"גם לרווקות ולרווקים של הציונות הדתית מגיע להשתדך - חבל שההורים שלהם קמצנים."
"גם שדכניות לא פראייריות, חבל שידלגו על ילדכם בטעות. כדאי לעדכן אותם מראש שאתם לא קמצנים."
אני משפשף את עיניי פעם ופעמיים, מה זאת ההתנסחות המעצבנת הזאת?
מי פונה ככה לאנשים מבוגרים? עיניי יורדות מטה וקוראות את עיקר הפרסומת:
"5,000 ש"ח מכל צד - הכרת הטוב לשדכנים." עם סכומים כאלו כדאי שאתחיל לשדך כאן ועכשיו - אולי אוכל לקנות וילה בנתניה עוד השנה בעזרת השם - ובעזרת ההורים (שמסתבר שיושבים על שקי זהב).
ועכשיו ברצינות - איך אפשר לבקש סכומי כסף כאלו ממשפחות? האם המפרסם חי בעולם שבו כולנו סוגרים את החודש? עולם שבו כולנו טסים לראות את אירופה היפה בכל אביב רק כדי "לשרוף" כסף?
ומניין התעוזה לפנות אל ההורים? למה לא לפנות אל הבחורים והבחורות?
אה, הם בטח חושבים שהצעירים 'קלי דעת', הרי חייבים 'להילחם ברווקות'.
לא לא, אני לא מגזים - ממש כך, הם קוראים לעצמם 'המטה ללוחמה ברווקות', משל הייתה אחרון ארגוני הטרור הקמים עלינו להורגינו.
בכל מקרה, הארגון הזה מבולבל לגמרי. החל מהנוסח המתנשא של הפרסומת, המשך בסכומים שהם מבקשים מההורים לשפוך כדי 'שהמשדכת לא תדלג על הילד שלהם' (מי במגזר הדתי לאומי הולך לשדכניות, לעזאזל?), וכלה במטרה הכל כך חשובה, להשמיד את זרע עמלק - הרווקות רחמנא ליצלן.
יש פה בלבול עמוק ויסודי. אנחנו לא כמו החרדים. אצלנו הצעירים בוחרים בעצמם את בני הזוג שלהם. אצלנו לא מחתנים לפי 'גזע' או 'משפחה' ואבוי למי שרואה בכך חיסרון.
נכון, באמת ישנן 'הצעות' ובהחלט נעזרים באנשים קרובים. אבל לנסות למנף את המנגנון הבסיסי הזה, ולבנות עליו 'מסחרה' שלמה? מרגיש בטעם נוראי.
לא פלא שגם בא הטון המתנשא מהאנשים שלא יודעים מחסור - אלה דורשים להפוך תשלומים גרנדיוזיים לנורמה גם אצלנו.
ומה הצעירים רוצים? כן כן, אלה שבהם מדובר בסופו של דבר.
לא רלוונטי, אומר המפרסם. העיקר שההורים לא יצאו 'קמצנים' מול השדכנית המסורה, שעלולה לא להטות אליהם את חסדה האלוהי.
אה, ומה יהיה על המשפחות מעוטות היכולת? אלה שלא יודעות כיצד ישלמו את חשבון החשמל של החודש שעבר? אמממ... פדיחה... מניח שהם 'קמצנים' בעל כורחם. נו שויין, השדכנית תצטרך לדלג על ילדיהם.
אולי כל הקמפיין הזה הוא בעצם מחווה למשפט המפורסם מאנה קרנינה: "כל המשפחות המאושרות דומות הן. והאומללות - אומללה כל אחת בדרכה שלה."


