זה קשה לישוב שככ פספסת כל החיים, וגם שהמחשבות משתלטות מה היה אם....

הייתי מציעה, בקטנה בקטנה להתחיל ללמוד להשקיע בעצמך. לדעת שאת ראויה ,לעשות מה שעושה לך נעים. לתת לעצמך לזהות מה את מרגישה ולללכת עם זה . את גם מתארת חוסר חשק , גם עייפות מאוד גדולה וגם כאב... לדעתי אפשר לנסות לטפל , לאט לאט בכל דבר.... ( אפילו ברמת הלחליף גלולות להתקן, ואז גם המצב רוח פחות מושפע). מתייגת גם את @נגמרו לי השמות הצדיקה , שתתן כיוונים נוספים

מקווה להגיע להגיב כמה שמתאפשר ב"ה 🙏

קודם כל חיבוק גדול גדול!

עולים לי כאן 2 דברים מרכזיים

1. נשמע שהקושי האמיתי הוא לא באישות. הוא בכל הרגשות שמסביב. שהנקודה העיקרית היא ההשלמה והאהבה לחיים שלך. בעיניי, האישות הרבה פעמים היא מן "מראה מגדלת " לחיים הזוגיים באופן כללי, ולא אתגר שעומד כשלעצמו 

2. אהבה עצמית. לחזור לעצמך, למה עושה לך טוב, מה את רוצה. ואני הכי לא בן אדם של ניו אייג'. אבל נשמע שבאמת את קצת שוכחת את עצמך בשביל אחרים. וגם כאן, בשביל להיות נוכחים באישות ולהנות, קודם כל צריך להיות את. ולאהוב את זה. כי זה מקום בלי קליפות, פיזיות ונפשיות.

02 אלו ממש משתלבים וקשורים. לשמוח בעצמי, בפני שאני, לעשות את הבחירות הנכונות לי ומתוך כך לשמוח בחיים שלי.

ודרך אגב, בסוף ככה גם אפשר הרבה יותר לעזור לאחרים. יותר מאשר בכל מיני ויתורים ומחיקה עצמית שחוזרת בבומרנג.

ואת העבודה הזו אפשר להתחיל בכל שלב. וזה לא אומר לחזור אחורה בחיים, אלא מאיפה שאת ללכת קדימה ולמעלה

בהצלחה!

קראתי אותך ואת מהממת!

נשמע שאת עוברת אתגרים באמת קשים

שולחת לך חיבוק עם המון כוחות מקווה שאחרות ידעו לכוון

לא פשוט.

אני אדם שכלי, ב"ה החתונה לא היתה ממקום שכלי אבל החוויה הכללית של החיים אני מאוד מבינה. לי דוקא כן עזר כמה שנים אחרי החתונה ללכת לטיפול פסיכולוגי שאילת אותי לעבד גם ברמה הרגשית. חצי מההמלצות "הפרקטיות" שנפגעו אז לסוגיות לא מימשתי ובכל זאת זה הקרין אור חדש על הזוגיות.

אגב גם אצלי היה ערבוב של תסכול בעבודה, ועוד ועוד...

אני הייתי מתחילה בטיפול פסיכולוגי אישי, כמישהי שכלית אולי יקח הרבה יותר פגישות להתחיל להגיע לנפש אבל זו סביבה מוגנת שמאפשרת את זה. חשוב כל כך.

הקושי של עכשיו מציף דמיונות על הבחורים שכאילו פספסת. לא פיספסת. היו באותם ימים סיבות מצוינות שהחלטת לא להתחתן איתם. גם אם זה ההורים, גם אם זה הסבר אחר )וכנראה הרגש כן אמר משהו חכם...). אל תלכי לשם, תתרכזי בנפש והרגשות והלב שלך שכאן ועכשיו.

נשמע שיש לך הרבה עם מה לעבוד, את חכמה וזה מתגבר על הרגש אבל זה גם יאפשר לך להפיק מטיפול. ונשמע שגם ברמה הזוגיות לגמרי יש עם מה ומי לעבוד ואני מאמינה שעזרה חיצונית ממקום מוסמך המקצועי באמת יכול לעזור.

כמישהי שכלית הלכתי למי שהיתה זמינה בהשתתפות הקופה, לא היה לי חיבור מיוחד אליה אבל בפועל זה הספיק לי בשביל המקום שלי. ועזר לי מאוד מאוד באותה תקופה.

הצלחה רבה. רק לא להתייאש, נשמע שיש לך הרבה טוב בידיים שכרגע עטוף בחסימות. צריך תפילות רבות וקצת עזרה להסיר את החסימות ולהנות מהטוב

עברתי טיפולים כאלה בעצמי על נושאים אחרים עם נשות מקצוע שהיו מדוייקות לי

עשה לי המון טוב

(ולא האמנתי בזה לכתחילה, הלכתי בדיעבד כזה...)

חיבוק גדול

מקווה שיבוא יום ותהיי בהשלמה וסליחה פנימית עם עצמך של אז, עם הבחירות שהיו ועם עצמך של היום.

בהצלחה יקרה!

קשה ומתסכל שדברים לא עובדים כמו שרוצים

הבחירות שנבחרו בעבר אכן משפיעות על ההווה

אבל

גם בהווה יש בחירות

בכל רגע נתון בוחרים איך לחיות את החיים

אפשר לבחור לעשות שינוי ואפשר  להמשיך עם אותם נתונים

בעיות של כסף/ השקפת עולם/ חיי אישות/ כבוד

לא בהכרח קשורות לבחירה הראשונית

בכל זוגיות צצות בעיות כאלה ואחרות

מי שרוצה חיים טובים יותר צריך ללמוד ולמצוא את הדרך להשפיע על עצמו ועל הזוגיות לטובה

אני משפיעה

עושה כסף בעצמי

מאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב ולא לכפות השקפת עולם

מדברת בפתיחות וכנות על הרצונות והצרכים שלי

יצרתי סטנדרט של כבוד הדדי

יש כאן שני חלקים.

הבחירה והוויתורים השכליים שעשית בדרך - הם שלך ולא קשורים אליו.

וחיי האישות שלכם - שכמובן קשורים לשניכם.

נשמע שאת מביאה את כל המטענים שיש לך עליו ולמיטה, וכל תלונה שלו לא יכולה להתקבל כי גם ככה "התפשרת עליו" גם ככה "הקרבת בשבילו" אז איך הוא מעז?

זה מצב לא תקין לך ולו.

עם הבחירות שעשית תצטרכי להשלים ולקבל באמת. אי אפשר להזיז את הגלגל אחורה, ואני גם מאמינה שיש סיבה פסיכולוגית או רוחנית, שבחרת בו למרות הכל.

בנוגע לחיי מיטה - אין דבר כזה לרצות. פשוט אין.

