זה קשה לישוב שככ פספסת כל החיים, וגם שהמחשבות משתלטות מה היה אם....

הייתי מציעה, בקטנה בקטנה להתחיל ללמוד להשקיע בעצמך. לדעת שאת ראויה ,לעשות מה שעושה לך נעים. לתת לעצמך לזהות מה את מרגישה ולללכת עם זה . את גם מתארת חוסר חשק , גם עייפות מאוד גדולה וגם כאב... לדעתי אפשר לנסות לטפל , לאט לאט בכל דבר.... ( אפילו ברמת הלחליף גלולות להתקן, ואז גם המצב רוח פחות מושפע). מתייגת גם את @נגמרו לי השמות הצדיקה , שתתן כיוונים נוספים

מקווה להגיע להגיב כמה שמתאפשר ב"ה 🙏

קודם כל חיבוק גדול גדול!

עולים לי כאן 2 דברים מרכזיים

1. נשמע שהקושי האמיתי הוא לא באישות. הוא בכל הרגשות שמסביב. שהנקודה העיקרית היא ההשלמה והאהבה לחיים שלך. בעיניי, האישות הרבה פעמים היא מן "מראה מגדלת " לחיים הזוגיים באופן כללי, ולא אתגר שעומד כשלעצמו 

2. אהבה עצמית. לחזור לעצמך, למה עושה לך טוב, מה את רוצה. ואני הכי לא בן אדם של ניו אייג'. אבל נשמע שבאמת את קצת שוכחת את עצמך בשביל אחרים. וגם כאן, בשביל להיות נוכחים באישות ולהנות, קודם כל צריך להיות את. ולאהוב את זה. כי זה מקום בלי קליפות, פיזיות ונפשיות.

02 אלו ממש משתלבים וקשורים. לשמוח בעצמי, בפני שאני, לעשות את הבחירות הנכונות לי ומתוך כך לשמוח בחיים שלי.

ודרך אגב, בסוף ככה גם אפשר הרבה יותר לעזור לאחרים. יותר מאשר בכל מיני ויתורים ומחיקה עצמית שחוזרת בבומרנג.

ואת העבודה הזו אפשר להתחיל בכל שלב. וזה לא אומר לחזור אחורה בחיים, אלא מאיפה שאת ללכת קדימה ולמעלה

בהצלחה!

קראתי אותך ואת מהממת!

נשמע שאת עוברת אתגרים באמת קשים

שולחת לך חיבוק עם המון כוחות מקווה שאחרות ידעו לכוון

לא פשוט.

אני אדם שכלי, ב"ה החתונה לא היתה ממקום שכלי אבל החוויה הכללית של החיים אני מאוד מבינה. לי דוקא כן עזר כמה שנים אחרי החתונה ללכת לטיפול פסיכולוגי שאילת אותי לעבד גם ברמה הרגשית. חצי מההמלצות "הפרקטיות" שנפגעו אז לסוגיות לא מימשתי ובכל זאת זה הקרין אור חדש על הזוגיות.

אגב גם אצלי היה ערבוב של תסכול בעבודה, ועוד ועוד...

אני הייתי מתחילה בטיפול פסיכולוגי אישי, כמישהי שכלית אולי יקח הרבה יותר פגישות להתחיל להגיע לנפש אבל זו סביבה מוגנת שמאפשרת את זה. חשוב כל כך.

הקושי של עכשיו מציף דמיונות על הבחורים שכאילו פספסת. לא פיספסת. היו באותם ימים סיבות מצוינות שהחלטת לא להתחתן איתם. גם אם זה ההורים, גם אם זה הסבר אחר )וכנראה הרגש כן אמר משהו חכם...). אל תלכי לשם, תתרכזי בנפש והרגשות והלב שלך שכאן ועכשיו.

נשמע שיש לך הרבה עם מה לעבוד, את חכמה וזה מתגבר על הרגש אבל זה גם יאפשר לך להפיק מטיפול. ונשמע שגם ברמה הזוגיות לגמרי יש עם מה ומי לעבוד ואני מאמינה שעזרה חיצונית ממקום מוסמך המקצועי באמת יכול לעזור.

כמישהי שכלית הלכתי למי שהיתה זמינה בהשתתפות הקופה, לא היה לי חיבור מיוחד אליה אבל בפועל זה הספיק לי בשביל המקום שלי. ועזר לי מאוד מאוד באותה תקופה.

הצלחה רבה. רק לא להתייאש, נשמע שיש לך הרבה טוב בידיים שכרגע עטוף בחסימות. צריך תפילות רבות וקצת עזרה להסיר את החסימות ולהנות מהטוב

עברתי טיפולים כאלה בעצמי על נושאים אחרים עם נשות מקצוע שהיו מדוייקות לי

עשה לי המון טוב

(ולא האמנתי בזה לכתחילה, הלכתי בדיעבד כזה...)

חיבוק גדול

מקווה שיבוא יום ותהיי בהשלמה וסליחה פנימית עם עצמך של אז, עם הבחירות שהיו ועם עצמך של היום.

בהצלחה יקרה!

קשה ומתסכל שדברים לא עובדים כמו שרוצים

הבחירות שנבחרו בעבר אכן משפיעות על ההווה

אבל

גם בהווה יש בחירות

בכל רגע נתון בוחרים איך לחיות את החיים

אפשר לבחור לעשות שינוי ואפשר  להמשיך עם אותם נתונים

בעיות של כסף/ השקפת עולם/ חיי אישות/ כבוד

לא בהכרח קשורות לבחירה הראשונית

בכל זוגיות צצות בעיות כאלה ואחרות

מי שרוצה חיים טובים יותר צריך ללמוד ולמצוא את הדרך להשפיע על עצמו ועל הזוגיות לטובה

אני משפיעה

עושה כסף בעצמי

מאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב ולא לכפות השקפת עולם

מדברת בפתיחות וכנות על הרצונות והצרכים שלי

יצרתי סטנדרט של כבוד הדדי

יש כאן שני חלקים.

