שבמקרה כזה, 

במיוחד למי שתוך דקות כבר קיבל החלטה שזה לא רלוונטי עבורו -

להמשיך את הדייט למשך זמן מקובל (נניח שעה וחצי-שעתיים). 

לשים בראש את המחשבה שלי זה לא מתאים ולא שייך בשום צורה, אבל אולי אם נכיר את האדם שמולינו יותר טוב נוכל לשדך בינו לבין אדם אחר.

לנהל שיחה קלילה עם אדם כהיכרות למשך עד שעתיים, תוך התעניינות - אמור להיות משהו אפשרי לחלוטין.

יצא לי להיות כמה פעמים בדייט עם מישהו, והיה ברור אחרי דקות שהוא ממש לא מעוניין, ומשכו את הדייט - אבל בצורה מאוד מזלזלת ופוגענית.

"אולי אם נכיר את האדם שמולינו יותר טוב נוכל לשדך בינו לבין אדם אחר"

עזרת לי למצוא את האיזון למצבים כאלה,

כדי לא לשקף חוסר עניין וגם לא יותר מדי עניין..

תודה רבה

וחצי שעתיים. כי:

א. זה עלול ליצור אשליות אצל הזולת וזה לא הוגן.

ב. אם זה בלתי נסבל, איך תעמדי בזמן כזה לא קצר?

לאפשר אולי שעה שעה ורבע.

על חברה שלי שהגיעה לפגישה והמשודך היה, ל"ע, מה שנקרא סגי נהור?

החברה המופלאה הזו ישבה עמו, שוחחה עמו ואף ליוותה אותו לתחנה.

(היא לא הרגה את השדכנית, צדיקה, מה שאני לדוגמא, כן הייתי אולי עושה.....)

לגבי הבחור - ברור שתשב איתו ותשוחח. מה הוא חטא? 

הוא לא בנאדם?

אין לו רגשות?

הוא פסול חיתון?

אמנם נראה שמישהו השמיט את הפרט הזה (ומה קרה לשלב הבירורים?!)

ויכול להיות שאם היא היתה יודעת מראש היא לא היתה מסכימה.

אבל בעיניי זה לא שונה מכל דבר אחר שתגלי בדייט ראשון ולא מוצא חן בעינייך.

(וגם "ואף ליוותה אותו לתחנה" צרם לי. הוא כנראה מסתדר לבד בעולם, ואם היא מלווה אותו רק מתוך רחמים על מצבו - זה מרמז בעיניי שהיא ראתה אותו כעיוור ולא כאדם).

ודאי שהיא ראתה אותו גם כעיוור. חושבת שכל אחד היה לוקח את זה בחשבון.

הוא לא פסול חיתון. הוא יכול להיות אדם נהדר. אבל יש לו מום קשה.

ולא כל אחד יכול לעבור על זה לסדר היום.

אולי את כן. אשרייך.

לגבי ההגדרה של "מום קשה".

מסכימה שלא כל אחד מוכן להיכנס למערכת יחסים כזאת.

השאלה שלי אלייך,

זה איך את מדרגת את הקשיים.

האם אדם שאיבד גפה ויש לו פרוטזה זה "מום קשה"? 

האם אדם שיש לו התמודדות נפשית, נניח OCD, זה "מום קשה"? בעצם זה מצב שאי אפשר לדעת באמת, זה לא בולט כמו עיוורון.

מה שאני מנסה להגיד, שיש נטייה לתת לדברים שבולטים משקל גדול יותר מראש, לתייג כעיוור ורק אז כאדם, לעומת דברים שלא בולטים, שאז זה אדם ואז מישהו שגם מתמודד עם OCD. ואולי כל אחד צריך להתבונן בעצמו ולראות איך הוא מסתכל על חסרונות של אחרים.

שOCD זה לא מום קשה.

איך התייחסו לעיוורון חז"ל?

את כנראה אדם מאוד מיוחד. נכון, לאחר שמכירים, את התוך של הבן אדם,

הדברים יכולים להיות פחות מאיימים, דוחים וכו' - אבל עדיין, עיוורון

הוא חיסרון קשה מאוד. כך אני חושבת.  על כל ההשלכות של זה.

לא בטוחה שהגדרתי כמום קשה בגלל שזה בולט והתמודדות נפשית -

לא.

גם התמודדות נפשית קשה היא בעיה גדולה מאוד למרות

שלפעמים זה לא בולט.

זה לא בגלל שזה בולט. אלא שזה חוסר גדול מאוד - עיוורון.

לא נעים לי לשאול אותך, כי אני לא מכירה אותך בכלל,

ובעצם, אליבא דברייך, התשובה צריכה להיות כמעט

ברורה לי - אבל היית הולכת לפגישה עם אדם עיוור

כמו לכל פגישה אחרת?  

האם היית הולכת לפגישה עם אדם סומא כמו שהיית

הולכת לפגישה עם אדם חסר גפה?

והכוונה, לפגישה למטרת נישואין.

לא היו לך שום הסתיגויות או לבטים?

כלום?

חושבת שאולי גם יש הבדל בין אדם שראה אך

נפצע ואיבד את מאור עיניו לבין אדם עיוור

מלידה, למרות, שלפצוע עצמו זה אולי

קשה יותר. לקבל את המצב.

את כנראה אדם באמת איכותי.

אני - לא כל כך.

זכותך להסכים להפגש עם מי שתרצי, אבל זה עוול להסתיר מום כזה.

בכלל - אמינות זה הדבר הכי בסיסי. שדכנית שמשקרת ( ונתקלתי בלא מעט לצערי) מחוקה אצלי.

לא היית כועסת אם היית באה להפגש עם בן 30 ומגלה שהוא בן 40? עם רווק והוא בכלל גרוש +5?

המחאה שלי היא כנגד היחס של המדוייטת כשהיא גילתה את השקר.

שהרב סבתו אמר שבפגישות כאלה חייב להמשיך את הזמן מינימום המכבד.. כי בסוף נמצאת מולנו נשמה ואנחנו ח"ו לא רוצים לפגוע בצד השני.

לכן כן אפשר להמשיך נגיד עד שעה וחצי גג ולדבר כמו שיחת חולין ולסיים את זה בצורה מכבדת

לא תמיד זה מעניין

אבל נהגתי בנימוס והקשבה לבחור שמדבר ומספר,  האוירה יותר קלילה כי פחות מחייבת להמשך.

אז לא למשוך את הזמן סתם

אבל כן לכבד את הזמן וההשקעה של הצד השני.

מתי להתקשר לומר את ההחלטה?

הכי מהר שאפשר מדין "ואהבת לרעך כמוך" 

אני אשתדל להמשיך ולהיות נחמדה ולהתעניין אבל במסגרת הזמן המקובל כדי לא להשלות.

וקרה לי שאחרי שדיברנו כמה דקות והכרתי יותר את הבן אדם השתנתה לי ההסתכלות ורציתי להמשיך.

גם אם לא מתאים אני לא ייבש אותו

עדיין אני אשמח להבין מי עומד מולי .

מנגד אני לא אשלה אותו ולא אזרוק משפטים של קירבה שיכולים להתפרש כקרובים

הדבר הכי צבוע זה להשלות אדם.

אם אני לאנארצה אותו אני לא אגיד לדוגמא ואוו ממש היה לי כיף איתך מחכה לפעם הבאה.

לפעמים זה יכול להלחיץ

כן, להפרד ממנה בצורה מפרגנת 

אבל "להגיד היה לי טוב" זאת אמירה עם משמעות שלא תמיד ארצה להשתמש בה.

אולי לא היה לה טוב וזה סתם מעמיד אותה במקום לא נוח ומשדר שאני מצפה שגם לה יהיה ככה.

אולי היה לה טוב אבל היא לא חושבת שמתאים?

אולי היא צריכה לעכל את המפגש?

אולי שתינו עפים אחד על השני אבל מעדיפים לנהל את הקשר בזהירות?

כן, לא תמיד אני יגיד את מה שיש לי בפנים, וזה נראה תלוי שלב ורמת אמון..

זה הרבה פעמים גם קורה טבעית, זה לא אני חושב "אה אני לא יגיד את זה למרות שאני חושב ככה"

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"

חושב לעצמי אילו אני הייתי בצד השני, איך הייתי רוצה שיתייחסו אלי במקרה כזה וכך משתדל להתייחס.

ובכללי, מפגש עם בנאדם הוא לא רק מפגש פונקציונלי.

הוא משמש את המטרה שלי אז אני משתמש בו ואם לא אז אני זורק.. מפגש עם בנאדם זה אירוע. במיוחד שיש לזה הקשר יחסית רגיש.

עדיין מותר להיות מתוסכל, אבל אם זה משפיע על תפקוד לא תקין זה אומר דרשני

למה? כי אני לא רוצה לסבול וסתם למשוך ולאשלות אותו.

כנ"ל בסוף הדייט אם הלא שלי ברור לי אני חותכת בסוף הערב.

אם מישהו טרח והגיע לפגוש אותך,

להגיד לו אחרי 5 דקות -

תשמע, אתה ממש לא הכיוון שלי, שיהיה לך יום טוב -

בעיניי זה לא לעניין. אפשר לשבת ולשוחח על דברים אחרים.

בעיני זה לא אשליה, זה כבוד בסיסי.

כולנו מכירים את הסטטיסטיקה על הרושם הראשוני שנוצר תוך רגעים מעטים. אם הצד השני לא מוכן להקדיש לי את הזמן, לנסות להכיר קצת מעבר לסטיגמה -

זה מעליב, משטיח. גם אם ברור לו שזה לא הכיוון - יש לו חברים, משפחה וכו'. ואולי נפגוש אותו גם במקומות אחרים בחיינו.

לעצור דייט אחרי דקות נראה לי מאוד קיצוני.

ממש.

כ"כ רע לך שאת לא יכולה למשוך שעה שעה וחצי לפחות?

תחשבי על הצד השני שמרגיש שלא נתנה לו הזדמנות... 

אם הבחור גולש בטלפון מביט סביב רק לא אליך ולא מתקשר איתך, או יושב על הכיסא במנח שכיבה משלב ידיים ומסמל לך בשפת גופו שהוא מעדיף להיות במיטתו ולחלום על עצי שסק במקום להקשיב לך עכשיו. זה דייט עינוי לשנינו. במקרים כאלה עסקינן ושם לדעתי צריך לחתור לסיום. לחוות זאת ולאפשר זאת זה גם לא מכבד לצד השני.

אם נחמד ונעים וזורם אבל ברור לך שלא לטעמך, סגנונך אז לשיקולך אם לבקש לסיים בהקדם.

על סיטואציה של זלזול מופגן מהצד השני.

אם סבבה לך וברור לך שזה לא זה, למרות שברור לך מן הראוי לא לסיים אחרי חצי שעה לדעתי.

וכך הצעתי לילדים, לא להגיד מייד את הלא.

גם לא למחרת בבוקר.

שיחשוב הצד השני שחשבתי קצת על ההתאמה ולא חתכתי בפסקנות. שלא יעלב.

להמתין אולי עד הצהריים, הערב הבא.

אבל אולי אני טועה?  מה מעליב פחות?

לי קרה כמה מקרים שלא עניתי לטלפון והשיחה שהוא חשב שזה לא זה נדחתה למחרת ...

או סיטואציות כאלה שאת כן רוצה לנסות שוב והוא בכלל התקדם קדימה?

למה לא לומר את האמת אם ברור שזה לא מובהק? היא לא לטעמך?, לא הסגנון הדתי?,  תהיה כן איתה.

"תקשיבי אני ממש מעריך שהתארגנת והתייפת עבורי ואת נשמעת אחלה אבל מרגיש שזה פחות הסגנון ולא רוצה להוליך שולל ולבזבז את זמננו."

מצריך הרבה בשלות ובגרות נפשית.

מודעת שזו תשובה יוצאת דופן כי מלמדים לכבד, להשאר שעה וחצי גם אם לא רואים כיוון משותף.  וואלה מבחינתי לכבד ולהיות בכנות ובשקיפות זה לומר את האמת מהרגע הראשון.

ככה זוגיות צריכה להתחיל בפתיחות הלב, בכנות ובכבוד ולא להשלות את הצד השני שמתחיל לדמיין איך נראה שולחן השבת שלנו.

וכן להפך אם אתה מעוניין כן תגיד לה בסוף הדייט , או בבוקר . אין פסול בזה כל עוד מכוונים לרצינות ולא למשחקים.

מכירים את זה:

שמעי. זה לא את. אני פשוט לא בטוח שאני רוצה להתחתן....

זה מעליב, איך שלא יהיה.

להגיד את זה בפנים, זה מעליב. 

או ישלח אסמס או יעשה גוסטינג.

אז למה לדחות זאת?

זמן סטנדרטי של דייט ראשון.

הרבה אנשים שרצו לחתוך אחרי דייט ראשון, חיכו ובסוף התחתנו.

אבל צריך לכבד את השני. זה קודם כל. כמו שאתה לא תקטע מישהו שמדבר איתך ומשתף משהו, כי אתה יודע מה הוא רוצה להגיד, ככה בדייט מחכים למשך זמן סביר כדי לכבד את מי שמולך.

ומתנהגים נורמלי. בצורה מכבדת. אם אתה מתכנן להמשיך כל הדייט עם פרצוף חמוץ או שעושה לה טובה, אז באמת תעשה טובה לשניכם ותעצור מייד. זה פחות גרוע.

כמובן רלוונטי לגברים ולנשים. 

כדאי לא למרוח את הזמן ועם זאת להיות נחמדים

לכו תדעו מה יהיה לכם בעתיד יחד

בהצלחה 😀

איך מגיעים למצב שתוך רגע יודעים שלא מתאים?

אני מעריך שעשית בירורים מינימליים, ראית תמונה וכו' והגעת למסקנה שיש סיכוי. איך פתאום תוך רגע לא מתאים? 

הרבה יותר. לפעמים עד כדי הבנה שלא שייך להמשיך.

במילים אחרות: תן/י לרגשות לנהל אותך

אני מבין שאתה טוען שאנשים משתמשים בו בהקשר שלילי..

אך הכלי כלשעצמו הוא חובה.

כמובן, כמו כל כלי שמשתמשים בו צריך לדעת את המעלות והחסרונות שלו ועד היכן ידו מגעת.

נראה לי היה לנו דיבור על זה פעם חח ;)

של הבירור.

הזכרת לדוגמא תמונה, לפעמםי היא יכולה לא לשקף כל כך את המציאות (ולא מדבר על מקרים שעשו פוטושופ).

ורגע זה לא באמת רגע, תוך 10 דקות פתאום מגלה פרט ששכחת לברר או שלא חשבת עליו בכלל.

שבאמצע הפגישה הבחורה אמרה שלא מתאים לה

וזה היה מאד מביך.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.