אני הייתי באסותא.

ולא זוכרת שהיה חסר לי משהו.

למעט מים ספציפיים שאני שותה. וטישו.

כן כדאי לדאוג לאוכל ושתייה גם לבעל. וכל מיני נישנושים.

נניח אלופירסט, תחתונים לאחרי לידה וכו'

לק"י

תביאי מראש דברים שאת משתמשת בדרך כלל.

בלי שבעלי יכול היה לבוא (קורונה).

אני תמיד אורזת את כל מה שיכול לעשות לי נוח מראש - חלוקים, כפכפים, סבון משלי, פדים שנוחים לי, חומרי קריאה...

לא זוכרת מה עשיתי עם אלופירסט (לא ידעתי שאלד אז בקיסרי, ואלה הפעמים היחידות שהשתמשתי בזה, אף שתכל'ס זה לא כזה עזר), אבל תמיד אפשר לארוז מראש...

האוכל מבחינתי זה הכי מסובך, כי אני לא אוהבת את האוכל של בית החולים, וזה באמת היה מאתגר שלא היה מי שיביא לי מבחוץ... (חוץ מפעם אחת שאח שלי בא לבקר והביא לי עוגיות שהיו הצלה)

סידור, תהילים, תעסוקה שהיא לא טלפון.

ילדתי בשבת קיץ בבוקר, הייתי מלאת אדרנלין אז לא הצלחתי לישון והיה משעמם כל השבת

ספר/ משחק קופסה לשניים אם בעלך יהיה איתך/ לימוד כלשהו

מקסימום לא תשתמשי..

עדיין

שמחתי שהיה לי מחזור ליום כיפור

אןכל מהבית, נשנושים

אפשר גם ספר לקרוא..

בגד חגיגי ללבוש להדלקת נרות

הרבה מהדברים יעזרו לך במחלקה למצוא פתרונות.

דווקא בעניין תרופות כמה שזה נשמע אבסורדי, יותר קשה להשיג

צריך התוויה רפואית ורישום ולא תמיד יש במלאי.

עדיף להצטייד מראש שיהיה לך בהישג יד.

כדאי גם בקבוק מיץ ענבים קטן לקידוש לכל מקרה.

אותם אלה שהאחיות מביאות (אופטלגין ונורופן) אבל כאילו משהו בי יותר רגוע שאני יודעת שזה רשום אצלן מה לקחתי, אם חלילה יקרה לי משהו ויצטרכו לדעת.. אני מגזימה?

אני לא מאמינה ברישום של תרופות ללא מרשם, וגם לא במעקב האכלה/ טיטולים של היילוד.

אני מספיק אחראית על זה בבית ואין סיבה שלא אהיה אחראית גם בבי"ח.

חוץ מזה שיש לי רגישות לחלק מהתרופות וכשילדתי בשבת לא היה להם להביא לי סוג אחר וסבלתי עד מוצש שבעלי קפץ לקנות.

מאז לוקחת איתי תמיד.

גם לטיפולי שיניים ולכל מצב שאני צריכה משככי כאבים לי או לילדים.

שכל אחת תחליט מה שטוב לה, אני מעלה את הנושא למחשבה אחרי שחוויתי חוסר אונים מטורף שיכל להיחסך בקלות רבה אם הייתי נערכת מראש ולא בונה על הבי"ח.

צריך לקחת בחשבון גם שיש תרופות לא הכי מומלצות בהריון והנקה, אז מי שרוצה כן לקחת לא תמיד המדיניות של הבי"ח תואמת למה שהיא רוצה.

אני נתקעתי עם אנטיביוטיקה לתקופה ממושכת כי היה בעיה ברישום שלא היה, או שההוראות היו חסרות, אז נתנו ונתנו עד שהתייעצתי באופן פרטי עם רופא שאני סומכת עליו והפסקתי בעצמי.

שזה רק אומר שהאחריות היא עלינו

לא נעים לי להגיד אבל אני ממש משקרת לאחיות לגבי האכילה והיציאות של התינוק. ברור שאם משהו ממש חריג אני אשים לב ואדווח. אבל הלחץ הזה שיאכל כל שלוש שעות, כשביממה הראשונה הם לרוב ישנים רוב היממה ולא בהכרח קמים לאכול🤦‍♀️

וגם לגבי המשככים, בלידה האחרונה הבאתי איתי וזה היה מעולה. לא הייתי צריכה לחכות עד שיבואו להביא לי..

קיצור מצטרפת ומחזקת

לא היה כלום מבחינת האוכל, אז להביא- חלות,תפוח,דבש,רימון וכו'..

(היה כנראה סדר מרכזי בחדר אוכל הראשי, אבל אי אפשר להגיע לשם כשאת מאושפזת עם התינוק ב0 הפרדה).

בנוסף בגד או מטפחת שיעשו לך טוב.

תבדקי עם האחיות לגבי תקיעות שופר, בדכ באים למחלקות לתקוע.

להביא מחזור לתפילות. ספרים/עיתונים.

ולתינוק ולך- פדים, רפידות הנקה, חזיות הנקה, מוצצים, אלו פירסט ובקבוק פֵרי, ואם תשתחררי אחרי החג, אז כדאי גם בגד נורמלי לך ולתינוק ליציאה.

הייתי בעין כרם

יש שם אוכל סעודות לכל החג בקומת כניסה

לא היה חסר לנו כלום ולא התכוננו לאשפוז בחג

כן היה כיף שהספיקו לשלוח לי קצת עוגות גבינה וכזה

קניתי תחתונים לאחרי לידה של קוטקס זה ממש נוח

וזהו לא זכור לי משהו שהיה חסר

מדאיגה אותי קצת השהייה הממושכת לבד..

לרוב בראש השנה אני לא קוראת ספרי חול, אבל השנה לא יודעת אם אעמוד בזה😵‍💫

מצליחה לקרוא אחרי לידה, אני מרגישה שהמח שלי לא מונח במקומו בכלל...

לא רואה את עצמי יושבת עכשיו עם איזה דוסטוייבסקי🫣

אחד היתרונות בללדת בשבת. 🫣

יהיו עם סבא וסבתא כמובן

לפחות.

אבל מעוררים לטוב מצד שני.

(לפני שנתיים הייתי בראש השנה ימים ספורים לפני לידה מלחיצה, ואלה הספרים שקראתי. וביום כיפור הייתי אחרי לידה, וקראתי ספרון קטן בשם עיצומו של יום. אבל לא באמת היה לי כוח לקרוא הרבה...)

פחות התחברתי לספרות חרדית כשניסיתי, כן אהבתי את ילדה נוף.

אשמח להצעות🙂

של הרב אייל ורד והרבה ליאור אנגלמן יכולים להתאים

כלומר ספר בסגנון דומה - אמא של הבלגן. אבל לדעתי הוא פחות מתאים לקריאה בראש השנה... הוא הומוריסטי מאוד.

יש לאותה סופרת עוד ספרים, עמוקים מאוד, ובהחלט מתאימים לראש השנה.

אני גם אוהבת את הספרים של דבורי רנד.

אבל אם את לא רגילה לספרות חרדית, אולי זה לא הזמן להתחיל...

או שאולי יתאים לך ספר של נ' ארי, סוף הקיץ, שמספר על אמא צעירה שילדה שלישייה - זה יתחבר לך קצת להווי של בית החולים. הוא גם הומוריסטי, אבל גם עמוק.

בכל אופן, ממליצה גם על הספרים של הרב אייל ורד (סיפורים קצרים, הרבה מהם מעוררים לתשובה. יש לו גם ספר "רמזי אלול" שהוא ספר רעיוני אבל קליל ומשולב קצת בסיפורים) וגם על הספרים של הרב ליאור אנגלמן (שקופים - סיפורים קצרים בשפה עגנונית, לא מפסיקים אהבה באמצע - רומן שממש מדבר על עבודה של חזרה בתשובה, קשורה בנפשו - רומן על החברה הישראלית. את סולם גנבים אני לא ממליצה לקרוא אחרי לידה... הרומנים שלו בשפה עכשווית).

של הדסה קלוש ושל ליאור אנגלמן

שלום במרומיו של דוד מנחם

של הרב ליאור אנגלמן קראתי, אולי נעשה סבב ב.

וזה רק אני או שהספרות הדתית מאוד קשה?😶

אני קוראת תקצירים וכמעט הכל עוסק בשכול/פיגועים/ מסירות נפש/ התמודדויות כאלה ואחרות..

מחפשת משהו קצת קליל יותר🫣

אם אין קונפליקט אז אין עלילה.

והקונפליקטים הישראליים הם קשים, כן...

