1.

כשהיינו זוג צעיר הרווחנו ביחד 3,000 ש"ח לחודש (אני עבדתי במשרה חלקית מאוד, אשתי לא עבדה בכלל). שנינו היינו סטודנטים בלימודים מאוד תובעניים.

אפשר להגיד שבתקופה הזאת התכלבנו: אוכלים אוכל מאוד מאוד מאוד פשוט, אין מה לדבר על מסעדות או פינוקים, כמובן רק תחבורה ציבורית (ואם זה רק 3-4 ק"מ הליכה - אז הולכים ולא נוסעים בתחב"צ), מאוורר במקום מזגן גם בקיץ הלוהט... 

למרות ששנינו גדלנו בבתים ברמת חיים גבוהה, לא הרגשנו לרגע אחד שאנחנו עניים ולא סבלנו בכלל. היה לנו טוב, היינו צעירים ונשואים והורים והיה לנו מושלם ביחד מבחינתנו. 

כמובן היום אין סיכוי שאצליח לחזור לרמת החיים הזו בלי להרגיש שאני עני ומסכן, אבל בזמנו היינו מאושרים.

מה שכן, לא היינו צריכים לשלם על הדירה (תודה להורים). בלי עזרה מההורים כנראה היינו פשוט מחליטים שלא נהיה סטודנטים במקביל.

2.

אני ממש מסכים איתך שאסור להתעלם מהשאלה הכלכלית. אם את רוצה להתחתן עם אברך אז כדאי שתהיה לך עבודה, אפילו חלקית. צריך לראות איך ביחד עם המלגות/קצבאות שהוא יקבל וביחד עם העבודה שלך, וגם עזרה מההורים אם יש, אתם מצליחים לשלם לפחות על שכירות + מחיה מינימלית.

3.

בסופו של דבר אם מתכננים את הדברים נכון ויודעים למה נכנסים, אפשר להסתדר. לא הייתי דוחה חתונה בגלל מצב כלכלי זמני.

4. 

אם יודעים שהמצב הכלכלי הרעוע הוא זמני (למשל כי עוד מעט תסיימי ללמוד), לא הייתי פוסל על הסף להשתמש במתנות מהחתונה או אפילו בהלוואות בשביל לשרוד את התקופה הזאת. זו לא בושה לקחת הלוואה של למשל 3,000 ש"ח לחודש, שבשביל זוג צעיר ודל באמצעים זה המון כסף, אם יודעים שבעוד שנתיים-שלוש זה יהפוך להיות כסף קטן וההלוואה תוחזר בקלות לבנק.

5.

לגבי עזרה מההורים - בתור הורה, אני בהחלט ארצה לתמוך בבן שלי אם יבחר להתחתן מוקדם. זו זכות עבורי לעזור לו להקים בית, וכאמור גם אני קיבלתי עזרה מההורים.

אם ההורים שלך רוצים ויכולים לעזור, אין שום סיבה להתבייש או לסרב או לראות בזה חיסרון.

בעלי היה אברך ולמד הוראה ואני הייתי סטודנטית, בשעות הפנאי ניקינו בתים, חילקנו מיצים, העברנו שיעורים פרטיים ועוד...

בנוסף, ההורים עזרו לנו הרבה.

עכשיו הילדים שלי לקראת הגיל שאני התחתנתי ואני לגמרי מעודדת אותם להתחתן מוקדם ושאנחנו נעזור להם

בהתחלה היו פחות הוצאות (וההורים עזרו עם המגורים)

אח"כ כשהיו 2 תינוקות והיינו עניים התעוררתי על עצמי והגדלתי הכנסה

בכל מקרה תמיד חיינו רק ממה שהיה לנו גם שזה היה ממש מעט

היו זמנים בלי רכב בלי חופשות ועם חישובים על מזון

למשל: בעיניי להתחתן בגיל צעיר זה מאוד טוב. לכן קודם כל לא הייתי דוחה חתונה בגלל זה. זה עיקרון א' (שלי)

אח"כ, לחשוב מה העקרונות הבאים. למשל אצלינו, אחרי כשנה בעלי מיצה את האברכות והתגייס ( הוא היה לפני צבא) ואז הוא היה זכאי לתשמש והתפרנסנו מזה בכבוד. כמובן שזוגות אחרים יכולים לתעדף אחרת. למצוא עבודות מעניינות מהצד ( למשל בעלי כמה פעמים הבין הזמנים עבד בנקיון יערות, כסף מעולה) ולא להתעצל.

