האם להקשיב לאבא בכל מצב?יהלום12

אני לא יודעת מה לעשות...

אני באה מרקע של הורים חוזרים בתשובה ואבא שלי ממש מתנגד לטלפון טאצ' ופעם היה לי שיומי והוא זרק לי אותו בלי שאני אדע (למרות שלא היה בו ווטסאפ ואינטרנט וכדו' אלא הוא היה פשוט טאצ') ואני בגיל כבר גדול ואני כבר לא גרה בבית ביומיום ועדיים אני מפחדת ממנו ולמרות שאני רוצה וצריכה טאצ' עם ווטסאפ ואינטנט אני מפחדת מהתגובה שלו כשאני אבוא לבית כאילו הוא אומנם לא יעשה לי כלום אבל הוא יזדעזע ויתחרפן ויעשה לי הרצאות כל פעם שאחזור הביתה וזה ממש לא נעים...

למישהו יש עצה מה לעשות??

(להיות עם 2 מכשירים זה לגיטימי?)

 

מאוד לגיטימי להיות עם שני מכשיריםזמירות

מכיר לא מעט שכאלו.

יש את המכשיר הכשר לטובת החברה והקהילה ומוסדות החינוך של הילדים.

ויש את המכשיר השני לצרכי עבודה והחיים.  


 

עצוב מאוד מאוד לשמוע את מה שאת עוברת.

אולי יש בבית אחים קטנים יותר והוא לא רוצה שיושפעו ממך?

בוקר טוב ! משה

אני חושב שלא נכון להתייחס לסיפור הספציפי. כלומר, הוא חשוב אבל לא מעניין.

העניין לדעתי זה הגוף שלך ומה הוא מרגיש כשמכווצים אותו וכשאת מאכזבת את ההורים שלך. כלומר מרגיש שאין לך "רשות" פנימית לעשות את זה. את רוצה לבחור באורח חיים אחר ואת פשוט לא "יכולה,. ובדיוק ההרצאות האלה יושבות על המקום הרגשי  שלך.

 

עוד דבר - חוזרים בתשובה הם קיצוניים, ומושפעים הרבה פעמים מרבנים קיצוניים. כלומר זה לא שהרב הקיצוני הוא הבעיה (למרות שבעיניי הוא כן) אלא שהחוזב"ת צריך "עזרה" להיות קיצוני ואז האנשים האלה עוזרים לו להיות כזה. כלומר הוא נמשך לשם.

את צריכה לכבד את ההורים שלך, וכחלק מזה לדעת שהם כאלה. ופשוט לעשות מהם הפרדה. רגשית, ופרקטית. אני מכבדת אותכם אבל אני בוחרת אורח חיים קצת (או הרבה) אחר.

 

 

אחר כך - אם תרצי
יש גם פיתרונות טכניים ואני אלוף בזה

בעינייoo

סיטואציות כאלה של פחד מביאות הזדמנות לאימון

להתאמן לא לפחד מאנשים

אין סיבה לנהל את החיים תחת פחד

ככל שמנהלים חיים נטולי פחד

אפשר להגשים יותר רצונות וחלומות ולהיות מאושרים


הייתי מגיעה עם הפלאפון

והייתי שמה גבול באסרטיביות

אם היה אומר משהו

הייתי אומרת 'אני מבקשת לא להתערב לי'

אם היה ממשיך הייתי עוזבת ומתְנה את ההגעה בפעם הבאה שהוא לא מתערב 

כיבוד הורים??????ייתי ואחמיניה

מה פרוש?

מה זה ההתנהלות הזאת, כאילו זה דותף לדירה...

את יודעת כמה הכרת הטוב צריכה להיות להורים?

כמה שזה בסיס לכל המידות הטובות??

נו אז מה לעשות?יהלום12

זה נכלל בכלל בכיבוד הורים? זה החיים שלי בסוף

בוודאי שיש כאן כיבוד הוריםייתי ואחמיניה

את לא צריכה להימנע, אבל לעשות את זה בחכמה ובכבוד הראוי.

ברור שלאזיויק
כיבוד הורים זה במה שקשור אליהם
זה לא נכלל בכיבוד הוריםאנונימי (4)

יש הגדרות הלכתיות ברורות

אבל לפגוע בהם אסור

ולא להטיח מילים קשות

כן לשים גבולות ברורים

זה שלי. אם זה מפריע לך אני אשתדל לא להשתמש בזה לידך.

כבודoo

מתחיל מכבוד עצמי בסיסי

הזכות לבחור מה לעשות

ולשים גבולות עצמיים בסיסיים


אדם שלא שומר על כבוד עצמי

לא יכול לכבד באמת אחרים

זה יתפוצץ בשלב כזה או אחר


הורה צריך להתנהל עם ילדיו בצורה נעימה וחסרת שיפוטיות

וכמובן לא לזרוק חפץ של ילד בוגר ולא להתחרפן

הורה כזה חוטא לתפקידו

ולא ממלא את חובת ההורות הבסיסית שלו


כשהורה מתנהל בצורה פוגענית

הדבר הטוב ביותר שיש לי להציע זה להציב גבולות ובמידת הצורך להתרחק 

שובייתי ואחמיניה

התגובה הזאת באה ממקום שלא יודע את מקומו.

ילד לא אומר לאבא 'אתה חצוף' ולא מחנך אותו.

יש דרכים להתמודד בצורה מכובדת ונאותה.

כמובן שהדבר הכי נכון זה שיח פתוח.

אם זה חסר סיכוי, אז כן, הסתרה עדיפה ונכונה יותר.  תהיי חכמה ולא צודקת...

ואם תתפסי - שאי את העונש בכבוד הראוי.

ילד לא מחנך הורהמשה

ילד יכול להגיד לעצמו משפט רך יותר כמו "ההורה הזה מאמין שיהיה לי טוב אבל לדעתי הוא טועה". בסוף ההורים רוצים שיהיה לנו טוב. זה נורא ואיום ולפעמים הטוב שהם מאמינים בו הוא הגיהנום בשבילנו אבל זה עדיין לא משנה את הכוונה הבסיסית ואת היחס המכבד שצריך להיות אליהם.

 

זה כמובן לא אומר לעשות מה שהם מבקשים מחוץ לתחומי הבית שלהם והבקשות שלהם.

אפשרoo

לומר כל דבר בדרך מכובדת

לשים גבולות בצורה אסרטיבית לא סותר לומר אותם בצורה מכובדת ומנומסת


להיות חכם זה לדאוג לעצמך


דיבור על עונש נשמע לי מזעזע בהקשר של אנשים מבוגרים 

לא צריך להגידאנונימי (4)

אתה חצוף

אפשר להגיד

זה עניין שלי

בטוח שיש דרך מכובדת להגידייתי ואחמיניה

זה עניין שלי.

שיח פתוח ומכבד תמיד הכי הכי טוב!

לא תמיד אפשר. אני יודעת

יש הורים שלא בנויים לזה

ואז צריך יותר חכמה. תגייסו אותה לשם....

יותר בסיס למידות זה כבוד עצמי.אנונימי (3)

גבולות עצמיים זה המקור לזה.

כיבוד הורים זה מאד ממוקד בהלכה ומאד מדויק.

לא צריך להכניס לשם כל משפט שכתוב אמא או אבא.

אבא שמחייב את הילדה שלו להגשים לו את החלומות דואג רק לעצמו ולא לה.

הכיבוד הורים שלה לא סותר את הצרכים שלה.

לא לערבב.

נכוןמשה

אבל בעיניי זה עדיין לא קשור עד הסוף לאיך מתנהגים אצלם בבית.

כבוד עצמי זה דבר חשוב מאודייתי ואחמיניה

אבל לא בסיס למידות טובות ולא תחליף לכיבוד הורים.

צריך להיות חכם!!! לעולם לא לחרוג מכיבוד הורים וגם לא לאבד את הכבוד העצמי.

לחרוג מכיבוד הורים זה איבוד כבוד עצמי בסיסי ביותר!!

אל תרימו פה דגל של לא תמיד צריך לכבד את ההורים

זה לא הדגל הנכון!

יש הגדרות ברורות לכיבוד הוריםנעמי28

לא כל דבר נכנס תחת ההגדרה הזאת

ואם מדובר בסוג של יחסים מורכבים ומאיימים עד כדי זריקת פלאפון לא בטוח שההלכה היא להרכין ראש רק בגלל שזה ההורים.


בלי קשר להלכה, עדיף להיות חכמים ולא צודקים, ולא לנפנף בפלאפון מול משפחה כשזה מפריע לה, כמו שלא אגיע להורים בלבוש שלא מכבד אותם.

ההבדל הוא שכאן זה נעשה מפחד ויחסים מורכבים וכשאני עושה את זה זה מכבוד אמיתי אליהם.

אף אחד פה לא אמראנונימי (4)

לא לכבד הורים

כן אמרו שזה לא בגדר כיבוד הורים

לכיבוד הורים יש הגדרה הלכתית

ולהורה פוגעני צריך לדעת לשים גבולות

היא לא אמורה לפחד מאבא שלה

כיבוד הורים זה לא לחיות בפחד 

 

טובייתי ואחמיניה

אני לא אוהבת את השיח הזה

אבל זה שלכם

 

מדוייק אהבתייהלום12
חצימשה

אני חושב שלגיטימי מצידם להגיד שהם לא רוצים שמכשיר כזה יכנס אליהם הביתה. חייו הפרטיים של הילד (במקרה שלנו הילדה) זה עניין אחר.

 

אבל הסיפור האמיתי פה מרגיש לי אחר. וזה הרגישות.

זהoo

מכשיר קטן שיכול להישאר בכיס רוב הזמן

אבל זה מכשיר די חיוני

לא הגיוני שאי אפשר להגיע איתו אליהם


הם יכולים לבקש שהילדים האחרים לא יהיו חשופים אליו

ולבקש את זה בנעימות


אני מכירה משפחות מאד סגורות

סיטואציה של זריקת מכשיר היא קיצונית ואלימה גם למשפחה סגורה


כמובן האישו הוא התחושות האישיות וההתנהלות האישית

אבל התנהלות מתחילה ממודעות

והמודעות היא לא רק עצמית אלא מול מי אני נמצא

והיא נמצאת מול הורה שפועל בצורה לא תקינה בעליל 

יכול להיות שאפשרי להצניע את הפלאפון לידו?פתית שלג

יכול להיות שירגיע אותו אם הוא יראה שיש עליו סינון?

אולי חצי טאצ' גם יתאים לך ולו?

יש מחלוקת אם מצוות כיבוד הורים היא גם במה שלא נוגע אליהם ישירות. 

אבל איך שבוחרים לנהוג, כן כדאי לפעול בדרכי שלום, לכבד אותם בביתם ולהצניע את מה שלא נוח להם איתו.

פתית שלג, זה בחסות שלג דאשתקד?ייתי ואחמיניה

כאילו לחסות תחת חכמתו?

כאן היה אמור להיות אימוג'י קורץ... אני לא מוצאת אותם

למה לא הפוך? הוא שייך לעבר, אני אקטואלי מתמידפתית שלג
סבבה, אני לא בקיאה בהיסטוריה ואנטרופולוגיה פהייתי ואחמיניה
לא אנטרופולוגיה, סמנטיקהפתית שלג

( זאת המילה? )

אל תזלזל בי!שלג דאשתקד
עבר עריכה על ידי שלג דאשתקד בתאריך כ"ד בטבת תשפ"ו 20:46

כל הקטע הוא שאני מציג את מה שחשבת אשתקד, ובינתיים הפשרת וקפאת מחדש וגיבשת עמדות חדשות.

ועכשיו ברצינות, העמדה שאתה מציג היא ממש לא העמדה שאני מציג. אני טוען שצריך לשאוף ואולי אפילו לחתור לשיח ישיר וברור עם ההורים על הרצונות שלי. אתה יותר נוטה לדעתה של ייתי, שאני מודה שמאוד קשה לי לעכל את העמדות שהיא מביעה בשרשור הזה.

וואלה לא אחזתי שהיא מדברת על התגובות שהגבנופתית שלג

ולא ממש קראתי תגובות..

אכן כךשלג דאשתקד
ולא הפסדת הרבה 😉
חח מדובר על חצי טאצ‘יהלום12
בשבילו גם הכי כשר זה טאצ‘ אז זה לא נכנס וזה יצר הרע
לדעתישלג דאשתקד

קודם כל, כל הכבוד לך שאת מודעת לעצמך ולסביבה שלך ומבינה את החשיבות של כל דבר. לדעתי זה החלק הכי חשוב בפתרון, מה שלא יהיה.


 

לגופו של עניין, התגובה שלך (בהנחה שאת לא מוותרת לחלוטין), בסוף תנוע על ציר שבין החצנה להדחקה:

1. האפשרות הכי קיצונית, זה לעשות שיחת הכנה ברורה ואסרטיבית, ולהבהיר את עמדתך. חשוב להגיד שלרוב השיחות האלה פותרות את רוב הבעיות בצורה טובה ובאופן מידי, אבל יש לזה מחיר מאוד כבד (כי יש הרבה דברים ביחסים ביניכם, מעבר ל"לראות אותך עם סמארטפון ולשתוק").

2. לקנות סמארטפון אבל לא לשלוף אותו מיד ולנקר עיניים, אלא "בדיוק השבוע חברה ביקשה ממני עזרה", "התקלקל לי הפלאפון ואני חייבת את זה לזמן קצר" ושאר תירוצים, ולאט לאט זה נכנס למודעות הקולקטיבית ונהיה לגיטימי. הטקטיקה היא, שהרגע שבו הם מבינים שתכלס את רוצה סמארטפון ויתהפך העולם, הוא מאוחר מדי וכבר אין להם דרך להילחם בזה אלא להבין שזה קיים.

3. לחיות בהסתרה. מי שטוב בזה - יכול להחזיק ככה שנים. אבל צריך להבין שיש לזה מחיר, כי כל הזמן תהיי מנוהלת על ידם בעקיפין (אם את מגיעה לביקור ארוך, את לא זמינה בווצפ להרבה זמן, וכדו').


 

עד כאן זה תיאור שברור גם לך, הנקודה היא שהטקטיקה היא רק תחילת הסיפור והנושא הוא המשמעות שלה:

ככל שתהיי יותר אסרטיבית, ככה תקני את חירותך ביותר מישורים ולך יהיה יותר טוב. ככל שתהיי יותר מסתירה, יהיה לך יותר קשה לייצב את הביטחון העצמי שלך ולהיות מסוגלת לקום ולהגיד את דעתך - מה שמשליך באופן ישיר על היכולת שלך לגבש דעה (כי מה התועלת לגבש דעה, אם האינקווזיציה לא מרשה לומר אותה?!).

לא סתם פנית לפורום הזה, כי הבעיה היא לא שאבא שלך חזבת פנאט (סליחה על השיפוטיות), הבעיה היא שאת לא מסוגלת לעמוד מולו (שימי לב שלא כתבתי "הבעיה היא בך", אין בך בעיה, אבל אחת הפונקציות של האופי שלך יוצרת לך בעיה). מציע לך בהזדמנות זו, לקרוא על המושג "מנגנון שליטה פנימי ומנגנון שליטה חיצוני". אנשים יכולים לחיות חיים שלמים עם תירוצים, שהם עושים ככה וככה בגללו ובגללם ובגלל שהרצפה עקומה (בפסיכולוגיה זה נקרא גם "מנגנון הגנה: רציונליזציה"). הבעיה היא כמובן, שאם הבעיה היא באבא שלך וברב שלו וברצפה העקומה, את לא תוכלי להתקדם לשום מקום. אדרבה, ככל שתגידי "אין הדבר תלוי אלא בי", תוכלי למצוא את עצמך בכל דבר, תהיי אוטנטית, ברורה, מעניינת, סקרנית ומושכת (אם צריך הסבר למשפט האחרון, תכתבי ואפרט). הרבה הרבה מעבר לסמארטפון.

זה לא קל, ובעיקר צריך לחשוב איך עושים את זה (בכנות, הלוואי שאני אצליח ליישם את מה שכתבתי בחיי האישיים). אבל זה נראה לי שווה.


 

המון הצלחה יקרה!!

מקור מעניין ומעורר חשיבהשלג דאשתקד

מצאתי במקרה מחקר מעניין,שטוען שככל שיש פחות שליטה עצמית, כך יש נטייה לשקר. אני מצרף לינק לחכמים שמעוניינים לקרוא את המחקר או לפחות את התקציר שלו:

Too tired to tell the truth: Self-control resource depletion and dishonesty

(אני יודע שיש ביקורת על עורכי המחקר, אבל נניח את זה בצד )


 

המשמעות, לטעמי, היא חמורה מאוד. כי למעשה, ככל שאנחנו שאנחנו כנועים לתכתיבים ולא מסוגלים ליצור נפרדות באמצעות אסרטיביות - אנחנו הופכים לשקרנים באופן אקטיבי (ראו את ממצא 2 של המחקר), כלומר כשאני מרצה את אבא, אני אמנם לא חי כמו שאני רוצה, אבל זה הרבה יותר גרוע - אני פשוט הורג את אותו "אני" שהייתי יכול לפתח וליצור אם הייתי אוטונומי.

זה מילים קשות, אבל יש כאן עומק שמאוד כדאי לחשוב עליו.

צר ליייתי ואחמיניה

המחקר הזה לא שכנע אותי שנכון לא לכבד הורים. אני הראשונה שזועקת לכנות ולהתנהל לפי מה שנכון לך, אבל מוסר בסיסי כמו כיבוד הורים חייב להיות שם.

בטוחה שאפשר למצוא דרך להיות נאמנה גם לעצמך וגם למוסר הנשמתי הבסיסי הזה, מבלי לסגל לעצמך איפשור של שקרים בנפש

איפה כתבתי אחרת?שלג דאשתקד

לדעתי עדיף מכל המחינות, לאזור אומץ ולפתור את הבעיה בלי להסתתר ולהחביא, פשוט כי זה מגביר את הקשיים הנפשיים ומזיק בטווח הקרוב והרחוק.

יש עוד דרכים לעשות את זה עם הרבה כבוד להורים

תגובה יפהאנונימי (4)
בעיני השאלות שצריכות להישאלאנונימי (2)

א. בת כמה את?

ב. האם את גרה שם?

ג והכי חשוב - האם זה דפוס חוזר שבו בכל דבר את צריכה לעשות רק מה שהם רוצים בלי קשר למה שטוב לך או לא.


אם את צעירה וקל וחומר אם את גרה שם, לגיטימי שהורה יגיד לא רוצה את המכשיר הזה בבית שלי. את יכולה להצניע ולהסתיר את יכולה להחזיק 2...


אבל אם זה דפוס של שליטה שחוזר על עצמו, זה כבר לא בריא וזו כבר שאלה אחרת שמקומה לא בפורום לדעתי.

אני בת 19 ולא גרה בביתיהלום12
באה רק בסופרים, וזה דפוס אצלו הוא פעם לקח לאחי החילוני את הטלפון גנב אפשר לומר והצדיק שזה לטובתו
😮משה

בן כמה האח שהוא ניפץ לו את הטלפון?

אצל חוזרים בתשובהמשה

יש אנרגיה שהם "ראו את האור" וכח התמדה (שגרם להם לחזור בתשובה) שגורם להם להיות קיצוניים ממש בדברים האלה. מעבר להצבת הגבולות להורה (בכל מה שלא נוגע לבית שלו !), צריך לכבד אותו ולהבין איך הוא והנפש שלו פועלת ולא להתעמת עם זה.

 

במקביל - יש לך אח. 

הוא יכול להיות "איתך" במובן הרגשי ושניכם צריכים להתמודד-אבל-לכבד.

 

_

גנב את הטלפון ושבר?

אוסיף על דבריךשלג דאשתקד

שהרבה פעמים חוזרים בתשובה חווים את הדברים אחרת.

לדוגמה, יתכן שאבא שלך חווה המון חוויות כנער חילוני, ואיך שהוא רואה סימון של וויפי עולות לו דמיונות של כל מיני פנטזיות נעורים (הוא כמובן לא יודה בזה בפנייך, ובכלל לא נראה לי שכל הורה מספר לילדיו על מעדי השובבות שלו כנער). את שגדלת אחרת, בכלל זה לא עומד לך בראש, או שזה הרבה יותר ממוסגר ומפוקח-מפוכח ממה שהיה לו.

לכן הוא רואה את הדברים מזווית שונה משלך.

נכון, ולפעמים זה נשאר בתת מודעמשה

כלומר הוא בעצמו לא מודע למה שכל כך מפעיל אותו. הוא בסוף גם בן אדם עם קשיים ואתגרים.

אני לא חושב שצריך להגיע לזהשלג דאשתקד

אכתוב בצורה קצת בוטה (בכמה מובנים), אז תסלחו לי מראש, גם על השיפוטיות וגם על השפה.

כילד חילוני, יש סיכוי שהוא היה מאוד להוט לדברים מיניים (אגב זה לא חייב להיות מיני, אבל ניקח את הדוגמה נזו כי היא המקובלת בשיח). נניח שהוא היה מציץ לבנות ומנסה להתעסק עם כל ילדה שנושמת לידו (ויש סיכוי שהוא לא היה היה היחיד והחברה' היו אפילו צוחקים על זה וכו', כמו שמאוד מקובל אצל ילדים-נערים חילוניים מסוימים). מאז הוא התבגר וברור לו שזו לא התנהגות נכונה והוא לא רוצה לחנך ככה את ילדיו. - אז כשהוא רואה את הבת שלו נחשפת לעולם פתוח, ברור לו באופן רציונלי לחלוטין, שהבת שלו נכנסת לגוב העריות (פתאום קלטתי הטייה פרוידיאנית 😉), וברור לו שהיא תהיה מוקפת בגברים כמו שהוא היה, וזה ממש לא ראוי ולא מוסרי וכו וכו.

אז מאוד קשה, ואולי כלל לא ניתן לגרום לו להבין שאנשים שונים חווים חוויות שונות ולא כדאי להיות פטרון של ילדים גדולים.


(אגב, לכן הרבה פעמים דווקא הפנאטים ביותר הם אלה שהכי קרובים לחטא, וכמעט בוודאות שבהיסטוריה ואולי גם בהווה הם נופלים המון, ובדברים מאוד מאוד חמורים מבחינה ערכית-מוסרית.

ונזכרתי בהקשר זה בסיפור יפה, שפעם הרב שלמה זלמן אוירבך שלח תלמיד שלו להיפגש עם איזה רב-עסקן שגר בבני ברק, וכשהוא חזר הוא סיפר לרב אוירבך שהעוני והדלות בבית הזה בבני ברק, ממש הפליאו אותו. אז הרב אוירבך ענה: "לך תדע כמה כסף הוא מרוויח על זה"...)

(הסוגריים זה לגמרי בחירה של הנפשמשה
אם משהו קשוח לך, אפשר לבחור במערכת חוקים שמרחיקה אותו)
לא הוא רק גנביהלום12
לא שבר
אתה מכליל לדעתי, וחבלהמקורית
אני חוזרת בתשובה וממש לא קיצונית. ויש עוד מלא כמוני
את צודקת. היה צריך לכתוב שם "חלק"משה
אם ככה זה מורכב יותר...שלג דאשתקד

מצד אחד את יחסית צעירה, ואולי אפשר יותר להבין את תחושת הפטרונות של אבא שלך (למרות שהיא ממש לא מוצדקת לטעמי).

מצד שני, יש כאן קטע של להיות חכמה ולא להיות צודקת. כלומר, תכלס את לא קונה סמארטפון כדי שהוא ירסק לך אותו 😉


אז השאלה כאן היא כמעט לא פילוסופית או פסיכולוגית (כך שזה לא בהכרח מתאים לפורום הזה). ובכל מקרה, שלחתי הודעה אחרת בשרשור הזה עם שלוש אפשרויות לפעולה. לפי איך שאני רואה את התמונה, הייתי ממליץ לך להתכוונן לאפשרות השנייה: לקנות, להכניס לאט לאט למודעות שיש לך את זה, ועם הזמן גם להשתמש בזה בפניו. ככה תרככי אותו עד שזה יגיע אליו לפנים. (כמובן שזכותו להגיד לך לא להשתמש בזה בבית שלו, אבל זה כבר נושא אחר).


ועוד מילה, תמיד כדאי לחשוב על איזה רב וכדו שירכך אותו.

אפשר להפריד בין החיים שלך לבין הבית של ההוריםאנונימי (5)
כלומר, לקנות סמארטפון לשימוש כללי, וכשאת באה להורים הוא תמיד מוצנע. כלומר כבוי בתיק או משתמשת רק בחדר סגור. כלומר לא לשבת על הספה בבית שלהם ולגלול…


מכירה הרבה דברים בסגנון. דוד לא דתי שהיה מכבה את הפלאפון לפני ארוחת שבת אצל סבתא (היה בא רק לארוחה, לא לכל השבת)


מישהי שהייתה הולכת עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש והיה לה תמיד באוטו חצאית וכיסוי למקרה שתקפוץ להורים.


צעירים שכבר לא בבית שלא מעשנים אצל ההורים או מולם.


אם את לא גרה בבית זה דווקא קל יותר, כי המשמעות של להימנע ממשהו בבית שלהם, היא לא עם השפעה רחבה על החיים שלך.

מעשה קיצוני מאד כמובןזיויק
לא!המקורית

לא לגיטימי כי הוא פועל באלימות

דוגמה לגבול בריא - נניח והייתה סיבה, היה מבקש ממך לא להשתמש או להוציא את הטלפון לידו. נניח.. אין לו שום רשות לקחת / לשבור מכשירים בשם הדת


לך יש 2 אופציות:

1. בשביל השלום להגיע עם מכשיר נוסף ולהשתמש רק בו

ץ2. להציב גבול מאוד ברור ולא להסכים ללכת עד שהוא יחליט שהוא מקבל אותך כמו שאת. זה לא מחייב פתיחת מלחמה, ואפשר להציב גבול גם בצורה מכבדת ויפה. אבל יש גבול לכל תעלול.. 

יש לכם חלק פעיל בסימני הגאולהייתי ואחמיניהאחרונה
רק משיח לא רואה את הסימנים....
אני קורא משהו במדיהמשה

זה הודעה בפורום, זה יכול להיות סטורי, או כל דבר אחר.

על אדם שההיכרות שלי איתו היא שטחית מינוס מינוס.

ופתאום הבטן ממש מרגיש שאני יודע להגיד מה קורה שם ולמה.

או חושב שיודע (לא תמיד זה נכון)

אני לא אתחיל לכתוב לו (או לה) כי זה יהיה מוזר וגם לא בטוח שנכון לי לעשות את זה. יש לי דברים יותר חשובים לעשות עם הזמן שלי.

אבל פשוט זה נמצא שם. ולא מרפה.

ואם אתה יודע?המקורית

איפה זה תופס אותך? שאתה יכול לעזור ולהושיע?

מנסיוני,גם אם אני יודעת, זה לא עוזר לאדם שמולי אם לא הגיעה שעתו לדעת. ואני ממש מאמינה בזה. אני לא יכולה להקדים זמנו של אף אחד. גם אם נדמה לי שאם אכתוב ותהיה תועלת אפילו של הזדהות, לא אכתוב, אאכ ומדובר באדם מאוד קרוב (אישה עמובן) ואז אשלח חיבוק ואגיד שאני פה ותו לא. לפתוח דברים אישיים של אנשים ביזמתי - זה לא. בדגש על ביג לא.

באופן אישי קרה לי פעם שניסו לעשות לי את זה ומחוויה אישית שלי זנ גם לא היה מדויק בכלל וגם בתזמון גרוע וזה עצבן אותי מאוד. לא תמיד אנחנו רואים את המכלול גם אם נראה לנו ש"עלינו על האלגוריתם". לפעמים זה נורא רחוק מהמציאות אפילו.

וגם אם כן - יש אנשים שלא באמת רוצים לדעת וההדחקה שומרת עליהם מהתמודדות שהם לא מסוגלים להכיל

יש אנשים שלא רוצים שידברו איתם על זה

ויש אנשים שרק נדמה לנו שאנחנו יודעים מה עובר עליהם ומה ואיך

והכי - זה נתפס כמתנשא ליזום על זהשיחה כאילו אתה יודע הכל. וככה אנשים ממש לא מקבלים.. פשוט חסר תועלת

קרה לי גם עם חברה שהתייעצה איתי על משו. עבר זמן היא הלכה לטיפול וחזרה עם תובנות של בדיוק מה שאמרתי לה. רק שכשאני אמרתי - היא לא שילמה על זה😅 ויש לי פחות ילדים משלה והיא הייתה מדגישה את זה "אבל את לא מבינה כי יש לך רק 2 ילדים" (אז למה שאלת את דעתי🤷. לא יודעת כמה ילדים יש למטפלת) בקיצור מקווה שהבנת. לפעמים עדיף לשתוק וגם אם נראה לי שאני יודעת,מלבד הפורום שאני יותר מרשה לעצמי, אני לא מייעצת לאף אחד. רק מקשיבה. זה רוב מה שהאנשים רוצים ממילא ממי שהוא לא איש מקצוע ואם הם לא ביקשו אז בכללללל

בקיצור( אחרי חפירה ארוכה😅) לדעתי הדבר הכי טוב לעשות אם יש כח - לבקש מהשם שימצא להם מזור.

תודה על התגובה הזומשה

זה נכון מה שכתבת פה. גם אם כל העולם מסביב (או לפחות מי שפוקח עיניים) רואה, אם הוא "עיוור" לא יעזור שתסביר לו. הוא צריך לעכל את זה בזמן שלו.

אני חושב כמוך שנכון לא לכתוב. אבל בכל זאת, זה הציק לי לכן בחרתי לכתוב בפורום (ולא רק) ולא באישי לדמות הרלוונטית.

ישר כוח על האיפוק. לי זה קשה. מקווה ללמוד מכם.נחלת

אני חושבתoo

שלאנשים לא חסר ידע

בטח לא בעידן של היום

מה שמעכב אנשים זה

אמונות מגבילות/ קושי ביישום/ בהתמדה

אבל בעיקר אין טעם לומר אבחנות

כי הלמידה האמיתית של בנאדם מתרחשת מנסיון אישי מניסוי וטעייה מלמידה מהטעויות

ולא מתובנות/ עצות של אחרים

נכוןמשהאחרונה

ולכן בחרתי לכתוב בפורום ולא לכתוב לדמות עצמה.

בקשר לא הדדי תעדיפו להיות זה שיותר נותןרוכב שמים

או זה שיותר מקבל?

מה מרגיש לכם יותר בנוח?

הכי נוח לא להיות בקשר לא הדדימתוך סקרנות

אבל אם כבר יוצא, אז אם אני יותר נותן חשוב לי שיעריכו את זה ולא ישתמשו בי כטישו מובן מאליו.

ואם אני יותר מקבל, חשוב לי שזה שנותן יתן את זה בלב שלם, ולא יהיו לא ציפיות סמויות שאחזיר לו משהו שאין ביכולתי להחזיר, ושהכול יהיה על השולחן.

תשובה יפה!רוכב שמים

קשר מתחיל הדדיxmasterx

אחר כך הנטיות משתלטות עליו

כל אחד עם הנטיה שלו

הרוב מעדיפים לתת מלקבל

אני 50-50

מענייןמשה

כי נדמה שזה הפוך. כולם רוצים לקחת.

תלויoo

באיזו עמדה נמצאים

יש אנשים ש'שווה' לקחת מהם ויש ששווה לתת להם

זה נכון שבסוף אנשים לרוב (או אולי תמיד) רוצים להרוויח משהו

זה תלוי במנח בנפשמשה

יש כאלה שבאמת מתאים להם להעניק מכל מיני סיבות. אבל זה נכון שרוב האנשים לא כאלה.

אגבoo

אחת הדרכים הכי קלות לקחת משהו

זה לתת משהו קודם

ואז אפשר לקחת בקלות

ככה שקודם כל צריך להבין אם הנתינה היא באמת נתינה או שמא לקיחה

וכנ"ל הפוך

קלאסימשה

אגב, לא רק בני אדם עושים את זה. גם המציאות עושה את זה.

אוליoo

זה מעגל טבעי

דינמיקה כזו

שמי שיודע יכול להשתמש בה

במקרה הטוב בטוב

במקרה הרע בניצול

נכוןמשה

אנשים צריכים הצדקה פנימית בשביל לקחתרוכב שמים

לתת זה מספק (אם אתה לא מרגיש שזה מוחק אותך)

נכוןמשה

וגם צריכים 'רשות' כדי להירגע לפעמים. לנוח.

לקחתxmasterx

זה סטטוס חדש שלא היה בשאלה.

מתחבר יותר למהלכים פוליטיים ולניצול יותר מנתינה או קבלה בקשר אישי.

אם תסתכל על רוב התגובות כאן תראה שהרוב מעדיפים לתת.

הכל בקשר לסיפור בראש שלנו.

זה שהשתמשת במילה לקחת אומרת הרבה, התייחסת למי שמקבל באופן של לוקח שהוא אקטיבי.

אני בסיפור אחר בטח אם ברקע יש קשר.

מכיר את הברכה שהרבה אומרים שתהיה תמיד מהנותנים?

הכל מפחד שהם מספרים לעצמם כאילו יש איזה עסק שנחתם שתהיה או מזה או מזה ואם אתה נותן אז תזכה לא לקבל (לא להתחנן ולקבץ נדבות)

כמו שכתבתי הרוב מעדיפים לתת גם אם הסיבות שונות מאחד לשני.

לקחת זה היה מילה שלימשה

כי יש אנשים שמקבלים (מנותן בשמחה) ויש אנשים שממש לוקחים. וזה סיפור אחר לגמרי.

חוסר הדדיותoo

הוא תמיד נורה אדומה

כי קשר תקין צריך להיות מאוזן

מבחינתי

לתת יותר

לא רלוונטי

אני לא פריירית

ולקבל יותר

גם לא רלוונטי

מי שנותן יותר

הוא או סמרטוט

או ירצה בעתיד תמורה

לא אוהבת להיות חייבת למישהו

את נותנת מקוםxmasterx

די הרבה מקום לצד השני ולאיך שאת תופסת אותו ולאיך לדעתך הוא תופס אותך וזה נשמע כמעט חרדתי הצורך שלך בשוויון ואיזון.

אני משתדל להיות מול עצמי בקטע הזה, אם אני נותן אני מוחק ממני את המתנה ושיעשו איתה מה שיבוא להם, היא שייכת להם. לא רואה ניצול ולא ציפיה ולא פראייר במי שנותן או סמרטוט במי שמקבל.

לא בחתונה שאני לא בודק מי נתן כמה ולא סופר כמה אני נותן ביחס לאחרים ולא בשום קשר.

השיקול היחיד עם הצד השני זה אם אני יודע שהוא בעייתי אז זה כבר שיקול שונה אבל מצידי, לא קיים.

בטח לא בקשר זוגי, בטח לא מול משפחה או ילדים.

אין איזון בחיים ככה הם בנויים ולשם הם מובילים, את לא חייבת לאף אחד שנתן לך מתנה והוא לא אמור לחכות לתמורה זה דפוסי קשר בעייתיים.

נתינה וקבלה זה לא בחפצים וגשמיות זה בזמן, יחס ועוד המון דברים, לא צריך לחשב יחס, שזה מהות הנתינה והקבלה.

קשרoo

זה לא מתנה חד פעמית לחתונה

זו אינטראקציה לאורך זמן

עם משמעות ותועלת חברתית רגשית

אם אין לו תועלת

הוא לא רק מיותר

הוא כנראה גם מזיק

זה כמו פינג פונג

אם אני זורקת והכדור נופל כל הזמן/ אם זורקים עלי כדורים בקצב לא מתאים

זה לא כיף

זה כבר לא משחק

זה מטרד

מדידת קשר כטוב/ בעייתי

זה עניין של סטנדרטים

יש לי מספיק קשרים טובים ותורמים

אין לי עניין בקשרים שלא כאלה

עם ילדים זה אחרת

אני המבוגר האחראי

ללמד ולכוון אותם לשחק נכון

ואז שהם גדלים

להיות גאה במי שהם גדלו להיות

נכוןxmasterx

המתנה היא אולי חד פעמית אבל היא רק נקודה קטנה שמשקפת קשר ארוך ומשמעותי עם העליות והירידות שלו וכמובן עם התועלת שלו לגבייך.

שוב העלית את התועלת, פינג פונג והדו כיווניות הזו ששואבת אותך פנימה לאיזה שיח מאוים שתמיד בוחן את נקודת האיזון והפחד מלצאת פראייר (שזה מאוד ישראלי).

כולנו שם וזה לא תמיד רע רק תראי שלפעמים תועלת היא סתם חיוך או הרגשת הקלה או קשר חברי פשוט.

נתינה וקבלה זה לא פינג פונג גשמי או רגשי שמחובר למחשבון.

מחשבון שבודק כל הזמן את תועלת הקשר

את האיזון

את ההדדיות

האם יש תועלת או שזה מיותר ואז לחתוך את הקשר

להקליל

לא רק קלילות אלא לחיות יותר מול העצמי שלי ולא מול אחרים

אבל זה כל מהותו של קשרoo

להיות ביחד עם מישהו בסיטואציה כלשהי

ליצור דו שיח/ פעילות גומלין

כדי להיות לבד אני לא צריכה קשר

הבדיקה התמידית היא לא חרדה/ בדיקת שוויון

אלא קבלת פידבק

אולי החרדה היא לפחד לבדוק מה השני מגיב/ עושה

במקום להסתכל לו בעיניים ולהגיד מתאים/ לא מתאים לי

בדיוקxmasterx

זה כל מהותו של הקשר

לא היחס לנתינה או קבלה או חישוב שלהם מאחורי הקלעים.

קשר זה דבר הרבה יותר רחב מפעילות גומלין מחושבת ומאוזנת.

למה להיות לבד?

קשרים טובים זה מהדברים הכי טובים שתוכלי לאחל לעצמך.

אין דואליות של קשר במתחים ומטענים פנימיים שנובעים ממתח של ציפיה לקבל אחרי נתינה או הפוך.

בתקשורת אמיתי יש גם שתיקות ואם משהו לא ברור מדברים עליו ולא מחשבים, מצפים או ממתינים שיקראו מחשבות כי כולם אמורים לחשוב כמוני.

זה נכון לא רק לקשר אלא בכלל בחיים. לא לחיות מול אחרים או לחשוב במקומם ומי שחושב במקומי על מה שאני חושב בדרך כלל יטעה ויאכל סרטים סתם.

הפוך מלהיות לבד, לתקשר באמת.

אלהoo

כבר נושאים נוספים

תקשורת תקינה/ לא תקינה

הכלה/ שיפוטיות

קשר מאוזן אינו ציפייה לקבל בדיוק מה שנותנים

אלא שבמכלול הוא היה כזה ששווה עלות תועלת

אגב כל הקשרים הלא מוצלחים שלי כללו

חוסר איזון

תקשורת לא תקינה

ושיפוטיות

והמוצלחים כוללים

איזון

תקשורת תקינה

והכלה

נראה לי זה פשוט הולך ביחד

מסכימה עם זההמקוריתאחרונה

אני מעדיף להיות בצד שנותןרוכב שמים

מעדיף את זה על פני האי-נעימות של להרגיש מפונק

תלוי מול מיהמקורית

לרוב מעדיפה להיות בצד הנותן

לא שיש לי בעיה לקבל גם. אבל כאמור תלוי

ללא ספק מעדיפה להיות בצד הנותןאנונימי (2)

למה להיות בגיהנום וולנטרית?שבורת,לב

הייתי שם והייתי בצד הנותןמה כבר ביקשתי

וזה גמר עליי. מאז הבנתי שמבחינתי אין כזה דבר קשר לא הדדי, ושגם אם מרגיש לי יותר בנוח להיות הנותן, לאורך זמן זה פשוט לא עובד אצלי. חובה ההדדיות.

התדר שלי גבוה מדי לאחרונההמקורית

ואני לא מוצאת איזון

בא לי להתנתק ולחזור להיות בטטה חסרת משימות עם ים זמן פנוי לעיבוד וdownloading

ומצד שני - זה שיעמם אותי😑

זה רק ענין של הרגל? או שז ה אבוד מראש? ימים יגידו

כמה זמן זה לאחרונהנעמי28

וכמה זה קשור אצלך למחזור החודשי?

לא קשור למחזור חודשי. מתחילת החופש הגדול בערךהמקורית

שאז התחלתי לעבוד מהבית בעבודה חדשה ואני משוועת לקצת זמן נורמלי עם עצמי ולקצת פחות עבודה בבית. לא רגילה להכין צהריים כל יום. לא רגילה לאסוף ילדים (רק מפזרת בדרכ), לא רגילה להכל ביחד

בעלי בדרכ מפזר לבד, אבל עד אחרי החגים הם יוצאים בשעות שונות ואם הוא עובד בשעות המוקדמות יותר אצטרך להירתם

אה, וגם הייתה לי עזרה קבועה איתם אחהצ שכרגע לא זמינה לי מכל מיני סיבות

לפעמיםoo

עבודה מהבית

זה לעבוד הרבה יותר קשה

כי אז עושים גם וגם

במקום לשבת במשרד בנחת ולפעמים כבטטה

וגם להתלבש לצאת לנסוע עם מוזיקה לפגוש אנשים

זה אנרגיה אחרת שיכולה לעשות וויב יותר טוב מלהישאר בבית

ובאופן כללי לעבוד להכין אוכל לאסוף ולפזר זה טו מאצ

אני איתךהמקורית

זה באמת טו מאצ

כמו שאמרתי, בימים כתיקונם אני לא עושה את כל זה בדרכ

יש צהרונים לארוחת צהריים

אני רק מפזרת

ויש לי גם עזרה קבועה

כל ה"קביים" האלה נעלמו לאחרונה ונורא עמוס לי.. צפי החזרה לשגרה זה רק אחרי החגים

מנסה להוריד מעליי ובינתיים לא ככ הולך לי

דווקא בעניין היציאה לעבודה - כמה שהיה נחמד לצאת מהבית, זה לא עבד בשבילי ובלונג ראן לא היה לי טוב

גם עכשיו אני מתלבשת ומתארגנת כמובן

מה שחסר לי זה לא לצאת מהבית, זה זמן לעצמי ועזרה

אוליoo

לקחת יום חופש או יותר

או לצאת אחרי העבודה ומישהו אחר יהיה בבית

לקנות אוכל/ להזמין/ לאכול בחוץ

אם אין קביים תייצרי אותם

הם תמיד קיימים

עניין של תיעדוף

בחוץ יש המון גירויים ואני יכולה לצאת מתיהמקורית

שבא לי. אני לא מעונינת בזה.

אוכל זה כן בעיה ולזה אני יכולה למצוא עזרה, פחות או יותר. מקווה שיקל עליי קצת

בטוח אקח יום חופש. צריכה לראות איך זה מסתדר

את יכולה ללכתoo

לשבת מול הים

שעה שעתיים

זה מנקה את השכל והנפש

נשמע באמת מציףנעמי28

לא צריך ללכת לקיצון השני של ימים שלמים בלי עשיה.

קחי יומיים כאלה של חופש מהעבודה.

אני קבוע הייתי לוקחת אחת לכמה זמן יום/יומיים חופש ולא עושה בהם כלום.

אף פעם לא הייתי חולה פיזית אבל הצפה נפשית היא לגמרי סיבה מוצדקת.

לקחתי לא מזמן ואני עובדת בעבודה שיש בההמקורית

פיקים של עומס. וזה בדיוק הזמן הזה עכשיו..

😑

באסהנעמי28

מה זה בעצם אומר

"התדר שלי גבוה"?

זה אומר שאני בעשייה בלתי פוסקתהמקורית

מדבר לדבר ממקום למקום

בלי זמן עיבוד ומנוחה

אני רגילה לקצב אחר

אני עבדתי מהבית הרבה שניםמשה

ושמתי לב פעם שהיה לי ממש "התמכרות חגים". לקח זמן שהבחנתי בדפוס אבל לפני תקופה של חגים או של חופש, הייתי ""ממציא"" כל מיני משימות עבודה כאלה שצורכות המון עבודה ושואבות אותי לימים שלמים של 16 שעות ביום על משהו שהוא מקדם בעולם אבל לא דחוף לעכשיו.

אולי אצלך יש מנגנון דומה שמפעיל אותך. זה שאת לא נותנת לו להשתלט עלייך כמו שאני נתתי לזה אז , זה משהו אחר.

לא לא חחהמקורית

אם זה היה תלוי בי הייתי עובדת 5 שעות ביום וביי

והבית והילדים זה דורש גם🤷 ואני שואפת לאיזון ולזמן לעצמי גם

את צריכה לעשות פעילות פיזיתמשה

הליכה, יוגה, כושר, משהו כזה.

תעשי ניסוי ותראי איך הגוף מרגיש.

אני עושה הליכה (לא ארוכה) אבל עושההמקורית

כמה פעמים ביום. יזום

בניתי על הרשמה לחדכ אבל עם העומס הנוכחי אין לי איפה לנעוץ ביומן. אוף.

ואיך את מרגישה אחריה?משה

בסדר אבל תכלס זו בריחה רגעית מהעומסהמקורית

למה זה בריחה?משה

הגוף צריך פעילות פיזית. זה פשוט מה שהוא צריך.

את מכירה את עצמךxmasterxאחרונה

יש הרבה חשיבות להסחות דעת, גם עבודה

אבל כבריחה זה יכול להיות בעייתי

כל אחת והאיזון שלה תמצאי את שלך מבחינת זמן ומבחינת הכלי שיועיל

הנה תרגיל מעניין שעשיתי כדי להכיר את עצמירוכב שמים

אני משתף את השאלות, וגם את התשובות שעניתי לצורך הדוגמה. תקחו את זה למקום שלכם וגם תשתפו, רק אם תרגישו בנוח כמובן. הרעיון הוא להבין איך הפכנו קושי ליכולת

מה עוזר לי להירגע במצבי לחץ?

להרגיש בשליטה על המצב

איך אני מקבל תחושת שליטה?

אני מנתח את המציאות, מפרק לחלקים את מה שאמור לקרות ומבין איפה בדיוק אני צריך להשתלב

איזה יכולות קיבלתי מזה לחיים? איך זה השפיע על האופי שלי?

להפוך משימות למטלות קטנות ברורות ונסבלות, לא לדחוף את עצמי איפה שלא צריך

עשית את זה בכתב או בעל פה?משה

זה מצויין.

בראשרוכב שמים

אבל בזכות הפורום העליתי את זה על הכתב

זה מעולהמשהאחרונה

אנשים רגישים מאודאנונימי (פותח)

אני כזאת

וכל העניין של תחילת שנה לילדים

ולפעמים שיחות עם המורות להתקשר למורה הזאת והזאת

בשעות הערב - לפעמים צריך לתת רקע על הילדה

או מפגש עם מורים זה פחות רק נכון לאסיפת הורים

אבל בעיקר שיחות של תחילת שנה (שבאמת הכרחיות אחרת הייתי נמנעת)

מציפות אותי כמה שעות או ימים קדימה במיוחד במיוחד מיד אחר השיחה יש איזה שעה שעתיים שאני לא מרוכזת בכלום

חושבת מה אמרתי, משחרזת, ונזכרת אם לא ציינתי משהו כמו שצריך אם נכנסתי לה באמצע לדבריה . אני יוצאת מהשיחה לא מרוכזת

איך אפשר להימנע או להקל על זה

בגדול הייתי מעדיפה שהחופש ימשיך בגלל השקט התעשייתי שיש בדבר.

איך היית בתור ילדה?משה

משהו שם מציף אותך. וזה בסדר.

לא יצא לי לנהל שיח מיוחד אבל אולי תכתבי לךהמקורית

נקודות שאת רוצה וחשוב לך לדבר עליהן כדי שלא תשכחי?

זה בפן הפרקטי

בפן הרגשי - מה יקרה אם לא אמרת או ניסחת משו בצורה x?

למה זה "רודף אותך" גם אחרי? כדאי לעשות בירור

גם אם אמרתי ודיברתי טוב, עדיין אחרי אני קצת מוצפתאנונימי (פותח)

כלומר לא מרוכזת, קשה לענות לילדים שכל שניה קוראים לי אני צריכה את החצי שעה רבע של שקט טוטאלי בד"כ זה לא מתאפשר וקשה לי להיות להכין אוכל לילדים, או להרדים אם זה שעות הערב

אני יודעת שאני צריכה שקט וזה לא מתאפשר לי בבית עם ילדים .

מכירמשה

קורה כמעט אחרי כל פגישה או טלפון

לפעמים מצליח יותר להתאפס. לפעמים לא.

אם היה אפשר להתנהל בתקשורת הכתובהאנונימי (פותח)

היה מצויין כי אז אני יכולה יותר "לפקח" על מה שאני אומרת - כותבת

וגם אי אפשר להפתיע אותי בשאלות שאני צריכה לענות בשלוף, יש לי את הזמן לחשוב קצת לפני ולנסח את התשובה בצורה ברורה נכונה וכנה.

את שייכת לעולם החרדי במקרה?משה

אחד האסונות בעבודה מול בעלי מקצוע חרדים זה שאי אפשר לכתוב להם בווטסאפ וחייבים לדבר איתם. בדיוק מה שאת מתארת.

(אבל יש מעקפים לזה, אם עובדים ארוך טווח).

שאר העולם אני פשוט אומר שאני לא עונה לטלפון וזמין בכתב בשמחה. מתקשרים אליי. לפעמים האינסטינקט שלי עונה ואז אני אומר שאני עסוק ושיכתבו לי. וכשכותבים אני מגיב.

גם אני צריכה שקט והרבה ממנוהמקורית

ויש לי ילדים

זה אפשרי אבל דורש התגייסות של בן הזוג וגם יכולת שלך להציף אחרי שהם ישנים הרבה פעמים. זמן הלבד הכי טוב שלי הוא בערב אחרי שהם ישנים אבל זה הרגל של שנים לפני כבר, שערב זה הזמן שלי לשקט

בכלל נשמע שיש לך קושי במעברים. מוכר לי ולכן אני ממליצה להתאים את הםעולות שאת עושה ומקשות עלייך לזמנים בבית

נכון יש קושי במעבריםאנונימי (פותח)

אני גם כותבת זה עוזר לי

את בטוחה שזה קשור לרגישות?חולת שוקולד

נשמע יותר כמו חרדה

קראתי את הספר אנשים רגישים מידייאנונימי (פותח)

וגם פעם שמעתי פודקאסט מרגישה שזה מתאר אותי

יש סיכוי שיש מאפיינים לא חקרתי עד הסוף

אבל כן כל דבר קטן נוגע אליי ואם יש דברים שאצל אחרים זה עובר ליד או מתמוסס אחרי דקה שתיים אצלי זה נוגע בלב נשאר יותר במחשבות .

זה קורה לך בעוד תחומים?חולת שוקולד

לשחזר את השיחה עושה לך טוב או רע? לדעתי הלא מקצועית אם זה עושה לך טוב זאת רגישות ואם זה עושה לך רע זאת חרדה, וזה גם לא ממש סותר

זה לא העניין של שיחזור שיחה זה לא האישיואנונימי (פותח)

זאת אומרת אני מוצפת אחרי השיחה זה דבר אחד

בלי קשר עם אני אחשוב על זה או לא או ישחזר מה בדיוק היה.

בנוסף, כן אני משחזרת דברים שחוויתי ביום גם טובים מאוד, ולפעמים תוך כדי שאני חושבת מה אמרתי בטלפון נזכרת למשל שפיספסתי את העיקר או משהו שכן רציתי להדגיש

זה לא עושה לי רע

זה גם במובן מסויים משהו טוב אולי

ההצפה בכללי אחרי מפגש או שיחה חשובה

מקווה שהובנתי

יש מצב שזה בכלל צורה של חרדה חברתיתאנונימי (3)

זה באמת סיוטxmasterx

בטח בתור אמא

אני לא הייתי עומד בזה אין סיכוי

תשימי לב אם זה קורה לך מול כל גורם סמכות או רק במקרים כאלה

חוץ מלהימנע מה הדרכים שלך להתמודד?

לא נמנעת כי חייב אבל כןאנונימי (פותח)

משתדלת למצוא פינה שקטה אם מתאפשר

קפה בד"כ עוזר

לשתף בד"כ כלשהי או חברה או סתם לפרוק על הדף

כמובן שלא תמיד יש את הזמן והאפשרות מנסה לבקש מהילדים 10 דקות של שקט ושלא יפנו אליי

זה בד"כ גורם להם הפוך -לפנות יותר 😏

ברורxmasterx

שזה יגרום להם לפנות יותר זה לא באג זה פיצ'ר.

כתיבה ופריקה על הדף זה כלי נפלא, מנקה ומפנה את המוח פשוט לזרוק את כל התודעה פנימה בלי סדר. כל הכאוס שיש, על דף או במחשב, גם כאן יש איזה פורום שאפשר לפרוק בו ובכללי זה פתרון מועדף. בטח עם קפה ובתור הפסקה.

בכללי תקשורת כתובה יכולה לעזור לשיקול דעת, עם זמן לתגובה וחשיבה. אל תעני מיד ותגידי שנוח לך יותר בהודעות.

גם חברה זה עוזר אבל יותר לקטע של "השחזור" ומה יכולנו לומר, לא?

הביצועים אף פעם לא טובים תחת לחץ, אבל אין מה לשים על זה בכלל, הרוב אם לא הכל בראש שלך ולא צריך להיות עם מצפון על זה.

אני מנצח ויכוחים מ-99 במקלחת זה גם עוזר ובכלל לא עובר אף פעם. מה הייתי יכול לומר או מה היה אם

קורה לינעמי28

שתקשורת עם אנשים בטלפון, הודעות, ממש מציפים אותי.

דברים שאנשים עושים בלי לחשוב לוקח ממני המון משאבים.

לא יודעת אם זאת חרדה חברתית (שבודאות לי יש)

או איש רגיש מאוד (שזאת בכלל לא הגדרה קלינית מוכרת)

ההגדרה לא כל כל משנה.

את יכולה להמשיך להימנע אבל הימנעות מובילה לבדידות גדולה.

אני עובדת עכשיו על ויסות רגשי

גם כשדברים מציפים להוריד את ההצפה מ10/10 ל8/10 ולאט לאט יותר יותר.

לא מצפה מעצמי להיות "רגילה"

תלמדי ויסות.

התייעצתי קצת עם הצאט

יש גם שיטה טיפולית שלא ניסיתי אבל שמעתי עליה שנקראת DBT (לא CBT)

יש תרגילים פיזיים שעושים בגוף שמפחיתים את החרדה - נשימות כמובן אבל עוד עיסויים עצמיים למינהם.

תתמקדי בויסות ולא בלהיות רגילה.

זאת ה'מתנה' שקיבלת לטוב ולרע ויש דרכים להפחית אותה וליעל אותה.

אני סאקרית של פסיכולוגיה קלינית אבל במקרה כזה מודעות לא מספיקה וצריך הרגעה פיזית לגוף.

מסכים עם כל מילהמשה

בעיקר כשזה שיחות (או הודעות מוקלטות שמעבירות את האנרגיה)

העניין עם הויסות זה מפתחאנונימי (4)

אתמול היתה לי שיחה בעניין הזה וכמה ויסות הוא משמעותי בעולם מציף... עדיין יש לי מה ללמוד, והזכרת לי את מה שמצאתי לפני כמה שנים...

לגבי dbt , לפני כמה שנים נתקלתי בחנות של גוגל באפליקציה שהיא מעין עזרה ראשונה וכלים יישומיים של השיטה הזו, היא נקראת dbt911 והיא גם תורגמה לעברית.

מעניין אנסה את האפליקציהנעמי28אחרונה

זה באמת משנה חיים

אני בתחילת הדרך עם זה

ילד רגיש מאוד שעולה לגןאנונימי (פותח)

הילד שלי נראה לי רגיש מאוד (אולי אני טועה, אבל ככה נראה לי בהשוואה לילדים אחרים בגיל שלו) בן שלוש ונכנס לגן עם המון ילדים וגננות, הרבה יותר משנה שעברה.

בשנה שעברה היה לו קשה להסתגל למסגרת, כד סוף שנה הוא לא ממש הרגיש שם בנוח.

איך אני יכולה להקל עליו?

מה זה 'רגיש'? במה זה מתבטאמשה

מה את מרגישה עליו?

הוא נסגר במקומות מציפים וגם מאוד אמפטי לסביבהאנונימי (פותח)

הוא גם מאוד ביישן,נסגר ממש עם אנשים לא מוכרים או במקומות המוניים. והוא מאוד נעזר בחפצי מעבר, ממש זקוק להם.

וגם הוא מאוד פגיע וממש לוקח ללב מה שאומרים לו או עושים לו.

וגם הוא מאוד רגיש לסביבה וממש קולט את האחרים ואמפטי בצורה מאוד מיוחדת בגיל שלו.

תקראי פה בפורוםמשה

אמנם נקודת המבט פה היא של המאותגרים ולא של ההורים שלהם. אבל שווה לך לקרוא. יעזור לך להבין אותו.

(יש לי ילד עם חלק מהתסמינים האלה, לא שייך לכתוב פה אבל אפשר בכיף באישי אם ממש תרצי קצת יותר על איך מתמודדים ומה עושים).

איך השינה שלו?

מעניין, לא חשבתי שהשינה קשורה לזהאנונימי (פותח)

הוא נרדם רק לידנו ובאמצע הלילה עובר לישון על שמיכה על הרצפה בחדר שלנו.

לגבי שינה עם ההוריםחולת שוקולד

הבן שלי בן 5! ישן איתנו והמטפלת רגשית של הגן אמרה לי שזה יכןל לפתח פחד/רתיעה/חרדה מינית

קודם כול אני חושבת שכדאי תדבר עם הגננתמתואמת

ככה בקטנה, במפגש הראשון שלכן, לומר לה שהוא ילד רגיש ושתשמחי שהיא תשים לב אליו יותר מהרגיל.

שנית, אם יש אפשרות - תעשי לו היכרות נרחבת עם הגן, עם שלל הפינות שלו, בעיקר השירותים, כולל הסבר מה עושים בכל פינה.

שלישית - הוא משתף אותך בחוויות שלו? אם כן, אז בכל יום אחרי הגן תשאלי אותו בפירוט איך היה היום, מה בדיוק היה בתפילה, במפגש הבוקר, בחצר וכו', ושימי לב לפנים שלו - ככה תוכלי לזהות אם קרה לו משהו קשה ולהתעכב על זה. אם הוא לא משתף - אז אפשר בדרך עקיפה, לשבת איתו ולצייר ומכך להגיע לשיתוף על מה שהיה היום.

וממליצה לך לחפש תכנים של לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית שמדברת הרבה על ילדים רגישים. ראיתי שהיא כתבה על הכנת הילדים לשנת הלימודים, אולי זה יוכל לעזור לך.

בהצלחה!

מצטרפת להמלצהאילת השחר

לאה אישה מדהימה ומקצועית, והיא כותבת גם כאמא רגישה מאוד בעצמה וגם כאמא לילדים רגישים מאוד.

איך מגיעים לתכנים שלה?אנונימי (פותח)

אפשר לעקוב אחריה בסטטוסמתואמת

והיא גם כותבת בכל מיני מקומות, כמו בהידברות.

אם את רוצה את המספר שלה אז כתבי לי באישי ואתן לך (ואז תוכלי לכתוב לה שאת רוצה לעקוב אחריה).

תכתבי בחיפוש את השם שלהאילת השחר

היא ההצעה הראשונה שם, באתר שלה מופיע גם מספר הטלפון שלה אם תרצי להתייעץ איתה מעבר או לעקוב אחריה.

הייתי מביאה קישור אבל לא יודעת אם מותר ואם זה לא נחשב פרסום אסור.

קצת מאוחר בשביל זה אבלחולת שוקולד

נשמע שגן קטן, חנמ, יכול חהיות לו נהדר, אם לא השנה אז אפילו לשנה הבאה

לא חובה גן חינוך מיוחדמתואמת

הוא גם לא יתקבל אם אין צורך אמיתי לזה.

הבת הרגישה שלי הייתה בגן רגיל שיש בו יחסית מעט בנות (עשרים או פחות) והגננת שם מהממת במיוחד ויודעת לשים לב לכל ילדה בצורה מדהימה, וב"ה היא פרחה שם. (הייתה שם שנתיים ואז בגן חובה הייתה בגן אחר, גם עם גננת מקסימה, אבל גדול יותר וגם היו בו כמה ילדות 'קשות' באותה שנה - והיה לה ממש לא טוב)

בקיצור, ילדים רגישים הם לא ילדים 'מיוחדים' (אני מכירה מקרוב גם את זה), אבל כן הם צריכים יחס אישי יותר מהרגיל, ולכן אם אפשר (אם יש מבחר בסביבה) כדאי לחפש להם גן יחסית קטן ובעיקר לברר היטב על הגננת, שהיא יודעת להכיל ילדים כאלה.

וכרגע, כשהילד כבר רשום ואוטוטו השנה עומדת להתחיל - אז נותר לעשות מה שהצעתי בהודעה הקודמת...

חינוך מיוחדחולת שוקולד

זה דבר רגיל ונורמלי לחלוטין ומיועד לילדים רגילים עם צרכים ספציפיים

נשמע דווקא שבהחלט יקבלו אותו, במיוחד אם הם יתעקשו, לא צריך להיות עם קושי מיוחד בשביל גן חנמ, אני מצטערת היום שלא ניסיתי להכניס את הבת שלי לחנמ כי חשבתי שלא יקבלו, אולי היה מרכך את הקשיים שיש לה היום בבי"ס

ונכון שיש גנים רגילים קטנים עם גננות מכילות אבל לא קל למצוא אותם (וגננות רגילות לא אמורות להתמודד עם זה, עבדתי השנה בגן רגיל שאיזה רבע מהילדים בו היו צריכים חנמ אבל היו שם כי ההורים רואים בחנמ בעיה במקוםצלראות בו פתרון)

המ... אני יודעת שצריך לעבור ועדה כדי להיכנס לחנ"ממתואמת

והם דורשים שם "הוכחות" בשביל לקבל אישור.

(לצורך העניין - יש לי בת על הרצף האוטיסטי. כשהגענו לוועדה בעירייה הם אמרו שלא רואים עליה שהיא על הרצף, והם מאשרים לנו גן חינוך מיוחד רק מכיוון שהבאנו להם אבחנה ברורה מהתפתחות הילד. ויש לי גם ילדים שהיו בגן שפה - ולא בקלות הסכימו בוועדה לתת לנו אישור לכך. הם בדקו אותם הרבה, רף שהיה ברור שהם לא מדברים בהתאם לגיל, וגם ביקשו טפסים מהגננת בגנון ומקלינאית התקשורת שטיפלה בהם באותה עת.)

ונכון, לא קל למצוא גנים קטנים ומכילים, ולכן נותר לעשות עבודה כאמא מול הגננת ככל האפשר.

אפשר גם לנסות לפנות להתפתחות הילד ולבקש אבחון שיאשר שהילד זקוק לגן מיוחד, אבל זה תהליך ארוך ומתיש, ויש סיכוי שזה לא יעזור בסוף...

לפי התיאור של הפותחתחולת שוקולד

אין סיבה שלא יקבלו אותו, אני רואה בחנמ מלא ילדים, רובם אפילו, שממש לא "רואים עליהם" שום דבר.

וזה לא פרוצדורה מאוד רצינית, בטח לא יותר מפרוצדורות אחרות שברור לנו שלא מוותרים עליהן, וזה אחד הדברים שהכי שווים את זה.

זאת דעתי

טוב, אולי🤷‍♀️מתואמת

אני בהחלט חושבת שגן מיוחד זו מתנה למי שזקוק לו, רק יודעת מהניסיון שלי שלא קל להתקבל אליו...

רעיון מעניין, עבר לי בראש פעםאנונימי (פותח)

את יכולה להסביר על מה יאשרו לו את זה?

פשוטחולת שוקולדאחרונה

על כל מה שכתבת עליו, בעיקר על זה שהוא נסגר במקומות מציפים (כמו גן גדול) עם אנשים לא מוכרים, במקומות המוניים, זאת אחת ה-סיבות לגן חנמ

אנשי מכירות זה לפעמים כזה מעצבןחצי משלם

למה כדי למכור לי אתה צריך בדרך להכפיש אחרים?

אני מקבלת שירות ממך הרי (זה לא נתון לבחירה שלי) למה כחלק מהמכירה שלך בסיטואציה שזה כך או כך בכיס שלך אתה צריך להגיד כמה נותן שירות אחר הוא דפוק?

זה כזה מגעיל...

גם כל ההתנהלות היא של מכירה ולנסות למכור גם מה שאני אומרת שלא צריך. נחליף זה ונחליף זה ונעשה זה, עכשיו אני צריכה ללכת ולהגיד למקבלי ההחלטות את הפער בין ההצעת מחיר שלו לבין מה שאני באמת חושבת שצריך. לא רוצה שיצא כאילו אני התחזרתי😐

וזה יציק לי ויטמטם לי את הצורה עד שאני אצליח להגיע לאנשים הנכונים ולהעביר את הפער בין מה שאני אמרתי שאני צריכה לבין ההצעה שלו בפועל.

כל כך.משהאחרונה

אני שונא את הפורמט של "מכירות". כן מבין למה צריך את זה, אבל איכס.

איך להפוך עצבות לשמחה...נחלת

לא הצלחתי להקשיב בגלל המכשף שלי (בערב, הוא בשיא כוחות הכישוף שלו...)

אבל בטוח שיש כאן עצה טובה:

ד"ר יחיאל הררי. יוטיוב.

שנה טובה חברים!

לרגע חשבתי שאת כותבת משהו מהנסיון שלךמשהאחרונה

אם יש לך לינק ליוטיוב שאת חושבת שרלוונטי אז תעלי אותו לכאן (פשוט להדביק אותו).

אולי יעניין אותך