אלא חלקם אנשים שבאים לראשונה.

העובדים הקבועים די בסדר (חלקם מאוהבים בי בקטע אחר אבל היראתי להם שאני לא בקטע שלהם וגמרנו את זה יפה)

והמטרידים לא משתייכים למגזר מסוים, רובם מהמגזר הכללי.

כמובן שזה לא באמת קורה יום יום אבל כן קורה מידי הרבה פעמים

והדופק שלי על 200 כל פעם כזאת.

חופשי אני עולה לאוטובוס והנהג אומר לי "אני פה לשירותך מאמי, תבואי יותר" וצופר לי מרחוק או מנפנף לשלום ומחכה שאשים לב אליו...גם אם זה לא נחשב להטרדה זה עדיין מלחיץ😬

שאת נותנת לאחרים לנהל לך את החיים

הם מאוהבים

ואת צריכה להראות להם שאת לא בקטע

זה אומר שאת איפשרת את זה באיזשהו אופן

העולם אכזר

מלא במטרידים ואנשים שמחפשים לנצל

הם לא מנסים לנצל את כולם

הם מזהים את אלה עם הפוטנציאל

אלה שקל לנצל אותם

בכל נושא

לא רק עניין מיני

לכן מאד מומלץ לעבוד לשים גבולות ברורים

וגם להתייחס לגברים זרים בחשדנות ובאיפוק

בתחום גברי, קודם כל היא לא אומרת שלום עם חיוך מזמין לשיחת סלון. מאוד עניינית וקורקטית סטייל "בוקר טוב,כן, מה אתה צריך? "

וגם - היא תמיד עם ספר תהלים מולה. כשהיא רואה שמתחילים לאכול לה תראש במה שמעבר לדבר הספציפי שצריך, היא לוטשת עיניים בספר וממלמלת. אם גם זה לא עוזר - סליחה אני בעבודה פה וזה לא מתאים

חברה אחרת פשוט אומרת ישירות - אתה יודע שזו הטרדה מינית כן? אני מבקשת שתצא מפה

גם אני עובדת במקום של מגזר כללי, מדברת הרבה עם עובדים ולא נתקלתי בהטרדה האמת. אני מאמינה שזה שדר כללי של שפת גוף. אל תחששי לצאת לא נחמדה, יש מלא משוגעים בחוץ

כל אחת והסגנון שלה

אבל האמת שאני לא מנהלת משרד, אני עובדת במקצוע שלמדתי ואוהבת, רק מידי פעם צריכה לארח...

הלוואי הייתי יכולה לשבת ולומר תהילים(:

אבל את הרעיון אקח כמובן.

לא יודעת אם שדר כללי של שפת גוף כי קורה הרבה פעמים שבאים אלי אפילו כשמדברת עם חברה ברחוב/ באירוע/ המציל בים (חוף נפרד) וזורקים כמה מילים...זה לא שעשיתי פה משהו...

ותודה מהממת, נתת לי כוח!💖

וטיפוסים מסוגם, חסרי נימוס אלמנטריים, מדברים אליך בשפת הרחוב הנמוכה ביותר.  

מאוד לא נעים להיות בסביבת עבודה כזו

את חייבת לפתח מיומנויות של אסרטיביות ומענה לשון תקיף כנגדם, בטון קר, רציני, מבט ישר: "אני מבקשת ממך לא לדבר איתי יותר בצורה כזו. זה לא מקובל עליי."

לא לחייך, לא להתנצל, לא להסביר. רק משפט אחד חותך!

אולם לטווח ארוך, אם אלו הטיפוסים שאת מתארת שמגיעים למקום (מה זה, מוסך מכוניות?), כנראה שהפתרון הנכון הוא להחליף מקום עבודה. 

תדעי שזה מעסיק אותי.

כי אני רוצה אישה יפה אבל זה מפחיד שזה ככה

ממקום של שאלה, זה קשור גם לשדר?

לבוש, סגנון דיבור וכ?

אני די דוסית ולבושה בצניעות מכובדת, שומרת על הפה שלי ליד גברים.

גם חלק נכבד מהמטרידים זה אנשים שרואים אותי לראשונה אז בטח אין פה שדר.

כמה את נחמדה.

אוף זה מעצבן שהעולם  כל כך לא הוגן

לא אנסה לשכנע אותך שהכי חשוב זה המידות וליופי מתרגלים ובסוף הכי חשוב גם בשבילך וגם בשבילה לבחור אישה בשיקול דעת ולא מהסתנוורות חיצונית שתמיד משפיעה.

אבל בגדול הרבה נשים כיום חשופות להטרדות, ואם אתה חושב על מישהי שהיא יפה כנראה יש עוד כאלו שחושבים את זה ויש עוד כאלו שגם אומרים להן את זה.

גוף מסוגר.

אני לא בת, אבל אני יודע לשדר שפת גוף כשאני רוצה שלא יטרידו אותי.

