זה קשה לישוב שככ פספסת כל החיים, וגם שהמחשבות משתלטות מה היה אם....

הייתי מציעה, בקטנה בקטנה להתחיל ללמוד להשקיע בעצמך. לדעת שאת ראויה ,לעשות מה שעושה לך נעים. לתת לעצמך לזהות מה את מרגישה ולללכת עם זה . את גם מתארת חוסר חשק , גם עייפות מאוד גדולה וגם כאב... לדעתי אפשר לנסות לטפל , לאט לאט בכל דבר.... ( אפילו ברמת הלחליף גלולות להתקן, ואז גם המצב רוח פחות מושפע). מתייגת גם את @נגמרו לי השמות הצדיקה , שתתן כיוונים נוספים

מקווה להגיע להגיב כמה שמתאפשר ב"ה 🙏

קודם כל חיבוק גדול גדול!

עולים לי כאן 2 דברים מרכזיים

1. נשמע שהקושי האמיתי הוא לא באישות. הוא בכל הרגשות שמסביב. שהנקודה העיקרית היא ההשלמה והאהבה לחיים שלך. בעיניי, האישות הרבה פעמים היא מן "מראה מגדלת " לחיים הזוגיים באופן כללי, ולא אתגר שעומד כשלעצמו 

2. אהבה עצמית. לחזור לעצמך, למה עושה לך טוב, מה את רוצה. ואני הכי לא בן אדם של ניו אייג'. אבל נשמע שבאמת את קצת שוכחת את עצמך בשביל אחרים. וגם כאן, בשביל להיות נוכחים באישות ולהנות, קודם כל צריך להיות את. ולאהוב את זה. כי זה מקום בלי קליפות, פיזיות ונפשיות.

02 אלו ממש משתלבים וקשורים. לשמוח בעצמי, בפני שאני, לעשות את הבחירות הנכונות לי ומתוך כך לשמוח בחיים שלי.

ודרך אגב, בסוף ככה גם אפשר הרבה יותר לעזור לאחרים. יותר מאשר בכל מיני ויתורים ומחיקה עצמית שחוזרת בבומרנג.

ואת העבודה הזו אפשר להתחיל בכל שלב. וזה לא אומר לחזור אחורה בחיים, אלא מאיפה שאת ללכת קדימה ולמעלה

בהצלחה!

קראתי אותך ואת מהממת!

נשמע שאת עוברת אתגרים באמת קשים

שולחת לך חיבוק עם המון כוחות מקווה שאחרות ידעו לכוון

לא פשוט.

אני אדם שכלי, ב"ה החתונה לא היתה ממקום שכלי אבל החוויה הכללית של החיים אני מאוד מבינה. לי דוקא כן עזר כמה שנים אחרי החתונה ללכת לטיפול פסיכולוגי שאילת אותי לעבד גם ברמה הרגשית. חצי מההמלצות "הפרקטיות" שנפגעו אז לסוגיות לא מימשתי ובכל זאת זה הקרין אור חדש על הזוגיות.

אגב גם אצלי היה ערבוב של תסכול בעבודה, ועוד ועוד...

אני הייתי מתחילה בטיפול פסיכולוגי אישי, כמישהי שכלית אולי יקח הרבה יותר פגישות להתחיל להגיע לנפש אבל זו סביבה מוגנת שמאפשרת את זה. חשוב כל כך.

הקושי של עכשיו מציף דמיונות על הבחורים שכאילו פספסת. לא פיספסת. היו באותם ימים סיבות מצוינות שהחלטת לא להתחתן איתם. גם אם זה ההורים, גם אם זה הסבר אחר )וכנראה הרגש כן אמר משהו חכם...). אל תלכי לשם, תתרכזי בנפש והרגשות והלב שלך שכאן ועכשיו.

נשמע שיש לך הרבה עם מה לעבוד, את חכמה וזה מתגבר על הרגש אבל זה גם יאפשר לך להפיק מטיפול. ונשמע שגם ברמה הזוגיות לגמרי יש עם מה ומי לעבוד ואני מאמינה שעזרה חיצונית ממקום מוסמך המקצועי באמת יכול לעזור.

כמישהי שכלית הלכתי למי שהיתה זמינה בהשתתפות הקופה, לא היה לי חיבור מיוחד אליה אבל בפועל זה הספיק לי בשביל המקום שלי. ועזר לי מאוד מאוד באותה תקופה.

הצלחה רבה. רק לא להתייאש, נשמע שיש לך הרבה טוב בידיים שכרגע עטוף בחסימות. צריך תפילות רבות וקצת עזרה להסיר את החסימות ולהנות מהטוב

עברתי טיפולים כאלה בעצמי על נושאים אחרים עם נשות מקצוע שהיו מדוייקות לי

עשה לי המון טוב

(ולא האמנתי בזה לכתחילה, הלכתי בדיעבד כזה...)

חיבוק גדול

מקווה שיבוא יום ותהיי בהשלמה וסליחה פנימית עם עצמך של אז, עם הבחירות שהיו ועם עצמך של היום.

בהצלחה יקרה!

קשה ומתסכל שדברים לא עובדים כמו שרוצים

הבחירות שנבחרו בעבר אכן משפיעות על ההווה

אבל

גם בהווה יש בחירות

בכל רגע נתון בוחרים איך לחיות את החיים

אפשר לבחור לעשות שינוי ואפשר  להמשיך עם אותם נתונים

בעיות של כסף/ השקפת עולם/ חיי אישות/ כבוד

לא בהכרח קשורות לבחירה הראשונית

בכל זוגיות צצות בעיות כאלה ואחרות

מי שרוצה חיים טובים יותר צריך ללמוד ולמצוא את הדרך להשפיע על עצמו ועל הזוגיות לטובה

אני משפיעה

עושה כסף בעצמי

מאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב ולא לכפות השקפת עולם

מדברת בפתיחות וכנות על הרצונות והצרכים שלי

יצרתי סטנדרט של כבוד הדדי

יש כאן שני חלקים.

הבחירה והוויתורים השכליים שעשית בדרך - הם שלך ולא קשורים אליו.

וחיי האישות שלכם - שכמובן קשורים לשניכם.

נשמע שאת מביאה את כל המטענים שיש לך עליו ולמיטה, וכל תלונה שלו לא יכולה להתקבל כי גם ככה "התפשרת עליו" גם ככה "הקרבת בשבילו" אז איך הוא מעז?

זה מצב לא תקין לך ולו.

