למי הייתן פונות במקרה הזה?אובדת חצות

תאומים מתוקים אבל לא קלים,

כל דבר איתם קשה וגם קושי בגבולות, סמכות ואי קבלת מרות. דעתניים מפה ועד הודעה חדשה, מאבקים וקשיי התארגנות בבוקר, שינה בערב, גמילה בזמנו ועכשיו גם התארגנות לבית הספר.

אחד מהם חסר סבלנות ונוטה לכעס והשני-לא רוצה להיכנס למסגרת בבוקר, יוצא ובורח אחרינו, למרות שהוא נהנה, הוא חכם מאד מצד אחד אבל יש לו נוקשות\הימנעות\חרדה\תעוזה-מורכב (בעבר היה רץ לכביש והיום ב"ה הרבה יותר טוב בקטע הזה).

שלחנו אותו לקבוצת מיומנות חברתית בשנה שעברה (כי הבנתי שהוא לא רצה לצעאת לחצר והוא בעיקר שיחק לבד למרות שיש שיפור חברתי גם ב"ה) ועזר לו מאד, אבל גם בכיתה א' כמו בגן הילד יוצא כשלוקחים אותו בבוקר ומסרב להיכנס לכיתה עד שכל העולם רואה ויודע ואנחנו מובכים ומותשים.

אין לי מושג אם זה קושי בפרידות\ויסות או יותר רציני כמו משהו על הרצף (מאמינה ומקווה שלא, כי נראה שלא לפי הסימנים אבל לפעמים אנחנו לוטים בערפל). הילד חכם וקשוב ועובד יפה ומדליק אבל בחלקים מהזמן גם בטנטרום והקטע שהוא לא עושה דברים מסוימים או לא נכנס לבית ספר עד שהוא ממש חייב (יכול להיות שמרגיש גדול ועושה מה שהוא רוצה) מטריד ומעצבן. ברור שזה רק עניין של זמן עד שגם בביצפר נוזמן ליועצת\מפגש עם מחנכת ושוב יציפו את הקשיים. ייתכן שזה באמת שילוב של הוא חושב שהוא מחליט, או משתעמם, או לא מבין סכנות ואיסורים וכילד סופר אינטיליגנט מבריק ורגיש יש לו קושי להיפרד ואני סתם נלחצת ולא רוצה לרוץ להגדיר אותו.

מתלבטת מה לעשות:

מדריכת הורים\ פסיכולוגית בהדרכה לנו ההורים (קצת מלחיץ)\ לשלוח אותו להמשיך עם זו שבמיומנות החברתית גם השנה שתמשיך איתו את העבודה.

הכל זה כסף וזה חוץ מחוגים שגם יקרים לשניהם. ותכל'ס גם התאום הנוטה לכעוס מגיע לו בעולם אידיאלי זמן עם הבחורה של המיומנות החברתית אבל העניינים איתו "נזנחים" לטובת אח שלו שלוקח את כל הבמה עם המורכבויות.

בקיצור- איך אני מטפלת השנה? איך אני פותארת בעיות ולא צוברת עוד ועוד? והורגת את הבעיות כשהן קטנות? מה אתן ממליצות?

לא משנה מה תבחריהמקורית

החוגים הם פחות שיקול בעיניי והייתי מוותרת עליהם לטובת טיפול כזה או אחר בלי להתלבט בכלל

חוץ מזה אין לי עצה אבל חיבוק♥️

שבו עם כל אחד מהם, תביאו משחק שהוא אוהבשמשית123

תתחילו לשחק יחד, לצבוע, שירגיש בטוח איתכם, לאט לאט תנסו לשאול שאלות בנושא, למה קשה לו להיכנס לכיתה, ספרו לו על חוויות ילדות דומות שלכם, שירגיש שאתם חלק מהעולם שלו.

רעיון של אפרת לקט שנקראחוג עם אמא, פעם בשבוע קבוע בלוז שהילד יודע שזה זמן שלו איתך, שעושים בו משום כיף ילד, בלי משימות ובלי ביקורות, רק להיות שם איתו ולבנות קשר.

מעבר לזה, חושבת שאם הסל מוגבל טיפולים רגשיים/חברתיים/הדרכת הורים קודמים לחוגים פנאי, במיוחד בגיל הזה..

הדרכת הורים אצל פסיכולוגית (עדיף)מתואמת

היא כבר תדע להפנות אתכם לדברים נוספים אם יהיה צורך, ובעיקר תדע למקד אתכם מה כל ילד צריך (לא בהכרח טיפול, אלא דרך לעבוד איתו בבית).

וכן, גידול ילדים מאתגרים זה דבר יקר...❤️

בכל אופן, החוגים נמצאים בתחתית הצרכים, אלא אם כן הם עוזרים גם רגשית. וגם אז אפשר לבדוק אם באמת דווקא החוג הזה נצרך, או שעדיף משהו אחר, מועיל יותר או זול יותר או שניהם. אבל אם הם נטו בשביל ההעשרה - אז עדיף לוותר עליהם ולהשקיע את הכסף בטיפול הרגשי בילדים.

הדרכת הורים אצל מישי ממש מומלצת נשמע לי הכיאוהבת את השבת

יסודי ושורשי

ובאמת ללכת על יחסית בטוח..

אפשר פסיכולוגית ואפשר מישהי תותחית בתחום . ממש.

יש את יעל זקש שפה היא בניק נגמרו לי השמות,

שעושה גם הדרכת הורים

אני ממליצה ממש!!!!

כל הכבוד לך שאת מטפלת ועושה!!!

ובע"ה שתראו ברכה

בתור התחלה הייתי יוזמת פגישה עם יועצת בית הספרלפניו ברננה!

תשתפי..

תעבדי איתם בשיתוף פעולה..

תציפי את הקשיים, תבקשי עזרה בחשיבה איך לקדם ובמענה מותאם וכמובן תתני כלים ודברים שעוזרים לך בבית.

מערכת החינוך אמורה לעבוד בשיתוף עם ההורים. כדאי להתייחס לזה שמזמינים הורים לא כאל עונש לילדים/לכם/ביקורת על ההתנהלות ההורית שלכם, אלא פשוט שותפים שעובדים יחד ויושבים לפגישת עבודה וחשיבה..🙂

הדרכת הוריםאמאשוני

אם לך יהיו הכלים לעבוד איתם נכון תוכלי לעזור להם במגוון התמודדויות במקום לטפל בכל התמודדות בנפרד ולא רק "להרוג את הבעיות כשהן קטנות"

אלא אפילו למנוע אותן.

את יודעת להסביר מה מלחיץ אותך בפניה להדרכת הורים? אולי אפשר לפרק את התחושה שזה מעלה בך על מנת לאפשר את הצעד הזה.

בלי קשר להודעה הזאת ספציפית, רציתי להמליץ לך על התכנים של לריסה גינת. (בעקבות בקשה קודמת שלך להמלצות)

אני עוקבת אחריה ברשתות החברתיות די הרבה זמן והיא נהדרת. זה כמובן לא מחליף הדרכה. אבל זה כן נותן הצצה ושפה חדשה, עובד על שינוי חשיבה לגבי התנהגויות של ילדים.

אולי לפנותבשורות משמחות

ליועצת בית הספר, התפתחות הילד לקבל כיוון מהם לפי התיאור למה שאתם צריכים

כי בהבנה שלי גם הדרכת הורים כללית היא לא פותרת את הבעיה כי אולי יש משהו יותר ספציפי כמו קשב ודברים בסגנון והדרכת הורים לא ממוקדת לא מאוד עוזרת

כבר כתבתי לך שנכנסת לי ללבאפונה

ואני רוצה להגיד לך משהו בכלל לא בכובע מקצועי.

יש לי חמישה ילדים. מדהימים באמת. חכמים, מצחיקים, מוכשרים בצורה יוצאת דופן בתחומים שונים.

ויש להם גם קשיים משמעותיים. לא אפרט כאן כי אני לא אנונימית, אבל בואי נגיד שאני מכירה היטב את מסדרונות בית הספר ואת יכולה לתאר לעצמך שלא הלכנו להדרכת הורים מעודף כסף...

הובכתי, ואני עדיין מובכת פעמים רבות מההתנהגות שלהם. הם מאתגרים אותי ברמות שקשה לדמיין.

מה שהכי עזר ועוזר לי זה הדברים הבאים:

  1. הבנה עמוקה של הילד. להתמודד עם ילד בטנטרומים זה בלתי נסבל, אבל להתמודד עם ילד מתוסכל ומבוהל שמתקשה להסתגל זה משהו שמגייס אותי כאמא לעזור לו. המופע ההתנהגותי הוא אותו מופע, אבל אני חווה את זה עם פשר ותכלית.

