שבמקרה כזה, 

במיוחד למי שתוך דקות כבר קיבל החלטה שזה לא רלוונטי עבורו -

להמשיך את הדייט למשך זמן מקובל (נניח שעה וחצי-שעתיים). 

לשים בראש את המחשבה שלי זה לא מתאים ולא שייך בשום צורה, אבל אולי אם נכיר את האדם שמולינו יותר טוב נוכל לשדך בינו לבין אדם אחר.

לנהל שיחה קלילה עם אדם כהיכרות למשך עד שעתיים, תוך התעניינות - אמור להיות משהו אפשרי לחלוטין.

יצא לי להיות כמה פעמים בדייט עם מישהו, והיה ברור אחרי דקות שהוא ממש לא מעוניין, ומשכו את הדייט - אבל בצורה מאוד מזלזלת ופוגענית.

"אולי אם נכיר את האדם שמולינו יותר טוב נוכל לשדך בינו לבין אדם אחר"

עזרת לי למצוא את האיזון למצבים כאלה,

כדי לא לשקף חוסר עניין וגם לא יותר מדי עניין..

תודה רבה

וחצי שעתיים. כי:

א. זה עלול ליצור אשליות אצל הזולת וזה לא הוגן.

ב. אם זה בלתי נסבל, איך תעמדי בזמן כזה לא קצר?

לאפשר אולי שעה שעה ורבע.

על חברה שלי שהגיעה לפגישה והמשודך היה, ל"ע, מה שנקרא סגי נהור?

החברה המופלאה הזו ישבה עמו, שוחחה עמו ואף ליוותה אותו לתחנה.

(היא לא הרגה את השדכנית, צדיקה, מה שאני לדוגמא, כן הייתי אולי עושה.....)

לגבי הבחור - ברור שתשב איתו ותשוחח. מה הוא חטא? 

הוא לא בנאדם?

אין לו רגשות?

הוא פסול חיתון?

אמנם נראה שמישהו השמיט את הפרט הזה (ומה קרה לשלב הבירורים?!)

ויכול להיות שאם היא היתה יודעת מראש היא לא היתה מסכימה.

אבל בעיניי זה לא שונה מכל דבר אחר שתגלי בדייט ראשון ולא מוצא חן בעינייך.

(וגם "ואף ליוותה אותו לתחנה" צרם לי. הוא כנראה מסתדר לבד בעולם, ואם היא מלווה אותו רק מתוך רחמים על מצבו - זה מרמז בעיניי שהיא ראתה אותו כעיוור ולא כאדם).

ודאי שהיא ראתה אותו גם כעיוור. חושבת שכל אחד היה לוקח את זה בחשבון.

הוא לא פסול חיתון. הוא יכול להיות אדם נהדר. אבל יש לו מום קשה.

ולא כל אחד יכול לעבור על זה לסדר היום.

אולי את כן. אשרייך.

לגבי ההגדרה של "מום קשה".

מסכימה שלא כל אחד מוכן להיכנס למערכת יחסים כזאת.

השאלה שלי אלייך,

זה איך את מדרגת את הקשיים.

האם אדם שאיבד גפה ויש לו פרוטזה זה "מום קשה"? 

האם אדם שיש לו התמודדות נפשית, נניח OCD, זה "מום קשה"? בעצם זה מצב שאי אפשר לדעת באמת, זה לא בולט כמו עיוורון.

מה שאני מנסה להגיד, שיש נטייה לתת לדברים שבולטים משקל גדול יותר מראש, לתייג כעיוור ורק אז כאדם, לעומת דברים שלא בולטים, שאז זה אדם ואז מישהו שגם מתמודד עם OCD. ואולי כל אחד צריך להתבונן בעצמו ולראות איך הוא מסתכל על חסרונות של אחרים.

שOCD זה לא מום קשה.

איך התייחסו לעיוורון חז"ל?

את כנראה אדם מאוד מיוחד. נכון, לאחר שמכירים, את התוך של הבן אדם,

הדברים יכולים להיות פחות מאיימים, דוחים וכו' - אבל עדיין, עיוורון

הוא חיסרון קשה מאוד. כך אני חושבת.  על כל ההשלכות של זה.

לא בטוחה שהגדרתי כמום קשה בגלל שזה בולט והתמודדות נפשית -

לא.

גם התמודדות נפשית קשה היא בעיה גדולה מאוד למרות

שלפעמים זה לא בולט.

זה לא בגלל שזה בולט. אלא שזה חוסר גדול מאוד - עיוורון.

לא נעים לי לשאול אותך, כי אני לא מכירה אותך בכלל,

ובעצם, אליבא דברייך, התשובה צריכה להיות כמעט

ברורה לי - אבל היית הולכת לפגישה עם אדם עיוור

כמו לכל פגישה אחרת?  

האם היית הולכת לפגישה עם אדם סומא כמו שהיית

הולכת לפגישה עם אדם חסר גפה?

והכוונה, לפגישה למטרת נישואין.

לא היו לך שום הסתיגויות או לבטים?

כלום?

חושבת שאולי גם יש הבדל בין אדם שראה אך

נפצע ואיבד את מאור עיניו לבין אדם עיוור

מלידה, למרות, שלפצוע עצמו זה אולי

קשה יותר. לקבל את המצב.

את כנראה אדם באמת איכותי.

אני - לא כל כך.

זכותך להסכים להפגש עם מי שתרצי, אבל זה עוול להסתיר מום כזה.

בכלל - אמינות זה הדבר הכי בסיסי. שדכנית שמשקרת ( ונתקלתי בלא מעט לצערי) מחוקה אצלי.

לא היית כועסת אם היית באה להפגש עם בן 30 ומגלה שהוא בן 40? עם רווק והוא בכלל גרוש +5?

המחאה שלי היא כנגד היחס של המדוייטת כשהיא גילתה את השקר.

שהרב סבתו אמר שבפגישות כאלה חייב להמשיך את הזמן מינימום המכבד.. כי בסוף נמצאת מולנו נשמה ואנחנו ח"ו לא רוצים לפגוע בצד השני.

לכן כן אפשר להמשיך נגיד עד שעה וחצי גג ולדבר כמו שיחת חולין ולסיים את זה בצורה מכבדת

לא תמיד זה מעניין

אבל נהגתי בנימוס והקשבה לבחור שמדבר ומספר,  האוירה יותר קלילה כי פחות מחייבת להמשך.

אז לא למשוך את הזמן סתם

אבל כן לכבד את הזמן וההשקעה של הצד השני.

מתי להתקשר לומר את ההחלטה?

הכי מהר שאפשר מדין "ואהבת לרעך כמוך" 

אני אשתדל להמשיך ולהיות נחמדה ולהתעניין אבל במסגרת הזמן המקובל כדי לא להשלות.

וקרה לי שאחרי שדיברנו כמה דקות והכרתי יותר את הבן אדם השתנתה לי ההסתכלות ורציתי להמשיך.

גם אם לא מתאים אני לא ייבש אותו

עדיין אני אשמח להבין מי עומד מולי .

מנגד אני לא אשלה אותו ולא אזרוק משפטים של קירבה שיכולים להתפרש כקרובים

הדבר הכי צבוע זה להשלות אדם.

אם אני לאנארצה אותו אני לא אגיד לדוגמא ואוו ממש היה לי כיף איתך מחכה לפעם הבאה.

לפעמים זה יכול להלחיץ

כן, להפרד ממנה בצורה מפרגנת 

אבל "להגיד היה לי טוב" זאת אמירה עם משמעות שלא תמיד ארצה להשתמש בה.

אולי לא היה לה טוב וזה סתם מעמיד אותה במקום לא נוח ומשדר שאני מצפה שגם לה יהיה ככה.

אולי היה לה טוב אבל היא לא חושבת שמתאים?

אולי היא צריכה לעכל את המפגש?

אולי שתינו עפים אחד על השני אבל מעדיפים לנהל את הקשר בזהירות?

כן, לא תמיד אני יגיד את מה שיש לי בפנים, וזה נראה תלוי שלב ורמת אמון..

זה הרבה פעמים גם קורה טבעית, זה לא אני חושב "אה אני לא יגיד את זה למרות שאני חושב ככה"

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"

חושב לעצמי אילו אני הייתי בצד השני, איך הייתי רוצה שיתייחסו אלי במקרה כזה וכך משתדל להתייחס.

ובכללי, מפגש עם בנאדם הוא לא רק מפגש פונקציונלי.

הוא משמש את המטרה שלי אז אני משתמש בו ואם לא אז אני זורק.. מפגש עם בנאדם זה אירוע. במיוחד שיש לזה הקשר יחסית רגיש.

עדיין מותר להיות מתוסכל, אבל אם זה משפיע על תפקוד לא תקין זה אומר דרשני

למה? כי אני לא רוצה לסבול וסתם למשוך ולאשלות אותו.

כנ"ל בסוף הדייט אם הלא שלי ברור לי אני חותכת בסוף הערב.

אם מישהו טרח והגיע לפגוש אותך,

להגיד לו אחרי 5 דקות -

תשמע, אתה ממש לא הכיוון שלי, שיהיה לך יום טוב -

בעיניי זה לא לעניין. אפשר לשבת ולשוחח על דברים אחרים.

בעיני זה לא אשליה, זה כבוד בסיסי.

כולנו מכירים את הסטטיסטיקה על הרושם הראשוני שנוצר תוך רגעים מעטים. אם הצד השני לא מוכן להקדיש לי את הזמן, לנסות להכיר קצת מעבר לסטיגמה -

זה מעליב, משטיח. גם אם ברור לו שזה לא הכיוון - יש לו חברים, משפחה וכו'. ואולי נפגוש אותו גם במקומות אחרים בחיינו.

לעצור דייט אחרי דקות נראה לי מאוד קיצוני.

ממש.

כ"כ רע לך שאת לא יכולה למשוך שעה שעה וחצי לפחות?

תחשבי על הצד השני שמרגיש שלא נתנה לו הזדמנות... 

אם הבחור גולש בטלפון מביט סביב רק לא אליך ולא מתקשר איתך, או יושב על הכיסא במנח שכיבה משלב ידיים ומסמל לך בשפת גופו שהוא מעדיף להיות במיטתו ולחלום על עצי שסק במקום להקשיב לך עכשיו. זה דייט עינוי לשנינו. במקרים כאלה עסקינן ושם לדעתי צריך לחתור לסיום. לחוות זאת ולאפשר זאת זה גם לא מכבד לצד השני.

אם נחמד ונעים וזורם אבל ברור לך שלא לטעמך, סגנונך אז לשיקולך אם לבקש לסיים בהקדם.

על סיטואציה של זלזול מופגן מהצד השני.

אם סבבה לך וברור לך שזה לא זה, למרות שברור לך מן הראוי לא לסיים אחרי חצי שעה לדעתי.

וכך הצעתי לילדים, לא להגיד מייד את הלא.

גם לא למחרת בבוקר.

שיחשוב הצד השני שחשבתי קצת על ההתאמה ולא חתכתי בפסקנות. שלא יעלב.

להמתין אולי עד הצהריים, הערב הבא.

אבל אולי אני טועה?  מה מעליב פחות?

לי קרה כמה מקרים שלא עניתי לטלפון והשיחה שהוא חשב שזה לא זה נדחתה למחרת ...

או סיטואציות כאלה שאת כן רוצה לנסות שוב והוא בכלל התקדם קדימה?

למה לא לומר את האמת אם ברור שזה לא מובהק? היא לא לטעמך?, לא הסגנון הדתי?,  תהיה כן איתה.

"תקשיבי אני ממש מעריך שהתארגנת והתייפת עבורי ואת נשמעת אחלה אבל מרגיש שזה פחות הסגנון ולא רוצה להוליך שולל ולבזבז את זמננו."

מצריך הרבה בשלות ובגרות נפשית.

מודעת שזו תשובה יוצאת דופן כי מלמדים לכבד, להשאר שעה וחצי גם אם לא רואים כיוון משותף.  וואלה מבחינתי לכבד ולהיות בכנות ובשקיפות זה לומר את האמת מהרגע הראשון.

ככה זוגיות צריכה להתחיל בפתיחות הלב, בכנות ובכבוד ולא להשלות את הצד השני שמתחיל לדמיין איך נראה שולחן השבת שלנו.

וכן להפך אם אתה מעוניין כן תגיד לה בסוף הדייט , או בבוקר . אין פסול בזה כל עוד מכוונים לרצינות ולא למשחקים.

מכירים את זה:

שמעי. זה לא את. אני פשוט לא בטוח שאני רוצה להתחתן....

זה מעליב, איך שלא יהיה.

להגיד את זה בפנים, זה מעליב. 

או ישלח אסמס או יעשה גוסטינג.

אז למה לדחות זאת?

זמן סטנדרטי של דייט ראשון.

הרבה אנשים שרצו לחתוך אחרי דייט ראשון, חיכו ובסוף התחתנו.

אבל צריך לכבד את השני. זה קודם כל. כמו שאתה לא תקטע מישהו שמדבר איתך ומשתף משהו, כי אתה יודע מה הוא רוצה להגיד, ככה בדייט מחכים למשך זמן סביר כדי לכבד את מי שמולך.

ומתנהגים נורמלי. בצורה מכבדת. אם אתה מתכנן להמשיך כל הדייט עם פרצוף חמוץ או שעושה לה טובה, אז באמת תעשה טובה לשניכם ותעצור מייד. זה פחות גרוע.

כמובן רלוונטי לגברים ולנשים. 

כדאי לא למרוח את הזמן ועם זאת להיות נחמדים

לכו תדעו מה יהיה לכם בעתיד יחד

בהצלחה 😀

איך מגיעים למצב שתוך רגע יודעים שלא מתאים?

אני מעריך שעשית בירורים מינימליים, ראית תמונה וכו' והגעת למסקנה שיש סיכוי. איך פתאום תוך רגע לא מתאים? 

הרבה יותר. לפעמים עד כדי הבנה שלא שייך להמשיך.

במילים אחרות: תן/י לרגשות לנהל אותך

אני מבין שאתה טוען שאנשים משתמשים בו בהקשר שלילי..

אך הכלי כלשעצמו הוא חובה.

כמובן, כמו כל כלי שמשתמשים בו צריך לדעת את המעלות והחסרונות שלו ועד היכן ידו מגעת.

נראה לי היה לנו דיבור על זה פעם חח ;)

של הבירור.

הזכרת לדוגמא תמונה, לפעמםי היא יכולה לא לשקף כל כך את המציאות (ולא מדבר על מקרים שעשו פוטושופ).

ורגע זה לא באמת רגע, תוך 10 דקות פתאום מגלה פרט ששכחת לברר או שלא חשבת עליו בכלל.

שבאמצע הפגישה הבחורה אמרה שלא מתאים לה

וזה היה מאד מביך.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.