אין לעשות משהו שהגוף שלך אומר לך לא.

זה הנזק הכי גדול שתוכלי לעשות לעצמך ולו.

אני חושבת שמיניות אחד של השני לא יכולה להיות בתלות מוחלטת בבן הזוג.

אני יודעת שביהדות אין אפשרות לבן הזוג לפרוק ללא אישה, אבל זה לא ענייני.

אין מצב שאעשה משהו בניגוד לרצון של הגוף שלי רק כדי שבעלי לא יכשל, אין מצב שבעלי רוטן או עצבני כי *אני* לא הייתי מוכנה.

איך הוא יממש את זה, זה שלו.

כמובן שיש תלות מסוימת ובריאה שהיא מניע טוב לחיזור.

אבל תלות שגורמת לכעס, אשמה - היא פשוט לא נכונה.

יש מקום לפרגן לבן הזוג אבל יש גבול דק בין

פרגון לריצוי.

בפרגון תרגישי גם הנאה מסוימת אפילו בהענקה ולא תצאי עם תחושה רעה שטוב שנגמר.

וממליצה מאוד ללכת לטיפול - אישי ואז זוגי.

לצמד המילים צריך-עושים.

זה חוזר אצלנו הרבה בטיפול הזוגי, מהצד שלי (לא מבחינה זוגית אבל מכל יתר הבחינות).

ככה גדלתי אי שם בשנות ה 90... ההורים עבדו קשה ולא היה הרבה שיח רגשי או לדבר על רגשות או בכללי לשאול איך היה היום? כי שוב היו להורים של רובנו אני חושבת חיים קשים בפרנסה.

וזה משפיע.. כי זה היה ההלך רוח בשנים שגדלנו.

אז חיבוק קודם כל.

וממש מחזקת אותך לדבר עם מישהו בחיים האמיתיים, אין סיבה לסבול...  אין סיבה להדחיק את כל קשת הרגשות  לא אכזבה, לא כעס, לא צער מותר לך להרגיש הכל

להפך כמה שמנסים להדחיק זה רק יותר צף

זה באמת מהניסיון שלי

לא גנבת ולא לקחת לאף אחד, לקחת החלטות שאני בטוחה שבמידה מסוימת הרגשת שהיו נכונות .. וגם אם את מפקפקת ומותר לך לפקפק, זה הזמן לעצור ולבחון ולנוח דקה ולא להתקדם כל עוד את מרגישה שמשהו לא בסדר!

מחזקת אותך !

תחבקי את עצמך, מותר לך להתבאס, להתחרט אבל לשקוע שם לא יועיל לך כעת..

להלקות את עצמך ולהגיד למה עשיתי בעבר הרחוק כך או אחרת, לא יקדם אותך למקום טוב יותר.

אם זה משהו שהוא אופציה מבחינתך כדאי לך לעשות עבודה עצמית עם עצמך על בחירות והחלטות בחיים, ע"י טיפול אישי.

וגם מהבחינה הזוגית לעניות דעתי וזו רק דעתי הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להתקדם הוא קודם לקבל אותו בתור בעלך ולהשלים עם זה לא רק במוח אלא בעיקר בלב. ומכאן הדרך להמשיך הלאה ולעשות טיפול זוגי תהיה קלה יותר, קשה מאוד לתקן משהו כשיש לנו התנגדות פנימית עצומה אליו.

מאחלת לך שתצליחי לבחור את הבחירות הנכונות תמיד ואת הכוח לעמוד מאחוריהן, ושבעז"ה תזכו לעלות על הגל ולהגיע לאהבה והנאה❤️

אם מתאים לך תקחי ואם לא פשוט תתעלמי.

בא לי להגיד לך - מותר להתחרט. מותר לשנות.

נכון זה החלטות שלך, ואת עשית אותן. אבל זה לא אומר שאת צריכה להעניש את עצמך עד 120. לפעמים טועים, לפעמים הטעויות גדולות, ומותר לחזור בך מדברים.

כתבת שאין לך רצון להרוס להם את החיים, אבל יקרה, גם אם תבחרי להתגרש כי תביני שהנישואים לא מתאימים לך - את לא הורסת להם את החיים. הם ימשיכו לחיות חיים טובים ומלאים, ויתמודדו עם אתגר מסוים בתוכם.

והאמת? הם כבר מתמודדים עם אתגר. הויכוחים והמרחק ביניכם לא שקופים להם. גם אם תחליטי להישאר זה לא יהרוס להם את החיים, פשוט יהיו להם התמודדויות אחרות. ממש כמו לכל אדם בעולם.

נשמע שאת מתחילה להכיל את העובדה שיש לך גם רצונות, ולא רק החלטות שכליות, וזה קשה לקבל את זה כי קשה לראות אחורה את כל הדברים שבהם התעלמת מהרצון שלך. תקבלי את זה, זה גם בסדר להצטער, אבל תנסי שהצער והחרטה יניעו אותך לשינוי - לקבל טיפול, לקבל החלטות - קלות או קשות, להתחיל לעצב את החיים שלך בצורה שהיית *רוצה* שיראו. בלי חרטה, בלי בושה מאחרים, פשוט מה שנכון לך.

כל החלטה בחיים היא צומת, וכשמקבלים החלטה, נפתח נתיב אחד בצומת והאחרים נחסמים. החיים לא יראו כמו שהם היו יכולים להראות - וזה משהו שממש חשוב לקבל. אבל התוך הסיטואציה הנוכחית אפשר לחשוב איך היית רוצה שיראו מתוך האפשרויות שקיימות עכשיו.

אי אפשר לשנות את העבר, אבל ממש אפשר לשנות את ההווה ולעצב את העתיד.  

1. מה שהיה היה. גם אם השם עצם לך את העיניים כדי שתגיעי לאיפה שאת נמצאת היום, את כבר פה. המצב הוא נתון. הבחירה נעשתה. מפה אפשר לשנות ולהתקדם.

בא לך הסבה? לכי על זה

בא לך לעשות שינוי בזוגיות? מעולה. גם לזה יש פתרון וזה מוביל אותי ל2

2. את עדיין בעומק הריצוי לדעתי.

מצד אחד את נורא כואבת על מה שהיה. את כאילו מודעת לזה שאת יכולה לבחור היום, שזו התקדמות, ובגלל זה גם הכאב אולי, כי למה זה לא קרה קודם .? אבל מצד שני לא באמת בוחרת.

במה הדברים אמורים? לא מקיימים יחסים כשסובלים מזה ולא רוצים. פשוט לא. לדעתי גם הכאב הזה הוא התנגדות של הגוף לזה שאת עושה משהו שאת לא רוצה.