אילו ספרים לא דתיים קראת ואהבת? אולי נוכל להמליץ לך על דברים דומים...

כמו סבתא בורחת מהבית של מאירה ברנע גולדברג, איש ושמו אובה של פרדריק בקמן.

התחלתי לקרוא אותו פעם והפסקתי, כי היה לי קשה לקרוא על אדם שמחפש איך להתאבד...

את הספר הראשון שהזכרת אני לא מכירה.

יש לו סיפור חיים קשוח, אבל כל הספר מתובל בהרבה הומור והוא כמובן לא מתאבד בסופו של דבר.

ואולי טרגדיות רחוקות קלות יותר מהטרגדיות שאנחנו חווים פה 😵‍💫

אני קצת כופרת בזה שחייבים ספר של סופר דתי, אפילו בראש השנה.. כל עוד זה סיפורת ולא הגות/לימוד...

סתם ככה אני קוראת הכל מהכל.

אפשר לחפש ספר נקי

אבל של סופר דתי בהכרח? לא יודעת😅 מה הערך של זה שזה סופר דתי? לחזק אותו על זה שהוא סופר?

בספר, וזה משפיע על הקורא.

כמובן, אם מדובר בסופר שבסך הכול יש לו כיפה על הראש וזה לא מתבטא בספרים שלו - אז אין טעם...

אבל אני דווקא מאוד לא מתחברת לספרי קריאה שדוחפים אגנדות, מאף כיוון..

שעליה מתבסס הסיפור ומהלכו.

וכן, אני לגמרי חושבת שספרים אמורים להזיז משהו אצל הקורא, להביא אותו לחשוב על החיים שלו עצמו, לראות מה נכון בהם ומה פחות... במילים אחרות - כשמדובר בספר שנכתב מנקודת בסיס אמונית - לעורר אותו לתשובה.

זו דעתי, הן כקוראת והם כסופרת

לא כל ספר דתי/חרדי הוא כזה...

וברור שהם אמורים לתת ערך אבל דווקא בתחום האמוני.. לא יודעת, יותר מידי פעמים זה הרגיש נדחף באופן מאולץ

שכדאי לבחור ספרים מסוימים בשביל ראש השנה...

ואכן, צריך להיות אומן כדי לכתוב מסר בצורה לא מאולצת

זה לא הסופר כמו שזה התוכן.

שהתוכן יהיה מתאים לקריאה בראש השנה.

לא חייב להיות סיפורי צדיקים, אבל גם לא הארי פוטר עכשיו🫣

צריך להיות ספר נקי, ואני מעדיפה שלא סיפורי אסונות🙈

ואמא שלי הביאה לי כמה גיליונות פנימה ישנים לשבת וזה היה בול.

אולי זה כיוון שיכול להתאים לך?

בעלי אסף מלא גליונות ישנים של פנימה והיח בשקית מחוץ לדלת, ואח שלי בא ואסף אותם והביא לי כשבא לבקר אותי. וזה מה שקראתי בשבת שהייתי מאושפזת...

זה כן חרדי, אבל לא מפריע לי. בשבילי זה שמנותק מהמציאות שלנו הופך ליותר קליל.

מעולם לא ניסיתי.. אולי הגיע הזמן😅

של יהודית קגן.

ספר מתוק ולא שגרתי, אני אהבתי. הוא קצת מדע בדיוני אבל יהודי (!!), לא ז'אנר שמוצאים בכלל. וכתבה אותו אישה דתיה

הוא פנטזיה, לא מדע בדיוני

על כל הסדרה

איסתרק, מהללאל וכו'

אפילו שם הניק שלי דיאן הוא מהסדרה הזאת.

ויש פה גם את @אונמר

כיף לכן להסתובב פה בשמות כאלה!

וואי וכמה שנים זה. לא קראתי את זה בערך מאד שיצרתי את הניק חחח

הורים.

אולי אצל @אפונה ?

משנה. אם העיסוק סביב הביסקוויטים כל כך מקשה על ההתנהלות. ואגב את כותבת גם על ממרח שוקולד ועוגה.

אגב נוסף, אחד הדברים שאת לא יכולה לשלוט בהם זה מה הילד יאכל. את יכולה לשלוט רק במה הילד לא יאכל.

את יכולה להחליט שהכלל הוא שבשעת ארוחת הערב יושבים סביב השולחן. את יכולה להחליט שלא אוכלים מתוקים ( והכי פשוט זה לדאוג שלא יהיו מתוקים ). את יכולה להחליט שלא אוכלים אחרי שעת ארוחת הערב. אבל חוק ולפיו בשעת ארוחת הערב אוכלים, זה חוק שהרבה יותר קשה, ולא יעיל בכלל עד לא אפשרי, לאכוף.

וחוצפה זה אחד הדברים שאני הכי לא מכבדת או מעריכה.

אתה רוצה בשבילו, אתה עושה מלא דברים עבורו, והילד חי בתחושה שהוא לא מעריך מה שעושים, המון כעס, חוסר סבלנות וחוסר שליטה.

אתה רוצה לשבת איתו על חוברת? לו בא לראות טלויזיה. אתה רוצה שיאכל סלט? הוא חשב על גלידה. אתה רוצה לדבר איתו על איך היה היום? הוא מעדיף לשחק. הוא מקבל הכל: הולך לחברים, משחק איתם, מקבל ממתקים, רואה טלויזיה, מקבל את הסרטון כדורים, והוא חמוד לפעמים, אבל בכל יום יש איתו כל מיני סרטים, המון חיכוכים ומאבקים וכיפופי ידיים. ההקשבה אצלו עולה בהמווווון כוחות ולא הולכת פשוט וטבעי וכמו שאנחנו רוצים ומצפים.

כל פעם כשמעלים פה קושי טיפה יותר מטכני, ישר מציעים מיד ללכת הדרכת הורים. זה נהיה אוטומטי, מובן מאליו וזה כ"כ קל להפנות אחרים לשם. במיוחד ניקים שקוראים אותי באדיקות (איך יש לכן זמן ואתן קוראות ואשכרה משייכות את זה וזוכרות תכתובות שלמות) ונכון שיש קשיים וחוסר אונים בהודעות שלי, אבל מצד אחד זה לא שלא הייתי בהדרכות, הייתי בהמון וגם הדרכה היא לא מטה קסמים. בכלל ללכת להדרכה זה קשה, צריך לבחור יועץ מתאים, לא תמיד מתחברים וגם שמעתי בכנות המון בולשיט שם, זה גם יכול לבלבל אותך ולטשטש את האמונה שלך בעצמך וביכולת שלך לפתור בעיות. אני מכירה את הילדים שלי, נותנת לעצמי את הקרדיט שאני ובעלי סופר אינטיליגנטיים ורגישים ויותר מזה אכפתיים ומשקיענים ופתוחים ללמוד.

בנוסף, זה מתנשא לשלוח להדרכה, זה נשמע כאילו הורות של אחרים היא מושלמת ומי שנתקל בקושי מהותי חייב לקבל יעוץ ויפה שעה אחת קודם.

אני מאמינה שאם זה היה נדיר שילד היה מתחצף או זורק חפצים, לא היו על זה כ"כ הרבה מאמרים וסרטוני יוטיוב. ואני במודעות וקוראת ולומדת ומתפתחת (אגב גם כאן זה אמצעי ללמוד ולהתפתח ולשמוע מאחרים) אבל כשכותבים ללכת ליעוץ זה לא באמת עונה לי על השאלה וזה פוטר את המגיבה מלומר בנחמדות ואכפתיות איך לנהל אירוע כזה עם ילד כזה. זהו.

עכשיו בטח כל השרשור יהפוך להתמקד בזה ומלא כותבות יחלקו עלי. אשמח להתייחסויות לגבי העניין שהעליתי- חוצפה, ילדים עם צורך בשליטה, ואיך מחזירים אותם למסלול למרות שזה מחרפן אותך ואתה לוקח את זה אישית וזה מוציא מהכלים.

נראה שאת מנסה לסדר ולסדר את החיים שלהם, מה הם יאכלו, מתי, אץ מסכימה לו לראות אבל רוצה שלא יראה כי את לא אוהבת.

מציעה לך לתת להם בחירה. היית מכריחה את בעלך לספר איך היה לו היום? זה עקרוני מבחינתך שהילד יספר לך עכשיו?

אפשר לשאול אותו: אתה רוצה לספר לי עכשיו? הוא רוצה לשחק, מעולה. הוא שולט במה שהוא באמת יכול לשלוט עליו.

