אז איך גומלים??פצלשהריון

הגדול שלי כמעט בן שנתיים מתחיל להיות מודע ליצירות שלו. שואלת את עצמי,

איך גומלים? מתי מתחילים?

האם מלמדים לעשות הכול בישיבה או קטנים בעמידה?

קיצר, כל תורת הגמילה תתקבל בברכה.

שאלת בונוס, אני ממש אינסטניטית. מפחדת שהאסלה תהיה מסריחה. מה עושים?


בונוס נוסף, החמוד נהיה פתאום בררן באוכל בקטע הזוי רוצה רק פחמימות ומסוימות מאד. מה עושים? לתת לו מה שרוצה או לא? היום לא הסכמנו לא עוד חלה. ונתתי לו לבחור מתוך המנה העיקרית מה שרוצה (וזה דברים שהוא אוהב בעיקרון) ולא הסכים ונשאר רעב. (בסוף אכל לחם אחרי הסעודה) 

אנחנו לימדנו הכל בישיבהכורסא ירוקה

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.


אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.


לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

תודה. ואיך יודעים מתי הוא מוכן ואיך לתווך לו?פצלשהריון
ופתאום פשוט מורידים את הטיטול?
אצלנו זה היה קצת מורכבכורסא ירוקה

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.


לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..


יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)


כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

תודה. הוא אומר לנו רק כשעושה.פצלשהריון

אז לקחת אותו אז לשירותים זה מאוחר מידי. מה עושים?

ואיזה ישבנון לקנות? עדיף עם סולם או בלי? 

אז תחכו עודכורסא ירוקה

פשוט אומרים לו "מצוין, כשתגיד לפני נלך לשירותים".

מודעות לעצם העשיה של הצרכים זה שלב ראשון, זיהוי לפני זה שלב שני. אז אפשר לחכות.

ישבנון - אני אוהבת את אלה עם הסולם, כי הם משמעותית יותר יציבים ונוחים לילד

לנו היה עם סולם שלא היה יציב משומהיעל מהדרום

לק"י


מעדיפה מקטין אסלה ושרפרף. ומרימה לאסלה אם צריך.

גם ככה הרבה פעמים הם צריכים עזרה בהתחלה, ולא הולכים לבד.

הבררנות זה די אופייני לגילקופצת רגע

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.


אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.


מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

תודה. עזרת ליפצלשהריון
אני לימדתי להתפנות בישיבהיעל מהדרום
לק"י


הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.


אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

ובנוסף, ממליצה גם אם מחליטים לא לגמול כרגעיעל מהדרום

לק"י


להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

מנסה לענותאוהבת את השבת

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..


לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...


והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

איפה אפשר לקרוא הדרכות לגמילה?פצלשהריון
לגבי גמילהתקומה

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.


לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

רוצה בקייץ. אבל להתחיל להכין אותו עכשיופצלשהריון
עונה לגבי הגמילהאני אמא

הבן שלי גם בן שנתיים ומודע ממש יפה ליציאות שלו (אומר לפני שהוא עושה) ובכל זאת אני לא מתחילה לגמול עכשיו כי חורף וקר נורא. בעיני שווה לחכות לימים נעימים שאפשר לתת לו להסתובב בבית רק עם תחתונים או מכנס קליל, ושיש שמש טובה לייבש הרבה כביסות (לי אין מייבש, אבל גם לייבש את הספה נניח אחרי פספוס אז אני שוטפת ושמה אותה מול השמש בחלון).

 

את הגדול גמלתי בקיץ בגיל שנתיים וזה אפשרי בהחלט, אבל לא היה שם לקיחת אחריות שלו ולכן אפילו שהוא היה כבר בלי פספוסים הוא חזר לטיטול כשהתחיל מסגרת חדשה (בגלל הרצון שלו) ונגמל שוב באביב בגיל שנתיים ושמונה, גמילה הרבה יותר קלה וחלקה.

