פתחתי ניק חדש כי כל מי שמכיר אותי יזהה את הסיפור. טוב, אז לידה ראשונה, בשבוע 36 מכניסים אותי למעקב הריון בסיכון בגלל בעיית קרישה שיש לי ובהזדמנות זו מודיעים לי 1. שאם לא יגיעו תוצאות לבדיקה מסויימת אני אלד בקיסרי 2. שכל ההריונות הבאים שלי ייכנסו גם הם לקטגוריה.
טוב, מחכים בלחץ רק שיגיעו התוצאות, אני עם צירים בקטנה כל ערב ובטוחה שהלידה ממש קרובה, והן מגיעות בשבוע 37+6.
מדובר על יום ראשון לפני ליל הסדר, בעלי לוחם בסדיר ובכלל לא ברור שמשחררים אותו לחג, אני סטודנטית ועובדת במעבדה עד הרגע האחרון.
יום לפני בדיקת חמץ בעלי מודיע לי משחררים אותי עד אחרי שביעי של חג...
אם עד עכשיו ממש רציתי ללדת, פתאום בכלל לא לחוץ לי ואני אפילו צעדיפה שזה יחכה קצת כדי לנצל את החופשה של בעלי לזמן זוגי, במקביל נעלמים הצירים שמופיעים כל ערב שליוו אותי בשבועיים האחרונים ואני מבינה שלא תהיה לידה בקרוב.
בוקר שריפת חמץ, אני בשבוי 38+2, הכל ברגוע ונחת, אני מדברת עם סבתא שלי בטלפון ואומרת לה שאין כלום ואני כבר לא אלד בחג כנראה.
בעלי עושה שטיפה לבית ואני ישנה צהריים, אני קמה ב3 בצהריים וחייבת לשירותים ושם יוצא פרץ של מים ודם.
לדאבוני אנחנו אסורים מהרגע הראשון, בעלי מזמין אמבולנס בגלל הבעיית קרישה שלי חייבים לצאת מיד, לוקח לו 18 דק להגיע אלינו! מעדכנים כמובן את חמותי ואמא שלי שיש לידה
מגיעים לבית חולים ב4, יש צירים במוניטור ואני מתחילה להרגיש אותם, אסור לי אפידורל בגלל הבעיית קרישה ואני שקראתי את הספר לידה פעילה מתחילה נשימות ולהיות בתנועה.
במקביל מעדכנת את הדולה שלי ואומרת לה שלא תבוא כי ליל הסדר וכו'.
טוב, מתקדמים לבדיקת רופא הצירים מתחזקים- יש ירידת מים כמובן ופתיחה 1.
מעלים אותנו למחלקת נשים, בעלי מתארגן לליל סדר במחלקה, הצירים כואבים ממש ותכופים, כל 5 דק השעה כבר 6 בערב אני מבקשת בדיקת פתיחה נוספת, כורעת כל ציר והפתיחה 1.5, מחליטים כן לתת לי לרדת לחדר לידה כדי לקבל גז צחוק לפחות, יורדים ב9 ואני מחליטה שבעצם לא באלי
מתחילים ליל הסדר בחדר לידה, אני באירוע רק עד מרור את מגיד הרצנו כמובן, כבין דבר לדבר ציר ארוך של דקה כל 3-5 דק.
החלפת משמרות בשעה 11 ומגיעה המלאכית שלי.
המיילדת החדשה מציעה פטידין ואני מסרבת כי התינוק יצא ישנוני ובספר לידה פעילה יוצאים נגד זה והיא מסבירה לי שאני מותשת מצירים ואני חייבת לנוח ועד שאני אלד ההשפעה של הפטידין תפוג ואני לפחות ארפה וזה אולי יקדם את הלידה.
מחליטה לקחת בזכותה ו6 שעות אני על המיטה קצת ממוסטלת, מרגישה צירים אבל מנותקת מהסיטואציה בזכות הפטידין ונחה בין לבין.
הפטידין מפסיק להשפיע ב5 בבוקר ואני מתחברת לטנס, אולי זה יעזור, בודקים פתיחה- 2.5-3, אני מותשת ומיואשת, נכנסת למקלחת חמה, ואז 7 חילופי משמרות ומלאכית מספר 2 מגיעה. סטודנטית למיילדות שלוחצת לי על האגן כל ציר כי זה בשילוב עם כדור פיזיו הדבר היחיד שעוזר לי להתמודד עד הלידה ממש. ניסיתי גז צחוק ולא עזר. ומקלחות חמות מאוד עזרו אבל היה לי קשה להיות שם הרבה זמן. אני בשלב הזה כבר ממש לא מודעת למה קרוה סביבי וכואב לי נורא בצירים, אני מתחננת לבעלי ולמיילדת המקסימה שיעזרו לי להוציא אותו ומודיעה לכולם שהיום אני מתה, עם דמעות בעיניים. טמטום של יולדת
ואז אני ממש מרגישה שאני צריכה לשירותים ולא יוצא כלום, חושבת שאולי זה עצירות ומבקשת חוקן כי אני מאמינה שיקדם את הלידה, המיילדת אומרת שלא נותנים חוקן בשבלב כזה, אני נכנסת למקלחת חמה והיא נכנסת ורואה אותי לוחצת בשירותים, היא שואלת אותי אם יש לי דחף ללחוץ, אז עניתי שכן אבל זה כי יש לי עצירות.
היא אומרת לי אולי זה תינוק ואני לא, אין מצב, זה עצירות אני יודעת איך זה מרגיש, והיא עונה לי כל היולדות שלי חושבות שזה קקי אבל זה תינוק
היא מבקשת לבדוק פתיחה ואני בפתיחה 8 ראש. ב+2, היא אומרת לי אני פותחת ערכת לידה ואת מתחילה ללחוץ...
אני מתווכחת קצת שפתיחה 8 זה לא לידה והיא מתעלמת כמובן.
מתיחלה ללחוץ, חתך חיץ אחד וב12:30 הנסיך יוצא 2740, אחרי 21 שעות של צירים כואבים לא פרופורציונלית לשלב, ו18 שעות בחדר לידה. כל ההריון אמרו לי שהוא אחוזון 80, יותר קרוב לאחוזון 8...
בסוף הלידה הייתי כל כך מנותקת שלא זכרתי שחג בכלל והצעתי לצוות להצטלם. לדולה לא קראנו בסוף ואני מצטערת על זה מהרבה סיבות וממליצה עליה בחום למי שמחפשת, מוזמנות לפנות בפרטי.
וכך בטו ניסן הפכנו להורים, בתאריך מיוחד כ"כ שהוא בחר לעצמו, היום הוא בן כמעט 3 חודשים מהמם ומתוק, כמעט 6 קילו, ההשלכות של הנקות כל שעתיים ביום וליטרלי כל הלילה...
מרגישה שהכתיבה היתה לי סוג של עיבוד לידה, תודה שקראתן!
נשמע ממש קשוח!
בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)