על הרצוג לתת לביבי חנינה, ובתור תמורה ידרוש מביבי ויתורים בהסכמים בינלאומיים, הסכמי מאה וכדומה.
חייבים להעביר חוק שייתן חסינות לראשי ממשלה ממשפט והדחה
על הרצוג לתת לביבי חנינה, ובתור תמורה ידרוש מביבי ויתורים בהסכמים בינלאומיים, הסכמי מאה וכדומה.
חייבים להעביר חוק שייתן חסינות לראשי ממשלה ממשפט והדחה
טראמפ מזיז את ביבי מדרכו.
אין מצב לדעתי שהשמאל נותן חנינה בלי שנתניהו עוזב את הכנסת. יוותרו על הודאה ועל קלון אבל לא על זה.
לא ברור לי מה קורה אז וכמה זמן הימין נשאר בשלטון. נראה לי אפשר לשכוח מהעברת תקציב חקיקה הפיכה משפטית וכו'.
אחרי יבואו בחירות וה' יעזור לנו.
ואמורה לעשות את זה, אחרת פרשת נתניהו ותיקיו תחזור על עצמה.
אבל לא נראה לי שהם בכיוון בכלל...
לתת הגנה מהעמדה לדין כשאתה ראש ממשלה,
בלי לתת הגבלה למספר הקדנציות שלך כראש ממשלה,
זה משהו שאני לא ידוע אם קיים באיזו שהיא מדינה בעולם.
רוצה לייבא חוק שחל רק על נשיא צרפת, ולהכיל אותו על ראש ממשלת ישראל.
לכן בהקשר הזה אי אפשר להתעלם מכך שבצרפת החוק מגן מפני העמדה לדין מקסימום 8 שנים, כך שאי אפשר באמת לדבר ברצינות על לייבא אותו לישראל בלי להוסיף לישראל הגבלת כהונה. רוצים חוק צרפתי? אין בעיה, אלא שהוא בכלל לא חל על ראש הממשלה אלא על הנשיא בלבד.
אני לא טוען שצריך להגביל כהונה של ראש ממשלה, אלא רק מראה את הבעייתיות של דיבור על החוק הצרפתי בלי להתייחס לעניין הזה.
כשהמחוקק בצרפת נתן לנשיא פטור מהעמדה לדין, ברור שיש קשר לעובדה שהפטור הזה הוא זמני.
ואם לדעתך אין קשר לעובדה שהוא זמני, אשאל למה באף מדינה דמוקרטית בעולם (כולל בצרפת עצמה) לא מציעים פטור כזה לבעלי תפקידים בפועל (כלומר אני לא מדבר על תפקידים יצוגיים כמו מלך) שיכולים להיבחר לתפקידם שוב ושוב.
ביקשתי רשימה של מדינות שבהן הנשיא הוא ראש המדינה בפועל ולא רק דמות ייצוגית,
וביקשתי שליד כל מדינה יכתוב האם הכהונה מוגבלת והאם מותר להעמיד לדין בזמן הכהונה:
שים לב מיהן המדינות שבהן הנשיא לא מוגבל בכהונתו, ועדיין אסור להעמיד אותו לדין... מדינות שאינן דמוקרטיות, הבחירות בהן אינן חופשיות, וממילא אף אחד לא יכול לחקור את הנשיא בלי לחשוש לחייו.


אי כפיפות לקואליציה+אי הגבלת זמן+חסינות ממשפט זה באמת מתכון לדקטטורה.
אז ממילא זה לא רלוונטי.
אני חושב שפספסת את העובדה שהוויכוח הוא לא איתך אלא עם איתן 
אגב, למה אי אפשר להגביל ראשי ממשלה?
בכל מקרה הסיכוי למדינה עם ראש ממשלה שכפוף לקואליציה לאורך זמן תהפוך לחצי דיקטטורית הוא קטן.
היטלר אמנם היה כפוף לקואליציה בהתחלה בתור קנצלר, אבל תוך כמה שנים הוא שינה את עצמו לסוג של נשיא
הרבה אנשים אומרים שגם בדמוקרטיה יכול לקום דיקטטור, "עובדה שהיטלר עשה את זה".
ובכן, לא.
עוד לפני שהיטלר נבחר הוא הפעיל פלוגות של בריונים (SA) שרצחו וטבחו במתנגדיו, ככה ממש לא אמור להיבחר נשיא או ראש ממשלה בדמוקרטיה.
כלומר זה לא שהוא נבחר בצורה דמוקרטית ואז שינה את החוקים כדי להיות דיקטטור, אלא מראש הוא נבחר בשיטות של דיקטטורות, גם אם פורמלית היו בחירות שבהן הוא זכה ל-X אחוזים מהקולות.
ששם הוא לא כפוף לקואליציה כך שיש לו יותר כוח.
מה הבעיה לייבא את החוק לארץ ולשפץ אותו כך שיתאים לראש ממשלה?
לגבי חובת הגבלת קדנציות אתה צודק. בלתי ניתן שראש ממשלה יהיה גם חסין ממשפט וגם ללא הגבלת זמן. זה מתכון לצבירת יותר מדי כוח. אפילו בדמוקרטיות פרלמנטרית (כמו ישראל) שבהם ראש ממשלה הוא תמיד יצור חלש שכפוף למפלגות הקואליציה כדי לשרוד
לא כתבתי שאי אפשר לייבא את החוק בגלל ההבדל בין נשיא לראש ממשלה,
אלא רק בגלל עניין הגבלת הקדנציות.