 

בגמילה מתחילים בעיני מלהוריד טיטול ואז יש פספוסים ומתוך הפספוסים האלה הילד לומד לזהות כשהוא עושה, לומד לעצור ולהתאפק ולומד לשחרר בשירותים. אולי זה שונה כשרמת המודעות של הילד ליציאות בטיטול גבוהה מאוד, אבל מהנסיון המועט שלי ראיתי שכל עוד יש לילד טיטול אז להושיב אותו בשירותים או על סיר לא כזה יעיל כי לרוב זה לא יהיה בדיוק בדיוק כשהוא צריך והשלב של לדעת לשחרר ולעשות בשירותים הוא השלב היותר מתקדם של הגמילה, מגיע אחרי השלב של לדעת להתאפק.

 

את הגדול גמלנו קודם כל הכל בישיבה, ככה הוא גם לא צריך ללמוד להפריד מה הוא עושה מתי, אבל אין מנוס, זה ממש מלכלך את כל הסביבה וכל החדר שירותים. כשלימדנו אותו לעשות בעמידה פתאום הכל נכנס לתוך האסלה (כמעט) והיה הרבה יותר נקי, אבל בגמילה צריך לנקות שתן כל הזמן, או כשמפספסים או מסביבות האסלה וכל החדר שירותים, לא רואה דרך שזה לא יקרה, ככל שתגמלי בגיל גדול יותר אז אולי השלב הזה יהיה קצר יותר.

תודהפצלשהריון

לא רואה את עצמי מנקה שירותים. מגעיל אותי בטירוף. אבל גם להשאיר אותם ככה לא רלוונטי.

אני עושה בבית כמעט הכול אבל שרותים ופחים לא נוגעת. 

מהניסיון שלי (גמלתי 2 בנים ו-2 בנות)יעל מהדרום

לק"י

 

כשהבנים יושבים על האסלה- הם צריכים או לדחוף את האיבר עם האצבע או לשבת קצת אחורה ולהתכופף טיפה (אבל אז לפעמים צריך להוריד לגמרי את התחתונים והמכנסיים).

ככה נשאר נקי.
 

ולגבי להושיב כשיש עדיין טיטול, אני דוקא ממליצה. חוץ מהבכור, שלושת האחרים היו יושבים לפעמים מערך מגיל שנה וחצי, ולפעמים גם עשו בשירותים. בשונה מהבכור, הם היו מודעים לעניין השירותים, כנראה כי ראו את הגדולים מהם מתפנים שם.

 

ואני אישית גם שולחת בהתחלה לשירותים בצורה יזומה או מציעה ללכת/ שואלת אם צריכים. אין לי כוחות למליון פספוסים (לא שאין, אבל פחות מן הסתם).

אני שמעתי המלצהאנונימית בהו"ל

לתת להם להכנס איתכם לשירותים..

חוץ מזה שזה פתרון מושלם לזה שהם צורחים כי אמא רגע הלכה לעשות פיפי אני ממש רואה בשלות אצל הבת שלי בזכות זה.

כל הזמן הסברתי לה - אמא עושה עכשיו פיפי, עכשיו מנקה עם טישו.

היא יודעת עכשיו לעשות את זה בעצמה ומבקשת לשבת כל השירותים ולעשות פיפי

אצלינו לא עבד כל השיטות בישיבהאני אמא

כשגמלתי את הבכור גם כתבת לי את זה וגם היו פה בפורום עוד הרבה עצות, בפועל רק לעבור לעמידה הוריד את ההשפרצות בצורה משמעותית (כיום הוא מצליח גם בישיבה שהכל יהיה בתוך אבל הוא גמול כבר כמעט שנתיים). אז כתבתי מהנסיון שלנו, @פצלשהריון את יכולה לקוות שהבן שלך יהיה מהסוג של הבנים של יעל מהדרום

 

ולגבי להושיב בשירותים לפני שמורידים טיטול, זה גם מעניין, כי אצל שניהם הם לא עשו כלום ככה (הקטן עוד לא גמול אבל היו פעמים שראיתי שהוא צריך לעשות והושבתי אותו והוא לא עשה כלום. במקלחת לפעמים הוא היה עושה ואני הסבתי את תשומת ליבו לזה ומאז הוא מנסה הרבה פעמים לתת שתן במקלחת, לפעמים יוצא לו ולפעמים הוא אומר שזה "לא עובד" אבל אני רואה את זה יותר כמו התנסות עם פספוסים ולא כמו להושיב ילד לא גמול בשירותים)

 

וגם אני אחרי שאני מורידה טיטול לוקחת באופן יזום לשירותים בתדירות גבוהה מאוד, לא שאני אוהבת לנקות רק אני מתייחסת לפספוסים כהזדמנות ללמידה...