  2. הבנה עמוקה של עצמי. לשים לב אלי, להיות בחמלה ובמודעות לגבולות היכולת שלי, לקבל עזרה ותמיכה בחלקים שאני לא מצליחה.

  3. כלים. איך לעבור מהורות פסיבית שעסוקה בלצפות מהילד (ולהתאכזב) להורות פרו-אקטיבית שנותנת לילד את הצרכים שלו כדי שיוכל לגדול, להבשיל, להתבגר ולהשתלב במשפחה ובחברה.

לגבי החוגים הייתי מוותרת עליהם בלי קשר לכסף.. אבל בכל מקרה הדרכת הורים היא הדבר הכי חסכוני שאת יכולה לעשות. זה ישפר את איכות החיים שלכם, יפחית מתח, ויפנה לך אנרגיה לעשיה בתחומים אחרים, יחסוך לך שלל טיפולים רגשיים ופיזיים בעתיד בע"ה וככל שהילדים צעירים יותר ככה טוב.

רוצה להוסיףאפונה

שהורות היא מסע חיים.

לא יהיה קסם שיפתור את כל הבעיות עם הילדים, אבל ככל שתסכימי לצעוד בדרך עם הילדים האלה והאתגרים האלה, את תתפתחי יותר כהורה וכאדם.

ההורות היא שלב התפתחותי מדהים מאין כמוהו, זו הזדמנות להמשיך את מה שלא התאפשר בילדות, זו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

בפניםנויה12345אחרונה

את כותבת שבטח יזמינו אתכם בקרוב ליועצת וגם שם יציפו קשיים, זה אומר שגם בגן הגננת העלתה קשיים? כותבת את זה כי נראה שהקשיים האלו רודפים אתגם הרבה זמן וכי זה מקשה עליכם מאוד..

אני ממליצה להתחיל פניה להתפתחות הילד, אין מה להפסיד(כן יש תורים ארוכים שזה קצת באסה)

וממליצה על הדרכת הורים(ממליצה לבדוק הכשרה מתאימה, כדאי פסיכולוג)

ובלי קשר אם תחשבי על טיםול רגשי לילדים יש טיפול דיאדי ככה שגם את חלק מהטיפול. והמטםל יכול לראות את האינטרקציה בינך לבין הילד ותוכלי ללמוד שם איך לגשת אליו וכו'..

בהצלחה. חייבת להגיד שרואים שאתם הורים אלופים בהצלחה!!

תזכירו לי למה להשקיע בהנקה, טוב?שמש בשמיים

אני תמיד הייתי הכי בעד הנקה בכל השרשורים האלה, כן?

ואני אוהבת להניק באמת, ומאמינה בזה.

אבל הקטנצ'יק כבר בן עשרה חודשים ואני רואה בבירור שהחלב כבר לא מספיק לו, והוא גם אוכל יפה מוצקים ושותה יפה מים, הרבה יותר יפה מאחים שלו בגילו, אבל זה עדיין לא קרוב ללהיות התזונה העיקרית שלו (ואין לי כח להשקיע בלהכין לו ארוחות במיוחד ככה שהן יוכלו להיות תזונה מלאה, הוא פשוט אוכל מהאוכל שלנו את מה שמתאים ליכולות שלו).

בי פולן הגביר לי את החלב בפעם הקודמת שהרגשתי שהחלב כבר לא מספיק,אבל אני מתלבטת אם לא פשוט לקנות מטרנה וזהו, שהילד יהיה שבע בקלות ואני לא אצטרך להתאמץ יותר מדי בשביל זה.

ממליצה לחכות קצתDoughnut

בשלב הזה ממש לא הייתי מרגילה למטרנה, בגיל שנה אפשר ממש להתבסס על מוצקים ולהפחית הנקות. אח"כ זה סתם גמילה ממטרנה וזה מרקיב את השיניים. אם יש לך קצת סבלנות הייתי לוקחת נשימה עמוקה, נוטלת בי פולן ומחכה חודשיים ואז נותנת לזה פשוט לגווע, בלי להשתמש בכלל במטרנה.

מסייגת שאם זה מוסיף קושי/ לחץ/ תסכול ממש לא הייתי משתגעת, זה רק אם זה בקלות ובא לך חיזוקים🙂. הכי חשוב שתהיי קשובה לעצמך בתהליך הזה.

תודה!שמש בשמיים

בכל מקרה חשבתי בגיל שנה לעבור למטרנה אצל המטפלת, אמרתי לעצמי שאשאב עד גיל שנה וזהו.

ככה עשיתי גם עם שני הגדולים וזה היה לנו טוב (וגם הקל את הגמילה מההנקה, קיבלו בקבוק מטרנה לפני השינה ואחר כך הגמילה מהמטרנה הייתה הרבה יותר קלה מגמילה מהנקה כי פשוט דיללתי להם בהדרגה את הבקבוק עד שעברנו למים.)

מצד שני הקטן הנוכחי גם לא כל כך שותה את החלב אצל המטפלת, אז אולי באמת אפשר לוותר על התמ"ל בגיל שנה ופשוט לעבור למוצקים אצלה ושילוב של הנקה בבית עד שיגמר

אני רקהמקורית

לא משנה מה הפותחת תחליט, מטרנה לא מרקיבה את השיניים

הבן שלי לקח בקבוק מגיל 5 חודשים הבת שלי מגיל לידה ועד שנתיים ואני וכל אחיי (לא מעט) כנל ובטח עוד מלא אנשים שאני לא מכירה - כולנו לקחנו מטרנה והשיניים שלנו לא רקובות

בבקשה לא להגזים. יש הרבה יתרונות להנקה. ואולי יש חסרונות למטרנה שאני לא מכירה - רקבון בשיניים זה לא אחד מהם

הכל טובDoughnut

מדברת מניסיון אצלי... שניים שלקחו מטרנה מגיל שנה היו צריכים טיפול רציני בשיניים בגיל מאד קטן, והרופאים אמרו שזה בגלל זה. ידוע שללכת לישון עם בקבוק גורם לעששת, זה לא כזה מוגזם.

האמת שאני עשיתי סתימות רק בגיל 14המקורית

ייתכן וגורם לעששת

אני בגלל העניין של הסוכר לא עליתי אף פעם לשלב 3 האמת אבל לא עודעת מה לגבי כל השאר

בעלי ינק והשיניים שלו זוועה😅 מלא טיפולים

הבנתי שזה גם גנטי העניין הזה. ומשנה גם מה נותנים מעבר ואם מצחצחים שיניים לפי מה שאני זוכרת

👍🏻Doughnut

נראה לי בסוף הגנטיקה זה הכי משמעותי פה, למרות שאצלי ממש היה הבדל גדול בין אלו שלקחו בקבוק לעומת הבאים אחריהם שלא לקחו מטרנה בכלל (גם אצלי לא העליתי שלב בגלל הסוכר). נקווה שהגנים הטובים ישלטו😁😉.

אני הבנתירקאני

שגם מטרנה וגם הנקה יכולים להרוס את השיניים

מי שהשיניים שלו רגישות ויונק/ שותה מטרנה עד גיל גדול יחסית יכול להירקב השיניים

מכירה גם יונקים וגם כאלה שלא שנרקבו להם השיניים בגיל כזה

לא הייתי מעבירה למטרנהבוקר אור

אולי רק את מה שהוא מקבל אצל המטפלת

אבל כן בודקת שוב עוד חודש אם הוא כבר אוכל יותר ואפשר להוריד לו הנקות

אם את נהנית להניק אז אפשר להוסיף מטרנה בלי קשר ולהמשיך להניק ממה שיש

מה חשוב לך בהנקה?דיאן ד.

לי אישית חשוב להניק, פחות חשוב לי הנקה בלעדית.

ובגילאים האלו כבר פחות חשוב לי לא לשלב מטרנה.

בטח שלא מאבדת על להגביר חלב.

כן משמרת את ההנקה בכל הכח, אבל לא שואבת וכזה...

גם לדעצי חבל להוסיף מטרנה..Sheela

אצלנו סביב גיל שנה כבר נרדם עם בקבוק מים אצל המטפלת וינק רק בבית.

נשמע איזון מעולהנעמי28

בין הנקה למוצקים.

ההנקה לא מספיקה והוא עובר לאט לאט למוצקים.

לא הייתי מכניסה בשלב הזה מטרנה. זה עלול לעצור ולעכב את המעבר למוצקים.

בלי קשר ליתרונות של הנקה.

נשמע מעבר מאוזן וטוב, חבל לקלקל עם המטרנה.

עונה לכולןשמש בשמיים

המצב הנוכחי לא מספיק אז צריך להשקיע במשהו- או להגביר חלב, או להוסיף תמ"ל או להשקיע בארוחות מוצקים.

יכול להיות שהפיתרון האידיאלי הוא להשקיע בארוחות מוצקים טובות ומזינות ולהשקיע בהאכלה שלו כדי שהוא באמת יהיה שבע ויקבל מה שהוא צריך מהאוכל.

כרגע זאת השקעה גדולה מדי בשבילי, אבל אני מרגישה שהילד יונק ולא שבע ובאמת אין מלא חלב.

אני אוסיף גם שמאז תחילת שנה הוא היה חולה המון ובמצבים האלה ההנקה היא ממש ברכה ומוצקים פחות באים בטוב.

(וגם בסיפור שהיה לנו עם הסבון אסלה, אז הנקתי אותו ואז הוא הקיא את הסבון. ואחר כך במרכז הרעלות אמרו שזה מעולה ובאמת ההמלצה היא לתת חלב כדי להרגיע. אוכל מוצק הייתי מפחדת לתת לו, אם לא היה יונק אז לא יודעת מה הייתי עושה אחרי שהוא בלע, אבל חלב אם זה מרגיש כמו ג'וקר, משהו שאף פעם לא יזיק לו)

האמת שהארתן לי את הקטע של האוכל המוצקשמש בשמיים

כמעט כולכן כתבתן שעוד רגע הוא עובר להתבסס על מוצקים, אז התגברתי והכנתי מרק טחון עם עדשים והילד חיסל כמות מכובדת ממש!

אז אולי באמת זאת ההשקעה שאני צריכה להשקיע בה עכשיו.

יש לכן טיפים איך עושים את זה בקלות?

לי הכי נוח להושיב אותו כשאנחנו יושבים ולשים לו על המגש חתיכות שהוא אוכל לבד, החיסרון של השיטה הזאת זה גם הכמות שהוא אוכל וגם המגוון שאפשרי לו (הוא אוכל ככה דגים ועוף מהמרק, אבל נגיד חזה עוף, בשר, שעועית וחומוסים פחות ואז הרבה פעמים את החלבון הוא לא יכול לאכול).

אני צריכה לאזור כוחות ולסדר לי בלוז זמן להאכיל אותו בכפית אבל גם לזה צריכה רעיונות מה להאכיל אותו שיהיה מזין.

בגיל הזה אצלי אכלו הרבה דברים שאנחנוהמקורית

היינו אוכלים. לא הכנתי הרבה במיוחד. ואם כבר הכנת מרק - תכיני ליומיים לפחות ושימי במקרר

פסטה, קוסקוס, פתיתים, הייתי חותכת את העוף לחתיכות קטנות ונותנת

מה אתם כן אוכלים דאפשר לתת לו?

וכן, אני הייתי מאכילה בגיל הזה

תודה!שמש בשמיים

בשבת באמת שיש סעודה ומגוון מאכלים תמיד יש מה לתת לו, ביום יום, אולי הבעיה מתחילה בזה שאני בעצמי לא אוכלתתמיד מסודר ומזין והילדים אוכלים בצהרון

זו באמת בעיה.. גם אצלי כדהילדיםהמקורית

אוכלים בצהרון אני פחות אוכלת

אבל בכל אופן את אולי יכולה להקפיא לו אוכל מסופש להמשך השבוע או להכין ולטחון/ לרסק

כמו שכתבו לך פה םירות טחונים. אפשר להוסיף טחינה/ אבוקדו

מרקים מכל הסוגים. גם עם קטניות.

פסטה לא לוקח הרבה זמן להכין וגם יכול להישמר לך

ביצה מרוסקת עם גבינה לבנה ולהאכיל אותו בכפית. גם ביצים אפשר להכין ולקרר. אפשר עם תוספת תפוא.

אפשר טונה עם ביצה מרוסקת גם

אפשר לעשות מרק זריז של ירקות "בסיסיים" לאמצע שבוע כמו גסר תפוא בצל וחלק לטחון וחלק להשאיר ככה ולתת לו עם קוסקוס

וכדאי שאמא תדאג גם לעצמה ♥️

למה הוא לא אוכל ככה חלבון?דרקונית ירוקה

הוא לא מצליח להרים?

לאכול איתכם זאת שיטה מצויינת. אפשר בין לבין להביא דברים קלי הכנה. למשל דייסה, מרק שנשאר, גבינה לבנה עם פרי, רסק תפוחים עם טחינה, טונה, כריך

כי אין לו שיניים והחלבון קשה יותרשמש בשמיים

שוב, תלוי מה אנחנו אוכלים באותו יום, אבל ביצה הוא לא אןכל טוב, חזה עוף, בשר, קציצות וקטניות הוא לא אוכל טוב.

אז יש חלבונים שכן, אבל זה לא תזונה שיכולה להחליף הנקה ככה

קציצות את יכולה לרסק עם אורז ולהאכיל בכפיתהמקורית

לבן שלי צמחו שיניים רק בגיל שנההשקט הזה

והוא אכל מצויין גם בלי שיניים חזה עוף, חתיכות של עוף אפוי (נגיד מכרעיים), טונה, דגים..

קיצור, המחסור בשיניים לא הפריע לו

גם לילדים שלידרקונית ירוקה

חזה חתכתי קטן, כל השאר התמודדו יפה

אם הוא זורם על טחוןהשם שלי

הוא באמת יכול לאכול ככה כמויות.

מבחינת רעיונות:

  • מרקים טחונים מכל הסוגים. אפשר להכין כמות לכמה ימים. אפשר גם מרק עוף, ואז יש לך חלבון.

  • פירות- לבת שלי הייתי טוחנת בשייקר פרי עם קוואקר ומים. אפשר לשים גם טחינה/ שקדייה. זה התעסקות של כמה דקות בבוקר ויש לה פירות טריים.

אצל המטפלת הוא אוכל אוכל שאת מביאה?

אפשר אז לשלוח לו את הטחון, ואז המטפלת תתעסק עם להאכיל אותו, וזה יכול לחסוך לך שאיבות.

תודה על הרעיונות!שמש בשמיים

ביצה קשה או חביתה מקושקשת הוא יכןל לאכןל לבדבוקר אור

לביבות גבינה,קציצות טונה/טונה מהקופסא

לדעתי אין חוסר ספציפי אצלך❤️אחרונה

באופן טבעי זה כבר לא משביע הוא כנראה צריך יותר אוכל רגיל להרגע לשבוע

אז מטרנה גם לא תעזור

פשוט לתת אוכל

דגים

קטניות

הודו

אם אין כח אז בננה ,יוגורט ,טונה וכזה

לא כל יום חייב השקעות

כך עשיתי ויסתדר מה שאכלתי נתתי גם וגם הנקתי

אבל הנקה זה כבר לא העיקר

בישול ביצים + בחילותיהלומה..

עוד שאלות להיום🤭

שבכללל לא קשורות אחת לשניה😅

  1. מה השיטה לבשל ביצים קשות ושהן יתקלפו בקלות והקליפה לא תידבק?

  2. מה עושים עם הבחילות מאוכל? יש לי בחילות אחרי כל אוכל מבושל שאני אוכלת. יכולה לאכול לחם פירות ירקות... וכמובן קרקרים גבינה וכו. אבל עד שזה מגיע למבושל- לא פסטה, פתיתים, בשר ועופות אין מה לדבר! אפילו אורז לבן ותפוח אדמה🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️ אחרי זה אני סובלת כמה שעות... יש איזה תוסף תזונה או משהו שעוזר?

לגבי 1 נסי להוסיף מלחהמקורית

המלח עוזר כנגד התבקעות הקליפה והנזילה של התוכןאלישבע999

החוצה.

לגבי הבחילותאיזמרגד1

אם לא מבושל עובר לך בטוב אפשר פשוט לאכול לא מבושל... הכל בסדר כל מה שעובר טוב😅 אפשר לנסות דברים שהם בין לבין כמו חביתה עם ירקות וכו' ולבדוק אם זה כן עובר

לא שגיליתי את השיטה המנצחת - אבל כמה טיפיםאלישבע999

מייד בסיום הבישול - להעביר מיידית למים קרים, וכמה שיותר קרים, ולהחליף מים עוד פעם או פעמיים כדי שיתקררו מהר.

יודעת שגם יש השפעה לטריות או התיישנות הביצים.

גוגל אומר על כך: ביצים פחות טריות (ששהו כמה ימים או שבוע במקרר) קלות בהרבה לקילוף מביצים טריות לחלוטין, מכיוון שכיס האוויר בתחתיתן גדול יותר והחומציות שלהן משתנה.

2. או לא לאכול מבושלשימושית

את יכולה לנסות לקחת כמות גדולה של B6

לביצים קשותכבדה

לשים הרבה מלח במי הבישול, ולשטוף את הביצים במים קרים מיד אחרי.

מצטרפת לשטיפהואני שר

שוטפת את הביצים מיד בזרם מים קרים, לרוב מתקלף בקלות.

לגבי 1באתי מפעם

מחממת את המים בסיר כמה דקות, לא להגיע לרתיחה, רק שיהיה חם, ורק אז להוסיף את הביצים.

לגבי 2, אני אוכלת סלט גדול, קוטג'/גבינה, ו2 ביצים, מאוד משביע.

בצהריים טוסט

בערב זה קצת סיפור כי לא יודעת מה לאכול, ובערב יש הכי הרבה בחילות, לפעמים יוגורט, לפעמים אשל וכעכים, פירות.... אל תתעסקי עם מבושל אם זה עושה לך רע.

לעשות חור קטן בכל ביצה, עם סיכהרק רגע קט

ואז לבשל. אחרי הבישול לשפוך את המים החמים ולשים מים קרים במקומם, כמה פעמים. כשכבר אפשר לגעת בביתים, לסדוק אותן מעט ולתת להן לשרות המים הקרים עוד זמן מה.

כשיש חור בביצה היא מתפוצצת החוצה לא?המקורית

החור עוזר לשחרר לחץ ומונע התפוצצותואני שר

יש מכשיר קטן וחמוד שנועד בדיוק לזה

מעניין. כשאני מכניסה ביצה סדוקההמקורית

לסיר אני רואה שזה זולג החוצה ויוצא משליטה😅

צריך חור קטן ונקודתירק רגע קטאחרונה

ממש עיגול קטן. לא יודעת איך להסביר יותר מזה, כי תמיד בעלי עושה את זה.

הרבה בי 6... עוזר אבל צובע את השתן בצהוב זורחעכבר בלוטוס

(אני הפסקתי בשלב הזה כי הלחיץ אותי)

לא לאכול מבושל, או להכניס את המבושל לתוך סלטואילו פינו

חזה עוף, שניצל בתוך סלט

קוביות בטטה ותפוא

אפילו כף או 2 של אורז

אבל שהעיקר יהיה סלט

מה אתן עושות עם "שלל ברכות" מהילדים?אנוונימית1

הגדולה שלי בת 9 עם הפרעת התנהגות. יש עליות וירידות כמו בהכל בחיים.

עכשיו בירידה רצינית... אני לא אלאה אתכן בהכל כרגע.

רק בעניין "הברכות" שהיא מרעיפה עליי.

"אמא סתומה"- היא גם כותבת את זה על דפים או על הקירות לפעמים.

"אין לך שכל"

או שנגיד היא לוחשת לאחים הקטנים באוזן בזמן שהיא מסתכלת עליי כדי להבליט שהיא אומרת עליי דברים רעים שהיא רוצה שיחשבו. או שהיא מתופפת אצבע על הראש שלה בתנועה של "טיפשה"

יש גם חוצפה בסגנון של "ככה, יופי לך?!" או שהיא מחזירה לי משהו שאני אומרת לה.

כשבעלי בבית אז היא עושה אותו הדבר ולא חוסכת ממנו מחמאות של "אבא מטומטם" וכו'

בקיצור, הבנתן שסה"כ כיף גדול כאן.

אותי מעניין איך אתן מגיבות כשהילדים קוראים לכן בשמות או מתחצפים

כואב ממש לשמוע. חיבוק♥️המקורית

האמת שהתחברתי מאוד מאוד לדברים שכתבתדיאט ספרייט

לפני שערכת ולרעיונות שבעיניי ישומיים מאוד ❤️

בכל מקרה מאחלת לפותחת בהצלחה וחיבוק.

אין לי עצות מעבר.

תודה דווקא ממש אשמח שתפרטיאנוונימית1

את מה שאני מבינה שמחקת... מעניין אותי מאוד לקבל פרספקטיבות אחרות

כתבתי כךהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 17:33

עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 17:17

שאם זו הייתה הילדה שלי אז הייתי מסתכלת לה בעיניים באסרטיביות ואומרת לה שאליי לא מדברים כך

ושהיא בטח לא תקבל טושים או דפים לכתוב עליהם דבר כזה, ואם היא הייתה מציירת לי על הקירות היא כנראה הייתה צאיכה גם לתקן את זה

אבל - סייגתי וכתבתי שנורא תלוי במצב שלה כי אין לי ניסיון

אם האימפולסיביות וניהול הכעסים שלה מצריך טיפול ואפילו טיפול תרופתי, אז כנראה שהייתי מתייעצת עם איש מקצוע

אבל בכל אופן אני חושבת שנכון שיהיה גבול מסוים או לפחות להראות לה בדרך כלשהי שזה לא מקובל עליהם השיח הזה. ולדבר איתה על זה. אחד מקרב ואחד מעביר גבול. וזה לא משנה אם הוא לא ישים כרגע עבורה, הוא צריך להיות נוכח. לאמא ואבא לא שייך לדבר ככה

איך בעלך מול זה אגב?

לדעתי זה מעיד על תסכול עמוק שיוצא החוצה, וצריך לתת לו מענה, אבל צריך להגיד מה כן בנוסף ל- איך לא. ולעלות גם על הטריגר לכל זה

ומשו נוסף - אחרי שקראתי את התגובה של @אפונה המהממת אני חושבת שיש משו ב- להתעלם. לא הי לא אכפת לך. ולא כי זה לא כואב לך או מפריע לך או נכון. אלא כי את מראה לה שזה לא מפעיל אותך ואולי יאלץ אותה לבקש מענה אחר.

אני חושבת רגע על הבת שלי שהיו לה טנטרומים קשים, ברגע שקירבתי אותה ולמדתי שהיא מתקשרת אליי צורך בתשומת לב - זה ממש נרגע. זה מה שנקרא "תקשורת עקיפה". כדאי לחשוב אם יש מענה שהיא זקוקה לו ולא יודעת להביע ולכן יוצא בהקנטות וחוסר כבוד כלפיכם ולתת לה אותו לפני שהיא מתפרצת. בדוגמה עם הדף למשל - את כועסת על אמא? אולי תכתבי מה מכעיס אותך במקום כדי שאוכל להבין אותך?

אבל יכול להיות גם שזה לא בהכרח משו שאת תוכלי לנהל או שישפיע בהכרח

ומכל מקום - את אמא נהדרת, אני בטוחה, וזה בטוח אתגר לא פשוט. מאחלת לך המון המון נחת ממנה ♥️

אני רוצה לדייק את דבריאפונה

לא להתעלם ממנה ובטח לא כדי להראות לה שזה לא מפעיל אותך ולגרום לה לחפש מענה באופן אחר.

כל אחד מאיתנו כשהוא לא מווסת, לא בורר מילים כמו שהוא בטוב שלו. בטוחה שלכולן פה יצא פה ושם להגיד דברים שהצטערו עליהם אחר כך.

אנחנו לא צריכים שיטיפו לנו מוסר על זה... ובטח לא הילדים שלנו, שיכולת הויסות העצמי שלהם נמוכה, בטח ובטח ילדים עם הפרעת התנהגות.

מה שהיא וכולנו צריכים, זה מישהו שאכפת לו מאיתנו, ושמסוגל להתעלם מההתנהגות הלא מווסתת ולראות את המצוקה שמאחוריה, מישהו שנשאר יציב בשבילנו, רואה את הכוונות הטובות ואפשר להישען עליו ולהירגע.

אפשר להעמיד פנים שמשהו לא מפעיל אותנו אבל אי אפשר לשקר את מערכת העצבים. המערכות שלנו מתקשרות זו עם זו באופן בלתי מודע ובלתי נשלט (הדהוד לימבי). אם את רוצה שזה יפעיל אותך פחות דרושה כאן עבודה של ויסות. זו עבודה קשה ולא פשוטה בכלל אבל המתנה הכי גדולה שאפשר להכניס למשפחה עם ילד לא מווסת זה הורה שיכול לווסת את עצמו.

ואחרון חביב - אולי זה יאלץ אותה לבקש מענה אחר - המשפט הזה יוצא מתוך הנחה שההתנהגות של הילדה היא מטרתית. שהיא מתפרצת כדי להשיג משהו.

היא לא... היא מתפרצת מתוך תסכול ורמת בשלות נמוכה.

ייתכן.המקוריתאחרונה

לכן גם אמרתי שכדאי לברר למה היא מתנהגת כך ואם ניתן לתת זה מענה

מסכימה עם מה שרשמת לגבי להתעלם מהתנהגות לא מוסתת.

השאלה היא איפה עובר הגבול ואם יש כזה, ואם יש סיכוי שזה יסלים עד לכדי אלימות למשל.. כי רק להכיל.. האם זה נכון? אף פעם לא נגיד לילד כזה שלא מדברים ככה? והאם זה נשאר רק בגדר דיבור כזה? האם הורים צריכים לספוג הכל? האם לילדים לא מוובתים מותר להגיד הכל? ילדים באיזשהו מקום כן מחפשים הורה יציב שיאפס אותם. אז אפשר להכיל וגם להגיד מה לא. לא חייב שזה יקרה באותו רגע.

אני לא מתמודדת עם דבר ממש דומה ואין לי שום כובע מקצועי, אבל בבית שלנו הילד שלי לפעמים מתנהג בצורה לא מווסתת ומרים את הקול או עונה בצורה שבעיניי לא מכבדת. שבוע שעבר הוא מתוך עצבים זרק לי מדו לתקרה ופירק מנורה. אז אני יודע לזהות את זה מצד אחד, שהוא לא מווסת, ואתייחס לזה כמובן, אבל מצד שני - אני כן אומרת. ככה לא מתנהגים ואני מבקשת שתלך להירגע בחדר. או - אתה לא מדבר אליי ככה, סליחה. זה לא להטיף מוסר בהכרח. בעיניי. זה לשים ברקס להתנהגות הלא מווסתת כי ככה לא פורקים רגשות קשים.

לא דיברתי איתו אחרי זה על המנורה לצורך העניין כי היא לא האישיו פה. והנזק שנגרם כנל. האישיו פה הוא איך אתה מגיב כשאתה בסערת רגשות.

אם רק נניח שהוא לא מווסת ונשאיר את זה ככה ולא נפתור את זה אנחנו קצת מנרמלים את זה בעיניי וגורמים לילד להבין שככה הוא וזהו ולא נוגעים. אני לא מהאנשים שמשלימים עם זה. צריך לפתור את זה כדי שלכולנו יהיה נעים בבית ולו יהיה מרחב לפרוק/ לעבד רגשות קשים בצורה נכונה. זה קודם כל עבורו. אני רק השיקוף של זה.

אז נכון שהוא לא בשל כמו מבוגר. אבל את השיח על זה צריך להתחיל כבר בגיל צעיר לדעתי כי אלה דפוסי התנהגות שמשתמרים שנים קדימה. הבית הוא מרחב בטוח לפרוק רגשות. כל רגש. לא בכל צורה אבל.

ממש קשוחכורסא ירוקה.

מחזקת אותך כי זה באמת התמודדות לא קלה.

לא יודעת לתת עצות כי אני מניחה שהפרעת התנהגות זה משהו יותר עמוק מסתם התחצפות. אם אתם מלווים בהדרכת הורים סביב זה הייתי מעלה את זה שם, ואם לא אז שווה לשקול בעיניי כי זה באמת משפיע על הדינמיקה בבית

לא עושה ענייןאפונה

מקסימום מציינת שלא מתאים לדבר ככה, בשביל הפרוטוקול ובשביל האחים הקטנים.

ברור שזה לא המיטב שלה, זה פסולת של מילים, תתייחסי לזה כמו קיא. אף אחת לא רוצה שיקיאו עליה וגם אף ילד לא רוצה להקיא אבל כולנו יודעות שזה חלק מהחיים.

נשמע קשה ממש...מתואמת

מכיוון שזה יושב על הפרעה, ולא על סתם עצבנות רגעית של ילד, אני חושבת שהתגובה הנכונה היא להתעלם, ובעיקר לחזק את עצמך מבפנים - שאת אמא טובה, שמשקיעה בה המון למרות שנראה שאין "תגמול", שאת מבינה שהמילים האלה הן סתם גיבוב של שטויות שנובעות ממקום אחר בנפש שלה, שהיא כצמה לא מאמינה בזה אלא מדברת מתוך הקושי שלה.

אולי באמת בשביל האחים הקטנים כדאי לזרוק משהו כללי כמו, "בבית שלנו לא אומרים דברים רעים על אחרים" או "בבית שלנו מדברים בכבוד להורים", אבל באמת להפנות את הדיבור לרחבי הבית ולא אליה.

מניחה שאתם מטופלים/בהדרכת הורים?

❤️

אם הבת שלי תגיד לי "סתומה" וכדומהממתקית

מהר מאוד הייתי עוזרת לה להבין, שלאמא שלה לא מדברים ככה, גם לא למורה ולא לאף אחד.

הייתי מסבירה לה היטב מהו כבוד- שלה ובטח שגם שלי כאמא שלה.

אני אמא שלה ואליי לא מדברים כך.

מאמינה שביתך מטופלת בשל בעיות התנהגות, מציעה להתייעץ לגבי תגובה ראויה מול ביתך במקרים כאלה ולא להחליק את זה...

לדעתי זה אמור להיות גבול ברור בין אם ובת.

אני מאד מקווהאפונה

שתגדלי את כל ילדייך בנחת.

יש ילדים שהצבת גבול ברורה "מיישרת" אותם (לפעמים יש לזה תופעות לוואי אבל נניח להן כרגע),

ויש ילדים שהמח שלהם מתנגד אוטומטית וככל שהגבול יותר נוקשה ככה ההתנגדות יותר חזקה.

ילד שזוכה לאבחון של הפרעת התנהגות זה הרבה פעמים ילד מהסוג השני, וילד כזה צריך עזרה לשלוט בעצמו ולא הצבה של סטנדרט בלתי מושג.

לפותחת - מצטרפת לתקווה שאתם מלווים היטב ומודרכים, ואני מאד ממליצה על הספר "ילד פיצוץ" בשביל ההבנה של הסיטואציה ודרך עבודה מותאמת.

ב"ה מגדלת בנחת.ממתקית

(האם בשל תשובתי את מסיקה שאינני מגדלת את ילדיי בנחת? מדוע? )

את צודקת במה שאת אומרת.

לכן הצעתי לכותבת, שכיוון שביתה מוגדרת כמופרעת התנהגות, מציעה להתייעץ לגבי תגובה מתאימה מול המטפלים שמלווים אותם, ולא להחליק את זה, להתייעץ איתם כיצד נכון להגיב. בטוחה שיש דרכים שיועצות מטפלות ומנחות שמכירות את הילדה ידעו לכוון ולהדריך כיצד לנהוג. וממש חושבת שחשוב לפנות אליהן בעניין הזה לגבי תגובה מתאימה, בטוחה שמלווה אותם דמות טיפולית, וחשוב ממש לדבר איתה ולהתייעץ, דרכים רבים יש להצבת גבולות, חבל שהסקת מיד שהדרך היחידה היא תקיפה.

סליחה התכוונתי להיפךאפונה

מהתגובה שלך ברור שהצבת גבול ברור עובדת עם הילדים שלך, נחת שלא כולם זוכים לה.

איחלתי לך שימשיך ככה בע"ה.

להיפךיראת גאולה

אני הבנתי שאפונה מאחלת לך באמת שתמשיכי לא להכיר את הצד הקשוח הזה של חינוך ילדים מאתגרים. (כי מהתגובה שלך נשמע שאצלך זה עובד... אז כנראה הילדים שלך ילדים רגילים ולא מיוחדים, במשמעות הפחות נעימה של הכינוי)

לצערי מכירה יפה מאוד את הצד הקשוח בתחום האתגרממתקית

אנחנו מלווים על ידי פסיכולוגית שמנחה אותנו עם שניים מילדינו.

ובהחלט העצות שלה ב"ה עובדות.

אני גם לא מאמינה בלתת לילד להרגיש שונה, למשל: " אהה טוב בסדר אתה הילד מהסוג השני, אז לך מותר לומר לאמא סתומה... כביכול..."

לכן הצעתי הדרכה מתאימה בהתאם לבעיות של הילדה.

ואצלנו זה לא היה עובר בשתיקה דיבור כזה (כמובן גם לא בתוקפנות, לחינוך יש דרכים רבות...ובדרכים מסוימות אפשר להסביר גם לילדה בת 9 שלא מדברים ככה לאמא, צריך הדרכה, אין מה לעשות.

לצערי דווקא מכירה, טוב מאוד...ממתקית

וכן בהתמדה ויחס לילד כמו לאחיו זה עובד.

לא נמנעתי לתת לילדים המאתגרים אצלי לדבר בחופשיות כלפיי כי הם "מיוחדים"

גבול בבית זה גבול

והיחס השווה נותן להם להבין שהם כמו כולם בענייני חינוך בבית ובחוץ.

כמובן אנחנו מודרכים והילדים עם סל, ואני מתייעצת על כל דבר, אין פה הבלגה על תחומים בגלל שהם "מאתגרים". אחרת יחגגו עלינו יותר

קטע כי בהדרכת הורים המליצו לנו על הספר וזה אזלאנוונימית1

מהמלאי בערך בכל חנות שבדקנו.

אבל עברה שנה מאז אז אולי נמצא עכשיו... תודה!

יש עכשיו בעם עובד מבצע וזה ממש בזול באתרכורסא ירוקה.

מצטרפת לאפונה...מתואמת

מה שאת כותבת הוא נכון מאוד כשמדובר בילד "רגיל".

כשמדובר בילד עם אתגרים מאובחנים - הכללים משתנים... ואכן, צריך להתייעץ עם מישהו שמבין באתגר הספציפי הזה כדי לדעת איך נכון להגיב.

הדגשתי כמובן שכדאי ללכת להדרכה אצל מי ישמכירהממתקית

ומן הסתם מלווה את הילדה.

והילדים שלי רחוקים מ"רגיל"... חלקם בכל אופן מטופלים בהדרכה פסיכולוגית ועם סל בבית הספר...

מה אם הילדה תתחיל כשתגדל בקללות נמרצות שלא פה המקום לכתובן?

בשל אתגרים מאובחנים יהיה מותר לה לדבר כך?

את צודקת שאסור לה לדבר כךמתואמת

אבל היחס אליה צריך להיות שונה ממה שבדרך כלל - לא "להעמיד אותה במקום", כי כנראה שזה לא יעשור, אלא לפעול בדרכים עקיפות.

ומתפללת שכולנו נצליח לחנך את ילדינו לפי דרכיהם הייחודיות ולא להיכשל...

וודאי שלא להעמיד במקוםממתקית

לא מה שכתבתי!!

כמובן שאין להיות שאננים למצב כזה, וצריך לפנות למטפלת שמלווה ומכירה את המצב להתייעצות מיטיבה.

ולא להיות אדישים למצב כזה, כי זה ממש לא ראוי לדבר כך להורה.

ככה השתמע מההודעה הראשונה שלך...מתואמת

מבינה שזה רק עניין של התנסחות וטעיתי בפרשנות של דברייך.

תודה שהסברת!

וואו חיבוק! נשמע ממש כואבדיאן ד.

הבן שלי בן 4.5 ומחלק לי פנינים של "אמא חצופה/ מעצבנת" ואני יוצאת מדעתי (התגובה בדר"כ מצליחה להישאר נינוחה... אבל זה מחרפן)

אז לא יכולה לדמיין את מה שאת מתארת.

היה פה לפני די הרבה זמן מישהו שכתבה שיש לבת שלה הפרעת התנהגות מתנגדת.

הזכרת לי אותה, אולי יש שם דברים שיעזרו לך. כי הגיבו לה נשות מקצוע.

פריקה והתייעצות... אמהות לילדים עם ODD - הריון ולידה

נראה לי שזה היה השרשור הזה, יש מצב שהיה עוד אחד. אבל לא מצאתי.

קחי רק אם מתאים לך, אם לא תזרקי...

גילוי נאות... זאת הייתה אניאנוונימית1

וזה ממש מוזר לקרוא משהו שנתיים אחורה וואו....

במיוחד כי ההתמודדות השתנתה עם הזמן ולובשת כרגע צורה שונה...

בכל אופן תודה שהקפצת לי את זה🩷

אויש איזה קטעדיאן ד.

פשוט כבר אז נכנסת לי ללב ❤️❤️

אז זכרתי אותך....

חיבוק ומלא בהצלחה!

קבלי מיליון מדליות! את אמורה להדליק משואה!!יראת גאולה

את אמא השנה אם לא אמא המילניום!!!

מורידה בפנייך את המטפחת!

אני רוצה להצדיע לך!!

(קראתי רק את ההודעה הפותחת מהשרשור ההוא)

ניסיתם אולי עבודה יותר רצינית מבחינה פסיכיאטרית, לשנות מינון תרופות או לתת תרופות יותר חזקות?

אין לך מושג כמה ריגשת אותיאנוונימית1

זה כל כך קשה להרגיש שאני אמא טובה מולה.

מרגיש לפעמים שגם אם אני עושה משהו אחד נכון, אז יש עוד 10 טעויות במקביל שיטשטשו את זה...

תודה מעומק הלב♥️

ובנוגע לפסיכיאטר, לצערי מאוד קשה למצוא פסיכיאטרי ילדים טובים. לצורך העניין הפסיכיאטרית של הקופ"ח ראתה אותה לאיזה 10 דקות. הילדה שיתפה פעולה, התנהגה כמו טעטעל'ה ואחרי שהיא שחררה אותה מהחדר הפסיכיאטרית אומרת לי "על מה את מדברת? יש לך ילדה רגועה ושלווה מאוד". מרוב ההלם של חוסר המקצועיות לא ידעתי מה לענות. קצת הזוי שהיא לא הבינה שיכול להיות הבדל בהתנהגות בין הסביבה הטבעית שלה לבין העולם החיצוני.

אני נמצאת בקבוצת וואצאפ של הורים לילדים עם אותה הפרעה וכמעט ואין המלצות שם. בע"ה מקווה להתחיל עם פסיכיאטר פרטי אחד שהמליצו שם ומתפללת לטוב

גם באותה סביבהאפונה

יכולים להיות הבדלים קיצוניים.

זה מרגיש כמו לגדל את ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.

זו הייתה ההגדרה שנתנו לבת שלי כשהייתה קטנה😄מתואמת

ואכן יש ילדים שמתנהגים שונה בסביבות שונות ובסיטואציות שונות, שלפעמים ממש קשה להאמין שזה אותו הילד...

לא הבאת לפסיכיאטרית דו"ח מהמסגרת החינוכית?יעל מהדרום

לק"י

אנחנו בתור מורות כותבות דוחו"ת להורים שמבקשים, ומפרטות שם כל מה שרלוונטי.

זה לא בדיקה פיזית, שעל סמך 10 דקות אפשר לקבוע מה האבחנה🤦‍♀️🤦‍♀️

יש אבל זה לא היה עדכני מספיק בשבילהאנוונימית1

היא רצתה דו"ח נוסף שהוא ממש טרי.

בכל מקרה אמרתי לה שהיא מוזמנת לדבר עם בית הספר ולשמוע מהם שזה המצב אם היא לא מאמינה לי.. זה קצת היה הזוי שסיפרתי לה את כל מה שקורה בבית והיא די ניפנפה את זה כאילו אני סתם ממציאה. אמרתי לה שאם אין לה את האמון הבסיסי בהורים שמגיעים אליה, אז לא נצליח לעבוד ביחד לקדם את הילדה.

זו אולי הייתה הפעם היחידה שיצאתי בוכה מאיש מקצוע.

קשה ומכאיב ממשתהילה 3>

אני מקווה שיש לכם הדרכת הורים כי זה נשמע מאד מורכב.

בכל מקרה, נשמע שהיא ממש ממש מנסה בכוונה לעורר אותך, לבדוק את הגבולות שלך, ולהשיג את ליבך.

זה דורש בעיני כמה נקודות וכותבת באופן כללי, כי נשמע שמה צריך פה זו הדרכה מאד פרטנית;

  1. עבודה אישית שלך מול הדברים המכאיבים שדבר כזה מציף.

  2. הבנה שיש כאן נסיון להגיע אלייך, לבדוק את גבולות הקבלה שלך, והתנהלות שמותאמת לזה מצד עשה טוב- ליזום יחס חיובי כלפיה כשאפשר, ומצד שני התייחסות שומרת גבול וקונקרטית בזמן שזה קורה.

  3. מענה רגשי לילדה- נשמע שהיא סוחבת מטען חריג וזקוקה בפני עצמה לעזרה

תודה למגיבות.. אוסיף קצת-אנוונימית1

שבאמת יש לה הפרעת התנגדות מתריסה.

היינו אצל מספר אנשי מקצוע במהלך השנים ומי שעזר לנו לתקופה הארוכה ביותר היה המרכז לסמכות החדשה (שהגעתי אליהם בזכות מישהי מהפורום♥️).

יש מצב שנחזור לפסיכולוג שליווה אותנו למפגש או שניים אבל בסוף, את מה שיכלו לתת נתנו. זה עבד נהדר תקופה ארוכה ופתאום הפסיק להזיז לה והתוכנית עבודה פשוט לא עבדה יותר...

אז אני כן אשמח מאוד להמלצות למי שמכירה מטפלים באמת טובים שעובדים עם הפרעות התנהגות. (היינו אצל פסיכולוגית ילדים פעם, שנתנה לי טיפים כאלה שהיה לי ברור שיעבדו נהדר עם שאר ילדיי אבל היא פשוט לא הבינה את האירוע של הבכורה...)

פוחדת לעשות בדיקת מי שפיררננה 11

שלום לכולן... אני בהריון השישי שלי ב"ה ללא הפלות קודמות וסיבוכי הריון וכו, עקב גילי, 37, הומלץ לי לעשות בדיקת מי שפיר, אני נורא חוששת... קראתי שיש בזה סיכון להפלות, וכן ואני יודעת שלא אוגל באמת לנוח 3 ימים עם כל הילדים מסביב..

בדרכ אני עושה את כל הבדיקות וממש פועלת לפי ההמלצות, אך הפעם אני חוששת... גם חוששת ללכת נגד הרופא שהמליץ לי לבצע בעקבות הגיל.. אשמח לשמוע דעתכן והאם מישהי היתה במצב כמו שלי ולא עשתה מי שפיר? תודה מראש!

לא ידוע לי שאפשרבארץ אהבתי

אבל לא חקרתי את זה לעומק.

אולי @אורוש3 תדע יותר ממני

המלצות לספרי לימוד תורניים לילדיםהשם שלי

אני מחפשת המלצה לספרי לימוד לילדים בתחום התורני.

זה יכול להיות פרשת שבוע, תנ"ך, משנה, הלכה וכד'.

לילדה בת 9 ברמה גבוהה שאוהבת ללמוד.

אשמח לרעיונות.

ממליצה מאוד על פניני הלכה לילדיםשקדי מרק

כ

מצטרפת!ענבלית

פניני הלכה לילדים זה מעולה

גם ממליצה! מוצלח מאוד ללימוד עצמי וגם עם הורהnik

תודההשם שלי

אני יודעת שזה קיים, אבל לא מכירה מבפנים.

את יודעת איפה מוכרים את זה?

עדיף מקום פיזי שאני אוכל להתרשם.

לא בדיוק ספר אלא פודקאסטשקדי מרק

סיפורי תנ"ך לילדים של עקיבא צוקרמן

לא מחפשת פודקאסטהשם שלי

אלא ספר לימוד.

כה עשו חכמנויום שני

ל"ט מלאכות של שבת - הספר המצוייר של הרב צ'ייט

יש המון ספרים יפים, כולל קומיקסים, סיפורים היסטוריים במבט אמוני ועוד באתר של ספריית בית אל

משנאותחושבת בקופסא

פרוייקט מקסים של משניות מאוירות בשפה נגישה לילדים.

הילדים שלי באמת אוהביםהשם שליאחרונה

יש לנו כמה כרכים שלהם, לא את הכל.

איזה אתר הכי זול לאלבום דיגיטלי?לומדת כעת

התמונות עצמן כבר מוכנות בתוך קולאז' שעשיתי בקנבה ולכן אם יש משהו שהוא זול יותר מלופה אשמח לשמוע.

לא מחפשת לעצב. רק לשים דפים ולהדפיס

נראה לי שלוואו יש הרבה מבצעיםכורסא ירוקה.

לא עשיתי השוואת מחירים, זה בטח משתנה בין תקופות וסוגי אלבום, אבל הם נחשבים טובים

אצלנו לופה תמיד מנצח (ואנחנו עושים את ההכי פשוט)שיח סוד

עשיתי פעמיים בעבר ב-וואו ויצא איכות מזעזעת

אולי היום הם השתפרו לא ניסיתי

לוואוו יש איכות מעולה. כנראה הבעיה היתה בתמונותיעל...

ובאופן כללי כמעט כל החברות מדפיסות באותו בית הדפוס (דפוס בארי) אז יחסית האיכות די אחידה.

ולכן כדאי פשוט לבדוק מה המבצעים כרגע. גם הבינה המלאכותית יכולה לעזור בעניין ההשוואה

תודה לכן. - עוד שאלה. מכירות את zooma?לומדת כעת

איכות סבירה+?

כן. פחות איכותי אבל ממש אחלהמנגואית

יש מבצעים של אלבום בלי הגבלת עמודים )עד 120)

בערך ב70 שח

נראה לי בבהצדעה ועוד מקומות

משלוח עולה עוד 30-40

אני עושה בzomma כבר שנים.חזקה בעורף

מאוד מרוצה מהם.

לפי דעתי האיכות אחלה, אבל אין לי השוואה לאתרים אחרים🤷🏽‍♀️

דרך בהצדעה אלבום של 140 דפים עולה 80 ש"ח. ממש שווה בעיני.

והשירות שלהם גם ממש טוב!

אחרי בערך 7 אלבומים הגיע לי אלבום אחד באיכות זוועה (והיה לי השוואה לשאר האלבומים) התלוננתי והם הדפיסו לי את האלבום פעם נוספת ושלחו ללא עלות.

מהמם תודה רבה לכן!לומדת כעת

באמת ראיתי את ההטבה הזו בהטבות אשראי של מקס וזה זול מאוד!!

בלופה פעם קודמת שילמתי מעל 200₪ וזה היה ממש מחיר מופקע ביחס לאלבום.

תודה רבה!!

לדעתי הם גם של דפוס בארי, אז גם לממן את העוטףמרגולאחרונה

אלבומה - זה של דפוס בארישאלה גנים

לדעתי הכי זול בפער

איזה מכנסיים אתן קונות לבנים בעונת מעבר?שמש בשמיים

איכשהו יש לילדים שלי רק מלא מכנסי פוטר ארוכות ומלא מכנסי טריקו קצרות. ועוד איזה שני ג'ינסים ומכנסי שבת.

ובימים האלה של ארוך דק, אני לא יודעת מה להלביש להם, מחפשת מכנסיים ארוכות ליום יום שהם לא ג'ינס ולא מכנסי שבת. ואם יש לכם קישורים או שמות של חנויות אז בכלל טוב.

לאיזה גילאים?השם שלי

אני מלבישה בדרך כלל מכנסי טריקו ארוכים.

מה שנקרא מכנסי מעבר.

קניתי בקיווי, פוקס, לא זוכרת בדיוק.

השנה עוד לא עברנו לארוך, אצלינו עדיין טוב קצר.

בעיקר לגיל 5 אבל גם לגיל 3שמש בשמיים

הם לא נראים כמו פיג'מה?

(כאילו גם פוטר נראה כמו פיג'מה אבל זה מקובל לשלוח איתם לגן וארוך דק אני לא מכירה)

אז זה סבבה מכנסי טריקוהשם שלי

יש שלב שכבר צריך משהו שיושב יותר טוב ונראה יותר מכובד.

אבל בגיל הזה לדעתי זה בסדר.

הבן שלי הולך ביום יום עם מכנסיים של בזאר שטראוסהמקורית

של שאולי

זה לא של חליפה אבל יכול להיחשב אולי אלגנטי קצת

לחילופין מכנסי צינו של נקסט

ג'ינסים ארוכים מנקסטזוית חדשה

טריקו ארוך. יש כל מיני גזרותיעל מהדרוםאחרונה

בעקבות השרשור על בייבי בוםאנונימית בהו"ל

והדיבור על תנוחות בלידה.

כל פעם שאני חושבת על הלידה אני מוצאת את עצמי חושבת 'מה אם', ומוצאת את עצמי מאשימה את המיילדת וממש כועסת עליה.

אני מנסה להבין אם זה מוצדק או שאני סתם מחפשת אשמים.

ברוך ה' היתה לידה מדהימה אבל המילדת לא היתה כל כך קשובה

רציתי ללדת על הבירכיים (על המיטה) והתחלתי ללחוץ ככה ואז היא אומרת לי שהיא לא מצליחה לראות ולעזור לי ואמרה לי לעבור לשכיבה, עברתי לשכיבה על הצד (כל זה תוך כדי צירי לחץ אני לא כל כך איתנו, כן?) והיא נוגעת בי אפילו שאמרתי לה בבירור, וגם תוך כדי- לא לגעת בי בציר!

והיא אומרת לי שהיא מרחיבה אותי בשביל שלא יהיה קרעים..

ואז בסוף היא גם אמרה לי להסתובב על הגב כי עוד פעם היא לא מצליחה, ולא רואה. לא הסתובבתי והיא ממש פיזית סובבה אותי. אחרי כמה שניות הוא כבר יצא.

מעניין אותי אם זה לגיטמי ככה לא להקשיב ליולדת ולהחליט בשבילה. (ועוד משהו שמאוד מרגיז אותי- אחרי שהתינוק יצא היא באה להזריק לי משהו לעירוי, כששאלתי אותה מה זה היא אמרה שזה פיטוצין בשביל השליה. אם לא הייתי שואלת היא לא היתה טורחת לעדכן)

זה מחרפן אותי! טוב שיש מקום לפרוק

ברעיון זה לא לגיטימי אבל זה סגנון של הרבה מיילדותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 10:09

וזה באמת מבאס

בול^כיסופים^

הלוואי שיותר ויותר יולדות יעלו את זה מול בתי החולים אחרי הלידה כדי שיזהרו בזה יותר

בעיניי כנל לא לגיטימיהמקורית

אני כן ילדתי ככה בלידה השנייה כי הראשונה הייתה וואקום (וגם בה הייתי הרבה על הברכיים בצירים. וגם ביקשתי להחליף מיילדת כי רצתה שאשכב רק על הגב)

חיבוק♥️

לידה ראשונה?כתבתנו

מצטערת מאוד שעברת חוויה כזו. חיבוק!

ברוך ה', אני לא מגיעה לבית חולים הרבה. באמת ברוך ה'. ולקח לי מספר יפה של לידות רק להבין שבעצם כשנכנסים לבית חולים, העובדים שם כל כך שקועים ברוטינה של עבודה, וכל כך מכירים מה הנהלים ומה הרציונל, אבל הרבה מאוד פעמים (אני חושבת שיש שינוי משמעותי בדבר הזה במשך השנים האחרונות) הם שוכחים שמי שעומד מולם ולא מתוך המערכת- אין לו מושג מכל זה. שוב, אני חושבת שהיום הרבה בתי חולים עוברים שינוי בהנגשת המידע למטופל ושירותיות. אבל ברור שאם יש מיילדות ותיקות שכבר הרבה שנים רגילות להתנהל כזה 'מעל הראש' של המטופלת ומקבלות החלטות בשבילה ללא הסכמתה, אז קשה לשנות את הגישה שלהן שאין דבר כזה להחליט בשביל המטופלת.

בכל אופן, לקח לי זמן להבין שאם יש משהו שלא הבנתי, זה תפקידי להגיד סליחה, מה הכוונה, או מה האפשרויות האחרות, או מה זה לעבור למחלקת נשים? זהו שם אני מחכה עד אינסוף? עד משהו מסוים? מה מותר לי לעשות בזמן הזה ומה לא מומלץ? וכן הלאה, כי להם ברור מה כל דבר אומר, אבל הם קצת שוכחים שאת לא קבועה פה במערכת.

ואחרי ההבנה הזו, הגיעה לידה שבה הכל היה נחמד וטוב ומיילדת זורמת והכל, אבל הרופא המיילד פתאום נכנס לחדר והתחיל בניגוד לכל מה שדובר ביני לבין המיילדת לקדם באיזה אופן שלא היה מקובל עלי את הלידה, והייתי קצת בהלם ממה קורה כאן עכשיו, ורק בדיעבד הבנתי שהוא היה מאוד לא בסדר ולא הייתי צריכה להסכים לשתף פעולה עם הדרך שלו- אבל בשביל זה את צריכה לבוא מוכנה לאפשרות שיש אנשי צוות לא רגישים ולא קשובים ואת צריכה לדעת להתעקש ואפילו לאיים בתלונה אם צריך כשאת לא מסכימה לאיזשהי פרוצדורה. אני כמובן לא חושבת שהצוות נגדנו, הפוך, ולכן חשוב להבין למה ממליצים כך ולא אחרת, אבל לפעמים השיקולים שלהם כל כך לא רואים את צרכי המטופל אלא איך הם יוכלו לבצע את הטיפול בדרך שהכי נוחה להם.

כמובן, שלאחר מעשה, כל המחשבות של 'מה אם...' לא ישנו שום דבר, אבל כן ללמוד מזה מה את לא רוצה שיקרה להבא, ואיך את מתכוננת כדי לעמוד על שלך בסיטואציה (ואז את בעצמך או מכינה את המלווה שלך איך לענות לתרחיש מסוים).

אם זה מעסיק אותך באופן שמרגיש לא מאוזן, אני יודעת שיש דולות שעושות איזשהו סשן של עיבוד לידה אם את מרגישה צורך לעבד את מה שקרה שם, או לפנות לגורם טיפולי, (אפשר לברר בטיפת חלב מי הכתובת ואיך לעשות את זה) כדי לעבד את החוויה הזו.

ודבר אחרון, שרלוונטי ללידות הבאות אם וכאשר ובעזרת ה', קיבלתי טיפ עוד לפני הלידה הראשונה ואני חושבת שהוא עוזר, שאם אני בעניין של ללדת בתנוחות, כדאי להגיד מראש אפילו בקבלה כבר שאני מעוניינת בזה ושאני מבקשת מיילדת שזורמת עם זה ולא אחת מקובעת שצריך לעבוד אצלה. אני חושבת שזה עזר לנו בהחלט.

הכעס שלך מובן ומוצדק מאודגלי מטר

ואני בטוחה שהרבה נשים מזדהות עם הדברים. בשביל הבריאות הנפשית שלך אני ממש מציעה לך לעבור תהליך עם עצמך או עם מישהי בעיבוד לידה שבו תסכמי את הלקחים,תכתבי אותם לקראת ההיריון הבא ותשתדלי לשחרר את זה. כי רק אנחנו נפגעות מכעס ממושך ורגשות טינה. לידה היא אירוע עצום וחשוב לעבד אותו בצורה משמעותית, כי כל דבר קטן שקורה במרחב הזה הוא בעל חשיבות גדולה מאוד.

לי עזר לזכור שיש מיילדות ואנשי צוות שמתנהלים כמו רובוטים ועושים בדיוק מה שהמערכת מצפה מהם. כל המיילדות הממסדית בנויה על מה שנוח לצוות הרפואי, ועד כמה שזה נשמע הזוי, חשוב יותר למיילדת שיהיה לה נוח מאשר שאת תלדי כמו שאת מרגישה שנכון לך. הן מצדיקות את זה לעצמן באמירה שאם הן לא יעזרו ולא יפקחו יקרה משהו רע, אבל אם הלידה מתנהלת בצורה תקינה ההתערבות הזו שלהן רק מפריעה ויוצרת גורמי סיכון. זו גישה שלא יוצאת מנקודת הנחה שגוף האישה יודע ללדת בבטחה ולכן הם חושבים שתפקידם לנהל את הלידה.

אני מאחלת לך שעוד תזכי ללדת בחופשיות ובלי הנחיה והתערבויות, כי זו באמת חוויה משנת חיים.

אחרי שעברתי דברים דומים המסקנה העיקרית מבחינתי היתה להביא איתי ללידה דולה שתתפקד בין השאר כשומרת ראשון ויחד עם בעלי תבהיר לאנשי הצוות מה אני צריכה ורוצה ותשמור על המרחב שלי.

רק לגבי הפיטוצין-באתי מפעם

כמה שידוע לי זה נוהל של בית חולים, חלק מהפרוטוקול.

אני מאמינה שהמסע של הלידה נקבע מלמעלה , כולל מי השליחים שהיו לך , גם לי היתה לידה שתכלס היתה יחסית טובה, אבל לצערי החוויה היתה שלילית בגלל השליחים שהיו לי, הרגשתי בודדה, המיילדת נתנה תחושה של אין לה כל, מבוגרת, אכלה טונה באמצע בסטלה, הודיעה לי בשואה האדישות שאני צריכה ללחוץ ולא תמכה בי בכלל (קונטרה ברגליים) וגם בעלי לא היה כמו שציפיתי... אבל כנראה שזה גם נקבע מלמעלה.

הטונה😨ראשונית

לגבי הפיטוציןדיאן ד.אחרונה

אני בלידה של הבת שלי הרופאה רצתה לתת לי זריקת פיטוצין כדי להפסיק את הדימום

ואני לא הסכמתי בשום אופן.

והיא לא נתנה, כי לא הסכמתי.

בדיעבד כנראה היה טעות כי ההמוגלובין שלי צנח אחרי הלידה עקב דימום מוגבר.

אבל זה לא משנה,

לא עושים פרוצדורה רפואית בלי הסכמה של המטופל.

לא לגיטימי בכלל... ממש מעצבןיעל...

את היולדת

זה הגוף שלך

ואת העיקר פה

היא אמורה להתאים את עצמה אלייך.

ולא הבנתי למה היא צריכה לראות, אין שום צורך וזה מדהים ומעולה ללדת על הברכיים..

אולי יעניין אותך