עם הבחירות שעשית תצטרכי להשלים ולקבל באמת. אי אפשר להזיז את הגלגל אחורה, ואני גם מאמינה שיש סיבה פסיכולוגית או רוחנית, שבחרת בו למרות הכל.

בנוגע לחיי מיטה - אין דבר כזה לרצות. פשוט אין.

אין לעשות משהו שהגוף שלך אומר לך לא.

זה הנזק הכי גדול שתוכלי לעשות לעצמך ולו.

אני חושבת שמיניות אחד של השני לא יכולה להיות בתלות מוחלטת בבן הזוג.

אני יודעת שביהדות אין אפשרות לבן הזוג לפרוק ללא אישה, אבל זה לא ענייני.

אין מצב שאעשה משהו בניגוד לרצון של הגוף שלי רק כדי שבעלי לא יכשל, אין מצב שבעלי רוטן או עצבני כי *אני* לא הייתי מוכנה.

איך הוא יממש את זה, זה שלו.

כמובן שיש תלות מסוימת ובריאה שהיא מניע טוב לחיזור.

אבל תלות שגורמת לכעס, אשמה - היא פשוט לא נכונה.

יש מקום לפרגן לבן הזוג אבל יש גבול דק בין

פרגון לריצוי.

בפרגון תרגישי גם הנאה מסוימת אפילו בהענקה ולא תצאי עם תחושה רעה שטוב שנגמר.

וממליצה מאוד ללכת לטיפול - אישי ואז זוגי.

לצמד המילים צריך-עושים.

זה חוזר אצלנו הרבה בטיפול הזוגי, מהצד שלי (לא מבחינה זוגית אבל מכל יתר הבחינות).

ככה גדלתי אי שם בשנות ה 90... ההורים עבדו קשה ולא היה הרבה שיח רגשי או לדבר על רגשות או בכללי לשאול איך היה היום? כי שוב היו להורים של רובנו אני חושבת חיים קשים בפרנסה.

וזה משפיע.. כי זה היה ההלך רוח בשנים שגדלנו.

אז חיבוק קודם כל.

וממש מחזקת אותך לדבר עם מישהו בחיים האמיתיים, אין סיבה לסבול...  אין סיבה להדחיק את כל קשת הרגשות  לא אכזבה, לא כעס, לא צער מותר לך להרגיש הכל

להפך כמה שמנסים להדחיק זה רק יותר צף

זה באמת מהניסיון שלי

לא גנבת ולא לקחת לאף אחד, לקחת החלטות שאני בטוחה שבמידה מסוימת הרגשת שהיו נכונות .. וגם אם את מפקפקת ומותר לך לפקפק, זה הזמן לעצור ולבחון ולנוח דקה ולא להתקדם כל עוד את מרגישה שמשהו לא בסדר!

מחזקת אותך !

תחבקי את עצמך, מותר לך להתבאס, להתחרט אבל לשקוע שם לא יועיל לך כעת..

להלקות את עצמך ולהגיד למה עשיתי בעבר הרחוק כך או אחרת, לא יקדם אותך למקום טוב יותר.

אם זה משהו שהוא אופציה מבחינתך כדאי לך לעשות עבודה עצמית עם עצמך על בחירות והחלטות בחיים, ע"י טיפול אישי.

וגם מהבחינה הזוגית לעניות דעתי וזו רק דעתי הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להתקדם הוא קודם לקבל אותו בתור בעלך ולהשלים עם זה לא רק במוח אלא בעיקר בלב. ומכאן הדרך להמשיך הלאה ולעשות טיפול זוגי תהיה קלה יותר, קשה מאוד לתקן משהו כשיש לנו התנגדות פנימית עצומה אליו.

מאחלת לך שתצליחי לבחור את הבחירות הנכונות תמיד ואת הכוח לעמוד מאחוריהן, ושבעז"ה תזכו לעלות על הגל ולהגיע לאהבה והנאה❤️

אם מתאים לך תקחי ואם לא פשוט תתעלמי.

בא לי להגיד לך - מותר להתחרט. מותר לשנות.

נכון זה החלטות שלך, ואת עשית אותן. אבל זה לא אומר שאת צריכה להעניש את עצמך עד 120. לפעמים טועים, לפעמים הטעויות גדולות, ומותר לחזור בך מדברים.

כתבת שאין לך רצון להרוס להם את החיים, אבל יקרה, גם אם תבחרי להתגרש כי תביני שהנישואים לא מתאימים לך - את לא הורסת להם את החיים. הם ימשיכו לחיות חיים טובים ומלאים, ויתמודדו עם אתגר מסוים בתוכם.

והאמת? הם כבר מתמודדים עם אתגר. הויכוחים והמרחק ביניכם לא שקופים להם. גם אם תחליטי להישאר זה לא יהרוס להם את החיים, פשוט יהיו להם התמודדויות אחרות. ממש כמו לכל אדם בעולם.

נשמע שאת מתחילה להכיל את העובדה שיש לך גם רצונות, ולא רק החלטות שכליות, וזה קשה לקבל את זה כי קשה לראות אחורה את כל הדברים שבהם התעלמת מהרצון שלך. תקבלי את זה, זה גם בסדר להצטער, אבל תנסי שהצער והחרטה יניעו אותך לשינוי - לקבל טיפול, לקבל החלטות - קלות או קשות, להתחיל לעצב את החיים שלך בצורה שהיית *רוצה* שיראו. בלי חרטה, בלי בושה מאחרים, פשוט מה שנכון לך.

כל החלטה בחיים היא צומת, וכשמקבלים החלטה, נפתח נתיב אחד בצומת והאחרים נחסמים. החיים לא יראו כמו שהם היו יכולים להראות - וזה משהו שממש חשוב לקבל. אבל התוך הסיטואציה הנוכחית אפשר לחשוב איך היית רוצה שיראו מתוך האפשרויות שקיימות עכשיו.

אי אפשר לשנות את העבר, אבל ממש אפשר לשנות את ההווה ולעצב את העתיד.  

1. מה שהיה היה. גם אם השם עצם לך את העיניים כדי שתגיעי לאיפה שאת נמצאת היום, את כבר פה. המצב הוא נתון. הבחירה נעשתה. מפה אפשר לשנות ולהתקדם.

בא לך הסבה? לכי על זה

בא לך לעשות שינוי בזוגיות? מעולה. גם לזה יש פתרון וזה מוביל אותי ל2

2. את עדיין בעומק הריצוי לדעתי.

מצד אחד את נורא כואבת על מה שהיה. את כאילו מודעת לזה שאת יכולה לבחור היום, שזו התקדמות, ובגלל זה גם הכאב אולי, כי למה זה לא קרה קודם .? אבל מצד שני לא באמת בוחרת.

במה הדברים אמורים? לא מקיימים יחסים כשסובלים מזה ולא רוצים. פשוט לא. לדעתי גם הכאב הזה הוא התנגדות של הגוף לזה שאת עושה משהו שאת לא רוצה.

זה הזמן לבחור בחיים טובים יותר

קשה לך עם מערכת היחסים עם בעלך? תפתחי את זה ותנכיחי. זה שהוא אומר שזה לא ככה או לא יודעת מה, רק את יודעת מה את מרגישה ורוצה ולקבור את זה לא יעזור לך.

צריך לפתוח את הפצעים האלה ולנקז מוגלה. לגעת בדברים המכוערים והפוות נעימים שעומדים ביניכם ולנקות את השטח כדי להירפא

דווקא עכשיו הרגש שלך זועק לך שתשימי לב אליו. אל תתעלמי. זה לא יעבור.

חושבת שכדאי לבעלך לבקש הדרכה מרב מה לעשות כשלאישה כואב במהלך קיום היחסים.

אכתוב במפורש, לדעתי ברור שאם כל פעם יש חדירה, והיא כואבת וצריך לעשות תרגילים רק למען המטרה ש'לא יכאב', זה לא יכול להיות כיף לאשה. ברור שלא תרצי מעצמך ושהסיבה היחידה שתסכימי לשתף פעולה היא כדי שבעלך 'לא יהיה מסכן' וזה לא נכון ופוגע ומדרדר עוד יותר את המצב (מה בעצם בעלך חושב כשהוא מבקש שתהיי יותר פעילה? הוא לא מבין שאם זה כואב זה לא כיף?)

אישות לא חייבת לכלול חדירה.

כשכואב אז בכלל.

אם הבעיה היא רק הכאב ויש סה"כ אהבה ורצון, אז מתחברים ללא חדירה. בצורה שכייפית לשני בני הזוג.

וכן, יש דעות שזה סבבה הלכתית. כי זה עם אשתו (ההגעה לפורקן)

השאלה אם לפותחת יש רצון לזה, או שגם מזה תהיה לה רתיעה. בכל מקרה, זה הופך את הקושי לרגשי, במקום גם רגשי וגם פיזי

שזה שפיכה בפתח הנרתיק בלי חדירה

אפשר להכנס להריון ככה, לתשומת לב מי שמאמצת את הרעיון

ומומלץ לנשים עם וגיניזמוס

ממליצה לפנות למדריכה לחיי אישות לקבל הדרכה פרקטית איך לבצע

את ממש נותנת לנו הצצה לכל נפתולי מחשבותייך.

אני כן חושבת שכאן הראש שלך מהתל בך/חושב כנגדך.

יש מצב שבגלל שאת נוטה לאידאליזם, את גם צובעת את הבחור שרצית (ושוויתרת עליו בסוף) בצבעים זוהרים ואידיליים?

כביכול אתו הכל היה מושלם, היית מסודרת והלב היה במקום הנכון? כביכול אתו לא היו לך התמודדויות, או שההתמודדויות היו קטנות בהרבה?

המוח נושא אותנו למחשבות מעבר למציאות, מעבר להווה,

לוקח אותנו לכל מיני תסבוכות שלא קיימות באמת,

ועל הדרך גם מסבך אותנו בקונפליקטים פנימיים מתוך הסרט שהןא מראה לנו (זה שלמשל את אוכלת את עצמך שאת חושב על ההוא)

הרגש הוא מיידי, הוא כאן ועכשיו, ולכן הוא גם הרבה יותר מפחיד. הוא חסר שליטה.

אולי תתני לעצמך דרור למה שאת מרגישה באמת בזמן הווה?

אולי תגידי לבעלך שאת מרגישה במלכוד, כי כרגע את בהריון ועם 0 חשק?

תני לו הצצה לעולם הפנימי שלך, ואולי גם תבטאי את העולם הפנימי על הכתב/בעל פה.

אני לא באמת חושבת שמי שהתחתנה מהלב אין לה התמודדויות. וודאי שיש. ואני לא בטוחה שזה משנה מה היה שם בעבר.יןתר משנה איל אנחנו מקלים על המצוקה בהווה, ואיך אנחנו חיים כמה שיוצר בהרמוניה עם מה שיש לנו.

אז נראה לי שדווקא הראש שלך מביא אותך למחשבות שגורמות לך לבטל את הטוב שיש לך בהווה. אני מאוד מכירה את זה מעצמי ויכולה להזדהות איתך. העיקר הוא לא לייחס משמעות רבה מדיי למחשבות האלו.  

כ"כ הרבה כאב

כ"כ הרבה תסכול

כ"כ הרבה בילבול

כ"כ הרבה נושאים

רוצה רגע לקחת יחד איתך ממש נשימה עמוקה 

קודם כל לנשום

ואחרי הנשימה הזו

לנסות ממש להחזיר קצת אוויר לא רק לריאות אלא גם ללב, לראש, לחיים. ב"ה.

נשמע שיש הרבה בלאגן בראש ובלב שלך יקרה. 

ממש נדבך על גבי נדבך שנמשך במשך שנים של עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו

ואני חושבת שקודם כל חשוב לעשות שנייה סדר בדברים.

לראות שנייה בצורה מסודרת מול מה בעצם אנחנו מתמודדים

למפות

להגדיר

לדייק

ואז ב"ה לטפל דבר דבר לעומק ובצורה נכונה ומקדמת ב"ה.

כי דברים שהם לא סגורים - הם ממש זללני אנרגיה.

אם יש לנו מחשבה על גבי מחשבה על גבי מחשבה, כמו לופ אינסופי כזה של מחשבות או רגשות,

והכל בבליל מבולבל בלי התחלה ואמצע וסוף,

אלא כל דבר נכנס בתוך השני, 

יש דברים עם התחלה בלבד, יש דברים עם התחלה ואמצע, יש דברים כמעט עם סוף אבל עדיין לא - 

כל זה לוקח מאיתנו וממש זולל מאיתנו המון המון אנרגיה!

וצריך רגע לעשות *סגירה* לדברים.

כל דבר ודבר לעשות לו סגירה נכונה.

הסגירה נותנת רוגע

יש התחלה ואמצע וסוף לכל מחשבה. לכל רגש. לכל חוויה.

יש עיבוד של הדברים.

הם תחומים.

הם ידועים.

הם בהירים.

ונשמע שלעשות סגירות כאלו בכל מה שכתבת יכול לעזור מאוד ב"ה.

כמובן שהדרך הכי מטיבה בעיניי היא רק בעולם האמיתי, מול איש מקצוע שאת סומכת עליו, שיכול לשמוע אותך עד הסוף, שיכול להגיד לך הכל עד הסוף,

שיכול תוך כדי הדיאלוג ותוך כדי תנועה לשמוע עוד ועוד דיוקים ודברים חשובים שחשוב לשים עליהם את הדעת,

שיכול ללוות אותך, לעטוף אותך, ללכת איתך יד ביד,

לתת לך שם לכל דבר ודבר כלים, ותובנות, ואמפתיה, ובעיקר לב.

וצעד צעד להתקדם אל עבר השלווה והרווחה הנפשית בכל תחום ותחום ב"ה.

אל תוותרי על זה יקרה, זה מגיע לך. מגיעים לך חיים טובים ומאושרים! איכות חיים. רוגע ושמחה ואהבה בלב.

וממש ממליצה בחום להיות מלווה כך בעולם האמיתי. עם ראיית התמונה הרחבה, עם דיוק ורגישות אלייך ספציפית ובצורה הייחודית לך, ועם כל מה שהזכרתי קודם.

בצורה מאוד ראשונית ו"על קצה המזלג" מה שנקרא, אנסה להעביר לנקודות שעולות לי שכדאי מאוד לעשות להן סגירה טובה כנ"ל:

1. החיים הנוכחיים - ההווה - להתבונן גם שם יותר לעומק. לחיי היומיום, לחיי המשפחה, הזוגיות, הילדים הקיימים, ההריון הנוכחי, ההרגשה העצמית שלך מול עצמך וכן הלאה.

ממש להעמיק שם כי אדם הוא מכלול של כל הרבדים שלו. האמא שאת, העובדת שאת, החברה שאת, הרעיה שאת, האישה שאת, הבת שאת, הכל שאת - הכל הכל קשור להכל וחשוב לראות מי זו את היקרה ולדייק את המענה בצורה הכי נכונה *לך*. ולקחת בחשבון את מכלול הנתונים שלך בכל תחומי החיים.

2. הבחירות שנעשו בעבר - להעמיק גם בהן. ולעשות להן *סגירה*. סגירה טובה ונכונה. זה תהליך מאוד חשוב בעיניי, ובהחלט אפשרי ומקדם ב"ה.

ללכת בחירה בחירה, להעמיק בה, לצעוד בה את הדרך שצריך, ולהגיע לסגירה ורווחה.

לקחת בחשבון בסעיף זה גם את הדפוס שהכרת רוב חייך של הובלת השכל,

גם את הדפוס המשתנה בתקופה האחרונה של הובלת הרגש, 

גם את התפיסות או האמונות על דברים שקרו ועל החיים בכלל,

גם את כל המטענים שקיימים שם גם באותן השנים וגם בילדות בכלל,

גם עיבוד חרטה או בילבול על דרך שהולכים בה, בחירות שבוחרים, דרך הבחירה עצמה,

גם חיזוק המקום של הרצון מול הריצוי וה"צריך",

גם התבוננות, בירור וצמיחה על המקום של ההורים בחייך, בבחירות שלך, בהתערבות ובמינון שם, וכן הלאה עוד מפתחות שיכולים להיות קיימים שם,

גם התבוננות עומק לגבי אם ומה את יכולה לעשות *היום* עם אהבתך לתפירה, לשזירת פרחים, לעיצוב פנים, ללימודי פסיכולוגיה, ואיפה אפשר כן להוציא לידי ביטוי חוזקות ואהבות ותשוקות וכשרונות שיש לך בחיים, כן, גם עכשיו בהווה. ואיך עושים זאת צעד צעד.

3. לעשות עיבוד, ליבון, עומק וסגירה במיוחד לגבי שתי הבחירות שהזכרת עם שני בני הזוג הקודמים, כל אחד בפני עצמו. זה תהליך מאוד חשוב בעיניי בפני עצמו.

לשחרר שם תקיעות, להתקדם בצורה אמיתית ומבפנים הלאה, ולעבור שם את הדרך שצריך לעבור כדי שהלב יהיה בשלמות.  (כאמור חשוב שכל הדברים הללו ייעשו בצורה נכונה, מותאמת ומדויקת לך בעולם האמיתי ע"י איש מקצוע). 

בעזרת ה' את יכולה ואת תצליחי גם בכך! 

4. בהמשך לסעיף ג', (אני קוראת את ההודעה שלך מילה ומילה ועוברת לפי הסדר אז רואה כעת עוד נקודה שעולה), לגבי הבחור השני -

לא במקום עיבוד מעמיק ושלם כמובן אלא שוב רק על קצה המזלג לומר מה שעולה לי בצורה ראשונית -

כתבת שהכרת אותו כבחור עם לשון חלקלקה

וכבחור שנמצא במקום אחר ממך מבחינה רוחנית

שלא רצית לזרוק לפח את המקום הרוחני שלך

שפחדת שתיפלי "בפח" שלו

שהוא לא הדמות שרצית בראש שלך

שהשכל אמר לך שהוא לא מתאים לך ברמה הרוחנית וגם בשאיפות.

אז אם תביטי רגע אפילו רק ברשימה הזו (וחשוב מאוד כשעושים סגירה שלמה להעלות לפרטי פרטים גם את הכל, שברור שלא ניתן כך בהודעה בפורום) - את תראי שהיו סיבות מוצקות לבחירה שלך. כלומר היא לא הייתה "באוויר" ובלי בסיס וקרקע. וחשוב אפילו להעמיק שורה שורה ועוד מה שיעלה אצלך כדי לבחון זאת. זה חשוב בדרך לאותה סגירה.

אז כעת הגדרת "ויתרתי" (על מה שלא), אבל בעצם תוכלי גם להגדיר "בחרתי" (על מה שכן). והמה שכן קיים כאן. נכון, יש גם מה שלא, וצריך גם בו להגיע לסגירה טובה, אבל לעבור דרך אמיתית שם בעיבוד הזה.

כולל כלים משמעותיים לכך ולחיים עצמם שיעזרו בזה.

5. אחת הנקודות הכי מהותיות - לעבוד על הקשר שלך עם בעלך. בכאן ועכשיו. הזוגיות שלך. הנישואים שלכם.

ושם בעיניי יש המון המון המון אוצרות ואפשרויות שצלילה לתוכם בצורה  נכונה יכולה ממש להביא לטוב גדול בעזרת ה'!

וגם שם, בתור נקודה ראשונית שעולה חשוב להביט במילותייך שלך שענית לעצמך על הבחירה דווקא בו -

הוא מוצא חן בעינייך - כן

יש לנו שאיפות דומות - כן

יש לו תורה - כן

יש לו יראת שמיים - כן

וגם בהווה - שהוא אבא טוב - כן

שהוא חרוץ - כן

שהוא זריז - כן

שהילדים אוהבים אותו - כן

שהוא מאופק - כן

שהוא סבלני - כן

כלומר גם כאן לכן כן היה בסיס. וצריך להעמיק בו.

ואז במה שלא.

או במה שעדיין לא.

וליצור גם שם סגירה שלמה.

ולא להתעלם או להדחיק את מה שלא - אלא לעשות שם עבודה ולהחזיר שליטה במה שכן אפשר. ואפשר הרבה ב"ה. עם ידיעה שיש בידיים שלנו כוח עצום, באמת עצום, לפעול בצורה אקטיבית ולשנות גם בהווה ולשדרג ולהעצים עוד ועוד את הזוגיות שלנו, את האהבה שלנו, את התשוקה שלנו, את הביחד שלנו.

6. ההורים שלו - עוד נקודה מרכזית שמשפיעה עד היום.

חשוב לעשות עיבוד נכון גם למה שחווית בתוך כל ההכנות לחתונה, נשמע שיש שם המון כאב,

וכמובן גם בהווה - לראות מה ואיך לעשות עם השתלטנות מצד חמותך ומה ואיך לעשות עם ההתנהגות של הוריו ומה ואיך להגיע לאיזונים נכונים לכם כיחידים וכמשפחה שזה לא יבוא לעולם על חשבונכם ושלא תיפגעו.

ולהעמיק ולתת מקום גם לכל מה שמתחולל בך בכלל בפן הזה של המשפחתיות,

של הרצון במשפחה שמקבלת אותך, מחבקת אותך, מכבדת אותך, אוהבת אותך,

ומה זה כשאין את זה, ולא רק שאין אלא יש רק דרישות,

ובכלל העמקה, החזקה, ליווי וכלים שם בכל הנושא הזה של המשפחה יכולים לתת הרבה אור ב"ה.

7. הפן הכלכלי בהווה - ולראות מה ואיך ואם אפשר גם שם להגיע לביטחון כלכלי ורווחה.

ואיך זה משפיע על הזוגיות, ואיך גם שם אפשר לגדול בכל המובנים.

וכנ"ל גם לגבי לימוד התורה של בעלך כיום - גם שם עבודת עומק טובה זוגית ואישית יכולה לקדם מאוד ב"ה.

8. גם המקום שלך מול הקב"ה שבסוף דברייך כתבת משפט "וכואב לי. שוויתרי למען ה' ובסוף נשארתי בלי כלום." - גם שם להגיע לריפוי וחמימות בלב באמונה שלמה שהקב"ה אוהב אותך כ"כ ואיתך כל הזמן ובידו הכל הכל, כל השפע, והדרך שלך לקבלת כל השפע רק באמצע ועוד לא הגיעה לסיומה, ובדרך הזו יש עליות וירידות וגם המון מכשולים וקשיים, אבל את ממשיכה ללכת בה, בדרך, וממשיכה לאסוף בדרך עוד ועוד תובנות וכלים יקרים, עוד ועוד מפתחות לאושר שלך. את כבר השגת מפתח חשוב בדרך שלך של בחירה, של רצון, של שאיפה לחיים מלאים ושלמים ולא "ליד" או "חצי" או "בערך", של שאיפה וכמיהה לעומק ומשמעות ואמת וחיבור אמיתי ולא של זיוף, של חיבור לעצמך, לאני הפנימי שלך, לרצון שלך ולא לריצוי, חיבור לרגש ולא רק לשכל, חיבור לכל המכלול המדהים שנקרא - את!

תמשיכי יקרה ללכת בדרך הזו

תמשיכי למצוא עוד אוצרות בה

את לא לבד

זוכרת את ה"אף פעם" הזה? - אז את אף פעם אף פעם לא לבד!

ואת תגיעי

ותזכי לאושר שלם שלם ומתוק מתוק ב"ה!!!

9. עוד מילה משמעותית ביותר - הבחירה.

איך להיות בבחירה היום. בהווה.

וכל יום ויום בפני עצמו לבחור

לבחור בחיים

לבחור בטוב

כן לחזק את עצמך גם לגבי בחירות שנעשו בעבר, כן לקבל גם שם אוויר, ותיקוף, וסגירה, וכלים, ועומק, ושלווה ורווחה,

כן לחזק אותך גם בהווה אל מול הבחירות שלא נלקחו,

וכן בעיקר לחזק אותך מול הבחירות בהווה. בכל יום ביומו.

10. הנקודה של חיי האישות שהיא גם נקודה מאוד מרכזית ומהותית - בעיקר כי היא בהווה ובכאן ועכשיו ממשיכה להיות נוכחת בעוצמה גדולה. זה ממש בתוך החיים ובתוך היומיום ומשפיע מאוד מאוד על הכל.

חשוב להעמיק בתוכה ממש על הכל

על החתונה

על הכניסה להריון בסמוך אליה

על הזמנים הטובים

על האמירה של בעלך ש"אף פעם לא" ולבחון מה גרם לו לומר זאת, ובעיקר איך לצאת ולהתקדם ולעלות מזה,

על ההבנה של כל אחד מכם במקום הזה,

מה קורה לך שם, מה קורה לו שם,

על הניראות שכל אחד מכם מבקש שם,

על הכאב שיש לכל אחד מכם שם,

על הרצונות והצרכים והחלומות שלכם שם,

על המטענים שלכם שם,

על הזמנים של ההריון,

ושל הלידה,

ושל ההנקה,

ושל הגלולות,

ובכלל על אמצעי מניעה, יתרונות וחסרונות, אפשרויות ואי-אפשרויות, בחירות ואי-בחירות, שליטה ואי-שליטה,

על חשק ועל חוסר חשק, 

על מחסומים לחשק, ואיך להסיר אותם,

על פערים,

על מה עושים עם הפערים,

על איך מצמצמים את הפערים,

על התפיסות שיש לכל אחד מאיתנו שם, על "גבר" ועל "אישה" ומה כל אחד "אמור" שם, והאם התפיסות מקדמות או נכונות או להיפך, ואיך להתקדם ולגדול גם ודווקא משם,

על לימוד איך עובד בכלל מנגנון המיניות אצל אישה, ואיך אצל גבר, והשוני ביניהם (לעומק, ולא, לא מלמדים אף אחד מאיתנו לא מיניות ולא זוגיות ולא הורות וזה בהחלט תורה היא ולימוד היא צריכה וחשוב מאוד ללמוד את זה נכון ומסודר, אמיתי ומקדם),

על הדברים שמרכיבים מיניות בריאה וחזקה, על איך לחזק אותה עוד יותר,

ועל כל הלימוד הזה בכללי של חיי האישות שהוא לימוד בפני עצמו.

ועל ה*רצון*

שזו אולי המילה הכי חשובה כאן בכל ההודעה הזו,

על איך להתחבר לרצון היקר הזה,

על איך לצאת מהריצוי הכה מרחיק הזה,

כל ה*כאב*, עוד מילה סופר חשובה כאן -

על למה בכלל כואב,

על מה אפשר לעשות עם הכאב,

על להקשיב לכאב, לשמוע אותו, לראות אותו, לתת לו פה וניראות,

על לפתור מהשורש אותו,

על מה עושים בינתיים אם כואב,

על מה קורה לגוף כאשר יש לו חוויות של כאב, איך הוא מגיב, מה הוא צריך שם ועוד,

על איך ליצור מציאות בה אין כאב כלל, לא חד פעמית אלא כדרך רציפה,

על איך להבין את עצמינו שנינו עוד יותר אל מול הכאב הזה שם - מה אני מרגישה שם ומה בעלי מרגיש שם, ומה הלופ הזה שאנחנו נכנסים אליו בלי לדעת ובעיקר איך לצאת מהלופ הזה,

על החוויות שנצרבות,

על עלבון, על חוסר אונים,

על רעשי רקע או דברים שמפריעים,

על העייפות, על הזמנים ומרחב האיפשור ועצם המרחב,

על מציאת עוגנים במציאות עצמה ובלו"ז עצמו כדי להתגבר על כל המכשולים בצורה מובנית ונכונה לשניכם,

על ציפיות ואכזבות, 

על פגיעות, על הפעלה שלנו אחד את השני בלי כוונה,

על מנגנוני הגנה שמופעלים אצל שנינו,

על כמה אולי חשוב לו להרגיש אהוב ורצוי ועד כמה הוא כנראה לא מרגיש כך, גם ואולי במיוחד בתחום הזה,

על כמה את לא אשמה בשום דבר ולא "לא בסדר" או "פגומה" חלילה, 

ועל כמה את אולי מרגישה נדחקת, אשמה, לא בסדר (בינך לבין עצמך קודם כל),

על איך לצאת מהמקומות האלה ולגדול,

על איך  לשמוע את השורש החיובי שקורא לנו שם וכמה וחפץ בחיים שלמים ומלאים וטובים בשלמות,

על איך לקחת דווקא את כל הדברים הללו ולהגיע לצמיחה עוד יותר גדולה ועוד יותר עמוקה!

ושוב - הכל הכל אפשרי בעזרת ה'!

וודאי שכל סעיף בכל ההודעה בכלל וכל שורה כאן בסעיף הזה בפרט חשובים להעמקה ולימוד בפני עצמם, מה שלא ניתן לעשות דרך הפורום כאמור.

וכמובן שיש עוד הרבה מאוד שלא נכתב כאן שצריך לדעת ולראות ולהבין כדי לראות את אותו מכלול של חייך כולם, את אותה התמונה השלמה.

מתפללת איתך (עוצרת רגע לומר פרק תהילים ולהתפלל עלייך) ומחזקת אותך להאמין בך, להאמין בטוב, להאמין ביכולת השינוי, השיפור, הצמיחה, הגדילה,

להאמין בכוחות החיים,

להאמין בבחירה,

להאמין בכוחות הקיימים

ולפעול למען האושר שלך ולהצליח בגדול!

בעזרת ה' שתראי המון המון ברכה והצלחה יקרה,

שתזכי לישועה שלמה בכל תחום ותחום בשלמות, בגלוי, בחסד ובמתיקות גדולה ב"ה 🙏❤️

הודעה שכתבתי בפורום לא מזמן, שממש קשורה במיוחד למה שכתבתי לך בשתי השורות האחרונות בסעיף 2,

כאן:

ואולי הכל כבר אבוד? - הריון ולידה

- ושוב תודה על התיוג @שמעונה יקרה 🙏

ממש חיממת לי את הלב יקרה ❤️

הרבה פעמים אני שומרת את דברייך לקרוא אותם בהמשך

תודה שכתבת יקרה, שמחה מאוד לשמוע ❤️

איזה שיתוף אמיץ.

אני רק להגיד

1. שהריונות, לידות וילדים קטנים ותלותיים הם מכבי חשק מאוד מאוד, גם בלי כל הרקע שנתת. גם אישה שבחרה את בעלה מהלב והיתה בינהם משיכה גדולה יכולה למצוא את עצמה בקלות במצב שאת מתארת, זה כל כך נורמלי עם עומס המשימות והעייפות...

2. בתור התחלה קטנה, מציעה ממש שתמצאי משהו שאת יכולה להתמלא ממנו (מסוג חוג בנושא שאת אוהבת, שיעורי תורה, טיולים בנוף יפה וכד') כי כרגע את בתקופה שאין בבית משהו שממלא אותך ורק שואב את האנרגיות שלך עד תום. תלכי לפחות הפעם הזו עם הלב שלך, תבחרי בו מרצון, זו תהיה בעזרת ה' התחלה לשינוי מבורך אם תלכי עם העצות הטובות שכתבו לך פה והתחברת אליהן.

חיבוק, העבודה על השינוי יכולה להיות קשה, מייסרת לפעמים, אבל בסופו של דבר זה ינקה כל כך הרבה משקעים ויפנה לך מקום לפעולות טובות שאת *רוצה* בהן ולא רק יודעת בשכל שככה טוב.

קודם כל לגבי החוסר חשק בתקופת ההריון והנקה- כל כך מזדהה איתך אמאלההה

המקום יבש בטירוף, כואב, ואין ברירה אלא לשתף פעולה עם הרצונות של הבעל.

לגבי הבחור הקודם- הכל לטובה, באמת. זה לא רק קלישאה  , אין לדעת מה ה' חסך לך בזה שאת לא התחתנת איתו בסוף..

