האם להקשיב לאבא בכל מצב?יהלום12

אני לא יודעת מה לעשות...

אני באה מרקע של הורים חוזרים בתשובה ואבא שלי ממש מתנגד לטלפון טאצ' ופעם היה לי שיומי והוא זרק לי אותו בלי שאני אדע (למרות שלא היה בו ווטסאפ ואינטרנט וכדו' אלא הוא היה פשוט טאצ') ואני בגיל כבר גדול ואני כבר לא גרה בבית ביומיום ועדיים אני מפחדת ממנו ולמרות שאני רוצה וצריכה טאצ' עם ווטסאפ ואינטנט אני מפחדת מהתגובה שלו כשאני אבוא לבית כאילו הוא אומנם לא יעשה לי כלום אבל הוא יזדעזע ויתחרפן ויעשה לי הרצאות כל פעם שאחזור הביתה וזה ממש לא נעים...

למישהו יש עצה מה לעשות??

(להיות עם 2 מכשירים זה לגיטימי?)

 

מאוד לגיטימי להיות עם שני מכשיריםזמירות

מכיר לא מעט שכאלו.

יש את המכשיר הכשר לטובת החברה והקהילה ומוסדות החינוך של הילדים.

ויש את המכשיר השני לצרכי עבודה והחיים.  


 

עצוב מאוד מאוד לשמוע את מה שאת עוברת.

אולי יש בבית אחים קטנים יותר והוא לא רוצה שיושפעו ממך?

בוקר טוב ! משה

אני חושב שלא נכון להתייחס לסיפור הספציפי. כלומר, הוא חשוב אבל לא מעניין.

העניין לדעתי זה הגוף שלך ומה הוא מרגיש כשמכווצים אותו וכשאת מאכזבת את ההורים שלך. כלומר מרגיש שאין לך "רשות" פנימית לעשות את זה. את רוצה לבחור באורח חיים אחר ואת פשוט לא "יכולה,. ובדיוק ההרצאות האלה יושבות על המקום הרגשי  שלך.

 

עוד דבר - חוזרים בתשובה הם קיצוניים, ומושפעים הרבה פעמים מרבנים קיצוניים. כלומר זה לא שהרב הקיצוני הוא הבעיה (למרות שבעיניי הוא כן) אלא שהחוזב"ת צריך "עזרה" להיות קיצוני ואז האנשים האלה עוזרים לו להיות כזה. כלומר הוא נמשך לשם.

את צריכה לכבד את ההורים שלך, וכחלק מזה לדעת שהם כאלה. ופשוט לעשות מהם הפרדה. רגשית, ופרקטית. אני מכבדת אותכם אבל אני בוחרת אורח חיים קצת (או הרבה) אחר.

 

 

אחר כך - אם תרצי
יש גם פיתרונות טכניים ואני אלוף בזה

בעינייoo

סיטואציות כאלה של פחד מביאות הזדמנות לאימון

להתאמן לא לפחד מאנשים

אין סיבה לנהל את החיים תחת פחד

ככל שמנהלים חיים נטולי פחד

אפשר להגשים יותר רצונות וחלומות ולהיות מאושרים


הייתי מגיעה עם הפלאפון

והייתי שמה גבול באסרטיביות

אם היה אומר משהו

הייתי אומרת 'אני מבקשת לא להתערב לי'

אם היה ממשיך הייתי עוזבת ומתְנה את ההגעה בפעם הבאה שהוא לא מתערב 

כיבוד הורים??????ייתי ואחמיניה

מה פרוש?

מה זה ההתנהלות הזאת, כאילו זה דותף לדירה...

את יודעת כמה הכרת הטוב צריכה להיות להורים?

כמה שזה בסיס לכל המידות הטובות??

נו אז מה לעשות?יהלום12

זה נכלל בכלל בכיבוד הורים? זה החיים שלי בסוף

בוודאי שיש כאן כיבוד הוריםייתי ואחמיניה

את לא צריכה להימנע, אבל לעשות את זה בחכמה ובכבוד הראוי.

ברור שלאזיויק
כיבוד הורים זה במה שקשור אליהם
זה לא נכלל בכיבוד הוריםאנונימי (4)

יש הגדרות הלכתיות ברורות

אבל לפגוע בהם אסור

ולא להטיח מילים קשות

כן לשים גבולות ברורים

זה שלי. אם זה מפריע לך אני אשתדל לא להשתמש בזה לידך.

כבודoo

מתחיל מכבוד עצמי בסיסי

הזכות לבחור מה לעשות

ולשים גבולות עצמיים בסיסיים


אדם שלא שומר על כבוד עצמי

לא יכול לכבד באמת אחרים

זה יתפוצץ בשלב כזה או אחר


הורה צריך להתנהל עם ילדיו בצורה נעימה וחסרת שיפוטיות

וכמובן לא לזרוק חפץ של ילד בוגר ולא להתחרפן

הורה כזה חוטא לתפקידו

ולא ממלא את חובת ההורות הבסיסית שלו


כשהורה מתנהל בצורה פוגענית

הדבר הטוב ביותר שיש לי להציע זה להציב גבולות ובמידת הצורך להתרחק 

שובייתי ואחמיניה

התגובה הזאת באה ממקום שלא יודע את מקומו.

ילד לא אומר לאבא 'אתה חצוף' ולא מחנך אותו.

יש דרכים להתמודד בצורה מכובדת ונאותה.

כמובן שהדבר הכי נכון זה שיח פתוח.

אם זה חסר סיכוי, אז כן, הסתרה עדיפה ונכונה יותר.  תהיי חכמה ולא צודקת...

ואם תתפסי - שאי את העונש בכבוד הראוי.

ילד לא מחנך הורהמשה

ילד יכול להגיד לעצמו משפט רך יותר כמו "ההורה הזה מאמין שיהיה לי טוב אבל לדעתי הוא טועה". בסוף ההורים רוצים שיהיה לנו טוב. זה נורא ואיום ולפעמים הטוב שהם מאמינים בו הוא הגיהנום בשבילנו אבל זה עדיין לא משנה את הכוונה הבסיסית ואת היחס המכבד שצריך להיות אליהם.

 

זה כמובן לא אומר לעשות מה שהם מבקשים מחוץ לתחומי הבית שלהם והבקשות שלהם.

אפשרoo

לומר כל דבר בדרך מכובדת

לשים גבולות בצורה אסרטיבית לא סותר לומר אותם בצורה מכובדת ומנומסת


להיות חכם זה לדאוג לעצמך


דיבור על עונש נשמע לי מזעזע בהקשר של אנשים מבוגרים 

לא צריך להגידאנונימי (4)

אתה חצוף

אפשר להגיד

זה עניין שלי

בטוח שיש דרך מכובדת להגידייתי ואחמיניה

זה עניין שלי.

שיח פתוח ומכבד תמיד הכי הכי טוב!

לא תמיד אפשר. אני יודעת

יש הורים שלא בנויים לזה

ואז צריך יותר חכמה. תגייסו אותה לשם....

יותר בסיס למידות זה כבוד עצמי.אנונימי (3)

גבולות עצמיים זה המקור לזה.

כיבוד הורים זה מאד ממוקד בהלכה ומאד מדויק.

לא צריך להכניס לשם כל משפט שכתוב אמא או אבא.

אבא שמחייב את הילדה שלו להגשים לו את החלומות דואג רק לעצמו ולא לה.

הכיבוד הורים שלה לא סותר את הצרכים שלה.

לא לערבב.

נכוןמשה

אבל בעיניי זה עדיין לא קשור עד הסוף לאיך מתנהגים אצלם בבית.

כבוד עצמי זה דבר חשוב מאודייתי ואחמיניה

אבל לא בסיס למידות טובות ולא תחליף לכיבוד הורים.

צריך להיות חכם!!! לעולם לא לחרוג מכיבוד הורים וגם לא לאבד את הכבוד העצמי.

לחרוג מכיבוד הורים זה איבוד כבוד עצמי בסיסי ביותר!!

אל תרימו פה דגל של לא תמיד צריך לכבד את ההורים

זה לא הדגל הנכון!

יש הגדרות ברורות לכיבוד הוריםנעמי28

לא כל דבר נכנס תחת ההגדרה הזאת

ואם מדובר בסוג של יחסים מורכבים ומאיימים עד כדי זריקת פלאפון לא בטוח שההלכה היא להרכין ראש רק בגלל שזה ההורים.


בלי קשר להלכה, עדיף להיות חכמים ולא צודקים, ולא לנפנף בפלאפון מול משפחה כשזה מפריע לה, כמו שלא אגיע להורים בלבוש שלא מכבד אותם.

ההבדל הוא שכאן זה נעשה מפחד ויחסים מורכבים וכשאני עושה את זה זה מכבוד אמיתי אליהם.

אף אחד פה לא אמראנונימי (4)

לא לכבד הורים

כן אמרו שזה לא בגדר כיבוד הורים

לכיבוד הורים יש הגדרה הלכתית

ולהורה פוגעני צריך לדעת לשים גבולות

היא לא אמורה לפחד מאבא שלה

כיבוד הורים זה לא לחיות בפחד 

 

טובייתי ואחמיניה

אני לא אוהבת את השיח הזה

אבל זה שלכם

 

מדוייק אהבתייהלום12
חצימשה

אני חושב שלגיטימי מצידם להגיד שהם לא רוצים שמכשיר כזה יכנס אליהם הביתה. חייו הפרטיים של הילד (במקרה שלנו הילדה) זה עניין אחר.

 

אבל הסיפור האמיתי פה מרגיש לי אחר. וזה הרגישות.

זהoo

מכשיר קטן שיכול להישאר בכיס רוב הזמן

אבל זה מכשיר די חיוני

לא הגיוני שאי אפשר להגיע איתו אליהם


הם יכולים לבקש שהילדים האחרים לא יהיו חשופים אליו

ולבקש את זה בנעימות


אני מכירה משפחות מאד סגורות

סיטואציה של זריקת מכשיר היא קיצונית ואלימה גם למשפחה סגורה


כמובן האישו הוא התחושות האישיות וההתנהלות האישית

אבל התנהלות מתחילה ממודעות

והמודעות היא לא רק עצמית אלא מול מי אני נמצא

והיא נמצאת מול הורה שפועל בצורה לא תקינה בעליל 

יכול להיות שאפשרי להצניע את הפלאפון לידו?פתית שלג

יכול להיות שירגיע אותו אם הוא יראה שיש עליו סינון?

אולי חצי טאצ' גם יתאים לך ולו?

יש מחלוקת אם מצוות כיבוד הורים היא גם במה שלא נוגע אליהם ישירות. 

אבל איך שבוחרים לנהוג, כן כדאי לפעול בדרכי שלום, לכבד אותם בביתם ולהצניע את מה שלא נוח להם איתו.

פתית שלג, זה בחסות שלג דאשתקד?ייתי ואחמיניה

כאילו לחסות תחת חכמתו?

כאן היה אמור להיות אימוג'י קורץ... אני לא מוצאת אותם

למה לא הפוך? הוא שייך לעבר, אני אקטואלי מתמידפתית שלג
סבבה, אני לא בקיאה בהיסטוריה ואנטרופולוגיה פהייתי ואחמיניה
לא אנטרופולוגיה, סמנטיקהפתית שלג

( זאת המילה? )

אל תזלזל בי!שלג דאשתקד
עבר עריכה על ידי שלג דאשתקד בתאריך כ"ד בטבת תשפ"ו 20:46

כל הקטע הוא שאני מציג את מה שחשבת אשתקד, ובינתיים הפשרת וקפאת מחדש וגיבשת עמדות חדשות.

ועכשיו ברצינות, העמדה שאתה מציג היא ממש לא העמדה שאני מציג. אני טוען שצריך לשאוף ואולי אפילו לחתור לשיח ישיר וברור עם ההורים על הרצונות שלי. אתה יותר נוטה לדעתה של ייתי, שאני מודה שמאוד קשה לי לעכל את העמדות שהיא מביעה בשרשור הזה.

וואלה לא אחזתי שהיא מדברת על התגובות שהגבנופתית שלג

ולא ממש קראתי תגובות..

אכן כךשלג דאשתקד
ולא הפסדת הרבה 😉
חח מדובר על חצי טאצ‘יהלום12
בשבילו גם הכי כשר זה טאצ‘ אז זה לא נכנס וזה יצר הרע
לדעתישלג דאשתקד

קודם כל, כל הכבוד לך שאת מודעת לעצמך ולסביבה שלך ומבינה את החשיבות של כל דבר. לדעתי זה החלק הכי חשוב בפתרון, מה שלא יהיה.


 

לגופו של עניין, התגובה שלך (בהנחה שאת לא מוותרת לחלוטין), בסוף תנוע על ציר שבין החצנה להדחקה:

1. האפשרות הכי קיצונית, זה לעשות שיחת הכנה ברורה ואסרטיבית, ולהבהיר את עמדתך. חשוב להגיד שלרוב השיחות האלה פותרות את רוב הבעיות בצורה טובה ובאופן מידי, אבל יש לזה מחיר מאוד כבד (כי יש הרבה דברים ביחסים ביניכם, מעבר ל"לראות אותך עם סמארטפון ולשתוק").

2. לקנות סמארטפון אבל לא לשלוף אותו מיד ולנקר עיניים, אלא "בדיוק השבוע חברה ביקשה ממני עזרה", "התקלקל לי הפלאפון ואני חייבת את זה לזמן קצר" ושאר תירוצים, ולאט לאט זה נכנס למודעות הקולקטיבית ונהיה לגיטימי. הטקטיקה היא, שהרגע שבו הם מבינים שתכלס את רוצה סמארטפון ויתהפך העולם, הוא מאוחר מדי וכבר אין להם דרך להילחם בזה אלא להבין שזה קיים.

3. לחיות בהסתרה. מי שטוב בזה - יכול להחזיק ככה שנים. אבל צריך להבין שיש לזה מחיר, כי כל הזמן תהיי מנוהלת על ידם בעקיפין (אם את מגיעה לביקור ארוך, את לא זמינה בווצפ להרבה זמן, וכדו').


 

עד כאן זה תיאור שברור גם לך, הנקודה היא שהטקטיקה היא רק תחילת הסיפור והנושא הוא המשמעות שלה:

ככל שתהיי יותר אסרטיבית, ככה תקני את חירותך ביותר מישורים ולך יהיה יותר טוב. ככל שתהיי יותר מסתירה, יהיה לך יותר קשה לייצב את הביטחון העצמי שלך ולהיות מסוגלת לקום ולהגיד את דעתך - מה שמשליך באופן ישיר על היכולת שלך לגבש דעה (כי מה התועלת לגבש דעה, אם האינקווזיציה לא מרשה לומר אותה?!).

לא סתם פנית לפורום הזה, כי הבעיה היא לא שאבא שלך חזבת פנאט (סליחה על השיפוטיות), הבעיה היא שאת לא מסוגלת לעמוד מולו (שימי לב שלא כתבתי "הבעיה היא בך", אין בך בעיה, אבל אחת הפונקציות של האופי שלך יוצרת לך בעיה). מציע לך בהזדמנות זו, לקרוא על המושג "מנגנון שליטה פנימי ומנגנון שליטה חיצוני". אנשים יכולים לחיות חיים שלמים עם תירוצים, שהם עושים ככה וככה בגללו ובגללם ובגלל שהרצפה עקומה (בפסיכולוגיה זה נקרא גם "מנגנון הגנה: רציונליזציה"). הבעיה היא כמובן, שאם הבעיה היא באבא שלך וברב שלו וברצפה העקומה, את לא תוכלי להתקדם לשום מקום. אדרבה, ככל שתגידי "אין הדבר תלוי אלא בי", תוכלי למצוא את עצמך בכל דבר, תהיי אוטנטית, ברורה, מעניינת, סקרנית ומושכת (אם צריך הסבר למשפט האחרון, תכתבי ואפרט). הרבה הרבה מעבר לסמארטפון.

זה לא קל, ובעיקר צריך לחשוב איך עושים את זה (בכנות, הלוואי שאני אצליח ליישם את מה שכתבתי בחיי האישיים). אבל זה נראה לי שווה.


 

המון הצלחה יקרה!!

מקור מעניין ומעורר חשיבהשלג דאשתקד

מצאתי במקרה מחקר מעניין,שטוען שככל שיש פחות שליטה עצמית, כך יש נטייה לשקר. אני מצרף לינק לחכמים שמעוניינים לקרוא את המחקר או לפחות את התקציר שלו:

Too tired to tell the truth: Self-control resource depletion and dishonesty

(אני יודע שיש ביקורת על עורכי המחקר, אבל נניח את זה בצד )


 

המשמעות, לטעמי, היא חמורה מאוד. כי למעשה, ככל שאנחנו שאנחנו כנועים לתכתיבים ולא מסוגלים ליצור נפרדות באמצעות אסרטיביות - אנחנו הופכים לשקרנים באופן אקטיבי (ראו את ממצא 2 של המחקר), כלומר כשאני מרצה את אבא, אני אמנם לא חי כמו שאני רוצה, אבל זה הרבה יותר גרוע - אני פשוט הורג את אותו "אני" שהייתי יכול לפתח וליצור אם הייתי אוטונומי.

זה מילים קשות, אבל יש כאן עומק שמאוד כדאי לחשוב עליו.

צר ליייתי ואחמיניה

המחקר הזה לא שכנע אותי שנכון לא לכבד הורים. אני הראשונה שזועקת לכנות ולהתנהל לפי מה שנכון לך, אבל מוסר בסיסי כמו כיבוד הורים חייב להיות שם.

בטוחה שאפשר למצוא דרך להיות נאמנה גם לעצמך וגם למוסר הנשמתי הבסיסי הזה, מבלי לסגל לעצמך איפשור של שקרים בנפש

איפה כתבתי אחרת?שלג דאשתקד

לדעתי עדיף מכל המחינות, לאזור אומץ ולפתור את הבעיה בלי להסתתר ולהחביא, פשוט כי זה מגביר את הקשיים הנפשיים ומזיק בטווח הקרוב והרחוק.

יש עוד דרכים לעשות את זה עם הרבה כבוד להורים

תגובה יפהאנונימי (4)
בעיני השאלות שצריכות להישאלאנונימי (2)

א. בת כמה את?

ב. האם את גרה שם?

ג והכי חשוב - האם זה דפוס חוזר שבו בכל דבר את צריכה לעשות רק מה שהם רוצים בלי קשר למה שטוב לך או לא.


אם את צעירה וקל וחומר אם את גרה שם, לגיטימי שהורה יגיד לא רוצה את המכשיר הזה בבית שלי. את יכולה להצניע ולהסתיר את יכולה להחזיק 2...


אבל אם זה דפוס של שליטה שחוזר על עצמו, זה כבר לא בריא וזו כבר שאלה אחרת שמקומה לא בפורום לדעתי.

אני בת 19 ולא גרה בביתיהלום12
באה רק בסופרים, וזה דפוס אצלו הוא פעם לקח לאחי החילוני את הטלפון גנב אפשר לומר והצדיק שזה לטובתו
😮משה

בן כמה האח שהוא ניפץ לו את הטלפון?

אצל חוזרים בתשובהמשה

יש אנרגיה שהם "ראו את האור" וכח התמדה (שגרם להם לחזור בתשובה) שגורם להם להיות קיצוניים ממש בדברים האלה. מעבר להצבת הגבולות להורה (בכל מה שלא נוגע לבית שלו !), צריך לכבד אותו ולהבין איך הוא והנפש שלו פועלת ולא להתעמת עם זה.

 

במקביל - יש לך אח. 

הוא יכול להיות "איתך" במובן הרגשי ושניכם צריכים להתמודד-אבל-לכבד.

 

_

גנב את הטלפון ושבר?

אוסיף על דבריךשלג דאשתקד

שהרבה פעמים חוזרים בתשובה חווים את הדברים אחרת.

לדוגמה, יתכן שאבא שלך חווה המון חוויות כנער חילוני, ואיך שהוא רואה סימון של וויפי עולות לו דמיונות של כל מיני פנטזיות נעורים (הוא כמובן לא יודה בזה בפנייך, ובכלל לא נראה לי שכל הורה מספר לילדיו על מעדי השובבות שלו כנער). את שגדלת אחרת, בכלל זה לא עומד לך בראש, או שזה הרבה יותר ממוסגר ומפוקח-מפוכח ממה שהיה לו.

לכן הוא רואה את הדברים מזווית שונה משלך.

נכון, ולפעמים זה נשאר בתת מודעמשה

כלומר הוא בעצמו לא מודע למה שכל כך מפעיל אותו. הוא בסוף גם בן אדם עם קשיים ואתגרים.

אני לא חושב שצריך להגיע לזהשלג דאשתקד

אכתוב בצורה קצת בוטה (בכמה מובנים), אז תסלחו לי מראש, גם על השיפוטיות וגם על השפה.

כילד חילוני, יש סיכוי שהוא היה מאוד להוט לדברים מיניים (אגב זה לא חייב להיות מיני, אבל ניקח את הדוגמה נזו כי היא המקובלת בשיח). נניח שהוא היה מציץ לבנות ומנסה להתעסק עם כל ילדה שנושמת לידו (ויש סיכוי שהוא לא היה היה היחיד והחברה' היו אפילו צוחקים על זה וכו', כמו שמאוד מקובל אצל ילדים-נערים חילוניים מסוימים). מאז הוא התבגר וברור לו שזו לא התנהגות נכונה והוא לא רוצה לחנך ככה את ילדיו. - אז כשהוא רואה את הבת שלו נחשפת לעולם פתוח, ברור לו באופן רציונלי לחלוטין, שהבת שלו נכנסת לגוב העריות (פתאום קלטתי הטייה פרוידיאנית 😉), וברור לו שהיא תהיה מוקפת בגברים כמו שהוא היה, וזה ממש לא ראוי ולא מוסרי וכו וכו.

אז מאוד קשה, ואולי כלל לא ניתן לגרום לו להבין שאנשים שונים חווים חוויות שונות ולא כדאי להיות פטרון של ילדים גדולים.


(אגב, לכן הרבה פעמים דווקא הפנאטים ביותר הם אלה שהכי קרובים לחטא, וכמעט בוודאות שבהיסטוריה ואולי גם בהווה הם נופלים המון, ובדברים מאוד מאוד חמורים מבחינה ערכית-מוסרית.

ונזכרתי בהקשר זה בסיפור יפה, שפעם הרב שלמה זלמן אוירבך שלח תלמיד שלו להיפגש עם איזה רב-עסקן שגר בבני ברק, וכשהוא חזר הוא סיפר לרב אוירבך שהעוני והדלות בבית הזה בבני ברק, ממש הפליאו אותו. אז הרב אוירבך ענה: "לך תדע כמה כסף הוא מרוויח על זה"...)

(הסוגריים זה לגמרי בחירה של הנפשמשה
אם משהו קשוח לך, אפשר לבחור במערכת חוקים שמרחיקה אותו)
לא הוא רק גנביהלום12
לא שבר
אתה מכליל לדעתי, וחבלהמקורית
אני חוזרת בתשובה וממש לא קיצונית. ויש עוד מלא כמוני
את צודקת. היה צריך לכתוב שם "חלק"משה
אם ככה זה מורכב יותר...שלג דאשתקד

מצד אחד את יחסית צעירה, ואולי אפשר יותר להבין את תחושת הפטרונות של אבא שלך (למרות שהיא ממש לא מוצדקת לטעמי).

מצד שני, יש כאן קטע של להיות חכמה ולא להיות צודקת. כלומר, תכלס את לא קונה סמארטפון כדי שהוא ירסק לך אותו 😉


אז השאלה כאן היא כמעט לא פילוסופית או פסיכולוגית (כך שזה לא בהכרח מתאים לפורום הזה). ובכל מקרה, שלחתי הודעה אחרת בשרשור הזה עם שלוש אפשרויות לפעולה. לפי איך שאני רואה את התמונה, הייתי ממליץ לך להתכוונן לאפשרות השנייה: לקנות, להכניס לאט לאט למודעות שיש לך את זה, ועם הזמן גם להשתמש בזה בפניו. ככה תרככי אותו עד שזה יגיע אליו לפנים. (כמובן שזכותו להגיד לך לא להשתמש בזה בבית שלו, אבל זה כבר נושא אחר).


ועוד מילה, תמיד כדאי לחשוב על איזה רב וכדו שירכך אותו.

אפשר להפריד בין החיים שלך לבין הבית של ההוריםאנונימי (5)
כלומר, לקנות סמארטפון לשימוש כללי, וכשאת באה להורים הוא תמיד מוצנע. כלומר כבוי בתיק או משתמשת רק בחדר סגור. כלומר לא לשבת על הספה בבית שלהם ולגלול…


מכירה הרבה דברים בסגנון. דוד לא דתי שהיה מכבה את הפלאפון לפני ארוחת שבת אצל סבתא (היה בא רק לארוחה, לא לכל השבת)


מישהי שהייתה הולכת עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש והיה לה תמיד באוטו חצאית וכיסוי למקרה שתקפוץ להורים.


צעירים שכבר לא בבית שלא מעשנים אצל ההורים או מולם.


אם את לא גרה בבית זה דווקא קל יותר, כי המשמעות של להימנע ממשהו בבית שלהם, היא לא עם השפעה רחבה על החיים שלך.

מעשה קיצוני מאד כמובןזיויק
לא!המקורית

לא לגיטימי כי הוא פועל באלימות

דוגמה לגבול בריא - נניח והייתה סיבה, היה מבקש ממך לא להשתמש או להוציא את הטלפון לידו. נניח.. אין לו שום רשות לקחת / לשבור מכשירים בשם הדת


לך יש 2 אופציות:

1. בשביל השלום להגיע עם מכשיר נוסף ולהשתמש רק בו

ץ2. להציב גבול מאוד ברור ולא להסכים ללכת עד שהוא יחליט שהוא מקבל אותך כמו שאת. זה לא מחייב פתיחת מלחמה, ואפשר להציב גבול גם בצורה מכבדת ויפה. אבל יש גבול לכל תעלול.. 

יש לכם חלק פעיל בסימני הגאולהייתי ואחמיניהאחרונה
רק משיח לא רואה את הסימנים....
אם הייתם יכוליםציפורמדבר

להעלים את הרגישות הגבוהה שלכם, הייתם עושים את זה?

זה נשמע מאדציפורמדבר
חד משמעי אצלך וזה נראה לי די נפלא
היום לאמשה

לפני 10 שנים, ברור שכן

למה אז כןציפורמדבר
ולמה היום לא?
השאלה היא איך מגדירים את הרגישות הזואנונימי (2)
בגלל שנראה שמדובר בעיקר בהצפה, קרי קושי בוויסות רגשי, כלומר יכולת נמוכה להתמודד בזמן אמת עם מצוקות שונות (ולחילופין או במקביל, נשיאת משא האירוע גם אחרי שהוא כבר נגמר) אז התשובה היא כן.

ברגע שזה מקשה על התיפקוד אז זה בלם חזק ובעייתי, כמו כל בלם חזק ובעייתי.

ההסבר פה פתאום האיר לי אור חדשמשה

בעולם המקצועי שבו אני עובד (ובניהול תורים בכלל) בשביל שמערכת תעבוד תקין צריך שהיא תהיה מסוגלת לעבד בזמן אמת את כל הפניות שהיא מקבלת.

דמיינו פקיד בדואר שמצליח לטפל בכל הלקוחות בקצב שהם נכנסים. ואז כשיש יותר לקוחות מציבים עוד פקיד והכל בסדר.

 

אם משא הארוע כבד מדי, אי אפשר לעבד אותו בזמן אמת. ובתכל'ס אי אפשר לעבד אותו בכלל. כי לא יעזור (חלקית לפחות) לעבד  ארוע שכבר נגמר.

ההרחבה הזאתציפורמדבר

עזרה לי להבין טוב יותר את עצמי.

את אומרת שלא תרצי לוותר על הרגישות אבל כן תרצי לוותר על תופעת הלוואי שלה-ההצפה הרגשית

אבל מהי הרגישות הזואנונימי (2)
זה מה שעדיין מסתובבים סביבה אבל לא מגדירים... פעם ניסו לפתוח על זה שירשור אבל זה לא הצליח.
לדעתיציפורמדבר

הרגישות הזאת נובעת משני דברים עיקריים (לפחות אצלי)

שימת לב לפרטים וניואנסים דקים

אמפתיה ואכפתיות גבוהה

השילוב בין הדברים יכול לגרום להצפה.


כי אני שמה לב להרבה מאד דברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם וזה משפיע עלי וכשזה יותר מידי זה גם מציף אותי.

הרגישות יכולה להתבטא גם בדברים פיזייםמתואמת
רגישות למרקמים מסוימים ולצלילים מסוימים (כלומר - שהם מציקים מדי). גם לטעמים ולריחות יכולה להיות רגישות מוגברת.
נכוןציפורמדבר
במקרה שלי המוח שלי נוהג בשיטה של מזה ומזה אל תנח ידך
זה נשמע כמו חוסר יכולת לסנןאנונימי (2)
אולי קצת כמו הפרעת קשב וריכוז קצת...

הכל נכנס והמערכת לא מצליחה לעבד הכל בצורה נכונה.

הייתי רוצה למנן אותה...מתואמת
להיות רגישה לסביבה, אבל לא להיות מוצפת בקלות מכל דבר יחסית קטן...
ואם היתה אפשרותציפורמדבר
לבחור לכבות אותה לגמרי או להמשיך איתה בלי יכולת למנן. מה היית בוחרת?
כרגע כנראה הייתי בוחרת לכבות אותה לגמרי...מתואמת
הלוואי שיבוא יום ואענה אחרת. (זה יהיה ביום שבו אצליח למנן אותה בעצמי...)
להעלים לגמרי בטח שלאנהג ותיק

אני מעדיף להיות בעל רגישות גבוהה

עם זה, אם יכולתי להפחית את מה שבא בעקבות זה, הייתי שמח.

פחות לתת לזה להשפיע 

וואלה כןאנונימי (3)

כרגע זה יותר עול.

מרגישה שדברים פשוטים שאנשים עושים בשגרה בשבילי הם הר, כל מפגש חברתי, כל הודעה שנכנסת שלא לדבר על הודעה קולית, כל רעש שהוא קצת מוגזם.


יכול להיות שאצליח למנף את הדברים הטובים שיש בזה, כרגע עוד לא שם.

לאאנונימי (4)
יש לזה גם יתרונות לא קטנים בכלל במיוחד אחרי הקבלה וההבנה
בעבר בהחלט הייתי שמחה מאד להפטר מהרגישות הזאתציפורמדבראחרונה

בשנים האחרונות כבר לא.

ועדיין, יש זמנים או מקרים מסויימים, שאני כל כך מוצפת שבא לי שוב להעלים את הרגישות הזאת. ובמקרים האלה אני משתדלת להזכיר לעצמי את כל היתרונות של הרגישות הזאת.

רגישים שהתמודדו עם אובדן של אדם קרוברוכב שמים

איך הרגישות באה לידי ביטוי?

בעיניכם ההתמודדות הייתה קשה יותר מאשר לאחרים או שהיו יותר יתרונות לרגישות? 

שאלה לפני הרחבותאנונימי (2)
אתה שואל מסקרנות גרידא, או כדי לקבל כלים איך להתמודד עם מצב זהה?

בכללי חושבת שזה אישי מאוד ומשתנה מאדם לאדם, אפילו בין אנשים רגישים מאוד. 

אני אחרי תהליך כזה, כבר לא כל כך טרירוכב שמים
אני רוצה לנתח לאחור את מה שחוויתי 
קודם כל,אנונימי (2)אחרונה

מצטערת לשמוע, זה ניסיון וכאב שתמיד שם, גם אם הזמן ממשיך קדימה. וסליחה אם ניסוח השאלה היה אולי קצת חסר רגישות כלפיך.


אני חושבת שמעטים מאוד, אם בכלל קיימים, הדברים שאפשר להשוות בהם בין אדם אחד לשני, ואפילו אצל אותו אדם עצמו בהתמודדויות זהות בתקופות שונות.  התמודדות עם אובדן היא אחד מהדברים שאי אפשר להשוות לכלום.

כל אחד חווה אחרת, מתמודד אחרת, מתנהל אחרת,

לפי הכלים שלו, לפי המקום והשלב לפי כל מיני דברים שקיימים או שלא.


לשאלה שלך, אם היה יותר קשה מאחרים ואם היו יתרונות לרגישות, רק אתה יכול לענות ורק ביחס לעצמך.

אין סקלת קושי אובייקטיבית באמת, כי כל אחד חווה רגשות בעוצמה הפנימית ובמדד האישי שלו.

ויש דברים שבעקבות הרגישות והכלים שמפתחים בדרך, תהיה יכולת עיבוד עמוקה ופנימית יותר, ויש שדווקא הרגישות תוביל להצפות רגשיות וחושיות אינטנסיביות יותר. ויכול להיות שהמנגנון שיעבוד דווקא יחסום גישה לרגש כי ההצפה תהיה מדי קשה לנפש, עד שהאדם יפגוש באדם מתאים שיעזור לו שם, או במרחב תומך שיעזור לפרוק מתח וצער וכאב ויכולים להיות עוד דברים.


מה נחשב לקושי ומה ליתרון?

זה בעיניי המתבונן בעצמו ובנפשו.

יכול להיות גם שמה שאחד יראה כהתמודדות הכי קשה שלו, מישהו רגיש אחר יראה כעוצמה הכי גדולה שלו והמתנה הכי גדולה שקיבל לפגוש את עצמו בעומק הכאב בלי לברוח ולהתכחש. מה שיוצר עומסים שמצטברים שנים ומעכבים תנועת חיים בריאה.


זה בינתיים.


מוצפותמשה
תלוי אם הרגישות מנהלת אותך או אתה אותההמקורית
תכלסאנונימי (פותח)

אני כבר בכלל לא מנסה להתמודד בסיטואציות של אירועים חברתיים.

היה בסדר, והייתי נחמדה לאנשים וזה, עד הרגע שראיתי את כולם יושבים מסביב לשולחן ואמרו לי לשבת... וזה אפילו לא שהוצפתי עדיין, פשוט לא רוצה להיות שם. הלכתי.


מצד אחד זה טוב שיצאתי לפני שהתפחלצתי. מצד שני, בוגר זה לא.

טוב שדאגת לעצמךרק כיף

קודם כל

אף אחד לא יודע עם מה את מתמודדת לשפוט אותך יהיה לא בוגר

בדיוקזיויק
אז זהו שזה לא לדאוג לעצמיאנונימי (פותח)

כלומר, יש גבול דק משהו בין לדאוג לעצמי לבין לברוח מלהתמודד.. ואני ממש בבריחה 🫢

להיות כל הזמן בוגרתציפורמדבר
זה די מעייף 
מה הכוונה?זיויק
את לא שואפת להיות בוגרת?
אני בוגרת, לא בגלל שאני שואפתציפורמדבר
אלא בגלל שאני כזאת, הגעתי לזה בלי ממש לתכנן. אבל החיים הבוגרים מלאים באחריות ולפעמים יש צורך ורצון לשחרר קצת.
יפהזיויק

ומה הבעיה לשחרר אבל בצורה חכמה?

לא לדכא את הילדה שבך?

אין בעיהציפורמדבר
הפוך, אני חושבת ששה אפילו חיובי כשמתאפשר
לגמרי ככהנהג ותיק

אפשר עם הבעל

בטח אפשר עם הילדים

כמובן שגם חברה טובה יכולה להיות שותפה לרגעים כאלה 

מסכימהרק כיף
אין בזה בחירה אנחנו פשוט מתבגרים ויש צורך לשחרר מדי פעם כמה שאפשר אחרת זה מתיש
זה נכון אבל מותר לאזןזיויק
להיות קשובה לילדה שבך
חובה להיות קשובהרק כיף
השיפוטיות שלך כלפי עצמךהמקורית

מזינה את החוויה

בוגר/ לא בוגר - למי אכפת?

קודם כל תעשי לך טוב


מעבר לזה כדאי לדעת שהימנעות מגבירה חרדה. וגם אני סבלתי אחרי אירוע טראומתי מחרדה חברתית. לקח לי המון זמן להרגיש בטוחה במרחב הכללי, ואני עדיין לא מאה, אבל אם הייתי ממשיכה להימנע זה בטוח לא היה מקדם אותי

אם את רוצה לנסות להתגבר על זה כדאי לפנות לטיפול. זו לא גזירת גורל.

יש הבדל בין הימנעות מתוך מקום של חרדה לבין מקום של - אני פחות מרגישה שייכת/ יש לי דברים יותר חשובים לעשות/ זה פחות הקאפ אוף טי שלי.

משהאחרונה
החשש מכל מפגש חברתי שמתקרבאנונימי (פותח)

והרצון לבטל ולהישאר בבית כל פעם מחדש.

זה לא משתפר עם השנים אולי להפך.

אוף

פשוט לא נהנת כמעט עם אף אחד

הגיוני?

מעדיפה את הלבד שלי תמיד

שכל העולם פשוט יעזוב אותי בשקט

מה נדפק

התשובה בעיניי זה יותר קשב לעצמך פנימהמשה

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

 

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

רגעים של מבוכהאנונימי (פותח)

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

הגוף שלך מספר לך משהומשה

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

בטחאריק מהדרום

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

מוכר מדיאנונימי (3)
אני בגדול ככל שהזמן חולף מדירה רגלי יותר ויותר🫢 אז אין מה ללמוד ממני... אבל את לא לבד...
את צריכה לחפשאנונימי (4)
אסף פדרמן - מיינדפולנס - שינוי נפשי באמצעות אימון מוחי. 
מה שעזר לי עם זהציפורמדבר

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

אולי עוזר לחשוב שכל אחדנחלת

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

מבין אותך מאודרוכב שמיםאחרונה

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.


וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

מי פה רגיש ללקטוז?סופר צעיר
גרוע מכך, יש אנשים הרגישים לחתולים.חתול זמני
אני בחלק מהחיים שלימשה
עוד לא ברור איזה כי אני מתרחק מחלב בכללי.
אני.Shandy
למה?
סתם, פורום לאנשים רגישים, חשבתי לשאולסופר צעיר
לא מדובר פה על רגישויות מהסוג הזה...מתואמת
סוף סוף מישהי שמבינהסופר צעיר
חבל שסתם הספמת את הפורום...מתואמת
עד שחשבתי שאת מבינהסופר צעיר
הבנתי, ואני לא חושבת שנכון לומר בפורום הזה בדיחות.מתואמת
אם לא נצחק מה נעשה?סופר צעיראחרונה

בברכת ימים טובים, עידו בובליל

באותו הקשר של מעבר בין עבודות: מעברים באופן כללימשה

מה עושים לכם מעברים באופן כללי?

 

עברתי לא מזמן מלעבוד מהבית ללעבוד במרחק דקות בודדות. אם לפני כן היה לי יותר קל לעשות דברים קטנים בבית ולחזור למשרד. אני מוצא את עצמי נשאר פה דקות ארוכות (בעשיה פרודוקטיבית) גם כשכבר החלטתי שצריך ללכת. רק כי לא בא לי לשנות מצב.

 

זה תמיד היה שם. אבל זה יותר בולט עכשיו.

ספר שנקרא "מעברים". (לא משלנו). גיל שיהי.נחלת
גם מעברים של מצב פיזיאנונימי (2)

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו


נכון. קושי לעשות לפעמים דברים שטובים לנו. מוזר.נחלתאחרונה
מקשים עליי בעיקרוןהמקורית
תלוי ממה למהoo

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה


אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

לצאת מהעבודה, לי, זה לא קלמשה

טוב, תלוי מה בעבודה.

בואו נדבר על מעבר בין עבודותהמקורית

למה זה כזה כבד??


עונה לעצמי 😅 - כאילו ברור לי שאין אופק כרגע במקום הנוכחי.  אני כבר מקבלת ב"ה הצעות. יש לי מה לתת ולהציע ואני רוצה להשקיע. אז מה נשאר? אין וודאות שזה יסתדר וההסתגלות תהיה טובה. אין ערובה שיהיה לי טוב שם (מצד שני גם היום לא טוב לי ככ). אני קצת מטילה ספק במקצועיות שלי כרגע (נורמטיבי? תקין?). יציאה מאזור הנוחות היא לא נוחה


כתבו לי קצת

נכון ! משה

אבל בתחושות הגוף זה אמיתי ומחזיק את המערכת. צריך לדעת "להסתכל מהצד" כדי להבין את זה.

מי עוד רגיש לריח של נאדים של עצמו?סופר צעיר

והאם ישנו טיפול מומלץ?

הטיפול הוא שינוי הרגלי המזון שלך - זה בוודאי ישפיעפ.א.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

תודה רבהסופר צעיראחרונה

אולי יעניין אותך