בעלי לא מוכן אפילו לדבר על עוד הריוןהריון ולידה

וזה כואב לי

אני יודעת שיש סיכוי שזה יעבור לו ובעתיד הוא ירצה

אבל עכשיו הוא לא מוכן אפילו לדבר על העתיד

ואני לא מסכימה איתו ועם הגישה שלו.

למה לצער אותי ככה?

אני לא מבקשת ילד כל שנה

אני גם לא רוצה 10 ילדים

יש לנו 5 ילדים

אני בעיקר מטפלת בהם ביום יום

אני בת 36 ולא נשארו עוד הרבה שנים ללדת. גם חשוב לי לסיים את הלידות לפני שאני מתחילה לחתן ילדים

ו5 ילדים בעיני זה קצת. אבל באמת אני לא מסתכלת על הכמות. ההריונות שלי קלים ב"ה. לידות מצוינות וחוזרת לתפקד מהר. אוהבת את האמהות ומתמסרת לזה בשמחה.

אז למה לצער אותי ככה ולהגיד שהוא לא יכול לחשוב על זה עכשיו ולא יודע אם בעתיד זה ישתנה??


אוי מבינה לליבך.ממתקית

מתסכל שיש פער בין בני הזוג...
את בת 36 יש לך עוד שנים טובות ופוריות בע"ה, לא הייתי נלחצת עכשיו או משהו.

אם זה מה שהוא חושב ומרגישהשם שלי

את מעדיפה שהוא יגיד לך משהו אחר?


אם יכולה לדבר איתו על הרצון שלך.

את יכולה לדבר איתו ולנסות להבין את הצד שלו.


אבל את צריכה לקבל את זה שהרצון שלו שונה משלך.


אני מניחה שהוא לא רוצה לצער אותך, אלא באמת לא מסוגל לחשוב כרגע על העתיד.

אם רק תלחצי אותו, זה עוד יותר יקשה עליו.


את יכולה לקוות ולהתפלל שבהמשך הוא ירצה.

אני מעדיפה שידבר בצורה מעודדתהריון ולידה

כמו

כרגע אני לא יכול לחשוב על זה ואני מקווה שישתנה בעתיד

חוץ מזה שאני לא רואה שום סיבה מוצדקת מבחינתו לא לרצות. הוא בן אדם לחוץ מטבעו ונותן ללחץ לנהל אותו וזה מעצבן.

הוא כל הזמן מוציא משפטים כאלו של


אני אומרת לו שכמו שעוד ילד מלחיץ אותו

אז האמירות שלו גם מלחיצות אותי.

זה בסדר ככה להלחיץ ולצער אותי?

אוף באמת מבאס...לב אוהב
הייתי במצב זהה לשלוoo

(עם 3 ילדים)

ואני מבינה אותו לחלוטין

יש מצבים שלא רוצים

וזה כואב שלוחצים עליך

לא פחות מרצון לא ממומש

ככה שזה דו כיווני 

אני מבינה את הצד שלוהריון ולידה

אבל עד גבול מסויים

כי הוא מבין שזה צעד אל חזור

ובעיני העניין הזה של ילדים צריך להיות הדדי

למה הרצון שלו גובר על שלי? במיוחד שזה הגוף שלי.


אמoo

גם ילד נוסף זה אל חזור

אין רצון שגובר

יש קונפליקט

שלא בטוח שיש לו פתרון 

כי האין זה המצב הקייםמקרמה

את מבקשת ממנו לעשות צעד אטיבי ולהביא ילד לעולם שכרגע הוא לא מעונין בו

זה באמת מה שאת רוצה?


אני מבינה את הכמיהה לילד

אבל ילד מביאים בהסכמה של שני ההורים

אני רוצה שהוא ירצההריון ולידה

אני לא רוצה לעשות משהו מנוגד לרצון שלו.

אחרת הייתי יכולה לגרום להריון ללא ידיעתו.

וזה שהוא לא רוצה עוד ילד, זה לכשעצמו דבר שמאוד מפריע לי

במיוחד שאני יודעת שזה בא אצלו מתפיסות שאני לא מסכימה. וקצת בגלל שגדל מפונק. וחששות מדברים באופן לא פרופורציונלי. 

בכנות- נשמע שאת מאוד שיפוטית כלפיומקרמה

יש לו (לכם) 5 ילדים! זה לא מעט

לא לרצות עוד ילדים במציאות חיים שלנו

(יוקר המחיה, עומס החיים שאנחנו חווים בתקופתינו) זה לא דבר הזוי או מופרח


 

נשמע שהפערים בניכם הם הרבה מעבר כן ילד לא ילד...

כמו שאמרת... זה פערים בתפיסת עולם

ברור שאני שיפוטיתהריון ולידה

כמו שאם אני אחליט שאני מביאה עוד ילד גם בלי הרצון שלו אז הוא יהיה שיפוטי כלפי

איך אני אמורה לא להיות שיפוטית במשהו שאני לא מסכימה ומשליך עלי כל כך??

מה גם שהוא לא מוכן לדבר על זה אפילו

כאילו בא תן לי קצת תקווה בלב

תעודד אותי 

כלום

 

 

את באמת לא רואה את ההבדלמקרמה

בין להביא ילד בלי הסכמה של האבא ללא לרצות ילד וכתוצאה מכך למנוע מבת הזוג עוד ילד?


בעיני זה לא דומה בכלל


אני חושבת שהוא לא מוכן לדבר איתך כי את מבטלת את הקושי שלו

ושופטת אותו על כל שהוא לא מחזיק באותה הדעה כמוך


תעצרי שניה

את בסערת רגשות ופועלת מתוך הסערה הזאת וזה רק מרחיק בניכם

(שלא נדבר על כך שזה מרחיק אותך מהמטרה שלך)


תהיי חכמה...

תנסי לנטרל את המוקשים ולא אותו

זה נכון מה שאת אומרתהריון ולידה

ובעיקרון אני כבר לא מדברת איתו על זה כמעט

אבל כרגע זה מתפוצץ לי מבפנים כי היה לי איזה קטע עם המניעה שדורש ממני התעסקות וזה מנכיח את המצב

אבל העדפתי לכתוב כאן במקום לדבר איתו

אני לגמרי מבינהמקרמה

יש משהו בכל הנושא של ילודה ומניעה שמרגיש שהכל עלינו

אני חושבת שאין שוויון בין האשה לגבר בכמות ההחלטות "זוגיות" שאנחנו צריכות להחיל על הגוף השלנו (כן/לא למנוע, איזה מניעה? איזה בדיקות? כן ביוץ לא ביוץ וכו...)  שלא נדבר על  קשת הרגשות שאנחנו עוברות (או הורמונים)


ואני לגמרי מבינה עכשיו למה זה כל כך הפעיל אותך

האמת אני מבינה למה הוא לא רוצה לתת תקווהמשתדלתלהיותאני

האתר מובן למה הוא לא רוצה לתת תקווה אם כרגע הוא מרגיש שלא

גם לתת סתם תקווה זה לא נכון...


אבל אולי את מרגישה שהוא לא רואה אותך?

זה נשמע שהוא לא מוכן לדבר בכלל על הנושא

ולא על הכאב שלך, ולא על הקושי

ואולי אם תרגישי שהוא רואה את הכאב שלך מחוסר הרצון שלו, אם תרגישי שהוא מבין שיש פה ויתור גדול מאוד מבחינתי

אז אולי יהיה לך יותר קל להכיל את זה לפחות מבחינה זוגית?


בכל אופן אני מבינה אותך מאוד, אני מכירה את הרצון החזק לילד וזה באמת נראה לי נסיון גדול לרצות כשהבעל לא מסכים בכלל.

מצד שני באמת את אומרת שגם את לא רוצה עדין,

אני הייתי מרפה לתקופה הקרובה מלנסות לשכנע

ומדברת איתו על זה שאת מבינה אותו שהוא לא מרגיש מסוגל, אבל שאת כן צריכה שהוא יבין כמה זה כואב לך ולא יתעלם מהכאב.

שלכאב שלך יהיה מקום לגיטימי בשיח בניכם,

והייתי קובעת כעובדה שבאמת כרגע אין מה לדבר על זה אבל עוד חצי שנה/ שנה תדברו על זה שוב

ותראו אם השתנה משהו

הלוואי, אני מתפללת בשבילך!

ואם לא, ועדיין יהיה פער גדול, הייתי מציעה ללכת לטיפול זוגי לברר את העניין הזה בניכם

ואולי טיפול לך לעזור לך להשלים עם זה..

כי ההחלטה הזו תוליד ילדאמאשוני

שהוא הרבה יותר חשוב מהרצון של שניכם.

ילד שיגדל לתוך משפחה שאבא שלו לא מסוגל להתנהל בתוכה?

נניח סתם בשביל הדוגמה, שהוא חושש כלכלית ואת מוכנה לקחת על עצמך את כל ההוצאות הכלכליות של הילד.

האם זו טובת הילד להיות תלוי בהורה אחד לצרכים הכלכליים שלו?


גם אם את מטפלת בהם ביום יום, עדיין האחריות היא גם עליו, אם יום אחד לא תוכלי לטפל בהם הוא זה שיצטרך לדאוג להם.

גידול ילד זה לטווח ארוך, לא מי מחליף לו טיטול.


אם את רוצה ילד וזה לא קורה, אין פה ילד שנפגע מההחלטה הזו.

זהו שזה לא שהוא לא מסוגלהריון ולידה

פשוט נוח לו ככה

הוא אבא מצויין

ואני לא מדברת על 10 ילדים

כרגע אני מסתכלת על 1 קדימה

נוחות זה גם דבר שלוקחים בחשבוןהמקורית

אבל ילד נוסף זה לא רק נוחות במובן של פינוק

מכל מקום שולחת חיבוק על הקושי♥️

מבינה אותךמחכה להריון

אני פשוט הצבתי עובדה שבזמן ככה וככה מוציאה את ההתקן לא היתה לו ברירה כלכך 😅בסוף הצלחתי לשכנע אותו חחח

מה גם שזה לא בלחיצת כפתור זה יכול לקחת זמן...לפי דעתי תדברי איתו גם על הגיל שקרוב לגיל 40 זה כבר לא מומלץ..

אני כבר אמרתי לו שאני לא אכריח אותוהריון ולידה

אבל אני כן אשכנע אותו

מקווה להצליח 

גם לי חלפה בראש המחשבה הזאתשוקולד פרה.

להוריד את ההתקן וזהו,

אבל בעיניי זה רעיון ממש ממש לא טוב. זה ממש לכפות עליו הריון, להעמיד אותו עם הגב לקיר בלי יכולת אמתית של בחירה.

לעשות דבר כזה באופן חד צדדי זה ממש ממש לא. 

אני ממשתקומה

מבינה את הכאב והצער.

באמת אני חושבת שבכל הקשור לילדים, רצון לילד זה פשוט משהו עמוק ופנימי יותר מהרבה רצונות אחרים. קשה להסביר למי שלא חווה, וקשה להשלים עם לא.

אבל--

שימי לב אליך את תופסת את עמדתו

"למה לצער אותי?"

האם הוא עושה את זה כדי לצער אותך? כדי להכאיב לך? הוא עושה את זה בכוונה?

או שהוא פשוט אומר מה שמרגיש?

האם את נמצאת במקום שמוכן לקבל שזה עניין זוגי, ולא אישי שלך, למרות שאת זו שנושאת את ההריון בגופך?

זה באמת פער קשה ואולי בלתי נסבל.

אבל הייתי מנסה להשאיר אותו ברובד של פער בין בני זוג, שבו לכל אחד מכם יש רצון כנה ואמיתי, שלמרבה הצער לא הולך יחד, ולא מעבירה את זה לעניין אישי שהוא עושה לך דווקא.

בהנחה שלא עומד משהו אחר מאחורי מה שתיארת, כמובן.

זו התמודדות מספיק קשה מבחינת הפער שביניכם

ויותר קל לנהל אותה או לנסות להתמודד איתה, אם תצליחי לראות אותו ואת הקושי שלו, ולא לזלזל בזה.

הצער שלי מזההריון ולידה

זה כי אני מרגישה שהסיבות שלו מגיעות מתפיסות שגויות/והאופן בו ההורים שלו גידלו אותו.

אני מצטערת היום שלא ידעתי שאלו יהיו ההשלכות של זה לגבי הבאת ילדים לעולם.

אז אפשר לדבר על הגישה בלי להלחיץ לעוד ילדאמאשוני

גישה זה הרבה פעמים עניין של סדר עדיפויות שמשפיעה על קבלת החלטות בפועל.

אז במקום לדבר על ההחלטות אפשר לדבר על הסדרי עדיפויות ועל הערכים שמרכיבים את הסדר עדיפויות.

ולגבי איך שהוא גדל, זה טבעי שההרגלים שגדלנו איתם טבועים בנו חזק.

זה שקל לך להסתכל אובייקטיבית על ההרגלים שלו ולומר אם הם טובים או לא טובים,

זה בגלל נקודת המבט, לא בגלל שאת יותר טובה ממנו.

סביר להניח שגם לך יש דברים פחות טובים שאת סוחבת מהעבר כי ככה גדלת.

אם תהיי פחות בהתנגדות לדפוסים כ"כ אנושיים וטבעיים, הסיכוי להבנה יגדל.

אולי כשנולד ילד את פחות פנויה אליו וזה על חשבונוסיה

ולא מתאים לו שוב לוותר על עצמו.

מה הסיבות שהוא אומר לך?

לא. זה כי יש לו נטיה לחרדותהריון ולידה

אז הוא מטפל בחרדות

אבל הוא עם חרדות שזה יעשה לו חרדות..


האמת שבתוך תוכי אני יודעת שבאיזשהו שלב הוא ירצה עוד ילד

יותר מפריע לי שהוא דואג להגיד לי שוב ושוב שעכשיו לא ולא יודע לגבי ההמשך.

אני זוכרת שחזרנו הביתה אחרי הלידה החמישית והוא חזר ואמר עשרות פעמים שהוא לא יודע אם ירצה עוד אפילו שנורא שמח והתרגש מהלידה והילד

עד שהתחלתי לבכות ואמרתי לו שיפסיק לדבר על זה ולא ככה מדברים לאישה שהרגע ילדה

כאילו יש פה משהו אובססיבי ולא פרופורציונלי כל הדיבור הזה שלו

והנה גם עכשיו הקטן עוד לא בן שנתיים

גם לי לא בא הרגע הריון

כל הדיבורים זה על עוד כמה חודשים קדימה

לא יודעת כל הנושא הזה עושה לי רע כל כך במיוחד האופן שהוא מדבר על זה


תנסי להיות לצידו עם החרדות ולא נגדוסיה

להבין בדיוק ממה הוא חרד עם עוד ילד

שיתן לך פירוט מדויק, תעשי רשימה של החרדות

ואולי תראו שחלק אפשר לפתור

עוד ילד זה באמת עוד חרדות, גם עליך עד הלידה, גם הלידה עצמה שאת והתינוק תהיו בריאים

גם אחרי זה לא חסר העולם מלא בסכנות יש לו בסיס

תגידי לו שאת גם רועדת מפחד אבל התוצאה שווה

בעיקרון עד לפני כמה זמןהריון ולידה

מאוד הערכתי את הגישה שלו לנושא הזה של עוד ילד או לא

כי הרגשתי שהוא מבין כמה אחריות זה

ושזה לא דבר של מה בכך

ושהעול הזה לא נופל רק עלי

כי אם כן אז בכלל מה היה אכפת לו שאלד גם כל שנה..

כל הילדים שהבאנו עד היום היה תמיד מתוך רצון של שנינו ואחריות גדולה ולא כי ככה זה ולהיות כמו אחרים.

אבל פתאום עכשיו זה כאילו בלתי אפשרי מבחינתו וזה מה שמפריע לי

אני יודעת שההסתכלות שלי עליו לא נכונה

מצד שני אני חושבת שגם אני צודקת ברצון שלי


אניתקומה

שומעת ממך הרבה ביקורתיות כלפיו.

ואולי זה לא הנושא, אבל זה קצת כן.

אני חושבת שבנוסף על הקושי של זה שאת רוצה ילד והוא לא, יש כאן גם קושי נוסף בגלל הביקורתיות.

למי שהוא לא חרדתי קשה להבין מה זו חרדה

אבל זה לא משהו שאפשר להעלים בכפתור

ואם הוא מטפל בעיניי זה דווקא נקודה לחיוב, שהוא לא מתעלם, ועדיין יודע להגיד שזה לא מתאים לו.

חרדה מחרדה זה גם משהו ממש הגיוני וזה עוד משהו שמי שמתמודד עם חרדות מתמודד איתו. לא בפחד רק מהדבר עצמו, אלא הפחד מהפחד. סוג של לופ כזה.

ככל שאת תלחצי אותו יותר, בעיניי זה רק יחריף.

הייתי מנסה ממש להסתכל דרך המשקפיים שלו, לנסות להיות עם הרבה חמלה כלפי המקום שלו, ופחות שיפוטיות. לא הסכמה.

אני האחרונה שאתווכח עם הכמיהה לילד

אבל על הכמיהה שלך, מתווסף כעס שנובע מביקורת וחוסר הבנה שלך אותו, ועל זה אפשר לעבוד, ולהקל על שניכם.

אתם יחד בסיפור הזה, גם כשאתם לא מסכימים.

אני מבינה את החרדה שלוהריון ולידה

אבל קשה לי לקבל את זה שהחרדה מנהלת אותו עד כדי למנוע מילד לבוא לעולם.

הוא כבר שנתיים עם חרדות ולא החריף בגלל הילד שנולד בינתיים

החרדות שלו לא קשורות בכלל לילדים

הם משליכות על תחום אחר בכלל

אבל אני יודעת שזה חלק מהקושי שלו בעוד ילדים

נכון אבל זה הרגשה של עומס נוסףעל הנס
את ממש מתארת חוויה של חרדותמתיכון ועד מעון

הן אובססיביות, ולא  פרופורציונליות ובהחלט לא נשלטות ובעיקר מלחיצות מאוד מאוד.

מבינה ממש את הכאב שלך, אבל כרגע הוא כנראה באמת חושש ולא מסוגל להתמודד.

ואם הקטן עוד לא בן שנתיים ואת  רק בת 36, ב"ה יש לך עוד זמן. הייתי מניחה לזה כרגע בטוח 

אני שמחה לשמוע שגיל 36 זה עוד צעירההריון ולידה
כי אני מרגישה שאחרי שעברתי את ה35 אז אני כבר יותר קרובה ל40 מאשר ל30 וזה מלחיץץץ
נכנסתי ל3 הריונות אחרי גיל 36מתיכון ועד מעון
אחד אחרי גיל 40
נשמע לי שמה שממש מפריע עכשיושיפור

זה לא שאת רוצה כרגע והוא לא.

אלא שהוא כל הזמן חוזר ואומר- אני לא רוצה יותר בכלל, וזה מפריע לך, כמו לעשות לך פצע ואז גם לחטט בו שוב ושוב.


אם הבנתי את הנקודה אז אולי יעזור-

שתעשי שיחה איתו ותגידי לו ששמעת שהוא לא רוצה עכשיו, ולא בטוח שירצה עוד בכלל ועצם הרעיון מפחיד אותו. וזה קשה לך כי את כן תרצי עוד בהמשך. ושניכם יודעים שיש את הפער הזה. אבל קשה לך לשמוע אותו כל הזמן מדגיש את זה שהוא לא ירצה. זה כל פעם מצער מחדש. אז אולי אפשר לקבוע טווח זמן- שנה, אולי שנתיים, שלא תדברו על זה בכלל, שתשקיעו בילדים, בזוגיות, בטיפול בחרדות, במה שעושה לכם טוב. ועוד x זמן תדברו שוב ותראו איפה כל אחד נמצא, וגם אם הוא בטוח ששום דבר לא ישתנה עד אז, לפחות בטווח הזה השיח הזה לא ישגע אתכם כל הזמן.

ואם אחד מכם יראה שמאיזושהי סיבה קשה מדי לא לדבר על זה, אז כמובן תמיד אפשר "לשנות את הכללים" ולחשוב על פיתרון אחר. אבל נשמע לי שכן יכול לעשות לכם טוב לשים את הנושא בצד מ2 הצדדים לתקופה הקרובה.

נכון. זה משהו שמאוד מפריע ליהריון ולידה

רציתי להיות יכולה לדבר איתו על זה

בלי הפחד שהוא כל רגע יחזור על זה שהוא לא רוצה ואולי לא ירצה אף פעם

כי בינתיים אני לא אעשה כלום בלי ההסכמה שלו

אבל גם לא לדבר על זה?? זה כבר יותר מידי בשבילי

אבל זאת דעתו בעניין,שיפור

הגיוני שיביע אותה כשמדברים על הנושא. אם הוא חוזר על זה כל הזמן בשגרה זה באמת נשמע לי מחרפן. אבל כשמדברים על הנושא של עוד ילד, הגיוני שהוא נלחץ ואומר בצורה ברורה איך הוא מרגיש לגבי זה.

גם כשבעלי מתחיל לדבר על עוד ילד לפני שאני מוכנה, אני תמיד אומר מיד שאני לא מוכנה ואין מה לדבר בינתיים. ועצם הרצון שלו קצת מלחיץ אותי.

בלי קשר לשאלת הילד הנוסף,בלוט

חשוב שתביני טוב יותר מה המשמעות של ההתמודדות שלו עם חרדות.

תיארת לאורך השרשור בעל לחוץ, קצת מפונק, שקיבל חינוך שונה משלך. בהודעה הזו את מדברת על בעל שמתמודד עם חרדה, שזה סיפור אחר לגמרי.

אם הוא היה עם רגל שבורה, לא היית חושבת שהוא עצלן בגלל שהוא לא הולך, נכון?

אדם עם חרדות שמנסה להגן על עצמו מטריגרים לחרדה הוא לא מפונק, הוא מתמודד עם שבר - כזה שלא רואים ואין עליו גבס, אבל הוא ממשי ואמיתי ומכביד על החיים.

זה לא אומר שבגלל החרדות שלו כל הרצונות שלך נמחקים, כמובן. אפשר וצריך לחשוב ביחד איך מגשימים את החלומות שלך בדרך שתאפשר לו להרגיש בטוח ומוגן. אולי זה נושא לשיחה זוגית, אולי תצטרכו עזרה של איש מקצוע שיעזור לכם לבנות את הדרך הזו. 

אני לא בטוחה שזה מה שגורם לו לחרדותהריון ולידה

יש לו טריגרים אחרים והחרדות שלו בתחום שלא קשור לילדים והורות

אדם שמתמודד עם חרדותאמאשוני

מושקע בהתמודדות בלחיות את החיים.

את מתארת אבא מתפקד, הוא מצליח ב"ה להתנהל ביום יום,

וזה רק מתבקש לא לדבר על אתגר נוסף כשהוא מושקע בהווה ומנסה לעשות מה שאפשר במציאות הקיימת ולא שש להוסיף עוד חזית עכשיו.

לקרוא לזה פינוק זו ממש הגזמה.

זה שהלידה האחרונה לא גרמה לו להתפרק, לא אומר שאפשר לצפות ממנו לדבר על עוד אחד כזה.


כדאי להפעיל שיקול דעת, שלא מרוב רצון להגדיל את המשפחה, תגרמי חלילה לכל מה שהשגתם עד היום להתפרק ואז כל מה שתרצי יהיה להחזיר את הגלגל אחורה למשפחה של שני הורים מתפקדים וחמישה ילדים מאושרים.

חרדה זה לא פינוק. חרדה משתלטת על התפקוד. וב"ה שהוא מצליח לנהל את זה.

תשמחי על מה שיש כרגע, ואם המכתוב שלכם יהיה עוד ילד או כמה ילדים, זה יקרה. לא צריך לדבר על זה.

אם את רוצה שמישהו יחזיק איתך את ההתמודדות שבמניעה כדאי ללכת למישהו חיצוני ולא לצפות ממנו לתת תמיכה בנושא שהוא לא מסוגל להכיל.

פשוט שיהיה ברור מה קורה טכנית, ונפשית כל אחד ימצא לעצמו מענה, והשלווה תחזור ביניכם.

ואגבאמאשוני

אני גם מתמודדת עם הפער הזה של הרצון,

זה לא שאני לא מבינה את הרצון.

אבל גם על רמת הרצון אפשר לשלוט.

אפשר לקבל את זה שיש משהו שמאוד רוצים והוא אולי לא יקרה, ולחיות לצד האכזבה ולא להשליך הלאה את התסכול.

הבעיה שחוץ מהתסכול על מה שאולי לא יקרה, יש לך תסכול גדול כתוצאה מכך שאת לא מקבלת את זה שאולי זה לא יקרה.

את נשמעת אישה חזקה ומתפקדתבלוט

נשמע שאת מחזיקה את כל הסיפור של לידת וגידול ילדים בצורה מדהימה.

מהאופן שבו את כותבת לאורך השרשור נשמע שאולי זה מקשה עלייך להבין מה קורה לבעלך, כי הוא חווה משהו ששונה בצורה קיצונית מחוויית החיים שלך.

תארי לעצמך בעל שהיה חושב שאשתו מפונקת כי תוך כדי לידה פעילה היא לא מסדרת את הבית ושוטפת כלים - בסדר, כואב לה, אז מה? שלא תתפנק, אפשר לעבוד גם כשכואב.

לא סביר, נכון?

יש כאב שמאפשר תפקוד, ויש כאב שמשבית אותנו, ולמרות ששניהם נקראים באותו שם, זה משהו אחר לגמרי.

גם בנפש - לכל אדם יש לפעמים חששות, פחדים, מתח, ורובנו מתמודדים עם זה בלי פגיעה משמעותית בשגרת החיים. אבל כמו שהתמודדות עם כאב מדקירה של קוץ לא דומה להתמודדות עם כאבי לידה, כך גם התמודדות עם דאגה שגרתית לא דומה להתמודדות עם חרדות, למרות שמבחוץ זה יכול להיראות דומה.

אני לא מכירה את בעלך, אבל הוא ממש לא נשמע מפונק. להיפך. הוא הולך לטיפול, הוא עובד, הוא מתפקד בבית - הוא עושה מאמץ לקיים שגרה תקינה למרות ההתמודדות שלו. מבחינתך זה מובן מאליו, אבל זה לא.

אםoo

הולדת ילד הוא טריגר לחרדה

לא כדאי להעלות את הטריגר הזה שוב


גם כדי לא ליצור לו חרדה

וגם כי זה טריגר מוצדק

מבינה מאד את המצוקה בעומס שמביאים ילדים

ו5 ילדים זה הרבה מאד

אולי לא לך

אבל כנראה בשבילו כן

האמת אני מסכימה עם זההמקורית
כמו שכתבתי למעלההריון ולידה

החרדות שלו לא קשורות ישירות לילדים והורות

ואני לא חושבת ש5 ילדים זה הרבה, זה סביר

8-10 ילדים זה הרבה


אני מרגישה שיש פה איזה בריחה מהתמודדות

הוא גם לא יעבור עבודה חדשה בגלל החרדות שלו (שלא קשורות גם לזה) ועוד כאלו דברים

קצת פינוק כמו שכתבתי

חרדה היא לא פינוקהמקורית

היא התמודדות יומיומית לא פשוטה של הישרדות

הגיוני שהוא רוצה לשמר את הקיים זה נותן לו יציבות 

חרדהoo

היא לרוב רוחבית בחיים ולא מתמקדת רק במשהו ספציפי


לא תמיד יש מודעות אפילו לאדם עצמו מה מביא את החרדה


אבל אם אדם אומר שהוא לא רוצה

זה בסיסי לכבד

וקריטי אם יש לו חרדות


אני חוויתי חצי שנה של חרדות ברמה של לקחת נוגד חרדה כדי לקום מהמיטה


זה לא פינוק

ולא חוסר התמודדות

זה דפוסי פחד/ ריצוי+ טריגר שמדליק את החרדה


הדבר הטוב ביותר לתת לבנאדם בכלל

ולמישהו עם חרדות בפרט

זה לכבד את הרצונות שלו


הוא כנראה כבר הביא יותר ילדים ממה שהוא רצה

למרות החרדות

אולי כדאי עכשיו לכבד את הרצון שלו

למרות שהוא מתנגש עם שלך

זה משנה ממש את התמונהנטועהאחרונה
אישית הייתי משחררת. תומכת בו ובטיפול וכשתרצי באמת אז תעלי את זה, בינתיים שחררי ותני לו את מלוא הספייס לעבור תהליך בלי קשר להריון נוסף
לקראתי הכל,כבר אתמול רציתי לכתוב לךעל הנס

אם לא מתאים לך תתעלמי.

אבל ממש מרגיש לי זה סיפור חיי עם בעלי.

הוא גם מפונק,בא ממשפחה של 2 ילדים ואני ממשפחה של ברוכה.

השיח שלנו לפני החתונה היה משפחה גדולה,דיברנו על מינמום 10 ילדים.

אחרי ה3 התחילו להתפתח אצלו חרדות סטרס ,דיכאון

וכו.

ואז נכנסתי להריון שממש היה לו קשה לקבל אותו.

הוא רצה להפיל,ואפילו הלך לשאול רב אם  אפשר להפיל,ואני פשוט כעסתי נורא מבחינתי זה היה האידיאל,סיכמנו כך לפני שהתחתנו,

אבל אחר כך מנענו 3 וחצי שנים כשבזמן הזה כל חודש היה מבחינתי גיהנום עלי אדמות,הוא ידע את זה וזה גם היה לו ממש נורא,זה היה לופ אין סופי והכי גרוע ששפטתי אותו כל כך,

כן הוא שותף מלא לגידול שלהם,כל דבר באמת הוא לוקח ללב ולןקח אחריות הרגש של האחריות שלו מפותח מאד,

נכון שהקושי הפיזי נופל עלי,אני בהריון ולא הוא,אני יולדת לא הוא,אני קמה בלילה לא הוא ואני יכולה להמשיך....

וכן הצורה שבה הוא גדל כל כך השפיעה עליו,ועדיין זה לא אשמתו.

החרדות זה קושי אמיתי,זה קושי שמשתק,תחשבי שאת בלחץ בעקבות תשובה אם התקבלת לעבודה או לא,או שאת מכניסה ילד פעם ראשונה למסגרת,איך את מרגישה? תביני שהוא מרגיש ככה כל הזמן כמעט בלי הפוגה,זה מתיש ממש.וזה גם לא רצוני.

ואחרי 3 שנים הבאנו ילד ואז נכנסתי שוב להריון עם גלולות,ונולד עוד אחד.

בעקבות הילד האחרון שנולד הוא התחיל לטפל בעצמו,גם תרופתית וגם טיפול אישי,

עשינו גם טיפול זוגי,

וכשהוא התחיל להיות מאוזן יותר נפשית הוא היה מוכן לשמוע על עוד ילד ואז גם לקח המון זמן עד שהןא הבשיל עם הרעיון,ואז הבאנו עוד אחד.

היום אני מונעת ממש קשה לי עם זה אבל אני במקום שהרבה יותר מבין ומכיל את הסיטואציה.

הוא יודע שקשה לי למנוע,אגב אני כמוך הכי קטן בן שנתיים ומרגישה שהגוף שלי ממש עוד לא חזר לעצמו ושאני עדיין מתאוששת מהלידה האחרונה,

יש ביננו שיח ממש פתוח והוא יודע שהרצון שלי לילד נוסף רק גודל,אבל היום אני במקום אחר,גם אמרתי לו שזה תלוי בו כשהוא יחליט אם יחליט,

החלטתי לשחרר אני כן מתפללת שה' יתן לו כוחות ורצון אבל היום אני לא שופטת אותו,ואני כן אוסיף ששמעתי אותו אומר (לא לי) הלוואי ויהיה לי מסוגלות לעוד ילד.

אבל יש לנו עוד דרך עד לשם.

הוא עדיין מטפל בעצמו,גם תרופתית וגם טיפול אישי,

והשעון הביולוגי שלי מתקתק,אבל ההבנה שלי שינתה את התמונה ממש,וגם ההשלמה שאם זה מה שה' רוצה זה מה שיהיה,הזוגיות כיום חשובה לי יותר.ההבנה שבסופו של דבר להביא ילד או לא לא תלוי בי אלא ברצון של ה', ןשכנראה יש לי עוד עבודה עם עצמי בעניין.

ווואו כמה שההשלמה הזו כואבת,אבל גם מביאה איתה שלווה באותה מידה.

מאחלת לך ששתיכם ביחד תהיו באותו רצון בשמחה ובהשלמה של שניכם מתוך כבוד והבנה ואהבה הדדית

אמoo

אז מה אם מסכמים לפני חתונה על 10 ילדים

2 אנשים צעירים מאד

חסרי ניסיון

יכולים לשנות את דעתם כמה וכמה פעמים


די הגיוני שיגיע דיכאון/ חרדה

אחרי 3 ילדים (כנראה צפופים)


להרגיש גיהנום במניעה של כמה שנים

זה אולי דבר שדורש טיפול

במיוחד שיש כבר כמה ילדים

זה דורש טיפול בלי קשר לזה שיש כבר כמה ילדיםפרח חדש

לפי מה שאת כותבת זה נשמע כאילו בגלל שיש לה כבר כמה ילדים אז הקושי שלה לא פרופורציונלי/לא הגיוני/לא בסדר.

אז לא,

אישה יכולה להיות עם 10 ילדים וקשה לה להתמודד עם המניעה וזה מובן מאוד.

יש נשים שמאוד אוהבות הריון ולידה וזה קושי עצום עבורן.

לקבל מחזור כל חודש ולדעת שאין הריון כי היא מונעת לא תמיד בגלל שהיא רוצה (הבעל לא רוצה/ סיבה בריאותית ועוד)

 

 

חיבוק ❤️נטועה

פער בין בני הזוג ברצון לילדים זה ממש לא קל...

אני חושבת שהוא ממש לא מנסה לצער אותך, הוא אומר איפה הוא עכשיו, הוא לא רוצה לתת לך אשליה שעוד איקס זמן זה ישתנה, כי ממש לא ברור לו שזה ישתנה.

בסוף גם אם רוב העול נופל עלייך בחוויה שלך (הריון, לידה, הנקה, קימות בלילה, יותר שעות בבית) ברור שגם הוא שותף, גם אם הוא לא הרבה בבית - עול הפרנסה כנראה נופל בעיקר עליו.

ילד צריך לבוא להורים שרוצים אותו, שניהם.

אני מבינה אותך מאוד מאוד, זה מכאיב כ"כ לגנוז את החלום. מציעה לך בינתיים לשחרר לחצי שנה, שנה... כמה שמרגיש לך, ואז לנסות לפתוח את הנושא שוב.

וכן הייתי מנסה בעדינות להבין את המניע שלו. מה החשש? שוב ניובורן ולהתחיל הכל מהתחלה? חשש כלכלי? חשש של פער בין הגדול לקטן שפחות יאפשר לתת מענה מותאם לכולם? העומס והשחיקה? מה יושב עליו...

בהצלחה רבה יקרה ❤️

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רק אומרת שלא בטוח שזה בידיים שלךאונמר

חלק מהמחשבה שאת זאת שתדאגי לו תוציאי אותו מהמצב היא מה שגורם לזה גם להישאר.

האחריות שאת לוקחת עליו.

יש בעיני שני סוגים של אנשים

אלה שיגידו: אני יבוא יגיד לו 'מאמי אני צריכה שפכמיים בשבוע בוקר תוציא אותם אתה ותמצא עבודה כלשהי כי זה קשה לי שאני הגבר המפרנס פה' במילים כאלה או אחרות.

ויש את הסוג השני שיגידו: אני ידאג לעצמי לכל התנאים שאני צריכה וכל מה שאני צריכה כדי להרגיש בטוב גם בתקופה הזאת שעוסקת עליו כשהוא לא בטוב עם עצמו כדי לתת לו מספיק מרחב לחפש ולמצוא את עצמו ואת העבודה שלו.

ואז לשבת עם עצמך ולהבין מתי את טכנית צריכה ממנו עזרה ולבקש נקודתית, מתי את צריכה איוורור בשביל עצמך ולצאת את המקום לחכות שהוא יצא, וכאלה.

בעיני הסוג השני עדיף. אני מעדיפה להיות לגמרי בעצמאות ולתת לשני שקט מלא להתאזן. לא כולם ככה. בעלי הפוך. יבוא ויגיד לי איפה זה עומד מבחינתו ואיך הוא רואה וחווה את זה שאני לא בטוב ומה היה חושב שנכון. חושבים יחד.

שני הסוגים אנשים האלה בעיני מתנהלים תקין, המביאים לתיקון. אבל השאלה איך.

רק מה שבטוח לא, זה לשבת בעצמי ולחשוב 'איך אני מתקנת אותו'. 'מה אני עושה כדי שהוא כבר יעבוד ויזיז את עצמו'.

זה בטוח לא נכון. לא החלק שלך.

רק נותנת כיווני חשיבה... אין לי ממש נקודה בוקרה לומר פה..

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חחח תודה רבהאפונה

אמן!!

שומרת הערים האבודותחזקה בעורף

יותר מתאים לפורום אמהות השלב הבא, אבל פה יותר פעיל🤪🫣

מישהי במקרה מכירה לעומק? קראה את הסדרה?

הבת שלי התחילה והיא ממש על זה. שמעתי ממישהי שהיא מרשה לבת שלה עד ספר 3 כי בהמשך הסדרה מוזכרות גם מערכות יחסים חד-מיניות, אבל זוכרת ממי שמעתי.

אשמח אם יש מישהי שיכולה להפריך או לאמת לי את המידע הזה😳

קראתידרקונית ירוקה

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

תודה על המענה!חזקה בעורף

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

הוא קליל לאורך כל הסדרהדרקונית ירוקה

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

דווקא יש לי רגישות גדולה לדברים שכתובים בAIאמהלה

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

מענייןדרקונית ירוקה

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

קראתי, זה סדרה די ממכרת, דווקא לא זכור לי סצנותאמהלה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

תודה על המענה!חזקה בעורף

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

קראתי הכל... לצערי התמכרתי ומחכה להמשךאמהלה

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

רגע,מה? זה מעניין גם למבוגרים? חשבתי זה לנוער צעירמרגול

אני צעירה..... וכן, אני אהבתי מאדאמהלה

אמא שלי גם קוראתמתיכון ועד מעון

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא קראתי את הנל אבל ספרי נוער זה הספרים הכי נחמדיםחילזון 123

גם אני הכי אוהבתשיפור

אני לא חושבת שיש בה יחסים חד מינייםטארקו

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

ובכללי הוא מקוטלג בספריה אצלנו לז-חטארקו

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

ווי אין לי מושגאפונהאחרונה

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

לא מספיק מבינה בזה, אבל אולי תיקחי ימי חופשאמא טובה---דיה!

על חשבונך?

אי אפשר לצעריחמדמדה

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

אחותך לצרה. גם לי אין ימי חופש והאמת הייתיהמקורית

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

כל חול המועד או חלק?שלומית.

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

כל הימים…חמדמדה

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי תבקשי לעבוד חצי יום?פרח חדש

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

זה רעיון לפעם הבאה שאחפש…חמדמדה

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אוויי מבאס ממש😥😒😔שיפור

אמממ..כבת שבעים

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

אי אפשר להכנס למינוס?רינת 24

גיליתי את זה כי נכנסתי למיניס חחחחחמדמדה

ממש ממש מבעס😐יעל מהדרום

אפשר לנצל"ש?אפרסקה

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

אמ אני לא יודעת באיזה תחום אתחמדמדה

אני בהייטק ואם הרשצ היתה לא מאשרת כשיש לי ימים הייתי מתעקשת…

זה ימים שלי לפי חוק סליחה

בול מה שאמרתי לואפרסקה

שרציתי לקחת חופש ארוך יותר באוגוסט אבל שמרתי את הימים לנופש, ואם הייתי יודעת שלא יאשר הייתי לוקחת חופש יותר באוגוסט.

וזה לגמרי חוק. אמרתי לו שהרי גם אם אני נגיד ואדחה את זה לחודש אח"כ, הוא עדיין יגיד שאין לו אפשרות כי יש עבודה (אני עובדת יחידה). אבל הוא לא ממש אכפת לו.

בקיצור עוד לא יודעת מה ומתי להגיד לו

אני הייתי אומרת לו בבוקר שאני חולהאונמר

מה זה החוסר התחשבות הזה. אין לו שום בעיה להגיד לך שהוא לא שם עלייך ומבחינתו תתאבדי על העבודה.

וואלה לא תקין.

יש לך ימים שחשבת בזכותך לבקש חופש. לא נותן כי לא באלו?

סבבה על הבוקר של הנופש מרימה טלפון צרוד שלום אני חולה. שולחת באפליקציה לקבל אישור רופא וכל טוב.

מי שעושה לי דווקא לא ירוויח מיזה.

וכל מי שלא נעים לה לראות שלי סבבה לעשות ימי מחלה ככה שתדלג. לא צריכה שלימדו אותי אם זה סבבה או לא. מבחינתי אויר לנשימה הוא לגמרי ימי מחלה.

אני גם…חמדמדה

אני שוקלת לעשות את זהאפרסקהאחרונה

ברצינות.

אני מבינה שיש עבודה, אבל אם אתה לא מתחשב פשוט לא תהיה עובדת שתעשה את העבודה 🤷‍♀️

אם אני זוכרת נכון המעסיק שלך בעייתיהמקורית

יש מצב שגמני הייתי מוציאה מחלה במצב כזה

ואגב - כן ! לתעד כל דבר! עד שתמצאי משו אחר נורמלי בעז"ה

גם אם זה שלך יש ךמעסיק זכות לסרבהמקורית

יותר מזה הוא יכול להודיע לך שבועיים מראש על חופשה בת שבוע מימי החופש שלך

וגם להחליט מראש באיזה ימים תצאי לחופש אם נהוג שיש חופשה מרוכזת

לי פעם הבוס לא אישר חופש בפוריםדיאן ד.

הוצאתי לו ולמנהלת המקבילה מייל רשמי שאני מבקשת את החופש

שאני מצידי עושה את מירב המאמצים לעמוד ביעדים ולהספיק את כל העבודה בדד ליינים לחוצים

ואני מצפה שהם יבואו לקראתי בזמנים שחשוב לי.

אז הם אמרו לי שהם מסכימים לחופש בתנאי שאני עושה להם תכנית עבודה מדויקת על הדקות איך אני מספיקה את כל המשימות לפני החופש.

בתגובה, יום לפני פורים התפטרתי ולקחתי חופש...

גדולאפרסקה

לצערי אין לי מנהלת מקבילה, ולבוס שלי אין בוס, ומשאבי אנוש ממש לא בצד של העובדים.

ואני כבר היום מכינה לו לוז"ים ברמת הדקות שזה מחרפן 🤦‍♀️

בכל מקרה אני כבר מחפשת מקום אחר, מקווה להגיע לנופש הזה עם מכתב התפטרות ביד ומקום חדש באופק. ואם לא, נראה, או שאתפטר באמת או שאמצא איזה תירוץ/ פשרה לא יודעת

המלצה לצימרבת.

חיכיתי שיגמר החופש וכעת מבקשת המלצה מכל הנופשות

מחפשת המלצה לצימר באיזור ירושלים או בית שמש כדי לחגוג אירוע משפחתי..

מה צריך להיות שם?

סלון גדול ופינת אוכל גדולה, מדובר בכ20 אנשים.

בריכה

מקום מפנק.

כמה שיותר זול,

חדרים לא משנים לי כי אנחנו רוצים לשכור ליום שלם בלי לינה.

למישהי יש רעיון בשבילי?

אם חשוב לכם פנים גדול ומרווח אז אתם צריכים ווילהקנקן שבור

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

כן , התכוונתי וילהבת.

לא יודעת למה יצא לי צימר

אז סליחה, על וילה אין לי המלצה מניסיון, בהצלחה!קנקן שבור

אנחנו היינו במתחם צימריםבארץ אהבתי

שהיה בו גם חדר אוכל גדול ומרווח שבו ישבנו כולנו.

יכולה לתת פרטים בפרטי בשמחה. היינו בשני מקומות כאלו, שניהם באזור בית שמש.

נשמע יותר שאתם צריכים לשכור מתחם של בריכה פרטיתמתואמת

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

אני לא יודעת אם זה עדיין קייםטארקואחרונה

אבל לפני כעשור היינו אצל משפחת מנדלוביץ במושב ישעי, וזה נשמע מתאים למה שאת מחפשת

הבריכה מוצנעת ומעבר לדשא גדול

ויש חדר אוכל גדול ונעים

(וגם חדרי אירוח אבל נשמע שאת לא מחפשת את זה)

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקו

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אני לא מספיק מכירהשלומית.

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

הגודל לדעתיאחת כמוני

יש כמה הבדלים עיקריים-שימושית
  1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

  2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

  3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

התקן לא הורמונלי ג'נפיקסאחת כמוני

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

טוב מעדכנת שהייתי אצלהאנונימית בהו"ל

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

אוי איזה באסהקנקן שבור

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

מה יכול לגרום לדימום?אנונימית בהו"ל

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

אם את לא מניקה סיכוי גבוה שזה מחזורפרח חדש

לא מניקה, גם חושבת ככהאנונימית בהו"ל

אם זה מחזור, תקווי שהשאריות יצאו בוקנקן שבוראחרונה

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

השאריות שיליהקנקן שבור

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

הילדים שלי קצת קטנים בשביל משחקי מילים כאלה,כי לעולם חסדו

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

מרגישה שאני בעומס בלתי נגמרכי לעולם חסדו

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

תודה! מרגישה שהבנת אותי כי לעולם חסדו

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוני

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

נהנתי מאוד לקרוא אותך, תודה.שימושית

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

בהתחלה קראתי מגנטים במקום מנג'טים😅שיפור

חשבתי שהכנת קערת סדר ממגנטים😂

גם אני 😂😂😂שימושית

אמרתי לבעלי שזה סימן שאני טובעת בים של מגנטים 👻

אה היא לא כתבה מגנטים? גם אני הייתי בטוחה🤣אנונימית שאלהאחרונה

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

שמחה לשמועשימושית

בע"ה הוא ואת תהיו מרוצים מעכשיו והלאה

אולי יעניין אותך