תחשבי בדיוק איפה את רוצה לשלוט ומה התחום שלו (כמו בדוג' שנתנו לך, מתי יושבים סביב הכיסא ומה לא אוכלים. ולא כמה הוא חייב לאכול).

עוד משהו, בעיני את מתעסקת הרבה באיך הדברים מפעילים אותך, כמה את טורחת והוא לא מעריך, מה הוא מקבל, איך האיומים שלך חסרי השפעה, האם את אוהבת או לא אוהבת חוצפה.

מציעה נקודת מבט מעט שונה, תחשבי על הילד. מה הוא צריך ללמוד, מה חשוב בשבילו.

חשוב לו ללמוד שבעולם יש גבולות, חשוב ללמוד לדבר בצורה נעימה לאחר, חשוב ללמוד שלהכאיב ולהרוס חפצים כשזורקים אותם זו לא דרך להתמודד עם כעס. מקווה שמובן.

ועוד משהו לגבי הדרכת הורים, מקווה שבסדר לכתוב לך.

אני עובדת עם ילדים, ההתנהגויות שאת מתארת, באינטיסביות שלהן, בעוצמה ובכמה שהן מפעילות אותך. לא מאוד תקינות. ויכולות להיות משמעותיות יותר בעתיד.

לדוג', ילד שמרביץ להורים בכיתה א' - זה לא תקין, ואם לא מצליחין לפתור את זה בשנה, כנראה שהאתגר משמעותי וצריך התערבות חיצונית.

דרך להחזיר למסלול ילדים עם חוצפה וצורך בשליטה תוך כדי ולמרות שזה מחרפן אותך ואת לוקחת את זה אישית וזה מוציא אותך מהכלים -

אנחנו פשוט שומרות אותה לעצמנו כדי להתנשא עלייך

וברצינות

מניחה שהתכוונת אלי בין השאר...

כבר עניתי לך בכמה וכמה שרשורים ולא תכננתי להגיב לשרשור הזה כי הבנתי שזה לא הכיוון.

ברור שאני זוכרת אותך...

את כותבת מהמם ואותנטי וממש כיף לקרוא את התיאורים שלך

אני מציעה לך ללכת להדרכת הורים כי אני מאמינה שהיא תשנה לך את החיים ואת תפיסת ההורות כפי שהיא שינתה לי, ולעוד הרבה הורים אינטליגנטים, רגישים, אכפתיים ופתוחים ללמוד.

את מוזמנת לערוך סקר אצל הנשים שהמליצו לך ללכת להדרכת הורים, ולבדוק כמה מהן המליצו מנסיון אישי.

אגב, אני הלכתי ללמוד הדרכת הורים ואני עדיין הולכת ואלך להדרכה אפילו אצל קולגות שלי, ואני עדיין מקבלת תובנות חדשות אבל יותר מזה - יש לי מקום להניח בו את הסערות לשי סביב ההורות, כי בשביל להיות אמא שמחזיקה את הילד שלה בטוב אני צריכה בעצמי להיות מוחזקת.

הלוואי ותצליחי לשמוע ולקרוא את הדברים ממקום טוב ולא שיפוטי.

אני חושבת שהסיבה שכל הזמן מציעים לך הדרכת הורים היא כי יש משהו בגישה שלך, בצורה שבה את מדברת על הילדים שלדעתי ולדעת עוד הרבה נשים זה פשוט מה שמזין את ההתנהגות שלו ולכן הדרכת הורים מיטיבה אמורה לשקף לך את זה ולכולל את השינוי.

אם את שואלת אותי יש לך ילד מהמם שמחפש את המקום שלו בעולם ואת עצמו ואתם צריכים לאפשר לו טת זה. אני באמת חושבת שאם תצליחו לראות את זה בעיינים האלו הדברים כבר יסתדרו מעצמם.

הוא ילד, ברור שהוא רוצה להמשיך לשחק בדיוק שצריך לאכול או לאכול בדיוק שצריך להתקלח. וברור שהוא ירצה לעשות הפוך ממה שאת מבקשת, הוא בדיוק בשלס שמפתח רצון נגדי.

עכשיו תגידי אז מה הפתרון, לאפשר לו הכל? לא ממש לא. אבל אני חושבת שהדרך מולו צריכה כן להיות בגבולות ברורים אבל הדרך להשיג אותה לא צריכה להיות באיומים או בהסברים חוזרים. נסי את שיטת המשחקיות, אני חושבת שהיא תחולל לך פלאים. למשל במקום לבש שוב ושוב שיפסיק לשחק ויבוא לאכול, תגידי לו שאת דוב גדול ומי שלא בא לאכול עכשיו הדוב אוכל אותו ואז הוא יברח ממך ויבוא לאכול או שיחכה לראות מה את עושה ותנשנשי אותו בכיף ובצחוקים ואז תראי איך ציקצק הוא מקשיב לך.

ממליצה לך ממש לקנות את הספר של משחק ההתקשרות, יתן לך כלים פרקטים בהתמודדויות יומיומיות.

אבל אני כן חושב שהעיקר הבעיה היא איך שאת רואה אותו, את מצפה ממנו להתנהג כמו מבוגר אבל הוא ילד.

ילדים לא מעריכים, הם לא רואים את כל מב שאת עושה בשבילם וזה דברים שנבנים לאט לאט וגם אז זה לא יהיה תמיד.

את מעריכה אותם כשהם עושים מה שיבקשת? ילדים הם מראה של ההתנהגות סביבם.

המון בהצלחה

את אמא מהממת ורואים שממש חשוב לך לחנך ולגדל אותם. הלוןאי ותצליחי לפתוח את הראש והלב לשמוע את הדברים נכון

אני מעדיפה לכעוס ולהיעלב מכן מאשר להתרגש. עכשיו ממש בכיתי כי כתבן את זה בצורה עדינה ויותר מכבדת ומעריכה.

בכיתי, כי מעצבן ומכאיב הפער בין כמה שאני מושקעת בהם בהודעות, בדאגה בטרדות, במחשבה, בעיסוק לבין הנחת שאני מקבלת. זה מתיש וזה משפיע על הזוגיות.

חוץ מזה, כשאתן אומרות לי שאני רואה את הזווית שלי זה הכי טבעי לי, אף אחד לא לימד אותי להסתכל מהזווית של הילד, אני תמיד מסתכלת מהזווית שלי. וזה גם קשה לי, כי כל כמה שזזתי כאמא בתהליך הזה של לשים אותם במרכז, עשיתי תהליך כזה מטורף מאיפה שהתחלתי, ואני עדיין כ"כ רחוקה משם? לא נראה לי שאי פעם אגיע.

וסתם זה עצוב שאני במאבקי כוח איתו. הוא ילד מקסים אבל משהו בחוויה שלו מולי כנראה גורם לו לנסות להשיג ממני תשומת לב שלילית. (מצד שני היום הושבתי אותו על הברכיים והחמאתי לו והשווצתי מול כולם בדפים שהוא עשה בכיתה א' בספר). וגם כואב לי שלא כיבדתי אותו והכרחתי אותו לאכול ואני לא מצליחה להבין מתי להיות רכה ומתי נוקשה, ידעתי שאני צריכה לקחת לו את הצעצוע, אבל אולי אני עושה את זה בצורה הפגנתית שגורמת לו לכעוס עלי, וחשבתי שכמו שלוקחים את הצעצוע אפשר לכפות עליו את הרצון הטוב שלי שיאכל חביתה בריאה וגם התרגזתי עליו, למה אתה לא יכול לעשות את זה פשוט ולמה אתה לא יושב לאכול בפשטות כמו אחיך?

וכשהוא התפשט כבר והיה מוכן למקלחת, כבר התעצבנתי וחיכיתי שאבא שלו שסובל את השטויות שלו הוא יקלח אותו, כי הילד לא הקשיב לי, היה אמור לאכול כדי לקחת אנטיביוטיקה ורק אחכ להתקלח והוא עשה הכל הפוך- כשהיה אמור לאכול לא בא, כשרציתי שיקח את האנטיביוטיקה, רץ וברח בכל הבית ולא הסכים, זמן האנטיביוטיקה עבר, וכבר לא היה לי כוח או חשק לקלח אותו. אולי זה מעגל כזה, הוא התאום שיותר קשה לי איתו ויותר עם האבא (אולי אני צריכה לתקן איתו את הקשר). וזה גם הרס את כל הערב והוציא לי את כל האוויר. זה מוציא ממני המון אמוציות. התעייפתי והתרוקנתי.

נשמע שפשוט אין לך אוויר.

דבר שני נקודתי ופרקטי לגבי האנטיביוטיקה חשוב שתדעי שהזמנים קצת גמישים. זה לא חייב להיות על הדקה.. אפשר לשחק עם זה שעה/שעתיים. זה לא כמו גלולות.. מקווה שזה יקל עלייך בעתיד. יש לי משהו קצת יותר רחב לכתוב לך אבל אני לא פנויה לזה עכשיו, מקווה מחר לזכור ❤️

אני רוצה להציע לך מבט אחר על הנחיית הורים, מבט שעד שלא הלכתי להדרכה לא הבנתי את זה...

זה מתנה ממש גדולה לעצמך לקבל ליווי ממישהי שאת יכולה להעלות לה סוגיות והיא עוזרת לך במבט שונה ומרענן.

לא סתם חז"ל כתבו "אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים". באמת נקודת המבט שלנו צרה.

לפעמים אפילו תוך כדי השיחה והשאלות שלה את יכולה לראות את הילד באור אחר ואת כל התמונה ממבט שונה שיכול להוציא אתכם מהלופ.

עוד דבר, זה כלים פרקטיים שאפשר לקבל. באמת אני מרגישה שקיבלתי מתנה כשהלכתי להנחיית הורים.

גם אם המדריכה לא הייתה הדמות המדוייקת עבורי ויש לי השגות מסויימות על השיטה שלה.

מבינה ממש את הקושי והבאסה בחיפוש אחרי הדמות הנכונה. אבל גם אם היא לא מדוייקת ב100% - אפשר לקבל וללמוד הרבה.

מהצד השני של הנושא - אתם ההורים, אתם יודעים ומרגישים מה נכון לכם ולבית שלכם. לכן גם אם היא מראה לכם מבט חדש או נותנת טיפים שלא מתיישבים לך - אז פשוט לא.

עוד דבר; עצם העיסוק בענייני החינוך כבר עושים טוב. מאז שבעלי ואני התחלנו ללמוד יחד שעה בשבוע (קבועה בלו"ז) אני מרגישה ממש שינוי חיובי. זה שמדברים יחד, מדסקסים.. והעקרונות החשובים שעולים מהלימוד. (אנחנו כרגע עם הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"). אנחנו לוקחים את זה במנות קטנות, יותר משבוע אחד לכל פרק.

וכשזה עם איש מקצוע מבחינתי זה אפילו עוד יותר.

עכשיו בנימה אישית..

אני חייבת להגיד לך שאני לא מגיבה הרבה בשרשורים שאת פותחת, אבל כן זוכרת בגדול את הקודמים. למה? א. פשוט יש לך תאומים😅 ב. הכתיבה שלך ייחודית ומהלב. ג. ההתמודדויות דומות וחוזרות על עצמן, וגם אצלי יש דומות..

בניגוד למי שאמרה כאן שזה נשמע לה לא סביר ששנה את סביב אותם המאבקים, אני לא אשת מקצוע או משהו, אבל אני רואה אצלי בבית ועם הילדים שזה חוזר בספירלות.. יש דפוסים שקיימים בנו והם פשוט קורים שוב ושוב ושוב. וכל פעם שאנחנו צריכים לעלות מדריגה בחינוך או בעבודת המידות - מרגישים שחוזרים לאותה נקודה שכבר היינו בה. וזה ממש מתסכל. אבל אני חושבת שזה בספירלה וכל פעם את באמת מתחילה ממקום אחר טוב ובוגר ושלם יותר.. ולאט לאט מתדייקת ומשתלמת (מלשון להפוך לשלמה יותר..).

ועוד משהו אחרון - אני שומעת פה המון המון שיפוטיות כלפי עצמך. קחי חיבוק! את אמא משקיענית ואלופה ולא נמדדת בשיתוף פעולה של הילדון. תחזקי אותך בזה שוב ושוב ושוב. הלחץ סביב זה שהכל ידפוק ויתקתק מתיש אותך. ובסוף אין לך שליטה על השיתוף פעולה שלו אלא רק על הצד שלך בכל האירוע. וכל הרצון שלך רצון שיהיה בבית טוב וכזה מתסכל שלא הלך וששוב נכנסת לאותו הלופ... 🩷

רק אומרת שגם בזה הנחיית הורים עזרה לי 🙂❤️

קבוע בחינוך ילדים!! בעזרת ה' אציע לבעלי, הלוואי שנצליח ליישם.

כי אין שום ספק מההודעות שאת אמא שמושקעת המון בילדים שלה.

את משקיעה, מטפחת, חושבת, מעלה כיוונים גם כשאת מתוסכלת, מפנקת, מנסה, טועה, חוזרת, מנסה שוב.

וגם אם לא היית כל זה, לראות ילד שלנו ולהרגיש שלא טוב לו, או משהו שהוא תקוע בו ולא מתקדם, או כל קושי - זה פוגע ישר בול בבטן הרכה שלנו. ולהיפגע מהילד שלנו זה פעמיים בבטן הרכה.

לגבי ההדרכת הורים

למה לא להסתכל על זה כמו טיפול זוגי או טיפול אישי. כלי לשדרוג.

מניחה שהורים שמגיעים להדרכת הורים זה כי הם מרגישים שמשהו תקוע, ולא כי הם בשיא הפריחה ורוצים להשתדרג...הם חוזרים על אותו לופ עם ילד מסויים או עם כל הילדים וצריכים נקודת מבט חיצונית לסיטואציה, תובנות שאין להם פשוט בראש, כדי להצליח להתפתח הלאה בקשר עם הילדים ובהורות שלהם.

אבל אנשים גם מתחילים להתאמן רק כשהסוכר עולה או כשהברכיים כואבות והגב מציק

זה לא אומר שאימון זה לחלשים, כמו שהדרכת הורים או טיפול פסיכולוגי זה לא לאנשים כושלים

שוב חיבוק ענק

אני במקום דומה עכשיו מול אחד הילדים שלי, חוסר אונים כזה, והרגש משתלט כי זה לא סתם ילד נודניק זה הילד שלי ממש, שאני נותנת לו את כל מה שאני יכולה, ונופלת איתו במקומות הכי כואבים שלי...

באמת כדי להשתחרר ולא כי אני מרגישה שסיוט ואין שום ברירה ...

יש ברירה אפשר להישאר במקומות של תקיעות אבל למה לא לעלות קומה ואפשר את המצב עם מישהו שמבין בזה מאוד?

את המאמץ האדיר שלך להבין אותם ולהתקדם בהורות כל הזמן ותדעי שזה מהמם!

מציעה כיוון קצת שונה- אישית אני הרגשתי שכשהלכתי לטיפול אישי בשבילי זה שיפר לי את ההורות בהמון

גם העלתי המון נושאים בהורות מול המטפלת, וגם היה לי קל יותר להתמודד איתם והייתי מופעלת מהילדים פחות

אז אם הדרכת הורים מורכב לך יותר, אולי טיפול אישי בשבילך זה כיוון שיהיה לך קל יותר למצוא.

וטיפ פרקטי שעובד לי כדי לראות את הנקודת מבט של הילד- אני פשוט חושבת איך אני הייתי מגיבה בסיטואציה המקבילה, ואז מבינה שבסוף הכל זה אותה תגובה כמו שלו ורק מעובדת ובוגרת... אם להגיד על הדוגמאות שנתת, כשאני חושבת מה מתחשק לי לאכול יותר: סלט או גלידה, ברור שיבוא לי גלידה. אז בתור בנאדם בוגר אני יודעת שאני צריכה לאכול אוכל אמיתי ועושה את זה, אבל ילד בן 6 עדיין לא פיתח את היכולת הזו...

ואת כותבת שאת מצפה שההקשבה תהיה טבעית ולא תעלה בהמון כוחות, אני לא חושבת שיש בית אחד שההקשבה בו היא טבעית וקלילה ולא עולה בכוחות נפש ומאמץ להורים. רק תדעי שאת בחברה המאוד טובה של כולנו, שלא קל להם עם גידול ילדים🙂

אני רוצה להוסיף שמה שתוקע אותך (והמון הורים... את בחברה טובה), זה המחשבה שיש איזה כלי שאפשר בעזרתו לנהל את ההתנהגות של הילדים.

לכן הלכת להדרכת הורים של שפר, וזה ממש לא עזר, להיפך -

הנסיון לנהל אותם רק מחמיר את הלופ שלכם.

וגם כלים שאפשר להציע בפורום, ואכן נותנים אותם בנדיבות וגם לך, לא היו יעילים כי הם לא הסיפור.

הסיפור הוא לא מה את עושה או לא עושה, אלא מה קורה לך מול הילדים, ומה קורה לילדים מולך. ואת זה אי אפשר לעשות בפורום אלא בתהליך מול איש מקצוע.

אני אגיד שוב שאין בדברי טיפת התנשאות, גם אני אמא והילדים מפעילים אותי בכל מיני נקודות. ברגע שזה קורה אני הופכת להיות מובלת ולילדים שלי בעצם אין שם הורה.

הרבה פעמים אני מתפתה להפעיל כל מיני סוגים של כח (שלילי או חיובי) כדי לנהל אותם, זה אנושי.

אבל הדבר הנכון הוא להבין מה קורה שם לי ומה קורה לילד, כדי שאוכל לחזור להוביל את הילד. ואת זה עושים בהדרכת הורים טובה.

פעם אחת לתקופה של כמה חודשים

פעם שנייה במקביל לטיפול של הילד במשך קרוב לשנתיים.

שתי ההדרכות עזרו מאוד,גם לנושאים הספציפיים שעלו בהן, וגם להמשך קדימה, השתמשנו באותם עקרונות.

אני לא חושבת על עצמי שאני מושלמת, ולדעתי ברוב הפעמים שכתבתי לך שאני ממליצה על הדרכת הורים כתבתי שגם אני הלכתי. אני ממש לא חושבת שאני מתנשאת כשאני מציעה את זה, ואני ממש לא חושבת שאני אמא מושלמת, לצערי רחוק מזה, פשוט מהנסיון שלי זה מה שהכי יעזור.

אם את כותבת רק בשביל לפרוק זה בסדר גמור, רובנו פורקות כאן מדי פעם וזה טבעי ומובן, אמהות זה אינטנסיבי לכולנו... כשאת מנסה לקבל עצות מה יעזור, אז אני עונה לך מהנסיון שלי מה עזר ועוזר לי.

כי את כזו מקסימה, וכזו רגישה, ורואים את ההצפה הרגשית שלך מההודעות שלך, וזה כל כך מובן והגיוני...❤️

ובקשר להדרכת ההורים:

יכולה לומר לך עלינו - שתמיד הרגשנו: מה פתאום שנלך להדרכת הורים? מה, אנחנו לא יודעים להיות הורים? אנחנו חכמים, נבונים, אנשי חינוך בנשמה...

ואז כשהבת שלי אובחנה על הרצף האוטיסטי הבנו שאנחנו מתמודדים עם אתגר לא רגיל, וכן, זו לא בושה ללכת להדרכת הורים.

ואת יודעת מה קרה? יוצא שאנחנו מתייעצים עם המדריכה שלנו (שהיא פסיכולוגית ומכירה מגוון גישות ותחומים) גם על שאר הילדים שלנו... (שגם להם יש מורכבויות לא רגילות, אבל לא היינו חושבים ללכת להדרכת הורים סתם ככה)

וזה תורם לנו המון. עצם הידיעה שפעם בשבוע אנחנו יכולים להתייעץ עם מישהי חכמה וקשובה על הקשיים שצצים במהלך השבוע - כבר נותנת לנו רוגע. ואני חוסכת ככה הרבה התייעצויות בפורום

וזו הסיבה שנשים כאן מייעצות לך ללכת להדרכת הורים - כי את מעלה הרבה פעמים שאלות על חינוך הילדים, ואז את שומעת פה הרבה תשובות וגישות, ועלולה להתבלבל...

אצל מדריכת הורים תוכלי לקבל גישה אחת מגובשת, וגם מקום קבוע ומקצועי לפרוק ולשתף בו את הקשיים שצצים...

אני לגמרי מבינה את הקושי שבמציאת מישהי מתאימה! (במיוחד שבטח תרצו מישהי יחסית מבוגרת, שתהיה מבוגרת מכם) אבל מחזקת אותך לעשות את המאמץ בשביל זה❤️

אצלינו אין

ואני יודעת שאני לא היחידה.

אצלי זה בעיקר מבחינת בריאות.

רעבים לנשנוש? שיאכלו פרי או ירק או פריכית אורז. החטיפים שלנו זה בייגלה ופופקורן

יש ספר שאני מאוד אוהבת the child whisperer, (לא נראה לי שמתורגם לעברית) והיא מסבירה שם שלכל ילד יש צורך בסיסי שהכי חשוב בשבילו ויש ילדים שהצורך הכי חשוב שלהם הוא להרגיש שמכבדים אותם ומאפשרים להם להיות שותפים בשליטה על החיים שלהם. ורק כשהם מרגישים ככה הם מוכנים לקבל מרות.

יש לי ילד שהוא ממש כזה. ונשמע שאולי גם לך.

היא ממש מסבירה איך לתת לילד את הצורך הזה- לדוג'

להודיע מראש מה הולך לקרות, ומה הכללים והגבולות ולעמוד במילה שלך.- כי כשילד יודע מה המסגרת שהוא פועל בתוכה אז יש לו שליטה איך הוא מתנהל בתוכה.

לתת לילד לבחור לעצמו איפה שאפשר. לדוג'- אילו מהבגדים בארון הוא ילבש, ואלו מהמאכלים על השולחן הוא יאכל.

לכבד את הדעות, הרצונות והרגשות של הילד ולתת להם מקום גם אם בפועל לא מאפשרים אותם.

סתם אני פשוט מרגישה שאנחנו נכשלים כל הזמן. הילדים חכמים מאד בלי עין הרע אבל לא הנחלנו גבולות מגיל צעיר, והם מובילים אותנו לכאורה (למרות שזה לא נכון, אנחנו הורים סופר אכפתיים ומתפקדים) וזה בעוכרנו והם מאתגרים אותנו רגשית מאדדדדדדדדד, כל אחד מכיוון, וגם המורכבות בתאומות.

חיפשתי בעברית ולא מצאתי אותו, אז נראה לי שלא מתורגם לעברית. אבל את מורה לאנגלית אז משערת שתוכלי להסתדר איתו. לבעלי היה קשר מאוד מורכב עם הילד הזה וכל הזמן הרגיש שמתחצף אליו. ואחרי שקראנו ביחד את החלק הזה של הספר ממש השתפר הקשר ביניהם והוא למד הרבה יותר טוב איך להתנהל איתו. בקיצור ממליצה ממש, היא מדברת על הצורך הזה בחלק הרביעי של הספר.

ילד בן שנה ו9 זה לא גיל שיכול להסתדר לבד...

אם את לא יכולה לקום מהמיטה זה בלתי אפשרי, מי יחליף לו? מי ישטוף לו ידיים? אם חלילה נופל וצקסל מכה, חייב להרים אותו לפעמים.... לא הבנתי איך את מסתדרת 6 שעות עם פעוט בלי לקום... או שזה עם לקום?

אני לא יכולה באמת לשכב בלי לקום. שוכבת בסלון כשהןא באיזור וקמה כשהוא מתרחק

אבל כאבי בטן אן רטיבות בהתאם

ברור לרשום אותו למסגרת ולעשות חושבים מחדש איך ממנים את הדבר הזה.

מה השאלה?

תשמרי על עצמך.

אני לא יכולה להרוס לילדים שלי את הילדות בגלל שאבא במילואים עד לא ידע

אומר להוציא כסף.

קודם כל בבוקר תכניסי, זה דבר ראשון.

בצהריים אפשר להביא עזרה בתשלום, אפשר לוותר על מילואים כרגע למרות המחיר הכלכלי, זה לא הזמן להתחשבן.

אני חושבת שיעזור קצת לשנות טרמינולוגיה.

מכמה חודשים שאת פחות מתפקדת, הילדות של הילדים לא נהרסת.

זה פשוט חשוב לפרופורציות וגם ליכולת למצוא פתרון בלי המצפון שגם ככה מרחף מלמעלה כל הזמן.

מעבר לזה, טכנית - זה לא הגיוני בעיניי שהילד יהיה איתך בבית כשאת בהריון בסיכון.

אבל באמת, ממה שאת מעלה כאן, נשמע שיש כאן הרבה מעבר.

את כבר תקופה מתמודדת עם הריון בסיכון, בעל במילואים, ניהול של הבית ונראה שדי לבד.

אני לא מכירה אתכם, לא את הדינמיקה שלכם, וממש נזהרת מלהגיד משהו כולל בלי להכיר.

אבל חושבת שבאמת באמת ההתחלה של הפתרון של רוב הקשיים שאת מעלה, הם באיזשהו תהליך זוגי שלכם מול עצמכם.

כי מה שאת מתארת, לא אמור להיות בעיה שלך לבד

במצב תקין, את מעלה את השאלות האלו בשיח עם בעלך ואתם מוצאים פתרון יחד, מתוך הנחה שההריון והבריאות שלך חשובים לשניכם.

האם זה המצב?

האם את יכולה להעלות קושי ותוכלו לחשוב על פתרון יחד?

האם יש מקום לדעתך ולמה שאת חושבת?

אתם מתמודדים מול האתגרים האלו יחד או שכל אחד מכם בנפרד מנהל את הקשיים והעומסים שלו?

כי יכול להיות שיש כאן מקום לאיזשהו תהליך עמוק יותר טוב. של בירור המקום שלך בזוגיות, חיזוק ביטחון שלך ושיפור הדינמיקה והתקשורת בין שניכם.

אני אישית חושבת שטיפול אישי לפעמים עדיף, במיוחד במצב כמו שתיארת שיש מתח וקצת חוסר אמון מול בן הזוג.

כי זה משקף יותר את המצב ואז גם ההערות וההצעות שלך במקום.

בעקבות המילואים הכל נתקע ואני באמת נאלצת להתמודד לבד

אין באמת זמן לשבת על דברים ביישוב דעת.

רק בשבת הוא נוכח וגם אז אסור לתכנן ולדבר חולין.

אין ספק, ואני כותבת את זה בצער רב, שהמילואים האלה הרסו הרבה בקשר שלנו ובתקשורת.

וכרגע אנחנו בתהליך של חיפוש מעון לקטן כי זה חובה , לגבי הצהריים או המשך מילואים זה גם בתהליך אבל פחות דחוף. כי היום כמעט סיכנתי את ההריון בגלל מאמץ עם הקטן שיהיה בריא

בכל מקרה, הוא לא יהיה נוכח במהלך הבוקר לעזור לך עם הקטן,כי הוא גם מורה... וואו וזה ממש קשוח שהוא בלילה במלואים עד הבוקר ואז הוא מלמד??

הייתי נותנת לו להמשיך מילואים- לצורך הפרנסה, כפי שציינת

ואת הילד מכניסה למשפחתון או מעון, כי את מסכנת את עצמך.

מותר לך לבשל? כלומר אם הקטן במעון, את נחה מבשלת משהו מפנק לילדים, ואז הם באים והם עם הקטן, אבל יש להם ארוחה חמה וטעימה של אמא, ותסבירי להם שזו תקופה ובע"ה זה יעבור ואז תפצי אותם על הימים הללו (למרות שכשיראו את התינוק זו הפיצוי והנחמה הכי גדולה שיש, בטוחה שיבינו שהיה שווה להתאמץ בשביל עוד אח)

אם בכל מקרה אסור לך גם לבשל- אז מיי מבשל? מה הם אוכלים לצהריים? יש לכם עמותות של עזרה במקרים כאלו?

לפעמים מפנקת ומזמינה להם המבורגר או פיצה. אבל קרהה3 או 4 פעמים לא יותר

הם מכינים לעצמם חביתה, מלוואח

למדו את העצמאיות הזו עוד מההריון של הקטן שגם הייתי בשמירת הריון אבל אז בעלי היה נוכח בלי מילואים אז הקושי לא הורגש. רק אם היה יוצא סתם לחברים פעם ב.. אז הם היו מכינים לעצמם, לא היה מצפון בתמונה כמו עכשו שזה אינטנסיבי ויום יומי

אבל שמעתי היום שיש עמותו שעוזרות לנשות מילואים ושולחים אוכל חם למשפחה. צריכה לברר לעומק כי זה בירוקרטיה נראה לי

במקרה של הריון בסיכון וכל הסיטואציה מסביב?

זכור לי שאין להם קריטריונים ספציפיים אם אני לא טועה, הם בעיקר שולחים כשיש צורך גדול.

אבל וואו מטורף שהם ככה עצמאיים זה לא סטנדרט....

ותשמרי על עצמך!

תמיד קשה להתחיל לקרוא בשם חדש, ואת אחרי לידה ועם הורמונים וזה לא קל

תחכי שבוע- שבועיים, אפשר בינתיים להמשיך לקרוא לו בשם חיבה החמוד שלא חייב להיות קשור לשם שלו. אחרי זה תראי איך את מרגישה עם השם...

תני לזה כמה ימים לשקוע להתרגל לחשוב על שם חיבה שכן תתחברי אליו

ואם ההרגשה הזו ממשיכה תמיד אפשר לשנות או להוסיף שם ולקרוא בשם השני

וכל ההתרגשות ובחירת שם בטח שיכול להתעצם...

אומרים שיש רוח הקודש להורים כשבוחרים את השם

אז תזכרי שזה משמיים...

ואת יכולה לשים את זה בצד כרגע, קשה ממש להתרגל לשם חדש, אל תעמיסי על עצמך..

תקראי לו בשם חיבה שטת אוהבת ואל תחשבי על זה יותר מדי

עוד כמה ימים תוכלי להיות צלולה יותר ולמצוא דרך להקל על עצמך...

חיבוק ומזל טובבבבבבב

כי זה שם שלא חשבתי עליו מראש ואתמול הייתי ממש סגורה עליו.

זה קצת מוריד את תחושת האשמה, אבל עדיין לא פחות מבאס.

ולהצטער ולבכות

מותר לך.

אני לא רוצה לקחת לך את הבאסה. זכותך המלאה.

ואותי זה מעצבן כשאומרים לי שזה עובר ואחרי שנת לילה טובה (לא בעתיד הקרוב, אני יודעת) זה נראה אחרת לגמרי

אבל מה לעשות שזה מה שזה

אני הייתי פותחת ספרים או מקורות לחפש על השם (הכוונה מבקשת מבעלי שיביא לי מקורות) כדי למצוא בו נקודת עומק ויופי.

ועכשיו כשקוראים בו קשה לי עם הצליל. אולי יעזור לי לנסות להתחבר בחזרה למשמעות.

ולא פעם אחת. בכל שם שלא הייתי נעולה עליו, לקח לי ממש הרבה זמן להתרגל

כיום שאני מסתכלת אליהם, לא מבינה איך חשבתי שאפשר לקרוא להם אחרת

זה כ"כ הם.

מזל טוב יקרה

תנוחי, תתאוששי, תנשנשי את הבייבי ולאט לאט תתרגלו

הרבה נחת, בריאות ושמחה

ומיד אמרתי את השמות שבחרנו בגאווה ואהבה, ממש היו מתוקים על השפתיים שלי... אז לא מכירה את זה...

את נותנת אופטימיות, מקווה שבעתיד ארגיש כמו שתיארת

ממש לא היה לי שום שם שהסתדר לי (חוץ מאחד שבעלי פסל).

ובסוף ערב לפני הברית בעלי הציע משהו, ואהבתי את המשמעות, וזרמתי איתו.

אבל תוך כדי ממש לא הבנתי מה עשינו. אהבתי מאוד את המשמעות אבל לשם עצמו פחות התחברתי.

אבל שנה וחצי אחרי היה לנו אירוע חיים מאוד מורכב, ופתאום השם שלו הסתדר לי בדיוק בדיוק.

ועדיין יש לי מדי פעם שאלות ותהיות על השם, אבל כל כך ברור לי שזה מוכוון מלמעלה ממש.

השגחה לגמרי, שרק עוברת דרכי.

היינו נעולים על שם מסוים כבר מחודש חמישי, ובדרך לברית נכנס לי ג'וק שצריך לקרוא לו שם אחר שלא ברור מה נפל לי עליו כי אף פעם לא אהבתי את השם הזה

שעה נסיעה, כל הדרך מהבית לאולם אני חופרת לבעלי שצריך לקרוא את השם הזה, בסוף קראנו את שתי השמות ויום אחרי הברית התחרטתי מכף רגל ועד ראש שקראנו לו בשם הנוסף,

ולמזלי קראנו את שתי השמות אז 'התעלמתי' משם אחד, וכל פעם שמישהו קרא בשתי השמות ממש התעצבנתי

אחרי תקופה פתאום התרגלתי לשם והתחברתי שוב למשמעות של זה והתחלתי לקרוא לו בשתי השמות (לא כל הזמן, אבל זה כבר לא אישיו)

גם אצלנו לחלק מהבנים והבנות יש שמות של צדיקים של פעם יוסף, שמואל, דוד, שמעון, לאה, אסתר… ולפעמים אני באמת אומרת לעצמי: איזה שמות כבדים בחרנו להם 😅 הרי אפשר לבחור שמות מסורתיים אבל קצת יותר קלילים אבל הלכנו על הארד קור

עם הזמן השם פשוט נהיה הוא, ופתאום אי אפשר לדמיין אותו עם שם אחר. ולפעמים אפילו יש בזה גאווה טובה, שעשינו נכון ובחרנו להם שמות יפים, עם משמעות ושורש. אני בטוחה שבהמשך גם את תרגישי אחרת לגבי השם ותאהבי אותו והוא יהיה כל כך מתאים לו💖💖

על טיפול פסיכולוגי טוב ( יכול להיות כי אשת טיפול עם תואר שני קהילה, טיפול באמניות עו"ס קליני..)

אצל אחת שמומחית גם בטיפול ב- emdr

זה משלב גם עבודה על גוף נפש

אני מהתחום

אם בא לך להתייעץ עוד בפרטי בשמחה

זה באמת עובד בזמן אמת?

עובדות כשמתמסרים לתהליך

אם באין בעין שבודק כל הזמן אם זה עוזר או בזבוז זמן

או כשמרגישים לא בנוח בטיפול (בגלל חוסר כימיה, פקפוק באמינות ועוד) אז זה באמת פחות יעיל.

כרגע זאת הדרך שלך לעזור לעצמך, שווה לקפוץ למים ולנסות באמת לתת לזה צאנס אמיתי.

(לא מכירה את השיטה הזאת ספציפית שאת שואלת עליה)

אבל שום דבר זה לא לחיצה על כפתור.

לי בה טיפול בשיחות ממש עזר ( לא קסם ביומיים אבל פתאום אחרי כמה חודשים ראיתי הבדל ענק )

מבחינתי זה היה הצלה ממש

רק שבה יצאתי מזה ( אני תמיד עם חרדות, זה האישיות שלי והתמודדות יומיומית אבל לא כמו שהיה אז ) הבנתי עד כמה הייתי שקועה וכמה ב"ה התקדמתי.

גם אני ממש חרדתית אבל תמיד הסתדרתי עם זה עד ש...

ומה עשית עד הכמה חודשים שזה עזר לך? ככהסבלת בשקט?

לא יודעת באיזה מצב את נמצאת אבל שאני הלכתי לעזרה זה היה ברמה שממש הרגשתי שאני לא מסוגלת לחיות ככה כבר

מבחוץ תפקדתי אבל הייתי שד של עצמי

לי זה ממש התפרץ אחרי הלידה ולקחת זמן עד שהרגשתי הקלה

בדיעבד אולי הייתי צריכה לקחת תרופות במקביל ( אני יודעת שציינת שאת לא יכולה בגלל המעי הרגיש ) אבל אפשר לנסות גם דיקור סיני שאני הרגשתי שזה עזר קצת.

עוד משהו, לא תמיד המטפלת הראשונה היא המתאימה, זה קצת כמו שידוך שצריך למצוא אז חשוב לא להתייאש

אני ממש מרגישה שזה ממש הציל לי את החיים

תנסי גם להוריד עומס, אומרים שגם ספורט אכילה טובה וכו' עוזרת ( מה שהיה מאוד קשה לי בתקופה כי תפקדתי את המינימום )

שולחת חיבוק, בע"ה תרגישי הרבה יותר טוב בקרוב

אבל רק כתוספת לעו''סית קלינית, לא מישהי שרק למדה קורס cbt וזהו...

יש לי החזר מהעבודה אז חייבת הסמכה גם ולא סתם cbt

והטיפול עזר לך ברמה הפרקטית ביומיום?

אי אפשר להשוות את החיים שלי לפני ואחרי. זה כן לקח קצת זמן, אבל בפגישות הראשונות עבדנו על אסטרטגיות פרקטיות להתמודד עם מה קורה כשחרדות מציפות אותי וכו' ורק בהמשך הגענו לעומק יותר- למה זה קורה והכל ואז כבר היה ממש הקלה...

במטפלות...תחכימי אותי

אז פשוט קיבלתי את מי שהייתה. לקח לי 3-4 מפגשים כדי ליצור חיבור, אבל אחרי זה הלך ממש טוב ב''ה

אז לא ממש יודעת לעזור לך בנושא😂

(בעיני אם יש אפשרות זה עדיף, אבל אם לא גם אונליין יכול לעבוד)

מעודדת אותי קצת, אז תודה 🙏

כדי להיות מטפלת cbt מקצועית באמת, צריך קודם ללמוד תואר שני במקצוע טיפולי (פסיכולוגיה, עו''ס קליני, וכו') ואחר כך לעשות השתלמויות ל cbt.

ככה שאת מגיעה למטפלת, והיא מתאימה עבורך את הכלי שהכי נכון לך, והרבה פעמים משתמשת גם וגם.

אל תוותרי על עצמך!

אל תתני להתלבטות לגרום לך לא לפנות!

תחפשי מישהי עם ניסיון, עדיף המלצה אישית, ותבדקי האם יש לך כימיה טובה איתה.

התעודות שתלויות על הקיר פחות קריטיות (חוץ מתועדות הבסיס, כי יש ''מטפלות'' אחרי קורסי חארטות, וחלקן לא באמת מקצועיות).

משהי אמרה לי 450 שח, זה הגיוני?

אני שילמתי במשך כמעט שנה 430 ש''ח לפגישה עם מטפלת ממש מקצועית, וזה היה שווה לי כל שקל.

הטווח שאני מכירה נע בין 250 ל-600. כשהרוב סביב ה-300-400.

ובהכללה- דתיים בד''כ לוקחים קצת פחות, בפריפריה יותר זול מבמרכז וכמובן שמתחילים גם לוקחים פחות.

כן, טיפול זה דבר יקר מאוד.

מצד שני, הבריאות הנפשית היא אחד הדברים הכי יקרים שיש לנו (אולי אפילו יותר מבריאות הגוף).

מטפלת נוספת שבדקתי רוצה 370 עדיין נחשב יקר

מחיר רגיל

יש הרבה יותר גבוהים

ממליצה לך על מטפלת שמומחית גם בטיפול פסיכודינאמי מעמיק וגם בשיטות מהגל השלישי (מיינדפולנס וכדו') אפשר גם cbt אם את מתחברת,

ומומחית ב emdr זה תוספת מעולה

צריך מישהי שטוב בזה ממש

וזה לא טכניקה שלומדים לעשות לבד

זו שיטת טיפול שלמה

ארחיב לך עוד בפרטי אם תרצי

( לא הייתי זמינה השבוע סליחה )

לדעתי, אם בשבת היא מצליחה להירדם,

ואת לא רואה השפעות שליליות, אלא רק רעיונית מתלבטת אם זה נכון - בעיניי זו לא בעיה.

אם זו תלות מוגזמת, ואת מרגישה שבשבת זה מקשה עליה - אז הייתי חושבת איך לגרום לכל שזה לא יהיה 'חובה' אלא לפעמים כן ולפעמים לא.

וכן זה קשה קצת להרדים אותם אבל לא יותר מדי

בימים שאני מתעקשת היא נרדמת סבבה

אבל זה מאוד מפריע לה והיא מבואסת וממורמרת שלא נותנים לה

הייתי מגדירה מתי אפשר ומתי לא. לא בהחלטה רגעית, כי אז זה פתח למריבות ולתסכול ונראה לי שחבל וזה לא ישרת את המטרה. אלא לדוגמא, מתוך שיח איתה, שאת רוצה שהיא תדע להירדם גם בלי פודקאסט ולכן פעם בשבוע, בנוסף לשבת, היא נרדמת בלי. ונניח היא יכולה לבחור את היום הרצוי. אולי באותו יום יכולה לקרוא ספר למשל.

סתם תחושות בטן שלי כדי ליצור איזון.

אני חושבת שמתישהו כן עוברים לרחף כזה לפני ההירדמות גם עם הפודקסט ברקע.

ובכנות אני לרוב לא כל כך מעבדת את היום לפני השינה ואני ישנה בשקט, לרוב נרדמת די מהר.

נראה לי דרך נהדרת להירדם.

כן זה שהיא אומרת שיש לה מחשבות רעות (חרדות?) שצפות לפני השינה בלי הפודקאסט אולי זה משהו שכדאי לטפל בו

מזכיר לי את עצמי, שהיה תקופה שהיה לי קשה לעזוב את הטלפון וללכת לישון, ברמה של שעות הימרחות בגלל חרדות שצפות לפני השינה וזה בהחלט משהו שהייתי צריכה לטפל בו כי זה הפך להתמכרות לטלפון.... אולי אני מגזימה כמובן אבל זה מה שמה שכתבת העלה לי

כאילו שהבעיה היא לא הירדמות עם פודקאסט, אלא אם היא לא מסוגלת להתמודד עם זמן שקט עם עצמה.

מצטרפת למי שכתבה לבדוק מה קורה איתה בשבת ואיך היא נרדמת אז...

אותה כל מיני דברים שהיו היום ואיך יהיה מחר וזה....

אולי לנסות לעבוד איתה על להיות עם המחשבות ולהתמודד איתם בלי צורך במסיח חיצוני...

לדעתי ההתמודדות הכי טובה עם מחשבות כאלו זה פשוט לתת להם להיות, אפילו שזה לא קל ולא לברוח מהם. זאת מיומנות שצריך לרכוש אותה ואולי כדאי לעבוד על זה קצת...

בספוטיפיי יש לך אפשרות לעצור את הפודקסאט בסיום הפרק, כעבוד זמן מסוים.

באופן כללי, גם אנחנו תלותיים לפעמים, בקפה של הבוקר, מקלחת של הערב, עוגה בשבת בבוקר וכו'.

לכן מאוד מאוד!!!!!!!!

יש תורנות מי בוחר את הסיפור ללילה וליד מי הנגן יהיה וכשכלם במיטה הוא מדליק את זה.

ממש קשה להעיר אותה בבוקר והרבה פעמים יש לה ממש מצברוח בבוקר, ממש, ואז עובר אחרי רבע שעה +-

אבל אם אני מעירה אותה עם פודקאסט היא קצה בשלווה יחסית וסבבה לה הבוקר...

היא לא טיפוס של בוקר ותמיד היה קשוח איתה בבקרים (אני גם רגב לא טיפוס של בוקר ונורא איטית בבקרים)

גם כאן לדעתכן לזרום עם זה ושכמעט כל בוקר תקום ככה??

סרטים אני מגבילה כמות וזמנים, אבל סיפורים/שיעורים בשמע זה רצוי ומבורך בעיניי.

בקטע שפעם חשבתי שזה ממש טוב והיה לי סבבה עם זה (ואפילו אמרתי לעצמי שככה הם לומדים עוד ידע כללי), אבל עם השנים פתאום זה יותר קשה לי.

אני גם מחפשת את המקום הזה של 'להקשיב לעצמי' ולא רק לקלוט עוד ועוד מידע...

אולי אפשר לדאוג לאפשר לה את זה בזמנים אחרים היום.

זמן של יצירה, של סביב, של משחק דמיון...

ואם ספציפית קשה לה לקום ולהירדם, לא נראה לי שזה כל כך נורא להשתמש במשהו שעוזר כל עוד יש גם זמנים אחרים ביום.

ועצה פרקטית - אולי יתאים לכן להחליף את הפודקאסט במנגינה, או במדיטציה.

זה ממש מצד נותן משהו חיצוני 'להתלות' בו ולהקשיב לו כשהמחשבות הלא נעימות מגיעות, מצד שני לא מכניס מחשבות חדשות למוח.

אצלנו לא נרדמים עם פודקאסטים. כן שומעים הרבה פעמי סיפור לפני השינה אבל זה לא מרדים.

מה כן שומעים בדר'כ? או ניגונים או הרפיות לילדים.

ממש עוזר להם להרדם מהר ושמתי לב שאחד הילדים פשוט מתקשה להרדם בלי.

ואני תוהה גם לגבי התלות.

כאן אמנם אין את השאלה על ניקוי הראש לפני השינה (כי זה לא מלל) אבל התלות במוזיקה כדי לישון- מצד אחד דרך רגועה ונעימה (ומהירה) לישון, מצד שני- חוששת שזה הופך לתנאי כדי להצליח להרדם בקלות

אני לגמרי עם כל האמהות החוששות, כל המחשבות האלו עוברות גם אצלי.

אבל סה"כ מצאתן דרך נעימה להכנס לעולם החלומות ברוגע ובשמחה.

ולגבי מיטה נוחה - אני דאגתי לתנאים מצוינים לשינה בבית שלי, ולכן השינה שלי בבית מדהימה ומחוץ לבית נוראית.

אני חיה עם זה בשלום בינתיים

כמו שכתבו למעלה-

שכל עוד זו לא תלות מוחלטת (כלומר, שהילד ישן גם בשבת), אנחנו בסדר.

בעיני מוזיקה זו דרך נהדרת להיכנס לשינה.

🤭🤭

אם אצטרך פוסטדייט. אה שואל אם יש תנועות...

אוף אני מרגישה סתומה שלא ביקשתי את כל השאר

אם כן כדאי לך ללכת בהקדם לוודא מצג. יש רופאים שמעדיפים להפנות ולא לעשות אולטרסאונד בעצמם..

אחרי התאריך המשוער, לא לבדיקה ספציפית עכשיו

לק"י

בטח לא בדיקה פנימית בשלב הזה.

כן מוזר לי שלא עשה אול' לוודא מצג ולראות שהכל בסדר.

את יכולה לבקש הפניה לטכנאית או ללכת למוקד נשים.

אבל כן שיבדוק מצג, כמות מים תקינה.. הרופאה שבדכ הלכתי אליה בדקה הכל כל ביקורת (היא יצאה בעצמה לחלד אז בינתיים הלכתי לרופא אחר)

דברים יכלו להשתנות מאז, לא?

אמורים לעשות הערכת משקל כל שבועיים

שעושים הערכת משקל כל שבועיים, אלא אם יש סיבה.

ובכל מקרה לא עושים הערכת משקל אחרי פחות משבועיים, כדי שיראו מגמה למרות שזה רק הערכה.

ולפותחת- כדאי לבקש הפניה לאוטרסאונד. לבדוק מצג, כמות מים וכד'.

אמורים לעשות הערכת משקל וכו' בשלב הזה, וגם להפנות לבדיקות דם אני חושבת, כאלו דברים...

בשבוע כזה אין טעם בהערכת משקל (יש רופאים שעושים בשביל הספורט ואז יש נשים שמתפלאות שיש פער של קילו בלידה עצמה)

אם את מרגישה תנועות כרגיל ואין לך שום תלונות, אין סיבה שהרופא ייגע בך. להפך, תשמחי שנפלת על רופא שפוי

אצלי בחודשים האלה ראו בהערכות משקל שהעובר כמעט ולא עולה במשקל ולכן הפנו לזירוז. ההערכת משקל לא חרגה בהרבה מהמציאות..

היו לך תלונות? אחרת למה באת לביקורת בכלל?

בעיקרון אין טעם בהערכות משקל כי תתכן סטייה של עד קילו בהערכות בכל מכשיר אולטרסאונד, המכשירים לא מספיק מתקדמים כדי להעריך את המשקל במדויק בשלב הזה שהעובר נמוך וגדול ואין לאף גורם אינטרס להשקיע במכשירים יותר מדוייקים, בסוף זה ניהול סיכונים. הסביר לי את זה מנהל מחלקת יולדות בבית חולים נחשב בבלגיה (ילדתי שם). בארץ הם לוקחים אקסטרה זהירות ואוהבים מאוד לזרז (אני ילדתי בשבוע 43, משהו שבארץ בחיים לא קורה)

לא אומרת שאצלך זה היה המקרה, רק אומרת מה שאני יודעת

זה לבדוק מצג, מדדים, כמות מים וכו'

הערכת משקל לא זוכרת שזה חלק הביקורת רגילה

חוץ מזה שאני והעוברים שלי קטנים יחסית.

מה הכוונה למה באתי לביקורת? ביקורת שגרתית

שיכול להיות סטיית תקן (של עד 10% אם רני לא טועה)בהערכות משקל. אבל עדיין כן רוצים לראות איזשהיא מגמה של עלייה במשקל בין ההערכות השונות. רופא הסביר לי שהרבה מומים בעובר מגיעים עם חוסר גדילה ולכן זה משהוא ששמים עליו יותר את העין

(יצאה לחלד, לכן לא הלכתי אליה)

לפי מה שהבנתי כל כמה שבועות יש ביקורת, ככה גם היה לי בהריון הקודם אצלה. והיא תמיד עשתה אולטרסאונד ובדקה הכל כל ביקורת מחדש

ביחס לשאר העולם.

אין באמת סיבה לכל הבדיקות. זה נחמד, זה מרגיע אותנו אבל לא קריטי.

זה נכון שלכאורה יכולת גם לא להגיע בכלל לביקורת הזו..

את מרגישה תנועות? אז כנראה שיש דופק ב"ה

מצג סביר להניח שלא התהפך ובדכ בבי"ח במיון עושים בדיקה אחרונה לוודא.

בדיקה של צוואר הרחם לא תתן לא שום דבר בשלב הזה. גם אם הוא התקצר- יכול להיות שתלדי מחר ויכול להיות שעוד שבוע.

הדבר היחיד שאולי יש לבדוק בשלב הזה זה כמות מים.