סלידה ממגעAvigailh1

היי, חדשה כאן, נעים מאוד - באמת נעים לי לקרוא כאן את הכל ואיזה כיף שיש מקום כזה.

בשנה שעברה גיליתי שאני אדם רגיש מאוד ,קראתי את הספר של איילין וכו.

עם הקריאה של השרשורים תהיתי לגבי משהו שאני לא מבינה אותו ככ על עצמי .

מאז ומתמיד מגע כלשהו לא משנה ממי ,הוא פשוט לא נעים לי. אני מרגישה סוג של חלחלה כזו ,רתיעה . לא בא לי שיגעו בי.

זה קורה בעיקר עם הילדים שלי, שאני מאוהבת בהם ממש , אני נהנית לנשק ולחבק אותם אבל קשה לי שהם מחבקים אותי או נותנים נשיקה רטובה . ילדים לא מבינים איפה הם נוגעים לפעמים, וכשהם מחבקים לפעמים נוגעים בכל מיני מקומות צנועים בלי כוונה וזה עוד יותר מרתיע אותי.

ב"ה עם בעלי זה לא קורה לי .

לא חוויתי הטרדות למיניהם ב"ה ,אז זה לא הכיוון.

מה לא בסדר אצלי? והאם זה קשור בהכרח לרגישות יתר ? 

קיבולת מגע זה מושגמשה

כלומר, עם ילדים (וגם עם בני זוג, אל דאגה) כמה שאוהבים אותם והכל לפעמים פשוט נגמר ורוצים שיעזבו את הגוף שלנו. זה לא דבר שצריך להתנצל עליו כמו שצריך להכיר אותו.

 

 

מתחברת לזהאילת השחר

ומוסיפה, שאם קראת את יודעת שחלק מהעניין של להיות אדם רגיש מאוד, נוגע גם לרגישות תחושיתית ולחוויה שמגע/גירוי שמגיע מבחוץ ולא בשליטתנו יעורר את מערכת העצבים יותר. פתחתי את הספר אדם רגיש מאוד, ורואה שהיא מדברת על זה קצת בעמ' 32-34, את מוזמנת לקרוא שם.


אז אם זה קשור? יש סבירות גבוהה שכן.

בכללי חושבת שלאר''מ יש עבודה משמעותית עם הצבת גבולות, ולאור מה שקראתי בספר בעמודים הנ''ל יש מצב שחלק מהריפוי והתיקון שם עוברים דרך הצבת גבול לצד בחירה מותאמת ליכולת שלך.


שולחת לך את ההמשך באישי @Avigailh1


תודה רבה👌Avigailh1
כן, זה בהחלט קשור לרגישותמתואמת

זה דורש עבודה איך להתמודד עם זה.

קצת פחות מתאים לפרט בפורום פתוח.

בכל אופן, אני חושבת שכל אחד מפתח לעצמו אסטרטגיות משלו.

נשמע כמו חלק מויסות חושיהמקוריתאחרונה

קורה גם לי

לא ברמה שלך אבל

החשש מכל מפגש חברתי שמתקרבאנונימי (פותח)

והרצון לבטל ולהישאר בבית כל פעם מחדש.

זה לא משתפר עם השנים אולי להפך.

אוף

פשוט לא נהנת כמעט עם אף אחד

הגיוני?

מעדיפה את הלבד שלי תמיד

שכל העולם פשוט יעזוב אותי בשקט

מה נדפק

התשובה בעיניי זה יותר קשב לעצמך פנימהמשה

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

 

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

רגעים של מבוכהאנונימי (פותח)

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

הגוף שלך מספר לך משהומשה

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

בטחאריק מהדרום

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

מוכר מדיאנונימי (3)
אני בגדול ככל שהזמן חולף מדירה רגלי יותר ויותר🫢 אז אין מה ללמוד ממני... אבל את לא לבד...
את צריכה לחפשאנונימי (4)
אסף פדרמן - מיינדפולנס - שינוי נפשי באמצעות אימון מוחי. 
מה שעזר לי עם זהציפורמדבר

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

אולי עוזר לחשוב שכל אחדנחלת

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

מבין אותך מאודרוכב שמיםאחרונה

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.


וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

מי פה רגיש ללקטוז?סופר צעיר
גרוע מכך, יש אנשים הרגישים לחתולים.חתול זמני
אני בחלק מהחיים שלימשה
עוד לא ברור איזה כי אני מתרחק מחלב בכללי.
אני.Shandy
למה?
סתם, פורום לאנשים רגישים, חשבתי לשאולסופר צעיראחרונה
באותו הקשר של מעבר בין עבודות: מעברים באופן כללימשה

מה עושים לכם מעברים באופן כללי?

 

עברתי לא מזמן מלעבוד מהבית ללעבוד במרחק דקות בודדות. אם לפני כן היה לי יותר קל לעשות דברים קטנים בבית ולחזור למשרד. אני מוצא את עצמי נשאר פה דקות ארוכות (בעשיה פרודוקטיבית) גם כשכבר החלטתי שצריך ללכת. רק כי לא בא לי לשנות מצב.

 

זה תמיד היה שם. אבל זה יותר בולט עכשיו.

ספר שנקרא "מעברים". (לא משלנו). גיל שיהי.נחלת
גם מעברים של מצב פיזיאנונימי (2)

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו


נכון. קושי לעשות לפעמים דברים שטובים לנו. מוזר.נחלתאחרונה
מקשים עליי בעיקרוןהמקורית
תלוי ממה למהoo

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה


אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

לצאת מהעבודה, לי, זה לא קלמשה

טוב, תלוי מה בעבודה.

בואו נדבר על מעבר בין עבודותהמקורית

למה זה כזה כבד??


עונה לעצמי 😅 - כאילו ברור לי שאין אופק כרגע במקום הנוכחי.  אני כבר מקבלת ב"ה הצעות. יש לי מה לתת ולהציע ואני רוצה להשקיע. אז מה נשאר? אין וודאות שזה יסתדר וההסתגלות תהיה טובה. אין ערובה שיהיה לי טוב שם (מצד שני גם היום לא טוב לי ככ). אני קצת מטילה ספק במקצועיות שלי כרגע (נורמטיבי? תקין?). יציאה מאזור הנוחות היא לא נוחה


כתבו לי קצת

נכון ! משה

אבל בתחושות הגוף זה אמיתי ומחזיק את המערכת. צריך לדעת "להסתכל מהצד" כדי להבין את זה.

מי עוד רגיש לריח של נאדים של עצמו?סופר צעיר

והאם ישנו טיפול מומלץ?

הטיפול הוא שינוי הרגלי המזון שלך - זה בוודאי ישפיעפ.א.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

תודה רבהסופר צעיראחרונה
לפעמים בא לי לצעוקאנונימי (פותח)

"ראבק, פגעו בי!" פגעו בי שוב ושוב ושתקתי.

והגעתי נמוך, נמוך מאוד.

ואני לא מספר

ומרגיש שקוף.

כן רואה מסביבי אנשים מתבגרים

ומתחילים לחבר עוד ועוד נקודות עוד ועוד סימנים.

ומבינים שקרה שם משהו רע.

שיש שם משהו דפוק בעבר.

שמלווה ורודף אותך.

אני בעצמי מתבגר ועושה את התהליך הזה.

ושותק פחות.

אבל עם התהליך והזכרונות המציפים 

והתמונה המתבהרת

אני מזועזע

כמה שקוף הייתי

וכמה אני עדיין שקוף

כי אני לא מסוגל להוציא את המילים

להסביר לאנשים שאכפת לי מהם

לאנשים שפגעתי בהם

לאנשים שאכפת להם ממני

ואין לי לאן לברוח

ואין באמת נחמה

כי אף אחד לא יודע את האמת כפי שהיא

ולי כבר כבד להחזיק אותה לבד

כבד

כבד

משא

נטל

וכל מה שיש להם רק נקודות וסימנים,

ולא סיפור.

ואם אמות מחר בבוקר

והוא לעולם לא ישמע

אני אשאר חייב להם...

נשמע שיש סיפור מהעבראנונימי (3)

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

כל כך יפה ונכון.נחלת

 

 

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

 

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

אותי מאד מעניין שיטת א.מ.ת. של מרים אדהאןאנונימי (3)
כן. מרים אדהאן טובה.נחלת
אין מיליםאנונימי (4)

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).


אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

בתור נפגע פגיעה מינית בעבראריק מהדרום

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

תודה שכתבתאנוני.מית
טיפול רגשיאנונימי (5)אחרונה

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

מישהו פה משלב מיינדפולנס בחיים שלו?אנונימי (פותח)

אני אשמח מאוד לשמוע איך הגעתם לזה, אם דרך מטפל (למשל MBCT או MBSR) או דרך קורסים כאלה ואחרים לחיים?

אני. לעיתים. לא בצורה מאוד מקצועיתמשהאחרונה
מחפשת המלצות לפסיכולוגיתאנונימי (פותח)
שמתמחה בטראומה, פגיעות מניות וכו'.. באזור ירושלים. תודה!
מה עם ד"ר מרים אדהאן? נסי לשאול אצל "למרחב".נחלתאחרונה

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו. 

אולי יעניין אותך