זו דרך חיים

הסיכוי להיפגע פיזית מטיל

הוא נמוך מאד

באחוזים

(כמות אנשים שנפגעו חלקי אוכלוסיית מדינת ישראל)

הסיכוי להיפגע פיזית ונפשית מפחד

גבוה הרבה יותר

אז לומדים להניח את הפחד (וההתראות/ אזעקות/ חדשות) בצד ולהמשיך חיים נורמליים בצל סיטואציה לא נורמלית 

ולשמור על ההנחיות.

זו לא סתירה כזו גדולה בעיניי.

בטח אם יש ממ"ד בבית.

מנהלים חיים מלאים

לרוב לא נמצאים בהכרח ליד ממד

האישו הוא לא להיכנס לממד בנחת

אלא להתמגן בכביש

(אין איפה

לעצור בצד לרוב יותר מסוכן)

לצאת בבהלה ממקלחת

להמנע מלצאת/ להוציא ילדים מהבית

אני נמצאת הרבה על הכביש

האנשים ששומרים על ההנחיות

לרוב מסכנים את כל המכוניות סביבם

עוצרים בבהלה בבת אחת

חותכים נתיבים

חוסמים מכוניות אחרות מלנסוע

משתלבים בצורה מסוכנת

(הבנתי שהיתה תאונת שרשרת עם רכבים בצד)

אני נכנסת לממד בעבודה

וגם לפעמים בבית כשזה בנחת

לא מעירה בלילה וגם לא מתעוררת

חוסר שינה בלילה מסוכן לגוף ונפש הרבה יותר

בעיניי לפחות

את המחיר כל אחד מרגיש בעצמו

אני הייתי שם בדריכות הזו

ולא חוזרת לשם

גם במחיר של סיכון מזערי להיפגע

ובדימונה

וכל השברי יירוטים שנופלים בתוך בתים במרכז -

עדיין תמשיכי את חייך ולא תצאי בלילה כשיש אזעקה? הטיל לא שואל אם זה לילה או יום ואם זה בריא או לא... זאת מלחמה. ולא סומכים על הנס.

 לא גרה במרכז ולא במקום שקרוב למשהו אסטרטגי

הסיכון פה נמוך משמעותית

וכן

חשוב לי להמשיך את חיי גם במלחמה

במיוחד במלחמה

לשמור על הנפש

מי שחושב אחרת שיעשה אחרת 

אני נגד התמגנות שמסכנת משהו אחר

בעיניי

בפרמטרים שלי

ושלא תתנסה, אמן. אני בטוחה שכל אלו שלא פחדו ועפו מהדף של טיל ברחוב ליד, היום כבר מפחדים.

לא חייב לפחד ולרעוד, אבל לא להיכנס לממד? כבר הוכח בכל כך הרבה מקרים שזה מציל חיים, וכן, גם מונע טראומה ופחדים לאחכ, מעדיפה את החששות האלו, מאשר להיות בסיטואציה לא נעימה

יש הבדל בין להחליט לא לרדת כמה קומות עם ילדים קטנים בלי עזרה כשהילדים ישוניים ולא מתפקדים

לבין להחליט לא להיכנס לממד כי ככה..

יש אנשים שלא מסוגלים לשאת את המתח ולכן מראש לא נכנסים.

ההתנהגות ההגיונית ביותר היא להפחית סיכונים כשאין להפחתת הסיכון מחיר גבוה מדי.

לצורך העניין אם אין ממד ויש חדר מדרגות פנימי בבניין, זה עדיף כל פני לשבת בסלון ליד ויטרינה מזכוכית ולקוות שלא יפול קרוב.

מסייגת שאף פעם אי אפשר לדעת מה מתרחש בתוך קירות הבית של אף אחד.

אז אין עניין לשפוט אחרים, רק ללמוד לקבל החלטות מושכלות בעצמנו על עצמנו.

לק"י

התנפצו פה חלונות בבתים.

אם מישהו היה ליד החלון, הוא היה נפגע "רק" מזכוכיות.

לא רוצה לחשוב על מי שגר בבתים שלידם היתה הנפילה (הם נהרסו).

שזאת מצווה לכל דבר

ככה אני מסתכלת על זה. בלי קשר לאחוזים וסטטיסטיקות,  אני מצווה ועושה. ועדיין בגדר השתדלות.  אניאשקול כמובן נזקים מכל כיוון כמו שכתבו פה, אבל בבסיס אני חושבת שחייבים להזהר ולהשמר

נשמע לי חוסר אחריות ולקיחת סיכון מיותר שעלול להוביל לאסון ולפגיעה בחוסן הלאומי.

יש לנו אחריות. אנחנו מצווים "ונשמרתם" ו"ובחרתם בחיים" וחובת ההשתדלות היא עלינו.

ההשתדלות היא לעשות את המקסימום האפשרי להתמגן:

מי שיש לו ממד, להיכנס בזמן אזעקה לממד

מי שיש לו מקלט במרחק סביר, לצאת למקלט

מי שאין לו, להיכנס לחדר פנימי/מסדרון/חדר מדרגות

מי שבוחר לא לעשות את המקסימום שהוא יכול, הוא לא אמיץ אלא חסר אחריות ואם הוא ייפגע לצערי המחיר ייצא מהכיס שלנו ולא בצדק.

יכולה להגיד לך על עצמי, שזה שקלול של מקום המגורים (פריפריאלי ללא בניה רוויה), כמות האזעקות והמחיר של ירידה למקלט.

בעם כלביא ירדתי למקלט כמו ילדה טובה, וזה גרם לי בעיות שינה קשות שנמשכו כחודש אחרי שהכול נגמר.

אם הייתי גרה באיזור המרכז כנראה הייתי פועלת אחרת, אבל במקום שאני גרה בו, הסיכוי הנמוך של פגיעה לא שווה לי את הסיכוי הוודאי של חרדה ופגיעה במצב הנפשי שלי, שהוא גם ככה עדין ואני צריכה לשמור על רוגע כדי לשמור על הבריאות הפיזית והנפשית שלי.

את לא צריכה להרגיש לא נוח לכתוב מהניק שלך

אז מה אם כולם פה בוחרות אחרת

אלא בגלל שסיפרתי את זה להרבה אנשים, ואני לא רוצה אאוטינג.

אם כי יש עוד אנשים כמוך

זה לא ממש אאוטינג 

לבין מה שאת מספרת.

אני לא. אני מפחדת.

אבל מעדיפה להבין בשכל שהסיכוי לפגיעה פה באמת נמוך מאד מאד

(שוב אני לא מהמרכז בכלל)

והמחיר של משפחה מטורטרת למקלט (אין ממד) הלוך ושוב, ועצירת החיים-

הוא גבוה מדי.

אם יש אזעקה ביום ואנחנו בסמיכות למרחב מוגן ברור שניכנס. לא שאלה בכלל.

אבל להעיר בלילה חבורת ילדים שתתחיל בוקר בשלוש?

ויהיו משוגעים אחר כך כל היום? לא.

אני גם לא ארד בלעדיהם כמובן

ולישון במקלט לא אופציה (מקלט של כמה בנינים יחד)

אז זהו.

בלילה ד' שומר עלינו בבית.

והיא מבחירה לא נכנסת וטוענת שהטילים לא מטרידים אותה, כל אחת תעשה את הבחירות שלה במצבה ובנתונים שיש לה, ואת עושה מה שהכי טוב לך מבחירה מושכלת . אבל להגיד כמו החברה של הפותחת, זה לא אומץ או היעדר פחד, זה חוסר מודעות, והלוואי שתישאר ככה חסרת מודעות.

לק"י

אבל אולי גם לחברה יש סיבות שהיא לא פירטה.

עכשיו אני חושבת על זה...

(במאמר מוסגר- אני לא מסכימה עם זה. מבחינתי צריך סיבה ממש ממש טובה כדי לא להכנס למרחב מוגן. ואני אומרת את זה כאחת שיש לה מקלט בבניין, לא ממ"ד בבית. שגם המצב שלנו הוא פריווילגיה...).

זה לא אומר שאת פחדנית

והיא אמיצה.

ואת לא צריכה לנסו להבין אותה.

יש הרבה דברים שאנשים עושים ומסכנים בכך את חייהם: נהיגה לא זהירה, עישון, לוקחים ילדים למקומות עם בריכה..

אני לא אנהג כמוהם בגלל שלא קרה להם כלום מזה

אני פשוט המומה קצת

אני גם לא רועדת מפחד,נשארת באמונה ברוך ה'

אך גם לדעתי לומר ככה שלא מעניין אותי זה טיפשות

זו הנקודה ההזויה

אני המצחיקה בעצם הבנתן?

גם נורא קשה להם שמישהו כביכול אומר להם מה לעשות.

בעיה שלהם

קרובת משפחה שלי לא חיסנה לקורונה, ועכשיו כשהיא נכנסת לממד היא משאירה דלת וחלון כי היא חייבת אוויר.

זה לא היגיון, זה נטיה טבעית לא להקשיב להנחיות.

מצד שני, הנטיה שלי היא בהחלט להקשיב להנחיות, וגם חוויתי כמה אירועים קשים בחיי אז יודעת שאני יותר פחדנית ממנה. אז הצד שלי הוא להיזהר לא להיתקע בבית ולהיצמד לחדשות

הצד שלה צריך להיות להפעיל את השכל ואני לא מדברת איתה על זה, כי זה נקודה שאני לא מעריכה אותה ולא רוצה להתעסק מולה בזה - אנחנו לא נשנכע אחת את השניה לעולם.

יש לה ממד בבית והיא שם כל היום.

לדעתי לא לעשות את המינימום זה פשע. אפילו אם לא אכפת לה על עצמה, שיהיה אכפת לה על המורל של העם כשרואים שמישהו נפגע חס וחלילה.

הם לא יגידו שהם אנטי מוסדיים ולא ילכו לבי''ח

או לא יתפנו אם הבניין יהרס

בדיוק ראיתי היום מה שכתבו על הפגיעה אתמול....

ב"ה שהקב"ה שמר עליהם והקטין את הפגיעה עם הגשם שהיה קודם...

בעז"ה שתהיה רפואה שלמה לכל אחד ואחד מהפצועים.

אבל אנחנו צריכים ללמוד מזה להתחזק יותר בהזשתדלות שלנו לשמור על עצמנו.

לולא הם היו נכנסים למקלט - הם היו נפגעים "רק" מהזכוכיות שהתנפצו אצלם בבית... (והבית, אף שרק נפגע מהדף, לא במצב לגור בו כרגע)

אני באמת לא מבינה את אלה שמלכתחילה לא נכנסים למיגון כלשהו.

בעלי העלה שאלה בפורום תורני, מה עושים באמצע ליל הסדר אם יש אזעקה ונמצאים בדיוק באמצע אכילה של משהו שצריך לסיים אותו בשיעור זמן קצר.

אחד שם ענה שאם היו מבטיחים לך מיליון שקל על כך שתסיים את אכילת השיעור - אז לא היית יורד למקלט, נכון? אז בשביל קיום מצווה בהידור ודאי לא צריך לרדת למקלט.

😖

אמרתי לבעלי שיענה שם שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות...

מה ששמר עליהם זה ההנחיות

היא כן להיכנס לממ"דים, כן לפעול על פי ההנחיות.

העניין הוא שבאזור הזה היה הרבה פעמים התראות ללא אזעקת אמת לאחר מכן כך שאנשים היו שאננים (לא מצדיקה) וגם היה מדובר בשעת שינה וילדים שצריך להוציא אותם ממיטות תוך כדי השינה, ובדר"כ מדובר בכמה ילדים, מחוץ לבתים.

זה מה שסיפרה לי חברה גורניקית. 

שמרנים

גם בקורונה מאוד הקפידו על ההנחיות והכללים

בשונה מחסידויות אחרות וגם אצל חלק מהליטאים

בנוגע למה שקרה בפועל, כתבתי את מה שנאמר לי. אין לי כ"כ היכרות גדולה עם החסידות הזו ובכלל עם המגזר החרדי.

כן שמחתי מאוד שגדולי הדור משפיעים על החסידים שלהם לשמוע להנחיות.

במקרה זה עינייך הרואות שלא היו בממ"דים בפועל. 

לא צריך להיות בקצה שדרוך מדי ולא מוציא את האף מהבית,

ולא להיות בקצה שמתעלם מהכל.

יש דרך האמצע, ואם את מחפשת לקבל אומץ אז תחפשי אותו במקומות שלא סותרים את ערכי היסוד שלך, אלא לוקחים אותם בחשבון, ויחד עם זאת ההתנהגות שלהם היא כמו שאת היית רוצה.

ארנבת מפחדת

וזה קשה לי ממש

והפחד משתק.

אני די אבודה בעניין... 

ספורט עושה טוב לגוף ונפש וגם אחרי שיוצאים פעם אחת זה עוזר לעוד פעמים 

מללכת למקום קרוב עם מיגון.

למשל לבקר חברה שיש לה ממ''ד/מקלט קרוב.

או קניות במקום עם ממ''ד.

רק בשביל לצאת מהבית ולראות שזה אפשרי, שהחיים בחוץ ממשיכים, ושיש עוד ממ''דים חוץ משלך (ואז מקסימום מבלים אזעקה במקלט ציבורי).

אני מיו"ש

אני חייתי כל חיי ליד כפרים

חוויתי את המבצעים השונים שהיו

פיגועים בירושלים

חומת מגן

וכל מה שאחריו

אף םעם לא פחדתי

ההפך

גם פעם כתבתי סוג של תגובת חיזוק

על פחד מפיגועים ולא לשיתוק של החיים

ועכשיו המצב הזה תופס אותי ....

את במקום אחר.

להיות אמא זה לא כמו להיות נערה, ועם כל ילד גם הדאגות שלנו הולכות וגדלות.

טבעי ממש לפחד. אל תנסי להיות גיבורה. אפשר לפחד ובכל זאת לצאת מהבית.

נשמע שאת כועסת על עצמך על עצם הפחד. והגיוני כל כך להיות עכשיו בפחד. זה לא מראה על שום חולשה שלך.

וזה נכון

השלבים בחיים מאופיינים אחרת.

בינתיים קיבלתי קריאה יחסית באפתעה

אז אני צריכה לזוז

לפחות משהו חיצוני שמוציא אותי מהסטרס....

תודה לכל מי שכתבה

וסליחה מהפותחת @מולהבולה

יש התראה מראש, יש משך זמן לאזעקה...סיבוב קרוב לבית. יש המון אפשרויות שיתנו לך לנשום קצת

לא יצאתי מפתח הבניין בכלל. וכשבני המשפחה יוצאים אני מפחדת...

אצלי זה גם קשור לכך שאני מרגישה ביטחון במקומות מוכרים, ולהיכנס למקלט זר במקרה של אזעקה (אחרי הלחץ של מציאת מקלט) יפגע לי בתחושת הביטחון...

אבל מניחה שאם אהיה חייבת לצאת אז אצא.

בכל אופן, חיבוק לך!

בעיני השתדלות כן צריך לעשות

לא היתי משתגעת ברמה קיצונית אבל בטח נכנסת לממד או מקלט קרוב אם היה

אבל אני לא מרגישה ושם פחד וחיה כמעט כרגיל

אני לא גרה במרכז וברור שזה משפיע

אבל בכללי יש לי נטיה- לא לפחד כשאין לי במילא דרך לשנות את המציאות ..אם משהו לא בידיים לשי נח לי לנעול את הלב מול הפחד ולא לתת לו מקום

בכללי לא נעים לומר

לא מפחדת למות

ממה כן

מפחדת נוראות על בעלי חו''ש

להשאר לבד זה החרדה שלי( כן כן נפלאות הסבבי מילואים השפיעו..)

אז כל אחד ומה מ'פחיד אותו

לא לפחד מאמונה זה מהמם ובעיניי זה היעד

אבל לא להיכנס לממד זה כבר טפשות 

אלא הנכונות לעשות משהו למרות הפחד הקיים.

החברה שלך לא צריכה אומץ, היא פשוט לא מפחדת.

(למה את מפחדת והיא לא? שאלה טובה, יש לזה בטח סיבות טובות ולא מודעות).

לכל הבנות שלא נלחצות מהמצב - איזה כיף לכן!

(וגם לי, גם אני לא נלחצת ולא מפחדת)

אבל זה לא רלוונטי לבנות שכן.

אי אפשר להחליט לכבות את הפחד...

בטח לא דרך הסברים רציונליים על סטטיסטיקות.

אפשר לעשות איתו עבודה, אבל זה עובר רק דרך לתת לו מקום כשהוא מגיע.

אגב

הכי הגיוני לפחד.

פחד ובהלה הם רגשות טבעיים שמניעים אותנו לזהירות.

מי שלא מרגיש פחד צריך לשאול את עצמו למה הוא לא מרגיש?

ומה עוד הוא לא מרגיש?

המח מעמעם רגשות לפעמים, כשהמחיר של ההרגשה גבוה מידי, וכשהוא עושה את זה זה רוחבי, כלומר כל הרגשות פחות מורגשים.

פחדים רציונליים

ויש חרדות שיושבות גם על דברים פחות רציונליים

בוודאי שטבעי לפחד במלחמה

אבל החרדה סביב אזעקות

גדולה הרבה יותר מהתוצאות

(בהשוואה פשוטה לתאונות ונפגעים בכביש)

ועל זה חשוב לעשות עבודה

כי חרדה לא פתורה

יכולה לפגוע לאורך זמן

אפילו ללא מודעות 

זה פחד אמיתי מוחשי והגיוני, יש טילים שמתפוצצים מעל הראש, אני גרה במקום שאין פעם שלא נופל פה רסיס, אם הייתי מסתובבת ברחוב , יש סיכוי שהיה נופל עלי משהו.. זה לא כמו טילים של חמאס שמתפוצצים ומתפוררים, פה, במידה ולא מדובר בטיל מצרר (אתמול למשל בדימונה הוא פגע ב12 זירות באותה עיר במקביל) מדובר ברסיסים מאוד מסוכנים וגדולים, אני לא מנסה להפחיד, כן? רק מזכירה לאלו שמפחדות , שהפחד שלהן ושלי הגיוניים, אמנם הסיכוי שיפול עלינו טיל הוא קטן מאוד, הסיכוי שייפול רסיס או שנושפע חלילה מהדף, הוא כבר גדול יותר, ואם אני יכולה למנוע את זה בזה שאני נכנסת רגע לממד סוגרת את הדלת, או מתמגנת בצורה אחרת הגיונית לפי הנחיות פיקוד העורף שהן לא מדומיינת. או מוגזמות, ונמצאות במסגרת היכולת שלי, אני אעשה את זה.. אני לא חווה חרדות ב"ה, אני מניחה שאם אני אטייל בחוץ ולא אתמגן, וכתוצאה מכך, יפול ליידי איזה משהו , אפילו לא יקרה לי כלום, אני אתחיל לחוות חרדות מכל אזעקה..

אבל שכל אחת. עשה מה שטוב לה, להגיע לחרדות זה בטח לא טוב משום כיוון.

לחשב את הסיכון לפי כמה נפגעים יש מתוך כלל האוכלוסיה - בעיני זה לא הדרך להסתכל על זה.

כי אם כולם היו מסתכלים על זה ככה ולא מתמגנים, אז היו הרבה הרבה יותר נפגעים ל"ע. זה שיש מעט נפגעים זה הרבה בזכות זה שרוב הציבור כן מקפיד להיכנס למרחבים מוגנים, ושוב ושוב אנחנו רואים איך זה מציל חיים. זו ממש לא חרדה מוגזמת.

זה נכון שבאזור המרכז הסכנה מוחשית יותר. אבל גם במקומות יותר פרפריאליים, תרגילים להיכנס למקלט/ממ"ד ולצאת ולגלות ששוב שום דבר לא ראה, וזה מחזק את התחושה שאולי הכל סתם מיותר - אין באמת ביטוח שלא יפול בסביבה שלנו טיל או שברי יירוט בפעם הבאה (כמו שהיה לצערנו בדימונה ובערד). ולהיכנס למרחב מוגן זו ההשתדלות שלנו, שבעז"ה תציל אותנו במקרה של נפילה באזור...

יש לנו חושים טבעיים שה' ברא בנו שאחד מהם הוא פחד

וזה טבעי במצב ההזוי ובתוך הכאוס הזה

לומר שלא אכפת לי ואני לא מפחדת-זה לא טבעי כל כך.., אולי הכחשה 

נכון לעשות את ההשתדלות שלנו, לרדת למקלט, להיכנס לממ"ד, או אם אין כזו אפשרות למצוא את המקום הכי בטוח באיזור.

בכל הפגיעות האחרונות מוכח שמי שמתמגן לא נפגע

לק"י

חרדה זה כבר מעבר.

אני חושבת שצריך איזון.

להקשיב לצרכי גוף ונפש. ואם יש צורך לנסוע או להגיע לעבודה או להתאוורר. אז נוסעים. ואם אפשר לעצור באופן בטוח או להגיע למרחב מוגן מעולה. ואם לא אז לא.

כמובן להיכנס בכללי.

לדעתי זה כמו בכל דבר בשמירה על החיים. השתדלות. אני אקנה רכב בטיחותי, אשקיע בכסאות בטיחות, אשתה קפה אם אני עייפה ואשתדל לנהוג בטוח.

עדיין חלילה יכולות להתרחש תאונות. ולא נפסיק לנסוע נכון? אני אקח קרם הגנה, מים, טלפון טעון, פלסתרים ואוכל למסלול טיול ולא אשאר בשמש בארבעים מעלות. עדיין יכול לקרות משהו בטיול. ולא נפסיק לטייל.

אז אני אכנס לממ''ד, או למקום בטוח ככל הניתן אם אני לא בבית. אבל אני לא אמנע מלנסוע לעבודה או לבירור רפואי או גם לאוורור בגבולות הטעם הטוב. כי הנפש חשובה.

ואם יש משפחה שצריכה להגיע למקלט רחוק באמצע הלילה והם הפוכים וזה כבר לא ריאלי. אז לא שופטת כי בהחלט הסיכון מול המחיר אולי לא שווה את זה. ואם זו מילואימניקית לבד. אז רק להשתחוות לה ולסתום. 

זו גם גישה שלי בכל דבר וגם עכשיו במלחמה.

גם חברותי לעבודה לא נכנסות, זה מטריף אותי.

זה שאני נכנסת זה לא אומר שאני פועלת מתוך פחד, אלא מתוך הגיון בזהירות. בדיוק כמו שאני עוצרת ברמזור אדום. 

לפזיזות

אני גם לא מפחדת

וגם לא נכנסת לממ"ד כי אין לי

אם היה הייתי נכנסת

כשהייתי במקום עם מקלט הלכתי אליו

בלי פחד

פשוט השתדלות

כשאין מקלט או ממ"ד אני גם לא מפחדת

אומרת פרק תהילים וממשיכה בחיים

הפחד הוא לא מה שיציל אותי

בין הפחד לבין שמירה על הנחיות.

באופן אישי אני לפעמים מפחדת ולפעמים לא. לפעמים אני מפחדת מהבומים, גם כשבכלל לא היתה כאן אזעקה (לא הולכת למקלט, ועדיין מדמיינת לפעמים שאולי היתה תקלה במערכת ולכן לא היתה אזעקה).

מצד שני, לפעמים אין בי פחד בכלל- יש אזעקה אז נכנסים למקלט ודי.

לחיות בלי פחד- יש לזה יתרונות וחסרונות. וזה גם לא כל כך בשליטה שלנו (חוץ מעבודת עומק וכו', אבל לא בטווח הקצר).

לא להישמע להנחיות- חוסר אחריות.

אני אוהבת את הגישה הטבעית

ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי

לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי

אבל-

כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום

כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה

אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה

כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...

אולי זה השתנה

נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם? 

זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...

גם אם זה כשר...

יש אפשרויות סבירות יותר

נישט שייך

ככה אומרים, לא? 

כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.

אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה 

בשני המבנים האלה יש נזירות

שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות

האווירה נוצרית, לא?

בשתיהן  אממממ 'עוזרים' לאנשים

מן הסתם.

אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.

באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.

אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.

פה בארץ ישראל

בעיניי, האוירה אחרת

וממילא

ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו

עם אוירה אחרת , "שלנו"

אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'? 

אבל אסביר

יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.

גם אותי מרתיע הסוג של הצוות

אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.

אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה. 

רק תהיתי לגבי שתי הנקודות

גם האוירה במקום

ואם לא היה מובן

אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.

אין לי מושג מה הולך שם

אישית

רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע

לא שמוסלמים יותר טובים...

אבל שוין.

בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.

ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם? 

ומה עושים בשבת? 

שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.

אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.

ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.

אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.

דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)

הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים 

זה באמת מסובך וגם לא נעים

הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה

פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה

יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד

ממש באסה שהם נוצרים

גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.

כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.

שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.

אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.

ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...

צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.

שהלך להוציא ילדים מהמנזר...

סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור

אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)

ובגלל האסוציאציה שעלתה לי

זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד... 

דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...

מעניין

לא מוכר. 

ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.

ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה

ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי

ממש לא קשור ולא מתאים.

נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)

לא יודעת..

אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.

אז שם נראה ההיפך לצד השני.

זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת

מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.

רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור

תעשי את שלך ותני לו לעשות את שלו

גם אם ינקה כלי כסף, כל עוד עושה את שלו לא הייתי מתערבת

מי שרוצה שינקה בעצמו

ואכן בהריון לא צריך לעבוד קשה ואולי לא לעבוד לפסח בכלל

הריון זה עבודה בפני עצמה 

אנחנו שנינו בפוסט טראומה מרוב שהאמהות שלנו היו ב OCD מהחג הזה 😂

הלכנו לקיצוניות השניה (עושים פחות מהמינימום נראה לי) ועדיין אני ככ מתוסכלת מהחג הזה ולא מבינה איך נוצרה כזאת "מפלצת" ולמה הכל כל כך מסובך.

ההתנהלות סביב פסח של הרבה אנשים מזכירה הפרעה נפשית

של חרדה ואובססיה 

גם בלי להשתגע

אני לא משתגעת בכלל ואין לי פוסט טראומה מזה

אבל טכנית כשהילדים בבית כל היום

ההורים לפעמים עובדים עד ערב החג

וצריך להפעיל מטבח משביע כל היום

אז זה ממש קשה ההחלפה הזאת של כלי פסח וחמץ.

ולדאוג שיהיה בבית את כל המוצרים הכשרים לפסח

ושיהיה בגדים לכל החג (לא מכבסים כל החג!!)

אז לא תמיד זה קשור להפרעה

יש באמת קבוצה של אנשים שאפשר להגיד שהם עושים הכנות לפסח כאלו שלא נדרשות מעיקר ההלכה

וזה גורם להתעסקות מרובה והרבה לחץ.

לחג

וכשיש ילדים גדולים ההיתר הזה לא עוזר

יש עכשיו קצת שמש

נראלי שאפשרי לכבס

ומה שאני מכבסת עכשיו עדיין לא קשור לחג..

יש עוד שבוע עד שם

אני מדברת באופן כללי על נושא ההתארגנות לחג הפסח.

זה לא רק עניין של הפרעה או נערווים או סטנדרטים גבוהים.

יש פה חג עמוס בהתארגנויות וגם מי שעושה את המינימום שצריך זה דורש הרבה

כשלוקחים את כלל הנתונים שכתבתי קודם זה יוצר לחץ והרבה עבודה.

אפילו ברמת הקניות, מאוד קשה לסגור קניות לפסח בכשרויות מתאימות במקום אחד בלבד.. אז זה מתפצל ל2-3 מקומות וזה מעמיס ממש.

וגם הכי הכי בסיס של להכשיר לפסח זה זמן ומאמץ

כי מבחינתי לא לכבס בכלל זה לא ריאלי

מה גם שבגדים שהם לצורך מועד מותר לכבס לפי חלק מהדעות

לי זה מספיק. יש יותר מדי החג הזה ממה להילחץ כדי שגם הכביסה המלוכלכת בחג תשב לי על הראש

אני גם ככה

הכי גרוע נכבס או נקנה חדש בחול המועד 

ועושה להם טוב

אני פחות מתחברת לזה

וסתם אוהבת ארונות מסודרים גם במהלך השנה אז לא נכנסת ללופ הזה בערב פסח

אז הם מעדיפים לעבוד קשה עכשיו.

יש דברים שחשוב לעשות מידי פעם

וזה יושב בראש כזה שלא נורא נחכה כבר לערב פסח...

זה קרה לי השנה עם כל מיני דברים

אבל בעקבות המצב צמצמתי את הרשימה ממש ועושה רק 2-3 דברים שממש אי אפשר לדחות יותר השאר נעשה בנחת אחרי פסח

וברור שיש בזה משהו שיצא מפרופורציה

אבל ככה זה בהרבה חגים

בפורים והמשלוחי מנות

בשבועות והמאכלי חלב

וכן הלאה

כל אחד צריך לבחור לעשות מה שטוב ומתאים לו

זה בדכ לא בא מאיזה הפרעה או בעיה

פשוט נסחפים ומושפעים ממה שקורה בחוץ ולאט לאט נהפך לנורמה

אני ממש במאבק עם עצמי לא לעשות השנה דברים שהנה מהתוצאה ואסבול מהדרך

לפעמים מצליחה לפעמים מתבלבלת....😬

מרגיע אותם,עושה להם טוב

לק"י

אבל לא בכל מצב....

הלוואי והייתי אוהבת את זה יותר.

שינקה בעצמו

זה לא אמור להפריע לך

אנחנו סיכמנו שהוא אחראי על המקרר מקפיא תנורים מיקרוגל

ואני על הארונות של הכלים

זהו

שכל אחד יעשה כשמסתדר לו

כי הוא עצבני ומתוסכל שדברים לא מתקדמים בבית לפסח.

נכון, כי אני לא ממש יכולה לעבוד עכשיו,
לכן סיכמנו שעושים מינימום!!!

אז אל תוסיף דברים לרשימה!

תתמקד במה שחייבים וזהו!

ברור שאם יעשה כלי כסף זה יבוא על חשבון התקדמות במטבח, שזה הרבה יותר נחוץ!

דבר כזה לרשימה

וזה באמת ממש ממש מפריע לו, ממש!!

וגם מאוד מתסכל אותו שרוב הניקיון לפסח עליו(זה תמיד ככה שהוא טוב בזה יותר ממני, אבל בשנים שאני בהריון זה יותר..)

ועדיין הוא יקנה בשביל החלום שהוא יצליח להגיע לשימוש בזה. אבל זה לא שהוא יתחיל מזה על חשבון דברים אחרים.. הוא יחכה עם זה לסוף הרשימה אבל אם הוא לא יקנה לא יהיה סיכוי להגיע לזה וזה כן חשוב לו בעיקרון...

שיש עוד זמן ושיהיה בנחת

אולי קשה לו עם זה שהכל עליו

אפילו שאת בהריון,זה לא מאוד ברור מאליו שגבר לוקח על עצמו לנקות לפסח את רוב הבית בטח אם הוא לא רגיל לזה,אזתנסי להבין אותו

אם שנים קודמות היית שותפה והוא היה רגיל גם לנקות כלי כסף, מבחינתו זה אולי חלק מהדברים שהוא רוצה להספיק

תני לו לשחרר קיטור בלי לשפוט אותו. חבל להתפוצץ בשלום בית על דברים שוליים

במקום זה תראי את הטוב שבעזרה שלו ותשחררי שייקח על עצמו גם עוד אלף משימות

והוא לא מתוסכל ממך אלא מהעומס האובייקטיבי שיש עליו בסיטואציה

תני לו את החופש לחשוב מה הוא עושה ואיך

ואת הכיף שבלהתלונן..

תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך, נגיד אם בעלך היה חולה והכל עלייך- יכול להיות שהיית מתוסכלת, היית מעדיפה לקבוע בעצמך סדרי עדיפויות ומה נכון לעשות ומתי, והיתה לך זכות גם להתלונן על העומס.. לא?

ממנו..

ואת זה אין איך לפתור חוץ משיחה טובה...

אז ממש ממליצה לנסות בכל מאמץ.לפנות זמן ופניות ולדבר רגע איך את חווה ואיך הוא חווה את התקופה ומה אפשר לעשות אחד בשביל השני...

ונרגענו שנינו...

וב"ה התקדמנו מלא-

כאילו הוא בעיקר עבד אבל אני הייתי בשטח לדברים קטנים,
וראיתי שזה נתן לו מרץ.

תודה לכל המגיבות, המזדהות והמייעצות...

כשנמצאים בשטח ומנסים לעזור!

התחושה שאנחנו ביחד בזה נותנת המון כח

יש עוד זמן

הכי טוב בלי לחץ

הלוואי שיסתדר הכל לטובה

שוב חיבוק

רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.  

וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר.. 

בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני 

היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו

וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו

והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי

מנהלים את השיח מול האח?

אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?

עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה

לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג

גם ככה הם עייפים 

רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…

מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?

אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?

לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל

שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב

אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם

חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️

אי אפשר לצפות שיבינו לבד את הקשיים? ואולי גם להם יש קשיים אחרים שאם תדברו בפתיחות הם יוכלו לשתף אתכם?

מבינה אותך המצב שלכם ממש קשה, אבל אני תמיד מרגישה שיש מספיק קושי לכולםםםם

במיוחד במלחמה..

אולי גם לאחר מאוד מאוד קשה.. וכן להגיד למישהו שהוא צריך ללכת זה ממש לא פשוט, ולא בטוח שזה בדיוק עדיפות עליכם, אלא שבסיטואציה שנוצרה זה המצב..

שיתפנו בפתיחות כבר שיחה שלישית בתוך 2 יממות.

יורדים בהם לעוד רבדים. אבל בתכלס זה בעלי שמעביר את המסרים אז מה שנוגע אלי זה  יותר מתון בשפה שלו.

צודקת שזה לא פשוט להגיד להם ללכת. לא מאוד חשבתי על זה ביותר מאשר קצת אי נעימות. זה בוער לי ומשגע אותי שהם לא רואים גם את המצוקה שלנו ולא מפנימים מהעובדה שזה וכו על לראות אותם בכלל בחג אחרי שלא התארחנו שם כבר חודש ומשהו כי הם היו שם

כמה כפרת עוונות אנחנו עוברים בתקופה הזאת אמאלה

לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.

מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.

יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).

תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה

מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!

מטפלת בעצמך!

זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה

התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,

שווה לך לנסות לשקול

את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.

זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.

האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?

מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.

אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.

בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.

הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.

בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע

בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..

הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.

לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.

את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.

אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.

יש כל מיני סוגים.

תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.

השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.

ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.

אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,

לא חושבת שהיה צריך.

הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-

את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת) 

לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..

הסיפור שלך מאוד דומה לשלי

הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור

אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו

אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו

והלוואי שאנחנו לא טועים

ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד. 

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר

אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.

אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.

מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

תפוח חתוך

מיץ תפוחים

אולי מלפפון

מנטה (חליטה)

מרק ירקות (לבדל כמה ירקות במים,  חלק מהויטמינים יוצאים למים, אז הרווחת חיזוק לגוף) 
 

לא ממש אוכל אבל לפחות משהו.

זה מה שעולה לי בתור דברים עדינים יחסית

במצבי הקאות, זה מה שעובד אצלינו. 

קולה עם לימון כנ"ל (קיים רק במצבים כאלה של הקאות בלתי פוסקות ובחילות.)

את צריכה עירוי גם אם את לא מקפיאה, סביר להניח שאת מיובשת

בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות

מתייגת את המנוסות

@אמא טובה---דיה!

@אמא לאוצר❤

ויש עוד רק שכרגע ברח מזיכרוני.. 

הרופא כשראה אותי באמת המליץ על זופרן..

זה לא חריף מידי להריון?

זה באמת מקל גם על הבחילות?

בהריון הראשון שלי הייתי עם זופרן, ועדיין היו מלא בחילות. 

אבל כן לרמה שאפשר לאכול ולשתות מעט ולשרוד את ההריון

ולא לקחתי רק זופרן אלא בשילוב עם בונגסטה. לבד הוא לא מספיק הועיל..

ואני אגיד משהו חריף-

אולי זו תרופה שהיא לא קו ראשון בהריון

אבל הסכנה לעובר בהתייבשות ובסכנה לאמא בהתייבשות

היא גדולה יותר ולכן עדיף לקחת זופרן.

שום כלום.
למה את ממשיכה עם הבונג'סטה אם גם ככה זה לא עוזר? נשמע שאת במצב הקשה של ההיפרמאזיס
כשלי התרופות לא עזרו, הפסקתי, וסבלתי, וישנתי כמה שיותר כי שינה זה הרגעים היחידים שלא מרגישים את הבחילות(וקבוע תמיד תמיד הייתי חולמת על אוכל, רק על אוכל, מרוב רעב)
עד שעבר בתחילת חודש רביעי

או לעזור לקום מהמיטה
באמת לצערנו...
ללעוס קרח, זה מרווה טיפה ואם זה איטי וכל כמה דקות, לעיסה- זה עזר לי להקיא אחרי שעה, ולא אחרי דקה, ואז משהו נספג בגוף...
אוכל- פיתה יבשה, ללעוס ביס כל חציי שעה לאט לאט לאט
גם אם תקיאי אחרי חצי שעה, זה נספג קצת... 

כמו שכתבו לך לנסות משהו מתוק וקר מים מקיאים על השניה.

אן את יכולה לאכול בכפית נקטר כלשהוא זה יכול גן קצת לתת לך 'אוכל'

אפשר לנסות חטיפים. הטעם החזק יכול לעזור.

אני פיצחתי גרעינים שחורים שבועות שלמים גם הפה עסוק וגם זה נותן קלוריות וקצת חלבונים.

באמת באמת- העצה הכי טובה היא שתנסי ותיראי מה עושה חך טוב. בכל מקרה אין מצב לאכול מנות גדולות או אוכל כבד. רק נישנושים וכד'.

חיבוק גדול. זו תקופה מבאסת ממש. 

בכוונה קונה מיטות עם ארגז מצעים.

אולי יש אפשרות לאחסן אצל ההורים שלכם?

וגם בגדים במצב טוב.

לילדים קטנים אני גם שומרת קצת בגדים עם כתמים , שמה להם בזמן ווירוס בטן וזורקת.

חבל לקנות אותו דבר כמה פעמים. אם את גם ככה קונה ביד 2 , עדיף כבר לשמור 

שמה בארון למעלה.

פריטים מיוחדים שומרת גם שנתיים (מכנסיים שלמים למשל... נעליים, סנדלי שורש)

ארגזי מצעים (גם בחדר ההורים)

מעל ארונות בתוך קופסאות פלסטיק

קופסאות פלסטיק שטוחות שאפשר להכניס מתחת למיטות והספות

בתוך שקיות סגורות על מתלה על הדלת

האמת שמחסן בחצר יכול להועיל גם בלי קשר... לאחסן עגלות, כלי פסח, קרשים לסוכה וכו'. אז אם יש לכם אפשרות לקנות אז כדאי.

באופן אישי העברתי המון בגדים מילד לילד וזה חסך לי הרבה כסף והתעסקות.

תמיד קונה כמה פריטים חדשים בכל עונה אבל הבסיס יש ומאוד מיקל

אני מאחסנת בשקיות ואקום בתאי אחסון של המיטות
או בקופסאות גדולות יפות של איקאה, ומניחה מעל ארונות הבגדים בכל חדר...
מחסן לא נראה לי כדאי כי חום וקור, לחות,רטיבות וכו יכולים להרוס את הבגד... אבל אם אין ברירה הייתי שמה מחסן ומאחסנת ואוטמת טוב טוב את הבגדים.
את לא עובדת
אתם הרבה ילדים
חד משמעית לשמוחר!!!

אם זה בית שלכם, כדאי לקנות מחסן (זה יקר!), כי זה מאוד נוח ושימושי ומקל על החיים בלי קשר לבגדים.

אפשר לשמור את הבגדים בשקיות ואקום, זה יתפוס פחות מקום.

לדעתי כדאי לשמור, לא עכשיו דברים לעוד מלא שנים, אבל לשנה הבאה בטח שכן. מה שהכי חשוב לדעתי זה לשמור בצורה חכמה, דווקא עדיף לא במחסן בחוץ (תעבירי אחסון אחר למחסן ויתפנה לך מקום לבגדים), במקום שלא תיכנס לחות לבגדים, ושתדעי מה יש ומה אין.