ששיתף אותנו בעבר על שעון שהוא פיתח בבית, מוצג על גבי מסך.
נתקלתי בפיתוח אחר מעניין מאוד. שעון שמציג את השעה במילים בעברית עם ניקוד.
*** עדכון.. הפתעתם אותי מאוד, תודה רבה. שמח מאוד שיש מי שהתחבר לרעיון. אני בודק איך אפשר להביא כמות לכולם בבת אחת, או לא יודע, משהו אחר שיאפשר לכולם לראות את השעה במילים**
שעון המילים!
חצות. המילה הזו יודעת משהו שהספרות 00:00 לעולם לא יבינו. "ארבע לפנות בוקר" מרגישה אחרת מ-04:00. "רבע לשבע" נושאת איתה ריח של ערב, של סיום יום עבודה, של מעבר. מחוגים וספרות מדווחים. המילים נושאות סיפור.
הרעיון הזה רודף אותי הרבה זמן, מתחילת המילניום למעשה.
ניסיתי לבנות את השעון הזה פעמיים ונכשלתי פעמיים. בפעם הראשונה האלקטרוניקה ניצחה אותי, ובפעם השנייה המסך. ניסיתי לגייס שותפים פוטנציאליים שניקרו בדרכי אבל הם היו חסרי מעוף וצרי מחשבה ונכשלו להבין את הברור מאליו, למה לעזאזל לכתוב את השעה במילים. ואם אני מדרג את הרעיונות שלי לפי פוטנציאל כלכלי? בואו נגיד שהשעון לא נכנס לעשירייה הפותחת. אז לשכור מישהו גם ירד מהאפשרויות.
זמן רב חלף. ואז, לפני כמה שבועות, האלגוריתם הנבון של עלי אקספרס הפגיש אותי עם מסך של דיו דיגיטלי. E-ink. קנבס לבן, שקט, מינימליסטי. המסך שהשעון הזה חיכה לו כל השנים. האנשים הטובים של מחוז שנזן חיברו לו מראש ארדואינו וסוללה ומה שצריך. כל מה שנשאר זה לשכנע אותו להגיד את השעה.
ההמשך היה אמור להיות מאוד פשוט, אם לא הייתי די עקשן בענייני טיפוגרפיה Kerning וניקוד, שהנוכרים ימ"ש לא היטיבו לממש בספריות הלועזיות שלהם. כאן בא לעזרי חברנו קלוד קוד, שלעס את המשימה הנוקדנית בחריצות, סעיף-סעיף, ואפילו מצא ותיקן באג בספרייה המקורית של היצרן שגרם לאותיות על המסך להתחלף בכיעור רב, וקלוד החזיר אותן להתחלף מעדנות, כמו שמתאים לשעון ששוקל מילים.
אז עכשיו, אחרי עשרים שנה, יש לי שעון מילים על המדף. אני מציץ אליו בלילה והוא לוחש "רבע לחמש לפנות בוקר", ואני מחייך אליו מתוך השינה.
