יש לי הורים מבוגרים שיש להם את הזמנים שלהם
ואת מה שנוח או לא נוח להם...
לדוגמה אם רוצים להגיע אלינו. הם באים ב7 וחצי בערב רעננים אחרי שנ"צ
ואנחנו אחרי יום שלם,רק רוצים להשכיב את הילדים לישון ולנשום טיפה בעצמנו
אין,הם לא מבינים את זה!!!!! הם נעלבים כשאומרים להם שלא מתאים אבל ניסינו,באמת שניסינו
לומר להם לבוא מוקדם יותר ולהסביר בכל ההסברים והם תמיד מגיעים מאוחר והילדים כבר עצבניים ועייפים יוצא מצב שיש אווירה מתוחה ולא נעימה
בשבוע שגיסי התחתן ביקשנו מהם לבוא לשמור עליהם איזה פעמיים כי רצינו לבוא לשבע ברכות בכיף וברוגע במיוחד אחרי הלידה הקשה שעברתי,מרגישה צורך להתאוורר ולצאת עם בעלי מה שלא מתאפשר בימים רגילים
אמא שלי פתאום יצאה עליי שאני מגזימה עם היציאות האלה שהתינוק קטן נורא ולא יוצאים עם תינוק כל כך קטן הרבה והייתי בהלם. אמרתי לה שלא צריך שישמרו והיא נפגעה נורא למרות שממש לא התכוונתי לפגוע ...
והיא התחילה לומר לי שאני לא רוצה שהם יבואו ומרחיקה אותם וכל מיני מילים כאלה שזה ברור לי שהם קצת כועסים על כך שאני כביכול "רוצה" יותר להיות בחברת המשפחה של בעלי
שתבינו שבחיים בחיים אין לנו עזרה ... בגלל שהם מבוגרים אנחנו גם לא מבקשים אף פעם
והאמת שעם המשפחה של בעלי קצת יותר כיף כי יש שם ילדים בגילאים דומים והילדים עסוקים ואני לא צריכה לרדוף אחריהם כל הזמן
יצאתי עם הרגשה נוראית מהשיחה איתה והיא לא מפסיקה לעקוץ שהפעם בלידה הזו אני מגזימה לגמרי ומסתובבת עם התינוק כאילו אין מחר
אבל מה איתי? מה עם התחושות שלי?
היא בדעה ש40 יום לא יוצאים עם התינוק וזו בכלל אמונה תפלה
מרגיש לי שהיא לא מפרגנת לי.. או כביכול מקנאה שאנחנו יותר נפגשים עם המשפחה של בעלי למרות שבפועל זה לא נכון ואנחנו בסוף רואים את ההורים שלי המון שמדברים איתם המון
ממש כבר כמה ימים שאני מבואסת ממש עליה שנמצאת בתחושה של לא מספיק טובה כלפי ההורים שלי