ובאמת שבקושי יש הוצאות. אנחנו שילמנו שכד, מאות בודדות על אוכל ועוד קצת על נסיעות. וזהו. ובאמת זה אפשרי.

זה לא נכון שאין כמעט הוצאות. ברור שביחס למשפחה זה כלום, אבל ביחס למשכורות זה הרבה.

גם אגיד שאישית סלדתי מזוגות שקודם מחליטים להתחתן ואז אומרים "היי הורים אנחנו צריכים כסף" (זה להעמיד אותם במקום בעייתי, ובעיקר - זה ילדותי). עם זאת, אם ההורים אומרים מראש שיעזרו בכך וכך (חדפ או באופן קבוע), זה משהו שאפשר להתחשב בו בחישוב הכלכלי.

בגדול, במצב שאת מתארת (אברך + סטודנטית בלי הרבה זמן לעבודה), חייב עזרה. אבל עזרה זה לא בהכרח מההורים.

נניח אם יש מגורים בדירונת בישיבה, זאת עזרה ממש גדולה. כי אז אין לכם הוצאה של שכ"ד וארנונה (או שהיא מזערית). זה לא לזרוק אחריות, כי זה משהו שאפשר לדעת מראש. הישיבה מספקת כך וכך לכל זוג שעונה על הקריטריונים האלו והאלו.  (ואז זה גם חוסך לפחות תחבורה של הגבר, כי הוא גר איפה שהוא לומד…)

אגב, זה יכול לבוא גם דרכך, נניח אם את עובדת במקביל כמדריכה באולפנה/מדרשה ונותנים לך מגורים בחינם או כמעט בחינם.

עזרה מההורים ברורררר שעוזרת מאוד. וזה משהו גם שממש אפשר לדבר עליו עם ההורים. האם אתם רוצים ויכולים לעזור לי כלכלית כשאתחתן עד שאסיים את הלימודים? וגם פרקטית סכום (שהם קובעים. משהו שהוא לא מעל הפופיק שלהם. משהו שהם יכולים להגיד - כל חודש בשנה הראשונה כך וכך).

ההורים שלך ימשיכו לשלם שכל שלך? זה משמעותי.

מבחינת הכנסה אקטיבית אפשר עבודות מהצד. הוראה פרטית, חלוקת עיתונים לפנות בוקר וכו.

מספרית אם מעניין אותך אני אשלח לך בפרטי כמה אנחנו מוציאים כזוג. אני אגיד שמגורים זו ההוצאה הכי גדולה אצלנו (גרים במקום יקר… בסוף יש אילוצים של לימודים, ישיבה וכו שמשפיעים על בחירת איזור מגורים בשלב זה בחיים).

צריך לדעת להתנהל נכון (בכללי אחלה זמן ללמוד התנהלות כלכלית נבונה. גם זוג שמרוויח שתי משכורות הייטק צריך לדעת להתנהל), אבל אנחנו ממש חיים בסדר (ובאנו מבתים שיש הכל בשפע).

ובאמת. אם יש אופק כלכלי, וידוע שזה לזמן מאוד מוגבל, בעיניי זה בסדר להשתמש בחסכונות וכאלה. (אני יודעת שזה שמראש יש לנו חסכונות כאלו זו פריווילגיה. ומודה שלא היה לי אומץ לקחת הלוואה מהבנק. אולי כן הלוואה מההורים).

בשולי הדברים אגיד שאצל הרבה זוגות ההורים ממשיכים לשלם חלק מהדברים שנראים שקופים, אז לא יודעת כמה הם יוצאים (ביטוחי בריאות והוצאות בריאות, כרטיס סים, כל מיני כאלה…)

ואם כל זה לא מסתדר? אז מתפשרים על דברים אחרים. חתונה לא הייתי דוחה. ילדים אני אישית כן.

אולי הוא יכול לעבוד בקצת זמן שנשאר עד שתסיימי את התואר ואז לחזור לישיבה?

אולי את יכולה לעבוד במשהו ואז לסיים את התואר? או לפרוס את מה שנשאר לך על יותר זמן, מה שיאפשר לך לעבוד בצורה רצינית יותר במקביל… יש פתרונות.

לגור במקום מאוד זול (קרוואן באיזו התנחלות חצי נידחת. סיוט מבחינת תחבורה, אבל חוסך הרבה כסף).

ויש גם דרכים אחרות לחסוך ביומיום. הרבה מהן זה "להסתמך על אחרים" ואני לא אוהבת. אבל יש כאלה שזה סבבה להם. (נניח ללכת להורים לשבת ולקחת הביתה את שאריות האוכל. אני עושה את זה לפעמים, אבל אף פעם לא מההיבט הכלכלי.)

