אני פשוט לא מסוגלת
שמה להם נגיד פעם בשבוע גג כשאני ממש תקועה וצריכה שנשארו לבד רגע או משהו
פשוט לא מסוגלת
גם אם אני חייבת עכשיו מנוחה ובעלי לא נמצא (סיטואציה שקורית הרבה)
מה דעתכן?
אשמח לשמוע יותר קולות של בנות שמסך זה לא מוקצה אצלן..
יודעת שיש כאלה שלא מראות אף פעם אבל זה לא המצב אצלנו
לדעתו אני נעולה בעניין וגורמת לעצמי לאובר קושי...
לדעתי מסך זו בריחה ולא רוצה שילדים יתרגלו לזה וגם לא אוהבת את איך שמשפיע עליהם אחרי, במיוחד על הקטנה בת 3, שפורצת בזעקות כשמפסיקים
אני מראה מסך ומיד כשזה נגמר הם משוגעים פי חמש ממה שהם היו לפני רגע, לא יודעת, מרגיש לי כמו סם כזה...
אפשר לתת חטיף זה גם משתיק קצת ופחות משבש את המח. יש ילדים שמגיעים סבבה, אצלי אני מרגישה (בעיקר הבנים) שהם רק רוצים עוד ועוד וזה פותח את התאבון, אם אני לא מראה בכלל הם יותר רגועים.
ובזמנים מורכבים-גם יותר (כשחולים למשל, או כשאני צריכה לעבוד מהבית) אבל כשאני שמה-אני שמה לפרק זמן ארוך, סביב שעה, לא שווה לי המריבה של לכבות את הטלוויזיה בשביל 20 של שקט, ואז גם מרגיש לי שהתסכול אחר כך קטן יותר, כי הוא כן קיבל כמות מכובדת והוא מבין שהוא ראה הרבה, אז הוא מוחה אבל נרגע דיי מהר...
אני אסייג אומר שזה תלוי בגיל, אבל שעתיים בשבוע זאת כמות ממש סבירה של מסך לילדים מעל גיל 3, ואצלנו לרוב הוא לא מחורפן אחר כך. ויש זמנים שאני צריכה שקט-והוא צריך להעסיק את עצמו ואני אתעקש איתו על זה, שהוא לא יתרגל שזה או טלוויזיה או אמא צוות הווי ובידור. אבל ערך משמעותי אצלי-זה אמא טובה דיה, האידיאל-בלי מסכים, אבל האידיאל זה גם אמא רגועה ועם כוחות , אז מחפשים את האיזון, ואם אני בסופו של דבר מתעצבנת עליו בלי סיבה-זה לא שווה לי את זה שהוא לא ראה טלוויזיה
למצוא את האיזון שאמא תהיה רגועה ועם כוחות ושלא ישלם מחיר סתם.
הלוואי
אבל כשצריך אני נותנת.
אם אני
עייפה
רעבה
חסרת סבלנות
מוטרדת- אני נותנת.
יש זמנים שזה קורה כל יום.
האם עדיף שאשב איתם חסרת סבלנות ומרוגזת?
לדעתי לא.
אז נותנת בלי רגשות אשם.
מקבלת שעה של שקט.
של פניות.
של מילוי מצברים ואח"כ יש להם אמא באהבה.
לגבי זה שמשתגעים אח"כ- אני מסיחה את הדעת בגירוי
אחרי מרגש-
טושים אוהבים פה
חול קינטי
עדשים.
ושוב -
בלי טיפת רגשות השם.
מוסיפה שבמילואים נתתי כל יום והרבה יותר משעה.
מזל שזה נגמר.
"האם עדיף שאשב איתם חסרת סבלנות ומרוגזת?
לדעתי לא.
אז נותנת בלי רגשות אשם.
מקבלת שעה של שקט.
של פניות.
של מילוי מצברים ואח"כ יש להם אמא באהבה."
לוקחת לעצמי
אלא על תכנים
לא רואה בזה בעיה
להיפך
זה מלמד ומפתח
אוצר מילים בעברית/ אנגלית
חשבון
מושגים
דיבור על רגשות
חושף לפעילויות מגוונות כמו התעמלות/ בישול/ אפיה/ יצירה
ועוד
אבל אין חי כוח לחפש משהו נורמלי. ולהתעקש איתם שיראו את זה דווקא
מה את מראה?
