מתסכל שיש פער בין בני הזוג...
את בת 36 יש לך עוד שנים טובות ופוריות בע"ה, לא הייתי נלחצת עכשיו או משהו.

את מעדיפה שהוא יגיד לך משהו אחר?

אם יכולה לדבר איתו על הרצון שלך.

את יכולה לדבר איתו ולנסות להבין את הצד שלו.

אבל את צריכה לקבל את זה שהרצון שלו שונה משלך.

אני מניחה שהוא לא רוצה לצער אותך, אלא באמת לא מסוגל לחשוב כרגע על העתיד.

אם רק תלחצי אותו, זה עוד יותר יקשה עליו.

את יכולה לקוות ולהתפלל שבהמשך הוא ירצה.

כמו

כרגע אני לא יכול לחשוב על זה ואני מקווה שישתנה בעתיד

חוץ מזה שאני לא רואה שום סיבה מוצדקת מבחינתו לא לרצות. הוא בן אדם לחוץ מטבעו ונותן ללחץ לנהל אותו וזה מעצבן.

הוא כל הזמן מוציא משפטים כאלו של

אני אומרת לו שכמו שעוד ילד מלחיץ אותו

אז האמירות שלו גם מלחיצות אותי.

זה בסדר ככה להלחיץ ולצער אותי?

(עם 3 ילדים)

ואני מבינה אותו לחלוטין

יש מצבים שלא רוצים

וזה כואב שלוחצים עליך

לא פחות מרצון לא ממומש

ככה שזה דו כיווני 

אבל עד גבול מסויים

כי הוא מבין שזה צעד אל חזור

ובעיני העניין הזה של ילדים צריך להיות הדדי

למה הרצון שלו גובר על שלי? במיוחד שזה הגוף שלי.

גם ילד נוסף זה אל חזור

אין רצון שגובר

יש קונפליקט

שלא בטוח שיש לו פתרון 

את מבקשת ממנו לעשות צעד אטיבי ולהביא ילד לעולם שכרגע הוא לא מעונין בו

זה באמת מה שאת רוצה?

אני מבינה את הכמיהה לילד

אבל ילד מביאים בהסכמה של שני ההורים

אני לא רוצה לעשות משהו מנוגד לרצון שלו.

אחרת הייתי יכולה לגרום להריון ללא ידיעתו.

וזה שהוא לא רוצה עוד ילד, זה לכשעצמו דבר שמאוד מפריע לי

במיוחד שאני יודעת שזה בא אצלו מתפיסות שאני לא מסכימה. וקצת בגלל שגדל מפונק. וחששות מדברים באופן לא פרופורציונלי. 

יש לו (לכם) 5 ילדים! זה לא מעט

לא לרצות עוד ילדים במציאות חיים שלנו

(יוקר המחיה, עומס החיים שאנחנו חווים בתקופתינו) זה לא דבר הזוי או מופרח

נשמע שהפערים בניכם הם הרבה מעבר כן ילד לא ילד...

כמו שאמרת... זה פערים בתפיסת עולם

כמו שאם אני אחליט שאני מביאה עוד ילד גם בלי הרצון שלו אז הוא יהיה שיפוטי כלפי

איך אני אמורה לא להיות שיפוטית במשהו שאני לא מסכימה ומשליך עלי כל כך??

מה גם שהוא לא מוכן לדבר על זה אפילו

כאילו בא תן לי קצת תקווה בלב

תעודד אותי 

כלום

בין להביא ילד בלי הסכמה של האבא ללא לרצות ילד וכתוצאה מכך למנוע מבת הזוג עוד ילד?

בעיני זה לא דומה בכלל

אני חושבת שהוא לא מוכן לדבר איתך כי את מבטלת את הקושי שלו

ושופטת אותו על כל שהוא לא מחזיק באותה הדעה כמוך

תעצרי שניה

את בסערת רגשות ופועלת מתוך הסערה הזאת וזה רק מרחיק בניכם

(שלא נדבר על כך שזה מרחיק אותך מהמטרה שלך)

תהיי חכמה...

