והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

יכול להיות שהגישה שלו לחיים קשוחה  והוא דוגל במאמץ

נשמע מהפותחת שגם היא כזאת בדרך כלל

זה מהמם

בשום מקום הפותחת לא כתבה שהוא הכריח אותה לעשות משהו

אלא שהציפיה שלו, וחוסר ההבנה שלו, גרמו לו לדחוף אותה להחלמה בצורה כזאת, שהיא כמובן לא נכונה בכלל

לא קראתי פה שום ויכוח שלה או טענה, או אפילו אמירה חד משמעית או ברורה שהיא לא יכולה והיא צריכה לנוח.

אפילו אישה שסיימה עם המשכב לידה לא באמת זוכרת את רמת העייפות והחולשה. אני לפחות. אני זוכרת את זה בראש כמובן אבל כשזה מגיע שוב אחרי לידה זה תמיד מהמם ומפתיע רמת החוסר מסוגלות של הגוף. ועובדה שגם אישה אחרי לידה יכולה לעשות את השטויות האופייניות של לצאת לקניות לברית ודברים כאלה, כי פתאום מרגישה התגברות של כוח אבל זה לא מחזיק מעמד ליותר מחצי שעה...

ברור שאי אפשר לצפות מגבר שיבין לבד מה זה, אם הנטיה שלו היא כמו שהפותחת תיארה, ובלי שמסבירים לו באופן חד משמעי ובבירור

משמע הוא יודע, אמרו לו, ובוחר אחרת.

ולי זה מרגיש כך. 

היא גם כותבת שהיא מעדיפה להבליג ולעשות במקום להתווכח

זה אומר שהוא לא פתוח להקשיב לה, לראות מה טוב לה (בלי קשר למה שההנחיה אומרת לגבי משכב לידה).

שלו וההקשבה שלו, היא צריכה לעמוד על שלה גם אם התגובה שלו לא אוהדת

אין אוכל חם והוא מתבאס..? לא נורא, יעבור לו. זה המצב. רצוי והגיוני ונצרך שיכין בעצמו גם עבורה אחרי לידה או שיקנה להם

הוא התרגל שהיא לא מכבדת את הגבולות שלה, אז למה שהוא כן? כל שינוי כזה מתחיל משינוי עמדה פנימית בלבד. אם היא תחכה לו לא ישתנה כלום והכעס ימשיך להצטבר 

אבל לא חושבת שזה לא צריך להגיע עם פתיחות.

לא לעשות וזהו זה גם לא נעים כלפי הצד השני

כולנו בני אדם, וחשובה לנו התקשורת.

אם הוא לא פתוח להקשיב לה אז באמת שלא תעשה וזהו

אבל בא נגיד שזה לא המצב האופטימלי

אפשר להגיע לאותה מטרה עם פתיחות, כנות, התעניינות

הוא ישמע שכואב לה 

שהיא עייפה

שהיא מרגישה שזאת לא הדרך בשבילה להתאושש

לא מתנהלת בתנאים אופטימליים

לכל זוג יש את הדברים שהם פחות מסכימים עליהם

יש דברים שלא צריך לחכות שהשני יסכים

אלא פשוט לבצע

הביצוע יותר מדי חשוב כדי לחכות איתו עד שהשני יתקשר נכון

גבולות לצרכים בסיסיים לא צריכים להיות תלויים בבן הזוג

הצרכים הבסיסיים צריכים להתקיים בכל מצב

וזו צריכה להיות נקודת המוצא

בין אם בן הזוג מבין ומתקשר את זה ובין אם לא

אחרי שזה מתקיים אפשר לשוחח בנחת ולדון בזה 

זה לא נעים

במקרה כזה, כשתקשורת בסיסית לא מספיקה, אין לי שום בעיה עם מהלכים חד צדדיים שישנו את המציאות. מן הסתם תהיה גם תקשורת כי הבעל "ידרוש הבהרות" כנראה, אבל יש הבדל בין לדבר על זה לפני כשהבעל לא מבין, שזה קצת כמעט כמו לבקש רשות לעומת לקבוע עובדה בדיעבד.

אם לא אומרים לגבר מה זה משכב לידה?

לא צריך להכיר מונחים, כל תינוק יודע שעם אשה אחרי לידה נוהגים בעדינות ורגישות, שהיא צריכה לנוח ופה נשמע שכאילו כלום לא קרה, היא בעבדות! איפה הרגישות האנושית? וזה עוד בעלה…

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

שכעס כזה הוא טוב

הוא נקודת מפנה בהבנה שהמצב לא טוב וצריך שינוי

שינוי אמיתי מגיע מבפנים ולא מאנשים סביב

אם את רוצה לעשות אחרת

זה לא קשור ישירות אליו

הוא יכול להאמין בדרך חיים אחת ואת באחרת

את יכולה להשלים עכשיו את המנוחה שלא היתה לך

להוריד הילוך

לעשות הרבה פחות

תמיכה נפשית היא קודם כל תמיכה עצמית

לעשות מה שמתאים

לענות על הצרכים הבסיסיים

להקשיב לגוף ולנפש

תמיכה נפשית שבאה בתמורה לדריסת הצרכים הבסיסיים

לא שווה את הנזק

אם תצליחי ללמוד מהמקרה הזה ותעשי שינוי מהותי בחיים

גם הכעס יכול להעלם

כי למידה מטעות יכולה לרפא את הנפש

(בעלי ואני מאמינים בהרבה דברים מאד שונים

אם הייתי עושה כפי אמונתו הייתי אומללה

אז אני הולכת בדרך שלי ומלמדת אותו להכיר אותה

זה לא תמיד פשוט

אבל זו הדרך היחידה לחיות חיים טובים)

לעשות דברים ולהתאמץ עד שישה שבועו. מהלידה. תפני אותו למאמרים שמדברים על זה.

בביח אחד שהייתי בו שקלו לעשות שיחה לבעלים כחלק משחרור מהבי"ח על משכב לידה וכל הכרוך בכך כדי שיתנו תמיכה, מקווה שעשו את זה.

תפמפמי לו כל הזמן ואל תסכימי בשום אופן לקום ולשטוף שום דבר, לא רצפה ולא כלים.

אם הוא רוצה להתאושש ככה- שיעשה ככה. הוא לא אישה ואין לו רחם...

להפנות אותו לדברי הגמרא על הגוף של האשה אחרי לידה שהוא התפרק כולו בלידה ולוקח לו שנתיים לחזור לעצמו.

הוא כנראה ממש אבל ממש לא מבין מימינו ומשמאלו בנושא הזה. דחוף להעלות למודעות לפני שיהיה מאוחר. יש דברים שאחכ באמת לא יחזרו לעצמם אם עכשיו את תתאמצי אחרי לידה. זה לא פשוט כמו שנראה.

הוא גם לא צריך להבין

הוא צריך להבין שהוא לא מבין ושזה בכלל לא משנה מה הוא מאמין או לא

על זה נאמר

No uterus, no opinion!

עכשיו את צריכה להחליט מה את מבינה ומה את מאמינה

ולהבהיר לו שיפסיק עם זה

(אני חושבת שבזוגיות צריך לדעת מתי להיות בענווה ומתי להיות נחרץ,

בעדינות אשאל אם הא תמיד כל כך נחרץ מה נכון? האם יש מקומות שהוא יודע גם להיות בענווה מולך?

ואת יודעת מתי להיות נחרצת?

אם לא- אז זו הזדמנות לשניכם)

טוב מאד שהעלית את זה כאן כדי שנגיד לך שזה לא סביר. אפילו מצד מידת נימוס בסיסית ואנושית. הכעס שלך הוא בצדק ולגמרי במקום וטוב שאת כועסת. מציעה שתחשבי עד כמה זה מקרה יחיד או דפוס חוזר ושתזמי שיחה איתו ותבהירי בלי לשאול אלא לומר שאת מאוכזבת מחוסר הרגישות ותתני לו להיות קצת בלחץ מזה שאת תוהה בינך לבינך על מה זה  מעיד אצלו ואיך הוא לא היה שם בשבילך אלא דרבן אותך בדעתך הקשה לעבוד יותר? ושעכשיו את יוצאת לחופשה כפיצוי- את הולכת לנוח יותר ושהוא יתמודד עם זה ויהיה יותר נוכח ועוזר, אםלא מתאים לו- שיביא עזרה חיצונית. והייתי גם מוסיפה שעכשיו את תהיי יותר קשובה לעצמך מעתה והלאה. 

אז למרות שאני מסכימה עם הנאמר בתגובות, רובו לא רלוונטיות כרגע.

ובכל אופן, זה מעלה בך כעס, אני חושבת שכדי לפנות אל הכעס הזה חשוב מאוד לפתוח את הנושא לדיבור.

קודם כל, טוב שאת מודעת לזה ומרגישה את הכעס, 'תבשלי' את זה בתוכך, תרגישי מה שתרגישי, תגידי לעצמך מה היה לך נכון ומה לא,

ואח"כ, ממקום בטוח בעצמך אבל בלי להוכיח ולבקר אותו, תספרי לו מה את מרגישה ומה את חושבת כלפי מה שהיה. אני חושבת שזה ישחרר לך, ואני מקווה שהוא יבין יתנצל ויכיל, וזה יתן לכם הרגשה טובה של תקשורת וחיבור. ואולי זה יתן לך תובנה גם לגבי הקשרים אחרים שאת לא אמורה בהכרח לפעול לפי מה שהוא חושב לנכון, ואולי האמת היא אצלך והיא שונה הפעם.

שטיפת כלים בקטנה, סביסות- הגיוני
אבל שטיפה וקימה בשש וחצי בבוקר?
לצאת עם הילדים לגינה?
לא בריא בכלל אחרי לידה
תסבירי לו שבעוד אחרי ניתוחים מסוימים או מחלות מסוימות העשייה מרפאת
אחרי לידה זה הפוך, העשיה המרובה וחוסר המנוחה פוגעת בך, ברצפת האגן, בגוף שלך, במצב רוח, באיכות הטיפול ברך הנולד, וגם עלול לפגוע בקשר הזוגגי שלכם (חוסר חשקף, חוסר כוח, כאבים בגלל מאמץ לאחר לידה).
תקחי אותו איתך לרופאת נשים, שתסביר לו מה זה "משכב לידה" זה לא סתם צמד מילים.
ותקשיבי לגוף שלך.

תקבעי עובדה. אל תשאלי

ואל תסתכלי מה התגובה

תעשי מה שיעשה לך טוב

הכי חשוב שלאמא יהיה טוב , אם לא טוב לאמא כל הבית סובל כשתביני את זה תתנהגי ככה

אם את בדיכאון אחרי לידה כמו שכתבת את חייבת תמיכה בחיים האמיתיים.

יש לך איזו דמות טובה שאת יכולה לשתף? אמא/ אחות/ חברה?

את יכולה גם לפנות לאחות בטיפת חלב או לרופאת משפחה ולקבל ליווי של עו"ס בקופה. זה יכול ממש לעזור.

אני חושדת מבין הדברים כפי שכתבו עוד כמה מעלי שזה לא מסתכם רק בעניין הטכני של החלמה מהלידה... האם הדעות שלך נשמעות? יש לך מקום להגיד מה את מרגישה? גם אם הוא לא מאמין במשכב לידה כפי שהתנסחת- למה זה כ"כ מחייב אותך ואת עובדת קשה מדי אחרי לידה? הוא יכול להאמין או לא במה הוא רוצה, אבל כשזה גורם לך לפעול בצורה שמזיקה לך זה כבר עובר גבול.

ממליצה ממש שתפני לאשת מקצוע להתייעץ, לקבל עזרה ולצמוח בעזרת השם.

שולחת לך הרבה כוח וחיבוק! מגיע לך הכי טוב בעולם❤️

והדברים שלך מאד נגעו לליבי וגם קראתי את כל התגובות.

ואני רוצה להגיד לך כמה דברים, אם את רוצה לשמוע כמובן

1. גם בעלי לא האמין במשכב לידה. דווקא כי היה לי היסטוריה של מצבי רוח ודכאונות והוא דאג לי- 

הוא חשש מאד מהרעיון של לשכב במיטה שישה שבועות. הוא הבין שאני רוצה לנוח אבל ממקום טוב ודואג רצה שאצא כל יום החוצה.

(דוקא את תפעול הבית הוא כן לקח על עצמו, אבל גם בשגרה נשמע שהוא עושה יותר מבעלך כי אני עושה פחות ממך)

יכול להיות שבעלך מאמין בזה ממקום טוב בעקרון, את לא חייבת לחשוד בו ברוע ובמניפולטיביות..

אבל

2. עכשיו כבר עבר זמן כמו שאמרת. והנפש שלך לא מתאוששת וסוחבת כעס. כעס זה שלב ראשון וחשוב.

מתחת כלל כעס מסתתרת פגיעה. הרבה פעמים זה הרגשה שלא ראו אותי, לפעמים זה כעס על עצמי. איך פגעתי בעצמי ככה. איך שיתפתי פעולה עם משהו שידעתי שהוא לא טוב לי

למה לא היה לי בטחון לעמוד על שלי.

לזה רק את יודעת לענות. לשאול בכנות, בזמן של שקט, איפה זה פגע בך. ומשם לחשוב איך מתקדמים.

3. רק את יודעת מה המצב בבית. פורום הוא מקום נהדר אבל לפעמים לוקחים את כל הסיפורים על כל הבעלים ומצפים מבן הזוג שלנו להיות איזו דמות שלא קיימת.

אחרי לידה יש הכל. יש בעלים שמתפקדים כמו עקרות בית, יש כאלה שעובדים קשה ולא יכולים- אבל תומכים נפשית. יש נשים שנעזרות בתשלום או בהתנדבויות.

ויש גם כאלה שעובדות יותר ממה שהן רוצות. זה לא אומר שהן 'חיות באלימות'.

ברור שאם מאז ומעולם יש ארוחה מבושלת בבית- בעלך מתאכזב אם אין. זה אנושי.

אצלי למשל יש לפעמים כן ולעפמים לא, וברור שאחרי לידה זה כמעט תמיד לא (לפעמים אני מוציאה משהו מהמקפיא או מינה בזריזות משהו קליל וזה נחמד לי, 

כי בעלי לא מבשל ונמאס כבר אוכל קנוי)

4. מה שכן קצת מטריד הוא התיאור שלך, שאת עושה את זה כדי להמנע מעימות.

כלומר- את לא מסכימה איתו אבל לא טרחת להגיד את זה יותר מדי.

אם ככה- אין סיבה אמיתית שדעתו תשתנה? מה אמור לגרום לו לחשוב שמשהו לא נכון בתזה שלו?

אם את עושה ואומרת לעצמך וואי זה טוב לי אפילו שזה מעייף אותי- זה ענין אחד 

(כי באמת לפעמים יש אדרנלין כזה אחרי הלידה, זה עדיין לא בריא לתפקד אבל למי שמרגישה טוב זה אתגר לנוח בכזה מצב)

אבל אם את קמה ואומרת לעצמך הלוואי שד' יפקח את עיניו, אבל לי אין אחרי לידה כוחות נפש להתעמת עם תפיסותה עולם שלו-

פה הייתי באמת שואלת, בניקוי כל רעשי הרקע

האם אני יכולה להביע את עצמי בבית?

ואם לא, קחי חיבוק ושק של אומץ, ותפני לעוסית בקופה או אפילו לאחות טיפת חלב.

כי הזכות הזו של להביע עמדה בבית שלך- היא בסיסית. מותר לו להביע עמדה מנוגדת, אבל לך צריך להיות המרחב הבטוח לעשות את זה.

בהצלחה רבה1!!

ממש רואים כמה שאי אפשר לדעת מפוסט אחד בלבד מה כל התמונה

מה מניע אותו להתנהג כך

וליולדת לשתף פעולה עם זה

היה קצת ילד, לא הבין מספיק את האירוע.

לקחתי אותו לשיחה אישית עם חמותו, ואחרכך עם אמא שלו (לא בבוטות, פשוט איפשרתי להם להשאר לבד)

וכשלא הכל היה ברור העלתי שלה על חשיבות משכב לידה כשאחותו הגדולה והמנוסה ישבה איתנו.

לקראת הלידה השנייה חששתי מהעניין אבל מסתבר שהוא הבין היטב את האירוע. (אצלנו ב''ה התהפך 180 מעלות ממש.. אבל גם מצב שהוא קצת טוב יותר זה הרבה) 

קודם כל יש הבדל מהותי בין ההתנהלות שנכונה לגבר לבין זו שנכונה לאישה, וחשוב מאד להכיר בזה.

בטח אישה אחרי לידה.

וגם התןוך זה כל אדם יש לו בחירה ומה שנכון עבורו, וחשוב שתהיי את קשובה לעצמך להבין מה נכון לך ומה לא, מה טוב לך ומה לא, ולתת מקול ומשקל לעצמך, מול עצמך קודם ומתוך כך גם בחיים ואיתו. 

נשמע שכדאי לשוחח על זה בכנות, על הפציעה של הנפש, על הכעס הכאב והמקעים שאת נושאת, פיזית ונפשית, על החוויה הפנימית שלך שאולי לא דואגים לך או לא רואים אותך ואת הצרכים שלך, או מה שלא הרגשת.

את בטיפול סביב הדכאון? אולי שווה לעבד את זה שם ואז לשוחח על זה בזוגיות. 

אם לא, נשמע שכדאי לקבל עזרה כי יש כאן דפוס של ריצוי ומחיקה עצמית, שהוא לא בריא לא לך, לא לזוגיות וגם לא עבורו.

שולחת חיבוק, זה נשמע כואב ממש. 

ושבוע הראשון לפחות- הילדים אחרו

לא היה אוכל בזמן אם היה

לא ניקיתי את הבית שיחכה לזמן פנוי ושאחלים

שיצפו עד מחר- ציפיות יש בכרית

הזמנתי אוכל מגמח לשבת, הכנתי ג'אנק

הגעתי למסקנה- שאני צריכה לדאוג לעצמי

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...