זה הזמן לבחור בחיים טובים יותר

קשה לך עם מערכת היחסים עם בעלך? תפתחי את זה ותנכיחי. זה שהוא אומר שזה לא ככה או לא יודעת מה, רק את יודעת מה את מרגישה ורוצה ולקבור את זה לא יעזור לך.

צריך לפתוח את הפצעים האלה ולנקז מוגלה. לגעת בדברים המכוערים והפוות נעימים שעומדים ביניכם ולנקות את השטח כדי להירפא

דווקא עכשיו הרגש שלך זועק לך שתשימי לב אליו. אל תתעלמי. זה לא יעבור.

חושבת שכדאי לבעלך לבקש הדרכה מרב מה לעשות כשלאישה כואב במהלך קיום היחסים.

אכתוב במפורש, לדעתי ברור שאם כל פעם יש חדירה, והיא כואבת וצריך לעשות תרגילים רק למען המטרה ש'לא יכאב', זה לא יכול להיות כיף לאשה. ברור שלא תרצי מעצמך ושהסיבה היחידה שתסכימי לשתף פעולה היא כדי שבעלך 'לא יהיה מסכן' וזה לא נכון ופוגע ומדרדר עוד יותר את המצב (מה בעצם בעלך חושב כשהוא מבקש שתהיי יותר פעילה? הוא לא מבין שאם זה כואב זה לא כיף?)

אישות לא חייבת לכלול חדירה.

כשכואב אז בכלל.

אם הבעיה היא רק הכאב ויש סה"כ אהבה ורצון, אז מתחברים ללא חדירה. בצורה שכייפית לשני בני הזוג.

וכן, יש דעות שזה סבבה הלכתית. כי זה עם אשתו (ההגעה לפורקן)

השאלה אם לפותחת יש רצון לזה, או שגם מזה תהיה לה רתיעה. בכל מקרה, זה הופך את הקושי לרגשי, במקום גם רגשי וגם פיזי

שזה שפיכה בפתח הנרתיק בלי חדירה

אפשר להכנס להריון ככה, לתשומת לב מי שמאמצת את הרעיון

ומומלץ לנשים עם וגיניזמוס

ממליצה לפנות למדריכה לחיי אישות לקבל הדרכה פרקטית איך לבצע

את ממש נותנת לנו הצצה לכל נפתולי מחשבותייך.

אני כן חושבת שכאן הראש שלך מהתל בך/חושב כנגדך.

יש מצב שבגלל שאת נוטה לאידאליזם, את גם צובעת את הבחור שרצית (ושוויתרת עליו בסוף) בצבעים זוהרים ואידיליים?

כביכול אתו הכל היה מושלם, היית מסודרת והלב היה במקום הנכון? כביכול אתו לא היו לך התמודדויות, או שההתמודדויות היו קטנות בהרבה?

המוח נושא אותנו למחשבות מעבר למציאות, מעבר להווה,

לוקח אותנו לכל מיני תסבוכות שלא קיימות באמת,

ועל הדרך גם מסבך אותנו בקונפליקטים פנימיים מתוך הסרט שהןא מראה לנו (זה שלמשל את אוכלת את עצמך שאת חושב על ההוא)

הרגש הוא מיידי, הוא כאן ועכשיו, ולכן הוא גם הרבה יותר מפחיד. הוא חסר שליטה.

אולי תתני לעצמך דרור למה שאת מרגישה באמת בזמן הווה?

אולי תגידי לבעלך שאת מרגישה במלכוד, כי כרגע את בהריון ועם 0 חשק?

תני לו הצצה לעולם הפנימי שלך, ואולי גם תבטאי את העולם הפנימי על הכתב/בעל פה.

אני לא באמת חושבת שמי שהתחתנה מהלב אין לה התמודדויות. וודאי שיש. ואני לא בטוחה שזה משנה מה היה שם בעבר.יןתר משנה איל אנחנו מקלים על המצוקה בהווה, ואיך אנחנו חיים כמה שיוצר בהרמוניה עם מה שיש לנו.

אז נראה לי שדווקא הראש שלך מביא אותך למחשבות שגורמות לך לבטל את הטוב שיש לך בהווה. אני מאוד מכירה את זה מעצמי ויכולה להזדהות איתך. העיקר הוא לא לייחס משמעות רבה מדיי למחשבות האלו.  

כ"כ הרבה כאב

כ"כ הרבה תסכול

כ"כ הרבה בילבול

כ"כ הרבה נושאים

רוצה רגע לקחת יחד איתך ממש נשימה עמוקה 

קודם כל לנשום

ואחרי הנשימה הזו

לנסות ממש להחזיר קצת אוויר לא רק לריאות אלא גם ללב, לראש, לחיים. ב"ה.

נשמע שיש הרבה בלאגן בראש ובלב שלך יקרה. 

ממש נדבך על גבי נדבך שנמשך במשך שנים של עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו

ואני חושבת שקודם כל חשוב לעשות שנייה סדר בדברים.

לראות שנייה בצורה מסודרת מול מה בעצם אנחנו מתמודדים

למפות

להגדיר

לדייק

ואז ב"ה לטפל דבר דבר לעומק ובצורה נכונה ומקדמת ב"ה.

כי דברים שהם לא סגורים - הם ממש זללני אנרגיה.

אם יש לנו מחשבה על גבי מחשבה על גבי מחשבה, כמו לופ אינסופי כזה של מחשבות או רגשות,

והכל בבליל מבולבל בלי התחלה ואמצע וסוף,

אלא כל דבר נכנס בתוך השני, 

יש דברים עם התחלה בלבד, יש דברים עם התחלה ואמצע, יש דברים כמעט עם סוף אבל עדיין לא - 

כל זה לוקח מאיתנו וממש זולל מאיתנו המון המון אנרגיה!

וצריך רגע לעשות *סגירה* לדברים.

כל דבר ודבר לעשות לו סגירה נכונה.

הסגירה נותנת רוגע

יש התחלה ואמצע וסוף לכל מחשבה. לכל רגש. לכל חוויה.

יש עיבוד של הדברים.

הם תחומים.

הם ידועים.

הם בהירים.

ונשמע שלעשות סגירות כאלו בכל מה שכתבת יכול לעזור מאוד ב"ה.

כמובן שהדרך הכי מטיבה בעיניי היא רק בעולם האמיתי, מול איש מקצוע שאת סומכת עליו, שיכול לשמוע אותך עד הסוף, שיכול להגיד לך הכל עד הסוף,

שיכול תוך כדי הדיאלוג ותוך כדי תנועה לשמוע עוד ועוד דיוקים ודברים חשובים שחשוב לשים עליהם את הדעת,

שיכול ללוות אותך, לעטוף אותך, ללכת איתך יד ביד,

לתת לך שם לכל דבר ודבר כלים, ותובנות, ואמפתיה, ובעיקר לב.

