התחלתי שנה בהוראה (מורה ותיקה ובכל זאת) יחד עם זה שב"ה התאומים שלנו עלו לכיתה א' בשעה טובה ומוצלחת!
חברה שלי כבר אמרה לי שאני אתכונן מראש שזה קשה אבל וואלה לא שליקקתי דבש לפני אבל זה יותר קשה פי כמה!
ההתארגנות בבוקר עם הילדים ושלי (שגם ככה לא הייתה קלה לפני) להכין קופסאות אוכל, מיליון קבוצות וואטצאפ ועדכונים כל שניה עבור כל אחד מהם! (מהמחנכת, מהצהרון, קבוצת הורים, קבוצת הודעות-קשה לעקוב ומפחיד לפספס), זה וואהו כזה זה ממש מרגיש עליית מדרגה מבורכת אבל ממש מעמיסה! לימדתי בביצפר רק יומיים וכבר מרגישה חולה מהתרגשות אבל במיוחד מהבהלה. נעזרתי באמא שלי לעטוף ספרים כי גם מזה הייתי בשוק-לא ידעתי שעוטפים ספרים ועוד כפול! ממש פרויקט שעסקתי בו כל החופש וקניית ציוד בהמשכים. וגם ככה קשה לי ולהם אחרי החופש אבל אני ובעלי דיי נדהמים. ומתבקש שוב רגע להתארגן מחדש עם עצמנו וכללי הבית והרגלים גרועים שלנו כמו לישון מאוחר, מרב לארגן אותם עם אוכל על הבוקר יצאתי בלי אוכל לעצמי.
ובנימה אישית, אני אדם שצריך המון זמן לעצמו והפוקוס פתאום זז כ"כ אליהם כי זו שנה מרגשת ומיוחדת עבורם שכמעט לא הכנתי כלום אצלי לעבודה, מניחה שאזרום.
אבל זה קשה ומעייף לחזור להוראה אחרי 3 חודשי חופש. והסינכרון איתם ועם הביצפר שלהם זה פי כמה מרגיש מלחיץ ומפחיד. בגן היה אוכל בבוקר ופתאום להכין אוכל בבוקר גוזל מלא זמן ומשפייע עלי באופן ישיר. ואני מרגישה דפוקה שיש לנו תאומים, מה מרגישים הורים לשלשה וחמישה ושבעה ילדים? שצריכים לצלוח את התקופה הזו. בקיצור אשמח לעצות. אני חוזרת הרוגה מהעבודה בימים הראשונים (כולה יומיים) אבל כבר בחרדה מהדרישות עם הילדים הפרטיים שלי. איך לומדים לשלב ולסנכרן? ועוד לא דברתי על ש.ב שעוד אין להם, כשלי יהיה לבדוק מבחנים ועומסים.
אני הכי בנאדם לא בעלעבוסטה בעולם כנראה! ואני שמחה ומרוגשת עבורם אבל מרגישה מוצפת, מבוהלת, בלחץ ומוטרדת על עצמי. מבאס שכל דבר נראה לי כאתגר בעוד שאנשים אחרים אפילו לא מציינים את זה פעמיים.
להיכנס לשגרה חדשה זה תמיד קשה