ילדים שלא מצליחים להקשיב כשכועסיםשמשית123

יש לי שניים כאלה (וגם בעל כזה 🥴)

בן אחד עבר כברת דרך גדולה מאוד, היו לו התפרצויות זעם נוראיות כשלא קיבל מה שרצה, או כשהיה עייף, אני מייחסת את זה בעיקר לתפילות ולעובדה שהוא גדל (היום בן 9). הוא עדיין מתעצבן מדי פעם וצריך ללמוד לשלוט ברגשות שלו כשדברים לא מסתדרים, אבל כמו. התפרצויות ירדה מאוד.

הבת גדולה ממנו, רוב הזמן מסתדרים איתה, אבל תמיד יש הרגשה שצריך ללכת איתה על ביצים, כי אם היא מתעצבנת זהו, איבדת אותה היא כבר לא תקשיב ולא תרד מהעץ. אז לפעמים זה הדברים מרגיזים אבל לא קריטיים ואז זה סתם מעצבן כי זה ממש מתפרש כמו חוצפה. אבל לפעמים זה במצבים שאין מה לעשות ואיך לעזור לה, למשל כשאנחנו בחוץ והיא רוצה לחזור ואין אפשרות, היא ממש כועסת מזה ואי אפשר לדבר איתה בהיגיון ולתת לה עצות איך להירגע או איך לנצל את הזמן עד שנלך, כמובן אחרי שנתתי אמפטיה. היא פשוט לא נרגעת וכועסת בצורה חסרת גבולות.

יש עוד כמה דוגמאות בסגנון, אבל בהרגשה שלי היא כאילו בהצפה כזאת גדולה ולא מצליחה להכיל הכל ולכן זה יוצא ככה. כי באמת אני תופסת ממנה אדם רגיש וטוב לב.

אני תוהה אם זה כבר שלב שצריך טיפול כלשהו, ואם כן איזה (מדובר במתבגרת).

גם בעלי כזה, אז כן רואה דמיון מאוד גדול והיה לנו קושי סביב זה בתחילת הנישואים, וגם היום לפעמים זה מתפרץ, אבל אשמח לחסוך מהילדים שלי את ההתמודדות הזאת אם אפשר.

הייתי הולכת לכיוון של הדרכת הורים טובהDoughnut

שם תוכלי לקבל כלים איך לעזור להם לווסת את הרגשות בצורה יעילה. וחיבוק! זה בטח מתיש💕

אנחנו הולכים לפחות פעם -פעמיים בשנה להדרכת הוריםשם משתמשת חדשה

כל פעם עבור ילד אחר

היא קולטת מהר את הדפוס של הילד

ונותנת לנו גם הבנה של מה שהוא חווה וגם מה הוא צריך מאיתנו כדי להצליח להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה

וממש יוצאים עם מיקוד ושעואי בית

זה ממש עוזר לנו

ושנינו אנשי טיפול ועדיין מרגישים שלבד יותר קשה

ועזרה מקצועית ממש נותנת כלים

מכירה את ההתנהגויות האלו

מוכר מאוד

וממליצה להעזר ולקבל כלים

נצלש - מחפשת המלצה להדרכת הוריםהדס=)

אפשר לשאול מה השם של המטפלת ובאיזו מסגרת מקבלת?

מחפשת המלצה להדרכת הורים (לילדה עם דפוס דומה אבל קצת צעירה יותר)

עדיף מישהי/ו שמקבלים גם בזום.

המלצה בפרטישם משתמשת חדשה

לא יודעת לגבי זום

מאמינה 'היום רוב האנשים מקבלים בוזם

בהחלטאפונה

רוב מדריכות ההורים שאני מכירה עובדות בזום (כולל אותי). אנשים כבר לא יוצאים מהבית...

אשמח להמלצהשמשית123

כמה מפגשים אתם צריכים כל פעם?

אם מוצאים מישהו מתאים זה נשמע לי רעיון גאוני

כל פעם מפגש אחד וזה מספיקשם משתמשת חדשה

כדאי לחושב בינכם לפני מה בדיוק ההגדרה של התופעה שאיתה הילד מתמודד

ואם אתם ממוקדים יחסית

אז 'עה יכולה להספיק

היא כמעט תמיד בהתחלה שואלת שאלות כדי להבין טוב את התמונה

ואז שואלת מה לדעתנו הילד צריך שם?

