אלא חלקם אנשים שבאים לראשונה.

העובדים הקבועים די בסדר (חלקם מאוהבים בי בקטע אחר אבל היראתי להם שאני לא בקטע שלהם וגמרנו את זה יפה)

והמטרידים לא משתייכים למגזר מסוים, רובם מהמגזר הכללי.

כמובן שזה לא באמת קורה יום יום אבל כן קורה מידי הרבה פעמים

והדופק שלי על 200 כל פעם כזאת.

חופשי אני עולה לאוטובוס והנהג אומר לי "אני פה לשירותך מאמי, תבואי יותר" וצופר לי מרחוק או מנפנף לשלום ומחכה שאשים לב אליו...גם אם זה לא נחשב להטרדה זה עדיין מלחיץ😬

שאת נותנת לאחרים לנהל לך את החיים

הם מאוהבים

ואת צריכה להראות להם שאת לא בקטע

זה אומר שאת איפשרת את זה באיזשהו אופן

העולם אכזר

מלא במטרידים ואנשים שמחפשים לנצל

הם לא מנסים לנצל את כולם

הם מזהים את אלה עם הפוטנציאל

אלה שקל לנצל אותם

בכל נושא

לא רק עניין מיני

לכן מאד מומלץ לעבוד לשים גבולות ברורים

וגם להתייחס לגברים זרים בחשדנות ובאיפוק

בתחום גברי, קודם כל היא לא אומרת שלום עם חיוך מזמין לשיחת סלון. מאוד עניינית וקורקטית סטייל "בוקר טוב,כן, מה אתה צריך? "

וגם - היא תמיד עם ספר תהלים מולה. כשהיא רואה שמתחילים לאכול לה תראש במה שמעבר לדבר הספציפי שצריך, היא לוטשת עיניים בספר וממלמלת. אם גם זה לא עוזר - סליחה אני בעבודה פה וזה לא מתאים

חברה אחרת פשוט אומרת ישירות - אתה יודע שזו הטרדה מינית כן? אני מבקשת שתצא מפה

גם אני עובדת במקום של מגזר כללי, מדברת הרבה עם עובדים ולא נתקלתי בהטרדה האמת. אני מאמינה שזה שדר כללי של שפת גוף. אל תחששי לצאת לא נחמדה, יש מלא משוגעים בחוץ

כל אחת והסגנון שלה

אבל האמת שאני לא מנהלת משרד, אני עובדת במקצוע שלמדתי ואוהבת, רק מידי פעם צריכה לארח...

הלוואי הייתי יכולה לשבת ולומר תהילים(:

אבל את הרעיון אקח כמובן.

לא יודעת אם שדר כללי של שפת גוף כי קורה הרבה פעמים שבאים אלי אפילו כשמדברת עם חברה ברחוב/ באירוע/ המציל בים (חוף נפרד) וזורקים כמה מילים...זה לא שעשיתי פה משהו...

ותודה מהממת, נתת לי כוח!💖

וטיפוסים מסוגם, חסרי נימוס אלמנטריים, מדברים אליך בשפת הרחוב הנמוכה ביותר.  

מאוד לא נעים להיות בסביבת עבודה כזו

את חייבת לפתח מיומנויות של אסרטיביות ומענה לשון תקיף כנגדם, בטון קר, רציני, מבט ישר: "אני מבקשת ממך לא לדבר איתי יותר בצורה כזו. זה לא מקובל עליי."

לא לחייך, לא להתנצל, לא להסביר. רק משפט אחד חותך!

אולם לטווח ארוך, אם אלו הטיפוסים שאת מתארת שמגיעים למקום (מה זה, מוסך מכוניות?), כנראה שהפתרון הנכון הוא להחליף מקום עבודה. 

תדעי שזה מעסיק אותי.

כי אני רוצה אישה יפה אבל זה מפחיד שזה ככה

ממקום של שאלה, זה קשור גם לשדר?

לבוש, סגנון דיבור וכ?

אני די דוסית ולבושה בצניעות מכובדת, שומרת על הפה שלי ליד גברים.

גם חלק נכבד מהמטרידים זה אנשים שרואים אותי לראשונה אז בטח אין פה שדר.

כמה את נחמדה.

אוף זה מעצבן שהעולם  כל כך לא הוגן

לא אנסה לשכנע אותך שהכי חשוב זה המידות וליופי מתרגלים ובסוף הכי חשוב גם בשבילך וגם בשבילה לבחור אישה בשיקול דעת ולא מהסתנוורות חיצונית שתמיד משפיעה.

אבל בגדול הרבה נשים כיום חשופות להטרדות, ואם אתה חושב על מישהי שהיא יפה כנראה יש עוד כאלו שחושבים את זה ויש עוד כאלו שגם אומרים להן את זה.

גוף מסוגר.

אני לא בת, אבל אני יודע לשדר שפת גוף כשאני רוצה שלא יטרידו אותי.

זה לא שאני מחוללת ברחובות ומחכה שיטרידו אותי,

שפת גוף סתמית לחלוטין וכשאנשים באים מולי אומרים משפט וממשיכים הלאה אין לי כל כך מה לעשות עם זה...

הפתרון שמצאתי - כל פעם שראיתי שהיא משדרת מצוקה, קראתי לה בתואנה כלשהי למשרד וחילצתי אותה מהמטריד.

אולי כדאי למצוא דמות בעבודה שתעשה את זה בשבילך.

וממקומי יודעת להגיד שכל הכבוד לך!

היום סימנתי לחברה שלי שהמטריד הזה חם עלי יותר מידי אז היא עשתה הקפות סביבנו ועדיין זה לא הפריע לו, המשרד היה מאויש...

ובאמת יש אחד שמיוזמתו כל פעם שיש מישהו זר במשרד ושנינו אחרונים אז הוא שואל אם זה בסדר שילך וישאיר אותי לבד.

באמת הקלה(:

וכן, משתדל איפה שאפשר.

ויש עוד פתרון ממש ממש טוב, טבעת נישואין +כיסוי ראש

זכות גדולה!

אהממ כן, אשתדל לעשות מאמץ בעניין השני😉

רק מחכה לחלק השני בפתרון שיביא את הטבעת

יש לי דפק שאני מידי מנומסת גם כשלא אמורה להיות, אין סיכוי שאצליח להגיד דבר כזה למישהו שבא בקטע טוב.

לערסים ברחוב בכיף אומר דבר כזה...

תתעלמי כרגע מהם, הם לא מעניינים.

את מעניינת.

תנסי להרגיש מה הגוף שלך מרגיש כשמגיבים אלייך ככה. את קופאת? את מרגישה מוצפת? מה קורה שם?

זה יתן לך הבנה מה עובר עלייך בסיטואציה שלא נעימה לך ולמה את לא מגיבה אליהם כמו שאת רוצה (לפחות בשכל) להגיב.

אהממ האמת דופק מהיר, קופאת במקום,  מפחדת מהתפתחות עתידית.

(תלוי באיזו סיטואציה, לא כל מחמאה בעלת אופי מיני תגרום לזה ויש כאלו שיגרמו לי להרגיש ככה גם אם לא יאמרו משהו מיוחד)

ולמה אני לא מגיבה אליהם בתקיפות? כי לא נעים לי. בא בן אדם ואומר משהו בשקט, לא נעים לי לצעוק עליו כשכל המשרד שומע ויגידו לי "תרגעי הכל בסדר"

הראשון זה "שהוא נחמד" (לפחות כלפי חוץ) ולכן לא בא לך לעשות סצנה ואז "ירגיעו אותך" וכל זה.

השני זה שהוא קרציה והוא מעצבן ואת רוצה להרוג אותו.

(השערה שלי, את צריכה לבדוק ולהרגיש מה נכון אצלך)

בתכל'ס מה הוא יעשה לך? יגיד משהו. אבל המשהו הזה שהוא אמר דורך לך על כל הגוף ומקפיץ לך קונפליקט פסיכי. שבי לפרק את הקונפליקט שלך ואיפה למדת שצריך להתנהג מנומס או משהו כזה.

אולי יש חלק בך שמעוניין ביחס הזה? השכל ברור שלא. אבל בבטן? צומי? שווה למצוא אותו ולראות מה הוא מחפש. אם את זקוקה ליחס  הזה אז אפשר לקבל אותו ממקום אחר. למשל מחברה.

שוב. זה לא מסיר ממנו אחריות. אבל את צריכה להיות רגועה שם ומתפקדת. ואז תראי שיהיה לך יותר קל.

(אגב, שווה גם להבין איזה אנרגיה יש לך שקצת ממגנטת אותם. ברור שהם אשמים בהתנהגות מגעילה והכל ועדיין ראיתי בחיים האלה שאנרגיה של מושך ושל דחוי זו אנרגיה שנמצאת בעיקר אצלי, כשאני "דוחה" אז גם אם בשכל אני רוצה שימשכו אליי, אף אחד לא נמשך ואני נשאר לבד).

אבל באמת שאין לי שום שום עניין במשפטים כאלו

בטח לא כשזה בא מכאלו שגדולים ממני ב20-30 שנה.

או כאלו בעלי חזות מרתיעה.

חברות שלי מפרגנות לי הכי בעולם וזה באמת לא מזיז לי מחמאות שטחיות שאומרים היום לכל אחת...

אבל כן אפרק עם עצמי בהמלצתך את הרגשות וכל מה שעובר לי בלב.

תודה משה!

זה לא בסדר ולא צריך להיות ככה, מגיע לך לחיות את החיים בצורה בטוחה ונעימה.

לדעתי ממש מוגזם שאת מקבלת תגובות כאלה, זה כאילו עבר ממש את הגבול, יכול להיות שאת לא שמה גבול כשצריך ואז הגברים רואים את זה כהסכמה להמשיך. צריך לבדוק אם בטעות את מזמנת את זה לעצמך.