לכי תדעי, אולי בשלב מסויים היית מרגישה נחותה כי כביכול הוא אמיד כלכלית? או אולי השילוב של שניכם היה בעייתי ולא הייתם מצליחים להביא ילדים משלכם?

או מלא דברים שהיו אולי יכולים להיות.

כנראה הבעל הנוכחי הוא הכי טוב לך, ואולי באמת זה רק כדי שתראי את ההשלכות של להיות רק שכלתנית ושתוכלי להעביר את זה הלאה 

לא מתוך מקום של תוכחה, חלילה

כן חשוב לי לכתוב כדי שהפותחת תדע שזה ממש לא תקין

כתבת:

ואין ברירה אלא לשתף פעולה עם הרצונות של הבעל.

ואני רק - בבקשה שאף אחת לא תעשה דבר כזה!

האישה לא אמורה לספק בסבל את הצרכים של בעלה

הבעל לא אמור לעשות את זה כשהאישה לא נהנית

פשוט לא!

זה רק יחמיר את הבעיה, האזור ולאחר מכן כל הגוף יתכווץ בכל פעם שהאיש מתקרב

מתנגדת נחרצות.

כמובן שאת יכולה לחשוב אחרת, זה בסדר

לי היה קשה קצת לקרוא את זה.

שבת שלום. 

וגם אם בוחרים לקיים יחסים כי זה חשוב *לשנינו* גם אם החשק לא בשמיים, יש דרכים לעורר את החשק..

ממליצה מאד על הספר פשוט לרצות של מיכל פרינס.

כתבת מדויק.

כאב לי לקרא ....

ולפותחת - כמו שכבר כתבו, אם הכאב רק בחדירה יש פתרונות הלכתיים את יכולה להתיעץ אם רב או מכון פועה האנונימיות

יש מה לעשות עם יובש וכאב-

ליובש אפשר לשים ג'ל סיכה בכמויות גדולות על כמה שיותר שטח רלוונטי

לכאבים לרוב עוזר משחה הורמונלית ו/או פיזיותרפיה 

לפני משחה או פיזיו צריך לאבחן במדויק את הבעיה.

לא סותרת אותך, פשוט מוסיפה, כמי שסבלה מכאבים תקופה ועברתי בין כמה רופאים שהעלו השערות שונות וניסו כמה טיפולים, רק כשעלו על הבעיה המדויקת היא נפתרה, כלומר משחה ופיזיו זה לא פתרון גנרי שיעזור בכל מקרה

התחתנת מאהבה? את אוהבת את בעלך?

אני חושבת שטיפול זוגי ואולי גם מיני יוכל לעזור. וכמובן חיבוק גדול. נשמע ממש מתסכל לחיות כל החיים במחשבות מה היה קורה אילו.. 

מאוד כואב לקרוא אותך. אולי יעזור לך קצת לדעת שהרבה זוגות מסתבכים עם חיי האישיות בתקופת הריונות ולידות... אנחנו התחתנו מאהבה ולמרות זאת היו לנו תקופות מאוד מאוד מורכבות עם חיי אישות, וממש תיאורים כמו שאת מתארת, עייפות חוסר חשק, ושהוא מכיל ומבין עד שכבר קשה לו, ונפגע, ומריבות, המון סיטואציות כאלה.

ממליצה על עזרה מקצועית, ובנתיים- אחרי הלידה מניעה לתקופה ארוכה, עדיף מניעה לא הורמונלית, שתתן זמן להחלים, לטפל בדברים, להרגיש יותר בטוב.

ובנתיים- להתייעץ עם מכון פועה או נשמת, יש היתרים שיכולים ממש לעזור שכן תהיה אינטימיות גם במצב כזה

שהרבה כתבו כאן על כל מיני פתרונות לכאבים, שייתכן ויוכלו לעזור.

אבל נקודה משמעותית בנושא הזה זה שכאבים בתחום האישות הם הרבה פעמים ממקור רגשי רק או בנוסף למקום הפיזי. וכשטוב, ונהנים ואוהבים אז הכאבים לפעמים פוחתים ואפילו נעלמים.

ובסוף, לענ"ד זה הכיוון הכי משמעותי שבעיני צריך קודם כל לנסות אותו לפני או במקביל לכל מיני שיטות טכניות להפחתת כאבים אבל בטח לא להשאיר את זה לסוף. כי זה ממש נשמע שהנפש מדברת דרך הגוף, ושווה להקשיב לה.

בתור מישהי שהתמודדה עם זה זה האמירה הכי קשה

כי אז גם הבעל כביכול מאשים אותך

זה לא שיש לך בעיה זה שאת לא מספיק רוצה/אוהבת/ווטאבר.

וכן, כל כך קל לטפל יחסית בבעיה פיזית

ולאבחן אותה

ולהתמודד איתה גם אישית וגם זוגית

שחשוב להתיחס לגוף!

ואם הנפש בחרה לגבר דרך הגוף- אז לתת כבוד למה שהיא בחרה להוציא דרכו זה לאו דוקא ללכת לפיסכולוג אלא להאט. 

כן מאד קה לי שכשיש יובש אומרים אה אז שימו חומר סיכה.

כי בפירוש זה לפעמים ענין ש זמן והשתאות וגירוי והגוף אמור להפריש באופן טבעי סיכוך. רק שזה אל תמיד קורה בהנקה/הריון ואז צריך תוספת.

אבל לגמרי בשהירות עם האמירה הזו

והשתדלתי לדייק בדברי.

וגם במקרים שהמקור הוא נפשי זה לא אומר שזה אשמת האשה (אם כבר להפך...) וגם לא שהבעיה לא אמיתית.

והכי הכי לתת לה כבוד! ולנסות לבוא מכמה כיוונים.

פשוט מהדברים של הפותחת ממש צועק שיש כאן קשר הדוק לנפש, וחשוב בעיניי להקשיב לנפש דרך הגוף, ולא ללכת רק בכיוון של פתרונות רפואיים, כי אם הנפש לא שלמה ולא טוב לה, אז לא יעזרו הרופאים הכי מומחים. ולא הכללתי אף אחת.

ולחדד נקודה שכבר כתבו כאן..הריון כ"כ כ"כ משפיע על החשק ולזכור את זה (וגם ממש להזכיר את זה לבעל) יכול קצת לנרמל ולהקל..

אולי אני טועה, אבל נשמע שלא היו לכם הרבה תקופות "נורמליות" (אולי בניגוד לקשרים הקודמים שהיה יותר זמן כזה של כיף?) בלי הריון/מניעה וכו.

