זו דרך חיים

הסיכוי להיפגע פיזית מטיל

הוא נמוך מאד

באחוזים

(כמות אנשים שנפגעו חלקי אוכלוסיית מדינת ישראל)

הסיכוי להיפגע פיזית ונפשית מפחד

גבוה הרבה יותר

אז לומדים להניח את הפחד (וההתראות/ אזעקות/ חדשות) בצד ולהמשיך חיים נורמליים בצל סיטואציה לא נורמלית 

ולשמור על ההנחיות.

זו לא סתירה כזו גדולה בעיניי.

בטח אם יש ממ"ד בבית.

מנהלים חיים מלאים

לרוב לא נמצאים בהכרח ליד ממד

האישו הוא לא להיכנס לממד בנחת

אלא להתמגן בכביש

(אין איפה

לעצור בצד לרוב יותר מסוכן)

לצאת בבהלה ממקלחת

להמנע מלצאת/ להוציא ילדים מהבית

אני נמצאת הרבה על הכביש

האנשים ששומרים על ההנחיות

לרוב מסכנים את כל המכוניות סביבם

עוצרים בבהלה בבת אחת

חותכים נתיבים

חוסמים מכוניות אחרות מלנסוע

משתלבים בצורה מסוכנת

(הבנתי שהיתה תאונת שרשרת עם רכבים בצד)

אני נכנסת לממד בעבודה

וגם לפעמים בבית כשזה בנחת

לא מעירה בלילה וגם לא מתעוררת

חוסר שינה בלילה מסוכן לגוף ונפש הרבה יותר

בעיניי לפחות

את המחיר כל אחד מרגיש בעצמו

אני הייתי שם בדריכות הזו

ולא חוזרת לשם

גם במחיר של סיכון מזערי להיפגע

ובדימונה

וכל השברי יירוטים שנופלים בתוך בתים במרכז -

עדיין תמשיכי את חייך ולא תצאי בלילה כשיש אזעקה? הטיל לא שואל אם זה לילה או יום ואם זה בריא או לא... זאת מלחמה. ולא סומכים על הנס.

 לא גרה במרכז ולא במקום שקרוב למשהו אסטרטגי

הסיכון פה נמוך משמעותית

וכן

חשוב לי להמשיך את חיי גם במלחמה

במיוחד במלחמה

לשמור על הנפש

מי שחושב אחרת שיעשה אחרת 

אני נגד התמגנות שמסכנת משהו אחר

בעיניי

בפרמטרים שלי

ושלא תתנסה, אמן. אני בטוחה שכל אלו שלא פחדו ועפו מהדף של טיל ברחוב ליד, היום כבר מפחדים.

לא חייב לפחד ולרעוד, אבל לא להיכנס לממד? כבר הוכח בכל כך הרבה מקרים שזה מציל חיים, וכן, גם מונע טראומה ופחדים לאחכ, מעדיפה את החששות האלו, מאשר להיות בסיטואציה לא נעימה

יש הבדל בין להחליט לא לרדת כמה קומות עם ילדים קטנים בלי עזרה כשהילדים ישוניים ולא מתפקדים

לבין להחליט לא להיכנס לממד כי ככה..

יש אנשים שלא מסוגלים לשאת את המתח ולכן מראש לא נכנסים.

ההתנהגות ההגיונית ביותר היא להפחית סיכונים כשאין להפחתת הסיכון מחיר גבוה מדי.

לצורך העניין אם אין ממד ויש חדר מדרגות פנימי בבניין, זה עדיף כל פני לשבת בסלון ליד ויטרינה מזכוכית ולקוות שלא יפול קרוב.

מסייגת שאף פעם אי אפשר לדעת מה מתרחש בתוך קירות הבית של אף אחד.

אז אין עניין לשפוט אחרים, רק ללמוד לקבל החלטות מושכלות בעצמנו על עצמנו.

לק"י

התנפצו פה חלונות בבתים.

אם מישהו היה ליד החלון, הוא היה נפגע "רק" מזכוכיות.

לא רוצה לחשוב על מי שגר בבתים שלידם היתה הנפילה (הם נהרסו).

