לדעתי לרוב משהו בין פגישה שניה לחמישית

אז רק כשהקשר כבר חזק למדי. (זה אינדיבידואלי באיזו פגישה זה קורה)

אם יש השפעה על חיי היומיום - אז כשהקשר כבר יחסית יציב אבל עוד אין קרבה חזקה (מניחה שזה בערך בפגישה שלישית-רביעית).

לתת את כל המידע.

לק"י

אולי להוציא מידע רפואי בנושא ולתת לו.

להציע לו להתייעץ עם בנאדם מקצועי בתחום.

ובהצלחה!

התמודדות לא קלה.

בדרך כלל, גם על מחלות קשות יותר, שמעתי שבפגישה שלישית. משהו כזה.

האדם עושה את ההשתדלות שלו והיתר - הקב"ה. 

יש אנשים שהקימו בתים נפלאים עם אנשים נכים. ממש.

להתפלל ולסמוך על הקב"ה. מי שהביא את הבעיה - הוא אחראי לעזור. ולכל אחד יש את הזיווג שלו.

בלי פחד. 

אין פחד כלל. יש מי שמנהל את העולם. וזה לא את/אתה, חביבי/תי.

לא עשית עבירות נוראיות. נכון? זה מהשם. וזהו. נשימה ארוכה וללכת לפגישה כאילו אין לך כלום.

ולא להיבהל אם דוחים. את יודעת כמה בחורות ובחורים טובים ומקסימים, נדחים?

הכל מהשם.

צריך לקרוא מאמרים מחזקים, שיעורים מחזקים. אין עוד מלבדו.

תודיע/י כשתתארס/י!

מחילה, אבל כותב מדם ליבי מכמה מקרים שהכרתי. לפעמים רבנים עם הרבה רצון טוב ממליצים להסתיר. חלקם מחוסר הבנה שיש השלכות לדברים וחלקם דווקא 'מבינים', שבאיזשהו מקום אומרים לעצמם 'לכולם יש בעיות כאלו ואחרות, אז למה להגיד'.

במציאות, אם באמת מדובר רק על אירוע עבר חסר משמעות, אין סיבה לספר. אבל אם יש משהו עם השלכות, גם אם חושבים שהוא לא משמעותי - לפעמים אח"כ מגלים שהוא משמעותי. התסכול של אדם שמרגיש שמי שהוא אמור לתת בו אמון לכל החיים -הסתיר ממנו, מאוד גדול ומאוד מקשה על בניית מרחב אמון זוגי. לעומת זאת כנות, היא משמעותית וכשיש כנות - אפשר לשאת ביחד הרבה.

מסתבר שבחור שכבר מכיר ומוקיר אותך וחושב להתחתן איתך (תלוי ציבור אם זה אומר פגישה שלישית או פגישה עשרים) - לא יוריד בגלל מחלה כרונית שלא משמעותית לחיים. תספרי לו על האבחנה ועל חוסר ההשלכות כמעט, מי שבכל זאת יוריד - כנראה באמת לא מתאים לך. 

בעיניי,

קשר זוגי מבוסס על כנות. קשר שיש בו הסתרה מכוונת של מידע - רק עצם ההסתרה היה מרחיק אותי מהקשר.

אם זה לא משהו שאת מתכננת לספר מראש -

הייתי מספרת אחרי שיחת "יחסינו לאן". 

תיאור שלבי הקשר:

א. הצעה. ב. בירורים. ג. שיחת טלפון. ד. דייט ראשון. ה. שיחת טלפון. ו. דייט שני. ז. שיחת טלפון. ח. דייט שלישי. וכו'

אחרי דייט שלישי (או אולי רביעי\חמישי), אם הקשר החזיק עד אז - בד"כ מנהלים שיחה שבו אנחנו מחליטים את אנחנו רוצים להמשיך בקשר או לא. כלומר, בתחילת הדרך, בפגישות הראשונות, רוב הקשרים לא ממשיכים - רוב הקשרים נגמרים תוך פחות מכמה פגישות.

לכן בשלב הזה, אחרי שכבר יש היכרות ראשונית, ואת מעוניינת להמשיך בקשר - הייתי משתפת - וכמובן בוחרת את המילים. אולי אפילו מביאה איזשהו סיכום רפואי שמפרט מה זה בדיוק אומר. כלומר, אחרי כמה דייטים ראשונים, כשאת מחליטה להמשיך בקשר, ואת שומעת מהצד השני שגם הוא מעוניין - אז כחלק מהשיחה הזאת, את אומרת לו שיש לך משהו שהיית רוצה לשתף, שאת לא רוצה להסתיר את המידע הזה אבל זה לא נראה לך משהו כזה עקרוני, ולפרט. (האם המצב שלך עלול להחמיר?)

[אם לא מפריע לך לשתף ואת בכל מקרה אנונימית כאן, את יכולה לכתוב במה מדובר, ואולי יש כאן עוד מישהו שמתמודד עם זה?]

ועוד הערה: כולנו בני אדם. סביא להניח שכולנו נושאים איתנו איזשהו עניין רפואי, בין שאנחנו יודעים מכך ובין אם לא, ברמות סיכון שונות. אם את יוצאת עם מישהו, שלא יודע להכיל את העניין הזה - אז אולי זה לא מי שאת רוצה להקים איתו בית..

גם אנשים עם בעיות\מחלות וכו' מתחתנים, וגם אנשים שדי בריאים לא תמיד מתחתנים מהר ומוקדם...

לצאת עם שניים שיש להם טרשת במשפחה.

ממה שאני זוכרת, אחד סיפר כבדרך אגב בדייט ראשון; לא היה דייט שני, אבל לא בגלל זה.

השני, מי שהציע את ההצעה היתה גיסתו, והיא סיפרה על זה (וגם על הבירורים שהיא עשתה לפני שהתחתנה). לא יודעת אם זה בר מיוזמתה או מיוזמתו וכו' - גם שם לא היה דייט שני, ולא בגלל זה.

יש לי גם חברה נשואה עם טרשת, אבל היא אמרה לי שהמצב שלה עלול להחמיר בצורה רצינית.

ממה שאני מבינה, זה מחלה שיכולה להתבטא בהרבה דרכים, ולכן כדאי לדעתי לפרט מה בדיוק יש לך, ואיפה זה עומד וצפוי לעמוד. לתת מקום לצד השני לשאול שאלות, לא להקטין את החשש והספק - תוך שאת מבהירה כמה זה מינורי בעינייך.

ובעיניי, להסתיר את זה לאורך זמן - זה נותן לזה נפח הרבה יותר גדול. מבינה למה לא לשתף כל אחד שאת יוצאת איתו, אבל לדעתי, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אחרי שיחת יחסינו לאן הראשונה - זה הזמן הכי מאוחר.

או רביעית, אחרת אדם עם חולי כלשהו לעולם לא יצליח לצאת לדייטים.

פגישה ראשונה זה גישוש ראשוני.

פגישה שנייה זה אומר שפגישה ראשונה היתה בסדר.

פגישה שלישית זה כבר אומר שרוצים באמת לנסות.

לכן, בשלישית - או אולי ברביעית - זה אכן הזמן לספר. כדי לא להיכנס למערכת יחסים ואז להפיל משהו, שהצד השני עלול לפרש כתיק וכהסתרה, וכמובן אם נפרדים אז שלא יהיה מטען רגשי כבד מידי.

יש ספקטרום של אנשים בנוגע ליחס למחלות שונות, חלק יבהלו מכל דבר, חלק יכילו גם מצבים קשים, וחלק יהיו דינמיים וזה יכול להיות תלוי במזל או ברצון שלהם להמשיך עם הדייט - לכן כדי לאפשר הזדמנות לכולם, ממתינים טיפה ואז מספרים. זה הרציונל.

זה מאפשר לכולם הזדמנות אמיתית.

בהצלחה רבה!

אם אין לזה השפעה וודאית על הזוגיות ו/או הפוריות, אז לספר כשאתה מרגיש שזה מתאים, אין בעיה אפילו שזה יקרה לאחר החתונה..

מצד שני, גם לא להסתיר בכוונה..

לק"י

ולו רק, כי בעיני זה עלול לפגוע באמון.

וגם אם אין השפעה וודאית, אבל יש סיכוי סביר להשפעה- צריך לספר מספיק זמן לפני שמגיעים לקשר קרוב (אני מבינה שזה לא המצב של הפותחת, אבל כותבת את זה בכללי).

כתבתי בכללי בלי קשר לפותחת..שאני מעריכה על הכנות. ממליצה לשאול רופא ירא שמיים מתי לספר. בעז"ה זיווג הגון בקרוב ממש. 

אבל אם כנראה אין לזה השפעה על הזוגיות, אז זה גם לא משהו שצריך להגדיר שצריך לומר עד פגישה X.

אצלנו, דברים שחשבתי שיכולים להשפיע על הזוגיות דאגתי לספר לפני החלטה, ודברים שבעיניי היו פחות רלוונטיים להחלטה להתחתן סיפרתי כשיצא.

חלק מהדברים הזדמן לספר כבר בשלב הפגישות וחלק מהדברים הזדמן רק לאחר החתונה.

באופן כללי, שנינו גילינו זה על זו לא מעט דברים לאחר החתונה.

אבל מכיוון שהיה ברור לשנינו שלא הייתה כאן כוונה להסתיר במכוון, ולא היה מדובר על דברים שמהותיים בוודאות לזוגיות, לא נגרם כל נזק לאמון.

אז שיבקש גישה לתיק הרפואי.

אם הצד השני לא ביקש,

משמע הוא מבין שהוא משאיר בידי הצד הראשון את שיקול הדעת להחליט מה מהותי מבחינתו ומה לא.

אם כבר לחתוך קשר, אז שזה יהיה כבר על משהו מהותי.. 

כל אחד ואחת יבחרו לעצמם מה הכי רלוונטי ומה טוב באישה או בגבר עם המכלול.

לדעתך צריך לשתף בדייטים את רשימת העבירות שעשית?

כי אצל רבים זה יכול להיות מאד רלוונטי..

במקרה הזה, פותח השרשור הדגיש שזה לא רלוונטי לזוגיות,

אז למה לשתף?

בין השאר כי עבירות זה דבר שניתן לתיקון, מצב רפואי לא בהכרח והוא נתון על מצב האדם. ברור לי שיש עוד סיבות שזה שונה אבל לא מצליח לפרמל כעת.

חשוב לשתף כי אולי לה זה כן חשוב לדעת, בסופו של דבר כשיוצאים שני הצדדים בודקים אם נראה להם מתאים או לא ולא מספיק שצד אחד יחליט עבור הצד השני מה חשוב ומה לא.

וברמה האישית, אילו לצד השני היה משהו רפואי שלא היה משפיע בכלל, אם היא הייתה משתפת אותי בכך לא הייתי פוסל, אבל אם זה היה עולה רק אחרי החתונה הייתי תוהה מה עוד היא מסתירה ממני כי זה מעילה גדולה באמון.

(והאמת היא שהלכתית יש מצב שזה יכול להיכלל כקידושין בטעות אם זה כן חשוב לצד השני כי זה דבר בסיסי שהוסתר.)

אישית, יש לי עניין רפואי וזה עלה כמעט תמיד בדייט הראשון ונראה לי פעם אחת חיכה בטעות לדייט שני.

מצפה מכל אחת שתתנהג כמוני ואם זה לא היה קורה וזה היה עולה מאוחר מאוד זה היה מגדיל את הסיכוי לחתוך כי מוריד אמינות ומלמד על הסתרה.

1. לבזבז דייטים על לספר נתונים על עצמך או לגלות נתונים על האחר במקום לחוות זה את זו - זה בזבוז שלא יקדם אתכם לחיים מאושרים.

אם זה קריטי עבורך, תבקש להחליף את הנתונים הללו בשלב הבירורים.

2. כל עוד הצד השני הוא לא שקרן שמתעסק כל הזמן בהסתרות,

אז זה שהצד השני לא מספר לך את הדברים באופן ובעת שאתה מצפה לה, בעיית האמון היא אצלך לא בצד השני.

אמון זה דבר שנבנה עם הזמן, ואת העניינים הרגישים יש לספר כשהצד השני יהיה בשל לקבל ולא כשהוא יהיה בשל לזרוק.

אני יכול להגיד לך מניסיון אישי, שכל עוד אין הסתרה מכוונת (שלרוב מתלווית עם שקרים) אז כנראה שלא תהיה בעיית אמון.

גם אם זה יתגלה בשלב מתקדם של הקשר ואף לאחר החתונה ואפילו בדברים שיש להם השפעה על הזוגיות (עד גבול מסוים).

מניסיון,

לא בכל פעם שרב ''נותן אישור'' לא לספר,

הוא בעצמו היה מתחתן או ממליץ לבתו להתחתן עם אדם שיש לו את הבעיה הזאת.

קל מאוד ''לאשר'' ולתת למישהי שהוא לא מכיר לחיות חיים שהיא לא תכננה...

זוגיות צריכה להיות מבוססת על אמון, לא על אישורים מרבנים להסתיר דברים.

אבל תלוי מי הרב, אם הוא מכיר אותי היטב, אם לדעתי הוא חכם וגם רגיש

וגם אנושי וגם מבין...

חושבת שאת התשובה לשאלה אם לספר אפשר בעצם לענות במשפט אחד:

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

או

ואהבת לרעך כמוך.

במילים אחרות: כל דבר שהיה מפריע לך אם הצד השני לא היה מספר, כך צריכה להיות ההתנהגות שלך.

לא מסכים ביחס לרב, הדמות היחידה שלפיה חשוב מה כן ומה לא היא הצד השני שאיתה הוא יוצא.

אבל כאחת שהיתה מאורסת, היו אנשים שידעו במהלך ההצעה, והיה אחד מהם שממש חקר אותי על זה בדייט הראשון בצורה לא נעימה, והיו שסיפרתי להם בדייט שלישי כזה.

בעיניי זה בערך אותו דבר.

צריך לספר כשכבר יש בסיס, שיש בכלל כיוון משותף, אבל לפני שמתחילים להיקשר אחד לשניה.

(כמובן במקרה כמו שלך שזה לא גנטי, תורשתי, מסוכן, וכדומה)

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.