מענין. תודהפצלשהריון
הבן שלי בן שנתייםהשם שלי

אני לא מתכננת לגמול לפני שיגיע אביב-קיץ.

בינתיים הוא קבוע יושב בשירותים לפני האמבטיה.

לרוב לא יוצא לו כלום, אבל לפעמים כן.

זה עוזר שהוא יכיר את השירותים ולא יפחד.


כשגמלתי את הגדול יותר, בהתחלה הוא עשה בישיבה. רק בהמשך הוא התחיל בעמידה.

דווקא בישיבה הוא היה פחות מלכלך את השירותים.


בגמילה יש כמה דברים שצריך ללמוד:

לזהות את הצורך להתפנות.

להתאפק, שלא יברח בכל זמן במקום.

ולשחרר באופן מודע בזמן ובמקום שרוצים.


חוץ מזה, צריך שיתוף פעולה של הילד, ויכולת ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכד'.


הרבה פעמים רק כשהילד מוריד טיטול ומרגיש שהוא עושה, אז הוא מבין מה הוא אמור לעשות.

בהתחלה יהיו פספוסים, עד שהוא ילמד לשלוט.


אם קשה לך כל העניין של הניקיון, את צריכה להיות מוכנה לשירותים שמתלכלכים מבפנים ומבחוץ, לפספוסים בבית על הרצפה או על דברים.

תנסי למצוא מה הכי יעזור לך- להשתמש בכפפות, מגבוני חיטוי, מישהו אחר שיהיה זמין לנקות.

שימי לב שאת לא יוצרת אצל הילד רתיעה מלפספס.


לגבי האוכל, לא כדאי להגביל אותו.

הרבה ילדים בררנים בגיל הזה. (אצל הילדים שלי זה הולך ומחמיר).

תמשיכי לחשוף אותו לעוד מאכלים, שתהיה לו את האפשרות לאכול מגוון יותר.

אפשר לתת בהתחלה את מה שהוא פחות רוצה, ואחר כך לתת גם את מה שהוא יותר אוכל. אבל לע להכריח אותו לאכול.

תודה 🙏פצלשהריון
האמת- אני מהנסיון שלי הייתי מחכהחנוקה

כל הילדים שלי בגיל שנה וחציה תחילו להיות מודעים לגוף שלהם ומאד רצו ללכת לשירותים כמו אבא ואמא/האחים הגדולים

זה אחד החדרים המסקרנים בבית

אבל

אין לי טונות סבלנות

אני לא ערוכה למרדף בכל הבית אחרי פספוסים ונקיון..

אין לי אפשרות להשאיר בבית שבוע+ באמצע החיים בדרך כלל

אז חיכיתי

מי שאמר לי שרוצה לעשות בשירותים אמרתי איזה יופי, ואפשרתי לשבת על האסלה לפני מקלחת, לא תמיד עם תוצאות נראות לעין.

הסבלנות השתלמה

כי בסוף בגיל גדול יותר נגמלים הרבה יותר מהר

אמא שלי אמרה לי שגמלה 8 ילדים כל אחד בגיל גדול יותר והגמילה הלכה והתקצרה פלאים

ומי שנגמל אחרי גיל 3 פספס פעם או פעמיים.

הבן שלי עכשיו בן שנה ושמונה ומאד רוצה לעשות בשירותים

(על צרכים גדלים מודיע לפני)

אז בשמחה, אני מאפשרת לו כשהוא מבקש אבל בשאר הזמן הוא עם טיטול

האם יכול להיות שהיה נגמל עכשיו אם הייתי מורידה טיטול? יכול להיות. לא מתאים לי..

 

חוצמזה חורף וקר מאד

שזה אומר

אסלה קרה

כביסה -מלא שכבות ועבות

וגם מבחינת שליטה על שלפוחית זה יותר מורכב בחורף.

 

אז מציעה פשוט להמתין.

הוא מדבר- מעולה

כשאת שמה לב שהוא עושה להגיד לו 'עכשיו אתה עושה איקס (מילה שמתאימה לך, אבל חייב להיות שפה מוסכמת)

כשתהיה גדול תעשה בשירותים.

איקס עושים או בטיטול או בשירותים'.

 

 

זה יבוא, הוא לא יהיה עם טיטול בגיל חמש.

שווה לי העלות  האפסית של הטיטול והנינוחות שלנו סביב הענין.

(מסייגת: ילדים עם צרכים מיוחדים/קושי ספציפי לא נגמלים כל כך חלק בגישה הזו. 

אז אולי אם יש איזה אתגר פיזי מוטורי קוגנטיבי יש לשקול כן לתת להם לפספס בכל מקום בבית בחדווה שבועיים בגישת מטיטולים לא נגמלים, קראי על זה באינטרנט)

 

תודה. העלית לי כמה דבריםפצלשהריון

א. המטפלת מעודדת גמילה. ולכן זה שיקול (על הקיץ הקרוב ולא שנה אחרי זה)

ב. הוא במשפחתון שהרוב גדולים ממנו בשנה אז הוא חווה את הסביבה בגמילה. 

הבת שלי הייתה סיפור ממש דומה.לפניו ברננה!
תזכירי לי בבקשה לפרט לך בערב אם אני לא זוכרת
נהיה לי פתאום זמןלפניו ברננה!

עם שני הבנים הגדולים שלי היה לי מאוד קשה בגמילה..

עם אחד לגמרי היה מאבק כוח

והשני פשוט לא רצה.. המון פספוסים והכל. הבכור נגמל רק אחרי יום הולדת 3 והשני רק קצת לפני אבל פספס (משני הסוגים) לאורך תקופה..

לדעתי חלק מזה היה כי הם הראו לי סימני בשלות ואני לא שיתפתי פעולה... (שניהם בחורף כשהיו בני שנתיים וקצת מיד אחרי הלידה של התינוק הבא).


השלישית שלי הייתה איתי בבית עד גיל שנה ו9 חודשים, כשמגיל 10 חודשים היה לי בבית משפחתון עם ילדים שגדולים ממנה בשנה/שנה וחצי.

איתה במשפחתון הייתה ילדה שהגיעה גמולה, בת שנתיים. זה מה שפתח לי את הראש שאפשר לגמול בגיל צעיר.

כשהחברים שלה היו בגמילה לקראת גן, היא גם התעניינה ורצתה לנסות. שיתפתי איתה פעולה וכל פעם החזרתי טיטול. במקביל קראתי ספר (גם כדי לדעת איך לעזור לילדים האחרים בתהליך) בשם "הדרך הקלה מהטיטול לאסלה" הוא תומך גדול בגמילה מוקדמת - עד הדורות האחרונים שלא היו טיטולים חד פעמיים הגמילה הייתה הרבה יותר מהירה ומוקדמת בתהליך יותר מודע לגוף.

לא כל דבר שהוא כותב שם לקחתי ויישמתי.. בעיני כמו כל ספר צריך לקרוא את זה עם שכל. אבל כן ממליצה כי הוא עשה לי שינוי תודעתי.

בקיצור, החלטתי לשתף איתה פעולה. לכמה ימים הורדנו טיטול. כשראיתי שהיא לא קולטת את העניין החזרתי לה.

בגיל שנה ו9 היא נכנסה למעון, הילדה הכי צעירה בקבוצת הבוגרים שנה הבאה עולה לגן. המטפלת שלה מאוד מעודד לעצמאות לקראת הגן.

בגיל שנה ו10 התחילה המלחמה... בגיל שנתיים ושבועיים, עמוק בתוך הסבב הראשון של המילואים הגברת מבקשת ממני את הסיר ומורידה את הטיטול. קמה ולא מוכנה שאשים לה חדש.

התלבטתי מאוד אם לזרום איתה, כי התנאים לא מיטביים.. לי יהיה לא קל עם כל הפספוסים, אבא במילואים ואני בעבודה ששואבת אותי והאי ודאות וחורף קשוח אצלינו...

החלטתי שאם היא מראה סימנים אני איתה.

ניסינו.

היא התחילה יפה ובגדול הייתה גמילה ממש ממש חלקה. מינימום פספוסים.

אז בטוח זה גם עניין של אופי, ואולי גם זה שהיא בת משנה.. אבל מה שאני באה להגיד ששני הגורמים שהזכרת מאוד משמעותיים ועוזרים לסביבה מיטבית לגמילה. ושזה אפשרי גם בגיל צעיר יחסית - לי הלך יותר חלק.

בכל מקרה, נשמע שהוא עוד לא ממש בשלב אבל לגנרי בשלב של ללמד אותו לזהות שיש יציאות.

תודה על השיתוף!!פצלשהריון

משמעותי לי!

יש דרך ללמד לזהות יציאות לפני שהם יוצאות

?

להסביר על התחושות בגוף..לפניו ברננה!

"זה היה פיפי.

לפני שעושים פיפי מרגישים שהוא רוצה לצאת. פעם הבאה אולי תשים לב לתחושה הזאת."


"עשית פיפי, הצלחת להרגיש שהוא לוחץ ומבקש לצאת?"

אז מעולהחנוקה

חכי לקיץ הקרוב כמו שאמרת.

וכל הנתונים סביב- הם תומכים אבל אף אחד לא נגמל במקומו

חייבת רק להגיד שאת הגדולה שלי גמלתי בגיל שנתייםהשקט הזה
והייתה גמילה מהממת.. יומיים של פספוסים ואחכ לא פספסה בכלל, ואת השניה גמלתי יותר לקראת שנתיים וחצי והיא עדיין חוגגת לי עם הפספוסים..


ככה שזה לא בהכרח קשור לגיל של הגמילה 

מצטרפתאמא לאוצר❤

 גם מה שרציתי להגיד.

לא חושבת שזה אקסיומה נכונה שבהכרח ככל שמחכים עם הגמילה ככה היא הולכת חלק יותר .

הבכורה שלי בשנה ותשע נגמלה גמילה הלוואי על כל הילדים גמילה כזאת!

ולעומת זאת מכירה מקרוב במשפחה ילדים שנגמלו ממש קשוח וארוך בגיל 3+-

גם מכירה מישהי שהבת שלה הראתה סימני מוכנות בערך בשנה ושמונה תשע כמו הבת שלי והיא החליטה שזה מוקדם מדי והיא מחכה ובסוף תכלס כשהיא גמלה (איזה שנה מאוחר יותר) אז היא ממש הרגישה שזה שהיא חיכתה עם המוכנות זה הזיק ובתחושה שלה הייתה גמילה הרבה יותר קשה דווקא בגלל שהיא חיכתה.


לא חושבת שיש פה כללים ולא חושבת שבהכרח עדיף מוקדם על פני מאוחר אני פשוט חושבת שהגיל זה לא הכל ושבטח שלא תמיד נכון לחכות לגיל מאוחר...

( בעיניי שלוש זה ממש מוגזם ואני אף פעם לא חיכיתי כל כך מאוחר וכולם אצלי נגמלו סביב שנתיים פחות או יותר..)

בכל אופן אני חושבת שממש משמעותי לשים לב למוכנות של הילד למודעות שלו ובאמת להיות בסבלנות ובמוכנות לתהליך ובמוכנות לזה שזה יקח זמן אולי ושזה יהיה קשוח אבל בסוף כולם נגמלים ואני באמת לא חושבת שתמיד נכון לחכות עוד ועוד וזה גם ממש לא תמיד מה שעוזר.....


בהצלחה גדולה💓💓💓💓

וואי, ממש מעניין מה שאתן כותבות!אני אמא

ואם יש מוכנות אבל לא בקשה מצד הילד, זה גם יכול להזיק אם נחכה?

 

כי באמת אם היה עכשיו קיץ ולא הייתי בדיוק יולדת הייתי מתחילה לגמול עכשיו פשוט כי הוא מרגיש לי בשל (מתיישב בצד לעשות, אומר לפני שהוא עושה, אומר גם אחרי שעשה (אבל לפעמים מסרב שנחליף לו) עושה במקלחת באופן מודע ומכוון, מודע גם לשתן וגם לצואה והכי מתוק שהוא מתאמץ ולא מצליח ואז הוא אומר "הגדולים לא עובד לי...")

 

אבל כל התנאים לא מתאימים, חורף קפוא, אין לנו מייבש כביסה, ילדתי בדיוק עכשיו, הוא הכי גדול במשפחתון שלו אף אחד שם לא גמול (רק חצי מהם עולים לגן וחצי נשארים עוד שנה, הוא יכנס לגן בגיל שנתיים ותשע)

 

אבל הפחדתם אותי שאם נחכה זה יכול להיות פספוס של הרגע... 

מה אתן אומרות? @אמא לאוצר❤  @השקט הזה  @לפניו ברננה! 

אין לי ידע מקצועי במיוחדלפניו ברננה!

רק מה שכתבתי לך למעלה, בחוויה שלי אצלינו זה הזיק.

יכול להיות גם שזה היה צירוף תנאים אחר

יכול להיות שיש דרך לעשות את זה טוב..


אולי כדאי להתייעץ עם מנחת הורים לגיל הרך/נראה לי שיש גם יועצות גמילה?

לא שמתי לב לפרטים של השאלה. אצלי הייתה בקשה.לפניו ברננה!
אז הסיפור אחר לגמרי..
אם הוא לא יוזםהשם שלי

ולך זה לא מתאים, לא חושבת שיש סיבה לגמול עכשיו.


מה שטוב לילד אחד, לא בהכרח טוב לאחר.

ואם לילד מסוים היה קושי הגמילה בגלל שלא גמלו אותו כשהוא היה מוכן, אלא חיכו עוד, זה לא אומר שכולם ככה.

גם הסבלנות והפניות של האמא חשובים.


את הגדולה שלי גמלי בגיל שנתיים וחודשיים, כי היא רצתה והיה תמיכה מהמכון. למרות שאני הייתי אז אם תינוק וזה היה לקראת החורף.

למרות שזה היה מיוזמתה והיתה לה מוכנות לגמילה, זה היה יותר קשה מהגמילה של האחרים בסביבות גיל 2.8 שבאה מיוזמה שלי.


הקטן שלי גם בגיל הזה, וכרגע אני מחכה.

נראה אם הגמול אותו באזור פסח, או בהמשך הקיץ. ונראה אם זה יגיע ממנו או לא.

מצטרפת לזה שהפניות שלך חשובהתודה לה''

אחרת זה גם יכול לפגוע בתהליך..

אפשר לחכות לפסח פשוט.. עוד 3 חודשים.. (אבאל'ה)

תודה! אז נחכה כמו שחשבתי מראש אני אמא
אני לא חיכיתי למוכנות.. גמלתי כשאני הייתי מוכנההשקט הזה
אז לא יודעת לענות לך על השאלה.


באמת חושבת שבחורף פחות כדאי ובעיקר צריך להיות *לך* כח. אני חושבת שכשאני פנויה נפשית לגמילה ומה שבא איתה, זה מאפשר גמילה טובה יותר.


ואגב, את שתיהן גמלתי אחרי לידה.. אין לי סבלנות להחליף טיטולים לשני ילדים😅

אם הוא לא מבקש בפירוש ולך לא מתאיםאמא לאוצר❤אחרונה

הייתי מחכה

תוך הקשבה אליו מתי הוא כבר כן מבקש

וברור שחשוב שכן גם יהיו תנאים ויתאים לך...הפניות שלך ממש חשובה

זה בכלל לא קשור לגיל אלא לבשלותחנוקה

הבת שלי נגמלה קצת לפני שנתיים

באמת היתה בקבוצה שכולם נכגמלו

אבל זה 100 אחוז בא ממנה ומראש הגדרתי לעצמי שזה נסיון ליומיים

הכוונה שלי היא רק לא לדחוף

יש נקודה קטנה כללית שלי ממש עזרה בגמילהלפניו ברננה!

זה משהו ששינה לי את התודעה.

קראתי את זה פה בפורום אבל לצערי לא זוכרת מפי מי.


מה שלומדים בגמילה זה לא להוציא בשירותים אלא להתאפק.. עד עכשיו היה לו טיטול ולא הייתה שום הבחנה איפה עושים ואיפה לא.

פתאום צריך ללמוד זהות את התחושות המקדימות לצרכים. ללמוד לשלוט על השרירים של הסוגרים ולהפעיל אותם רק בשירותים.

זה נשמע ברור ופשוט אבל לרוב המבט שלנו הוא שלומדים לעשות בשירותים, וזה משנה כי ההגדרה של הצלחה שונה. אם הילד התאפק אבל בסוף עשה במכנסיים - יש לנו פה הצלחה חלקית.

זה גם וגםהשם שלי
גם להתאפק, וגם לשחרר באופן מודע.


צודקת שכל שלב זה הצלחה, גם אם לא מלאה.


אני ממש זוכרת שגמלתי את הגדולה, ופתאום נפל לה האסימון והיא הבינה איך להתאפק.

זה לגמרי גם וגםבארץ אהבתי

אצלי היו ילדים שאחרי השלב של הפספוסים בהתחלה למדו להתאפק, אבל פחדו מאוד לעשות בשירותים ולכן התאפקו בצורה מוגזמת ולא הודו בזה שהם צריכים לשירותים (לפעמים פספסו בסוף, לפעמים עשו בשירותים). אבל היה שם גם שלב של ללמוד לשחרר...


אצלי התובנה המשמעותית ביחס לגמילה (שגם למדתי מהפורום), היא שיש כמה שלבים של גמילה -

1. הילד עושה בלי שום מודעות

2. הילד מזהה אחרי שהוא עשה

3. הילד מזהה תוך כדי שהוא עושה

4. הילד מזהה לפני שהוא עושה

בעיקרון השלב האחרון זה כבר השלב שהולכים בו לשירותים, לפעמים יש עוד שלב (כמו שהזכרתי פה) של ללמוד לא לפחד ולשחרר בשירותים.

אבל העניין העיקרי הוא שרוב הילדים צריכים להיות בלי טיטול כדי לעבור את השלבים האלו. יש ילדים שכן מצליחים לזהות גם כשהם עם טיטול, אבל לרוב ילדים צריכים להרגיש שהם מפספסים בשביל לזהות באמת מה קורה להם בגוף.

ובעצם בכל שלושת השלבים הראשונים הילד עדיין לא גמול. אבל הרבה פעמים כן אפשר לראות תוך כדי השלב של הפספוסים איך הילד מתקדם בין השלבים האלו.

אצלי היו כמה ילדים שהיה להם שלב מתסכל שהם היו תופסים את עצמם תוך כדי, עוצרים את עצמם, אבל אז לא מצליחים להמשיך לעשות בשירותים. וכמובן רוצים להחליף בגדים כי התחתונים נרטבו טיפה. ואז אחרי כמה דקות שוב פעם אותו סיפור... אבל ההבנה שזה אומר שהתקדמנו לשלב שהם מזהים תוך כדי שהם עושים ולא רק אחרי, עזרה לצלוח את השלב הזה, ודי מהר הם כבר ידעו לזהות גם לפני שהם עושים וכבר לא היו כמעט פספוסים.

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית


יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה


לא נכון ולא יפהלפניו ברננה!

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.


ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

אצלנוoo

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים


לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....


 

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

 

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

 

 

מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעון

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

אצל אף אחד לא הכל ורודעוד מעט פסח

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.


מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).


רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

הייתי שולחת תמונה של הררי כביסה שעל הספה.........נפש חיה.

וברצינות


אנחנו לא במרוץ


לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם


ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.



הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.


הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!


שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.


תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון


אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת


אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

 

תודה לכולן!אנונימית בהו"ל

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אחותיייהשקט הזה

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא


תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה


שייערב להן. אני לא שם

חיבוק יקרה. אומרים ש"מה טובו אוהליך יעקב" -קמה ש.

בס"ד


זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.


וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.


היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).


והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.


עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל


אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!


מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.


עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️


בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.


(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).


חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

חיבוק גדול, את אלופה!!!גלויה

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

אגיד לך מה עוזר לישוקולד פרה.

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.


הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.


אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.


אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

מהממת הרשתות זה מכהאורוש3

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

חיים לא כל מה שמציגים לך באינסטגרםעם ישראל חי🇮🇱

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

תרימי לעצמךואז את תראיאחרונה

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים


ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

 

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

 

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

את מדברתנעמי28

על מקרה שונה מאוד מזה של הפותחת ואין מה להשוות.

גרירה ונעילה של דלת לעומת פיתרון מוסכם מראש על שניכם.

שגם עליו אפשר לחלוק אבל כל אמא והדרך שלה.

בשונה מהמקרה של הפותחת שזה קו אדום לכל הדעות.

לא נראה לי ששום גישה טיפולית תומכת בהפעלת כוח וגרירה של ילד ונעילה בחדר.

מה השלב שבו החלטתם שאתם צריכות לקחתאנונימית בהו"ל

משהו נגד בחילות בהריון?


מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים

אצלי, כשהרגשתי שבא לי להעלם מרוב הרגשה רעהפרח חדש
אני ביום הזה שקמתי בבוקרשושנושי
והקאתי את נשמתי בלי אפשרות לעצור, זה הרגע שבו הבנתי שלא מוכנה יותר. 
נראה לי שאחרי שמנסים את כל האפשרויות האחרותגלי מטר

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

למה להגיע למקרה קיצון?כבת שבעים

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

הרב שלנו אמר לאבא שלי פעם-Doughnut

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

יש דברים טבעיים או בלי מרשםיעל מהדרום

לק"י


לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).


אחרי שכבר לקחתי בעבר והבנתי שלא צריך לסבולעדיין טרייה
ברגע שהתחלתי להקיא התחלתי לקחת
ולגבי זה שזה למקרים קיצוניים דווקא במקרים קיצונייםעדיין טרייה
זה לא תמיד עוזר. למקרים רגילים כמו שהיה לי: הקאה פעם ביום +בחילות כל היום זה ממש פותר את המצב.
למה לסבול?הבוקר יעלה

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

טוב שכנעתםאנונימית בהו"ל
עכשיו מה עושים עד שיש לי מרשם?
תנסי מה שהמלצתי. לאכול דברים יבשים, מים קריםיעל מהדרום
לא עוזר כל כךאנונימית בהו"ל
וניסית כדורים שכתבתי עליהם?יעל מהדרום
ומה עם פרמין, מותר בהריון?אנונימית בהו"ל
יותר קל להשיג את זה 
בגדול כן. היום פחות נותנים את זה.מוריה

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

את יכולה להשיג מרשם די מהרעדיין טרייה

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

כשהרגשתי שאני לא יכולה לתפקדרק טוב!
שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי. שאני לא יכולה ללכת לעבודה. 
אני אישיתעם ישראל חי🇮🇱

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

כשהתבאסתי שהגיע הבוקר וצריך להמשיך לחיות עם בחילותשירה_11אחרונה
בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אבל גם ככהמותקקק
אנשים שמנים לרוב נשארים כאלה אז לפחות שיאהבו את איך שהם נראים
לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייט

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
פחדתי שאין לו מספיק מקום בפה בשביל הלשון 😅

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעון

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

גם לי היה תינוק עם לשון בחוץ, לא חשבתי לבדוקשיפור
האמת לא שמתי לב בכלל, רק חמי שם לב ודאג שאולי יש לו תסמונת דאון. 
ובדקת את זה?דינהלהאחרונה
הלכתי עם תינוק בן 4 חודשים למוזיאון בירושלים. זהפלפלונת
מלחיץ אותי בגלל החצבת. מוצדק?
כבר הלכת?שמעונה
יאללה נגמר...

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

חשבתי שלא יבואו ככ, אתן הייתן הולכות במצבי?פלפלונת

ותודה על העידוד 

בכנות, לא הייתי חושבת על זה בכללאפונה

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

כנ''ל..ובכללל לא היה עולה בדעתי לחשושפה משתמש/ת

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

תודה לכן! על העידוד.פלפלונתאחרונה
וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוני
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
טוב זה כנראה תלויהמקוריתאחרונה

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

אולי יעניין אותך