בדר"כ (ובפרט במקום עבודה) אדם לא בא לאישה ואומר לה דברים כאלה בלי חשש על משרתו אלא אם בטוח שלא יקרה לו כלום.

אז לפני שאני אומרת לך איך להגיב לזה תבדקי מה בהתנהגות ואפילו אני לא מתביישת להגיד בלבוש שלך נראה מזמין.

אני מראש לא הייתי בכלל מראה התעניינות או צד של 'זה בסדר לפנות אלי'. 

נגיד בהתחלה למה הגשת לו בכלל מים? אם הוא צמא הוא יודע לדאוג לעצמו ולקחת. זה חלק מהתפקיד שלך? יכול להיות שהוא ראה בזה סימן לעניין ממך. אחרי שהגשת ראית את המבט שלו היית צריכה לשדר ענייניות ולהתרחק. אחרי זה שהחמיא לך חייכת ואמרת תודה? יכול להיות שראה בזה אישור להתעניינות ממך. אם אני הייתי מקבלת את המחמאה הייתי סוג של מתעלמת.(למרות שזה לא הטרדה בעיני)

אם את לא יודעת להגיד לא זה בעיה חמורה. וכדאי לעבוד על זה. ויפה שעה אחת קודם.

חברה שלי סיפרה לי שאדם מבוגר התיישב לידה באוטובוס והתחיל לגעת בה ואז היא קמה ועברה מקום. אמרתי לה שזה יגרום לו להמשיך לנסות עם בנות אחרות ומה שהייתה צריכה להגיד זה לבייש אותו ולצעוק "סליחה אדוני למה אתה נוגע בגוף שלי? למה אתה מטריד אותי? זה לא נעים לי שאתה נוגע בי...".(חוץ מזה במקרה של הטרדה באוטובוס צריך ללכת לנהג ואז הוא נוסע עם האוטובוס לתחנת משטרה).

אני לא אומרת שזה קל. האמת זה קשה וזה מביך שדבר כזה קורה. זה מביך להתלונן על זה. מרגישים בושה. אבל חייב לעשות את זה גם בשבילנו וגם בשביל בנות אחרות ובכללי בשביל החברה שלא יהיו בה אנשים מטרידים. שאנשים יחשבו פעמיים לפני שמטרידים.

אני מציעה שאם קשה לך להגיד לא לבן אדם לפחות תודיעי למישהו מהעבודה, אפילו לבוס. למישהו שיטפל בזה. ואת יכולה לבקש שזה ישאר אנונימי.

בהצלחה.

חושבת שהבעיה היחידה פה זה שאולי אני לא מציבה את הגבול מספיק ברור מחוסר נעימות.

לא חושבת שמזמנת את זה לעצמי, באמת שמתלבשת בצניעות.

וכן, התפקיד שלי היה להגיש לו מים. (בד"כ מנהלת המשרד עושה את זה אבל היא לא היתה היום)

ואח"כ הבוס שלי ביקש ממני שגם אכין לו קפה.

ואחרי שהוא החמיא התעלמתי וגם קודם כשראיתי את המבט שלו עניתי לשאלות שלו בקרירות עניינית.

וכן כדאי לי לעבוד על זה, לומר גם כשמביך מאד, רק לא יודעת איך לעשות את זה, פשוט לא עובר לי בגרון🤷‍♀️

וכן משתפת את הבוס לפעמים ובזכותו כמה מטרידנים כבר לא מעיזים להסתכל לכיווני כשבאים למשרד.

אבל היום הוא אמר לי שאין לו מה לעשות עם זה ופשוט שאהיה חזקה ואם אני רוצה אני יכולה לתלות שלט של תקנון למניעת הטרדות במקום העבודה.

כן יצא לי כמה פעמים לומר לאנשים "אתה יכול בבקשה לזוז ממני?" בקול מספיק שהכמה קרובים ישמעו, אבל רק במקום שלא מכירים אותי ולא יפגשו אותי שוב.

ואת ממש ממש צודקת! ושוב תודה🙏

אולי יש לך דפוס כזה של "ריצוי" (זה מאד נפוץ ולגיטימי)

אז תדעי- את לא צריכה להיות נחמדה... את צריכה לפעול לפי אמות מידה ערכיות. מה נכון לעשות.

עם גברים יותר חשוב יחס ענייני, ואם הגבר עלול להטריד- אז יותר קיצון-

כשאת מגישה לו מים- תגישי באדישות, תדברי בלקוניות. לא חייב לחייך ולדבר בלבביות. (באופן כללי אולי כדאי להתאמן בזה כדי להגיע למידת האמצע, לאיזון).

אסרטיביות וסמכותיות נובעות מביטחון עצמי פנימי. כשאת אומרת משהו ואת מתכוונת אליו לגמרי, המסר מתקבל ככה, ללא עוררין. מבט חד משמעי. מבט של "לא". "אבוי לך".

