* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

* נכתב כמובן כדוגמא לדיאלוג פנימי שיכול לנבוע בתוך כל אחד/ת מאיתנו בשלב כזה או אחר.

אני: אני יוצאת עם מישהו ומאוד מאוד טוב לי איתו.

עומדים לפני החלטה.

החלק ההססן שבי: אבל איך תדעי?

איך תדעי לא לטעות בבחירה?

אני: אממ... תן לי לחשוב על זה רגע.

אני מתחברת פנימה לתוכי ובעצם מרגישה שהוא האדם הראשון איתו הרגשתי בית וראיתי אותו לצידי בעתיד הקרוב והרחוק.

אם אחשוב עוד קצת הלאה, אני גם רואה בו בן זוג ואבא לילדיי ב"ה

המחשבה של לא להיות איתו או שהוא יהיה עם אחרת הופכת לי את הבטן

אני סומכת עליו. רואה איתו עתיד משותף.

אני רוצה אותו לצידי תמיד.

כן, אני חושבת שמצאתי את שאהבה נפשי! מזל טוב!

החלק ההססן שבי:

אבל רגע!

מי אמר?

מי אמר לך שזה זה?!

אולי יש מישהו יותר טוב שמחכה לך?

אני: וואו חלק... מרשה לי לקרוא לך הססני? יאללה שיהיה כך. שיהיה יותר קצר.

אז הססני שים לב שאני דיברתי כאן על *בן זוגי* עצמו.

אבל אתה...

אתה בכלל מדבר איתי על הפחד לפספס, על חששות והססנות, על הפחד מעצם ההתחייבות עצמה, על הפחד מעצם ההחלטה להתחתן.

אז בוא,

אני לא מפחדת ממך.

נכון, אתה החלק ההססן שבי.

יש בתוכי, כמו בכל בני האדם, הרבה חלקים.

כשאחד מהם הוא אתה - חלק הססן, בעל אי ודאות, ספקות, פחדים וחששות רבים.

החלק הזה, אתה, מדבר מתוכי ומפציע מדי פעם ופעם, ובעצם מוריד לי את הביטחון וממלא אותי בתחושה של חוסר ודאות וחששות.

חלק מהמילים שאתה אומר לי הם:

"אני מוצא את עצמי הרבה במחשבות של האם זה זה?

איך בכלל יודעים שזה זה?

אני בוחן כל הזמן את מה שקורה ביניכם כסימן אם זה זה או לא זה.

אני כל הזמן בבדיקה.

אני לא מרפה.

גם כשאתם שניכם בתוך הקשר וטוב לכם - אני עדיין תמיד מחפש מסביב אישורים שזה שזה,

מרב, מהורים, מחברות, ובעצם מהיקום כולו.

אני רוצה לשמוע שזה זה, שבת קול תצא ותגיד לי אפילו עדיף, ואז זה *קצת* ירגיע אותי - אבל עדיין לא לגמרי ירגיע אותי, כי תמיד אני אהסס, לא משנה מה!

גם אחרי תקופה מסוימת אני שוב אחזור ואבדוק ואבחן את העניינים,

אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם מאוד הססן

אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם שמתקשה לקבל החלטות

אני גורם לך לבחון ולנתח כל דייט ולומר האם היה קצת משעמם או לא,

אני גורם לך להילחץ מהצעת נישואים שאת מאוד רוצה וכמהה אליה, כל פעם בגלל תירוצים אחרים -אני גורם לך לפחד שגם אחרי שתחליטי אולי תתחרטי,

אני גורם לך לפחד ממחויבות"

עד כאן אתה החלק ההססן שבי.

 עכשיו תקשיב גם לי.

אני:

אומרת לעצמי, בביטחון:

"אם תבחני את הדברים,

תוכלי לראות בבירור שיש בך אמונה שלמה וביטחון שלם בבן זוגך עצמו,

ויחד עם זאת, חלק מהתכונות הבולטות בך כרגע מצביע על חוסר ודאות וחששות - ז"א, זה כלל וכלל לא קשור למר בחור עצמו, זה קשור אך ורק אלייך!

ז"א 2,

שגם אם תמצאי את הגבר הכי הכי מושלם (שכידוע, לא קיים, מעולם לא היה קיים, ומעולם לא יהיה קיים - בדיוק כמו שאין אישה מושלמת, ובעצם אין אדם מושלם - רק הקב"ה לבדו מושלם) - עדיין החלק הזה שבך יטע בך ספקות וחששות!

וגם אם יהיה לך טוב, ואפילו טוב מאוד - עדיין החלק הזה שבך יטע בך ספקות וחששות!

לכן, כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. יש טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון *האמיתי* יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם *הוא* יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולכים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

 
4. אני כבר מכירה את עצמי ויודעת שאני אדם מאוד אינטליגנט ורציונאלי,

מאוד אוהבת לנתח דברים בראש, לחשוב, להעמיק, לא לחפף, 

מאוד יסודית ואולי אפילו פרפקציוניסטית.

ודווקא לאנשים כאלה, לפעמים יותר קשה.