כלומר לביבי זה כבר לא רלוונטי. אלא אם יעבירו חוק שההגבלה היא 8 שנים מרגע החקיקה, ואז לביבי יהיו עוד 8 שנים
בשיטה הישראלית היפיפייה שלנו, גם כשיש מגבלה חוקית היא יכולה בפועל לא להתקיים.
ממשלת ישראל ה-34 כיהנה במשך 4 כנסות ברציפות, כי במשך מספר מערכות בחירות לא הצליחו להגיע להסכמה על הקמת ממשלה חדשה.
לכן בפועל ראש ממשלה יכול להישאר בתפקיד עוד שנים רבות אם לא תהיה הכרעה בבחירות (בניגוד לנשיא שלא צריך קואליציה אלא מספיק לו 50.00001% מהקולות / אלקטורים וכיוצ"ב).
כל עוד ראש הממשלה צריך את אמון הכנסת כדי לכהן,
מה תעשה אם הכנסת לא מסכימה על אף מועמד?
הרי מישהו חייב לבצע את התפקיד הזה, והכי סביר והגיוני זה שמי שקיבל את אמון הכנסת בפעם האחרונה ימשיך לכהן עד שהכנסת תבחר ממשלה חדשה.
ואז גם אם לא תהיה לו הגבלת קדנציה, מקסימום יהיה ראש ממשלה שפה ושם ייקח שוחד, אבל לא יצליח לצבור כוח רב מידי בצורה שתסכן את הדמוקרטיה.
זאת עבירת טוהר המידות החמורה ביותר בדין הפלילי, בטח ובטח כשהיא מגיעה מאישיות בכירה כמו ראש ממשלה.
לא חמורה כמו אונס או רצח כמובן (שהן אינן עבירות של טוהר המידות), אבל בקבוצת העבירות של שחיתות ציבורית שוחד זו בהחלט העבירה החמורה ביותר והמשחיתה ביותר.
עוד לפני יותר משנה השופטים המליצו לסגת מטענת השוחד. מאז הולך ונחשף שלא רק שלא יתכן שהיה בסיס לטענות לשוחד, אלא שחוקרי המשטרה ופרקליטי הפרקליטות ידעו זאת בזמן אמת.
ראש הממשלה צריך לשלם לעורך דינו בגין כל התייצבות בבית המשפט בעוד הפרקליטות התופרת מייצרת לעצמה עוד ועוד משרות סרק על חשבון הציבור.
במקרה הטוב זה לא הוגן, ולכן במקום חוק צרפתי הייתי מחייב את המדינה למממן כל הוצאה משפטית של ראש ממשלה, כפי שהיא מממנת הוצאות רפואיות ואחזקת הבית.
פרקליטים שתופרים תיק מבוסס שיטת מצליח צריכים ליטול על עצמם סיכון שהוצאות הליכי סרק יפלו עליהם.
כל אזרח שעומד לדין וזוכה, יכול לדרוש (ולפעמים גם לקבל) הוצאות שכ"ט מהצד שהפסיד.
לפעמים מדובר בסכומים משמעותיים מאוד, תלוי במקרה. אבל אין שום סיבה שבעולם שהמדינה מראש תממן את ההוצאה הזאת.
ראש הממשלה זכאי לייצוג חינם של הסנגוריה הציבורית, ככל אדם אחר, בכפוף לתנאים כמו כל אזרח אחר.
1. שכר טרחת עורך דין לזוכה משולם במשפט אזרחי בלבד.
2. ראש ממשלה אינו כשאר בני אדם. הוא מאובטח שלא כשאר בני אדם, וכו'.
א. לא בטוח, כי מי אמר שלתביעה אין עורכי דין מוצלחים יותר?
ב. למה שיממן מכיסו צרכי ציבור, כאשר ברור שבזה שאדם רץ לפוליטיקה הוא חושף עצמו לאכיפה מוקפדת יותר מאחר שנוברים בפשעי אנשי ציבור יותר מאשר איש פשוט. כאשר לא בטוח שבכלל עשה פשע
ממשלה להתשלט על המדינה.
רק אם נגיג הוא ישחד בקביעות את רוב גוםי התקשורת שיסקרו אותו טוב - אז זה כבר מתחיל להדאיג.
מוטב ראש ממשלה שחדן שנבחר בידי העם, מאשר מדינה דיקטטורית שבה בית המשפט משפיל אף מרומם את ראשי הממשלה ובעצם הכוח האמיתי בידיו.
אם היינו משוחתים כמו מדינות אפריקה שבה כל דבר זז על ידי שוחד, היית צודק. אבל שוחד פה ושם במדינה מערבית פחות מסוכן מהשתלטות בית המשפט על נבחרי הציבור.
מה גם שגם במצב של חסינות לראש ממשלה יש סיבה לחשוש לקחת שוחד - אם זה יתפרסם זה יזיק לו בבחירות
אם כי בלי קשר לחנינה - לא לעולם חוסן, הוא כבר לא צעיר...
(אם כי יותר צעיר מטראמפ וביידן...)
ממילא הגיע למבוי סתום.