וצעד צעד להתקדם אל עבר השלווה והרווחה הנפשית בכל תחום ותחום ב"ה.

אל תוותרי על זה יקרה, זה מגיע לך. מגיעים לך חיים טובים ומאושרים! איכות חיים. רוגע ושמחה ואהבה בלב.

וממש ממליצה בחום להיות מלווה כך בעולם האמיתי. עם ראיית התמונה הרחבה, עם דיוק ורגישות אלייך ספציפית ובצורה הייחודית לך, ועם כל מה שהזכרתי קודם.

בצורה מאוד ראשונית ו"על קצה המזלג" מה שנקרא, אנסה להעביר לנקודות שעולות לי שכדאי מאוד לעשות להן סגירה טובה כנ"ל:

1. החיים הנוכחיים - ההווה - להתבונן גם שם יותר לעומק. לחיי היומיום, לחיי המשפחה, הזוגיות, הילדים הקיימים, ההריון הנוכחי, ההרגשה העצמית שלך מול עצמך וכן הלאה.

ממש להעמיק שם כי אדם הוא מכלול של כל הרבדים שלו. האמא שאת, העובדת שאת, החברה שאת, הרעיה שאת, האישה שאת, הבת שאת, הכל שאת - הכל הכל קשור להכל וחשוב לראות מי זו את היקרה ולדייק את המענה בצורה הכי נכונה *לך*. ולקחת בחשבון את מכלול הנתונים שלך בכל תחומי החיים.

2. הבחירות שנעשו בעבר - להעמיק גם בהן. ולעשות להן *סגירה*. סגירה טובה ונכונה. זה תהליך מאוד חשוב בעיניי, ובהחלט אפשרי ומקדם ב"ה.

ללכת בחירה בחירה, להעמיק בה, לצעוד בה את הדרך שצריך, ולהגיע לסגירה ורווחה.

לקחת בחשבון בסעיף זה גם את הדפוס שהכרת רוב חייך של הובלת השכל,

גם את הדפוס המשתנה בתקופה האחרונה של הובלת הרגש, 

גם את התפיסות או האמונות על דברים שקרו ועל החיים בכלל,

גם את כל המטענים שקיימים שם גם באותן השנים וגם בילדות בכלל,

גם עיבוד חרטה או בילבול על דרך שהולכים בה, בחירות שבוחרים, דרך הבחירה עצמה,

גם חיזוק המקום של הרצון מול הריצוי וה"צריך",

גם התבוננות, בירור וצמיחה על המקום של ההורים בחייך, בבחירות שלך, בהתערבות ובמינון שם, וכן הלאה עוד מפתחות שיכולים להיות קיימים שם,

גם התבוננות עומק לגבי אם ומה את יכולה לעשות *היום* עם אהבתך לתפירה, לשזירת פרחים, לעיצוב פנים, ללימודי פסיכולוגיה, ואיפה אפשר כן להוציא לידי ביטוי חוזקות ואהבות ותשוקות וכשרונות שיש לך בחיים, כן, גם עכשיו בהווה. ואיך עושים זאת צעד צעד.

3. לעשות עיבוד, ליבון, עומק וסגירה במיוחד לגבי שתי הבחירות שהזכרת עם שני בני הזוג הקודמים, כל אחד בפני עצמו. זה תהליך מאוד חשוב בעיניי בפני עצמו.

לשחרר שם תקיעות, להתקדם בצורה אמיתית ומבפנים הלאה, ולעבור שם את הדרך שצריך לעבור כדי שהלב יהיה בשלמות.  (כאמור חשוב שכל הדברים הללו ייעשו בצורה נכונה, מותאמת ומדויקת לך בעולם האמיתי ע"י איש מקצוע). 

בעזרת ה' את יכולה ואת תצליחי גם בכך! 

4. בהמשך לסעיף ג', (אני קוראת את ההודעה שלך מילה ומילה ועוברת לפי הסדר אז רואה כעת עוד נקודה שעולה), לגבי הבחור השני -

לא במקום עיבוד מעמיק ושלם כמובן אלא שוב רק על קצה המזלג לומר מה שעולה לי בצורה ראשונית -

כתבת שהכרת אותו כבחור עם לשון חלקלקה

וכבחור שנמצא במקום אחר ממך מבחינה רוחנית

שלא רצית לזרוק לפח את המקום הרוחני שלך

שפחדת שתיפלי "בפח" שלו

שהוא לא הדמות שרצית בראש שלך

שהשכל אמר לך שהוא לא מתאים לך ברמה הרוחנית וגם בשאיפות.

אז אם תביטי רגע אפילו רק ברשימה הזו (וחשוב מאוד כשעושים סגירה שלמה להעלות לפרטי פרטים גם את הכל, שברור שלא ניתן כך בהודעה בפורום) - את תראי שהיו סיבות מוצקות לבחירה שלך. כלומר היא לא הייתה "באוויר" ובלי בסיס וקרקע. וחשוב אפילו להעמיק שורה שורה ועוד מה שיעלה אצלך כדי לבחון זאת. זה חשוב בדרך לאותה סגירה.

אז כעת הגדרת "ויתרתי" (על מה שלא), אבל בעצם תוכלי גם להגדיר "בחרתי" (על מה שכן). והמה שכן קיים כאן. נכון, יש גם מה שלא, וצריך גם בו להגיע לסגירה טובה, אבל לעבור דרך אמיתית שם בעיבוד הזה.

כולל כלים משמעותיים לכך ולחיים עצמם שיעזרו בזה.

5. אחת הנקודות הכי מהותיות - לעבוד על הקשר שלך עם בעלך. בכאן ועכשיו. הזוגיות שלך. הנישואים שלכם.

ושם בעיניי יש המון המון המון אוצרות ואפשרויות שצלילה לתוכם בצורה  נכונה יכולה ממש להביא לטוב גדול בעזרת ה'!

וגם שם, בתור נקודה ראשונית שעולה חשוב להביט במילותייך שלך שענית לעצמך על הבחירה דווקא בו -

הוא מוצא חן בעינייך - כן

יש לנו שאיפות דומות - כן

יש לו תורה - כן

יש לו יראת שמיים - כן

וגם בהווה - שהוא אבא טוב - כן

שהוא חרוץ - כן

שהוא זריז - כן

שהילדים אוהבים אותו - כן

שהוא מאופק - כן

שהוא סבלני - כן

כלומר גם כאן לכן כן היה בסיס. וצריך להעמיק בו.

ואז במה שלא.

או במה שעדיין לא.

וליצור גם שם סגירה שלמה.