ממש ששה למצוא דברים איכותיים
עשינו מנוי לדיסני פלוס, ואני נותנת להם גם סדרות שאני מכירה מהילדות.
פיניאס ופרב, אני מתיישבת איתם להנות
ויש לי כללים ברורים של - את זה אני לא מרשה, אפילו אם זה רק מטומטם לדעתי, שלא לדבר על שפה לא יפה.
והילדים מקבלים.
אני נותנת מבחר של מה כן, אבל שלי די קטנים אז אולי זה יותר קל
גם אצלי רואים בדיסני פלוס.
ביוטיוב לא מאפשרת אלא אם כן אני שמה להם משהו נקודתי כי הכל שם פרוץ.
בגדול צריך להיות על יד על הדופק אבל אני לא נגד ברמה הזאת, רואים אצלי לפעמים כל יום כמו במילואים, לפעמים לא. תלוי..
לדעתי מה שחשוב זה לשים לב לתכנים.
בגיל גדול יותר אנחנו עושים שיחות על תכנים מועילים לעומת תכנים פחות טובים
ומדי פעם מציצה במה שהם צופים ומעודדת לצפות בתכנים טובים
לא מתעקשת על שום דבר
הכל בשיתוף פעולה
יש כאן בערוץ סרטים של 'הרב שלומי מספר' - ילדוד'ס.
בתור ילדים הרשו לנו רק את זה והיום מאוד מבינה למה... הצגות של סיפורי צדיקים או משלים תורניים, עם תלבושות בסיסיות, קצב איטי, קטעי קריינות על המסך וכל מה שגורם לסרט להיות נחמד אבל לא ממכר.
מרגיש לי שהם הרבה פחות ממכרים
ויש להם תוכן טוב
אז אין לי פיתוי, פעם באלף שנה כשמנסה מתיאשת אחרי 5 דקות הם פשוט לא מכירים את ה'מוצר' של לשבת ולבהות.
מה שכן עובד אצלי זה פודקאסטים לילדים- יש ממש לגיל קטנטן כמו סנאי וארנב של 'משפחה', הבן שלי בן שנה וחצי אוהב
בעקרון זה רק בלילה במיטה/בנסיעות, ושולפת בעיתות חירום. והכלל שכל אחד במיטה שלו- ככה זה באמת יוצר רגיעה מסוימת.
אבל לגבי המסכים המחקרים תומכים בך,
אני תמיד עושה שיקול של מה החלופה
החלופה שאני אהיה עצבנית ואצעק? מוטב הם יראו משהו.
החלופה שהבית יהיה מבולגן? מוטב יהא מבולגן.
אני חושבת שגם להקנות הרגלי צפיה נכונים זה דבר בעל משמעות.
זה באמת מרגיע
אבל גם ממכר מדי כששומעים יותר מדי.. אבל עדיף באמת על מסך
אלא אם כן אני יודעת שאם לא אקבל את הרגע הזה לעצמי אני אגיע לקצה וזה יצא על הילדים
ועצבים שיוצאים על ילדים זה הבריאות הנפשית שלהם לטווח הרחוק
אז בימי שישי נניח אני משחררת ונותת שעה מסך כן זה שווה לי תרוגע שיש בבית
לקצה
אז רושמת לי
"אלא אם כן אני יודעת שאם לא אקבל את הרגע הזה לעצמי אני אגיע לקצה וזה יצא על הילדים
ועצבים שיוצאים על ילדים זה הבריאות הנפשית שלהם לטווח הרחוק"
כדי שאני אוכל לנוח קצת בצהריים. והם מעירים אותי כשנגמר הזמן.
בעיניי אם זה סתם ככה כל פעם שקשה זה עלול להשתלט.
משתדלת לא להראות בכלל, אם מראה זה או שאני באפיסת כוחות קיצונית או שישי וחייבת לסיים את שבת ואי אפשר יחד איתם.
זה באמת טוב לאותו רגע ורע לטווח הארוך, הם מסיימים עם זה זומבים או עצבניים ואחכ לוקח עוד יותר זמן להרגיע אותם.
אני ממש לא חושבת שזה צריך להיות פתרון שנשלף בכל רגע של קושי אלא באמת למצבי קיצון.
אם הקטנה שלך בת 3, אז הגדולים יותר יכולים לקרוא בעצמם ו/או לספר לה סיפור (גם אם הם עדיין לא ממש קוראים, הם כבר מכירים את הסיפורים מהציורים, ויכולים לספר אותם מהזיכרון), אפשר לעשות יצירות או לשחק.. יש המון דברים שאפשר לתת להם לעשות בזמנים רגילים והם הרבה יותר חיוביים ממסך.
מעבר לשאלה אם המסך הוא בריחה (זה יותר בריחה של ההורה מאשר של הילד לדעתי), זה בעיקר מנוון להם את המוח, מגביר בעיות קשב והופך אותם לעצבניים ופסיביים.
וכשבכל זאת מראים, ראיתי שיש הבדל משמעותי בין תכניות/סרטים שונים. דברים שהם ממש הצגה של אנשים שהוסרטה ואין אנימציה או אפקטים, הם הרבה יותר רגועים ואיטיים מאשר סרטים מצויירים או אנימציה, ובהתאם התגובה אחרי סרט או תכנית של "הצגה" פחות נוראית מאשר אחרי אנימציה או סרטים מהירים (גיבורי על וכאלה)
תלוי בנפשות הפועלות.
עוזר לדעתי לקבוע זמן ספציפי ולא לשלוף מהשרוול בכל זמן קשה כי זה עלול לעודד התנהגות פחות טובה.
מצד שני הקיצוניות שלי גם גורמת למחירים.....
אז אני צריכה למצוא איזון
לק"י
אצלינו רגילים למחשב, ודוקא בגלל זה אני לא מציעה לך לתת יותר מידי. עדיף שלא יתרגלו לזה באופן קבוע.
אלא אם כן, יש לך מוטיבציה לעמוד על הזמנים שאת כן מרשה, ולסגור כשנגמר.
המסך המרצד הוא נוראי.
סרטים ישנים עם פחות פרטים יותר טוב.
את עוד שניה יולדת, מותר לשחרר.
אבל כמו שאמרת, יש לזה מחירים מידיים של חירפון.
אז שימי רק כשאת ממש חייבת או כשאת יודעת שממילא עד סוף הסרט בעלך כבר יגיע ויוכל להשתלט על העניינים.
מבחינת תוכן, תנסי את בלואי.
ביקשת שיגיבו נשים שאצלן מסך זה לא מוקצה.
אבל כנראה שיש הרבה שיעדיפו להתעצבן ולא לשים מסך. כי המסך אצלן מוקצה ברמה זו או אחרת. הן פשוט כנראה לא הגיבו.
אני מאמינה שיש פתרונות אחרים שהם לא מסך, (ללכת לאכול משהו טעים/ להביא חטיף/ להוציא משחק מעניין/ להתקשר למישהו שידבר איתם).
ולנסות להיות עצבנית קצת פחות (משימת חיי בערך...)
לא הגבתי כי אני נגד
הציעו לך לשים סיפור בשמע, בלי מסך, זה רעיון טוב בעיני.
אפשר גם להחליט לא להתעצבן ולא לשים מסך
ואפשר לפעמים גם לשחרר את מה שיש לעשות כדי להיות פנויה לילדים
ואפשר לשים מסך גם. אבל זה לא הפתרון היחיד כדי שלא תהיי עצבנית
בעיניי זה תעדוף ובית בלי מסך לא בהכרח שווה לבית עם אמא עצבנית כל הזמן
מה רע בזה?
הורים מתעתבנים לפעמים זה קורה, ילדים לא עשויים מסוכר והם לא נבהלים. מבינים שגם אנחנו בני אדם.
המסך כן מזיק להם קוגנטיבית זה חמור יותר בעיניי
בין המקלחות לקראת הערב זה מאוד עוזר לי שהם רגועים ורואים סרט כלומר אני מעדיפה להיות אמא רגועה ושהם יראו מאשר אחרת
אני שמה יוטיוב קידס עם בקרה כזו שאני בוחרת את התכנים נראה שהם לומדים יפה אנגלית,צבעים תמיד שואלים אותי מאיפה הם יודעים ככה בגן 😄
ממליצה לשנות את ההגדרות לזה שהפרקים לא ימשיכו ברצף אוטומטי, אין ממכר מזה
לשים דברים פחות מעוררים חושית, אלא איטיים יותר ועם פחות צבעים חדים.
אם את שמה משהו, אסור להעביר או להקפיץ באמצע. או שמכבים או שמסיימים את הפרק. אם מעבירים כל הזמן, הם כל הזמן מחפשים את הריגוש הבא. הפרק לא מספיק מעניין? נעבור למשהו אחר. בעיניי עדיף להימנע מזה, שיירגעו קצת.
באמת צפיה ממושכת במסכים היא רעה לילדים
וזה משגע אותם.
אני לא מצליחה לעצור אחרי קצת זמן, לכן מבחינתי זה לא אופציה באופן יומיומי...
אנחנו מראים לילדים ביום שישי סרטים, לפעמים גם די הרבה זמן... אבל עוזר שזה מתוחם ליום אחד מסוים, ככה הם לא משגעים אותנו על זה כל השבוע
וגם אני לא ישר בורחת לפתרון הזה כשקשה...
יש כאלו שיעדיפו לאפשר כל יום לזמן קצר. בעיני יותר קשה כי תמיד אח''כ הם משובשים, אבל יש כאלו שזה כן מתאים להן...
אבל כן מוסיפה, לא תמיד החיים אידאליים, לפעמים יש מצבים שעדיף לעשות דברים לא אידאלים
בתקופת המילואים למשל כן הראתי לילדים סרטונים גם באמצע שבוע, כי באמת הייתי במצב השרדות. (כן הראתי שירים שהם אוהבים לראות ולא את הסרטים שהם רגילים לראות ביום שישי.. עזר אח''כ להפסיק את זה)
ביומיום אני מעדיפה להתמודד עם האתגר ולא ללכת לפתרון הזה, בתקופה מאתגרת בהחלט השתמשתי בו...
אני חושבת שתמיד מאתגר להיות עם ילדים אבל לטווח הרחוק כדי ללמוד איך להיות איתם בטוב, ללכת לאופציה של מסך כל פעם שמתאגר לא מאפשר את הלמידה הזאת, אבל באמת יש תקופות שזה לא רלוונטי, שאובייקטיבית מאוד קשה ואין כח, ובתקופות כאלו לגיטימי להרפות ולאפשר יותר
במסך בכללללל
הן יודעות שמותר 20 דקות אחר הצהריים איפשהו בין 4-5, ך
ככה שזה כמה שעות אחרי שכבר חזרו מהגן ונרגעו ולא קרוב מידי לזמן ההתארגנות לשינה.
אני בוחרת מה לשים להן לפי הזמן הזה נניח שתי פרקים של רחלי הקטנה שיצאו בערך 20 דקות. משתדלת לחזור על אותם דברים. יש לנו משפט קבוע שאנחנו אומרות לפני שאני שמה וגם לקראת הסוף כשאני מתזכרת שתיכף מסיימים -
שתי פרקים ואחכ לא בוכים ולא צועקים ולא מתעצבנים.. והן משלימות בשמחה זה גם תזכורת כזו . ראיתי שמועיל חחח
רוב הפעמים זה עובר חלק לפעמים מבקשים עוד ואני מזכירה את הכלל... '
אני רוב הזמן איתן לבד (כולל הבוקר עם שתיים) אז זה נותן לי אוויר .
יום שהן לא מזכירות אתזה אני גם לא מזכירה, יוצא שזה לא כל יום
וסליחה שאין לי כוח לתייג!
תודה גם לבנות ש"התערבו" בשרשור למרות שאצלן מסך זה מוקצה.
כל השרשור ביחד גרם לי להבין שזה דווקא בסדר שאני לא פתוחה לזה
זה באמת בעייתי
ולא פשוט
לא עניין להקל בו ראש...
ודווקא חשוב להמעיט ככל האפשר.
מצד שני כן להשתמש כשצריך אבל באופן מתוכנן, מבוקר, ומחושב.
אז ממש עזרתן לי
תודה רבה!!!!!!!!
וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..
בקיצור יש לכן פתרון?
אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.
כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.
התור בשעה של פקקים?
שיהיה בהצלחה!!
הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.
אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?
מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..
אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...
זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..
אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..
אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס
ושישי, מקווה שיהיה בסדר
תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות
כי בעלי שם.
כן
והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...
וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..
בהצלחה רבה!!
לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.
גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.
בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.
בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..
יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?
רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.
קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:
תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.
מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.
הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.
מה שקורה בפועל בעבודה:
אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.
כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.
אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.
זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:
אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.
אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.
קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.
אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).
ממש תודה לקוראות ולעונות
זה הפרעת קשב
אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.
את נהינת מהעבודה?
את מסופקת?
יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?
או שאת נורא נפגעת גם מדברים?
פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.
ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.
דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?
גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?
אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.
אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש
אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי
אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.
נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.
אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.
ואני לא מצליחה לצאת מזה
נסי לעבוד מהמשרד...
קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל
אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..
חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.
מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.
חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה
במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור
אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית
אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה
יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך
אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.
אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.
לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.
ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.
מזדהה עם כל מילה
עוקבת
זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.
קשה לך בכללי עם החלטות?
ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.
חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני
אין לי עצות, רק הזדהות
הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.
אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק
הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.
אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם
רק שהם לא😂
אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)
והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ
וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו
הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם
ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים
שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי
ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…
אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)
בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!
והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)
יצא מבולגן
לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…
ה' יעזור…
אינסטלציה
לימודים יחסית קלים
אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.
בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.
עוד רעיון-
מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...
כתבתי כאן לפני חודש
בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה
אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים
בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר
ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין
השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות
ואני נשארת בבית עם הילדים.
אבל
קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!
קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות
וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה
קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה
ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.
אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי
ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים
אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.
אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף
קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום
שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה
האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?
כנראה שלא אכפת להן
כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!
ומצד שני-
השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!
אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה
או שלא?
מה היית עושה?
יכול להיות טעות?
אסביר -
עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור
(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)
והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה
הבטא יצאה 2.3
כעבור שבוע...
הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים
אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)
אשמח אם מישהי פה יודעת
המוח שלי בהלם 🤔
ואת עם מניעה?
קטעים שלא תכננת
אחלה מתנה לשנה החדשה
תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️
נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..
מונעת עם דיאפרגמה 😉
חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי
הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן
רק טוב
כאמור, דיאפרגמה 😅
אם אפשר לשאול
איך מנעת עם הדיאפרגמה?
הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?
כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃
מוציאה רק 6 שעות אחרי...
ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉
פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈
ולי בדיקות של לייף היו אמינות.
אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?
בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷
משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה
(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)
במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים
ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...
קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש
אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈
שאולי תהיה מתקפה
ובלי קשר
צה"ל נערך באילת ובערבה
יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן
ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת
במקום להתעסק בחג ובקדושה
אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו
זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.
והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.
אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.
בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?
פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.
והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל
גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.
אבל:
דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.
דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.
הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:
"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)
ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.
שיוכח אחרת
(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)
שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.
ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?
לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.
בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.
יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום
כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..
בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!
עושה מאד טוב לנפש.
שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!
שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...
כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...
(לא מדברת עלייך אלא בכללי)
איזור דרום
הלוואי ויהיה לכן
ד"ר רוני איצקוביץ
עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים
אבל נראה לי שהוא לא זול...
יקרנית בטירוף
אבל שווה כל שקל.
ערבי. באשקלון
עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.
הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו
אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...
הערבים שטיפלו בילדים שלי
היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם
וזה תחום קשה
הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד
לק"י
אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.
לק"י
והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.
ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!
(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).
