בעלי בן אדם מדהים , מכיל ורגיש, אבא מקסים . לאחרונה עובד קשה מאוד, לא רק כי צריך אלא כי החלום שלו זה תמיד לפרוץ בעסקים וזה גם סוג של הגשמה עצמית עבורו עוד לפני הכסף .. (הוא תמיד אומר שהחלום שלו זה להיות עשיר שגם לי זה מפריע שזה לא חלום להיות דווקא ירא שמיים אלא עשיר, נראלי שנובע ממקום חסר ביטחון ורצון להוכיח לעולם שהוא יצליח אבל זה נושא לשרשור אחר).
מאז שאני בחופשת לידה (חוזרת בספטמבר) מרגישה שהוא פחות מעריך אותי , כאילו בימים שהייתי באה מאוחר מהמשרד בהייטק הוא היה מתלונן שהוא עם הילדים, ועכשיו כשאני עם הילדים ומתקשרת אליו לשאול מתי בא (בכ"ז אוגוסט עם שלושה קטנטנים כשאחד מהם על הנקה מלאה), הוא אומר לי את לא יכולה להסתדר בלעדיי וכו. עכשיו אדגיש שנכון יש ימים קשים ש אני משתפת אותו בקושי, אבל היה לנו דיון על משפחה מורחבת כי אני מאוד רוצה , והוא אמר לי אל תעלבי אבל אני לא חושבת שזה מתאים לנו, את לא מהאמהות שמסתדרות ויכולות לדאוג להכל, את יותר קרייריסטית. עכשיו זה נכון שאני מאוד אוהבת ללמוד ולהתפתח, אבל זה מעולם לא בא על חשבון הילדים, גם כשאני בימי שגרה בעבודה אני לרוב עובדת מהבית, יוצאת לאסוף אותם ומתרכזת בהם כולל ניתוק פלאפון אחה"צ , ומה שצריך משלימה תכנות בלילה. לדעתי יושב לו דפוסים שגויים של מה שהוא ראה בבית, אמא שלו לא למדה בחיים ולא עבדה כדי לגדל אותם, לא משנה שהיום היא אחת הממורמרותתתתתתת שיא ובזוגיות חרא , מבחינתו אם אני לא אחת שמסוגלת לא להתקשר יום שלם ולא "להציק" ולא "מעמידה סירים" על ימין ועל שמאל אלא אחת שלוקחת קורסים ומתפתחת, אז אולי מתאים לנו שלושה ילדים ולא שישה כמו שאני חולמת בע"ה
עכשיו שלא תבינו לא נכון הוא גם לא היה רוצה שאהיה עקרת בית עם סינר שמכינה כל היום מאכלים, אני יודעת שהוא מעריך את זה שאני אישה משכילה , ומשמשת לילדים דוגמא של השכלה קריאה למידה חוברות וכו'. אבל מרגיש לי שהוא עם דפוס שגוי בתת מודע שאם אני אמא כזו , אז לא מתאים לנו משפחה ברוכת ילדים. שנינו מרוקאים אבל המשפחה שלו מאוד מאוד של פעם הוא גדל בשיא הפריפריה ומרגיש לי שהוא עם דפוסים מעוותים (כנ"ל ביישוב שלנו יכול להיות שהוא יחשוב שזוג אחר התנשא עליו כשהזוג בכלל לא התנשא , סתם ממקום עדתי הוא בא מבית של "אכלו לנו שתו לנו" "האשכנזים האלה " וכו). בעלי לא איזה ענתיקה אבל ההורים שלו כן וברור שזה חלחל , וזה מפריע לי גם ברמת הבית למשל הוא עושה המון עם הילדים משחק מקלח וכו אבל אחכ תמיד הוא יגיד אחד מהגברים במדינה לא עושה כמוני וכו, נטו כי גדל עם אבא שייח. ואולי בגלל זה הוא חושב שאני לא "אמהית מספיק" (הוא מבשל אצלנו בבית אז זה גם נקודה שהוא זוקף בתת מודע שלו לחובתי בסוף למרות שהוא עושה את זה מאהבה ולא תגידו שאני נחה אני אחראית ניקיון מנקה אחריו מתייחסת בלי סוף לילדים). היום רציתי ללכת לאימון והקטן לא נרדם עדיין והוא אמר לי "תלכי מה אני אגיד לך למה את קובעת אימונים ל20 ולא מאוחר יותר יש לך שלושה קטניפ" ביטלתי אימון מהבאסה אבל זה מרגיש לי בעיה ככ שורשית שגם כשהוא ירדים אותם ויעשה הוא תמיד יחשוב שזה איזה מעשה אקסטרא אורדינרי שהאישה מתאמנת והוא הגבר שמרדים ילדים. ואין לי איך לפתוח את זה איתו הוא תקוע בדעות קדומות. מצד אחד משוויץ בי שאני מהנדסת ולומדת קורסים בנושאים שונים ומלמדת את הילדים דברים ומצד שני בכל הזדמנות מזכיר כמה אני לא יכולה בלעדיו ולא מסתדרת לבד עם ילדים ושלא מתאים לנו משפחה גדולה. הוא חי באיזה סרט שמי שיש לה שישה או שבעה ילדים לא מתלוננת אלא מחייכת כל היום כי יש לה את זה ב "בילד אין". וחמותי שמאז המלחמה נעשתה בלתי נסבלת לצערי … רק דואגת לשבח את הבנים שלה ולהגיד כמה הכלות זכו , כבר יצא שאמרה לי "את הולכת
ומתפתחת והבן שלי תקוע" כשהתחלתי לעבוד בהייטק, לפני שבעלי מצא את עצמו (מעולם לא אמרתי לו לא ללמוד הוא פשוט לא בראש של תואר הוא יזם בראש שלו וקופץ מעסק לעסק יש לו חכמה רגשית מטורפת ועסקנות זה לגמרי הוא , הוא ממש מוכשר אבל לא רוצה ללמוד והיא כאילו הפילה את זה עליי), זה גם אישיו שלאחרונה ממש ממש קשה לי איתה אני יודעת שמאז שפונינו מהבתים גם מאז שהיא חזרה לצפון היא עוברת טיפולים ולא קל לה אבל כולנו עברנו והיא לא מפסיקה להטיח ובעיקר בי (לא חזרנו צפונה מבחירה משותפת וכמובן היא חושבת שאני הכלה שמרחיקה את הבן והנכדים שלה) כשבפועל אני מתקשרת אליה יותר מהבנות שלה כל שבוע , עוזרת לה הכי הרבה בבית בכל פעם שמתארחים, מארחת אותה מלא בייחוד כל המלחמה רוב החגים היו אצלנו, מכילה אותה ובחיים לא עונה לה או פוגעת בה).
יצא מלא נושאים כזה הצפה של הכל מהכל תודה לקוראות
ולעונות
)
