אולי כבר צריך אנטיביוטיקה

רפואה שלמה

ואז צריך לפעמים אנטביוטיקה דרך הפה.

זה גם יכול להיות סתם פצע שהזדהם וצריך משחה אנטביוטית.

אבל לפי התיאור הייתי מהמרת על אמפטיגו

מזכיר לי פטריה

ואם זה אכן זה תקפידי על הגיינה כמה שאת יכולה כי זה מדבק בהגזמה

יש לזה משחה ייעודית ויעבור מהר 

אני חוסנתי ובעלי חוסן

וכל המשפחה

ואני בינתיים רק נתקלתי במקרים שמי שלא התחסן קיבל מחלות קשה יותר

לא נתקלתי במקרים שחיסון הזיק (חוץ מחיסון קורונה שאני מכירה מלא בנות שזה שיבש להן את המחזור ועדיין אני עצמי מחוסנת)

מעדיפה לסמוך על המערכת ולא ליפול להאמין לקונספירציות וכו'

מאמינה שזה ההשתדלות שלי בשביל הילדים שלי

בעלי אמר לי פעם (הוא עצמו מפקפק בחיסונים אבל סומך עליי...)

שכל אחד צריך לעשות השתדלות, מי שמאמין שחיסון זה טוב- ההשתדלות שלו היא לחסן

מי שמאמין שחיסון זה מזיק, ההשתדלות שלו היא לא לחסן

וכולם צריכים לבטוח בהקב"ה....

לפני החיסונים הייתה הרבה יותר תמותת ילדים ותינוקות ממחלות.

חצבת מחלה מאד מאד מדבקת. יש לה סיכונים מיידים לסיבוכים וגם סיבוכים שלא ניתן לראות מייד כמו חרשות כעבור מספר שנים.

ובקצרה לגבי מידע אמין- אתר משרד הבריאות, אחיות טיפת חלב, לשניהם אין שום אינטרס מלבד בריאות הציבור.

שימי לב שהמתנגדים תמיד אומרים- ראיתי את הכתבה (לא מקור אמין)/ קראתי את המאמר אבל בדיוק הרגע זה לא לידי אז לא זוכרת את ההוכחה המדויקת. ועל זה הדרך.. בכל הדיונים האלה לא ראיתי מקור נאמן של מתנגדים.

לעומת פיתוח החיסונים שנחקר בהמון הצלבות, מחקר מקצועי ולא דוגמאות נקודתיות והציל המון חיים.

לא מקשיבה לכל מיני תאוריות קונספירציה.

כבר 12 ילדים (אם לא יותר) מתו מחצבת! מחלה שכבר כמעט מוגרה עד שכל מיני אנשים החליטו שהם יודעים יותר טוב מכולם..

היותנו הורים, אנחנו מקבלים אחריות על הילדים שלנו.

בין אם את בוחרת לחסן ובין אם את בוחרת שלא, זו בחירה. שלוקחת אחריות משמעותית.

אני לא האדם לשאול אותו, כי בעיניי ברור שמחסנים.

השאלה האם לחסן או לא היא שאלה של עולם פריבילגי שלא מכיר מגפות המוניות, ולכן מסוגל בכלל לתהות לגבי זה.

אבל קודם כל להבין, שהכל כאן זו אחריות. בין אם את בוחרת לעשות משהו, או בין אם לא.

ברור לי שיש גם סיכונים בחיסון, בדיוק כמו שיש סיכונים באנטיביוטיקה, אבל סטטיסטית לאורך השנים אפשר לראות שמחלות שמתחסנים נגדן כמעט ולא מתפרצות היום. 

חושבת שזו ההשתדלות שלי לשמור על בריאותם בעז"ה.

לצערי מכירה מקרוב משפחה של אחד הילדים שנפטרו מחצבת, ילדון מתוק ובריא בן 2+ בן יחיד להוריו, שהגיע אחרי למעלה מ-20 שנות נישואין!! מזעזע!!!!😭😭

ובינינו מאז התחלת החיסונים תמותת ילדים ירדה באחוזים משמעותיים מאוד מאוד.

בכל מקרה אפשר להחליט לחסן רק למחלות הקשות (חצבת, פוליו וכו..) 

לפעמים גם שפעת , לפעמים לא.

לא מכירה אף אחד שנפגע החיסונים . 

ממליצה לא לזלזל

אגב, את יודעת שחולי חצבת עם סיכוי מוגבר לחלות באפילפסיה??

דוד שלי חלה בחצבת לפני יותר מ40 שנה כשהיה בחור, וכתוצאה מזה סבל מאפילפסיה כל חייו (נפטר לא מזמן)

אז איזה סיכון את מעדיפה?

באופן כללי למחלות לפעמים יש תופעות לוואי 

אז לא מבינה כל כך את החישוב הזה של פגיעה מחיסון/לתת לגוף להתמודד לבד עם המחלות

יש בירושלים רופאת משפחה.היא מטפלת ברפואה משלימה בנוסף .

היא מקבלת גם במכבי טבעי בביתר.

נתנה הרצאות לקהל הרחב על חיסונים.

שמה ליאורה אוריאל.

קודם כל, בהנחה שרוב החומר שאת קוראת הוא בעברית, את כנראה לא נחשפת למחקרים בנושא, ולכן ממילא את נחשפת לחומר מאוד מסויים.

מחקרים בתחום הרפואה מתפרסמים באנגלית.

אז אם למשל קוראים רק עברית, ממילא אין איזון במידע אליו נחשפים.

כי לכתוב משהו נגד חיסון, כל אחד יכול. גם בעברית. גם ברשתות חברתיות.

זה קל וזמין

בשביל באמת להבין ולקרוא, צריך לגשת לספרות אמינה ולקרוא מחקרים רציניים באנגלית. כמה אנשים עושים את זה?

דבר שני, בנושא הזה, נפוץ מאוד הטיעון "אני מכיר מישהו ש...", "הבן שלו קרה לו ככה..."

אם את באמת ניגשת לזה בכובד ראש, עדויות ספציפיות הן לא הוכחה לכלום.

הן אומנם משפיעות יותר, כי זה מה שאנחנו נחשפים אליו.

אבל עדות של אדם אחד או שניים, לא מעידה על כלום ביחס למיליונים שמתחסנים. חשוב לזכור את זה 

למרות שבמשפחה של בעלי מתנגדים לזה, בעלי סומך עלי ונותן לי את הבחירה.

בסופו של דבר צריך לסמוך על הקב''ה והרבנים שאמי הולכת לאורם מורים לחסן אז אני מחסנת.

בנוסף אני מעדיפה להיות יום-יומיים בלחץ מהחיסון עצמו מאשר להיות בלחץ כל הילדות שלו מהתפרצויות של מחלות

והכי חשוב- יש כאלה שהמערכת החיסונית שלהם חלשה והם לא יכולים להתחסן וככל שהאוכלוסייה תהיה מחוסנת יותר אז הם יהיו מוגנים יותר בחיסון עדר. מי שלא מתחסן מגדיל את הסיכוי שלהם לחלות. 

לא מובן מאליו

בעבר כל כך הרבה ילדים נפטרו ממחלות ילדים

וב"ה שהיום יש לרפואה אפשרות למנוע מראש את המחלות!

אפילו לא רק לעזור כשכבר חולים אלא מראש למנוע את המחלה.

טענות שנתקלת בהן ואת לא. מרגישה שאת יודעת לענות לעצמך עליהן

וכרגע מתכננת להקדים את המנה השניה לחצבת לקטנים שלי.  

אני מקבלת מידע אמין מרופאים שלמדו 7+ שנים ויש להם ניסיון רב. ולא מקונספירטורים ברשתות. 

קודם כל הרבה אהבה .

ליצור מראש מרחב נעים ובטוח בבית

כדי שהילד ידע מה זה להרגיש מוגן, להרגיש בטוח לחשוף רגשות או להתייעץ עם ההורים ללא חשש שיישפטו אותו או יגיבו משהו שייסגור אותו במקום לפתוח.

דבר שני

לדבר בפתיחות על גוף, גבולות, רגשות, אין דברכזה סוד ...

דבר שלישי

להתרחק וממילא שהיילדים לא יהיו בטווח של התארגנות כמו כת  שזה די מסובך, אבל אפשר לבדוק את זה.

ודבר רביעי

להתעניין בעולם של הילד

בפרט אם הוא גולש ברשת

לפעמים היא יותר מסוכנת מהרחוב כי זה פגיעה או הטרדה סמויה.

וכמובן שלהתייעץ.

הגנת ילדים ברשת- 105

ובכל נושא אחר יש הרבה קווים חמים לייעוץ.

תפילה

תפילה

ועוד פעם תפילה. 

ילד בן 4-5 אין לו גישה גם ככה לרשתות. והוא גם תמיד תחת השגחה (הורים, גננת, בייביסיטר, סבא סבתא וכו)

אבל גם יכול לקרות תחת השגחה, כי זה לרוב מאנשים שמוכרים לילד…

אני, שעוד אין לי ילדים, משתדלת להיות שגרירה חיובית של אנשים טובים. כלומר אם אני מקלחת ילדון שמבין משהו, אז את איזור המפשעה הוא מסבן כי אני לא אמא או אבא וזה מקום פרטי שלו… אני לא נותנת הפתעות/ממתקים לילדים בלי לשאול את ההורים שלהם. הכל זה "צריך לשאול את אמא, רק אם היא מסכימה" וכאלה.

אבל וואלה מסתכלת על הילדים שקרובים אליי (אחיינים וכו). אין לי מושג קלוש אם קרה להם משהו או יכול לקרות להם משהו.

הם חמודים ומוקפים בדמויות חיוביות, אבל לא יודעת בכלל איך יגיבו בפועל אם חלילה תהיה סיטואציה אפילו טיפה לכיוון המסוכן…

מבינה?

עדיין

להסביר על גבולות וממילא על גבולות הגוף ועל הזכות לפרטיות וממי מבקשים עזרה כשמקגישים לא נעים

להבדיל בין "סוד טוב" ל"סוד רע"

ללמד את הילד לבטא את מה שמרגיש

כדי שיידע לעשות ככה גם בזמן אמת.

וזה לא קשור בהכרח לרשתות.

ציינתי רשתות ששייכות אמנם לגיל גדול יותר

כי בדרך כלל, לא תמיד - מי שלא מקבל אהבה ונוכחות בבית ובסביבה מוכרת -

יוצא לקבל את זה ברשת (תרתי משמע) על המחירים שזה דורש. 

שאנחנו יכולות לעשות  הוא לבנות מערכת יחסים טובה ובריאה עם הילדים שלנו.

מערכת יחסים שהוא יכול להגיד הכל בלי שנכעס עליו, בלי שנטיל בו ספק, נאשים אותו או נשפוט אותו (וגם בלי שנכנס לפאניקה).

בנוסף שיח פתוח על מוגנות ומיניות - הגוף הוא פרטי שלי, לאף אחד אסור לחבק/ לנשק/ לגעת בלי רשות גם אם זאת לא פגיעה וזאת סתם סבתא שרוצה חיבוק.

מה הם אברים פרטיים, באיזה נסיבות מותר להראות (לרופא אבל רק אם אמא או אבא לידך).

לא להפחיד ולספר שיש אנשים רעים וסוטים - לפחות לא בגיל צעיר, זה יכול ליצור חוסר אימון בעולם, במיוחד כשהפוגעים הם בד"כ מוכרים לילד כמו שאמרת.

לא להכניס את הנושא של מיניות ואיברים פרטים לטאבו שלא מדברים עליו - לכן אני נגד שמות כינוי לפין ופות - זה עלול ליצור עמימות והרגשה אצל הילד שעל זה אסור לדבר.

ממליצה על יפה צוקרמן, נרשמתי לכמה קורסים שלה והיא מסבירה הכל מהכל בצורה בריאה.

קודם כל אני רוצה למנוע מראש. ברור שאם קרה אז אני רוצה שהילד יספר. אבל באידיאל שבכלל לא יגיע לשם. שלא יצטרך חלילה להיחשף לזה או לחוות את זה.

ונגיד אמא שלי עשתה את כל מה שאמרת איתי

ב"ה לא נפגעתי. אבל יכולתי.

עולות לי שתי אנקדוטות.

