כי אם כן.

למה צריך להיות שדכן?

אפשר לעשות מדד דתיות (לא אומר דתומטר, אבל ) כולנו יודעים מי מחברנו "דוס" יותר

וכנ"ל מידות טובות

ויאללה לחבר בניהם.

מתכון בטוח ל...

השלימו לבד.

ויש כאלה שרוצים על זה כסף.

הבדל של 50 שנה בגיל - הוא לגיטימי בעיניכם?!

גאון עולמי עם אדם שהמוח שלו "סתום" ולא מבין דברים פשוטים - זה שידוך לגיטימי?!

שלא לדבר על מקרי נכות פיזית/נפשית...

כמעט תמיד, מי שאומר "רק זה וזה הם דברים חשובים וכל השאר מיותרים" - טועה בגדול.

אתה יכול לומר שהדברים האלו הם חשובים יותר, אבל לא להגיד שכל השאר הם אפס!

רק חיזקת לי למה אני לא הולך לשדכנים.🙏

היוהרה שלהם, עושה לי כזה איכסה בגוף, "יש לי פה הצהרה משדכים רק לפי..." עד כמה שידוע לי, היחיד שמזווג זיווגים ומשדך ויודע איך לעשות את זה הוא השם ברוך הוא, את רק צינור, שליחה ותו לא, ברגע שהוצאת את השם מהמשוואה "משדכים רק לפי" -כלומר "אני יודעת אני מבינה" וודאי שלא תצליחי.

"כמובן שיש ניסיון להתאים לבקשות ולרצונות של המשודך" - לא הבנתי למה זה לא בעדיפות עליונה אצלה, וזה בא כאיזה נספח בטופס. יעני, הבחור רוצה מישהי חרדית, רזה שנראית טוב, עדיפות לעדות המזרח..

"אשכנזיה דתלי"ת מלאונת תתאים לו בול" למה אתם שואלים? כי הגברת יודעת. (לא היה ניסיון לבצע גזענות כלפי אף עדה, הנ"ל הובא כדוגמא).

אני לא אומר שאין שדכנים עם יראת שמים שרואים בעצמם שליחים ותו לא, אבל על פי רוב וכו'

השדכנית מחברת בין 2 אנשים עם מכנים משותפים בינהם היא ציינה אילו מכנים משותפים היא מחברת ניתן להסתכל על זה בצורה שלילית ולומר היא מחברת רק את המכנים האלה אבל בעומק זה לא בהכרח המכנים המשותפים שהיא מנתה.  בסופו של דבר אנחנו מחפשים את הדומהל לנו ועל פי זה מציעים לנו העניין הוא שהיא מנסה לעשות את זה בצורה של מבט אובייקטיבי ללא מגע אישי של הצדדים בהכרח 

היא כתבה בלבד

משמע ששאר הדברים האחרים לא רלוונטים (לדעתה)

רק מידות טובות

ורק רמה תורנית

שניהם דברים חשובים. אין ספק

אבל הם ממש ממש לא הדברים היחידים שחשובים

הם נתונים שעוזרים להגדיר את קהל היעד ואת הרקע הכללי, אולי צריך לשוחח עם השדכנית על מה שהיא כתבה והיא תסביר את עצמה

(בהנחה ושניהם תורניים מאוד עם מידות מצויינות)

1. הבחורה גובה 1.9. הבחור גובה 1.5

הייתם משדך בניהם?

2. הבחור עילוי מישיבת פונוביץ'. הבחורה נערת גבעות מושבעת.

לדעתך יצליח?

3. הבחור מעשן כבד. 1-2 קופסאות ביום. הבחורה סולדת מעישון ברמה שמקיאה.

זיווג הגון?

להמשיך?

בסדר, יש גם עוד דברים חיצוניים פחות משמעותים שבהחלט יכולים להוריד הצעה,

אבל ברור ש -

מידות, אופי

רמה דתית, סגנון דתי

הם הדברים *העיקרים* שמשדכים על פיהם. לכן הגיוני שמי שמשדך מתייחס בעיקר אליהם.

גם אם יש עוד דברים יותר צדדים, סבבה, הכל טוב.. אף אחד לא בא לכפור בכך. זה לא נראה לי העיקר.

הגברת אמרה- רק לפי מידות ורמה תורנית.

בשניה אחת היא ביטלה את כל הבחור ואת כל הבחורה, לא מעניין שום דבר מעבר, היוהרה הזאת של להעיז בכלל לעשות דבר כזה, רק מעידה על למה לאנשים נמאס משדכנים, היוהרה של "אני מבינה מה אתה מחפש, אבל בוא תנסה לצאת איתה" - אז סליחה גברת, את לא מבינה מה אני מחפש, אלא הצורה הנכונה לנסח את המשפט היא כזאת "לא אכפת לי מה אתה מחפש, בוא תצא איתה" ולמה? כי היא יודעת.

ברגע שאין השם ח"ו, הכל הפוך.

איפה שיש גאווה("אני יודעת איך משדכים, רק לפי א' ו-ב') אז אין השם.

הטענה המרכזית: מידות ורמה תורנית זה העיקר, תמיד יש פערים.

ההסתייגות: צריך להתחשב ברצונות של המשודכים.

וכל מילה מיותרת. אבל אחי עזוב, היא אמרה שהיא יודעת.

1. לא רואה עם זה שום בעיה.

2. נכלל ברמה תורנית - אבל הייתי מדייקת להשקפה תורנית.

3. עישון זה יכול להיות משהו זמני. ואולי הבחור המדובר אחרי שיוצא מהמסגרת - נניח צבא - מתכנן להפסיק בכל במקרה.

עם מה שאמרת (אביעד) וגם עם מה שהשדכנית כתבה;

רבותי, היא דיברה באופן כללי ובסיסי. והיא צודקת; זה באמת מה שהכי חשוב מלכתחילה.....

היינו פעם קבוצת חברות אצל אחד הרבנים הגדולים המוסכמים על כולם וכבוד הרב אמר בדיוק

אותו דבר, כששאלנו אותו מה חשוב:

יראת שמים ולב טוב (או מידות טובות. איני זוכרת בדיוק).

כל השאר חשוב, אבל יראת שמים ומידות טובות זה ה כ י  חשוב.

כולנו רוצים שיבינו אותנו, שנהיה בראש אחד, שנאהב דברים דומים...זה מאוד חשוב.

אבל אדם עם יראת שמים ומידות טובות והייתי מוסיפה, עם יכולת תקשור טובה ולא

עקשן פרד (מחילה) - לומדים לאהוב אותו, לכבד אותו, גם אם אוהב מוסיקה אחרת

וכו'....

האידיאל שהכל מושלם ונפלא ומתאים מאה אחוז, זה רק בסרטים....

צר לי לאמר את זה, זה מאוד לא רומנטי, אבל לא לדחות מישהו כי בנושאים

לא מאוד משמעותיים, הוא לא מבין על מה אני מדברת. וגם להיפך.

נישואין זה לא ללכת יד ביד מול השקיעה ברקע.

כך אני חושבת . ואולי, כמובן, אני טועה.

שדכנים עובדים מאוד קשה!!! זו ממש עבודה סיזיפית לעשות שידוכים! גם אם הם לא תמיד "קולטים" את המשודכים. גם אם הם לא מבינים אנשים. עדיין! מלאכתם קודש!!!! וראוי לכתחילה לשלם להם כשמצליח בעז"ה.

איך משדכים בלי פרמטרים? לכולם יש פרמטרים אלו ואחרים. אתה יכול לא לאהוב שדכן זה או אחר, ולבחור לא להשתמש בשירותיהם. אבל גם לא להיות כפוי טובה כלפיהם, ולא להכליל אותם בצורה כזו.

אני מרגישה שאנחנו אלה שיהירים כלפי שדכנים.

"אני לא אומר שאין שדכנים עם יראת שמים שרואים בעצמם שליחים ותו לא, אבל על פי רוב וכו' "

וחזרתי על זה בהודעה אחרת בשרשור

"שוב אסייג שאני בטוח שיש שדכנים עם יראת שמים שבאמת רואים בעצמם שליחים ותו לא, פשוט לא יצא לי באופן אישי לשמוע או לראות."

ואני לא חושב שמישהו יכול להיות יהיר כלפי השדכנים..אם כן, במה היוהרה מתבטאת?

אצלם היא מתבטאת ב"אני מבין, לא אכפת לי מה אתה מחפש אני אציע לך מה שבא לי רק כדי לחתן כמה שיותר" איך זה מתבטא אצל האלו שבאים אליהם?

התייחסתי למה שכתבת להודעה אליה הגבתי. אם אתה אומר "על פי רוב" וכו' אז זו הכללה. חוץ מזה אני לא מבינה למה יש "דתומטר" על היראת שמים שלהם. שדכנות זה מקצוע, ומקצוע לא פשוט. יש מטרה ספציפית למקצוע - לשדך שידוכים. זהו.

לגבי היהירות - שדכנים הם אנשים בסופו של דבר. אם באים בכזו הכללה כלפיהם, אז זה יהיר בעיניי.

סליחה ש"נפלתי" כבד. פשוט ההכללות הפריעו לי.  

אם אחוזי ההצלחה כל כך מועטים,

מה אנחנו כרווקים עושים עם זה?

תסתכלי על החברה החרדית! רוב רובם של הבתים שזוגות צעירים מקימים קרמו עור וגידים בזכות שדכנים! זו הדרך העיקרית דרכה מוצאים שידוכים שם.

בציבור הדתי לאומי יש בעיה כזו שמשום מה ביטלנו את מעורבותם של שדכנים והורים בתהליך של בחירת בן/בת זוג. כי נהיינו מודרנים. כמו העולם הכללי. וזה כל כך, כל כך חבל. לאורך אלפי שנים נעזרנו בשדכנים, ומשום מה ב80 שנים האחרונות (נניח), הציבור הדתי המודרני (תנועת המזרחי, דתיים לאומיים, וכו) החליט לפסוח על השדכן ולמצוא לבד. או לקוות שהחברים יעזרו.

אני מרגישה שאם היינו מחזירים את ההורים והשדכנים לסיפור הזה, היה יותר קל להקים בתים.

יש לי חזון - שמגיל צעיר יטפטפו לילדים ולהורים שכשהילדים יגיעו לפירקם, ההורים שלהם ימצאו להם שידוך. כלומר שמגיל צעיר הם יתכוננו לזה וזה לא ירגיש להם "מוזר" שהורים "מתערבים" בנושא הזה כשיגיע הרגע הנכון. השינוי הזה בציבור יכול להיות מבורך!

אתה טוען שאצל חרדים רוב הבתים מוקמים בעזרת שדכנים. ואצל דתיים רובם מוקמים בעזרת חברים משותפים, מה הטענה פה? מדובר בשני ציבורים שונים עם סדרי עדיפויות ודגשים אחרים זה מזה. העובדה שזה עובד אצל חרדים לא אומרת שזה עובד אצל דתיים כי עובדה שזה לא.

הציבור הדתי הרבה יותר איניבידואלי ומגוון ויש מקום לכל אחד למצוא את הנישה שלו בתוך הציבור הזה בלי קשר להורים שלו.

הייתה נותן להורים שלך לבחור לך באיזו ישיבה ללמוד? או במה לעבוד? וזה עוד מצב הרבה יותר הפיך וזמני מחתונה.

הרבה אנשים הם פשוט בסגנון שונה מההורים שלהם. אם מבחינה דתית, או אפילו מבחינה אישיות וסדרי עדיפויות בחיים.

לא נדיר למצוא משפחות של 7 ילדים שבהן כל אחד הלך לזרם אחר. איך ההורים אמורים לשדך, לפי מה שנראה להם לנכון?
גם הציפיות מהזוגיות שלנו הן אחרות, בנות לא מצפות לגבר שיפרנס ולא יתעצבן עליה יותר מידי, (כנ"ל לבנים, הם לא מחפשים בחורה שרק נראית סבבה ועושה עבודות בית) אלא לחיבור רגשי-אמוני-אישיותי-השקפתי- וכו'. זה לא משהו שכל שדכן שמכיר את ההורים שלהם בלי להכיר את הנפשות הפועלות יודע לעשות.

ברור שיש מקום מסוים לשדכנים, אבל המקום של ההורים בהחלט הצטמצם ואני חושבת שזה לטובה. 

רק בגלל שרוב החרדים מתלבשים דומה לא אומר שהם "אותו דבר". יש סגנונות שונים, יש אופי שונה וכו. הורה טוב יסכיל למצוא שידוך מתאים עבור ילדם.

נכון שהציבורים שונים וסידרי העדיפיות שונים, אבל טענתי היא שעשינו טעות כמגזר שאמרנו "ביי" לעזרת ההורים והשדכנים במציאת שידוך מתאים. אולי אני מבקרת את סידרי העדיפויות והדגשים של הציבור.

כתבת - "הייתה נותן להורים שלך לבחור לך באיזו ישיבה ללמוד? או במה לעבוד? וזה עוד מצב הרבה יותר הפיך וזמני מחתונה." 

ההורים אמורים לעזור למצוא משהו מתאים, עם הסכמת הילדים. אם הורים יכולים לעזור למצוא ישיבה ועבודה מתאימה, למה לא? המצב הבריא הוא שיש קשר טוב, ושהורים מכירים הכי טוב את הילד שלהם, פלוס היתרון העצום של חכמת חיים. גם אם הילדים בסגנון שונה מהם. הורים טובים ובריאים אמורים למצוא משהו שמתאים לילד שלהם.

שאלת "איך ההורים אמורים לשדך, לפי מה שנראה להם לנכון?"

כמו שאמרתי, הורים טובים אמרוים לשדך משהו שמתאים לילד שלהם. בסוף ה"ילדים" בעצמם הם אלה שיחליטו בסוף. ברור.
 

אגב, יש הלכה שמחייבת הורים לחתן את ילדיהם...

אני מרגישה שאם זה היה יותר מובנה שהורים ושדכנים עוזרים לצעירים למצוא שידוך, זה יכול לחסוך הרבה עוגמת נפש... תראה, אגב, באיזה מגזר יש יותר "רווקים מבוגרים". חד משמעית בציבור הדתי לאומי האינדיוודואלי.

הילד באותו סגנון של ההורים, אצל דתיים נפוץ מאוד שלא.

הורים יכולים מאוד לאהוב את הילד שלהם ולהיות בקשר בריא וטוב, אבל תסכימי שבחור קווניק שגדל אצל הורים לייטים, הם לא יבינו בכלל מה חשוב לו ומה הוא מחפש, כי הם פשוט לא באותו ראש. כנ"ל להפך. לא כל ההורים מכירים את הילד שלהם הכי טוב. הייתי שרוב האנשים בגילאים של דייטים הדמות הקרובה אליהם ביותר היא לא ההורים. זה חלק מתהליך הנפרדות הבריאה קורה בגילאים האלו. (סליחה, זה קורה הרבה לפני כן, בגילאי העשרה)

ומאיפה בכלל ההורים אמורים להביא הצעות? אם הם בעיקר פונים לשדכן, למה צריך את ההורים?

אכן, חלק מחסרון של האינדיבידואליזם זה הוא בהחלט רווקות מאוחרת בחלק מהמקרים. בעירה יהודית בפולין לפני 300 שנה לא היו רווקים מאוחרים כי הוא מחתנים את כולם בגיל 13 עם מי שהיה להורים שלה כסף לשלם את הנדוניה.

זוגיות בימינו הרבה יותר מורכבת והציפיות הן אחרות והרבה יותר מותאמות אישית לכל אחד.

מי שרוצה לבקש עזרה מההורים שלו ומרגיש בנוח מוזמן בכיף, אבל להפוך את זה לדרישה בציבור שיש לו כל כך הרבה הנחות מוקדמות שסותרות את המציאות הזו זה עלול להוביל לבעיות.

לדעתי הרבה ילדים די דומים להורים שלהם בהשקפה. אבל כמובן לא תמיד. זה שלא כל הורה מכיר ככ טוב את הילד.. נכון. אבל במצב בריא, הם מכירים יותר טוב ממה שנותנים להם קרדיט.

לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. כלומר אם הפער בין הילד להורה הוא עצום, אז זה עדיין לא אומר שהורה לא יכול לעזור לילד שלו (כי בלי אגו ועם עיניים רואות ללבב הוא יכול להבין מה מתאים לילד שלו), אבל כמובן צריכים להיות ריאלים.

ממש גדלנו על ההבנה ש"מה ההורים שלי כבר מבינים לגביי". גם ההורים עצמם מקבלים את אותו שדר חברתי. כלומר, גם הם מסתובבים עם המחשבה המודרנית של "הם עצמאיים", "הם ימצאו לבד" וכו. זה שהורים הם לא הדמות הקרובה אליהם בזמן שידוכים - לדעתי זו תולדה של שדר חברתי שיצרנו. ממש בהשפעה ישירה של התרבות המערבית. בציבור החרדי אני מוצאת שמאוד מאוד המון אנשים משתפים את ההורים בהתלבטויות בשידוכים. כי זה מובנה שם שהם חלק מהתהליך. זה לא סותר "נפרדות". ההורים עוזרים לילד לבנות את ה"נפרדות" הזו. בעזרה בחיתון הילדים, ובלימוד "אומנות" (מקצוע) וכו.

שאלת: ומאיפה בכלל ההורים אמורים להביא הצעות? אם הם בעיקר פונים לשדכן, למה צריך את ההורים?

אני רואה מספר יתרונות עצומים במעורבות ההורים בשידוכי הילדים - שידוכים יכול להיות מתיש! כשההורים מתמודדים עם ההצעות, הבירורים, וכו' הם מגינים על האנרגיות של הילד שלהם, והילד שסומך על הוריו יוצא באנרגיה רעננה לקראת פגישה.

דבר נוסף, להורים יש חכמת חיים ונסיון רב יותר עם החיים עצמם ומבינים מה חשוב בזוגיות. 

ומאיפה אמורים להביא הצעות? משדכנים! (וגם אפשר לשאול חברים וכו).

כמו שחבר יכול למצוא למישהו שידוך מאוד מתאים, ככה גם הורה יכול... אם הם יחפשו, ידברו עם אנשים, מאוד יכול להיות שהם ימצאו הצעות טובות!

אני מודעת לזה שאני מדברת פה לציבור שממש לא גדל על הרעיונות האלה, אבל אולי יש לי מטרה לעורר מודעות לדבר הזה שוויתרנו עליו. ולומר שחבל מאוד בעיניי שוויתרנו עליו.

וכמו שכתבתי פה איפשהו על החזון שלי - הלוואי ותהיה קהילה שתחליט להרים את זה על כפיים ולהכין את הילדים והנערים בעודם ילדים או נערים צעירים, שכשיגיעו לפירקם הם, ההורים בעצמם, יעזרו להם למצוא שידוך!
 

כלומר, הבחור או הבחורה ישמעו את הפרטים דרך טלפון שבור וסינון של מה ההורים חושבים לנכון?

טוב שלא פתחת עם זה כי אז היית מרתיעה עוד יותר דתיים מאשר קודם.

תקשבי לסיפור.

פעם ספרתי לחמותי על חברה שלי, שלא התקבלה לשום מכללה, וגם אחרי שהיא שיפרה בגרויות, ואפילו נסתה ללכת למסלולי סמינרים חרדים, עדיין לא קבלו אותה לשום מקום. אני התחלתי לחשוד שהם לא מקבלים אותה בגלל בעיה רפואית שיש לה שהם בטח לא רוצים לקחת עליה אחריות. אמרתי לה שהיא צריכה להתקעש, לברר, או אפילו לאיים בתביעה כי זה לא חוקי.

הבחורה הזאת היא מאוד מתוקה ונחמדה, אבל בכלל לא אסרטיבית ואף פעם לא תבקש משהו בשביל עצמה. היא הייתה בטוחה שהכל יהיה בסדר, למרות שזה כמובן מאוד כאב לה. היא בזבזה שנתיים בזמן שכל החברות התחלנו תארים, בעבודה בגן שבו עשתה שירות בתור סיעת (או דרגה פחותה יותר, אני לא יודעת איך זה נקרא) בשכר זעום, ואפילו ספרה לי שהיא הרבה פעמים נשארת שם שעות בחינם כי "צריכים אותה". במקום להתחיל תואר ולהתקדם להיות גננת כמו שמתאים לה. בסופו של היא כן התקבלה למכללה אחת שדחתה אותה, והכל בא על מקומו בשלום. חוץ מזה שהלכו לה שנתיים מהחיים. (כמובן שהיא לא חושבת ככה).

