התנהגות ילד בן שש האם תקיןאנונימית בהו"ל

יש לי ילד בן שש שמאז שהוא קטן משהו בהתנהגות שלו מטריד אותי

קשה לי להגדיר במדויק

עבר תצפית פסיכולוגית בעבר ששללה משהו חריג.

חכם מאד וחמוד, עדין ורגיש, עם לב טוב, אולי קצת קשה לו חברתית, 

יש לו חברים אבל לא מסתדר בקלות עם כל אחד (יש זורמים ממנו..)

 

בערך פעם ביום אני מרגישה שמשהו בהתנהגות שלו משונה לי..

אני אתן כמה דוגמאות

 

הוא ביקש מבעלי 'בייגלה או משהו בסגנון'

בעלי הביא לו בייגלה ושאל 'לסקרנות שלי, מה זה משהו בסגנון'

אז הוא ענה לו 'אני לא עונה על שאלות שהן סתם סקרנות'

זה חוצפה? זה סטנדרטי?

 

אמר לגננת שלו שמאד כיף לו בגן

'וגם לפני שהתחיל הגן שמעתי עליך המלצות'

אהמ אהמ זה נכון הוא שמע מילדים אחרים שהיו שם בגן שזה גם מאד כיף ומאד אוהבים את הגננת..

עדיין זה סתם שימוש בביטוי מושאל? זה נורמלי?

 

שאל אותי משהו אמרתי שאני לא זוכרת

ענה לי 'מה את דובי שכל השכל שלך מלא בצמר גפן'?

זה חוצפה?

זה יצירתיות? 

 

הוא ואח שלו רבים מי הכי גדול (הוא הגדול מבין השניים)

'אמא הקטן מעליב אותי כי הוא אומר שהוא יותר גדול'

אני עונה 'אבל אתה יותר גדול' (אין פה שום ויכוח, הוא גדול בשנתיים מאחיו..)

'אבל זה מעליב אותי שהוא חושב ככה'

 

אני מציעה לשמוע פודקאסט

הוא 'אני רוצה פרק 17'

אני 'על מה זה פרק 17?'

הוא 'לא יודע אבל אני רוצה עכשיו 17'.

יש לו איזה קטע עם חשבון ומספרים (קניתי לו מחשבון כי הוא ביקש והוא מתעסק איתו הרבה)

 

הצעתי לו ללכת לרכיבה טיפולית (הוא קצת קלאמזי כזה חשבתי שיכול לעשות לו טוב) 

כמובן אמרתי לו שיש חווה לידינו וששמעתי מאמא של חבר שהוא הולך לרכב וזה ממש נחמד.

'אמא את הלכת לרכב על סוסים?' אהממ לא, בילדתי לא היו הצעות כאלה נגישות.

'אז למה את סתם אומרת לי שזה כיף? תלכי בעצמך'

 

גם הפחדים שלו-

הוא חרדתי ממש. אבל אני מרגישה שהפחדים שלו לא קשורים ממש לחוויה אלא לתאוריה.. לדוגמא

-אני מחכה לו ליד הגן ברכב, צריך ללכת 2 פסיעות על הכביש כי לא חניתי ממש צמוד- הוא לא יורד, וכשאני פותחת חלון ואמרת לו בא, אתה יכול להכנס לאוטו-

הוא רץ כמו טיל, חיוור מתנשף נכנס לאוטו כי 'כביש זה מסוכן'. לא משנה ששום רכב בעולם לא יכול לעבור במרווח שנוצר.