זה לא שאני מחוללת ברחובות ומחכה שיטרידו אותי,

שפת גוף סתמית לחלוטין וכשאנשים באים מולי אומרים משפט וממשיכים הלאה אין לי כל כך מה לעשות עם זה...

הפתרון שמצאתי - כל פעם שראיתי שהיא משדרת מצוקה, קראתי לה בתואנה כלשהי למשרד וחילצתי אותה מהמטריד.

אולי כדאי למצוא דמות בעבודה שתעשה את זה בשבילך.

וממקומי יודעת להגיד שכל הכבוד לך!

היום סימנתי לחברה שלי שהמטריד הזה חם עלי יותר מידי אז היא עשתה הקפות סביבנו ועדיין זה לא הפריע לו, המשרד היה מאויש...

ובאמת יש אחד שמיוזמתו כל פעם שיש מישהו זר במשרד ושנינו אחרונים אז הוא שואל אם זה בסדר שילך וישאיר אותי לבד.

באמת הקלה(:

וכן, משתדל איפה שאפשר.

ויש עוד פתרון ממש ממש טוב, טבעת נישואין +כיסוי ראש

זכות גדולה!

אהממ כן, אשתדל לעשות מאמץ בעניין השני😉

רק מחכה לחלק השני בפתרון שיביא את הטבעת

יש לי דפק שאני מידי מנומסת גם כשלא אמורה להיות, אין סיכוי שאצליח להגיד דבר כזה למישהו שבא בקטע טוב.

לערסים ברחוב בכיף אומר דבר כזה...

תתעלמי כרגע מהם, הם לא מעניינים.

את מעניינת.

תנסי להרגיש מה הגוף שלך מרגיש כשמגיבים אלייך ככה. את קופאת? את מרגישה מוצפת? מה קורה שם?

זה יתן לך הבנה מה עובר עלייך בסיטואציה שלא נעימה לך ולמה את לא מגיבה אליהם כמו שאת רוצה (לפחות בשכל) להגיב.

אהממ האמת דופק מהיר, קופאת במקום,  מפחדת מהתפתחות עתידית.

(תלוי באיזו סיטואציה, לא כל מחמאה בעלת אופי מיני תגרום לזה ויש כאלו שיגרמו לי להרגיש ככה גם אם לא יאמרו משהו מיוחד)

ולמה אני לא מגיבה אליהם בתקיפות? כי לא נעים לי. בא בן אדם ואומר משהו בשקט, לא נעים לי לצעוק עליו כשכל המשרד שומע ויגידו לי "תרגעי הכל בסדר"

הראשון זה "שהוא נחמד" (לפחות כלפי חוץ) ולכן לא בא לך לעשות סצנה ואז "ירגיעו אותך" וכל זה.

השני זה שהוא קרציה והוא מעצבן ואת רוצה להרוג אותו.

(השערה שלי, את צריכה לבדוק ולהרגיש מה נכון אצלך)

בתכל'ס מה הוא יעשה לך? יגיד משהו. אבל המשהו הזה שהוא אמר דורך לך על כל הגוף ומקפיץ לך קונפליקט פסיכי. שבי לפרק את הקונפליקט שלך ואיפה למדת שצריך להתנהג מנומס או משהו כזה.

אולי יש חלק בך שמעוניין ביחס הזה? השכל ברור שלא. אבל בבטן? צומי? שווה למצוא אותו ולראות מה הוא מחפש. אם את זקוקה ליחס  הזה אז אפשר לקבל אותו ממקום אחר. למשל מחברה.

שוב. זה לא מסיר ממנו אחריות. אבל את צריכה להיות רגועה שם ומתפקדת. ואז תראי שיהיה לך יותר קל.

(אגב, שווה גם להבין איזה אנרגיה יש לך שקצת ממגנטת אותם. ברור שהם אשמים בהתנהגות מגעילה והכל ועדיין ראיתי בחיים האלה שאנרגיה של מושך ושל דחוי זו אנרגיה שנמצאת בעיקר אצלי, כשאני "דוחה" אז גם אם בשכל אני רוצה שימשכו אליי, אף אחד לא נמשך ואני נשאר לבד).

אבל באמת שאין לי שום שום עניין במשפטים כאלו

בטח לא כשזה בא מכאלו שגדולים ממני ב20-30 שנה.

או כאלו בעלי חזות מרתיעה.

חברות שלי מפרגנות לי הכי בעולם וזה באמת לא מזיז לי מחמאות שטחיות שאומרים היום לכל אחת...

אבל כן אפרק עם עצמי בהמלצתך את הרגשות וכל מה שעובר לי בלב.

תודה משה!

זה לא בסדר ולא צריך להיות ככה, מגיע לך לחיות את החיים בצורה בטוחה ונעימה.

לדעתי ממש מוגזם שאת מקבלת תגובות כאלה, זה כאילו עבר ממש את הגבול, יכול להיות שאת לא שמה גבול כשצריך ואז הגברים רואים את זה כהסכמה להמשיך. צריך לבדוק אם בטעות את מזמנת את זה לעצמך.

בדר"כ (ובפרט במקום עבודה) אדם לא בא לאישה ואומר לה דברים כאלה בלי חשש על משרתו אלא אם בטוח שלא יקרה לו כלום.

אז לפני שאני אומרת לך איך להגיב לזה תבדקי מה בהתנהגות ואפילו אני לא מתביישת להגיד בלבוש שלך נראה מזמין.

אני מראש לא הייתי בכלל מראה התעניינות או צד של 'זה בסדר לפנות אלי'. 

נגיד בהתחלה למה הגשת לו בכלל מים? אם הוא צמא הוא יודע לדאוג לעצמו ולקחת. זה חלק מהתפקיד שלך? יכול להיות שהוא ראה בזה סימן לעניין ממך. אחרי שהגשת ראית את המבט שלו היית צריכה לשדר ענייניות ולהתרחק. אחרי זה שהחמיא לך חייכת ואמרת תודה? יכול להיות שראה בזה אישור להתעניינות ממך. אם אני הייתי מקבלת את המחמאה הייתי סוג של מתעלמת.(למרות שזה לא הטרדה בעיני)

אם את לא יודעת להגיד לא זה בעיה חמורה. וכדאי לעבוד על זה. ויפה שעה אחת קודם.

חברה שלי סיפרה לי שאדם מבוגר התיישב לידה באוטובוס והתחיל לגעת בה ואז היא קמה ועברה מקום. אמרתי לה שזה יגרום לו להמשיך לנסות עם בנות אחרות ומה שהייתה צריכה להגיד זה לבייש אותו ולצעוק "סליחה אדוני למה אתה נוגע בגוף שלי? למה אתה מטריד אותי? זה לא נעים לי שאתה נוגע בי...".(חוץ מזה במקרה של הטרדה באוטובוס צריך ללכת לנהג ואז הוא נוסע עם האוטובוס לתחנת משטרה).

אני לא אומרת שזה קל. האמת זה קשה וזה מביך שדבר כזה קורה. זה מביך להתלונן על זה. מרגישים בושה. אבל חייב לעשות את זה גם בשבילנו וגם בשביל בנות אחרות ובכללי בשביל החברה שלא יהיו בה אנשים מטרידים. שאנשים יחשבו פעמיים לפני שמטרידים.

אני מציעה שאם קשה לך להגיד לא לבן אדם לפחות תודיעי למישהו מהעבודה, אפילו לבוס. למישהו שיטפל בזה. ואת יכולה לבקש שזה ישאר אנונימי.

בהצלחה.

חושבת שהבעיה היחידה פה זה שאולי אני לא מציבה את הגבול מספיק ברור מחוסר נעימות.

לא חושבת שמזמנת את זה לעצמי, באמת שמתלבשת בצניעות.

וכן, התפקיד שלי היה להגיש לו מים. (בד"כ מנהלת המשרד עושה את זה אבל היא לא היתה היום)

ואח"כ הבוס שלי ביקש ממני שגם אכין לו קפה.

ואחרי שהוא החמיא התעלמתי וגם קודם כשראיתי את המבט שלו עניתי לשאלות שלו בקרירות עניינית.

וכן כדאי לי לעבוד על זה, לומר גם כשמביך מאד, רק לא יודעת איך לעשות את זה, פשוט לא עובר לי בגרון🤷‍♀️

וכן משתפת את הבוס לפעמים ובזכותו כמה מטרידנים כבר לא מעיזים להסתכל לכיווני כשבאים למשרד.

אבל היום הוא אמר לי שאין לו מה לעשות עם זה ופשוט שאהיה חזקה ואם אני רוצה אני יכולה לתלות שלט של תקנון למניעת הטרדות במקום העבודה.

כן יצא לי כמה פעמים לומר לאנשים "אתה יכול בבקשה לזוז ממני?" בקול מספיק שהכמה קרובים ישמעו, אבל רק במקום שלא מכירים אותי ולא יפגשו אותי שוב.

ואת ממש ממש צודקת! ושוב תודה🙏

אולי יש לך דפוס כזה של "ריצוי" (זה מאד נפוץ ולגיטימי)

אז תדעי- את לא צריכה להיות נחמדה... את צריכה לפעול לפי אמות מידה ערכיות. מה נכון לעשות.

עם גברים יותר חשוב יחס ענייני, ואם הגבר עלול להטריד- אז יותר קיצון-

כשאת מגישה לו מים- תגישי באדישות, תדברי בלקוניות. לא חייב לחייך ולדבר בלבביות. (באופן כללי אולי כדאי להתאמן בזה כדי להגיע למידת האמצע, לאיזון).

אסרטיביות וסמכותיות נובעות מביטחון עצמי פנימי. כשאת אומרת משהו ואת מתכוונת אליו לגמרי, המסר מתקבל ככה, ללא עוררין. מבט חד משמעי. מבט של "לא". "אבוי לך".

קרה לי עם ערבי... את לא מבינה איזה מבט החלטי היה לי של "תנסה לגעת בי ואתה מת" שהוא פחד להתקרב. ואיך זה מילא אותי התחושה הזאת שאני יודעת שאני מוגנת ומלאת חוסן פנימי. את פשוט צריכה להיות בטוחה בדרך הנכונה להגיב. 

אין דבר כזה להזמין הטרדות. זה פשוט לא דבר שקיים.

משפט ראשון, אם הוא הגיוני עוד איכשהו של "להתחיל איתה" - ניחא. אבל היא לא מעוניינת אז היא לא מעוניינת. לא לגיטימי.

משפטים עם קונוטציה מינית בעבודה? כמו "לבלות איתך לילה", זה הרבה אחרי הקו האדום.

אין דבר כזה.

אפשר לתלות שלטים נגד הטרדות מיניות - משהו בסגנון של "במקום הזה אין סובלנות להטרדות"

ולפותחת - מבינה אותך. גם זה קשה כשהתפקיד שלך זה להיות הנחמדה שמחייכת ואומרת שלום ואתה מוזמן לשבת על הכורסאות ולחכות.

וזה ממש בסדר לחייך ולהיות נחמדה. זה שאת נחמדה ממש לא אומר שאפשר להטריד אותך. הבעיה היא בהם ולא בך.

בעיניי העניין הוא להקפיד על מקצועיות ולא להיכנס אפילו טיפה לאישי. (בטח עם אנשים שהם לא עובדים קבועים). את אמורה להגיש להם קפה? סבבה. אבל כל הערה שהיא עוברת לתחום הטיפה אישי, היא מחוץ לתחום. ואפשר להגיד, אפילו בנחמדות, דברים שמבהירים את זה.

"איך קוראים לך?"

"ליטל, אני מנהלת המשרד, עוד מעט משה הבוס יתפנה אליך"

תמיד להעביר את הנושא לחלק המקצועי.

ואם יש הערה לא במקום?

"זה מקום עבודה ואין פה מקום למשפטים כאלה"

זהו. ולחזור למקומך.

את אמורה לשעשע אותו כשהוא מחכה לפגישה?

תגידי שלום, תראי לו איפה לחכות, תביאי מים ותחזרי לעיסוקך… אין סיבה לעשות איתם סמול-טוק.

בדרך כלל זה מה שקורה,

רק יש אנשים שעדיין לא מתרשמים מהרשמיות...

אקח את העצות לתשומת ליבי, תודה🙏

שאדם שלא נראה לך מגיע להתיישב לידך

קמים הולכים

אני יכולה להגיד לך שבגיל 18 האוטובוס היה ריק עליתי והתיישב לידי אדם .. איך שהוא התיישב קמתי ואמרתי לו מכל האוטובוס הריק אתה יושב לידי? לך לעזאזל

קמתי ועפתי משם

לפי מה שאת מתארת כדאי לשקול ללמוד הגנה עצמית, ככל שתתרגלי להילחם ככה הסימפטומים שאת חווה יהיו יותר תחת שליטה.

למה שבעלי לעתיד יהיה משועמם מספיק בשביל להיות איתי יום יום בעבודה?

והאמת שלמדתי בעבר הגנה עצמית אבל לא רואה את עצמי מרימה יד/ רגל על יהודי...

או שאתה מתכוון שתהיה לי תחושת ביטחון כשאוכל להגן על עצמי?

יבוא פעם אחת ויעשה מהומה.

זו בעיה מוסרית מה שכתבת. ברגע שהמטריד חוצה את הגבול והוא בעצמו מרים יד עלייך אז את צריכה להתגונן. אם יש לך את היכולת הפיזית והנפשית להתנגד בצורה כלשהי יש דרישה ממך להתגונן.

יש היום הרבה משוגעים, והאנשים האלה בוחרים קורבנות כמו בחורות טובות כמוך. את צריכה להבין שההטרדה היא מדרון חלקלק, וכשהמטריד מתקדם בהדרגה בשלבים, אם לא תעצרי אותו כשהוא זורק לך מילה אז פעם הבאה הוא יעשה תנועה באוויר, אח"כ הוא כבר עלול לגעת בך.

תסתכלי על זה כמו ברמה מדינית. רוב המלחמות בעולם נמנעות על ידי הרתעה. לעומת זאת, העזתיים התרגלו שאין מחיר משמעותי לכל מה שהם עשו עד היום ולכן זה הגיע לטבח.

כדי שתוכלי להגן על עצמך את חייבת שזה יהיה אינסטינקט, את צריכה להכניס את עצמך למצבי לחץ (קרבות לדוגמה) כדי שאם ח"ו תהיי בסכנה אז הגוף יהיה מוכן לזה…

להפוך שולחנות זה לא הפתרון כי זה לא מרתיע בנאדם מזדמן שרק הרגע הגיע, הוא לא יודע שאתמול הפכו שם שולחן

אבל באמת קשה להבין למה להגיע לעבודה שכל יום יש תחושה רעה כזו ואין גב מאף אחד.

הבוס לא חלש אופי רק אין לו מה לעשות עם אנשים מזדמנים כשאני מספרת לו אחרי שהם הולכים, הוא לא ירים עליהם טלפון ויצעק עליהם "אל תתעסקו עם העובדת שלי"

אם העובדים הקבועים יטרידו אותי ברור שהבוס יעשה משהו בעניין ויתן גב מלא.

כמו שפעם אחת טכנאי המחשבים שהגיע ניסה להתחיל איתי ומאז בעזרת הבוס שלי הוא לא דרך במשרד בשעות שאני נמצאת...

בטח שלא להכין להם קפה.

או אם את מכינה להם קפה אחרי שהם דיברו לא יפה אז תשימי כפית מלח 

כיוון אחד להחליף למשרה שאת לא צריכה להיות באינטרקציה עם אנשים מזדמנים ויוריד את הרמה

ובאוטובוס או ברחוב אני חושבת שאין בחורה שנראת ממוצעת פלוס ולא מקבלת שריקות והערות ברחוב אלא אם כן גרה בעיר חרדית..

אומרת לך בתור אחת שחוותה את זה המון ששורקים לך לא להסתובב הנהג נתן הערה לא במקום את נשארת בפנים חתומות וממשיכה הלאה לא חיוך לא תודה ולא לענות!

חשוב גם לשים לב שלא עוברים קוים אדומיפ של כבר הטרדה ממש (כמו ההוא עם ההערה על לילה איתך בהחלט היית צריכה לדווח למנהל ולא להסכים להיות איתו באינטרקציה)

והפיתרון האמיתי אמיתי קורה אחרי חתונה ששמים כיסוי

אני ממש זוכרת את השנה ה1 שלי כנשואה הייתי פתאום בהלם אף אחד לא מתחיל איתך (ברור שזה נחמד מאוד אבל אי אפשר לשקר שזה גם מאוד מחמיא שמתחילים איתך)

בפעם ה1 שנכנס אלי גבר לחנות ולא התחיל איתי פתאום הבנתי כמה הכוח של כיסוי ראש עצום

אז מאחלת לך בקרוב בקדושה את הזיווג האמיתי ושתזכי לכסות את הראש❤️

פחות בכיוון להחליף משרה כשאני נהנית בעבודה שלי מאד ב"ה.

וואו, פשוט מסכימה איתך!

ואמן! תודה מהממת 💖

אפשר לומר: צורת השיח שיח הזו לא מכבדת לא אותי ולא אותך והיא ממש לא מקובלת עלי.

90 אחוז מהאנשים יכבדו ויקחו צעד אחורה .

ולומר את זה, וזאת הבעיה שלי...

הוא הביא הערה מחליאה ולא מקצועית בעליל, ואת מרגישה לא בנוח?

הוא צריך להרגיש לא בנוח. עם עצמו. שהוא הוציא משפט כזה מנותק ולא מכבד מהפה שלו.

לא חייב לצעוק ולעשות מהומה (תלוי סיטואציה כמובן, לפעמים אין ברירה, נניח כשאת ממש בסכנה וחייבת עזרה של אחרים). אפשר להגיד חד וחלק בענייניות רבה.

מה יש לך להתבייש? שעשית את העבודה שלך?

אבל זה רעיון נהדר!

יש אנשים שכמה שאענה להם בקרירות ובסנוביות שלא קיימת בי הם לא יקלטו שאני לא בעניין.

יש חברות יש משפחה, אבל אף פעם לא סיפרתי הכל למישהו, לכל אחד חלק...

כן, מי שאחראי שיהיה מרחב עבודה נעים, HR, בוס או מישהו בעל אחריות על המרחב

רק משהו אחד לך.

הרבה פה כתבו על "לזמן הטרדות" ודברים כאלו. זה שקר!!! את לא עשית שום דבר רע, ואת לא צריכה להיות מוזנחת ולא שום דבר, מותר לך להגיע יפה לעבודה ולהרגיש טוב עם עצמך, ומי שלוקח את זה בצורה אחרת זו בעיה שלו!! את לא עושה שום דבר רע בזה שאת קיימת שם או בזה שאת מתלבשת או מגישה קפה לאנשים. יש אנשים שלא יודעים להשתלט על עצמם, ויש אנשים שגם לא אכפת להם אם זה פוגע באחרים. זה עולם לא הוגן שהם אלו שפוגעים ובעייתיים ואת זו שסובלת מזה. מסכימה איתך. אבל אל תחשבי שאם תתנהגי אחרת הם בהכרח יפסיקו. לא באה להחליש אלא לעודד שתדעי שזה ממש לא קשור למה שאת עושה.