לדעתי ממש חשוב שיהיו גם תקופות טובות על מנת לבנות את הקשר. גם אם זה אומר לחשוב על מניעה (לא הורמונלית, כי הורמונים יכולים מאוד להשפיע על מצב רוח וחשק) לזמן ארוך יותר...כשיש תקופה טובה שאפשר להיזכר בה זה מאוד מנרמל ומרגיע. אני כרגע כמה חודשים אחרי לידה וממש רואה איך הריון צובע אצלי הכל בשחור, מה שעזר לי זה להיזכר בתקופות טובות ולדעת שזה זמני..כמובן שהאתגרים אמיתיים וכואב ממש לקרוא, אבל אולי יש פה גם עניין שקשור לנתונים פיזיים שלא מאפשרים לכם להגיע למקום יותר טוב מהבחינה הזאת...

מבינה לגמרי את התחושות שלך..

תקחי בחשבון שהרבה תחושות מתעלמות בהריון. בתקופה הזו ההורמונים שלנו בשמיים והכל נראה קיצוני יותר.

את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט שאלו החיים שלך וחבל לשגות בדמיונות של  מה היה אם..

תשמחי שיש לילדים שלך אבא טוב ותשקיעי בזוגיות שלך. בדור שלנו זה לא מובן מאליו לראות זוגות נשואים שחיים יפה אחד עם השניה.

לצערי אני מכירה מקרוב משפחות שהתפרקו והסבל שלהם ושל הילדים ובני המשפחה המורחבת לא נתפס.

תצאי מדמיונות של מה היה אם ותשקיעי בזוגיות שלכם - רק את והילדים תרוויחו מזה!!!

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

מהבחינה הזאת..

אני הייתי ממשיכה לקחת ומפסיקה הדרגתי, נגיד יום כן יום לא.. 

ותיארה תופעות דומות אחרי התקן

בטח תדע לעזור לך

@פרח חדש 

אכן נשמע שיש לך מה שהיה לי

דלקת ברחם כתוצאה מההתקן.

צריך קוקטייל של אנטיביוטיקה כדי לטפל בזה כמו שצריך ולא חפיף כמו שעשו לי..

אני מזהירה אותך מראש שרוב הרופאים לא יתייחסו אליך ברצינות!

זה קרה לי פעמיים לצערי, אצל רופאות שונות

אין ברירה אלא לדרוש אנטיביוטיקה

אבקש מהרופאה מחר אנטביוטיקה מקווה שתתן

זה באמת מרגיש לי לא רגיל אף פעם לא היה לי ככה

ופעם השניה, לאחרונה

הדלקת לא טופלה כמו שצריך אלא מאוד בזלזול מצד הרופאה (היא אמרה לי מה את רוצה? אנטיביוטיקה? איזה? כמה ימים? אמרתי לה את הרופאה וצריכה להגיד ואז היא אומרת אבל את אומרת שיש לך דלקת.. אפילו לא טרחה לבדוק.. ) בקיצור אחרי טיפול חפיף ולא רציני הדלקת חזרה במלוא עוצמתה ואז הלכתי למוקד נשים כי כאב לי ממש ווהביאו לי טיפול רציני ב''ה מקווה שזה מאחורי

אז באמת מקווה בשבילך שתצליחי מהר לטפל בזה.

גם לי בפעם הראשונה והשניה לא היו כאבים נוראיים

אבל הרגשה מאוד לא נעימה ברחם ובשחלות

איזה זלזול עצוב לשמוע שזה מה שעברת

אני מקווה שהיא תיתן לי כי כן יש כאבים ודקירות

אני גם רוצה הריון

לא מצליחה בנתיים להיקלט

אולי זה מה שמפריע 🤷‍♀️

הבנתי מכמה חברות שכשהוציאו להן נתנו להן אנטביוטיקה ישר..מוזר שלא נתנו לי

רק לקחה משטח ופאפ

שהרופאה לא התייחסה באמת

היא אמרה שהכאבים האלה נורמליים וזה טבעי  לא מצביע על דלקת 

עשתה לי אולטרסאונד מהיר ואמרה שהכל בסדר ושאם כואב שאקח אדוויל

קבעתי תןר לרופאה אחרת 🤷‍♀️

עשו לי גם פאפ וגם משטח לדלקת ויצא תקין

ועברו כמה חודשים היא אומרת שהיא לא חושבת שמדובר בדלקת

היא ראתה גם גופיף צהוב אמרה שלפעמים זה עושה דקירות וכאבי מחזור

אין לי מושג באמת 

איך בודקים דלקת?

חוץ מזה שזאת לא דלקת רגילה

זאת דלקת באנדומטריום, ברירית הרחם

הרירית מודלקת

ובגלל שלפני המחזור הרירית בשיא העובי שלה אז יותר מורגש והריון לא נקלט בכזאת רירית

או שנקלט אבל לא מתפתח תקין..

ככה זה היה לי

אני מזה מקווה שזה לא התפספס

קבעתי לעוד רופאה מקווה שיתייחסו ברצינות

הזוי לי שהרופאה אמרה אם כואב תקחי אדוויל 🤦‍♀️ 

הדלקת לא יושבת בצוואר

אלא בתוך הרחם..

ובאמת כואב ההתייחסות של הרופאה

לצערי אני כבר לא סומכת על רופאים 

אולי אם הייתי הולכת לרופא פרטי ומשלמת אלפי שקלים הייתי מקבלת יחס מתאים

מבאס ברמות

מקווה באמת שרופאה הבאה תתיחס יפה

קראתי על זה קצת זה באמת נשמע שאולי יש לי

ואני מוטרדת עכשיו

היה לי התקן

אני יודעת שיש נשים שמפתחות בגלל זה דלקת (דלקת שקטה, זה לא תמיד משהו חריף) ואת רוצה לקבל טיפול אנטיביוטי אפילו בשביל החשש הקטן שיש לך את זה. 

יש לזה הגדרה ברפואה לא יודעת איך קוראים לסוג הדלקת הזאת

לא יודעת איך עושים את זה

אם צריך בשביל זה הרדמה או שזה פעולה פשוטה

אני מרגישה שיש ברפואת נשים חוסר מודעות נוראית על זה

שמים התקנים כאילו מחלקים סוכריות, (יכולות להיות עוד סיבות לזה אבל התקן הוא טריגר רציני)

בעיני זה זלזול חמור בגוף האישה

פשוט לפלוש לתוכו וככה למנוע הריון בלי לחשוב על מה שזה גורם מסביב..

הבטן שלי מלאה על זה אז אעצור כאן כי זה יהיה לא נעים 🤐