או-הוא מפחד להשאר ברכב לבד כשאני מכניסה את הקטן לגן, אבל אם יש חלון פתוח זה בסדר גם להשאר באוטו שעה לבד מצידו. כלומר, הוא לא מפחד. הוא 'יודע' שזה מסוכן (שמע/ראה)

מצד שני יש לנו בבניין שכן שהוא טיפוס ממש מוזר, כל הילדים האחרים מפחדים ממנו, אבל הוא יכול ממש לנהל איתו שיחה

כי 'אסור לדבר עם זרים אבל הוא לא זר' (אני לא חוששת מהשכן הזה ספציפית, הוא איש מסכן ולא מאמינה שיפגע בו, פשוט משהו במראה שלו מעורר רתיעה טבעית- לו לא נוצרת הרתיעה הטבעית הזו)

 

הוא גם איסטניסט ובררן, ניחא, הרבה ילדים בררניים.

אבל אם נניח יוצאים לגינה ושמתי באותו תיק אוכל שלו ואוכל של אחותו (כל כריך ארוז בנפרד!) הוא לא אוכל כי 

'היה רוח ובוודאי עפו מליון פירורים מהשקת שלה לשקית שלי' )הוא לא אוהבת את הממרח שהיא בחרה)

והוא יישאר רעב! כנל אם שמתי לו בתיק לגן משהו שהוא לא אוהב.

חוצמזה שממה שאני מכירה עם הזמן אוכלים עוד דברים- אצלו זה הפוך

משבןע לשבוע רשימת המאכלים שלו מצטמצמת (זה כולל גם ממתקים וחטיפים שאת רובם המוחלט הוא לא טועם).

מצד שני הוא יכול לנדנד לי שעות להכין את הלביבות גבינה שעל הקרטון חלב או משהו בסגנון 

אבל ברור שהוא לא יטעם (מנסיון העבר, וגם אם אני שואלת אותו- 'אם נכין את זה אתה תטעם?'- 'אה לא אבל נראה לי לכם זה יהיה טעים'.

 

יש ילדים שלא רוצים ללבוש בגד מסוים, אוקי,

אבל יש לו הסברים בלתי נסבלים שאני כבר שונאת לקנות לו בגדים

"זה גם סריג וגם שתי צבעים"

כי סריג הוא כן אוהב, ושתי צבעים גם בסדר, אבל השילוב של שתיהם- לא, הבגד פסול (והוא ילך עם בגד קייצי ודי)

גרביים שחורות הן מציקות וגרביים לבנות הן בסדר (זה אותו מארז) 

כנ"ל לבנים יש דוגמאות שכן עוברות ויש שלא. זה מגיע בשלישיות, אין לי שליטה ויכולת לרכוש דוגמא אחידה...

אני הולכת איתו לקנות נעליים. הוא החליט שהוא מידה איקס (כי שנה שעברה היה מידה פחות) לא משנה אם הנעל לוחצת או ענקית, זה המידה היחידה שהוא מוכן למדוד 

(חזרנו הביתה בלי נעליים והבאתי למחרת את המידה שחשבתי שהיא מתאימה, ומחקתי את המידה..הוא מאד מוטרד מזה שאין מידה על הנעל)

 

הוא גם צוחק מדברים לא מצחיקים בעליל.

באמת! הוא יכול לשבת עם ספר ולצחקק לעצמו מזה שהילד מהקומיקס התקצרו לו הפאות מהעמוד הקודם

אם מישהו מתבלבל במילה בשיר כנ"ל, רבע שעה הוא צוחק במרץ וחוזר מליון פעמים על הטעות

(זה לא רק בעיני אני לא זוכרת דוגמאות אבל הוא מוכר במשפחה כאחד שצוחק בלי קשר)

 

כשאני כותבת אני מרגישה מטומטמת כי פתאום הכל נשמע לי בסדר גמור,

ואני יוצאת ממש חששנית ברמות,

אבל במצטבר הלב שלי לא רגוע

(בעלי שולל מכל וכל כל בעיה הילד מלאך חכם מחונן גאון סתם את מלבישה על הילד תויות בעיתיות)

 

 

 

נשמע ילד מחונןתהילנה

אין לי זמן להרחיב, אבל יש לי הרבה ניסיון עם התחום, אשתדל לכתוב בהמשך בלי נדר.

