1.

כשהיינו זוג צעיר הרווחנו ביחד 3,000 ש"ח לחודש (אני עבדתי במשרה חלקית מאוד, אשתי לא עבדה בכלל). שנינו היינו סטודנטים בלימודים מאוד תובעניים.

אפשר להגיד שבתקופה הזאת התכלבנו: אוכלים אוכל מאוד מאוד מאוד פשוט, אין מה לדבר על מסעדות או פינוקים, כמובן רק תחבורה ציבורית (ואם זה רק 3-4 ק"מ הליכה - אז הולכים ולא נוסעים בתחב"צ), מאוורר במקום מזגן גם בקיץ הלוהט... 

למרות ששנינו גדלנו בבתים ברמת חיים גבוהה, לא הרגשנו לרגע אחד שאנחנו עניים ולא סבלנו בכלל. היה לנו טוב, היינו צעירים ונשואים והורים והיה לנו מושלם ביחד מבחינתנו. 

כמובן היום אין סיכוי שאצליח לחזור לרמת החיים הזו בלי להרגיש שאני עני ומסכן, אבל בזמנו היינו מאושרים.

מה שכן, לא היינו צריכים לשלם על הדירה (תודה להורים). בלי עזרה מההורים כנראה היינו פשוט מחליטים שלא נהיה סטודנטים במקביל.

2.

אני ממש מסכים איתך שאסור להתעלם מהשאלה הכלכלית. אם את רוצה להתחתן עם אברך אז כדאי שתהיה לך עבודה, אפילו חלקית. צריך לראות איך ביחד עם המלגות/קצבאות שהוא יקבל וביחד עם העבודה שלך, וגם עזרה מההורים אם יש, אתם מצליחים לשלם לפחות על שכירות + מחיה מינימלית.

3.

בסופו של דבר אם מתכננים את הדברים נכון ויודעים למה נכנסים, אפשר להסתדר. לא הייתי דוחה חתונה בגלל מצב כלכלי זמני.

4. 

אם יודעים שהמצב הכלכלי הרעוע הוא זמני (למשל כי עוד מעט תסיימי ללמוד), לא הייתי פוסל על הסף להשתמש במתנות מהחתונה או אפילו בהלוואות בשביל לשרוד את התקופה הזאת. זו לא בושה לקחת הלוואה של למשל 3,000 ש"ח לחודש, שבשביל זוג צעיר ודל באמצעים זה המון כסף, אם יודעים שבעוד שנתיים-שלוש זה יהפוך להיות כסף קטן וההלוואה תוחזר בקלות לבנק.

5.

לגבי עזרה מההורים - בתור הורה, אני בהחלט ארצה לתמוך בבן שלי אם יבחר להתחתן מוקדם. זו זכות עבורי לעזור לו להקים בית, וכאמור גם אני קיבלתי עזרה מההורים.

אם ההורים שלך רוצים ויכולים לעזור, אין שום סיבה להתבייש או לסרב או לראות בזה חיסרון.

בעלי היה אברך ולמד הוראה ואני הייתי סטודנטית, בשעות הפנאי ניקינו בתים, חילקנו מיצים, העברנו שיעורים פרטיים ועוד...

בנוסף, ההורים עזרו לנו הרבה.

עכשיו הילדים שלי לקראת הגיל שאני התחתנתי ואני לגמרי מעודדת אותם להתחתן מוקדם ושאנחנו נעזור להם

בהתחלה היו פחות הוצאות (וההורים עזרו עם המגורים)

אח"כ כשהיו 2 תינוקות והיינו עניים התעוררתי על עצמי והגדלתי הכנסה

בכל מקרה תמיד חיינו רק ממה שהיה לנו גם שזה היה ממש מעט

היו זמנים בלי רכב בלי חופשות ועם חישובים על מזון

למשל: בעיניי להתחתן בגיל צעיר זה מאוד טוב. לכן קודם כל לא הייתי דוחה חתונה בגלל זה. זה עיקרון א' (שלי)

אח"כ, לחשוב מה העקרונות הבאים. למשל אצלינו, אחרי כשנה בעלי מיצה את האברכות והתגייס ( הוא היה לפני צבא) ואז הוא היה זכאי לתשמש והתפרנסנו מזה בכבוד. כמובן שזוגות אחרים יכולים לתעדף אחרת. למצוא עבודות מעניינות מהצד ( למשל בעלי כמה פעמים הבין הזמנים עבד בנקיון יערות, כסף מעולה) ולא להתעצל.