קרה לי עם ערבי... את לא מבינה איזה מבט החלטי היה לי של "תנסה לגעת בי ואתה מת" שהוא פחד להתקרב. ואיך זה מילא אותי התחושה הזאת שאני יודעת שאני מוגנת ומלאת חוסן פנימי. את פשוט צריכה להיות בטוחה בדרך הנכונה להגיב. 

אין דבר כזה להזמין הטרדות. זה פשוט לא דבר שקיים.

משפט ראשון, אם הוא הגיוני עוד איכשהו של "להתחיל איתה" - ניחא. אבל היא לא מעוניינת אז היא לא מעוניינת. לא לגיטימי.

משפטים עם קונוטציה מינית בעבודה? כמו "לבלות איתך לילה", זה הרבה אחרי הקו האדום.

אין דבר כזה.

אפשר לתלות שלטים נגד הטרדות מיניות - משהו בסגנון של "במקום הזה אין סובלנות להטרדות"

ולפותחת - מבינה אותך. גם זה קשה כשהתפקיד שלך זה להיות הנחמדה שמחייכת ואומרת שלום ואתה מוזמן לשבת על הכורסאות ולחכות.

וזה ממש בסדר לחייך ולהיות נחמדה. זה שאת נחמדה ממש לא אומר שאפשר להטריד אותך. הבעיה היא בהם ולא בך.

בעיניי העניין הוא להקפיד על מקצועיות ולא להיכנס אפילו טיפה לאישי. (בטח עם אנשים שהם לא עובדים קבועים). את אמורה להגיש להם קפה? סבבה. אבל כל הערה שהיא עוברת לתחום הטיפה אישי, היא מחוץ לתחום. ואפשר להגיד, אפילו בנחמדות, דברים שמבהירים את זה.

"איך קוראים לך?"

"ליטל, אני מנהלת המשרד, עוד מעט משה הבוס יתפנה אליך"

תמיד להעביר את הנושא לחלק המקצועי.

ואם יש הערה לא במקום?

"זה מקום עבודה ואין פה מקום למשפטים כאלה"

זהו. ולחזור למקומך.

את אמורה לשעשע אותו כשהוא מחכה לפגישה?

תגידי שלום, תראי לו איפה לחכות, תביאי מים ותחזרי לעיסוקך… אין סיבה לעשות איתם סמול-טוק.

בדרך כלל זה מה שקורה,

רק יש אנשים שעדיין לא מתרשמים מהרשמיות...

אקח את העצות לתשומת ליבי, תודה🙏

שאדם שלא נראה לך מגיע להתיישב לידך

קמים הולכים

אני יכולה להגיד לך שבגיל 18 האוטובוס היה ריק עליתי והתיישב לידי אדם .. איך שהוא התיישב קמתי ואמרתי לו מכל האוטובוס הריק אתה יושב לידי? לך לעזאזל

קמתי ועפתי משם

לפי מה שאת מתארת כדאי לשקול ללמוד הגנה עצמית, ככל שתתרגלי להילחם ככה הסימפטומים שאת חווה יהיו יותר תחת שליטה.

למה שבעלי לעתיד יהיה משועמם מספיק בשביל להיות איתי יום יום בעבודה?

והאמת שלמדתי בעבר הגנה עצמית אבל לא רואה את עצמי מרימה יד/ רגל על יהודי...

או שאתה מתכוון שתהיה לי תחושת ביטחון כשאוכל להגן על עצמי?

יבוא פעם אחת ויעשה מהומה.

זו בעיה מוסרית מה שכתבת. ברגע שהמטריד חוצה את הגבול והוא בעצמו מרים יד עלייך אז את צריכה להתגונן. אם יש לך את היכולת הפיזית והנפשית להתנגד בצורה כלשהי יש דרישה ממך להתגונן.

יש היום הרבה משוגעים, והאנשים האלה בוחרים קורבנות כמו בחורות טובות כמוך. את צריכה להבין שההטרדה היא מדרון חלקלק, וכשהמטריד מתקדם בהדרגה בשלבים, אם לא תעצרי אותו כשהוא זורק לך מילה אז פעם הבאה הוא יעשה תנועה באוויר, אח"כ הוא כבר עלול לגעת בך.

תסתכלי על זה כמו ברמה מדינית. רוב המלחמות בעולם נמנעות על ידי הרתעה. לעומת זאת, העזתיים התרגלו שאין מחיר משמעותי לכל מה שהם עשו עד היום ולכן זה הגיע לטבח.

כדי שתוכלי להגן על עצמך את חייבת שזה יהיה אינסטינקט, את צריכה להכניס את עצמך למצבי לחץ (קרבות לדוגמה) כדי שאם ח"ו תהיי בסכנה אז הגוף יהיה מוכן לזה…

להפוך שולחנות זה לא הפתרון כי זה לא מרתיע בנאדם מזדמן שרק הרגע הגיע, הוא לא יודע שאתמול הפכו שם שולחן

אבל באמת קשה להבין למה להגיע לעבודה שכל יום יש תחושה רעה כזו ואין גב מאף אחד.

