אבל ילד מאוד עקשן בכללי

ביחד עם הילד

בשיתוף פעולה

להסביר לו את הבעיה ואת הפתרון שנותן הכדור

לסכם איתו על תקופת ניסיון לבדיקת עלות תועלת

לוודא שהוא מצליח בקלות לבלוע

לתת מענה לתופעות לוואי שיצוצו

להיות קשובים לילד ועם יד על הדופק אם התרופה/ המינון מתאימים

מצד שני הסברנו לו שזה לריכוז

אז מעכשיו כל בוקר הוא צועק שזה מפריע לו להתרכז

ושבכלל לא מבין למה צריך לקחת תרופה

אמר שזה מגעיל ולא חושב שזה עוזר לו

זה מגעיל אפשר להציע לבלוע עם משקה טעים

לגבי עוזר/ לא עוזר

אפשר לסכם איתו לתת לגוף להסתגל

ולתת פרמטרים ברורים למדידה כמו

השלמת פערים

המבט של צוות בית הספר

ולהסביר חלופה למקרה שלא עוזר (אולי תרופה אחרת)

השאלה עד כמה להסכים- כמו משקאות קולה וכדו

לשם עדין לא הגענו

ולדעתי ההתעקשות היא על עצם לקיחת תרופה

גם חלופה אחרת לא תעזור כי הוא לא מוכן להיות תחת טייטל של לקחת תרופה

לדעתי הוא גם לא הרגיש לא מרוכז

ולא ממש הפריע לו הפער

מבחינתו הכל מצוין

אתן את נקודת המבט שלו לרגע:

אני בסדר בלימודים, אולי לא הכי מצוין אבל לא אכפת לי.

החברים אוהבים אותי ואני מרגיש אחלה. המורה וההורים חושבים שאני מקולקל ורוצים שאני אקח תרופה כדי לתקן אותי.

אני לא רוצה לקחת את הכדור המגעיל הזה, אני בסדר גמור! הם חושבים שאם אני אקח כדור אני אהיה הילד המושלם שהם רצו, אז זהו שלא.

אני לא רובוט, אז מה אם אני לא מושלם, אני אחלה כמו שאני וזהו!

חוץ מזה שכשאני לוקח כדור אני מרגיש לא לגמרי עצמי/לא מצליח להתרכז בכמה דברים בו זמנית כמו שאני אוהב/בסוף היום אני מרגיש כמו סמרטוט/לא מתחשק לי לאכול כלום וכו'

*גילוי נאות, הילדים שלי עם קש"ר ולוקחים טיפול תרופתי אבל זה אך ורק בהסכמה וברצון שלהם.

כולל תופעות הלוואי שאני עוזרת להם עד כמה שאפשר למתן אותן.

הריטלין לא מוסיף מוטיבציה או כלי ניהול אלא עוזר בריכוז וממתן אימפולסיביות, שאולי בתורם יעזרו לילד לצבור חוויות חיוביות וכך לפתח מוטיבציה, ועם הזמן ובמאמץ גם ירכוש כלי ניהול (ניהול זמן, סדר עדיפויות וכו')

אבל הוא צריך לרצות להצליח יותר. גם ילדים ללא קש"ר לא תמיד רוצים להצליח ולהתמיד בלימודים, וצריך לראות איך בלי קשר לכדור צגייסים את המוטיבציה שלו, ובד בבד נותנים לו הרגשה שהוא מצוין כמו שהוא, גם אם הלימודים שלו במצב לא משהו וגם אם הוא לא הכי מרוכז.

וזה גם היה אחת הנקודות באבחון שיש לו חוסר מוטיבציה מאוד בולט

זא זה לא ילד שיש לו מוטיבציה ללמוד ולחוות הצלחה

והוא לא מצליח

זה ילד שפשוט אין לו מוטיבציה ולא רואה בזה ענין

זה ממש משגע אותנו

מאיפה זה מגיע?

למה הוא מתייחס בשלוות נפש למבחנים?

אולי זה מגיע כי באמת שנינו שאפתנים 

אבל כן מדגישה שאנחנו לא מלחיצים אותו בכללל

לא זכור לי שחזר עם ציון ואמרנו לו משהו על הציון

או שהיה מסוגל לקבל הרבה יותר

זה רק בקשה שישב ללמוד

וזה הוא לא מסוגל ואין לו מוטיבציה

דבר ראשון ילדים שפחות מצליחים בלימודים זה סביר שתהיה להם פחות מוטיבציה, קשה לרצות להצליח ולהשקיע במשהו שלא חוויתם בו הצלחה.

ולגבי זה ששניכם שאפתנים, לפעמים לא צריך להגיד שום דבר, מספיקה באווירה בבית. יכול להיות שהפער הכ''כ גדול בין השאפתנות שלכם (ואולי של ילדים אחרים בבית?) לבין חוסר ההצלחה שלו גורם לו פשוט לוותר מראש.

אולי הוא כדאי גם טיפול רגשי בשבילו משולב בהדרכה לכם כדי לעבוד על המקום הרגשי הזה

חוסר ההצלחה נובע מחוסר ריכוז מוחלט

לכן הרעיון הוא לעזור לו להתרכז כדי שיחווה הצלחה ויבין שזה כדאי

ואולי לחדד , הוא לא ילד נכשל

בכלל בכלל לא

לכן זה גם לא הגיע מהמורים כי כנראה לא חשבו שזה דרמטי

זה כן הגיע מאתנו שמכירים את היכלות

ולאחר התיעצות בין השאר גם עם פרופ ווטמברג שאמר שאכן הפוטנציאל גבוה ולא מומש בגלל הריכוז

שלו מובנת

הייתי מנסה לסכם איתו על תקופת ניסיון יותר ארוכה

וכן מצ'פרת אותו במשקה שווה

וגם כדאי להבין מצדכם עד כמה התרופה חשובה

אם לילד ולמורה לא מפריע שהוא בלי

שעם כל הקושי זו צריכה להיות החלטה שלו, זה יכול להשפיע על מצב הרוח ואולי הוא עוד לא יודע להסביר את עצמו או לא מודע למה הוא מתנגד אבל זה לא נושה לו טוב.

וכשיחליט שהוא רוצה ורואה את היתרונות הוא יודע שזה קיים.

כן כדאי להקשיב לו ברמת ולברר מה העניין.

אולי איזה חבר אמר לו משהו שלילי?

אולי הוא מרגיש שזה משטיח לו את הרגש, אולי הוא פחות נמרץ בכדורגל,אולי הדאון אחרי שההשפעה פגה ממש מפריע לו? (יש ילדים שנהיים עצבניים ואי אפשר לפספס את זה, יש כאלה שנהיים עצובים מאוד או מרוקנים מכוחות, זה כן עלול להתפספס ואולי הוא לא ידע להגיד שזה מזה)

יש מה לעשות כדי לרכך את הדאון, אם זה מה שקשה לו איתו.

חברים לא יודעים שלוקח

מבחינתנו זה לא עניין

גם לא עדכנו את המורה

כי זה לא הגיע ממנה

מבחינתה הוא לא מפריע

יושב בשקט

מצליח פחות או יותר

ואנחנו מכירים את היכולות שלו

ושהוא מסוגל להגיע להרבה יותר

והבנו שהבעיה היא  אולי חוסר ריכזו

אז לקחנו לאבחון

וזה מה שהוצע

אם באמת זה דאון שמרגיש יש מה לעשות עם זה??

לשתות משהו חם או קר (תה, מרק, מים קרים מאוד, מיץ קר, ארטיק וכד')

לעשות מקלחת או אמבטיה חמה או קרה

להרבות במגע אם זה ילד של מגע

להיות בסביבה רגועה

להבין - גם אתם וגם הילד - שזה הכדור ולא הוא (תחשבי על עצבנות של מחזור...)

ללכת לרופא להחליף לכדור אחר אם זה חריף

אבל - אם את חושבת שהוא לא ממצה את היכולות שלו, ואם המורה והוא לא מרגישים שזו בעיה של ריכוז, והכדור לא עושה שינוי דרמטי, אולי זה משהו אחר כמו לקות למידה? יש כל מיני סוגים של לקויות למידה גם אצל ילדים חכמים מאוד, וזה לא קושי בריכוז.

בעיות קש"ר מתבטאות גם בתחומים שהם לא ריכוז בלימודים, למשל קשיי התארגנות - השולחן בכיתה תמיד מבולגן, התיק הפוך, שוכח להביא ציוד לכיתה, צריך למלא את הקלמר שוב ושוב במהלך השנה, נזכר ברגע האחרון בדברים שצריך להתכונן אליהם.

או למשל אימפולסיביות, תגובות "מהבטן" שדופקות לפעמים קשרי חברות, קושי לחכות לתורך בסיטואציות מסוימות (למשל כשלבת שלי יש משהו להגיד בשיחה, ממש קשה לה לחכות שהדובר השני יסיים את מה שיש לו להגיד, היא חייבת "להוציא את זה מהמערכת". אין לה בעיה לעמוד פיזית בתור או לשחק במשחק לפי תור)

יש גם יצירתיות רבה בקש"ר ויתרונות אחרים.

השאלה היא האם זה באמת העניין.

ואם כן אז לראות איך לתווך את זה לילד ולגייס את המוטיבציה שלו. בעיניי - ממש לא לכפות עליו לקחת, ילד בן 10 הוא גדול והרצון שלו הוא גורם משמעותי בסיפור.

הוא עושה

זה כן גרם לו לשבת ללמוד בנחת למבחן

עם כל הריכוז

והקליטה שלו בה מצוינת פלוס 

ככה שמניחים שזה מה שיגרום לו יותר לחוות הצלחה ולהבין שזה כדאי

ולתת מוטיבציה

הרופא אפלו אמר שבגלל שהוא מזהה כשרון ויכולות גבוהות

הוא חושב שזה יהיה רק לתקופה מוגבלת כדי להקנות לו את ההרגלים הנכונים

פרופסור ווטמברג שהבנתי שהוא מאבחן טוב

לי יש הפרעת קשב משמעותית שלא אובחנה בילדות כי כמו שתיארת זה ממש לא השפיע על ההתנהגות. פיתחתי לעצמי אסטרטגיות למידה כשזה היה לי חשוב. וכן פספסתי חומר לימודי, ולא מיציתי את הפוטנציאל שלי, אבל יותר בגלל חוסר מודעות והבנה של מה זה, ולא בגלל עצם הבעיה. דווקא שמחה שלא לימדתי את עצמי להיות תלויה בכדור שלא היה הכרחי.

אני לא יודעת כי לא ניסיתי ריטלין אבל מאנשים שלקחו הבנתי שזה לא בהכרח עוזר לריכוז כמו ממסך את כל ההסחות, ואז לאנשים אחרים אולי זה היה עוזר, אבל לא בהכרח לכל אחד. לא חןשבת שזה היה עוזר לי, כי הקושי בריכוז מתבטא אצלי בצורה מסוימת.

אם הבעיה היא חוצר לימודי ומימוש פוטנציאל, הייתי עובדת יותר על אסטרטגיות ניהוליות ואסטרטגיות למידה ומשם השמים הם הגבול

גם הרופא שאבחן אמר שהוא כשרוני בצורה יוצאת דופן

והוא לא מגיע בכלל להשגים שמראים על זה

וממש חבל לנו

וזה לא  הענין של הציון

ולכן החלטנו כן ללכת על הרטלין

הוא  לא מסוגל לשבת ללמוד למבחנים

הוא לא ילד שמשתולל וכו אז זה לא בולט

איפה יש לכוון על אסטרטגיות למידה וניהול?

בטוחה שהוא לא קטן לזה?

כן הייתי רוצה לנסות רטלין לתקופה קצת יותר ארוכה מכמה ימים כדי להבין את התוצאות והמחיר

והאם זה גדאי

אבל לא הצלחנו להגיע לבדיקה כי אחרי כמה ימים החליט שלא לוקח וזהו

בכללי הוא ילד מאוווד עקשן

הייתי מתייעצת עם מדריכ/ת הורים או עם המורה להבין את עניין המוטיבציה שלו, רוב הילדים כן רוצים להצליח ברמה זו או אחרת.

אולי הלימודים משעממים או אולי הוא מרגיש שלא אכפת ממנו, האם זה מאדישות או מדווקא?

וכו' וכו' נקודה משמעותית, לדעתי לפני הקיטלין ואסטרטגיות למידה.

חוויות שהיו לי כילדה במצב הזה, ומחשבות שלי כבוגרת. ושוב אציין שלא אובחנתי, רק עם השנים וההבנה מה אני חווה למדתי לתת שם ולהבין איפה זה משפיע עליי ואיך להתמודד.

אני לא אשת מקצוע, לא חוויתי את זה כאמא (עוד לא... יש לי ילד בגיל גן שככהנ עם קשב כמו שלי. כרגע זה כמעט לא רלוונטי אז אין לי נסיון רחב. יותר דברים נקודתיים)

ובעיקר - אני לא מכירה את הבן שלך ומה שעובר עליו.

אבל התיאורים שלך עליו מאד מזכירים לי אותי אז ממש מקווה שנקודת המבט תועיל.

קודם כל מימוש פוטנציאל זה ענין של מודעות ורצון. המודעות קיימת, הוא יודע שיש לו הפרעת קשב וריכוז, אני מניחה שהוא מבין איפה זה מתבטא. אני למשל לא ידעתי, כל החיים ידעתי שאני פשוט טיפשה, עצלנית ולא מסוגלת להתרכז. ואפילו את החלק של "לא מסוגלת להתרכז" זו הגדרה שיש לי היום, בתור תלמידה ממש לא ידעתי לנסח את זה. הייתי אומרת שאין לי כח, לא בא לי, זה משעמם, לא יודעת מה צריך וכו וכו. אם הוא יודע שיש לזה שם, ומה זה אומר - אתם כבר כמה וכמה צעדים קדימה.

ולגבי רצון - הרבה פעמים הוא מתעורר בגיל מאוחר יותר. גם לילדים בלי הפרעת קשב, אגב. זה לא ייחודי לו. לא תמיד רואים את הצורך בלימודים ואת היתרון שלהם בגיל הזה.

אז לא בטוח שכדור יעזור..

בנוסף לזה כמו שכתבתי, לא מנסיון, אני הבנתי שהכדור מאד ממסך את המוח. אני לא יודעת איך אנשים עם היפראקטיביות (לאו דווקא קשה) חווים את זה, אבל יכול להיות שברגע שהריטלין מרגיע אותה, המוח שלהם פנוי יותר לשאר הדברים שהם היו רוצים לעשות.

אצלי, ואולי אצל עוד אנשים ללא היפראקטיביות, ברגע שמשהו ממסך את המוח, זה ממש ממש מפריע לריכוז ודווקא לא עוזר לו. לא ניסיתי את הכדורים הספציפיים, אבל מניחה שהחוויה דומה, לפי התיאורים ששמעתי.

קצת מצחיק להשוות אולי, אבל התיאורים האלה מאד הזכירולי את התחושות שלי כשאני שותה קפה כדי להתעורר. הרבה אנשים סביבי ממש מתעוררים מהקפה. כשאני שותה קפה כשאני עייפה, אני בכלל לא מצליחה להתעורר ממנו. זה יותר תחושה שמישהו כיבה את הכפתור שמאפשר למוח לזהות את העייפות שלו, אבל המוח גם לא מקבל שום אנרגיה אחרת, אז אני פשוט סמרטוט זומבי, לפעמים עם כאבי ראש, עד שההשפעה עוברת.

אם זה מה שקורה לו, סביר להניח שהוא לא יודע לנסח את זה, אבל זה בטח לא עוזר לו להרגיש טוב יותר או לרצות לעשות משהו. ודאי לא משהו תובעני שדורש ריכוז, כמו למידה.

שני דברים ברמה היותר טכנית:

1. כתבת שהוא לא מסוגל ללמוד למבחנים - זה יכול להיות תיאור שנגרם מהרבה סוגים של קשיים. הראשון הוא מוטיבציה, אבל יש עוד כמה, שלכל אחד צריך מענה אחר.

הייתי מתחילה ממקצוע שהוא אוהב, שמעניין אותו. לא חייב להיות משהו שהוא כל חייו, אבל כן משהו שאת רואה שמעניין אותו בלימודים, ולראות אם גם שם הוא לא מסוגל. ואז חשוב לאפיין את הקושי כדי לדייק את המענה והעזרה.

2. אסטרטגיות למידה וניהול- טובות בכל גיל. ניהול במובן של התנהלות. ניהול זמן, תיעדוף וכו.

שוב זה מאד תלוי ילד אבל גם בלי להבין מה בדיוק הקשיים שלו, תמיד הכל נראה כמו חוסר מוטבציה, עצלות וכדומה, ואז אין איך לענות לזה.

ולסיום אומר לך שאתם נשמעים הורים מדהימים, אכפתיים, מודעים ותומכים. זה דבר כל כך חשוב שאתם שם בשביל לתת לו יד במסע הזה. כמי שעברה אותו בעצמה (ויש לי ברוך ה' הורים מדהימים ברמות, אבל לא היו מודעים כל כך לנושא) אני חושבת שעיקר חוסר מיצוי הפוטנציאל בגיל גדול נובע מחוסר הבנה של מה אתה עובר, מה החוזקות שלך, מה החולשות שלך, ואיך להתגבר על החולשות. וגם אם היום נראה לכם שלא אכפת לו, עם השנים זה יהיה לו יותר משמעותי, בין אם מתוך רצון ובין אם מתוך צורך, ואז העזרה שלכם תהיה המתנה הכי גדולה בעולם בשבילו.

זה עשה לי סדר

להבין שאולי ההתעקשות שלו נכונה וזה באמת לא עוזר לו להתרכז

הוא ילד ככ עקשן מטבעו שהכל נראה לי כמו "העיקר להתעקש"

(אגב הרופא טען שגם האופי זה יכול לנבוע מהפרעת קשר בהקשר זה או אחר)

מהנקודה שלך שווה להתעקש איתו בכל מיני צורות שיקח עוד תקופה כדי להבין עד כמה זה עוזר /לא עוזר??

אנחנו לא רוצים גם שיתרגל לא ללמוד

והרגלים קשה לשבור בקלות

אני אישית לא בעד להתעקש שיקח את הכדור, אז אולי הייתי מוצאת פשרה ביניכם,

תציעו לו שתשחררו את הכדור, אבל שהוא יבחר מקצוע אחד בלבד שאוהב ובו יתאמץ ללמוד.

ותהיו שם לעזור לו (זה ידרוש מכם הרבה). זה יפתח לו אסטרטגיות למידה והרגלי למידה וברגע שהם יהיו לו, הוא יוכל להרחיב אותם הלאה לתחומים נוספים.

אם תרצי אוכל לנסות לפרט לך בפרטי קצת על קשיים אפשריים שיכולים להיות ואיך אפשר להתמודד איתם. לפעמים למי שלא חווה את הפרעת הקשב קשה להבין מה בדיוק קשה פה.. (כמובן יכולה לפרט רק על דברים שאני נתקלתי בהם, כי אני לא אשת מקצוע).

אני באמת מסכימה איתך שקשה לסגל הרגלים טובים והרגלי למידה, אני התחלתי לנסות רק לקראת הבגרויות וזה היה קשה מאד. בתואר הצלחתי יותר אבל זה דרש ממני המון מאמצים. אם תעזרו לו לסגל את המיומנויות וההרגלים הנכונים עכשיו, אפילו במשבצת קטנה ומוגדרת, זה יהיה בסיס טוב להמשך.

ולגבי האופי, מסכימה. זה לגמרי יכול להיות חלק מהפרעת קשב, שהיא דבר הרבה יותר רחב מקושי בריכוז.

אבל בחוויה שלי, ורואה את זה גם על הבן שלי, לפעמים זה לא ממש עקשנות כמו קושי בזיהוי - מה אני מרגיש/ה, מה קשה לי, איפה הנקודה המשמעותית, וזה חוזר על עצמו כל הזמן וקצת מייאש, אז את פשוט מתחילה להתעקש "אני יודעת מה טוב לי וזהו". וגם ללמוד לזהות ולנסח את הקשיים, התחושות והדעות שלך זה מיומנות שיכולה לעזור לו מאד. קודם כל מול עצמו, ובנוסף גם מול שאר העולם.

אותו.

ברור שאתם כהורים רואים מה טוב לו, אבל אי אפשר לרתום את הסוסים לפני העגלה.

אתם חייבים להבין שהוא כבר מספיק גדול כדי להיות שותף מלא בתהליך ולקבל החלטות משותפות ביחד איתו ולא על "הראש" שלו.

מבינה את התסכול שאת מרגישה שאתם שניה מפתרון ואז סתם על כלום זה נופל,

אבל זה לא מה שקורה.

אתם רצתם ולא ראיתם שהילד לא איתכם ואז פתאום כשיש לו קמצוץ אחריות בתהליך אם מגלים שהילד בכלל לא מגוייס איתכם.

אתם פשוט רואים את מה שהיה כבר קודם ולא ראיתם.

לכן לא יעזור כלום, אלא לעצור. להבין שרצתם מהר מדי. שיש פה ילד שראוי להיות שותף מלא בתהליך, שזכאי שידברו איתו בגובה העיניים ויסבירו לו את הבעיה, ששישאלו לדעתו אם היא בכלל רואה בעיה ורוצה לפתור אותה, ואז להתקדם הלאה. לפרוס בפניו את האפרויות. להתייעץ איתו.

וכשיש לו נסיגה ורתיעה אז לעודד ולדרבן, אבל ממקום מכיל, לא ממקום לוחץ.

מענין למה את חושבת שאנחנו לא סופרים אותו??

כשהלכנו לרופא הסברתי לו למה הולכים ובשביל מה

והרופא הסביר לו תוך כדי האבחון למה זה כדאי מבחינתו

וגם כשהתחלנו אמרנו לו שזה בשביל שיהיה לו יותר קל ללמוד 

והוא לא התנגד

הוא כן שונא תרופות

ואמר שלא יכול לבלוע

ומגעיל אותו לערבב או לבלוע את זה

אבל התגבר

מה שכן אני חוששת ולא בטוחה שחלק מהרתיעה זה כי באופן כללי כשהוא שם וטו על משהו

זה עד הסוף

וקשה מאוד לשכנע

ואולי אני לא צודקת וזה כן בא ממקום שמפריע לו

אבל הוא היה שותף מלא לתהליך

לכן ככ מפתיע אותי ההתנגדות אחרי כמה ימים

שימי לב לצורות ניסוח שלך שחוזרות על עצמן:

"הייתי רוצה לבדוק ריטלין"

"אנחנו לא רוצים שיתרגל לא ללמוד"

הילד "עקשן"

הילד "מתעקש"

הילד "החליט שהוא לא לוקח".

את שומעת פה שיתוף פעולה? הירתמות לתהליך?

אני שומעת מניע של ההורים, והתנגדות בפועל של הילד.

אולי זה רק מטבע לשון, כמובן שאני לא יודעת כלום מעבר למה שמה שכתבת בשרשור הזה.

בכללי, אני חושבת שילד בן 10 לא סתם מתעקש. ילד בן 10 מתעקש כשהוא מרגיש או שלא רואים אותו, או שלא מבינים אותו.

כשגם רואים אותו וגם מבינים אותו, נוצרת קרקע לדיאלוג אמיתי ואז אין צורך בהתעקשות.

ילד ששותף לתהליך לא צריך לשכנע אותו, צריך להקשיב לו ולהבין מדוע שינה את החלטתו.

להיות קשובים להתלבטויות וההסתייגויות שהוא מעלה ומשם להתקדם.

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

1. לפחות פעם בשבוע, לפעמים פעמיים

2. עוקבת כדי לקבל רעיונות איך מתמודדים 🤣

@ירדנית שאלה גם בשבילך

פעם הייתי נלחמת, לאט לאט הבנתי שזה לא בשבילי.

שיישאר...

אבל באמת לא יודעת איך להתמודד,

זה לא הגיוני שימשיך ככה כאילו כלום

כשהתאפשר נשאר, שנינו לא עובדים משרה מלאה אז רוב הפעמים זה התאפשר

מכיתה ג השתפר המצב והולך

הייתי מתחילה מלבחון שוב את ההנחה.

מה הוא אומר? למה הוא לא רוצה ללכת?

הילד בריא כשור

שבאים גם הביתה

קוראים לו בשבת לשחק

הוא אוהב בלי מסגרת

לעשות מה שהוא רוצה

ולא מחויבות לכל מני

ולא שמשהו בלימודים קשה לו

ואם זה תופעה מתרחבת של הדור הצעיר

אצלו זה התחיל מהמלחמה השניה באירן

בהתחלה הברזות מהצהרון ואחכ גלש לביהס

גם אצלי הילדים מבקשים לפחות כמה פעמים בשבוע להישאר בבית. סתם כי בא להם חופש. לא מנסים להמציא תירוצים אבל כן מבקשים לא ללכת.

טוב להם בבית הספר ויש להם חברים ועדיין חופש יותר כיף. תכלס מבינה אותם, גם אני הייתי שמחה ליום חופש מדי פעם.

אז לרוב אני לא מרשה, אבל פעם ב כן נותנת להישאר יום חופש בבית.

זכור לי מהילדות שגם אני הייתי מדי פעם מבקשת להישאר בבית סתם. אמא שלי תמיד הרשתה לי...

אני הייתי ככה וגם אחים שלי ואנחנו סביב גיל 30..

לא הסכימו לנו תמיד(תכלס כמעט ולא)

אבל מגיל מסוים כבר עשינו מה שבא לנו..

גם אצלי הילדים מבקשים להישאר

הבן שלי יותר מהבת האמת

אני מרשה לו ואז הוא מתחרט האמת..

אבל מדובר בנסיבות שונות. אם זה משום בריחה מקושי, לא בטוחה שהייתי מאפשרת כל הזמן. כן לצורך הפוגה,אבל לא מתי שבא לו האמת. אני אומרת שביהס זה בעיקר לצאת מהבית ולפגוש חברים ולנהל שגרה. הלימודים זה אקסטרה. אולי לחזק את זה שהוא טוב בלי קשר לתוצאה? אולי לבדוק באמת איפה הקושי ולהעמיק שם אולי ניתן לעזור לו?

לי יש ילד בכיתה ו' שמתבאס ללכת ומתלונן אבל הוא יודע שאין סיכוי שנרשה לו להשאר…

אולי תסכמי איתי שפעם בחודש (סתם דוגמא) מותר לו להשאר יום אחד בבית?

1. אני עושה הפרדה בין בית ספר לצהרון. האמצעי בצהרון. רוב הזמן מאד רוצה להישאר. קרו מצבים שהוא פשוט ברח ולא נשאר לצהרון. הגדול יש ימים שלא רוצה ללכת לבית ספר. תדירות נגיד פעמיים שלוש בחודש. אני מציעה לו להישאר אם הוא רוצה. לרוב הוא הולך בסופו של דבר.

2. לא רואה צורך לפתור את זה כי זה לא דרמטי בעיני. אני לא מתרגשת.

בד"כ זה עלול להיות מכמה סיבות שתלויות בילד אבל נראה ששללתם את כולם אז בהחלט הייתי בודקת גם את המורה.....

(סיבות שתלויות בילד- ראשית והכי קריטי- קושי חברתי, שנית- קושי לימודי)

בית ספר זה מקום שאמור להיות בחוויה הבטוחה של הילד, אמור לבוא אליו בשמחה ובשבילי זה המצפן אם לילד טוב או לא....

הייתי בודקת כמה מעניין לו בכיתה, האם המורה מתנהג אליו בנעימות, האם המורה מאתגר אותו/מצ'פר אותו/האם יש מי שרואה אותו שם בכלל.

ובתור אמא- ב"ה עד כה לא קרה לי בכלל, ואפילו ההפך, הילדים שלי גם כשחולים ממש מרגישים שמפסידים... אבל, מדי פעם אני יוזמת להם יום כיף על חשבון הלימודים

ואז שומעת חודשיים כמה לימודים הם הפסידו ביום המסכן הזה..... שיהיו בריאים.

בכיתה הוא אחד מ30

בבית הוא אחד מ...

בעבודה הוא כמעט לבד עם אמא

עם הבן שלי קבעתי זמנים קבועים שהוא יכול לבןא איתי ומאז השתפר פלאים כאבי הבטן בבוקר. כבר אין בכלל. מחכה בסבלנות ליום שלו. הוא יודע מראש מתי זה יהיה

לדבר איתם בזמן רגוע ולקבוע שאפשר להחזיר גג פעם בשבועיים וגם זה רק אם קובעים מראש ולא לבקש באותו בוקר...

לא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות

ובאיזה אמצעים?

לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה

יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות

https://www.mattehamavak.com/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99?utm_source=chatgpt.com

עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ

כה זה נראה

מה הבעיה בעצםז?

ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?

שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.

תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים

אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??

בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.

רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.

ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.

בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.

מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.

אבל לא מסובסד תחת התמ"ת

ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא

שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי

להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה

ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש

זו נורה אדומה ראשונה

שמשהו עלול להתרחש

(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן

אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי

בגלל ניסיון לא טוב עם מעון

ולא חלילה שהיתה התעללות

אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)

לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.

בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה

הילדים התנהגו בצורה חריגה?

כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף

אוף. איזה נורא זה

לא יודעות להסביר.

רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.

גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.

זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.

תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.

ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד

דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.

אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?

לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.

ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.

תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.

עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות

לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.

איך מנסות להרגיע.

איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).

בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.

לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.

כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.

בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️

שבוע שעבר היה שרב, החולצות הקצרות רק חזרו מהכניסה אחרי ששמתי את הארוכות של המעבר בצד, ועכשיו בום חורף של פוטר, למרות שאני מניחה שזה יתאזן עוד מעט ..

זו היתה הופעת בכורה וממחר אמור להיות יותר רגוע. הבת שלי כבר הודיעה לי שמחר היא חוזרת לסנדלים..

פוטרים כבר הרבה זמן לובשים פה, אבל המעילים לא טובים אפילו ששנה שעברה כשארזתי אותם זה היה נראה שהם יהיו טובים גם להשנה.

אני בכל אופן ממליצה על תמנון. קונה מהם כבר כמה שנים ותמיד מרוצה.

שלחתי לגן ילדה עם גרביונים וסנדלים 🤦‍♀️

אז מראש דאגתי לכמה סטים לקטנות. ועוד מכנסיים ארוכים למי שחסר לו.

תכלס לכל השאר יש יחסית.

ויש סביבנו חנויות.

ממש הייתי מבואסת כל היום!!!

יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים

או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם

ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈

כן, גם יבשה בלי רוטב

אוכל מבושל או לא לבשל

בישול זה מיומנות נרכשת

במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת

ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים

לדוג

תקני עוף בקצביה נקי ומפורק

תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה

וקוסקוס משקית

(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)

על אותו עיקרון

פרגיות עם אורז

חזה עוף ותפוא ופטריות

(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)

וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין

(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)

זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...

ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין

והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה

אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות

כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור

קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅

כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,

• מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס

• תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)

• קציצות וירק כלשהו

  ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .

  אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.

ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם

וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים

מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)

קונים נינגה גריל

עושים תורנות- פעם את ופעם הוא

לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות

בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו

1. מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה

2. עושים אותו דבר לבד...

3. מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי

קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)

מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה

מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר

קונים מדי םעם בחוץ

ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.

אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.

אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר

מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה

יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור

ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?

אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים

אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.

אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..

להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.

כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.

קשוח לעבור דירות

קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי

וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ

תתפללי, השם גדול

זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו

שולחת חיבוק ותפילה

אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח

ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!

וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.

אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..

אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!

מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.

בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!

והשאר ישנים בחצי חדר שסגרנו מהסלון.

הקטנה איתנו בחדר..

ניסינו את כל האפשרויות שרק אפשר למצוא דירה אחרת או להרחיב את הקיימת אבל הכל תקוע..

אני מאמינה שבכל רגע נתון הקב''ה יכול לשנות את המצב ואפרסם את זה בע''ה

שה' ירחיב גבולך!!!!

ישפיע עלייך את כל הישועות!

ריגשת אותי ממש ממש ממש!

אני מתרגשת מכך שלמרות שהבית קטנטן זה לא השפיע עלייך בהחלטה של להביא ילדים ובזכות זה שתזכי לשפע בלי די.

(לכל השאר, כמובן שזה הכי תקין שכל אישה תחליט כרצונה וכרצון בעלה וכל החלטה היא טובה, פשוט התרגשתי מהבחירה הזאת)

אני לא מרגישה גיבורה ... מצחיק שבדיוק את המילים הללו אומרים לי אנשים שבאים לראות את הדירה ולא מאמינים שאנחנו מגדלים בה תשעה ילדים בליעה''ר .

לגבי להביא ילדים לדירה קטנה האמת שלפני שנתיים כשהילדה השמינית נולדה כבר האמנתי שנעבור דירה מייד ואז אחריה הגיעה התשיעית המתוקה וזה עדיין לא קרה. מתחזקת באמונה שזה יגיע בקרוב!!

אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר

וכבר ממש קשה לי...

יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...

תני לי טיפים!!

משתדלת לחיות באמונה שזה מה שטוב לנו כרגע..

לא שומרת בגדים או כלים שאני לא צריכה.

משתדלת לשמור על בית מסודר וארונות מסודרים עד כמה שניתן..

לפני הלידה האחרונה לא היה לי מקום לבגדים אז קנינו ארון של דלת וחצי מאיקאה שעומד לי בכניסה לחדר שינה ושם אני מאכסנת את הבגדים של הקטנות. זה עומד תקוע בכניסה לחדר כי אין מקום אחר בבית לשים את זה וזה גורם למעבר צר של חצי מטר כניסה לחדר אבל אין ברירה .. מסתדרים

מה עם להשכיר את הדירה שלכם ולשכור דירה אחרת יותר גדולה? היא בטח תהיה יקרה יותר אבל בטח יהיה קל יותר לעמוד בהפרש החודשי מאשר בהפרש קניה של מיליון וחצי שקל..

שכנראה נלך עליה אם לא תהיה ברירה.. היינו בעבר שוכרים ומשכירים וזה היה קשה ..

בכל מקרה נצטרך להוסיף כמה אלפים טובים על ההפרש של השכירות ואת זה נעדיף לתת למשכנתא.

לכן מעדיפים לעבור לדירה משלנו.

צרות של עשירים;)

אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.

בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?

אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.

המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.

לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.

אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.

אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.

אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.

ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.

100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.

תתחילו מ:

1. כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?

2. כמה אתם חוסכים?

3. מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?

4. אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?

אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?

תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר

אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות

מה לגבי הגדלת הכנסה?

חיבוק

מהמרכז

בשביל זכאות, וגם אז התורים ארוכים מאוד להמתנה

לא נראה לי שמשפחה עם 2 הורים עובדים תהיה זכאית

ביישובים שאני מכירה ביוש, קשה מאוד להצליח להשכיר בית גדול ביותר מ4 אלף בחודש.

ובתים גדולים באמת..

והיום ביישובים החדשים שמקימים , לדעתי קרוואנים חדשים עולים סביב 3 (קראוון כפול)

זה באמת לא נשמע שיש לכם אופציה להמשיך לגור איפה שאתם..

בהצלחה אחות, זה קשוח ממש.

ואם את רוצה לפנות אלי בפרטי, אולי יש לי רעיון לקניה בשבילכם... (מחיר נמוך , אבל ממש פריפריה)

נראה ממש טבעי על הפנים..

או יותר של החברות המוכרות.

הכי חשוב במייק אפ זה התאמה מיטבית לעור וקיבוע שלו.

לאסתי לאודר ואיב סאן לורן יש מצויינים, ברמה גבוהה מאוד מאוד והמחיר תואם.

אבל להתאים בעצמך יהיה מאוד קשה.

כדאי ללכת לסניפים של מאק ואיל מקיאז' ששם מאפרות יכולות להתאים גוון לעור פנייך.

מעבר לזה כדאי קרם בסיס טוב וקיבוע על ידי פודרה טובה.

שמה רק לשבתות (לא תמיד) וארועים וחשוב לי שהמייקאף ינשום ויראה טבעי ולא מסיכה

מהחברות המוכרות והיקרות ועד לחברות לואוקוסט. יש כיסוי מלא/ חלקי. תלוי בך.

מה שגורם למייקאפ להיראות טוב זה: הכנה טובה של העור לפני עם לחות, התאמת גוון, איך מורחים, והתאמה של מה שמעליו (פודרה סומק וכו),ולאו דווקא רק המחיר.

זה גם משנה מה הצורך. אני למייקאפ יומיומי לא משלמת יותר מ100 שח וקונה רק במבצעים. אגב עכשיו יש הרבה אז כדאי לנצל את זה

ליומיום שאת אוהבת?

אני השתמשתי ב cc cream של עדה לזורגן והיה מעולה אבל בא לי לגוון קצת.

ומבחינת קרם לפני ההנחה של המייקאפ אני משתמשת במקדם הכנה שהוא גם קרם לחות קוריאני ועכשיו מתחילה קרם עיניים כי השקיות... מה יהיה איתן??

את שמה עוד דברים לפני?

סרום ארגרליין של די אורדינרי (אומרים שזה בוטוקס טבעי אבל בינתיים לא ראיתי משו מיוחד בשימוש קבוע)

סרום סנטלה וקרם סנטלה (של skin1004, קוריאני. אני ממש אוהבת). יש לי גרם קרם עיניים שלהם אבל זה רק אם אני שמה קונסילר אחרת לא רואה צריך ואני לא מתאפרת הרבה לאחרונה בכלל

מייק אפ אני משתמשת כבר מיליון שנה בג'ייד. עכשיו עם האולטרה מאט. לפני כן לונגיביטי, לפניו אחד אחר שכבר הפסיקו לייצר ובאסה לי ממש.

יש להם כיסוי טוב לדעתי ואני אוהבת את הגוונים. תלוי בעונות השנה,לפעמים מערבבת גוונים. לפי צורך.

האמת ששמעתי על המאק פלאות ואולי אקנה שם בפעם הבאה שאצטרך,עם התאמת גוון

או שרלוט טילברי

אני עם אסתי לאודר שנים ובא לי לגוון

בעבר הייתי עם מאק