אני יכולה להבין למה את שואלת...בארץ אהבתי

סה"כ הוא נשמע ילד חכם ומתוק.

אבל אני מבינה למה יש לך פה שאלה עליו.

באמת הרבה מהדברים שציינת זה לא דברים שרואים אצל ילדים אחרים בגילו. והשאלה אם זה חריגות כי הוא חכם באופן מיוחד, או שזה משהו מעבר.


את אומרת שהוא כבר עבר תצפית פסיכולוגית ששללה משהו חריג.

אז מצד אחד זה מרגיע, ומצד שני, נשמע שאת לא באמת שלמה עם התשובה שקיבלתם.

(מה הכוונה תצפית פסיכולוגית? הכוונה להערכה פסיכולוגית רשמית, או משהו פחות 'אבחוני'?)

בעיני אם את לא שלמה עם זה, יש מקום לשקול לחזור להערכה נוספת.



אני רוצה להוסיף פה כמה מחשבות שלי לגבי העניין של 'אבחון'.

היום יש הרבה הרבה יותר אבחון של ילדים ממה שהיה פעם. ובמיוחד אצל ילדים שהתפקוד שלהם קרוב לנורמה, עם רמה קוגניטיבית תקינה, שפעם היו בלי שום 'תווית' אבל מן הסתם היו סובלים יותר מקשיים, לפעמים דחייה חברתית, לפעמים קושי לימודי כזה או אחר, וכו', והיום כשיש אפשרות לעשות הערכה מדויקת שמאבחנת את הקושי - זה מאפשר לתת להם מענה יותר מותאם (לקבל טיפולים שנותנים כלים, לתת מענה לימודי והתאמות וכו').


מן הסתם יש היום הרבה מבוגרים שאם היו מאבחנים אותם בילדותם - היתה להם ילדות טובה יותר כי היו מקבלים מענה מדויק יותר לקשיים שלהם.

יכול להיות שהם בכל זאת הסתדרו בחיים. יכול להיות שאפילו הפתיעו לטובה את הסביבה שהכירה אותם כילדים (דוגמא טובה לזה - אושי גרוס, שמספר על הילדות שלו בספר 'אין דבר כזה ילד רע'. ובטח יש עוד).

ויכול להיות שיש כאלו שאם היו מאבחנים אותם בילדות - זה היה דווקא מקשה עליהם. כי סה"כ הם הצליחו להסתדר בחיים בלי שום תווית, ואם היתה להם למשל אבחנה של 'אוטיסט' - אולי היה להם קשה יותר להתחתן, למצוא עבודה וכו' - בגלל חשש של הסביבה מהתווית הזו (למרות שבסופו של דבר זה אותו אדם, וזה לא משנה איזו כותרת יש לאבחנה שלו. אבל בחברה זה עדיין לפעמים כן משנה).


לגבי הבן שלך - יש פה דברים שאת מתארת שנשמעים אולי קצת חריגים לילד בן גילו, אבל לא בהכרח מפריעים. יכול להיות שיש לו צורת חשיבה קצת אחרת, וזה מתבטא בסגנון ייחודי (כמו לצחוק על דברים שלא מצחיקים אחרים, או לרצות לשמוע דווקא פרק 17 בלי לדעת מה התוכן שלו, ועוד).

אבל יש גם דברים שאת מתארת שנשמעים שיותר מקשים על ההתנהלות ביומיום (נוקשות בבחירת בגדים, בררנות מוגזמת באוכל, פחדים לא הגיוניים). גם הדברים האלו לא בהכרח מעידים על אבחנה מסוימת. ויש לילדים הרבה פעמים כל מיני נוקשויות בכל מיני דברים לא תמיד הגיוניים.

אבל בעיני בסוף מה שהכי משמעותי זה אם הוא או הסביבה סובלים מהדברים האלו. ואם כן - אז יש טעם לפנות לאנשי מקצוע שיוכלו לעזור.

