זה משהו שמייד שהוא קורה שואלים מה קרה מה השתנה...

אם אני מכירה את בעלי שתמיד מתנהג בצורה מסוימת ואני שמה לב שבסיטואציה שנחשבת לא שגרתית ודיי קיצונית אפילו, אחרי לידה זה תשישות לא רגילה גם אם את ב"ה מצליחה לתפקד זה לא אומר, ושם דווקא הוא לא כהרגלו...

זה מייד לעשות שיחה.. לא בקטע תקיף ומחנך אם זה לא ברור מהכתיבה שלי,בקטע הכי של ביחד, של הבנה, של רגישות, אגב אחד כלפי השני , אולי גם לו קשה הכל בסדר, ואת יכולה להגיד לו שבמעט כוחות שיש לך את עושה הרבה וחלק מזה זה לתקשר איתו ולהתעניין גם במצבו..  (סתם עצה.. לא חובה בכלל כמובן) 

וואי האמת הייתי מתעצבנת בשבועות שאחרי הלידה אני הורמונלית בטירוף בוכה מכל דבר .

אל תתייחסי להערות שלו על הכביסה זה הבית והכביסה גם שלו והילדים גם שלו ויש כביסה ויש כלים ועוד ועוד.

אבל אל תעשי בעצמך בבקשה גם אם את חושבת שאת יכולה וחזקה כי את לא באמת... זה אחכ דופק את הגוף.

אפשר להיות אמפתים ולומר שאת מבינה שזה קשה לו ואפשר להביא עוזרת בתשלום אם הוא רוצה... זהו. הוא גדול ויתמודד.

דבר ראשון את צריכה לדאוג לעצמך בעצמך. לדאוג לך לאוכל נורמלי, לישון עד כמה שאפשר, לא לעשות שום דבר שלא קריטי להרגע וגם מה שקרוי אפשר לקחת בתשלום.

ודבר שני לדבר איתו- להזכיר שאת אחרי לידה, ואת צריכה לנוח ואת מבקשת ממנו להתגייס ולהתחשב...

דבר שני אל!!! ממש אל!!!

הבית והתפעול והילדים ממש שואבים ואם תתחילי לעשות זה לא ייגמר

באמת

לעשות הזמנה גדולה מסופר שעושה משלוחים ולהזמין מלא חדפ, אוכל מהיר לילדים (פיתות, שוקןלד ריבה,קורנפלור וכו), אוכל מהיר ומזין לך (עוגיות בריאות למיניהם, גרנולה, יוגורט, פירות ירקות שאת אוהבת ממרחים שאת אוהבת) אפשר גם פסטות, מלאווח, צ'יפס קפוא ודברים שקל לבשל) בקבוקי מים בשבילך

ואת נכנסת למיטה ולא יוצאת!!

שהכביסות ייערמו והכלים גם

חבל על הגוף שלך ועל הנפש!!

לפחות שבוע תשמרי עליהם ואחכ תעלי הילוך..

לגבי בעלך תכלס נשמע שהוא במשבר כלשהו..

את מתארת שהוא מאודדד שונה ממה שהוא

הוא היה במילואים או במשהו כזה לאחרונה? אולי משהו סביב הלידה גרם לאיזה שהיא טראומה לצוף...

בכל מקרה תהיה הסיבה אשר תהיה, אם את מנסה קצת לדבר איתו ולא הולך,

לדעתי הכי יעזור להכניס את זה להולד..

להכניס לעצמך לראש שהוא עם שפעת קשה ולא קיים מבחינתך.. אפשר להיות נחמדה כמובן אם את בכוחות..

אבל להתעלם מקיומו ברמת הציפיה שיעזור בבית.. אם יש לו את התפקידים שלו והוא ממשיך בהם- מעולה. אבל אל תבני עליו לשום דבר מעבר.

וזה אומר שצריך להזמין עזרה במטלות הבית מבחוץ, הרבה עזרה!! ממש כל יום מישנים שעשה כביסוצ וכלים ותעזור לך עם הילדים

וגם בייביסיטר שתהיה איתך עם הילדים במהלך אחהצ יכול לעזור ...

ולשחרר במתוקים, ג'אנק פוד ומסך..

עוד שבוע- שבועיים תחזרי למה שהיה...

 מצרפת לך פוסט שממש עוזר להתכוונן לתת לגוף את המנוחה שלו https://behithavut.wordpress.com/2014/11/17/%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%91-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%A0%D7%95-%D7%95%D7%9C/

ומוסיפה לגבי בעלך- עדיף לנסות לייצר תקשורת, להגיד שחשוב לך לדבר איתו רגע מסודר ולשאול אותו מה שלומו..

ואם לא הולך אפשר גם לכתוב הודעה ארוכה...

אחרי לידה יש ציפיה שהבעל יתפקד וידאג ככל האפשר לאשתו וכך צריך להיות כמובן אבל בלא מעט מקרים זה לא אפשרי מכל מיני סיבות וזה הוזכר כאן גם בפורום לא מעט.  

דיכאון אחרי לידה של הבעל, מחלה, מצב נפשי   וכו וכו.. זה משהו שקורה אבל אסור שתשלמי עליו מחיר..

1. זה שאת מסוגלת לעמוד על הרגליים לא אומר שזה בריא לך. זה לא. משכב לידה זה שישה שבועות שבהם משתדליל לעשות את המינימום שבמינימום.

2. נשמע שמשהו עובר עליו.. ובכל מקרה שכדאי לעשות שיחה כנה על מצב על התחושות על האכזבות.

3. לשקול להביא עזרה נוספת חיצונית אם את לא מספיק יכולה לנוח במצב הקיים. אפילו בקטנה

מזל טוב!

התחברתי לאנונימי כדי לא לחשוף את עצמי. בדיוק היו דיברתי על הנושא הזה עם חברה.

אני כ"כ כ"כ מזדהה איתך בחלק מהדברים.

פתחתי על זה גם שירשור בפורום לידה קודמת ובלידה האחרונה.

מ 3 שבועות אחרי הלידה אני כבר עושה הכל הכל 100 אחוז רגיל.  ברגע שנכנסתי לבית כבר עשיתי יותר מידי. לכן החלטתי להישאר שבת בבית חולים ולהשתחרר מוצש למרות שיכלתי לבקש לצאת בשישי.

היום אני חודשיים אחרי הלידה ומרגישה את זה. ב"ה אין לי כאבים בגוף כבר. וגם הנפש שלי יחסית בסדר.

אבל מרגישה שלא היה לי מספיק זמן להיות יולדת. להתפנק. להתחבר לתינוק. להבין עם עצמי את השינוי הגדול שקרה כאן. להיות נוכחת.

אני לא מצליחה לדאוג לעצמי בכלל.

אצלי זה בעקבות בעל שהיה בצבא. עובר תקופה קשה. אבל גם כאן - לא "ריחמתי עליו" יותר מידי.  ניסיתי לדבר איתו כמה וכמה פעמים אבל הוא פשוט לא היה פנוי. כמה התגעגעתי אליו.... בכיתי כל יום שרוצה אותו חזרה למה שהיה לפני.

עד שקרסתי יום אחד. בכיתי את הבכי הכי הורמונלי שהיה לי אי פעם חחח ודיברתי המון, והוא היה קשוב וזה גרם לו להתאפס קצת. ולהגיד שהוא איתי, למרות שלא עוזר כמו פעם..

מקווה שתצליחי לדבר, לשתף ולהסביר לו את הצורך שלך בלנוח. במשכב לידה. לקבל פינוקים קטנים. הרגשה שאיתך. מילה טובה.

מעודדת אותך ממש. כדי שלא תרגישי את ההשפעה של זה בהמשך. אם לא בשביל עצמך -שזה לעצמו לגמרי ה - סיבה! אבל אמרת שזה הצד הקשה שלך אז בשביל הילדים. שיהיה להם אמא שהתאוששה כמו שצריך ושפנויה להם.

וכן, נשמע שעובר עליו משהו. אז אולי אפשר לומר משפט כזה שאת רואה שהוא בקושי, אבל כרגע את צריכה אותו חזק לעוד כמה שבועות ובהמשך כשתרגישי מוכנה,  את רוצה להיות ולשמוע אותו.

ו.... המון מזל טוב!!!

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו

ב"ה

לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת

עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן

עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי

מאד מאד מרוצה

לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים

אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!

בשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים

ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שקיות כאלה של תמיסת מינרלים להתייבשות. מגעיל אבל מציל. בקופסא אדומה עם תות. מכינים מזה כוס ושותים לאט לאט. זה מחזיר לגוף מלחים ומינרלים. אם לא עוזר לכי לקבל עירוי! תרגישי טוב 

אולי זה לא הכי טוב כמו הקנוי

אבל בתור התחלה זה גם מאוד עוזר

בעלי הלך עם הילדות מהבית כדי שאוכל לנוח כי הגדולה שלי רק רואה שאני חלושה היא ישר נלחצת ונהיית דבק אליי

ואמא שלי טיפלה לי חיים שלי חח (אנחנו גרים ביחידה שלה, אז היא כל איזה שעה קפצה אליי עם קצת אורז או תפוח אדמה מבןשל

שישי הייתי על הפנים

שבת בערב גם (@אמאשוני לא הצלחתי לאכול כלום היה לי כאבי בטן ולא היה לי כיך והייתי חלשה)

שבת בבוקר כבר יותר טוב

ועכשיו אני כבר ניראלי בסדר אבל עדיין מפחדת לאכול (כל היום אכלתי תה, חופן קורנפלקס, רבע שוק עוף, מישמש וחתיכונת של דג עם חתיכונת של לחם)

משתדלת בעיקר לשתות אבל כן חלשה עדיין, אני מרגישה שהחוסר אוכל הזה ממש לוקח כוח שיואו