אני סטודנטית ובעלי באידיאל אברך

למה באידיאל? כי בהתחלה היא עבד מעט אז היה באמת אברך רוב הזמן, אבל כשנכנסתי להריון התחיל לעבוד יותר רציני, ועכשיו עובד כמעט חצי יום

בסוף אם אנחנו מחליטים להתחתן אז אנחנו מחליטים להיות מבוגרים, מה שאומר ששנינו יודעים שצריך לוותר קצת על מה שחלמנו לעשות בשביל הבית

אז אני וויתרתי על להצטיין בלימודים כדי להספיק גם לעבוד ובעלי וויתר על חלק מהשאלות בישיבה

לא אגיד שזה לא מבאס, אבל זה בסוף בשביל הבית ובשביל הילד שיהיה בעז"ה, אז זה שווה את זה

אז כל זוג מוצא את הסידור שלו ואת הפרנסה שלו

כותבת כאחת שחיה כך .בעלי למד ואני עבדתי.

בהמשך אני למדתי.

אחרי תקופה ארוכה בישיבה הוא יצא לעבוד(למד במקביל מקצוע)

מי שבוגר להתחתן צריך לכלכל את עצמו.

ההורים צריכים להקנות חינוך כלכלי לילדיהם .

בתור זוג אברכים עם ילדים חיינו בצמצום.

אבל היינו מחושבים.

גרנו במקום זול מאד.

בהמשך כשההכנסה עלתה רווח לנו.

כשילדינו התחתנו .הם כלכלו את עצמם.

לחלקם היה מקצוע .חלקם היו סטודנטים.

כשאהיה צריך עזרה כספית קבלו באופן חד פעמי.

אנחנו עכשיו זוג צעיר, בעלי בצבא ובעיקרון אברך ואני סטודנטית, ולפני החתונה ישבנו וחישבנו הוצאות ומה זה ידרוש מאיתנו, ואנחנו גם עובדים קשה יותר בשביל זה. זה אומר ששנה שעברה היו תקופות בחופשת סמסטר שעבדתי גם שישה ימים בשבוע בשביל משכורת גדולה יותר, ושבעלי עבד בין הסדרים, ולא קונים דברים לא הכרחיים, ומתפשרים לפעמים על מקום מגורים או על דירות קטנות יותר, ובסה"כ אם לזני בני הזוג אחראיים מסתדרים. אני לא אגיד שאין לנו תמיכה מההורים, כי יש ומשמעותית, אבל כרגע כל התמיכה הולכת לחיסכון בגדול, כי לי ולבעלי היה חשוב מאוד לקחת עלינו דברים רק אם נוכל לעמוד בזה בכוחות עצמנו, בלי לחשב את התמיכה. אבל בלי קשר, תמיכה מההורים זה לא דבר רע. זה לא אומר בהכרח ליפול עליהם או שהם יפרנסו אתכם לגמרי, זה יכול להיות גם רק כמה מאות שקלים שיעזרו לכם לסגור את החודש

מה ההבדל בין תמיכה מההורים למילגה שהישיבה נותנת? למה לא להשתמש בכסף הזה מלכתחילה?

(בהנחה כמובן שההורים נותנים בשמחה מיוזמתם)

סליחה שנפלתי עלייך, זה נכון לעוד כמה תגובות כאן 

שהיא לא תמורת עשייה

מילגה היא תמורת לימוד/ נוכחות

כסף שהוא לא תמורת עשייה עלול להוביל לחוסר פיתוח אחריות כלכלית

אני יכולה להביא לילדים שלי כמו שההורים שלי נתנו לי

אבל אני אעדיף שלא לעשות את זה בתחילת הנישואין

עדיף שהם קודם ילמדו לקחת אחריות ועם השנים אולי אביא להם עוד

ההורים תומכים בגלל שהבעל לומד בישיבה, אם אתם סתם תתבטלו בבית ההורים יפסיקו את התמיכה.

כנ"ל לגבי לימוד תואר.

מלגה ניתנת בעמידה בפרמטרים של המוסד המממן

ההורה אינו המוסד שבו לומדים

וגם יש לו קשר של הורה- ילד מה שפחות רצוי כשיש יחסי גומלין של כסף

זה פתח לסכסוכים משפחתיים

באופן אישי אני רוצה לתת כסף לילדים שלי

אבל לא תמורת שום דבר

פשוט לתת להם משלי

שיהיה להם חיים קלים יותר

(אחרי שהם לקחו אחריות)

בתמיכה מהמדינה זה מעורר מתח מהמדינה.

