.
והילדים מקבלים.
אני נותנת מבחר של מה כן, אבל שלי די קטנים אז אולי זה יותר קל
גם אצלי רואים בדיסני פלוס.
ביוטיוב לא מאפשרת אלא אם כן אני שמה להם משהו נקודתי כי הכל שם פרוץ.
בגדול צריך להיות על יד על הדופק אבל אני לא נגד ברמה הזאת, רואים אצלי לפעמים כל יום כמו במילואים, לפעמים לא. תלוי..
לדעתי מה שחשוב זה לשים לב לתכנים.
בגיל גדול יותר אנחנו עושים שיחות על תכנים מועילים לעומת תכנים פחות טובים
ומדי פעם מציצה במה שהם צופים ומעודדת לצפות בתכנים טובים
לא מתעקשת על שום דבר
הכל בשיתוף פעולה
יש כאן בערוץ סרטים של 'הרב שלומי מספר' - ילדוד'ס.
בתור ילדים הרשו לנו רק את זה והיום מאוד מבינה למה... הצגות של סיפורי צדיקים או משלים תורניים, עם תלבושות בסיסיות, קצב איטי, קטעי קריינות על המסך וכל מה שגורם לסרט להיות נחמד אבל לא ממכר.
מרגיש לי שהם הרבה פחות ממכרים
ויש להם תוכן טוב
אז אין לי פיתוי, פעם באלף שנה כשמנסה מתיאשת אחרי 5 דקות הם פשוט לא מכירים את ה'מוצר' של לשבת ולבהות.
מה שכן עובד אצלי זה פודקאסטים לילדים- יש ממש לגיל קטנטן כמו סנאי וארנב של 'משפחה', הבן שלי בן שנה וחצי אוהב
בעקרון זה רק בלילה במיטה/בנסיעות, ושולפת בעיתות חירום. והכלל שכל אחד במיטה שלו- ככה זה באמת יוצר רגיעה מסוימת.
אבל לגבי המסכים המחקרים תומכים בך,
אני תמיד עושה שיקול של מה החלופה
החלופה שאני אהיה עצבנית ואצעק? מוטב הם יראו משהו.
החלופה שהבית יהיה מבולגן? מוטב יהא מבולגן.
אני חושבת שגם להקנות הרגלי צפיה נכונים זה דבר בעל משמעות.
זה באמת מרגיע
אבל גם ממכר מדי כששומעים יותר מדי.. אבל עדיף באמת על מסך
אלא אם כן אני יודעת שאם לא אקבל את הרגע הזה לעצמי אני אגיע לקצה וזה יצא על הילדים
ועצבים שיוצאים על ילדים זה הבריאות הנפשית שלהם לטווח הרחוק
אז בימי שישי נניח אני משחררת ונותת שעה מסך כן זה שווה לי תרוגע שיש בבית
לקצה
אז רושמת לי
"אלא אם כן אני יודעת שאם לא אקבל את הרגע הזה לעצמי אני אגיע לקצה וזה יצא על הילדים
ועצבים שיוצאים על ילדים זה הבריאות הנפשית שלהם לטווח הרחוק"
כדי שאני אוכל לנוח קצת בצהריים. והם מעירים אותי כשנגמר הזמן.
בעיניי אם זה סתם ככה כל פעם שקשה זה עלול להשתלט.
משתדלת לא להראות בכלל, אם מראה זה או שאני באפיסת כוחות קיצונית או שישי וחייבת לסיים את שבת ואי אפשר יחד איתם.
זה באמת טוב לאותו רגע ורע לטווח הארוך, הם מסיימים עם זה זומבים או עצבניים ואחכ לוקח עוד יותר זמן להרגיע אותם.
אני ממש לא חושבת שזה צריך להיות פתרון שנשלף בכל רגע של קושי אלא באמת למצבי קיצון.
אם הקטנה שלך בת 3, אז הגדולים יותר יכולים לקרוא בעצמם ו/או לספר לה סיפור (גם אם הם עדיין לא ממש קוראים, הם כבר מכירים את הסיפורים מהציורים, ויכולים לספר אותם מהזיכרון), אפשר לעשות יצירות או לשחק.. יש המון דברים שאפשר לתת להם לעשות בזמנים רגילים והם הרבה יותר חיוביים ממסך.
מעבר לשאלה אם המסך הוא בריחה (זה יותר בריחה של ההורה מאשר של הילד לדעתי), זה בעיקר מנוון להם את המוח, מגביר בעיות קשב והופך אותם לעצבניים ופסיביים.