ולא להתעלם או להדחיק את מה שלא - אלא לעשות שם עבודה ולהחזיר שליטה במה שכן אפשר. ואפשר הרבה ב"ה. עם ידיעה שיש בידיים שלנו כוח עצום, באמת עצום, לפעול בצורה אקטיבית ולשנות גם בהווה ולשדרג ולהעצים עוד ועוד את הזוגיות שלנו, את האהבה שלנו, את התשוקה שלנו, את הביחד שלנו.

6. ההורים שלו - עוד נקודה מרכזית שמשפיעה עד היום.

חשוב לעשות עיבוד נכון גם למה שחווית בתוך כל ההכנות לחתונה, נשמע שיש שם המון כאב,

וכמובן גם בהווה - לראות מה ואיך לעשות עם השתלטנות מצד חמותך ומה ואיך לעשות עם ההתנהגות של הוריו ומה ואיך להגיע לאיזונים נכונים לכם כיחידים וכמשפחה שזה לא יבוא לעולם על חשבונכם ושלא תיפגעו.

ולהעמיק ולתת מקום גם לכל מה שמתחולל בך בכלל בפן הזה של המשפחתיות,

של הרצון במשפחה שמקבלת אותך, מחבקת אותך, מכבדת אותך, אוהבת אותך,

ומה זה כשאין את זה, ולא רק שאין אלא יש רק דרישות,

ובכלל העמקה, החזקה, ליווי וכלים שם בכל הנושא הזה של המשפחה יכולים לתת הרבה אור ב"ה.

7. הפן הכלכלי בהווה - ולראות מה ואיך ואם אפשר גם שם להגיע לביטחון כלכלי ורווחה.

ואיך זה משפיע על הזוגיות, ואיך גם שם אפשר לגדול בכל המובנים.

וכנ"ל גם לגבי לימוד התורה של בעלך כיום - גם שם עבודת עומק טובה זוגית ואישית יכולה לקדם מאוד ב"ה.

8. גם המקום שלך מול הקב"ה שבסוף דברייך כתבת משפט "וכואב לי. שוויתרי למען ה' ובסוף נשארתי בלי כלום." - גם שם להגיע לריפוי וחמימות בלב באמונה שלמה שהקב"ה אוהב אותך כ"כ ואיתך כל הזמן ובידו הכל הכל, כל השפע, והדרך שלך לקבלת כל השפע רק באמצע ועוד לא הגיעה לסיומה, ובדרך הזו יש עליות וירידות וגם המון מכשולים וקשיים, אבל את ממשיכה ללכת בה, בדרך, וממשיכה לאסוף בדרך עוד ועוד תובנות וכלים יקרים, עוד ועוד מפתחות לאושר שלך. את כבר השגת מפתח חשוב בדרך שלך של בחירה, של רצון, של שאיפה לחיים מלאים ושלמים ולא "ליד" או "חצי" או "בערך", של שאיפה וכמיהה לעומק ומשמעות ואמת וחיבור אמיתי ולא של זיוף, של חיבור לעצמך, לאני הפנימי שלך, לרצון שלך ולא לריצוי, חיבור לרגש ולא רק לשכל, חיבור לכל המכלול המדהים שנקרא - את!

תמשיכי יקרה ללכת בדרך הזו

תמשיכי למצוא עוד אוצרות בה

את לא לבד

זוכרת את ה"אף פעם" הזה? - אז את אף פעם אף פעם לא לבד!

ואת תגיעי

ותזכי לאושר שלם שלם ומתוק מתוק ב"ה!!!

9. עוד מילה משמעותית ביותר - הבחירה.

איך להיות בבחירה היום. בהווה.

וכל יום ויום בפני עצמו לבחור

לבחור בחיים

לבחור בטוב

כן לחזק את עצמך גם לגבי בחירות שנעשו בעבר, כן לקבל גם שם אוויר, ותיקוף, וסגירה, וכלים, ועומק, ושלווה ורווחה,

כן לחזק אותך גם בהווה אל מול הבחירות שלא נלקחו,

וכן בעיקר לחזק אותך מול הבחירות בהווה. בכל יום ביומו.

10. הנקודה של חיי האישות שהיא גם נקודה מאוד מרכזית ומהותית - בעיקר כי היא בהווה ובכאן ועכשיו ממשיכה להיות נוכחת בעוצמה גדולה. זה ממש בתוך החיים ובתוך היומיום ומשפיע מאוד מאוד על הכל.

חשוב להעמיק בתוכה ממש על הכל

על החתונה

על הכניסה להריון בסמוך אליה

על הזמנים הטובים

על האמירה של בעלך ש"אף פעם לא" ולבחון מה גרם לו לומר זאת, ובעיקר איך לצאת ולהתקדם ולעלות מזה,

על ההבנה של כל אחד מכם במקום הזה,

מה קורה לך שם, מה קורה לו שם,

על הניראות שכל אחד מכם מבקש שם,

על הכאב שיש לכל אחד מכם שם,

על הרצונות והצרכים והחלומות שלכם שם,

על המטענים שלכם שם,

על הזמנים של ההריון,

ושל הלידה,

ושל ההנקה,

ושל הגלולות,

ובכלל על אמצעי מניעה, יתרונות וחסרונות, אפשרויות ואי-אפשרויות, בחירות ואי-בחירות, שליטה ואי-שליטה,

על חשק ועל חוסר חשק, 

על מחסומים לחשק, ואיך להסיר אותם,

על פערים,

על מה עושים עם הפערים,

על איך מצמצמים את הפערים,

על התפיסות שיש לכל אחד מאיתנו שם, על "גבר" ועל "אישה" ומה כל אחד "אמור" שם, והאם התפיסות מקדמות או נכונות או להיפך, ואיך להתקדם ולגדול גם ודווקא משם,

על לימוד איך עובד בכלל מנגנון המיניות אצל אישה, ואיך אצל גבר, והשוני ביניהם (לעומק, ולא, לא מלמדים אף אחד מאיתנו לא מיניות ולא זוגיות ולא הורות וזה בהחלט תורה היא ולימוד היא צריכה וחשוב מאוד ללמוד את זה נכון ומסודר, אמיתי ומקדם),

על הדברים שמרכיבים מיניות בריאה וחזקה, על איך לחזק אותה עוד יותר,

ועל כל הלימוד הזה בכללי של חיי האישות שהוא לימוד בפני עצמו.

