הבנתי ש-27 זה מחוז ירושלים. אני טועה?
מי ב-28? ארצי או מחוזי? 29? 30? 31?
32? 33?
שואל בתקווה ובציפיה שפילברר כוון לאמת יותר טוב גם הפעם,מלמרות שאני מעט פסימי.
הבנתי ש-27 זה מחוז ירושלים. אני טועה?
מי ב-28? ארצי או מחוזי? 29? 30? 31?
32? 33?
שואל בתקווה ובציפיה שפילברר כוון לאמת יותר טוב גם הפעם,מלמרות שאני מעט פסימי.
עמית הלוי, לפי דעתי חבר הכנסת מספר 1, עם דעות אמיתיות וטובות בנושא הבטחון ועוד,
איך בדיוק בחוץ????? איך מישהו שם מישהו לפניו?????? לא ברור לא מובן
הבחירות האלה לליכוד הן ההוכחה לכך שאין שום ערך דמוקרטי בפריימריז, למרבה הצער. התערבויות זרות של כוחות שבכלל לא מצביעים ליכוד בשילוב עם תעמולת אינטרסים פנימיים.
בס"ד
מצד אחד, שמעתי מכמה וכמה במערכת הפוליטית עד כמה מדובר באדם מקצוען ועשה עבודה מטורפת בועדת חוץ וביטחון. מצד שני, לאור כל הקדנציה, כמעט ולא היה אפשר לשמוע על העשייה שלו.
שמונת אלפים חרדים נצפו אתמול כשהם משלשלים את הטפסים שלהם לקלפיות. אף אחד מהם לא יצביע למחל, ורק הגיעו להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת.
ההוראות שקיבלו במפורש היו לדחוק את חובשי הכיפות הסרוגות למקומות לא ריאליים. וכך היה.
ההשלכות הקשות באמת, תהיינה על ניסיונות להרכיב את הקואליציה הבאה, אבל לא כאן המקום.
קלנר בחוץ, הלוי בחוץ, בוארון בחוץ...
שבהובלת נתניהו עובד עכשו על מתיחת פנים, ומשווק את עצמו כמפלגה חילונית תואמת ליברמן, אייזנקוט, בנט, ואולי גם גולן.
כדי לעשות איתם קואליציה.
הדתיים "המשיחיים" מפריעים ליעד שלו והוא מנפנף אותם בזה אחר זה.
הוא כנראה מקום 33
לפי הסקרים של פילבר הוא בפנים, לפחות בתור נורווגי
ושאתי עטיה (המזכירה של חיים כץ!) קיבלה מכה קשה. אולי לא ניצחת אבל לגמרי קשה.
עבד בשקט על דברים נכונים. אבל זה היה צפוי שהוא לא יבחר. נכנס בקושי דרך המחוזות (חיפה נדמה לי) ועכשיו לא היה לו סיכוי.
הוא הולך על הראש של גוטליב ושל מאי גולן, ועל הראש של פעילת הימין אסנת זוהר. שלושתן חשודות בעיניו באמפתיה לאיתמר בן גביר.
נתניהו שמתמודד על הקדנציה האחרונה שלו רוצה ממשלת אחדות רחבה, כך לדבריו, מן הסתם ללא עוצמה יהודית, ציונות דתית, ובבצ'יקים שמרגיזים את יאיר גולן ויאיר לפיד.
בנסיבות אלה אני לא רואה איך הוא מרכיב את הממשלה הבאה. הוא רוצה את גולן ולפיד אבל הם לא רוצים אותו.
במקרה הטוב ינתן האות לחמישה סיבובי בחירות נוספים.
אם זה מה שצריך כדי שהמחרימים יקבלו שגל
וזה מה שיציל אותנו מהימין שמימין לימין?
זה יציל גם מהשמאל שמשמאל לשמאל.
המחרימים למיניהם הם אלה שמעודדים הליכה לקצוות. הם אלה שיוצרים את הקצוות בפועל. מאיפה הקצה מקבל כוח אם לא מהידיעה שהחלק היחסי שלו גדל?
אבל אם לא תהיה לו ברירה הוא יקים ממשלת ימין (בהנחה כמובן שהימין ינצח)
כך היה גם אצל בגין, שמיר ושרון.