וכשבכל זאת מראים, ראיתי שיש הבדל משמעותי בין תכניות/סרטים שונים. דברים שהם ממש הצגה של אנשים שהוסרטה ואין אנימציה או אפקטים, הם הרבה יותר רגועים ואיטיים מאשר סרטים מצויירים או אנימציה, ובהתאם התגובה אחרי סרט או תכנית של "הצגה" פחות נוראית מאשר אחרי אנימציה או סרטים מהירים (גיבורי על וכאלה)
תלוי בנפשות הפועלות.
עוזר לדעתי לקבוע זמן ספציפי ולא לשלוף מהשרוול בכל זמן קשה כי זה עלול לעודד התנהגות פחות טובה.
מצד שני הקיצוניות שלי גם גורמת למחירים.....
אז אני צריכה למצוא איזון
לק"י
אצלינו רגילים למחשב, ודוקא בגלל זה אני לא מציעה לך לתת יותר מידי. עדיף שלא יתרגלו לזה באופן קבוע.
אלא אם כן, יש לך מוטיבציה לעמוד על הזמנים שאת כן מרשה, ולסגור כשנגמר.
המסך המרצד הוא נוראי.
סרטים ישנים עם פחות פרטים יותר טוב.
את עוד שניה יולדת, מותר לשחרר.
אבל כמו שאמרת, יש לזה מחירים מידיים של חירפון.
אז שימי רק כשאת ממש חייבת או כשאת יודעת שממילא עד סוף הסרט בעלך כבר יגיע ויוכל להשתלט על העניינים.
מבחינת תוכן, תנסי את בלואי.
ביקשת שיגיבו נשים שאצלן מסך זה לא מוקצה.
אבל כנראה שיש הרבה שיעדיפו להתעצבן ולא לשים מסך. כי המסך אצלן מוקצה ברמה זו או אחרת. הן פשוט כנראה לא הגיבו.
אני מאמינה שיש פתרונות אחרים שהם לא מסך, (ללכת לאכול משהו טעים/ להביא חטיף/ להוציא משחק מעניין/ להתקשר למישהו שידבר איתם).
ולנסות להיות עצבנית קצת פחות (משימת חיי בערך...)
לא הגבתי כי אני נגד
הציעו לך לשים סיפור בשמע, בלי מסך, זה רעיון טוב בעיני.
אפשר גם להחליט לא להתעצבן ולא לשים מסך
ואפשר לפעמים גם לשחרר את מה שיש לעשות כדי להיות פנויה לילדים
ואפשר לשים מסך גם. אבל זה לא הפתרון היחיד כדי שלא תהיי עצבנית
בעיניי זה תעדוף ובית בלי מסך לא בהכרח שווה לבית עם אמא עצבנית כל הזמן
מה רע בזה?
הורים מתעתבנים לפעמים זה קורה, ילדים לא עשויים מסוכר והם לא נבהלים. מבינים שגם אנחנו בני אדם.
המסך כן מזיק להם קוגנטיבית זה חמור יותר בעיניי
בין המקלחות לקראת הערב זה מאוד עוזר לי שהם רגועים ורואים סרט כלומר אני מעדיפה להיות אמא רגועה ושהם יראו מאשר אחרת
אני שמה יוטיוב קידס עם בקרה כזו שאני בוחרת את התכנים נראה שהם לומדים יפה אנגלית,צבעים תמיד שואלים אותי מאיפה הם יודעים ככה בגן 😄
ממליצה לשנות את ההגדרות לזה שהפרקים לא ימשיכו ברצף אוטומטי, אין ממכר מזה
לשים דברים פחות מעוררים חושית, אלא איטיים יותר ועם פחות צבעים חדים.
אם את שמה משהו, אסור להעביר או להקפיץ באמצע. או שמכבים או שמסיימים את הפרק. אם מעבירים כל הזמן, הם כל הזמן מחפשים את הריגוש הבא. הפרק לא מספיק מעניין? נעבור למשהו אחר. בעיניי עדיף להימנע מזה, שיירגעו קצת.
באמת צפיה ממושכת במסכים היא רעה לילדים
וזה משגע אותם.
אני לא מצליחה לעצור אחרי קצת זמן, לכן מבחינתי זה לא אופציה באופן יומיומי...
אנחנו מראים לילדים ביום שישי סרטים, לפעמים גם די הרבה זמן... אבל עוזר שזה מתוחם ליום אחד מסוים, ככה הם לא משגעים אותנו על זה כל השבוע
וגם אני לא ישר בורחת לפתרון הזה כשקשה...