הבחירה והוויתורים השכליים שעשית בדרך - הם שלך ולא קשורים אליו.

וחיי האישות שלכם - שכמובן קשורים לשניכם.

נשמע שאת מביאה את כל המטענים שיש לך עליו ולמיטה, וכל תלונה שלו לא יכולה להתקבל כי גם ככה "התפשרת עליו" גם ככה "הקרבת בשבילו" אז איך הוא מעז?

זה מצב לא תקין לך ולו.

עם הבחירות שעשית תצטרכי להשלים ולקבל באמת. אי אפשר להזיז את הגלגל אחורה, ואני גם מאמינה שיש סיבה פסיכולוגית או רוחנית, שבחרת בו למרות הכל.

בנוגע לחיי מיטה - אין דבר כזה לרצות. פשוט אין.

אין לעשות משהו שהגוף שלך אומר לך לא.

זה הנזק הכי גדול שתוכלי לעשות לעצמך ולו.

אני חושבת שמיניות אחד של השני לא יכולה להיות בתלות מוחלטת בבן הזוג.

אני יודעת שביהדות אין אפשרות לבן הזוג לפרוק ללא אישה, אבל זה לא ענייני.

אין מצב שאעשה משהו בניגוד לרצון של הגוף שלי רק כדי שבעלי לא יכשל, אין מצב שבעלי רוטן או עצבני כי *אני* לא הייתי מוכנה.

איך הוא יממש את זה, זה שלו.

כמובן שיש תלות מסוימת ובריאה שהיא מניע טוב לחיזור.

אבל תלות שגורמת לכעס, אשמה - היא פשוט לא נכונה.

יש מקום לפרגן לבן הזוג אבל יש גבול דק בין

פרגון לריצוי.

בפרגון תרגישי גם הנאה מסוימת אפילו בהענקה ולא תצאי עם תחושה רעה שטוב שנגמר.

וממליצה מאוד ללכת לטיפול - אישי ואז זוגי.

לצמד המילים צריך-עושים.

זה חוזר אצלנו הרבה בטיפול הזוגי, מהצד שלי (לא מבחינה זוגית אבל מכל יתר הבחינות).

ככה גדלתי אי שם בשנות ה 90... ההורים עבדו קשה ולא היה הרבה שיח רגשי או לדבר על רגשות או בכללי לשאול איך היה היום? כי שוב היו להורים של רובנו אני חושבת חיים קשים בפרנסה.

וזה משפיע.. כי זה היה ההלך רוח בשנים שגדלנו.

אז חיבוק קודם כל.

וממש מחזקת אותך לדבר עם מישהו בחיים האמיתיים, אין סיבה לסבול...  אין סיבה להדחיק את כל קשת הרגשות  לא אכזבה, לא כעס, לא צער מותר לך להרגיש הכל

להפך כמה שמנסים להדחיק זה רק יותר צף

זה באמת מהניסיון שלי

לא גנבת ולא לקחת לאף אחד, לקחת החלטות שאני בטוחה שבמידה מסוימת הרגשת שהיו נכונות .. וגם אם את מפקפקת ומותר לך לפקפק, זה הזמן לעצור ולבחון ולנוח דקה ולא להתקדם כל עוד את מרגישה שמשהו לא בסדר!

מחזקת אותך !

תחבקי את עצמך, מותר לך להתבאס, להתחרט אבל לשקוע שם לא יועיל לך כעת..

להלקות את עצמך ולהגיד למה עשיתי בעבר הרחוק כך או אחרת, לא יקדם אותך למקום טוב יותר.

אם זה משהו שהוא אופציה מבחינתך כדאי לך לעשות עבודה עצמית עם עצמך על בחירות והחלטות בחיים, ע"י טיפול אישי.

וגם מהבחינה הזוגית לעניות דעתי וזו רק דעתי הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להתקדם הוא קודם לקבל אותו בתור בעלך ולהשלים עם זה לא רק במוח אלא בעיקר בלב. ומכאן הדרך להמשיך הלאה ולעשות טיפול זוגי תהיה קלה יותר, קשה מאוד לתקן משהו כשיש לנו התנגדות פנימית עצומה אליו.

מאחלת לך שתצליחי לבחור את הבחירות הנכונות תמיד ואת הכוח לעמוד מאחוריהן, ושבעז"ה תזכו לעלות על הגל ולהגיע לאהבה והנאה❤️

אם מתאים לך תקחי ואם לא פשוט תתעלמי.

בא לי להגיד לך - מותר להתחרט. מותר לשנות.

נכון זה החלטות שלך, ואת עשית אותן. אבל זה לא אומר שאת צריכה להעניש את עצמך עד 120. לפעמים טועים, לפעמים הטעויות גדולות, ומותר לחזור בך מדברים.

כתבת שאין לך רצון להרוס להם את החיים, אבל יקרה, גם אם תבחרי להתגרש כי תביני שהנישואים לא מתאימים לך - את לא הורסת להם את החיים. הם ימשיכו לחיות חיים טובים ומלאים, ויתמודדו עם אתגר מסוים בתוכם.

והאמת? הם כבר מתמודדים עם אתגר. הויכוחים והמרחק ביניכם לא שקופים להם. גם אם תחליטי להישאר זה לא יהרוס להם את החיים, פשוט יהיו להם התמודדויות אחרות. ממש כמו לכל אדם בעולם.

נשמע שאת מתחילה להכיל את העובדה שיש לך גם רצונות, ולא רק החלטות שכליות, וזה קשה לקבל את זה כי קשה לראות אחורה את כל הדברים שבהם התעלמת מהרצון שלך. תקבלי את זה, זה גם בסדר להצטער, אבל תנסי שהצער והחרטה יניעו אותך לשינוי - לקבל טיפול, לקבל החלטות - קלות או קשות, להתחיל לעצב את החיים שלך בצורה שהיית *רוצה* שיראו. בלי חרטה, בלי בושה מאחרים, פשוט מה שנכון לך.

כל החלטה בחיים היא צומת, וכשמקבלים החלטה, נפתח נתיב אחד בצומת והאחרים נחסמים. החיים לא יראו כמו שהם היו יכולים להראות - וזה משהו שממש חשוב לקבל. אבל התוך הסיטואציה הנוכחית אפשר לחשוב איך היית רוצה שיראו מתוך האפשרויות שקיימות עכשיו.

אי אפשר לשנות את העבר, אבל ממש אפשר לשנות את ההווה ולעצב את העתיד.  

1. מה שהיה היה. גם אם השם עצם לך את העיניים כדי שתגיעי לאיפה שאת נמצאת היום, את כבר פה. המצב הוא נתון. הבחירה נעשתה. מפה אפשר לשנות ולהתקדם.

בא לך הסבה? לכי על זה

בא לך לעשות שינוי בזוגיות? מעולה. גם לזה יש פתרון וזה מוביל אותי ל2

2. את עדיין בעומק הריצוי לדעתי.

מצד אחד את נורא כואבת על מה שהיה. את כאילו מודעת לזה שאת יכולה לבחור היום, שזו התקדמות, ובגלל זה גם הכאב אולי, כי למה זה לא קרה קודם .? אבל מצד שני לא באמת בוחרת.

במה הדברים אמורים? לא מקיימים יחסים כשסובלים מזה ולא רוצים. פשוט לא. לדעתי גם הכאב הזה הוא התנגדות של הגוף לזה שאת עושה משהו שאת לא רוצה.

זה הזמן לבחור בחיים טובים יותר

קשה לך עם מערכת היחסים עם בעלך? תפתחי את זה ותנכיחי. זה שהוא אומר שזה לא ככה או לא יודעת מה, רק את יודעת מה את מרגישה ורוצה ולקבור את זה לא יעזור לך.

צריך לפתוח את הפצעים האלה ולנקז מוגלה. לגעת בדברים המכוערים והפוות נעימים שעומדים ביניכם ולנקות את השטח כדי להירפא

דווקא עכשיו הרגש שלך זועק לך שתשימי לב אליו. אל תתעלמי. זה לא יעבור.

חושבת שכדאי לבעלך לבקש הדרכה מרב מה לעשות כשלאישה כואב במהלך קיום היחסים.

אכתוב במפורש, לדעתי ברור שאם כל פעם יש חדירה, והיא כואבת וצריך לעשות תרגילים רק למען המטרה ש'לא יכאב', זה לא יכול להיות כיף לאשה. ברור שלא תרצי מעצמך ושהסיבה היחידה שתסכימי לשתף פעולה היא כדי שבעלך 'לא יהיה מסכן' וזה לא נכון ופוגע ומדרדר עוד יותר את המצב (מה בעצם בעלך חושב כשהוא מבקש שתהיי יותר פעילה? הוא לא מבין שאם זה כואב זה לא כיף?)

אישות לא חייבת לכלול חדירה.

כשכואב אז בכלל.

אם הבעיה היא רק הכאב ויש סה"כ אהבה ורצון, אז מתחברים ללא חדירה. בצורה שכייפית לשני בני הזוג.

וכן, יש דעות שזה סבבה הלכתית. כי זה עם אשתו (ההגעה לפורקן)

השאלה אם לפותחת יש רצון לזה, או שגם מזה תהיה לה רתיעה. בכל מקרה, זה הופך את הקושי לרגשי, במקום גם רגשי וגם פיזי

שזה שפיכה בפתח הנרתיק בלי חדירה

אפשר להכנס להריון ככה, לתשומת לב מי שמאמצת את הרעיון

ומומלץ לנשים עם וגיניזמוס

ממליצה לפנות למדריכה לחיי אישות לקבל הדרכה פרקטית איך לבצע

את ממש נותנת לנו הצצה לכל נפתולי מחשבותייך.

אני כן חושבת שכאן הראש שלך מהתל בך/חושב כנגדך.

יש מצב שבגלל שאת נוטה לאידאליזם, את גם צובעת את הבחור שרצית (ושוויתרת עליו בסוף) בצבעים זוהרים ואידיליים?

כביכול אתו הכל היה מושלם, היית מסודרת והלב היה במקום הנכון? כביכול אתו לא היו לך התמודדויות, או שההתמודדויות היו קטנות בהרבה?

המוח נושא אותנו למחשבות מעבר למציאות, מעבר להווה,

לוקח אותנו לכל מיני תסבוכות שלא קיימות באמת,

ועל הדרך גם מסבך אותנו בקונפליקטים פנימיים מתוך הסרט שהןא מראה לנו (זה שלמשל את אוכלת את עצמך שאת חושב על ההוא)

הרגש הוא מיידי, הוא כאן ועכשיו, ולכן הוא גם הרבה יותר מפחיד. הוא חסר שליטה.

אולי תתני לעצמך דרור למה שאת מרגישה באמת בזמן הווה?

אולי תגידי לבעלך שאת מרגישה במלכוד, כי כרגע את בהריון ועם 0 חשק?

תני לו הצצה לעולם הפנימי שלך, ואולי גם תבטאי את העולם הפנימי על הכתב/בעל פה.

אני לא באמת חושבת שמי שהתחתנה מהלב אין לה התמודדויות. וודאי שיש. ואני לא בטוחה שזה משנה מה היה שם בעבר.יןתר משנה איל אנחנו מקלים על המצוקה בהווה, ואיך אנחנו חיים כמה שיוצר בהרמוניה עם מה שיש לנו.

אז נראה לי שדווקא הראש שלך מביא אותך למחשבות שגורמות לך לבטל את הטוב שיש לך בהווה. אני מאוד מכירה את זה מעצמי ויכולה להזדהות איתך. העיקר הוא לא לייחס משמעות רבה מדיי למחשבות האלו.  

