אז הילד בן שנתיים ו9, בסוכות הוא הוריד את הטיטול והחליט שעושה בשרותים, וגם הצליח כמה וכמה פעמים, אבל זה לא היה זמן מתאים אז לא המשכתי אפילו שזה בא ממנו (הוא כן מתפנה בשרותים כל יום לפני האמבטיה)
עכשיו חופש אצלנו (ולא קר איפה שאני גרה) אז החלטתי שהגיע הזמן, הורדנו טיטול בשמחה ובששון, יומיים ראשונים היו מושלמים שהייתי בהלם! פספוסים בודדים בלבד, הוא אמר כל פעם שהיה צריך ורץ לבד לשרותים או לסיר, פעם אחת אח שלו היה בשרותים והדלת היתה נעולה אז הוא בכה מחוץ לדלת, אבל לא פספס! התלהבתי שהוא ממש מוכן והגמילה תעבור בקלות ואיזה כייף לנו.
מציינת שביומיים האלה הוא היה בלי כלום, רק עם חולצה ארוכה. ביום השלישי שמתי לו תחתונים, ואז הוא התחיל לפספס בלי סוף 😞 ביום הבא נשארנו בבית ונתתי לו להיות בלי, היה יותר טוב אבל עדיין מלא פספוסים. היום זה היום החמישי, לא רואה שום שיפור. הוא לא אומר כשהוא צריך, עושה בשרותים רק אם אני לוקחת אותו, וגם אז מלא פעמים הוא אומר אחרי שניה שאין לו ובורח, וכמובן שאחרי כמה דקות יש שלולית. אני מיואשת. אני יודעת שהוא מסוגל, אבל נראה שהוא לא רוצה.
הפואנטה - מחרתיים אנחנו נוסעים מחוץ לעיר עם המשפחה של בעלי, חשבתי שאחרי שבוע של גמילה המצב יהיה סביר פלוס, אבל הוא לא ואני לא יכולה לתת לו לפספס בכל פינה כשזה לא הבית שלנו. מה עושים?? להחזיר טיטול? זה רעיון ממש גרוע?
) ומצד שני אני סובלת מהאיסטיניסטיות
(סובלת מהבית של עצמי, בעצם... מזל שיש לנו יחידת הורים, ששם אני שומרת על הניקיון ויש לי מקום של שפיות...)