ועל ה*רצון*

שזו אולי המילה הכי חשובה כאן בכל ההודעה הזו,

על איך להתחבר לרצון היקר הזה,

על איך לצאת מהריצוי הכה מרחיק הזה,

כל ה*כאב*, עוד מילה סופר חשובה כאן -

על למה בכלל כואב,

על מה אפשר לעשות עם הכאב,

על להקשיב לכאב, לשמוע אותו, לראות אותו, לתת לו פה וניראות,

על לפתור מהשורש אותו,

על מה עושים בינתיים אם כואב,

על מה קורה לגוף כאשר יש לו חוויות של כאב, איך הוא מגיב, מה הוא צריך שם ועוד,

על איך ליצור מציאות בה אין כאב כלל, לא חד פעמית אלא כדרך רציפה,

על איך להבין את עצמינו שנינו עוד יותר אל מול הכאב הזה שם - מה אני מרגישה שם ומה בעלי מרגיש שם, ומה הלופ הזה שאנחנו נכנסים אליו בלי לדעת ובעיקר איך לצאת מהלופ הזה,

על החוויות שנצרבות,

על עלבון, על חוסר אונים,

על רעשי רקע או דברים שמפריעים,

על העייפות, על הזמנים ומרחב האיפשור ועצם המרחב,

על מציאת עוגנים במציאות עצמה ובלו"ז עצמו כדי להתגבר על כל המכשולים בצורה מובנית ונכונה לשניכם,

על ציפיות ואכזבות, 

על פגיעות, על הפעלה שלנו אחד את השני בלי כוונה,

על מנגנוני הגנה שמופעלים אצל שנינו,

על כמה אולי חשוב לו להרגיש אהוב ורצוי ועד כמה הוא כנראה לא מרגיש כך, גם ואולי במיוחד בתחום הזה,

על כמה את לא אשמה בשום דבר ולא "לא בסדר" או "פגומה" חלילה, 

ועל כמה את אולי מרגישה נדחקת, אשמה, לא בסדר (בינך לבין עצמך קודם כל),

על איך לצאת מהמקומות האלה ולגדול,

על איך  לשמוע את השורש החיובי שקורא לנו שם וכמה וחפץ בחיים שלמים ומלאים וטובים בשלמות,

על איך לקחת דווקא את כל הדברים הללו ולהגיע לצמיחה עוד יותר גדולה ועוד יותר עמוקה!

ושוב - הכל הכל אפשרי בעזרת ה'!

וודאי שכל סעיף בכל ההודעה בכלל וכל שורה כאן בסעיף הזה בפרט חשובים להעמקה ולימוד בפני עצמם, מה שלא ניתן לעשות דרך הפורום כאמור.

וכמובן שיש עוד הרבה מאוד שלא נכתב כאן שצריך לדעת ולראות ולהבין כדי לראות את אותו מכלול של חייך כולם, את אותה התמונה השלמה.

מתפללת איתך (עוצרת רגע לומר פרק תהילים ולהתפלל עלייך) ומחזקת אותך להאמין בך, להאמין בטוב, להאמין ביכולת השינוי, השיפור, הצמיחה, הגדילה,

להאמין בכוחות החיים,

להאמין בבחירה,

להאמין בכוחות הקיימים

ולפעול למען האושר שלך ולהצליח בגדול!

בעזרת ה' שתראי המון המון ברכה והצלחה יקרה,

שתזכי לישועה שלמה בכל תחום ותחום בשלמות, בגלוי, בחסד ובמתיקות גדולה ב"ה 🙏❤️

הודעה שכתבתי בפורום לא מזמן, שממש קשורה במיוחד למה שכתבתי לך בשתי השורות האחרונות בסעיף 2,

כאן:

ואולי הכל כבר אבוד? - הריון ולידה

- ושוב תודה על התיוג @שמעונה יקרה 🙏

ממש חיממת לי את הלב יקרה ❤️

הרבה פעמים אני שומרת את דברייך לקרוא אותם בהמשך

תודה שכתבת יקרה, שמחה מאוד לשמוע ❤️

איזה שיתוף אמיץ.

אני רק להגיד

1. שהריונות, לידות וילדים קטנים ותלותיים הם מכבי חשק מאוד מאוד, גם בלי כל הרקע שנתת. גם אישה שבחרה את בעלה מהלב והיתה בינהם משיכה גדולה יכולה למצוא את עצמה בקלות במצב שאת מתארת, זה כל כך נורמלי עם עומס המשימות והעייפות...

2. בתור התחלה קטנה, מציעה ממש שתמצאי משהו שאת יכולה להתמלא ממנו (מסוג חוג בנושא שאת אוהבת, שיעורי תורה, טיולים בנוף יפה וכד') כי כרגע את בתקופה שאין בבית משהו שממלא אותך ורק שואב את האנרגיות שלך עד תום. תלכי לפחות הפעם הזו עם הלב שלך, תבחרי בו מרצון, זו תהיה בעזרת ה' התחלה לשינוי מבורך אם תלכי עם העצות הטובות שכתבו לך פה והתחברת אליהן.

חיבוק, העבודה על השינוי יכולה להיות קשה, מייסרת לפעמים, אבל בסופו של דבר זה ינקה כל כך הרבה משקעים ויפנה לך מקום לפעולות טובות שאת *רוצה* בהן ולא רק יודעת בשכל שככה טוב.

קודם כל לגבי החוסר חשק בתקופת ההריון והנקה- כל כך מזדהה איתך אמאלההה

המקום יבש בטירוף, כואב, ואין ברירה אלא לשתף פעולה עם הרצונות של הבעל.

לגבי הבחור הקודם- הכל לטובה, באמת. זה לא רק קלישאה  , אין לדעת מה ה' חסך לך בזה שאת לא התחתנת איתו בסוף..

לכי תדעי, אולי בשלב מסויים היית מרגישה נחותה כי כביכול הוא אמיד כלכלית? או אולי השילוב של שניכם היה בעייתי ולא הייתם מצליחים להביא ילדים משלכם?

או מלא דברים שהיו אולי יכולים להיות.

כנראה הבעל הנוכחי הוא הכי טוב לך, ואולי באמת זה רק כדי שתראי את ההשלכות של להיות רק שכלתנית ושתוכלי להעביר את זה הלאה 

לא מתוך מקום של תוכחה, חלילה

כן חשוב לי לכתוב כדי שהפותחת תדע שזה ממש לא תקין

כתבת:

ואין ברירה אלא לשתף פעולה עם הרצונות של הבעל.

ואני רק - בבקשה שאף אחת לא תעשה דבר כזה!

האישה לא אמורה לספק בסבל את הצרכים של בעלה

הבעל לא אמור לעשות את זה כשהאישה לא נהנית

פשוט לא!

זה רק יחמיר את הבעיה, האזור ולאחר מכן כל הגוף יתכווץ בכל פעם שהאיש מתקרב

מתנגדת נחרצות.

כמובן שאת יכולה לחשוב אחרת, זה בסדר

לי היה קשה קצת לקרוא את זה.

שבת שלום. 

וגם אם בוחרים לקיים יחסים כי זה חשוב *לשנינו* גם אם החשק לא בשמיים, יש דרכים לעורר את החשק..

ממליצה מאד על הספר פשוט לרצות של מיכל פרינס.

כתבת מדויק.

כאב לי לקרא ....

ולפותחת - כמו שכבר כתבו, אם הכאב רק בחדירה יש פתרונות הלכתיים את יכולה להתיעץ אם רב או מכון פועה האנונימיות

יש מה לעשות עם יובש וכאב-

ליובש אפשר לשים ג'ל סיכה בכמויות גדולות על כמה שיותר שטח רלוונטי

לכאבים לרוב עוזר משחה הורמונלית ו/או פיזיותרפיה 

לפני משחה או פיזיו צריך לאבחן במדויק את הבעיה.

לא סותרת אותך, פשוט מוסיפה, כמי שסבלה מכאבים תקופה ועברתי בין כמה רופאים שהעלו השערות שונות וניסו כמה טיפולים, רק כשעלו על הבעיה המדויקת היא נפתרה, כלומר משחה ופיזיו זה לא פתרון גנרי שיעזור בכל מקרה

התחתנת מאהבה? את אוהבת את בעלך?

אני חושבת שטיפול זוגי ואולי גם מיני יוכל לעזור. וכמובן חיבוק גדול. נשמע ממש מתסכל לחיות כל החיים במחשבות מה היה קורה אילו.. 

מאוד כואב לקרוא אותך. אולי יעזור לך קצת לדעת שהרבה זוגות מסתבכים עם חיי האישיות בתקופת הריונות ולידות... אנחנו התחתנו מאהבה ולמרות זאת היו לנו תקופות מאוד מאוד מורכבות עם חיי אישות, וממש תיאורים כמו שאת מתארת, עייפות חוסר חשק, ושהוא מכיל ומבין עד שכבר קשה לו, ונפגע, ומריבות, המון סיטואציות כאלה.

ממליצה על עזרה מקצועית, ובנתיים- אחרי הלידה מניעה לתקופה ארוכה, עדיף מניעה לא הורמונלית, שתתן זמן להחלים, לטפל בדברים, להרגיש יותר בטוב.

ובנתיים- להתייעץ עם מכון פועה או נשמת, יש היתרים שיכולים ממש לעזור שכן תהיה אינטימיות גם במצב כזה

שהרבה כתבו כאן על כל מיני פתרונות לכאבים, שייתכן ויוכלו לעזור.

אבל נקודה משמעותית בנושא הזה זה שכאבים בתחום האישות הם הרבה פעמים ממקור רגשי רק או בנוסף למקום הפיזי. וכשטוב, ונהנים ואוהבים אז הכאבים לפעמים פוחתים ואפילו נעלמים.

ובסוף, לענ"ד זה הכיוון הכי משמעותי שבעיני צריך קודם כל לנסות אותו לפני או במקביל לכל מיני שיטות טכניות להפחתת כאבים אבל בטח לא להשאיר את זה לסוף. כי זה ממש נשמע שהנפש מדברת דרך הגוף, ושווה להקשיב לה.

בתור מישהי שהתמודדה עם זה זה האמירה הכי קשה

כי אז גם הבעל כביכול מאשים אותך

זה לא שיש לך בעיה זה שאת לא מספיק רוצה/אוהבת/ווטאבר.

וכן, כל כך קל לטפל יחסית בבעיה פיזית

ולאבחן אותה

ולהתמודד איתה גם אישית וגם זוגית

שחשוב להתיחס לגוף!

ואם הנפש בחרה לגבר דרך הגוף- אז לתת כבוד למה שהיא בחרה להוציא דרכו זה לאו דוקא ללכת לפיסכולוג אלא להאט. 

כן מאד קה לי שכשיש יובש אומרים אה אז שימו חומר סיכה.

כי בפירוש זה לפעמים ענין ש זמן והשתאות וגירוי והגוף אמור להפריש באופן טבעי סיכוך. רק שזה אל תמיד קורה בהנקה/הריון ואז צריך תוספת.

אבל לגמרי בשהירות עם האמירה הזו

והשתדלתי לדייק בדברי.

וגם במקרים שהמקור הוא נפשי זה לא אומר שזה אשמת האשה (אם כבר להפך...) וגם לא שהבעיה לא אמיתית.

והכי הכי לתת לה כבוד! ולנסות לבוא מכמה כיוונים.

פשוט מהדברים של הפותחת ממש צועק שיש כאן קשר הדוק לנפש, וחשוב בעיניי להקשיב לנפש דרך הגוף, ולא ללכת רק בכיוון של פתרונות רפואיים, כי אם הנפש לא שלמה ולא טוב לה, אז לא יעזרו הרופאים הכי מומחים. ולא הכללתי אף אחת.

ולחדד נקודה שכבר כתבו כאן..הריון כ"כ כ"כ משפיע על החשק ולזכור את זה (וגם ממש להזכיר את זה לבעל) יכול קצת לנרמל ולהקל..

אולי אני טועה, אבל נשמע שלא היו לכם הרבה תקופות "נורמליות" (אולי בניגוד לקשרים הקודמים שהיה יותר זמן כזה של כיף?) בלי הריון/מניעה וכו.

לדעתי ממש חשוב שיהיו גם תקופות טובות על מנת לבנות את הקשר. גם אם זה אומר לחשוב על מניעה (לא הורמונלית, כי הורמונים יכולים מאוד להשפיע על מצב רוח וחשק) לזמן ארוך יותר...כשיש תקופה טובה שאפשר להיזכר בה זה מאוד מנרמל ומרגיע. אני כרגע כמה חודשים אחרי לידה וממש רואה איך הריון צובע אצלי הכל בשחור, מה שעזר לי זה להיזכר בתקופות טובות ולדעת שזה זמני..כמובן שהאתגרים אמיתיים וכואב ממש לקרוא, אבל אולי יש פה גם עניין שקשור לנתונים פיזיים שלא מאפשרים לכם להגיע למקום יותר טוב מהבחינה הזאת...

מבינה לגמרי את התחושות שלך..

תקחי בחשבון שהרבה תחושות מתעלמות בהריון. בתקופה הזו ההורמונים שלנו בשמיים והכל נראה קיצוני יותר.

את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט שאלו החיים שלך וחבל לשגות בדמיונות של  מה היה אם..

תשמחי שיש לילדים שלך אבא טוב ותשקיעי בזוגיות שלך. בדור שלנו זה לא מובן מאליו לראות זוגות נשואים שחיים יפה אחד עם השניה.

לצערי אני מכירה מקרוב משפחות שהתפרקו והסבל שלהם ושל הילדים ובני המשפחה המורחבת לא נתפס.

תצאי מדמיונות של מה היה אם ותשקיעי בזוגיות שלכם - רק את והילדים תרוויחו מזה!!!

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

https://spiru-life.co.il/collections/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/products/%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.

לא רק בנושא הזה.. .

אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.

נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים

או דווקא בגלל המניעה.

מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת

שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי

❤️

מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים

לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה

אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך

בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב

אבל יכול גם

בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים

בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה

ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף

הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות

למען הסר ספק

אני לא באה לשכנע כלום

הכי חשוב זו בחירה חופשית

לעשות כל מה שרוצים

ומומלץ בדרך

להיות חשופים לכלל המידע הנכון

למה לא גם וגם?

למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?

חבל סתם לסבול

והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.

בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה

זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).

אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן

תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת

חודשיים זה ממש טרי

והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר

ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות

אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.

כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.

אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.

וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.

זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.

מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.

לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.

אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.

כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.

אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

מקסימום+ 1 או 2

בטח בעונה הזאת שהיא הכי יקרה בשנה

אפילו זה אי אפשר למצוא כמעט אז אני לא חושבת שזה אפשרי למצוא בכזה מחיר עם 9 ילדים...♥️

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים

ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.

ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.

לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...

בהצלחה!

אפשר לקשור על הגג

קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.

(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).

(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)

https://www.parks.org.il/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב

תודה לכולכן על ההצעות והעזרה!

נבדוק את האפשרויות, תודה רבה!

הקטנה נולדה כשהגדול היה בן 5.5

לקח זמן, אבל היום כשהגדול בן 8 והקטנה בת 2.5

אני ממש רואה כמה הם חברים

וכמה הקשר הזה טוב ומדויק להם ממש

וכמה אם הם היו קרובים יותר בגיל זה היה הרבה יותר מורכב..

לא בחרתי בזה.

לא רציתי פער כזה

כל מיני נסיבות שה' בחר להוביל אותנו בהן הובילו לשם

יש בזה אתגרים גדולים

אבל יש בזה גם ברכה גדולה.

וכן, זה לגמרי להפעיל 2 מערכות מקבילות..

אומנם זה לא בין שניים. אבל בין העוברית לאחיה האחרים. האמת שזה כן מעסיק אותי, אולי ננסה שיהיה עוד אחד במרחק סביר אבל יש ממש ממש מצב שזה הסוף.

אני חושבת שמודעות זה הדבר הכי חשוב פה. המציאות היא מה ש-ה' גלגל בסופו של דבר. ולכל אחד יש את התיק שאיתו הוא גדל. היה פה לצשל לא מזמן דיון מאוד מעמיק על משפחות ברוכות. יש שזה היה קסום להן ויש שזה היה נורא להן ויש עוד הרבה באמצע. אין לנו שליטה על התוצאה. אנחנו יכולות להשתדל ולהיות במודעות לאתגר.

מודעות למשל במקרה שלך זה לדאוג לזמן אישי, לדאוג יותר להשקיע בהזמנה של חברים, לדאוג לפעילות סבירה לשניהם- הוא עדיין ממש צעיר, כל הג'ימבורי וכו', כל דבר בטבע, הכל רלוונטי, אם יש משפחת חברים או בני דודים עם קרבה בגיל לקבוע יחד פעילות או נסיעה משותפת.

המון נחת משניהם.

ועוד רעיונות-

למצוא פעילוית שמתאימים לשניהם כמו גן שעשועים, ג'ימבורי, בריכה בחצר...

לנצל את הזמן שהקטן ישן לפעילויות שמתאימות לגדול והקטן עלול להפריע- לבשל ביחד; לספר סיפורים, לבנות עם מגנטים.

ובכללי בשלב הזה נראה לי יותר להתמקד בתעסוקה לגדול, ושהקטן יתעניין במה שאתם עושים.

ואולי לחשוב עם הגדול על רעיונות לתעסוקה שיוכל להעסיק את עצמו כשאת עסוקה עם הקטן ולא פנויה אליו- חוברת עבודה/ צביעה, דגמים, פאזלים, מולטי קומבינציה.

2 ילדים עם פער של 9 שנים

חברים ממש טובים

מגיל צעיר

פער של פחות מ5 שנים הוא לא באמת פער גדול

אולי רק בגיל צעיר כזה

תעסוקה של ילדים לא בהכרח קשורה לפערי גילאים

וקשורה בעיקר לתפיסה

(אם צריך להעסיק ילדים/ ילד יכול להעסיק את עצמו/ גישה כלפי מסכים/ אירוח חברים ועוד)

לילדים יכולות להיות הרבה תלונות

זה בסדר שהם מתלוננים

אבל זה לא אמור להוביל את המחשבה/ הפעולה

היא לא תמיד נכונה

לי יש צמודים והם רבים כל היום וממש לא אוהבים אחד את השני.

לעומת זאת בת שמונה ובן חמש מסתדרים טוב. ויש לי גם בן חמש ובת שנה וזה בכלל לא פער ככ גדול בעיני

חבל על ההלקאה העצמית, תשדרי לילד כמה הוא בר מזל שקיבל אמא לעצמו ככ הרבה שנים ואיזה כיף שיש לו תינוק.

כשיש ילדים צמודים אז חוששים שאין יחס אישי מספיק ואחד בא על חשבון השני, כשיש פער גדול חוששים שאין לו עם מי לשחק. ומצד שני בכל מצב יש גם צד חיובי שעליו עדיף לשים את הדגש מול עצמך ומול הילד.

בלי לבטל את הרגשות של הילד כמובן- הוא מתבאס שאין לו תאום- "באמת היה יכול להיות כיף אח תאום כדי שתמיד יהיה חבר בגילך לשחק איתו!"- לא ממקום שאת מרגישה לא בסדר- ברור לך שעשית את מה שהיה הכי נכון ומדויק למשפחה שלכם! אלא ממקום שאת מבינה את הרצון שלו. כמו שהיית מביעה הבנה כלפיו כשמתבאס לחזור הביתה מהגינה.

דוקא בעיניי יצא ממש טוב ב"ה

הגדולים לא מקנאים ומשחקים איתה.

סה"כ לא רואה בעיה, בסופו של דבר הכל לטובה. אם היה לפני אולי היה קשה יותר אם היה אחרי שוב אולי גם היה קשה יותר כי גם אני כבר מבוגרת.

כל דבר בעיתו ובזמנו, הכל לטובה

באמת מאוד קשה לפעמים שהוא לבד. אבל נתתן רעיונות מעולים איישם בע''ה, תודה

אז אמא שלי התמודדה,

אבל הייתי כמו אמא שניה בשביל אחי ושמרתי ממש והתגאתי ומבחינת אמא שלי ובכללי אני חושבת שזה דווקא יותר קל מאשר צמודים,

שלכל אחד יש צורך שונה לגמרי ויש הפרדה ברורה

כשזה אחד אחרי השני זה בלאגן בצרכים חח

תגדלי אותם בנחת