שבמקרה כזה, 

במיוחד למי שתוך דקות כבר קיבל החלטה שזה לא רלוונטי עבורו -

להמשיך את הדייט למשך זמן מקובל (נניח שעה וחצי-שעתיים). 

לשים בראש את המחשבה שלי זה לא מתאים ולא שייך בשום צורה, אבל אולי אם נכיר את האדם שמולינו יותר טוב נוכל לשדך בינו לבין אדם אחר.

לנהל שיחה קלילה עם אדם כהיכרות למשך עד שעתיים, תוך התעניינות - אמור להיות משהו אפשרי לחלוטין.

יצא לי להיות כמה פעמים בדייט עם מישהו, והיה ברור אחרי דקות שהוא ממש לא מעוניין, ומשכו את הדייט - אבל בצורה מאוד מזלזלת ופוגענית.

"אולי אם נכיר את האדם שמולינו יותר טוב נוכל לשדך בינו לבין אדם אחר"

עזרת לי למצוא את האיזון למצבים כאלה,

כדי לא לשקף חוסר עניין וגם לא יותר מדי עניין..

תודה רבה

וחצי שעתיים. כי:

א. זה עלול ליצור אשליות אצל הזולת וזה לא הוגן.

ב. אם זה בלתי נסבל, איך תעמדי בזמן כזה לא קצר?

לאפשר אולי שעה שעה ורבע.

על חברה שלי שהגיעה לפגישה והמשודך היה, ל"ע, מה שנקרא סגי נהור?

החברה המופלאה הזו ישבה עמו, שוחחה עמו ואף ליוותה אותו לתחנה.

(היא לא הרגה את השדכנית, צדיקה, מה שאני לדוגמא, כן הייתי אולי עושה.....)

לגבי הבחור - ברור שתשב איתו ותשוחח. מה הוא חטא? 

הוא לא בנאדם?

אין לו רגשות?

הוא פסול חיתון?

אמנם נראה שמישהו השמיט את הפרט הזה (ומה קרה לשלב הבירורים?!)

ויכול להיות שאם היא היתה יודעת מראש היא לא היתה מסכימה.

אבל בעיניי זה לא שונה מכל דבר אחר שתגלי בדייט ראשון ולא מוצא חן בעינייך.

(וגם "ואף ליוותה אותו לתחנה" צרם לי. הוא כנראה מסתדר לבד בעולם, ואם היא מלווה אותו רק מתוך רחמים על מצבו - זה מרמז בעיניי שהיא ראתה אותו כעיוור ולא כאדם).

ודאי שהיא ראתה אותו גם כעיוור. חושבת שכל אחד היה לוקח את זה בחשבון.

הוא לא פסול חיתון. הוא יכול להיות אדם נהדר. אבל יש לו מום קשה.

ולא כל אחד יכול לעבור על זה לסדר היום.

אולי את כן. אשרייך.

לגבי ההגדרה של "מום קשה".

מסכימה שלא כל אחד מוכן להיכנס למערכת יחסים כזאת.

השאלה שלי אלייך,

זה איך את מדרגת את הקשיים.

האם אדם שאיבד גפה ויש לו פרוטזה זה "מום קשה"? 

האם אדם שיש לו התמודדות נפשית, נניח OCD, זה "מום קשה"? בעצם זה מצב שאי אפשר לדעת באמת, זה לא בולט כמו עיוורון.

מה שאני מנסה להגיד, שיש נטייה לתת לדברים שבולטים משקל גדול יותר מראש, לתייג כעיוור ורק אז כאדם, לעומת דברים שלא בולטים, שאז זה אדם ואז מישהו שגם מתמודד עם OCD. ואולי כל אחד צריך להתבונן בעצמו ולראות איך הוא מסתכל על חסרונות של אחרים.

שOCD זה לא מום קשה.

איך התייחסו לעיוורון חז"ל?

