אני מראה מסך ומיד כשזה נגמר הם משוגעים פי חמש ממה שהם היו לפני רגע, לא יודעת, מרגיש לי כמו סם כזה...

אפשר לתת חטיף זה גם משתיק קצת ופחות משבש את המח. יש ילדים שמגיעים סבבה, אצלי אני מרגישה (בעיקר הבנים) שהם רק רוצים עוד ועוד וזה פותח את התאבון, אם אני לא מראה בכלל הם יותר רגועים. 

ובזמנים מורכבים-גם יותר (כשחולים למשל, או כשאני צריכה לעבוד מהבית) אבל כשאני שמה-אני שמה לפרק זמן ארוך, סביב שעה, לא שווה לי המריבה של לכבות את הטלוויזיה בשביל 20 של שקט, ואז גם מרגיש לי שהתסכול אחר כך קטן יותר, כי הוא כן קיבל כמות מכובדת והוא מבין שהוא ראה הרבה, אז הוא מוחה אבל נרגע דיי מהר...

אני אסייג אומר שזה תלוי בגיל, אבל שעתיים בשבוע זאת כמות ממש סבירה של מסך לילדים מעל גיל 3, ואצלנו לרוב הוא לא מחורפן אחר כך. ויש זמנים שאני צריכה שקט-והוא צריך להעסיק את עצמו ואני אתעקש איתו על זה, שהוא לא יתרגל שזה או טלוויזיה או אמא צוות הווי ובידור. אבל ערך משמעותי אצלי-זה אמא טובה דיה, האידיאל-בלי מסכים, אבל האידיאל זה גם אמא רגועה ועם כוחות , אז מחפשים את האיזון, ואם אני בסופו של דבר מתעצבנת עליו בלי סיבה-זה לא שווה לי את זה שהוא לא ראה טלוויזיה 

למצוא את האיזון שאמא תהיה רגועה ועם כוחות ושלא ישלם מחיר סתם.

הלוואי

אבל כשצריך אני נותנת.

אם אני

עייפה

רעבה

חסרת סבלנות

מוטרדת- אני נותנת.

יש זמנים שזה קורה כל יום.

האם עדיף שאשב איתם חסרת סבלנות ומרוגזת?  

לדעתי לא.

אז נותנת בלי רגשות אשם.

מקבלת שעה של שקט.

של פניות.

של מילוי מצברים ואח"כ יש להם אמא באהבה.

לגבי זה שמשתגעים אח"כ- אני מסיחה את הדעת בגירוי

אחרי מרגש-

טושים אוהבים פה

חול קינטי

עדשים.

ושוב -

בלי טיפת רגשות השם.

מוסיפה שבמילואים נתתי כל יום והרבה יותר משעה. 

מזל שזה נגמר. 

"האם עדיף שאשב איתם חסרת סבלנות ומרוגזת?  

לדעתי לא.

אז נותנת בלי רגשות אשם.

מקבלת שעה של שקט.

של פניות.

של מילוי מצברים ואח"כ יש להם אמא באהבה."

לוקחת לעצמי

אלא על תכנים

לא רואה בזה בעיה

להיפך

זה מלמד ומפתח

אוצר מילים בעברית/ אנגלית

חשבון

מושגים

דיבור על רגשות

חושף לפעילויות מגוונות כמו התעמלות/ בישול/ אפיה/ יצירה

ועוד

אבל אין חי כוח לחפש משהו נורמלי.  ולהתעקש איתם שיראו את זה דווקא

מה את מראה?

ממש ששה למצוא דברים איכותיים

עשינו מנוי לדיסני פלוס, ואני נותנת להם גם סדרות שאני מכירה מהילדות.

פיניאס ופרב, אני מתיישבת איתם להנות

ויש לי כללים ברורים של - את זה אני לא מרשה, אפילו אם זה רק מטומטם לדעתי, שלא לדבר על שפה לא יפה.

והילדים מקבלים.

אני נותנת מבחר של מה כן, אבל שלי די קטנים אז אולי זה יותר קל

גם אצלי רואים בדיסני פלוס.

ביוטיוב לא מאפשרת אלא אם כן אני שמה להם משהו נקודתי כי הכל שם פרוץ.

בגדול צריך להיות על יד על הדופק אבל אני לא נגד ברמה הזאת, רואים אצלי לפעמים כל יום כמו במילואים, לפעמים לא. תלוי..

לדעתי מה שחשוב זה לשים לב לתכנים. 

בגיל גדול יותר אנחנו עושים שיחות על תכנים מועילים לעומת תכנים פחות טובים

ומדי פעם מציצה במה שהם צופים ומעודדת לצפות בתכנים טובים

לא מתעקשת על שום דבר

הכל בשיתוף פעולה 

יש כאן בערוץ סרטים של 'הרב שלומי מספר' - ילדוד'ס.

בתור ילדים הרשו לנו רק את זה והיום מאוד מבינה למה... הצגות של סיפורי צדיקים או משלים תורניים, עם תלבושות בסיסיות, קצב איטי, קטעי קריינות על המסך וכל מה שגורם לסרט להיות נחמד אבל לא ממכר.

מרגיש לי שהם הרבה פחות ממכרים

ויש להם תוכן טוב

אז אין לי פיתוי, פעם באלף שנה כשמנסה מתיאשת אחרי 5 דקות הם פשוט לא מכירים את ה'מוצר' של לשבת ולבהות.

מה שכן עובד אצלי זה פודקאסטים לילדים- יש ממש לגיל קטנטן כמו סנאי וארנב של 'משפחה', הבן שלי בן שנה וחצי אוהב

בעקרון זה רק בלילה במיטה/בנסיעות, ושולפת בעיתות חירום. והכלל שכל אחד במיטה שלו- ככה זה באמת יוצר רגיעה מסוימת.

אבל לגבי המסכים המחקרים תומכים בך,

אני תמיד עושה שיקול של מה החלופה

החלופה שאני אהיה עצבנית ואצעק? מוטב הם יראו משהו.

החלופה שהבית יהיה מבולגן? מוטב יהא מבולגן.

אני חושבת שגם להקנות הרגלי צפיה נכונים זה דבר בעל משמעות.

זה באמת מרגיע

אבל גם ממכר מדי כששומעים יותר מדי.. אבל עדיף באמת על מסך

אלא אם כן אני יודעת שאם לא אקבל את הרגע הזה לעצמי אני אגיע לקצה וזה יצא על הילדים

ועצבים שיוצאים על ילדים זה הבריאות הנפשית שלהם לטווח הרחוק

אז בימי שישי נניח אני משחררת ונותת שעה מסך כן זה שווה לי תרוגע שיש בבית

לקצה

אז רושמת לי

"אלא אם כן אני יודעת שאם לא אקבל את הרגע הזה לעצמי אני אגיע לקצה וזה יצא על הילדים

ועצבים שיוצאים על ילדים זה הבריאות הנפשית שלהם לטווח הרחוק"

כדי שאני אוכל לנוח קצת בצהריים. והם מעירים אותי כשנגמר הזמן.

בעיניי אם זה סתם ככה כל פעם שקשה זה עלול להשתלט.

ואם לא מלכתחילה אז בדיעבד

משתדלת לא להראות בכלל, אם מראה זה או שאני באפיסת כוחות קיצונית או שישי וחייבת לסיים את שבת ואי אפשר יחד איתם.

זה באמת טוב לאותו רגע ורע לטווח הארוך, הם מסיימים עם זה זומבים או עצבניים ואחכ לוקח עוד יותר זמן להרגיע אותם.

אני ממש לא חושבת שזה צריך להיות פתרון שנשלף בכל רגע של קושי אלא באמת למצבי קיצון.

אם הקטנה שלך בת 3, אז הגדולים יותר יכולים לקרוא בעצמם ו/או לספר לה סיפור (גם אם הם עדיין לא ממש קוראים, הם כבר מכירים את הסיפורים מהציורים, ויכולים לספר אותם מהזיכרון), אפשר לעשות יצירות או לשחק.. יש המון דברים שאפשר לתת להם לעשות בזמנים רגילים והם הרבה יותר חיוביים ממסך.  

מעבר לשאלה אם המסך הוא בריחה (זה יותר בריחה של ההורה מאשר של הילד לדעתי), זה בעיקר מנוון להם את המוח, מגביר בעיות קשב והופך אותם לעצבניים ופסיביים.

וכשבכל זאת מראים, ראיתי שיש הבדל משמעותי בין תכניות/סרטים שונים. דברים שהם ממש הצגה של אנשים שהוסרטה ואין אנימציה או אפקטים, הם הרבה יותר רגועים ואיטיים מאשר סרטים מצויירים או אנימציה, ובהתאם התגובה אחרי סרט או תכנית של "הצגה" פחות נוראית מאשר אחרי אנימציה או סרטים מהירים (גיבורי על וכאלה)

תלוי בנפשות הפועלות.

עוזר לדעתי לקבוע זמן ספציפי ולא לשלוף מהשרוול בכל זמן קשה כי זה עלול לעודד התנהגות פחות טובה.

מצד שני הקיצוניות שלי גם גורמת למחירים.....

אז אני צריכה למצוא איזון

לק"י

אצלינו רגילים למחשב, ודוקא בגלל זה אני לא מציעה לך לתת יותר מידי. עדיף שלא יתרגלו לזה באופן קבוע.

אלא אם כן, יש לך מוטיבציה לעמוד על הזמנים שאת כן מרשה, ולסגור כשנגמר.

המסך המרצד הוא נוראי.

סרטים ישנים עם פחות פרטים יותר טוב.

את עוד שניה יולדת, מותר לשחרר.

אבל כמו שאמרת, יש לזה מחירים מידיים של חירפון.

אז שימי רק כשאת ממש חייבת או כשאת יודעת שממילא עד סוף הסרט בעלך כבר יגיע ויוכל להשתלט על העניינים.

מבחינת תוכן, תנסי את בלואי.

ביקשת שיגיבו נשים שאצלן מסך זה לא מוקצה.

אבל כנראה שיש הרבה שיעדיפו להתעצבן ולא לשים מסך. כי המסך אצלן מוקצה ברמה זו או אחרת. הן פשוט כנראה לא הגיבו.

אני מאמינה שיש פתרונות אחרים שהם לא מסך, (ללכת לאכול משהו טעים/ להביא חטיף/ להוציא משחק מעניין/ להתקשר למישהו שידבר איתם).

ולנסות להיות עצבנית קצת פחות (משימת חיי בערך...) 

לא הגבתי כי אני נגד

הציעו לך לשים סיפור בשמע, בלי מסך, זה רעיון טוב בעיני.

אפשר גם להחליט לא להתעצבן ולא לשים מסך

ואפשר לפעמים גם לשחרר את מה שיש לעשות כדי להיות פנויה לילדים

ואפשר לשים מסך גם. אבל זה לא הפתרון היחיד כדי שלא תהיי עצבנית

בעיניי זה תעדוף ובית בלי מסך לא בהכרח שווה לבית עם אמא עצבנית כל הזמן

מה רע בזה?

הורים מתעתבנים לפעמים זה קורה, ילדים לא עשויים מסוכר והם לא  נבהלים. מבינים שגם אנחנו בני אדם.

המסך כן מזיק להם קוגנטיבית זה חמור יותר בעיניי

בין המקלחות לקראת הערב זה מאוד עוזר לי שהם רגועים ורואים סרט כלומר אני מעדיפה להיות אמא רגועה ושהם יראו מאשר אחרת 

 אני שמה יוטיוב קידס עם בקרה כזו שאני בוחרת את התכנים נראה שהם לומדים יפה אנגלית,צבעים תמיד שואלים אותי מאיפה הם יודעים ככה בגן 😄 

ממליצה לשנות את ההגדרות לזה שהפרקים לא ימשיכו ברצף אוטומטי, אין ממכר מזה

לשים דברים פחות מעוררים חושית, אלא איטיים יותר ועם פחות צבעים חדים.

אם את שמה משהו, אסור להעביר או להקפיץ באמצע. או שמכבים או שמסיימים את הפרק. אם מעבירים כל הזמן, הם כל הזמן מחפשים את הריגוש הבא. הפרק לא מספיק מעניין? נעבור למשהו אחר. בעיניי עדיף להימנע מזה, שיירגעו קצת.

ילדים בגילאים קטנים הרבה פעמים אוהבים לחזור על אותם דברים שהם מכירים. (קצת כמו בסיפורים). אז אם יש לך בארסנל 2-3 דברים שהם מכירים (ואת כבר יודעת שמבחינת תוכן זה סבבה), אפשר לשים את אלו. וגם בזה יש אפקט קצת פחות ממכר כי הם עם הזמן יודעים מתי מתקרבים לסוף, וגם זה עם פחות מתח (הם יודעים מה יקרה), אלא יותר הנאה. 

באמת צפיה ממושכת במסכים היא רעה לילדים

וזה משגע אותם.

אני לא מצליחה לעצור אחרי קצת זמן, לכן מבחינתי זה לא אופציה באופן יומיומי...

אנחנו מראים לילדים ביום שישי סרטים, לפעמים גם די הרבה זמן... אבל עוזר שזה מתוחם ליום אחד מסוים, ככה הם לא משגעים אותנו על זה כל השבוע

וגם אני לא ישר בורחת לפתרון הזה כשקשה...

יש כאלו שיעדיפו לאפשר כל יום לזמן קצר. בעיני יותר קשה כי תמיד אח''כ הם משובשים, אבל יש כאלו שזה כן מתאים להן...

אבל כן מוסיפה, לא תמיד החיים אידאליים, לפעמים יש מצבים שעדיף לעשות דברים לא אידאלים

בתקופת המילואים למשל כן הראתי לילדים סרטונים גם באמצע שבוע, כי באמת הייתי במצב השרדות. (כן הראתי שירים שהם אוהבים לראות ולא את הסרטים שהם רגילים לראות ביום שישי.. עזר אח''כ להפסיק את זה)

ביומיום אני מעדיפה להתמודד עם האתגר ולא ללכת לפתרון הזה, בתקופה מאתגרת בהחלט השתמשתי בו...

אני חושבת שתמיד מאתגר להיות עם ילדים אבל לטווח הרחוק כדי ללמוד איך להיות איתם בטוב, ללכת לאופציה של מסך כל פעם שמתאגר לא מאפשר את הלמידה הזאת, אבל באמת יש תקופות שזה לא רלוונטי, שאובייקטיבית מאוד קשה ואין כח, ובתקופות כאלו לגיטימי להרפות ולאפשר יותר

במסך בכללללל

הן יודעות שמותר 20 דקות אחר הצהריים איפשהו בין 4-5, ך

ככה שזה כמה שעות אחרי שכבר חזרו מהגן ונרגעו ולא קרוב מידי לזמן ההתארגנות לשינה.

אני בוחרת מה לשים להן לפי הזמן הזה נניח שתי פרקים של רחלי הקטנה שיצאו בערך 20 דקות. משתדלת לחזור על אותם דברים. יש לנו משפט קבוע שאנחנו אומרות לפני שאני שמה וגם לקראת הסוף כשאני מתזכרת שתיכף מסיימים -

שתי פרקים ואחכ לא בוכים ולא צועקים ולא מתעצבנים.. והן משלימות בשמחה זה גם תזכורת כזו . ראיתי שמועיל חחח

רוב הפעמים זה עובר חלק לפעמים מבקשים עוד ואני מזכירה את הכלל... '

אני רוב הזמן איתן לבד (כולל הבוקר עם שתיים) אז זה נותן לי אוויר .

יום שהן לא מזכירות אתזה אני גם לא מזכירה, יוצא שזה לא כל יום 

וסליחה שאין לי כוח לתייג!

תודה גם לבנות ש"התערבו" בשרשור למרות שאצלן מסך זה מוקצה.

כל השרשור ביחד גרם לי להבין שזה דווקא בסדר שאני לא פתוחה לזה

זה באמת בעייתי

ולא פשוט

לא עניין להקל בו ראש...

ודווקא חשוב להמעיט ככל האפשר.

מצד שני כן להשתמש כשצריך אבל באופן מתוכנן, מבוקר, ומחושב.

אז ממש עזרתן לי

תודה רבה!!!!!!!!

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