ובאמת שבקושי יש הוצאות. אנחנו שילמנו שכד, מאות בודדות על אוכל ועוד קצת על נסיעות. וזהו. ובאמת זה אפשרי.

זה לא נכון שאין כמעט הוצאות. ברור שביחס למשפחה זה כלום, אבל ביחס למשכורות זה הרבה.

גם אגיד שאישית סלדתי מזוגות שקודם מחליטים להתחתן ואז אומרים "היי הורים אנחנו צריכים כסף" (זה להעמיד אותם במקום בעייתי, ובעיקר - זה ילדותי). עם זאת, אם ההורים אומרים מראש שיעזרו בכך וכך (חדפ או באופן קבוע), זה משהו שאפשר להתחשב בו בחישוב הכלכלי.

בגדול, במצב שאת מתארת (אברך + סטודנטית בלי הרבה זמן לעבודה), חייב עזרה. אבל עזרה זה לא בהכרח מההורים.

נניח אם יש מגורים בדירונת בישיבה, זאת עזרה ממש גדולה. כי אז אין לכם הוצאה של שכ"ד וארנונה (או שהיא מזערית). זה לא לזרוק אחריות, כי זה משהו שאפשר לדעת מראש. הישיבה מספקת כך וכך לכל זוג שעונה על הקריטריונים האלו והאלו.  (ואז זה גם חוסך לפחות תחבורה של הגבר, כי הוא גר איפה שהוא לומד…)

אגב, זה יכול לבוא גם דרכך, נניח אם את עובדת במקביל כמדריכה באולפנה/מדרשה ונותנים לך מגורים בחינם או כמעט בחינם.

עזרה מההורים ברורררר שעוזרת מאוד. וזה משהו גם שממש אפשר לדבר עליו עם ההורים. האם אתם רוצים ויכולים לעזור לי כלכלית כשאתחתן עד שאסיים את הלימודים? וגם פרקטית סכום (שהם קובעים. משהו שהוא לא מעל הפופיק שלהם. משהו שהם יכולים להגיד - כל חודש בשנה הראשונה כך וכך).

ההורים שלך ימשיכו לשלם שכל שלך? זה משמעותי.

מבחינת הכנסה אקטיבית אפשר עבודות מהצד. הוראה פרטית, חלוקת עיתונים לפנות בוקר וכו.

מספרית אם מעניין אותך אני אשלח לך בפרטי כמה אנחנו מוציאים כזוג. אני אגיד שמגורים זו ההוצאה הכי גדולה אצלנו (גרים במקום יקר… בסוף יש אילוצים של לימודים, ישיבה וכו שמשפיעים על בחירת איזור מגורים בשלב זה בחיים).

צריך לדעת להתנהל נכון (בכללי אחלה זמן ללמוד התנהלות כלכלית נבונה. גם זוג שמרוויח שתי משכורות הייטק צריך לדעת להתנהל), אבל אנחנו ממש חיים בסדר (ובאנו מבתים שיש הכל בשפע).

ובאמת. אם יש אופק כלכלי, וידוע שזה לזמן מאוד מוגבל, בעיניי זה בסדר להשתמש בחסכונות וכאלה. (אני יודעת שזה שמראש יש לנו חסכונות כאלו זו פריווילגיה. ומודה שלא היה לי אומץ לקחת הלוואה מהבנק. אולי כן הלוואה מההורים).

בשולי הדברים אגיד שאצל הרבה זוגות ההורים ממשיכים לשלם חלק מהדברים שנראים שקופים, אז לא יודעת כמה הם יוצאים (ביטוחי בריאות והוצאות בריאות, כרטיס סים, כל מיני כאלה…)

ואם כל זה לא מסתדר? אז מתפשרים על דברים אחרים. חתונה לא הייתי דוחה. ילדים אני אישית כן.

אולי הוא יכול לעבוד בקצת זמן שנשאר עד שתסיימי את התואר ואז לחזור לישיבה?

אולי את יכולה לעבוד במשהו ואז לסיים את התואר? או לפרוס את מה שנשאר לך על יותר זמן, מה שיאפשר לך לעבוד בצורה רצינית יותר במקביל… יש פתרונות.

לגור במקום מאוד זול (קרוואן באיזו התנחלות חצי נידחת. סיוט מבחינת תחבורה, אבל חוסך הרבה כסף).

ויש גם דרכים אחרות לחסוך ביומיום. הרבה מהן זה "להסתמך על אחרים" ואני לא אוהבת. אבל יש כאלה שזה סבבה להם. (נניח ללכת להורים לשבת ולקחת הביתה את שאריות האוכל. אני עושה את זה לפעמים, אבל אף פעם לא מההיבט הכלכלי.)

אני סטודנטית ובעלי באידיאל אברך

למה באידיאל? כי בהתחלה היא עבד מעט אז היה באמת אברך רוב הזמן, אבל כשנכנסתי להריון התחיל לעבוד יותר רציני, ועכשיו עובד כמעט חצי יום

בסוף אם אנחנו מחליטים להתחתן אז אנחנו מחליטים להיות מבוגרים, מה שאומר ששנינו יודעים שצריך לוותר קצת על מה שחלמנו לעשות בשביל הבית

אז אני וויתרתי על להצטיין בלימודים כדי להספיק גם לעבוד ובעלי וויתר על חלק מהשאלות בישיבה

לא אגיד שזה לא מבאס, אבל זה בסוף בשביל הבית ובשביל הילד שיהיה בעז"ה, אז זה שווה את זה

אז כל זוג מוצא את הסידור שלו ואת הפרנסה שלו

כותבת כאחת שחיה כך .בעלי למד ואני עבדתי.

בהמשך אני למדתי.

אחרי תקופה ארוכה בישיבה הוא יצא לעבוד(למד במקביל מקצוע)

מי שבוגר להתחתן צריך לכלכל את עצמו.

ההורים צריכים להקנות חינוך כלכלי לילדיהם .

בתור זוג אברכים עם ילדים חיינו בצמצום.

אבל היינו מחושבים.

גרנו במקום זול מאד.

בהמשך כשההכנסה עלתה רווח לנו.

כשילדינו התחתנו .הם כלכלו את עצמם.

לחלקם היה מקצוע .חלקם היו סטודנטים.

כשאהיה צריך עזרה כספית קבלו באופן חד פעמי.

אנחנו עכשיו זוג צעיר, בעלי בצבא ובעיקרון אברך ואני סטודנטית, ולפני החתונה ישבנו וחישבנו הוצאות ומה זה ידרוש מאיתנו, ואנחנו גם עובדים קשה יותר בשביל זה. זה אומר ששנה שעברה היו תקופות בחופשת סמסטר שעבדתי גם שישה ימים בשבוע בשביל משכורת גדולה יותר, ושבעלי עבד בין הסדרים, ולא קונים דברים לא הכרחיים, ומתפשרים לפעמים על מקום מגורים או על דירות קטנות יותר, ובסה"כ אם לזני בני הזוג אחראיים מסתדרים. אני לא אגיד שאין לנו תמיכה מההורים, כי יש ומשמעותית, אבל כרגע כל התמיכה הולכת לחיסכון בגדול, כי לי ולבעלי היה חשוב מאוד לקחת עלינו דברים רק אם נוכל לעמוד בזה בכוחות עצמנו, בלי לחשב את התמיכה. אבל בלי קשר, תמיכה מההורים זה לא דבר רע. זה לא אומר בהכרח ליפול עליהם או שהם יפרנסו אתכם לגמרי, זה יכול להיות גם רק כמה מאות שקלים שיעזרו לכם לסגור את החודש

מה ההבדל בין תמיכה מההורים למילגה שהישיבה נותנת? למה לא להשתמש בכסף הזה מלכתחילה?

(בהנחה כמובן שההורים נותנים בשמחה מיוזמתם)

סליחה שנפלתי עלייך, זה נכון לעוד כמה תגובות כאן 

שהיא לא תמורת עשייה

מילגה היא תמורת לימוד/ נוכחות

כסף שהוא לא תמורת עשייה עלול להוביל לחוסר פיתוח אחריות כלכלית

אני יכולה להביא לילדים שלי כמו שההורים שלי נתנו לי

אבל אני אעדיף שלא לעשות את זה בתחילת הנישואין

עדיף שהם קודם ילמדו לקחת אחריות ועם השנים אולי אביא להם עוד

ההורים תומכים בגלל שהבעל לומד בישיבה, אם אתם סתם תתבטלו בבית ההורים יפסיקו את התמיכה.

כנ"ל לגבי לימוד תואר.

מלגה ניתנת בעמידה בפרמטרים של המוסד המממן

ההורה אינו המוסד שבו לומדים

וגם יש לו קשר של הורה- ילד מה שפחות רצוי כשיש יחסי גומלין של כסף

זה פתח לסכסוכים משפחתיים

באופן אישי אני רוצה לתת כסף לילדים שלי

אבל לא תמורת שום דבר

פשוט לתת להם משלי

שיהיה להם חיים קלים יותר

(אחרי שהם לקחו אחריות)

בתמיכה מהמדינה זה מעורר מתח מהמדינה.