שזאת מצווה לכל דבר

ככה אני מסתכלת על זה. בלי קשר לאחוזים וסטטיסטיקות,  אני מצווה ועושה. ועדיין בגדר השתדלות.  אניאשקול כמובן נזקים מכל כיוון כמו שכתבו פה, אבל בבסיס אני חושבת שחייבים להזהר ולהשמר

נשמע לי חוסר אחריות ולקיחת סיכון מיותר שעלול להוביל לאסון ולפגיעה בחוסן הלאומי.

יש לנו אחריות. אנחנו מצווים "ונשמרתם" ו"ובחרתם בחיים" וחובת ההשתדלות היא עלינו.

ההשתדלות היא לעשות את המקסימום האפשרי להתמגן:

מי שיש לו ממד, להיכנס בזמן אזעקה לממד

מי שיש לו מקלט במרחק סביר, לצאת למקלט

מי שאין לו, להיכנס לחדר פנימי/מסדרון/חדר מדרגות

מי שבוחר לא לעשות את המקסימום שהוא יכול, הוא לא אמיץ אלא חסר אחריות ואם הוא ייפגע לצערי המחיר ייצא מהכיס שלנו ולא בצדק.

יכולה להגיד לך על עצמי, שזה שקלול של מקום המגורים (פריפריאלי ללא בניה רוויה), כמות האזעקות והמחיר של ירידה למקלט.

בעם כלביא ירדתי למקלט כמו ילדה טובה, וזה גרם לי בעיות שינה קשות שנמשכו כחודש אחרי שהכול נגמר.

אם הייתי גרה באיזור המרכז כנראה הייתי פועלת אחרת, אבל במקום שאני גרה בו, הסיכוי הנמוך של פגיעה לא שווה לי את הסיכוי הוודאי של חרדה ופגיעה במצב הנפשי שלי, שהוא גם ככה עדין ואני צריכה לשמור על רוגע כדי לשמור על הבריאות הפיזית והנפשית שלי.

את לא צריכה להרגיש לא נוח לכתוב מהניק שלך

אז מה אם כולם פה בוחרות אחרת

אלא בגלל שסיפרתי את זה להרבה אנשים, ואני לא רוצה אאוטינג.

אם כי יש עוד אנשים כמוך

זה לא ממש אאוטינג 

לבין מה שאת מספרת.

אני לא. אני מפחדת.

אבל מעדיפה להבין בשכל שהסיכוי לפגיעה פה באמת נמוך מאד מאד

(שוב אני לא מהמרכז בכלל)

והמחיר של משפחה מטורטרת למקלט (אין ממד) הלוך ושוב, ועצירת החיים-

הוא גבוה מדי.

אם יש אזעקה ביום ואנחנו בסמיכות למרחב מוגן ברור שניכנס. לא שאלה בכלל.

אבל להעיר בלילה חבורת ילדים שתתחיל בוקר בשלוש?

ויהיו משוגעים אחר כך כל היום? לא.

אני גם לא ארד בלעדיהם כמובן

ולישון במקלט לא אופציה (מקלט של כמה בנינים יחד)

אז זהו.

בלילה ד' שומר עלינו בבית.

והיא מבחירה לא נכנסת וטוענת שהטילים לא מטרידים אותה, כל אחת תעשה את הבחירות שלה במצבה ובנתונים שיש לה, ואת עושה מה שהכי טוב לך מבחירה מושכלת . אבל להגיד כמו החברה של הפותחת, זה לא אומץ או היעדר פחד, זה חוסר מודעות, והלוואי שתישאר ככה חסרת מודעות.

לק"י

אבל אולי גם לחברה יש סיבות שהיא לא פירטה.

עכשיו אני חושבת על זה...

(במאמר מוסגר- אני לא מסכימה עם זה. מבחינתי צריך סיבה ממש ממש טובה כדי לא להכנס למרחב מוגן. ואני אומרת את זה כאחת שיש לה מקלט בבניין, לא ממ"ד בבית. שגם המצב שלנו הוא פריווילגיה...).

זה לא אומר שאת פחדנית

והיא אמיצה.

ואת לא צריכה לנסו להבין אותה.

יש הרבה דברים שאנשים עושים ומסכנים בכך את חייהם: נהיגה לא זהירה, עישון, לוקחים ילדים למקומות עם בריכה..