כ"כ הרבה כאב

כ"כ הרבה תסכול

כ"כ הרבה בילבול

כ"כ הרבה נושאים

רוצה רגע לקחת יחד איתך ממש נשימה עמוקה 

קודם כל לנשום

ואחרי הנשימה הזו

לנסות ממש להחזיר קצת אוויר לא רק לריאות אלא גם ללב, לראש, לחיים. ב"ה.

נשמע שיש הרבה בלאגן בראש ובלב שלך יקרה. 

ממש נדבך על גבי נדבך שנמשך במשך שנים של עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו

ואני חושבת שקודם כל חשוב לעשות שנייה סדר בדברים.

לראות שנייה בצורה מסודרת מול מה בעצם אנחנו מתמודדים

למפות

להגדיר

לדייק

ואז ב"ה לטפל דבר דבר לעומק ובצורה נכונה ומקדמת ב"ה.

כי דברים שהם לא סגורים - הם ממש זללני אנרגיה.

אם יש לנו מחשבה על גבי מחשבה על גבי מחשבה, כמו לופ אינסופי כזה של מחשבות או רגשות,

והכל בבליל מבולבל בלי התחלה ואמצע וסוף,

אלא כל דבר נכנס בתוך השני, 

יש דברים עם התחלה בלבד, יש דברים עם התחלה ואמצע, יש דברים כמעט עם סוף אבל עדיין לא - 

כל זה לוקח מאיתנו וממש זולל מאיתנו המון המון אנרגיה!

וצריך רגע לעשות *סגירה* לדברים.

כל דבר ודבר לעשות לו סגירה נכונה.

הסגירה נותנת רוגע

יש התחלה ואמצע וסוף לכל מחשבה. לכל רגש. לכל חוויה.

יש עיבוד של הדברים.

הם תחומים.

הם ידועים.

הם בהירים.

ונשמע שלעשות סגירות כאלו בכל מה שכתבת יכול לעזור מאוד ב"ה.

כמובן שהדרך הכי מטיבה בעיניי היא רק בעולם האמיתי, מול איש מקצוע שאת סומכת עליו, שיכול לשמוע אותך עד הסוף, שיכול להגיד לך הכל עד הסוף,

שיכול תוך כדי הדיאלוג ותוך כדי תנועה לשמוע עוד ועוד דיוקים ודברים חשובים שחשוב לשים עליהם את הדעת,

שיכול ללוות אותך, לעטוף אותך, ללכת איתך יד ביד,

לתת לך שם לכל דבר ודבר כלים, ותובנות, ואמפתיה, ובעיקר לב.

וצעד צעד להתקדם אל עבר השלווה והרווחה הנפשית בכל תחום ותחום ב"ה.

אל תוותרי על זה יקרה, זה מגיע לך. מגיעים לך חיים טובים ומאושרים! איכות חיים. רוגע ושמחה ואהבה בלב.

וממש ממליצה בחום להיות מלווה כך בעולם האמיתי. עם ראיית התמונה הרחבה, עם דיוק ורגישות אלייך ספציפית ובצורה הייחודית לך, ועם כל מה שהזכרתי קודם.

בצורה מאוד ראשונית ו"על קצה המזלג" מה שנקרא, אנסה להעביר לנקודות שעולות לי שכדאי מאוד לעשות להן סגירה טובה כנ"ל:

1. החיים הנוכחיים - ההווה - להתבונן גם שם יותר לעומק. לחיי היומיום, לחיי המשפחה, הזוגיות, הילדים הקיימים, ההריון הנוכחי, ההרגשה העצמית שלך מול עצמך וכן הלאה.

ממש להעמיק שם כי אדם הוא מכלול של כל הרבדים שלו. האמא שאת, העובדת שאת, החברה שאת, הרעיה שאת, האישה שאת, הבת שאת, הכל שאת - הכל הכל קשור להכל וחשוב לראות מי זו את היקרה ולדייק את המענה בצורה הכי נכונה *לך*. ולקחת בחשבון את מכלול הנתונים שלך בכל תחומי החיים.

2. הבחירות שנעשו בעבר - להעמיק גם בהן. ולעשות להן *סגירה*. סגירה טובה ונכונה. זה תהליך מאוד חשוב בעיניי, ובהחלט אפשרי ומקדם ב"ה.

ללכת בחירה בחירה, להעמיק בה, לצעוד בה את הדרך שצריך, ולהגיע לסגירה ורווחה.

לקחת בחשבון בסעיף זה גם את הדפוס שהכרת רוב חייך של הובלת השכל,

גם את הדפוס המשתנה בתקופה האחרונה של הובלת הרגש, 

גם את התפיסות או האמונות על דברים שקרו ועל החיים בכלל,

גם את כל המטענים שקיימים שם גם באותן השנים וגם בילדות בכלל,

גם עיבוד חרטה או בילבול על דרך שהולכים בה, בחירות שבוחרים, דרך הבחירה עצמה,

גם חיזוק המקום של הרצון מול הריצוי וה"צריך",

גם התבוננות, בירור וצמיחה על המקום של ההורים בחייך, בבחירות שלך, בהתערבות ובמינון שם, וכן הלאה עוד מפתחות שיכולים להיות קיימים שם,

גם התבוננות עומק לגבי אם ומה את יכולה לעשות *היום* עם אהבתך לתפירה, לשזירת פרחים, לעיצוב פנים, ללימודי פסיכולוגיה, ואיפה אפשר כן להוציא לידי ביטוי חוזקות ואהבות ותשוקות וכשרונות שיש לך בחיים, כן, גם עכשיו בהווה. ואיך עושים זאת צעד צעד.

3. לעשות עיבוד, ליבון, עומק וסגירה במיוחד לגבי שתי הבחירות שהזכרת עם שני בני הזוג הקודמים, כל אחד בפני עצמו. זה תהליך מאוד חשוב בעיניי בפני עצמו.

לשחרר שם תקיעות, להתקדם בצורה אמיתית ומבפנים הלאה, ולעבור שם את הדרך שצריך לעבור כדי שהלב יהיה בשלמות.  (כאמור חשוב שכל הדברים הללו ייעשו בצורה נכונה, מותאמת ומדויקת לך בעולם האמיתי ע"י איש מקצוע). 

בעזרת ה' את יכולה ואת תצליחי גם בכך! 

4. בהמשך לסעיף ג', (אני קוראת את ההודעה שלך מילה ומילה ועוברת לפי הסדר אז רואה כעת עוד נקודה שעולה), לגבי הבחור השני -

לא במקום עיבוד מעמיק ושלם כמובן אלא שוב רק על קצה המזלג לומר מה שעולה לי בצורה ראשונית -

כתבת שהכרת אותו כבחור עם לשון חלקלקה

וכבחור שנמצא במקום אחר ממך מבחינה רוחנית

שלא רצית לזרוק לפח את המקום הרוחני שלך

שפחדת שתיפלי "בפח" שלו

שהוא לא הדמות שרצית בראש שלך

שהשכל אמר לך שהוא לא מתאים לך ברמה הרוחנית וגם בשאיפות.

אז אם תביטי רגע אפילו רק ברשימה הזו (וחשוב מאוד כשעושים סגירה שלמה להעלות לפרטי פרטים גם את הכל, שברור שלא ניתן כך בהודעה בפורום) - את תראי שהיו סיבות מוצקות לבחירה שלך. כלומר היא לא הייתה "באוויר" ובלי בסיס וקרקע. וחשוב אפילו להעמיק שורה שורה ועוד מה שיעלה אצלך כדי לבחון זאת. זה חשוב בדרך לאותה סגירה.

אז כעת הגדרת "ויתרתי" (על מה שלא), אבל בעצם תוכלי גם להגדיר "בחרתי" (על מה שכן). והמה שכן קיים כאן. נכון, יש גם מה שלא, וצריך גם בו להגיע לסגירה טובה, אבל לעבור דרך אמיתית שם בעיבוד הזה.

כולל כלים משמעותיים לכך ולחיים עצמם שיעזרו בזה.

5. אחת הנקודות הכי מהותיות - לעבוד על הקשר שלך עם בעלך. בכאן ועכשיו. הזוגיות שלך. הנישואים שלכם.

ושם בעיניי יש המון המון המון אוצרות ואפשרויות שצלילה לתוכם בצורה  נכונה יכולה ממש להביא לטוב גדול בעזרת ה'!

וגם שם, בתור נקודה ראשונית שעולה חשוב להביט במילותייך שלך שענית לעצמך על הבחירה דווקא בו -

הוא מוצא חן בעינייך - כן

יש לנו שאיפות דומות - כן

יש לו תורה - כן

יש לו יראת שמיים - כן

וגם בהווה - שהוא אבא טוב - כן

שהוא חרוץ - כן

שהוא זריז - כן

שהילדים אוהבים אותו - כן

שהוא מאופק - כן

שהוא סבלני - כן

כלומר גם כאן לכן כן היה בסיס. וצריך להעמיק בו.

ואז במה שלא.

או במה שעדיין לא.

וליצור גם שם סגירה שלמה.

ולא להתעלם או להדחיק את מה שלא - אלא לעשות שם עבודה ולהחזיר שליטה במה שכן אפשר. ואפשר הרבה ב"ה. עם ידיעה שיש בידיים שלנו כוח עצום, באמת עצום, לפעול בצורה אקטיבית ולשנות גם בהווה ולשדרג ולהעצים עוד ועוד את הזוגיות שלנו, את האהבה שלנו, את התשוקה שלנו, את הביחד שלנו.

6. ההורים שלו - עוד נקודה מרכזית שמשפיעה עד היום.

חשוב לעשות עיבוד נכון גם למה שחווית בתוך כל ההכנות לחתונה, נשמע שיש שם המון כאב,

וכמובן גם בהווה - לראות מה ואיך לעשות עם השתלטנות מצד חמותך ומה ואיך לעשות עם ההתנהגות של הוריו ומה ואיך להגיע לאיזונים נכונים לכם כיחידים וכמשפחה שזה לא יבוא לעולם על חשבונכם ושלא תיפגעו.

ולהעמיק ולתת מקום גם לכל מה שמתחולל בך בכלל בפן הזה של המשפחתיות,

של הרצון במשפחה שמקבלת אותך, מחבקת אותך, מכבדת אותך, אוהבת אותך,

ומה זה כשאין את זה, ולא רק שאין אלא יש רק דרישות,

ובכלל העמקה, החזקה, ליווי וכלים שם בכל הנושא הזה של המשפחה יכולים לתת הרבה אור ב"ה.

7. הפן הכלכלי בהווה - ולראות מה ואיך ואם אפשר גם שם להגיע לביטחון כלכלי ורווחה.

ואיך זה משפיע על הזוגיות, ואיך גם שם אפשר לגדול בכל המובנים.

וכנ"ל גם לגבי לימוד התורה של בעלך כיום - גם שם עבודת עומק טובה זוגית ואישית יכולה לקדם מאוד ב"ה.

8. גם המקום שלך מול הקב"ה שבסוף דברייך כתבת משפט "וכואב לי. שוויתרי למען ה' ובסוף נשארתי בלי כלום." - גם שם להגיע לריפוי וחמימות בלב באמונה שלמה שהקב"ה אוהב אותך כ"כ ואיתך כל הזמן ובידו הכל הכל, כל השפע, והדרך שלך לקבלת כל השפע רק באמצע ועוד לא הגיעה לסיומה, ובדרך הזו יש עליות וירידות וגם המון מכשולים וקשיים, אבל את ממשיכה ללכת בה, בדרך, וממשיכה לאסוף בדרך עוד ועוד תובנות וכלים יקרים, עוד ועוד מפתחות לאושר שלך. את כבר השגת מפתח חשוב בדרך שלך של בחירה, של רצון, של שאיפה לחיים מלאים ושלמים ולא "ליד" או "חצי" או "בערך", של שאיפה וכמיהה לעומק ומשמעות ואמת וחיבור אמיתי ולא של זיוף, של חיבור לעצמך, לאני הפנימי שלך, לרצון שלך ולא לריצוי, חיבור לרגש ולא רק לשכל, חיבור לכל המכלול המדהים שנקרא - את!

