דלפ. האשם העיקרי באסון השביעי באוקטובר: התקשורת.
אל תרימו גבה, הנה למה:
יש היררכיה: רוה"מ, שרים, מפכ"ל וכן הלאה. אם רוה"מ יתעסק יותר מדי במה עושה כל פקיד, לא יישאר לו את הזמן והאנרגיות על דברים שהוא ורק הוא יכול לעשות. בנוסף לזה הוא צריך גם להיבחר. ואין ברירה, הוא חייב להיאבק, כי אף אחד אחר לא יעשה זאת עבורו.
ולהתעסק עם פקידים שונים ומשונים לא פשוט כלל. הרבה מאיתנו מכירים את זה. תשאלו את כל מי שניסה להתלונן על משהו במערכת הציבורית, וכל הפקידים עשו לו זובור.
ואילו לתקשורת יש את כל הזמן שבעולם גם לחשוב על סכנות תיאורטיות שעלולות להיות, להעביר ביקורת בונה. ואם הם מטפלים במשהו, הכול זז.
והם בראש ההיררכיה: גם רוה"מ מפחד מהם, וגם אין עליהם את ההתעסקות איך להיבחר ואיך לשרוד.
אבל במקום להתעסק עם מה שבאמת נחוץ, על סכנות שאחרים לא שמים לב, הם התעסקו עם כל מיני דברים משניים ביותר: בקבוקי מיחזור של בית רוה"מ, ועוד. בכך הם גם קשרו את הידיים של רוה"מ והעסיקו אותו להיאבק בהם.
ואילו דברים שהם מסוכנים באמת, בזה הם לא התעסקו כלל וכלל.
אמנם אני לא תקשורת, אין לי את המשאבים שיש להם לדעת ולתחקר ואחר כך להפיץ את הרעיונות, אבל את המעט שיש לי, גם עלי מוטלת קצת אחריות.
"אין צועקין על העבר". למרות שבעבר העליתי עד כמה שיכולתי לסדר היום בעיות וסיכונים לשים לב אליהם:
כתבתי:
* אם ניסוג מיו"ש כל המדינה תהיה #עוטף_יוש, כמו עוטף עזה.
* אם השליטה תהיה בידי ערב רב בשילוב שונאי ציון ועוכרי ישראל, המדינה תיהפך ל #לבנון_סוריה, עם כל המשתמע מכך. ו #אין_ציונות_ללא_יהודים.
* כתבתי על ההרפתקאות המיותרות עם #טיסות_לחול, שאפשר לחסוך ובמקום זה לעזור למשפחות נזקקות שלא מסוגלות לעבור את החודש.
לא קל לי כלל. גם לי יש חיים פרטיים, ואני חייב ללמוד תורה ולהתפלל כדי להישאר יהודי ולהשפיע גם ברשת, ואני לא כותב בשכר.
בכל זאת בעזרת ה' בלי נדר אשתדל לעשות גם וגם.
