למה בכלל להכין רשימה של הדברים שבעלך עושה בבית? השאלה היא האם את עומדת בעומס ומה הפתרונות שעומדים לרשותך. העומס של הבעל זה גם שיקול, אבל נשמע שיש כאן התנצחות מיותרת.

נקודה שבלטה לי: למה הילדים לא יכולים לעזור בבית?

ילד בן 5 יכול לאסוף משחקים, ילד בן 7 יכול לטאטא, ילד בן 10 לגמרי יכול לשטוף כלים.

מה זה משנה שהם בנים? ככה מגדלים בסוף גברים שגם אחרי החתונה לא יעשו מטלות בבית (-:

וכשהם בבית הם עוזרים במידה מסוימת, רק שלהפעיל אותם זה מטלה מפני עצמה

הרשימה היא כדי לבדוק אם מה שאני מבקשת הוא נורמלי או שאני מצפה ליותר מדי

זה השקעה עכשיו שתקצרי את הפירות בהמשך .

יש מגוון משימות שילדים יכולים לעשות - קיפול כביסה, הדחת כלים או הכנסה למדיח, פינוי מדיח, תליית כביסה, סידור חדרים, טאטוא, העברת שואב שוטף ובטח יש עוד.

אם כל ילד יעשה משימה אחת זה כבר יקל עליך, או אפשרות אחרת, אצלנו עושים 5 דקות שכולם עסוקים בלסדר את המרחב ואחרי 5 דק' שזה זמן לא ארוך הבית נראה נעים יותר.

הפרס הוא להעביר שואב שוטף במטבח

אבל ברור שאם כל שאר מטלות הבית עליך- בעיני זה הרבה הרבה מעבר.

כמות העבודה שלו בבית מן הסתם תלויה גם בכמה הוא עמוס. אבל אם הוא לא מסוגל להיות יותר שותף, אז שידאג להכניס עזרה חיצונית.

ואם את רוצה תשובה יבשה- אז בעלי עשה בבית הרבה הרבה יותר כשהייתי בחל''ד. ספציפית בזמנים שכתבת- בבוקר הוא הכין כריכים כשאני הלבשתי, ובחודשים הראשונים הקשים הוא גם הלביש ואני נשארתי לישון עם התינוקת. בהשכבות אני קילחתי את התינוקת והוא את השאר, והכניס למיטות (ארוחות ערב היו עלי כי הוא היה עדיין בעבודה).

כאילו אם אני דורשת את העזרה הזאת מעבר למה שהוא כן עושה האם זה לא הגיוני?

לעשות רשימת מטלות שהוא עושה

לדבר בשפה של דרישה

להתדיין אם זה הגיוני לבקש

הכל נשמע דינמיקה לא בריאה

כדאי להתמקד בלהחזיר את השיח לשיתוף כמה ופשוט על התחושות שלך בשלב זה אחרי לידה ושאת תשמחי לעזרה נוספת ב,..

או שתמקדי את דברים ספציפיים שאת מרגישה שיעזרו לך.

או שתשאלי אותו איזה דברים הוא ישמח להוריד ממך לתקופה הקרובה.. וגם אז כדאי איסה מיקוד כדי שלא יציע דברים שלך הם לא משמעותיים.

במקביל לזה

כדאי להוסיף לדינמיקה בינכם

הכרת הטוב על מה שכן קורה.

ולשדר את זה.

משיח מתנצח השני מרגיש לא מוערך ואפילו ביקורת ואז הוא מתגונן ומתנצח.

פתחתי מולו שאני צריכה יותר עזרה, פירטטי מתי ומה ספציפית.. זה לא חדש לו

אבל יש לנו ויכוח על רמת העיקרון - האם זה נורמלי שבעל שעושה כך וכך וכשמבקשים ממנו להוסיף זה יותר מדי

זה רק חלק מהשיח

היתי מחזירה אותו לרמה האישית.

אומרת לו לא נח לי לדבר על עקרונות

כי הז לא עוזר למה שאני מרגישה.

אני זקוקה ליותר ערזה ממך. ומה לשא יסתדר אולי בתלשום.

ואשמח לשמוע מה אתה יכל להוריד ממני -למשל- לקחת אחריות על הכביסות או על שטיפה וכו

עקרונות הז בריחה משיח

ואגב

בעלי בלי קשר ללידה עושה פי כמה וכמה ממה שכתבת אם זה עוזר לך.. לא כי עוזר לי

כי רואים בבית שותפות משותפת וכל אחד עוזר בכל מה שיכל.

אבל הוא גדל ככה ורגיל לעוזר בבית הרבה

ומניחה אשם בעלך ראה ציור אחר ומורגל בחשיבה מסגנון ושנה

צריך לפתוח את הז במהות ולא כהתנצחות והאשמה ודרישה

להבין ולהכיר שיש בינכם שוני

וללמוד איך ךעבוד יחד במרחב ההז

אין לזה שום משמעות.

מה שנורמלי זה למצוא מה טוב לכם ולבית שלכם.

אנחנו שנינו מול המשימות של הבית, איך אנחנו שנינו ביחד מתמודדים.

הבית הוא של שניכם העומס הוא של שניכם וצריך למצוא פתרונות, יכול להיות שהפתרון הוא מיקור חוץ, אולי יש פתרון אחר, אבל זה לא כמה אתה עושה וכמה אני עושה ויש מריבה אלא איך שנינו ביחד פותרים את המשימה הזו שנקראת ניהול הבית.

ועוד משהו- לכל אחד יש משימות שהן משימות עיוורות שהשני עושה והוא אפילו לא מודע אליהן יש מצב שבעלך עושה דברים נוספים שאת אפילו לא יודעת

ולבקש ממנו שיעזור לך למצוא פיתרון.