בסקרים יש לשמאל 61 יחד עם 'המילואימניקים'
חוק ההשתמטות מעביר קולות לשמאל (כמו ליועז, בנט)
והוא לא צעיר וחולה
וטראמפ. טראמפ רוצה שיפנה את הדרך.
כמה הוא יכול. ומה הסיכוי שלו למשפט צדק גם אם התיקים קורסים.
אולי יצמח מזה טוב גם לימין אולי יעמוד בראש הליכוד מישהו שלא מוחזק בגרון.
החרדים לא התייאשו מנסים להעביר את החוק עם המנעות של החכים הערבים, (בלי קשר לדעתי המאד שלילית על זה), הימין הלאומי צריך להקים לתחיה את המפדל לחבור לדמות יצוגית ולשתות חזרה קולות סרוגים.
הוא היה צריך לפרוש מהחיים הפוליטיים לפני הרבה שנים..
ולא ברור למה את חושבת שטראמפ רוצה להזיז את נתניהו.
חוץ מזה שלדעתי טראמפ בכלל פונקציה בנושא, הרצוג ממש לא חייב להקשיב לו, ואין לטראמפ לו שום דרך ללחוץ עליו.
לדבר עליה זה דבר אחד, להיות ממקימיה זה לא משהו שהוא רוצה במורשת שלו.
טראמפ עם קטאר. לא איתנו.
בעצם הוא שולח אותו הביתה ואותנו לבחירות. אבל לב מלכים ביד ה' והתוכנית לא תצליח לו. יכול להיות ששוב נקלע לחמישה סבבי בחירות.
רוב גדול בעם (וגם בממשל טראמפ) נגד מדינה פלסטינית.
מוזר לי שאפילו עכשיו עדיין יש מי שחושב שטראמפ לא אוהב את נתניהו ולא רוצה שימשיך להיות ראש ממשלה.
תתעוררו, מערכת בחירות לפנינו
טראמפ אהב אותנו עד שהבין שנתניהו לא יכול לעשות כלום כי קשרו לו את הידיים והרגליים. ניסה להתיר אותו. ההתרה עולה לנתניהו בכיסא. קדימה. מי מספר 2 בליכוד? אץטלי גוטליב? להפסיק להתבייש למה, יאיר גולן יותר ראוי? החלול? בנט הרמאי? לצופף שורות לחשוב כמו הקומינסטים אצלם המטרה משרתת את האמצעים
את חושבת שלפיד יהיה ראש ממשלה ואת קוראת לנו להתעורר?
את לא יכולה מצד אחד להאמין לסקרים שהימין מפסיד בבחירות ומצד שני לחשוב שלפיד יהיה ראש ממשלה.
אני כמובן לא בטוח שהליכוד ינצח בבחירות, אבל אם לא הליכוד אז יהיה מישהו מהמרכז, ממש לא מהשמאל.
תתעוררי! העם זז ימינה!
חלק מהמצביעים מאוכזבים מהם בגלל כל מיני סיבות, אבל זה לא אומר שהם הולכים להצביע למפלגות שמאל.
נער הפוסטר של ממשלת שמאל שכוללת את יאיר גולן, יאיר לפיד, ליברמן ומסור עבאס. איזינקוט רמטכ"ל המספרים.
המצביעים מבסוטים. הם לא תמכו בממשלה שאיבדה את המצפון מאימת החרדים.
הם הצביעו למזכ"ל ישע לשעבר, אז הם הצביעו ימין כביכול
אבל קובעי המדינויות הם יאיר לפיד ושות. מי טס לפגישה בארהב בלי רשות? יאיר לפיד. עם מי נפגש? למה? בפועל הוא קובע את האגנדה ומוסר לחיזבאללה שטח ים ...
עד שהם לא "יצרבו בתודעה" כמאמר סמוטריץ את מלוא הביזיון של הליכוד ושל נתניהו בפרט, למה שיתנו לו חנינה?
הם יחגגו על זה חודשים.
אם החוק לא יעבור, הם יזקפו את זה לזכותם. אם יעבור, הם יפילו אותו ויזקפו את זה לזכותם.
בקצב הזה, יהיו להם 61 אצבעות משלהם.
הרעיון להקים את מפלגת המילואימניקים של יועז הנדל הוא רעיון מבריק. כמה חבל שהוא לא בא מהצד הימני.
הם לא עוברים באף סקר למרות שהם מפלגת גימיק.
במקום לטחון את נושא הפצריה עד דק, זה נמוג
לעומת זאת יעסקו בלי סוף בחוק שבעבר השמאל ניסה להעביר למטרותיו שלו, ועל גבי הכאב של המלחמה יגרמו לאנשים להחליט שנקעה נפשם מהליכוד. מה יעשה מצביע מסורתי שהוא או ילדיו נלחמו ומרגיש יריקה בפרצוף? הרי רק אתמול שלחו שוב צווים. הוא יחפש מפלגה שהוא יכול להזדהות איתה ועם המפלגה הזאת הוא יוכל.
יש להם עכשיו הרבה חומר כדי לשלהב את המצביעים שלהם. גם זה, גם בקשת החנינה של נתניהו.
