.. שהציונות היא פריצת החומה.

עוד טענה שאסור לגויים לרדות בעם יותר מדי כי אז העם לא יחזור בתשובה אמיתית וזה לא מה שהשם רוצה.

בגדול זו אגדתא בפרק חלק שלא נפסקה להלכה בשום מקום בפוסקים ולא יכולה להפקיע את מצוות העליה לארץ ולא את מצוות כיבוש הארץ.

לגופם של דברים, זאת לא הלכה אלא תיאור מציאות - יש מציאות של גלות ומסובך לצאת ממנה. אחרי שבוועידת סן-רמו אישררו האומות השולטות (אז) ברוב העולם את הצהרת בלפור, כתב האור שמח ש"סר פחד השבועות". כלומר גם לפני כן זו לא היתה הלכה אלא 'פחד' של עם ישראל מהמציאות של הגלות וכשהגויים הסכימו, כבר אין פחד.

הזכרת לי את התוספות בכריתות דף טו. ד"ה שהלכו

והכי טוב שתעיין שם. על תוקף החיוב שלהם ובעיקר על הרלוונטיות לימינו.

אני לא חושב שיש מישהו בימינו ששלוש השבועות הן קריטריון שמשפיע על הבחירות שלו לכאן או לשם, כי בדרך כלל השקפה ומגזריות הולכות ביחד. לצערנו לפעמים המגזריות משפיעה גם על האופן שבו לומדים את התורה והמסקנות להלכה. בכל המגזרים...

אז אני מבין שהוא יוצא מנקודת הנחה שהן מחייבות ושיש להם תוקף בימינו. וגם כן שהציונות נחשבת כעליה בחומה.

[הטענה האחרונה שכתבת היא מגוף 3 השבועות (חוץ מהפרשנות שהוספת בשמו) - 1. שלא יעלו בחומה 2. שלא ימרדו באומות 3. שהאומות לא ישעבדו את ישראל יותר מידי.]

אז לגבי עצם התוקף שלהן - 1. מדובר בדברי אגדה שלא יכולים להיות נתון מחייב (יש שאמרו שזה מעין גזירה שנגזרה. דומה לכך שהיום מנסים להקל על אישה בזמן הלידה חרף הכתוב "בצער תלדי בנים"). 2. אף אחד לא טען מול בר כוכבא שעבר על 3 השבועות הנ"ל. 3. זה לא נפסק בשום ספר הלכה. 4. הרבה חכמי ישראל פעלו לביסוס ההתיישבות היהודית בארץ ולא חששו לשבועות כאלה (אכן יש מי שפעלו להתיישבות פרטית ויש שפעלו להתיישבות לאומית, ויש מקום לחלק ביניהם).

ובמידה ויש להן תוקף מחייב, לגבי הרלוונטיות לימינו - 1. היתה להם הגבלה לזמן מסוים שהיום כבר חלף. 2. יש אומרים שהצהרת בלפור בעצם היתה הסכמה של האומות למפעל הציונות ולכן זה לא נחשב כעליה בחומה. מאז היו עוד הרבה הסכמות דומות ואולי משמעותיות יותר. 3. יש אומרים שהאומות התירו את תוקף השבועות בכך ששעבדו את ישראל יותר מידי, וממילא גם עם ישראל לא מחויב כבר לקיים את החלק שלו בשבועה. 4. עליה בחומה= עליה בכוח של כל העם יחד. בציונות זה נעשה טיפין טיפין.

אגב ראיתי ספר שהמטרה שלו לומר שאפילו לאדמו"ר מסאטמר ג' השבועות לא יהיו רלוונטיות היום. אבל לא עיינתי בו..

#781 סאטמר: אנטי־ציונות, שלוש השבועות, יוקר המחיה, משיח וגאולה | הרב בנימין טבדי VS. הרב אביעד נייגר

(גילוי נאות, לא האזנתי לפרק. בד"כ אני שומע חלק מפרקי 'על המשמעות' בהקשרים שלא שייך בהם ללמוד תורה, אבל בגלל שאני מכיר את הרב בני ותורתו - בטוח שזה מרתק וממצה)

בעבר חסמתי את יוטיוב בכלל. כיום אני כן צופה בשיעורים מסויימים, אז פתחתי קצת. עדיין דברים לא מוכרים מיוטיוב זה חוסם.

כמה דברים שהם מבחינתי אבני דרך בכל שיעור תורה או בדיקה של אדם שמביע דעה:

1. אדם שהרקע של המצגת שלו הוא "דעת התורה על המצב בימינו", כבר מרתיע אותי עוד לפני שהוא פותח את הפה. מדובר ביומרה שבודדים אולי היו ראויים לעמוד בה, כמה אנחנו מבינים בדעת התורה או במצב בימינו כדי שנוכל להביע את דעתינו באחד מהן באופן כזה נחרץ? ועוד בשניהם יחד?

2. כשמשפטים יומרניים נאמרים על ידי אדם בכלל לא מוכר, והכל מגיע אלינו דרך "קול הלשון" (אתר שמלקט כל גרפס של כל מטומטם איפשהו - ואני ממש לכ חושב שזה רע, אבל קצת פרופוציות..). ובהנחה שהאתר או המרצה כותבים את התקציר ביוטיוב, בכלל נשמע שמדובר באיזה נביא שנחת אלינו באיחור של 2500 שנה... כל זה כבר מחשיד.

בנוסף לכך:

3. מהמעט ששמעתי נשמע רדוד ולא מחדש כלום.

4. הנושא הזה לעוס לעיפה, לאורך השנים קראתי עליו הרבה, הן מהמצדדים בו והן מהמתנגדים אליו, וברור לי כשמש שזה נושא שחבל בכלל לעסוק בו. לפחות הזמן שלי יקר מכדי להקשיב לעוד איזה מוקיון שמנסה להגיד עתידות. אם יש למישהו כוח לשמוע ולהעלות משם חידושים שלא נכתבו עד כה בנושא הזה, שיביא ונדון בהם.

"עלה נעלה". חפש בגוגל.

תוכל למצוא גם שיעורים לשמיעה.

זאת. זה בדיוק כמו "כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה". זה לא איסור אלא אמירה מדרשית

אלא שחז"ל טענו שזה *מסוכן* למרוד באומות. ואמרו שה' יצר מצב כזה שה מסוכן כי רוצה שנשאר בגלות, עד שזה פשוט לא יהיה מסוכן. זה כמו "השמים והארץ מושבעים להיות קיימים על מנת שישראל יקיימו את התורה". זה תיאור מציאות שלא במקרה היה מצב של סכנה למרוד בגויים וחוסר יכולת וחולשה שלנו לעשות זאת. אלא שה' סובב כך כי רצה שנהיה בגלות.

כמובן ברגע שאין סכנה, אז זה כבר לא סכנתא. וחוץ מזה זה סימן שה' לא אוסר עלינו לעלות בחומה כי אין מרידה כבר בגויים

ציינת נכון, שהשבועה היא כמו שה' משביע את השמים - והכוונה שעובגתית הדברים האלה לא יקרו.

לכן רש"י בפירושו לשיר השירים מדגיש את זה, שמדובר על תקופה מסוימת (יציאת מצרים) שהדברים האלה לא יקרו. מי שרוצה לראות בדיוק מה הקשר בין כל שבועה למה שקרה ביציאת מצרים (מה שרשי כותב בתמצות), שיעיין בפירוש רס"ב לשיר השירים, בכל "השבעתי אתכם" הוא מסביר על אותה תקופה והשבועה הרלוונטית לה.

יש עוד הרבה דחיות פשוטות לנושא הזה של שלושת השבועות, ולמעשה גם מי שעורר אותו לא התכוון שהוא נכון למעשה (לצורך העניין, המגילת אסתר שמציין את השבועות, הוא בעצמו פוסק שאסור מן התורה למכור קרקע מארץ ישראל לגוי - מה שמוגדר כ"כיבוש").

אבל הדבר הכי מקומם בנושא הזה הוא שלוקחים חצי אגדה לא ברורה והופכים אותה לכל התורה כולה (לרבות הלכות פסוקות שלא מסתדרות עם האגדה הזו בפרשנות הקיצונית שלה...), גם כשרואים בעיניים איך שהשיבה לא"י מגשימה את רוב החלומות של האדם הדתי.

ישראל היו מורדים באומות אז באמת ה' היה מתיר את חייהם כאיילות וצביות, או במילים אחרות - מרידוה בגויים מהווה סכנת שמד על חלק מעם ישראל - כי דרך העולם שכלעם חלש שמורד בחזק אז החזק משמיד אותו או חלק.

וזה מה שקרה באמת במרד בר כוכבא. אלא שאז לא היתה שבועה, כלומר עדיין לא היתה מציאות ברורה בעולם שמרידה של ישראל בגויים תסתיים בכשלון.

השבועה זה בעצם סכנתא, לא איסורא.

זה כמו לומר: ה' השביע שמי שישתה כוס רעל זו ימות.

כמובן מדינת ישראל לא מרדה בגוים כי זה היה בהסכמה , וגם המרידות הקטנות שהיו בבריטים , היו תוך סיכון מחושב וידיעה שהבריטים לא יתחילו לטבוח בנו, ושמלכי האומות כיום "מלכי חסד הם" כלשון הרב אלקלעי.

וכיום כמובן כשאנו עצמאיים עם פצצה גרעינית לא שייך לדבר על סכנת "מרידה בגוים".

וזה קצת מחזיר אותנו לויכוח שלנו ביחס לאגדות חזל:

לדעתי שלושת השבועות היא דוגמה מצוינת. הן נכונות כשהן מצליחות (כמו במרד החשמונאים והקמת המדינה) ולא נכונות כשהן נכשלות. כלומר, האגדה היא מצפן אבל המסר שלה מאו אמורפי, היא טובה בלהסביר למה מה שכבר קרה - היה טוב או לא טוב, אבל מאוד קשה לגזור ממנה קריאה לפעולה אקטיבית.

או כדבריו של ר' אברהם אזולאי שציינתי לך בשרשור ההוא: האגדה רק מדגימה ומתארת תופעות שידועות מראש כטובות או רעות.

... הרי נאמר  "תיפח רוחם של מחשבי קיצים".

ולזה לפחות יש לנו את התקדים של מרד בר כוכבא שהביא לנו את השם הארור

פלסטין שרודף אותנו עד היום.

כשהוא מגיע אז זה כבר לא לחשבו. זה לראותו בעיניים.

אגב פירוש תיפח רוחם זה לא קללה או עונש, לפי רשי.

לפי רשי זה פשוט עובדה: מי שמחשב את הקץ והקץ לא הגיע מתאריך שהוא חושב, פשוט חווה מפח נפש ואכזבה ו"נופח את רוחו" מרוב צער ואכזבה.

אין מה להתאכזב מקיבוץ גלויות ויציאה משעבוד מלכוית כשזה כבר קרה. אין מה להתאכזב מצפיה למשהו שכבר קרה בעבר וממשיך. 

ההבדל הוא שבמרד בר כוכבא מרדנו מול האימפריה החזקה בעולם, כשלנו לא היתה מדינה בכלל וכמעט שום נשק, ושום מעצמה יריבה לא עזרה לנו. כיום המצב שונה לגמרי. יש לנו מדינה ונשק גרעיני ומעצמות שהאינטרס שלהם לעזור לנו. האויבת הכי גדולה שלנו היא איראן הפרימיטיבית שהתגלתה בעם כלביא כנמר של נייר, והמדינה חזקה ממנה צבאית. זה כמו שדוד יילחם במואב בערך.

מרד בר כוכבא לא נכשל כי חשבו קיצים. אלא כי מרדו באימפריה וכי היתה שנאת חינם שלא נהגו כבוד זה בזה. ועדיין אז עוד לא הזדככנו מחטאי בית ראשון. כיום אחרי 2000 שנות גלות הזדככנו מחטאינו

...אגב מעניין שלפי מה שאומרים אנשי חבד הרבי רואה (ראה) עין בעין את עניין שלוש השבועות

בדיוק כמו חסידי סטמר. אז קשה לזלזל ולהתיחס לענין כעוד המצאה אנושית.

ייתכן שהיתה בעיתיות שלא מסרו את המלוכה לבית דוד כדברי הרמבן, או שמא שאחרוני שליטי חשמונאי לקחו לעצמם סמכות ותואר מלך ולא רק "נשיא יחד עם חבר היהודים(הסנהדרין)" בניגוד לראשוני שליטי חשמונאי. אבל זה לא קשור ל3 השבועות ולחורבן הבית. מה גם שכיום אין מלך בישראל וראש הממשלה או הנשיא שנבחרים אחת לכמה שנים לא מתחרים על תפקיד מלך בית דוד , אלא זה כמו השופטים של תקופת השופטים.

כל הפוסקים כולל החרדים ביותר חלוקים על הרבי מסטמר ועל הרבי מלובביטש בעניין 3 השבועות. לא נראה לי שרבי אלחנן וסרמן הי"ד שהיה מתנגד הכי חריף לציונות הזכיר אי פעם את 3 השבועות, ולא החזון איש,ולא הרב שך ולא אף אחד.

כבר הסברתי מה עניינה הרציני של 3 השבועות, ולמה זה כלל לא רלוונטי לימינו "שאחרי שהתכנסו המלכויות בסאן-רעמו ונתנו רשיון לעם היהודי למדינה , סר פחד השבועות" כדברי רבי יהושע מקוטנא

בכל מקרה זה לא קשור לחורבן הבית.

חורבן בית שני היה רק בגלל שנאת חינם. הרי בית חשמונאי כבר לא מלך 130 שנה מלפני החורבן, אלא בית הורדוס. והחורבן לא בא בגלל בית הורדוס אלא בגלל שנאת חינם. מה גם שאגריפס השני שבדורו נחרב הבית בכלל לא שלט על ירושלים אלא רק על הגליל, והקנאים התנגדו לו

הוא הכניס אותם. אין לזה שום מקור.

מה גם שאני לא בטוח שהוא חי אז ולא נפטר לפני שלומציון. ואין שום מקור לכך שמישהו מחכמי הפרושים הוא זה שהזמין את הרומאים.

להפך. יוסף בן מתתיהו אומר שאנשי הורקנוס כשצרו על אריסטובולוס וקיבלו עזרה מהרומאים, ניסו לשכנע את חוני המעגל להתפלל להצלחתם, וכשהוא סירב הם הרגו אותו.

מרד בר כוכבא נכשל גם בגלל שנאת חינם. שלא נהגו כבוד זה בזה

....הורקנוס, אריסטובולוס והעם – יש כאן תופעה מעניינת ביותר, שהעם

פונה לפומפיוס כגורם עצמאי. העם ביקש מפומפיוס לשחרר אותם מעול המלכים החשמונאים, ולהשאיר את

העם תחת שלטון הכוהנים. "

המאמר המלא בקישור הבא:

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/22924.pdf

או שמא רק ביקשו ממנו לבוא לתווך בסכסוך ולא לכבוש את הארץ. או שמא בכל מקרה הרומאים היו כובשים

זה בערך מה שעתוב שם במאמר הזה.

הציטוט שהובא הוא חלקי ולא משקף

(הוא לא אחז שהציונות והמדינה הן גאולה, אבל זה נושא אחר. הסברות שלו היו שונות משל סאטמער, למרות שיש בינהן קרבה בחלק מהמסקנות)

אף אחד שמבין, לא טוען שזו המצאה. המושג מוזכר בגמרא ובכמה מדרשים. הטענה היא שיש דרכים ללמוד אגדתא שלא נפסקה בשום מקום בפוסקים והבנתה כפשוטה סותרת כמה וכמה מצוות עשה ומחייבת אותנו לעבור על כמה לאווים.

בכל מקרה אכן כמעט כל הפוסקים חלוקים על 3 השבועות כמשהו להלכה

אבל אחרי הברייתא הארוכה שדנה בשיטות התנאים שחשבו קיצים ומכריעה שלא לעשות כן, מביאה הגמ' (אחרי סוגיית הגאולה והתשובה שנכנסת אגב מה שהוזכר) - שני קיצים מגולים.

אנחנו לא 'מחשבים' קיצים, אנחנו רואים שהגאולה לפנינו. עם ישראל קרב לבוא לארצו והיא נענתה לו אחרי אלף שמונה מאות שנות שממה כמעט מוחלטת.

בר כוכבא שרד רק 3 וחצי שנים על שטח קטן יחסית. וגם זה היה רק כי הפתיע את הרומאים שבארץ, ולצבא הרומאי לקח זמן להביא את הליגיון מבריטניה איפה שהוא נלחם באותה עת

בעוד שהתחיה כיום קוראת לנגד עינינו. המדינה היא אתחלתא דגאולה לא בגלל חבלי המשיח של השואה, אלא בגלל הקמתה

מסקנת הבריתא (שאותה ציטטת: "תיפח רום של מחשבי קיצים". כדאי שמי שמצטת ידע על מה הוא מדבר) דוחה את שיטת ר' עקיבא בזה, כמו את שיטות התנאים האחרות ומכריעה שלא לחשב קיצים כאלו - ובעקבות כך מובאים דברי ר' אבא שלומד מהפסוקים ביחזקאל "קץ מגולה", כלומר קץ מציאותי. אתה לא מחשב תאריכים וכופה אותם על המציאות, אלא מתבונן במציאות וראה גאולה.

כמובן, הוו"א של ר' עקיבא אינה 'טעות' ח"ו. כל דעה של גדול בישראל, גם אם אינה המסקנה להלכה - היא תורה ולומדים ממנה. הרמב"ם לומד מדברי ר' עקיבא, שסבר שבן כוזיבא (=בר כוכבא) הוא המשיח, שהמשיח אינו אחד שעושה מופתים, אלא שליט ישראל כפשוטו, שעושה מלחמות ולא צריך לעשות אותות ומופתים.

זה היה רק וורט שלו. כמו שמוצאים רמז באר"י לכך שהגאולה תהיה בה באייר יסוד שבמלכות

ה' באייר זה לא יסוד שבמלכות, זה יסוד שבתפארת. המסורת שאתה מדבר עליה היא לא מהאר"י, אלא מהגר"א שאמר לתלמידין שזה יום מסוגל לישוב ארץ ישראל.

ככל הידוע לי, מה שיש מהאר"י לגבי היום הזה, אינו חיזוי או רמז לעתיד, אלא הסבר למה בבחינות הרוחניות של כניסת המוחין העליונים, היום הזה מקביל לשביעי של פסח. אפשר להגיד שמתאים שביום הזה יתרחשו דברים גדולים, אבל זה בכלל לא דומה לדרשה של ר' עקיבא בפרק חלק.

זה רמוז בפסוק בדברי בועז אל רות "והיה אם יגאלך טוב יגאל (זה גאולה באחישנה-טוב) ואם לא יגאלך וגאליתך אני חי ה' (זה גאולה בעיתה). כאשר חי קשור ליסוד (המילה המקבילה ליסוד בנביאים וברב קוק היא בדרך כלל חיים), והוי"ה זה שם ה' המקביל לתפארת. אם כן יסוד שבתפארת.

לזכרוני האר"י אטנר שבפסוק הזה יש רמז לזמן הגאולה.

בכל מקרה ברור שרבי עקיבא לא לקח החלטה פוליטית מסוכנת על סמך חישוב קץ, אלא על סמך שקלול אחר. החישוב קץ בוא רק אסמכתא לזה.

זה בערך כאילו הרב קוק יאמר שאנחנו באתחלתא דגאולה ואסמכתא לזה  זה שבשנת ת"ר נפתחו מעיינות חכמה לפי הזוהר (והדברים מופיעים באיחור של 8 שנים מהעולמות העליונים. כי אחד המקובלים לפני כמה מאות שנים אומר שבשנת ת"ש תהיה הגאולה, ובפועל היתה שנת תש"ח.   וגם בשנת תר"ח היה שנת אביב העמים באירופה, עליית הלאומיות שממנה לקחו הציונים הראשונים את ההשראה ללאומיות יהודית).

אז זה רק יהיה אסמכתא, לא הסיבה שבפועל נכריז על מדינה

לראות את הגאולה בהווה עין עין זה לא "לחשב". זה לפרש מציאות קיימת בצורה פשוטה

הוא רואה את המציאות ורואה שהיא גאולה, לפי הגדרות פשוטות בשכל ולפי המפורש בנביאים ומבואר בדברי חז"ל.

אגב, אנחנו כבר לא באתחלתא. באתחלתא היינו בבוקר לח בשנת תרל"ח, באעלה בתמ"ר, בראשון לציון הנה הנם.

אנחנו כבר מזמן עמוק בתהליך הגאולה, אמנם עדיין הוא לא הושלם.

התפיסה של 'קץ מגולה', היא בדיוק ההפך מחשוב קיצים. חשוב קיצים הוא צפיה לתאריך מסויים שבו תבוא גאולה ותשבור את המציאות. כשמגיע התאריך ולא רואים את מה שציפו לו* - מתאכזבים ונופלים ליאוש.

קץ מגולה אינו שבירת המציאות, אלא התבוננות במציאות והבחנה ביד ד' שמובילה אותה.

*אגב, הרבה מהתאריכים שגדולים בישראל חישבו, בדיעבד אנחנו יכולים לראות שהתרחשו בהם דברים, שהיו משמעותיים בתהליך הגאולה. הבעיה שהמצפים ציפו לאירוע יחיד וסופי, אז הם התאכזבו.

כל אלו עלולים לעורר את חמת הגויים שיפרשו שישראל מורדים בהם, ויהרגו את ישראל כאיילות ניצודות

לכאורה בפשט, הייתי אומר שאין שום קשר בין השבועות.

אגב, לכן לדעתי יש טעות מובנית בתפיסה הסאטמרית, שמחפשת בכל דרך לכסות כל פעולה ציונית על ידי איזו פרשנות של השבועות. כי לפי החישוב שלהם, יוצא שחלק מהשבועות מיותרות או לא ממוקדות. אם החלטתי שכל פעולה ציונית היא בהכרח מרידה באומות ודחיקת הקץ, אז השבועה לעלות בחומה היא מיוחרת, ואולי גם השבועה למרוד באומות.

לארץ כל ישראל ביחד. כמו שנאמר שאם היו ישראל עולים כחומה בימי זרובבל היה נעשה להם נס. אלא שעלו כדלתות.

גם רשי אומר לעלות כחומה יחד ביד חזקה.

אם הנוצרים והמוסלמים או הרומאים מלפני 300 שנה ואחורה היו רואים שכל ישראל  עולים יחד לארץ, היו שוחטים את כולם כי היו פוחדים ממרד/מעשה נגד הנצרות והאסלאם (שעד לפני 200 שנה היה אצלם עיקרון שגלות ישראל היא הוכחה לדתם).

לכן מרידה בגוים (מלחמה ונסיון מרידה במלכות ולקיחת עצמאות), עליה כחומה, ודחיקת הקץ שלושתם הם ניסיון לקרב את הגאולה על ידי פעולות ממרידות המכעיסות את הגוים 

ואגב, אזכרת את הגמ' במסכת יומא שאם היו ישראל עולים כחומה היו נגאלים. שים לב שזו סתירה לשלודת השבועות, ואכן הפני יהושע בכתובות כותב שזו מחלוקת אמוראים (מה שכמובן, מאוד מחליש את הטענה של שלושת השבועות...)

למרוד בגוים אפשר גם בחו"ל להלחם בהם ולהקים מדינה. או שיושבי ארץ ישראל ינסו למרוד בגוים במלחמה.

לעלות כחומה זה לעלות.

לדחוק את הקץ זה בפעולות אחרות שמהוות מרידה בגוים ששלוטים בארץ (לנסות לבנות את המקדש וכו' , למשוח מלך מבית דוד וכדומה)

כי אם אתה מקבל את כל החבילה, אז אין מציאות של פעולה שהיא לא גם דחיקת הקץ.

לדעתי, דחיקת הקץ לא קשורה לפעולה ציונית.

ועלייה בחובה לא קשורה בכלל לגויים (אם כי תנאי שזה יהיה ביד חזקה, כלומר שהיהודים יעלו כשזה בניגוד לרצון הגויים.

ומרידה בגויים זה מרד בר כוכבא ומרד גטו וורשא. לא קשור לכלום.

>> והכי חשוב, שכל השבועות האלה הן בכלל אגדה על תקופת יציאת מצרים, שאין לה שום קשר לימינו

"לדחוק את הקץ בשאר האפשרויות שאינן עליה כחומה ומרידה במלחמה" זה נראה לי פשט הגמרא. לכן דחיקת הקץ כותבה בסוף

בסוף 2 המקרים הקלאסים של דחיקת הקץ זה מרידה ועליה, אז נכתבו במפורש.

חוץ מזה זה אגדתא , לא הלכה. אז זה חא שיש פה 3 סעיפים. אלא 3 אמירות כלליות.  כמו "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך" לכאורה אם ביתי פתוח זה לא כולל את העניים?

פירש את האגדתא של  3 השבועןת. כלומר לא למרוד בגוים במצב סכנתא. לא מפני איסור אלא מפני סכנה שהם יהרגו אותנו בעקבות המרידה.

אבל יכול להיות שזה בדיוק מה שהתכוון הרמבם, שאפשר ללמוד מזה דרך משל 😉

אבל עדיין צריך שכל להבין מה לומדים ומה לא לומדים מזה.

הרי ברור ש"בבלה יובאו ושם יהיו" זה לא "עשה" מהתורה ואסור לנביא לפסוק הלכה לדורות, ובכל זאת רב יהודה אומר שכל העולה מבבל לארץ עובר בעשה.

לכן נראה שגם "כל העולה מבבל עובר בעשה" זה אגדתא כמו לומר "להתגייס זה יהרג ובל יעבור" וכוונתו  שלא ראוי לעזוב את בבל כרגע כי זה יחליש את המרכז התורני שם, ואת ארץ ישראל במילא לא ישקם בחורבנה. והפסוק הוא אסמכצא.

מכאן ל3 השבועות. לעיתים יש ניסוחי אגדתות בצורה של הלכתא

האדמור מסטמר יומר שמכיוון שירמיהו במפורש אמר לכלות 70 שנה לבבל, אז זה לא נגד השבועות.

לפי הפשט זה לא היה מרידה בגוים, כי גם עליה כחומה היתה באישור כורש.

מבחינת ה"שבועה" הסמלית במציאות. נראה שהיא התחילה לחול ממרד בר כוכבא ועד האמנציפציה. כלומר בתקופות האלו אם ישראל היו מורדים היו מושמדים.

אבל לפני מרד בר כוכבא היינו מספיק חזקים למרוד בגוים ובעזרת מעצמה אחרת לנצח,למשל במרד החשמונאים, מרד מתתיהו אנטיגונוס, והמרד הגדול שאמנם לא הצליח אבל היה יכול להצליח.

מאחרי כשלון מרד בר כוכבא נראה שיצאה רוח הגבורה מהמפרשים בעם ישראל. וכל ניסיון מרד לא היה מצליח לעשות צבא חזק. עד לעלית הגבורה היהודית אצל הציונות, יחד עם האמנציפציה שהורידה חשש מנקמת הגוים

ריש לקיש אמר שסה יכל להיות עלייה בחומה, אז זה נגד השבועה הזו.

דבגיך האחרונים רק מוכיחים שזה אמורפי ונתון לפרשנות, ואם כן ממילא כל תיאוריה מתבטלת.

האם הכונה שבית דין השביע את הדורות, כמו שיהושע השביע את ישראל על יריחו?

אז הוא יפרש שבית דין השביע לא למרוד לפני שנגמרו 70 שנה מירמיהו

קראתי פה ושם קטעים, לא מספיק מסודר.

ככלל בחוויה שלי, הספר ויואל משה הוא ספר חסידי-רומני קלאסי, המון רגש ובלגן ומעט מאוד התייחסויות רציניות ומשכנעות.

המגילת אסתר התכוון שלא יתכן שתהיה מצוה מן התורה אם יש אגדה כזו.

ברמבם כתוב מפורש שמצוה לדבת בארץ ישראל, וגם לפי המגילת אסתר יש איזשהו רובד של כיבוש הארץ שהוא מצוה מן התורה (ראה השגתו על מצות "והארץ לא תימכר לצמיתות"). אז הוא ודאי לא חושה שמהאגדה הזו לומדים איסור.

הוא לא התכוון שכל מה שנאמר על מעלת יישוב הארץ זה לעתיד לבוא. שתי הראיות שהבאתי לך סותרות את הפרשנות הזו:

1. הרמבם בהל' מלכים מאזכר שרבי אבא הוה מנשק כיפי דעכו. גבי אבא לא חי בעתיד 😉

2. המגילת אסתר אוסר מסיבות הלכתיות למכור קרקע לגוי, וגם זה הכוונה לזמן הזה.

אני חושב שהמגילת אסתר מתכוון שאם יש אגדה על השבועות, אז כנראה זו לא ממש מצוה מן התורה אלא יותר עניין גדול וחשוב וקדוש (כמו כוונה בתפילה, שהרמבם משתמש בניסוח עדין לגבי הדרשה "ולעבדו בכל לבבכם", אבל ברור שזה מאוד יפה וחשוב לכוון בתפילה!)

אבל אולי סובר  ליישב את הארץ (יישוב ללא ירושה וכיבוש) מותר ומצווה כי זה לא מרידה או עליה כחומה. וגם סטמר כיום עולים כיחידים לארץ מיישבים אותה וקונים בה קרקעות כאדם פרטי. אבל נראה שהמגילת סבר שהרמבם סבר שהשבועות הן הלכה ולא אגדה. כי סכנתא לא אמורה להשמיט מצוות עשה ממניין המצוות.

הוא תקוע באנטנות. אפשר לשאול כל ראש ישיבה גבוהה/הסדר/מכינה/אולפנה וכו' יגיד לך שדאגו לחינוך כמו שמעולם לא דאגו.

אין לו שום אחריות, אף אחד לא מצפה ממנו לשום הישג ממשי, אז הוא יכול להטריל באלף הצעות חוק שכל המחנה האמוני מסכים להם בעיקרון, אך הוא עושה את זה באפס התחשבות במציאות וגבולות הכח. ככה הוא גם מוציא את כל האחרים לא מספיק דתיים/ימניים, וגם נשאר בכותרות, כך שיהיה לו חומר לבחירות הבאות.

לגופם של דברים - עוסקים הרבה מאוד ביהדות בכלל המשמעויות של זה. השרשור המקנטר שפתחת בסוף השבוע - בדיוק מוכיח את זה.

כמובן, עוסקים בתמיכה חסרת תקדים במוסדות התורה והחינוך - אין יותר דאגה ליהדות מזה.

כמובן - מצוות ישוב ארץ ישראל ששקולה ככל המצוות, אינה פחות יהדות מדברים אחרים.

לבוא בטענות על זה שבקדנציה אחת (עם עשיה חסרת תקדמים בשלל תחומים משמעותיים מאוד), לא פתרו את כל הבעיות שמלוות אותנו מקום המדינה, זה תינוקי.

בפועל - טיפול במערכת המשפט והחזרתה לגודלה הטבעי, זה שמירה על היהדות של המדינה. רוב ככל הפרצות שהתחדשו בארבעים השנה האחרונות (הן במשפחה, בצניעות, בחמץ, בשבת) לא הגיעו מהמערכת הפוליטית, אלא מהתערבות הלא תרינה של מערכת המשפט.

מעבר לכך - שמחה רוטמן עובד על צמצום כניסת הגויים לארץ. אופיר סופר (כמעט לא מדברים על כך ואולי טוב שכך, אבל כאן כדאי שידעו) הסיט את המיקוד של משרד הקליטה להבאת יהודים לארץ, אחרי שבכל שנות ישראל ביתנו על השאלטר, עבדו בעיקר על להביא גויים.

שלא אהודים בלשון המעטה במחוזות מרכז הרב.

כך או כך, הציונות הדתית של פעם הגדירה עצמה גשר מחבר בין זרמים והשקפות עולם שונות.

מכל זה נשאר לנו עורבא פרח.

נהפוך הוא.

עינינו הרואות קטטות עם דרעי, ועם מעוז, ועם גפני, ועם גולדקנופף, ועם בן גביר כמובן., ועם מי לא.

במקום לכנס את כולם כאיש אחד בלב אחד, ולתעדף את הנושאים שעל סדר היום האמוני שלנו.

ככה לא בונים חומה.

בצורה הפשוטה ביותר - מעוז יכול להביך את כולם עם חוק שיהודי הוא רק לפי ההלכה או שהחלת ריבונות על כל גבולות ההבטחה - כי הוא לא צריך להסתדר עם אף אחד (ובאמת הוא לא מסתדר עם אף אחד...)

לעומתו, כל מי שבקואליציה, גם אם מפעיל מנופים פוליטיים - בסופו של דבר מסתדר עם האחרים וע"י כך פועל לטובת העם והארץ כפי יכולתו.

ואיך הדמיונות שלך עובדים שעות נוספות. לא יודע מי ומה הגדיר, למזרחי היו קטטות עם אגודה. היו גם בין המזרחי לפועל המזרחי. היו גם קטטות בין המפדל לאגודה ולאחרים.

שום דבר היום אינו שונה מכל התנהלות פוליטית אחרת. אתה מצפה לאנשים שגם פועלים ומצליחים להוביל במערכת הפוליטית וגם עושים זאת בסטרליות גמורה - כשאף אחד סביבם לא מתנהל ככה.

ולכן חינוך יהודי שהוא מקדם זה "להטריל"

זה כמו שהקואליציה מצביעה תמיד נגד כל הצעת חוק של האופוזיציה. 

אבל הוא לא מקדם, לפחות לא במליאה.
 

כמו אופוזציונר טוב, כמה קל, הוא מעלה אחת אחרי השניה הצעות חוק, שחבריו שכן בקואליציה מאמינים בהם אידיאולוגית, אבל מבינים שאין להם התכנות וצריך לעבוד על מה שנסבל עבור השותפים. הוא יודע טוב מאוד, שמה שראש הממשלה לא מסכים לו - לא יעבור, אבל אם אפשר להביך את שותפיו לריצה בבחירות (שגם בבחירות הבאות הוא יזדקק להם...) למה לא?!

אגב, גם מעוז עצמו בשלבים שחשב שהוא בקואליציה, ידע להיות פרגמטי, עד כדי הצבעה בעד אוחנה לתפקיד שהוא אחד מסמלי השלטון. אפשר רק לדמיין את מתקפת הסטטוסים של נערי מעוז אם הוא היה מצביע נגד ובן גביר וסמוטריץ' בעד. האמת שלא צריך לדמיין - מספיק לראות את המחאות שלהם כל פעם שבן גביר עולה להר הבית (כשרצתם איתו ברשימה אחת לא ידעתם שהוא עולה???) או את המתקפות המגוכחות שלהם על רפורמת החלב.

נראה שמעוז ישונמך למקום 13-14, והכל יבוא על מקומו בשלום.

ובינתיים הוא מסמן לציונות הדתית מה עוד חזוב לעם ישראל חוץ מיהודה ושומרון.

אל תזלזל בו.

בכנסת צריך כאלו שמסוגלים לשתף פעולה, הם לא משיגים אף פעם את כל תאוותם, אבל הרבה מאוד כן.

זו בדיוק הנקודה שבן גביר הבין ובה נפרדה דרכו מדרכם של רבותיו. אולי אני מסכים שהיה ראוי שיקים תנועה חדשה ולא יגנוב להם את המפלגה, אבל בסופו של דבר הוא הזיז בקדנציה הזאת - הרבה יותר ממה שהרב כהנא ותלמידיו הזיזו בארבעים וחמש שנות פעולה פוליטית.

חוץ מווסרלאוף המצויין, אף אחד מרשימתו אינו מזוהה עם תלמידי הרב כהנא.

מחציתם אינם שומרי מצוות, והשר אליהו, להבדיל, הוא נכדו של הרב אליהו זצ"ל מעמודי התווך של המגזר הציוני דתי.

וחזרה למעוז, הסוגיות שהוא מעלה הן כבדות משקל וחבל שמטאטים אותן אל מתחת לשטיח, גם אם כוונותיו אינן לשם שמיים- לשיטתך.

(קרויזר בהחלט גדל בבית של תלמיד מובהק של הרב כהנא, ראש ישיבת הרעיון היהודי. נכון שהיום אינו בדיוק בכל דרך הבית שגדל בו, אבל האמירה הפוליטית שלו יונקת משם)

שפסל את בן גביר ומרזל.

ועכשו תורו של בן גביר עצמו להפסל בבג"ץ.

אתה מן הסתם לא תזיל דמעה.

לגבי ווסרלאוף, דומני שהוא נצמד לעוצמה יהודית בטרם נבחר לכנסת. לא כך?

לגופו של עניין, אני בשונה ממך מסתכל על הדברים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. שיבחתי כאן לא פעם את בן גביר על רפורמת הנשק, על הרעת תנאי המחבלים בבתי הכלא ועל שינויי העדיפויות בימ"ר ש"י. 

כי חרב תמידית בדמות נבצרות מונחת על צוארו.

אבל תמהני על רוטמן שלא יוזם תיקון לחוק, כך שבג"ץ לא יוכל להתערב במינויים שאישרה הממשלה מכל סוג שהוא.

אולי כי עסוק בלשריין את מקומו ברשימת הליכוד.

שמעתי שגם אופיר סופר מתנדנד, ומחפש לעצמו סידור עבודה לכנסת הבאה.

אין שם טעם בלחוקק חוק כמו זה שאתה מציע. גם היום המצב החוקי הוא כזה שלא מאפשר לבג"ץ להורות על פיטורי שרים. הכח שלהם נובע רק מזה שמקשיבים להם.

רוטמן היה צריך ליזום תיקון/ הוספה לחוק יסוד השפיטה, בערך כך:

אין סמכות לבית המשפט זולת סמכות ענינית שהוקנתה לו בחקיקה ראשית.

דיון בכל עניין שהוא ללא מקור סמכות כאמור, יראו אותו חריגה מסמכות לכל דבר.

נראה את יצחק עמית וחבריו פוסלים את התיקון הזה.

אבל רוטמן סומך על לוין ולהיפך, ופה קבור הכלב.

רוטמן העביר הרבה דברים קטנים, שביחד מתחילים לאט להזיז את כיוון הספינה. מי שחשב שמהלכים שאהרון בק הוביל ומוביל בתחכום רב כמעט חמישים שנה, יתהפכו לגמרי בקדנציה אחת, הוא ילדותי.

כן, וזה לא תלוי לא ברוטמן, לא בלוין ולא באף אחד אחר שאינו ראש הממשלה - מה שבאמת יהיה שובר שוויון, זה אי ציות.

החוק לגבי פיטורי יועמ"ש מאוד ברור. בג"ץ פסק בלי שום מקור חוקי שהיא לא מפוטרת. ההחלטה מי נכנס לישיבת ממשלה, מסורה אך ורק לראש הממשלה. הוא היה צריך להבהיר שמבחינתו היא לא נכנסת, חבל מאוד שהוא ממשיך להזמין אותה.

ממנו יונק בית המשפט.

ואין כרטיסים צהובים נגד שופטים סוררים.

ואת זה חייבים לתקן, ועדיין לא מאוחר.

הצעת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים אושרה בוועדת החוקה | ערוץ 7

בעצם אנשי הציונות הדתית, כן דואגים לסמכויות בתי הדין הרבניים.

(טוב, אני לא באמת מניח שתהיה לך היושרה להתנצל. אם היתה לך יושרה, היית מוודה שזה לא בטיפול לפני שאתה משפריץ השמצות חסרות בסיס).

אבל בלגנוב קרדיטים אין עליכם.

והדרא קשיא לדוכתא, מה עשיתם מתחילת הקדנציה הנוכחית בשביל היהדות חוץ מכלום.

ברוב עשרים השנה שעברו גפני היה ראש סיעה שקיום הממשלה תלוי בה. ברוב עשרים השנים הללו, גפני היה יו"ר וועדת הכספים, או במילים אחרות - האיש שכל חבר קואליציה וודאי כל ראש סיעה שרוצה לקדם משהו, צריך שהוא יענה לו לטלפונים.

גפני הוא פרלמנר מצויין (שלי יחימוביץ' ציינה שגפני לימד אותה איך עובדים בוועדות...), שבהחלט הזיז לאורך השנים דברים רבים שהיו מספיק חשובים לו. כלומר הבעיה לא היתה חוסר הצלחה.

אם גפני באמת היה רוצה להחזיר את הסמכויות הגזולות לבתי הדין, הוא היה דואג לזה, מזמן. כנראה שאצל גפני, שאכן דיבר על כך שנים, זו היתה רק הצהרה מן השפה ולחוץ. יש לי כמה השערות, למה באמת לא בער לו העניין - אבל זה לא משנה.

המציאות היא, שרק כשמחה רוטמן דאג שהחוק שגפני הגיש יעבור - הוא עבר.

אנשים היו חייבים להבין מזמן, שמי שמחליט מתי רשאים, איפשהו - הוא גם המחליט מה פירוש המילה רשאים, וכמובן הוא לגמרי בן חורין - להחליט שההוראה "רשאי" יכולה לסבול פרשנויות שונות בו זמנית.

השאלה האמיתית היא: מי מחליט?

כשיש אדם בלתי נבחר שמחליט, אין שום סיבה לשאול עליו שאלות וממש חבל על הזמן להבין אותו.

כל המשחקים של שרי הדתות האחרונים (כן, מתן כהנא, אני מדבר גם אליך), הם על מוקדי הכח שיהיו יותר בשליטתם ובשליטת מקורביהם.

ולא יעלה על הדעת שאוכל הכלבים חולדאי, ודומיו, יבחרו לנו רבנים ראשיים ומקומיים.

אין שום סיבה ששר הדתות ישלוט במינויים (וממש לא רלוונטי אם זה מתן כהנא או בובה של אריה דרעי)

וכאן המקום לשאול ברצינות איזה מעמד יש לארגון צוהר, שנמצא לעניות דעתי הקלושה איפה שהוא בין הרבאי מהמפלגה הדמוקרטית לרבני היהדות האותנטית. 

לדעתי מראש החכמה הייתה לפצל את התמיכה, כדי לא לקבל עוד תוכי של הרבנים החרדים, על הבזיון וחילול ה' האדיר שהם עושים.

אז בכל מקרה שני הרבנים היו מאוד ציוניים והרווחנו.

בראשלץ המטרה היא שוב למנות רב דתלי ולא להמשיך "הרצחת וגם ירשת" של החרדים עם כל הרבני-קומבינה שלהם.

לא ככ מכיר את הרב הלוי, אבל מבחינת האינטרס הכללי הלוואי שסמוטריץ יצליח

תרפה...

יש כל כך הרבה אנשים ראויים וברוכי עשיה בצה"ד, אבל כשסמוטריץ' בוחש הוא נתפס כמגיע בידים לא נקיות, ולכן כל מועמד שהוא יציע- ידחה על על הסף.

ביום שיביע חרטה על מעשיו ויוכיח לחרדים שהוא אכן שותף ולא יריב, היחס אליו ישתנה מקצה אל קצה

אף פעם אינך מסוגל לעמוד מאחורי דבריך, כשמאמתים אותך עם המציאות.
 

לגופו של קשקוש - בניגוד לקונספירציות שלך, החרדים (חוץ מגור שחיים בדמיונות שהעולם של אבא שלהם) יודעים היטב שאין ולא יהיה להם שותף יותר טוב יותר מסמוטריץ'. לכן הם גם התקפלו מהתניית התקדמות בתקציב מול הגיוס - הם מבינים שהוא נתן להם את המקסימום שמדינת ישראל יכולה בעת הזאת לתת לחברה אגואיסטית שאינה שותפה במלחמת קיום על חיי כולנו.

אבל עדיין לא מספיק.

לעניין יידישקייט, בחישתו ברבנות היא לשם ג'ובים ולא לשם שמיים.

הוא הגיב מאוד במתינות אל מול גל ההתקפות הבוטות של החרדים, תוך שהם יורקים על אלו שמקיזים דמם בשביל להגן גם עליהם.

‏‏30K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.5K‏‏ רגשות‏ | Reel by Or Reichert