תמשיכי יקרה ללכת בדרך הזו

תמשיכי למצוא עוד אוצרות בה

את לא לבד

זוכרת את ה"אף פעם" הזה? - אז את אף פעם אף פעם לא לבד!

ואת תגיעי

ותזכי לאושר שלם שלם ומתוק מתוק ב"ה!!!

9. עוד מילה משמעותית ביותר - הבחירה.

איך להיות בבחירה היום. בהווה.

וכל יום ויום בפני עצמו לבחור

לבחור בחיים

לבחור בטוב

כן לחזק את עצמך גם לגבי בחירות שנעשו בעבר, כן לקבל גם שם אוויר, ותיקוף, וסגירה, וכלים, ועומק, ושלווה ורווחה,

כן לחזק אותך גם בהווה אל מול הבחירות שלא נלקחו,

וכן בעיקר לחזק אותך מול הבחירות בהווה. בכל יום ביומו.

10. הנקודה של חיי האישות שהיא גם נקודה מאוד מרכזית ומהותית - בעיקר כי היא בהווה ובכאן ועכשיו ממשיכה להיות נוכחת בעוצמה גדולה. זה ממש בתוך החיים ובתוך היומיום ומשפיע מאוד מאוד על הכל.

חשוב להעמיק בתוכה ממש על הכל

על החתונה

על הכניסה להריון בסמוך אליה

על הזמנים הטובים

על האמירה של בעלך ש"אף פעם לא" ולבחון מה גרם לו לומר זאת, ובעיקר איך לצאת ולהתקדם ולעלות מזה,

על ההבנה של כל אחד מכם במקום הזה,

מה קורה לך שם, מה קורה לו שם,

על הניראות שכל אחד מכם מבקש שם,

על הכאב שיש לכל אחד מכם שם,

על הרצונות והצרכים והחלומות שלכם שם,

על המטענים שלכם שם,

על הזמנים של ההריון,

ושל הלידה,

ושל ההנקה,

ושל הגלולות,

ובכלל על אמצעי מניעה, יתרונות וחסרונות, אפשרויות ואי-אפשרויות, בחירות ואי-בחירות, שליטה ואי-שליטה,

על חשק ועל חוסר חשק, 

על מחסומים לחשק, ואיך להסיר אותם,

על פערים,

על מה עושים עם הפערים,

על איך מצמצמים את הפערים,

על התפיסות שיש לכל אחד מאיתנו שם, על "גבר" ועל "אישה" ומה כל אחד "אמור" שם, והאם התפיסות מקדמות או נכונות או להיפך, ואיך להתקדם ולגדול גם ודווקא משם,

על לימוד איך עובד בכלל מנגנון המיניות אצל אישה, ואיך אצל גבר, והשוני ביניהם (לעומק, ולא, לא מלמדים אף אחד מאיתנו לא מיניות ולא זוגיות ולא הורות וזה בהחלט תורה היא ולימוד היא צריכה וחשוב מאוד ללמוד את זה נכון ומסודר, אמיתי ומקדם),

על הדברים שמרכיבים מיניות בריאה וחזקה, על איך לחזק אותה עוד יותר,

ועל כל הלימוד הזה בכללי של חיי האישות שהוא לימוד בפני עצמו.

ועל ה*רצון*

שזו אולי המילה הכי חשובה כאן בכל ההודעה הזו,

על איך להתחבר לרצון היקר הזה,

על איך לצאת מהריצוי הכה מרחיק הזה,

כל ה*כאב*, עוד מילה סופר חשובה כאן -

על למה בכלל כואב,

על מה אפשר לעשות עם הכאב,

על להקשיב לכאב, לשמוע אותו, לראות אותו, לתת לו פה וניראות,

על לפתור מהשורש אותו,

על מה עושים בינתיים אם כואב,

על מה קורה לגוף כאשר יש לו חוויות של כאב, איך הוא מגיב, מה הוא צריך שם ועוד,

על איך ליצור מציאות בה אין כאב כלל, לא חד פעמית אלא כדרך רציפה,

על איך להבין את עצמינו שנינו עוד יותר אל מול הכאב הזה שם - מה אני מרגישה שם ומה בעלי מרגיש שם, ומה הלופ הזה שאנחנו נכנסים אליו בלי לדעת ובעיקר איך לצאת מהלופ הזה,

על החוויות שנצרבות,

על עלבון, על חוסר אונים,

על רעשי רקע או דברים שמפריעים,

על העייפות, על הזמנים ומרחב האיפשור ועצם המרחב,

על מציאת עוגנים במציאות עצמה ובלו"ז עצמו כדי להתגבר על כל המכשולים בצורה מובנית ונכונה לשניכם,

על ציפיות ואכזבות, 

על פגיעות, על הפעלה שלנו אחד את השני בלי כוונה,

על מנגנוני הגנה שמופעלים אצל שנינו,

על כמה אולי חשוב לו להרגיש אהוב ורצוי ועד כמה הוא כנראה לא מרגיש כך, גם ואולי במיוחד בתחום הזה,

על כמה את לא אשמה בשום דבר ולא "לא בסדר" או "פגומה" חלילה, 

ועל כמה את אולי מרגישה נדחקת, אשמה, לא בסדר (בינך לבין עצמך קודם כל),

על איך לצאת מהמקומות האלה ולגדול,

על איך  לשמוע את השורש החיובי שקורא לנו שם וכמה וחפץ בחיים שלמים ומלאים וטובים בשלמות,

על איך לקחת דווקא את כל הדברים הללו ולהגיע לצמיחה עוד יותר גדולה ועוד יותר עמוקה!

ושוב - הכל הכל אפשרי בעזרת ה'!

וודאי שכל סעיף בכל ההודעה בכלל וכל שורה כאן בסעיף הזה בפרט חשובים להעמקה ולימוד בפני עצמם, מה שלא ניתן לעשות דרך הפורום כאמור.

וכמובן שיש עוד הרבה מאוד שלא נכתב כאן שצריך לדעת ולראות ולהבין כדי לראות את אותו מכלול של חייך כולם, את אותה התמונה השלמה.

מתפללת איתך (עוצרת רגע לומר פרק תהילים ולהתפלל עלייך) ומחזקת אותך להאמין בך, להאמין בטוב, להאמין ביכולת השינוי, השיפור, הצמיחה, הגדילה,

להאמין בכוחות החיים,

להאמין בבחירה,

להאמין בכוחות הקיימים

ולפעול למען האושר שלך ולהצליח בגדול!

בעזרת ה' שתראי המון המון ברכה והצלחה יקרה,

שתזכי לישועה שלמה בכל תחום ותחום בשלמות, בגלוי, בחסד ובמתיקות גדולה ב"ה 🙏❤️

הודעה שכתבתי בפורום לא מזמן, שממש קשורה במיוחד למה שכתבתי לך בשתי השורות האחרונות בסעיף 2,

כאן:

ואולי הכל כבר אבוד? - הריון ולידה

- ושוב תודה על התיוג @שמעונה יקרה 🙏

ממש חיממת לי את הלב יקרה ❤️

הרבה פעמים אני שומרת את דברייך לקרוא אותם בהמשך

תודה שכתבת יקרה, שמחה מאוד לשמוע ❤️

איזה שיתוף אמיץ.

אני רק להגיד

1. שהריונות, לידות וילדים קטנים ותלותיים הם מכבי חשק מאוד מאוד, גם בלי כל הרקע שנתת. גם אישה שבחרה את בעלה מהלב והיתה בינהם משיכה גדולה יכולה למצוא את עצמה בקלות במצב שאת מתארת, זה כל כך נורמלי עם עומס המשימות והעייפות...

2. בתור התחלה קטנה, מציעה ממש שתמצאי משהו שאת יכולה להתמלא ממנו (מסוג חוג בנושא שאת אוהבת, שיעורי תורה, טיולים בנוף יפה וכד') כי כרגע את בתקופה שאין בבית משהו שממלא אותך ורק שואב את האנרגיות שלך עד תום. תלכי לפחות הפעם הזו עם הלב שלך, תבחרי בו מרצון, זו תהיה בעזרת ה' התחלה לשינוי מבורך אם תלכי עם העצות הטובות שכתבו לך פה והתחברת אליהן.

חיבוק, העבודה על השינוי יכולה להיות קשה, מייסרת לפעמים, אבל בסופו של דבר זה ינקה כל כך הרבה משקעים ויפנה לך מקום לפעולות טובות שאת *רוצה* בהן ולא רק יודעת בשכל שככה טוב.

קודם כל לגבי החוסר חשק בתקופת ההריון והנקה- כל כך מזדהה איתך אמאלההה

המקום יבש בטירוף, כואב, ואין ברירה אלא לשתף פעולה עם הרצונות של הבעל.

לגבי הבחור הקודם- הכל לטובה, באמת. זה לא רק קלישאה  , אין לדעת מה ה' חסך לך בזה שאת לא התחתנת איתו בסוף..

לכי תדעי, אולי בשלב מסויים היית מרגישה נחותה כי כביכול הוא אמיד כלכלית? או אולי השילוב של שניכם היה בעייתי ולא הייתם מצליחים להביא ילדים משלכם?

או מלא דברים שהיו אולי יכולים להיות.

כנראה הבעל הנוכחי הוא הכי טוב לך, ואולי באמת זה רק כדי שתראי את ההשלכות של להיות רק שכלתנית ושתוכלי להעביר את זה הלאה 

לא מתוך מקום של תוכחה, חלילה

כן חשוב לי לכתוב כדי שהפותחת תדע שזה ממש לא תקין

כתבת:

ואין ברירה אלא לשתף פעולה עם הרצונות של הבעל.

ואני רק - בבקשה שאף אחת לא תעשה דבר כזה!

האישה לא אמורה לספק בסבל את הצרכים של בעלה

הבעל לא אמור לעשות את זה כשהאישה לא נהנית

פשוט לא!

זה רק יחמיר את הבעיה, האזור ולאחר מכן כל הגוף יתכווץ בכל פעם שהאיש מתקרב

מתנגדת נחרצות.

כמובן שאת יכולה לחשוב אחרת, זה בסדר

לי היה קשה קצת לקרוא את זה.

שבת שלום. 

וגם אם בוחרים לקיים יחסים כי זה חשוב *לשנינו* גם אם החשק לא בשמיים, יש דרכים לעורר את החשק..

ממליצה מאד על הספר פשוט לרצות של מיכל פרינס.

כתבת מדויק.

כאב לי לקרא ....

ולפותחת - כמו שכבר כתבו, אם הכאב רק בחדירה יש פתרונות הלכתיים את יכולה להתיעץ אם רב או מכון פועה האנונימיות

יש מה לעשות עם יובש וכאב-

ליובש אפשר לשים ג'ל סיכה בכמויות גדולות על כמה שיותר שטח רלוונטי

לכאבים לרוב עוזר משחה הורמונלית ו/או פיזיותרפיה 

לפני משחה או פיזיו צריך לאבחן במדויק את הבעיה.

לא סותרת אותך, פשוט מוסיפה, כמי שסבלה מכאבים תקופה ועברתי בין כמה רופאים שהעלו השערות שונות וניסו כמה טיפולים, רק כשעלו על הבעיה המדויקת היא נפתרה, כלומר משחה ופיזיו זה לא פתרון גנרי שיעזור בכל מקרה

התחתנת מאהבה? את אוהבת את בעלך?

אני חושבת שטיפול זוגי ואולי גם מיני יוכל לעזור. וכמובן חיבוק גדול. נשמע ממש מתסכל לחיות כל החיים במחשבות מה היה קורה אילו.. 

מאוד כואב לקרוא אותך. אולי יעזור לך קצת לדעת שהרבה זוגות מסתבכים עם חיי האישיות בתקופת הריונות ולידות... אנחנו התחתנו מאהבה ולמרות זאת היו לנו תקופות מאוד מאוד מורכבות עם חיי אישות, וממש תיאורים כמו שאת מתארת, עייפות חוסר חשק, ושהוא מכיל ומבין עד שכבר קשה לו, ונפגע, ומריבות, המון סיטואציות כאלה.

ממליצה על עזרה מקצועית, ובנתיים- אחרי הלידה מניעה לתקופה ארוכה, עדיף מניעה לא הורמונלית, שתתן זמן להחלים, לטפל בדברים, להרגיש יותר בטוב.

ובנתיים- להתייעץ עם מכון פועה או נשמת, יש היתרים שיכולים ממש לעזור שכן תהיה אינטימיות גם במצב כזה

שהרבה כתבו כאן על כל מיני פתרונות לכאבים, שייתכן ויוכלו לעזור.

אבל נקודה משמעותית בנושא הזה זה שכאבים בתחום האישות הם הרבה פעמים ממקור רגשי רק או בנוסף למקום הפיזי. וכשטוב, ונהנים ואוהבים אז הכאבים לפעמים פוחתים ואפילו נעלמים.

ובסוף, לענ"ד זה הכיוון הכי משמעותי שבעיני צריך קודם כל לנסות אותו לפני או במקביל לכל מיני שיטות טכניות להפחתת כאבים אבל בטח לא להשאיר את זה לסוף. כי זה ממש נשמע שהנפש מדברת דרך הגוף, ושווה להקשיב לה.

בתור מישהי שהתמודדה עם זה זה האמירה הכי קשה

כי אז גם הבעל כביכול מאשים אותך

זה לא שיש לך בעיה זה שאת לא מספיק רוצה/אוהבת/ווטאבר.

וכן, כל כך קל לטפל יחסית בבעיה פיזית

ולאבחן אותה

ולהתמודד איתה גם אישית וגם זוגית

שחשוב להתיחס לגוף!

ואם הנפש בחרה לגבר דרך הגוף- אז לתת כבוד למה שהיא בחרה להוציא דרכו זה לאו דוקא ללכת לפיסכולוג אלא להאט. 

כן מאד קה לי שכשיש יובש אומרים אה אז שימו חומר סיכה.

כי בפירוש זה לפעמים ענין ש זמן והשתאות וגירוי והגוף אמור להפריש באופן טבעי סיכוך. רק שזה אל תמיד קורה בהנקה/הריון ואז צריך תוספת.

אבל לגמרי בשהירות עם האמירה הזו

והשתדלתי לדייק בדברי.

וגם במקרים שהמקור הוא נפשי זה לא אומר שזה אשמת האשה (אם כבר להפך...) וגם לא שהבעיה לא אמיתית.

והכי הכי לתת לה כבוד! ולנסות לבוא מכמה כיוונים.

פשוט מהדברים של הפותחת ממש צועק שיש כאן קשר הדוק לנפש, וחשוב בעיניי להקשיב לנפש דרך הגוף, ולא ללכת רק בכיוון של פתרונות רפואיים, כי אם הנפש לא שלמה ולא טוב לה, אז לא יעזרו הרופאים הכי מומחים. ולא הכללתי אף אחת.

ולחדד נקודה שכבר כתבו כאן..הריון כ"כ כ"כ משפיע על החשק ולזכור את זה (וגם ממש להזכיר את זה לבעל) יכול קצת לנרמל ולהקל..

אולי אני טועה, אבל נשמע שלא היו לכם הרבה תקופות "נורמליות" (אולי בניגוד לקשרים הקודמים שהיה יותר זמן כזה של כיף?) בלי הריון/מניעה וכו.

לדעתי ממש חשוב שיהיו גם תקופות טובות על מנת לבנות את הקשר. גם אם זה אומר לחשוב על מניעה (לא הורמונלית, כי הורמונים יכולים מאוד להשפיע על מצב רוח וחשק) לזמן ארוך יותר...כשיש תקופה טובה שאפשר להיזכר בה זה מאוד מנרמל ומרגיע. אני כרגע כמה חודשים אחרי לידה וממש רואה איך הריון צובע אצלי הכל בשחור, מה שעזר לי זה להיזכר בתקופות טובות ולדעת שזה זמני..כמובן שהאתגרים אמיתיים וכואב ממש לקרוא, אבל אולי יש פה גם עניין שקשור לנתונים פיזיים שלא מאפשרים לכם להגיע למקום יותר טוב מהבחינה הזאת...

מבינה לגמרי את התחושות שלך..

תקחי בחשבון שהרבה תחושות מתעלמות בהריון. בתקופה הזו ההורמונים שלנו בשמיים והכל נראה קיצוני יותר.

את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט שאלו החיים שלך וחבל לשגות בדמיונות של  מה היה אם..

תשמחי שיש לילדים שלך אבא טוב ותשקיעי בזוגיות שלך. בדור שלנו זה לא מובן מאליו לראות זוגות נשואים שחיים יפה אחד עם השניה.

לצערי אני מכירה מקרוב משפחות שהתפרקו והסבל שלהם ושל הילדים ובני המשפחה המורחבת לא נתפס.

תצאי מדמיונות של מה היה אם ותשקיעי בזוגיות שלכם - רק את והילדים תרוויחו מזה!!!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.