תבחר מה מתאים לך.

אני מכירה רק מקרים שזה גרם מתח

נראה לי שמקרים כמו שלך הם יוצאי דופן 

כתבתי אח"כ שזה לא רע לקבל תמיכה מההורים, זה לא בעייתי או נצלני. אבל להסתמך על זה באופן קבוע לא הרגיש נכון לי ולבעלי, ספציפית גם במקרה שלנו שאנחנו לא יודעים כמה זמן התמיכה תימשך ומתי זה יתחיל להעיק על ההורים, ולא רצינו להיתקע במידה וזה יפסק. שוב, לא כי תמיכה מההורים זה רע, אלא כי כשאנחנו לוקחים עלינו אחריות כלכלית לא נחשב הכנסה שיכולה להיגמר אחרי חודשיים (גם ספציפית לנו ההורים שלי בעלי לא הבטיחו במפורש תמיכה, אז לא רצינו להסתמך על זה)

אני רואה שרוב האנשים שענו פה דיברו על זה שיש תמיכה מההורים, אז רוצה רק לומר שזה אפשרי לחיות יחד אברך וסטודנטית גם בלי תמיכה מההורים, כמובן עם המון מחשבה החיסכון ואחריות..

אני ובעלי ככה חיים כבר שנתיים וב"ה בינתיים העסק עובד ההורים של שנינו לא בסיטואציה שהם יכולים לעזור בצורה שוטפת.. הם מדהימים וכן משתדלים לתת מתנות מידי פעם כשמתאים להם, אבל תכלס ההוצאות הקבועות כמו שכ''ד, לימודים- זה עלינו.. משתדלים לצמצם איפה שאפשר, לחסוך, לעבוד (בעלי בערבים ובימי שישי, אני בימים שאני לא לומדת), למצוא מלגות בלימודים, מתפשרים על דירה שהיא לא דירת החלומות, וחיים בשמחה כי אנחנו בחרנו לנו את החיים האלה ורק אנחנו אחראים על איך נחיה אותם

אבל כשלומדים תארים של 5 ימים בשבוע זה קצת יותר מורכב.

בעיקרון אם לא לומדים 5 ימים זה באמת יותר מתאפשר...

אבל חשוב לזכור:

מניעת הריון זה לא מילה גסה.

ואם אתם צעירים מאוד, ולא פנויים לעבוד במשרה מכניסה אלא רק השלמות, חשוב לקחת את זה בחשבון.

לפרנס זוג מבוגרים לא דומה לפרנס משפחה עם ילדים.

אבל כן אסור הלכתית, חוץ ממקרים מאוד מסויימים.

לא חושב שרב יתיר למישהו למנוע הריון כדי ללמוד בישיבה במקום לצאת לעבוד.

אבל זה לא באמת משנה, רק רציתי לומר שמי שרוצה ללכת לפי ההלכה שצריך לשאול רב על הנושא (לפני שמחליטים להתחתן).

היתה לרב סתיו טענה לפני כמה שנים, שעדיף להדריך להתחתן צעירים, גם אם לא מוכנים בשום אופן ללדת ילדים כרגע - לא כי מותר למנוע, אלא כי להשאר רווק בסביבה חילונית זה יותר גרוע ומתכון להדרדרות רוחנית.

יצאו עליו וממש לא הסכימו איתו, אבל גם לדעתו, זה דווקא למי שבסביבה חילונית. לבחור ישיבה זה לא רלוונטי.

זה נכון בהלכות שבת, זה נכון בהלכות כשרות וזה נכון בהלכות פריה ורביה. מי שלא רוצה לשמור הלכה, שלא ישאל את הרב, אין בדור שלנו יכולת כפיה. בהנחה שהפורום כאן הוא של אנשים שומרי תורה ומצוות  - כנראה שהם רוצים להתנהל לפי ההלכה.

והרבנים מוזמנים לא להתערב ולא לחשוב אפילו בכיוון שזה עסקיהם ולא להרחיק את הציבור מהתורה, מי שרוצה לחיות בכת סגורה ורעילה שיחליטו בשבילו כמה ילדים הוא צריך להביא לעולם שיעשה מה שהוא רוצה ולא יתחבר לאינטרנט או לאנשים בכלל עם הדעות המוזרות שלו על החיים.

קשה לדמיין שאלה יותר פרטית ואישית מאשר כמה ילדים תביא, אולי חוץ מקביעת האשה עצמה שתתחתן איתה קשה לדמיין שאלה שזה יותר לא עסק של הרב, או שבעיניך שרב יקבע לך עם מי להתחתן גם כן בזרימה.