אני לא דורשת עזרה מבעלי פשוט כי הבית הוא אחריות של שנינו.

בעבר היה לי קשה אפילו להגדיר מה המטלות שלו ומה שלי כי מבחינתי שנינו מסדרים יחד עד שמסיימים. בהמשך הבנתי שיש סטנדרטים שלי וסטנדרטים שלו ולכן כן חלוקה כללית מתבקשת במקרה שלנו. אבל עדיין- שנינו רוצים לסיים את הערב בבית מאופס, אז שנינו מארגנים (לדוגמא..).

עדיין אני קצת יותר לוקחת אחריות ממנו (מישהו צריך להיות יותר ''על'' הדברים), אבל זה כמו שבעלי יותר מתעסק בהעברת כספים להשקעות וכו' ואני שותפה מלאה (גם עובדת ומכניסה כסף, וגם מעודכנת על מיקומי הכסף שותפה בהחלטות) אז ככה אני יותר על הבית והוא שותף מלא.

(אגב, כדי להיות שותף מלא לא חייבים לבצע את מטלות הבית באופן ישיר, אפשר להיות אחראי על מיקור חוץ).

אבל כדי כן לענות על שאלתך...

אם אני אשנה קצת את השאלה- האם זה הגיוני שבעל יעשה בבית יותר מהרשימה שתארת- אז לדעתי כן (או שידאג למיקור חוץ, אבל יקח על זה אחריות).

למען האמת,

אם את שואלת אותי, אם הבנתי נכון כל הבישולים, שטיפת כלים, שטיפת רצפה, כביסות- עלייך. אז, זה המון ממש. ובוודאי שהייתי רוצה עוד עזרה מצידו או אם לא יכול מאיזה סיבה, מצד עוזרת בית.

פעם בשבוע וזה לא מספיק

לי זה נשמע מעט. אבל תלוי בכוחות שלכם. אם הוא כזה שמתעייף ממש בקלות ואת עם מלא אנרגיה אז יכול להיות שזה יעבוד לכם ומדי פעם שאת צריכה יותר אפשר שהוא יתגייס או להביא עוזרת.

אם שניכם ממוצעים אז נראה לי הגיוני לצפות ליותר שוויון בנטל הבית. להיות עם תינוק זה מתיש ומעייף ממש כמו יום עבודה ולהיות עם ילדים קטנים בנוסף זה ממש לא קל.

גם העובדה שאין איוורור ושינוי אווירה ותפאורה כמו ביום עבודה שיש גיוון בין העבודה לבית לא ממש מקלה.

לצפות שתעשי בנוסף לזה את כל הבישולים, נקיונות, כביסות, ואולי גם סידורים (רופאים, טלפונים וכו) זה בעיניי המון.

את כנראה ממש חזקה וסופר וומן בעיניו וזה חמוד, אבל אני מניחה שלא פתחת את השרשור רק כדי לספר כמה הגיוניות הציפיות של בעלך, אז כן זה הרבה.

בלי קשר, מצטרפת למי שכתבה שעדיף לשנות את השיח.

זה גם לא כזה משנה איזה ציפיות הגיוניות ואיזה מוגזמות. אם כולנו היינו אומרות שהמחשבה שלו סבירה אז מה? אז הוא היה מרגיש בנוח להשאיר אותך לקרוס?

יכול להיות שכל החברים שלו לא עושים כלום בבית, אז מה? ואם הנשים שלהם שמחות וקל להן, זה אומר שגם לך? או שאולי הם פשוט כולם מזלזלים בקושי של הנשים שלהם, אז גם הוא רוצה לזלזל בך כי זה מה שהם עושים?

כי כמות זה משהו שקשור גם לעוד משתנים

אם למשל הוא עובד כל יום מהבוקר עד הערב

אז האפשרויות שלו לעזור יהיו בהתאם

ואם ככה אז מה שהוא עושה זה המון בשביל מישהו שנמצא שעות רבות מחוץ לבית..

אבל בסופו של דבר

אישה צריכה להרגיש שהיא לא נושאת את כל עול הבית על כתפיה

שיש שם עוד מישהו איתה

כל אחד עושה מה שהוא יכול ואם עדיין צריך עוד עזרה, מביאים אותה מבחוץ.

תעשי רשימה של כל מה שאת עושה,

תמרקרי את מה שאף אחד לא יכול לעשות במקומך (להניק), ואת מה שאת לא רוצה שאף אחד יעשה במקומך (לקום לתינוק בלילה אולי? לספר סיפור לפני השינה?).

ומתוך שאר המטלות תבדקי מה בכוחות, בזמן, ביכולת, ובחשק שלך, ומה לא.

ולמה שלא צריך למצוא פתרון. אם לבעל אין כוח וחשק, צריך לדבר ולמצוא פתרון אחר. אפשר לקנות מדיח ושואב שוטף. מייבש אני מקווה שלכל אמא לקטנים יש. אפשר לשלוח בגדים לגיהוץ, לקנות אוכל מוכן, להביא בייביסיטר ועוד ועוד.

לא לכל דבר אפשר למצוא תחליף תמורת תשלום, אבל להרבה דברים כן, ואז ירד ממך מטלות אחרות.

לגבי השאלה הפותחת שלך,

המון גברים שאני מכירה עושים יותר מזה.

אבל לדעתי מותר שלבן אדם לא יהיה חשק או כוח, והרבה פעמים אנחנו הנשים קובעות סטנדרטים מסוימים (כי בטוחות שככה צריך להיות ואין שום אפשרות אחרת), ומצפות שהבעל יתיישר לפי הסטנדרטים האלו ויקח בהם חלק.

דברים שצריך לעשות והאחריות היא על שנינו

סבבה לקנות מדיח שואב ולקחת עוזרת הכל טוב

אבל מהשו בגישה הזאת שמרחמת על הבעל

מסכן שרק לא יהיה לו קשה משגעת אותי

אחרי מאות ימי מילואים שאני לבד על הכל.

יומיים או יום אחד נסעתי לבד לעצמי והוא נשאר עם הילדים

וכל מי שפוגשת אותי- וואי מה הוא לבד עם הילדים ?! כל הכבוד לו! הוא מסוגל? יפה לו!"

וזה מרתיח לי את העצבים

למההההה אני יכולה לומר שיש לי כח להיות אם חד הורית 1/3 שנה? לי זה קל?

אז אני מעריכה את הפרגון שלו. ביננו הכל בסדר.

אבל התגובות האלו מוציאות לי את המיץ.

כאילו גבר עשוי מסוכר ויכל לעשות רק מה שנחמד לו והאישה מובן שתתאמץ כי היא יכולה הכל

(זה לא קשור אליך אישית ולא קשור לפותחת!! זה באמת לא מופנה לאף תגובה מסוימת

פשוט משהו שלאחרונה מציף אותי כל פעם מחדש

רק אומרת שהרבה פעמים לנשים יש סטנדרטים יותר גבוהים מלגבר, וציפיה שהוא יעמוד בהם כאילו זה חובה.

נגיד לי חשוב שבסוף יום הבית יראה מסודר ברמה מסוימת, אבל מבחינת בעלי בכיף אפשר לוותר על זה- זה לא שבבוקר לילדים לא יהיה מה ללבוש או כלים לאכול. אז למדתי להפריד מה הסטנדרטים שלי (שזה יפה מצידו כשהוא עומד בהם, אבל באמת אין חובה) לדברים שהם ההתנהלות השוטפת של הבית, שזה באמת משותף לשנינו.

(ובאמת אם אני אסע ליומיים הבית לא יהיה בסטנדרטים שלי, וזה בסדר. ככה זה כשהוא מנהל).

במינימום

ועדיין גם לי קורה שחוזרת וכהשוא איתם הבית הפוך בקטע היסטרי

ואני ישר אומרת וואי אם אני היתי במילואים היתה פה קטסטרופה חח

אבל האמת שעדיין משתדלת אף פעם לא להעיר לו במצבים כאלה ולשחרר וזהו

אבל נכון זה מהשו שיכל לקרות וצריך לשים לב

וגם אבא נחשב כמו עוד ילד לגדל לרוב

גם בעלי עושה הרבה דברים לא "סטנדרטיים"

אני פשוט לא משתפת וכך נמנעת מהתגובות🤭

כן שטף כלים

אבל בישולים כביסות שטיפה סדר זה רק אמא שלי

ובטח שלא לטפל בתינוקות עד היום הוא לא יודע להחזיק תינוק קטן🫣

אבל בעלי ב''ה הורגל ממש לעזור מגיל קטן והוא לימד אותי להכין עוף ולקלח את התינוקת הבכורה שלנו ותכלס הכל כמעט

אני אולי רגישה לזה במיוחד לא רק בגלל המילואים

אלא כי אני עצמי ממש לא מרגישה האישה הסטנדרטית שבא לה בקלות לסדר לנקות לבשל לעבוד

אני מתאמצת בשביל זה.. מתגברת כדי לעמוד בקצב הזה של החיים..בוחרת בהז בשמחה כמובן

אבל עדיין

אף אחד לא מתפעל כי הז כאילו מובן מאליו

והוא רק עושה משהו קטן וכולם ושרקים בהתפעלות

ועם המילואים זה בכלל הועצם

זה באמת רגישות שלי

אני מודעת לזה שהעולם רגיל אחרת

אבל באמת שזה גם קצת תעלומה בעיני חחלמה הז ככה מלכתחילה שבנים לא בנויים לזה טבעי כמו נשים

ברור לי למה בעבר הרחוק

אבל בא לי שזה ישתנה

יותר ממה שאת חושבת אפילו

גם לי קשה להחזיק הכל לפעמים ובגלל זה אני הרבה פעמים משחררת

נעזרת בתשלום במה שמתאים לי

או לא עושה פשוט

הבן שלי אגב יודע לעשות הכל

אצל בעלי זה משו אחר כי הוא עם קשב ובבית נתנו לו הרגשה שהוא לא "טוב" בדברים האלה, אבל עם השנים הוא יותר ויותר מעורב ועושה ביחס לנק ההתחלה (ולא ביחס ישיר לציפייה שלי🤭)

והוא גם עובד המון שעות

אז מדי פעם זה עולה

אבל שוב, בגלל שהוא באמת נותן לי תחושת חופש לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה רוב הזמן - זה מתקזז

לאישה הסטנדרטית בא בקלות לנקות לסדר לבשל?!

אם כן אז אני מכירה המון נשים לא סטנדרטיות...

( אני ביניהן כמובן)

אני בהחלט עושה את הדברים האלה אבל לא בקלות ועם הרבה מאמץ

מילואים זה הדבר הכי מייגע מהבחינה הזו, כי אין אפילו מי שיראה את מה שעשית, או מישהו להשאיר לו משהו.

אני אכן חושבת שאישה גם כן לא צריכה לעשות מתוך תחושת הכרח. ואם אין לה כוח, שלא תכריח את עצמה אלא תעשה מתוך בחירה. יכול להיות שמתוך תחושת בחירה, יהיה לה קל יותר לעשות את אותה משימה שעכשיו אין לה כוח, יכול להיות שהיא תבחר להוריד סטנדרטים או להיעזר. לעשות כי מישהו אחר חושב שאתה חייב, זה ממש תחושה גרועה. אפשר כמובן שהבעל ייקח על עצמו יותר! אבל הדרך לשם היא לא לדרוש ממנו או לומר לו שגם אני עושה משימות למרות שלא מתחשק לי ואין לי כוח.

זה לא שאני חיה ככה ביום יום... אני בהחלט מזדהה איתך וגם עם הפותחת, אבל משתדלת כן להיות בכיוון הזה.

גברים נבראו ככה שהם מכוונים להקשיב לעצמם ולכוחות שלהם, ונשים נבראו שהן מוכוונות לתת ולהתמסר. וכל אחד צריך לעבוד כדי לצאת מהמצב הטבעי שלו וללמוד לראות גם את הסביבה / להקשיב לעצמך.

שלדעתי גם אישה שמטפלת לבד בכל ענייני הרכב (טסט, ביטוחים, תדלוק, מוסך וכו') תקבל תגובות דומות ומתפעלות.

כי כן, יש גם צפייה שונה מהחברה, וגם הבדלים מולדים, וגם כשעמ"י היה במצרים - המדרש אומר שעבודת פרך היתה לתת לנשים לעשות עבודות של גברים, ולגברים עבודות של נשים.

אני כן חושבת שבדור שלנו דברים צריכים להשתנות מבחינת חלוקת התפקידים בבית. כי ברגע שאישה גם עובדת, אז לא רלוונטי שכל העול של הבית יהיה רק עליה. וזה אכן קורה, אבל יש עוד דרך לעבור ולהתקדם בזה.

ואני ללא ספק מעריכה מאוד מאוד כל אישה שבעלה במילואים, וצריכה לתפקד ולנהל את הבית כולל הכל.

אבל אני עדיין רואה בשביל בעלי - להישאר לבד עם הילדים זה הרבה יותר קשה מאשר לי. כמו שלי יהיה הרבה יותר קשה לקחת אחריות על הרכב (לתדלק כבר למדתי, אבל לא מעיזה לחשוב על לקחת את הרכב לטקסט או למוסך. וכשאני שומעת על נשים שעושות את זה - זה מרשים בעיני...)

עם הילדים פשוט כי הוא זורם על זה מצד האופי.. וגם זה קורה פחות ממני בהרבה כמובן

אבל מבינה ומסכימה עם מה שכתבת שזה נכון שיש נורמות וציפיות שונות

בתחילת נישואינו לבעלי לא היה רשיון ואני טיפלתי בכל מה שקשור לרכב. היו פעמים שהוא ליווה אותי כי באמת מרתיע להגיע לסביבה גברית, נגיד בטסט, אבל עדיין היו הרבה פעמים שעשיתי טסט לרכב לבד (גם אחרי שהיה לו רשיון- אם זה היה יותר נח פרקטית, אני עשיתי). (דרך אגב, לא זכורות לי תגובות מתפעלות במיוחד... אולי כי זה היה פשוט החיים ומובן מאליו)

גם בענייני תיקונים בבית, כל עוד זה לא משהו שדורש כח פיזי שאין לי, אני מאמינה שגם אני צריכה לדעת ולעשות, ולאחרונה התחלנו שאני עושה דברים כשהוא מלמד אותי.

לבעלי לא יותר קשה להשאר עם הילדים ממני (חוץ מהתינוקת שדבק אלי ברמות- אבל בתכלס גם איתה קשה לשנינו). זה כנראה כתוצאה מזה שהוא נשאר איתם הרבה בשגרה במהלך השנים, לדוגמא בשבוע שלנו היו ימים שאני סיימתי מאוחר וימים שהוא סיים מאוחר.

לדעתי זה פשוט עניין של הרגל וניסיון.

זה הכל ענין של הרגלים. אין משהו מהותי יותר קל לגברים בלטפל ברכב, או לנשים בלהיות עם הילדים.

יש הבדלים פיזיולוגיים - גברים עם יותר כוח פיזי אז דברים שצריכים כוח יהיו להם יותר קלים למשל, אבל זה פרט טכני

לבעלי הרבה זמן לא היה רישיון ואני עשיתי הכל עם הרכב, כולל טסטים, ומוסך, ולהחליף צמיגים עם כל הילדים.

ולא קיבלתי שום תגובה מתפעלת, בעיקר תגובות של הרמת גבה של, מה את עושה, למה את לא נותנת לבעלך להתעסק עם זה, את עובדת קשה לחינם ופראיירית. וכל פעם הייתי צריכה להצדיק את בעלי שאין לו רישיון

אין כזה דבר ''יותר מדי בשבילו''

אתה בנאדם בוגר, קח אחריות על החיים שלך, על המשפחה והילדים והבית שלך.

זאת אחריותו להבין שאם את בתקופה קשה ועמוסה (חופשת לידה פלוס ילדים בחופש בבית זה מטורף!!) הוא אמור לקחת על עצמו יותר.

במקביל אני חושבת שכדאי לנסות לראות איך אתם מורידים ממכם עומס בדברים כמו בייביסיטר, אוכל קנוי, עוד ימים לעוזרת וכו'

שזה לא משנה הכמות שהבעל עושה

אלא ההבנה והתקשורת ביניכם.

אני יודעת שאצלי זה קיצוני, הדבר היחידי שזה התפקיד של בעלי ביום יום זה לזרוק את הזבל (האמת בשבילי זה באמת עזרה ענקית! אחרת צריכה להוציא את כל הילדים איתי, ועם עגלה כפולה אין לי ידיים לשקית חחח), פעמיים בשבוע מוציא את הילדים בבוקר ודברים בבית כמו להחליף נורה/סתימה בכיור וכו'

אבל - הוא עובד מאוד קשה כדי לפרנס אותנו. מבחינתי זה אותו דבר כמו עבודות הבית.

מה שלי היה מאוד קשה בשינוי שעשינו זה שהרגשתי שכל אחד לבד, ולא היה מספיק ביחד וההערכה אחד לשני.

אני דרשתי את זה לא מעט - והוא למד.

למד לומר תודה על כל דבר בערך.

אתמול חזר עם שוקולד קטן כדי להראות שהוא רואה אותי.

ואני בחזרה אליו. הוא אמר לי מה הוא צריך. בסוף זה גם לא פשוט להיות ימים שלמים בחוץ לחזור אחרי שהילדים ישנים.

זה היה תהליך מאוד ארוך!! ובע"ה שהגענו למקום הזה

יצאה לי מגילה חחח

🙈

אבל תלוי בכל מיני דברים. אם הוא עובד רחוק , אולי לא מתאים לו לצאת מהעבודה באמצע היום.

לגבי עניינים פיננסיים , גם תלוי מה הרקע שלו ועד כמה הוא מבין בזה.

ילד בן עשר גם יכול לקפוץ למכולת לקנות לחם וחלב ולזרוק זבל.

איזה קשה!

בא לי להכין לך סלט גדול

מה עם להזמין מוולט?

יום...

שתעזור לך לעלות מעט ומשם לפעול לפתרונות לטווח ארוך יותר.

אפילו אם חודש שלם תזמיני כל יום.

כל עוד את אוכלת את הסלט, זה שווה כל שקל.

אני לא רוצה לייעץ בנושא שאני לא מבינה בו, אבל דיברת עם המטפלת שלך על עניין ההסתרה? את מנסה לפצח את זה או מקבלת כעובדה גמורה שאת לא מוכנה לספר לאף אדם קרוב?

זה לא חייב להיות בעלך אם את לא מרגישה מסוגלת אבל לפחות בן אדם אחד שיכול לתמוך בך במציאות לפחות לתקופה מסויימת.

את החולשה הנפשית.

אני מנסה לפצח את זה כבר הרבה מאוד זמן, אבל זה מדי עמוק אצלי, הבושה מהמצב החלש הזה.

אני לא מצליחה לחשוב על אף אחד במציאות שאני מעזה שידע שעובר עליי משהו.

אבל אני כל כך מפחדת שמישהו ידע על הדיכאון, שאני לא מוכנה לסבול את תקופת ההסתגלות לכדור,

כי גם אם עכשיו אני עוד מחזיקה בשיניים כדי שאף אחד מבחוץ לא יראה כלום (ולא תמיד מצליחה...),

אם המצב יחמיר זה יהיה עוד יותר קשה...

לי לא היה כלום עם ציפרלקס חוץ מעייפות. גם זה חלף תוך כמה ימים כשעברתי לקחת בערב. ועכשיו הוסיפו לי עוד משהו ולא היו שום תופעות

זה יכול לשנות את חייך

הדיכאון?

אוף, אני נורא רוצה לקחת, ומפחדת.

כבר נמאס לי שאני לא מצליחה לצאת מזה, ולפעמים זה כבר קשה מדי.

שנים פחדתי

ואחרי שהתחלתי ככ הצטערתי שסבלתי כל השנים האלה

אני ממש ממליצה להתגבר על הפחד וכן לנסות

וואו איזו השראה שהיא

הלוואי ויעזור לך קצת

וחיבוק ענק❤️

איך אני יכולה להגיע לזה בדרך אחרת?

תחשבי כמה אנרגיות את משקיעה בהסתרה הזאת.

האמת שקצת קשה לי להבין מהמטפלת רגשית למה היא לא מעודדת אותך לשתף אותו

תחשבי כמה הכל יהיה יותר קל אחרי שהוא יהיה שותף לסוד הזה!!

אני חושבת שהצעד הראשון לריפוי הוא לשתף את האדם הקרוב לך ביותר. את בעלך.

למה בעצם את לא מסוגלת?

ומה המטפלת הרגשית אומרת על זה?

יכולה לומר לך שאני לא הייתי יוצאת מהדיכאון שלי לולא בעלי. (תכל'ס גם לא יכולתי להסתיר ממנו אותו... אבל היה לי דיכאון די חריף). בעלי תמך בי, מצא בשבילי טיפול, טיפל בילדים, הוציא אותי לטיולים כדי שאתאוורר ואראה עולם, הכין לי אוכל... הוא באמת הדבר הכי טוב שהיה לי בתקופה הזו (ובכל שנות נישואינו, בעצם).

מחזקת אותך לנסות לשתף את בעלך, במיוחד שאת אומרת שהוא מדהים ומתוק...

הרבה כוח!❤️

שאין לי מושג אם מתאים לך, אז תזרקי אם לא

אבל לפעמים הכי קל פשוט לקפוץ למים ולעבור את זה. לכתוב לבעלך פתק או הודעה ופשוט להביא, או להראות לו את השרשור הזה, או כל דרך אחרת

אבל יש סיכוי שאם תעשי את זה זה פשוט יפרוץ לך דרך, כי בעיני קודם כל חלק משמעותי בהחלמה מדיכאון

זה תמיכה של הסביבה, וגם נשמע לי הגיוני שחלק מהסיבה לדיכאון זה הפחד מלהיות חלשה, חוסר יכולת להסתמך על הסביבה וכל הרגשות שעומדים מאחורי זה. ולהתמודד עם זה יכול להיות שיעזור לך להתמודד עם הכל.

מקווה שהצלחתי להסביר למה התכוונתי🙈

מצטרפת למה שכתבו - לכתוב פתק לבעלך.

להסתיר משהו כל כך משמעותי מאדם קרוב זאת חווית בדידות עצומה וריחוק שהיא בפני עצמה מגבירה דיכאון.

למצוא יועצת הנקה מקצועית ועם הרבה ניסיון

שתלווה אותך בכל התהליך...

חודש שביעי זה מספיק זמן לעשות בירורים ולחפש את האחת שקרובה אליך.

ככה את יכולה למרוח משחות בלי שצריך לנקות בין הנקה להנקה.

חוץ מלנסינו ניסית עוד דברים? כי יש מלא....

מה יכול עוד לעזור?

שמן קוקוס. פחות סבון במקלחת.

ובאמת מעקב עם יועצת הנקה לוודא שאת מניקה נכון....

אבל מחפשת משהו לעכשיו, להתכונן לפני..

לגבי יועצת גם הייתי ולא ראיתי ישועות

זה לא רגיש מידי?

אחד זכרתי לעשות זאת והיה הבדל משמעותי, כל התשיעי מרחתי לנסינו או ואזלין אחרי מקלחת.

יש כאלו עם נטיה ליובש ואז זה כאבי תופת.

בפעמים הדי נדירות שאני מצליחה פשוט להניח את הטלפון בצד הרבה יותר קל לי עם הילדים...

לא יודעת אם יש לי מה להציע חוץ מהזדהות

אני מנסה לשים את הטלפון במטען או לסגור (עם מצב ריכוז בטלפון וכזה) לכמה זמן, אבל זה לא מחזיק ליותר מדי זמן😐

?

לנו אין מנעול, וזה באמת מעצבן.

פיזור, עצבים, אפס מנוחה, ראש לא מרוכז ואז כל דבר מפריע. ועוד ועוד.

שקל לנו להאשים את הטלפון בבעיות

במקום להסתכל על שורש הבעיה

ילדים משועממים/ בית מבולגן/ להכין שוב אוכל

זה לא כיף

לכן אין כוח ואין חשק

לכן בורחים לטלפון

שם יותר מעניין/ קל/ כיף

זה לא הפתרון

אבל פתרון מתחיל מהבנת הבעיה

לפחות אצלי,

ברור שזה מתיש ולכן אין כוח ואין חשק והכי קל וכיף בטלפון.

אבל, כשאין לי טלפון / לפני שהיה טלפונים חכמים / כשאני מצליחה להשאיר אותו בחדר -

יותר קל לי להיות נחמדה למרות שמתיש לי.

כי הילד מפריע לברוח לטלפון

זו כבר בעיה נוספת

אבל הבעיה המקורית היא לא הטלפון

והפתרון שלה לא קשור רק אליו

להנות עם הילד

כשלי אין מחשב והוא סגור

אני הרבה יותר נהנית להיות עם הילדים

חווה אותם ועם מלא סבלנות

כשהמחשב פתוח ובסביבה פתאום יש חשק לברוח אליו

(פלאפון יש לי כשר אז הוא לא מהווה הסחת דעת)

ופשוט מסתגרת בו לשעה-שעתיים. לרוב לא ממש ישנה אלא עושה כל מיני דברים שאני לא יכולה לעשות כשהם ברקע (לא עבודה. תחביבים), וזה ממש נותן לי כוחות...

אם הילדים שלך גדולים מספיק בשביל להישאר לבד (אני עושה את זה לרוב כשהקטנה ישנה בצהריים) אז את לגמרי יכולה לעשות את זה גם כן...

וחוץ מזה, להסביר להם שלפעמים אמא עייפה או רעבה או סתם מותשת, ולכן נהיית עצבנית, ושזו לא אשמתם. זה כבר מרגיע אותם...

משהו שאני עושה פעם באף פעם בערך (רק בקצה של הקצה, כי זה לוגיסטיקה שלמה. אבל כשהילדים יגדלו עוד קצת אני מתכוונת לעשות בתדירות גבוהה יותר בע"ה)

זה לקחת יום חופש לעצמי כולל מהעבודה ובונה לעצמי יום שלם של דברים שעושים לי טוב, חלק ממש לבד וחלק עם בעלי/חברות אם בא לי ואם זה מסתדר.

יום כזה ממש משחרר ומטעין.

וגם למדתי להתארגן לקיץ עם אוכל במקפיא ורשימת ארוחות שילדים יכולים להכין וגם משחררת מבחינת תזונה ומכינה פעם בשבוע ג'אנק-פוד.

כבר כמה שנים חופשה לעצמי בספטמבר

של כמה ימים

להתאוורר בצורה עמוקה מהחופש ובדרך לחגים

במהלך היום שאני נכנסת לחדר נועלת את עצמי, נגיד רבע שעה. תלוי כמה הילדים זקוקים לנוכחותי וכמה אני זקוקה לנוכחותי הפרטית 😉

נגיד כשהם יושבים לאכול , מוזגת להם, הם יושבים לאכול, מפטפטים בארוחה ואני הולכת.

אם מישהו רוצה משהו הוא דופק... לפעמים אני מבקשת מראש לא להפריע כי אני רוצה קצת שקט, לא תמיד הם מצליחים אבל זה בסדר, כי כן אני רוצה שתהיה להם גישה אליי ושאני אהיה זמינה בסך הכל.

בסוף, כמה שאני אוהבת אותם, להיות בנוכחות אמהות 24/7 זה חופררר! טוב, יש כמה שעות בלילה של שקט אבל לצערי הלילה פה מתחיל מאוחר בעקבות בחופש.

אז תני לעצמך את השקט שלך באופן מבוקר, וכך לא תצטרכי לצאת עליה אוף, מה עכשיו ?

בכל אופן, לא נורא, מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה.

אי אפשר כל היום להיות רק קשובים לילדים

ואי אפשר לצפות מהם להבין לבד מתי אין לך פנאי רגשי לשמוע את הרעיונות שלהם.

הכי טוב אם אין לך קטנטנים מראש להגדיר זמן ומקום שאת לא איתם,

ואז כשאת חוזרת זה באמת בכוחות מחודשים.

הבעיה שאת מתארת היא לא בזה שאת רוצה זמן שקט לעצמך, והיא לא בזה שהיחדה רצתה לעשות משהו.

לדעתי הבעיה שלא ברור מתי כן ומתי לא.

מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?

ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?

כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?

זה 1.62 בערך

גובה ממוצע של ילדה בת 12 זה אזור 1.5

לק"י

חשבתי שהוא די גבוה.

שלבנים הממוצע הוא שונה...

אבל האמת פשוט בדקתי בגוגל...

לק"י

והוא נראה לי יחסית גבוה😂

לק"י

נזכרתי שבאמת אומרים שהרבה פעמים בנים תופסים גובה אחרי בר המצווה.

אולי אפשר ללכת לדיאטנית.

איך היא ישנה?

אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.

אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?

אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61

איזה גובה היא?

תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.

היא עדיין קטנה יחסית .

זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.

הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.

אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.

חוץ מיזה:

תתפללי .

תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.

מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )

בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה

מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק

ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה

או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין

אם היא לא נמוכה באופן בולט וחריג, לא הייתי עושה כלום, מקסימום היא תהיה אישה נמוכה.

אם זה כן ברמת החריג הייתי הולכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג

שינה ממש ממש משפיעה על הגובה. לא פחות מאוכל.

אבל בגדול, מצטרפת למרגיעות.

הבת שלי היתה אחוזון 3 בכיתות ז-ח, בכל התמונות מהבת מצוות של החברות הן נראות כמו האמהות שלה.

היום היא 1.60.

ולא יקרה כלום אם הבת שלך לא תהיה גבוהה אלא רק ממוצעת.

באפליקציה

ולקבוע תור לטכנאית או"ס

אצלי לרוב הרופאים לא עשו אולטרסאונד.

אז או שביקשתי הפניה לטכנאי בתור הראשון, או שביקשתי באפליקציה.

אני פשוט לא מסוגלת!

בהריון הקודם הייתי רק באולטרסאונט בלי רופא כי לא היה לי תור

ואז היא ראתה שיש בעיה רצינית

ולא היה לי למי לפנות כי לא היה לי תור לרופא

היית צריכה להתחנן שיכניסו אותי לרופאה כלשהי וזה לקח זמן - והמון חוסר וודאות והמון דמעות

חוויה נוראית!

הבטחתי לעצמי שאני לא הולכת לאוטרסאונד בלי רופאה במקביל.

אני מנסה להבין מה נשים עושות במעקב הריון? כל פעם תור לרופא ותור לאולטרסאונד? זה לא מליון תורים ומליון פעמים להגיע למרפאה??

למה כל החיים צריך לרדוף אחרי תורים? עייפתי..

אפשר לקבוע לטכנאית בבית אגד, ששם יש גם את המוקד.

ואז אם יש בעיה, אפשר לבקש שיכניסו אותך לרופא שבמוקד.

אם הולכים דרך המוקד, זה לוקח הרבה יותר זמן.

צריך ללכת קודם לאחות, שתיתן לך הפניה לאוטרסאונד, ואחר כך גם לרופא. ובדרך כלל יש תור.

אצלי תור לרופא ואולטרסאונד זה שני דברים נפרדים. לא כל פעם שאני הולכת לרופא אני צריכה גם אולטרסאונד.

ובכל מקרה יש שקיפות וסקירות שזה עושים בנפרד.

ובסוף ההריון אני בכל מקרה צריכה מעקב צפוף, אז אני הולכת לאוטרסאונד יותר מלרופא.

לא ידעתי שאפשר לקבוע תור לטכנאית בבית אגד. האם נדרש הפניה מיוחדת?

אני לא מוצאת אפשרות באפליקציה לקבוע תור לשם

יכול להיות שצריך להתקשר?

ואולי אפשר גם במרפאה עצמה.

אפשר גם דרך הצ'אט באפליקציה.

צריך להגיע עם הפניה לאוטרסאונד שליש ראשון. תבקשי הפניה באפליקציה מרופא נשים או רופא משפחה.

הפניה לאו"ס דחוף

אם אני זוכרת נכון

וצריך לקבוע בטלפון

אם אני מבינה נכון זה צריך להיות אוטרסאונד דחוף בגלל שזה מוקד?

ככה זכור לי

אני מקווה שאני לא מטעה אותך

יש את המוקד נשים ויש מכון אולטראסאונד.

את יכולה לבקש הפניה לאוטרסאונד רגיל, זה נקרא שליש ראשון, ולקבוע תור למכון אולטרסאונד. לא יודעת מה הזמינות של התורים, יכול להיות שאין אפשר לקבוע להיום או מחר.

זה בקומה 4.

אפשרות שנייה זה להגיע למוקד.

אפשר להוציא לשם הפניה דרך מוקד ההריון הטלפוני, ואולי אפשר להגיע גם בלי הפניה.

במקרה כזה מגיעים למזכירה בקומה 8, משם לאחות, והיא נותנת הפניה לאולטרסאונד. אחר כך צריך לחזור לאחות עם התוצאות של האולטרסאונד, ואחר כך לרופא.

מתוך הבנה שלוקח זמן עד שיש תור לרופא נשים

ולהדביק למה את לא רוצה תור רק לא''ס, בדרך כלל הם יכולות להכניס בין התורים או על ביטולים או כל מיני בסגנון

יש לנו מדיח של בוש, לא בדיוק הדגם הזה.

יש לנו אותו כבר שנתיים, עושה את העבודה מצויין, שקט. בוש זו חברה טובה

שקט, עובד מעולה בלי עניינים.

מייבש מצויין גם את הפלסטיקים

הדגם שכתבתי מומלץ? או שיש חברות טובות יותר?

לא יודעת איזה דגם.

ת'אמת אני לא כ"כ מרוצה וגם לא כ"כ משתמשת, בעלי כן משתמש לפעמים.

יש לו ריח ממש לא נעים, כנראה כי לא תיחזקנו אותו מספיק טוב (יש לי מספיק דברים לנקות ואין לי סבלנות למכשירים עם תחזוקה מסובכת...)

כשאני משתמשת בו אני שמה אקונומיקה במיכל המים המלוכלכים ואז הריח שלו זה פשוט ריח של אקונומיקה ואז זה סבבה

כן מנקה טוב את הרצפה ומאוד נוח לשימוש (פחות לתחזוקה)

יש לו קטע מעצבן שאת שמה במיכל של החומר את החומר אבל הוא לא יוצא

בהתחלה במשך איזה 3 חודשים של שימוש החומר לא נגמר וגם לא היה נראה שהוא מתרוקן

היום אני שמה את החומר ישר בתוך המים הנקיים

אבל בגלל שאני שמה אקונומיקה אז לא מרגישים את הריח של החומר.

בקיצור הוא שואב שוטף נחמד, יותר טוב במחיר מהמותגים המוכרים יותר

אבל נראה לי שבפעם הבאה שנקנה נשקיע יותר.

כן מסייגת שאני לא יודעת איזה דגם יש לנו, אולי יש הבדל בין הדגמים...

בשואב הזה שמים חומר במים המלוכלכים?

לא נשמע לי הגיוני

תמיד החומר במיכל המים הנקיים. ויש חומרים שהריח שלהם לא מורגש ככ כמן החומר של הטינקו אבל אפשר לקנות את זה של ליאור קוקה ואחרים שכן משאירים ריח

אני שמה קצת אקונומיקה כי אחרת יש ריח מסריח....

ובדיטק מתעניינת ברובוטי, מבינה שלא משנה כמה רובוטי טוב ויקר - הוא לא טוב כמו הידני.

ככה גיםיטי אומר, כי אין לו את היכולת להפעיל לחץ על הלכלוך כמו ידני.

בינתיים לא קניתי. מחכה למבצעים של נובמבר או דצמבר (באיזה מהם יותר שווה? נובמבר סייל או דווקא סוף דצ?)

החזיק מעמד הרבה שנים יחסית ועבד טוב מאד

אבל אנחנו קנינו שואב שוטף שלהם וממש לא אהבנו

מסרנו אותו אחרי כמה חודשים

אחד פשוט יותר ומתאים ללידה השני מיועד לכאבי גב וגם אותו נותנים ללידה

הדגם הפשוט מעולה אם יש לך להשיג מיד שרה חבל על הכסף של השכרה

אשמח לשמוע גם על חווית השימוש, זה לא מסובך עם החוטים בתזוזות/שכיבה? צריך להחזיק את המכשיר בידיים כל הזמן?

אפשר לדחוף לתוך כיס או להניח ליד. החוט דיי ארוך.

לקחתי מיד שרה, עזר לשלב הלטנטי בעיקר.

זה מחובר לשרשרת.

לא חושבת שיש בעיה עם תזוזות או שכיבה.

הנקודה היחידה שאולי מסתבכים איתה זה שצריך להוריד לפני שנכנסים למים.

לקחתי מיד שרה,

לא מסובך בכלל, אבל כן כדאי לבדוק לפני רגע האמת איך אמורים להשתמש בו, ולהתחיל בשלב של צירים די רגועים, כי בשלב האחרון כבר אין לי פניות לבדוק שום דבר.

להתעסק איתו, להעלות חוזק או להחליש? זה קל לתפעול?

וואי אני מפחדת שאסתבך ואז סתם זה יעצבן אותי עם הצירים ואהיה מתוסכלת משטויות

לקחתי מיד שרה

שיחקתי בו קצת בבית בנחת

הבנתי איך זה עובד (לא זכור לי שמסובך)

ולכן לא הלחיץ אותי

לא השתמשתי כי יצא מצב לא מותאם

אבל בהחלט שמעתי המלצות וחושבת שכדאי לנסות

מקסימום לא תשתמשי

או תתחילי ותפסיקי כי יעצבן אותך או לא יסתדר לך

דבר ראשון, זה לא יקר, אז לא היה אכפת לי להתנסות ומקסימום לא להשתמש.

זה מתכבה לבד אחרי עשרים דקות, וזה דורש להדליק או להאריך את הזמן.

אני רציתי להגביה תוך כדי הציר, ואח"כ להנמיך, אבל לא חייבים. אפשר להשאיר אותו דבר ץ כל הזמן.

מבינה אותך שלפעמים התעסקות מתסכלת, אבל לפעמים היא מסיחה את הדעת וזה נחמד. לא תדעי איך זה אצלך עד שתתנסי.

יש דגם עם 3 כפתורים לא דורש התעסקות

עד שאכנס למים

איזה טנס היה לך? מיד שרה או של צירים?

עזר לי מאוד גם בפתיחה מלאה וצירי לחץ