לפעמים אבחון מקיף יעזור לעלות על 'כותרת' שתאסוף את כל הקשיים, ולפעמים לא תהיה אבחנה של משהו מוגדר, אבל עדיין אולי יש אנשי מקצוע שיוכלו לעזור בדברים שקשה לכם איתם.


מקווה שהדברים שכתבתי מועילים. ומקווה שהבהרתי את הכוונה שלי מספיק ברור...

העלית פה הרבה דוגמאותמתואמת

והמכלול, לעניות דעתי, באמת דורש אבחון מקיף ומסודר. (תצפית חד פעמית של פסיכולוגית לא נחשבת כאבחון)

זה טוב שרשמת את כל הדברים האלה, ככה תוכלי לשלוף דוגמאות בקלות כשתגיעו לאבחון.

תתחילו בפנייה להתפתחות הילד (דרך רופא הילדים). זה לוקח זמן, אבל שם בדרך כלל האבחון הוא המקיף ביותר. (אם היית מתארת שקשה לכם בהתנהלות היומיומית איתו, הייתי מציעה לך ללכת לאבחון פרטי כדי לזרז תהליכים, אבל לא נשמע שזה המצב)

יישר כוח לך שאת אמא ערנית כזו!❤️ 

הוא מחונן?מקרמה
תקראי קצת מאמרים של מכון דרור...
נשמע ילד חכםכורסא ירוקה

שקצת מתקשה עם הבנה חברתית. זה מאד מאד אופייני לילדים חכמים מאד. כל המשפטים שאמרת נשצעים תואמים לזה. לרוב זה משפטים שהוא שמע מבוגרים אומרים באיזשהו הקשר וחזר עליהם כי נשמע לו מתאים. באמת ההקשר שהוא בחר היה נכון, אבל לא ההיררכיה החברתית בשיחה, שהוא לא הבין אותה.

גם נורמלי שילדים עוד לא מבינים את ההיררכיה הזאת עד הסוף, אנחנו משתדלים להסביר "זה דבר שמבוגרים אומרים וילדים לא", "זה משפט שאבא ואמא יכולים להגיד לילדים אבל לא ההיפך" וכדומה. לפעמים יש הסבר מעבר ולפעמים פשוט כי ככה זה, יש הסכמות חברתיות וזה חלק מהן.

אצל ילדים מחוננים הקושי הזה בהבנה החברתית נפוץ יותר.


ההימנעויות, הנוקשות והפחדים - אני לא אשת מקצוע, אבל מאד מזכיר ocd, שזה הולך יד ביד עם מחוננות הרבה פעמים. זה מפריע לו? זה פוגע בו? אם לא אז הייתי עוקבת בשקט ומתייעצת לבד, אבל אם את רואה שזה מתחיל להשתלט (דוגמא קלאסית - שטיפות ידיים מרובות שפוגעות בעור, או כל סוג אחר של פגיעה בשגרת החיים) אז כדאי כבר לפנות לאבחון וטיפול.


גם הדברים שמצחיקים אותו - הרבה פעמים ילדים מאד חכמים הם דייקנים ומסודרים והכל הולך לפי הכללים (האמיתיים או אלה שבראש שלהם) וזה פשוט מופרך או מגוחך בעיניהם שמישהו לא עומד בכללים האלה..

אם הוא לא פוגע או לועג לאחרים הייתי מתעלמת ומדי פעם זורקת משפט על זה שלא הכל הולך מדויק בחיים. אם הוא פוגע או לועג זה כבר דורש שיחה רצינית יותר. וכמובן לראות כמה הוא מוטרד אם הוא טועה בעצמו במשהו או נמנע מעשיה מהחשש לטעות

מנסיון שליאנונימית בהו"ל

ילדים מחוננים לפעמים השכל שלהם מכפה על הצד החברתי,

ולכן שווה לבדוק על קבוצה חברתית.