תבחר מה מתאים לך.

אני מכירה רק מקרים שזה גרם מתח

נראה לי שמקרים כמו שלך הם יוצאי דופן 

כתבתי אח"כ שזה לא רע לקבל תמיכה מההורים, זה לא בעייתי או נצלני. אבל להסתמך על זה באופן קבוע לא הרגיש נכון לי ולבעלי, ספציפית גם במקרה שלנו שאנחנו לא יודעים כמה זמן התמיכה תימשך ומתי זה יתחיל להעיק על ההורים, ולא רצינו להיתקע במידה וזה יפסק. שוב, לא כי תמיכה מההורים זה רע, אלא כי כשאנחנו לוקחים עלינו אחריות כלכלית לא נחשב הכנסה שיכולה להיגמר אחרי חודשיים (גם ספציפית לנו ההורים שלי בעלי לא הבטיחו במפורש תמיכה, אז לא רצינו להסתמך על זה)

אני רואה שרוב האנשים שענו פה דיברו על זה שיש תמיכה מההורים, אז רוצה רק לומר שזה אפשרי לחיות יחד אברך וסטודנטית גם בלי תמיכה מההורים, כמובן עם המון מחשבה החיסכון ואחריות..

אני ובעלי ככה חיים כבר שנתיים וב"ה בינתיים העסק עובד ההורים של שנינו לא בסיטואציה שהם יכולים לעזור בצורה שוטפת.. הם מדהימים וכן משתדלים לתת מתנות מידי פעם כשמתאים להם, אבל תכלס ההוצאות הקבועות כמו שכ''ד, לימודים- זה עלינו.. משתדלים לצמצם איפה שאפשר, לחסוך, לעבוד (בעלי בערבים ובימי שישי, אני בימים שאני לא לומדת), למצוא מלגות בלימודים, מתפשרים על דירה שהיא לא דירת החלומות, וחיים בשמחה כי אנחנו בחרנו לנו את החיים האלה ורק אנחנו אחראים על איך נחיה אותם

אבל כשלומדים תארים של 5 ימים בשבוע זה קצת יותר מורכב.

בעיקרון אם לא לומדים 5 ימים זה באמת יותר מתאפשר...

אבל חשוב לזכור:

מניעת הריון זה לא מילה גסה.

ואם אתם צעירים מאוד, ולא פנויים לעבוד במשרה מכניסה אלא רק השלמות, חשוב לקחת את זה בחשבון.

לפרנס זוג מבוגרים לא דומה לפרנס משפחה עם ילדים.

אבל כן אסור הלכתית, חוץ ממקרים מאוד מסויימים.

לא חושב שרב יתיר למישהו למנוע הריון כדי ללמוד בישיבה במקום לצאת לעבוד.

אבל זה לא באמת משנה, רק רציתי לומר שמי שרוצה ללכת לפי ההלכה שצריך לשאול רב על הנושא (לפני שמחליטים להתחתן).

היתה לרב סתיו טענה לפני כמה שנים, שעדיף להדריך להתחתן צעירים, גם אם לא מוכנים בשום אופן ללדת ילדים כרגע - לא כי מותר למנוע, אלא כי להשאר רווק בסביבה חילונית זה יותר גרוע ומתכון להדרדרות רוחנית.

יצאו עליו וממש לא הסכימו איתו, אבל גם לדעתו, זה דווקא למי שבסביבה חילונית. לבחור ישיבה זה לא רלוונטי.

זה נכון בהלכות שבת, זה נכון בהלכות כשרות וזה נכון בהלכות פריה ורביה. מי שלא רוצה לשמור הלכה, שלא ישאל את הרב, אין בדור שלנו יכולת כפיה. בהנחה שהפורום כאן הוא של אנשים שומרי תורה ומצוות  - כנראה שהם רוצים להתנהל לפי ההלכה.

והרבנים מוזמנים לא להתערב ולא לחשוב אפילו בכיוון שזה עסקיהם ולא להרחיק את הציבור מהתורה, מי שרוצה לחיות בכת סגורה ורעילה שיחליטו בשבילו כמה ילדים הוא צריך להביא לעולם שיעשה מה שהוא רוצה ולא יתחבר לאינטרנט או לאנשים בכלל עם הדעות המוזרות שלו על החיים.

קשה לדמיין שאלה יותר פרטית ואישית מאשר כמה ילדים תביא, אולי חוץ מקביעת האשה עצמה שתתחתן איתה קשה לדמיין שאלה שזה יותר לא עסק של הרב, או שבעיניך שרב יקבע לך עם מי להתחתן גם כן בזרימה.

השאלה כאן אינה כמה ילדים יהיו, אלא האם כעת מותר להמנע מצוות פריה ורביה. זאת שאלה הלכתית לכל דבר ועניין שיש לה גדרים בתורה, בדברי חז"ל, ברמב"ם ובשאר ראשונים ואחרונים. מי שרוצה לעשות מה שבא לו - שיעשה. מי ששומר תורה ומצוות, כדאי שיהיה ישר עם זה.

ועובדה שאפשר לנהל איתי דיונים מורכבים על הרבה נושאים.

אז כנראה שההשלכה שאתה עושה כאן ממחויבות לשמירת תרה ומצוות לשייכות לאיזושהי סגירות או שאר קלישאות שהעמסת כאן - אינה נכונה.

עכשיו, זה נכון שיש שיקולים שונים שמאפשרים לדחות זמנית או אף באופן קבוע ובהחלט מורי הוראה מתירים בכל מיני מצבים. אבל זו בהחלט סוגיא הלכתית

לא ידעתי שיש אנשים שכל כך מעריצים רבנים שהם מוכנים להתחייב לאורח חיים שלם רק כי איש עם זקן אמר להם.

אני, ואני מקווה שגם רוב האנשים, שומרים מצוות כי הם מאמינים שבורא עולם נתן אותן, ולו הם מקשיבים. הרבנים הם רק אנשים שמתמחים בפירוש התורה והורדה שלה למציאות נתונה.

אם מוציאים את הרבנים מהמשוואה כמו שאתה רוצה, זה הופך את זה להרבה יותר חמור. אתה ממליץ לבן אדם שיודע שכתובה בתורה מצוות פרו ורבו להתעלם ממנה ולחטוא במזיד. לפנות לרב לבקש היתר זה דווקא שדרוג שמאפשר לבדוק בדיוק מה היחס בין המצב שהזוג נמצא בו לבין הגדר של המצווה, ולאפשר לשמור על ההלכה וגם להתחשב במציאות.

מעטות הפסיקות היום שאוסרות לחלוטין על מניעת הריון בתחילת חיי הנישואין.

יש פסיקות שמתירות יותר ויש שפחות אבל ככלל רוב הפסיקות בהחלט מתירות.

כמו כן זה לא עניינו של הרב לענ"ד.

הרב רק מברר לזוג האם הם יכולים לדחות מצוות עשה מפורשת בהתאם למצב שלהם. זה עניין לא פשוט.

מזכיר לי את הדיון שהיה כאן לפני כמה זמן על בחורה שלא קבלה קבלה היתר למנוע לפני החתונה ולא הבינה "מה הרב נכנס לי לרחם".

ההלכה "נכנסת" לאדם בכל תחומי החיים: מה לאכול, מה ללבוש, איפה לגור, מתי ואיך להתפלל, האם הוא יכול להדליק מתג אור, והרבה דברים אחרים. מי שרואה את עצמו מחוייב למסגרת ההלכתית, כלומר להיותו עובד ה', לא יכול לבחור לעצמו מתי נוח לו להקשיב לה ומתי לא.

אני לא מדברת על אנשים ששואלים רבנים איפה לקנות דירה או איך לקרוא לילד. יש סוגיות הלכתיות אמיתיות שמצריכות שאלת רב, ודחיית מצוות פרו ורבו היא אחת מהן. גם אם יש רבנים שמתירים במקרים מסויימים, זה לא נכון לבוא בגישה של "מה זה עניינו של הרב".

אבל אנחנו בדור שב"ה המידע נגיש לכולם, אני יודעת לפתוח ספר הלכה ולעשות את הסקת המסקנות שלי וודאי שבעלי שמאחוריו 6-7 שנות לימוד בישיבה.

אני לא הולכת בניגוד להלכה, ההלכה בהחלט מנהלת לי את כל תחומי החיים, אני לא חושבת שיש צורך ללכת לשאול פיזית רב אפשר ללמוד את הנושא ולהחליט על סמך זה, יש נושאים שאני לא יכולה באמת ללמוד לעומק את הנושא כי הוא מורכב מידי ואז אני אלך ואשאל רב.

באופן כללי בעיני בנושאים כאלו כמו עוד נושאים רגישים הקשורים בתחום נכון היה להכשיר נשים יראות שמיים שיוכלו לתת הן מענה לבעיות קלות יחסית.

לא מדובר על מניעה ל5 שנים קדימה, מדובר על מניעה זמנית לשנה+-.

כן לומדת פסיקות חדשות...

לא אני המצאתי את ההיתרים מלימוד של הסוגיה אלא לימוד שלה+ העובדה שיש על מי לסמוך בשילוב עם המצב שלנו שאנחנו מכירים הביאו לקבלת החלטה מושכלת.

אני חושבת שפסקים כתובים כך על מנת שזה לא יהפך להיות היתר מוגזם, ואנשים יבינו שזה לא גורף אלא כל מקרה לגופו, ולא כי אני לא יכולה להסיק מסקנות לבד. אחרת אני באמת לא מבינה למה בכלל לומר "כן, אבל...". שיכתבו "אסור, אלא אם כן יש מקרה מיוחד הדורש יעוץ פרטני", לא?

אני לא יכולה לשלוף לך פה פסקים שלא מפנים לייעוץ פרטני, לא.

הם רוצים שזוגות ידעו באיזה מקרים יש סיכוי שיקבלו היתר, ורק אז יבואו לשאול רב.

אני לא רואה את זה כך.

גם בעלי ברוך ה' אחרי 8 שנים בישיבה, והוא דווקא טוען שעם כל הכבוד לנגישות המידע, אפילו מי שלמד שנים בישיבה הרבה פעמים חסר בקיאות בנושאים של בינו לבינה. אם בעלך בקיא בנושאים האלו אשרייך. ההמלצה שבעלי קיבל זה לא להיות חכם מידי ולנסות לפסוק בעצמך בנושאים, כי זה מסוכן להחמיר יותר מידי ולא להקל. גם הרבה פעמים כתובות חומרות בספרים שלא מקיימים היום, ואדם לא יודע מה קרה במקרה המדובר ואיך להשליך על המקרה שלך. ואדם לא יודע מה הוא אומר לדעת כדי לפסוק בנושא.

הדוגמה הידועה זאת מישהי שמחמירה על עצמה מידי במראות ואוסרת את עצמה על בעלה. שזה גם כן פוגע בשלום בית, ובעיתי הלכתית לפרו ורבו וכו'.

אגב, דברת על פרוייקט יועצות הלכה, יש דבר כזה של מדרשת נשמת. וזה פרויקט רציני שנותן מענה לצורך הזה.  

ברור שבהרבה מקרים הרב יתיר להם למנוע והכל בסדר, אבל עדיין כדאי לשאול את מי שבקיא בנושא ויודע לדייק. ולא צריך ללכת פיזית, אפשר להתקשר, ואפילו רק לשלוח הודעה (-:

אני מגיעה מהזרם החרד"לי וללא ספק מאמינה שלשאול רב כשצריך זו לא בושה והרבה פעמים זה אפילו מקל.

השאלה הזו ספציפית היא לדעתי יותר שאלה אישית עם מימד הילכתי ואני מרגישה לא בנוח לפנות לרב ולדבר איתו על זה ולכן חושבת שזה נושא שפחות מתאים ייעוץ עם רב בצורה הזו.

לא קיבלנו החלטה על דעת עצמנו, התייעצנו עם עוד קרוב משפחה שהוא תלמיד חכם לפני שהחלטנו למנוע, ההליכה לרב שאני לא מכירה  הרגישה לי לא במקום.

לגבי הפרויקט יועצות הלכה של נשמת אני מכירה, הייתי שמחה שיהיו פרוייקטים כאלו גם במגזר החרד"לי יותר...

מבינה שהובנתי לא נכון בתגובה הראשונה.

אני יודע על יועצת הלכה של נשמת

שבעלה רמ ותיק בישיבות הקו..

אז ייתכן שזה לא מיועד לזרם מסוים..

והן עושות עבודת קודש.

לצערי יש נשים שיימנעו מלהתייעץ איתן בגלל שהן מזוהות עם זרם מסויים גם אם לא בצדק...

אחד מהם, זה למה יש נושאים שבהם ההלכה שלנו נראית כמו הדת הדרוזית (כלומר אף אחד לא יודע כלום, זה סוד, רק החכמים יודעים).

כלומר למה רב שעונה לאנשים על שאלות כאלה ב-4 עיניים, לא מפרסם את דעתו ההלכתית לציבור הרחב כמו בנושאים אחרים? וכך ההלכה תהיה נגישה לכולם בלי הצורך לשאול רב באופן אישי ולהיות חשוף לשאלות שלא תמיד מרגישים בנוח לענות עליהן בפני אדם שאינו חלק מהזוגיות.

תארו לכם שאף אחד לא היה יודע מהם הכללים של הכנת קפה בשבת, וכל אדם שהיה מתחתן היה צריך ללכת לרב באופן אישי ולשאול אותו האם מותר או אסור ובאיזה תנאים מותר להכין קפה. זה ממש אבסורד, אם יש הלכה אז למה לא לכתוב אותה בספר ולתת לציבור לקרוא בעצמו? ומי שעדיין לא ברור לו או שהוא חושב שיש לו מקרה מאוד מיוחד שהספר לא מכסה, יוכל תמיד להתייעץ עם הרב באופן אישי (ואז הרב יוכל להכניס זאת למהדורה הבאה של הספר).

זה הרי לא חדש, ספרי הלכה שנוגעים בשאלות מאוד מאוד אישיות ואינטימיות כבר נכתבו לפני אלפי שנים, כולל בתורה עצמה ובמשנה ובגמרא ועד הדור שלנו ממש.

אבל פתאום יש נושא סודי שבו אף אחד לא יכול לקרוא ספר ולהחליט האם ההלכה מתירה לו, אלא חייבים ממש לספר לרב ולתאר לו את השיקולים וכו' זה נראה לי הזוי.

גם בנושאים של סקילה, שרפה, הרג וחנק וכרת, יש ספרי הלכה שמגדירים היטב את המותר והאסור והתחום האפור והשיקולים וכיוצ''ב, ולא מצינו חשש שכתיבת ההלכות האלו בספר תגרום לתקלה. 
 

שואל בשביל להבין ולא בשביל להתריס.

הוא זה שמאפשר לפוסקי הלכה לפסוק באופן מרחיק לכת, כשזה מתבקש לאור המקרה שעומד לפניהם, בלי להסתכן להכנס למחלוקות פנימיות בין רבנים ופוסקים שחושבים אחרת, להכנס לאי-נעימויות ומריבות ופגיעה בקשרים ובהכרה, מול שנוקטים בהשקפה הלכתית שונה מהם.  

נכון שזה מאוד מפריע לכולנו שאין אפשרות פשוטה לפתוח ספר, או לחפש במדיה דיגיטלית, ולמצוא את כל הפסיקות שניתנו בעבר למקרה שכרגע רלוונטי אלי - אך בראיה רחבה של ההבדלים העצומים בפסיקה בין פוסקים שונים,  עדיף כנראה המצב שיש פסיקה פרטית.

נשאר רק לדעת למי לפנות כדי לקבל את הפסיקה המתאימה ביותר לצרכים שלי

אם יהיה מכנה משותף ולא פסיקה פרטית, ברור שזה יהיה מחמיר יותר ופחות מקל. 

ולא חסרות דוגמאות בפסיקה ההלכתית הכתובה לכך שבעבר דברים נפסקו לחומרה, מחשש שמא….

גם היום, יש ספרים שונים בנושאים שונים ומעוררי מחלוקת, החל מגיוס לצה''ל ועד יחס ההלכה ללהט''ב. ברור שיש רבנים שלא יסכימו עם רבנים אחרים בנושאים האלה, וכל אחד יבחר את רבניו בהתאם לדרך שבה הוא מבין את התורה.

במה הנושא הזה שונה?

היו שולחים לרב שאלות כתובות, הוא היה עונה שאלות כתובות, ואלפי שאלות כאלה התקבצו לספרים או אגרות שנשמרו עד היום.

כשהיו לי 2 תינוקות קטנים

אמרתי לבעלי שאני מתכוונת למנוע X שנים

בעלי היה מודאג מהמספר והלך להתייעץ עם רב (חרדי)

והוא אמר לו שאישה לא צריכה להיכנס להריון אם היא לא רוצה

תאר לך שהרב הזה היה מפרסם פסק הלכה כזה

הילודה היתה נחתכת

ואנשים היו עלולים לחשוב שהם יכולים לעשות כרצונם 😯

מה עדיף?

הורים שמגדלים ילד שלא רצו בו?

אבל יש שמעדיפים לעודד ילודה ע"י הפיכת הנושא ההלכתי ללא פתור 

ברור שאם לדעתו האשה יכולה לדחות אם היא לא רוצה הריון,

אז חובה ומצווה עליו לפרסם את זה!

ואם לדעתו אנשים יכולים להיות כרצונם, אז למה זה נורא אם אנשים ''עלולים לחשוב שהם יכולים לעשות כרצונם''?

כמה סבל הוא היה מונע, כמה סיבוכים מיותרים...

וכמובן את אותו הדבר הייתי אומר גם אם היה פוסק לכם את ההפך - אם הוא חושב שאסור לדחות, שיפרסם זאת לכולם! שאנשים לא יכשלו באיסור.

מי שקשה לו ישאל רב, מי שלא שאל רב כנראה שזה לא באמת קשה לו, אחרת היה הולך לשאול. או שהוא במילא לא מתכוון להקפיד על ההלכה. כמובן זה לא מקיף את כולם אבל את הרוב.

אבל כמובן יש דברים מסוימים שחובה לפרסם אם זה יציל מהמון עגמת נפש ללא סיכון

הייתי צינית

ומסתבר שזה לא היה מספיק מובן

ברור לי למה הוא לא מפרסם

כי זה אחד הכלים לעידוד ולחץ לילודה

שקיים גם בציבור החרדי וגם בחלק מהדתי

גם היתה נקודת מפנה לגבי ההסתכלות שלי על הלכה

ההבנה איך אפשר בקלות 'לשחק' עם ההלכה

איך משפיעים על אנשים להאמין ולעשות דברים 

זה לא כמו הלכות הכנת קפה בשבת, הרב צריך לפסוק על סמך תחושות אישיות של הזוג, ובלי לפגוש אותם הוא לא יוכל לעשות את זה בהרבה מהמיקרים. 

שאם אנשים ידעו מה ההלכה בנושא מסוים, זה ידרד למדרון חלקלק לעוד דברים.

או יש מצבים שרק זה מותר בשעת הדחק וכל מקרה לגופו.

הלכה היא לא אוסף נתונים כמו מדע, אלא ההבנה של הת"ח מה רצון התורה במקרה מסוים, ןאנשים עלולים לקחת את זה בטעות ולהבין דברים לא נכונים. וכבר כתוב בגמרא שהתורה שייכת לחכמים, לא לעם, "תורה דיליה היא".

מה גם שכל מקרה לגופו ולא תמיד אפשר לנסח כלל אחיד לכל המצבים. ויש דברים שמותרים רק בשעת הדחק או הצורך.
 

כבר בגמרא יש מצבים של הלכה ואין מורין כן,  או הלכה כך אך אסור לגלותה לעמי הארצות.

בסוף רק מי שלמד הרבה ושימש ת"ח יודע להכריע באבחנות הדקות בין מקרה פרטי בשעת הצורך לבין הנהגה כללית, ואם זה יתפרסם יש חשש שאנשים יקחו את זה למקומות לא טובים או לא יבינו את העיקרון שמאחורי הפסיקה.

באופן כללי הלכה נורמלית אמורה להלמד מרב, לא מספר הלכתי. לימוד המון העם הלכות מתוך ספרים הוא חידוש שלא תמיד היה בעם ישראל (למרות שיש בו צורך גדול), והמצב הנורמלי הוא שאדם ישאל את החכם שנמצא במקום שלו מה ההלכה

לומדת תואר עמוס מאוד ומאתגר, 5 ימים בשבוע ובעלי אברך.

יש לי עוד כמה שנים לסיום התואר (אני יכולה לפרט איזה תואר בפרטי) וזה באמת אתגר כלכלי לא פשוט, שלא יספרו לך אחרת. יש הרבה מאוד ויתורים, אנחנו כמעט לא יוצאים לבילויים זוגיים שעולים כסף (מסעדות, אטרקציות וכדו'), בשר בקר אנחנו קונים לעיתים רחוקות, הולכים לקנות בחנויות זולות יחסית ובגדים קונים רק אם צריך ולא כי באלי עכשיו בגד חדש.

עד כאן החלק הפחות זוהר;)

יחד עם זאת, טוב לנו, מאוד. אני לא מרגישה מסכנה או שחסר לי משהו, יש לנו תמיד אוכל בבית ובשפע (פשוט לא בשר בקר כל שני וחמישי), הארון שלי מלא בבגדים וגם לו לא חסר, אנחנו מבלים יחד בארוחות ערב מושקעות בבית, במשחקי קופסא, טיולים ועוד.

איך עושים את זה? שנינו עובדים, ההורים שלי ממנים לי את התואר ויש לנו קצת עזרה מההורים שלו אבל לא המון, אני מקבלת מלגה קטנה ויש את המלגה מהישיבה. היו חודשים שהצלחנו אפילו לחסוך

זה אפשרי אבל קשה, אם יש לך עוד שאלות ספציפיות אשמח לענות...

בין הסמסטרים, אני נקרעת במועדי א' בשביל לא לעשות מועדי ב ולהצליח לעבוד בשבוע וחצי שבועיים שלהם.

זה קשוח מאוד אין ספק, ככל הנראה אם לא הייתי עובדת הממוצע שלי היה גבוה יותר אבל אין ברירה כ"כ.

אני גם קצת וורקהולית אז אני גם נהנית...

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!