אני לא אנהג כמוהם בגלל שלא קרה להם כלום מזה

אני פשוט המומה קצת

אני גם לא רועדת מפחד,נשארת באמונה ברוך ה'

אך גם לדעתי לומר ככה שלא מעניין אותי זה טיפשות

זו הנקודה ההזויה

אני המצחיקה בעצם הבנתן?

גם נורא קשה להם שמישהו כביכול אומר להם מה לעשות.

בעיה שלהם

קרובת משפחה שלי לא חיסנה לקורונה, ועכשיו כשהיא נכנסת לממד היא משאירה דלת וחלון כי היא חייבת אוויר.

זה לא היגיון, זה נטיה טבעית לא להקשיב להנחיות.

מצד שני, הנטיה שלי היא בהחלט להקשיב להנחיות, וגם חוויתי כמה אירועים קשים בחיי אז יודעת שאני יותר פחדנית ממנה. אז הצד שלי הוא להיזהר לא להיתקע בבית ולהיצמד לחדשות

הצד שלה צריך להיות להפעיל את השכל ואני לא מדברת איתה על זה, כי זה נקודה שאני לא מעריכה אותה ולא רוצה להתעסק מולה בזה - אנחנו לא נשנכע אחת את השניה לעולם.

יש לה ממד בבית והיא שם כל היום.

לדעתי לא לעשות את המינימום זה פשע. אפילו אם לא אכפת לה על עצמה, שיהיה אכפת לה על המורל של העם כשרואים שמישהו נפגע חס וחלילה.

הם לא יגידו שהם אנטי מוסדיים ולא ילכו לבי''ח

או לא יתפנו אם הבניין יהרס

בדיוק ראיתי היום מה שכתבו על הפגיעה אתמול....

ב"ה שהקב"ה שמר עליהם והקטין את הפגיעה עם הגשם שהיה קודם...

בעז"ה שתהיה רפואה שלמה לכל אחד ואחד מהפצועים.

אבל אנחנו צריכים ללמוד מזה להתחזק יותר בהזשתדלות שלנו לשמור על עצמנו.

לולא הם היו נכנסים למקלט - הם היו נפגעים "רק" מהזכוכיות שהתנפצו אצלם בבית... (והבית, אף שרק נפגע מהדף, לא במצב לגור בו כרגע)

אני באמת לא מבינה את אלה שמלכתחילה לא נכנסים למיגון כלשהו.

בעלי העלה שאלה בפורום תורני, מה עושים באמצע ליל הסדר אם יש אזעקה ונמצאים בדיוק באמצע אכילה של משהו שצריך לסיים אותו בשיעור זמן קצר.

אחד שם ענה שאם היו מבטיחים לך מיליון שקל על כך שתסיים את אכילת השיעור - אז לא היית יורד למקלט, נכון? אז בשביל קיום מצווה בהידור ודאי לא צריך לרדת למקלט.

😖

אמרתי לבעלי שיענה שם שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות...

מה ששמר עליהם זה ההנחיות

היא כן להיכנס לממ"דים, כן לפעול על פי ההנחיות.

העניין הוא שבאזור הזה היה הרבה פעמים התראות ללא אזעקת אמת לאחר מכן כך שאנשים היו שאננים (לא מצדיקה) וגם היה מדובר בשעת שינה וילדים שצריך להוציא אותם ממיטות תוך כדי השינה, ובדר"כ מדובר בכמה ילדים, מחוץ לבתים.

זה מה שסיפרה לי חברה גורניקית. 

שמרנים

גם בקורונה מאוד הקפידו על ההנחיות והכללים

בשונה מחסידויות אחרות וגם אצל חלק מהליטאים

בנוגע למה שקרה בפועל, כתבתי את מה שנאמר לי. אין לי כ"כ היכרות גדולה עם החסידות הזו ובכלל עם המגזר החרדי.

כן שמחתי מאוד שגדולי הדור משפיעים על החסידים שלהם לשמוע להנחיות.

במקרה זה עינייך הרואות שלא היו בממ"דים בפועל. 

לא צריך להיות בקצה שדרוך מדי ולא מוציא את האף מהבית,

ולא להיות בקצה שמתעלם מהכל.

יש דרך האמצע, ואם את מחפשת לקבל אומץ אז תחפשי אותו במקומות שלא סותרים את ערכי היסוד שלך, אלא לוקחים אותם בחשבון, ויחד עם זאת ההתנהגות שלהם היא כמו שאת היית רוצה.

ארנבת מפחדת

וזה קשה לי ממש

והפחד משתק.

אני די אבודה בעניין... 

ספורט עושה טוב לגוף ונפש וגם אחרי שיוצאים פעם אחת זה עוזר לעוד פעמים 

מללכת למקום קרוב עם מיגון.

למשל לבקר חברה שיש לה ממ''ד/מקלט קרוב.

או קניות במקום עם ממ''ד.

רק בשביל לצאת מהבית ולראות שזה אפשרי, שהחיים בחוץ ממשיכים, ושיש עוד ממ''דים חוץ משלך (ואז מקסימום מבלים אזעקה במקלט ציבורי).

אני מיו"ש

אני חייתי כל חיי ליד כפרים

חוויתי את המבצעים השונים שהיו

פיגועים בירושלים

חומת מגן

וכל מה שאחריו

אף םעם לא פחדתי

ההפך

גם פעם כתבתי סוג של תגובת חיזוק

על פחד מפיגועים ולא לשיתוק של החיים

ועכשיו המצב הזה תופס אותי ....

את במקום אחר.

להיות אמא זה לא כמו להיות נערה, ועם כל ילד גם הדאגות שלנו הולכות וגדלות.

טבעי ממש לפחד. אל תנסי להיות גיבורה. אפשר לפחד ובכל זאת לצאת מהבית.

נשמע שאת כועסת על עצמך על עצם הפחד. והגיוני כל כך להיות עכשיו בפחד. זה לא מראה על שום חולשה שלך.

וזה נכון

השלבים בחיים מאופיינים אחרת.

בינתיים קיבלתי קריאה יחסית באפתעה

אז אני צריכה לזוז

לפחות משהו חיצוני שמוציא אותי מהסטרס....

תודה לכל מי שכתבה

וסליחה מהפותחת @מולהבולה

יש התראה מראש, יש משך זמן לאזעקה...סיבוב קרוב לבית. יש המון אפשרויות שיתנו לך לנשום קצת

לא יצאתי מפתח הבניין בכלל. וכשבני המשפחה יוצאים אני מפחדת...

אצלי זה גם קשור לכך שאני מרגישה ביטחון במקומות מוכרים, ולהיכנס למקלט זר במקרה של אזעקה (אחרי הלחץ של מציאת מקלט) יפגע לי בתחושת הביטחון...

אבל מניחה שאם אהיה חייבת לצאת אז אצא.

בכל אופן, חיבוק לך!

בעיני השתדלות כן צריך לעשות

לא היתי משתגעת ברמה קיצונית אבל בטח נכנסת לממד או מקלט קרוב אם היה

אבל אני לא מרגישה ושם פחד וחיה כמעט כרגיל

אני לא גרה במרכז וברור שזה משפיע

אבל בכללי יש לי נטיה- לא לפחד כשאין לי במילא דרך לשנות את המציאות ..אם משהו לא בידיים לשי נח לי לנעול את הלב מול הפחד ולא לתת לו מקום

בכללי לא נעים לומר

לא מפחדת למות

ממה כן

מפחדת נוראות על בעלי חו''ש

להשאר לבד זה החרדה שלי( כן כן נפלאות הסבבי מילואים השפיעו..)

אז כל אחד ומה מ'פחיד אותו

לא לפחד מאמונה זה מהמם ובעיניי זה היעד

אבל לא להיכנס לממד זה כבר טפשות 

אלא הנכונות לעשות משהו למרות הפחד הקיים.

החברה שלך לא צריכה אומץ, היא פשוט לא מפחדת.

(למה את מפחדת והיא לא? שאלה טובה, יש לזה בטח סיבות טובות ולא מודעות).

לכל הבנות שלא נלחצות מהמצב - איזה כיף לכן!

(וגם לי, גם אני לא נלחצת ולא מפחדת)

אבל זה לא רלוונטי לבנות שכן.

אי אפשר להחליט לכבות את הפחד...

בטח לא דרך הסברים רציונליים על סטטיסטיקות.

אפשר לעשות איתו עבודה, אבל זה עובר רק דרך לתת לו מקום כשהוא מגיע.

אגב

הכי הגיוני לפחד.

פחד ובהלה הם רגשות טבעיים שמניעים אותנו לזהירות.

מי שלא מרגיש פחד צריך לשאול את עצמו למה הוא לא מרגיש?

ומה עוד הוא לא מרגיש?

המח מעמעם רגשות לפעמים, כשהמחיר של ההרגשה גבוה מידי, וכשהוא עושה את זה זה רוחבי, כלומר כל הרגשות פחות מורגשים.

פחדים רציונליים

ויש חרדות שיושבות גם על דברים פחות רציונליים

בוודאי שטבעי לפחד במלחמה

אבל החרדה סביב אזעקות

גדולה הרבה יותר מהתוצאות

(בהשוואה פשוטה לתאונות ונפגעים בכביש)

ועל זה חשוב לעשות עבודה

כי חרדה לא פתורה

יכולה לפגוע לאורך זמן

אפילו ללא מודעות 

זה פחד אמיתי מוחשי והגיוני, יש טילים שמתפוצצים מעל הראש, אני גרה במקום שאין פעם שלא נופל פה רסיס, אם הייתי מסתובבת ברחוב , יש סיכוי שהיה נופל עלי משהו.. זה לא כמו טילים של חמאס שמתפוצצים ומתפוררים, פה, במידה ולא מדובר בטיל מצרר (אתמול למשל בדימונה הוא פגע ב12 זירות באותה עיר במקביל) מדובר ברסיסים מאוד מסוכנים וגדולים, אני לא מנסה להפחיד, כן? רק מזכירה לאלו שמפחדות , שהפחד שלהן ושלי הגיוניים, אמנם הסיכוי שיפול עלינו טיל הוא קטן מאוד, הסיכוי שייפול רסיס או שנושפע חלילה מהדף, הוא כבר גדול יותר, ואם אני יכולה למנוע את זה בזה שאני נכנסת רגע לממד סוגרת את הדלת, או מתמגנת בצורה אחרת הגיונית לפי הנחיות פיקוד העורף שהן לא מדומיינת. או מוגזמות, ונמצאות במסגרת היכולת שלי, אני אעשה את זה.. אני לא חווה חרדות ב"ה, אני מניחה שאם אני אטייל בחוץ ולא אתמגן, וכתוצאה מכך, יפול ליידי איזה משהו , אפילו לא יקרה לי כלום, אני אתחיל לחוות חרדות מכל אזעקה..

אבל שכל אחת. עשה מה שטוב לה, להגיע לחרדות זה בטח לא טוב משום כיוון.

לחשב את הסיכון לפי כמה נפגעים יש מתוך כלל האוכלוסיה - בעיני זה לא הדרך להסתכל על זה.

כי אם כולם היו מסתכלים על זה ככה ולא מתמגנים, אז היו הרבה הרבה יותר נפגעים ל"ע. זה שיש מעט נפגעים זה הרבה בזכות זה שרוב הציבור כן מקפיד להיכנס למרחבים מוגנים, ושוב ושוב אנחנו רואים איך זה מציל חיים. זו ממש לא חרדה מוגזמת.

זה נכון שבאזור המרכז הסכנה מוחשית יותר. אבל גם במקומות יותר פרפריאליים, תרגילים להיכנס למקלט/ממ"ד ולצאת ולגלות ששוב שום דבר לא ראה, וזה מחזק את התחושה שאולי הכל סתם מיותר - אין באמת ביטוח שלא יפול בסביבה שלנו טיל או שברי יירוט בפעם הבאה (כמו שהיה לצערנו בדימונה ובערד). ולהיכנס למרחב מוגן זו ההשתדלות שלנו, שבעז"ה תציל אותנו במקרה של נפילה באזור...

יש לנו חושים טבעיים שה' ברא בנו שאחד מהם הוא פחד

וזה טבעי במצב ההזוי ובתוך הכאוס הזה

לומר שלא אכפת לי ואני לא מפחדת-זה לא טבעי כל כך.., אולי הכחשה 

נכון לעשות את ההשתדלות שלנו, לרדת למקלט, להיכנס לממ"ד, או אם אין כזו אפשרות למצוא את המקום הכי בטוח באיזור.

בכל הפגיעות האחרונות מוכח שמי שמתמגן לא נפגע

לק"י

חרדה זה כבר מעבר.

אני חושבת שצריך איזון.

להקשיב לצרכי גוף ונפש. ואם יש צורך לנסוע או להגיע לעבודה או להתאוורר. אז נוסעים. ואם אפשר לעצור באופן בטוח או להגיע למרחב מוגן מעולה. ואם לא אז לא.

כמובן להיכנס בכללי.

לדעתי זה כמו בכל דבר בשמירה על החיים. השתדלות. אני אקנה רכב בטיחותי, אשקיע בכסאות בטיחות, אשתה קפה אם אני עייפה ואשתדל לנהוג בטוח.

עדיין חלילה יכולות להתרחש תאונות. ולא נפסיק לנסוע נכון? אני אקח קרם הגנה, מים, טלפון טעון, פלסתרים ואוכל למסלול טיול ולא אשאר בשמש בארבעים מעלות. עדיין יכול לקרות משהו בטיול. ולא נפסיק לטייל.

אז אני אכנס לממ''ד, או למקום בטוח ככל הניתן אם אני לא בבית. אבל אני לא אמנע מלנסוע לעבודה או לבירור רפואי או גם לאוורור בגבולות הטעם הטוב. כי הנפש חשובה.

ואם יש משפחה שצריכה להגיע למקלט רחוק באמצע הלילה והם הפוכים וזה כבר לא ריאלי. אז לא שופטת כי בהחלט הסיכון מול המחיר אולי לא שווה את זה. ואם זו מילואימניקית לבד. אז רק להשתחוות לה ולסתום. 

זו גם גישה שלי בכל דבר וגם עכשיו במלחמה.

גם חברותי לעבודה לא נכנסות, זה מטריף אותי.

זה שאני נכנסת זה לא אומר שאני פועלת מתוך פחד, אלא מתוך הגיון בזהירות. בדיוק כמו שאני עוצרת ברמזור אדום. 

לפזיזות

אני גם לא מפחדת

וגם לא נכנסת לממ"ד כי אין לי

אם היה הייתי נכנסת

כשהייתי במקום עם מקלט הלכתי אליו

בלי פחד

פשוט השתדלות

כשאין מקלט או ממ"ד אני גם לא מפחדת

אומרת פרק תהילים וממשיכה בחיים

הפחד הוא לא מה שיציל אותי

בין הפחד לבין שמירה על הנחיות.

באופן אישי אני לפעמים מפחדת ולפעמים לא. לפעמים אני מפחדת מהבומים, גם כשבכלל לא היתה כאן אזעקה (לא הולכת למקלט, ועדיין מדמיינת לפעמים שאולי היתה תקלה במערכת ולכן לא היתה אזעקה).

מצד שני, לפעמים אין בי פחד בכלל- יש אזעקה אז נכנסים למקלט ודי.

לחיות בלי פחד- יש לזה יתרונות וחסרונות. וזה גם לא כל כך בשליטה שלנו (חוץ מעבודת עומק וכו', אבל לא בטווח הקצר).

לא להישמע להנחיות- חוסר אחריות.

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

אני בהייטק ואם הרשצ היתה לא מאשרת כשיש לי ימים הייתי מתעקשת…

זה ימים שלי לפי חוק סליחה

שרציתי לקחת חופש ארוך יותר באוגוסט אבל שמרתי את הימים לנופש, ואם הייתי יודעת שלא יאשר הייתי לוקחת חופש יותר באוגוסט.

וזה לגמרי חוק. אמרתי לו שהרי גם אם אני נגיד ואדחה את זה לחודש אח"כ, הוא עדיין יגיד שאין לו אפשרות כי יש עבודה (אני עובדת יחידה). אבל הוא לא ממש אכפת לו.

בקיצור עוד לא יודעת מה ומתי להגיד לו

מה זה החוסר התחשבות הזה. אין לו שום בעיה להגיד לך שהוא לא שם עלייך ומבחינתו תתאבדי על העבודה.

וואלה לא תקין.

יש לך ימים שחשבת בזכותך לבקש חופש. לא נותן כי לא באלו?

סבבה על הבוקר של הנופש מרימה טלפון צרוד שלום אני חולה. שולחת באפליקציה לקבל אישור רופא וכל טוב.

מי שעושה לי דווקא לא ירוויח מיזה.

וכל מי שלא נעים לה לראות שלי סבבה לעשות ימי מחלה ככה שתדלג. לא צריכה שלימדו אותי אם זה סבבה או לא. מבחינתי אויר לנשימה הוא לגמרי ימי מחלה.

ברצינות.

אני מבינה שיש עבודה, אבל אם אתה לא מתחשב פשוט לא תהיה עובדת שתעשה את העבודה 🤷‍♀️

יש מצב שגמני הייתי מוציאה מחלה במצב כזה

ואגב - כן ! לתעד כל דבר! עד שתמצאי משו אחר נורמלי בעז"ה

יש מקום שאני מתראיינת אליו וגם שם יש חסרונות קלים לא הכל מושלם אבל האנשים נראים ונשמעים חביבים אז אני ממש ממש מקווה להתקבל. תתפללו עליי 🙏

בעיני אם לא יאשר אז די זה סימן משמיים להתפטר..

את עובדת שלו, לא עבד..

אני באמת מרגישה שכלו כל הקיצין.

ואיזה נחמד זה שזכרת

יותר מזה הוא יכול להודיע לך שבועיים מראש על חופשה בת שבוע מימי החופש שלך

וגם להחליט מראש באיזה ימים תצאי לחופש אם נהוג שיש חופשה מרוכזת

זה מעצבן אבל. אבל בסדר ה' גדול מי יודע מה יהיה איתנו בעוד חודש, העיקר להיות רגועים החיים יפים והעבודה לא שווה את הלחץ והעצבים

הוצאתי לו ולמנהלת המקבילה מייל רשמי שאני מבקשת את החופש

שאני מצידי עושה את מירב המאמצים לעמוד ביעדים ולהספיק את כל העבודה בדד ליינים לחוצים

ואני מצפה שהם יבואו לקראתי בזמנים שחשוב לי.

אז הם אמרו לי שהם מסכימים לחופש בתנאי שאני עושה להם תכנית עבודה מדויקת על הדקות איך אני מספיקה את כל המשימות לפני החופש.

בתגובה, יום לפני פורים התפטרתי ולקחתי חופש...

לצערי אין לי מנהלת מקבילה, ולבוס שלי אין בוס, ומשאבי אנוש ממש לא בצד של העובדים.

ואני כבר היום מכינה לו לוז"ים ברמת הדקות שזה מחרפן 🤦‍♀️

בכל מקרה אני כבר מחפשת מקום אחר, מקווה להגיע לנופש הזה עם מכתב התפטרות ביד ומקום חדש באופק. ואם לא, נראה, או שאתפטר באמת או שאמצא איזה תירוץ/ פשרה לא יודעת

שאסור למעסיק לסרב לתת בו חופש

בימים שהם לא יום בחירה זה באמת להחלטת המנהל.

והודעתי על החופש חודש מראש.

כשזה מעסיק דורסני אין לך באמת מה לעשות חוץ מפשוט להתפטר.

היום לא הייתי מתפטרת כ"כ מהר, בכל זאת צריכה לפרנס בית. אז הייתי רווקה.

יש בעיה לעבוד בחוהמ בגלל מגבלות דתיות, חד וחלק, פשוט מאוד... אני תמיד בחופש בחוהמ כי זה נורא מסובך לדעת מה מותר לעשות ומה לא. לדוגמא אסור לכתוב, גם במחשב אם זה משהו שנשאר, ויש גדרים מה מותר ומה אסור. אני בתור לא בקיאה פשוט לא נכנסת לזה, מודיעה שאני לא עובדת בחוהמ, לא יכולה. לא יודעת באיזו סביבה את עובדת וכמה זה מתקבל אבל לדעתי זה חובה של מעסיק לכבד את הדת של העובד שלו.. אני עובדת בחברה חילונית לחלוטין וזה עובר חלק.

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק