אבל ילד מאוד עקשן בכללי

ביחד עם הילד

בשיתוף פעולה

להסביר לו את הבעיה ואת הפתרון שנותן הכדור

לסכם איתו על תקופת ניסיון לבדיקת עלות תועלת

לוודא שהוא מצליח בקלות לבלוע

לתת מענה לתופעות לוואי שיצוצו

להיות קשובים לילד ועם יד על הדופק אם התרופה/ המינון מתאימים

מצד שני הסברנו לו שזה לריכוז

אז מעכשיו כל בוקר הוא צועק שזה מפריע לו להתרכז

ושבכלל לא מבין למה צריך לקחת תרופה

אמר שזה מגעיל ולא חושב שזה עוזר לו

זה מגעיל אפשר להציע לבלוע עם משקה טעים

לגבי עוזר/ לא עוזר

אפשר לסכם איתו לתת לגוף להסתגל

ולתת פרמטרים ברורים למדידה כמו

השלמת פערים

המבט של צוות בית הספר

ולהסביר חלופה למקרה שלא עוזר (אולי תרופה אחרת)

השאלה עד כמה להסכים- כמו משקאות קולה וכדו

לשם עדין לא הגענו

ולדעתי ההתעקשות היא על עצם לקיחת תרופה

גם חלופה אחרת לא תעזור כי הוא לא מוכן להיות תחת טייטל של לקחת תרופה

לדעתי הוא גם לא הרגיש לא מרוכז

ולא ממש הפריע לו הפער

מבחינתו הכל מצוין

אתן את נקודת המבט שלו לרגע:

אני בסדר בלימודים, אולי לא הכי מצוין אבל לא אכפת לי.

החברים אוהבים אותי ואני מרגיש אחלה. המורה וההורים חושבים שאני מקולקל ורוצים שאני אקח תרופה כדי לתקן אותי.

אני לא רוצה לקחת את הכדור המגעיל הזה, אני בסדר גמור! הם חושבים שאם אני אקח כדור אני אהיה הילד המושלם שהם רצו, אז זהו שלא.

אני לא רובוט, אז מה אם אני לא מושלם, אני אחלה כמו שאני וזהו!

חוץ מזה שכשאני לוקח כדור אני מרגיש לא לגמרי עצמי/לא מצליח להתרכז בכמה דברים בו זמנית כמו שאני אוהב/בסוף היום אני מרגיש כמו סמרטוט/לא מתחשק לי לאכול כלום וכו'

*גילוי נאות, הילדים שלי עם קש"ר ולוקחים טיפול תרופתי אבל זה אך ורק בהסכמה וברצון שלהם.

כולל תופעות הלוואי שאני עוזרת להם עד כמה שאפשר למתן אותן.

הריטלין לא מוסיף מוטיבציה או כלי ניהול אלא עוזר בריכוז וממתן אימפולסיביות, שאולי בתורם יעזרו לילד לצבור חוויות חיוביות וכך לפתח מוטיבציה, ועם הזמן ובמאמץ גם ירכוש כלי ניהול (ניהול זמן, סדר עדיפויות וכו')

אבל הוא צריך לרצות להצליח יותר. גם ילדים ללא קש"ר לא תמיד רוצים להצליח ולהתמיד בלימודים, וצריך לראות איך בלי קשר לכדור צגייסים את המוטיבציה שלו, ובד בבד נותנים לו הרגשה שהוא מצוין כמו שהוא, גם אם הלימודים שלו במצב לא משהו וגם אם הוא לא הכי מרוכז.

וזה גם היה אחת הנקודות באבחון שיש לו חוסר מוטיבציה מאוד בולט

זא זה לא ילד שיש לו מוטיבציה ללמוד ולחוות הצלחה

והוא לא מצליח

זה ילד שפשוט אין לו מוטיבציה ולא רואה בזה ענין

זה ממש משגע אותנו

מאיפה זה מגיע?

למה הוא מתייחס בשלוות נפש למבחנים?

אולי זה מגיע כי באמת שנינו שאפתנים 

אבל כן מדגישה שאנחנו לא מלחיצים אותו בכללל

לא זכור לי שחזר עם ציון ואמרנו לו משהו על הציון

או שהיה מסוגל לקבל הרבה יותר

זה רק בקשה שישב ללמוד

וזה הוא לא מסוגל ואין לו מוטיבציה

דבר ראשון ילדים שפחות מצליחים בלימודים זה סביר שתהיה להם פחות מוטיבציה, קשה לרצות להצליח ולהשקיע במשהו שלא חוויתם בו הצלחה.

ולגבי זה ששניכם שאפתנים, לפעמים לא צריך להגיד שום דבר, מספיקה באווירה בבית. יכול להיות שהפער הכ''כ גדול בין השאפתנות שלכם (ואולי של ילדים אחרים בבית?) לבין חוסר ההצלחה שלו גורם לו פשוט לוותר מראש.

אולי הוא כדאי גם טיפול רגשי בשבילו משולב בהדרכה לכם כדי לעבוד על המקום הרגשי הזה

חוסר ההצלחה נובע מחוסר ריכוז מוחלט

לכן הרעיון הוא לעזור לו להתרכז כדי שיחווה הצלחה ויבין שזה כדאי

ואולי לחדד , הוא לא ילד נכשל

בכלל בכלל לא

לכן זה גם לא הגיע מהמורים כי כנראה לא חשבו שזה דרמטי

זה כן הגיע מאתנו שמכירים את היכלות

ולאחר התיעצות בין השאר גם עם פרופ ווטמברג שאמר שאכן הפוטנציאל גבוה ולא מומש בגלל הריכוז

שלו מובנת

הייתי מנסה לסכם איתו על תקופת ניסיון יותר ארוכה

וכן מצ'פרת אותו במשקה שווה

וגם כדאי להבין מצדכם עד כמה התרופה חשובה

אם לילד ולמורה לא מפריע שהוא בלי

שעם כל הקושי זו צריכה להיות החלטה שלו, זה יכול להשפיע על מצב הרוח ואולי הוא עוד לא יודע להסביר את עצמו או לא מודע למה הוא מתנגד אבל זה לא נושה לו טוב.

וכשיחליט שהוא רוצה ורואה את היתרונות הוא יודע שזה קיים.

כן כדאי להקשיב לו ברמת ולברר מה העניין.

אולי איזה חבר אמר לו משהו שלילי?

אולי הוא מרגיש שזה משטיח לו את הרגש, אולי הוא פחות נמרץ בכדורגל,אולי הדאון אחרי שההשפעה פגה ממש מפריע לו? (יש ילדים שנהיים עצבניים ואי אפשר לפספס את זה, יש כאלה שנהיים עצובים מאוד או מרוקנים מכוחות, זה כן עלול להתפספס ואולי הוא לא ידע להגיד שזה מזה)

יש מה לעשות כדי לרכך את הדאון, אם זה מה שקשה לו איתו.

חברים לא יודעים שלוקח

מבחינתנו זה לא עניין

גם לא עדכנו את המורה

כי זה לא הגיע ממנה

מבחינתה הוא לא מפריע

יושב בשקט

מצליח פחות או יותר

ואנחנו מכירים את היכולות שלו

ושהוא מסוגל להגיע להרבה יותר

והבנו שהבעיה היא  אולי חוסר ריכזו

אז לקחנו לאבחון

וזה מה שהוצע

אם באמת זה דאון שמרגיש יש מה לעשות עם זה??

לשתות משהו חם או קר (תה, מרק, מים קרים מאוד, מיץ קר, ארטיק וכד')

לעשות מקלחת או אמבטיה חמה או קרה

להרבות במגע אם זה ילד של מגע

להיות בסביבה רגועה

להבין - גם אתם וגם הילד - שזה הכדור ולא הוא (תחשבי על עצבנות של מחזור...)

ללכת לרופא להחליף לכדור אחר אם זה חריף

אבל - אם את חושבת שהוא לא ממצה את היכולות שלו, ואם המורה והוא לא מרגישים שזו בעיה של ריכוז, והכדור לא עושה שינוי דרמטי, אולי זה משהו אחר כמו לקות למידה? יש כל מיני סוגים של לקויות למידה גם אצל ילדים חכמים מאוד, וזה לא קושי בריכוז.

בעיות קש"ר מתבטאות גם בתחומים שהם לא ריכוז בלימודים, למשל קשיי התארגנות - השולחן בכיתה תמיד מבולגן, התיק הפוך, שוכח להביא ציוד לכיתה, צריך למלא את הקלמר שוב ושוב במהלך השנה, נזכר ברגע האחרון בדברים שצריך להתכונן אליהם.

או למשל אימפולסיביות, תגובות "מהבטן" שדופקות לפעמים קשרי חברות, קושי לחכות לתורך בסיטואציות מסוימות (למשל כשלבת שלי יש משהו להגיד בשיחה, ממש קשה לה לחכות שהדובר השני יסיים את מה שיש לו להגיד, היא חייבת "להוציא את זה מהמערכת". אין לה בעיה לעמוד פיזית בתור או לשחק במשחק לפי תור)

יש גם יצירתיות רבה בקש"ר ויתרונות אחרים.

השאלה היא האם זה באמת העניין.

ואם כן אז לראות איך לתווך את זה לילד ולגייס את המוטיבציה שלו. בעיניי - ממש לא לכפות עליו לקחת, ילד בן 10 הוא גדול והרצון שלו הוא גורם משמעותי בסיפור.

הוא עושה

זה כן גרם לו לשבת ללמוד בנחת למבחן

עם כל הריכוז

והקליטה שלו בה מצוינת פלוס 

ככה שמניחים שזה מה שיגרום לו יותר לחוות הצלחה ולהבין שזה כדאי

ולתת מוטיבציה

הרופא אפלו אמר שבגלל שהוא מזהה כשרון ויכולות גבוהות

הוא חושב שזה יהיה רק לתקופה מוגבלת כדי להקנות לו את ההרגלים הנכונים

פרופסור ווטמברג שהבנתי שהוא מאבחן טוב

לי יש הפרעת קשב משמעותית שלא אובחנה בילדות כי כמו שתיארת זה ממש לא השפיע על ההתנהגות. פיתחתי לעצמי אסטרטגיות למידה כשזה היה לי חשוב. וכן פספסתי חומר לימודי, ולא מיציתי את הפוטנציאל שלי, אבל יותר בגלל חוסר מודעות והבנה של מה זה, ולא בגלל עצם הבעיה. דווקא שמחה שלא לימדתי את עצמי להיות תלויה בכדור שלא היה הכרחי.

אני לא יודעת כי לא ניסיתי ריטלין אבל מאנשים שלקחו הבנתי שזה לא בהכרח עוזר לריכוז כמו ממסך את כל ההסחות, ואז לאנשים אחרים אולי זה היה עוזר, אבל לא בהכרח לכל אחד. לא חןשבת שזה היה עוזר לי, כי הקושי בריכוז מתבטא אצלי בצורה מסוימת.

אם הבעיה היא חוצר לימודי ומימוש פוטנציאל, הייתי עובדת יותר על אסטרטגיות ניהוליות ואסטרטגיות למידה ומשם השמים הם הגבול

גם הרופא שאבחן אמר שהוא כשרוני בצורה יוצאת דופן

והוא לא מגיע בכלל להשגים שמראים על זה

וממש חבל לנו

וזה לא  הענין של הציון

ולכן החלטנו כן ללכת על הרטלין

הוא  לא מסוגל לשבת ללמוד למבחנים

הוא לא ילד שמשתולל וכו אז זה לא בולט

איפה יש לכוון על אסטרטגיות למידה וניהול?

בטוחה שהוא לא קטן לזה?

כן הייתי רוצה לנסות רטלין לתקופה קצת יותר ארוכה מכמה ימים כדי להבין את התוצאות והמחיר

והאם זה גדאי

אבל לא הצלחנו להגיע לבדיקה כי אחרי כמה ימים החליט שלא לוקח וזהו

בכללי הוא ילד מאוווד עקשן

הייתי מתייעצת עם מדריכ/ת הורים או עם המורה להבין את עניין המוטיבציה שלו, רוב הילדים כן רוצים להצליח ברמה זו או אחרת.

אולי הלימודים משעממים או אולי הוא מרגיש שלא אכפת ממנו, האם זה מאדישות או מדווקא?

וכו' וכו' נקודה משמעותית, לדעתי לפני הקיטלין ואסטרטגיות למידה.

חוויות שהיו לי כילדה במצב הזה, ומחשבות שלי כבוגרת. ושוב אציין שלא אובחנתי, רק עם השנים וההבנה מה אני חווה למדתי לתת שם ולהבין איפה זה משפיע עליי ואיך להתמודד.

אני לא אשת מקצוע, לא חוויתי את זה כאמא (עוד לא... יש לי ילד בגיל גן שככהנ עם קשב כמו שלי. כרגע זה כמעט לא רלוונטי אז אין לי נסיון רחב. יותר דברים נקודתיים)

ובעיקר - אני לא מכירה את הבן שלך ומה שעובר עליו.

אבל התיאורים שלך עליו מאד מזכירים לי אותי אז ממש מקווה שנקודת המבט תועיל.

קודם כל מימוש פוטנציאל זה ענין של מודעות ורצון. המודעות קיימת, הוא יודע שיש לו הפרעת קשב וריכוז, אני מניחה שהוא מבין איפה זה מתבטא. אני למשל לא ידעתי, כל החיים ידעתי שאני פשוט טיפשה, עצלנית ולא מסוגלת להתרכז. ואפילו את החלק של "לא מסוגלת להתרכז" זו הגדרה שיש לי היום, בתור תלמידה ממש לא ידעתי לנסח את זה. הייתי אומרת שאין לי כח, לא בא לי, זה משעמם, לא יודעת מה צריך וכו וכו. אם הוא יודע שיש לזה שם, ומה זה אומר - אתם כבר כמה וכמה צעדים קדימה.

ולגבי רצון - הרבה פעמים הוא מתעורר בגיל מאוחר יותר. גם לילדים בלי הפרעת קשב, אגב. זה לא ייחודי לו. לא תמיד רואים את הצורך בלימודים ואת היתרון שלהם בגיל הזה.

אז לא בטוח שכדור יעזור..

בנוסף לזה כמו שכתבתי, לא מנסיון, אני הבנתי שהכדור מאד ממסך את המוח. אני לא יודעת איך אנשים עם היפראקטיביות (לאו דווקא קשה) חווים את זה, אבל יכול להיות שברגע שהריטלין מרגיע אותה, המוח שלהם פנוי יותר לשאר הדברים שהם היו רוצים לעשות.

אצלי, ואולי אצל עוד אנשים ללא היפראקטיביות, ברגע שמשהו ממסך את המוח, זה ממש ממש מפריע לריכוז ודווקא לא עוזר לו. לא ניסיתי את הכדורים הספציפיים, אבל מניחה שהחוויה דומה, לפי התיאורים ששמעתי.

קצת מצחיק להשוות אולי, אבל התיאורים האלה מאד הזכירולי את התחושות שלי כשאני שותה קפה כדי להתעורר. הרבה אנשים סביבי ממש מתעוררים מהקפה. כשאני שותה קפה כשאני עייפה, אני בכלל לא מצליחה להתעורר ממנו. זה יותר תחושה שמישהו כיבה את הכפתור שמאפשר למוח לזהות את העייפות שלו, אבל המוח גם לא מקבל שום אנרגיה אחרת, אז אני פשוט סמרטוט זומבי, לפעמים עם כאבי ראש, עד שההשפעה עוברת.

אם זה מה שקורה לו, סביר להניח שהוא לא יודע לנסח את זה, אבל זה בטח לא עוזר לו להרגיש טוב יותר או לרצות לעשות משהו. ודאי לא משהו תובעני שדורש ריכוז, כמו למידה.

שני דברים ברמה היותר טכנית:

1. כתבת שהוא לא מסוגל ללמוד למבחנים - זה יכול להיות תיאור שנגרם מהרבה סוגים של קשיים. הראשון הוא מוטיבציה, אבל יש עוד כמה, שלכל אחד צריך מענה אחר.

הייתי מתחילה ממקצוע שהוא אוהב, שמעניין אותו. לא חייב להיות משהו שהוא כל חייו, אבל כן משהו שאת רואה שמעניין אותו בלימודים, ולראות אם גם שם הוא לא מסוגל. ואז חשוב לאפיין את הקושי כדי לדייק את המענה והעזרה.

2. אסטרטגיות למידה וניהול- טובות בכל גיל. ניהול במובן של התנהלות. ניהול זמן, תיעדוף וכו.

שוב זה מאד תלוי ילד אבל גם בלי להבין מה בדיוק הקשיים שלו, תמיד הכל נראה כמו חוסר מוטבציה, עצלות וכדומה, ואז אין איך לענות לזה.

ולסיום אומר לך שאתם נשמעים הורים מדהימים, אכפתיים, מודעים ותומכים. זה דבר כל כך חשוב שאתם שם בשביל לתת לו יד במסע הזה. כמי שעברה אותו בעצמה (ויש לי ברוך ה' הורים מדהימים ברמות, אבל לא היו מודעים כל כך לנושא) אני חושבת שעיקר חוסר מיצוי הפוטנציאל בגיל גדול נובע מחוסר הבנה של מה אתה עובר, מה החוזקות שלך, מה החולשות שלך, ואיך להתגבר על החולשות. וגם אם היום נראה לכם שלא אכפת לו, עם השנים זה יהיה לו יותר משמעותי, בין אם מתוך רצון ובין אם מתוך צורך, ואז העזרה שלכם תהיה המתנה הכי גדולה בעולם בשבילו.

זה עשה לי סדר

להבין שאולי ההתעקשות שלו נכונה וזה באמת לא עוזר לו להתרכז

הוא ילד ככ עקשן מטבעו שהכל נראה לי כמו "העיקר להתעקש"

(אגב הרופא טען שגם האופי זה יכול לנבוע מהפרעת קשר בהקשר זה או אחר)

מהנקודה שלך שווה להתעקש איתו בכל מיני צורות שיקח עוד תקופה כדי להבין עד כמה זה עוזר /לא עוזר??

אנחנו לא רוצים גם שיתרגל לא ללמוד

והרגלים קשה לשבור בקלות

אני אישית לא בעד להתעקש שיקח את הכדור, אז אולי הייתי מוצאת פשרה ביניכם,

תציעו לו שתשחררו את הכדור, אבל שהוא יבחר מקצוע אחד בלבד שאוהב ובו יתאמץ ללמוד.

ותהיו שם לעזור לו (זה ידרוש מכם הרבה). זה יפתח לו אסטרטגיות למידה והרגלי למידה וברגע שהם יהיו לו, הוא יוכל להרחיב אותם הלאה לתחומים נוספים.

אם תרצי אוכל לנסות לפרט לך בפרטי קצת על קשיים אפשריים שיכולים להיות ואיך אפשר להתמודד איתם. לפעמים למי שלא חווה את הפרעת הקשב קשה להבין מה בדיוק קשה פה.. (כמובן יכולה לפרט רק על דברים שאני נתקלתי בהם, כי אני לא אשת מקצוע).

אני באמת מסכימה איתך שקשה לסגל הרגלים טובים והרגלי למידה, אני התחלתי לנסות רק לקראת הבגרויות וזה היה קשה מאד. בתואר הצלחתי יותר אבל זה דרש ממני המון מאמצים. אם תעזרו לו לסגל את המיומנויות וההרגלים הנכונים עכשיו, אפילו במשבצת קטנה ומוגדרת, זה יהיה בסיס טוב להמשך.

ולגבי האופי, מסכימה. זה לגמרי יכול להיות חלק מהפרעת קשב, שהיא דבר הרבה יותר רחב מקושי בריכוז.

אבל בחוויה שלי, ורואה את זה גם על הבן שלי, לפעמים זה לא ממש עקשנות כמו קושי בזיהוי - מה אני מרגיש/ה, מה קשה לי, איפה הנקודה המשמעותית, וזה חוזר על עצמו כל הזמן וקצת מייאש, אז את פשוט מתחילה להתעקש "אני יודעת מה טוב לי וזהו". וגם ללמוד לזהות ולנסח את הקשיים, התחושות והדעות שלך זה מיומנות שיכולה לעזור לו מאד. קודם כל מול עצמו, ובנוסף גם מול שאר העולם.

אותו.

ברור שאתם כהורים רואים מה טוב לו, אבל אי אפשר לרתום את הסוסים לפני העגלה.

אתם חייבים להבין שהוא כבר מספיק גדול כדי להיות שותף מלא בתהליך ולקבל החלטות משותפות ביחד איתו ולא על "הראש" שלו.

מבינה את התסכול שאת מרגישה שאתם שניה מפתרון ואז סתם על כלום זה נופל,

אבל זה לא מה שקורה.

אתם רצתם ולא ראיתם שהילד לא איתכם ואז פתאום כשיש לו קמצוץ אחריות בתהליך אם מגלים שהילד בכלל לא מגוייס איתכם.

אתם פשוט רואים את מה שהיה כבר קודם ולא ראיתם.

לכן לא יעזור כלום, אלא לעצור. להבין שרצתם מהר מדי. שיש פה ילד שראוי להיות שותף מלא בתהליך, שזכאי שידברו איתו בגובה העיניים ויסבירו לו את הבעיה, ששישאלו לדעתו אם היא בכלל רואה בעיה ורוצה לפתור אותה, ואז להתקדם הלאה. לפרוס בפניו את האפרויות. להתייעץ איתו.

וכשיש לו נסיגה ורתיעה אז לעודד ולדרבן, אבל ממקום מכיל, לא ממקום לוחץ.

מענין למה את חושבת שאנחנו לא סופרים אותו??

כשהלכנו לרופא הסברתי לו למה הולכים ובשביל מה

והרופא הסביר לו תוך כדי האבחון למה זה כדאי מבחינתו

וגם כשהתחלנו אמרנו לו שזה בשביל שיהיה לו יותר קל ללמוד 

והוא לא התנגד

הוא כן שונא תרופות

ואמר שלא יכול לבלוע

ומגעיל אותו לערבב או לבלוע את זה

אבל התגבר

מה שכן אני חוששת ולא בטוחה שחלק מהרתיעה זה כי באופן כללי כשהוא שם וטו על משהו

זה עד הסוף

וקשה מאוד לשכנע

ואולי אני לא צודקת וזה כן בא ממקום שמפריע לו

אבל הוא היה שותף מלא לתהליך

לכן ככ מפתיע אותי ההתנגדות אחרי כמה ימים

שימי לב לצורות ניסוח שלך שחוזרות על עצמן:

"הייתי רוצה לבדוק ריטלין"

"אנחנו לא רוצים שיתרגל לא ללמוד"

הילד "עקשן"

הילד "מתעקש"

הילד "החליט שהוא לא לוקח".

את שומעת פה שיתוף פעולה? הירתמות לתהליך?

אני שומעת מניע של ההורים, והתנגדות בפועל של הילד.

אולי זה רק מטבע לשון, כמובן שאני לא יודעת כלום מעבר למה שמה שכתבת בשרשור הזה.

בכללי, אני חושבת שילד בן 10 לא סתם מתעקש. ילד בן 10 מתעקש כשהוא מרגיש או שלא רואים אותו, או שלא מבינים אותו.

כשגם רואים אותו וגם מבינים אותו, נוצרת קרקע לדיאלוג אמיתי ואז אין צורך בהתעקשות.

ילד ששותף לתהליך לא צריך לשכנע אותו, צריך להקשיב לו ולהבין מדוע שינה את החלטתו.

להיות קשובים להתלבטויות וההסתייגויות שהוא מעלה ומשם להתקדם.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