התגובה של חמותי לסיפור? "היא נשמעת ממש חמודה, היא יכולה להתאים ל[גיס שלי]."

הבחור הזה גדול ממנה ב8 שנים, רמה דתית אחרת לחלוטין (שבכלל לא באה לידי ביטוי בסיפור הזה, אבל הבחורה רוצה בעל אברך), אופי שונה לגמרי- הוא בחור שקט ומופנם וכמעט שלא שמעתי אותו מדבר במפגשים משפחתיים, פערים ענקיים במקום בחיים- הוא מסיים תואר שני בתואר ראלי קשוח כמצטיין דיקן 4 שנים רצוף והיא כל הנ"ל.

באופן כללי היית מצפה שאמא תכיר את הבן שלה מספיק בשביל לשקול לפחות אחד מהפרמטרים האלו, או בכלל לא להציע את זה כי זה בכלל לא היה מה שדברנו עליו. היא גם לא זרקה את זה כמשפט ריק, אלא ממש בקשה ממני שבמוצאש נשב על זה. כמובן שמרוב הלם לא ממש ידעתי איך להסביר בעדינות שזאת ההצעה הכי לא מתאימה ששמעתי בחיים. בקשתי עזרה מבעלי והיא בסוף ירדה מזה. אבל מהנסיון שלי, אני לא חושבת שמה שחסר לרווקים מבוגרים מהציבור הדתי זה התערבות של ההורים.

"את מתכוונת שאת רוצה שההורים יעשו את הברורים?

כלומר, הבחור או הבחורה ישמעו את הפרטים דרך טלפון שבור וסינון של מה ההורים חושבים לנכון?"

אני (באידיאל) רוצה שהורים יקחו אחריות על מציאת שידוך לילדים, עם כל מה שזה מצריך. גם למצוא, גם לברר וכו'.

אם ההורה "שבור", זה ייצא טלפון שבור. אם ההורה חכם ובריא ורוצה בטובת ילדיו, אז זה לא טלפון שבור, כי ההורה בעצמו רוצה בטובת ילדו ורוצה לדעת שהוא מוצא אדם טוב ומתאים. שלא לדבר על זה שהשידוך הנבחר יהפוך להיות חלק מהמשפחה של ההורה, אז יש פה אינטרס ישיר...

אבל כמובן בסוף הילד הוא זה שמחליט.

ובנוגע לסיפור -  מבינה אותך לחלוטין למול חמותך. יש אנשים שממש לא קולטים עניין, ללא ספק. מכירה כאלה.

האם כולם כאלה? ממש לא!

לפי מה שכתבת גם בציבור החרדי כדאי שהורים יפסיקו לחפש שידוך עבור ילדיהם, כי יש הורים שלא "קולטים" את ילדם, אבל כמו במקרה שתיארת, בסוף זה עובד במערכת של התייעצויות עם הסביבה, וזה עוזר להגיע להחלטה אם לקדם משהו או לא.

אני מדברת ברמת הכלל גם. לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

הם לא מכירים את מי שהם רוצים לשדך לו. במקרה הטוב הם מכירים את ההורים. ושוב, הורים וילדים הם לא העתק אחד של השני, אפילו רק ברמת האשיות, בוודאי גם בנושא הרמה הדתית וההשקפהה

בנוסף, ההורים כבר מזמן לא בגיל דייטים, הם לא מכירים את הנורמות של הדור הצעיר. ומה המקומות שטוב לחפש להם. מדרשות למשל, זה מוסד שקיבל תאוצה רק בכמה עשרות השנים האחרונות, הורים בני 50 באמת ידעו להבדיל בין הסוגים השונים, או שהם יחשבו שבחורה מדרישה ובחור ממצפה רמון מתאימים כי שניהם לומדים גמרא ברצינות?

כמו שאמרת השיקולים של ההורים מתמקדים בתוספת למשפחה ובאינטרסים שלהם. מה יעשה בחור שרוצה להתחתן עם בחורה שההורים שלה לא מבוססים כמו ההורים שלו במודל שלך? אם חושבים על זה בתור עסקה ומערכת משפחתית זה באמת "לא הוגן" שצד אחד ישלם יותר.

גם במקרים שהקשר בין ההורים לילד הוא טוב ונפלא, עדיין יש בינהם הבדלים גדולים.

יש כמות עצומה של זוגות, הייתי אומרת אפילו רוב הזוגות הדתיים, שאין שום סיכוי שההורים היו מכירים בינהם.

ולמה את רוצה לחנך את הילדים שההורים ימצאו להם? תצטרכי לחנך את ההורים גם כן, כי רוב ההורים בציבור הדתי יש להם טקט לא להתערב אם לא מבקשים מהם וברוב המקרים זה נגמר בחתונה עם בחירת ליבם של הזוג עצמו, לא של ההורים.

בסוף הנושא הוא אינבדואליזם בציבור הדתי, ברור שיש לו גם חסרונות, אבל היתרונות לדעתי בהחלט עולים עליהם.

זה מאפשר העמקה של צורת החשיבה כי אנשים מעזים לחשוב בעצמם כי הם לא רק מהנהנים למה שאמרו להם. זה מאפשר ריבוי של דעות. בנושא של שידוכים אם הכל הולך לפי תפיסה קולקטיבית, אז מה שחשוב זה השם של המשפחה, ואיך היא נפתסת אצל הדור המבוגר ומרבלי ההחלטות. אם השם של המשפחה שלך גרוע, אז נדפקת ולא תמצא שידוך טוב בלי קשר למי שאתה.

הנה תגובותיי:

שאלתך: "ההורים כבר מזמן לא בגיל דייטים, הם לא מכירים את הנורמות של הדור הצעיר. ומה המקומות שטוב לחפש להם. מדרשות למשל, זה מוסד שקיבל תאוצה רק בכמה עשרות השנים האחרונות, הורים בני 50 באמת ידעו להבדיל בין הסוגים השונים, או שהם יחשבו שבחורה מדרישה ובחור ממצפה רמון מתאימים כי שניהם לומדים גמרא ברצינות?"

הגיוני שהם לא יכירו את כל הסגנונות אם הם לא בדקו בעצמם. אם נניח הם היו מחליטים בהחלטה נחרצת שהם לוקחים על עצמם למצוא לילד/ה שלהם שידוך הם יעשו שיעורי בית ויגששו ויחקרו. גם בנות לא מכירות את כל המדרשות עד שהם מגששות כי רוצות לבחור אחת. אותו דבר עם ההורים. גם הם יכולים לברר ולנסות להבין סגנונות שונים של מדרשות שונות. בכלל, אם הם רוצים למצוא משהו מתאים לילדם, הם צריכים לעשות שיעורי בית ועבודת שטח. אין אפס.

כתבת: "יש כמות עצומה של זוגות, הייתי אומרת אפילו רוב הזוגות הדתיים, שאין שום סיכוי שההורים היו מכירים בינהם."

בדרך שאדם הולך, מוליכין אותו. אני מאוווד מאמינה בזה.

כתבת: "ולמה את רוצה לחנך את הילדים שההורים ימצאו להם? תצטרכי לחנך את ההורים גם כן, כי רוב ההורים בציבור הדתי יש להם טקט לא להתערב אם לא מבקשים מהם וברוב המקרים זה נגמר בחתונה עם בחירת ליבם של הזוג עצמו, לא של ההורים."

אני מנסה "לחנך" (יותר "להמליץ") להורים או להורים בפוטנציאל לגבי דור ההמשך. אני לא פונה למשודכים שיפנו להורים. לא כך אמרתי.

לגבי מה שכתבת: "ברוב המקרים זה נגמר בחתונה עם בחירת ליבם של הזוג עצמו, לא של ההורים." אני מקווה שבכל המקרים חתונה תהיה עם בחיר ליבם של המשודכים! זה לא סותר את זה שההורים עוזרים למצוא שידוך.

אני רואה שיש לך הנחה אוטומטית שאין סיכוי שיש אי שם הורים שירצו למצוא לילד שלהם שידוך שמתאים לילד. אני לא מסכימה עם ההנחה הזו.

לגבי העובדה שמעודדים אינדיווידואליזם בציבור הדתי לאומי - ברור שאת צודקת. לגבי אם זה טוב או רע - נתון לדיון ותלוי בעיניי המתבונן...

יש הורים שמשדכים לפי סטטוסים חברתיים נכון... אבל יש כאלה שלא. יש כלללל מיני סגנונות של הורים. לא הכל בקופסא חד גונית כמו שאת מציירת את זה. בסה"כ הצעתי שהורים יחזרו לקחת אחריות על חיתון הילדים גם ברמת השידוך, ולטפטף להם את זה מגיל צעיר כדי שהם יהיו מוכנים לזה שהם יעזרו, כדי שזה לא יהיה "מוזר". אין ספק שזו הצעה קיצונית כלפי ציבור שהחליט לפני כמה דורות לוותר על זה, ובכל זאת, החלטתי להשמיע פה את הקול הזה שמסתובב לי בראש כבר כמה שנים.

ממליצה מאוווווד לשמוע את הרב מאניס פרידמן שמרבה לדבר על נושא השידוכים. קולו קול ההגיון.

זה בהחלט לא מושרש בו בשום צורה, ולפחות נוכל להסכים שיש מקומות שבהם זה לא יעבוד. אז למה לחייב את זה ולשנות לחלוטין את הציבור הזה?

בשביל מה שאת רוצה יעבוד תצטרכי לשנות לחלוטין גם את ההורים ואת המשודכים עצמם. השיטה הדתית לאומית עובדת ברוב המקרים לרוב האנשים. נכון שיש לה חסרונות, אבל גם לשיטה החרדית יש חסרונות שניסיתי שוב ושוב למנות אותם בפנייך. בעיקר דברתי על חסרונות להנחתה של שיטה שלא מתאימה לדרך ההתנהלות הכללית של הציבור הדתי עליו. 

אני לא חושבת שצריך לחנך את החרדים מגיל צעיר שהם יכירו דרך חברים משותפים או היכרות ספונטנית, זה כל כך רחוק מהעולם שלהם, גם אני מוצאת בזה יתרונות ועדיפות מסוימת על השיטה החרדית הקלאסית. כל עוד זה בגבולות ההלכה והם מרוצים מהמצב, אני לא מתכוונת להתערב לאנשים בזוגיות, ולא במציאת זוגיות.

ברור שיש מקום לשפר ליעל את שיטת ההכרויות בציבור הדתי, אבל עדיף כל ציבור יפעל וישפר את השיטה שלו בהתאם למסגרת החשיבה שכבר מושרשת בציבור הזה.

סליחה, אבל אין לי בררה אלא להניח שאת כנראה אמא לילדים בגילאי דייטים, מרקע חרדי מסויים, נכון?

והרב הזכרת את שמו, מחיפוש קצר מאוד, הוא רב חב"דניק, ראש מכון ללימודי יהדות לנשים, אח של אברהם פריד. 

מה הקשר שלו לציבור הדתי? לא עדיף להביא רבנים מתוך הציבור עצמו שיש להם מה לחדש מתוך הכרות עם המצב בשטח? 

אני לא יודעת מה סגנון השיעורים שלו, אבל אני מניחה שהוא מדבר על אנשים שהם לא שייכים לציבור הדתי, אז אני לא חושבת שהוא יהיה רלוונטי. שוב, כי הנחות היסוד התרבותיות בנוגע לדייטים, ולהתנהלות באופן כללי בחיים, שונות כל כך שאין ממש איך להכיל את מה שהוא מדבר עליו הציבור הזה. 

אני לא רוצה לחייב, אני רוצה להמליץ. 

אני מסכימה איתך שזה לא מושרש בציבור הדתי לאומי. אבל רק בגלל שכך זה לא אומר שאין מקום לשינוי. אני רוצה להפנות את דבריי להורים, שיכינו את ילדם לזה שיום אחד הם יעזרו להם למצוא שידוך. ברור שלכפות פתאום על אנשים בוגרים זה יותר מוזר. אני מדברת יותר קדימה, שאנשים צעירים היום, נשואים עם ילדים קטנים וכאלה שעוד לא נשואים, שיחשבו על הרעיון הזה, שהם מסוגלים לעזור לילדים שלהם בהמשך למצוא שידוך, ושיטפטו את זה מגיל צעיר. (אמרתי את זה כבר כמה פעמים שלטפטף את זה מגיל צעיר כאן בדיוק הזה...). זה לא נקרא להתערב. שמתי את הרעיון על השלחן ומי שרוצה שייקח.

אני בעצמי בשידוכים, ואני מדברת ממקום שמכיר טוב את הציבור הדתי לאומי מבפנים כי גדלתי בציבור הדתי לאומי. אני משם. אני גם אדם מאוד סקרן, וסקרנותי הובילה אותי לבחון את הנושא הזה מהרבה היבטים והשקפות.

לגבי רבנים מהציבור שאומרים את מה שאמרתי? אני לא מכירה... 

לגבי הרב מאניס פרידמן, הוא אכן חבדניק (ואח של אברהם פריד וכו), הסרטונים שלו מיועדים לכל דיכפין. לכל ציבור שומרי המצוות. ממש ממש לא רק לציבור החבדניקי. יש קבוצת נוצרים שגם אוהבים לשמוע אותו אגב... אני מכירה הרבה חוצניקים לא חבניקים ששומעים אותו. אני מאוד מאוד נהנית מהמסרים שלו. בתחום הזה ובכל תחום. מוזמנת בכ"ז לתת צ'אנס ולהקשיב לו.

מיוחד. קראתם את הספר שלו "לא רציתי לבוא לעולם"?  מאוד מיוחד.

אגב,ממליצה לקרוא את הספר "משחקת באש", טובה מורדו. הוא מוזכר שם בהקשר מאוד משמעותיץ

אדם מעניין.

בוודאי שאפשר להמליץ, אבל מה התועלת בשינוי שאת מציעה?

לא ברור מדברייך מה התועלת בכך.

כמי שגדלה בציבור הדתי לאומי הרגשתי חסרת הכוונה והדרכה לגבי כל הנושא הזה של שידוכים. זה לא שלא נחשפתי לזה בשלב כלשהו, נחשפתי. (כלומר לסוג של הכוונה רבנית וכו). אבל זה לא דבר מובנה במערכת. אין לנו את הדמות הזו שבאופן מובנה אמורה לעזור עם הנושא הזה. לדעתי אם תהיה התערבות מובנית של ההורים בנושא השידוכים,  לדעתי אנשים יתחתנו בגיל צעיר יותר ככה.  כלומר ביחס לעובדה שיש כמות הגדולה של רווקים בגילאים מתקדמים יותר).

(כשאני אומרת "מובנה" אני מתכוונת שזה יהיה משהו שהילד מגיל צעיר יבין שההורה שלו ידאג לו לשידוך הולם, ולא שזה מרגיש כמו התערבות חיצונית).

שידוכים זה יכול להיות מתיש. כשההורים לוקחים על עצמם למצוא משהו מתאים לילד שלהם זה ממש חוסך את מסע ההתשה למשודך. זה מגן עליו.

זה דבר שעבד במשך אלפי שנים. אבל בהשפעה מערבית לחלוטין, בלי סיבה אמיתית טובה, החלטנו לוותר על זה. 

את מדברת על שני יתרונות:

1. אכוונה שתעזור להתחתן מוקדם יותר.

2. זה מתיש ויוריד עומס מהילדים.

שאלות שלי:

1. נניח שזה יעזור להתחתן מהר יותר, אבל האם זה כי ירגישו לחץ להתחתן ולא בהכרח יתחתנו עם מי שמתאים יותר?

2. נניח שהדרך של הילד/ה שונה מההורים, האם לא יהיה קשה להורים להציע דמות מתאימה לדרך החיים של הילד/ה?

3. זה לא מתיש להורים?

4. האם ההתשה היא לא חלק מהתהליך שעוזר מי שיוצא לראות אם הם מוכנים להתחתן?

1. אני בעד שהורים יעזרו למצוא בן/בת וג מתאימים כי ממילא זה מה שהילד רוצה. אני לא מבינה את הכיוון חשיבה שאני מוצאת ככ הרבה בתגובות פה שאם הורים יעזרו לחפש אז וודאי שאין להם מושג מה הילד שלהם רוצה וודאי זה יהיה לא מתאים. ממילא הילד רוצה להתחתן. ממילא הוא רוצה משהו מתאים. ממילא הצעות באות מכל מיני אנשים. אני פשוט מציעה שהורים יהיו מעורבית בתהליך. אם הם הורים טובים, זה יהיה מתוך שיח עם הילד והקשבה לרצונותיו. לא "על עיוור".

2. אם הדרך שונה, יכול להיות שיהיה יותר קשה. אבל! אם הם הורים חכמים ומספיק רגישים הם יחפשו משהו שמתאים לילד שלהם.

3. זה מתיש להורים. (פוטנציאלית).

4. יש הרבה דרכים לבחון אם מי שמולם רוצה להתחתן. "להתיש אותם" רק יתיש אותם...

אני כן מנסה לפנות לשדכנים לגבי הילדים (איזה מתיש.....).

ובהחלט חושבת שיש להורים מה להציע ומה לייעץ.

מי אמר שהאינדבידואליזם הזה הוא הערך הנכון ביהדות?

האם כל הדורות לפנינו טעו ואנו "גילינו את אמריקה"?

מדוע יש כל כך הרבה גירושין?

ברור שאנו מושפעים (בכל!) מהחברה החילונית המדגישה ללא הרף

את החיפוש וההגשמה העצמית (דבר חשוב לכשעצמו אמנם, אבל

שוב, האם לא התרחקנו מההשקפה היהודית הטהורה של מה באמת

חשוב ואיך לחיות נכון?)

יש משפחות שמבקשות לראות את המועמד/ת לפני שמחליטים.

חושבת שזה נכון. יש להן יותר נסיון מלאדם צעיר.

ושוב - האינדיקציה היא, אחוז הגירושין. 

לבדוק סטטיסטית איזה סוגי בתים מקימים בציבור הזה ובציבור הזה.

מסכימה איתך.

חיכיתי שאיזה הורה יבוא ויקרא ויגיב למה שכתבתי.

כי זה טענה מעניינת 

יראה לך סטטיסטיקות של אחוזי גירושים בציבור הדתי לאומי לעומת הציבור החרדי.

ביחס לנישואין, תהיתי אם יש מחקר שמראה פחות גירושין אצל אנשים יחסית דומים (אותו מגזר) שהתחתנו על ידי בירורי הורים לעומת תהליך אישי מול שדכנים/חברים.

כמובן שתהליך אישי קיים בכל מקרה, פשוט לא חשבתי על שם אחר טוב יותר.

ורעיון טוב למחקר!

תראי את הנתונים כאן:

המחקר הזה משווה אחוזי גירושין בין בוגרי חינוך ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי.

"בטווח של 20 שנים מעת הנישואין עומד שיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי על 20%, בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי על 11% ובקרב בוגרי החינוך החרדי על 6.6%."

אבל, אצל דת"ל נראה שהאחוז הזה נשאר יחסית קבוע, אבל אצל החרדים השיעור הולך ועולה עם השנים.

"בהשוואה לאורך השנים נמצא, כי אין שינוי משמעותי בשיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי, בעוד שהן בקרב בוגרי החינוך הממלכתי והן בקרב בוגרי החינוך החרדי עלה במידה משמעותית שיעור זה. 

כך, למשל, בקרב המתחתנים עד גיל 21, מבין בוגרי החינוך הממלכתי-דתי, עלה במידה מינורית שיעור הגירושין בטווח של עשר שנים, מ-7.9% בקרב ילידי 1975-1973 ל-9% בקרב ילידי 1986-1985 – עלייה ריאלית של 13.9%; 

השיעור המקביל בחינוך הממלכתי הוא עלייה מ-18.7% ל-26.7% – עלייה ריאלית של 42.7%; 

ובקרב בוגרי החינוך החרדי העלייה היא מ-3.7% ל-6.2% –  עלייה ריאלית של 67.6!)."

וזה אפילו יותר חזק - אצל דת"ל יש ירידה קלה בשיעור הגירושין בדור הצעיר יותר, אבל עלייה אצל החרדים.

"בהשוואה בין המתחתנים עד גיל 23 ילידי 1975-1973 לילידי 1984-1982 ניתן לראות, שהייתה ירידה קלה בשיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי (מ-7.5% ל-7.4%), בעוד שבקרב בוגרי החינוך הממלכתי הייתה עליה משיעור גירושין של 16.1% לשיעור גירושין של 20.2% –  עלייה ריאלית של 25.5%; ובקרב בוגרי החינוך החרדי הייתה עלייה משיעור גירושין של 4% לשיעור גירושין של 5.5% –  עלייה ריאלית של 37.5%."

קראתי כל מיני השערות על למה זה קורה - זה נכון שמבחינה מספרית עדיין אצל החרדים האחוזים נמוכים יותר, אבל זה נמצא במגמת עלייה...

אחוז הגירושין עדיין נמוך יותר בציבור החרדי! ולצערי אחוז הגירושין אכן עולה בציבור החרדי. המודרניות והטכנולוגיה מחלחלת גם לשם...

כלומר,

זה לא שהשדכנים\שיטת השדכנות\מעורבות ההורים וכו' יוצרת זוגיות טובה ויציבה יותר.

גירושין זה משהו שאמור להיות באחוז כלשהו בכל חברה. אפשר לדון על מה האחוז ומה הוא מעיד על החברה, ואין ספק שבחברות שמרניות יותר האחוז הוא נמוך יותר - אבל זה לא אומר ששיטת זיווג הזיווגים היא זו שמשפיעה על הגירושין.

זה גם מראה בעיניי שזה שהורים עוזרים לילדים למצוא שידוך זה וודאי לא מפריע לאיכות הנישואין... 

ועכשיו את טוענת שזה "וודאי לא מפריע"?

אני חושבת שכל אחד ימצא את זיווגו בדרך שהוא רוצה ולא צריך לחנך מחדש אף אחד.

התכוונתי שזה "לכל הפחות" לא מפריע. כי הטענה שלו (או שלה) הייתה שאם ההורים עוזרים למצוא שידוך אין ראייה לכך שהזוגיות תהיה בהכרח טובה. אז כוונתי הייתה שהתערבות ההורים לכל הפחות, גם לטענותיו/ה לא מפריע. כלומר זה לא ראייה לכך שזה רעיון רע. אני עדיין אוחזת שכשיטה זה עדיף.

אני לא מנסה לחנך, אני ממליצה. 

הייתי רוצה שעזרת ההורים תצטרף לשורת האופציות דרכם יהיה אפשר למצוא שידוך הגון. 

וב"ימצאו" מסתבר שאת מתכוונת שהם יערכו ברורים והבחור/ה יגיעו לדייט על עיוור.

וגם אמרת שזאת האופציה העדיפה וש"וותרנו עליה בלי סיבה טובה" וכל מה טענת, למרות כל הסיבות הטובות שנמנו כאן.

מה ההבדל בין חברים שמציעים להורים שמציעים? ש-ילבנו את זה ביחד.

לשאלתך - - לקראת נישואין וזוגיות

הבחור או הבחורה מתקשרים בעצמם, אחרי שקבלו את הכרטיס וקראו אותו, לחברים רבנים או שאר מספרי הברורים של המיועד/ת ושואלים בעצמם את השאלות שחשוב להם לברר. את הצעת שההורים יעשו את הברורים, והמדוייטים יצאו יגיעו לדייט רק עם המידע שעבר סינון של ההורים ולא מה שחשוב להם בעצמם לברר.

הם יחד עם ההורים בסיפור, אבל עם פחות שחיקה על עצמם! הכל במידה ויש תקשורת טובה ובריאה עם ההורים. אם אין קשר בריא עם ההורים, זה משהו אחר כמובן.

בכל מקרה, המציאות היא משהו מסוים והשאלה של חושבת לך ולכינור היא למה טוב לשנות?

ממה שציינת עולה שהיתרון הוא הפחתת גירושין, האם יש עוד סיבות?

אציין חיסרון נוסף, הורים הרבה פעמים מנסים "למכור" את הילד כי לתחושתם יש פה מישהו שכדאי לזכות בו, ממילא החשיבה היא לא על התאמה אלא על איכות וממילא כנראה ינסו להשיג יותר הצעות ולא בהכרח התאמה טובה יותר.

כל כך מסכים. ואני חושב שדווקא הורים יכולים לעשות פלאים בנושא הזה, הרבה יותר משדכנים, לא מדבר בכלל על זה שזו מצווה על האב להשיא את הבן וכו' אבל אם הורים היו יותר מעורבים בעניין הדברים היו נראים אחרת.

אני לא מציעה שהורים "יהפכו לשדכנים". אני מתכוונת שהורים הם אלה שמחפשים שידוך לבנם/ביתם ונעזרים בשדכנים או במי שהם רוצים. ההורים, אם יש להם עין טובה וסה"כ תקשורת טובה עם הבן.ת אז הם ידאגו למצוא משהו מתאים עבורו.ה

רוצה לשתף בחוויות שלי מול שדכנים ובמחשבות - לקראת נישואין וזוגיות

ואני לא רואה את המציאות שם כאידיאלית. מכל מיני סיבות. אני גם חושבת שבתוך החברה החרדית, הרבה יותר קל למי שהוא תבניתי ומסגרתי, ומי שקצת חורג מהנורמה הוא שונה.  ממה שאני מכירה מהשיטה הזאת, היא יוצרת כל מיני מציאויות א-נורמליות שאני לא רוצה שייכנסו אלינו.

בציבור הדת"ל, עבודתו של השדכן לא כ"כ קשה - כמובן שזה תלוי מה כולל ההיכרות שלו עם המועמד (האם הוא קובע ראיון\פגישה\רק קורא כרטיס) - שולח הודעה עם פרטים לצד הראשון, מחכה לאישור, שולח הודעה עם פרטים לצד השני, וזהו.

עד כמה ההורים מעורבים בתהליך? אני חושבת שאצלינו כל דבר תלוי באדם ובהוריו.

אישית, הרבה יותר נוח לי לערב איש מקצוע חיצוני ולא את ההורים בהתלבטויות שלי, מתוך מחשבה שיכול להיות שזה החתן המיועד, ואני לא רוצה שהם יהיו שם.

אבל בהחלט ההורים שלי מחפשים, מציעים וכו'.

נקודת ההנחה היא שלא תרצי לשתף את הורייך. חונכנו לנתק הזה בין הדור הצעיר לדור ההורים. אבל אין לי הכרות אישית איתך או עם ההורים שלך ואין באמת מושג למה את לא רוצה לשתף אותם.

בכל מקרה אני מדברת ממקום שמסתכל על המציאות בעיניים רחבות, כבוחנות תופעה.

יצא לי להיות בקשר עם שני שדכניות וואטסאפ,

וסה"כ מה שחשוב מבחינתי, שאני יודע מה אתה מקבל ומה אני משלם עבור כך (גם אם זה לא כסף, אם יש שדכנית ש"חופרת" אז אני לוקח את זה בחשבון, לפעמים זה שווה את המחיר).

אין לי יותר מדי דרמות סביב הנושא, לא לחיוב ולא לשלילה.

אני מסכים עם התוכן הנאמר ב"וידוי", אך הוא לא מאפיין בהכרח שדכניות אלא כל היכרות שהיא תהיה "לא טבעית". גם אתר היכרויות לצורך העניין. העבודה בתקופה הזאת של החיים היא הרבה מתעסקת סביב הדמיון. ולהבין ולהפנים מה חשוב ומה לא. וחשוב גם לבנות תמונה איך קשר קורה.. כי אם אין ציור כזה בראש אז קשה לגרום לזה לקרות.

ברור שהכוונה היא רמה תורנית ומידות טובות *כשמתאים*

ואני גם ממש מבינה את זה

כי היום כשאתה רוצה לגשת לשידוך אתה צריך להתמודד עם בחור שאוהב רק עיניים מלוכסנות ולקג'ל בהיר ובחורה שרוצה בחור שהגוון קול שלו עמוק וכשהוא מדבר על הישיבה יש לו מבט חולמני לצד שמאל למעלה ואם אפשר ריסים ארוכות.

זה הרי מובן מאליו שאף אחד לא יחשוב לשדך בחורה גבוהה לבחור נמוך, אבל הסטנדרטים היום מאוד משונים ואנשים מחפשים כל מני המצאות שהם המציאו לעצמם בראש..

איפה עובר הגבול בין סטנדרטיים הגיוניים לכאלה שלא?

או יותר פשוט

למה ברור שבחורה שמחפשת בחור שגבוה ממנה זה כן הגיוני

אבל בחורה שמחפשת בחור עם גוון קול עמוק זה לא הגיוני?

אני באמת שואל

היכרות "לא טבעית" תוכל בקלות לתת תחושה שפרטים כאלה או אחרים הם מאוד משמעותיים שלמעשה הם לא.

לעומת זאת, ב"הכירות טבעית" השיקולים השיכליים יכולים בקלות לתפוס פחות מדי מקום.

הייתה פעם אחת ויחידה, שדיברתי עם שדכנית(לא הלכתי אליה מרצון, היא מישהי מהמשפחה שהתעניינה מה אני מחפש אז שיתפתי. בדיעבד לצערי), והיא שאלה לעומק איזה בחורה וכו וכו וגם על מראה היא לא פסחה. בקיצור יומיים אחרי באה לי עם הצעה שכל כך לא קשורה למה שאמרתי לה למעט פרט אחד "אבל יש לה עיניים בהירות" , אז אף אחד לא עושה ראש קטן, פשוט השדכנים עושים ראש יותר מדי גדול ומשדכים מכל הבא ליד העיקר שיתחתנו. וזה סתם מתסכל ומבזבז אנרגיה נחוצה לשני הצדדים.

אני חושב שהנק הכי מתסכלת היא שזה כסף, ובסוף כל הצעה באה עם אינטרס. ולכן זה רקוב מהשורש. לפחות בעיניי.

שוב אסייג שאני בטוח שיש שדכנים עם יראת שמים שבאמת רואים בעצמם שליחים ותו לא, פשוט לא יצא לי באופן אישי לשמוע או לראות.

לא רואה שום בעיה בלשדך מישהי גבוהה למישהו נמוך.

מי אמר שאני יוצאת דופן?

מה שכן נכון במציאות, זה שגברים (בממוצע) יותר גבוהים מנשים (בממוצע).

אבל מפה להגיד שרוב הנשים חושבות שזוגיות מוצלחת, שהזוגיות שאותה הן מחפשות - תלוי בגובה - זה כבר הנחה אישית שלך. אולי זה גם תלוי תרבות וסביבה.

בכנות, כשאני ניסיתי לשדך אנשים, וכשאני כתבתי פרטים עליי - הגובה לא היה שיקול. היו כאלו ששאלו אותי על הגובה ופסלו על סמך זה. אבל לא כולם\ן.

בעיני, אם יש לי רעיון מוצלח - אציע, בלי להתחשב בפרמטרים שאנשים בצורה אישית יכולים לפסול עליהם, כמו גובה, עדה, ועוד. אני מאמינה שמי שמספיק בוגר כדי להתחתן, מספיק בוגר כדי לקבל החלטות כאלה בעצמו. אם זה מתאים וזורם לו - סבבה, ואם לא, לא. אבל אני מראש לא אסנן אנשים רק בגלל הגובה שלהם (אלא אם החברה אמרה לי נניח שהיא לא מוכנה לצאת עם אנשים מעל\מתחת גובה מסוים).

אבל אני רואה, ולא מעט פעמים, זוגות שבהן הבחורה גבוהה, ולפעמים הרבה יותר מהבחור.

אולי הם חכמים בכל זאת? אולי לא זה הדבר שכל כך משנה ביחסים טובים?

אולי אנו מחפשים יותר מדי חיצוניות מושכת ופחות מתבוננים על האיכות של האדם?

בדור שהחיצוניות כל כך מודגשת, כמעט וכנראה אי אפשר להימנע מזה. אם לא מתאמצים

לחשוב אחרת.

מידות זה מידה כללית, האם הכוונה למידות טובות/דומות/משלימות?

רמה תורנית דומה - הקפדות והקלות דומות, לא בהכרח שמשהו מעל משהו אחר. לדוגמא, מי שמקפיד על חלק ומישהי שמקפידה על 3 תפילות ביום שניהם דוסים, אבל לא בהכרח שזה הקפדות מתאימות (גם לא בהכרח לא).

אני חושב שיש עוד פרטים:

סוג אופי לדעתי זה קריטי, אם האופי מאוד שונה אצלי זה לא מצליח בכלל.

תוהה לגבי דברים אחרים, עד כמה הם משמעותיים.

ורמה דתית זה לאו דווקא הקפדות אלא שגם, ואולי בעיקר, תחומי עניין דתיים משותפים

האם זה שאנשים דברנים או שקטים היית מגדיר כמידות?

האם זה שאנשים רגשניים או יותר אדישים לאירועים זה מידות?

אהבתי את ההגדרה על תחומי עניין דתיים שונים.

מידות זה הקווים של האישיות.

עבודת המידות שונה מאחד לשני, אין ציפייה מכולם להיות באותו שטאנץ

כן ישנה ציפייה לקת את המידות לכיוון חיובי.

אדם שקט יעבוד על מידותיו בצורה אחת, אדם דומיננטי יעבוד על מידותיו בצורה אחרת. 

מידות זה דבר שעובדים עליו, זה גם נותן כיוון ערכי מסויים.

רגילים לומר עבודת המידות ולא רגילים לומר עובדת האופי, למרות שזה מה שזה

ברור שאלה לא הקריטריונים היחידים שלה, אבל כנראה הכי משמעותיים.

זאת אומרת אם נהיה אחרי כל הדרישות הטכניות (גובה, מגזר, גיל, יופי וכל אחד ודרישות הפתיחה שלו)- אז הקריטיונים היחידים הם רמה תורנית ומידות טובות.

תחומי עניין, מקצוע, לימודים, הם לא הסיפור בכלל. הם רק יכולים להיות נקודת פתיחה נוחה יותר לחיבור. לא יותר מזה. עיקר הקשר יבנה על ידי המאמץ של שני הצדדים.

בסוף המידות (שזה תכל'ס גם האישיות) והרמה התורנית הם קריטריונים שהם מקיפים את הכל 

לגיטימי?

באמת לא הבנתי מה הקשר לוידוי..

"נסגור ווארט: מיומנה של שדכנית"

אפשר לקרוא במלואו כאן בעמוד 37.

בכל מקרה ממליצה להיות יותר בעין טובה בתגובות.

הרבה פעמים מכתבה מבינים משהו אחד בפועל דברים יכולים להיות אחרת.

ובסוף תכלס היא צודקת שזה הדברים המשמעותיים.

ומן הסתם שכשאדם שרשום אצלה שולל סגנון מסוים היא לא מציע לו אותו, אבל משאר האנשים שכן רלוונטיים בשבילו מה שהיא כתבה זה הקריטריונים העיקריים.

ויצא לי להיות בקשר עם שדכנים ורובם הגדול היו נעימים ורוצים לעזור. זה באמת עבודת קודש. וחבל לשלול את הכיוון הזה. 

בגדול, 

פניתי לשדכנים ושדכניות שונים. על חלקם קיבלתי המלצות אישיות, על חלקם סתם בחרתי אקראית (נניח מהרשימה הנעוצה).

רובם המוחלט לא ביקשו תשלום על עצם הרישום (אבל חלק כן). חלק הצהירו מראש כמה הם מצפים לקבל מכל צד במקרה ושידוך מצליח.

חלקם ביקשו שאשלח כרטיס. ותמונה. חלקם ביקשו גם שיחת טלפון\זום\פגישה.

ניסיתי לתזכר את השדכנים שפניתי אליהם פעם בחודש.

לצערי, חלק ממי שפניתי אליהם בכלל לא טרח להגיב. 

מאלו שביקשו רק כרטיס, לא זכור לי שקיבלתי הצעה בכלל.

מאלו שנפגשתי\שוחחתי איתם, רובם הצהירו מראש שהם לא עובדים בגישה של - "כיפה לחצאית", והם מעדיפים לא להעביר הצעה אלא אם כן חושבים שהיא באמת רעיון טוב, ולכן מבקשים ממהי לשקול ברצינות את ההצעות שמגיעות אליי מצד אחד, ומצד שני לא להתבאס שאין הצעות - כי אין הצעות עדיף על הצעות לא טובות.

בפועל, כמות ההצעות שקיבלתי מהם שואפת לאפס. זה לא אפיק שעבד בשבילי יותר מידי. (ואת מספר ההצעות הגדול ביותר - קיבלתי דווקא מזו ששילמתי לה).

יוצאי דופן בעניין, זה שדכניות שמכירות אותי באופן אישי מהחיים. לא "נרשמתי" אצלן, ואולי זה באמת שונה כשהן יודעות להציג אותי מעבר לכרטיס או לשיחה של חצי שעה. מהן קיבלתי הצעות שגם יציאתי איתם לדייטים.

האם תמיד התחשבו ברמת התורניות שלי? לא.

באיזה סולם מודדים את המידות שלי ושל המיועד? אין לי מושג.

האם תמיד התחשבו בבקשות וברצונות שלי? לא.

לפי הסקר שהבאתי לאחרונה בתגובה אחרת: אני עדיין לא יורדת לעומק דעתך - לקראת נישואין וזוגיות

8% מהזוגות במגזר הכירו דרך שדכנים. בעיני זה מעט, אבל זה גם מעט יותר מאתרים - שבהם באופן ישיר אפשר להתחשב במה שכל אחד רוצה.

הנקודות שאני רוצה לעורר כאן:

למה חברים\הכרות ספונטנית עובד הרבה יותר טוב משדכנים ואתרים? (מחשבות על הציבור החרדי, ששם אני מאמינה שהססטיסטיקה היא אחרת)

האם אנחנו כחברים - מנסים להכיר לחברים שלנו?

האם  אנחנו מאפשרים לעצמינו להכיר בהיכרות ספונטנית?

במילים אחרות: אני לא מאמינה שלשדכנים יש ידע\כוחות\כלים שיותר מוצלחים מכל אחד מאיתנו. לענ"ד, רובם מסתסמכים על פרטים בסיסיים, וככל שאתה אדם תבניתי ומסגרתי יותר, יהיה יותר קל למצוא התאמה. (רוב השדכנים שקראתי על ההצלחות שלהם - יש להם עשרות נמוכות של שידוכים. יחידי סגולה - מאות).

[הערה: גם ה-AI שיש - אלגו - לא הצליח לפצח את השיטה, אבל כן הוציא לדייטים קרוב ל-30K איש וחיתן מעל 400 - 211 זוגות).

ואז השאלה נשאלת: מה *אני* יכולה לעשות עבורי ועבור הסובבים אותי?

האם הידע שיש לי - ההכרות האישית - עוזרת לשידוכים לקרות?

האם הכוח שיש לי - להסתובב במקומות שבהם היכרות ספונטנית יכולה לקרות - זה משהו שכדאי לי להשקיע בו?

ברוב הקשרים (לא משנה מי הציע) לא היה ליווי צמוד של הגורם המציע, או בכלל.

זכורים לי כמה מקרים ספציפים שבהם כן היה ליווי -

וזה קרה גם מצד שדכנית וגם מצד חברה - שממש ליוו את הקשר - ומשני הצדדים.

מכיוון השדכנית זה היה יותר לנסות להבין למה הרעיון המוצלח שלה לא כל כך פעל בשטח, כולל פידבק מטעם הבחור. מכיוון החברה, זה היה יותר ניסיון לתווך פערים, לנסות להאיר דברים שאולי התפספסו בדייט. (מדובר על קשרים קצרים).

אבל 

כשאני הרגשתי שאני זקוקה לסיוע (קשרים משמעותיים), פניתי לאנשי מקצוע, ולא למציע ההצעה.

אכתוב בהמשך לגבי המסקנות שהבאת 

רק ע"י היכרות מוקדמת עם השדכן (ולא כרטיס או ראיון) הרגשת תחושות הצלחה.

הגיוני מאוד שרגע שיש היכרות מוקדמת אז הסיכויים להצלחה ביחס לשידוך קופצים.

אני על עצמי חוויתי קשרים וקיבלתי הצעות יחסית מתאימות גם משדכנית וואטסאפ מסויימת וגם מעוד אנשים שזיהו אותי רק על ידי כרטיס.

תפסת אותי בשאלה שזרקת לחלל האוויר - 

"באיזה סולם מודדים את המידות שלי ושל המיועד? אין לי מושג"

בעיני, המשפט הזה יכול לבטא חוסר אמון בשיטת הכרטיסים.

צריך לשים על השולחן את כל החסרונות של שיטת הכרטיסים.

אך צריך לשים לב לאיך הכי נכון ויעיל להשתמש בה.

כרטיס טוב זה כרטיס שמעביר מסרים ייחודיים בצורה כמה שיותר פשוטה ומובנת.

כרטיס טוב רומז על דברים שיכולים לעניין את מי שאני רוצה למשוך אלי.

צריך לגעת בנק' או בדוגמא שהיא גם אומרת משהו משמעותי וגם מובנת, זה לא תמיד פשוט.

ולכן - כן, בכרטיס טוב אפשר להבין לפחות רמיזות למידות של אדם. אם הוא שקט או דומיננטי, רגוע או מלא בעשייה, עד כמה הדת מעניינת אותו ואיך וכו'

האם אני עכשיו יודע את המידות שלו? ממש לא. אך יש לי לפחות רמז לכך.

וכן, אני מאוד מאוד בעד לברר.

הבירור נותן למשהו יותר "אנושי" על האדם.

שאני שומע מישהי מספרת על חברה שלה מה היא חושבת עליה ונותנת דוגמאות ומביעה רגש אני קצת יותר בונה סיפור של הדמות. ואז אני שואל את עצמי - זה מדבר אלי?

להפגש עם מישהי בלי לשמוע בכלל ורק לקרוא פרטים נשמע לי קצת תלוש..

בגדול, לא נראה שכדאי להכליל ולכן להגיע למסקנה שיטחית שאומרת - שדכנים OUT חברים IN. להיפך, צריך להבחין בין שדכן לשדכן ובין סטיואציות בתוך האינטרקציה עם אותו שדכן.

אתן דוגמא, מיזם שגרירים בלב הוא מיזם יחסית אפקטיבי לדעתי והוא עובד בכרטיסים. עכשיו הכל שם מאוד תלוי ב"שגריר" של הבחור/ה ולכן בשביל בחור ספציפי המיזם יכול להיות מאוד אפקטיבי אבל בחור אחר שנמצא אצל "שגריר" אחד המיזם יכול להיות מאוד לא אפקטיבי. האם אפשר להכליל במקרה אחד או במקרה אחר הכללה על המיזם והפקטיביות שלו? חד משמעית לא.

ככה גם בכללי בשדכנים - 

צריך קודם כל לבחון את השדכן. אני מקבל ממנו רושם שאכפת לו? שהוא מחוייב לתפקיד שלו? אם כן - מעולה. אם לא - ביי.

אחרי זה - מה הוא דורש ממני? מה האינטרקציה מולו דורשת ממני? האם יש בינינו תיאום ציפיות מסויים? - אני מוכן לזה - מעולה. אם לא - אז לא.

גם האדם מול עצמו יוצר תיאום ציפיות בריא שמותאם למציאות (שלפעמים לא נעימה ולא הכי חיובית) ואז גם פחות חווה אכזבות ושחיקה ביחס לזה.

אף פעם לא נתקלתי בשדכן שקיבל כסף כי אף פעם לא עסקתי בתחום הזה לעומק אבל היום יש הרבה "סמי-שדכנים". בזה יותר יצא לי להפגש. בדרך כלל שדכני ישיבות ושדכניות וואטסאפ יהיו תחת ההגדרה הזאת.

אדרבה - כל יוזמה בתחום השידוכים שנעשת בטוב טעם - היא מבורכת מאוד מאוד.

אך לא כדאי לשלול בעיני יוזמה כזו או אחרת בגלל שיש לה חסרונות מסויימים אלא פשוט להיות מודע אליהם ולראות אם אפשר להתגבר עליהם.

אין בלעדיות לאף אחד, ומכל מקום יכולה להגיע הצעה מאוד טובה (ר' את השרשורים של איך הכרתם את המדויטים שלכם)

אני מסכימה איתך לגבי הבירורים. גם אם הכרטיס נשמע נהדר, אני רוצה לשמוע משהו מאדם. העניין הוא שאם אתה מכיר דרך אתרים, אתה עומד מול עשרות או מאות כרטיסים פוטנציאליים, ואז מה אתה עושה עם זה? אי אפשר להתקשר לברר על כל אחד.

אישית, גם משגרירים אני די מאוכזבת - על אף היכרות אישית רבת שנים עם השגרירים השונים שייצגו אותי, לא היה לי אף קשר אחד שהתחיל משם.

אני לא מצאתי שיטה אידיאלית, ואני מעודדת לנסות מבחר שיטות. אבל אני רוצה לעורר את האנשים פה לסטטיסטיקה, כי בעיני זה משליך על הבחירות שאני עושה -

לדוגמה, נגיד שאני משתתפת בזום דייט. פגשתי 7 אנשים בשעה. אם אני אפגש עם מי מהם, אני רואה את פוטנציאל ההצלחה נמוך יותר מאשר אם אצא עם מישהו ששכנה שלי הציעה. זה לאומר שלא אנסה, זה לא אומר שלא אברר, רק - יש יותר סיכוי שהשכנה\בת דודה\חברה תכיר לי מישהו רלוונטי יותר מאשר מישהו שאמצא בעצמי\שדכן. מה שכן, זום דייט מרחיב את המעגלים, ויצא לי לפגוש שם אנשים שלא הכרתי (וגם לצאת איתם), ושלא בטוח שהייתי מכירה בדרכים אחרות.

זה כמו שאני לא בונה על זה שאזכה בלוטו (למרות שיש מישהו שיזכה), לא בונה על זה שבדיוק לידי יתיישב באוטובוס מישהו שיציע לי לצאת איתו ונתחתן, לא בונה על זה שהחברותא של אחי זה בדיוק מי שאני מחפשת. לא בונה על כיוון אחד מסוים, ומנסה לירות לכל הכיוונים.

ונראה לי צריך לקחת אותה מאוד בערבון מוגבל.

לדעתי הרבה פעמים נתונים שקשורים על המצב האישי הנתון הם משפיעים על העניין ולא הסטטיסטיקה הכללית שמתחשבת בכלל האוכלוסיה.

אז אני מסכים איתך אך מבחינתי ממליץ לשים בערבון מוגבל חוויות עבר וסטטסטיקה

מסכימה לחלוטין שצריך למסור פרטים החשובים למשודך, לפחות בסיסיים. 

למרות, שאף פעם אי אפשר לדעת... איך אמר אדם חכם? לפעמים הלא

מתאימים הם אלה המתאימים....

לבקש מהשם. שהוא ינחה אותנו נכון , יראה לנו מה שצריך לראות

ולא יתן לנו להסתבך ברצונות, שאיפות ודמיונות.

שיתפת בפירוט את הנסיון שלך. אין כמו הסטטיסטיקה המדעית המנוסה בשטח.

באופן כללי, כחברה דתית וויתרנו על שדכנים כמודל "בילט אין" למציאת שידוך. כלומר, הם קיימים, אך הם לא אפיק אוטומטי. אז הם לא כל הזמן "על זה" כלפי כולם, כלומר כלפי אנשים בגיל שידוכים. (שלא כמו בחברה החרדית).

ואז מה נשאר? החברים. הם אלה שנהיו בפועל שדכנים מרכזיים בציבור הדתי. ואם הם לא משדכים אז באים אליהם בטענות. אבל, באמת באמת, זה לא התפקיד שהם נרשמו אליו. הם לא שדכנים רשמיים. האם זה חסד לשדך? כן! וודאי! האם זו חובתם? לא באופן רשמי. אי אפשר "לבוא אליהם בטענות". אם כבר, צריך ליצור מערכת יותר "מערכתית" של שדכנים. זה לא ככ מקובל היום לצערי. אבל על כך אני "משמיעה את קולי" מעל גלי האינטרנט.

אבל השדכנית בכתבה לא אמרה שעל סמך זה היא מציעה כי באמת, איך אפשר להכיר את המשודכים לעומק?

לפי הבנתי היא קבעה שזה מה שחשוב ועל זה צריך לשים את הדגש.

ובאשר לשדכנים - כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו; לכמה לפנות, למי לפנות, עד כמה צריך להשתדל וכו'.

אני, כשייכת למגזר החרדי, לא הייתי רוצה שילדי יצטרכו ל"הסתובב" בכל מיני אירועים כדי לפגוש את הצד השני.

ברור, שחברות מציעות, חברים שלנו, של ההורים, מציעים, יכול לקרות שבחתונה של חבר/חברה, אפשר 

לקבל הצעה.... אבל איני מכירה היטב את המגזר הדת"ל החזק ואיני יודעת איך זה אצלם.

אולי במגזר שבו החברה מעורבת, זה שייך יותר.  אבל אני מניחה שאצל הדת"ל, החברה לא מעורבת. נכון?

זו דרך להגדיל את טווח האפשרויות. אם יצמצמו לרמת הנקודה, לא תהיינה הצעות. שדכן שיציע הצעות רחוקות יאבד קליינטים. אז צריך לשלב.

בציבור הדתי לאומי יש בעיה כזו שמשום מה ביטלנו את מעורבותם של שדכנים והורים בתהליך של בחירת בן/בת זוג. כי נהיינו מודרנים. כמו העולם הכללי. וזה כל כך, כל כך חבל. לאורך אלפי שנים נעזרנו בשדכנים, ומשום מה ב80 שנים האחרונות (נניח), הציבור הדתי המודרני (תנועת המזרחי, דתיים לאומיים, וכו) החליט לפסוח על השדכן ולמצוא לבד. או לקוות שהחברים יעזרו.

אני מרגישה שאם היינו מחזירים את ההורים והשדכנים לסיפור הזה, היה יותר קל להקים בתים.

יש לי חזון - שמגיל צעיר יטפטפו לילדים ולהורים שכשהילדים יגיעו לפירקם, ההורים שלהם ימצאו להם שידוך. כלומר שמגיל צעיר הם יתכוננו לזה וזה לא ירגיש להם "מוזר" שהורים "מתערבים" בנושא הזה כשיגיע הרגע הנכון. השינוי הזה בציבור יכול להיות מבורך בעיניי!

גם ככה יש רעה חולה שעדיין מקובל בחלק מהציבור הדת"ל שההורים משלמים על החתונה.

עכשיו את רוצה שזאת תהיה מטלה שלהם למצוא את השידוך?

למה?

הבחור/ה מספיק בוגר כדי לארגן את זה.

ויש עוד רעה חולה. הלחץ להתחתן בכל מחיר כי כולם נשואים.

מתחתנים כי מכירים מישהו, אוהבים אותו ורוצים להקים איתו בית.  החתונה זה כלי לממש את המטרה הזאת.

אלא שהיום העולם הפוך לגמרי.

המטרה היא החתונה.

ואז מחפשים מישהו שיתאים לחתונה.

לצערנו זה בא לפעמים על חשבון אהבה או התאמה.

ואז זה זורק ריקושטים על כל חיי הנישואין

שמעתי מהרב מאניס פרידמן, שמתמחה בתחום זוגיות, שאם מתחתנים כי אוהבים מישהו, זה בעצם אנוכי. כי אם בהמשך כבר לא מחבבים את הבן אדם, אז מה העילה להישאר?... נגמרה העילה. הוא טוען שאדם שמאוהב בקונספט הנישואין, שזה מוסד נפלא, זה נפלא! ואז צריך למצוא מישהו להרים איתו את הפרויקט הזה. בוודאי שצריך שזה יהיה מישהו/י שרוצים לעשות את זה יחד איתו/ה.

הרעיונות שאתה מביא כאן הם לא יהודיים בעיניי. זה ממש רעיונות של גויים. בעקרון יש הלכה כזו שחובה על ההורים לחתן את ילדיהם... 

גם אם הבן/ת בוגרים, זה לא אומר שלא כדאי לעזור להם למצוא שידוך.

לגבי ה"לחץ להתחתן" - לגברים זו מצווה דיאורייתה.

בוודאי שצריך למצוא מישהו מתאים להתחתן איתו. צריך רגישות וחכמה. וכמובן סיעתה דישמיא.

שחייב (או אפילו רצוי) שיש חיוב על ההורים למצוא חתן/כלה לילדהם

מעוּרבוּת הורים בשידוכי ילדיהם (ב) - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

שלחת את המאמר שמוכיח בדיוק את מה שאני טוען.

אם את רוצה להוכיח את דעתך את צריכה לשלוח מאמר שתומך בדעתך...

אבל ביקשתי משהו פשוט יותר

סעיף בשו"ע שמחייב (או אפילו ממליץ) שההורים צריכים למצוא שידוך לילדיהם.

הרי טענת שזאת הלכה. אז תגידי לי על סמך מה קבעת שזה הלכה

מסכת קידושין ל, ב

להשיאו אשה:

מנלן דכתיב (ירמיהו כט, ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא הכי קאמר להו בניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה כי היכי דקפצו עלה אינשי:

הגמרא קידושין כט. מביאה את דברי התוספתא בקידושין פרק א' אות ח' שהאב חייב למול את בנו לפדותו ללמדו תורה ללמדו אומנות ולהשיאו אישה.

בגמרא קידושין ל: מובא שלאב יש גם חיוב להשיא איש לבתו. מקור החיוב נלמד מהפסוק "קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבנכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים" (בירמיה כט' ו').

יש דברים שכתובים כחיוב בגמרא ולא נפסקו להלכה

ביקשתי שו"ע. שהוא הפוסק הבסיסי המקובל על כמעט כל קהילות ישראל 

ואם כבר, יש מחלוקות גדולות מה הכוונה "להשיאו אישה"

הרוב פסקו (כמו שנאמר במאמר שהבאת קודם) שמדובר במתן אפשרות ממונית לחתונה בסיסית 

רחוק מאוד ממה שדורשים מההורים היום

אבל שוב,

אמרת הלכה. 

תראי איפה נפסק להלכה שחייב על ההורים לחפש שידוך לילדיהם

אם קשה לך שו"ע

מוזמנת להביא הלכה גם מפוסקים בני ימינו (ילקוט יוסף, פניני הלכה, קיצור שולחן ערוך וכו')

הלכה יד - מצווה על ההורים לחתן את ילדיהם | פרק ב - מצוות הנישואין | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אמרו חכמים (קידושין ל, ב) שמצווה על ההורים לחתן את ילדיהם, כלומר לעזור בכל מה שנצרך לנישואי ילדיהם, שנאמר (ירמיהו כט, ו): “קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת”. כלומר, מצוות פרו ורבו אינה נגמרת בהולדת הילדים, אלא היא נמשכת גם אח”כ, כשילדיהם יגיעו לפרקם, שאז ההורים צריכים לעודד אותם להתחתן ולסייע להם בעצה ובעזרה כספית, ובזה הם שותפים פעילים בהמשכת הדורות. הורו חכמים להורים להקדיש כעשירית מרכושם עבור חתונת כל אחת מבנותיהם. ומשמע שסכום דומה היה מגיע לבנים דרך הירושה. כיום המנהג להשוות את הבנים והבנות בירושה, וכן להשוות את הבנים והבנות בעזרה לנישואין.

אני כמובן לא מומחית גדולה בעניין מקורות, אבל הנבירה היום חיזקה אצלי שבמקורות שלנו, תורה, תנך, גמרא, וודאי וודאי מחזקים לכיוון של הורים מחתנים ילדים (למול, עזבו אתכם הורים, חיתון ילדיכם הוא לא עניינכם)

למצוא שידוך לילדים שלהם

הם צריכים לעזור לילד להתחתן

כמעט כל הפוסקים מדברים על קיום חתונה בסיסית 

או לכל היותר קצת יותר מזה

ממש לא למצוא לו שידוך או לשלם על חתונה עשרות ומאות אלפים

שחלק מ"חיתון הילדים" הוא למצוא את הדבר החשוב מכל - השידוך. בפרט במקומות ששומרים על "והיה מחניך קדוש" כשאין עירוב בין המגדרים

בקיצור שולחן ערוך (סימן קמ"ה סעיף כ"ה) נאמר:

“תקנו חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם לא יעשה כן אפשר שיבואו לידי הרהור או לידי זנות.”

זה לא עונה על מה שביקשתי

אבל לא נורא, אני מבין שאין לך את זה

כי אין את זה

ובמקרה של ההלכה הזאת,

תמשיכי לקרוא את שאר הפסקה ותביני שלא מדובר בחתונה בגלל החתונה,

אלא מניעת זנות

זו לא סיבה ראויה?

מכאן ועד לחייב מישהו את זה כהלכה

יש הבדל.

לדוגמה,

זה ראוי לתת לכל זוג שמתחתן דירה + משכורת חודשית.

בהחלט ראוי

רוב ההורים היו שמחים לעשות את זה אם יכלו.

אבל זאת לא חובה הלכתית. נכון?

למה לא?

אותו דבר לשדך...

הרמ"א – שולחן ערוך

אבן העזר סימן א סעיף ג:

וכן מצוה על האב להשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן.

זו לשון מפורשת של מצווה על האב, והיא המקור המרכזי בפוסקים אחרונים.

טור

אבן העזר סימן א':

חייב אדם להשיא את בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שנאמר: “קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים.”

ספר חסידים (מהראשונים, המאה ה־12)

סימן תתקפ"ז (587):

צריך אדם להשתדל להשיא בניו ובנותיו כשהם ראויים לכך.

רמב"ם

משנה תורה, הלכות אישות פרק ט"ו הלכה י"ט:

מצות חכמים על האב להשיא את בנו אשה, שנאמר: “קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים.”

אגרות משה אבן העזר חלק א סימן א

בדבריו על חיובי האב לבנו:

“ומה שחייב האב בבנו להשיאו אשה הוא חיוב גמור מדברי חז"ל.”

ובהמשך הדברים שם:

“ולכן פשוט שחייב להשתדל להשיאו כשיגיע לפרקו.”

להשיא לא אומר למצוא שידוך

ראי במפרשים עליהם

אלא לאפשר לו חתונה בסיסית

בכל מה ששלחתי רואים שכדאי שהורים יהיו מעורבים.

וגבירותי (כינור יהודי)!

עשיתם לי חלישות דעת!

אתם ממש תלמידי חכמים!

תבורכו!

(באמת. לא בציניות. אני קוראת ומתפעלת קוראת ומתפעלת....כמעט שכחתי על מה הנושא...אתם משהו!)

אבל הייתה פה הזמנה לנבור במקורות שלנו לגבי הנושא. אז עשיתי זאת.

ברור שצריך מידות טובות במי מששדכים קל וחומר אם הוא עובד על המידות שלו וגם היא

אבל יש גם השלמה של מידות ולא מידות זהות

לגבי רמה תורנית 

בואי רוב האנשים שאני מכירה שינו את הרמה הדתית שלהם ..

מה שנכון לך בגיל 17 לא בהכרח נכון לך בגיל 40

אז נכון זה לא יהפוך לשחור לבן

אבל זה כן סקאלה שיכולה לזוז מעט

מה כן צריך?

מטרה משותפת ( ולא אני לא מתכוונת שאשתי תלך עם חצאית ארוכה וכיסוי ראש מלא

אלא: בית דתי עם צביון נניח דתי לאומי ..

על מה אנחנו שמים דגש..)

אופי שהאופי שלו יתאים למידות שלי 

כימיה - בלי זה זה לא זוג

מציאת חן - כנל

להבין שזה מובן ממש שיהיה זה יהיה קשה ולא כיף.

ולהמשיך הלאה..

לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.

אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..

נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..

תודה!

של אובר ניהול.

וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

בעיקר להרגיש את הרגשות שלך. זה לא מובן מאליו שאדם מבחין במה שהוא מרגיש באופן כללי וברגע מסויים. זה דורש התבוננות, ולפעמים זה קורה בצורה תהליכית.

חלק מהחיבור לעצמי קשור גם לסקרנות. בדייטים הראשונים שעדיין לא פותחים דברים מסויימים נוצרת בצורה טבעית סקרנות. סקרנות זה הדבר שהכי חשוב לשים אליו ביחס לדייטים, אי אפשר להתקדם בדייטים (לא משנה איזה שלב) בלי סקרנות. 

לא הכל צריך להכניס לכרטיס. כולנו ממוצעים בהרבה דברים לא שקטים מדי לא רעשנים מדי לא פזרנים לא קמצנים. תכתוב את התכונות שהם יותר ייחודיות בך שאתה רוצה שיראו בך וליצור דרכם עניין משותף.

בהצלחה, אשריך!

שיהיה לכולנו בשורות טובות!

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.