יש לי ילד בן שש שמאז שהוא קטן משהו בהתנהגות שלו מטריד אותי
קשה לי להגדיר במדויק
עבר תצפית פסיכולוגית בעבר ששללה משהו חריג.
חכם מאד וחמוד, עדין ורגיש, עם לב טוב, אולי קצת קשה לו חברתית,
יש לו חברים אבל לא מסתדר בקלות עם כל אחד (יש זורמים ממנו..)
בערך פעם ביום אני מרגישה שמשהו בהתנהגות שלו משונה לי..
אני אתן כמה דוגמאות
הוא ביקש מבעלי 'בייגלה או משהו בסגנון'
בעלי הביא לו בייגלה ושאל 'לסקרנות שלי, מה זה משהו בסגנון'
אז הוא ענה לו 'אני לא עונה על שאלות שהן סתם סקרנות'
זה חוצפה? זה סטנדרטי?
אמר לגננת שלו שמאד כיף לו בגן
'וגם לפני שהתחיל הגן שמעתי עליך המלצות'
אהמ אהמ זה נכון הוא שמע מילדים אחרים שהיו שם בגן שזה גם מאד כיף ומאד אוהבים את הגננת..
עדיין זה סתם שימוש בביטוי מושאל? זה נורמלי?
שאל אותי משהו אמרתי שאני לא זוכרת
ענה לי 'מה את דובי שכל השכל שלך מלא בצמר גפן'?
זה חוצפה?
זה יצירתיות?
הוא ואח שלו רבים מי הכי גדול (הוא הגדול מבין השניים)
'אמא הקטן מעליב אותי כי הוא אומר שהוא יותר גדול'
אני עונה 'אבל אתה יותר גדול' (אין פה שום ויכוח, הוא גדול בשנתיים מאחיו..)
'אבל זה מעליב אותי שהוא חושב ככה'
אני מציעה לשמוע פודקאסט
הוא 'אני רוצה פרק 17'
אני 'על מה זה פרק 17?'
הוא 'לא יודע אבל אני רוצה עכשיו 17'.
יש לו איזה קטע עם חשבון ומספרים (קניתי לו מחשבון כי הוא ביקש והוא מתעסק איתו הרבה)
הצעתי לו ללכת לרכיבה טיפולית (הוא קצת קלאמזי כזה חשבתי שיכול לעשות לו טוב)
כמובן אמרתי לו שיש חווה לידינו וששמעתי מאמא של חבר שהוא הולך לרכב וזה ממש נחמד.
'אמא את הלכת לרכב על סוסים?' אהממ לא, בילדתי לא היו הצעות כאלה נגישות.
'אז למה את סתם אומרת לי שזה כיף? תלכי בעצמך'
גם הפחדים שלו-
הוא חרדתי ממש. אבל אני מרגישה שהפחדים שלו לא קשורים ממש לחוויה אלא לתאוריה.. לדוגמא
-אני מחכה לו ליד הגן ברכב, צריך ללכת 2 פסיעות על הכביש כי לא חניתי ממש צמוד- הוא לא יורד, וכשאני פותחת חלון ואמרת לו בא, אתה יכול להכנס לאוטו-
הוא רץ כמו טיל, חיוור מתנשף נכנס לאוטו כי 'כביש זה מסוכן'. לא משנה ששום רכב בעולם לא יכול לעבור במרווח שנוצר.
או-הוא מפחד להשאר ברכב לבד כשאני מכניסה את הקטן לגן, אבל אם יש חלון פתוח זה בסדר גם להשאר באוטו שעה לבד מצידו. כלומר, הוא לא מפחד. הוא 'יודע' שזה מסוכן (שמע/ראה)
מצד שני יש לנו בבניין שכן שהוא טיפוס ממש מוזר, כל הילדים האחרים מפחדים ממנו, אבל הוא יכול ממש לנהל איתו שיחה
כי 'אסור לדבר עם זרים אבל הוא לא זר' (אני לא חוששת מהשכן הזה ספציפית, הוא איש מסכן ולא מאמינה שיפגע בו, פשוט משהו במראה שלו מעורר רתיעה טבעית- לו לא נוצרת הרתיעה הטבעית הזו)
הוא גם איסטניסט ובררן, ניחא, הרבה ילדים בררניים.
אבל אם נניח יוצאים לגינה ושמתי באותו תיק אוכל שלו ואוכל של אחותו (כל כריך ארוז בנפרד!) הוא לא אוכל כי
'היה רוח ובוודאי עפו מליון פירורים מהשקת שלה לשקית שלי' )הוא לא אוהבת את הממרח שהיא בחרה)
והוא יישאר רעב! כנל אם שמתי לו בתיק לגן משהו שהוא לא אוהב.
חוצמזה שממה שאני מכירה עם הזמן אוכלים עוד דברים- אצלו זה הפוך
משבןע לשבוע רשימת המאכלים שלו מצטמצמת (זה כולל גם ממתקים וחטיפים שאת רובם המוחלט הוא לא טועם).
מצד שני הוא יכול לנדנד לי שעות להכין את הלביבות גבינה שעל הקרטון חלב או משהו בסגנון
אבל ברור שהוא לא יטעם (מנסיון העבר, וגם אם אני שואלת אותו- 'אם נכין את זה אתה תטעם?'- 'אה לא אבל נראה לי לכם זה יהיה טעים'.
יש ילדים שלא רוצים ללבוש בגד מסוים, אוקי,
אבל יש לו הסברים בלתי נסבלים שאני כבר שונאת לקנות לו בגדים
"זה גם סריג וגם שתי צבעים"
כי סריג הוא כן אוהב, ושתי צבעים גם בסדר, אבל השילוב של שתיהם- לא, הבגד פסול (והוא ילך עם בגד קייצי ודי)
גרביים שחורות הן מציקות וגרביים לבנות הן בסדר (זה אותו מארז)
כנ"ל לבנים יש דוגמאות שכן עוברות ויש שלא. זה מגיע בשלישיות, אין לי שליטה ויכולת לרכוש דוגמא אחידה...
אני הולכת איתו לקנות נעליים. הוא החליט שהוא מידה איקס (כי שנה שעברה היה מידה פחות) לא משנה אם הנעל לוחצת או ענקית, זה המידה היחידה שהוא מוכן למדוד
(חזרנו הביתה בלי נעליים והבאתי למחרת את המידה שחשבתי שהיא מתאימה, ומחקתי את המידה..הוא מאד מוטרד מזה שאין מידה על הנעל)
הוא גם צוחק מדברים לא מצחיקים בעליל.
באמת! הוא יכול לשבת עם ספר ולצחקק לעצמו מזה שהילד מהקומיקס התקצרו לו הפאות מהעמוד הקודם
אם מישהו מתבלבל במילה בשיר כנ"ל, רבע שעה הוא צוחק במרץ וחוזר מליון פעמים על הטעות
(זה לא רק בעיני אני לא זוכרת דוגמאות אבל הוא מוכר במשפחה כאחד שצוחק בלי קשר)
כשאני כותבת אני מרגישה מטומטמת כי פתאום הכל נשמע לי בסדר גמור,
ואני יוצאת ממש חששנית ברמות,
אבל במצטבר הלב שלי לא רגוע
(בעלי שולל מכל וכל כל בעיה הילד מלאך חכם מחונן גאון סתם את מלבישה על הילד תויות בעיתיות)
תודה על התגובה!