כל הלילה ניסיתי להחזיר את הילדים מהמיטה שלנו, לחדר שלהם
המון פעמים כל פעם מישהו אחר, ובבוקר הייתי גמורה מעייפות, באופן טבעי ומסתבר שבעלי גם ישן בבוקר כמוני והילדים- היו ערים וחגגו בסלון.
בעלי מעיר אותי בצעקות-"לא תאמיני מה הם עשו בסלון".
שפכו חלב בסלון, פיזרו סוכר, שפכו שוקולדים לקישוט עוגה וזרקו זיתים מקופסת זיתים במקרר על השטיח. לא רק זה מסתבר שהיו ליד המיחם כי עולים על שרפרף, וגם נגעו בו ובנס לא קרה כלום.
דיי הזדעזענו. בשבת שעברה אגב ניסינו לנוח רק לנמנם ואפילו לא לישון, והם עלו על שרפרפים ורוקנו את מדף הממתקים- אכלו הכל בלי רשות.
עד עכשיו אף פעם מעולם מעולם מעולם לא נחנו או ישנו. והבוקר זו הייתה טעות אבל אנחנו גמורים מהם מעייפות מכל ההרדמות שלוקחות שעות, ההרטבות והכביסות וההגעה אלינו למיטה.
כולם תמיד עוזרים להורי תינוקות אבל אנחנו ישנים עוד גרוע מזה.
1. הם בני 5- איך אתם מציעים להעניש על זה?
2. היינו אולי צריכים לדבר איתם לפני?
3. מבינה שהם לא בשלים להישאר לבד כרגע בכלל בכלל
בכללי-המריבות, השובבויות וכל הדברים מתישים אותנו. ואנחנו בעיקר מאוכזבים. כאילו, הם שמים עלינו קצוץ.
ההדרכה האחרונה שלקחתי (אני מנסה) בגישת שפר הייתה לא מועילה, היא ניסתה לומר לי לעבוד על עצמי בלא לחשוב שאני כשלון בגלל כל הכאוס בלילה.
איך זה אמור לעזור פרקטית איתם?
ממש נואשת להדרכת הורים עם מישהי ששמה גבולות בלילה-המלצות יתקבלו בברכה.