קבוצה חברתית זה מסגרת כמו חוג שמעבירה בצורה חווייתית לילדים הכירות עם סיטואציות חברתיות ומלמדת את הילדים איך נכון להתנהל בחברה. כל אחד לפי הגיל שלו.

שווה לברר על קבוצות חברתיות של עמותת תעצומות.

בהצלחה רבה!

קודם כל את לא מטומטמת, את אמא טובה ומדהימה ורגישהאמא לאוצר❤

ושמה לב🩷

דבר שני מחזקת אותך שכן יש פה דברים שנשמעים לא ממש נורמלים או לכל הפחות לא תואמים גיל לילד בגן  חובה...

כן הייתי בודקת יותר לעומק אולי אבחון או משהו.

בהצלחה גדולה!✨

איזה מתוק הוא נשמעשוקולד פרה.
לא קראתי פה משהו חריגoo

אני לא בעד לחפש בעיות

כשיש בעיות הן צפות לבד

לא צריך לחפש ולאבחן אותן


הוא נשמע פלפלי ודעתן

צריך לזכור שהוא כולה בן 6 גם אם הוא מתחכם ועקשן

ולמצוא את הדרך להוביל אותו כשצריך 

מזכיר לי את הבן שלייוקי

עם הפרעת קש"ר וגם מחונן

 

מזכיר לי ממש את הבן שלימקקה

אנחנו בתהליך הערכה

ואני לגמרי מבינה מה מטריד אותך ולמה

את ממש לא מטומטמת ואמא יודעת הכי טוב

אם זה ככה מטריד אותך לכי לאבחון מסודר

אפשר לשאול אבחון למה?אנונימית בהו"ל

בקשתי מהרופא הפניה להתפתחות הילד ונתן

אבל שאל דברים כמו מתי התחיל ללכת, לדבר

ובזה הוא תקין

ונתן לי בהבעה שלי 'אין לי זמן להוכיח לך שהוא בסדר'

מה אמורים לגלות באבחון?

וכמה פה כתבו שאולי הוא קש"ר ומחונן-

כן יכול להיות כי אני קש"ר בעצמי, והוא חכם מאד, חשבתי שבודקים מחוננות בגיל גבוה יותר.

אבל קש"ר זה נוירולוג לא? ומחונן, וואלה באמת מי בודק את זה?

התפתחות הילד אמורים לדעת לזהות דברים כאלו?

מה החשד שלך אם אפשר לשאול? (אני יותר חושבת על משהו כמו לקות חברתית כזה, קשה לי להסביר, אולי מה שפעם נקרא אספרגר)

אבחנה מבדלתמקקה

בין אוטיזם להפרעת קשב

הוא בן תשע היום, ואני בספקות מאז שהיה ממש קטן.

כרגע הוא מאובחן עם הפרעת קשב אבל אנחנו לא בטוחים שזה הכל.

הוא גם מחונן.

אני חושבת שהוא מתאים בול לאספרגר, אבל היום זה חלק מהרצף האוטיסטי.

מחוננות בודקים במבחן מחוננים בכיתה ב. עוד בכיתה א הלכנו לנוירולוג והוא קיבל ריטלין. זה שיפר ממש את ההתנהגות אבל לא מספיק.

אוקי אז זה באמת אזור החשדות שליאנונימית בהו"ל

בעלי מוכן לשמוע על מחוננים אבל אין סיכוי שיקבל את המילה אוטיזם

לצערי הוא מגיע מסביבה מאד מאד לא מכילה.. 

גם אני יודעת שהסבא וסבתא שמשוגעים על הנכד הזה ונהנים לדבר איתו (ההורים של בעלי)

עלולים לא לדבר איתנו אם ישמעו שאנחנו בתהליך אבחון לאוטיזם

ברור שזה סותר לדעתם כל מהות של הורות טובה...

אוף אני לא רוצה להכנס על זה לריבים עם בעלי אבל כן חושבת שצריך אבחון 

(בנתיים דברנו על התפתחות הילד אמר שהילד מפותח אבל מה שנראה לי..)

