קודם כל כן נסמכים על ההורים, לפחות בהתחלה.

דבר שני זה דורש להצטמצם, כשהתקציב נמוך גם האפשריות פחות נוצצות אז צריך להיות מוכנים לזה.

זהו, זה אפשרי.

בהצלחה.

דעתי- אני מכיר הרבה זוגות שחיו וחיים ככה בשנים הראשונות. (ככה גם אני תכננתי, אולי זה כבר לא יקרה לצערי😐)

תזכרי שחיים של אברכות באים בדרך כלל עם חיים פשוטים וצנועים, שיש מלגה קטנה מהישיבה, שהוא התחייב בכתובה לזון ולפרנס וכו' ולכן בכל רגע שיהיה דחק ח"ו הוא יוכל לצאת לעבוד במשרה מלאה, שהוא מחויב לכולל לפי שעות ובשאר הזמן הוא יכול לעבוד וזה נותן עוד תמיכה משמעותית (אני מכיר כמה אברכים שעושים ככה). וגם כמובן שמאחורי כל ההרפתקה הזאת יש את הגב של ההורים. אבל אני מעריך שגם זה בונוס וכן אפשר לבנות חיים של אברכות שלא נתמכים כלכלית בהורים יותר מזוג צעיר ממוצע..

חוץ מזה אני חושב שזאת זכות נדירה להקים את הבית מתוך אברכות וקהילה של ישיבה, ואני בטוח שזה משפיע הרבה על כל החיים הזוגיים שבהמשך, ולפעמים גם על מקום המגורים וחינוך הילדים. 

גם הבעל האברך יכול לעבוד כמתדלק בערבים זו עבודה מועדפת, לומדים לחיות על מלגות, עוד לימוד פרטני בגמרא עם תיכוניסט ועוד ניקוי חדרי מדרגות בחמישי-שישי, כסף קל.

גם במכללה ובאוניברסיטה לומדים להכיר את המלגות, פרח, סחלב, אימפקט וכו, בשלב הראשוני יחסית קל לאזן, גם אם יוצאים משליטה עדיין יש כרית ביטחון של הכסף של החתונה ויודעים שכל זה זמני מאוד.

אנחנו לא נסמכנו על ההורים בכלל בשלב הראשון זה היה נראה לא בריא, אחר כך כשקנינו דירה נסמכנו עליהם יותר (ובעיקר כי אחי ממש ממש ממש נסמך על ההורים שלי בקטע הזה אז אבא שלי החליט שמגיע לנו לקבל אותו הסכום).

אבל כן צריך כמה אלפים בכל חודש קבוע.

שכ"ד

ארנונה

חשמל

שאר חשבונות

סופר

וכו'

לדעתי לזוג צעיר צריך הכנסה קבועה של לפחות 5-6 אלף. בשביל לחיות ברמה הבסיסית ביותר.

ואם הם סטודנטים אז צריך לשלם סביב 1500+-  הוצאות לימודים חודשי.

אז 7 אלף חודשי זה לא משהו שבא ברגל.

במיוחד אם האישה סטודנטית והבעל אברך.

זה קצת לא מתכנס עם המציאות

ובדרך כלל בממוצע אחרי שנה כבר מגיע התינוק. ואז ההוצאות גדלות ולפעמים מכפילות את עצמן.

לא כלכלה דרכנו

שתי תגובות:

בכללי -

בואו נדבר על כסף

על האירוע, אבל אפשר ללמוד מזה לדרך חיים -

להתחתן עם מה שיש

לדעתי, התשובה הבסיסית היא שצריך לעשות מחקר שהזוג מסוגל לכך, על האחריות הזו הבעל חותם בכתובה.

עד שבונים את עצמכם.

יש לי בזה הרבה מאד מה לומר והרבה מאד נסיון.

נשקול בכובד ראש

את צודקת, צריך לשקול את הצדדים לפה ולשם ולמצוא איזון.

תלוי מאוד בנתונים שלך. התואר דורש או לא? אפשר לעבוד במקביל לתואר? ההורים יכולים לעזור אחרי החתונה?...

אגב בקשר להורים -

הורים רוצים לעזור לילדים שלהם ולראות אותם מסתדרים בחיים. אז ברור שמאתגר להרבה הורים להוציא הרבה כסף על עזרה לילדים אבל אם ההורים כבר הציעו את זה, או שזה מה שמקובל, אז כן תהיי רגועה שהם התכוננו לזה שזה חלק מההוצאות לחתונה.

בקשר לתואר - יכולה להעיד מעצמי ומחברות שהתחתנו בשנה האחרונה של התואר וזה היה בסדר גמור. יש תארים יותר קלים, יש יותר קשים, יש כאלו שאפשר לשלב עבודה בהם תוך כדי ויש גם כאלו שאולי כסטודנטים לא עובדים בכלל, אבל אם מתייחסים לזה בתור השקעה- מיד אחרי התואר 'קוטפים' את הרווחים - ואז קל יותר נפשית לבקש עזרה מההורים או אפילו הלוואה מגורם כלשהו.

בקשר לאברכות - יש גם עבודות מהצד/בערבים שאפשר לשלב... גם זה לא קל, אבל באמת זו נקודה לבדוק אותה כשנפגשים. האם האיש מוכן לעבוד במידה ויהיה צורך...

ודבר אחרון זה ההוצאות אחרי החתונה. אישית, לא היו לנו כמעט בכלל... (שכירות ההורים שילמו אצלינו בשנה הראשונה), אז היה לנו רק אוכל ונסיעות. זה באמת לא הרבה...

אבל להתחתן בהחלט פירושו להיות גם באחריות כלכלית

מקשרת פה לשרשורי עבר:

אני חושבת שהשאלות שלך במקומן. - לקראת נישואין וזוגיות

https://www.inn.co.il/forum/t1396970#15177410

להתחתן צעיר זה רווח

הרבה יותר קל להתגמש עם השני וליצור זוגיות זורמת ונעימה לאורך שנים בע"ה.

ב. הקב"ה זן ומפרנס, ואפשר להתפרנס אולי לא ברווחה גדולה בהתחלה, אבל בחישוב נכון של ההוצאות  זה בהחלט ייתכן. אבל זה לא סיבה לדאגה!

כן צריך לדעת שהתקופה הראשונית טיפה לחוצה, זה כן דורש לפחות כמה שנים ראשונות של עבודה (יש עבודות שאפשר לשלב עם התואר, צריך לברר. אני מכירה בנות שעבדו בתור עבודת סטודנט בקופה/פקידות/ מי שתחום כלכלי זה התואר שלו-עזרה להנה"ח במשרד.)

אחר כך כשמתבססים- יותר קל.

וודאי שהאחריות היא על הזוג ולא רק עזרה מההורים/מישהו אחר.

רואים בחוש שהקב"ה עוזר.

זה ככה מנסיוני וגם מנסיון חברות סביבי...

זה טוב שיש לך אחריות לברר איך מתנהלים כזוג.

בהצלחה,!

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

רווקים מתאמנים כי הם רוצים להראות טוב בעיני בחורה. אבל נשואים מבינים שהיחידים שמתרשמים מהמראה שלהם זה גברים אחרים בחדר כושר…

לעניות דעת בסופו של דבר האישה תעדיף שהגבר יקדיש לה ולבית עוד כמה שעות בשבוע מאשר שילך להתאמן.

+עליה וירידה במדרגות.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.