הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

אז לקחת אותו אז לשירותים זה מאוחר מידי. מה עושים?

ואיזה ישבנון לקנות? עדיף עם סולם או בלי? 

פשוט אומרים לו "מצוין, כשתגיד לפני נלך לשירותים".

מודעות לעצם העשיה של הצרכים זה שלב ראשון, זיהוי לפני זה שלב שני. אז אפשר לחכות.

ישבנון - אני אוהבת את אלה עם הסולם, כי הם משמעותית יותר יציבים ונוחים לילד

לק"י

מעדיפה מקטין אסלה ושרפרף. ומרימה לאסלה אם צריך.

גם ככה הרבה פעמים הם צריכים עזרה בהתחלה, ולא הולכים לבד.

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

הבן שלי גם בן שנתיים ומודע ממש יפה ליציאות שלו (אומר לפני שהוא עושה) ובכל זאת אני לא מתחילה לגמול עכשיו כי חורף וקר נורא. בעיני שווה לחכות לימים נעימים שאפשר לתת לו להסתובב בבית רק עם תחתונים או מכנס קליל, ושיש שמש טובה לייבש הרבה כביסות (לי אין מייבש, אבל גם לייבש את הספה נניח אחרי פספוס אז אני שוטפת ושמה אותה מול השמש בחלון).

את הגדול גמלתי בקיץ בגיל שנתיים וזה אפשרי בהחלט, אבל לא היה שם לקיחת אחריות שלו ולכן אפילו שהוא היה כבר בלי פספוסים הוא חזר לטיטול כשהתחיל מסגרת חדשה (בגלל הרצון שלו) ונגמל שוב באביב בגיל שנתיים ושמונה, גמילה הרבה יותר קלה וחלקה.

בגמילה מתחילים בעיני מלהוריד טיטול ואז יש פספוסים ומתוך הפספוסים האלה הילד לומד לזהות כשהוא עושה, לומד לעצור ולהתאפק ולומד לשחרר בשירותים. אולי זה שונה כשרמת המודעות של הילד ליציאות בטיטול גבוהה מאוד, אבל מהנסיון המועט שלי ראיתי שכל עוד יש לילד טיטול אז להושיב אותו בשירותים או על סיר לא כזה יעיל כי לרוב זה לא יהיה בדיוק בדיוק כשהוא צריך והשלב של לדעת לשחרר ולעשות בשירותים הוא השלב היותר מתקדם של הגמילה, מגיע אחרי השלב של לדעת להתאפק.

את הגדול גמלנו קודם כל הכל בישיבה, ככה הוא גם לא צריך ללמוד להפריד מה הוא עושה מתי, אבל אין מנוס, זה ממש מלכלך את כל הסביבה וכל החדר שירותים. כשלימדנו אותו לעשות בעמידה פתאום הכל נכנס לתוך האסלה (כמעט) והיה הרבה יותר נקי, אבל בגמילה צריך לנקות שתן כל הזמן, או כשמפספסים או מסביבות האסלה וכל החדר שירותים, לא רואה דרך שזה לא יקרה, ככל שתגמלי בגיל גדול יותר אז אולי השלב הזה יהיה קצר יותר.

לא רואה את עצמי מנקה שירותים. מגעיל אותי בטירוף. אבל גם להשאיר אותם ככה לא רלוונטי.

אני עושה בבית כמעט הכול אבל שרותים ופחים לא נוגעת. 

לק"י

כשהבנים יושבים על האסלה- הם צריכים או לדחוף את האיבר עם האצבע או לשבת קצת אחורה ולהתכופף טיפה (אבל אז לפעמים צריך להוריד לגמרי את התחתונים והמכנסיים).

ככה נשאר נקי.
 

ולגבי להושיב כשיש עדיין טיטול, אני דוקא ממליצה. חוץ מהבכור, שלושת האחרים היו יושבים לפעמים מערך מגיל שנה וחצי, ולפעמים גם עשו בשירותים. בשונה מהבכור, הם היו מודעים לעניין השירותים, כנראה כי ראו את הגדולים מהם מתפנים שם.

ואני אישית גם שולחת בהתחלה לשירותים בצורה יזומה או מציעה ללכת/ שואלת אם צריכים. אין לי כוחות למליון פספוסים (לא שאין, אבל פחות מן הסתם).

לתת להם להכנס איתכם לשירותים..

חוץ מזה שזה פתרון מושלם לזה שהם צורחים כי אמא רגע הלכה לעשות פיפי אני ממש רואה בשלות אצל הבת שלי בזכות זה.

כל הזמן הסברתי לה - אמא עושה עכשיו פיפי, עכשיו מנקה עם טישו.

היא יודעת עכשיו לעשות את זה בעצמה ומבקשת לשבת כל השירותים ולעשות פיפי

כשגמלתי את הבכור גם כתבת לי את זה וגם היו פה בפורום עוד הרבה עצות, בפועל רק לעבור לעמידה הוריד את ההשפרצות בצורה משמעותית (כיום הוא מצליח גם בישיבה שהכל יהיה בתוך אבל הוא גמול כבר כמעט שנתיים). אז כתבתי מהנסיון שלנו, @פצלשהריון את יכולה לקוות שהבן שלך יהיה מהסוג של הבנים של יעל מהדרום

ולגבי להושיב בשירותים לפני שמורידים טיטול, זה גם מעניין, כי אצל שניהם הם לא עשו כלום ככה (הקטן עוד לא גמול אבל היו פעמים שראיתי שהוא צריך לעשות והושבתי אותו והוא לא עשה כלום. במקלחת לפעמים הוא היה עושה ואני הסבתי את תשומת ליבו לזה ומאז הוא מנסה הרבה פעמים לתת שתן במקלחת, לפעמים יוצא לו ולפעמים הוא אומר שזה "לא עובד" אבל אני רואה את זה יותר כמו התנסות עם פספוסים ולא כמו להושיב ילד לא גמול בשירותים)

וגם אני אחרי שאני מורידה טיטול לוקחת באופן יזום לשירותים בתדירות גבוהה מאוד, לא שאני אוהבת לנקות רק אני מתייחסת לפספוסים כהזדמנות ללמידה...

אני לא מתכננת לגמול לפני שיגיע אביב-קיץ.

בינתיים הוא קבוע יושב בשירותים לפני האמבטיה.

לרוב לא יוצא לו כלום, אבל לפעמים כן.

זה עוזר שהוא יכיר את השירותים ולא יפחד.

כשגמלתי את הגדול יותר, בהתחלה הוא עשה בישיבה. רק בהמשך הוא התחיל בעמידה.

דווקא בישיבה הוא היה פחות מלכלך את השירותים.

בגמילה יש כמה דברים שצריך ללמוד:

לזהות את הצורך להתפנות.

להתאפק, שלא יברח בכל זמן במקום.

ולשחרר באופן מודע בזמן ובמקום שרוצים.

חוץ מזה, צריך שיתוף פעולה של הילד, ויכולת ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכד'.

הרבה פעמים רק כשהילד מוריד טיטול ומרגיש שהוא עושה, אז הוא מבין מה הוא אמור לעשות.

בהתחלה יהיו פספוסים, עד שהוא ילמד לשלוט.

אם קשה לך כל העניין של הניקיון, את צריכה להיות מוכנה לשירותים שמתלכלכים מבפנים ומבחוץ, לפספוסים בבית על הרצפה או על דברים.

תנסי למצוא מה הכי יעזור לך- להשתמש בכפפות, מגבוני חיטוי, מישהו אחר שיהיה זמין לנקות.

שימי לב שאת לא יוצרת אצל הילד רתיעה מלפספס.

לגבי האוכל, לא כדאי להגביל אותו.

הרבה ילדים בררנים בגיל הזה. (אצל הילדים שלי זה הולך ומחמיר).

תמשיכי לחשוף אותו לעוד מאכלים, שתהיה לו את האפשרות לאכול מגוון יותר.

אפשר לתת בהתחלה את מה שהוא פחות רוצה, ואחר כך לתת גם את מה שהוא יותר אוכל. אבל לע להכריח אותו לאכול.

כל הילדים שלי בגיל שנה וחציה תחילו להיות מודעים לגוף שלהם ומאד רצו ללכת לשירותים כמו אבא ואמא/האחים הגדולים

זה אחד החדרים המסקרנים בבית

אבל

אין לי טונות סבלנות

אני לא ערוכה למרדף בכל הבית אחרי פספוסים ונקיון..

אין לי אפשרות להשאיר בבית שבוע+ באמצע החיים בדרך כלל

אז חיכיתי

מי שאמר לי שרוצה לעשות בשירותים אמרתי איזה יופי, ואפשרתי לשבת על האסלה לפני מקלחת, לא תמיד עם תוצאות נראות לעין.

הסבלנות השתלמה

כי בסוף בגיל גדול יותר נגמלים הרבה יותר מהר

אמא שלי אמרה לי שגמלה 8 ילדים כל אחד בגיל גדול יותר והגמילה הלכה והתקצרה פלאים

ומי שנגמל אחרי גיל 3 פספס פעם או פעמיים.

הבן שלי עכשיו בן שנה ושמונה ומאד רוצה לעשות בשירותים

(על צרכים גדלים מודיע לפני)

אז בשמחה, אני מאפשרת לו כשהוא מבקש אבל בשאר הזמן הוא עם טיטול

האם יכול להיות שהיה נגמל עכשיו אם הייתי מורידה טיטול? יכול להיות. לא מתאים לי..

חוצמזה חורף וקר מאד

שזה אומר

אסלה קרה

כביסה -מלא שכבות ועבות

וגם מבחינת שליטה על שלפוחית זה יותר מורכב בחורף.

אז מציעה פשוט להמתין.

הוא מדבר- מעולה

כשאת שמה לב שהוא עושה להגיד לו 'עכשיו אתה עושה איקס (מילה שמתאימה לך, אבל חייב להיות שפה מוסכמת)

כשתהיה גדול תעשה בשירותים.

איקס עושים או בטיטול או בשירותים'.

זה יבוא, הוא לא יהיה עם טיטול בגיל חמש.

שווה לי העלות  האפסית של הטיטול והנינוחות שלנו סביב הענין.

(מסייגת: ילדים עם צרכים מיוחדים/קושי ספציפי לא נגמלים כל כך חלק בגישה הזו. 

אז אולי אם יש איזה אתגר פיזי מוטורי קוגנטיבי יש לשקול כן לתת להם לפספס בכל מקום בבית בחדווה שבועיים בגישת מטיטולים לא נגמלים, קראי על זה באינטרנט)

א. המטפלת מעודדת גמילה. ולכן זה שיקול (על הקיץ הקרוב ולא שנה אחרי זה)

ב. הוא במשפחתון שהרוב גדולים ממנו בשנה אז הוא חווה את הסביבה בגמילה. 

עם שני הבנים הגדולים שלי היה לי מאוד קשה בגמילה..

עם אחד לגמרי היה מאבק כוח

והשני פשוט לא רצה.. המון פספוסים והכל. הבכור נגמל רק אחרי יום הולדת 3 והשני רק קצת לפני אבל פספס (משני הסוגים) לאורך תקופה..

לדעתי חלק מזה היה כי הם הראו לי סימני בשלות ואני לא שיתפתי פעולה... (שניהם בחורף כשהיו בני שנתיים וקצת מיד אחרי הלידה של התינוק הבא).

השלישית שלי הייתה איתי בבית עד גיל שנה ו9 חודשים, כשמגיל 10 חודשים היה לי בבית משפחתון עם ילדים שגדולים ממנה בשנה/שנה וחצי.

איתה במשפחתון הייתה ילדה שהגיעה גמולה, בת שנתיים. זה מה שפתח לי את הראש שאפשר לגמול בגיל צעיר.

כשהחברים שלה היו בגמילה לקראת גן, היא גם התעניינה ורצתה לנסות. שיתפתי איתה פעולה וכל פעם החזרתי טיטול. במקביל קראתי ספר (גם כדי לדעת איך לעזור לילדים האחרים בתהליך) בשם "הדרך הקלה מהטיטול לאסלה" הוא תומך גדול בגמילה מוקדמת - עד הדורות האחרונים שלא היו טיטולים חד פעמיים הגמילה הייתה הרבה יותר מהירה ומוקדמת בתהליך יותר מודע לגוף.

לא כל דבר שהוא כותב שם לקחתי ויישמתי.. בעיני כמו כל ספר צריך לקרוא את זה עם שכל. אבל כן ממליצה כי הוא עשה לי שינוי תודעתי.

בקיצור, החלטתי לשתף איתה פעולה. לכמה ימים הורדנו טיטול. כשראיתי שהיא לא קולטת את העניין החזרתי לה.

בגיל שנה ו9 היא נכנסה למעון, הילדה הכי צעירה בקבוצת הבוגרים שנה הבאה עולה לגן. המטפלת שלה מאוד מעודד לעצמאות לקראת הגן.

בגיל שנה ו10 התחילה המלחמה... בגיל שנתיים ושבועיים, עמוק בתוך הסבב הראשון של המילואים הגברת מבקשת ממני את הסיר ומורידה את הטיטול. קמה ולא מוכנה שאשים לה חדש.

התלבטתי מאוד אם לזרום איתה, כי התנאים לא מיטביים.. לי יהיה לא קל עם כל הפספוסים, אבא במילואים ואני בעבודה ששואבת אותי והאי ודאות וחורף קשוח אצלינו...

החלטתי שאם היא מראה סימנים אני איתה.

ניסינו.

היא התחילה יפה ובגדול הייתה גמילה ממש ממש חלקה. מינימום פספוסים.

אז בטוח זה גם עניין של אופי, ואולי גם זה שהיא בת משנה.. אבל מה שאני באה להגיד ששני הגורמים שהזכרת מאוד משמעותיים ועוזרים לסביבה מיטבית לגמילה. ושזה אפשרי גם בגיל צעיר יחסית - לי הלך יותר חלק.

בכל מקרה, נשמע שהוא עוד לא ממש בשלב אבל לגנרי בשלב של ללמד אותו לזהות שיש יציאות.

משמעותי לי!

יש דרך ללמד לזהות יציאות לפני שהם יוצאות

?

"זה היה פיפי.

לפני שעושים פיפי מרגישים שהוא רוצה לצאת. פעם הבאה אולי תשים לב לתחושה הזאת."

"עשית פיפי, הצלחת להרגיש שהוא לוחץ ומבקש לצאת?"

חכי לקיץ הקרוב כמו שאמרת.

וכל הנתונים סביב- הם תומכים אבל אף אחד לא נגמל במקומו

ככה שזה לא בהכרח קשור לגיל של הגמילה 

 גם מה שרציתי להגיד.

לא חושבת שזה אקסיומה נכונה שבהכרח ככל שמחכים עם הגמילה ככה היא הולכת חלק יותר .

הבכורה שלי בשנה ותשע נגמלה גמילה הלוואי על כל הילדים גמילה כזאת!

ולעומת זאת מכירה מקרוב במשפחה ילדים שנגמלו ממש קשוח וארוך בגיל 3+-

גם מכירה מישהי שהבת שלה הראתה סימני מוכנות בערך בשנה ושמונה תשע כמו הבת שלי והיא החליטה שזה מוקדם מדי והיא מחכה ובסוף תכלס כשהיא גמלה (איזה שנה מאוחר יותר) אז היא ממש הרגישה שזה שהיא חיכתה עם המוכנות זה הזיק ובתחושה שלה הייתה גמילה הרבה יותר קשה דווקא בגלל שהיא חיכתה.

לא חושבת שיש פה כללים ולא חושבת שבהכרח עדיף מוקדם על פני מאוחר אני פשוט חושבת שהגיל זה לא הכל ושבטח שלא תמיד נכון לחכות לגיל מאוחר...

( בעיניי שלוש זה ממש מוגזם ואני אף פעם לא חיכיתי כל כך מאוחר וכולם אצלי נגמלו סביב שנתיים פחות או יותר..)

בכל אופן אני חושבת שממש משמעותי לשים לב למוכנות של הילד למודעות שלו ובאמת להיות בסבלנות ובמוכנות לתהליך ובמוכנות לזה שזה יקח זמן אולי ושזה יהיה קשוח אבל בסוף כולם נגמלים ואני באמת לא חושבת שתמיד נכון לחכות עוד ועוד וזה גם ממש לא תמיד מה שעוזר.....

בהצלחה גדולה💓💓💓💓

ואם יש מוכנות אבל לא בקשה מצד הילד, זה גם יכול להזיק אם נחכה?

כי באמת אם היה עכשיו קיץ ולא הייתי בדיוק יולדת הייתי מתחילה לגמול עכשיו פשוט כי הוא מרגיש לי בשל (מתיישב בצד לעשות, אומר לפני שהוא עושה, אומר גם אחרי שעשה (אבל לפעמים מסרב שנחליף לו) עושה במקלחת באופן מודע ומכוון, מודע גם לשתן וגם לצואה והכי מתוק שהוא מתאמץ ולא מצליח ואז הוא אומר "הגדולים לא עובד לי...")

אבל כל התנאים לא מתאימים, חורף קפוא, אין לנו מייבש כביסה, ילדתי בדיוק עכשיו, הוא הכי גדול במשפחתון שלו אף אחד שם לא גמול (רק חצי מהם עולים לגן וחצי נשארים עוד שנה, הוא יכנס לגן בגיל שנתיים ותשע)

אבל הפחדתם אותי שאם נחכה זה יכול להיות פספוס של הרגע... 

מה אתן אומרות? @אמא לאוצר❤  @השקט הזה  @לפניו ברננה! 

רק מה שכתבתי לך למעלה, בחוויה שלי אצלינו זה הזיק.

יכול להיות גם שזה היה צירוף תנאים אחר

יכול להיות שיש דרך לעשות את זה טוב..

אולי כדאי להתייעץ עם מנחת הורים לגיל הרך/נראה לי שיש גם יועצות גמילה?

ולך זה לא מתאים, לא חושבת שיש סיבה לגמול עכשיו.

מה שטוב לילד אחד, לא בהכרח טוב לאחר.

ואם לילד מסוים היה קושי הגמילה בגלל שלא גמלו אותו כשהוא היה מוכן, אלא חיכו עוד, זה לא אומר שכולם ככה.

גם הסבלנות והפניות של האמא חשובים.

את הגדולה שלי גמלי בגיל שנתיים וחודשיים, כי היא רצתה והיה תמיכה מהמכון. למרות שאני הייתי אז אם תינוק וזה היה לקראת החורף.

למרות שזה היה מיוזמתה והיתה לה מוכנות לגמילה, זה היה יותר קשה מהגמילה של האחרים בסביבות גיל 2.8 שבאה מיוזמה שלי.

הקטן שלי גם בגיל הזה, וכרגע אני מחכה.

נראה אם הגמול אותו באזור פסח, או בהמשך הקיץ. ונראה אם זה יגיע ממנו או לא.

אחרת זה גם יכול לפגוע בתהליך..

אפשר לחכות לפסח פשוט.. עוד 3 חודשים.. (אבאל'ה)

באמת חושבת שבחורף פחות כדאי ובעיקר צריך להיות *לך* כח. אני חושבת שכשאני פנויה נפשית לגמילה ומה שבא איתה, זה מאפשר גמילה טובה יותר.

ואגב, את שתיהן גמלתי אחרי לידה.. אין לי סבלנות להחליף טיטולים לשני ילדים😅

הייתי מחכה

תוך הקשבה אליו מתי הוא כבר כן מבקש

וברור שחשוב שכן גם יהיו תנאים ויתאים לך...הפניות שלך ממש חשובה

הבת שלי נגמלה קצת לפני שנתיים

באמת היתה בקבוצה שכולם נכגמלו

אבל זה 100 אחוז בא ממנה ומראש הגדרתי לעצמי שזה נסיון ליומיים

הכוונה שלי היא רק לא לדחוף

זה משהו ששינה לי את התודעה.

קראתי את זה פה בפורום אבל לצערי לא זוכרת מפי מי.

מה שלומדים בגמילה זה לא להוציא בשירותים אלא להתאפק.. עד עכשיו היה לו טיטול ולא הייתה שום הבחנה איפה עושים ואיפה לא.

פתאום צריך ללמוד זהות את התחושות המקדימות לצרכים. ללמוד לשלוט על השרירים של הסוגרים ולהפעיל אותם רק בשירותים.

זה נשמע ברור ופשוט אבל לרוב המבט שלנו הוא שלומדים לעשות בשירותים, וזה משנה כי ההגדרה של הצלחה שונה. אם הילד התאפק אבל בסוף עשה במכנסיים - יש לנו פה הצלחה חלקית.

צודקת שכל שלב זה הצלחה, גם אם לא מלאה.

אני ממש זוכרת שגמלתי את הגדולה, ופתאום נפל לה האסימון והיא הבינה איך להתאפק.

אצלי היו ילדים שאחרי השלב של הפספוסים בהתחלה למדו להתאפק, אבל פחדו מאוד לעשות בשירותים ולכן התאפקו בצורה מוגזמת ולא הודו בזה שהם צריכים לשירותים (לפעמים פספסו בסוף, לפעמים עשו בשירותים). אבל היה שם גם שלב של ללמוד לשחרר...

אצלי התובנה המשמעותית ביחס לגמילה (שגם למדתי מהפורום), היא שיש כמה שלבים של גמילה -

1. הילד עושה בלי שום מודעות

2. הילד מזהה אחרי שהוא עשה

3. הילד מזהה תוך כדי שהוא עושה

4. הילד מזהה לפני שהוא עושה

בעיקרון השלב האחרון זה כבר השלב שהולכים בו לשירותים, לפעמים יש עוד שלב (כמו שהזכרתי פה) של ללמוד לא לפחד ולשחרר בשירותים.

אבל העניין העיקרי הוא שרוב הילדים צריכים להיות בלי טיטול כדי לעבור את השלבים האלו. יש ילדים שכן מצליחים לזהות גם כשהם עם טיטול, אבל לרוב ילדים צריכים להרגיש שהם מפספסים בשביל לזהות באמת מה קורה להם בגוף.

ובעצם בכל שלושת השלבים הראשונים הילד עדיין לא גמול. אבל הרבה פעמים כן אפשר לראות תוך כדי השלב של הפספוסים איך הילד מתקדם בין השלבים האלו.

אצלי היו כמה ילדים שהיה להם שלב מתסכל שהם היו תופסים את עצמם תוך כדי, עוצרים את עצמם, אבל אז לא מצליחים להמשיך לעשות בשירותים. וכמובן רוצים להחליף בגדים כי התחתונים נרטבו טיפה. ואז אחרי כמה דקות שוב פעם אותו סיפור... אבל ההבנה שזה אומר שהתקדמנו לשלב שהם מזהים תוך כדי שהם עושים ולא רק אחרי, עזרה לצלוח את השלב הזה, ודי מהר הם כבר ידעו לזהות גם לפני שהם עושים וכבר לא היו כמעט פספוסים.

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).