תנסי לנטרל את המוקשים ולא אותו

ובעיקרון אני כבר לא מדברת איתו על זה כמעט

אבל כרגע זה מתפוצץ לי מבפנים כי היה לי איזה קטע עם המניעה שדורש ממני התעסקות וזה מנכיח את המצב

אבל העדפתי לכתוב כאן במקום לדבר איתו

יש משהו בכל הנושא של ילודה ומניעה שמרגיש שהכל עלינו

אני חושבת שאין שוויון בין האשה לגבר בכמות ההחלטות "זוגיות" שאנחנו צריכות להחיל על הגוף השלנו (כן/לא למנוע, איזה מניעה? איזה בדיקות? כן ביוץ לא ביוץ וכו...)  שלא נדבר על  קשת הרגשות שאנחנו עוברות (או הורמונים)

ואני לגמרי מבינה עכשיו למה זה כל כך הפעיל אותך

האתר מובן למה הוא לא רוצה לתת תקווה אם כרגע הוא מרגיש שלא

גם לתת סתם תקווה זה לא נכון...

אבל אולי את מרגישה שהוא לא רואה אותך?

זה נשמע שהוא לא מוכן לדבר בכלל על הנושא

ולא על הכאב שלך, ולא על הקושי

ואולי אם תרגישי שהוא רואה את הכאב שלך מחוסר הרצון שלו, אם תרגישי שהוא מבין שיש פה ויתור גדול מאוד מבחינתי

אז אולי יהיה לך יותר קל להכיל את זה לפחות מבחינה זוגית?

בכל אופן אני מבינה אותך מאוד, אני מכירה את הרצון החזק לילד וזה באמת נראה לי נסיון גדול לרצות כשהבעל לא מסכים בכלל.

מצד שני באמת את אומרת שגם את לא רוצה עדין,

אני הייתי מרפה לתקופה הקרובה מלנסות לשכנע

ומדברת איתו על זה שאת מבינה אותו שהוא לא מרגיש מסוגל, אבל שאת כן צריכה שהוא יבין כמה זה כואב לך ולא יתעלם מהכאב.

שלכאב שלך יהיה מקום לגיטימי בשיח בניכם,

והייתי קובעת כעובדה שבאמת כרגע אין מה לדבר על זה אבל עוד חצי שנה/ שנה תדברו על זה שוב

ותראו אם השתנה משהו

הלוואי, אני מתפללת בשבילך!

ואם לא, ועדיין יהיה פער גדול, הייתי מציעה ללכת לטיפול זוגי לברר את העניין הזה בניכם

ואולי טיפול לך לעזור לך להשלים עם זה..

שהוא הרבה יותר חשוב מהרצון של שניכם.

ילד שיגדל לתוך משפחה שאבא שלו לא מסוגל להתנהל בתוכה?

נניח סתם בשביל הדוגמה, שהוא חושש כלכלית ואת מוכנה לקחת על עצמך את כל ההוצאות הכלכליות של הילד.

האם זו טובת הילד להיות תלוי בהורה אחד לצרכים הכלכליים שלו?

גם אם את מטפלת בהם ביום יום, עדיין האחריות היא גם עליו, אם יום אחד לא תוכלי לטפל בהם הוא זה שיצטרך לדאוג להם.

גידול ילד זה לטווח ארוך, לא מי מחליף לו טיטול.

אם את רוצה ילד וזה לא קורה, אין פה ילד שנפגע מההחלטה הזו.

פשוט נוח לו ככה

הוא אבא מצויין

ואני לא מדברת על 10 ילדים

כרגע אני מסתכלת על 1 קדימה

אבל ילד נוסף זה לא רק נוחות במובן של פינוק

מכל מקום שולחת חיבוק על הקושי♥️

אני פשוט הצבתי עובדה שבזמן ככה וככה מוציאה את ההתקן לא היתה לו ברירה כלכך 😅בסוף הצלחתי לשכנע אותו חחח

מה גם שזה לא בלחיצת כפתור זה יכול לקחת זמן...לפי דעתי תדברי איתו גם על הגיל שקרוב לגיל 40 זה כבר לא מומלץ..

אבל אני כן אשכנע אותו

מקווה להצליח 

להוריד את ההתקן וזהו,

אבל בעיניי זה רעיון ממש ממש לא טוב. זה ממש לכפות עליו הריון, להעמיד אותו עם הגב לקיר בלי יכולת אמתית של בחירה.

לעשות דבר כזה באופן חד צדדי זה ממש ממש לא. 

מבינה את הכאב והצער.

באמת אני חושבת שבכל הקשור לילדים, רצון לילד זה פשוט משהו עמוק ופנימי יותר מהרבה רצונות אחרים. קשה להסביר למי שלא חווה, וקשה להשלים עם לא.

אבל--

שימי לב אליך את תופסת את עמדתו

"למה לצער אותי?"