 

מבינה אותךמקקה

א. לא חייבים לספר למשפחה

ב. יש מצב שאפשר עוד לחכות. איך הוא בגן? יש תלונות? אולי בבית הספר גם בעלך יבין שיש קושי. כך היה אצלינו.

תחשבי מה בעצם את רוצה להשיג מאיבחון ולפי זה תחליטי עד כמה שווה לך להילחם עליו.

שאלונים של התפתחות הילדנעומית

אם לא ברור לו מה הקושי, אתם יכולים לנסות למלא יחד את השאלונים.

שם בד''כ מפורטים הקשיים האפשריים בכל תחום, וכמובן לתת גם לגננת למלא ולפי התשובות שלה לנסות להבין.


אני חושבת שלרוב כשהורה נורמטיבי רואה בעיה, יש בעיה. לא תמיד הורה יודע לשים את האצבע, אבל הוא מכיר את הילד הכי טוב, ויש אינטואיציה טובה.

רק אומרתהשקט הזה

שנניח ובאמת יאבחנו אוטיזם, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עבור הילד שלכם הוא לאבחן את זה ולדאוג שיקבל את התמיכה המתאימה.

יש לי בנדוד שגדלתי איתו, שמגיל 3 כבר אובחן כאספרגר והיה בגני תקשורת וכו' והיום הוא עובד כמורה! שזה אחד מהמקצועות שהכי מצריכים תקשורת, יחסי אנוש וכו' ולעומתו יצא לי להכיר כמה וכמה שאובחנו בגיל מאוחר יותר וגם אז לא בהכרח הסכימו לקבל עזרה והם די סבלו כל השנים.

אז עם כל הכבוד למשפחה וכו' טובת הילד היא שתהיה לו מעטפת מתאימה.

ושוב, כל זה רק במידה ואכן יאבחנו דבר כזה. אפ לא, לא חייב לספר למשפחה שעבר בכלל אבחון

כן, באבחון כללי בודקים הכול, גם את ההתפתחותמתואמת

המוטורית.

תבקשי מהרופא אבחון לאבחנה מבדלת בין קשב וריכוז לבין אוטיזם (אספרגר נכלל היום באוטיזם).

מקווה שתגיעו לאבחנה המדויקת שלו שתעזור לכם להתנהל איתו נכון. (אם כי כבר עכשיו נראה שאתם מתנהלים איתו טוב למדי❤️ אבל לפעמים הקשיים - אם ישנם - מתגברים עם הגיל...)

 

ובקשר לבעלך - זה באמת מורכב...

את ההורים שלו אין שום סיבה לשתף שאתם עורכים לו אבחון עכשיו, אבל הוא כן צריך לבוא עם מוכנות לזה... (כי בדרך כלל שני ההורים נדרשים בשביל אבחון)

נראה לי שבתור התחלה תגידי לו שהחשד הוא אספרגר, ורק "סתם ככה" הכניסו את זה היום תחת הקשת האוטיסטית. אולי ככה זה פחות יפחיד אותו. (אצלנו במשפחה המורחבת יש כאלה שמעדיפים לקרוא לזה כך...)

אבל בהמשך נשמע שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע איך להפחית לו את החרדה סביב העניין❤️

חחח אין לו מושג מה זה אספרגראנונימית בהו"ל

גם הפרעת קשב זה משהו שהוא חושב ששייך לאנשים נורמליים רק כי כשהוא הכיר אותי (וכמה שנים אחר כך ) הוא לא ידע שזה מה שיש לי.

בתפיסה שלו בעיות זה של אנשים ממש ממש 'מקצה המחנה'.

יש לו בני דודים שאני בטוהח שהם עם פיגור, המשפחה אוהבת אותם מתייחסת אליהם ממש בכבוד ובאהבה. להגיד שהם עם מש"ה? חלילה וחס

הם 'קצת חלשים' אז מה?