השאלה כאן אינה כמה ילדים יהיו, אלא האם כעת מותר להמנע מצוות פריה ורביה. זאת שאלה הלכתית לכל דבר ועניין שיש לה גדרים בתורה, בדברי חז"ל, ברמב"ם ובשאר ראשונים ואחרונים. מי שרוצה לעשות מה שבא לו - שיעשה. מי ששומר תורה ומצוות, כדאי שיהיה ישר עם זה.

ועובדה שאפשר לנהל איתי דיונים מורכבים על הרבה נושאים.

אז כנראה שההשלכה שאתה עושה כאן ממחויבות לשמירת תרה ומצוות לשייכות לאיזושהי סגירות או שאר קלישאות שהעמסת כאן - אינה נכונה.

עכשיו, זה נכון שיש שיקולים שונים שמאפשרים לדחות זמנית או אף באופן קבוע ובהחלט מורי הוראה מתירים בכל מיני מצבים. אבל זו בהחלט סוגיא הלכתית

לא ידעתי שיש אנשים שכל כך מעריצים רבנים שהם מוכנים להתחייב לאורח חיים שלם רק כי איש עם זקן אמר להם.

אני, ואני מקווה שגם רוב האנשים, שומרים מצוות כי הם מאמינים שבורא עולם נתן אותן, ולו הם מקשיבים. הרבנים הם רק אנשים שמתמחים בפירוש התורה והורדה שלה למציאות נתונה.

אם מוציאים את הרבנים מהמשוואה כמו שאתה רוצה, זה הופך את זה להרבה יותר חמור. אתה ממליץ לבן אדם שיודע שכתובה בתורה מצוות פרו ורבו להתעלם ממנה ולחטוא במזיד. לפנות לרב לבקש היתר זה דווקא שדרוג שמאפשר לבדוק בדיוק מה היחס בין המצב שהזוג נמצא בו לבין הגדר של המצווה, ולאפשר לשמור על ההלכה וגם להתחשב במציאות.

מעטות הפסיקות היום שאוסרות לחלוטין על מניעת הריון בתחילת חיי הנישואין.

יש פסיקות שמתירות יותר ויש שפחות אבל ככלל רוב הפסיקות בהחלט מתירות.

כמו כן זה לא עניינו של הרב לענ"ד.

הרב רק מברר לזוג האם הם יכולים לדחות מצוות עשה מפורשת בהתאם למצב שלהם. זה עניין לא פשוט.

מזכיר לי את הדיון שהיה כאן לפני כמה זמן על בחורה שלא קבלה קבלה היתר למנוע לפני החתונה ולא הבינה "מה הרב נכנס לי לרחם".

ההלכה "נכנסת" לאדם בכל תחומי החיים: מה לאכול, מה ללבוש, איפה לגור, מתי ואיך להתפלל, האם הוא יכול להדליק מתג אור, והרבה דברים אחרים. מי שרואה את עצמו מחוייב למסגרת ההלכתית, כלומר להיותו עובד ה', לא יכול לבחור לעצמו מתי נוח לו להקשיב לה ומתי לא.

אני לא מדברת על אנשים ששואלים רבנים איפה לקנות דירה או איך לקרוא לילד. יש סוגיות הלכתיות אמיתיות שמצריכות שאלת רב, ודחיית מצוות פרו ורבו היא אחת מהן. גם אם יש רבנים שמתירים במקרים מסויימים, זה לא נכון לבוא בגישה של "מה זה עניינו של הרב".

אבל אנחנו בדור שב"ה המידע נגיש לכולם, אני יודעת לפתוח ספר הלכה ולעשות את הסקת המסקנות שלי וודאי שבעלי שמאחוריו 6-7 שנות לימוד בישיבה.

אני לא הולכת בניגוד להלכה, ההלכה בהחלט מנהלת לי את כל תחומי החיים, אני לא חושבת שיש צורך ללכת לשאול פיזית רב אפשר ללמוד את הנושא ולהחליט על סמך זה, יש נושאים שאני לא יכולה באמת ללמוד לעומק את הנושא כי הוא מורכב מידי ואז אני אלך ואשאל רב.

באופן כללי בעיני בנושאים כאלו כמו עוד נושאים רגישים הקשורים בתחום נכון היה להכשיר נשים יראות שמיים שיוכלו לתת הן מענה לבעיות קלות יחסית.

לא מדובר על מניעה ל5 שנים קדימה, מדובר על מניעה זמנית לשנה+-.

כן לומדת פסיקות חדשות...

לא אני המצאתי את ההיתרים מלימוד של הסוגיה אלא לימוד שלה+ העובדה שיש על מי לסמוך בשילוב עם המצב שלנו שאנחנו מכירים הביאו לקבלת החלטה מושכלת.

אני חושבת שפסקים כתובים כך על מנת שזה לא יהפך להיות היתר מוגזם, ואנשים יבינו שזה לא גורף אלא כל מקרה לגופו, ולא כי אני לא יכולה להסיק מסקנות לבד. אחרת אני באמת לא מבינה למה בכלל לומר "כן, אבל...". שיכתבו "אסור, אלא אם כן יש מקרה מיוחד הדורש יעוץ פרטני", לא?

אני לא יכולה לשלוף לך פה פסקים שלא מפנים לייעוץ פרטני, לא.

הם רוצים שזוגות ידעו באיזה מקרים יש סיכוי שיקבלו היתר, ורק אז יבואו לשאול רב.

אני לא רואה את זה כך.

גם בעלי ברוך ה' אחרי 8 שנים בישיבה, והוא דווקא טוען שעם כל הכבוד לנגישות המידע, אפילו מי שלמד שנים בישיבה הרבה פעמים חסר בקיאות בנושאים של בינו לבינה. אם בעלך בקיא בנושאים האלו אשרייך. ההמלצה שבעלי קיבל זה לא להיות חכם מידי ולנסות לפסוק בעצמך בנושאים, כי זה מסוכן להחמיר יותר מידי ולא להקל. גם הרבה פעמים כתובות חומרות בספרים שלא מקיימים היום, ואדם לא יודע מה קרה במקרה המדובר ואיך להשליך על המקרה שלך. ואדם לא יודע מה הוא אומר לדעת כדי לפסוק בנושא.

הדוגמה הידועה זאת מישהי שמחמירה על עצמה מידי במראות ואוסרת את עצמה על בעלה. שזה גם כן פוגע בשלום בית, ובעיתי הלכתית לפרו ורבו וכו'.

אגב, דברת על פרוייקט יועצות הלכה, יש דבר כזה של מדרשת נשמת. וזה פרויקט רציני שנותן מענה לצורך הזה.  

ברור שבהרבה מקרים הרב יתיר להם למנוע והכל בסדר, אבל עדיין כדאי לשאול את מי שבקיא בנושא ויודע לדייק. ולא צריך ללכת פיזית, אפשר להתקשר, ואפילו רק לשלוח הודעה (-:

אני מגיעה מהזרם החרד"לי וללא ספק מאמינה שלשאול רב כשצריך זו לא בושה והרבה פעמים זה אפילו מקל.

השאלה הזו ספציפית היא לדעתי יותר שאלה אישית עם מימד הילכתי ואני מרגישה לא בנוח לפנות לרב ולדבר איתו על זה ולכן חושבת שזה נושא שפחות מתאים ייעוץ עם רב בצורה הזו.

לא קיבלנו החלטה על דעת עצמנו, התייעצנו עם עוד קרוב משפחה שהוא תלמיד חכם לפני שהחלטנו למנוע, ההליכה לרב שאני לא מכירה  הרגישה לי לא במקום.

לגבי הפרויקט יועצות הלכה של נשמת אני מכירה, הייתי שמחה שיהיו פרוייקטים כאלו גם במגזר החרד"לי יותר...

מבינה שהובנתי לא נכון בתגובה הראשונה.

אני יודע על יועצת הלכה של נשמת

שבעלה רמ ותיק בישיבות הקו..

אז ייתכן שזה לא מיועד לזרם מסוים..

והן עושות עבודת קודש.

לצערי יש נשים שיימנעו מלהתייעץ איתן בגלל שהן מזוהות עם זרם מסויים גם אם לא בצדק...

אחד מהם, זה למה יש נושאים שבהם ההלכה שלנו נראית כמו הדת הדרוזית (כלומר אף אחד לא יודע כלום, זה סוד, רק החכמים יודעים).

כלומר למה רב שעונה לאנשים על שאלות כאלה ב-4 עיניים, לא מפרסם את דעתו ההלכתית לציבור הרחב כמו בנושאים אחרים? וכך ההלכה תהיה נגישה לכולם בלי הצורך לשאול רב באופן אישי ולהיות חשוף לשאלות שלא תמיד מרגישים בנוח לענות עליהן בפני אדם שאינו חלק מהזוגיות.

תארו לכם שאף אחד לא היה יודע מהם הכללים של הכנת קפה בשבת, וכל אדם שהיה מתחתן היה צריך ללכת לרב באופן אישי ולשאול אותו האם מותר או אסור ובאיזה תנאים מותר להכין קפה. זה ממש אבסורד, אם יש הלכה אז למה לא לכתוב אותה בספר ולתת לציבור לקרוא בעצמו? ומי שעדיין לא ברור לו או שהוא חושב שיש לו מקרה מאוד מיוחד שהספר לא מכסה, יוכל תמיד להתייעץ עם הרב באופן אישי (ואז הרב יוכל להכניס זאת למהדורה הבאה של הספר).

זה הרי לא חדש, ספרי הלכה שנוגעים בשאלות מאוד מאוד אישיות ואינטימיות כבר נכתבו לפני אלפי שנים, כולל בתורה עצמה ובמשנה ובגמרא ועד הדור שלנו ממש.

אבל פתאום יש נושא סודי שבו אף אחד לא יכול לקרוא ספר ולהחליט האם ההלכה מתירה לו, אלא חייבים ממש לספר לרב ולתאר לו את השיקולים וכו' זה נראה לי הזוי.

גם בנושאים של סקילה, שרפה, הרג וחנק וכרת, יש ספרי הלכה שמגדירים היטב את המותר והאסור והתחום האפור והשיקולים וכיוצ''ב, ולא מצינו חשש שכתיבת ההלכות האלו בספר תגרום לתקלה. 
 

שואל בשביל להבין ולא בשביל להתריס.

הוא זה שמאפשר לפוסקי הלכה לפסוק באופן מרחיק לכת, כשזה מתבקש לאור המקרה שעומד לפניהם, בלי להסתכן להכנס למחלוקות פנימיות בין רבנים ופוסקים שחושבים אחרת, להכנס לאי-נעימויות ומריבות ופגיעה בקשרים ובהכרה, מול שנוקטים בהשקפה הלכתית שונה מהם.  

נכון שזה מאוד מפריע לכולנו שאין אפשרות פשוטה לפתוח ספר, או לחפש במדיה דיגיטלית, ולמצוא את כל הפסיקות שניתנו בעבר למקרה שכרגע רלוונטי אלי - אך בראיה רחבה של ההבדלים העצומים בפסיקה בין פוסקים שונים,  עדיף כנראה המצב שיש פסיקה פרטית.

נשאר רק לדעת למי לפנות כדי לקבל את הפסיקה המתאימה ביותר לצרכים שלי

אם יהיה מכנה משותף ולא פסיקה פרטית, ברור שזה יהיה מחמיר יותר ופחות מקל. 

ולא חסרות דוגמאות בפסיקה ההלכתית הכתובה לכך שבעבר דברים נפסקו לחומרה, מחשש שמא….

גם היום, יש ספרים שונים בנושאים שונים ומעוררי מחלוקת, החל מגיוס לצה''ל ועד יחס ההלכה ללהט''ב. ברור שיש רבנים שלא יסכימו עם רבנים אחרים בנושאים האלה, וכל אחד יבחר את רבניו בהתאם לדרך שבה הוא מבין את התורה.

במה הנושא הזה שונה?

היו שולחים לרב שאלות כתובות, הוא היה עונה שאלות כתובות, ואלפי שאלות כאלה התקבצו לספרים או אגרות שנשמרו עד היום.

כשהיו לי 2 תינוקות קטנים

אמרתי לבעלי שאני מתכוונת למנוע X שנים

בעלי היה מודאג מהמספר והלך להתייעץ עם רב (חרדי)

והוא אמר לו שאישה לא צריכה להיכנס להריון אם היא לא רוצה

תאר לך שהרב הזה היה מפרסם פסק הלכה כזה

הילודה היתה נחתכת

ואנשים היו עלולים לחשוב שהם יכולים לעשות כרצונם 😯

מה עדיף?

הורים שמגדלים ילד שלא רצו בו?

אבל יש שמעדיפים לעודד ילודה ע"י הפיכת הנושא ההלכתי ללא פתור 

ברור שאם לדעתו האשה יכולה לדחות אם היא לא רוצה הריון,

אז חובה ומצווה עליו לפרסם את זה!

ואם לדעתו אנשים יכולים להיות כרצונם, אז למה זה נורא אם אנשים ''עלולים לחשוב שהם יכולים לעשות כרצונם''?

כמה סבל הוא היה מונע, כמה סיבוכים מיותרים...

וכמובן את אותו הדבר הייתי אומר גם אם היה פוסק לכם את ההפך - אם הוא חושב שאסור לדחות, שיפרסם זאת לכולם! שאנשים לא יכשלו באיסור.