הבוס לא חלש אופי רק אין לו מה לעשות עם אנשים מזדמנים כשאני מספרת לו אחרי שהם הולכים, הוא לא ירים עליהם טלפון ויצעק עליהם "אל תתעסקו עם העובדת שלי"

אם העובדים הקבועים יטרידו אותי ברור שהבוס יעשה משהו בעניין ויתן גב מלא.

כמו שפעם אחת טכנאי המחשבים שהגיע ניסה להתחיל איתי ומאז בעזרת הבוס שלי הוא לא דרך במשרד בשעות שאני נמצאת...

בטח שלא להכין להם קפה.

או אם את מכינה להם קפה אחרי שהם דיברו לא יפה אז תשימי כפית מלח 

כיוון אחד להחליף למשרה שאת לא צריכה להיות באינטרקציה עם אנשים מזדמנים ויוריד את הרמה

ובאוטובוס או ברחוב אני חושבת שאין בחורה שנראת ממוצעת פלוס ולא מקבלת שריקות והערות ברחוב אלא אם כן גרה בעיר חרדית..

אומרת לך בתור אחת שחוותה את זה המון ששורקים לך לא להסתובב הנהג נתן הערה לא במקום את נשארת בפנים חתומות וממשיכה הלאה לא חיוך לא תודה ולא לענות!

חשוב גם לשים לב שלא עוברים קוים אדומיפ של כבר הטרדה ממש (כמו ההוא עם ההערה על לילה איתך בהחלט היית צריכה לדווח למנהל ולא להסכים להיות איתו באינטרקציה)

והפיתרון האמיתי אמיתי קורה אחרי חתונה ששמים כיסוי

אני ממש זוכרת את השנה ה1 שלי כנשואה הייתי פתאום בהלם אף אחד לא מתחיל איתך (ברור שזה נחמד מאוד אבל אי אפשר לשקר שזה גם מאוד מחמיא שמתחילים איתך)

בפעם ה1 שנכנס אלי גבר לחנות ולא התחיל איתי פתאום הבנתי כמה הכוח של כיסוי ראש עצום

אז מאחלת לך בקרוב בקדושה את הזיווג האמיתי ושתזכי לכסות את הראש❤️

פחות בכיוון להחליף משרה כשאני נהנית בעבודה שלי מאד ב"ה.

וואו, פשוט מסכימה איתך!

ואמן! תודה מהממת 💖

אפשר לומר: צורת השיח שיח הזו לא מכבדת לא אותי ולא אותך והיא ממש לא מקובלת עלי.

90 אחוז מהאנשים יכבדו ויקחו צעד אחורה .

ולומר את זה, וזאת הבעיה שלי...

הוא הביא הערה מחליאה ולא מקצועית בעליל, ואת מרגישה לא בנוח?

הוא צריך להרגיש לא בנוח. עם עצמו. שהוא הוציא משפט כזה מנותק ולא מכבד מהפה שלו.

לא חייב לצעוק ולעשות מהומה (תלוי סיטואציה כמובן, לפעמים אין ברירה, נניח כשאת ממש בסכנה וחייבת עזרה של אחרים). אפשר להגיד חד וחלק בענייניות רבה.

מה יש לך להתבייש? שעשית את העבודה שלך?

אבל זה רעיון נהדר!

יש אנשים שכמה שאענה להם בקרירות ובסנוביות שלא קיימת בי הם לא יקלטו שאני לא בעניין.

יש חברות יש משפחה, אבל אף פעם לא סיפרתי הכל למישהו, לכל אחד חלק...

כן, מי שאחראי שיהיה מרחב עבודה נעים, HR, בוס או מישהו בעל אחריות על המרחב

רק משהו אחד לך.

הרבה פה כתבו על "לזמן הטרדות" ודברים כאלו. זה שקר!!! את לא עשית שום דבר רע, ואת לא צריכה להיות מוזנחת ולא שום דבר, מותר לך להגיע יפה לעבודה ולהרגיש טוב עם עצמך, ומי שלוקח את זה בצורה אחרת זו בעיה שלו!! את לא עושה שום דבר רע בזה שאת קיימת שם או בזה שאת מתלבשת או מגישה קפה לאנשים. יש אנשים שלא יודעים להשתלט על עצמם, ויש אנשים שגם לא אכפת להם אם זה פוגע באחרים. זה עולם לא הוגן שהם אלו שפוגעים ובעייתיים ואת זו שסובלת מזה. מסכימה איתך. אבל אל תחשבי שאם תתנהגי אחרת הם בהכרח יפסיקו. לא באה להחליש אלא לעודד שתדעי שזה ממש לא קשור למה שאת עושה.