אני באמת לא מאמינה שהוא ישתף פעולה באבחון, מספיק מבחינתי שיאפשר לי כי אני כן מרגישה שאני צריכה כלים והכוונה יותר מדויקת

כי מדי הרבה פעמים יש לי חוסר אונים מולו ואני חושבת שזה לא בריא

והתיעצתי עם 2 מנחות הורים שאמרו לי שאין להן כלים להתמודדויות שלי, שכדאי לבדוק מה יש לילד ואז לבנות תוכנית עבודה

את הפותחת?רוני 1234
יש לי ילד שהוא גם עם קשב וגם מחונן וגם שקלנו בעבר לאבחן אוטיזם. ביררנו קצת לגבי זה וגילינו שבקצה הגבוה + של התפקוד, הרבה פעמים האבחנה לא חד משמעית ובסופו של דבר לפעמים נותנים להורים להחליט אם הם רוצים את האבחנה או לא. אנחנו החלטנו לא לאבחן בגלל העניין של התווית, בעיני החברה אבל גם בעיני עצמו. המחיר הוא שאולי הוא היה יכול לקבל טיפול מתאים/כלים/ וואטאבר. אנחנו מאד שלמים עם ההחלטה והוא כן טופל והתקדם מאד בכל זאת.


במקרה שלכם, בגלל שהילד לא סובל בצירוף הרקע המשפחתי ובהנחה שהוא בתפקוד גבוה +, לא הייתי ממהרת לאבחן אלא ממשיכה לעקוב ולהתייעץ מדי פעם הגננת (אגב מה היא אומרת? היא גם המליצה על אבחון?)

אני מבינה את מה שאת אומרתאנונימית בהו"ל

אני לא רוצה אבחון

אני רוצה לעזור לו

ובהרגשה שלי בשביל לעזור לו אני צריכה הדרכה, שתהיה מדויקת ככל שנדע יותר טוב מה יש לו

עזבי תיוגים וכותרותמקרמה

העניין הוא לא האבחון עצמו- זה רק האמצעי...

העניין הוא לקבל כלים

גם הילד עצמו וגם ההורים


נח לו להגדיר את זה כ'חלשים'?

תזרמי איתו

אבל תתעקשי איתו על המענה המדויק

ואם הוא לא יודע לתת את המענה המדויק (והוא כנראה לא ידע...) אז שיתן לך לפנות לאנשי המקצוע הנכונים


ואם נוח לו ללכת לאבחונים פרטיים מבלי לספר להורים/לחברה

אז אחלה!


אני מאמינה שגם בתםיסת עולמו טובת הילד  לנגד עינין

זה משהו אחד להסתיר את הבעיה מהחברה כדי לא ליצור סטיגמה

להתעלם מהבעיה ולהכיש אותה- זה לעשות עוול לילד (אם היא קיימת בעלל)

הוא לא חושש מסטיגמה בעיני החברהאנונימית בהו"ל

הוא חושב שלאבחן זה לתייג ילד בעיני עצמו כבעייץתי

שהיום מאבחנים את כולם (יש בזה משהו מה אני יעשה..)

ושאבחון יגרום לנו ליחס שונה כלפיו.

הוא חושב שכל הדוגמאות שלי מראות כמה הוא חמוד וחכם..

הוא פשוט לא חושב שצריך הדרכה או הנחיה

(אני אהיה כנה שיש לו גישה מהממת ושהוא אבא מהמם לילדים, גם לילד הזה

לי נניח יותר קשה

הוא תמיד מוצא מה לענות איך להסביר להעמיד במקום בלי להכנס לפינות בעיתיות

אני כל היום נדפקת בקיר.. אבל אי גם הרבה יותר שעות איתו)

בוודאי שאבחון (חיובי) יגרום לכם ליחס שונהמקרמה

זה כל מטרתו


בעיני משל למה הדבר דומה?


לילד שדובר בשפה כל שהיא (חשד לגרמנית)

האבא דובר יידיש- אז איכשהו הם מסתדרים


האמא - דוברת אנגלית


היא רוצה ללכת ללמוד את השפה של הילד- אבל האבא מסרב בכלל ללכת לבדוק איזו שפה זאת


העובדה שהוא מוצא את הגישה אל הילד לא צריכה לשלול ממך את הזכות ללמוד את התקשורת שלך מולו


והיחס של הילד כלפי עצמו או שלכם כלפיו- תלוי רק בכם

אפשר להתייס אליו כבעייתי בלי אבחון

ואפשא להתיחס אליו כילד חמוד וחכם כם לאחר אבחון


זה ממש תלוי במאבחןלפניו ברננה!

אמא שלי מספרת על אחי הגדול

שכשעשה אבחון ואובחן עם add

המאבחנת דיברה *איתו* ולא עם ההורים, ואמרה לו באבחון ראינו שאתה ממש חזק באיקס וואי זד. הרבה יותר מהממוצע. אתה מוכשר יותר מרוב החברים שלך בכיתה, אבל יש לך התמודדות שאין להם בתחום של הקשב. תדע שאתה מסוגל להתגבר עליה וגם אנחנו נעזור לך. בגדול זה הספיק. טיפול תרופתי הוא לא לקח. לא יודעת אם הוא הלך לריפוי בעיסוק או משהו בסגנון שיעזור לו לרכוש כלים או שגם את זה לא..

אז אולי כן תלכי בהתחלה לאבחון בעצמךמתואמת

ותסבירי למאבחנים את הקושי של בעלך.

ובינתיים תטפטפי לו לאט לאט שהעולם מורכב ממגוון אנשים, ולכל אחד יש את הקושי שלו, ועם כל קושי מתמודדים אחרת, וכו'...

ותתייעצי עם פסיכולוג איך באמת לגשת אליו ולהסביר לו את החשיבות שבאבחון המדויק ואת החשיבות של השותפות שלו וגם איך לנרמל לו את המציאות הזו...

(זה באמת הופך הכול למורכב יותר. אבל את נשמעת אישה חזקה ובטוחה בעצמה, ואני מאמינה שתצליחי❤️)

היום אין אספרגר יש רצף asd. שזה בעצםאורוש3

כל הספקטרום האוטיסטי בין תפקוד נמוך לגבוה.

הוא נשמע לי מתוק וחכם ומקסים.

וכן נשמע לי שיש מקום לאבחון התפתחותי מקצועי כדי לבדוק את הנקודות האלה. אבחון רב מקצועי זה לרוב נוירולוג ופסיכולוג. לפעמים צוות נוסף.

מלא בהצלחה וחיבוק.

ממליצה במקביל לפנות גם לריפוי בעיסוק לעניין התחושתי. וכשאת בתוך התפתחות הילד לבקש הדרכת הורים. לרוב יש שם עוסיות שמכירות אתגרים התפתחותיים יותר מאשר מנחות הורים בחוץ.

קודם כל הילד גאוןבאתי מפעםאחרונה

וכן, יש קטע לגאונים להיות קצת מוזרים...

כאילו יש פער בין ברמה הקוגניטיבית לרמה הרגשית.

השאלה היא כמה הוא עקשן וכמה את יכולה לשכנע אותו. למשל, הוא לא מוכן ללבוש דוגמא של לבנים שקנית לו, את אומרת לו- אדוני, זה מה קניתי, זה מה יש ואת זה אתה לובש. נקודה.

מה קורה אז? הוא ממשיך להתעקש, להשתולל, לבכות ולדבר על זה כל היום? אם כן, זה כן היה מטריד.

אבל אם הוא בסוף מקבל עליו את מה שאת אומרת, זה נשמע בסדר. כן, יש ילדים עם התנהגויות קצת מוזרות וזה בסדר. 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !