והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

יכול להיות שהגישה שלו לחיים קשוחה  והוא דוגל במאמץ

נשמע מהפותחת שגם היא כזאת בדרך כלל

זה מהמם

בשום מקום הפותחת לא כתבה שהוא הכריח אותה לעשות משהו

אלא שהציפיה שלו, וחוסר ההבנה שלו, גרמו לו לדחוף אותה להחלמה בצורה כזאת, שהיא כמובן לא נכונה בכלל

לא קראתי פה שום ויכוח שלה או טענה, או אפילו אמירה חד משמעית או ברורה שהיא לא יכולה והיא צריכה לנוח.

אפילו אישה שסיימה עם המשכב לידה לא באמת זוכרת את רמת העייפות והחולשה. אני לפחות. אני זוכרת את זה בראש כמובן אבל כשזה מגיע שוב אחרי לידה זה תמיד מהמם ומפתיע רמת החוסר מסוגלות של הגוף. ועובדה שגם אישה אחרי לידה יכולה לעשות את השטויות האופייניות של לצאת לקניות לברית ודברים כאלה, כי פתאום מרגישה התגברות של כוח אבל זה לא מחזיק מעמד ליותר מחצי שעה...

ברור שאי אפשר לצפות מגבר שיבין לבד מה זה, אם הנטיה שלו היא כמו שהפותחת תיארה, ובלי שמסבירים לו באופן חד משמעי ובבירור

משמע הוא יודע, אמרו לו, ובוחר אחרת.

ולי זה מרגיש כך. 

היא גם כותבת שהיא מעדיפה להבליג ולעשות במקום להתווכח

זה אומר שהוא לא פתוח להקשיב לה, לראות מה טוב לה (בלי קשר למה שההנחיה אומרת לגבי משכב לידה).

שלו וההקשבה שלו, היא צריכה לעמוד על שלה גם אם התגובה שלו לא אוהדת

אין אוכל חם והוא מתבאס..? לא נורא, יעבור לו. זה המצב. רצוי והגיוני ונצרך שיכין בעצמו גם עבורה אחרי לידה או שיקנה להם

הוא התרגל שהיא לא מכבדת את הגבולות שלה, אז למה שהוא כן? כל שינוי כזה מתחיל משינוי עמדה פנימית בלבד. אם היא תחכה לו לא ישתנה כלום והכעס ימשיך להצטבר 

אבל לא חושבת שזה לא צריך להגיע עם פתיחות.

לא לעשות וזהו זה גם לא נעים כלפי הצד השני

כולנו בני אדם, וחשובה לנו התקשורת.

אם הוא לא פתוח להקשיב לה אז באמת שלא תעשה וזהו

אבל בא נגיד שזה לא המצב האופטימלי

אפשר להגיע לאותה מטרה עם פתיחות, כנות, התעניינות

הוא ישמע שכואב לה 

שהיא עייפה

שהיא מרגישה שזאת לא הדרך בשבילה להתאושש

לא מתנהלת בתנאים אופטימליים

לכל זוג יש את הדברים שהם פחות מסכימים עליהם

יש דברים שלא צריך לחכות שהשני יסכים

אלא פשוט לבצע

הביצוע יותר מדי חשוב כדי לחכות איתו עד שהשני יתקשר נכון

גבולות לצרכים בסיסיים לא צריכים להיות תלויים בבן הזוג

הצרכים הבסיסיים צריכים להתקיים בכל מצב

וזו צריכה להיות נקודת המוצא

בין אם בן הזוג מבין ומתקשר את זה ובין אם לא

אחרי שזה מתקיים אפשר לשוחח בנחת ולדון בזה 

זה לא נעים

במקרה כזה, כשתקשורת בסיסית לא מספיקה, אין לי שום בעיה עם מהלכים חד צדדיים שישנו את המציאות. מן הסתם תהיה גם תקשורת כי הבעל "ידרוש הבהרות" כנראה, אבל יש הבדל בין לדבר על זה לפני כשהבעל לא מבין, שזה קצת כמעט כמו לבקש רשות לעומת לקבוע עובדה בדיעבד.

אם לא אומרים לגבר מה זה משכב לידה?

לא צריך להכיר מונחים, כל תינוק יודע שעם אשה אחרי לידה נוהגים בעדינות ורגישות, שהיא צריכה לנוח ופה נשמע שכאילו כלום לא קרה, היא בעבדות! איפה הרגישות האנושית? וזה עוד בעלה…

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

שכעס כזה הוא טוב

הוא נקודת מפנה בהבנה שהמצב לא טוב וצריך שינוי

שינוי אמיתי מגיע מבפנים ולא מאנשים סביב

אם את רוצה לעשות אחרת

זה לא קשור ישירות אליו

הוא יכול להאמין בדרך חיים אחת ואת באחרת

את יכולה להשלים עכשיו את המנוחה שלא היתה לך

להוריד הילוך

לעשות הרבה פחות

תמיכה נפשית היא קודם כל תמיכה עצמית

לעשות מה שמתאים

לענות על הצרכים הבסיסיים

להקשיב לגוף ולנפש

תמיכה נפשית שבאה בתמורה לדריסת הצרכים הבסיסיים

לא שווה את הנזק

אם תצליחי ללמוד מהמקרה הזה ותעשי שינוי מהותי בחיים

גם הכעס יכול להעלם

כי למידה מטעות יכולה לרפא את הנפש

(בעלי ואני מאמינים בהרבה דברים מאד שונים

אם הייתי עושה כפי אמונתו הייתי אומללה

אז אני הולכת בדרך שלי ומלמדת אותו להכיר אותה

זה לא תמיד פשוט

אבל זו הדרך היחידה לחיות חיים טובים)

לעשות דברים ולהתאמץ עד שישה שבועו. מהלידה. תפני אותו למאמרים שמדברים על זה.

בביח אחד שהייתי בו שקלו לעשות שיחה לבעלים כחלק משחרור מהבי"ח על משכב לידה וכל הכרוך בכך כדי שיתנו תמיכה, מקווה שעשו את זה.

תפמפמי לו כל הזמן ואל תסכימי בשום אופן לקום ולשטוף שום דבר, לא רצפה ולא כלים.

אם הוא רוצה להתאושש ככה- שיעשה ככה. הוא לא אישה ואין לו רחם...

להפנות אותו לדברי הגמרא על הגוף של האשה אחרי לידה שהוא התפרק כולו בלידה ולוקח לו שנתיים לחזור לעצמו.

הוא כנראה ממש אבל ממש לא מבין מימינו ומשמאלו בנושא הזה. דחוף להעלות למודעות לפני שיהיה מאוחר. יש דברים שאחכ באמת לא יחזרו לעצמם אם עכשיו את תתאמצי אחרי לידה. זה לא פשוט כמו שנראה.

הוא גם לא צריך להבין

הוא צריך להבין שהוא לא מבין ושזה בכלל לא משנה מה הוא מאמין או לא

על זה נאמר

No uterus, no opinion!

עכשיו את צריכה להחליט מה את מבינה ומה את מאמינה

ולהבהיר לו שיפסיק עם זה

(אני חושבת שבזוגיות צריך לדעת מתי להיות בענווה ומתי להיות נחרץ,

בעדינות אשאל אם הא תמיד כל כך נחרץ מה נכון? האם יש מקומות שהוא יודע גם להיות בענווה מולך?

ואת יודעת מתי להיות נחרצת?

אם לא- אז זו הזדמנות לשניכם)

טוב מאד שהעלית את זה כאן כדי שנגיד לך שזה לא סביר. אפילו מצד מידת נימוס בסיסית ואנושית. הכעס שלך הוא בצדק ולגמרי במקום וטוב שאת כועסת. מציעה שתחשבי עד כמה זה מקרה יחיד או דפוס חוזר ושתזמי שיחה איתו ותבהירי בלי לשאול אלא לומר שאת מאוכזבת מחוסר הרגישות ותתני לו להיות קצת בלחץ מזה שאת תוהה בינך לבינך על מה זה  מעיד אצלו ואיך הוא לא היה שם בשבילך אלא דרבן אותך בדעתך הקשה לעבוד יותר? ושעכשיו את יוצאת לחופשה כפיצוי- את הולכת לנוח יותר ושהוא יתמודד עם זה ויהיה יותר נוכח ועוזר, אםלא מתאים לו- שיביא עזרה חיצונית. והייתי גם מוסיפה שעכשיו את תהיי יותר קשובה לעצמך מעתה והלאה. 

אז למרות שאני מסכימה עם הנאמר בתגובות, רובו לא רלוונטיות כרגע.

ובכל אופן, זה מעלה בך כעס, אני חושבת שכדי לפנות אל הכעס הזה חשוב מאוד לפתוח את הנושא לדיבור.

קודם כל, טוב שאת מודעת לזה ומרגישה את הכעס, 'תבשלי' את זה בתוכך, תרגישי מה שתרגישי, תגידי לעצמך מה היה לך נכון ומה לא,

ואח"כ, ממקום בטוח בעצמך אבל בלי להוכיח ולבקר אותו, תספרי לו מה את מרגישה ומה את חושבת כלפי מה שהיה. אני חושבת שזה ישחרר לך, ואני מקווה שהוא יבין יתנצל ויכיל, וזה יתן לכם הרגשה טובה של תקשורת וחיבור. ואולי זה יתן לך תובנה גם לגבי הקשרים אחרים שאת לא אמורה בהכרח לפעול לפי מה שהוא חושב לנכון, ואולי האמת היא אצלך והיא שונה הפעם.

שטיפת כלים בקטנה, סביסות- הגיוני
אבל שטיפה וקימה בשש וחצי בבוקר?
לצאת עם הילדים לגינה?
לא בריא בכלל אחרי לידה
תסבירי לו שבעוד אחרי ניתוחים מסוימים או מחלות מסוימות העשייה מרפאת
אחרי לידה זה הפוך, העשיה המרובה וחוסר המנוחה פוגעת בך, ברצפת האגן, בגוף שלך, במצב רוח, באיכות הטיפול ברך הנולד, וגם עלול לפגוע בקשר הזוגגי שלכם (חוסר חשקף, חוסר כוח, כאבים בגלל מאמץ לאחר לידה).
תקחי אותו איתך לרופאת נשים, שתסביר לו מה זה "משכב לידה" זה לא סתם צמד מילים.
ותקשיבי לגוף שלך.

תקבעי עובדה. אל תשאלי

ואל תסתכלי מה התגובה

תעשי מה שיעשה לך טוב

הכי חשוב שלאמא יהיה טוב , אם לא טוב לאמא כל הבית סובל כשתביני את זה תתנהגי ככה

אם את בדיכאון אחרי לידה כמו שכתבת את חייבת תמיכה בחיים האמיתיים.

יש לך איזו דמות טובה שאת יכולה לשתף? אמא/ אחות/ חברה?

את יכולה גם לפנות לאחות בטיפת חלב או לרופאת משפחה ולקבל ליווי של עו"ס בקופה. זה יכול ממש לעזור.

אני חושדת מבין הדברים כפי שכתבו עוד כמה מעלי שזה לא מסתכם רק בעניין הטכני של החלמה מהלידה... האם הדעות שלך נשמעות? יש לך מקום להגיד מה את מרגישה? גם אם הוא לא מאמין במשכב לידה כפי שהתנסחת- למה זה כ"כ מחייב אותך ואת עובדת קשה מדי אחרי לידה? הוא יכול להאמין או לא במה הוא רוצה, אבל כשזה גורם לך לפעול בצורה שמזיקה לך זה כבר עובר גבול.

ממליצה ממש שתפני לאשת מקצוע להתייעץ, לקבל עזרה ולצמוח בעזרת השם.

שולחת לך הרבה כוח וחיבוק! מגיע לך הכי טוב בעולם❤️

והדברים שלך מאד נגעו לליבי וגם קראתי את כל התגובות.

ואני רוצה להגיד לך כמה דברים, אם את רוצה לשמוע כמובן

1. גם בעלי לא האמין במשכב לידה. דווקא כי היה לי היסטוריה של מצבי רוח ודכאונות והוא דאג לי- 

הוא חשש מאד מהרעיון של לשכב במיטה שישה שבועות. הוא הבין שאני רוצה לנוח אבל ממקום טוב ודואג רצה שאצא כל יום החוצה.

(דוקא את תפעול הבית הוא כן לקח על עצמו, אבל גם בשגרה נשמע שהוא עושה יותר מבעלך כי אני עושה פחות ממך)

יכול להיות שבעלך מאמין בזה ממקום טוב בעקרון, את לא חייבת לחשוד בו ברוע ובמניפולטיביות..

אבל

2. עכשיו כבר עבר זמן כמו שאמרת. והנפש שלך לא מתאוששת וסוחבת כעס. כעס זה שלב ראשון וחשוב.

מתחת כלל כעס מסתתרת פגיעה. הרבה פעמים זה הרגשה שלא ראו אותי, לפעמים זה כעס על עצמי. איך פגעתי בעצמי ככה. איך שיתפתי פעולה עם משהו שידעתי שהוא לא טוב לי

למה לא היה לי בטחון לעמוד על שלי.

לזה רק את יודעת לענות. לשאול בכנות, בזמן של שקט, איפה זה פגע בך. ומשם לחשוב איך מתקדמים.

3. רק את יודעת מה המצב בבית. פורום הוא מקום נהדר אבל לפעמים לוקחים את כל הסיפורים על כל הבעלים ומצפים מבן הזוג שלנו להיות איזו דמות שלא קיימת.

אחרי לידה יש הכל. יש בעלים שמתפקדים כמו עקרות בית, יש כאלה שעובדים קשה ולא יכולים- אבל תומכים נפשית. יש נשים שנעזרות בתשלום או בהתנדבויות.

ויש גם כאלה שעובדות יותר ממה שהן רוצות. זה לא אומר שהן 'חיות באלימות'.

ברור שאם מאז ומעולם יש ארוחה מבושלת בבית- בעלך מתאכזב אם אין. זה אנושי.

אצלי למשל יש לפעמים כן ולעפמים לא, וברור שאחרי לידה זה כמעט תמיד לא (לפעמים אני מוציאה משהו מהמקפיא או מינה בזריזות משהו קליל וזה נחמד לי, 

כי בעלי לא מבשל ונמאס כבר אוכל קנוי)

4. מה שכן קצת מטריד הוא התיאור שלך, שאת עושה את זה כדי להמנע מעימות.

כלומר- את לא מסכימה איתו אבל לא טרחת להגיד את זה יותר מדי.

אם ככה- אין סיבה אמיתית שדעתו תשתנה? מה אמור לגרום לו לחשוב שמשהו לא נכון בתזה שלו?

אם את עושה ואומרת לעצמך וואי זה טוב לי אפילו שזה מעייף אותי- זה ענין אחד 

(כי באמת לפעמים יש אדרנלין כזה אחרי הלידה, זה עדיין לא בריא לתפקד אבל למי שמרגישה טוב זה אתגר לנוח בכזה מצב)

אבל אם את קמה ואומרת לעצמך הלוואי שד' יפקח את עיניו, אבל לי אין אחרי לידה כוחות נפש להתעמת עם תפיסותה עולם שלו-

פה הייתי באמת שואלת, בניקוי כל רעשי הרקע

האם אני יכולה להביע את עצמי בבית?

ואם לא, קחי חיבוק ושק של אומץ, ותפני לעוסית בקופה או אפילו לאחות טיפת חלב.

כי הזכות הזו של להביע עמדה בבית שלך- היא בסיסית. מותר לו להביע עמדה מנוגדת, אבל לך צריך להיות המרחב הבטוח לעשות את זה.

בהצלחה רבה1!!

ממש רואים כמה שאי אפשר לדעת מפוסט אחד בלבד מה כל התמונה

מה מניע אותו להתנהג כך

וליולדת לשתף פעולה עם זה

היה קצת ילד, לא הבין מספיק את האירוע.

לקחתי אותו לשיחה אישית עם חמותו, ואחרכך עם אמא שלו (לא בבוטות, פשוט איפשרתי להם להשאר לבד)

וכשלא הכל היה ברור העלתי שלה על חשיבות משכב לידה כשאחותו הגדולה והמנוסה ישבה איתנו.

לקראת הלידה השנייה חששתי מהעניין אבל מסתבר שהוא הבין היטב את האירוע. (אצלנו ב''ה התהפך 180 מעלות ממש.. אבל גם מצב שהוא קצת טוב יותר זה הרבה) 

קודם כל יש הבדל מהותי בין ההתנהלות שנכונה לגבר לבין זו שנכונה לאישה, וחשוב מאד להכיר בזה.

בטח אישה אחרי לידה.

וגם התןוך זה כל אדם יש לו בחירה ומה שנכון עבורו, וחשוב שתהיי את קשובה לעצמך להבין מה נכון לך ומה לא, מה טוב לך ומה לא, ולתת מקול ומשקל לעצמך, מול עצמך קודם ומתוך כך גם בחיים ואיתו. 

נשמע שכדאי לשוחח על זה בכנות, על הפציעה של הנפש, על הכעס הכאב והמקעים שאת נושאת, פיזית ונפשית, על החוויה הפנימית שלך שאולי לא דואגים לך או לא רואים אותך ואת הצרכים שלך, או מה שלא הרגשת.

את בטיפול סביב הדכאון? אולי שווה לעבד את זה שם ואז לשוחח על זה בזוגיות. 

אם לא, נשמע שכדאי לקבל עזרה כי יש כאן דפוס של ריצוי ומחיקה עצמית, שהוא לא בריא לא לך, לא לזוגיות וגם לא עבורו.

שולחת חיבוק, זה נשמע כואב ממש. 

ושבוע הראשון לפחות- הילדים אחרו

לא היה אוכל בזמן אם היה

לא ניקיתי את הבית שיחכה לזמן פנוי ושאחלים

שיצפו עד מחר- ציפיות יש בכרית

הזמנתי אוכל מגמח לשבת, הכנתי ג'אנק

הגעתי למסקנה- שאני צריכה לדאוג לעצמי

לה אתר?

אני חייבת חצאיות הריון ואין לי זמן לנסוע למלחה

אולי את יכולה לשלוח קישור?

סליחה על הנצלו"ש🙈

ואם את יודעת לומר אם המידות הן כמו המידות הרגילות שלי? לא רואה שאספיק להגיע לשם

בעיקר אהבתי את ההרגשה האסופה..

לא זוכרת את המראה

לגבי מידות - ההנחיה שלה זה לקחת את המידה הרגילה

בכל מקרה המיטה מבד מאוד נעים ונמתח 

הלוואי והיה לי רעיון

מי מלח

בצל לבן פרוס בצלחת בחדר בלילה

לאף

אינהלציות של מי מלח

ובעיקר לדאוג שלא יהיה לו קר

הדבר היחיד שעזר לנו באמת זה שהיה שבוע מזג אוויר נעים חחח

אני אוהבת הומור שחור במידה. אבל לא אהבתי....

פותחת, מתנצלת על הייבוש.

זאת םשוט המציאות

ויש אשכרה נשים שזאת הלידה הראשונה שלהן וככה הן חוות את זה בדיוק

את החוסר אונים

את החוסר בעזרה

ואת ההרגשה שנגמרו לך החיים

שיושבת עם תינוק בן 3 חודשים בגינה ואז ניגשת אליה איזו אישה קצת מבוגרת ודוחפת את האף- קצת קר למה הוא בלי גרביים?

ואז היא מתחילה לענות לה קצת בציניות קצת לפרוק את כל הבעיות שלה והאישה השניה כבר רוצה לברוח 😅

גדול.

אהבתי 

האמת? נראתה ונשמעה בול כמוני ואפילו לא הייתי בדיכאון

לא נעימות לאוזן שנאמרות בסרטון (כמו למשל שנאמר בטיבעיות "כנעט הרגתי את הילד" ועל זו הדרך, נאמר שלוש פעמיים.
לי זה צרם!!!

מה לעשות אם באמת אין להורה שיקול דעת. פעם יצאתי עם ילדים בסוף אביב , היה חם לכל הדעות וראיתי אישה לבושה גופיה ותינוק שלה בחליפת פוטר , כובע חם ושמיכה .

שתקתי כמובן אבל ברור שילד שלה סבל.

מה עוד ? אם אני יוצאת עם תינוק בקיץ , אני חייבת לכסות אותו כמה שיותר עם בגדים דקים ולא לשכוח קרם הגנה אחרת הם נשרפים מהר מאוד.

פעם גם פגשתי אישה בחורף ירושלמי , היא עם מעיל , תינוק בלי גרביים.

אני לא מעירה אף פעם אבל ברור שאלו לא היו מצבים של סתם שכחה בגד כי היה חם כשיצאה או לבוש טיפה יותר חם כי יצאו מוקדם בבוקר והיה קר עדיין.

וזה ממש יפה

אבל אני חושבת שלהעחר להורה זה כבר גבול (עבורי לפחות)

אמא רוצה הכי טוב לילד שלה. ואחרים לא תמיד מודעים לשיקולים

הבת שלי ב"ה היתה תפוחה ברמות (מעל כל האחוזונים)

והיתה לי חברה שהתינוקות שלה מאוד רזים שכל הזמן דאגה שאלביש יותר את הבת שלי. ברור לי שזה נעשה ממקום טוב! אבל לצורך העניין, היא לא הכירה את הבת שלי ואת הצורך השונה שהיה לה לחום/ קור.

וחוץ מזה,

האם ההערה שלי תועיל או תזיק?

מצוות התוכחה היא חשובה מאוד, אבל בתנאי שהיא נשמעת. אם אני יודעת מראש שהיא לא תשמע אז מצווה לשתוק ולא להוריד לאמא את הבטחון העצמי

התינוק הוא של האמא הזאת והיא תטפל בו ותלביש אותו כמיטב הבנתה/ יכולתה.

גם אם חלילה התינוק יצא בלי גרביים וקצת קריר.

נו אז מה?

אז קצת קר לו, ופעם הבאה אמא שלו תדע להביא לו גרביים.

ואם מעירים לה ומקטינים לה את הביטחון העצמי לרצפה זה הרבה יותר גרוע.

אבל אמא לא אמורה לאבד בטחון עצמי מכל אמירה.

וגם בטחון עצמי מופרז זה לא טוב.לפעמים עדיף ללמוד מניסיון של אנשים אחרים ולא לצבור אותו בעצמנו

בדרך כלל אם אישה זרה תעיר לי

אני לא אקבל ממנה

מי היא? לא מכירה אותה למה שאקשיב לה?

וכן לקחתי ללב כל הערה ואמירה.

והייתי בטוחה שזה סוף העולם אם טעיתי.

(ולא בטוח שטעיתי, פשוט זאת שהעירה לי נתנה לי את ההרגשה הזאת).

ובהחלט רציתי ללמוד מניסיון של אחרים, אבל זו החלטה שלי ממי ללמוד ואיך ללמוד.

ובסוף, הלמידה הכי טובה היא פשוט הניסיון שאנחנו רוכשים בדרך.

לקחתי באמת כמה שעות בבוקר ושעתיים אחהצ.

שמחה לומר שזה מתחיל להיות חלק מהשיגרה והרבה יותר קל לשים בצד. עוד לא מספיק, אבל זה התחיל מכאן🙌

לא זוכרת בעל פה את השמות, אבל חושבת לעצמי שזה לעילוי נשמת הבנות הרשומות. אולי האמת כדאי שאעתיק את השמות לדף

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

@לפניו ברננה! 

@שמש בשמיים 

@מצפה88 

@חשבתי שאני חזקה 

@מכחול 

@התלבטות טובה 

@בוקר אור 

@בארץ אהבתי 

@ואילו פינו 

@מישי 22 

@התייעצות הריון 

@השם שלי 

@שומשומונית 

@כבת שבעים 

@תודה לה'' 

@עוד מעט פסח 

@חולמת להצליח 

@פצלשהריון 

@אוהבת את השבת 

@אמ פי 5 

@שמ"פ 

@רקאני 

@שירה_11 

@תוהה לעצמי 

@שושנושי 
 

מצטרפת ב''ה מעכשיו עד עשר.

ובשעות הצהריים- 2-4.

הקטע שאני ובעלי הכי נקיים ונותנים דוגמא אישית בקטע הזה

זה מחרפן אותי

אז תגלי לי את הסוד.. 

לק"י

אבל זה נראה לי בא מהם.

הגדול בן 11.

האמת עד שלא ממש מזמן בעלי ואני היינו 'על זה',

ולכן היו מצחצחים כל ערב בצורה יסודית.

הזמן האחרון יותר שחררנו את זה לאחריותם, ולכן באמת אנחנו צריכים לעקוב, בת השמונה לרוב זוכרת מעצמה, בן העשר הרבה פעמים 'שוכח' אם אני לא מזכירה...

כל זה לגבי הערב, צחצוח של בוקר לצערי ממש לא מקפידים.

לשאלתך, אם הם לא רגילים להקפיד על זה, הדרך שאני מכירה להטמיע הרגל חדש היא דרך 'מבצע פרסים', פה ושם זה עובד וההרגל ממשיך גם אחרי שהמבצע נגמר, הרבה פעמים לא 🥴

אחכ הייתי מתזכרת להם כל פעם

עכשיו הם כבר יותר גדולים וכבר לא עוזר לתזכר.. בעיקר הגדולים בני 12-13

לא יודעת מה לעשות... יש להם מלא חורים..

שעד גיל 9 ההורה צריך לצחצח לילד

מעבר לזה בגיל גדול יותר אני מתזכרת שוב ושוב 

לק"י

בת 5.5 לפעמים מצחצחת.

כשהם קטנים אני לא מתעקשת איתם.

והם לא תמיד או בכלל מצחצחים גם בערב. תלוי מי.

כמו שעושים קוקו בבוקר כל יום, ככה מצחצחים שיניים כל יום

אם אין להם את זה בשגרה, אפשר לעשות מבצע משפחתי.

מי שמצחצח שם לעצמו נקודה, כשהמשפחה מגיעה ל100 נקודות קונים משחק קופסה משפחתי או יוצאים לטיול וכד'.

אם את רוצה להאריך את הזמן שהם מתרגלים אפשר לעשות יעדים כמו מד גובה.

50 נקודות יוצאים לפיקניק

100 נקודות קונים משחק

150 נקודות יוצאים לחדר בריחה

200 נקודות יוצאים לצימר (אם ממילא מתוכננת חופשה משפחתית בקיץ אפשר לקשור את זה ביחד)

לילדים שאין להם בעיות קשב וריכוז יותר קל לשמור על שגרת בוקר ושגרת ערב.

האם את מקפידה לצחצח לקטנים? זה נראה לי הכי גורם לזה להיות מובן מאליו גם עבור הגדולים ועוזר לתחזק את זה.

וגם ביקורת שנתית אצל רופא שיניים.

מזכיר לכולם שעדיף להקפיד ולא שיהיו חורים בשיניים

ויש להם קשיי קשב וריכוז וכמעט כל פעולה אני צריכה לתזכר להם

כמה שניסיתי  והנחיות וקורסים שעברתי כדי לגרום להם לבצע פעולות מעצמם זה לא עבד.. 😔

1. קונה מברשת ומשחה אטרקטיביים

2. מזכירה מדי יום בנעימות

3. מפתחת לילד מודעות להיגיינה ושמירה על בריאות השיניים

4. נותנת דוגמא אישית 

הכל עשיתי

האמת אני קוראת אתכם ומתייאשת

כנראה שאני צריכה לבחור את המלחמות שלי וזהו

אם לכם יש מודעות גבוהה

כנראה שבעתיד הם יפנימו את ההרגל ויחקו אתכם.

אפשר גם לנסות לתת להם להריח את הבל הפה בבוקר

או להרגיש את הלכלוך שמצטבר

הוא לא ממש מוכן להכניס את המברשת לפה

וגם שלב למתקדמים איך מלמדים לצחצח עם משחה? או שזה בגיל גדול יותר?

הילדה לא מוכנה שנכניס לה את המברשת לפה

לא עם המשחה בטעם תות ולא בלי כלום

ואני מתחילה לראות קצת צהוב בקצוות של השיניים

הבן שלי עוד מוצץ את המשחה.
ובלי קשר, לא כזה מצחצח זה נורא?

אני קניתי לפעוט שלי מברשות קטנות כאלה עם אחיזה נוחה יותר לנסות אם עוזר יותר

יש גם מברשת אצבע כזאת שמלבישים על האצבע אבל היא יותר לתינוקות אז לא קניתי

משתדלת לעודד להצחיק לקרוא לגדולים שימחאו לו כפיים

לפעמים עושה גם כשמתנגד

ולפעמים לא

אחרי המון זמן שהזנחתי כי ממש התנגד ועייפתי ממלחמות

אנו נותנת להם לצחצח בעצמם. אחרי קצת זמן אומרת שעכשיו אני ומעבירה מהר את המברשת על שן או שתיים, עד שנמאס להם. ככל שהם גדלים אני מצליחה לעשות צחצוח טוב יותר

משחה כיום זה מהשן הראשונה כי שינו משהו בפלואוריד במי השתיה. המשחות שכתוב עליהן 2-6 מתאימות מגיל חצי שנה

לי עזר בגיל הזה-

לתת לילד לצחצח לבובה ואז אני מצחצחת לו.

לעשות הצגות תוך כדי- וואי יש לך טרקטור בפה, צריך להוציא את הטרקטור!

ואני מצחצחת עם משחה של ילדים מהתחלה, הם אוהבים את הטעם.

יש משפחה קרובה שיכולה לעזור?
חברה שאפשר לשתף לה?
אנשים בד"כ מאוד אוהבים לעזור ליולדת...

ויש כאלה ששואלים אבל זה נראה כל כך מנימוס ולא מבאמת רצון לעזור בפועל. אז זה לא נותן לי פתח להגיב בחיוב כשגם ככה זה לא משהו קונקרטי אלא "אם תצטרכי משהו תגידי"

המשפחה לא הכי יכולה לעזור ואם כן אז זה טרחה גדולה בשבילם כי זה כמה שעות נסיעה אז בוחרת בקפידה את הבקשות

תודה על החיבוק. מרגישה שכל מה שאני צריכה זה להרגיש שלמישהו אכפת ממני

למישהי אם את צריכה משהו אני כאן

אני מתכוונת לזה בשיא הרצינות

ואומרת רק כשבאמת יש לי אפשרות לעזור

אולי יש לך מישהי שיכולה להעביר את המידע שילדת לנשים בשכונה?

שזה לא יצא שאת מבקשת עזרה

אלא שמישהי אחרת תפרסם "מזל טוב לפלונית שילדה בשעה טובה מי שרוצה לעזור לה זה המספר:05...."

תזכרי שהכי נורמלי להרגיש ככה… כולל הריבים עם האיש…

שקלתי בכל זאת לנסוע אבל זה לא יתאפשר

ולבד זה יהיה להם קשה מידי 

וחיבוק...את לא צריכה להרגיש לבד

וסערת רגשות אחרי לידה זה ממש נורמלי.

יקרה, אחד הדברים שהכי עוזרים להתייצב זה תמיכה והרגשה שאת עטופה.

תנסו רגע לעשות סטופ, תנסי לבקש מבעלך שיפנה אותך למנוחה נורמלית. ותקבלי את הצעות העזרה שמציעים לך..

למרות שכן כל מי ששואל איך אני אני משתפת שלא בטוב

@שמעונה תודה

כרגע אין לי מספיק אומץ לצערי

אולי נוכל אנחנו לעזור?

לפעמים הגדולה זה להתגבר על הבושה... למרות שזה קשה.. ויש נשים שבאמת רוצות לעזור.

מוזמנת ממש אלי, אני לא מכירה אותך, אולי נוכל לקשר למישהי ויקל עלייך מאוד!

מההיכרות שלי מכמה מקומות עם ועדת יולדות, ממממששש ישמחו לעזור במה שצריך, באמת ולא רק מתוך נימוס❤️

אני חושבת שיזהו, גם אם לא אתן אז הן.

אני כנראה צריכה לאזור יותר אומץ למרות שכרגע לא רואה את זה קורה 

עם תינוקת צורחת כי אי אפשר להניח אותה

והתנור כבר דלוק מלא זמן כי עשיתי בהפסקות.

אוף

הצורך להרגיש שאת לא לבד ורואים אותך.

החויה הזאת שאין מי שידאג לך כשאת זקוקה לעזרה.

מציעה לבקש מבעלך שיהיה המקום הזה עבורך כרגע. שיביא איתו אוכל קנוי/יבשל/תזמינו משהו מוכן. זה באמת קשוח כל כך להיות בחולשה ולהרגיש שאין מי שיתפוס❤️

התינוקת צורחת והגדולה בוכה ומתייפחת כנראה מתולעים בפעם המיליון

בעלי ממש פגע בי עכשיו אחרי שאני מתהלכת טרוטת עיניים פה אחרי יום מחריד שרק שחררתי אותו בו הכי הרבה מאז הלידה

אז אני שוכבת פגועה במיטה, הוציא לי את כל התיאבון שאגרתי בכוח

הדבר היחיד המזין שאכלתי היום היה לחם עם חביתה שהכרחתי את עצמי לבלוע בכוח בבוקר, אם מותר לקרוא ל13:00 בוקר

אין לי כוחות

והוא אשכרה יושב לאכול כאילו כלום לא קרה

התקופה הזאת באמת כל כך קשה ומטלטלת

את חייבת לנוח ולאכול!

כשרעבים ועייפים הכל נראה יותר גרוע

אני עושה כל כך הרבה

מרגישה שהשם כאילו מנסה להעניש אותי ועוד אחרי ההריון שבכלל לא רציתי

אני 24/7 עם הבייבי שלא מאפשר מנוחה כרגע בכלל 

ומרגישה שעם כמה שבעלי מנסה להיות עם הילדים פשוט לא אכפת לו ממני

מוציא לי את כל הרוח מהמפרשים 

ובכלל רציתי להגיב לך משהו אחר 

תגובה למה ששלחת 

אבל יוצא ממני רק קיטור ודמעות

מבטיחה לך שזה יעבור...

תני לעצמך זמן את רק שבועיים אחרי .

כל הגוף משתולל מהורמונים

הנפש סוערת עדיין מהחוויה

יקח זמן להתרגל לדינמיקה החדשה בבית .

כל אחד ידע למצוא את מקומו

מילת המפתח כאן היא סבלנות.

גם אני חודשיים אחרי לידת תאומים ,ב"ה חויה מאתגרת וגם הרגשתי בדיוק כמוך

ממליצה לך לקחת את עצמך עם או בלי הבייבי כל יום לסיבוב של 10 דק לפחות

להתלבש להתאפר קצת לראות שמש ואנשים .

אין חשק אני יודעת והכל נראה עכשיו מעונן

אבל זה עובר.מבטיחה.

בייביבלוז לכולם יש וכולם חוות את זה כל אחת ברמה אחרת.

כשבעלך חוזר מהעבודה תבקשי ממנו שעה שעתיים לעצמך ,תלכי לקנות לך איזה בגד או כל דבר שבא לך, לכי לעשות טיפול פדיקור/מניקור

כל דבר שיעשה לך טוב ויאיר לך את הנפש...ממש חשוב ו מאוד מאוד מטיב.

מאחלת לך החלמה מהירה

גידול קל ונעים בנחת

הרבה שעות שינה

וסבלנות......😘

לצערי אני לא במצב פיזי של לצאת

גם לא לחמש דקות

את שבועיים אחרי לידה!!

ברור שאין לך כוח

שיזמין לך אוכל

או יכין

וידאג שתוכלי לנוח ולאכול כמו שצריך

יש מישהו שיכול לעשות את זה?

ואם לא

אז בעצמך

לנער

לעשות סטופ

להכנס לנוח

להזמין לעצמך אוכל

לכתוב למישהי קרוב שאת זקוקה לעזרה

זה לא בושה

זה אמיתי וכנה ואני בטוחה שישמחו לעזור 

אבל אז פגע בי ויצא לי כל האוויר ולא מסוגלת לאכול

זה אכן לא מונע ממנו לשבת לאכול בלעדיי, להיפך נהנה מהשקט ממני.

העגלה לידו אבל אני יודעת שזה לא יעזור ועד שלא אשן תוך כדי הנקה לא יהיה פה שקט אמיתי

חירפן אותי שהוא "בבית" אז שלחתי אותו לעבודה בעצבים אחרי שראיתי שבמקום לעזור לי הוא מוצא לעצמו פתרונות אחרים

כמו לארגן את הבית למשל אבל זה לא חשוב בעיני כמו לעזור לי פיזית.

כששלחתי לעבודה אגב הוא רק התלונן שהוא לא אוהב את העבודה הזאת ורוצה לעזוב

לא הבין את הקונספט בכלל

כי האמת נשמע שהוא משתדל ומתאמץ אבל לא קולע לצרכים שלך

ואז שניכם מתוסכלים

את יכולה לשבת להסביר לו ממש עניינית במה העזרה שאת צריכה מתבטאת ומה בדיוק יעשה לך טוב?

יחזיר את האוכל שהכין לי למקרר וישב בעצמו לאכול בלי לבדוק מה איתי. כי עכשיו הוא רעב אז הוא יאכל

יש לו קיבעונות מחשבתיים וצורך לחנך אותי

והוא חייב שהכל יהיה בדרך שלו. למשל אם אני מבקשת שהוא ירים על הידיים או ישים בטרמפולינה כי זה דברים שבאמת יכולים לתת לה להרגע ולהשתתק קצת אז הוא יתעקש שצריך דווקא בעגלה

ואז יהיה כל הזמן בכי מוחלש

אז נכון הוא כאילו בא להתנצל ואמר שהוא מבין על מה אני כועסת (פגועה במילים שלי זה כועסת במילים שלו) אבל התחושה היא שזה רק כי הודעתי לו שהוא לא ישן איתי באותו חדר הלילה.

כמובן הוא נוחר פה במיטה עכשיו ואני צריכה למצוא לי פתרון כי אין מקום בשבילי+תינוק להנקה כל הלילה. אגב גם זה הסברתי לו לפני שנרדם

אני חושבת שאת מוצפת בטירוף והכל נראה לך הרבה יותר קיצוני.

אני רגע אגיד גם אם זה לא מה שרצית לשמוע זה ממש הגיוני שבעלך יאכל את האוכל גם אם את בוכה בחדר, זה אולי לא הכי נעים אבל גברים הם רייאלים והוא לא רגע שום היגיון בזה שאם את לא אוכלת הוא לא יאכל.

תחשבי על זה ככה אם הכל בקריסה אז עדיף שהוא יאכל שיהיה לו כוח לדאוג למה שיש, או אפילו מקופ להתייחס אליך.

תחשבי שהתקופה הזאת מטורללת גם בשבילו והוא אובד עצות ולדעתי הכי קשה לו לראות כמה קשה לך.

עכשיו לא באתי לעסוק בו אלא רגע להוריד את הדברים ולהראות לך שהוא לא נגדך הוא פשוט מנסה לעשות הכי חכם ואולי יוצא לו עקום.

ואני הכי מבינה אותך בעולם על הקושי והרעב.

אבל בכלל לא הבנתי למה את עומדת ומבשלת? למה אתם לא מזמיניפ אוכל? אני יודעת שזה לא הכי מזין אבל עדיף פחות מאשר כלום.

לקנות קצת אוכל שקליל ממש להכין כמו פיצות קפואות,שניצל תירס וכו.

כאילו שניה נראה לי אתם צריכים ךעצור ולחשוב מה ברמה הפרקטית הכי יכול לעזור לך.

ובא לי שניה לדבר על הכאב של להיות אחרי לידה ולא לקבל עזרה,זה אחד הקשוחיים. הייתי שם אחרי לידה ראשונה וזה נוראי, לא היה לי שום עזרה. יום אחד השכן פגש את בעלי ושאל מה נשמע וכו ובעלי החליט לשתף שקשוח וכו ובקושי אוכלים. יום למחרת קיבלנו ארוחת ערב חמה ומשביעה ואני עד היום זוכרת את התחושות שהיו לי שם. אז בא לי לשלוח חיבוק ענקק, כי הרבה פעמים זה מעבר לרמה הטכנית זה פשוט הרצון שמישהו יראה רגע וינסה לעזור והלוואי ומישהו יראה אתכם.

אבל עד אז תנסו לחשוב איך ברמה הטכנית מקילים כמה שיותר.

הרבה הרבה בהצלחה,

ותזכרי התקופה הזאת ממש עוד רגע חולפת והרוחות ירגעו והדברים ייתיצבו

אולי לשלוח בקבוצה של היישוב אם מישהו מכיר המלצות על אוכל טוב באזור עם משלוחים.

או שתקבלי המלצות על מקומות או שתקבלי הצעות לעזרה.

זה אחלה דרך להעיר קצת אנשים לראות את המצב שלך 

ולא שידל אותי לבוא

אחרי שאכל

וכן אנחנו אוכלים הרבה פיצות קפואות וכזה אבל צריכים להצטייד עוד כי אי אפשר כל יום אותו דבר

ואכן אני מאוד מוצפת

אני לא מספיק מכירה אבל אולי ארגון אם לאם מיועדים לזה בדיוק?

תכתבי בגוגל איך פונים לאן לאן? הגמיני נתן לי טלפונים של אחראית באיזורים שונים 

אבל זה היה נראה לי יותר רגשי כשחיפשתי עזרה באינטרנט השבוע

ממש מרגישה במצוקה

ואם זה רגשי? נשמע שאת זקוקה גם לזה ❤️

זו בדיוק עזרה להרגשה במצוקה.

אבל אני חושבת שהם עוזרים גם טכנית. אם אני זוכרת נכון, יש להם מתנדבות שיכולות להגיע לבית לעזור.

הזמן הזה שרק שלך אולי יאפשר עיבוד של המצב והעלאות פתרונות. ואולי קצת זמן שמישהו אחר מחזיק את התינוק בסבלנות...