את כנראה אדם מאוד מיוחד. נכון, לאחר שמכירים, את התוך של הבן אדם,

הדברים יכולים להיות פחות מאיימים, דוחים וכו' - אבל עדיין, עיוורון

הוא חיסרון קשה מאוד. כך אני חושבת.  על כל ההשלכות של זה.

לא בטוחה שהגדרתי כמום קשה בגלל שזה בולט והתמודדות נפשית -

לא.

גם התמודדות נפשית קשה היא בעיה גדולה מאוד למרות

שלפעמים זה לא בולט.

זה לא בגלל שזה בולט. אלא שזה חוסר גדול מאוד - עיוורון.

לא נעים לי לשאול אותך, כי אני לא מכירה אותך בכלל,

ובעצם, אליבא דברייך, התשובה צריכה להיות כמעט

ברורה לי - אבל היית הולכת לפגישה עם אדם עיוור

כמו לכל פגישה אחרת?  

האם היית הולכת לפגישה עם אדם סומא כמו שהיית

הולכת לפגישה עם אדם חסר גפה?

והכוונה, לפגישה למטרת נישואין.

לא היו לך שום הסתיגויות או לבטים?

כלום?

חושבת שאולי גם יש הבדל בין אדם שראה אך

נפצע ואיבד את מאור עיניו לבין אדם עיוור

מלידה, למרות, שלפצוע עצמו זה אולי

קשה יותר. לקבל את המצב.

את כנראה אדם באמת איכותי.

אני - לא כל כך.

זכותך להסכים להפגש עם מי שתרצי, אבל זה עוול להסתיר מום כזה.

בכלל - אמינות זה הדבר הכי בסיסי. שדכנית שמשקרת ( ונתקלתי בלא מעט לצערי) מחוקה אצלי.

לא היית כועסת אם היית באה להפגש עם בן 30 ומגלה שהוא בן 40? עם רווק והוא בכלל גרוש +5?

המחאה שלי היא כנגד היחס של המדוייטת כשהיא גילתה את השקר.

שהרב סבתו אמר שבפגישות כאלה חייב להמשיך את הזמן מינימום המכבד.. כי בסוף נמצאת מולנו נשמה ואנחנו ח"ו לא רוצים לפגוע בצד השני.

לכן כן אפשר להמשיך נגיד עד שעה וחצי גג ולדבר כמו שיחת חולין ולסיים את זה בצורה מכבדת

לא תמיד זה מעניין

אבל נהגתי בנימוס והקשבה לבחור שמדבר ומספר,  האוירה יותר קלילה כי פחות מחייבת להמשך.

אז לא למשוך את הזמן סתם

אבל כן לכבד את הזמן וההשקעה של הצד השני.

מתי להתקשר לומר את ההחלטה?

הכי מהר שאפשר מדין "ואהבת לרעך כמוך" 

אני אשתדל להמשיך ולהיות נחמדה ולהתעניין אבל במסגרת הזמן המקובל כדי לא להשלות.

וקרה לי שאחרי שדיברנו כמה דקות והכרתי יותר את הבן אדם השתנתה לי ההסתכלות ורציתי להמשיך.

גם אם לא מתאים אני לא ייבש אותו

עדיין אני אשמח להבין מי עומד מולי .

מנגד אני לא אשלה אותו ולא אזרוק משפטים של קירבה שיכולים להתפרש כקרובים

הדבר הכי צבוע זה להשלות אדם.

אם אני לאנארצה אותו אני לא אגיד לדוגמא ואוו ממש היה לי כיף איתך מחכה לפעם הבאה.

לפעמים זה יכול להלחיץ

כן, להפרד ממנה בצורה מפרגנת 

אבל "להגיד היה לי טוב" זאת אמירה עם משמעות שלא תמיד ארצה להשתמש בה.

אולי לא היה לה טוב וזה סתם מעמיד אותה במקום לא נוח ומשדר שאני מצפה שגם לה יהיה ככה.

אולי היה לה טוב אבל היא לא חושבת שמתאים?

אולי היא צריכה לעכל את המפגש?

אולי שתינו עפים אחד על השני אבל מעדיפים לנהל את הקשר בזהירות?

כן, לא תמיד אני יגיד את מה שיש לי בפנים, וזה נראה תלוי שלב ורמת אמון..

זה הרבה פעמים גם קורה טבעית, זה לא אני חושב "אה אני לא יגיד את זה למרות שאני חושב ככה"

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"

חושב לעצמי אילו אני הייתי בצד השני, איך הייתי רוצה שיתייחסו אלי במקרה כזה וכך משתדל להתייחס.

ובכללי, מפגש עם בנאדם הוא לא רק מפגש פונקציונלי.

הוא משמש את המטרה שלי אז אני משתמש בו ואם לא אז אני זורק.. מפגש עם בנאדם זה אירוע. במיוחד שיש לזה הקשר יחסית רגיש.

עדיין מותר להיות מתוסכל, אבל אם זה משפיע על תפקוד לא תקין זה אומר דרשני

למה? כי אני לא רוצה לסבול וסתם למשוך ולאשלות אותו.

כנ"ל בסוף הדייט אם הלא שלי ברור לי אני חותכת בסוף הערב.

אם מישהו טרח והגיע לפגוש אותך,

להגיד לו אחרי 5 דקות -

תשמע, אתה ממש לא הכיוון שלי, שיהיה לך יום טוב -

בעיניי זה לא לעניין. אפשר לשבת ולשוחח על דברים אחרים.

בעיני זה לא אשליה, זה כבוד בסיסי.

כולנו מכירים את הסטטיסטיקה על הרושם הראשוני שנוצר תוך רגעים מעטים. אם הצד השני לא מוכן להקדיש לי את הזמן, לנסות להכיר קצת מעבר לסטיגמה -

זה מעליב, משטיח. גם אם ברור לו שזה לא הכיוון - יש לו חברים, משפחה וכו'. ואולי נפגוש אותו גם במקומות אחרים בחיינו.

לעצור דייט אחרי דקות נראה לי מאוד קיצוני.

ממש.

כ"כ רע לך שאת לא יכולה למשוך שעה שעה וחצי לפחות?

תחשבי על הצד השני שמרגיש שלא נתנה לו הזדמנות... 

אם הבחור גולש בטלפון מביט סביב רק לא אליך ולא מתקשר איתך, או יושב על הכיסא במנח שכיבה משלב ידיים ומסמל לך בשפת גופו שהוא מעדיף להיות במיטתו ולחלום על עצי שסק במקום להקשיב לך עכשיו. זה דייט עינוי לשנינו. במקרים כאלה עסקינן ושם לדעתי צריך לחתור לסיום. לחוות זאת ולאפשר זאת זה גם לא מכבד לצד השני.

אם נחמד ונעים וזורם אבל ברור לך שלא לטעמך, סגנונך אז לשיקולך אם לבקש לסיים בהקדם.

על סיטואציה של זלזול מופגן מהצד השני.

אם סבבה לך וברור לך שזה לא זה, למרות שברור לך מן הראוי לא לסיים אחרי חצי שעה לדעתי.

וכך הצעתי לילדים, לא להגיד מייד את הלא.

גם לא למחרת בבוקר.

שיחשוב הצד השני שחשבתי קצת על ההתאמה ולא חתכתי בפסקנות. שלא יעלב.

להמתין אולי עד הצהריים, הערב הבא.

אבל אולי אני טועה?  מה מעליב פחות?

לי קרה כמה מקרים שלא עניתי לטלפון והשיחה שהוא חשב שזה לא זה נדחתה למחרת ...

או סיטואציות כאלה שאת כן רוצה לנסות שוב והוא בכלל התקדם קדימה?

למה לא לומר את האמת אם ברור שזה לא מובהק? היא לא לטעמך?, לא הסגנון הדתי?,  תהיה כן איתה.

"תקשיבי אני ממש מעריך שהתארגנת והתייפת עבורי ואת נשמעת אחלה אבל מרגיש שזה פחות הסגנון ולא רוצה להוליך שולל ולבזבז את זמננו."

מצריך הרבה בשלות ובגרות נפשית.

מודעת שזו תשובה יוצאת דופן כי מלמדים לכבד, להשאר שעה וחצי גם אם לא רואים כיוון משותף.  וואלה מבחינתי לכבד ולהיות בכנות ובשקיפות זה לומר את האמת מהרגע הראשון.

ככה זוגיות צריכה להתחיל בפתיחות הלב, בכנות ובכבוד ולא להשלות את הצד השני שמתחיל לדמיין איך נראה שולחן השבת שלנו.

וכן להפך אם אתה מעוניין כן תגיד לה בסוף הדייט , או בבוקר . אין פסול בזה כל עוד מכוונים לרצינות ולא למשחקים.

מכירים את זה:

שמעי. זה לא את. אני פשוט לא בטוח שאני רוצה להתחתן....

זה מעליב, איך שלא יהיה.

להגיד את זה בפנים, זה מעליב. 

או ישלח אסמס או יעשה גוסטינג.

אז למה לדחות זאת?

זמן סטנדרטי של דייט ראשון.

הרבה אנשים שרצו לחתוך אחרי דייט ראשון, חיכו ובסוף התחתנו.

אבל צריך לכבד את השני. זה קודם כל. כמו שאתה לא תקטע מישהו שמדבר איתך ומשתף משהו, כי אתה יודע מה הוא רוצה להגיד, ככה בדייט מחכים למשך זמן סביר כדי לכבד את מי שמולך.

ומתנהגים נורמלי. בצורה מכבדת. אם אתה מתכנן להמשיך כל הדייט עם פרצוף חמוץ או שעושה לה טובה, אז באמת תעשה טובה לשניכם ותעצור מייד. זה פחות גרוע.

כמובן רלוונטי לגברים ולנשים. 

כדאי לא למרוח את הזמן ועם זאת להיות נחמדים

לכו תדעו מה יהיה לכם בעתיד יחד

בהצלחה 😀

איך מגיעים למצב שתוך רגע יודעים שלא מתאים?

אני מעריך שעשית בירורים מינימליים, ראית תמונה וכו' והגעת למסקנה שיש סיכוי. איך פתאום תוך רגע לא מתאים? 

הרבה יותר. לפעמים עד כדי הבנה שלא שייך להמשיך.

במילים אחרות: תן/י לרגשות לנהל אותך

אני מבין שאתה טוען שאנשים משתמשים בו בהקשר שלילי..

אך הכלי כלשעצמו הוא חובה.

כמובן, כמו כל כלי שמשתמשים בו צריך לדעת את המעלות והחסרונות שלו ועד היכן ידו מגעת.

נראה לי היה לנו דיבור על זה פעם חח ;)

של הבירור.

הזכרת לדוגמא תמונה, לפעמםי היא יכולה לא לשקף כל כך את המציאות (ולא מדבר על מקרים שעשו פוטושופ).

ורגע זה לא באמת רגע, תוך 10 דקות פתאום מגלה פרט ששכחת לברר או שלא חשבת עליו בכלל.

שבאמצע הפגישה הבחורה אמרה שלא מתאים לה

וזה היה מאד מביך.

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

רווקים מתאמנים כי הם רוצים להראות טוב בעיני בחורה. אבל נשואים מבינים שהיחידים שמתרשמים מהמראה שלהם זה גברים אחרים בחדר כושר…

לעניות דעת בסופו של דבר האישה תעדיף שהגבר יקדיש לה ולבית עוד כמה שעות בשבוע מאשר שילך להתאמן.

+עליה וירידה במדרגות.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.