הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

אז לקחת אותו אז לשירותים זה מאוחר מידי. מה עושים?

ואיזה ישבנון לקנות? עדיף עם סולם או בלי? 

פשוט אומרים לו "מצוין, כשתגיד לפני נלך לשירותים".

מודעות לעצם העשיה של הצרכים זה שלב ראשון, זיהוי לפני זה שלב שני. אז אפשר לחכות.

ישבנון - אני אוהבת את אלה עם הסולם, כי הם משמעותית יותר יציבים ונוחים לילד

לק"י

מעדיפה מקטין אסלה ושרפרף. ומרימה לאסלה אם צריך.

גם ככה הרבה פעמים הם צריכים עזרה בהתחלה, ולא הולכים לבד.

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

הבן שלי גם בן שנתיים ומודע ממש יפה ליציאות שלו (אומר לפני שהוא עושה) ובכל זאת אני לא מתחילה לגמול עכשיו כי חורף וקר נורא. בעיני שווה לחכות לימים נעימים שאפשר לתת לו להסתובב בבית רק עם תחתונים או מכנס קליל, ושיש שמש טובה לייבש הרבה כביסות (לי אין מייבש, אבל גם לייבש את הספה נניח אחרי פספוס אז אני שוטפת ושמה אותה מול השמש בחלון).

את הגדול גמלתי בקיץ בגיל שנתיים וזה אפשרי בהחלט, אבל לא היה שם לקיחת אחריות שלו ולכן אפילו שהוא היה כבר בלי פספוסים הוא חזר לטיטול כשהתחיל מסגרת חדשה (בגלל הרצון שלו) ונגמל שוב באביב בגיל שנתיים ושמונה, גמילה הרבה יותר קלה וחלקה.

בגמילה מתחילים בעיני מלהוריד טיטול ואז יש פספוסים ומתוך הפספוסים האלה הילד לומד לזהות כשהוא עושה, לומד לעצור ולהתאפק ולומד לשחרר בשירותים. אולי זה שונה כשרמת המודעות של הילד ליציאות בטיטול גבוהה מאוד, אבל מהנסיון המועט שלי ראיתי שכל עוד יש לילד טיטול אז להושיב אותו בשירותים או על סיר לא כזה יעיל כי לרוב זה לא יהיה בדיוק בדיוק כשהוא צריך והשלב של לדעת לשחרר ולעשות בשירותים הוא השלב היותר מתקדם של הגמילה, מגיע אחרי השלב של לדעת להתאפק.

את הגדול גמלנו קודם כל הכל בישיבה, ככה הוא גם לא צריך ללמוד להפריד מה הוא עושה מתי, אבל אין מנוס, זה ממש מלכלך את כל הסביבה וכל החדר שירותים. כשלימדנו אותו לעשות בעמידה פתאום הכל נכנס לתוך האסלה (כמעט) והיה הרבה יותר נקי, אבל בגמילה צריך לנקות שתן כל הזמן, או כשמפספסים או מסביבות האסלה וכל החדר שירותים, לא רואה דרך שזה לא יקרה, ככל שתגמלי בגיל גדול יותר אז אולי השלב הזה יהיה קצר יותר.

לא רואה את עצמי מנקה שירותים. מגעיל אותי בטירוף. אבל גם להשאיר אותם ככה לא רלוונטי.

אני עושה בבית כמעט הכול אבל שרותים ופחים לא נוגעת. 

לק"י

כשהבנים יושבים על האסלה- הם צריכים או לדחוף את האיבר עם האצבע או לשבת קצת אחורה ולהתכופף טיפה (אבל אז לפעמים צריך להוריד לגמרי את התחתונים והמכנסיים).

ככה נשאר נקי.
 

ולגבי להושיב כשיש עדיין טיטול, אני דוקא ממליצה. חוץ מהבכור, שלושת האחרים היו יושבים לפעמים מערך מגיל שנה וחצי, ולפעמים גם עשו בשירותים. בשונה מהבכור, הם היו מודעים לעניין השירותים, כנראה כי ראו את הגדולים מהם מתפנים שם.

ואני אישית גם שולחת בהתחלה לשירותים בצורה יזומה או מציעה ללכת/ שואלת אם צריכים. אין לי כוחות למליון פספוסים (לא שאין, אבל פחות מן הסתם).

לתת להם להכנס איתכם לשירותים..

חוץ מזה שזה פתרון מושלם לזה שהם צורחים כי אמא רגע הלכה לעשות פיפי אני ממש רואה בשלות אצל הבת שלי בזכות זה.

כל הזמן הסברתי לה - אמא עושה עכשיו פיפי, עכשיו מנקה עם טישו.

היא יודעת עכשיו לעשות את זה בעצמה ומבקשת לשבת כל השירותים ולעשות פיפי

כשגמלתי את הבכור גם כתבת לי את זה וגם היו פה בפורום עוד הרבה עצות, בפועל רק לעבור לעמידה הוריד את ההשפרצות בצורה משמעותית (כיום הוא מצליח גם בישיבה שהכל יהיה בתוך אבל הוא גמול כבר כמעט שנתיים). אז כתבתי מהנסיון שלנו, @פצלשהריון את יכולה לקוות שהבן שלך יהיה מהסוג של הבנים של יעל מהדרום

ולגבי להושיב בשירותים לפני שמורידים טיטול, זה גם מעניין, כי אצל שניהם הם לא עשו כלום ככה (הקטן עוד לא גמול אבל היו פעמים שראיתי שהוא צריך לעשות והושבתי אותו והוא לא עשה כלום. במקלחת לפעמים הוא היה עושה ואני הסבתי את תשומת ליבו לזה ומאז הוא מנסה הרבה פעמים לתת שתן במקלחת, לפעמים יוצא לו ולפעמים הוא אומר שזה "לא עובד" אבל אני רואה את זה יותר כמו התנסות עם פספוסים ולא כמו להושיב ילד לא גמול בשירותים)

וגם אני אחרי שאני מורידה טיטול לוקחת באופן יזום לשירותים בתדירות גבוהה מאוד, לא שאני אוהבת לנקות רק אני מתייחסת לפספוסים כהזדמנות ללמידה...

אני לא מתכננת לגמול לפני שיגיע אביב-קיץ.

בינתיים הוא קבוע יושב בשירותים לפני האמבטיה.

לרוב לא יוצא לו כלום, אבל לפעמים כן.

זה עוזר שהוא יכיר את השירותים ולא יפחד.

כשגמלתי את הגדול יותר, בהתחלה הוא עשה בישיבה. רק בהמשך הוא התחיל בעמידה.

דווקא בישיבה הוא היה פחות מלכלך את השירותים.

בגמילה יש כמה דברים שצריך ללמוד:

לזהות את הצורך להתפנות.

להתאפק, שלא יברח בכל זמן במקום.

ולשחרר באופן מודע בזמן ובמקום שרוצים.

חוץ מזה, צריך שיתוף פעולה של הילד, ויכולת ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכד'.

הרבה פעמים רק כשהילד מוריד טיטול ומרגיש שהוא עושה, אז הוא מבין מה הוא אמור לעשות.

בהתחלה יהיו פספוסים, עד שהוא ילמד לשלוט.

אם קשה לך כל העניין של הניקיון, את צריכה להיות מוכנה לשירותים שמתלכלכים מבפנים ומבחוץ, לפספוסים בבית על הרצפה או על דברים.

תנסי למצוא מה הכי יעזור לך- להשתמש בכפפות, מגבוני חיטוי, מישהו אחר שיהיה זמין לנקות.

שימי לב שאת לא יוצרת אצל הילד רתיעה מלפספס.

לגבי האוכל, לא כדאי להגביל אותו.

הרבה ילדים בררנים בגיל הזה. (אצל הילדים שלי זה הולך ומחמיר).

תמשיכי לחשוף אותו לעוד מאכלים, שתהיה לו את האפשרות לאכול מגוון יותר.

אפשר לתת בהתחלה את מה שהוא פחות רוצה, ואחר כך לתת גם את מה שהוא יותר אוכל. אבל לע להכריח אותו לאכול.

כל הילדים שלי בגיל שנה וחציה תחילו להיות מודעים לגוף שלהם ומאד רצו ללכת לשירותים כמו אבא ואמא/האחים הגדולים

זה אחד החדרים המסקרנים בבית

אבל

אין לי טונות סבלנות

אני לא ערוכה למרדף בכל הבית אחרי פספוסים ונקיון..

אין לי אפשרות להשאיר בבית שבוע+ באמצע החיים בדרך כלל

אז חיכיתי

מי שאמר לי שרוצה לעשות בשירותים אמרתי איזה יופי, ואפשרתי לשבת על האסלה לפני מקלחת, לא תמיד עם תוצאות נראות לעין.

הסבלנות השתלמה

כי בסוף בגיל גדול יותר נגמלים הרבה יותר מהר

אמא שלי אמרה לי שגמלה 8 ילדים כל אחד בגיל גדול יותר והגמילה הלכה והתקצרה פלאים

ומי שנגמל אחרי גיל 3 פספס פעם או פעמיים.

הבן שלי עכשיו בן שנה ושמונה ומאד רוצה לעשות בשירותים

(על צרכים גדלים מודיע לפני)

אז בשמחה, אני מאפשרת לו כשהוא מבקש אבל בשאר הזמן הוא עם טיטול

האם יכול להיות שהיה נגמל עכשיו אם הייתי מורידה טיטול? יכול להיות. לא מתאים לי..

חוצמזה חורף וקר מאד

שזה אומר

אסלה קרה

כביסה -מלא שכבות ועבות

וגם מבחינת שליטה על שלפוחית זה יותר מורכב בחורף.

אז מציעה פשוט להמתין.

הוא מדבר- מעולה

כשאת שמה לב שהוא עושה להגיד לו 'עכשיו אתה עושה איקס (מילה שמתאימה לך, אבל חייב להיות שפה מוסכמת)

כשתהיה גדול תעשה בשירותים.

איקס עושים או בטיטול או בשירותים'.

זה יבוא, הוא לא יהיה עם טיטול בגיל חמש.

שווה לי העלות  האפסית של הטיטול והנינוחות שלנו סביב הענין.

(מסייגת: ילדים עם צרכים מיוחדים/קושי ספציפי לא נגמלים כל כך חלק בגישה הזו. 

אז אולי אם יש איזה אתגר פיזי מוטורי קוגנטיבי יש לשקול כן לתת להם לפספס בכל מקום בבית בחדווה שבועיים בגישת מטיטולים לא נגמלים, קראי על זה באינטרנט)

א. המטפלת מעודדת גמילה. ולכן זה שיקול (על הקיץ הקרוב ולא שנה אחרי זה)

ב. הוא במשפחתון שהרוב גדולים ממנו בשנה אז הוא חווה את הסביבה בגמילה. 

עם שני הבנים הגדולים שלי היה לי מאוד קשה בגמילה..

עם אחד לגמרי היה מאבק כוח

והשני פשוט לא רצה.. המון פספוסים והכל. הבכור נגמל רק אחרי יום הולדת 3 והשני רק קצת לפני אבל פספס (משני הסוגים) לאורך תקופה..

לדעתי חלק מזה היה כי הם הראו לי סימני בשלות ואני לא שיתפתי פעולה... (שניהם בחורף כשהיו בני שנתיים וקצת מיד אחרי הלידה של התינוק הבא).

השלישית שלי הייתה איתי בבית עד גיל שנה ו9 חודשים, כשמגיל 10 חודשים היה לי בבית משפחתון עם ילדים שגדולים ממנה בשנה/שנה וחצי.

איתה במשפחתון הייתה ילדה שהגיעה גמולה, בת שנתיים. זה מה שפתח לי את הראש שאפשר לגמול בגיל צעיר.

כשהחברים שלה היו בגמילה לקראת גן, היא גם התעניינה ורצתה לנסות. שיתפתי איתה פעולה וכל פעם החזרתי טיטול. במקביל קראתי ספר (גם כדי לדעת איך לעזור לילדים האחרים בתהליך) בשם "הדרך הקלה מהטיטול לאסלה" הוא תומך גדול בגמילה מוקדמת - עד הדורות האחרונים שלא היו טיטולים חד פעמיים הגמילה הייתה הרבה יותר מהירה ומוקדמת בתהליך יותר מודע לגוף.

לא כל דבר שהוא כותב שם לקחתי ויישמתי.. בעיני כמו כל ספר צריך לקרוא את זה עם שכל. אבל כן ממליצה כי הוא עשה לי שינוי תודעתי.

בקיצור, החלטתי לשתף איתה פעולה. לכמה ימים הורדנו טיטול. כשראיתי שהיא לא קולטת את העניין החזרתי לה.

בגיל שנה ו9 היא נכנסה למעון, הילדה הכי צעירה בקבוצת הבוגרים שנה הבאה עולה לגן. המטפלת שלה מאוד מעודד לעצמאות לקראת הגן.

בגיל שנה ו10 התחילה המלחמה... בגיל שנתיים ושבועיים, עמוק בתוך הסבב הראשון של המילואים הגברת מבקשת ממני את הסיר ומורידה את הטיטול. קמה ולא מוכנה שאשים לה חדש.

התלבטתי מאוד אם לזרום איתה, כי התנאים לא מיטביים.. לי יהיה לא קל עם כל הפספוסים, אבא במילואים ואני בעבודה ששואבת אותי והאי ודאות וחורף קשוח אצלינו...

החלטתי שאם היא מראה סימנים אני איתה.

ניסינו.

היא התחילה יפה ובגדול הייתה גמילה ממש ממש חלקה. מינימום פספוסים.

אז בטוח זה גם עניין של אופי, ואולי גם זה שהיא בת משנה.. אבל מה שאני באה להגיד ששני הגורמים שהזכרת מאוד משמעותיים ועוזרים לסביבה מיטבית לגמילה. ושזה אפשרי גם בגיל צעיר יחסית - לי הלך יותר חלק.

בכל מקרה, נשמע שהוא עוד לא ממש בשלב אבל לגנרי בשלב של ללמד אותו לזהות שיש יציאות.

משמעותי לי!

יש דרך ללמד לזהות יציאות לפני שהם יוצאות

?

"זה היה פיפי.

לפני שעושים פיפי מרגישים שהוא רוצה לצאת. פעם הבאה אולי תשים לב לתחושה הזאת."

"עשית פיפי, הצלחת להרגיש שהוא לוחץ ומבקש לצאת?"

חכי לקיץ הקרוב כמו שאמרת.

וכל הנתונים סביב- הם תומכים אבל אף אחד לא נגמל במקומו

ככה שזה לא בהכרח קשור לגיל של הגמילה 

 גם מה שרציתי להגיד.

לא חושבת שזה אקסיומה נכונה שבהכרח ככל שמחכים עם הגמילה ככה היא הולכת חלק יותר .

הבכורה שלי בשנה ותשע נגמלה גמילה הלוואי על כל הילדים גמילה כזאת!

ולעומת זאת מכירה מקרוב במשפחה ילדים שנגמלו ממש קשוח וארוך בגיל 3+-

גם מכירה מישהי שהבת שלה הראתה סימני מוכנות בערך בשנה ושמונה תשע כמו הבת שלי והיא החליטה שזה מוקדם מדי והיא מחכה ובסוף תכלס כשהיא גמלה (איזה שנה מאוחר יותר) אז היא ממש הרגישה שזה שהיא חיכתה עם המוכנות זה הזיק ובתחושה שלה הייתה גמילה הרבה יותר קשה דווקא בגלל שהיא חיכתה.

לא חושבת שיש פה כללים ולא חושבת שבהכרח עדיף מוקדם על פני מאוחר אני פשוט חושבת שהגיל זה לא הכל ושבטח שלא תמיד נכון לחכות לגיל מאוחר...

( בעיניי שלוש זה ממש מוגזם ואני אף פעם לא חיכיתי כל כך מאוחר וכולם אצלי נגמלו סביב שנתיים פחות או יותר..)

בכל אופן אני חושבת שממש משמעותי לשים לב למוכנות של הילד למודעות שלו ובאמת להיות בסבלנות ובמוכנות לתהליך ובמוכנות לזה שזה יקח זמן אולי ושזה יהיה קשוח אבל בסוף כולם נגמלים ואני באמת לא חושבת שתמיד נכון לחכות עוד ועוד וזה גם ממש לא תמיד מה שעוזר.....

בהצלחה גדולה💓💓💓💓

ואם יש מוכנות אבל לא בקשה מצד הילד, זה גם יכול להזיק אם נחכה?

כי באמת אם היה עכשיו קיץ ולא הייתי בדיוק יולדת הייתי מתחילה לגמול עכשיו פשוט כי הוא מרגיש לי בשל (מתיישב בצד לעשות, אומר לפני שהוא עושה, אומר גם אחרי שעשה (אבל לפעמים מסרב שנחליף לו) עושה במקלחת באופן מודע ומכוון, מודע גם לשתן וגם לצואה והכי מתוק שהוא מתאמץ ולא מצליח ואז הוא אומר "הגדולים לא עובד לי...")

אבל כל התנאים לא מתאימים, חורף קפוא, אין לנו מייבש כביסה, ילדתי בדיוק עכשיו, הוא הכי גדול במשפחתון שלו אף אחד שם לא גמול (רק חצי מהם עולים לגן וחצי נשארים עוד שנה, הוא יכנס לגן בגיל שנתיים ותשע)

אבל הפחדתם אותי שאם נחכה זה יכול להיות פספוס של הרגע... 

מה אתן אומרות? @אמא לאוצר❤  @השקט הזה  @לפניו ברננה! 

רק מה שכתבתי לך למעלה, בחוויה שלי אצלינו זה הזיק.

יכול להיות גם שזה היה צירוף תנאים אחר

יכול להיות שיש דרך לעשות את זה טוב..

אולי כדאי להתייעץ עם מנחת הורים לגיל הרך/נראה לי שיש גם יועצות גמילה?

ולך זה לא מתאים, לא חושבת שיש סיבה לגמול עכשיו.

מה שטוב לילד אחד, לא בהכרח טוב לאחר.

ואם לילד מסוים היה קושי הגמילה בגלל שלא גמלו אותו כשהוא היה מוכן, אלא חיכו עוד, זה לא אומר שכולם ככה.

גם הסבלנות והפניות של האמא חשובים.

את הגדולה שלי גמלי בגיל שנתיים וחודשיים, כי היא רצתה והיה תמיכה מהמכון. למרות שאני הייתי אז אם תינוק וזה היה לקראת החורף.

למרות שזה היה מיוזמתה והיתה לה מוכנות לגמילה, זה היה יותר קשה מהגמילה של האחרים בסביבות גיל 2.8 שבאה מיוזמה שלי.

הקטן שלי גם בגיל הזה, וכרגע אני מחכה.

נראה אם הגמול אותו באזור פסח, או בהמשך הקיץ. ונראה אם זה יגיע ממנו או לא.

אחרת זה גם יכול לפגוע בתהליך..

אפשר לחכות לפסח פשוט.. עוד 3 חודשים.. (אבאל'ה)

באמת חושבת שבחורף פחות כדאי ובעיקר צריך להיות *לך* כח. אני חושבת שכשאני פנויה נפשית לגמילה ומה שבא איתה, זה מאפשר גמילה טובה יותר.

ואגב, את שתיהן גמלתי אחרי לידה.. אין לי סבלנות להחליף טיטולים לשני ילדים😅

הייתי מחכה

תוך הקשבה אליו מתי הוא כבר כן מבקש

וברור שחשוב שכן גם יהיו תנאים ויתאים לך...הפניות שלך ממש חשובה

הבת שלי נגמלה קצת לפני שנתיים

באמת היתה בקבוצה שכולם נכגמלו

אבל זה 100 אחוז בא ממנה ומראש הגדרתי לעצמי שזה נסיון ליומיים

הכוונה שלי היא רק לא לדחוף

זה משהו ששינה לי את התודעה.

קראתי את זה פה בפורום אבל לצערי לא זוכרת מפי מי.

מה שלומדים בגמילה זה לא להוציא בשירותים אלא להתאפק.. עד עכשיו היה לו טיטול ולא הייתה שום הבחנה איפה עושים ואיפה לא.

פתאום צריך ללמוד זהות את התחושות המקדימות לצרכים. ללמוד לשלוט על השרירים של הסוגרים ולהפעיל אותם רק בשירותים.

זה נשמע ברור ופשוט אבל לרוב המבט שלנו הוא שלומדים לעשות בשירותים, וזה משנה כי ההגדרה של הצלחה שונה. אם הילד התאפק אבל בסוף עשה במכנסיים - יש לנו פה הצלחה חלקית.

צודקת שכל שלב זה הצלחה, גם אם לא מלאה.

אני ממש זוכרת שגמלתי את הגדולה, ופתאום נפל לה האסימון והיא הבינה איך להתאפק.

אצלי היו ילדים שאחרי השלב של הפספוסים בהתחלה למדו להתאפק, אבל פחדו מאוד לעשות בשירותים ולכן התאפקו בצורה מוגזמת ולא הודו בזה שהם צריכים לשירותים (לפעמים פספסו בסוף, לפעמים עשו בשירותים). אבל היה שם גם שלב של ללמוד לשחרר...

אצלי התובנה המשמעותית ביחס לגמילה (שגם למדתי מהפורום), היא שיש כמה שלבים של גמילה -

1. הילד עושה בלי שום מודעות

2. הילד מזהה אחרי שהוא עשה

3. הילד מזהה תוך כדי שהוא עושה

4. הילד מזהה לפני שהוא עושה

בעיקרון השלב האחרון זה כבר השלב שהולכים בו לשירותים, לפעמים יש עוד שלב (כמו שהזכרתי פה) של ללמוד לא לפחד ולשחרר בשירותים.

אבל העניין העיקרי הוא שרוב הילדים צריכים להיות בלי טיטול כדי לעבור את השלבים האלו. יש ילדים שכן מצליחים לזהות גם כשהם עם טיטול, אבל לרוב ילדים צריכים להרגיש שהם מפספסים בשביל לזהות באמת מה קורה להם בגוף.

ובעצם בכל שלושת השלבים הראשונים הילד עדיין לא גמול. אבל הרבה פעמים כן אפשר לראות תוך כדי השלב של הפספוסים איך הילד מתקדם בין השלבים האלו.

אצלי היו כמה ילדים שהיה להם שלב מתסכל שהם היו תופסים את עצמם תוך כדי, עוצרים את עצמם, אבל אז לא מצליחים להמשיך לעשות בשירותים. וכמובן רוצים להחליף בגדים כי התחתונים נרטבו טיפה. ואז אחרי כמה דקות שוב פעם אותו סיפור... אבל ההבנה שזה אומר שהתקדמנו לשלב שהם מזהים תוך כדי שהם עושים ולא רק אחרי, עזרה לצלוח את השלב הזה, ודי מהר הם כבר ידעו לזהות גם לפני שהם עושים וכבר לא היו כמעט פספוסים.

שנזכרתי בזכות השרשור הישן...

זמן קצר אחרי החתונה, אנחנו זוג צעיר ומתוק בשכונת קרוואנים.

בימים האלו אחרי שחזרתי מהלימודים הייתי מורידה את המטפחת ומסדרת את השיער בצמה, כמו שהייתי עושה בדייטים. וגם היה ממש קר בקרוואן אז לבשתי את הסוודר הענק של בעלי. קיצור אווירת דייט.

החלטנו להכין מרק כתום. לא שמנו לב שהפכנו אותו לחלבי ולא היה לנו בלנדר מוט חלבי. אז לראשונה שאלתי בקבוצת הווצאפ השכונתית למי יש, ומיד נענתי בשמחה (איזה שכנות מתוקות היו לי).

יצאנו אני ובעלי, קיבלנו את הבלנדר ועשינו הכרות קצרה. ראיתי שהשכנה קצת מסתכלת עלי מוזר אבל לא הכרתי אותה... נפרדנו לשלום וחזרנו הביתה.

רק בבית כשעברתי במקרה ליד מראה נפל לי האסימון, בהיתי בעצמי לרגע ונקרעתי מצחוק- יצאתי מהבית בלי כיסוי ראש🤭

שלחתי לשכנה הודעה צוחקת ומתפדחת, והיא כתבה לי שמזל שהיא לא קראה לבעלה להכיר אותנו... כנראה היא הבינה את הפאדיחה שלי הרבה לפניי וחסכה לי פאדיחה גם מול בעלה, מלכה👑😂

רק שם יש פדיחות? חחחח

בערך חודשיים אחרי החתונה אנחנו שם לשבת. אני שוכבת על המיטה ובעלי יושב לידי ומפטפטים. הדלת סגורה.

גיסי שהיה אז בן 5 פותח את הדלת מעדכן שהולכים לאכול סעודה ויוצא.

מספר לכולם בקול שאני ובעלי שוכבים על המיטה והוא אמר לנו שהולכים לאכול

מייד קמנו ויצאנו שלא יהיה להם מספיק זמן לדמיין את מה שלא קרה

עוד אחד?

אצלנו רוב הנשים מסתפרות, מי שלא - אף אחת לא אמורה לדעת שלא.

מביאה את הילד קצת מאוחר לגן הסייעת רווקה קצת מבוגרת עם קוקו.

הבן שלי אומר לה שגם לי יש קוקו אבל זה מתחת הפאה, ולמה אין לה פאה?

גם הפדיחה של הקוקו שלי, וגם הפדיחה שהיא לא בת 20, רציתי לקבור את עצמי!!!

אנונימית וצלולה - חחחח קורעעעעעע איך אוהבת שרשורים כאלה

עם פיגמה ובלי כיסוי ראש כמובן

חמי נכנס להעיר את בעלי למנחה בלי לחשוב שאני גם שם…

ולא תשאל או תלחץ בשום נושא אישי, רק הבעיה היא שאני לא חושבת שהיא באמת הבינה מה זוג נשוי עושה בחדרי חדרים...

בשבת שבע ברכות שלנו, יומיים אחרי החתונה, היא הציעה לשלוח את גיסתי הרווקה להעיר אותנו בבוקר.

איכשהו לא נפל לה האסימון שזה פחות שייך להיכנס לחדר של זוג נשוי שנייה אחרי החתונה.

אז לפני כמה שבועות היא נכנסה לחדר שלנו בשבת בבוקר כשהיינו אצלם, ובין חפצינו המפוזרים היא קלטה מגבת חביבה.

ההגיון היה אומר להתעלם באלגנטיות, אבל לא.

היא התחילה לשאול "למה הבאתם מגבת מהבית? מה הבעיה במגבות מהארון? אתם רוצים שאני אוציא לכם?" אני מתחילה להאדים לי (והיא עדיין לא קולטת...) ובעלי מלמל משהו על כך שאני מעדיפה את המגבות מהבית...

כנראה חשבה שזה לניגוב פנים או משהו? אנחנו כמעט אף פעם לא מתקלחים אצלם.

אחרי שבוע בשיחת טלפון כשהיא על רמקול מול אחים בעלי היא הזכירה את המגבת הזו, ואולי היא תקנה לנו מגבות חדשות, וכו'. בכל באמת בשמחה וברצון לעזור, כדי שאני אגיש יותר בנוח בבית.

מבחינתי אין סיכוי להזכיר עוד פעם מגבות לידה, כנראה שבאמת היא לא קולטת למה זה משמש...

לא עולה לי פדיחה כנראה הכל מודחק טוב

אז אצל חמותי הבית מתקתק כמו מפעל.

זה נחמד להגיע למצעים נקיים ופרוסים היטב

זה פחות נחמד כשעליהם יש כביסה (ששוכחים או מפספסים בפעם קודמת), מקופלת היטב ומסודרת בערימה מהפריט הגדול לקטן, ובראש הערימה תחתונים שלי (מקופלים!)

ומי שעושה את רוב הכביסות זה חמי…

לא קרו לי מקרים כאלה.

אבל היו מצבים שרצינו לחתוך מוקדם מאירוע, כי היתה לי טבילה באותו יום, וחמי וחמותי לא הצליחו להבין לאן אנחנו ממהרים ולמה אנחנו מוכנים להפסיד את הטרמפ שלהם.

או כל מיני סיטואציות שאני חושבת לעצמי, שלמה הם לא לוקחים בחשבון אפשרות כזאת. גם הם זוג דתי נשוי. לא קרו להם כל מיני מקרים שהם התחמקו מהסביבה?

ההורים שלי הרבה יותר מאפשרים בקטע הזה.

במצבים כאלה הם לא ישאלו שאלות. יכול להיות שהם יחשדו, אבל לא יגידו שום דבר.

ולא ממש פדיחה, אבל סיפור מקווה משעשע.

אני גרה במקום שבו מתאמים שעה לטבילה, ודואגים שאף אחת לא תפגוש מישהי אחרת.

היתה לי טבילה בשבת, והייתי הראשונה. הגעתי כמה דקות מוקדם והבלנית עוד לא הגיעה, אז חיכיתי בחוץ. אחרי הגיעה עוד אחת שהיתה בשעה שקבעו לה, וככה חיכינו שתינו. הבלנית התעכבה באותו יום והגיעה כבר השלישית.

היה מצחיק פתאום לפגוש נשים אחרות במקווה, מה שבדרך כלל לא קורה.

קובעים תורים, אבל לרוב צריך לחכות. יש חדר המתנה גדול עם 10-15 כסאות, מיועד בדיוק לזה.

אחרי הרבה שנים כבר אין את כל המבוכה של איך נטבול ומתי נצא

שזה הדבר הראשון שיחשבו עליו.

אבל אם אנחנו מחליטים משהו ולא נותנים סיבה, וכשמנסים לשאול אותנו אנחנו מנסים להתחמק, הם לא יכולים מתישהו לחשוב גם על זה כאופציה?

יש לי חברה שחמותה היתה מנדנדת לה כל שבת לבוא אליהם ולא היתה מקבלת לא בלי הסבר מוצדק. עד שפעם אחת הם אמרו לה שיש להם ליל טבילה ומאז היא לא מעיזה לשאול...

תמיד אני מדחיקה פאדיחות

פעמיים קרה לי שהנקתי בחדר של גיסתי על המיטה שנמצאת בדיוק מול הדלת (גיסתי ידעה שאני שם)

פעם אחת חמותי נכנסה- קצת פחות פאדיחה.

פעם שניה חמי נכנס- יותר פאדיחה אבל למזלי שמעתי את תחילת הלחיצה על הידית ומהר כיסיתי ת עצמי במשהו.

עבדתי עם מישהי, ובעלי עבד עם בעלה. לי היה מאד מאד מאד קשה איתה עד לרמה של לבכות מהיחס שלה אליי

התקשרתי לבעלי אחרי אירוע שהיה איתה שהביא אותה לבכי והתחלתי לבכות לו "אני לא יכולה יותר עם האשה הזו" למזלי לא ציינתי שם או פרט מסגיר אחר אבל עדיין. בעלי ממלמל לי "אני חוזר אלייך עוד שתי דקות"

חוזר אליי ואומר לי "הייתי עם בעלה באוטו".. לא יודעת כמה הוא שמע והבין.. אולי זה יותר פוטנציאל לפאדיחה מאשר פאדיחה ממש

בתור בלנית וגם מהכיוון השני.

פרצה המלחמה עם איראן יום חמישי בלילה,היו'ר של המועצה הדתית כשרות לציבור מפרסם את הטלפון של האחריות על מקוואות תחת השם שלי אני מוצאת מספר לא שלי,בודקת של מי המספר מגלה את המספר שלו,מתקשרת אליו אומרת לו המספר לא שלי תשנה את הפרסום אז הוא שואל אותי של מי ואני בתמימות אין לי מושג,שתי דקות אחר כך הוא מתקשר אליי נבוך כולו,אישה אחת הספיקה להתקשר אליו....

עוד אחד:

יש מישהי שטובלת אצלי ויש לה 4 בנות שטובלות חלק אצלי חלק במקוה השני,יום אחד באה כלה מרוקאית למקווה ואחת הבנות שלה באה עם הכלה תוך כדי היא באה לטבול,רואה את הבת שלה,עכשיו במקום לזרום שהיא גם באה לכלה היא פשוט הלכה ככה כל מי שבאה עם הכלה קלטה את העסק,אבל זה לא היה לה מספיק פדיחות לערב הזה אז דאגה לעצמה לעוד קצת,הלכה למקוה השני איך שהיא באה להיכנס יצאה בת אחרת שלה משם ישר מולה,

ועדיין לא נגמרה החגיגה לערב הזה,כי כשיצאה החוצה באה עוד בת שלה לטבול🤦‍♀️

יש לי עוד....

צריכה להפסיק עכשיו

אלופה על העבודה הזו!

נשמע לי קשה ביותר עם ילדים בבית ושעות העבודה הלא רגילות.

הבת שלי(בת 8)

הלכהלשחק עם חברה,

אני תאמתי עם האמא של החברה בסוף השיחה היא אומרת לי נתראה בעז'ה....לא כל כך קלטתי מה הכוונה אבל מילא...

האמא של החברה פתאום באה למקווה לטבול ושואלת אותי:אמרת לבת שלך שאני באה למקוה ?

אני:מה?

היא:כן אמרתי להן שאני יוצאת לכמה דקות,הבת שלי שאלה לאן והבת שלך אמרה שאני הולכת למקווה.

אני:

איפה אני קוברת את עצמי?

שאמא שלה היתה בלנית.

וכילדים כל פעם שמישהו היה מתקשר בערב ורוצה לדבר עם האמא, במקום לענות שאמא בעבודה הם היו אומרים- "אמא במקווה!"

רק לחשוב מה עובר על מי שהתקשר אליה שומע "אמא הלכה למקווה!" בלי לדעת שהיא במקווה מתוקף תפקידה כבלנית..

שיהיו בריאים

פעם הכנתי אוכל לשבת ובטעות הטרפתי משהו.

קיצר מפה לשם, התקשרנו לרב לשאול מה הדין והוא אמר לזרוק את האוכל לפח. ואמר בסוף בתאבון.

חשבתי שבעלי כבר ניתק אז התעצבנתי בקול: מה בתאבון? הוא הרס לנו את כל האוכל!

מסתבר שבעלי עוד לא ניתק....😊😂🤦‍♀️

בשבועות הראשונים אחרי שהתחתנו ובדיוק היינו מותרים אחרי כמה זמן שלא, היינו עם חמי וחמותי בשבת. חמי חיפש איזשהו חפץ שהיה קרוב אלי אז באתי אליו עם זה להביא לו, הוא כבר שלח את היד לקחת את זה ממני ואז מהר הנחתי על השולחן כדי שלא נעביר מיד ליד😅 צעירונת מבולבלת שכמוני. מקווה שהוא לא הבין מאיפה זה הגיע, אבל את הפרצוף המבולבל שלו לא אשכח עד היום..

הבוס של בעלי לשעבר הכיר את שנינו טוב.

ויום אחד, בצהריים נעימים וחמים

הוא פשוט קיבל לפלאפונו את ההודעה הבאה-

זכרת לעשות הפסק?

😄😄😄

מזל שהבוס הזה זורם.

הןא ענה לבעלי- לא חושב😄😄😄😄

פדיחות שלי:

פעם בחדר מורות ניגשתי לאחת הנוכחות ושאלתי אותה מי היא ואיזה כיתה היא מלמדת

והיא בהלם אומרת לי: "ראשונית, את לא מזהה אותי? אני רוחמה המזכירה!"

אני וזיכרון הפרצופים הדפוק שלי, כל כך התרגלתי לראות אותה במזכירות שלא שיערתי שהיא עשויה להיות במקומות אחרים....

עוד אחת

עשיתי מילוי מקום בבית ספר ובאותו זמן לקחתי מניעה

בקיצור באחד הימים נכנסתי למזכירה והיא מביאה לי טבליות של מניעה ושאלה אותי אם זה שלי. מסתבר שנפל לי ולא שמתי לב.

וגם בחתונה של אחי אחרי שבירת הכוס אז כמובן כולם באו לחופה להגיד מזל טוב, בקיצור זיהיתי את אבא שלי בתוך כל הצפיפות וניגשתי לחבק אותו ולאחל מזל טוב. אני נוגעת לו ביד, מרימה מעט את הראש וקולטת זקן שונה לגמרי משל אבא שלי, מיד התחפפתי ועד היום אני לא יודעת מי בעל הזקן....

באחד ההריונות שלי הייתי ממש בהתחלה, וממש לא התכוונתי שידעו...

לפני העבודה הלכתי לבית מרקחת וקניתי דיקלקטין (בונג'סטה בגלגול הקודם- תרופה להקאות לנשים בהריון אם יש מישהי שלא מכירה..)

בטעות השארתי את השקית על השולחן במקום להכניס לתיק.

מגיעה אלי אחת העובדות ואומרת לי: מצאתי את זה! אמרתי לה: זה לא שלי...היא הסתכלה עלי במבט מוזר והלכה.

רק אח"כ ראיתי שעל הקופסא יש את המדבקה מבית המרקחת עם הפרטים המלאים שלי...

פרט חשוב: מדובר במושב קטן שצריך לקבוע מראש תור למקווה, ואז הבלנית פותחת את המקווה במיוחד בשבילך.

עוד פרט חשוב: חמותי מחליפה את הבלנית כשהיא לא יכולה.

אז טבילה אחרי לידה ראשונה, ערב לפני כולי מרוגשת מתקשרת לבלנית שאני צריכה לטבול, והיא בטון ענייני מאוד אומרת לי שבאותו יום היא לא יכולה, אז היא תשלח לי מספר של מחליפה שהיא לא חמותי ואני אתאם איתה על שעה.

מתקשרת מדברת מסכמת על שעה מגיעה בשעה הידועה פותחת את הדלת נכנסת עם שקית

חמותי בפנים

מהה לאאא

למזלי היא באה להטביל מישהי אחרת.

בקיצור דאגנו לתאם שעות מול המחליפות, אבל לא חשבו לתאם את התיאומים

סוף דבר: חמותי חמודה ורגועה אמרה לי בואי תחכי וניהלנו סמול טוק מאוד מוזר עם סומק מאוזן לאוזן עש שהחליפה של הבלנית שלי הגיעה.

אם זה היה קורה לי עכשיו בכלל לא היה לי בעיה עם זה. אבל אז עוד לא הכרתי אותה ככ.

הלכנו על הכביש במדרחוב בצפת להנאתנו. שני מבוגרים, ילדה שמחזיקה את היד לאבא שסוחב עגלה ריקה כי הצרחן צשצורח רק בתוכה- הוא אצל אמא. שהולכת כמה פסיעות קדימה יותר.

פתאום אנחנו רואים מאחורי דלת של חנות סגורה אש. אש אמיתית. אנחנו ממהרים להתריע מסביב. ובעלי האמיץ בצעד הרואי עוזב לילדה את היד, עוזב את העגלה וניגש לפתוח את הדלת של החנות. חשוב מאוד.

איך שהדלת נפתחת יוצא גל של חום ועשן וכל האנשים בסביבה מתחילים להלחץ ולרוץ ולצעוק. והילדה שליי לבד באמצעע הכביש והעגלה מתחילה להידרדר ומגיע רכב ממול, לא מהצד של הילדה אל תילחצו, והוא נוסע גם מאוד לאט, אבל העגלה המידרדרת מידרדרת במהירות רבה לכיוונו, אני מתחילה לרוץ אחריה באמוק בין כל הבלגן, עם תינוק שמנמן ביד, והיא בורחת לי מהידיים ואני אחריה

ובסוף

שניה לפני שהיא נוגעת באוטו- אני תופסת אותה! ומבינה כמה זה היה מיותר המרדף הזה. הנהג של הרכב והאנשים שאיתו בפנים מתפקעים מצחוק ולי לא נותר אלא לצחוק איתם.

רק רציתי להוסיף שכשיש אש במקום סגור ופותחים את הדלת זה רק מלבה את האש כיוון שהשריפה גדלה כשהיא מקבלת חמצן מבחוץ, לכן עדיף להרחיק אנשים ולקרוא לכיבוי אש.

אם לא ברור כתבתי חשוב מאוד בציניות.

באמת לא הבנתי את זה 😆

ומה שצריך להשתנות הוא תוך כדי דיון ביניכם והבנה של מה צריך להשתנות ולמה.

אישית כשהייתי בבית עם הילדים, מהרגע שהוא חזר הביתה מהעבודה הוא היה איתם וגם בעבודות בית התחלקנו 50-50. וכשיצא לו כמה פעמים להישאר בבית עם הילדים הוא אמר שלצאת לעבוד זה קל יותר מלהיות איתם. (אני גם חושבת ככה.)

אני חושבת שתתחילי קודם כל מלאות את כל מה שאת עושה ולכבד את זה, ולהקל על עצמך איך שאפשר. (מיקור חוץ, מכשירים כמו מייבש, שואב שוטף, מדיח, בייביסיטר, חד פעמי, כל מה שאפשר ומתאים לך.) ולפרגן לך כשהוא שומע על כל מה שאת עושה.

בהצלחה!

אני בהלם מהאישה

הוא כל הזמן מתבכיין כמה קשה לו וכמה אני משוחררת

זה מן מניפולציה כזו עליי

אפילו משרה חלקית בבוקר.

תשקלי את זה מחדש.

מעבודה בחוץ

במיוחד אם יש ילדים שאיתך בבוקר ולא הולכים למעון.

אז תתחילי בלהעריך את עצמך שאת עובדת כל כך קשה! ללא הפסקה! ה"בוס" שלך קשוח במיוחד, ולפעמים אפילו לא מאפשר לך לשתות קפה או ללכת לשירותים, נכון?

צריך לעבוד על זה בצורה חכמה, כי התמרמרות, מריבות או ביקורת לא יגרמו לבעלך לשנות את התפיסה שלו ולא את ההתנהלות שלו.

הוא כנראה באמת ובתמים חושב שהוא עושה המון ואת לא.

תראי, אני באמת חושבת שכשבעל מגיע הביתה מהעבודה, הגיוני שהוא צריך קצת לנוח, להתאושש, לשתות משהו... אבל אח''כ כן מצופה שהוא יקח חלק אם אשתו לא מצליחה להחזיק הכל בעצמה (כמו רוב הנשים).

אולי תתחילי בלחשוב מה יקל מעליך - להוציא את הקטן? לקחת בייביסיטר מדי פעם? לקנות מדיח או שואב שוטף?

ואולי באמת את מעדיפה לצאת לעבוד? מה את הכי היית רוצה?

מטבע הדברים ככל שהגבר מחוץ הבית יותר שעות העול נופל על האישה שנמצאת יותר בבית (וגם יותר טבעי שהיא תיקח את העול הזה גם כשהיא עובדת )

זה נשמע שבעיקר מה שמפריע ומקשה עלייך זה שרגשית ונפשית הוא לא חולק איתך את העול של גידול ילדים ותחזוקת בית, וזה נראה לי משהו שאת צריכה להנכיח לו.

וחוץ מזה לעשות מיקור חוץ לחלק מהמטלות- מנקה פעם בשבוע, נערה שתבוא לקפל כביסה, לשלוח את הילדים עם בייביסיטר מידי פעם או באופן קבוע.

ולמצוא חברות שנמצאות בבית ולצאת איתן מידי פעם לקניות, להעביר צהריים יחד באחד בתים וכו'.

זה שהגבר מרוויח הון? גרים בפריפריה או מקומות זולים?

לא הבנתיייי

יקר פה ברמות, איך גם משכורת אחת וגם מיקור חוץ

שואלת באמת באמת באמת

שמחה בשבילכן על היכולת

ובשנים שהייתי בבית (וגם היום כשאני עובדת) רוב הבית עליי

עם השנים זה השתפר ובעלי כן מבין שיש עליי עול ואני חושבת שחייבת להיות שותפות מסוימת שתהיה מוסכמת על שניכם איכשהו ותמנע הצטברות של מטענים, אפילו ברמה של להקל עלייך במיקור חוץ כלשהו

אם את לא מרגישה טוב פשוט תשכבי במיטה. אם הוא רואה אותך על הרגליים למרות שכואב מאוד, הוא כנראה מסיק מזה שאת עוד יכולה לתפקד

תרגישי טוב♥️

אבל בעלי היה שותף מלא מהרגע שחזר.

דבר ראשון, אם מדובר על להישאר עם ילד בבית, זאת עבודה לכל דבר ואפילו קשה יותר

וכשהוא חוזר הוא לחלוטין שותף.

אני מדברת על תקופות בין עבודות שהייתי בבית ללא הילדים, גם אז הוא היה שותף.

כמובן שלא מלא, הוא יצא מוקדם וחזר בסביבות 7, אבל לגמרי הכניס מדיח, עזר לי לאפס כשהיה צריך (זה דורש שחרור שליטה, לדעת להרפות גם כשדברים לא נעשים ברמת נקיון שלי ולהוקיר תודה בלי הרבה הערות)

יש תקופות אחרות כמו הריון תוך כדי עבודה, אחרי לידה, להישאר בבית אם ילד, ששום דבר מהמאמץ שהוא יעשה לא ישתווה לזה.

ויש הקרבות גדולות אחרות שעשיתי בשבילו.

אי אפשר ולא נכון למתוח קו מי עושה יותר ומי פחות.

כל אחד לפי היכולות שלו. הוא לא מנצל אותי ואני לא אותו, אם הוא יגיד שהוא עייף, אני אעשה ולהיפך.

כדי לקבל עזרה צריך בשלב הראשוני והכרחי להכיר בזה שאת ראויה לעזרה, שאת עושה הרבה.

אם הגעת למצב של שחיקה וכאבי גב את לחלוטין עושה הרבה

את עם תינוק בבית? תחזוקת בית מלאה קשה בעיניי בהרבה מלצאת לעבוד. גם ברמה הנפשית.

כשיוצאים לעבוד פוגשים אנשים, מדברים בגובה העיניים ולא רק עם ילדים, צוחקים, מרגישים משמעות והערכה לפעמים הרבה יותר מהטלות המובנות מאליהן בבית, מרוויחים כסף.

כל כך קשה להיות כל הזמן עם הילדים ועוד לבד..

לפני פתרונות טכניים אני חושבת שקודם כל בעלך צריך לשנות גישה. כשאנחנו לא עובדות בחוץ אבל כל גידול הילדים עלינו מאד קשה לשמוע את המשפט "אין עלייך עול". צריך להסביר לו שגם עלייך יש עול, פשוט לא עול כלכלי אלא עול אחר והוא לא פחות שוחק.

וגם את צריכה לשאול את עצמך אם מתאים לך אורח החיים הזה. אולי כדאי לך לשקול לצאת לעבוד, אפילו משרה חלקית, בשביל בריאותך הנפשית.

והחלוקה לא צריכה להיות דיכוטומית, צריכה להיות שותפות לשני הצדדים. בעלי שעובד, הוא יודע שמהרגע שהוא חוזר הבייתה הוא נכנס לקריסס בבית עם הילדים🫣. יש יום אחד בשבוע שסיכמנו מראש שבו אני "משחררת" אותו אחר הצהריים-ערב והוא יוצא לעיסוקים שלו ואני לבד עם הילדים. כך אני יודעת שגם אני מפרגנת לבעלי לצאת כשצריך כדי שיישאר לי בעל שפוי אבל אני יודעת ומתכוננת לזה מראש, לא שכל יום שהוא חוזר הוא רובץ בנחת על הספה.

להתחיל מזה שזו דינמיקה לא טובה

את מותשת

והוא מתעלם

זה לא קשור רק לסיטואציה הספציפית

הוא לא רואה אותך

מעבר לזה

תבדקי עם עצמך למה את מותשת ואיך את יכולה לשפר את המצב

לצמצם עבודות בית/ לשים תינוק אצל מטפלת לפעמים או באופן קבוע

וגם להסתכל קדימה

תכנון ילודה

לחשוב מחדש אם זה מתאים לך הסיטואציה של להיות בבית

בעלות תועלת של זה

אחרי מלא שנים שלא הייתי בבית,

והוא עובד עצמאי אבל העול הכספי יותר עליו מעלי.

ברור שביחס לאיך שהיה כשהיתי בחוץ עובדת, היום אני עושה יותר.

אבל ממש בטוב ולגמרי לא שהכל נפל עלי.

המקום החשוב פה זה שהוא לא מכבד את זה שקשה לך או מעיק לך בלי קשר למה את מביאה הביתה מהעבודה.

אם היית מביאה כסף אז היה יותר נכון להתחשב בך?

אם היית מוציאה כבר כח היה יותר נכון להתחשב בך?

זה לא באמת מדד.

זה שאלה של התיחסות לעומס עלייך אפילו בלי לדבר על אם הוא מעריך את העשיה שלך בבית או לא.

גם אם הוא לא מעריך, יש ציפיה שהוא יבוא לתת יד כשקשה לך. גם אם זה סתם כי את עובדת יותר לאט נגיד.

בטח ובטח כשאת עם תינוק קטן והכל עלייך.

תנסי לדבר איתו על זה. בעז"ה.

אבל כן לומדת

ובעלי עובד עבודה פיזית קשה

והרבה שעות ביום

וכן משתדל לעזור בבית

יש תקופות שהוא ממש שותף

ויש תקופות שעמוס לו בעבודה ופחות עוזר בבית

אבל תמיד הוא נותן יד

נגיד שבתות אני בחיים לא עושה הכל לבד

אני חושבת שפשוט צריך לדבר

שיבין מה כולל העול של הבית

ושגם אם לדעתו אישה אחת אמורה להסתדר לבד

בפועל את לא

ולכן את צריכה עזרה

ואם לא חסר כלום, אבל גם אין תקציב לעזרה מבחוץ,

את יכולה לצאת לעבוד אפילו כמה שעות ביום, ובכסף הזה לממן עזרה בבית ועוד יישאר תקציב לפינוקים.

לגבי הילדים, יש עול דאגה וחינוך שזה לא קשור למטלות בית, וילדים שיש להם שני הורים שמעורבים בחייהם לגמרי ירוויחו וילמדו ויקבלו משני ההורים.

אז אם הוא עושה את זה, מצויין.

אם לא, כדאי לדבר איתו על ההשפעה הזאת.

בנוסף הרבה נשים צריכות שיראו ויעריכו אותן. זה לא שאם הוא יפעיל מכונה זה יוריד עלייך עול טכני מטורף, אבל זה יקל על הבדידות ועל התחושה שאף פעם אין גיבוי ואת לא יכולה פשוט להוריד הילוך לפעמים כשאת זקוקה לזה.

זה לא תחרות מי יותר מסכן, שניכם צריכים להיות במקום שטוב לכם בחיים.

וגם להשקיע בזוגיות. הזוגיות משפיעה על ההתנהלות היומיומית ולהיפך.

אני מכירה הרבה שזה נשמע להם מטומטם ודפוק שאם הן לא עובדות אז הן צריכות עזרה בתשלום.

אבל זה בדיוק העניין

מי שרואה את עצמה, ומעריכה את מה שהיא עושה,

מבינה שזה מגיע בזכות!!

ושזה לא פינוק.

אם אשה תופסת את העשייה שלה בבית כברורה מאליה אז איך מצופה מהאחרים להעריך את זה?

אשה שיודעת מה טוב לה ואיך להקל על עצמה, ודואגת לעצמה, זאת אשה שתהיה מוערכת.

וגם עוד צד פסיכולוגי, יותר קל להתחבר לאדם עם אנרגיות, ולשמר את מה שעושה לו טוב,

מאשר להתחבר לקושי של אדם ממורמר ולנסות להקל עליו.

עזרה בתשלום למישהיא שבחרה במודע להיות עקרת בית זה קצת אבסורדי ולא רווחי.

עדיף כבר לצאת לעבוד- גם פחות נטל ילדים במשך היום וגם עוד מקור הכנסה.

לילדים כן..

עולם הפוך ראיתי.

אישה שבחרה במודע להיות עקרת בית/אמא במשרה מלאה מבינה שההכנסות של כסף זה לא הכל בעולם ולא מנהלת את כל סדרי העדיפויות שלה לפי כמה נכנס וכמה יוצא.

זה באמת קול שלפעמים עולה.. את גם ככה לא עובדת, אז עכשיו תקחי מישהי שתעזור לך?

ולדעתי התשובה היא לגמרי כן. זה כמעט בלתי אפשרי שאדם אחד יחזיק עול של בית שלם עליו .. במיוחד בלי הערכה ותמיכה מבן הזוג.

בין לבקש מהבעל לעבוד פחות ולעזור בבית,

לבין לתת לו לעשות כמה שהוא יכול להגדיל הכנסה ולקחת עזרה בתשלום?

בד"כ לעצמאים או עובדים בכירים השכר לשעה גבוה משמעותית מתשלום על שעת נקיון. ועוד שעתיים בערב זה יכול להיות ההבדל בין לסגור עוד עסקה.

אז הגיוני שבעל שכל עול הפרנסה נופל עליו, מוטרד מזה הרבה יותר מאשר להביא מישהי בתשלום שתעזור לאשתו.

במיוחד אם למשל מביאים צעירה שתסייע בכביסות, גיהוץ, איסוף צעצועים

או בייביסיטר שתעזור במקלחות או תחזיק תינוק בשעת עומס.

מי שלא הייתה בבית עם ילדים ובעל שעובד המון שעות לא תבין כנראה איך זה הגיוני הצורך הזה, אבל כשהתחלתי לעבוד הבית שלי היה הרבה יותר נקי מהתקופה שהייתי בבית. בלי מנקה.

קודם כל הילדים יותר קטנים ודורשים יותר השגחה

דבר שני הם פחות בבית אז יש פחות. שעות "בלאגן"

אני עוד זכיתי לישון לילות שלמים רצופים מגיל 3 חודשים אבל אני סופר פריווילגית רוב הנשים טרוטות מעייפות מילדים שקמים בלי סוף

שלא נדבר על האכלה סביב השעון וטיטולים

ילדים גדולים יותר שרוב הפעמים לא נמצאים בצהרון ממילא וגם כן חוזרים מוקדם עם מלא אנרגיות בקנה ועמוסים בחוויות והרבה פעמים מוצפים וצריך להיות קשובה אליהם. ולהיות קשובה לילד תופס פניות אחרת. כמו לנקות למשל. שלא נדבר על זה שלנקות כל היום זה לא פסגת האושר

חוסר בחברת שווים שיכולה מאוד לדכדך

ועם גישה כמו הבעל של הפותחת אז כנראה גם המון בדידות

להיות המטפלת הבלעדית, גם אם זה "רק" הילדים שלך, זה הרבה חוסר עצמאות וזה שואב מאודדד גם אם זה מאוד מספק וזה הדבר הנכון לעשות. אז בטח לקחת עזרה.

ואני יודעת שהבית ממש ממש לא רק עליהן.

הבעלים שותפים מלאים,

אבל נראה לי שמה שהכי משמעותי הוא שכל הגיסים שלי ממש מעריכים את אחיות שלי על זה שהן בבית עם הילדים ועל כל מה שהן עושות,

(אגב, לאו דווקא בגלל שזה קשה, אלא בעיקר בגלל שזה כל כך משמעותי בעיניהם לבית ולילדים),

וזה לדעתי המפתח לכל שינוי ההרגשה.

הקטע הוא שאני לא באמת מצליחה לתקתק את הבית וכאלה,כי יש מלא דברים, בדיקות עם הילדים, חינוך וכו' בחוץ

כך שהבית די מוזנח וגם על זה אני מרגישה באמת שכאילו מה אני עושה לפעמים

אבל אני עושה המון.

השבוע הוא זרק משפט 'אין קשר בין המציאות לכתבה' וזה גמר אותי ממש

זו עבודה סיזיפית נורא, דורשת בלי סוף.

הבתים של אחיות שלי ממש לא מתוקתקים.

ולאחת גם יש עוזרת בנוסף לשותפות של הבעל.

אז מה אם היא בבית? יש לה מספיק עבודה עם הילדים ועם שאר ענייני הבית.

וגם אימא שלי הייתה כל השנים איתנו בבית, והייתה מביאה עוזרת הרבה שנים.

כל השאלה היא אם ההישארות שלך בבית מוערכת או מזולזלת.

אם היא מוערכת - כל מה שאת עושה הוא מדהים, ואם היא מזולזלת - לא משנה מה תעשי, זה ייחשב לכלום...

יש מצב?

את מעריכה את עצמך?

את חושבת שאת אלופה ושזה לא קל להיות עם ילד קטן בבית?

את מרגישה שאת עושה את מה שאת צריכה ויכולה?

או שיש לך מלא ביקורת עצמית?

כי אני חושבת שזה הדבר הראשון שמשודר הלאה לאנשים סביבנו,

ואם את לא בטוב מול עצמך ומעריכה את העשיה שלך יהיה לו קשה להעריך.

מבינה מה אני אומרת?

מטלות הבית זה המון דברים על הדרך, וההרגשה שלא עשית כלום אבל גם לא עצרת לרגע, מאוד נפוצה.

אבל בשבילך לא בשבילו.

והדיבור שלו לא לעניין (יש מצב שהייתי משאירה אותו להתמודד עם הבית לבד לכמה ימים כדי שיבין 😅)

תתחילי מעצמך.

יש הבדל בין לרצות להיות מוערכת לבין להזדקק לאישור והערכה.

למשל ההבדל בין להרגיש יפה ולרצות לקבל מהבעל מחמאה על זה - לבין לא להרגיש יפה כל עוד הוא לא אמר את זה, כלומר להיות תלויה בהערכה.

תנסי להתחזק מבפנים ולשדר לו שאת עושה הרבה, ובכנות להגיד לו שינסה בעצמו ואז ידבר.

למה הוא מצפה, לבית מתוקתק אחרי שהיית שעות עם ילדים קטנים ? זה לא ריאלי, השאלה למה את מצפה את זה מעצמך.

אין קשר בין הציפיות שלו,למציאות

מציעה לך להשאיר אותו קצת בבית עם הילדים כדי שיבין מה המשמעות של זה

וגם אם הוא לא יבין מאה אחוז

הבית לא אמור להיות מתוקתק. ואם הוא רוצה את זה וחשוב לו אז תשלמו על עזרה, הכל טוב

תחשבי על זה שבבית שלך יש בשעות הבוקר מעון, בצהריים צהרון, בערב מועדונית, מקלחות ולישון.

בכל אחת מהמסגרות האלה מנקים כשהילדים הולכים.

ב"ה מהבית הם לא הולכים, ולכן אין זמן לתקתק אותו כמו שמצופה מאישה שאין לה ילדים קטנים והיא לא עובדת.

וגם ממנה לא מצופה, שתעשה מה בראש שלה.

חוץ מזה, שאת כל המשרות מאיישת אישה אחת, שילדה לא מזמן כנראה, בקושי ישנה בלילה, וכל האחריות עליה.

חיבוק ענק, תחושה ממש מעצבנת ומחלישה.

אבל גם אני במצב דומה. אני עובדת ממש טיפה, כדי להיות עם הילדים.

כשאני הרגשתי ככה מול בעלי, שמתי לב שזה א'- מגיע בזמנים אחרי תקופות ארוכות שלא הסתכלתי על עצמי ולא עשיתי משהו בשבילי.

ב'- הרגשתי שכל מה שאני קונה זה בזבוז, ושאני לוקחת מהכסף שלו.

זה תלוי באיך אנחנו מסתכלות על דברים בעיני עצמנו. כשהסתכלתי על כל הדברים שאני עושה והשוויתי לאם זה היה נעשה אם הייתי עובדת במשרה מלאה, הבנתי שאני חוסכת המון.

וזה שאני מקדישה את השנים האלה לגידול הילדים זה תמיכה כלכלית בעסק של הבעל.

עצם העובדה שהוא יכול להיות רגוע כשהוא בעבודה שיש מי שדואג לילדים שלו- זו שותפות עסקית של שניכם.

לגבי הסוף..השאלה היא האם הבעל יכול להיות רגוע גם כשמישהוא אחר שומר על הילדים ולא רק אשתו בשביל הבריאות הנפשית שלה..

תהיה בבית באופן כללי.

כזוג וגם כאדם יחיד צריך זמנים של חופש כדי לתפקד...

מה את מרגישה לגבי התפקוד שלך בבית? את מרגישה מסופקת בסוף יום?

הרבה פעמים אישה לא עובדת תספיק פחות מאישה עובדת כי אישה עובדת יש לה באופן "טבעי" מנועים לעשיה

ואישה שנשארת בבית צריכה להפעיל את עצמה מה לעשות כי יש אשליה בתת מודע שיש לה את כל הזמן בעולם לעשות אז עכשיו היא יכולה לנוח/לעשות דברים בסלואו מושן וכו'

ממליצה לך לשבת ולכתוב את כל המטלות שהבית צריך בשביל להיות נעים ומסודר בכללי ואיך את מצפה שהוא יראה בשעה X בערב, ואז לעשות טבלת נקיון יומי-

מחלקת את המשימות מה צריך לנקות כל יום, מה פעם בשבוע ובאיזה יום ומה פעם בשבועיים/חודש.

אם מעניין אותך טבלה שלי אני אעלה.

במקביל את עושה סדר יום הפוך- שמה קודם כל את השעה שבה את רוצה שהבית יהיה מאורגן, ואז הולכת אחורה- מה צריך לקרות לפני כן בשביל שזה יהיה מציאותי,

נניח אצלי- אני רוצה שבשעה 7 בערב מטבח יהיה מאורגן, כלים שטופים וסלון מאורגן, בשביל זה אני צריכה שיאכלו ארוחת ערב מספיק זמן בשביל שאני אוכל לארגן מטבח לפני מקלחות

אז ארוחת ערב ב5 וחצי, אז ב5 ורבע עושים 15 דק' שמארגנים את הסלון וכו'

סדר היום שלי מן הסתם לא מתאים לך אבל פירטתי שתביני מה התכוונתי בסדר יום הפוך.

כשנכנסתי לשגרה הזו הקפדתי על שבועיים שלא עושים דברים שוברי שיגרה, עכשיו אני מאורגנת גם לימים לא שגרתיים, וגם מרפה בשעת הצורך.

בגלל שבבקרים אני עובדת וחוזרת הביתה ב4 עם הילדים, אני דןואגת שיהיו לי תשתיות אוכל בפריזר ובמקרר שיעזרו לי לארוחת ערב (מבושלת)

זה גם עוזר לתחזק את הבית וגם מכניס מנועים לעשיה. חוץ מזה את צריכה לדאוג למלא את עצמך ביציאות עם חברות (נניח לבוקר אמהות במתנ"ס, הליכה מידי פעם) להקפיד על פעילות גופנית, ללכת לעיסויים וכו'

להתלבש מיד בבוקר כאילו את יוצאת לעבודה, לתכנן לעצמך 'פרויקטים' גם נניח (מנסיון) אם יש לך תינוק בן שנה- שנתיים בבית, אז לתכנן לו גן עם איזה חומר את רוצה ללמד אותו ואיזה מיומנוות את רוצה שהוא ירכוש, וכמובן איך לעשות את ולהצטייד בהתאם.

כשאת מובילה את היום שלך עם מטרות ועשיה לפני ולא כיבוי שריפות מספיקים יותר ומרגישים טוב יותר וממילא גם השיקוף של המציאות לבן זוג/לסביבה הוא אנרגטי ועסוק.

ובלי סתירה גם אישה עקרת בית לא צריכה להספיק לעשות הכל לבד. זה לגמרי בסדר לקחת עזרה חיצונית למה שצריך ויאפשר לך לתת את המיטב כעקרת בית.

חוץ מזה- ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, והגידול שלהם אמור להתחלק בין אבא לאמא גם אם אחד מבני הזוג יכול לעשות הכל לבד לבד, והתפקיד שלך הוא לשקף לו את זה. החלוקה לא צריכה להיות שוויונית אבל היא צריכה להיות משמעותית מספיק להרגשת שותפות. אולי הוא יכול לקחת לרופאים? אולי להכין להם תיקים בבוקר ולקחת למוסדות? אולי ללמוד למבחנים? גם אם ביומיום הוא לא בבית בשעות הקריטיות של ש.ב.-משחקים-ארוחות-השכבה וכו', יש מספיק אזורי גידול אחרים שהוא יכול ויהיה טוב שיקח על עצמו.

יצא לי מגילה ארוכה מידי 😅

מקווה שלפחות חלק מזה יעזור לך

ובקשר לגב- רפלקסולוגיה יכולה לעשות פלאים לכאבי גב שונים, ממש ממליצה לך ללכת ל3-4 טיפולים, ויש גם דרך הקופה.

ממש בול ההתחלה שכתבת על המריחת זמן

אני לא טיפוס של טבלאות ורשימות לצערי....

ועד היום תופס,גם כשאני עובדת מהבית והילדים לא פה, זה להחליט שאני מסדרת רק בערב.

אם זורם פה ושם לעשות משו בקטנה כמו לפנות שולחן נגיד סבבה. אם לא, יש זמן מוגדר אחד ביום קבוע כבר המון שנים שזה זמן איפוס לבית.

תנסי למצוא לך גם זמן כזה. תגדירי מה נכלל בו וזהו. חוץ מזה - את בעבודה עכשיו. כשעובדים לא מנקים

המציאות שלנו היא שלנו, וזה בדכ עובד לנו ולפעמים לא..

נשמע שיש לכם על מה לעבוד ושווה ללכת למישהו שיעזור לכם לעשות שיקוף טוב ובריא.

תודה לכל אחת ואחת

1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

אומפרזול

מציל חיים

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

לטיפול נפשי יש יותר דברים

טיפול אישי/ זוגי- זה כל דבר שיכול להיקרא טיפולי כולל סדנאות, הדרכות וכו' וזה היה 1500נועוד1500 על 2024 ו2500 על 2025

טיפול נפשי זה קל"ת, מרב"ע, פסיכולוג, פסיכיאטר או עו"ס- 80 אחוז מכל מפגש או 250 על כל מפגש-הנמוך מביניהם. עד נראלי 22 מפגשים.

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

לא הבנתי את ההבדל בין טיפול אישי לנפשי.. זה הגדרה שלנו כאילו? מדובר בטיפול פסיכולוגי שהוא הלך לכמה מפגשים, אין לו את התעודה של המטפלת

אפשר להכניס שם גם רפואה משלימה וכל מיני דברים כאלה (בקישור שם הם נותנים רשימת אפשרויות, ממה שזכור לי אנחנו הגשנו גם דברים שלא מופיעים שם, אז מתייחסת לזה כדוגמאות).

הטיפול נפשי זה נורא מוגדר, חייב להיות פסיכולוג/פסיכיאטר/עו"ס (יש להם שם רשימה מדויקת) עם הוכחות שהוא מוסמך.

מה שאת מתארת נשמע שיעבור ב2 הקטגוריות.

אם יש לך מה להגיש גם וגם (ויש איך לבקש את התעודה של המטפל) - הייתי מנצלת גם וגם.

אם בכל מקרה לא תגישו דברים אחרים - אז תעשו לעצמכם חיים קלים ותגישו באישי בלי הסברים...

חשוב לדעת שאישי זה לא רק אישי שלו - זה גם את או הילדים. אז קדימה תקבעי לך איזה עיסוי או רפלקסולוגיה או מה שעושה לך טוב 😉❤️

שימחת'ותי ❤️❤️

תסתכלי בקישור שצירפתי, כשאת בוחרת סוג החזר יש לך הסבר קצר עליו, ואישי זה לגמרי כל אחד מבני המשפחה.... (לא זוכרת מה הגשתי על עצמי, אוסטיאופתיה של הילדה קיבלה אישור)

שיש הסבר אח"כ, זה ממש מפורט. ולילדים זה גם קלינאות תקשורת ורכיבה טיפולית.

מהממת אחת שכתבת ופירטת ❤️

את החובה של המילואים אנחנו ממלאות מעולה, לפחות שנקבל משהו קטן בחזרה...

אם את לא בעניינים, מציעה ממש לעקוב אחרי התוכן של פורום נשות המילואימניקים (יש להם קבוצות וערוץ ווצאפ ונמצאות גם בפלטפורמות אחרות), הן מנגישות מידע בצורה מעולה ממש. אני יותר בעניינים מבעלי בזכותן 😅

חבל חבל חבל לא לקבל בחזרה כסף על דברים שאפשר, אנחנו באמת נותנים את הנשמה והחיים ❤️

תכף סופשנה לועזית, יש זכאויות שנגמרות. רוצי לבדוק מה עוד לא הגשת ואפשר...

רק חובות אני יודעת לשנן 🙈🙈

אני חייבת לבדוק את הנושא, אני רואה שדווקא יכול להיות הרבה דברים שיעזרו לנו

הן מפרסמות ממש מסודר לפי נושאים,

מזכירות להגיש, מסבירות מה צריך, עוזרות אם יש צורך...

יש עוד מיליון קטגוריות אחרות של החזרים, אבל תתחילי באלה שתכף נגמרים.

מישהי הזכירה פה ובאמת לא זכרתי לכתוב, אז כותבת שלא תפספסי -

עוד הבדל בין האישי לנפשי זה שהנפשי זה החזר חלקי (עד 80%, גג 240 ש"ח לטיפול) ובאישי וזוגי זה החזר מלא.

אז הבחירה ביניהם בעיניי היא לפי מה יש לך להגיש בסך הכל.

השאיפה היא לנצל כמה שיותר...

לך ול @שיפור

לא ידעתי שיש ככ הרבה אפשרויות ובטח לא שאני יכולה להחליט למה להגיש.

למה בירוקרטיה זה כזה מסובך??

טוב אני אתחיל מלהגיש לאישי ואחכ נראה

הולכת להקדיש לזה את המוצ"ש החורפי

ריפוי בעיסוק/סוסים/הידרותרפיה

גם אפשר

אפשר להביא קבלה מכל דבר

הטיפול נפשי זה החזר של 80 אחוז עד 240 אם אני לא טועה, וזה צריך בעלי מקצוע מסויימים או מטפלים עם תואר שני או מרבע פיזיו אולי גם וכזה....

ושם צריך גם תעודה של המטפל

בוא נגיד את האישי והזגי הייתי מחפשת על מה לבזבז ולהוציא לכ דבר שישמח אותך סדנא קורס צימר בריכה זוגית וכו..

את הנפשי אם גם ככה אתם צריכים טיפול תחפשו משו שעונה על הקריטריונים...

ואם עוד לא השתמשת בכלל, תבדקי גם אופציה של לשלם עכשו וללכת בהמשך לסדנאות וכאלה...

למשל אנחנו קנינו ניווט זוגי, ונשתמש בו יום אחד כשנגיע לזה 😅

בטוחה שיש סדנאות וטיפולים שאפשר לשלם על שובר, ככה לא צריך להיות מדי בלחץ של סופשנה...

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

לק"י

ואיזה כיף לשמוע שהוא נהנה ומבקש ללכת!

גם של ספורט טיפולי, החוג מטעם בית ספר פרח (למרות שלא לומד שם)

כלומר, זה במבנה שלהם. המדריכה גם עובדת שם. ההתחייבות של הקופה (55 למפגש)

בשורה התחתונה הילד ממש נהנה, כל יום רוצה ללכת.

גם המדריכה ממש נחמדה, שולחת אחרי כל מפגש סיכום במייל של מה עשו, על מה עבדו ומה התכנון להמשך.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

יתעכב כ"כ הרבה... וואי כמה רבתי עם מאוחדת שיביאו לי אישור לפרטי וכעסתי עליהם שאני צריכה לבזבז 9 חודשים בהמתנה 🙈

הם הכינו אותי מייד בהתחלה שזה הצפי.

זכיתי לקבל תור חודש אחרי כי פניתי גם לפניות ציבור של הקופה וגם לרדיו יהיה בסדר שיביאו אישור לטיפול פרטי עם החזר (זה היה חודש לפני שהרפורמה עברה, ככה שלא היה סיבה שלא יאשרו).

הם אישרו טיפול פרטי בתנאי שאיך שיתפנה תור לקלינאית בקופה אני מפסיקה את הטיפול בפרטי. אחרי חודש התפנתה סדרה והמשכנו בקופה.

במחשבה לאחור, קצת לא פייר שעקפתי כלכך הרבה ממתינים ברשימת המתנה. מצד שני - בעייתם שלא הפכו את העולם כמוני

העולם מאתגר, לפעמים צריך להפעיל שרירים כדי לקבל.. כמה שרירים הפעלתי בועדה כדי שיתקבל לגן שפה. כל המסע הזה פשוט סיוט!. עצוב שצריך להילחם על מה שמובן מאליו (או שלא יעבירו רפורמות שאף אחד לא יעמוד בהם).

הזו עברה... זה לא הגיוני שימתינו כ"כ הרבה זמן במיוחד בתחומים שככל שהעזרה מוקדם יותר- קל יותר לטפל בזה

וזה סיוט עלי אדמות הבירוקרטיה והזמנים שצריך לעבור בשביל זה.

(הלכתי לחלק טיפולים פרטי בלי החזר כי לא רציתי לבזבז זמן, והיה לי אפשרות לזה ב"ה)

אני במכבי