(ואגב, גם נשואה עם כיסוי ראש לא מבוטחת מהטרדות מיניות כאלו ואחרות. אולי קורה פחות, אבל זה לא מחייב)

יכול להיות שכדאי לפנות לעמותות של פגיעות מיניות, לא זוכרת ככ שמות עכשיו. מניסיון, אם זה קרה לך שם, סיכוי סביר שזה קרה לעוד בנות, ויקרה לעוד אם זה לא ייעצר.

אני ממש לא אומרת שאת צריכה לעצור את זה. בעולם אידאלי ופשוט אולי כן. אבל אני יודעת שאת לא מסוגלת להגיד באופן תקיף שיפסיק, ובטח שאת לא צריכה על עצמך גם את האשמה והאחריות על הבנות האחרות. ברור שאם את יכולה כדאי, אבל אל תרגישי חייבת.

וזהו, חיבוק❤️

באמת שמעודד לקרוא! 

💖💖💖

הם רואים את זה כאטרקציה להמשיך ולנסות 

עד שהגעתי לשורה 6 מהסוף

איזה בחורה תשים את עצמה בסיטואציה כזו? 

מי עובדת בלילה על מי את עובדת

בכל מקרה אם אחוז אחד את לא משקרת ובאמת חווה הטרדה תשימי גבולות .

תגידי זה לא נעים לי בטון מאוד ברור ויציב .

לגבי השתייה אם אפשר תשפכי עליו 

עשיתי את זה בגיל 18 אין שום סיבה שאני לא אעשה את זה היום

אני לא עובדת בלילה מה פתאום

לא הבנתי מה גרם לך לפקפק...

הסברתי שאני בן אדם שלא נעים לי, בטח לא לשפוך מים על אנשים למרות שזה מומלץ נכון וכדאי.

להגיד בקול ברור ויציב שלא נעים לי זה כן אני מסוגלת

אז תודה🙏

מה ה' רוצה ממך

מה ההשתדלות שאת צריכה לעשות

ולהתפלל לה' שיעזור לך לעשות את ההשתדלות הזאת, להתנהג נכון, ושיציל אותך מהמקרים האלו.

דברים לא קורים סתם. יש בנות שמוטרדות יותר ויש בנות שמוטרדות פחות, אבל מה שאת מתארת חורג מגדר הנורמה. 

בהצלחה

קראתי את הודעת הפתיחה, וגם חלקים רבים מהשרשור.

כאב לי לשמוע על חלק מהמקרים שכתבת, בדמיונות הכי פרועים שלי לא חשבתי שגבר יפנה לבחורה צעירה , קל וחומר שהיא דוסית ויזרוק לה הערה מינית.. מצער לשמוע, ומקווה שקיבלת חיזוק מהתגובות פה, ושתצליחי להציב גבולות או לדווח על הטרדות.

אבל בין השורות קצת קיבלתי רושם שאולי יש איזה ערבוב בין הטרדה ללהתחיל עם משהי.

שימי בצד את המקרה שפתחת בו שגבר בן 40 שגדול ממך כנראה בעשור וחצי לפחות מחמיא לך - זה כמובן לא שייך.

אבל לענד אם גבר פחות או יותר בגילך, אפילו גדול ממך בהפרש סביר.. מתחיל איתך , סליחה, אבל זאת לא הטרדה.

על זה למשל לא חושב שיש מה לדווח לבוס .. או מוטב, תדווחי אם זה מפריע לך, אבל מכאן ועד הטרדה יש פער...

גברים מתחילים ומחזרים אחרי נשים.. אולי הביישנים לא עושים זאת, אולי חלק מהדוסים לא עושים זאת.. אבל זאת דרך לגיטמית למצוא את בחירת ליבך. לכן חשוב לי לומר (לאו דווקא לך, בכללי לבנות..) שזה לא עובד ככה שאם הבחור לטעמך והוא התחיל איתך זה בסדר, ואם הוא לא לטעמך זאת הטרדה.. 

ההבדל בין התחיל איתי להטריד אותי זה איך שהוא נראה.

עצוב אבל נכון.

אבל כמובן שיש הבדלים… זה מדבר על המקום של בקטנה ממש

מה הכוונה עצוב אבל נכון? אם אני לא נאה בעיניך והתחלתי איתך בחוויה שלך הטרדתי אותך?

וזה בכלל כתב חידה:

אבל כמובן שיש הבדלים… זה מדבר על המקום של בקטנה ממש

אם באלך להתייחס..

עצוב המצב שככה מתייחסים לזה. שאם הוא לא מוצא חן אז ישר עפים למשבצת הטרדה. כמובן שאין שום קשר בין זה למקרה של פותחת השרשור!

והחלק השני, יש גבול דק בין התחלה להטרדה (באמת, בלי קשר למשפט) וזה יכול להיות בטון, במילים, באופן התייחסות… יש להגיד למישהי בעבודה באופן  (יחסית) ענייני "את נראית טוב" (שגם זה לא נראלי מתאים) ולהמשיך הלאה ויש להגיד "בואנה את נראית מה זה טוב" בטון פלרטטני או סתם מעצבן ולהתעכב על זה.

העניין של הטרדה זה איך האדם מרגיש עם מה שאמרת לו.

פה זה הגבול הדק.

יש דברים שהם לא הגבול. להגיד למישהי"את נראית עייפה" לדעתי זה בסדר גמור. ולהגיד למישהי "וואי את נראית טוב, בטח הגוף שלך מהמם, כיף למי שרואה אותו" זה לא לעניין

במיוחד השני, לא בגלל המראה שלו אלא בגלל היד שנראה שמכוונת לתפוס אותה. אבל גם על הראשון לא הייתי חושבת שרוב הבנות היו מתלהבות, בלשון המעטה.

ובכל מקרה אני לא חושבת שצידוד בגישה הזאת בריא נפשית או מקדם אותך. נשמע מאוד כמו סגנון דיבור של גברים ממורמרים בנוסח הגלולה האדומה.

זה לא משנה לבחור האינבידואל במי בנות שלא רוצות אותו בוחרות ולמה. יש בנות רדודות בעולם, אז מה? אז נגיד שהן באמת הולכות עם הצ'אד החתיך ולא נותנות צ'אנס לבחור הנחמד שהוא רק לא דוגמן, אז מה?

למה להתבחבש בזה? אלו בנות רדודות שאין מה לבזבז עליהן את הזמן.

אם מישהו חושד שאם הוא יתחיל עם היפה של המשרד היא תאשים אותו בהטרדה, אז שלא יעשה את זה. עד כדי כך פשוט. או שייגש אליה בצורה פשוטה מכבדת ויהיה מוכן לקבל דחייה. בכל מקרה אין מה לאמץ גישה קורבנית ומרופסת, זה בטוח לא מושך בנות.

לא יודע מה המגילה שלך קשורה.

או בעבודה או במלגת התנדבות, או בטח גם עודמעט יתחילו עם זה בתור בקופ"ח או משהו.

(האמת שלדוסים הסדנא עצמה יכולה להחשב הטרדה עם הדוגמאות הדוחות שמביאים שם.)

מוסבר בדברים האלו בפירוש, שחיזור בפעם הראשונה אינו הטרדה, רק אם הא חוזר ונשנה אחרי שהבחורה הביעה חוסר עניין זה נחשב הטרדה.

וכן, יש בנות דוסיות ו/או עדינות מאוד שאם אדם זר שקורא להן יפות, גם הוא התכוון רק לעניין אותן בהקמת בית נאמן בישראל איתו, הוא ייתפס כמטריד. כי זה נתפס בחוויה שלהן כהתייחסות למיניות שלא מקובלת עליהן. 

היית מרגיש בנוח אם בחורה היית פונה אלייך ואומרת "איזה חתיך אתה" או משהו כזה?

אגב זה גם מרמז על סגנון דתי ו/או אישיותי של הפונה שיכול לא להתאים לבחורה וליצור אצלה חוסר נוחות.

אצלי מאד ברור מה ניסיון להתחיל ומה הטרדה.

לא חסרים בחורים בני גילי פחות או יותר שניסו להתחיל איתי וזה היה סבבה.

אם לא התאים אמרתי להם שאני כרגע לא בעניין לצאת ותודה

והכל נגמר בצורה מאד מכובדת ואיחולי הצלחה הדדיים...

וחושבת שרוב הבנות אם יבואו אליהם בצורה יפה הן תענינה בצורה יפה.

ואם בחור בן גילי יבוא ויגיד לי הערה מינית אז הוא לא מתחיל איתי, הוא מטריד אותי.

ולכל הבחורים שסתם מבקשים ממני את הטלפון שלי לשיחה קצרה ומתקשרים לעצמם כדי לשמור את המספר שלי- זה לא מגניב בכלל וכולכם ברשימה השחורה מאותה שניה.

באה להגיד פה שלכל דבר יש צורה...

ולגמרי לגמרי לא קשור אם הבחור לטעמי או לא, כי אם פונים אלי יפה אענה יפה בלי קשר לשום דבר...

פתאום נזכרתי בשרשור של @חסדי הים על חכם יהודי שכתב "ונחשב נדיבות באישה לסכלות"

לא שאת הבעיה, פשוט זה בדיוק זה. וגם לא הבנתי למה להכין לבחור קפה, גם כשהייתי קטן הייתי פעם אחת עם אמא שלח בעבודה והיא הכינה לאיזה מנהל קפה וכבר אז לא הבנתי מה היא צריכה להכין לו קפה.

זה מתחיל בתור קפה, עובר להערות לא במקום והסתררות ב"סך הכל החמאתי מי ישמע" והיתממות שכזו שעל אותו גבול דק אותם גברים משחקים.

בנוגע להטרדות במקום עבודה- קודם כל מה? תתלונני

הטרדות ברחוב? גועל נפש לא ידעתי שזה ככה קורה, להתעלם, לצערי זה הדבר היחיד שעולה לי

להתחיל לעמוד על שלך בעניין הזה. נראה שמשהו בך מזמין ונוח (לא רומז חלילה שאת לא צנועה או משהו )את נשמעת בחורה טובה מדיי וכנראה זו הבעיה.

עם אנשים שלא רלוונטים בעליל -מבוגרים/חילונים/מתחילים איתך באופן ממושך גם כשהראת סימנים שלא. 

-להכריז חד וחלק באופן נוקב. 

את חייבת את זה קודם בישבילך וגם עבור בחורות אחרות שכנראה חוות את זה כי יש מצב שהביקורת שלך תזעזע אדם או 2 וזה עןזר המון

ב"הצלחה

בעצם זה אומר שהיא צריכה להשתנות בגלל אנשים רעים.

עדינות, נעימות, פתיחות ונועם הן תכונות נפלאות. לצערנו הן גם עלולות לאפשר התנהלות לא נעימה מאנשים לא מכבדים. זו לא סיבה לגרום לעצמך אבד את כל הטוב הזה.

היום בחברה מעורבת חייבים להקצות גבולות ברורים על חשבון הדבריפ שציינת

חוצמיזה עזות היא מידה מעולה כל עוד היא מגיעה ממקום נכון

היום יש פחות הטרדות.

אני טועה?

לפני 2,000 שנה אם היית מתחיל עם בחורה היית מסתבך עם אבא שלה וצריך לשלם לו פיצוי, ובכלל יחסים מחוץ לנישואים היו טאבו.

החל משנות ה60 עד לפני בערך 15 שנה היה טווח שבו המיניות נהייתה חופשית, אבל לא היה המון הערכה למושג הסכמה, אז זאת התקופה שמלאה בהטרדות.

פעם עד לפני קצת יותר מ 100 שנה

רוב הנשים לא היו יוצאות מהבית בכלל.

אז טכנית זה היה מצמצם כביכול את כל המצבים האלה (לא שהעולם ביה מתוקן יותר.. ממש לא)

היום מטבע הדברים כשיש יותר חיכוך בין המינים ובהשפעה מתרבות המערב אז המציאות יותר מורכבת

פעם זה לפני כמה עשורים. כבר הגבתי את זה לחושבת בקופסא.

איזה חמודה את

הרבה אנשים טובים נוטים לפעמים טובים בהגזמה,

לרצות, ולהגיב בעדינות גם כשצריך אסרטיביות.

אני לא מתכוונת דווקא לפותחת השרשור, אבל במקרה שבו יש חציית גבולות אין מקום לנעימות ועדינות.

(אומרת את זה בתור אחת נעימה ועדינה עם נטיה לרַצות אחרים) 

אם לא מתאים - מקובל

יותר נכון, הרבה מנות שווארמה בלאפה. המון מנות שווארמה בלאפה...

רעיון טוב אבל לא אאמץ אותו, ולא רק כי לא טעים לי שווארמה בלאפה 😅

לחפש סדנת הגנה עצמית מבית "אל הלב"!

חברה שלי מעבירה סדנאות כאלה, ובניגוד למחשבה רווחת, רוב התרגול בסדנה הוא לא התמודדות פיזית מול תקיפה, אלא לימוד ושיח על גבולות, ונורות אדומות וחיזוק האינטואיציה והיכולת לענות. ממש ממליצה בחום.

אם רלוונטי לך אישור לוד / ראש העין, את יכולה לפנות בפרטי ואתן לך את המספר שלה. היא בדיוק פתחה שם סדנאות.

קצת במרחק - לא ממש על ידו. ככה את בונה מסך שקוף ביניכם. ואם כבר אמר משהו - מבט קפוא ולהתרחק מהמכוער

ותתחילי משם.

למשל שפה מכבדת בשבילי היא שלא מתייחסים לצורה שאני נראית/מתלבשת וכו, שלא קורצים לי או מסתכלים לי בעיניים למשך הרבה זמן. כשברור לי מה לא אני יכולה להגיד מה כן- שיח ענייני, פניות רק בנושאים טכניים וכד'.

אני מלכתחילה בחרתי לעבוד במקום שיש גבולות ברורים והצוות ברובו נשי, לכן לא מגיעה לסיטואציות כמו שאת מתארת. שווה לבחור מקום עבודה שמכבד אותך ואת הדרך שלך, ומגיע עם אותם ערכים כמו שלך.

אם את לא יכולה לעבור מקום בגלל סיבות כאלה ואחרות ולחוץ לך דווקא המקום הזה את צריכה להיות עם 'עור של פיל' ולהבהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים איך את יוצרת קשר עם גברים ואיך את מצפה מהם ליצור איתך קשר. ע"י המעשים שלך בעיקר.

אם כל זה לא עוזר תאמת להגיד לך הייתי שוקלת להחליף מקום עבודה.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...