(ואגב, גם נשואה עם כיסוי ראש לא מבוטחת מהטרדות מיניות כאלו ואחרות. אולי קורה פחות, אבל זה לא מחייב)

יכול להיות שכדאי לפנות לעמותות של פגיעות מיניות, לא זוכרת ככ שמות עכשיו. מניסיון, אם זה קרה לך שם, סיכוי סביר שזה קרה לעוד בנות, ויקרה לעוד אם זה לא ייעצר.

אני ממש לא אומרת שאת צריכה לעצור את זה. בעולם אידאלי ופשוט אולי כן. אבל אני יודעת שאת לא מסוגלת להגיד באופן תקיף שיפסיק, ובטח שאת לא צריכה על עצמך גם את האשמה והאחריות על הבנות האחרות. ברור שאם את יכולה כדאי, אבל אל תרגישי חייבת.

וזהו, חיבוק❤️

באמת שמעודד לקרוא! 

💖💖💖

הם רואים את זה כאטרקציה להמשיך ולנסות 

עד שהגעתי לשורה 6 מהסוף

איזה בחורה תשים את עצמה בסיטואציה כזו? 

מי עובדת בלילה על מי את עובדת

בכל מקרה אם אחוז אחד את לא משקרת ובאמת חווה הטרדה תשימי גבולות .

תגידי זה לא נעים לי בטון מאוד ברור ויציב .

לגבי השתייה אם אפשר תשפכי עליו 

עשיתי את זה בגיל 18 אין שום סיבה שאני לא אעשה את זה היום

אני לא עובדת בלילה מה פתאום

לא הבנתי מה גרם לך לפקפק...

הסברתי שאני בן אדם שלא נעים לי, בטח לא לשפוך מים על אנשים למרות שזה מומלץ נכון וכדאי.

להגיד בקול ברור ויציב שלא נעים לי זה כן אני מסוגלת

אז תודה🙏

מה ה' רוצה ממך

מה ההשתדלות שאת צריכה לעשות

ולהתפלל לה' שיעזור לך לעשות את ההשתדלות הזאת, להתנהג נכון, ושיציל אותך מהמקרים האלו.

דברים לא קורים סתם. יש בנות שמוטרדות יותר ויש בנות שמוטרדות פחות, אבל מה שאת מתארת חורג מגדר הנורמה. 

בהצלחה

קראתי את הודעת הפתיחה, וגם חלקים רבים מהשרשור.

כאב לי לשמוע על חלק מהמקרים שכתבת, בדמיונות הכי פרועים שלי לא חשבתי שגבר יפנה לבחורה צעירה , קל וחומר שהיא דוסית ויזרוק לה הערה מינית.. מצער לשמוע, ומקווה שקיבלת חיזוק מהתגובות פה, ושתצליחי להציב גבולות או לדווח על הטרדות.

אבל בין השורות קצת קיבלתי רושם שאולי יש איזה ערבוב בין הטרדה ללהתחיל עם משהי.

שימי בצד את המקרה שפתחת בו שגבר בן 40 שגדול ממך כנראה בעשור וחצי לפחות מחמיא לך - זה כמובן לא שייך.

אבל לענד אם גבר פחות או יותר בגילך, אפילו גדול ממך בהפרש סביר.. מתחיל איתך , סליחה, אבל זאת לא הטרדה.

על זה למשל לא חושב שיש מה לדווח לבוס .. או מוטב, תדווחי אם זה מפריע לך, אבל מכאן ועד הטרדה יש פער...

גברים מתחילים ומחזרים אחרי נשים.. אולי הביישנים לא עושים זאת, אולי חלק מהדוסים לא עושים זאת.. אבל זאת דרך לגיטמית למצוא את בחירת ליבך. לכן חשוב לי לומר (לאו דווקא לך, בכללי לבנות..) שזה לא עובד ככה שאם הבחור לטעמך והוא התחיל איתך זה בסדר, ואם הוא לא לטעמך זאת הטרדה.. 

ההבדל בין התחיל איתי להטריד אותי זה איך שהוא נראה.

עצוב אבל נכון.

אבל כמובן שיש הבדלים… זה מדבר על המקום של בקטנה ממש

מה הכוונה עצוב אבל נכון? אם אני לא נאה בעיניך והתחלתי איתך בחוויה שלך הטרדתי אותך?

וזה בכלל כתב חידה:

אבל כמובן שיש הבדלים… זה מדבר על המקום של בקטנה ממש

אם באלך להתייחס..

עצוב המצב שככה מתייחסים לזה. שאם הוא לא מוצא חן אז ישר עפים למשבצת הטרדה. כמובן שאין שום קשר בין זה למקרה של פותחת השרשור!

והחלק השני, יש גבול דק בין התחלה להטרדה (באמת, בלי קשר למשפט) וזה יכול להיות בטון, במילים, באופן התייחסות… יש להגיד למישהי בעבודה באופן  (יחסית) ענייני "את נראית טוב" (שגם זה לא נראלי מתאים) ולהמשיך הלאה ויש להגיד "בואנה את נראית מה זה טוב" בטון פלרטטני או סתם מעצבן ולהתעכב על זה.

העניין של הטרדה זה איך האדם מרגיש עם מה שאמרת לו.

פה זה הגבול הדק.

יש דברים שהם לא הגבול. להגיד למישהי"את נראית עייפה" לדעתי זה בסדר גמור. ולהגיד למישהי "וואי את נראית טוב, בטח הגוף שלך מהמם, כיף למי שרואה אותו" זה לא לעניין

במיוחד השני, לא בגלל המראה שלו אלא בגלל היד שנראה שמכוונת לתפוס אותה. אבל גם על הראשון לא הייתי חושבת שרוב הבנות היו מתלהבות, בלשון המעטה.

ובכל מקרה אני לא חושבת שצידוד בגישה הזאת בריא נפשית או מקדם אותך. נשמע מאוד כמו סגנון דיבור של גברים ממורמרים בנוסח הגלולה האדומה.

זה לא משנה לבחור האינבידואל במי בנות שלא רוצות אותו בוחרות ולמה. יש בנות רדודות בעולם, אז מה? אז נגיד שהן באמת הולכות עם הצ'אד החתיך ולא נותנות צ'אנס לבחור הנחמד שהוא רק לא דוגמן, אז מה?

למה להתבחבש בזה? אלו בנות רדודות שאין מה לבזבז עליהן את הזמן.

אם מישהו חושד שאם הוא יתחיל עם היפה של המשרד היא תאשים אותו בהטרדה, אז שלא יעשה את זה. עד כדי כך פשוט. או שייגש אליה בצורה פשוטה מכבדת ויהיה מוכן לקבל דחייה. בכל מקרה אין מה לאמץ גישה קורבנית ומרופסת, זה בטוח לא מושך בנות.

לא יודע מה המגילה שלך קשורה.

או בעבודה או במלגת התנדבות, או בטח גם עודמעט יתחילו עם זה בתור בקופ"ח או משהו.

(האמת שלדוסים הסדנא עצמה יכולה להחשב הטרדה עם הדוגמאות הדוחות שמביאים שם.)

מוסבר בדברים האלו בפירוש, שחיזור בפעם הראשונה אינו הטרדה, רק אם הא חוזר ונשנה אחרי שהבחורה הביעה חוסר עניין זה נחשב הטרדה.

וכן, יש בנות דוסיות ו/או עדינות מאוד שאם אדם זר שקורא להן יפות, גם הוא התכוון רק לעניין אותן בהקמת בית נאמן בישראל איתו, הוא ייתפס כמטריד. כי זה נתפס בחוויה שלהן כהתייחסות למיניות שלא מקובלת עליהן. 

היית מרגיש בנוח אם בחורה היית פונה אלייך ואומרת "איזה חתיך אתה" או משהו כזה?

אגב זה גם מרמז על סגנון דתי ו/או אישיותי של הפונה שיכול לא להתאים לבחורה וליצור אצלה חוסר נוחות.

אצלי מאד ברור מה ניסיון להתחיל ומה הטרדה.

לא חסרים בחורים בני גילי פחות או יותר שניסו להתחיל איתי וזה היה סבבה.

אם לא התאים אמרתי להם שאני כרגע לא בעניין לצאת ותודה

והכל נגמר בצורה מאד מכובדת ואיחולי הצלחה הדדיים...

וחושבת שרוב הבנות אם יבואו אליהם בצורה יפה הן תענינה בצורה יפה.

ואם בחור בן גילי יבוא ויגיד לי הערה מינית אז הוא לא מתחיל איתי, הוא מטריד אותי.

ולכל הבחורים שסתם מבקשים ממני את הטלפון שלי לשיחה קצרה ומתקשרים לעצמם כדי לשמור את המספר שלי- זה לא מגניב בכלל וכולכם ברשימה השחורה מאותה שניה.

באה להגיד פה שלכל דבר יש צורה...

ולגמרי לגמרי לא קשור אם הבחור לטעמי או לא, כי אם פונים אלי יפה אענה יפה בלי קשר לשום דבר...

פתאום נזכרתי בשרשור של @חסדי הים על חכם יהודי שכתב "ונחשב נדיבות באישה לסכלות"

לא שאת הבעיה, פשוט זה בדיוק זה. וגם לא הבנתי למה להכין לבחור קפה, גם כשהייתי קטן הייתי פעם אחת עם אמא שלח בעבודה והיא הכינה לאיזה מנהל קפה וכבר אז לא הבנתי מה היא צריכה להכין לו קפה.

זה מתחיל בתור קפה, עובר להערות לא במקום והסתררות ב"סך הכל החמאתי מי ישמע" והיתממות שכזו שעל אותו גבול דק אותם גברים משחקים.

בנוגע להטרדות במקום עבודה- קודם כל מה? תתלונני

הטרדות ברחוב? גועל נפש לא ידעתי שזה ככה קורה, להתעלם, לצערי זה הדבר היחיד שעולה לי

להתחיל לעמוד על שלך בעניין הזה. נראה שמשהו בך מזמין ונוח (לא רומז חלילה שאת לא צנועה או משהו )את נשמעת בחורה טובה מדיי וכנראה זו הבעיה.

עם אנשים שלא רלוונטים בעליל -מבוגרים/חילונים/מתחילים איתך באופן ממושך גם כשהראת סימנים שלא. 

-להכריז חד וחלק באופן נוקב. 

את חייבת את זה קודם בישבילך וגם עבור בחורות אחרות שכנראה חוות את זה כי יש מצב שהביקורת שלך תזעזע אדם או 2 וזה עןזר המון

ב"הצלחה

בעצם זה אומר שהיא צריכה להשתנות בגלל אנשים רעים.

עדינות, נעימות, פתיחות ונועם הן תכונות נפלאות. לצערנו הן גם עלולות לאפשר התנהלות לא נעימה מאנשים לא מכבדים. זו לא סיבה לגרום לעצמך אבד את כל הטוב הזה.

היום בחברה מעורבת חייבים להקצות גבולות ברורים על חשבון הדבריפ שציינת

חוצמיזה עזות היא מידה מעולה כל עוד היא מגיעה ממקום נכון

היום יש פחות הטרדות.

אני טועה?

לפני 2,000 שנה אם היית מתחיל עם בחורה היית מסתבך עם אבא שלה וצריך לשלם לו פיצוי, ובכלל יחסים מחוץ לנישואים היו טאבו.

החל משנות ה60 עד לפני בערך 15 שנה היה טווח שבו המיניות נהייתה חופשית, אבל לא היה המון הערכה למושג הסכמה, אז זאת התקופה שמלאה בהטרדות.

פעם עד לפני קצת יותר מ 100 שנה

רוב הנשים לא היו יוצאות מהבית בכלל.

אז טכנית זה היה מצמצם כביכול את כל המצבים האלה (לא שהעולם ביה מתוקן יותר.. ממש לא)

היום מטבע הדברים כשיש יותר חיכוך בין המינים ובהשפעה מתרבות המערב אז המציאות יותר מורכבת

פעם זה לפני כמה עשורים. כבר הגבתי את זה לחושבת בקופסא.

איזה חמודה את

הרבה אנשים טובים נוטים לפעמים טובים בהגזמה,

לרצות, ולהגיב בעדינות גם כשצריך אסרטיביות.

אני לא מתכוונת דווקא לפותחת השרשור, אבל במקרה שבו יש חציית גבולות אין מקום לנעימות ועדינות.

(אומרת את זה בתור אחת נעימה ועדינה עם נטיה לרַצות אחרים) 

אם לא מתאים - מקובל

יותר נכון, הרבה מנות שווארמה בלאפה. המון מנות שווארמה בלאפה...

רעיון טוב אבל לא אאמץ אותו, ולא רק כי לא טעים לי שווארמה בלאפה 😅

לחפש סדנת הגנה עצמית מבית "אל הלב"!

חברה שלי מעבירה סדנאות כאלה, ובניגוד למחשבה רווחת, רוב התרגול בסדנה הוא לא התמודדות פיזית מול תקיפה, אלא לימוד ושיח על גבולות, ונורות אדומות וחיזוק האינטואיציה והיכולת לענות. ממש ממליצה בחום.

אם רלוונטי לך אישור לוד / ראש העין, את יכולה לפנות בפרטי ואתן לך את המספר שלה. היא בדיוק פתחה שם סדנאות.

קצת במרחק - לא ממש על ידו. ככה את בונה מסך שקוף ביניכם. ואם כבר אמר משהו - מבט קפוא ולהתרחק מהמכוער

ותתחילי משם.

למשל שפה מכבדת בשבילי היא שלא מתייחסים לצורה שאני נראית/מתלבשת וכו, שלא קורצים לי או מסתכלים לי בעיניים למשך הרבה זמן. כשברור לי מה לא אני יכולה להגיד מה כן- שיח ענייני, פניות רק בנושאים טכניים וכד'.

אני מלכתחילה בחרתי לעבוד במקום שיש גבולות ברורים והצוות ברובו נשי, לכן לא מגיעה לסיטואציות כמו שאת מתארת. שווה לבחור מקום עבודה שמכבד אותך ואת הדרך שלך, ומגיע עם אותם ערכים כמו שלך.

אם את לא יכולה לעבור מקום בגלל סיבות כאלה ואחרות ולחוץ לך דווקא המקום הזה את צריכה להיות עם 'עור של פיל' ולהבהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים איך את יוצרת קשר עם גברים ואיך את מצפה מהם ליצור איתך קשר. ע"י המעשים שלך בעיקר.

אם כל זה לא עוזר תאמת להגיד לך הייתי שוקלת להחליף מקום עבודה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.