יש כאלו שיעדיפו לאפשר כל יום לזמן קצר. בעיני יותר קשה כי תמיד אח''כ הם משובשים, אבל יש כאלו שזה כן מתאים להן...
אבל כן מוסיפה, לא תמיד החיים אידאליים, לפעמים יש מצבים שעדיף לעשות דברים לא אידאלים
בתקופת המילואים למשל כן הראתי לילדים סרטונים גם באמצע שבוע, כי באמת הייתי במצב השרדות. (כן הראתי שירים שהם אוהבים לראות ולא את הסרטים שהם רגילים לראות ביום שישי.. עזר אח''כ להפסיק את זה)
ביומיום אני מעדיפה להתמודד עם האתגר ולא ללכת לפתרון הזה, בתקופה מאתגרת בהחלט השתמשתי בו...
אני חושבת שתמיד מאתגר להיות עם ילדים אבל לטווח הרחוק כדי ללמוד איך להיות איתם בטוב, ללכת לאופציה של מסך כל פעם שמתאגר לא מאפשר את הלמידה הזאת, אבל באמת יש תקופות שזה לא רלוונטי, שאובייקטיבית מאוד קשה ואין כח, ובתקופות כאלו לגיטימי להרפות ולאפשר יותר
במסך בכללללל
הן יודעות שמותר 20 דקות אחר הצהריים איפשהו בין 4-5, ך
ככה שזה כמה שעות אחרי שכבר חזרו מהגן ונרגעו ולא קרוב מידי לזמן ההתארגנות לשינה.
אני בוחרת מה לשים להן לפי הזמן הזה נניח שתי פרקים של רחלי הקטנה שיצאו בערך 20 דקות. משתדלת לחזור על אותם דברים. יש לנו משפט קבוע שאנחנו אומרות לפני שאני שמה וגם לקראת הסוף כשאני מתזכרת שתיכף מסיימים -
שתי פרקים ואחכ לא בוכים ולא צועקים ולא מתעצבנים.. והן משלימות בשמחה זה גם תזכורת כזו . ראיתי שמועיל חחח
רוב הפעמים זה עובר חלק לפעמים מבקשים עוד ואני מזכירה את הכלל... '
אני רוב הזמן איתן לבד (כולל הבוקר עם שתיים) אז זה נותן לי אוויר .
יום שהן לא מזכירות אתזה אני גם לא מזכירה, יוצא שזה לא כל יום
וסליחה שאין לי כוח לתייג!
תודה גם לבנות ש"התערבו" בשרשור למרות שאצלן מסך זה מוקצה.
כל השרשור ביחד גרם לי להבין שזה דווקא בסדר שאני לא פתוחה לזה
זה באמת בעייתי
ולא פשוט
לא עניין להקל בו ראש...
ודווקא חשוב להמעיט ככל האפשר.
מצד שני כן להשתמש כשצריך אבל באופן מתוכנן, מבוקר, ומחושב.
אז ממש עזרתן לי
תודה רבה!!!!!!!!
"וואי, איך את כל כך שמנה?"
"ממש רואים שהיית בהריון"
"את נהיית הר''
.
.
.
הערות צובטות, נכון?
לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.
אז למה כשזה לצד השני זה מותר?
למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.
.
.
.
זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.
לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.
זה נושא רגיש.
גם אצל מישהי ששוקלת מעט.
.
.
.
אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.
אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?
אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?
.
.
.
משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.
אז שתדעו- לפעמים זה לא.
לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.
אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.
.
.
.
והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.
והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.
כי מבחינתי
זו לא
מחמאה.
חג שמח🌟
עם ההטרדה עם ההערות כאלו
זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי
אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)
בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב
כי זה לא פוגעני בעיניהן
אלא שיח מתוך קנאה
ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)
אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון
ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.
ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.
אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...
חיבוק❤️
בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב
לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.
לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.
בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.
ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..
הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰
אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.
אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.
אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...
אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?
כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.
בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂
ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.
אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.
אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.
אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.
שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.
כך גם במשקל.
אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.
אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.
מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,
אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,
ולא בצד השני.
מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏
ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️
של השיח שהוא עליי ולא על האחר.
ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍
אז אין לך מה לחשוש❤️
ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך..
בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.
אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך
זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל
ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!
הזוי ..
ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-
עוד רגע את נעלמת
את בטוחה שאת אוכלת?
מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...
למה את ככ רזה?
ועוד ועוד 🤦
פשוט
לא
רלונטי!!
אוף
והדוגמאות שנתת- בדיוק!
אחד לאחד...
ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.
בתור נערה קראו לי ילדת שואה
עפרון..
ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..
השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -
התאוורורות,
מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,
נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,
מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂
אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.
איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.
מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!
הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.
מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️
ל3 שעות וחצי!
זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.
הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.
מבחינתי זה היה מושלם!!
אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀
יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.
איך היה לך הבוקר?
אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..
(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)
הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.
גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!
אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?
כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר 
מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..
לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.
ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...
מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.
אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)
אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים
והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות
היה פה ערב יפה ב"ה.
תודה שוב על הרמת הכפפה!
רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,
ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..
לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...
מקווה שמחר ילך טוב יותר..
הייתי כמעט 3 שעות ללא...
שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.
ואי כזה משמח לשמוע!
קשור מאוד לנושא השרשור
הרב אייל ורד:
הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...
לא מצליחה לישון מרוב כאבים... 😞
עבר 36 שעות מאז שהתחיל
כל פעם שיש הקלה בעקבות ריקון , כמובן רק עד הקלה, לא מרוקנת יותר מזה.. מיד מתמלא שוב ממש ונהיה כואבבבבב
אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...
בהצלחה יקירה!
לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...
מזל טוב, תרגישי טוב!!
תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים
)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)
ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב
אצלי ממש עזר
עדיין כואב...
ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים
ואני לוקחת אדוויל
אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.
אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).
1. יש מה לקחת משאבת הנקה בתיק לידה?
2. נשים עם ילדים שהיו אחרי הלידה אצל ההורים
אתן מכינות מראש גם תיקים לילדים?
אני לא מבינה איך אני אמורה להתכונן לתיק ללידה וגם בנוסף לשהות בבית שלא שלי. בוחרת בזה בלב שלם אבל זה מאתגר.
מנסה לחשוב מה הכי הגיוני
נראה לי הכי הגיוני להביא מראש את כל הציוד של הבייבי להורים לארון מסודר שם ורק הדברים של הילד הגדול (חח בן שנה וחצי וכבר גדול) יישארו כרגיל בבית פה. אחרי הלידה בעלי פשוט יקח איזה 5/6 בגדים של הילד ושלו ויביא להורים...
נשמע הגיוני? אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה
מה המרחק מהבית?
אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה
היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא
גרים רחוק. אזור השעה נסיעה...
לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...
אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.
לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה
אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר
אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך
וגם של התנהלות
למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...
אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.
הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.
עוד נקודות
כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים
האם יש שם ואצלכם מייבש
מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(
אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)
תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת
אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים
1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח
2. כן עדיף
תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק
ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי
עזבו רגע הגיוני או מדעי
יכול להיות שהתחילו לי בחילות שבוע אחרי הביוץ?
נראה לי מופרך לחלוטין
אבל משהו שהתחיל כוירוס בטן (כך חשבתי), פשוט לא נגמר ועכשיו במקום כאבי בטן יש בחילות.
כל מחשבה על אוכל מעוררת בי בחילה
הבטן שלי כואבת מרעב, אבל לא בא לי לאכול כלום.
זה קרה למישהי?
בערב
במהלך היום אני בסדר
ככה גיליתי על ההריון..
לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.
שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️
וואי הלוואי
יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק
אבל נחכה בסבלנות
ומסרב להתעדכן לא משנה כמה פותחת וסוגרת מרעננת וכו?
פתאום חושבת על זה שאם זה לא רק אני אז אף אחת בכלל לא תוכל לענות על השרשור הזה כי אף אחת לא תראה אותו 😅😅
מעניין אם הוא בכלל ישלח 🤷
זה קרה אתמול בערב מתישהו
לא להאמין כמה אני מכורה😂
רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט
עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם
ושהצלחתן לענות
ושהצלחתי לראות🤣
אני אמורה להוציא היום התקן מירנה, אחרי 3 שנים.
יכולות לשתף מינסיון, אם אחרי הוצאה של ההתקן היה לכם דימום שאוסר?
אני פתאום מתלבטת, כי אם בדרך כלל כן יש דימום שאוסר, אז אולי אדחה את ההוצאה לאחרי חנוכה.
לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר
כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?
אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום
אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....
הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב
מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך
אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)
לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...
כנראה צריך לגעת איפה לעבוד
גננות מקבלות גם יותר מסיעות
למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד
ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.
כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה
בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..
משהו בנוסף.
אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן
ממש לא צריך להשתגע..
בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..
הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה
