מכיר לא מעט שכאלו.

יש את המכשיר הכשר לטובת החברה והקהילה ומוסדות החינוך של הילדים.

ויש את המכשיר השני לצרכי עבודה והחיים.  

עצוב מאוד מאוד לשמוע את מה שאת עוברת.

אולי יש בבית אחים קטנים יותר והוא לא רוצה שיושפעו ממך?

אני חושב שלא נכון להתייחס לסיפור הספציפי. כלומר, הוא חשוב אבל לא מעניין.

העניין לדעתי זה הגוף שלך ומה הוא מרגיש כשמכווצים אותו וכשאת מאכזבת את ההורים שלך. כלומר מרגיש שאין לך "רשות" פנימית לעשות את זה. את רוצה לבחור באורח חיים אחר ואת פשוט לא "יכולה,. ובדיוק ההרצאות האלה יושבות על המקום הרגשי  שלך.

עוד דבר - חוזרים בתשובה הם קיצוניים, ומושפעים הרבה פעמים מרבנים קיצוניים. כלומר זה לא שהרב הקיצוני הוא הבעיה (למרות שבעיניי הוא כן) אלא שהחוזב"ת צריך "עזרה" להיות קיצוני ואז האנשים האלה עוזרים לו להיות כזה. כלומר הוא נמשך לשם.

את צריכה לכבד את ההורים שלך, וכחלק מזה לדעת שהם כאלה. ופשוט לעשות מהם הפרדה. רגשית, ופרקטית. אני מכבדת אותכם אבל אני בוחרת אורח חיים קצת (או הרבה) אחר.

אחר כך - אם תרצי
יש גם פיתרונות טכניים ואני אלוף בזה . 

סיטואציות כאלה של פחד מביאות הזדמנות לאימון

להתאמן לא לפחד מאנשים

אין סיבה לנהל את החיים תחת פחד

ככל שמנהלים חיים נטולי פחד

אפשר להגשים יותר רצונות וחלומות ולהיות מאושרים

הייתי מגיעה עם הפלאפון

והייתי שמה גבול באסרטיביות

אם היה אומר משהו

הייתי אומרת 'אני מבקשת לא להתערב לי'

אם היה ממשיך הייתי עוזבת ומתְנה את ההגעה בפעם הבאה שהוא לא מתערב 

מה פרוש?

מה זה ההתנהלות הזאת, כאילו זה דותף לדירה...

את יודעת כמה הכרת הטוב צריכה להיות להורים?

כמה שזה בסיס לכל המידות הטובות??

זה נכלל בכלל בכיבוד הורים? זה החיים שלי בסוף

את לא צריכה להימנע, אבל לעשות את זה בחכמה ובכבוד הראוי.

יש הגדרות הלכתיות ברורות

אבל לפגוע בהם אסור

ולא להטיח מילים קשות

כן לשים גבולות ברורים

זה שלי. אם זה מפריע לך אני אשתדל לא להשתמש בזה לידך.

מתחיל מכבוד עצמי בסיסי

הזכות לבחור מה לעשות

ולשים גבולות עצמיים בסיסיים

אדם שלא שומר על כבוד עצמי

לא יכול לכבד באמת אחרים

זה יתפוצץ בשלב כזה או אחר

הורה צריך להתנהל עם ילדיו בצורה נעימה וחסרת שיפוטיות

וכמובן לא לזרוק חפץ של ילד בוגר ולא להתחרפן

הורה כזה חוטא לתפקידו

ולא ממלא את חובת ההורות הבסיסית שלו

כשהורה מתנהל בצורה פוגענית

הדבר הטוב ביותר שיש לי להציע זה להציב גבולות ובמידת הצורך להתרחק 

התגובה הזאת באה ממקום שלא יודע את מקומו.

ילד לא אומר לאבא 'אתה חצוף' ולא מחנך אותו.

יש דרכים להתמודד בצורה מכובדת ונאותה.

כמובן שהדבר הכי נכון זה שיח פתוח.

אם זה חסר סיכוי, אז כן, הסתרה עדיפה ונכונה יותר.  תהיי חכמה ולא צודקת...

ואם תתפסי - שאי את העונש בכבוד הראוי.

ילד יכול להגיד לעצמו משפט רך יותר כמו "ההורה הזה מאמין שיהיה לי טוב אבל לדעתי הוא טועה". בסוף ההורים רוצים שיהיה לנו טוב. זה נורא ואיום ולפעמים הטוב שהם מאמינים בו הוא הגיהנום בשבילנו אבל זה עדיין לא משנה את הכוונה הבסיסית ואת היחס המכבד שצריך להיות אליהם.

זה כמובן לא אומר לעשות מה שהם מבקשים מחוץ לתחומי הבית שלהם והבקשות שלהם.

לומר כל דבר בדרך מכובדת

לשים גבולות בצורה אסרטיבית לא סותר לומר אותם בצורה מכובדת ומנומסת

להיות חכם זה לדאוג לעצמך

דיבור על עונש נשמע לי מזעזע בהקשר של אנשים מבוגרים 

אתה חצוף

אפשר להגיד

זה עניין שלי

זה עניין שלי.

שיח פתוח ומכבד תמיד הכי הכי טוב!

לא תמיד אפשר. אני יודעת

יש הורים שלא בנויים לזה

ואז צריך יותר חכמה. תגייסו אותה לשם....

גבולות עצמיים זה המקור לזה.

כיבוד הורים זה מאד ממוקד בהלכה ומאד מדויק.

לא צריך להכניס לשם כל משפט שכתוב אמא או אבא.

אבא שמחייב את הילדה שלו להגשים לו את החלומות דואג רק לעצמו ולא לה.

הכיבוד הורים שלה לא סותר את הצרכים שלה.

לא לערבב.

אבל בעיניי זה עדיין לא קשור עד הסוף לאיך מתנהגים אצלם בבית.

אבל לא בסיס למידות טובות ולא תחליף לכיבוד הורים.

צריך להיות חכם!!! לעולם לא לחרוג מכיבוד הורים וגם לא לאבד את הכבוד העצמי.

לחרוג מכיבוד הורים זה איבוד כבוד עצמי בסיסי ביותר!!

אל תרימו פה דגל של לא תמיד צריך לכבד את ההורים

זה לא הדגל הנכון!

לא כל דבר נכנס תחת ההגדרה הזאת

ואם מדובר בסוג של יחסים מורכבים ומאיימים עד כדי זריקת פלאפון לא בטוח שההלכה היא להרכין ראש רק בגלל שזה ההורים.

בלי קשר להלכה, עדיף להיות חכמים ולא צודקים, ולא לנפנף בפלאפון מול משפחה כשזה מפריע לה, כמו שלא אגיע להורים בלבוש שלא מכבד אותם.

ההבדל הוא שכאן זה נעשה מפחד ויחסים מורכבים וכשאני עושה את זה זה מכבוד אמיתי אליהם.

לא לכבד הורים

כן אמרו שזה לא בגדר כיבוד הורים

לכיבוד הורים יש הגדרה הלכתית

ולהורה פוגעני צריך לדעת לשים גבולות

היא לא אמורה לפחד מאבא שלה

כיבוד הורים זה לא לחיות בפחד 

אני לא אוהבת את השיח הזה

אבל זה שלכם

אני חושב שלגיטימי מצידם להגיד שהם לא רוצים שמכשיר כזה יכנס אליהם הביתה. חייו הפרטיים של הילד (במקרה שלנו הילדה) זה עניין אחר.

אבל הסיפור האמיתי פה מרגיש לי אחר. וזה הרגישות.

מכשיר קטן שיכול להישאר בכיס רוב הזמן

אבל זה מכשיר די חיוני

לא הגיוני שאי אפשר להגיע איתו אליהם

הם יכולים לבקש שהילדים האחרים לא יהיו חשופים אליו

ולבקש את זה בנעימות

אני מכירה משפחות מאד סגורות

סיטואציה של זריקת מכשיר היא קיצונית ואלימה גם למשפחה סגורה

כמובן האישו הוא התחושות האישיות וההתנהלות האישית

אבל התנהלות מתחילה ממודעות

והמודעות היא לא רק עצמית אלא מול מי אני נמצא

והיא נמצאת מול הורה שפועל בצורה לא תקינה בעליל 

יכול להיות שירגיע אותו אם הוא יראה שיש עליו סינון?

אולי חצי טאצ' גם יתאים לך ולו?

יש מחלוקת אם מצוות כיבוד הורים היא גם במה שלא נוגע אליהם ישירות. 

אבל איך שבוחרים לנהוג, כן כדאי לפעול בדרכי שלום, לכבד אותם בביתם ולהצניע את מה שלא נוח להם איתו.

כאילו לחסות תחת חכמתו?

כאן היה אמור להיות אימוג'י קורץ... אני לא מוצאת אותם

( זאת המילה? )

כל הקטע הוא שאני מציג את מה שחשבת אשתקד, ובינתיים הפשרת וקפאת מחדש וגיבשת עמדות חדשות.

ועכשיו ברצינות, העמדה שאתה מציג היא ממש לא העמדה שאני מציג. אני טוען שצריך לשאוף ואולי אפילו לחתור לשיח ישיר וברור עם ההורים על הרצונות שלי. אתה יותר נוטה לדעתה של ייתי, שאני מודה שמאוד קשה לי לעכל את העמדות שהיא מביעה בשרשור הזה.

ולא ממש קראתי תגובות..

קודם כל, כל הכבוד לך שאת מודעת לעצמך ולסביבה שלך ומבינה את החשיבות של כל דבר. לדעתי זה החלק הכי חשוב בפתרון, מה שלא יהיה.

לגופו של עניין, התגובה שלך (בהנחה שאת לא מוותרת לחלוטין), בסוף תנוע על ציר שבין החצנה להדחקה:

1. האפשרות הכי קיצונית, זה לעשות שיחת הכנה ברורה ואסרטיבית, ולהבהיר את עמדתך. חשוב להגיד שלרוב השיחות האלה פותרות את רוב הבעיות בצורה טובה ובאופן מידי, אבל יש לזה מחיר מאוד כבד (כי יש הרבה דברים ביחסים ביניכם, מעבר ל"לראות אותך עם סמארטפון ולשתוק").

2. לקנות סמארטפון אבל לא לשלוף אותו מיד ולנקר עיניים, אלא "בדיוק השבוע חברה ביקשה ממני עזרה", "התקלקל לי הפלאפון ואני חייבת את זה לזמן קצר" ושאר תירוצים, ולאט לאט זה נכנס למודעות הקולקטיבית ונהיה לגיטימי. הטקטיקה היא, שהרגע שבו הם מבינים שתכלס את רוצה סמארטפון ויתהפך העולם, הוא מאוחר מדי וכבר אין להם דרך להילחם בזה אלא להבין שזה קיים.

3. לחיות בהסתרה. מי שטוב בזה - יכול להחזיק ככה שנים. אבל צריך להבין שיש לזה מחיר, כי כל הזמן תהיי מנוהלת על ידם בעקיפין (אם את מגיעה לביקור ארוך, את לא זמינה בווצפ להרבה זמן, וכדו').

עד כאן זה תיאור שברור גם לך, הנקודה היא שהטקטיקה היא רק תחילת הסיפור והנושא הוא המשמעות שלה:

ככל שתהיי יותר אסרטיבית, ככה תקני את חירותך ביותר מישורים ולך יהיה יותר טוב. ככל שתהיי יותר מסתירה, יהיה לך יותר קשה לייצב את הביטחון העצמי שלך ולהיות מסוגלת לקום ולהגיד את דעתך - מה שמשליך באופן ישיר על היכולת שלך לגבש דעה (כי מה התועלת לגבש דעה, אם האינקווזיציה לא מרשה לומר אותה?!).

לא סתם פנית לפורום הזה, כי הבעיה היא לא שאבא שלך חזבת פנאט (סליחה על השיפוטיות), הבעיה היא שאת לא מסוגלת לעמוד מולו (שימי לב שלא כתבתי "הבעיה היא בך", אין בך בעיה, אבל אחת הפונקציות של האופי שלך יוצרת לך בעיה). מציע לך בהזדמנות זו, לקרוא על המושג "מנגנון שליטה פנימי ומנגנון שליטה חיצוני". אנשים יכולים לחיות חיים שלמים עם תירוצים, שהם עושים ככה וככה בגללו ובגללם ובגלל שהרצפה עקומה (בפסיכולוגיה זה נקרא גם "מנגנון הגנה: רציונליזציה"). הבעיה היא כמובן, שאם הבעיה היא באבא שלך וברב שלו וברצפה העקומה, את לא תוכלי להתקדם לשום מקום. אדרבה, ככל שתגידי "אין הדבר תלוי אלא בי", תוכלי למצוא את עצמך בכל דבר, תהיי אוטנטית, ברורה, מעניינת, סקרנית ומושכת (אם צריך הסבר למשפט האחרון, תכתבי ואפרט). הרבה הרבה מעבר לסמארטפון.

זה לא קל, ובעיקר צריך לחשוב איך עושים את זה (בכנות, הלוואי שאני אצליח ליישם את מה שכתבתי בחיי האישיים). אבל זה נראה לי שווה.

המון הצלחה יקרה!!

מצאתי במקרה מחקר מעניין,שטוען שככל שיש פחות שליטה עצמית, כך יש נטייה לשקר. אני מצרף לינק לחכמים שמעוניינים לקרוא את המחקר או לפחות את התקציר שלו:

Too tired to tell the truth: Self-control resource depletion and dishonesty

(אני יודע שיש ביקורת על עורכי המחקר, אבל נניח את זה בצד )

המשמעות, לטעמי, היא חמורה מאוד. כי למעשה, ככל שאנחנו שאנחנו כנועים לתכתיבים ולא מסוגלים ליצור נפרדות באמצעות אסרטיביות - אנחנו הופכים לשקרנים באופן אקטיבי (ראו את ממצא 2 של המחקר), כלומר כשאני מרצה את אבא, אני אמנם לא חי כמו שאני רוצה, אבל זה הרבה יותר גרוע - אני פשוט הורג את אותו "אני" שהייתי יכול לפתח וליצור אם הייתי אוטונומי.

זה מילים קשות, אבל יש כאן עומק שמאוד כדאי לחשוב עליו.

המחקר הזה לא שכנע אותי שנכון לא לכבד הורים. אני הראשונה שזועקת לכנות ולהתנהל לפי מה שנכון לך, אבל מוסר בסיסי כמו כיבוד הורים חייב להיות שם.

בטוחה שאפשר למצוא דרך להיות נאמנה גם לעצמך וגם למוסר הנשמתי הבסיסי הזה, מבלי לסגל לעצמך איפשור של שקרים בנפש

לדעתי עדיף מכל המחינות, לאזור אומץ ולפתור את הבעיה בלי להסתתר ולהחביא, פשוט כי זה מגביר את הקשיים הנפשיים ומזיק בטווח הקרוב והרחוק.

יש עוד דרכים לעשות את זה עם הרבה כבוד להורים

א. בת כמה את?

ב. האם את גרה שם?

ג והכי חשוב - האם זה דפוס חוזר שבו בכל דבר את צריכה לעשות רק מה שהם רוצים בלי קשר למה שטוב לך או לא.

אם את צעירה וקל וחומר אם את גרה שם, לגיטימי שהורה יגיד לא רוצה את המכשיר הזה בבית שלי. את יכולה להצניע ולהסתיר את יכולה להחזיק 2...

אבל אם זה דפוס של שליטה שחוזר על עצמו, זה כבר לא בריא וזו כבר שאלה אחרת שמקומה לא בפורום לדעתי.

בן כמה האח שהוא ניפץ לו את הטלפון?

יש אנרגיה שהם "ראו את האור" וכח התמדה (שגרם להם לחזור בתשובה) שגורם להם להיות קיצוניים ממש בדברים האלה. מעבר להצבת הגבולות להורה (בכל מה שלא נוגע לבית שלו !), צריך לכבד אותו ולהבין איך הוא והנפש שלו פועלת ולא להתעמת עם זה.

במקביל - יש לך אח. 

הוא יכול להיות "איתך" במובן הרגשי ושניכם צריכים להתמודד-אבל-לכבד.

_

גנב את הטלפון ושבר?

שהרבה פעמים חוזרים בתשובה חווים את הדברים אחרת.

לדוגמה, יתכן שאבא שלך חווה המון חוויות כנער חילוני, ואיך שהוא רואה סימון של וויפי עולות לו דמיונות של כל מיני פנטזיות נעורים (הוא כמובן לא יודה בזה בפנייך, ובכלל לא נראה לי שכל הורה מספר לילדיו על מעדי השובבות שלו כנער). את שגדלת אחרת, בכלל זה לא עומד לך בראש, או שזה הרבה יותר ממוסגר ומפוקח-מפוכח ממה שהיה לו.

לכן הוא רואה את הדברים מזווית שונה משלך.

כלומר הוא בעצמו לא מודע למה שכל כך מפעיל אותו. הוא בסוף גם בן אדם עם קשיים ואתגרים.

אכתוב בצורה קצת בוטה (בכמה מובנים), אז תסלחו לי מראש, גם על השיפוטיות וגם על השפה.

כילד חילוני, יש סיכוי שהוא היה מאוד להוט לדברים מיניים (אגב זה לא חייב להיות מיני, אבל ניקח את הדוגמה נזו כי היא המקובלת בשיח). נניח שהוא היה מציץ לבנות ומנסה להתעסק עם כל ילדה שנושמת לידו (ויש סיכוי שהוא לא היה היה היחיד והחברה' היו אפילו צוחקים על זה וכו', כמו שמאוד מקובל אצל ילדים-נערים חילוניים מסוימים). מאז הוא התבגר וברור לו שזו לא התנהגות נכונה והוא לא רוצה לחנך ככה את ילדיו. - אז כשהוא רואה את הבת שלו נחשפת לעולם פתוח, ברור לו באופן רציונלי לחלוטין, שהבת שלו נכנסת לגוב העריות (פתאום קלטתי הטייה פרוידיאנית 😉), וברור לו שהיא תהיה מוקפת בגברים כמו שהוא היה, וזה ממש לא ראוי ולא מוסרי וכו וכו.

אז מאוד קשה, ואולי כלל לא ניתן לגרום לו להבין שאנשים שונים חווים חוויות שונות ולא כדאי להיות פטרון של ילדים גדולים.

(אגב, לכן הרבה פעמים דווקא הפנאטים ביותר הם אלה שהכי קרובים לחטא, וכמעט בוודאות שבהיסטוריה ואולי גם בהווה הם נופלים המון, ובדברים מאוד מאוד חמורים מבחינה ערכית-מוסרית.

ונזכרתי בהקשר זה בסיפור יפה, שפעם הרב שלמה זלמן אוירבך שלח תלמיד שלו להיפגש עם איזה רב-עסקן שגר בבני ברק, וכשהוא חזר הוא סיפר לרב אוירבך שהעוני והדלות בבית הזה בבני ברק, ממש הפליאו אותו. אז הרב אוירבך ענה: "לך תדע כמה כסף הוא מרוויח על זה"...)

מצד אחד את יחסית צעירה, ואולי אפשר יותר להבין את תחושת הפטרונות של אבא שלך (למרות שהיא ממש לא מוצדקת לטעמי).

מצד שני, יש כאן קטע של להיות חכמה ולא להיות צודקת. כלומר, תכלס את לא קונה סמארטפון כדי שהוא ירסק לך אותו 😉

אז השאלה כאן היא כמעט לא פילוסופית או פסיכולוגית (כך שזה לא בהכרח מתאים לפורום הזה). ובכל מקרה, שלחתי הודעה אחרת בשרשור הזה עם שלוש אפשרויות לפעולה. לפי איך שאני רואה את התמונה, הייתי ממליץ לך להתכוונן לאפשרות השנייה: לקנות, להכניס לאט לאט למודעות שיש לך את זה, ועם הזמן גם להשתמש בזה בפניו. ככה תרככי אותו עד שזה יגיע אליו לפנים. (כמובן שזכותו להגיד לך לא להשתמש בזה בבית שלו, אבל זה כבר נושא אחר).

ועוד מילה, תמיד כדאי לחשוב על איזה רב וכדו שירכך אותו.

מכירה הרבה דברים בסגנון. דוד לא דתי שהיה מכבה את הפלאפון לפני ארוחת שבת אצל סבתא (היה בא רק לארוחה, לא לכל השבת)

מישהי שהייתה הולכת עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש והיה לה תמיד באוטו חצאית וכיסוי למקרה שתקפוץ להורים.

צעירים שכבר לא בבית שלא מעשנים אצל ההורים או מולם.

אם את לא גרה בבית זה דווקא קל יותר, כי המשמעות של להימנע ממשהו בבית שלהם, היא לא עם השפעה רחבה על החיים שלך.

לא לגיטימי כי הוא פועל באלימות

דוגמה לגבול בריא - נניח והייתה סיבה, היה מבקש ממך לא להשתמש או להוציא את הטלפון לידו. נניח.. אין לו שום רשות לקחת / לשבור מכשירים בשם הדת

לך יש 2 אופציות:

1. בשביל השלום להגיע עם מכשיר נוסף ולהשתמש רק בו

ץ2. להציב גבול מאוד ברור ולא להסכים ללכת עד שהוא יחליט שהוא מקבל אותך כמו שאת. זה לא מחייב פתיחת מלחמה, ואפשר להציב גבול גם בצורה מכבדת ויפה. אבל יש גבול לכל תעלול.. 

ציניות זה דבר פוגע ממש

🫂

כדאי לוותר על העזרה של אמא, אם היא מלווה ב"רעל"?

אמא שלך, כמו כל אמא, וכל אבא היא בן אדם שעבר כנראה דברים, או שלא ידע איך לעבוד

על עצמו..... הורים שפוגעים זו הפגיעה הכי קשה, לענ"ד.

אם היא היתה על כסא גלגלים עם הערות מרות כאלה, האם היית נפגעת באותה מידה?

אולי קצת פחות? האדם - מר לו אז הוא משפריץ את זה החוצה, מה לעשות...

כשמתבגרים יותר, לא אומר שאין צלקות ומרירות וכעס, אחרי הכל, זה פגע לנו בחיים,

בשמחת החיים, בבטחון העצמי - אבל יש אולי קצת יותר חמלה: היא אמנם אמא

שלנו אבל היא גם אדם בפני עצמו עם כל ההיסטוריה שלו. זה, אני סבורה, עוזר

לנו להרגיש קצת יותר חמלה, הבנה, סליחה....

מיכל ולנשטיין , באחד משיעוריה, מסבירה נפלא מערכת יחסית כזו. היא קושרת

את זה לתיקון. תיקון רוחני. מהשם. כדאי מאוד לראות את השיעור, הוא נותן

נקודה למחשבה. (אמנם זה נשכח אחר כך אבל בכל זאת...)

ואגב, באמת יותר נוח לקפל כביסה בישיבה וגם יותר טוב לרגליים...

וזה לא אומר שמשהו פגום באי קיו שלנו אם אנו רגילים אחרת....

יש הרבה דברים שיכולים לגרום לנו  (או לאחרים) לפקפק באי קיו

שלנו....לא רק קיפול כביסה בעמידה....

מפאת כבודי וכבוד הציבור, לא אביא דוגמאות...

אגב, למה לא לשתף אותה בהרגשה שלך? אפילו אם

היא תתעלם ולא תתייחס....במשך הזמן היא תפנים את

זה, אני חושבת.

ובכל זאת, היא באה לעזור. אז אמרה. העיקר שהכביסה קופלה!

אומר לך דבר נוסף. לא כהטפה. מהנסיון שלי.

אחרי שהורי נפטרו, היו לי הרבה חרטות ויסורי מצפון

שהגבתי בכעס, בזלזול, בחוסר כבוד, שעניתי בחוצפה

כשנפגעתי, וכאלה....

עד כמה שאת יכולה (וזה לא סותר את השיתוף שלך

בהרגשת העלבון שלך!), נסי לכבד אותה קצת,

להבליג (מתוך התאפקות של כח ובגרות) להערותיה

המרות. מסכנה, אם קח היא מגיבה. היא אולי משליכה

עלייך את מה שהיא חשה כלפי עצמה. מסכנה.

ואם אפשר, לאמר לה מילה טובה לפעמים, אפילו

אם תגיב בדחיה וציניות. אדם הוא אדם.

שבת שלום!!

לא תהיי הקרבן המושפל אלא המבוגר החומל, המבין...

באמת פוגע.

זה קורה הרבה?

אם כן, אולי לצמצם זמני מפגש איתה.

מצד שני לקראת כל פגישה איתה ושיחה לבוא מוכנה, בעיקר בפן הנפשי, לקחת בערבון מוגבל.

זה הרבה עבודה עצמית, בסוף העניין מול אמא מוכר לרבים וטובים

וקשה לי לנהל אותו.

היא גרה גיאוגרפית קרוב אליי מאוד. נסיעה של חמש -7 דק. אני אחרי לידה ויש לה רצון טוב לעזור ,היא פשוט מצלצלת בשעה 7 וחצי בבוקר ואני עוד עם חוסר שינה של הלילה מטפלת בתאומים בני חודשיים.. אני מתעוררת עם דפיקות לב חזקות מהצלצול הלא מתואם הזה ,היא מביאה לי אוכל שהיא עושה, מתחילה לקפל כביסה והיא כאילו רוצה שאני אשב איתה עכשיו לדבר וכאלה .. מי יסביר לה שאני בקושי יש אותי ? אחרי טיפול של לילה שלם, זה קם לאכול, טיטול, נרדמת לחצי שעה ,השני קם טיטול הנקה מטרנה גזים וכו וכו . הרבה אני לא מעירה את בעלי כי צריך להיות ערני לעבודה.. היא מגיעה בלי להודיע תמיד, בהפתעה.. מעירה לילדים למה הם עושים רעש וצועקים ושהם לא מחונכים וכל מיני דברים מגעילים. מי מדבר על כך שהיא לא מזמינה לשבתות או חגים כי היא טוענת שהיא חולת ניקיון .. וכשלא מזמינים אותה אז למה לא מזמינים אני רק אדם אחד... לא מפריעה... כאילו נמאס לי כבר לנסות להבין את הבן אדם וללמד זכות ולהיות רק אני הבסדר. שלא לדבר על סכסוכים שהיא עושה בין האחים ... שקרים המצאות וכו .. קשה להבין את המניעים שלה אבל התוצאות בכלל לא מזהירות. בכל מקרה, לקפל כביסה בעמידה או ישיבה זה בחירה של אדם מה שנוח לו, וזה לא קשור בשום צורה לרמת משכל . ולהגיד לבן אדם שהוא מפגר ,קל וחומר לבת או לבן שלך, נשמע לי דבר נוראי ....

שהיא שאלה רב גדול מה לעשות כשאמא אומרת לה.... (משהו מדכא ולא נחמד, בלשון המעטה).

הוא אמר לה: זה לא בגדר מצוות כיבוד הורים ( לספוג או להכיל את זה).

למה שלא תנתקי את הטלפון כך שלא תעיר אותך מוקדם?

למה שלא תגידי לה שאת ממוטטת ושאין לך כוח?

אם כי לא נעים לך, אז את מ שלמת מחיר...

שימי לזה גבולות, אני חושבת.  זה גם לא

לטובתה שהיא מעוררת עלבון ופגיעה.

סליחה על ההטפה קודם. כשפירטת, הבנתי יותר.

וכשהיא מעירה, להגיב בקרירות. כדי שתבין.

(את זה שמעתי במו אוזני בתכנית רדיו, כשזו שעלתה לשידור התלוננה 

על התנהגות והתייחסות לא יפה מצד האם. הוא אמר: תראי לה

קרירות ומילים קרירות, שתבין. אין מצווה להיות אסקופה נרמסת..)

ומזל טוב! ובלי עין הרע,  תאומים! איזו מתנה!

וכן. זה מאוד קשה. 

סתם רעיון, אולי לא מתאים: אפשר אולי במשך הלילה לתת להם

מטרנה או משהו כזה?

השינה שלך גם חשובה. את צריכה כוח!

מקווה שלפחות את מצליחה לישון במשך היום.

יודעת שיש משפחות שלוקחות שמרטפית לילית

למשך הלילה?  אם זה מתאפשר לכם כלכלית...

שווה הכל.

באמת. לא חושבת שזה נורא שהקטנים

ינקו רק במשך היום. הבריאות שלהם אמנם

חשובה מאוד, אבל....גם של אמא שלהם!

תזכו לגדלם לתורה, חופה ומעשים טובים!

עוד שני יהודים. כיף!

בס"ד

בעצם מטרנה בלילה לא כל כך תעזור לך כי בין כך ובין כך את צריכה לקום...

אפשר אולי להעיר את התאום השני כשהראשון מתעורר כדי לאכול?

אם פעם אחת יקום בעלך, זה יהיה נורא קשה לו למחרת?

אני בעד. גם נפשית, שיתוף פעולה, יכול להועיל. לשאת

עול עם חברו....

זה רק את יכולה לדעת; אם זה נובע מאיזו קושי מצידך

לעמוד על צורך שלך, או שבאמת יהיה למחרת ממוטט....

אם את יכולה לישון למחרת לשבעה, אין בעיה...

שכנה שלנו, נתנה את התאומים למעון כדי שתוכל

לנוח בבוקר. יש ילדים נוספים והיא הרגישה שאי

אפשר להכיל ולטפל בהם כך.

העיקר, תחשבי באמת מה כן יכול לעזור לך,

ואם זה אפשרי, לעמוד על זה בנעימות.

שבת שלום!

אולי תפני את הקושי שלך לפורום של

לידה והריון? נשים שם בטח יוכלו

לתת עצה טובה. 

לא רק הטלפונים, היא פשוט מופיעה לי בבית מצלצלת בזמזם של הדלת .... אמרתי לה על זה והיא הבינה ושמה לי ליד הדלת את האוכל ..

ניסיתי להעיר באלפי דרכים על ההתנהגות

אבל היא מתקרבנת והופכת את זה עליי ...

לגבי התאומים ברור , אני משלבת גם הנקה וגם מטרנה ,אחרת זה בית משוגעים 😅

על לידת התאומים. ברוך ה שיהיה רק נחת.

תיארת פה מציאות באמת קשה. מאתגרת.

יש כאן ממש חיבוק דב לפעמים והוא מאוד קשה. מבין אותך לגמרי. לצערי מכיר את זה מקרוב וזה ממש מאתגר בטח אם זה מגיע יחד עם הטפות וציניות פוגעת כמו שסיפרת בהתחלה.

אני מבין ממך שגם לשאר האחים קשה איתה?

ניסית להפחית תקשורת? או לומר לה לא להתקשר בשעות מוקדמות כשאת בעצמך מותשת מלילות ללא שינה?

תכלס היא יכולה לעזור (אם מתאים לך) והיא לא צריכה שתעבירי לה את הזמן.

מצד שני, אולי הבדידות באמת קשה לה והיא מנסה להפיג אותה איתך, הבעיה שהיא עושה את זה בדרך לא מתאימה לך ולא בכלל. מובן ממש ממש התיסכול  שלך

זאת בעיה בדפוס ההתנהגות.

יש לה בעיות בקשרים עם כולם. אחים, ילדים, שכנים, בעבודה.

תמיד היא מוצאת את הרע ומגדילה ומנפחת. כל טלפון שלה ששואלים לשלומה תמיד היא מרגישה לא טוב, היה לה לילה גרוע וכו' ,מרגיש שהיא מתעקשת כל הזמן להיות בעמדה של קורבן. אף פעם לא שמעתי ממנה שהיה לה יום טוב.

זה מאוד מאוד משפיע עליי לרעה לכן ניסיתי בכמה דרכים לצמצם, אני לא עונה לכל שיחה שלה. מתוך 4 פעמים שהיא מתקשרת ביום אני עונה רק לטלפון אחת וכל השאר בווצאפ. .

השם יעזור.

התופעות האלה היו גם לפני שאבא נפטר והיא התאלמנה?

תמיד היתה כזאת?

יכול לגמרי להבין. זה באמת קשה מאוד ולאנשים רגישים על אחת כמה וכמה, ואת עוד אחרי לידה אז זה גם לא פשוט.

בעניין הדלת שכתבת בהמשך, פשוט להמשיך להעיר לה. פייר, בכלל לא מנומס.

אולי העלית פה משהו

אבי נפטר שהייתי ילדה ואני לא זוכרת איך אמא התנהגה לפני. יכול להיות שההתנהגות שלה החריפה לאחר מכן .

אני כאילו יודעת מה אני אמורה לעשות ואיך להתנהג איתה אבל בזמן אמת אני רואה רק את עצמי ואת העלבון שלי.

היא אישה טובה בבסיס שלה כעיקרון

היא גידלה אותי לבד מגיל 8, לא החסירה דבר ודאגה לי להכל . אבל משהו בציניות ובעקיצות ויציאות ללא כניסה שלה לא עובד לי. אני אדם רציני שיודע לצחוק ,אבל לא על חשבוני אם זה משהו שאין מה לצחוק עליו וזאת ירידה . מקווה שהשם יתן לי כוחות להסתכל עליה בחמלה ופחות בהאשמה כי היא באמת חסרת כלים . תודה על התגובה!

שגם אם היו תופעות כאלה לפני שאבא שלך נפטר אז אולי זה החמיר מאז. הרגשת הבדידות משפיעה מאוד, למרות שעדיין הייתם כילדים בבית איתה וזה לא שהיא היתה לגמרי לבד, ועדיין.

בכל זאת את מוצאת בה גם נקודות חיוביות וזה מאוד חשוב לראיה שלך אותה, ואני לגמרי יכול להבין את הקושי בהתמודדות מולה עם ההתנהגות שלה, זה בהחלט קשה, קל וחומר לאנשים עם רגישות גבוהה.

צריך המון סבלנות. עבודה עצמית.

המודעות שלך למצב חשובה מאוד דווקא עבורך. אולי גם לנסות לראות איך את מצידך מצליחה להתמודד מולה, בהכנה נפשית ואישית שלך לפני מפגשים איתה.

וכמו שכבר חשבת בעצמך אולי גם ריחוק גיאוגרפי ממנה יכול להיות פתרון אבל עדיין לא להשאיר אותה לגמרי לבד.

זה טוב מאוד שאת מודעת

וחשוב לשים גבולות

האמת הייתי שוקלת להתרחק אם זה אפשרי

לעבור לגור רחוק יותר

יודעת לשמור גבולות; זה טוב מאוד.

ווטסאפ זה הכרחי? כלומר, אפשר גם איתו לעשות לפעמים כמו עם הפלאפונים שאת מסננת?

היא פשוט כנראה רואה תמיד את חצי הכוס הריקה. זה אולי מהילדות שלה או גם אופי..

שמעתי שיעור מאוד מאלף על כזה דבר מהרב יואב אקריש (אם אני לא טועה); הוא קישר

את זה להבדיל אלפי הבדלות לגישה של המן שהיה לו כל כך הרבה ובכל זאת אמר:

"וכל זה אינו שווה לי..." - תמיד מתמקד על מה שאין, על מה שחסר..

כמובן הוא התכוון לכולנו, במיוחד לאלה בינינו שמתמקדים תמיד על החסרון,

על כמה שהכל נורא, כמה שהעולם נורא, כמה שהחיים קשים...

שיעור מאלף, לדעתי. (גם אני  צריכה ללמוד את זה....)

השאלה איך אפשר לעזור לאמא להגיע למודעות הזו לגבי התכונה הזו.

אולי בדרך עקיפה? למשל, אם אחת ל...היא כן אומרת משהו חיובי

(אפילו לגבי התינוקות - כמה הם חמודים או משהו אחר), לשקף

לה את זה: אמא, כמה נחמד שאמרת את זה, זה עושה לי כל כך

טוב. זה כל כך משמח..

או אפילו על ההופעה שלה: איזו שמלה יפה אמא, יש לך

טעם מעולה! 

על האוכל שלה: אמא, אני כל כך מעריכה שאת מביאה לנו

אוכל, זה כל כך מקל! וזה כל כך טעימממממממממממ!

היא בודאי תבטל את זה בהנף יד מזלזל, אבל אל

תתייאשי ותמשיכי כך. עם סבלנות ולנסות להוריד

כמה אחוזים מהרגשת הפגיעה שלך. הרי את רואה

וזה ברור לגמרי שמה שהיא אומרת זו השלכה שלה

מעצמה; 

איך נאהב אחרים כשאיננו יודעים לאהוב את עצמנו?

מה עוד שהילדים - אנו רואים אותם כבבואה שלנו

אז כמו שאנו מתייחסים לעצמנו, כך גם אליהם...

זה קלאסי. לצערי.

זה לא יעבור מהר; תביני, זה מושרש ולא פשוט לשנות

את זה. אבל טיפין טיפין...

נראה שהיא מחפשת תשומת לב, אבל בצורה שלילית,

שירחמו עליה...

כנראה שהיא רואה את עצמה ככישלון. גם הנישואין

שלא הצליחו. כנראה גם בהם חיפשה תשומת לב

שלילית.

אדם מאושר, אדם שטוב לו, לא מתנהג כך. לא?

אפשר גם (בחיוך אבל באסרטיביות - אני מקווה

שזה לא נוגד כיבוד הורים), כל פעם שמתחילה

שיחה שלילית שלה, לאמר: אמא, קודם כל

אני מבקשת שתגידי משהו טוב. משהו חיובי.

בלי זה, אני לא יכולה להקשיב למה שאת אומרת.

האם אפשר לפעמים להעניק לה חיבוק

כשהיא מביאה אוכל או דבר מה אחר

ולאמר: אמא. את נהדרת. את אמא נהדרת!

כן. זה קשה, אבל שווה להתאמץ בשביל זה,

אני חושבת. היא ואתם נמצאים עכשיו

בדפוס שלילי בינה לביניכם - תקועים באותו

דפוס. 

חושבת שאם מושכים חוט קטנטן מהפקעת

הלא נחמדה הזו, קטנטן ככל שיהיה -

הביקורת תפחת, אני חושבת.

כי היא תרגיש אהובה. שווה. מוערכת.

כי כמו שזה עכשיו, זה אותו דפוס חוזר:

היא מתנהגת בצורה מעצבנת, את מתרגזת

ונעלבת, אז היא שוב מרגישה כישלון

(אפילו שהיא לא אומרת את זה) וזה

גורם להיות שוב מעצבנת, מן מעגל

כזה שלא נגמר וחוזר על אותו דפוס שוב

ושוב (ואת שוב נעלבת ואז היא שוב....)

כמו שעכשיו, רע לך וגם רע...לה.

למרות ההערות הלא נעימות

הרי ברור שהיא לא חושבת ברצינות

שאת עומדת בשעת קיפול כביסה

כי האי קיו שלך לא משהו...

ברור שהיא עושה השלכה

ומשפריצה את המרירות שלה.

בא נהיה חומלים ונדייק:

את הכאב שלה.

זה יהיה חסד עצום איתה

אם תוכלי להחמיא לה טיפה.

קצת. קצת.

תגידי, מה בדבר ללכת שתיכן

למשהו שאתן אוהבות? לפחות

את? (ייתכן שהיא תגיד שהיא לא

אוהבת דבר, אבל אין ספק שהיא

כן יכולה להינות ממשהו)

בית קפה, רק שתיכן? (עם בייביסיטר לתינוקות)

גלידה ביחד?

מוזיאון?

קניית בגדים (לה או לה ולך - אפילו משהו קטן,

איפור לא יקר, בושם....אבל ללכת לבחור יחד!)

בלי הילדים. רק היא ואת.

אפשר לשוחח. אולי היא תפתח את ליבה,

אולי תרגע במפגש נעים ביניכן, בבית קפה

או מקום נחמד, אחר, אולי מוזיאון אם היא

אוהבת, ספריה, כל מקום שאפשר להיות

רחוק מהלחצים היומיומים של הבית...

ולקחת את הזמן שלכן , מספיק

זמן, שלא תרגישו לחץ לשוב מהר הביתה..

כל מה שאת יכולה לעשות, מצידך.

כי אי אפשר להוריד את החומות

שלה בבום!

וגם מן הסתם אי אפשר לאמר

לה ללכת להעזר בזה. לא כל אחד

פתוח לזה.

היא צריכה יחס. היא צריכה שיבינו

אותה ולא ישפטו אותה. היא שופטת

את עצמה כנראה מספיק, על אף שאת

לא רואה את זה והיא לא מראה את זה.

אולי מאוד ביקרו אותה פעם וזה

הפך לה לטבע שני?

להתראות. פורים שמח! בשורות טובות!

על הטיפים ועל התגובה הארוכה, ממש מעריכה את ההצעות

אין ספק שחלק מהדברים שכתבת ניסיתי לא פעם, יש לה לצערי כנראה אופי נורא נורא שונה משלי, נורא פרימיטיבי עד כדי כך שלפעמים אני מרגישה דחייה ממנה . אני מבינה שאני בן אדם מאוד רגיש ולכן אני לוקחת את הדברים בצורה הרבה יותר אינטנסיבית מכל אדם אחר רגיל. זה משהו שאני צריכה לעבוד עם עצמי, פשוט לקבל אותה ולא להתבייש בה אולי... להבין שהיא באמת דור אחר ולא אצליח לשנות אותה . אולי רק אצליח לגרום לה להרגיש קמת יותר טוב, קצת יותר אהובה.  תודה רבה על הדברים ❤️

להודיע שהיא מגיעה או לבקש אם אפשרי זה לא משהו שהיא מכירה. אני ממש סובלת מזה.

היא גם לא מחכה שניה שיפתחו, היא פותחת את הדלת ,הדלת אצלינו ביום לא נעולה ..

הערתי לה על זה מס פעמים . אין עם מי לדבר.

מרגישה שיהיה לי טוב פשוט לעזוב לעיר אחרת,  גם כך  אני גרה במקום נורא יקר

אז אולי זאת הזדמנות .

האזעקות?

הלחץ במקלט/בממד? אנשים סביבך?

משעשע והפעם זה משלנו...

שבליל שבת המשפתי הדתי הראשון שלהם, הם פיזזו ושרו באושר סביב שולחן השבת, ואז הוסיפו בהתלהבות גם תוף וגיטרה. השכנים נחרדו

ממש שימחת

נעתקה נשימתי

ולא הצלחתי להפסיק באמצע!!

אבל איך הבאת את זה לפה כסרטון?

חשבתי: אולי זה לא מתאים לפורום הזה. אולי זה לא.... צנוע מספיק או משהו...

אני כל כך נהנית מזה. במצב רוח עגום אני צופה בזה שוב ונהנית....עד הגג!

אז קודם עני לי אם ענית ממקום טוב ואחר  כך אגלה לך איך הבאתי...

שבת שלום!

אוי באסה שלא היה ברור.

נהניתי מאוד. כתבתי בפרוש שלא יכולתי להפסיק באמצע

זה ביוטיוב. לפעמים עולים דברים יפים. ואת המכוערים - חוסמים.

שמחה שנהנית. כבר חשבתי שהעליתי משהו לא שייך ואף אחד כמעט לא מגיב מתוך נימוס.......

את רוצה לעשות טוב. זה העיקר!

כסרטון ולא קישור

אם הכוונה ללינק המופיע מעל המופע למעלה, אז את בטח יודעת:

מדגישים באמצעות העכבר, לוחצים קונטרול C עוברים למקום

הרצוי, לוחצים קונטרול V וזה כל הסיפור.

אולי את מתכוונת מדוע לא הופיע הלינק בתגובה?

אין לי מושג. המכשף שלי מאוד מוזר ויש לו אישיות

משלו...

אני אוהבת לשתף בדברים שאני אוהבת ושמחה

מאוד שנהנית!

המעט שאני יודעת הוא שכשרוצים להעביר משהו  - לוחצים על הכותרת של ה"משהו" למעלה (לא השם המופיע מתחת לתמונה/מופע,

אלא למעלה ממנה, לוחצים CTRL C וכך  מדגישים באמצעות העכבר, לוחצים קונטרול C , עוברים למקום שאליו רוצים להעביר ולוחצים

קונטרול V. וזהו!

קישור ברור שאני יודעת להעתיק.

ולגבי זה: אני אוהבת לשתף בדברים שאני אוהבת ושמחה

אני הכי כזאת בעולם. אספר לך משהו באישי

הפיכת קישור (URL) פשוט לסרטון שניתן לצפייה ישירה בתוך פורום או אתר (תהליך שנקרא Embedding) מבוססת על כמה טכנולוגיות שעובדות מאחורי הקלעים. 

איך זה עובד: כשמשתמש מדביק את הקישור בתיבת הטקסט ושולח את ההודעה, השרת של הפורום מזהה שמדובר בכתובת של יוטיוב.

הפנייה ליוטיוב: השרת של הפורום שולח שאילתה אוטומטית לשרת של יוטיוב ואומר לו: "היי, יש לי פה את הקישור הזה, תביא לי את הקוד להצגה שלו".

התשובה: יוטיוב מחזיר קובץ (בפורמט JSON או XML) שכולל את כותרת הסרטון, שם הערוץ, ובעיקר את קוד ה-IFrame (המסגרת) שמאפשר להציג את הנגן.

רק מדבר את השפה שלו (:

וזה יתן לך משמעות.

ברור שאנחנו פירור קטן, אבל לכל בורג במכונה יש תפקיד וככל שהתפקיד שהוא ממלא ברור לו ככה הוא מוצא את עצמו

לי עוזר:

1. להתבונן בהכרח המציאותי לחיות את החיים עצמם

2. להתבונן בהכרח האמוני לחיות את החיים עצמם

3. לעגן את היום שלי במעורבות חברתית

למרות שאנחנו לא מכונות.. 

אני מנסה להגדיר זמני בסיס לחשוב בהם.

באמת , אם אני יודעת שאתן לעצמי זמן לזה

אז המחשבות האלה קצת פחות טורדניות.

לדוגמה, תראה מה יכול לעבוד לך:

רק ככה מצליחה לתחזק לו"ז ובנסיעות לבד/ ששותה קפה/אחרי פעילות שבועית ספציפית להגדיר זמן לחשוב..

וגם להקדים את המחשבות ולחוות אותן בצורה מסודרת,

אם זה בתחילת שנה לכתוב מה הייתי רוצה לפעול בשנה הזו,

או אפילו בחלוקה לפי חודשים/ תקופות

בדברים רגילים של יום יום ובמה שאוהבים.

מיינדפולנס (קשיבות) - לחיות ולהרגיש כל רגע ורגע.

יש גם ביוטיוב (הרב רן ובר אם אינני  טועה ועוד)

יש גם ספרים בנושא כמו של אקרט טולה.

להתנדב בדבר מה שמביא סיפוק ותחושת משמעות וערך עצמי.

( אגב, אין כמו משפחה וילדים כדי לקרקע... אין אפילו זמן לחשוב על החיים..)

דבר נוסף 

למה לא לקרוא, להקשיב לשיעורים (יוטיוב וכאלה) העוסקים בכך?

אולי לנסות להקשיב לד"ר יחיאל הררי "התבוננות פנימית" - יוטיוב.

אם לא מפריע מישהו מאוד שכלתני - הרב אהרן  לוי. "

מאמינה שאנשים רבים חושבים לפעמים על החיים. במיוחד שאיננו עסוקים מספיק ו/או לא מרגישים מסופקים ושבעי רצון מאורח חיינו.

מותר וצריך, חושבתני, לחשוב לפעמים על  החיים ולא רק להישאב אליהם, אבל באופן כללי, צריך לחיות אותם. לא לחשוב עליהם יותר מדי.

נראה  לי.

בהצלחה!

שמעתי ממישהי רעיון:

אם למשל מטריד אותי משהו או שאני רוצה לעצור ולחשוב עליו, להקדיש לכך שעה או  חצי שעה ביום.

למשל, בין 1200 ל1230 בצהריים, ואחר כך...להרפות.

מה הם בעצם החיים ומה הם החיים עצמם?

 לבין לחיות אותה (או משהו ממנה) בפועל