האם הוא עושה את זה כדי לצער אותך? כדי להכאיב לך? הוא עושה את זה בכוונה?

או שהוא פשוט אומר מה שמרגיש?

האם את נמצאת במקום שמוכן לקבל שזה עניין זוגי, ולא אישי שלך, למרות שאת זו שנושאת את ההריון בגופך?

זה באמת פער קשה ואולי בלתי נסבל.

אבל הייתי מנסה להשאיר אותו ברובד של פער בין בני זוג, שבו לכל אחד מכם יש רצון כנה ואמיתי, שלמרבה הצער לא הולך יחד, ולא מעבירה את זה לעניין אישי שהוא עושה לך דווקא.

בהנחה שלא עומד משהו אחר מאחורי מה שתיארת, כמובן.

זו התמודדות מספיק קשה מבחינת הפער שביניכם

ויותר קל לנהל אותה או לנסות להתמודד איתה, אם תצליחי לראות אותו ואת הקושי שלו, ולא לזלזל בזה.

זה כי אני מרגישה שהסיבות שלו מגיעות מתפיסות שגויות/והאופן בו ההורים שלו גידלו אותו.

אני מצטערת היום שלא ידעתי שאלו יהיו ההשלכות של זה לגבי הבאת ילדים לעולם.

גישה זה הרבה פעמים עניין של סדר עדיפויות שמשפיעה על קבלת החלטות בפועל.

אז במקום לדבר על ההחלטות אפשר לדבר על הסדרי עדיפויות ועל הערכים שמרכיבים את הסדר עדיפויות.

ולגבי איך שהוא גדל, זה טבעי שההרגלים שגדלנו איתם טבועים בנו חזק.

זה שקל לך להסתכל אובייקטיבית על ההרגלים שלו ולומר אם הם טובים או לא טובים,

זה בגלל נקודת המבט, לא בגלל שאת יותר טובה ממנו.

סביר להניח שגם לך יש דברים פחות טובים שאת סוחבת מהעבר כי ככה גדלת.

אם תהיי פחות בהתנגדות לדפוסים כ"כ אנושיים וטבעיים, הסיכוי להבנה יגדל.

ולא מתאים לו שוב לוותר על עצמו.

מה הסיבות שהוא אומר לך?

אז הוא מטפל בחרדות

אבל הוא עם חרדות שזה יעשה לו חרדות..

האמת שבתוך תוכי אני יודעת שבאיזשהו שלב הוא ירצה עוד ילד

יותר מפריע לי שהוא דואג להגיד לי שוב ושוב שעכשיו לא ולא יודע לגבי ההמשך.

אני זוכרת שחזרנו הביתה אחרי הלידה החמישית והוא חזר ואמר עשרות פעמים שהוא לא יודע אם ירצה עוד אפילו שנורא שמח והתרגש מהלידה והילד

עד שהתחלתי לבכות ואמרתי לו שיפסיק לדבר על זה ולא ככה מדברים לאישה שהרגע ילדה

כאילו יש פה משהו אובססיבי ולא פרופורציונלי כל הדיבור הזה שלו

והנה גם עכשיו הקטן עוד לא בן שנתיים

גם לי לא בא הרגע הריון

כל הדיבורים זה על עוד כמה חודשים קדימה

לא יודעת כל הנושא הזה עושה לי רע כל כך במיוחד האופן שהוא מדבר על זה

להבין בדיוק ממה הוא חרד עם עוד ילד

שיתן לך פירוט מדויק, תעשי רשימה של החרדות

ואולי תראו שחלק אפשר לפתור

עוד ילד זה באמת עוד חרדות, גם עליך עד הלידה, גם הלידה עצמה שאת והתינוק תהיו בריאים

גם אחרי זה לא חסר העולם מלא בסכנות יש לו בסיס

תגידי לו שאת גם רועדת מפחד אבל התוצאה שווה

מאוד הערכתי את הגישה שלו לנושא הזה של עוד ילד או לא

כי הרגשתי שהוא מבין כמה אחריות זה

ושזה לא דבר של מה בכך

ושהעול הזה לא נופל רק עלי

כי אם כן אז בכלל מה היה אכפת לו שאלד גם כל שנה..

כל הילדים שהבאנו עד היום היה תמיד מתוך רצון של שנינו ואחריות גדולה ולא כי ככה זה ולהיות כמו אחרים.

אבל פתאום עכשיו זה כאילו בלתי אפשרי מבחינתו וזה מה שמפריע לי

אני יודעת שההסתכלות שלי עליו לא נכונה

מצד שני אני חושבת שגם אני צודקת ברצון שלי

שומעת ממך הרבה ביקורתיות כלפיו.

ואולי זה לא הנושא, אבל זה קצת כן.

אני חושבת שבנוסף על הקושי של זה שאת רוצה ילד והוא לא, יש כאן גם קושי נוסף בגלל הביקורתיות.

למי שהוא לא חרדתי קשה להבין מה זו חרדה

אבל זה לא משהו שאפשר להעלים בכפתור

ואם הוא מטפל בעיניי זה דווקא נקודה לחיוב, שהוא לא מתעלם, ועדיין יודע להגיד שזה לא מתאים לו.

חרדה מחרדה זה גם משהו ממש הגיוני וזה עוד משהו שמי שמתמודד עם חרדות מתמודד איתו. לא בפחד רק מהדבר עצמו, אלא הפחד מהפחד. סוג של לופ כזה.

ככל שאת תלחצי אותו יותר, בעיניי זה רק יחריף.

הייתי מנסה ממש להסתכל דרך המשקפיים שלו, לנסות להיות עם הרבה חמלה כלפי המקום שלו, ופחות שיפוטיות. לא הסכמה.

אני האחרונה שאתווכח עם הכמיהה לילד

אבל על הכמיהה שלך, מתווסף כעס שנובע מביקורת וחוסר הבנה שלך אותו, ועל זה אפשר לעבוד, ולהקל על שניכם.

אתם יחד בסיפור הזה, גם כשאתם לא מסכימים.

אבל קשה לי לקבל את זה שהחרדה מנהלת אותו עד כדי למנוע מילד לבוא לעולם.

הוא כבר שנתיים עם חרדות ולא החריף בגלל הילד שנולד בינתיים

החרדות שלו לא קשורות בכלל לילדים

הם משליכות על תחום אחר בכלל

אבל אני יודעת שזה חלק מהקושי שלו בעוד ילדים

הן אובססיביות, ולא  פרופורציונליות ובהחלט לא נשלטות ובעיקר מלחיצות מאוד מאוד.

מבינה ממש את הכאב שלך, אבל כרגע הוא כנראה באמת חושש ולא מסוגל להתמודד.

ואם הקטן עוד לא בן שנתיים ואת  רק בת 36, ב"ה יש לך עוד זמן. הייתי מניחה לזה כרגע בטוח 

זה לא שאת רוצה כרגע והוא לא.

אלא שהוא כל הזמן חוזר ואומר- אני לא רוצה יותר בכלל, וזה מפריע לך, כמו לעשות לך פצע ואז גם לחטט בו שוב ושוב.

אם הבנתי את הנקודה אז אולי יעזור-

שתעשי שיחה איתו ותגידי לו ששמעת שהוא לא רוצה עכשיו, ולא בטוח שירצה עוד בכלל ועצם הרעיון מפחיד אותו. וזה קשה לך כי את כן תרצי עוד בהמשך. ושניכם יודעים שיש את הפער הזה. אבל קשה לך לשמוע אותו כל הזמן מדגיש את זה שהוא לא ירצה. זה כל פעם מצער מחדש. אז אולי אפשר לקבוע טווח זמן- שנה, אולי שנתיים, שלא תדברו על זה בכלל, שתשקיעו בילדים, בזוגיות, בטיפול בחרדות, במה שעושה לכם טוב. ועוד x זמן תדברו שוב ותראו איפה כל אחד נמצא, וגם אם הוא בטוח ששום דבר לא ישתנה עד אז, לפחות בטווח הזה השיח הזה לא ישגע אתכם כל הזמן.

ואם אחד מכם יראה שמאיזושהי סיבה קשה מדי לא לדבר על זה, אז כמובן תמיד אפשר "לשנות את הכללים" ולחשוב על פיתרון אחר. אבל נשמע לי שכן יכול לעשות לכם טוב לשים את הנושא בצד מ2 הצדדים לתקופה הקרובה.

רציתי להיות יכולה לדבר איתו על זה

בלי הפחד שהוא כל רגע יחזור על זה שהוא לא רוצה ואולי לא ירצה אף פעם

כי בינתיים אני לא אעשה כלום בלי ההסכמה שלו

אבל גם לא לדבר על זה?? זה כבר יותר מידי בשבילי

הגיוני שיביע אותה כשמדברים על הנושא. אם הוא חוזר על זה כל הזמן בשגרה זה באמת נשמע לי מחרפן. אבל כשמדברים על הנושא של עוד ילד, הגיוני שהוא נלחץ ואומר בצורה ברורה איך הוא מרגיש לגבי זה.

גם כשבעלי מתחיל לדבר על עוד ילד לפני שאני מוכנה, אני תמיד אומר מיד שאני לא מוכנה ואין מה לדבר בינתיים. ועצם הרצון שלו קצת מלחיץ אותי.

חשוב שתביני טוב יותר מה המשמעות של ההתמודדות שלו עם חרדות.

תיארת לאורך השרשור בעל לחוץ, קצת מפונק, שקיבל חינוך שונה משלך. בהודעה הזו את מדברת על בעל שמתמודד עם חרדה, שזה סיפור אחר לגמרי.

אם הוא היה עם רגל שבורה, לא היית חושבת שהוא עצלן בגלל שהוא לא הולך, נכון?

אדם עם חרדות שמנסה להגן על עצמו מטריגרים לחרדה הוא לא מפונק, הוא מתמודד עם שבר - כזה שלא רואים ואין עליו גבס, אבל הוא ממשי ואמיתי ומכביד על החיים.

זה לא אומר שבגלל החרדות שלו כל הרצונות שלך נמחקים, כמובן. אפשר וצריך לחשוב ביחד איך מגשימים את החלומות שלך בדרך שתאפשר לו להרגיש בטוח ומוגן. אולי זה נושא לשיחה זוגית, אולי תצטרכו עזרה של איש מקצוע שיעזור לכם לבנות את הדרך הזו. 

יש לו טריגרים אחרים והחרדות שלו בתחום שלא קשור לילדים והורות

מושקע בהתמודדות בלחיות את החיים.

את מתארת אבא מתפקד, הוא מצליח ב"ה להתנהל ביום יום,

וזה רק מתבקש לא לדבר על אתגר נוסף כשהוא מושקע בהווה ומנסה לעשות מה שאפשר במציאות הקיימת ולא שש להוסיף עוד חזית עכשיו.

לקרוא לזה פינוק זו ממש הגזמה.

זה שהלידה האחרונה לא גרמה לו להתפרק, לא אומר שאפשר לצפות ממנו לדבר על עוד אחד כזה.

כדאי להפעיל שיקול דעת, שלא מרוב רצון להגדיל את המשפחה, תגרמי חלילה לכל מה שהשגתם עד היום להתפרק ואז כל מה שתרצי יהיה להחזיר את הגלגל אחורה למשפחה של שני הורים מתפקדים וחמישה ילדים מאושרים.

חרדה זה לא פינוק. חרדה משתלטת על התפקוד. וב"ה שהוא מצליח לנהל את זה.

תשמחי על מה שיש כרגע, ואם המכתוב שלכם יהיה עוד ילד או כמה ילדים, זה יקרה. לא צריך לדבר על זה.

אם את רוצה שמישהו יחזיק איתך את ההתמודדות שבמניעה כדאי ללכת למישהו חיצוני ולא לצפות ממנו לתת תמיכה בנושא שהוא לא מסוגל להכיל.

פשוט שיהיה ברור מה קורה טכנית, ונפשית כל אחד ימצא לעצמו מענה, והשלווה תחזור ביניכם.

אני גם מתמודדת עם הפער הזה של הרצון,

זה לא שאני לא מבינה את הרצון.

אבל גם על רמת הרצון אפשר לשלוט.

אפשר לקבל את זה שיש משהו שמאוד רוצים והוא אולי לא יקרה, ולחיות לצד האכזבה ולא להשליך הלאה את התסכול.

הבעיה שחוץ מהתסכול על מה שאולי לא יקרה, יש לך תסכול גדול כתוצאה מכך שאת לא מקבלת את זה שאולי זה לא יקרה.

נשמע שאת מחזיקה את כל הסיפור של לידת וגידול ילדים בצורה מדהימה.

מהאופן שבו את כותבת לאורך השרשור נשמע שאולי זה מקשה עלייך להבין מה קורה לבעלך, כי הוא חווה משהו ששונה בצורה קיצונית מחוויית החיים שלך.

תארי לעצמך בעל שהיה חושב שאשתו מפונקת כי תוך כדי לידה פעילה היא לא מסדרת את הבית ושוטפת כלים - בסדר, כואב לה, אז מה? שלא תתפנק, אפשר לעבוד גם כשכואב.

לא סביר, נכון?

יש כאב שמאפשר תפקוד, ויש כאב שמשבית אותנו, ולמרות ששניהם נקראים באותו שם, זה משהו אחר לגמרי.

גם בנפש - לכל אדם יש לפעמים חששות, פחדים, מתח, ורובנו מתמודדים עם זה בלי פגיעה משמעותית בשגרת החיים. אבל כמו שהתמודדות עם כאב מדקירה של קוץ לא דומה להתמודדות עם כאבי לידה, כך גם התמודדות עם דאגה שגרתית לא דומה להתמודדות עם חרדות, למרות שמבחוץ זה יכול להיראות דומה.

אני לא מכירה את בעלך, אבל הוא ממש לא נשמע מפונק. להיפך. הוא הולך לטיפול, הוא עובד, הוא מתפקד בבית - הוא עושה מאמץ לקיים שגרה תקינה למרות ההתמודדות שלו. מבחינתך זה מובן מאליו, אבל זה לא.

הולדת ילד הוא טריגר לחרדה

לא כדאי להעלות את הטריגר הזה שוב

גם כדי לא ליצור לו חרדה

וגם כי זה טריגר מוצדק

מבינה מאד את המצוקה בעומס שמביאים ילדים

ו5 ילדים זה הרבה מאד

אולי לא לך

אבל כנראה בשבילו כן

החרדות שלו לא קשורות ישירות לילדים והורות

ואני לא חושבת ש5 ילדים זה הרבה, זה סביר

8-10 ילדים זה הרבה

אני מרגישה שיש פה איזה בריחה מהתמודדות

הוא גם לא יעבור עבודה חדשה בגלל החרדות שלו (שלא קשורות גם לזה) ועוד כאלו דברים

קצת פינוק כמו שכתבתי

היא התמודדות יומיומית לא פשוטה של הישרדות

הגיוני שהוא רוצה לשמר את הקיים זה נותן לו יציבות 

היא לרוב רוחבית בחיים ולא מתמקדת רק במשהו ספציפי

לא תמיד יש מודעות אפילו לאדם עצמו מה מביא את החרדה

אבל אם אדם אומר שהוא לא רוצה

זה בסיסי לכבד

וקריטי אם יש לו חרדות

אני חוויתי חצי שנה של חרדות ברמה של לקחת נוגד חרדה כדי לקום מהמיטה

זה לא פינוק

ולא חוסר התמודדות

זה דפוסי פחד/ ריצוי+ טריגר שמדליק את החרדה

הדבר הטוב ביותר לתת לבנאדם בכלל

ולמישהו עם חרדות בפרט

זה לכבד את הרצונות שלו

הוא כנראה כבר הביא יותר ילדים ממה שהוא רצה

למרות החרדות

אולי כדאי עכשיו לכבד את הרצון שלו

למרות שהוא מתנגש עם שלך

אם לא מתאים לך תתעלמי.

אבל ממש מרגיש לי זה סיפור חיי עם בעלי.

הוא גם מפונק,בא ממשפחה של 2 ילדים ואני ממשפחה של ברוכה.

השיח שלנו לפני החתונה היה משפחה גדולה,דיברנו על מינמום 10 ילדים.

אחרי ה3 התחילו להתפתח אצלו חרדות סטרס ,דיכאון

וכו.

ואז נכנסתי להריון שממש היה לו קשה לקבל אותו.

הוא רצה להפיל,ואפילו הלך לשאול רב אם  אפשר להפיל,ואני פשוט כעסתי נורא מבחינתי זה היה האידיאל,סיכמנו כך לפני שהתחתנו,

אבל אחר כך מנענו 3 וחצי שנים כשבזמן הזה כל חודש היה מבחינתי גיהנום עלי אדמות,הוא ידע את זה וזה גם היה לו ממש נורא,זה היה לופ אין סופי והכי גרוע ששפטתי אותו כל כך,

כן הוא שותף מלא לגידול שלהם,כל דבר באמת הוא לוקח ללב ולןקח אחריות הרגש של האחריות שלו מפותח מאד,

נכון שהקושי הפיזי נופל עלי,אני בהריון ולא הוא,אני יולדת לא הוא,אני קמה בלילה לא הוא ואני יכולה להמשיך....

וכן הצורה שבה הוא גדל כל כך השפיעה עליו,ועדיין זה לא אשמתו.

החרדות זה קושי אמיתי,זה קושי שמשתק,תחשבי שאת בלחץ בעקבות תשובה אם התקבלת לעבודה או לא,או שאת מכניסה ילד פעם ראשונה למסגרת,איך את מרגישה? תביני שהוא מרגיש ככה כל הזמן כמעט בלי הפוגה,זה מתיש ממש.וזה גם לא רצוני.

ואחרי 3 שנים הבאנו ילד ואז נכנסתי שוב להריון עם גלולות,ונולד עוד אחד.

בעקבות הילד האחרון שנולד הוא התחיל לטפל בעצמו,גם תרופתית וגם טיפול אישי,

עשינו גם טיפול זוגי,

וכשהוא התחיל להיות מאוזן יותר נפשית הוא היה מוכן לשמוע על עוד ילד ואז גם לקח המון זמן עד שהןא הבשיל עם הרעיון,ואז הבאנו עוד אחד.

היום אני מונעת ממש קשה לי עם זה אבל אני במקום שהרבה יותר מבין ומכיל את הסיטואציה.

הוא יודע שקשה לי למנוע,אגב אני כמוך הכי קטן בן שנתיים ומרגישה שהגוף שלי ממש עוד לא חזר לעצמו ושאני עדיין מתאוששת מהלידה האחרונה,

יש ביננו שיח ממש פתוח והוא יודע שהרצון שלי לילד נוסף רק גודל,אבל היום אני במקום אחר,גם אמרתי לו שזה תלוי בו כשהוא יחליט אם יחליט,

החלטתי לשחרר אני כן מתפללת שה' יתן לו כוחות ורצון אבל היום אני לא שופטת אותו,ואני כן אוסיף ששמעתי אותו אומר (לא לי) הלוואי ויהיה לי מסוגלות לעוד ילד.

אבל יש לנו עוד דרך עד לשם.

הוא עדיין מטפל בעצמו,גם תרופתית וגם טיפול אישי,

והשעון הביולוגי שלי מתקתק,אבל ההבנה שלי שינתה את התמונה ממש,וגם ההשלמה שאם זה מה שה' רוצה זה מה שיהיה,הזוגיות כיום חשובה לי יותר.ההבנה שבסופו של דבר להביא ילד או לא לא תלוי בי אלא ברצון של ה', ןשכנראה יש לי עוד עבודה עם עצמי בעניין.

ווואו כמה שההשלמה הזו כואבת,אבל גם מביאה איתה שלווה באותה מידה.

מאחלת לך ששתיכם ביחד תהיו באותו רצון בשמחה ובהשלמה של שניכם מתוך כבוד והבנה ואהבה הדדית

אז מה אם מסכמים לפני חתונה על 10 ילדים

2 אנשים צעירים מאד

חסרי ניסיון

יכולים לשנות את דעתם כמה וכמה פעמים

די הגיוני שיגיע דיכאון/ חרדה

אחרי 3 ילדים (כנראה צפופים)

להרגיש גיהנום במניעה של כמה שנים

זה אולי דבר שדורש טיפול

במיוחד שיש כבר כמה ילדים

לפי מה שאת כותבת זה נשמע כאילו בגלל שיש לה כבר כמה ילדים אז הקושי שלה לא פרופורציונלי/לא הגיוני/לא בסדר.

אז לא,

אישה יכולה להיות עם 10 ילדים וקשה לה להתמודד עם המניעה וזה מובן מאוד.

יש נשים שמאוד אוהבות הריון ולידה וזה קושי עצום עבורן.

לקבל מחזור כל חודש ולדעת שאין הריון כי היא מונעת לא תמיד בגלל שהיא רוצה (הבעל לא רוצה/ סיבה בריאותית ועוד)

פער בין בני הזוג ברצון לילדים זה ממש לא קל...

אני חושבת שהוא ממש לא מנסה לצער אותך, הוא אומר איפה הוא עכשיו, הוא לא רוצה לתת לך אשליה שעוד איקס זמן זה ישתנה, כי ממש לא ברור לו שזה ישתנה.

בסוף גם אם רוב העול נופל עלייך בחוויה שלך (הריון, לידה, הנקה, קימות בלילה, יותר שעות בבית) ברור שגם הוא שותף, גם אם הוא לא הרבה בבית - עול הפרנסה כנראה נופל בעיקר עליו.

ילד צריך לבוא להורים שרוצים אותו, שניהם.

אני מבינה אותך מאוד מאוד, זה מכאיב כ"כ לגנוז את החלום. מציעה לך בינתיים לשחרר לחצי שנה, שנה... כמה שמרגיש לך, ואז לנסות לפתוח את הנושא שוב.

וכן הייתי מנסה בעדינות להבין את המניע שלו. מה החשש? שוב ניובורן ולהתחיל הכל מהתחלה? חשש כלכלי? חשש של פער בין הגדול לקטן שפחות יאפשר לתת מענה מותאם לכולם? העומס והשחיקה? מה יושב עליו...

בהצלחה רבה יקרה ❤️

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

רופא ילדים הקשיב לו בשיעול האחרון?

גם הבן שלי היה עם סטרידור בהתקף שיעול האחרון מלפני שבועיים.

תקחי אותו שיקשיבו לו.

ובאמת מאד מפחיד כמויות הכדורים. אוף אני כ"כ מבינה אותך

אני בחרדות מזה לוקחת ציפרלקס.

זה היה אחרי 4 ימים של בטניזול , 4 ימים של אזניל משאפים מלאים ולא היה שיפור אז הלכנו, אמר שהוא בהתקף סטרידור האמת שנבהל אבל אחכ ציין שאם הכדורים לא עוזרים לו אז להפסיק כי אין טעם לקחת סתם , וגם לא לקוחים יותר מ 3 ימים. (לנו רופא ריאות אמר 5 ימים - וגם זה עוזר לשעה שעתיים והכל חוזר אז מה עשינו פה) אמר שהוא לא מצפצף אבל השיעול כן היה נשמע ככזה

אחרי כמה ימים עבר לו ליומיים , ואז התחיל שוב ככל שעברו הימים זה החמיר עד אתמול שכבר התפוצץ הכל

אולי להחליף רופא ריאות

חייב למצוא פתרון.

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

מקפיצה לעוד רעיונות...

ותתקשרי לשם

היום הכאב ממש נרגע, כנראה זה היה אתמול בגלל מאמץ...

יש מי שחווה את זה יותר קל ויש מי שיותר קשה

בע"ה יהיה לך קל....

אני זוכרת אותך מאיזה שבוע 10....

אם זה שורט אותך תלכי לבדוק.

אבל אם אין לך עצבים אז תנוחי תשתי ותראי מה קורה. אם זה רק בעמידה זה לא נשמע צירים אבל אולי אני טועה.

תודה לה' על הרגע הזה ועל הכל

ואני גם מנסה להרגיע את עצמי שאם בשכיבה לא כואב אז כנראה זה ממאמץ פיזי כי באמת הגזמתי ביומיים האחרונים ביחס למה שמותר.

כי גם אין לי אפשרות לנסוע למיון כי בעל במילואים, אז יש עוד סיבה לנוח ולהתפלל ולקוות שזה סתם

מידי פעם מתפללת עלייך שהכל יהיה כשורה

אבל בגלל הרקע הרפואי אני כן הייתי הולכת למוקד או למיון.

יש לך אפשרות להשיג בייביסיטר?

כל כך לא מובן מאליו ואנחנו אפילו לא מכירות

המון תודה ה' ישמור אותך

אני חושבת שיש לי פחד שיאשפזו אותי. כרגע אני מפעילה את הילדים ואני שוכבת כל הזמן כמו בתחילת ההריון. ואני מרגישה שיפור תודה לה'

לא יודעת לשאלתך. אבל חיבוק על המילואים עם הכל. קשוח...

שזה יותר במפרק/בעצמות עצמן

תנסי לחשוב יותר מדוייק, מתי מתגבר, מה עוזר, מה סוג הכאב - שורף, דוקר, לוחץ, הכל יחד :-/

ביומיים האחרונים אני אוכלת הרבה הרבה פחות, אז אולי הגוף חלש. הבנתי שצריך לצרוך כ2250 קלוריות ביום בערך ואני מגיעה בקושי ל1080 לפי הערכה גסה .

ודבר נוסף התאמצתי הרבה יותר ממה שמותר לי- אני בהריון בסיכון וכל התקופה שכבתי. ומקסימום קמתי להכין אוכל זריז.

ואתמול הייתי חייבת לכבס אז התכופפתי והרמתי וכל מה שכלול בזה.. ואולי זה עונש שכיבסתי בראש חודש למרות שגיליתי על זה רק עכשיו מהפורום🙈

תתגברי שתייה ואם לא עוזר את צריכה ללכת להיבדק

ולאכול יותר!

בלי נדר

וכמובן לשתות

תודה רבה!!

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..