במקום שתקום ועדת חקירה שתציף את כל מה שקרה, שתצמק את השמאל עד שיתביישו להראות את הפרצוף שלהם. הרי עד לפני רגע עסקו בחקירת הפצרית והיועמשית, זה יתנדף מהחדשות
צריך פשוט לדאוג למילואימניקים להטבות, ולא לתמוך בחוק גיוס שלא באמת יביא לגיוס חרדים.
וזה בדיוק מה שמפלגת הציונות הדתית וחלק מהליכוד עושים עכשיו.
לאורך חודש נובמבר לדוגמה פורסמו 19 סקרים, הציונות הדתית עוברת רק ב-6 מהם, שמתוכם 4 על סף אחוז החסימה (4).
תגיד לי מה התוצאה שאתה רוצה ואארגן לך את הסקר, זה כל הסיפור. כך שאין מה לא להתלהב מסקר ולא להבהל ממנו.
אני עוקב ארוכות אחרי פילבר ואחרי הפינות שלו אצל יעקב ברדוגו בערוץ 14. ההסברים שלו לא רק שלא משכנעים, אלא הם גם סותרים את המציאות פעם אחר פעם. בעבר הייתי מבקש ממנו תשובות ומתווכח איתו על זה, אבל אז יצא ששכרו גם אותו וגם את המשרד שלי לפרויקט משותף (שכבר נגמר) ומאז לא נעים לי להתווכח איתו.
הוא מסביר באחת הפינות שלו את הפער בינו (ובין צוריאל שרון) לבין היתר ומסביר שמאז תחילת המלחמה יתר הסקרים שינו את שיטת ספירת המשיבים הערבים ביחס לחלקם האוכלוסייה. הבעיה היא שהפער לא התחיל במלחמה, אלא עוד לפני כן בחקיקת הרפורמה המשפטית.
ונעזוב רגע את הציונות הדתית בצד, מי שחושב שבנט עומד כבר היום עך עשרה מנדטים ולפיד מתחת אחוז החסימה (וגנץ, שעל זה יש קונצנזוס) חייב להסביר לאן נעלמו כל המנדטים האלה. בדיוק מה שפילבר דורש מהסוקרים האחרים לעשות - הוא עצמו לא עושה.
כמובן שהייתי חותם על הסקרים האלה שיהיו תוצאות הבחירות, אבל אני מאוד מאוד מסופק.
הפעם לא הזכרתי בכלל, את זה שהסקרים שלהם היו הכי קרובים למציאות בפער. לא זאת טענתי.
טענתי שהסקרים, *כל הסקרים* כרגע, לא רלוונטיים ותוצאתיהם תלויים במה רוצה מי שמזמין אותם.
לדעתי נושא רפורמת החלב הצליח לגרור תמיכה. אומנם גם במקרה הזה לקח זמן עד שהוא נכנס לקמפיין נגדי מול המחלבות, אבל נראה שהוא הצליח בקר הבלימה, ואף למעלה מכך.
לא בגלל פלוני או אלמוני, אלא בגלל שזו לא מפלגה שיש לה תומכים, אלא ציבור שיש לו מפלגה. יתכן שיתחלפו אנשים, יתכן שיהיה איחוד כזה או אחר - אבל הציונות הדתית עוברת.
הסקרים כרגע הם שעשוע ותו לו. הם משקפים אווירה מסויימת של בלבול בציבור, אבל בסופו של יום אנשים יצביעו למי שיתן להם תחושת ביטחון.
האפשרות היחידה של השמאל לנצח בבחירות, זה רק עם פסדו-ימניים יתבלבלו בגלל כל מיני טענות ותיווצר חוסר הכרעה, שתביא פוליטיקאים צבועים לגנוב להם את הקול.
כי בסקרים הם לא עוברים את האחוז חסימה
דבר זה יכול ליצור אכיפה בררנית. כך שאם מערכת המשפט תרצה להדיח ראש ממשלה, היא תחפש פשע שעשה. ואם לא תרצה, תתעלם מפשעים שעשה.
העסקה שנתניהו רמז לה חשפה את סדר העדיפויות האמיתי שלו | ישראל היום
תסתכל על ההצעה של נתניהו,
מה אנחנו דורשים מנבחרינו לפעם הבאה?
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אמר: ישראל ללא נתניהו לא הייתה קיימת היום.
משפט זה נכון פי כמה לגבי החרדים. בלעדיהם כבר מזמן היינו מפסידים במערכה הדמוגרפית – ובלי רוב דמוגרפי, לניצחונות הצבאיים אין שום משמעות.
תסתכלו על ירושלים: בלי הציבור החרדי, כבר מזמן לא היה בה רוב יהודי.
החרדים מאכלסים את ירושלים במקום אנשים אחרים שעוזבים אותה למודיעין ולתל אביב (וגם ליישובים מסביב). זה נכון שמבחינת "ייצור יהודים" הם במקום גבוה אבל אנחנו צריכים אנשים שמפרנסים את עצמם (ולו בעוני, זכותם) ולא כאלה שהם משקולת על הכלכלה.
אם תרצה לדבר על הכלכלה, מספיק שתיגש לתחנה המרכזית בתל אביב ותשווה לתחנה המרכזית בירושלים. בתל אביב רוגם חילונים, בירושלים רוב חרדי.
אני מדבר על הנקודה הדמוגרפית שזה עניין קיומי, כי בבחירות לכנסת, לא משנה כמה תהיה עשיר, הקול שלך שווה תמיד אותו דבר.
ואם החרדים לא היו גרים בירושלים, החילונים לא היו מאכלסים אותה בגלל 2 סיבות:
הם לא מספיק לאכלס גם תל אביב וגם ירושלים.
הם לא רוצים לגור ליד הערבים.
נכון שהחרדים רוצים אותה יותר.
בדרך לישראל: קברי משפחת הרצל נפתחו
זה נשמע יחס מרחיק לכת
כאילו מתייחסים להרצל כמשה רבנו של המדינה היהודית. (רק חבל שאת הקבורה שלו הקב"ה לא הסתיר. הוא כנראה לא תיאר לעצמו שיעשו ע"ז סביבו באלף השישי.. הגזמתי כן)
פשוט גם כל טקסי יום העצמאות סביב קברו של הרצל גם נשמע מוגזם ומרחיק לכת.
וכל זה עם הערכה גדולה לדברים טובים שהוא עשה,
ובלי לחשוב שהוא רצה לנצר מישהו או לרכז את העם היהודי בארץ רנדומלית אחרת.
הרוב הגדול של החרדים באירופה התנגדו מאוד לעלייה לארץ ישראל.
כי עדיין לא הגיע משיח, דחיקת הקץ, אסור להקים מדינה, התגרות בגויים, כוחי ועוצם ידי, התערבבות עם היהודים הציוניים החילוניים. ועוד רבות...
השמאל היהודי האירופאי (קומוניסטי סוציאליסטי) גם הוא חשב ככה בדיוק כמו השמאל החי בארץ ישראל כיום.
לעומתם מן החסידים תלמידי הבעל שם טוב שעלו לארץ, ביחד עם ספרדים רבים (פרנקים), בדומה ליהודים הציוניים החילונים מקימי הקיבוצים שנחשבו לימנים קיצונים.
לאחר השואה כולם הבינו את הכיוון הנכון --> רק ארץ ישראל!
הרצל פעל רבות מול השלטונות באירופה והעותמאניים לאפשר עלייה לארץ ישראל והכרה ביישוב יהודי עצמאי. רבים מאוד תמכו בו הוא היה אדם גדול והוביל את המהלכים המדיניים להצהרת בלפור והכרה במדינת ישראל 30 שנה לפני הקמתה.
חז"ל, הנביאים, הצדיקים הגדולים יחידי הדורות,
רבי נחמן מברסלב שראה וניבא,
והמשיח.
ואף שיש לי ערך גדול מאוד לכל היהודים שפעלו רבות למען עם ישראל,
אני מאמין שהצדיקים האמיתיים פעלו אף יותר,
(האמיתיים בלבד כי יש גם מתחזים).
לא ברור מאיפה הצץ הדבר הזה, והייתי מניח שיש כאן משהו קצת מסריח מסוג שחיתות כלשהי. לחילופין, פיגור עמוק וניסיונותעלובים למצוא חן בעיני מישהו שעוד נגלה מי הוא (ושמא פוליטית בלבד).
הרצל הוא המנוע של התנועה הציונית, מכאן מעלתו. בדורות רבים היו שקראו לעלות וגם עשו מעשים, אבל רק החזון של הרצל והדחיפה שלו הצליחו להסתיים בשיבת ציון.
דמוקרטיה אינה משחק חד-סטרי. מי שפוסל ממשלה נבחרת ומחליט כצעד מחאה להשבית את הצבא, שובר את כללי המשחק הבסיסיים ביותר – ולכן אינו ראוי עוד להתמודד לכנסת.
הרי אם מחר יעלה השמאל לשלטון, האם יעלה על הדעת שהימין ישבית את הצבא בתגובה? ברור שלא, ואיש גם לא מצפה לכך. אז באיזו זכות מותר לנקוט בצעד כזה כשיש ממשלת ימין?
כללי המשחק הדמוקרטיים חייבים להיות שווים לכולם.
מה דעתכם, מה המענה הנכון?
מדי פעם יש תגובות בנוסח כזה לערך:
"ראש ממשלה, שהמיט על עמו את הגדול שבאסונותיו, את פוגרום טבח נתניהו".
חשבתי שאולי זה מה שצריך לענות שוב ושוב, בלי להתעייף:
אי אפשר לצפות מראש הממשלה לעמוד בעצמו עם רובה על הגדר.
הצבא הונהג בידי רמטכ"ל שמונה במחטף על ידי הממשלה הקודמת רגע לפני שפוזרה, וכמקובל בישראל, הוא לא הוחלף. במבנה הקיים, כוחו של הרמטכ"ל בעניינים ביטחוניים הוא אדיר – אפילו את המזכיר הצבאי שלו לא יכול ראש הממשלה לבחור ללא אישור הרמטכ"ל, שלא נתן אישור להחליף את המזכיר, וכך נשאר בתפקיד גם המזכיר הצבאי מהממשלה הקודמת.
ובכל זאת, נתניהו בחר לתת בהם אמון מלא. הוא ראה כיצד הפיקוד הבכיר מעלים עין מגל הסרבנות, אך גם אז לא העלה על דעתו שמעבר לסרבנים מבחוץ, הרמטכ"ל והמטכ"ל עצמם יפקירו את המשמרת, ינקטו שביתה איטלקית ויאפשרו לאויב לפרוץ את הגבולות.
ולמה הם עשו את זה? כי סמכו על אלו שמדברים בסגנון כזב שהם יעבירו להם ויזרקו את כל האשמה על ראש הממשלה או יתחלקו באשמה. ההפקרות של הפיקוד הבכיר בצבא התאפשר בגלל אלו שדחפו לסרבנות והכניסו רוח שזה יהיה הישג אם יגיעו לחלוקת האשמה.
או אולי לענות גם כן עם דמגוגיה, בנוסח כזה לערך:
לפי דבריך, יצחק רבין עליו השלום אשם בטבח המזעזע שהיה במערת המכפלה. הוא ושותפו שמעון פרס.
מה דעתכם?
כמובן מי שרואה שחור לבן- 'טבח נתניהו' 'טבח הפקידים שקשרו את ידינו' וכדומה, אז אין הרבה מה להתעכב איתו. הוא בא לצעוק ולא לשמוע. אז שיבושם לו עם עצמו וחבר קפלניו...
אבל האמת מורכבת, מורכבת וארוכה...
אבל בקצרה הצבא האשם הישיר- מהראש ועד הקצין זוטר כל מי שקשור לגזרת עזה, כל אחד לפי חלקו ו(חוסר) פועלו.
בדרג המדיני האשמה מחולקת לשנים-
בפן הצבאי- שר הביטחון וראש הממשלה משניהם, במיוחד משר הביטחון אבל גם מראש הממשלה במידה רבה מאד, היה מצופה לשאול שאלות, לרחרח האם הכל דופק כמו שצריך. יש מגמות בצה"ל שהם לא סוד. יש כשלים ביטחוניים שאנשים שונים (יצחק בריק למשל) העלו. מצופה שיעמדו על הרגליים האחוריות שיטפלו בזה וזה לא תירוץ מספק "אבל אמרו לי שהכל בסדר"- בגלל זה בחרו בך לראש ממשלה/שר ביטחון, שתבדוק מבחוץ.
בפן המדיני- מדיניות סבבים, העשרת חמאס והתעצמותו היחסית. ועוד. צריך דיון רציני ולגיטימי מה האשמה אם וכאשר. ואכמ"ל
ועדיין זה לא אומר שהם צריכים להתפטר, ואפילו לא נאמר שמצופה מהם לא להתמודד שוב. יש הרבה מאד שיקולים נוספים לשקול, ותן לעם לומר את דברו בבחירות.
-הם עשו את זה בגלל הקונספציה לא בגלל שידעו שיוכלו לזרוק את האשמה הלאה.
-לא רואה עניין לענות בדמגוגיה.
האם המגיבים הנ"ל תמכו באוסלו ובהתנתקות? האם רצו שנתניהו יתחשב בשיקול דעתה של הצמרת הביטחונית?
ב-99% כל התשובות תהיינה חיוביות. אז מה המגיבים רוצים מביבי? השמאל זרע את זרעי הפורענות, והימין חסר המשילות המשיך לטפח את הערוגה. השמאל קבע עובדות בשטח, ביבי פעל לפי תכתבי השמאל, העביר כסף לעזה בהתאם להמלצות של שלל הגורמים כולל בג"ץ, ומינה אנשים שהשמאל חיבב, ע"ע יואב גלנט.
■ העם יצא לקלפי ובחר.
מצע מפלגת הליכוד הינו שימור הסטטוס קוו הקיים:
אין כיבוש או הרחבת גבולות גיזרה, אין תפיסת שטחי אש באופן יזום ופינוי אוכלוסיית אויב או יציאה למלחמה יזומה.
מנגד יש מפלגות ימין המצילות את ישראל וממלאות את החסר כפי יכולתם - ומפלגות שמאל (כן כן גם הם מביאים את ברכתם) יחסי החוץ שלהם טובים יותר ממפלגות הימין, רובם אנשי השכלה גבוהה, ממלאים את משרות הצבא, מכניסים תרומה כספית נכבדת, והם גאוותו של ביבי.
ביבי עצמו הוא שחקן הנותן הופעה חיצונית מושלמת, דובר אנגלית רהוטה וחשובה לייצוגיות ישראל בעולם ובזה הוא טוב יותר.
ביבי אינו פועל עצמאית,
תמיד הוא שותף מלא לכל חלקי האוכלוסיה,
מנתח נכון וסבלני.
ביבי הוא השתקפות החברה הישראלית המחפשת מנהיג שלא יתפוס צד בסיכסוך הימני - שמאלני - פלסטיני.
ישנה התחזקות בקרב כלל עם ישראל לכיוון ימני יותר - בגלל אין סוף הפיגועים, טבח שמחת תורה והפחד הגדול שהיה באותו היום.
הכלכלה הישראלית תצמח רק על ידי ביטחון צבאי ימני ומשילות.
הביטחון לצאת למלחמה יגיע רק על ידי צדקת הדרך:
יהדות אמונה תפילה, צדקות אמיתית באמת.
הישועה לא תגיע מביבי -
אלא תגיע מתוך העם עצמו!!!
עם ישראל צריך לעשות שינוי גדול מאוד בכלליות ובפרטיות כל אחד ואחד.
התשובה היא אותה תשובה ביחס לסיני, אוסלו יהודה ושומרון, עזה ולבנון.
מה נתנו? שטחים עצומים.
מה קיבלנו? כלום.
מה הערבים הבינו?
מלחמת יום כיפור - הצליחה.
אינתיפאדה 1987 - הצליחה.
פיגועי עזה - הצליחו.
חיזבאללה - הצליחו.
חזון השלום?
הערבים מעולם לא ביקשו שלום.
מישהו זוכר מתי הערבים ביקשו שלום?
אנחנו פשוט עושים עסקאות גרועות מאוד.
נתנו אדמה ששווה טריליונים בחינם!!!
ולמה? כי רצחו אותנו.
וככה אנחנו תמיד נחיה על חרבנו.
ירצחו אותנו אז נברח.
בתור מתפקד בפריימריז הקודם,
אני פשוט לא מבין מאיזו סיבה צריך 170 עסקנים שיבחרו את הרשימה?
כנראה שזה לא יגרום לי לא להצביע שוב לציונות הדתית אבל זה מעצבן.
כשסמוטריץ' רוצה להתנהל בשקיפות הוא יודע לעשות זאת.
מצביעים שבויים
לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...
למידה מתרחשת בדיליי
קודם נהרגים מספיק נהגים
אח"כ מרמזרים את הצומת
ואולי נלמד מזה
יש עוד הרבה ממה ללמוד
(אני למדתי מזמן)
שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).
כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.
אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.
הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,
נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.
ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -
סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"
ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.
באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.
בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.
הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.
אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.
שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.
גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',
גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.
אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.
ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.
לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.
לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.
ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.
אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.
יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).
בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.
אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה
אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.
אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.
נ.ב -
צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.
אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.
קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.
גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.
זה גם חלק מהעניין.
ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.
המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.
זה לא רק עניין של אין ברירה.
בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.
עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.
אני אמחיש לך.
חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.
אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.
בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?
והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?
היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד
אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.
לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.
אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.
לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות
הסיפור עם שרון היה אחרת
שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.
אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?
ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.
ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים
הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם
הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה
אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך
בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.
הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה
כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.
החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).
חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.
לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.
כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית
ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.
ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?
ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".
אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...
אז תתייחס קצת לעובדות:
בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.
התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).
הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.
שים לב:
בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.
הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.
(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).
בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):
בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.
(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).
תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?
ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.
בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:
בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.
בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.
גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).
כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).
גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.
בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,
אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...
אבל אני לא מזדהה עם המסקנות
א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?
ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני
ג. נו, מה זה קשור לגבי?
ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.
אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.
זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.
נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.
עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.
באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.
אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.
כי יש עתיד לא מתנהלים על פי העמדות שלי.
אני מאמין שמאותה סיבה גם לך יש ביקורת על יש עתיד ועל הערבים ועל הדמוקרטים ועל כל מי שרואה את המציאות בצורה שונה 
ברור שהביקורת שלי תהיה ביחס לעמדות שלי.
אני לא יכול להתייחס על פי עמדות של מישהו אחר 
יצא לי לקרוא על הכפר תל בויקיפדיה.
מזעזע שהטקסט שם מוטה בצורה כל כך קיצונית שמאלה.
יש שם פירוט של המון אירוע אלימות מתנחלים ביחס לתושבי הכפר ה"תמימים", כולל אירוע הפיגוע האחרון (יולי2026) בו הטיול היה ללא ידיעת ולא תיאום עם צה"ל, למרות שצה"ל הודה שהטיפול היה בתיאום איתו ובכל זאת לא היתה אבטחה כנדרש.
אין אפילו מילה אחת של ביקורת כלפי תושבי הכפר הידוע בעוינותו.
האם אין גוף או ארגון ששם לו למטרה להילחם בעיוות ובהטיה הברורה שמאלה שבויקיפדיה?
מי שיצר אותה מתחרט על זה ואמר שהיא לא יכולה לשמש כאנציקלופדיה
בס"ד
עשרים ואחת שנים חלפו מאז אותו הקיץ הנוראי בו מדינת ישראל גירשה מבתיהם אלפי יהודים בגוש קטיף ובצפון השומרון. 21 שנים עברו מאז פונו יישובים, בתים נהרסו, קהילות ובתי כנסת נעקרו, ואת המחיר על כך אנחנו משלמים עד עצם היום הזה. אלא שהשנים שחלפו מאז הוכיחו כי ההתנתקות לא הייתה רק אירוע מדיני וביטחוני דרמטי, אלא גם רעידת אדמה פוליטית ששינתה את מפת הימין הישראלי ואת יחסי הכוחות בתוכו.
עד ההתנתקות הייתה הציונות הדתית מזוהה במידה רבה עם המפד"ל, בעוד האיחוד הלאומי ייצג קו לאומי ניצי יותר. החשש לאחר הגירוש ששרון, ולאחריו אולמרט, ימשיכו בפינוי יישובים נוספים הביא להבנה כי פיצול פוליטי בין מפלגות קרובות אידאולוגית הוא מותרות שהמחנה אינו יכול להרשות לעצמו. כך נולד החיבור בין המפד"ל לאיחוד הלאומי, שהוליד בהמשך את מפלגת הבית היהודי. מתוך המחנה שנאבק נגד הגירוש צמחו בהמשך נפתלי בנט ואיילת שקד, שהצליחו לפנות לקהלים רחבים יותר ולהכניס את עצמן אל לב המיינסטרים הפוליטי. במשך שנים היו מזוהים השניים עם המחנה הלאומי ועם ההתנגדות לעקירת ההתיישבות, אך בהמשך, כידוע, הם בחרו בדרך פוליטית אחרת, שהובילה אותם בסופו של דבר גם להקמת ממשלה עם מפלגות מהשמאל וממפלגה ערבית.
המסלול הזה מספר משהו חשוב על הפוליטיקה הישראלית. ההתנתקות לא רק פיצלה את המפה הפוליטית, אלא גם יצרה דור שלם של אנשי ימין שהפנימו כי כדי להשפיע על מדיניות המדינה לא מספיק להיות צודקים אידאולוגית - צריך גם לנצח בבחירות. מכאן נולדו ניסיונות שונים להרחיב את המחנה הלאומי, לפנות אל המרכז ולבנות גשרים בין הציונות הדתית לבין ציבור חילוני ומסורתי, לצד הברית הפוליטית עם הציבור החרדי שהפכה לאחד מעמודי התווך של הימין לאורך השנים. ברית, שבשנים האחרונות נראתה כמעט מובנת מאליה, ועומדת בשנים האחרונות למבחן משמעותי סביב סוגיית הגיוס, חלוקת הנטל והיחסים בין הציבור החרדי לציונות הדתית והליכוד.
ובתוך כל התהליכים הללו השתנתה גם מפלגת הליכוד עצמה. נתניהו, שהוביל את המפלגה מאז 1996 כמעט ללא תחרות, ראה לאורך השנים דמויות בכירות שנפלטו ממנה או עזבו אותה, בהם נסיכי הליכוד כמו בני בגין, דן מרידור ולימור לבנות, ומנגד קלט אל שורותיה שורה של דמויות חדשות ששינו את פני המפלגה. הליכוד של 2026 אינו הליכוד שלפני ההתנתקות, וגם נתניהו עצמו, שהצביע בהתחלה בעד הגירוש, עבר מסע פוליטי ארוך מאז אותם ימים. המפלגה הפכה למפלגת שלטון רחבה יותר, עם הרחבת ההתיישבות ועם קו לאומי מובהק יותר, אך גם עם יכולת למשוך מצביעים שאינם מגיעים בהכרח מהגרעין האידאולוגי המקורי שלה.
עשרים ואחת שנים אחרי ההתנתקות, נדמה שההיסטוריה עצמה החלה לנוע בכיוון ההפוך. חוק ההתנתקות בוטל, היישוביים חומש ושא-נור עלו בשנה האחרונה אל הקרקע, ובקרוב צפויים לשוב גם היישובים גנים וכדים, לצד נקודות נוספות ביהודה ושומרון. אחרי שנים שבהן עצם המחשבה על חזרה לצפון השומרון נחשבה כמעט דמיונית, המציאות השתנתה, ומה שנראה בעבר בלתי אפשרי הפך שוב לאפשרי ובהתיישבות וחלקים במערכת הפוליטית כבר מדברים על חזרה לגוש קטיף, לכל הפחות בתוחמת הצפונית.
אבל דווקא כאן נמצאת גם הסכנה הגדולה. מי שסבור שהשינויים של הקדנציה האחרונה הפכו את המציאות לבלתי הפיכה, טועה טעות מרה. ממשלה אחת יכולה בתוך זמן קצר לעצור בנייה, להקפיא התיישבות, להחזיר מדיניות של נסיגות ולבטל הישגים שנבנו במשך שנים. בחמש דקות פוליטיות אפשר להרוס את מה שלקח עשרות שנים לבנות. לא משנה כמה יסבירו בנט וליברמן שהם לא יתנו יד לזה, בסוף סמוטריץ' ובן גביר הם ההוכחה של האופוזיציה שגם שרים יכולים להכתיב מדיניות ולשנות דברים גם מעל גבו של ראש הממשלה.
הבחירות הקרובות הן לכן הרבה יותר משאלה של זהות ראש הממשלה או חלוקת התיקים. הן יכריעו גם לאיזה כיוון תלך מדינת ישראל בשאלות היסוד של ההתיישבות, הריבונות והאחיזה בארץ ישראל. כאשר במפלגת הדמוקרטים נבחרה רשימה שמובילה קו ברור של פינוי יישובים וגירוש יהודים מבתיהם ביהודה ושומרון, איש אינו יכול לומר שהאפשרות הזאת ירדה מהשולחן. אם למשהו זה לא עדיין לא מספיק ברור, מספיק לראות את תגובותיהם של חברי המפלגה לפיגוע הקשה בשומרון ביום שישי האחרון, כדי להבין איזו מדיניות הם מתכוונים להוביל פה. זה הסיפור של הבחירות הקרובות.
נקודות קודמות:
https://www.inn.co.il/forum/t1438623#157692808
https://www.inn.co.il/forum/t1436540#15739204
גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.
כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.
כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.
חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.
מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.
נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.
'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.
כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.
מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!
גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.
ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.
לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.
נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.
רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.
ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.
הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.
"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.
נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.
זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.