מי שקשה לו ישאל רב, מי שלא שאל רב כנראה שזה לא באמת קשה לו, אחרת היה הולך לשאול. או שהוא במילא לא מתכוון להקפיד על ההלכה. כמובן זה לא מקיף את כולם אבל את הרוב.

אבל כמובן יש דברים מסוימים שחובה לפרסם אם זה יציל מהמון עגמת נפש ללא סיכון

הייתי צינית

ומסתבר שזה לא היה מספיק מובן

ברור לי למה הוא לא מפרסם

כי זה אחד הכלים לעידוד ולחץ לילודה

שקיים גם בציבור החרדי וגם בחלק מהדתי

גם היתה נקודת מפנה לגבי ההסתכלות שלי על הלכה

ההבנה איך אפשר בקלות 'לשחק' עם ההלכה

איך משפיעים על אנשים להאמין ולעשות דברים 

זה לא כמו הלכות הכנת קפה בשבת, הרב צריך לפסוק על סמך תחושות אישיות של הזוג, ובלי לפגוש אותם הוא לא יוכל לעשות את זה בהרבה מהמיקרים. 

שאם אנשים ידעו מה ההלכה בנושא מסוים, זה ידרד למדרון חלקלק לעוד דברים.

או יש מצבים שרק זה מותר בשעת הדחק וכל מקרה לגופו.

הלכה היא לא אוסף נתונים כמו מדע, אלא ההבנה של הת"ח מה רצון התורה במקרה מסוים, ןאנשים עלולים לקחת את זה בטעות ולהבין דברים לא נכונים. וכבר כתוב בגמרא שהתורה שייכת לחכמים, לא לעם, "תורה דיליה היא".

מה גם שכל מקרה לגופו ולא תמיד אפשר לנסח כלל אחיד לכל המצבים. ויש דברים שמותרים רק בשעת הדחק או הצורך.
 

כבר בגמרא יש מצבים של הלכה ואין מורין כן,  או הלכה כך אך אסור לגלותה לעמי הארצות.

בסוף רק מי שלמד הרבה ושימש ת"ח יודע להכריע באבחנות הדקות בין מקרה פרטי בשעת הצורך לבין הנהגה כללית, ואם זה יתפרסם יש חשש שאנשים יקחו את זה למקומות לא טובים או לא יבינו את העיקרון שמאחורי הפסיקה.

באופן כללי הלכה נורמלית אמורה להלמד מרב, לא מספר הלכתי. לימוד המון העם הלכות מתוך ספרים הוא חידוש שלא תמיד היה בעם ישראל (למרות שיש בו צורך גדול), והמצב הנורמלי הוא שאדם ישאל את החכם שנמצא במקום שלו מה ההלכה

לומדת תואר עמוס מאוד ומאתגר, 5 ימים בשבוע ובעלי אברך.

יש לי עוד כמה שנים לסיום התואר (אני יכולה לפרט איזה תואר בפרטי) וזה באמת אתגר כלכלי לא פשוט, שלא יספרו לך אחרת. יש הרבה מאוד ויתורים, אנחנו כמעט לא יוצאים לבילויים זוגיים שעולים כסף (מסעדות, אטרקציות וכדו'), בשר בקר אנחנו קונים לעיתים רחוקות, הולכים לקנות בחנויות זולות יחסית ובגדים קונים רק אם צריך ולא כי באלי עכשיו בגד חדש.

עד כאן החלק הפחות זוהר;)

יחד עם זאת, טוב לנו, מאוד. אני לא מרגישה מסכנה או שחסר לי משהו, יש לנו תמיד אוכל בבית ובשפע (פשוט לא בשר בקר כל שני וחמישי), הארון שלי מלא בבגדים וגם לו לא חסר, אנחנו מבלים יחד בארוחות ערב מושקעות בבית, במשחקי קופסא, טיולים ועוד.

איך עושים את זה? שנינו עובדים, ההורים שלי ממנים לי את התואר ויש לנו קצת עזרה מההורים שלו אבל לא המון, אני מקבלת מלגה קטנה ויש את המלגה מהישיבה. היו חודשים שהצלחנו אפילו לחסוך

זה אפשרי אבל קשה, אם יש לך עוד שאלות ספציפיות אשמח לענות...

בין הסמסטרים, אני נקרעת במועדי א' בשביל לא לעשות מועדי ב ולהצליח לעבוד בשבוע וחצי שבועיים שלהם.

זה קשוח מאוד אין ספק, ככל הנראה אם לא הייתי עובדת הממוצע שלי היה גבוה יותר אבל אין ברירה כ"כ.

אני גם קצת וורקהולית אז אני גם נהנית...

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