תמיד הם מרגישים צורך ב'כנף שמאל' או בתור 'הכשר', או בשביל לתרץ את כל החולשות של עצמם.
תמיד היתה לו זליגה שמאלה
אולי שמיר יכול להיות יוצא דופן
גם לא בטוח
מה זה 'ימין אמיתי', הרי אם הוא היה בראש של המפלגות שמימין לו, הן היו מתייתרות. כמובן, יש את הציר התורני.
אבל מעבר לכך, כדי שתהיה ממשלת 'ליכוד' ולא (במושגים של פעם, כדי לנטרל את הדיון הדתי) ממשלת 'התחיה' או 'מולדת' - שמיר היה צריך 'כנף שמאל'.
בגין שמיר שרון ונתניהו
לא בכדי שואף נתניהו לממשלה רחבה אם ישאר רלוונטי בתום ספירת הקולות בעוד כחודשיים וחצי.
קואליצית 64 התחילה ברגל שמאל. הסכינאי סמוטריץ' שסיים עם 7 מנדטים לא דרש ראשות ממשלה כמו מורו ורבו הנוכל, אבל לא דרש רחוק מזה, והמריץ את כל המועמדות האחרות להעלות את רף הדישות לגבהים מפחידים.
המשא ומתן הקואליציוני שהיה אמור להסתיים בתוך יומיים על בסיס שבת אחים גם יחד, הסתיים כעבור חודשיים, ביום האחרון שלפני העברת המנדט אל השמאל.
במהלך הקדנציה, מספר הפעמים שהממשלה נאלצה למשוך חוקים שהונחו על שולחן הכנסת, לא יספר מרוב.
בסופו של יום השלימה הממשלה את ימיה, כי לאף אחד מהניצים לא היה באמת לאן ללכת. זאת האמת הצרופה.
בסופו של יום, כל השותפות הקואליציונות מתייצבות לאמון נוסף של הבוחרים מעמדה של חולשה אלקטוראלית מובנית, למעט עוצמה יהודית, וגם זה נמצא בצריך עיון.
נתניהו שמדבר כאמור על ממשלה רחבה קורא את המפה טוב יותר מאחרים. התרחישים שהוא רואה לנגד עיניו הם ממשלת רוטציה, וסיבובי בחירות נוספים בין אחד לחמש.
נכון לעכשו, ובדגש על עכשו, קואליצית ימין מלא מלא אינה ריאלית אפילו מתמטית, למעט הנביא פילבר שחושב אחרת.
אגב פילבר, גם אם יהיו 62 מנדטים, כשיטתו, הפערים למפרע הם כל כך גדולים, מה שמחזיר את נתניהו ואותנו לאופצית הממשלה הרחבה.
הקואליציה הזאת עשתה הרבה יותר דברים טובים מכל קואליציה אחרת של נתניהו
כל שאר השותפות ובעיקר כל חברי הליכוד, דרשו מעל ומעבר. אבל איתן גיל ימציא קונספירציה, שהכל בגלל סמוטריץ' ועזבו עובדות.
אין הכחשה ממך שהקואליציה היוצאת האכילה את נתניהו מרורים, כל שותפה עשתה זאת בתורה, וגם אופוזיציה פנימית היתה לו. גלנט, ביתן, דלל, אדלשטיין, דנינו, והרשימה ארוכה.
נדרשה ממנו אקרובטיקה לא פשוטה כדי לא לפזר את הכנסת בטרם זמנה, ומנוי וגמור עימו שלא עוד.
שנתנו לגוטליב אחוזים גבוהים מכולם
זה יכול להיות מעניין
כל המביכים והליצנים שיורידו מנדטים מהליכוד.
אז מה זה לא עבד לי, ייחלתי לרשימה גרועה יותר וזה הכל.
במבחן המציאות: "נערי הגבעות" שומרים על החיים, השמאל קוטל אותם.
רוצים עובדות? בבקשה:
בעזה, איפה שאין אפילו "נער גבעות" אחד – נהרגו בארבע השנים האחרונות פי 56 יותר ערבים מאשר ביהודה ושומרון!
כשמשקללים את גודל האוכלוסייה, הפער עוד יותר מטורף: שיעור ההרוגים בעזה גבוה פי 86 מביו"ש.
תפיצו את זה לשמאל הקיצוני, למי שמספר לכם שנערי הגבעות הם המקור לכל הבעיות. המציאות מוכיחה בדיוק את ההפך.
מספרים אלו היו רק של ערבים, הבאתי אותם במיוחד לנגוע בלב אחינו בני ישראל השמאלנים שבמידה מסויימת חיי הערבים חשובים להם עוד יותר מחיי יהודים.
אבל היות וחשוב להם ולכולנו גם חיי יהודים, הנה מספרים של ההרוגים כולם יחד:
מספר ההרוגים מפעולות איבה (יהודים וערבים יחד, בשקלול האוכלוסייה):
גזרת עזה (איפה שעקרו את ההתנחלויות כדרישת השמאל) מול גזרת יו"ש (איפה שנשארו התנחלויות):
פי 95 לרעת עזה.
השמאל לא הורג, אבל השמאלנות הורגת. התיישבות יהודית מצילה חיים.
ימין ביטחוני, כלכלי, חברתי, קפיטליזם וליברטאניזם אמיתי, אני לא ראיתי במפלגות בישראל, ואיך זה שמפלגת "ימין על מלא" (ליכוד) חוברת למפלגה "סוציאל דמוקרטים" (ש"ס)?
קיצור יש מישהו חוץ מפייגלין? (פייגלין הוא לא נפק"מ אמיתי הוא לא יקבל מספיק קולות) יש למישהו הצעות? הערות? הארות? ( @hamedinai 😉)
"רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים".
בניגוד להזיות של פייגלין ולהסברים המלומדים של טמיר דורטל (שבגדול אני מעריך וחושב שהוא עושה עבודה חשובה) -
התפיסה של התורה והאופי של עם ישראל, הוא של גמילות חסדים לא רק כהתנדבות אישית, אלא כחלק מהd.n.a הנפשי.
התורה שלנו אינה כמו בדתות אחרות (בוודאי בנצרות-הפרוטסטנטית, שהולידה את התפיסה הליברטאנית בתחום המדיני) תורה פרטית של יחידים המקיימים תורה. התורה שלנו היא חוקה לאומית, של עם בארצו שכל מוסדותיו הציבוריים מתנהלים על פיה.
'המשפט' שבשבילו מעמידים מלך כלשון הרמב"ם, אין פירושו (כמו שהבין העם-הארץ פייגלין) דווקא דיני ממונות בין אדם לחבירו. 'משפט' בתורה כולל את כל מערכת החוקים שבתורה. חכמי ישראל שבכל הדורות, בהחלט התערבו גם בחיי הפרט ובוודאי ביחסים שבין אדם לחבירו - לא רק מצד ההלכה הפסוקה, אלא גם מצד "ועשית הישר והטוב".
ה'קופת צדקה' שהרמב"ם מזכיר שאין קהילה בלעדיה, אינה קופת צדקה (רק) התנדבותית, אלא קופה שלפי הצורך והיכולת - הקהילה כופה לתת וממשכנים בעל כורחו את מי שלא רוצה לתת. כיום מדינת ישראל היא הקהילה ובהחלט זכותה וחובת לדאוג ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.
כמובן 'אין לך דבר שאין לו מקום'. בהחלט גם התפיסה הזאת באה לעולם לדייק אותנו, יש לנו מה ללמוד מכל תפיסה. כל האמור לעיל, לא אומר שצריך להחזיק מערכת בירוקרטית מסובכת שאוכלת את רוב הצדקה.
אבל התפיסה הקפיטליסטית-ליברטאנית בטהרתה, היא תפיסה אנטי-ישראלית ואנטי-מוסרית.
התדרדרות נוספת של השמאל
בסרטון המצורף [00:03] מובא דיווח חמור על אירוע בו גורמים המזוהים עם המחאה השתתפו בפעילות משותפת עם שונאי ציון ועוכרי ישראל בגוש עציון, תוך הסרת סמלי המדינה והנפת דגלי אש"ף [00:15]. הדיון מעלה טענה נוקבת: אין מדובר באירוע מבודד, אלא בחלק ממהלך רחב יותר של חבירה ופעולה משותפת עם גורמים אנטי-ציוניים [01:09].
ולא, אל תגידו לי "זה לא כל השמאל, זה רק השמאל הקיצוני".
כאשר השמאל ה"מתון" כביכול נמנע מלהתנער ולהוקיע באופן חד-משמעי את התופעות הללו, ובמקביל מתכנן להקים קואליציה ולשתף פעולה פוליטי עם אותם גורמים – הוא מעניק להם לגיטימציה מלאה.
זוהי אחריות קולקטיבית פשוטה וברורה:
1. שותפות היא שותפות: אי אפשר ליהנות מהכוח הפוליטי והקולות של האגף הקיצוני, אך להתנער מהמעשים והעמדות שלו כשזה לא נוח.
2. מהות הקואליציה: קואליציה פוליטית היא איחוד כוחות. מי שמכשיר שותפות כזו, מקבל על עצמו את המצע, המעשים והקו המוביל של שותפיו.
3. שתיקה כהסכמה: ההימנעות מהצבת קו אדום ברור מוחקת את ההבחנה בין הקיצונים לבין ה"מתונים".
כל עוד השמאל המתון בוחר בשילוב כוחות קואליציוני במקום בהסתייגות נחרצת, כל פעולה של השמאל הקיצוני נחשבת כאילו נעשתה בגיבויו ובאחריותו המלאה של המחנה כולו.
עושים חשבון נפש באלול
היום חל ראש חודש אלול – חודש של חשבון נפש על השנה שחלפה והכנה לקראת השנה החדשה. אולי זה בדיוק הזמן לעצור, להביט למציאות בעיניים ולעשות מאזן אמיתי.
במסכת אבות נכתב: "והוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה". נשאלת השאלה: הרי מצווה חייבים לקיים גם אם מפסידים ממנה, ועבירה אסורה גם אם מרוויחים ממנה – אז למה בכל זאת לעשות חשבון?
התשובה היא שהמשנה מלמדת אותנו שלא מספיק רק להבין דברים ברמת העיקרון. החשבון והתבוננות בתוצאות נועדו לחזק את הברגים, לחקוק את התובנה בתודעה ולמנוע מאיתנו לחזור על טעויות.
אני מבקש לפנות מכל הלב לאחינו בני ישראל מהשמאל – כולנו מבינים היום שההתנתקות הייתה טעות, אבל לא מספיק רק לדעת את זה, צריך גם לשבת ולחשב את המחיר:
* מבחן התוצאה בעזה: בתוכנית ההתנתקות עקרו את כל התושבים היהודים מגוש קטיף "ברגישות ובנחישות". היו מי שחגגו אז את היציאה מעזה ואת פינוי היישובים. אלא שהנוכחות היהודית וכוחות צה"ל בעזה שימשו למעשה כשכפ"ץ ביטחוני שהגן על יישובי העוטף.
* המחיר הכבד: כעבור 18 שנה, אותם יישובים שקיוו לשקט חוו את הטבח הנורא ביותר דווקא מאותם עזתים. ולא רק לנו נגרם אסון – הניסיון לנקוט בצעדים חד-צדדיים לא הטיב גם עם הערבים בעזה. כתוצאה מהטבח שהם ביצעו, הם המיטו על עצמם מלחמה קשה, הרס חסר תקדים ועשרות אלפי נפגעים. בסופו של דבר, המהלכים הללו לא הביאו שלום ליהודים, ולא הביאו שגשוג או שקט לערבים.
והנה, הזמן עובר, הזיכרון מתכהה, ויש שקוראים לחזור על אותו מודל בדיוק ביהודה ושומרון. גם שם, היישובים ונוכחות צה"ל הם השכפ"ץ המגן על מרכז הארץ ועל יישובי עוטף יו"ש.
בואו לעשות את החשבון הזה יחד. בואו לא נחזור על טעויות העבר. תרחמו על עצמכם, על הילדים שלכם, ועל העתיד של כולנו.
בברכת כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
@ל המשוגע היחידי יהיה מרוצה...
ראשית ואנשים אוהבים לשכוח אתזה, בשנות שהייתנו בגוש קטיף היו לכוחותינו 230 הרוגים סה"כ (זה פחות מכל בחינה מה7 באוקטובר, אבל זה היה שחיקה תמידית, כמו מלחמת התשה, ובכלל לא בטוח מה קשה יותר...).
שנית באמת כתבת: "שהנוכחות היהודית וכוחות צה"ל בעזה שימשו למעשה כשכפ"ץ ביטחוני שהגן על יישובי העוטף."??? אזרחים לא אמורים לשמש 'מגן אנושי' או 'שכפ"ץ' והצבא שהיה שם גם לא עזר ב7 באוקטובר (כן אני יודע שהכמויות השתנו, אך לטובה {כוונתי חיילים נוספו} בזמנו היתה שם את חטיבת קטיף וכמה גדודי סיוע ב7 באוקטובר מצבת הכוחות עמדה על אוגדה עקרונית, רק שהיו שחרורים לקראת השבת-חג)
"הניסיון לנקוט בצעדים חד-צדדיים לא הטיב גם עם הערבים בעזה. כתוצאה מהטבח שהם ביצעו, הם המיטו על עצמם מלחמה קשה, הרס חסר תקדים ועשרות אלפי נפגעים." אוקי, לא אכפת לי... אני רוצה שקט. מצבם של הפלסטינים לא מעניין אותי רק שיחיו שם מעבר לגדר...
ובנוסף, דמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם הרוב רוצה פינוי ואתה לא מתפנה הרי אתה דיקטטור, אז אתה מנסה לשכנע שלא ירצו עוד פינוי, אבל להגיד "להתפנות היה טעות" זה בעצם אומר "הדמוקרטיה והכוח שנתתי לעם היה טעות"...
המאזן האמיתי בעזה: בין ניצחון מוחלט לתיקו אסטרטגי
השיח הציבורי עוסק ללא הרף בשאלה האם הגענו ל"ניצחון מוחלט". כשמסתכלים על המציאות בעיניים פקוחות, התשובה ברורה: צה"ל וחמאס נמצאים כרגע במצב של תיקו. לא ניצחון מוחלט, ולא סתם ניצחון — אלא תיקו אסטרטגי מורכב.
הנה הניתוח של המצב:
* למה זה לא ניצחון?
כל עוד חמאס לא מביע חרטה עמוקה ואמיתית על הטבח בשביעי באוקטובר, וכל עוד הוא לא מבין שהמתקפה הזו הייתה הטעות הגדולה בתולדותיו — לא ניתן לדבר על ניצחון מוחלט. מודעות לכישלון מצידם היא תנאי הכרחי להכרעה.
* למה זה לא הפסד?
מנגד, חמאס של היום כבר ממש לא חוגג. המכה שהנחתנו עליו גרמה לו להצטער קצת על הרגע שבו יצא למתקפה. המחיר הכבד שהוא שילם וההרס בעזה הביאו אותו למצב שבו השמחה התחלפה בהבנת גודל האסון שהוא הביא על עצמו.
* הזווית האסטרטגית – הכניסה לרפיח:
חשוב לזכור: המצב הזה הושג רק בזכות הנחישות בשטח. אם היינו נכנעים ללחצי השמאל ולא נכנסים לרפיח, אפילו לתיקו לא היינו מגיעים — זה היה נגמר בהפסד מוחלט. רק התמרון ברפיח שבר את המאזן ומנע תבוסה ישראלית.
בשורה התחתונה: תיקו הוא אולי לא היעד ששאפנו אליו, אך הוא מוכיח שעצם העמידה האיתנה והמהלכים הצבאיים הנדרשים מנעו תבוסה והביאו את החמאס להפסיד הרבה יותר מאשר מה שהוא תכנן.
היתה התסתמכות על העולם המערבי, והאימפריות, שיעצרו את המלחמה. לכך כיוון נאצר ב73', לכך כיוון חיזבאללה בשתי מלחמות ולכך גם כיוון חמאס, התוכנית היתה לפלוש - לכבוש ואז שהעולם היה עוצר את ישראל מלהגיב (כוונתי שחמאס ייחאז בשטח עד שהעולם יעצור את ישראל) במובן מסוים הזוועות הלא חוקיות (גם ע"פ אמנת חמאס ובניגוד להוראת מפקדיו {זה לא מדויק, כן היו אומרים להיות זוועות אבל אחרת. אז לא מדויק אבל נכון}) שחמאס עשה הצילו אותנו ונתנו לנו יד חופשית במלחמה...