כי לפעמים לא משנה מה יקרה להם במציאות - עדיין הראש שלהם והמוח שלהם יעבוד שעות נוספות וינתח וינתח עד כאב.

לכן דווקא לי הייתי מציעה להקשיב יותר לגוף, לרגש,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה, אני אומרת לעצמי, את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

החלק ההססן שבי:

אממ... תראי... אה... בעצם...

טוב לא יודע! האמת שאחרי כל זה אני מרגיש שבאמת ראית אותי

שהקשבת לי

אבל לא היית מנוהלת על ידי אלא את ניהלת אותי.

את פשוט הסתכלת לי בלבן של העיניים

לא פחדת

ופשוט ענית לי!

ענית לכל חשש ולכל היסוס שבי.

אז מה נותר לי לומר...

יאללה לכי על זה!!!

ומזל טוב!

אני:

יש בי הכל.

אני יודעת.

אני מנהלת אותי.

אני אצליח.

בשלב הזה

ובכל שלב ושלב הבאים אחריו.

אני חלק אלו-ק ממעל.

ה' הוא בכל מקום. האלוקות בכל מקום.

גם בי בתוכי

יש.

בי.

הכל.

חודש אדר שמח ומלא בבשורות טובות ב"ה ❤

והתחיל הסשן של ארגונים, אולמות ותאריכים. 

אשמח להעזר בחכמת ההמונים כאן, - האם מישהו היה באולמי ari באור יהודה ויש לו חוות דעת? 

כמו כן חשבנו על קדיתא, ריין והסייאנדה (באיזור בית שאן)...

מיש מיש מיש מיש משנכנס אדר

רק שיתוף אישי קטן קודם

חודש אדר הקודם הייתי בקשר טוב

והייתי בטוח שזהו

זה הפורים האחרון שלי בתור רווק

ובעזרת השם שנה הבאה אני כבר נשוי חוגג עם אשתי

וזה ממש מה שהחזיק אותי בשמחה בפורים הזה

ומפה לשם עברה שנה ואני עדיין פה...

ועכשיו בערבית שהזכירו יעלה ויבוא, פתאום זה עשה לי ממש טוב בלב, פתאום קיבלתי קצת תקווה ואמונה

שכן, שנה הבאה אני אחגוג עם אשתי בעזרת השם

אני אולי לא בטוח בזה כמו שנה שעברה

אבל אני יודע שהשם איתי, ושאני לאט לאט מתקדם גם במסע שלי (מרגיש לאט מידי לרוב🤦🏻‍♂️)

אז קצת חיזוקים לכולנו

משנכנס אדר מרבים בשמחה

והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב

להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא יכולנו לנצח כל החוסים בך

שנזכה כולנו לקול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה

איך אומר ר' נחמן... יש עניין שנתהפך הכל לטובה

וזה יכול לקרות מהר כמו במגילה

ולצערנו זה יכול גם לקחת יותר זמן

אבל לא להתייאש

הטוב בדרך

המגילה הפרטית שלנו נכתבת ומתבשלת עד שיגיע הרגע של ההיפוך הגלוי, שיתגלה ההסתר

אז חברים, לא לשכוח יעלה ויבוא

ואם יש מישהו עכשיו במרכזית ירושלים שבא לו לארגן טיפה מיש מיש וריקודים עד שמגיע לי האוטובוס אני אשמח לרקוד איתו טיפה😅

אחות קטנה ממני מתארסת.

איך מצליחים לעבור את זה בטוב?

מרגישה שצריכה לקחת שאיפה עמוקה לתק' הקרובה-ולא קצרה.

יודעת להפריד. שהשמחה בשמחתה לא סותרת את הכאב שבהדגשת החסרון שלי..

ועדיין. כל הכאב מועצם. הפער גדל בכל מובן.

אין לי כח להחזיק את זה ולחייך בכח ואין לי כח למבטים.

אין לי כח.

כאילו לא מספיק הניסיון שברווקות שלי.

עד כאן פריקה.

זה השפיע על האיכות של הדייט עצמו?

אה ומה הלוקיישן הכי גרוע\מוזר?

אצלי הכי טוב- הגן שמתחת לבית הכרם, ליד בגין.

הכי גרוע- גן משחקים בתל אביב.

שניהם השפיעו על האיכות אבל כנראה בגלל שהיה מדובר בדייטים ראשונים.

נגיד את זה ככה, הציעו לי ג'ינג'י ואני מה זה לא מתחברת גם יצאתי פעם עם אחד וזה די הפריע לי, עכשיו פסלתי הצעה שדווקא בפרטים היה נראה הכיוון שאני מחפשת אבל הבן אדם פשוט כתום (סליחה אם מישהו פה נעלב או משהו רק משתפת בשריטה שלי קיצור הבעיה בי לא בכם ג'ינג'ים יקרים) ועכשיו אני טיפה אולי בהרהורי חרטה כי בסוף מראה זה דבר שמחובר לאופי אז אולי אם אני אכיר אותו אראה את זה באור שונה, אבל מצד שני אני יודעת שזה לא נוח לי אז אולי אין למה לנסות בכוח אם אני יודעת שזה מפריע לי מה אתם אומרים?