-נסעתי לבד באוטובוס בין עירוני. שמו אותי בתחנת ההתחלה וחיכו לי בתחנת הסיום. אמא הזכירה שהכי טוב לשבת לבד, אבל אם עמוס אז להתיישב ליד אישה. ושאם מדברים איתי להגיד שאמא לא מרשה.

עליתי. היה כמעט ריק. התיישבתי לבד ואיזו אישה מבוגרת חביבה אמרה לי לבוא לשבת לידה כי מסוכן לילדה לבד וגם דיברה איתי חצי נסיעה.

ידעתי שזה לא מה שאמא אמרה אבל לא היה לי אומץ להגיד לה לא (היא לא עשתה לי כלום ב"ה)

-סביב כיתה ו או ז לא זוכרת בדיוק, היה איסוף תרומות בסניף (מזעזע בעיניי, כי זה ככ מועד לפורענות). הייתי עוד איזה 2-3 בנות בגילי. אני ידעתי שאסור להיכנס לבית של אנשים זרים. סה"כ היה סבבה, הגענו לבית שהייתה שם איזו ארוחה משפחתית והם היו חמים כאלו ואמרו לנו להיכנס וגם סגרו את הדלת. ידעתי שזה מסוכן אבל לא היה לי אומץ להתנגד. ב"ה לא קרה כלום ואחרי כמה דקות יצאנו משם.

אבל יכל לקרות, מבינה?

וגם זה קורה גם בגילים הרבה יותר צעירים. ברמת הפעוטות. 

של נסיעה לבד באוטובוס וכיתה ז, לדעתי אפשר לספר על פגיעות ואנשים שפוגעים.

ככה כשמישהו מזמין אותך להיכנס לדירה, זה לא רק משהו שאמא אמרה שלא, את כבר ממש מודעת לסכנה.

וככה גם התגובה - אפשר לספר מה לעשות במידה ו - לצרוח למשל.

ולהתפלל לטוב.

וידעתי וזכרתי

אבל במבחן המציאות את רואה מולך אישה חביבה שנראית ממש לא מזיקה, ולא נעים להגיד "לא"

ולצרוח זה בכלל מנותק, כי זה לא שאת בסכנה אקוטית (בעיניים של ילדה)

אגב, בשני המקרים ברור לי שאם הייתי אומרת שלא אז היו מכבדים את זה, ובוודאי לא מכריחים או פוגעים. אלו היו אנשים מן השורה. לא הייתה שם צל של התנהגות שקרובה לפגיעה.

פשוט כילדה… לא תמיד קל להגיב ברגע האמת. 

ללמד את הילדים להיות אסרטיביים. שיזהו מתי חוצים את הגבולות שלהם, וידעו להגיד לא. וכמובן קשר טוב עם הילדים שבו לא שופטים אותם על דברים שהם מספרים, כדי שהם יוכלו לספר אם קרה משהו (ממה ששמעתי, סיפורים בתוך המשפחה וכו' זה כמעט תמיד בהדרגה. ואם הילד מרגיש בנוח לספר אחרי שקרה משהו אפשר לעצור את זה עוד בשלב התחלתי.)

מצד שני להיות עם יד על הדופק.

לפני 13 שנה באחד מבתי ספר של ילדים שלי מתבגר בן 12 הטריד ילדים קטנים בהסעה.

ובבית ספר מהאזור שלי הייתה מורה מטרידה .

לגבי פגיעות טקסיות. לא ראיתי פרק על סנהדריה , קראתי כתבה בישראל היום על פגיעות טקסיות לבעל פעור. סליחה , אבל נשמע לא אמין בכלל. אם היו מפרסמים משהו כזה בעיתון אוקראיני , שלטונות היו סוגרים אותו על אנטישמיות.

ילד לא יכול להתנהג כאילו כלום אחרי פגיעה. הוא יהיה עצבני , עצוב ...

אם קורה משהו פיזי אז יהיו סימנים גם...

כאילו למזער ולקטוע את הסיטואציה, טיפול וכו. אבל איך עושים שמראש לא יקרה?

לגבי הפגיעות הטקסיות:

למיטב זכרוני מה שפורסם בישראל היום היה בעיקר על ילדים (היום כבר בוגרים) שבפגיעה שלהם היו מעורבים בני משפחה (שפגעו או נתנו לפגוע בהם).

אכן הזייה ענקית. ובאמת קשה להאמין. אבל ההיקף גדול וזה עדויות דומות של קורבנות שלא הכירו ביניהם.

וזה קיים גם בחו"ל גם במדינות "רגילות" (ארה"ב, קנדה, שוויץ, ניו זילנד… מערביות ונורמליות).

ההיקף הוא שגרם לי להאמין. התיאורים באמת הזויים ברמה חולה. דברים שלא הייתי יכולה לדמיין או להמציא גם בחלומות הכי רעים שלי.

אבל בפרק על סנהדריה מדובר על אנשים נורמטיביים וטובים (חרדים, אבל לדעתי יכל לקרות גם אצל חילונים), ששלחו את הילדים למשל לגן בהסעה מסודרת עם עוד ילדים. ופוגעים שלפו את הילדים מהמסגרות או מההסעה, פגעו בהם, והחזירו מספיק מהר בשביל שלא תהיה דרמה. אבל באופן שיטתי וקבוע.

יש שם גם צילומים מתוך טיפולים של ילדים (נגיד טיפול באומנות) ואת שומעת מה הם משחקים ומתארים ורוצה לבכות. לא מאמינה שזה אמיתי.

ומה ההורים האלו עשו? הם עשו הכל כאילו לפי הספר… לא נשמעת איזו רשלנות הורית מצידם.

וכן, הם פנו לעזרה כשהם שמו לב להתנהגויות חריגות של הילד בבית וכאלה. אבל זה אחרי שהילדים נפגעו כמה וכמה פעמים. 

בלי פתק מהורים. וזה ככה כבר שנים. שומר אמור להכיר בערך. וגם מורים. בבוקר זה בדרך מחנך או מחנכת.

בהסעה אמור להיות מלווה. וגם אם אין , למה שנהג יעצור באמצע מסלול באופן קבוע וימסור ילדים למישהו זר. אם זה היה קורה באמת כל האנשים האלו היו הולכים לכלא. גדולים שלי בסוף תיכון ואני עדיין כותבת אישור על כל דבר. 

לא אכתוב פה כמה אנחנו נזהרים בגלל מוגנות אבל לדעתי - כמה שיותר לשמור על הילדים. אצלנו זה הוכיח את עצמו וב"ה הבן שלי ניצל מהטרדה בתוך בית הספר 

אמאלה זה הלחיץ אותי

מה הסיכוי שיבוא מישו להוציא ילד מהגן ולהחזיר אותו ואני לא אדע?

מה עוד אפשר לעשות?

חח סליחה שנפלתי עליית רפרפתי על השרשור ומצאתי לנכון להגיב לך 🩷😅

רשאים להוציא את הילד.

אצלנו באחד המעונות שהילדים היו בהם הן לא היו מרשות לי להוציא בן של חברה בלי אישור מפורש ממנה.

והן מכירות אותי שנים. הילד שלי עצמו היה באותו מעון יחד עם הבן של חברה שלי.

ועדיין לא הסכימו לי. עד שאתקשר מולן והן ישמעו שהיא מרשה.

ככה אין מצב שמישהו שולף אותם מבית הספר בלי שאני יודעת.

(וגם שום בית ספר / הסעה נורמטיבית לא תיתן שמישהו זר יקח את הילדים)

אין כרגע שום טיפול שאשלח את הילדים לבד. (גילאי יסודי)

וגם ביביסיטר מעולם לא השארתי את הילדים עם גבר, אפילו לא בן משפחה, גם לא ישנים אצלנו גברים בשום מצב.

הסיפור על הטקסים באמת קשה.

עושים מה שיכולים עם מאתיים עיניים פתוחות אבל גם בלי לשדר חרדה.

לשלוף ילד מהגן אן מההסעה

איך קורה דבר כזה? נשמע תלוש

שמעתי מאמא שלי שהיה מישהו שנכנס בשעת הסיום ואמר לסייעת שבא לקחת את הילד.

היא לא התבלבלה ושאלה אותו מי הוא, אם אשתו התקשרה לתאם, והוא המשיך להתווכח איתה....

כשלא הייה לה ברור היא ביררה עם הגננת וככה שמרו על הילד.

היום. 

ומה שתיארתי הייתה שעת הסיום, זה אומר נניח ב 13 ולא ב 14

לא עת הסיום . 

עדיין לא בזמן שההורים באים לאסוף

שמעתי שדברים כאלה קיימים.

אבל בוודאות זה לא קיים בסביבה שלי.

אז למה מלכתחילה להיכנס לסרטים?

כמובן שאני מדברת על הטקסים וכו.

פגיעות מיניות ברור שאין לי דרך.לשלוט.

אבל החשש שלי הוא לא מאבא או אחים שלי.

ממש לא הכיוון

אבל כן עם יד על הדופק מבחינת הסביבה.

והבן שלי הוטרד.

ברוך השם לא הרגיש משהו כי הוא היה מאד צעיר וזה היה עם ילד אחר בגן אבל סיפר לי כבדרך אגב. וטיפלתי בזה.

ומוסיפה שגם אני הוטרדתי. כמה פעמים.

פעמיים נגעו בי ממש.

ופעמיים נוספות דיברו אלי בצורה גסה ביותר.

לדיבורים לא התייחסתי.

למגע אמרתי לאותו גבר להזיז את היד ממני. והוא נבהל וברח (זה היהיה באוטובוס. התיישב לידי).

אגב לא זכור לי שדיברו איתי יותר מדי על הנושא

א. מניעה, ללמד כללי זהירות, ממה להיזהר

ב. להבין ששום דבר לא הרמטי, וגם אם תהיה פגיעה אני פה כהורה ואני יכול לעזור.

בעיני חובה לאפשר מרחב ויכולת לצמוח, כמובן תואמת גיל ולא לחיות בחרדות

חייב לבוא בהסבר שפגיעות מתרחשות בתוך קשר שחוצה גבול.

ולכן קשר ותקשורת בריאה ופתחוה עם ילדים היא הבסיס והיא כן מונעת את הפגיעה

כי התקשורת תגרום לילד לבוא לדבר על הקשר הבעייתי לפני שהפגיעה מתרחשת.

וממליצה ללמוד קורס מוגנות- זה אמור להרגיע לא להלחיץ.

המטרה לא להרחיק ילד מדמויות מאיימות (כי כאמור אין אפשרות כזאת)

אלא לפתח מרחב פתוח ובריא שבו ההורה יודע מה קורה ומה עובר על הילד שלו

עם מי הוא בקשר ובאיזה סוג קשר.

ללמד להגיד לא באמת. (ולא הכוונה להגיד שאם מישהו עושה משהו לא נעים להגיד לו מספיק, אלא)

אם חבר מזמין לשחק יחד והילד לא רוצה, להגיד הוא לא רוצה הפעם

אם סבתא רוצה לתת לו ממתק או מתנה ומבקשת חיבוק או נשיקה והילד לא רוצה, להגיד יפה, אמא, הוא לא רוצה לתת חיבוק ואצלנו בבית לא נותנים חיבוק תמורת ממתק (או כל דרך אחרת שתגרום להבין את הרעיון באופן מכבד)

אם הילד אומר די לאחד האחים שמציק ונכנס למרחב האישי, להרחיק את המציק ולהגיד שהמילה די (או מילה מוסכמת אחרת) היא קו אדום שצריך לכבד

אם ילד רוצה להתכרבל או לתת נשיקות ואני לא בעניין, להגיד הפעם לא מתאים לי, אני אזמין אותך בהזדמנות קרובה כשיהיה לי נעים.

שהגבולות האלה ישמרו ויכובדו.

דבר נוסף, חוזרים ואומרים שקורבנות הם לא הילדים היותר יפים, או מתלבשים בדרך מסוימת, אלא החוליה החלשה בחברה שקל לפתות בתשומת לב ומתנות. ושילדים שכתוב להם על המצח 'אני מספר להורים!' או 'יבואו לחפש אותי אם אאחר ב10 דק' וכדומה, הם אלה שתוקפים מתרחקים מהם. אז שהילדים יקבלו תשומת לב, ותהיה איתם תקשורת מאפשרת לשתף בכזה דבר.

וההורים יודעים איפה הילד נמצא, והוא חייב לדווח אם הלך לתחנה אחרת ממה שהודיע, ולמי אפשר להתקשר כדי למצוא אותו גם אם לא בעצמם מעבירים אותו ממקום למקום.

יש זמנים מועדים לפורענות כמו שבת בצהריים שהמון מבוגרים נכנסים לשנצ והמרחב יותר סטרילי.

בקרב נוער יש זמנים מועדים לפורענות כמו שעות הלילה בליל שבת וחופשים (ולא רק), מדורת לג בעומר, פורים...

דבר אחרון, לזהות סימנים שיכולים להעיד שהילד רוצה לשתף משהו שלא נוח לו ממנו. זה כבר כל הורה צריך להכיר את הילד שלו, ולא תמיד ערניים מספיק לתפוס את זה מיד, אבל המודעות יכולה לקצר הרבה מאוד סבל.

דוגמאות: ילד זז בחוסר נוחות בבית ממקום למקום במצב רוח משונה ולא מצליח לעשות דברים שאמרו לו.

ילד מסרב ללכת לישון בצורה לא אופיינית (יכול להגיע אחרי התנהגות שציינתי בשורה הקודמת במשך השעות שלפני השינה)

ילד מסרב ללכת למקום שאמור להיות לו בו כיף. לפעמים גם בגיל שזה לא קורה בכלל, יקרה שהולכים לאותו מקום והילד ייצמד לאמא או אבא בתוקף ויסרב ללכת בלעדיהם.

ילד שלא מוכן ללכת לבית ספר ובדרך כלל הולך בשמחה (זה יכול להיות מיליון סיבות, ממש לא דוקא סביב פגיעה, אבל חשוב לתת לילד תחושת ביטחון ולהתערב באופן שיניח את דעתו כדי שיחזור ללכת בשמחה).

ילד מדווח על כאבי בטן חוזרים ונשנים ונשללה סיבה רפואית, לפעמים יופיעו כשצריך ללכת למקום שבו מתרחשת הפגיעה.

ילד גמול נקי שחוזר לפספס/ חולם חלומות רעים ומתעורר בבהלה. ועוד סימנים נפוצים שמעידים על טראומה אפשרית.

ודבר אחרון, בנושא האמון באנשים וכמה לסמוך- אני יותר בגישה שלא צריך כל היום להזהיר ילדים, ולנסות בעצמי להיות עם עין פקוחה, ולא לאפשר נקודות תורפה משמעותיות בלו"ז. ואם יש נקודות תורפה שאי אפשר בלעדיהן, לראות איך אני מפזרת סביבי וסביב הילד את המידע שאני אדע אם יקרה משהו. נגיד, אם הילד מאחר הביתה לשאול בקבוצות רלוונטיות אם מישהו ראה ולצאת בעצמי לעשות סיבוב במקומות שיכול להתעכב בהם (בית הספר, מגרש, גני שעשועים). להיות בית שבו יש זמנים שלא יוצאים לחברים ומקפידים על זה, או שאם רוצים חברים בשעות מסוימות זה רק אצלנו או רק בזמנים מוסכמים ואצל חבר ידוע מראש וכו'.

ודאי תקשורת טובה ומכילה שלא יפחדו לשתף גם בארוע מטלטל.

האזהרות אצלי יגיעו רק לפני מקרים ספציפיים מועדים לפורענות: טיול עם שינה מחוץ לבית, שינה מחוץ לבית בלי טיול וכד'. ולתת לילד דרך פעולה אם קורה משהו חריג. לדוגמה בטיול למי לפנות, מה להגיד בגדול, ולציין שאם יהיה צורך לא לשמור על השינה שלי, אני מעדיפה לקום באמצע הלילה לקחת את הילד שלי למקום שירגיש בו טוב מלישון כל הלילה ולדעת בבוקר שהוא סבל בשקט.

ותפילות.

ולסיום, זה נושא שלמרות כל הפירוט אני לא יודעת אם הצלחתי להעביר את האיזון שהוא דורש, (ולא שמישהו הבטיח לי שזו דרך מושלמת ואף אחד לא יגע בילדי) ובסוף- יש מציאות שלא תהיה בשליטתנו (אולי המצב היחיד שלא, הוא רק אם ניצמד לילדים שלנו 24/7 ואז נאבד שפיות כולנו), וישאר לנו לסמוך על הקדוש ברוך הוא שומר פתאים.

מקוה שהועלתי

לא ממש יודעת איך להסביר הלכ לבן שלי. בן בכור. בן 4.

אולי אני יקח באמת קורס מוגנות. מפחיד ממש.

אם הוא לא רוצה לתת חיבוק ונשיקה לסבתא זו זכותו, לא לחייב. אם יש חשש התולעים או משהו וצריך להסתכל להזכיר שזה מקום פרטי שלא מראים לכל אחד.

חוץ מזה אני ממש מזכירה שמקבלים ממתקים מאנשים רק באישור של אבא ואמא, זה נראה לי ממש מקום מסוכן.

לא חושבת שנכון לדבר על תסריטים גרועים בגיל הזה, העולם טוב בסך הכל.

ומה את מגדירה כזרים?

אדם שכל שבת עובר ליד הבית כשאנחנו בחוץ מחכים לבעלי ואנחנו אומרים לו שבת שלום, נחשב זר? מבחינתי כן אבל מבחינת הילדים לא

אני שואלת כדי באמת להבין כי הנושא הזה לא ברור לי עד הסוף.

זה נכון ללמד ילד שלא לוקחים ממתק מסבא וסבתא בלי רשות?

אני פשוט לפעמים תוהה לעצמי איך לא מגיעים לקיצוניות השנייה...

בלי לתת אמון באף אחד.

לדעתי ברור שסבא וסבתא מותר לקבל בלי רשות.

אני מלמדת את הילדים שממתק לא בא כתמורה למשהו, לא מאחים ולא מדמות אחרת..

זה מסרים שעוברים מידי פעם כמו מסרים שאין סוד שאסור לספר לאבא ואמא ושאנחנו תמיד רוצים לשמוע אם קרה משהו לא נעים.

ועם התעניינות בשלומם ולשמוע חוויות כשחוזרים הביתה.

להתרגל לשיח עם קשר עין..

הכל ביחד בונה תמונה שלמה. שאם משהו בה יהיה מדאיג יהיה ניתן לשים לב..

כלומר אם סבא וסבתא עכשיו שומרים עליך, ההורים שמו אותך אצלם - אז ההורים יודעים שאתה עכשיו אצל סבא וסבתא, והם האחראיים.

ואם יגיע דוד - צריך רשות של ההורים או של סבא וסבתא שהם עכשיו האחראיים עליך.

וכשאתה בגן, ההורים יודעים שאתה בגן, אז אפשר לקבל מהגננות ממתק, כי ההורים יודעים שעכשיו הגננת אחראית עליך.

ואם עובר אורח מציע ממתק, אין בעיה, פשוט צריך רשות של אבא ואמא.

בסוף בסוף, אין איזה נוסח שיאפשר הגנה הרמטית... אבל ככל שהילדים ידעו שיש כללים, וככל שנהיה מעורבים יותר, בעז"ה זו ההשתדלות שלנו להגן עליהם.

קורה אצלנו שאני מוציאה בת של חברה מבית הספר ושהיא מוציאה את הבת שלי. לא לעיתים קרובות, אבל מדי פעם כשאחת מאיתנו נתקעת. אנחנו משתדלות לעדכן את הילדה מראש או להתקשר בנוכחות הילדה לתת לה לדבר עם האמא שתאמר לה ללכת עם החברה. אבל שמתי לב שלמרות שאנחנו מקפידות על זה, כשאני מגיעה ואומרת לילדה שהיום אני לוקחת אותה כי אמא מאחרת - היא מיד באה איתי ולא מבקשת להתקשר או מחכה שאתן לה להתקשר...

GARNIER SIMPLY ESSENTIALS מסיר איפור 2 ב-1 לפנים עיניים ושפתיים מתאים במיוחד לעור מגורה יבש או עייף

עובד לי פצצה עם צמר גפן

על העיניים מניחה לכמה שניות ואז משפשפת בעדינות

ואני משתמשת במסקרה עמידה ....

צריך לנער היטב

שמה כמות שדי מרטיבה את הפד כותנה משאירה לכמה שניות מורידה

לפעמים צריך כמה פדים

אחר כך שוטפת עם סבון פנים ( כי זה משאיר שומניות )  

Cotton Soft פדים להסרת איפור 80 יחידות

שמה קישורים לכאלה שאהבתי

נראה לי פחות קריטי מאשר המסיר איפור

https://shop.super-pharm.co.il/cosmetics/cosmetics-brands-care-products/facial-cleansing/HYDRO-BOOST-%D7%92

https://shop.super-pharm.co.il/care/dermocosmetics/body-care-dermocosmetics/%D7%92

תנסי לפני סוג העור שלך יבש שומני וכו'

מגבונים לבד לא מסירים מספיק טוב

אפשר גם מסירי איפור רגילים. בסקארה יש אחד שהשתמשתי בו פעם לא יקר בכלל

הכי פשוטים ומוצלחים שניסיתי בנתיים היו של ניוואה בתוספת מי ורדים.

של גרנייה למשל היה סיוט.

מנערת(חשוב!) מטפטפת קצת על פד צמר גפן, ומעבירה בתנועות ישרות עד שנקי..

צריך יותר מאחד מינהסתם

שפתיים הרבה פעמים צריך לשפשף שיירד.

מוכרים אותו במלא מקומות, לדעתי פעם אחרונה קניתי ברמי לוי🤣

ואז מה ההמשך?

סתם שוטפת במים כזה אחרי בקטנה.. כמו ששוטפים פנים כשקמים בבוקר או להתרענן לא משו רציני.

ואם זה לפני מקלחת אז מסבנת בסבון פנים אחרי(מעדיפה פילינג עדין, אבל זה כבר ממש אינדיוודואלי)

אבל אני ממש לא טובה בטיפוח פנים..

(כמובן בעזרת ה' ובל"נ)

ומה שהקב"ה שם לי בראש זה אולי להציע מפגש ללא עלות (שיכול להיות פרונטלי / בזום / שיחה טלפונית) עם אישה או זוג שחפצים בכך בהיבט של ייעוץ זוגי.

אם יכול להתאים למישהי - אפשר לפנות באהבה באישי (בפורום או לפי הפרטים שלי שגם בחתימה או בכרטיס).

(מפגש אחד לפי הקדימות של הפנייה, שאורכו בעצם עד שעתיים כי בכללי עובדת עם מפגשים צמודים וזמן של עד שעתיים בכדי להגיע לעומקים והספק לכן את כל השעתיים רוצה לתת ב"ה).

ושיהא זה לעילוי נשמתו הטהורה של בעלה האהוב של seven שלנו. ב"ה ללמוד מהם ולהרבות אהבה ושלום כמו שלמדנו מהזוג המרגש שהם רבות אפילו רק כאן בפורום 🙏❤️

רוצה אבל אני משאירה את זה למישהי שצריכה יותר ממנה ואני מתפללת שזכות הוויתור תהיה גם לעילוי נשמתו.

בהצלחה רבה ובשורות טובות לכל עם ישראל. 

אם תרצי תפני אליי בפרטי וננסה לחשוב יחד מה כן בכל זאת אוכל לעשות בצורה דומה גם אם לא זהה, בסדר?

ההבדל העיקרי בין בדיקת צהבת מהעקב (קפילרית) לבדיקה מהווריד (וורידית) נעוץ בדיוק התוצאה ובנוחות הביצוע. הנה פירוט שיעזור לכם להבין מה עדיף ומתי:

1. בדיקת דם מהעקב (Heel Prick)

זוהי הבדיקה השכיחה ביותר בבתי יולדות ובקהילה למעקב שגרתי אחרי צהבת יילודים.

* איך זה עובד: דוקרים את העקב של התינוק ואוספים כמה טיפות דם לתוך צינורית דקה.

* יתרונות: מהירה מאוד, פחות פולשנית מבדיקת ווריד, וקלה לביצוע טכני.

* חסרונות: לעיתים התוצאה עלולה להיות פחות מדויקת. אם לוחצים חזק מדי על הרגל כדי להוציא דם ("סחיטה"), תאי דם עלולים להתפרק (המוליזה) או שנוזל בין-תאי יתערבב עם הדם, מה שעלול להטות את התוצאה.

2. בדיקת דם מהווריד (Venipuncture)

נחשבת ל"תקן הזהב" (Gold Standard) מבחינת דיוק במעבדה.

* איך זה עובד: שואבים דם ישירות מווריד (לרוב ביד או בגב כף היד) באמצעות מחט.

* יתרונות: זו הבדיקה האמינה והמדויקת ביותר. היא נותנת תמונה נקייה של רמת הבילירובין בדם ללא הפרעות של נוזלי רקמה. בנוסף, מחקרים מראים שבאופן מפתיע, דקירה אחת מהווריד עלולה להיות פחות כואבת לתינוק מאשר דקירות חוזרות וסחיטה של העקב.

* חסרונות: דורשת מיומנות גבוהה יותר של האחות/רופא, ולעיתים קשה למצוא ווריד אצל תינוק קטן מאוד.

שורה תחתונה: מה הכי אמין?

בדיקה מהווריד היא האמינה ביותר. עם זאת, ברוב המקרים בדיקת העקב מספקת בהחלט. אם קיבלתם תוצאה מהעקב שנראית גבוהה מאוד או שהרופא מתלבט לגבי טיפול, לרוב הוא יבקש "אימות וורידי" כדי להיות בטוח ב-100% לפני קבלת החלטה.

טיפ קטן: אם עושים בדיקת עקב, מומלץ לחמם מעט את רגל התינוק לפני (בעדינות!) כדי לשפר את זרימת הדם ולמנוע את הצורך ב"סחיטה" של הרגל

=================

בקצרה:

בדיקת צהבת מהעקב (כף הרגל) היא בדיקת סקר פשוטה,

ובדיקת צהבת דרך הווריד היא בדיקת דם מעבדתית מדויקת יותר.

להסבר מסודר 👇

⸻

בדיקת צהבת מכף הרגל (עקב)

🔹 נקראת לעיתים בדיקת דקירה

🔹 נפוצה מאוד אצל יילודים

🔹 לוקחים כמה טיפות דם מדקירה קטנה בעקב

יתרונות

•מהירה

•פחות פולשנית

•קלה לביצוע

•טובה כבדיקת סינון ראשונית

חסרונות

•פחות מדויקת מבדיקת וריד

•מושפעת יותר מגורמים טכניים (לחץ על הרגל, כמות דם קטנה)

•אם הערך גבולי או גבוה – צריך בדיקה נוספת

⸻

בדיקת צהבת דרך הווריד

🔹 בדיקת דם רגילה

🔹 נשלחת למעבדה

יתרונות

•הכי מדויקת ואמינה

•מאפשרת מדידה מדויקת של רמות הבילירובין

•ניתן להבחין בין סוגי בילירובין (ישיר / לא ישיר) אם צריך

חסרונות

•יותר פולשנית

•פחות נוחה, במיוחד לתינוקות

⸻

אז מה עדיף?

✔️ לסקר ראשוני – בדיקת עקב מספיקה

✔️ להחלטות רפואיות, טיפול, או מעקב – בדיקת וריד עדיפה

✔️ אם יש ערך חריג, גבולי או החמרה → תמיד עוברים לבדיקה ורידית

⸻

סיכום קצר

•👣 עקב = נוח, מהיר, פחות מדויק

•💉 וריד = מדויק, אמין, קובע

•כשיש ספק – בדיקת וריד היא ה־Gold Standard

לברית בד"כ בכף הרגל מספיק

עכשיו הקטן שלי היה עם צהבת ובדקו בווריד כי רצו לראות איזה צהבת יש לו.

הוא כבר לא היה תינוק בן כמה ימים

הרבה פעמים שלקחו אצל הילדים מהעקב הדם לא הספיק/לקח הרבה זמן להוציא/התייבש בדרך למעבדה.. מה שתרצי.

בוריד לא נתקלתי בבעיות הללו 

לק"י

(וכל החמישה היו עם צהבת).

אבל לא יודעת מה פחות מציק לתינוק.

מהעקב נראה לי פחות נורא, אבל אני לא תינוק. וכשעושים לתינוק כמה פעמים, אז הייתי מנסה קודם מה שפחות מציק.

כמה פעמים ניסיתי עם הגדולים מהעקב..

היו צרחות, עד שיצא כמות דם מספיקה, היה נראה כמו זירת קרב וכל פעם הייתי צריכה לחזור שוב.

מאז הווריד זה 2 אחיות ושלום על ישראל.

לק"י

אני למשל לא ידעתי שיש אפשרות מהוריד.

נראה לי שווה לנסות מהעקב, ורק אם לא הולך- לבקש מהווריד (גם בפעמים הבאות).

הקטן שלי כנראה כל כך התרגל, שיצא שעשו לו בשינה, והוא אפילו לא התעורר...

וכל אחד יכול לעשות

בוריד - כואב לתינוק. צריך הרשאה מיוחדת כדי לעשות, לרופאי ילדים מותר ורק לאחיות מסוימות (אולי עברו איזה קורס או משהו כזה). ואם קשה למצוא לתינוק וריד זה בכלל סיוט.

לק"י

ואפילו לא התעורר מזה.

אבל נראה לי שהוא פשוט התרגל כבר מרוב בדיקות (שזה החלק הפחות מעודד😅).

או לינוק ולא הגיבו בכלל לדקירה.

אם בכו זה בגלל ניסיון לסחוט את העקב כשצריך יותר דם.

ולקחו לו גם מהוריד?

כי לפי הצרחות אני משערת שזה כואב פי כמה... בפרט אם מי שעושה את זה לא הכי מיומן ולוקח לו זמן למצוא את הוריד.

העדפנו לבדוק במכשיר באוזן

גם אם זה אומר לדחות בעוד יום

ברגע שהברית כבר דחויה- זה פחות קריטי

כי של המצח לא מדוייק.

אבל למה צריך דיוק?

אם יש ספק - דוחים בעוד יום

(הרופא שלנו אמר לנו שהגבול הרפואי הרבה יותר גבוהה מהגבול "ההלכתי" כך שסיכון רפואי אין פה)

לק"י

לא רק בשביל הברית. אלא בכלל לדעת.

אני באמת שואלת, כי במכשיר של האוזן לא נתקלתי, ועל של המצח אני לא סומכת...

(והגבול ההלכתי והרפואי משתנה בין דיעות שונות ותלוי גם בגיל של התינוק).

היה לי דימום חזק רק בחודשים הראשונים אח"כ התאזן לגמרי

והייתי משתמשת בטמפון + פד בימים הראשונים שהזרימה חזקה

לא מתחברת לטמפונים בכלל

תודה רבה

אני עם מירנה הורמונלי וכמו פרח,

בהתחלה היו לי דימומים ארוכים כבדים + חגיגה של דימומים בין וסתיים (ברמה שהצלחתי לעשות הפסק ויום למחרת שוב מחזור)

אחרי שלושה חודשים בערך התאזן לגמרי.

למזלי אין לי דימומים בין לבין

שמחה ממש שהתאזן אצלך

מקווה שילך וירגע גם

זה אחת התופעות המעצבנות של התקן.

שמה 2 פדים גדולים, מחליפה הרבה פעמים.

ממליצה לנסות ללמוד שיטת שרמן,  לי עוזר חלקית.

עזבי שקר לי ואני חלשה על כל הדם הזה שאני מאבדת

טוב אלך לחפש את הפדים הכי גדולים בסופר פארם

איכות חיים אחרת

לפחות בלילה

את יכולה לנסות את הכי קטן ולבדוק אם את מסתדרת

אני בלי טמפון הייתי מתחרפנת כמויות של דם

והרגשתי שאני לא מצליחה להשתלט על זה חח

כמובן טצפון עם פד ביחד

ולהחליף בתדירות ממש גבוהה

אפילו כל חצי שעה בהתחלה לפחות

כן אני לא מכירה את התדירות הזאת בכלל

זה חדש לי

לאחרונה גיליתי שיש לאולוויז פדים יותר גדולים מהכחולים של הלילה, אז קניתי אותם ומאז המצב יותר טוב. שמה אותם כמעט לאורך כל הוסת.

האמת שאחרי הלידה הקודמת שמתי התקן לא הורמונלי והיה דימום חזק (אחרי שנה נגיד מאז שחזר המחזור זה התמעט)

ועכשיו אני בלי התקן (אחרי שנה וחצי הנקה כזה חזר המחזור ועדיין מניקה) וגם יש דימום חזק.. אז לא יודעת מה התרומה של התקן בכלל..

אחפש אותם

אצלי בוודאות לא היה ככה אף פעם

מעניין מה יהיה אחרי שאוריד אותו

לא יכולתי עם הדימום הכבד. עשה לי ממש רע. וגם לקח לי מלא זמן להיטהר ואז ריווחתי עם פרימולט נור..

ברגע שכבר חודש אחרי חודש לקחתי פרימולט נור הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

גלולות לא מתאימות לי

בנתיים ההתקן בסדר חוץ מהדימום המוגזם הזה

אני פסע מלשים את התחתון של קוטקס של אחרי לידה😅

לגמרי מבינה..

גם הגלולות לא היו לי מושלמות בכלל.. והיו להן תופעות לוואי אחרות..

אבל עיניין של סדרי עדיפויות.. מה מול מה בכל פעם...

גם גרם לי לדימומים כבדים וגם ארוכים

נחלשתי נורא 

יש יום אחד של דימום מאד חזק

משתמשת בפד 100% כותנה שמחזיק ספיגה גם ל12 שעות ביום כזה

אשמח גם לשמוע פירוט לגבי זה.

הייתי משתמשת פעם בתחתוניות 100% כותנה חדפ והיו מתפרקות די מהר..

איך הם עושים את זה בלי להודיע מראש?

בדיוק השבוע תכננתי לארגן לעצמי נופש של הבראה (אמרתי לבעלי שזה לא הוגן שרק הוא נוסע 🤭)

קראתי את החוזר של משרד הבריאות שהחל מהראשון זה מה שיהיה.

ממליצה לבדוק מול הקופה שלך, אולי איכשהו מצליחים לעגל פינות?

תעדכני אחרי בירור מה אמרו לך..

מצרפת קישור מאתר גלובס בנוגע לרפורמה

globes.co.il/news/article.aspx?did=1001529914

עצומה נגד. מקווה שיועיל בע"ה.

כי כחלק מהרפורמה כבר לא מאשרים למרות שלפני חודש היא לא החלה..

אם עושים לך בעיות תנסי דרך פנ"צ

ברגע שתתחילי סדרה הם לא יעצרו אותך באמצע

לפי הרפורמה אגב ברגע שאת מתחילה סדרה את יכולה להמשיך לעוד שנתיים שלוש את הטיפול בפרטי

מאוחדת הבנתי מחברה מאשרים יותר בקלות.

תראי, זה גם תלוי כמה זמינות יש בקופה. אצלי אמרו לי לחכות 6-8 חודש ברשימת המתנה לקלינאית הם הבינו לבד את רמת הגיחוך כשיש לי מעבר לדלת קלינאית פרטית שמוכנה לקבל אותנו במיידי...

איזה עצבים שתוקעים אותך עם אבחון מחודש פשוט לא פייר.

המטרה עם הרפורמה היא שבגלל שלא תהיה החזר, הקלינאיות הפרטיות פשוט יתחילו לעבוד בקופה.. מעניין אם זה יצליח.

תודה

לפני שנה היתה המתנה של מעל שנה בקופה, נראה מה המצב עכשיו

מה אכפת לקלינאיות אם הלקוחות מקבלים החזר או לא?

להם יש לקוחות

זה לא דרך לגרום להם לעבוד עם הקופה...

אם יעלו להם את המשכורות אולי זה יעזור

הגיוני שיש קשר.

אבל אם יש לך ביטוח פרטי בלי תלות בשבן אני לא חושבת שיש לזה השפעה. לא נשמע לי..

אבל בעקרון לא נכנס עדיין.

גם שאר הדברים ממה שאני יודעת לא יכולים להכנס רשמית עדיין כי זה לא עבר אשרור בכנסת והכל. רק את השלב הראשון. אז ממה שאני הבנתי הקופות שטוענות שזה כבר נכנס לתוקף ואי אפשר לקבל זה שיטת מצליח כדי לא לתת אבל זה לא חוקי 

ללידה הקרובה

אין לי החזר??

אני בהתלבטויות אם לקחת או לא

אם אין החזר אין מצב שאני מוציאה לבד את הסכום הזה

הדולה שאני לקחתי כתבה בסטטוס שהמחירים יירדו כי במחיר שהן לוקחות כיום נשים באמת לא יקחו