1.

כשהיינו זוג צעיר הרווחנו ביחד 3,000 ש"ח לחודש (אני עבדתי במשרה חלקית מאוד, אשתי לא עבדה בכלל). שנינו היינו סטודנטים בלימודים מאוד תובעניים.

אפשר להגיד שבתקופה הזאת התכלבנו: אוכלים אוכל מאוד מאוד מאוד פשוט, אין מה לדבר על מסעדות או פינוקים, כמובן רק תחבורה ציבורית (ואם זה רק 3-4 ק"מ הליכה - אז הולכים ולא נוסעים בתחב"צ), מאוורר במקום מזגן גם בקיץ הלוהט... 

למרות ששנינו גדלנו בבתים ברמת חיים גבוהה, לא הרגשנו לרגע אחד שאנחנו עניים ולא סבלנו בכלל. היה לנו טוב, היינו צעירים ונשואים והורים והיה לנו מושלם ביחד מבחינתנו. 

כמובן היום אין סיכוי שאצליח לחזור לרמת החיים הזו בלי להרגיש שאני עני ומסכן, אבל בזמנו היינו מאושרים.

מה שכן, לא היינו צריכים לשלם על הדירה (תודה להורים). בלי עזרה מההורים כנראה היינו פשוט מחליטים שלא נהיה סטודנטים במקביל.

2.

אני ממש מסכים איתך שאסור להתעלם מהשאלה הכלכלית. אם את רוצה להתחתן עם אברך אז כדאי שתהיה לך עבודה, אפילו חלקית. צריך לראות איך ביחד עם המלגות/קצבאות שהוא יקבל וביחד עם העבודה שלך, וגם עזרה מההורים אם יש, אתם מצליחים לשלם לפחות על שכירות + מחיה מינימלית.

3.

בסופו של דבר אם מתכננים את הדברים נכון ויודעים למה נכנסים, אפשר להסתדר. לא הייתי דוחה חתונה בגלל מצב כלכלי זמני.

4. 

אם יודעים שהמצב הכלכלי הרעוע הוא זמני (למשל כי עוד מעט תסיימי ללמוד), לא הייתי פוסל על הסף להשתמש במתנות מהחתונה או אפילו בהלוואות בשביל לשרוד את התקופה הזאת. זו לא בושה לקחת הלוואה של למשל 3,000 ש"ח לחודש, שבשביל זוג צעיר ודל באמצעים זה המון כסף, אם יודעים שבעוד שנתיים-שלוש זה יהפוך להיות כסף קטן וההלוואה תוחזר בקלות לבנק.

5.

לגבי עזרה מההורים - בתור הורה, אני בהחלט ארצה לתמוך בבן שלי אם יבחר להתחתן מוקדם. זו זכות עבורי לעזור לו להקים בית, וכאמור גם אני קיבלתי עזרה מההורים.

אם ההורים שלך רוצים ויכולים לעזור, אין שום סיבה להתבייש או לסרב או לראות בזה חיסרון.

בעלי היה אברך ולמד הוראה ואני הייתי סטודנטית, בשעות הפנאי ניקינו בתים, חילקנו מיצים, העברנו שיעורים פרטיים ועוד...

בנוסף, ההורים עזרו לנו הרבה.

עכשיו הילדים שלי לקראת הגיל שאני התחתנתי ואני לגמרי מעודדת אותם להתחתן מוקדם ושאנחנו נעזור להם

בהתחלה היו פחות הוצאות (וההורים עזרו עם המגורים)

אח"כ כשהיו 2 תינוקות והיינו עניים התעוררתי על עצמי והגדלתי הכנסה

בכל מקרה תמיד חיינו רק ממה שהיה לנו גם שזה היה ממש מעט

היו זמנים בלי רכב בלי חופשות ועם חישובים על מזון

למשל: בעיניי להתחתן בגיל צעיר זה מאוד טוב. לכן קודם כל לא הייתי דוחה חתונה בגלל זה. זה עיקרון א' (שלי)

אח"כ, לחשוב מה העקרונות הבאים. למשל אצלינו, אחרי כשנה בעלי מיצה את האברכות והתגייס ( הוא היה לפני צבא) ואז הוא היה זכאי לתשמש והתפרנסנו מזה בכבוד. כמובן שזוגות אחרים יכולים לתעדף אחרת. למצוא עבודות מעניינות מהצד ( למשל בעלי כמה פעמים הבין הזמנים עבד בנקיון יערות, כסף מעולה) ולא להתעצל.

ובאמת שבקושי יש הוצאות. אנחנו שילמנו שכד, מאות בודדות על אוכל ועוד קצת על נסיעות. וזהו. ובאמת זה אפשרי.

זה לא נכון שאין כמעט הוצאות. ברור שביחס למשפחה זה כלום, אבל ביחס למשכורות זה הרבה.

גם אגיד שאישית סלדתי מזוגות שקודם מחליטים להתחתן ואז אומרים "היי הורים אנחנו צריכים כסף" (זה להעמיד אותם במקום בעייתי, ובעיקר - זה ילדותי). עם זאת, אם ההורים אומרים מראש שיעזרו בכך וכך (חדפ או באופן קבוע), זה משהו שאפשר להתחשב בו בחישוב הכלכלי.

בגדול, במצב שאת מתארת (אברך + סטודנטית בלי הרבה זמן לעבודה), חייב עזרה. אבל עזרה זה לא בהכרח מההורים.

נניח אם יש מגורים בדירונת בישיבה, זאת עזרה ממש גדולה. כי אז אין לכם הוצאה של שכ"ד וארנונה (או שהיא מזערית). זה לא לזרוק אחריות, כי זה משהו שאפשר לדעת מראש. הישיבה מספקת כך וכך לכל זוג שעונה על הקריטריונים האלו והאלו.  (ואז זה גם חוסך לפחות תחבורה של הגבר, כי הוא גר איפה שהוא לומד…)

אגב, זה יכול לבוא גם דרכך, נניח אם את עובדת במקביל כמדריכה באולפנה/מדרשה ונותנים לך מגורים בחינם או כמעט בחינם.

עזרה מההורים ברורררר שעוזרת מאוד. וזה משהו גם שממש אפשר לדבר עליו עם ההורים. האם אתם רוצים ויכולים לעזור לי כלכלית כשאתחתן עד שאסיים את הלימודים? וגם פרקטית סכום (שהם קובעים. משהו שהוא לא מעל הפופיק שלהם. משהו שהם יכולים להגיד - כל חודש בשנה הראשונה כך וכך).

ההורים שלך ימשיכו לשלם שכל שלך? זה משמעותי.

מבחינת הכנסה אקטיבית אפשר עבודות מהצד. הוראה פרטית, חלוקת עיתונים לפנות בוקר וכו.

מספרית אם מעניין אותך אני אשלח לך בפרטי כמה אנחנו מוציאים כזוג. אני אגיד שמגורים זו ההוצאה הכי גדולה אצלנו (גרים במקום יקר… בסוף יש אילוצים של לימודים, ישיבה וכו שמשפיעים על בחירת איזור מגורים בשלב זה בחיים).

צריך לדעת להתנהל נכון (בכללי אחלה זמן ללמוד התנהלות כלכלית נבונה. גם זוג שמרוויח שתי משכורות הייטק צריך לדעת להתנהל), אבל אנחנו ממש חיים בסדר (ובאנו מבתים שיש הכל בשפע).

ובאמת. אם יש אופק כלכלי, וידוע שזה לזמן מאוד מוגבל, בעיניי זה בסדר להשתמש בחסכונות וכאלה. (אני יודעת שזה שמראש יש לנו חסכונות כאלו זו פריווילגיה. ומודה שלא היה לי אומץ לקחת הלוואה מהבנק. אולי כן הלוואה מההורים).

בשולי הדברים אגיד שאצל הרבה זוגות ההורים ממשיכים לשלם חלק מהדברים שנראים שקופים, אז לא יודעת כמה הם יוצאים (ביטוחי בריאות והוצאות בריאות, כרטיס סים, כל מיני כאלה…)

ואם כל זה לא מסתדר? אז מתפשרים על דברים אחרים. חתונה לא הייתי דוחה. ילדים אני אישית כן.

אולי הוא יכול לעבוד בקצת זמן שנשאר עד שתסיימי את התואר ואז לחזור לישיבה?

אולי את יכולה לעבוד במשהו ואז לסיים את התואר? או לפרוס את מה שנשאר לך על יותר זמן, מה שיאפשר לך לעבוד בצורה רצינית יותר במקביל… יש פתרונות.

לגור במקום מאוד זול (קרוואן באיזו התנחלות חצי נידחת. סיוט מבחינת תחבורה, אבל חוסך הרבה כסף).

ויש גם דרכים אחרות לחסוך ביומיום. הרבה מהן זה "להסתמך על אחרים" ואני לא אוהבת. אבל יש כאלה שזה סבבה להם. (נניח ללכת להורים לשבת ולקחת הביתה את שאריות האוכל. אני עושה את זה לפעמים, אבל אף פעם לא מההיבט הכלכלי.)

אני סטודנטית ובעלי באידיאל אברך

למה באידיאל? כי בהתחלה היא עבד מעט אז היה באמת אברך רוב הזמן, אבל כשנכנסתי להריון התחיל לעבוד יותר רציני, ועכשיו עובד כמעט חצי יום

בסוף אם אנחנו מחליטים להתחתן אז אנחנו מחליטים להיות מבוגרים, מה שאומר ששנינו יודעים שצריך לוותר קצת על מה שחלמנו לעשות בשביל הבית

אז אני וויתרתי על להצטיין בלימודים כדי להספיק גם לעבוד ובעלי וויתר על חלק מהשאלות בישיבה

לא אגיד שזה לא מבאס, אבל זה בסוף בשביל הבית ובשביל הילד שיהיה בעז"ה, אז זה שווה את זה

אז כל זוג מוצא את הסידור שלו ואת הפרנסה שלו

כותבת כאחת שחיה כך .בעלי למד ואני עבדתי.

בהמשך אני למדתי.

אחרי תקופה ארוכה בישיבה הוא יצא לעבוד(למד במקביל מקצוע)

מי שבוגר להתחתן צריך לכלכל את עצמו.

ההורים צריכים להקנות חינוך כלכלי לילדיהם .

בתור זוג אברכים עם ילדים חיינו בצמצום.

אבל היינו מחושבים.

גרנו במקום זול מאד.

בהמשך כשההכנסה עלתה רווח לנו.

כשילדינו התחתנו .הם כלכלו את עצמם.

לחלקם היה מקצוע .חלקם היו סטודנטים.

כשאהיה צריך עזרה כספית קבלו באופן חד פעמי.

אנחנו עכשיו זוג צעיר, בעלי בצבא ובעיקרון אברך ואני סטודנטית, ולפני החתונה ישבנו וחישבנו הוצאות ומה זה ידרוש מאיתנו, ואנחנו גם עובדים קשה יותר בשביל זה. זה אומר ששנה שעברה היו תקופות בחופשת סמסטר שעבדתי גם שישה ימים בשבוע בשביל משכורת גדולה יותר, ושבעלי עבד בין הסדרים, ולא קונים דברים לא הכרחיים, ומתפשרים לפעמים על מקום מגורים או על דירות קטנות יותר, ובסה"כ אם לזני בני הזוג אחראיים מסתדרים. אני לא אגיד שאין לנו תמיכה מההורים, כי יש ומשמעותית, אבל כרגע כל התמיכה הולכת לחיסכון בגדול, כי לי ולבעלי היה חשוב מאוד לקחת עלינו דברים רק אם נוכל לעמוד בזה בכוחות עצמנו, בלי לחשב את התמיכה. אבל בלי קשר, תמיכה מההורים זה לא דבר רע. זה לא אומר בהכרח ליפול עליהם או שהם יפרנסו אתכם לגמרי, זה יכול להיות גם רק כמה מאות שקלים שיעזרו לכם לסגור את החודש

מה ההבדל בין תמיכה מההורים למילגה שהישיבה נותנת? למה לא להשתמש בכסף הזה מלכתחילה?

(בהנחה כמובן שההורים נותנים בשמחה מיוזמתם)

סליחה שנפלתי עלייך, זה נכון לעוד כמה תגובות כאן 

שהיא לא תמורת עשייה

מילגה היא תמורת לימוד/ נוכחות

כסף שהוא לא תמורת עשייה עלול להוביל לחוסר פיתוח אחריות כלכלית

אני יכולה להביא לילדים שלי כמו שההורים שלי נתנו לי

אבל אני אעדיף שלא לעשות את זה בתחילת הנישואין

עדיף שהם קודם ילמדו לקחת אחריות ועם השנים אולי אביא להם עוד

ההורים תומכים בגלל שהבעל לומד בישיבה, אם אתם סתם תתבטלו בבית ההורים יפסיקו את התמיכה.

כנ"ל לגבי לימוד תואר.

מלגה ניתנת בעמידה בפרמטרים של המוסד המממן

ההורה אינו המוסד שבו לומדים

וגם יש לו קשר של הורה- ילד מה שפחות רצוי כשיש יחסי גומלין של כסף

זה פתח לסכסוכים משפחתיים

באופן אישי אני רוצה לתת כסף לילדים שלי

אבל לא תמורת שום דבר

פשוט לתת להם משלי

שיהיה להם חיים קלים יותר

(אחרי שהם לקחו אחריות)

בתמיכה מהמדינה זה מעורר מתח מהמדינה.

תבחר מה מתאים לך.

אני מכירה רק מקרים שזה גרם מתח

נראה לי שמקרים כמו שלך הם יוצאי דופן 

כתבתי אח"כ שזה לא רע לקבל תמיכה מההורים, זה לא בעייתי או נצלני. אבל להסתמך על זה באופן קבוע לא הרגיש נכון לי ולבעלי, ספציפית גם במקרה שלנו שאנחנו לא יודעים כמה זמן התמיכה תימשך ומתי זה יתחיל להעיק על ההורים, ולא רצינו להיתקע במידה וזה יפסק. שוב, לא כי תמיכה מההורים זה רע, אלא כי כשאנחנו לוקחים עלינו אחריות כלכלית לא נחשב הכנסה שיכולה להיגמר אחרי חודשיים (גם ספציפית לנו ההורים שלי בעלי לא הבטיחו במפורש תמיכה, אז לא רצינו להסתמך על זה)

אני רואה שרוב האנשים שענו פה דיברו על זה שיש תמיכה מההורים, אז רוצה רק לומר שזה אפשרי לחיות יחד אברך וסטודנטית גם בלי תמיכה מההורים, כמובן עם המון מחשבה החיסכון ואחריות..

אני ובעלי ככה חיים כבר שנתיים וב"ה בינתיים העסק עובד ההורים של שנינו לא בסיטואציה שהם יכולים לעזור בצורה שוטפת.. הם מדהימים וכן משתדלים לתת מתנות מידי פעם כשמתאים להם, אבל תכלס ההוצאות הקבועות כמו שכ''ד, לימודים- זה עלינו.. משתדלים לצמצם איפה שאפשר, לחסוך, לעבוד (בעלי בערבים ובימי שישי, אני בימים שאני לא לומדת), למצוא מלגות בלימודים, מתפשרים על דירה שהיא לא דירת החלומות, וחיים בשמחה כי אנחנו בחרנו לנו את החיים האלה ורק אנחנו אחראים על איך נחיה אותם

אבל כשלומדים תארים של 5 ימים בשבוע זה קצת יותר מורכב.

בעיקרון אם לא לומדים 5 ימים זה באמת יותר מתאפשר...

אבל חשוב לזכור:

מניעת הריון זה לא מילה גסה.

ואם אתם צעירים מאוד, ולא פנויים לעבוד במשרה מכניסה אלא רק השלמות, חשוב לקחת את זה בחשבון.

לפרנס זוג מבוגרים לא דומה לפרנס משפחה עם ילדים.

אבל כן אסור הלכתית, חוץ ממקרים מאוד מסויימים.

לא חושב שרב יתיר למישהו למנוע הריון כדי ללמוד בישיבה במקום לצאת לעבוד.

אבל זה לא באמת משנה, רק רציתי לומר שמי שרוצה ללכת לפי ההלכה שצריך לשאול רב על הנושא (לפני שמחליטים להתחתן).

היתה לרב סתיו טענה לפני כמה שנים, שעדיף להדריך להתחתן צעירים, גם אם לא מוכנים בשום אופן ללדת ילדים כרגע - לא כי מותר למנוע, אלא כי להשאר רווק בסביבה חילונית זה יותר גרוע ומתכון להדרדרות רוחנית.

יצאו עליו וממש לא הסכימו איתו, אבל גם לדעתו, זה דווקא למי שבסביבה חילונית. לבחור ישיבה זה לא רלוונטי.

זה נכון בהלכות שבת, זה נכון בהלכות כשרות וזה נכון בהלכות פריה ורביה. מי שלא רוצה לשמור הלכה, שלא ישאל את הרב, אין בדור שלנו יכולת כפיה. בהנחה שהפורום כאן הוא של אנשים שומרי תורה ומצוות  - כנראה שהם רוצים להתנהל לפי ההלכה.

והרבנים מוזמנים לא להתערב ולא לחשוב אפילו בכיוון שזה עסקיהם ולא להרחיק את הציבור מהתורה, מי שרוצה לחיות בכת סגורה ורעילה שיחליטו בשבילו כמה ילדים הוא צריך להביא לעולם שיעשה מה שהוא רוצה ולא יתחבר לאינטרנט או לאנשים בכלל עם הדעות המוזרות שלו על החיים.

קשה לדמיין שאלה יותר פרטית ואישית מאשר כמה ילדים תביא, אולי חוץ מקביעת האשה עצמה שתתחתן איתה קשה לדמיין שאלה שזה יותר לא עסק של הרב, או שבעיניך שרב יקבע לך עם מי להתחתן גם כן בזרימה.

השאלה כאן אינה כמה ילדים יהיו, אלא האם כעת מותר להמנע מצוות פריה ורביה. זאת שאלה הלכתית לכל דבר ועניין שיש לה גדרים בתורה, בדברי חז"ל, ברמב"ם ובשאר ראשונים ואחרונים. מי שרוצה לעשות מה שבא לו - שיעשה. מי ששומר תורה ומצוות, כדאי שיהיה ישר עם זה.

ועובדה שאפשר לנהל איתי דיונים מורכבים על הרבה נושאים.

אז כנראה שההשלכה שאתה עושה כאן ממחויבות לשמירת תרה ומצוות לשייכות לאיזושהי סגירות או שאר קלישאות שהעמסת כאן - אינה נכונה.

עכשיו, זה נכון שיש שיקולים שונים שמאפשרים לדחות זמנית או אף באופן קבוע ובהחלט מורי הוראה מתירים בכל מיני מצבים. אבל זו בהחלט סוגיא הלכתית

לא ידעתי שיש אנשים שכל כך מעריצים רבנים שהם מוכנים להתחייב לאורח חיים שלם רק כי איש עם זקן אמר להם.

אני, ואני מקווה שגם רוב האנשים, שומרים מצוות כי הם מאמינים שבורא עולם נתן אותן, ולו הם מקשיבים. הרבנים הם רק אנשים שמתמחים בפירוש התורה והורדה שלה למציאות נתונה.

אם מוציאים את הרבנים מהמשוואה כמו שאתה רוצה, זה הופך את זה להרבה יותר חמור. אתה ממליץ לבן אדם שיודע שכתובה בתורה מצוות פרו ורבו להתעלם ממנה ולחטוא במזיד. לפנות לרב לבקש היתר זה דווקא שדרוג שמאפשר לבדוק בדיוק מה היחס בין המצב שהזוג נמצא בו לבין הגדר של המצווה, ולאפשר לשמור על ההלכה וגם להתחשב במציאות.

מעטות הפסיקות היום שאוסרות לחלוטין על מניעת הריון בתחילת חיי הנישואין.

יש פסיקות שמתירות יותר ויש שפחות אבל ככלל רוב הפסיקות בהחלט מתירות.

כמו כן זה לא עניינו של הרב לענ"ד.

הרב רק מברר לזוג האם הם יכולים לדחות מצוות עשה מפורשת בהתאם למצב שלהם. זה עניין לא פשוט.

מזכיר לי את הדיון שהיה כאן לפני כמה זמן על בחורה שלא קבלה קבלה היתר למנוע לפני החתונה ולא הבינה "מה הרב נכנס לי לרחם".

ההלכה "נכנסת" לאדם בכל תחומי החיים: מה לאכול, מה ללבוש, איפה לגור, מתי ואיך להתפלל, האם הוא יכול להדליק מתג אור, והרבה דברים אחרים. מי שרואה את עצמו מחוייב למסגרת ההלכתית, כלומר להיותו עובד ה', לא יכול לבחור לעצמו מתי נוח לו להקשיב לה ומתי לא.

אני לא מדברת על אנשים ששואלים רבנים איפה לקנות דירה או איך לקרוא לילד. יש סוגיות הלכתיות אמיתיות שמצריכות שאלת רב, ודחיית מצוות פרו ורבו היא אחת מהן. גם אם יש רבנים שמתירים במקרים מסויימים, זה לא נכון לבוא בגישה של "מה זה עניינו של הרב".

אבל אנחנו בדור שב"ה המידע נגיש לכולם, אני יודעת לפתוח ספר הלכה ולעשות את הסקת המסקנות שלי וודאי שבעלי שמאחוריו 6-7 שנות לימוד בישיבה.

אני לא הולכת בניגוד להלכה, ההלכה בהחלט מנהלת לי את כל תחומי החיים, אני לא חושבת שיש צורך ללכת לשאול פיזית רב אפשר ללמוד את הנושא ולהחליט על סמך זה, יש נושאים שאני לא יכולה באמת ללמוד לעומק את הנושא כי הוא מורכב מידי ואז אני אלך ואשאל רב.

באופן כללי בעיני בנושאים כאלו כמו עוד נושאים רגישים הקשורים בתחום נכון היה להכשיר נשים יראות שמיים שיוכלו לתת הן מענה לבעיות קלות יחסית.

לא מדובר על מניעה ל5 שנים קדימה, מדובר על מניעה זמנית לשנה+-.

כן לומדת פסיקות חדשות...

לא אני המצאתי את ההיתרים מלימוד של הסוגיה אלא לימוד שלה+ העובדה שיש על מי לסמוך בשילוב עם המצב שלנו שאנחנו מכירים הביאו לקבלת החלטה מושכלת.

אני חושבת שפסקים כתובים כך על מנת שזה לא יהפך להיות היתר מוגזם, ואנשים יבינו שזה לא גורף אלא כל מקרה לגופו, ולא כי אני לא יכולה להסיק מסקנות לבד. אחרת אני באמת לא מבינה למה בכלל לומר "כן, אבל...". שיכתבו "אסור, אלא אם כן יש מקרה מיוחד הדורש יעוץ פרטני", לא?

אני לא יכולה לשלוף לך פה פסקים שלא מפנים לייעוץ פרטני, לא.

הם רוצים שזוגות ידעו באיזה מקרים יש סיכוי שיקבלו היתר, ורק אז יבואו לשאול רב.

אני לא רואה את זה כך.

גם בעלי ברוך ה' אחרי 8 שנים בישיבה, והוא דווקא טוען שעם כל הכבוד לנגישות המידע, אפילו מי שלמד שנים בישיבה הרבה פעמים חסר בקיאות בנושאים של בינו לבינה. אם בעלך בקיא בנושאים האלו אשרייך. ההמלצה שבעלי קיבל זה לא להיות חכם מידי ולנסות לפסוק בעצמך בנושאים, כי זה מסוכן להחמיר יותר מידי ולא להקל. גם הרבה פעמים כתובות חומרות בספרים שלא מקיימים היום, ואדם לא יודע מה קרה במקרה המדובר ואיך להשליך על המקרה שלך. ואדם לא יודע מה הוא אומר לדעת כדי לפסוק בנושא.

הדוגמה הידועה זאת מישהי שמחמירה על עצמה מידי במראות ואוסרת את עצמה על בעלה. שזה גם כן פוגע בשלום בית, ובעיתי הלכתית לפרו ורבו וכו'.

אגב, דברת על פרוייקט יועצות הלכה, יש דבר כזה של מדרשת נשמת. וזה פרויקט רציני שנותן מענה לצורך הזה.  

ברור שבהרבה מקרים הרב יתיר להם למנוע והכל בסדר, אבל עדיין כדאי לשאול את מי שבקיא בנושא ויודע לדייק. ולא צריך ללכת פיזית, אפשר להתקשר, ואפילו רק לשלוח הודעה (-:

אני מגיעה מהזרם החרד"לי וללא ספק מאמינה שלשאול רב כשצריך זו לא בושה והרבה פעמים זה אפילו מקל.

השאלה הזו ספציפית היא לדעתי יותר שאלה אישית עם מימד הילכתי ואני מרגישה לא בנוח לפנות לרב ולדבר איתו על זה ולכן חושבת שזה נושא שפחות מתאים ייעוץ עם רב בצורה הזו.

לא קיבלנו החלטה על דעת עצמנו, התייעצנו עם עוד קרוב משפחה שהוא תלמיד חכם לפני שהחלטנו למנוע, ההליכה לרב שאני לא מכירה  הרגישה לי לא במקום.

לגבי הפרויקט יועצות הלכה של נשמת אני מכירה, הייתי שמחה שיהיו פרוייקטים כאלו גם במגזר החרד"לי יותר...

מבינה שהובנתי לא נכון בתגובה הראשונה.

אני יודע על יועצת הלכה של נשמת

שבעלה רמ ותיק בישיבות הקו..

אז ייתכן שזה לא מיועד לזרם מסוים..

והן עושות עבודת קודש.

לצערי יש נשים שיימנעו מלהתייעץ איתן בגלל שהן מזוהות עם זרם מסויים גם אם לא בצדק...

אחד מהם, זה למה יש נושאים שבהם ההלכה שלנו נראית כמו הדת הדרוזית (כלומר אף אחד לא יודע כלום, זה סוד, רק החכמים יודעים).

כלומר למה רב שעונה לאנשים על שאלות כאלה ב-4 עיניים, לא מפרסם את דעתו ההלכתית לציבור הרחב כמו בנושאים אחרים? וכך ההלכה תהיה נגישה לכולם בלי הצורך לשאול רב באופן אישי ולהיות חשוף לשאלות שלא תמיד מרגישים בנוח לענות עליהן בפני אדם שאינו חלק מהזוגיות.

תארו לכם שאף אחד לא היה יודע מהם הכללים של הכנת קפה בשבת, וכל אדם שהיה מתחתן היה צריך ללכת לרב באופן אישי ולשאול אותו האם מותר או אסור ובאיזה תנאים מותר להכין קפה. זה ממש אבסורד, אם יש הלכה אז למה לא לכתוב אותה בספר ולתת לציבור לקרוא בעצמו? ומי שעדיין לא ברור לו או שהוא חושב שיש לו מקרה מאוד מיוחד שהספר לא מכסה, יוכל תמיד להתייעץ עם הרב באופן אישי (ואז הרב יוכל להכניס זאת למהדורה הבאה של הספר).

זה הרי לא חדש, ספרי הלכה שנוגעים בשאלות מאוד מאוד אישיות ואינטימיות כבר נכתבו לפני אלפי שנים, כולל בתורה עצמה ובמשנה ובגמרא ועד הדור שלנו ממש.

אבל פתאום יש נושא סודי שבו אף אחד לא יכול לקרוא ספר ולהחליט האם ההלכה מתירה לו, אלא חייבים ממש לספר לרב ולתאר לו את השיקולים וכו' זה נראה לי הזוי.

גם בנושאים של סקילה, שרפה, הרג וחנק וכרת, יש ספרי הלכה שמגדירים היטב את המותר והאסור והתחום האפור והשיקולים וכיוצ''ב, ולא מצינו חשש שכתיבת ההלכות האלו בספר תגרום לתקלה. 
 

שואל בשביל להבין ולא בשביל להתריס.

הוא זה שמאפשר לפוסקי הלכה לפסוק באופן מרחיק לכת, כשזה מתבקש לאור המקרה שעומד לפניהם, בלי להסתכן להכנס למחלוקות פנימיות בין רבנים ופוסקים שחושבים אחרת, להכנס לאי-נעימויות ומריבות ופגיעה בקשרים ובהכרה, מול שנוקטים בהשקפה הלכתית שונה מהם.  

נכון שזה מאוד מפריע לכולנו שאין אפשרות פשוטה לפתוח ספר, או לחפש במדיה דיגיטלית, ולמצוא את כל הפסיקות שניתנו בעבר למקרה שכרגע רלוונטי אלי - אך בראיה רחבה של ההבדלים העצומים בפסיקה בין פוסקים שונים,  עדיף כנראה המצב שיש פסיקה פרטית.

נשאר רק לדעת למי לפנות כדי לקבל את הפסיקה המתאימה ביותר לצרכים שלי

אם יהיה מכנה משותף ולא פסיקה פרטית, ברור שזה יהיה מחמיר יותר ופחות מקל. 

ולא חסרות דוגמאות בפסיקה ההלכתית הכתובה לכך שבעבר דברים נפסקו לחומרה, מחשש שמא….

גם היום, יש ספרים שונים בנושאים שונים ומעוררי מחלוקת, החל מגיוס לצה''ל ועד יחס ההלכה ללהט''ב. ברור שיש רבנים שלא יסכימו עם רבנים אחרים בנושאים האלה, וכל אחד יבחר את רבניו בהתאם לדרך שבה הוא מבין את התורה.

במה הנושא הזה שונה?

היו שולחים לרב שאלות כתובות, הוא היה עונה שאלות כתובות, ואלפי שאלות כאלה התקבצו לספרים או אגרות שנשמרו עד היום.

כשהיו לי 2 תינוקות קטנים

אמרתי לבעלי שאני מתכוונת למנוע X שנים

בעלי היה מודאג מהמספר והלך להתייעץ עם רב (חרדי)

והוא אמר לו שאישה לא צריכה להיכנס להריון אם היא לא רוצה

תאר לך שהרב הזה היה מפרסם פסק הלכה כזה

הילודה היתה נחתכת

ואנשים היו עלולים לחשוב שהם יכולים לעשות כרצונם 😯

מה עדיף?

הורים שמגדלים ילד שלא רצו בו?

אבל יש שמעדיפים לעודד ילודה ע"י הפיכת הנושא ההלכתי ללא פתור 

ברור שאם לדעתו האשה יכולה לדחות אם היא לא רוצה הריון,

אז חובה ומצווה עליו לפרסם את זה!

ואם לדעתו אנשים יכולים להיות כרצונם, אז למה זה נורא אם אנשים ''עלולים לחשוב שהם יכולים לעשות כרצונם''?

כמה סבל הוא היה מונע, כמה סיבוכים מיותרים...

וכמובן את אותו הדבר הייתי אומר גם אם היה פוסק לכם את ההפך - אם הוא חושב שאסור לדחות, שיפרסם זאת לכולם! שאנשים לא יכשלו באיסור.

מי שקשה לו ישאל רב, מי שלא שאל רב כנראה שזה לא באמת קשה לו, אחרת היה הולך לשאול. או שהוא במילא לא מתכוון להקפיד על ההלכה. כמובן זה לא מקיף את כולם אבל את הרוב.

אבל כמובן יש דברים מסוימים שחובה לפרסם אם זה יציל מהמון עגמת נפש ללא סיכון

הייתי צינית

ומסתבר שזה לא היה מספיק מובן

ברור לי למה הוא לא מפרסם

כי זה אחד הכלים לעידוד ולחץ לילודה

שקיים גם בציבור החרדי וגם בחלק מהדתי

גם היתה נקודת מפנה לגבי ההסתכלות שלי על הלכה

ההבנה איך אפשר בקלות 'לשחק' עם ההלכה

איך משפיעים על אנשים להאמין ולעשות דברים 

זה לא כמו הלכות הכנת קפה בשבת, הרב צריך לפסוק על סמך תחושות אישיות של הזוג, ובלי לפגוש אותם הוא לא יוכל לעשות את זה בהרבה מהמיקרים. 

שאם אנשים ידעו מה ההלכה בנושא מסוים, זה ידרד למדרון חלקלק לעוד דברים.

או יש מצבים שרק זה מותר בשעת הדחק וכל מקרה לגופו.

הלכה היא לא אוסף נתונים כמו מדע, אלא ההבנה של הת"ח מה רצון התורה במקרה מסוים, ןאנשים עלולים לקחת את זה בטעות ולהבין דברים לא נכונים. וכבר כתוב בגמרא שהתורה שייכת לחכמים, לא לעם, "תורה דיליה היא".

מה גם שכל מקרה לגופו ולא תמיד אפשר לנסח כלל אחיד לכל המצבים. ויש דברים שמותרים רק בשעת הדחק או הצורך.
 

כבר בגמרא יש מצבים של הלכה ואין מורין כן,  או הלכה כך אך אסור לגלותה לעמי הארצות.

בסוף רק מי שלמד הרבה ושימש ת"ח יודע להכריע באבחנות הדקות בין מקרה פרטי בשעת הצורך לבין הנהגה כללית, ואם זה יתפרסם יש חשש שאנשים יקחו את זה למקומות לא טובים או לא יבינו את העיקרון שמאחורי הפסיקה.

באופן כללי הלכה נורמלית אמורה להלמד מרב, לא מספר הלכתי. לימוד המון העם הלכות מתוך ספרים הוא חידוש שלא תמיד היה בעם ישראל (למרות שיש בו צורך גדול), והמצב הנורמלי הוא שאדם ישאל את החכם שנמצא במקום שלו מה ההלכה

לומדת תואר עמוס מאוד ומאתגר, 5 ימים בשבוע ובעלי אברך.

יש לי עוד כמה שנים לסיום התואר (אני יכולה לפרט איזה תואר בפרטי) וזה באמת אתגר כלכלי לא פשוט, שלא יספרו לך אחרת. יש הרבה מאוד ויתורים, אנחנו כמעט לא יוצאים לבילויים זוגיים שעולים כסף (מסעדות, אטרקציות וכדו'), בשר בקר אנחנו קונים לעיתים רחוקות, הולכים לקנות בחנויות זולות יחסית ובגדים קונים רק אם צריך ולא כי באלי עכשיו בגד חדש.

עד כאן החלק הפחות זוהר;)

יחד עם זאת, טוב לנו, מאוד. אני לא מרגישה מסכנה או שחסר לי משהו, יש לנו תמיד אוכל בבית ובשפע (פשוט לא בשר בקר כל שני וחמישי), הארון שלי מלא בבגדים וגם לו לא חסר, אנחנו מבלים יחד בארוחות ערב מושקעות בבית, במשחקי קופסא, טיולים ועוד.

איך עושים את זה? שנינו עובדים, ההורים שלי ממנים לי את התואר ויש לנו קצת עזרה מההורים שלו אבל לא המון, אני מקבלת מלגה קטנה ויש את המלגה מהישיבה. היו חודשים שהצלחנו אפילו לחסוך

זה אפשרי אבל קשה, אם יש לך עוד שאלות ספציפיות אשמח לענות...

בין הסמסטרים, אני נקרעת במועדי א' בשביל לא לעשות מועדי ב ולהצליח לעבוד בשבוע וחצי שבועיים שלהם.

זה קשוח מאוד אין ספק, ככל הנראה אם לא הייתי עובדת הממוצע שלי היה גבוה יותר אבל אין ברירה כ"כ.

אני גם קצת וורקהולית אז אני גם נהנית...

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?