וזה שאלה מצוינת כדי לשים לב טוב מה הצורך הרגשי משניע את הילד מבפנים

ואז היא מסכמת לפי כל הנתונים את הזווית ראיה שלה. ובסוף נותנת לנו צורת פעולה בהתאם למה שדיברנו ועם זה אנחנו בעצם יוצאים הביתה

נכון עוד פגיושת מן הסתם היו מעמיקות ומשדרגות

אבל אנחנו עושים את זה מדי פעם

באמת גם בלי בעיות מיוחדות זה פשוט ממש מעשיר ומועיל

ותכלס

אפילו אם היא לא חידשה בטרוף

אני מרגישה שכשא חנו מונחים במקום הורי לש תיקון והובלה ומחשבה על החינוך זה עצמו יוצר פלאות

המלצה בפרטי..שם משתמשת חדשה

ואם היא כועסתמקקה

איך זה מתבטא?

אפשר להתעלם ולתת לה לכעוס?

אם היא מתנהגת בצורה שמסכנת אחרים או אותה לגמרי ללכת כבר לטיפול בעיני

היא כועסת, יכולה לצעוקשמשית123

לא להפסיק לדבר על זה, כשאנחנו בחוץ מנסים עוד ליהנות כן?

מתעלמת ולא עונה כשדברים אליה, גם אם זה דברים דחופים.

אם אצטרך עזרה דחופה היא תתעלם לגמרי.

כשאדם כועסoo

גם מבוגרים ובמיוחד ילדים

אין מה לדבר איתם בהיגיון

וברור שלא יקשיבו

הם כועסים

הם עסוקים עם הכעס

מעבר לזה שהם צריכים ללמוד להתמודד עם הכעס שלהם

ההורה צריך ללמוד איך להתנהל עם ילד כועס

כמו

להרפות

לתת זמן להרגע באופן עצמאי

לא לתת עצות

לא לנסות להרגיע

לא לפחד מהכעס

להכיל מה שאפשר

לזכור שהוא ילד ומותר לו לטעות

אחרי שהכעס נגמר אפשר לדבר על זה אם זה עדיין רלוונטי

זה לא כעס שאפשר להתעלם ממנושמשית123

כלומר לפעמים זו סיטואציה שאי אפשר להחליק, כמו שאנחנו בחוץ והיא מתעצבנת על משהו, היא לא עונה, לא מתייחסת למה שאומרים או מבקשים ממנה גם אם זה דברים דחופים.

לפעמים גם יכולה להרביץ או להשתמש בכוח חריג. אבל זה הרבה יותר נדיר וקורה לעיתים רחוקות ורק שממש מוצפת.

לא אכפת לי שתטעה, אני מנסה להבין האם זה שלב שצריכה עזרה חיצונית כדי את לסחוב את זה לבגרות.

אםoo

נמצאים בחוץ והוא מתעצבנת/ לא עונה/ לא מתייחסת

מה בעצם הבעיה

מה זה דברים דחופים

בעיניי הכי דחוף כשילד עצבני

זה שהוא ילמד להרגע לבד

ולא יפגע בדרך באחרים

הפעם האחרונה היתה שהיא לא הפסיקה לדברשמשית123

בקול חזק עם דמעות אני רוצה ללכת עכשיו, עכשיו אני רוצה ללכת, תקראי לכולם עכשיו ככה מעל שעה, בסוף הלכנו בלי קשר, אבל ברור שזה לא הוסיף לגילוי שלנו, והייתי שמחה לעזור לה להתמודד טוב יותר.

או שמבקשת ממנה להחליף מושב מסיבות שונות והיא לא עונה ולא מסכימה וחם לכולם ורוצים לנסוע.

זה בדיוק מה שאני רוצה ללמד אותה להירגע לבד גם אם המציאות מבאסת אותה.

מדובר בנערה בתחילת גיל ההתבגרות

אמoo

אם היא רוצה ללכת

צריך לתת לה פתרון

היא לא צריכה לבקש שעה

אם היא לא משתפת פעולה בהחלפת מושב

הייתי מחפשת פתרון חילופי בלי שיתוף הפעולה שלה

אולי צריך לתת יותר מקום לרצון שלה

ולא לחכות שהיא תהיה מתוסכלת

ואם היא מתוסכלת

לנסות לעקוף את האירוע ולא להלחם בו

נסענו לאטרקציה שלא מצאה חן בעיניהשמשית123

אין לה איך לחזור, איזה פיתרון אפשר להציע לה?

קהל לגבי במושב, יהיו מצבים שאבקש ממישהו אחר לוותר, אבל זה בדיוק ללכת על ביצים מבחינתי

בעינייoo

אטרקציה לא יכולה להיות בכוח

אז כדאי לתאם עם הילדים מראש מקום שמוצא חן בעיניהם

ואם יש בעיה כשמגיעים אז לחפש פתרונות גמישים

להיות שעה באטרקציה שלא רוצים להיות בה

זה די סיוט גם למבוגר

גם לגבי מושב

אפשר לתאם מראש

וגם להבין את הבעיה מבחינתה

זה לא בהכרח ללכת על ביצים

אולי אתם מצפים ממנה ליותר מדי

לא הכרחתי לצאת לאטרקציהשמשית123

היא מאוד רצתה לצאת ובסוף לא מצאה שם מה לעשות (בעיניי בקלות יכלה למצוא מה לעשות כדי להעביר את הזמן ולא לסבול אבל לא אמרתי לה את זה כמובן).

לא רואה פיתרון גמיש לסיטואציה האמת, זה היה במקום חור שהיא לא מכירה, לא רגילה לנסוע באוטובוסים, בטח לא במקום שלא מכירה. האופציה היחידה מבחינתה היתה שאנחנו נחזור הביתה, איפה הגמישות מהצד שלה?

גם לגבי מושב, הם מתאמים מראש, ובכל זאת היתה פעם שהיה לי חשוב שתחליף מקום והיא לא קיבלה את זה. אני יכולה להתגמש מולה בלי סוף, לקחת אותה הביתה מתי שתרצה, ואז אחרים סובלים, או לוותר על הצורך שלי ולתת לה לשבת מקדימה למרות שלא התאים לי. השאלה אם זה מה שיגרום לה להתמודד נכון עם תסכולים

הפתרונותoo

צריכים להיות ברמה הרגשית ואז הטכנית

ברמה הרגשית

הילדה ציפתה לאטרקציה

הגיעה והתאכזבה מהשעמום

הפתרון

להבין את הציפייה והאכזבה שלה

ואת חוסר האונים של ילד להיות שעה במקום שאכזב אותו

ברמה הטכנית

כשאני מתכננת אטרקציה של שעה

אני מחפשת מראש נקודות מילוט לסיטואציות אפשריות

וגם מאלתרת תוך כדי כשיש צורך

כמו

לקצר את השהייה

להחליף באחרת

לקנות מזכרת/ אוכל/ שתיה

להצטלם/ להסריט

לגבי מושב

ברמה הרגשית

לשבת באוטו זה יכול להיות עניין רגיש

לשבת קרוב בלי יכולת לקום וללכת במשך זמן מסוים

יש ילדים (ומבוגרים) שזה ממש קשה להם

ברמה הטכנית

לילד שזה יותר קשה לו

הייתי מתגמשת יותר

בהבנה שזה באמת אתגר שגדול עליו

לגבי התמודדות עם תסכוליםoo

זו למידה של כמה רבדים

  1. צמצום טריגרים

  2. זיהוי התסכול כשהוא מתחיל/ קטן

  3. אלטרנטיבות להוצאת כעס/ אנרגיות שליליות

לגבי התמודדות עם תסכולים אצל ילדים

  1. ההורה יכול לצמצם טריגרים וגם ללמד את הילד לזהות אותם

  2. ההורה יכול לזהות תסכול כשהוא קטן וללמד את הילד לזהות

  3. ההורה יכול ללמד אלטרנטיבות ע"י דוגמה אישית ושיחות/ שיתופים רגשיים

טוב, לא יודעת מה להגיד .שמשית123

אני חושבת שככה נכנסים ללופ אינסופי של ריצוי, אם כל פעם שמישהו מתעצבן אני אחפש תוכנית מילוט לא אצא מזה.

אני כן חושבת שמגיעה נקודה שבנאדם צריך להבין שאין כרגע דרך לשנות את המציאות וצריך לקבל אותה, זו הנקודה שבעיני קשה לה והייתי שמחה לעזור לה

ישoo

ריצוי רע

בו ההורה מפחד מהתגובה של הילד/ לא מצליח להתמודד איתו/ מגונן עליו כל הזמן

ויש ריצוי טוב

בו ההורה עוזר לילד להפחית טריגרים ולהתמודד עם תסכולים

מתוך רוגע ובטחון

את מעדיפה שהיא תתמודד עם המציאות

במקום שאת תנסי להתאים אותה יותר אליה

לגיטימי

אבל את התוצאה את רואה בשטח

בסוף המקור לרוב הבעיות עם ילדים

זה הדינמיקה עם ההורים

שנמצאת באחוזים מאד גבוהים באחריות ההורים

גם אם לילד יש נטיה כזו או אחרת לקשיים

דווקא פה אפשר למצוא פתרוןאמאשוני

אפשר לקחת אותה רגע לצד, לשהות איתה בבאסה שהיא נמצאת בה,

אח"כ להגיד שאנחנו כבר פה ועם כל ההבנה אי אפשר עכשיו לעזוב,

להציע פתרון או שניים מהסגנון של את רוצב ללכת לקנות ארטיק/ לקרוא ספר בקרבת מקום.

רוצה יופי, לא רוצה להעביר את המקל אליה ולומר שתשמחי אם היא תחשוב על משהו שימצא חן בעיניה בסיטוציה הנתונה. אם היא נכנזת לפרצופים בסדר מותר לה.

אם היא ממשיכה עם הקולניות להסביר לה שוב שאת שומעת ואת מבינה ואת באמת היית שמחה לסייע לה, ושאת לא מרשה להפריע ולפגוע באחרים בגלל שהיא עכשיו בקושי.

הרבה פעמים כל מה שילד צריך זה הכרה ברצון שלו ושיראו אותו ושיתחייסו לבקשה שלו ברצינות "שיספרו אותו"

גם כשהיא אפשר למלא את הבקשה כלשונה.

באמת שניסיתי את כל זהשמשית123

כנראה לא בצורה מאוד מוצלחת כי זה לא עזר.

היא לא מקבלת אמפטיה מהסוג הזה, זה מעצבן אותה יותר.

ובאמת נתתי לה לקרוא ספר מהטלפון שלי למרות שהייתי צריכה את הסוללה, וכשביקשתי שתחזיר מהר מאוד זה הסלים.

נשמע כמו שילוב של כמה דבריםאמאשוני

צורך בשליטה- אולי כשביקשת חזרה את הטלפון זה התפרש אצלה שאת "שולטת" במצב כזה אפשר למשל לתווך את הצורך שלך (אני רואה שהסיפור מעניין אותך ואני ממש שמחה שמצאת פתרון שמספק אותך. הבעיה החדשה היא שהסוללה חלשה ואני צריכה כמות סוללה מסויימת להמשך. מה לדעתך ניתן לעשות בשלב זה?)

יכול להיות גם סיטואציה של רעב רגשי מתמשך ש"התרגלתם" למלא במאבקים, כדאי לנסות למלא את זה מלכתחילה בזמנים של 1:1 של קרבה.

יכול להיות שיש פה גם צורך להציב גבול ברור סביב הקולניות.

כתבת שבעלך לא מוותר לה ויותר אסרטיבי והיא באמת מתאפסת כשהוא מתעקש איתה.

מציעה לאפשר לו לאפס אותה (כל עוד זה לא באמצעות הפעלת כוח פיזי או כח בלתי סביר אחר)

ואז כשהיא מאופסת את יכולה לגשת אליה ולאוורר רגשות ולהציע אלטרנטיבות וככה לשחרר את המצוקה הרגשית ועם הזמן היא תבין שכדי למנוע הסלמה מראש כדאי לחפש אלטרטיבה איך להרגיע את עצמה וכשהיא תרצה באמת היא תמצא.

אני מלמדת את הילדים מגיל צעיר מאוד שגם כשכועסים אסור לפגוע בעצמנו ובאחרים ולהמשיך להתלונן בקולניות במשך שעה זה לפגוע באחרים ולכן זו לא התנהגות מקובלת.

עוד משהו שיכול לעזור- אם תקחי אותה לטיפול כלשהו נניח תרפיה (במים, באומנות) גם היא תלמד אסטרטגיות וגם יהיה לכם זמן ביחד עם גישור כלשהו וזה עוזר לאט לאט להתחבר מחדש.

אז שתי ציפורים במכה.

כתבת שגם לבעלך יש קושי סביב זה, האם הוא מודע לזה ומבין את ההשפעה על הילדים? לפעמים יש בנו איזה פגם שאנחנו רוצים לתקן אבל אין מספיק מוטיבציה, אבל פתאום כשזה משתקף בילדים מבינים פתאום את גודל הנזק וזה מעורר לשינוי.

הוא יותר מודע לזה בשנים האחרונותשמשית123

והוא גם ב"ה כשהוא נתקל בסיטואציות כאלה איתה, יותר קל לו להבין איך אני מרגישה כשזה מולו..

כנראה שזמן אחד על אחד ודיבור על רגשות זה הכיוון, אבל למה זה כל כך קשה 🤦‍♀️

זה קשה ממשאמאשוני

יכול להיות שיש כבר חסימה אצלך בגלל ההתנהגות שלה וזה ממש מובן.

זו בהחלט עבודה להעצים את הטוב, להתחבר מחדש ולדבר על הרגשות (של שתיכן)

תשמחי שזה קורה עכשיו כשהיא בתחילת גיל ההתבגרות ויותר קל להשפיע ולתקן, גם את הקשר וגם את ההתנהגויות.

מציעה לטפל בנושאים האלו דווקא בתקופות רגועות יחסית ופחות מטרגרות.

לא לחשוב שאם רגוע אז צריך להניח לזה אלא בדיוק להיפך. כשרגוע זה הזמן לחזק את היסודות ❤️

את אמא מהממת ואני בטוחה שבעבודה נכונה, אמונה והתמדה, אתם תעלו על דרך המלך.

שבת שלום!

אני רקאפונה

הציעו לך המון הצעות כדי לעזור לה,

אבל את יודעת שכמעט בלתי אפשרי לעזור לה

ואני מסכימה איתך. זה באמת הרבה פעמים לא עובד.

והסיבה היא שהיא לא מסוגלת להישען ולהיעזר - בטח כשהיא לא מווסתת..

זו יכולת שמתפתחת ומתבססת על קשר

וקשה עד בלתי אפשרי לווסת ילד ממוגן, שהלב שלו סגור,

או ילד שהקשר איתו רעוע.

וזה מעגל קסמים

כי מאד קשה להיות בקשר עם ילד כזה!

זה סוגר גם את הלב שלנו

קשה להיות רכים ונדיבים כלפיו, אנחנו הופכים להיות קצרים והתנהגותיים או "הולכים על ביצים" ונמנעים.

הרבה פעמים אין פתרון טוב באמת.

צריך לסגור את הסיטואציה איכשהו

עדיף עם כמה שפחות נזק (בהלה,פרידה רגשית).

הפתרון האמיתי הוא עבודה על קשר, ריכוך, הבנה מה הם הצרכים

לאט לאט את תלמדי לתת לה את מה שהיא צריכה,

והיא תלמד שאת שם בשבילה ותוכל להיעזר בך...

להירגע לבדאפונה

זה שלב אחד אחרי להשען על מבוגר מווסת לצורך הרגעה (ויסות הדדי). וזה בעצם מה שתעשו בהדרכת הורים.

אי אפשר ללמד מישהו אחר להירגע... אבל אחרי שהיא תוכל להירגע בעזרתך, זה בע"ה יופנם והיא תוכל גם להרגיע את עצמה.

זה מעניין (וגם קשה)יעל מהדרום

לק"י

יש לזה עיצות כלליות או שצריך להתאים לבנאדם הספציפי?

חלק מקורס שאני להורים לילדים צעיריםמתיכון ועד מעון

נקרא ויסות בשניים.

בדיוק כמו ש @אפונה אמרה היכולת לווסת את עצמי נשענת על היכולת של המבוגר לווסת אותי, ככל שהמבוגר יהיה רגוע בסיטואציה, אז הוא יוכל להיות פנוי להרגיע אותי.

באופן כללי העצות הפשוטות- לנשום, לעצור ולהתרחק רגשית מהסיטואציה...

עשיתי השנה השתלמות בעבודהיעל מהדרום

לק"י

ואחד הדברים שהמרצה אמרה זה שכאשר ילד כועס/ מתפרץ, להניח יד על החזה שלו ולנשום עמוק, ורוב הסיכויים שזה יגרום גם לו לנשום עמוק.

התכוונת לדברים בסגנון הזה?

כן, בהחלטמתיכון ועד מעון

שאני נושמת עמוק אני נרגעת, זה עוזר לילד להרגע (מה שהוא מתאר זה נוירוני מראה)

תודה!יעל מהדרום

לק"י

כמה סבלנות צריך בשביל זה.

כשהילדים משגעים אותי. בואי נגיד שלא תמיד יש לי חשק רב לעזור להם להירגע. בא לי שיירגעו וזהו🤦‍♀️

לגמרי הנקודה שזה עובד הפוךמתיכון ועד מעון

ככל שאני אצליח לווסת את עצמי בסיטואציה הסיכוי שהילד ירגע גדול יותר והסיטואציה בסופו של דבר תהיה קצרה הרבה יותר מאשר שאין לי עצבים ובעצם זה מסלים את האירוע

יש עצותאפונה

אבל אין קסמים.

היכולת להתווסת טמונה ביכולת שלנו להרחיב את המנעד הרגשי, לשים לב לעצמי, מה אני מרגישה? מה קשה לי להרגיש?

מה התעורר בי רגע לפני? לשהות שם קצת.

אם התפרצתי במשך היום, לשבת בערב ולהתבונן: מה היה בלתי נסבל עבורי בסיטואציה הזאת?

לעבוד גם דרך הגוף, לשהות ברגע להרפות שרירים, נשימות, לשים לב איפה הגוף מחזיק את הרגש.

וככה

יום ועוד יום..

לאט לאט זה נפתח

אנחנו מגלים אחרי תקופה שאנחנו פחות תגובתיים

יותר מווסתים

ויכולים גם לעזור לילדים שלנו...

תודה על ההסבר. המוח שלי כרגע לא פנוי להבנה מעמיקהיעל מהדרום

לק"י

אני אצטרך לחשוב על זה בזמן עירנות.

וואי...איזה קשוח זה! ומחרפן!יעל מהדרום

לק"י

ליבי איתך.

נשמע שהיא הייתה בחרדה ולא בכעסמתיכון ועד מעון

ובעצם היא "ננעלה" בסיטואציה ולא הצליחה לצאת ממנה, לא הצליחה לחשוב בהגיון.

אצלנו פעם הלכנו לאיזו אטרקציה שאחת הבנות פחדה, היא העדיפה לשבת בחוץ במשך 3 שעות, וזה היה טוב לכולם

לא אכפת לי שתשב בחוץשמשית123

ואפילו היה מקום ממוזג להעביר בו את הזמן.

היא לא רצתה לשמוע לא אמפטיה, לא תנשמי, לא להגיד לה עוד כמה זמן נשאר.

ואני בנאדם רגוע מאוד ולא התעצבנתי בסיטואציה הזו בכלל.

להפך, אם בעלי היה הוא היה יותר מעמיד אותה במקום, ואז יש מצב שהיתה מתאפסת (אבל חושבת שמבחינה רגשית זה לא טוב לה, כי היא לא לומדת להתמודד)

אני לא מרשה לילד להתעצבןצהוב

וזה לא טוב לחינוך שלה שהולכים סביבה על ביצים

מה התגובה שלה בעצםמקקה

בזמן הכעס?

מה היא עושה?

אני לא יודעת מה יותר גרועoo

ללכת על ביצים

או

לא להרשות לילד להתעצבן

שניהם פוגעים בילד ובקשר עם ההורה

מה הכוונה לא מרשה להתעצבן?קופצת רגע

עצבים זה רגש, והוא מאותת משהומתיכון ועד מעון

נכון שכל הכועס כעובד ע''ז, לצערי אני עדיין לא ברמה, ואני מתעצבנת, וגם הילדים שלי.

אבל שיש מקום לרגש אפשר לדבר אותו, לפרק אותו, לחשוב ולהתמודד איתו, שאין לו מקום אז הוא יוצא בדרכים אחרות

רגש צריך לבוא לידי ביטויאפונה

וזה תפקידם של ההורים לאפשר סביבה מיטיבה ומכילה שמאפשרת להרגיש ולבטא רגשות. כולל רגשות לא פוטוגניים כמו כעס, קנאה, פחד, דכדוך וכד'.

ההליכה על ביצים לא נובעת בדרך כלל מטובת הילד, אלא מחוסר יכולת שלנו ההורים לסבול ביטוי רגשי מעבר למנעד ה"מותר" לנפש שלנו.

(בהמשך אנחנו "הולכים על ביצים" גם כדי להגן על הסביבה מפני ביטויים רגשיים פוגעניים).

שימי לב מה קורה לך כשהילד שלך כועס, לאן זה לוקח אותך רגע לפני שאת "מכבה" את הכעס שלו, מול רגשות מתפרצים אחרים שאת מסוגלת להכיל בשוויון נפש.

בבחירה בין לא להרשות לילד לכעוס לבין ללכת על ביצים, בשתי האפשרויות אנחנו חוסמים ביטוי רגשי.

יש אפשרות שלישית, והיא לתת לילד לזעום - ולהיות איתו שם ביחד, בלי ביקורת ובלי להבהל, לעבור דרך הרגשות עם מבוגר שאפשר להשען עליו.

למקרה שזה לא ברור, אין כאן שמץ של ביקורת כלפי הורים! לכולנו יש "אזורים אסורים" בנפש, רגשות שמסוכן להרגיש והמח נמנע מהם.

בשביל לווסת ילד צריך להיות מסוגל לווסת את עצמך, שזו מיומנות שזוכה לה מי שהוריו ידעו לווסת אותו בילדותו. למרבה הצער, רובנו לא זכינו לטעום ויסות הדדי וזאת הסיבה העיקרית שקשה לנו להעניק אותו לילדים שלנו.

לדעתיעוד מעט פסח

הניסיון לגרום לאחרים להיות רגועים, הוא מיקוד בדבר הלא נכון.

יותר חשוב שתתמקדי באיך את יכולה ליצור לעצמך סביבה נעימה.

אם זה באיך לתת לך מענה רגשי מתאים ברגע ההתפרצות (נגיד, בלי להילחץ ממה יהיה להם כשהם יגדלו), ואם זה בקטע טכני (להתרחק מהילד שבהתפרצות).

אם את תהיי בטוב וברוגע, אבל באמת באמת, אני בטוחה שזה הדבר שהכי יעזור להם.

בסוף מה שאדם לא מווסת הכי צריך, זה מישהו רגוע ומכיל לצידו (ומכיל לא שווה נותן כל מה שהוא רוצה. מכיל זה לא נבהל מהסיטואציה).

בקשר לבת -מתואמת

חשבתם ללכת איתה לאבחון כלשהו? את אומרת שאצל הבן זה עבר, וזה הגיוני שבגיל צעיר הוא היה כך, אבל כשזה ממשיך בגיל בוגר - בעיניי זו נורת אזהרה כלשהי.

בכל אופן, ממליצה לכם להתייעץ עם פסיכולוג טוב, שיכוון אתכם גם איך בפועל לנהוג איתה, אבל בעיקר לראות אם כדאי לקחת אותה לאבחון כדי להבין על מה זה יושב.

אולי כדאי לחשובאיזמרגד1

(אולי בליווי של איש מקצוע) על מה זה יושב

אני יכולה להגיד שאצלי כשהייתי מתבגרת התפרצויות זעם הגיעו ממקום שהרגשתי שלא רואים אותי ואין לי מקום בבית, באיזשהו מקום תת מודע. ולגמרי ניסיתי להשיג את זה שילכו סביבי על ביצים כי זה אמר שרואים אותי ומתחשבים בי אפילו אם מתחשבים רק כדי שאני לא יתפרץ.

אני ממש לא יודעת אם זה הכיוון אצלכם גם, אבל אולי שווה לבדוק את זה. אולי זה לא שאי אפשר לדבר איתה בהיגיון אלא שבתת מודע היא בוחרת לא להקשיב להיגיון, ואם תנסו לספק את הצורך הזה בדרך אחרת זה יפתור את זה...

נשמע כיוון נכון, מי האיש מקצוע?שמשית123

וגם תמיד זה בא בכאלה גלים, שיש תקופות שהיא מהממת והכל זורם, התפרצויות לא תדירות, אבל בימים כאלה של חופש כן יותר נפוץ.

האמת שאני לא יודעתאיזמרגד1

מי האיש מקצוע המתאים בדיוק. אולי לנסות כיוון של הדרכת הורים ממישהי מקצועית- עו''ס או פסיכולוגית, או אולי טיפול בשבילה שישלב מפגשים עם ההורים או משהו בסגנון...

השאלה המעניינת על הגלים של ההתפרצויות זה אם גם בתקופות שהיא רגועה יותר יש טריגרים שבתקופות הפחות רגועות יכולים לפוצץ אותה, ולנסות להבין מה ההבדלים בין התקופות, אם יש משהו ספציפי שמשתנה בבית/ בלימודים, באווירה וכו'.

אה וגם אולי מצב הורמונלי קשור. זה הגיוני שבמחזור היא יותר מתפוצצת נניח גם על שטויות...

הדרכת הוריםאפונה

בגישה היקשרותית

זה בדיוק מה שעושים שם.

היא צריכה ללמוד איך לווסת את הרגשותנעמי28

ואתם צריכים ללמוד איך לעזור לה.

לדבר בהגיון בהצפה זה פיתרון לא מומלץ, גם לא למבוגרים, זה פיתרון שכלי למצב רגשי וזה פשוט לא יעבוד ,מעצבן יותר ורק מגביר את התסכול (גם לי עשו את זה).

חיבוק היא מוכנה לקבל? לתת יד?אולי להסתכל ולהיות לידה ורק לתת לה לכעוס בלי להסביר לה בהגיון שהיא לא צודקת?

במקרה של המתנה של שעה, ניסיתם לחשוב ביחד על פיתרון חילופי? משחק אחר או משהו להעביר את הזמן? כי לדרוש מילד להמתין שעה, גם אם הצדק איתך, זאת משימה שקשה להם.

יש דברים ספציפיים שמציפים את זה?

הייתי מנסה לדבר איתה כשהיא רגועה, מה באמת היה עוזר לה.

אני לא יודעת בת כמה היא אבל עשיתי שיחות כאלה גם עם בני חמש.

היא מתבגרת צעירהשמשית123

אני צריכה באמת לדבר איתה לשאול מה הרגישה באותה סיטואציה

נשמע שאתם במצב שכןפילה

צריכים פסיכולוג . לא הנחית הורים. ילדים בגיל 12 לא מתנהגים ככה. זה נראה שהיא פחדה ממשהו . האם זה היה משהו שבאמת היה שם? כנראה גם פתרון לשבת בחוץ לא התאים כי אולי פחדה שמשהו יקרה לה.

אולי היא פגשה איזה ילד שהיא פוחדת ממנו? עברה טראומה? אם זה בריכה , אולי היא פעם כמעט טבעה?

איך היא במסגרת?

מהצד שלי זה נראה הצפה וקושי בויסות רגשישמשית123

היא לא פחדה ולא עברה טראומה ככל הידוע לי..

למה היא הייתה מוצפת?פילה

קשה לה עם הרבה אנשים? או רעש?

אמורה להיות סיבה. אם יש סיבה אז יכולים לטפל .

אם אין שום סיבה נראית לעין , כנראה צריך טיפול או איבחון.

מה קורה בטיול בית ספרי? שם היא מצליחה ?

לא יודעת למה היא מוצפתשמשית123

אני כן שמתי לב שאני אפשר להעמיס עליה משימות, היא ממש צריכה נחת ושקט והרבה ממנו, אבל היא גם מאוד אוהב אקשן וחברה, קשה לה להתמודד עם אכזבה, או כשדברים לא בדיוק בדרך שרצתה, וגם קושי בדחיית סיפוקים

זה תמיד ככה?שואלת12אחרונה

אצלנו שמתי לב שאני לא מכירה את הבת שלי בימים שלפני הווסת ובשבוע שלו.. פתאום תגובות עצבניות וכעסים.

אז אולי גם אצל הבת שלך זה ככה?

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !