אחלה רעיון. אפשר להתחיל.

הראש שלי יבש כמו הנגב עכשיו - אז אל תצפו שאני אהיה בין הראשונים.

תתחילו.

בהצלחה!

כדאי להתחיל את יעקב..

יותר מציאותי.

כבר ערב, תור יעקב לא?

ועד שיתחילו לזרום לפה שירים יקח קצת זמן.. אז במקום לרדוף אחרי הזמן - נתחיל מהערב כמו האושפיזין.

לא?

ב"ה

איני יודע אם זה תקין. פתחתי ניק חדש בשם "אושפזיכן" (מארח בארמית) הסיסמא שלו היא 1234 והוא ישמש להעלות ולרכז דרכו את השירים באתר ללא תולעים. הציבור הקדוש נקרא להשתמש בכינוי זה אך ורק למטרת העלאת שירי אושפיזין לאתר.

בהצלחה וחג שמח!

ב"ה

נראה לי גם כאן וגם שיהיה בתולעת. נראה לך שלא?

שיותר חכם שנעשה מה שאנחנו עושים תמיד.

מעלים קודם לכאן - מקשקשים, משפצים, מעירים ואז כשזה טוב - מעלים לתולעת.

כל אחד עושה העתק הדבק אם הוא רוצה - ככה זה מונע בלגנים.

נשמע?

קחו בחשבון שזה חג ואנשים מטיילים ולא תמיד כאן, וגם מי שכאן לא תמיד יש לו משהו זמין בראש..

קיצר סגרנו כאן.

ב"ה

זה שיר די ממזמן, לא הכי משהו אבל זה מה שמצאתי.

שלש שנים בצפיה

בין החוחים

שלש שנות ילדות תמימה

פשוטה שמורה

37 שנות בדידות

וצפיה

שתולד

שתגדל

שנים שנים של אמונה

כולן תפילת מנחה

אחת ארוכה.

37 שנות התבודדות

שחנ"שים בשדה לבד

וָעֶד, יחיד, אחד.

ב"ה

כמנהגנו, שישנן גם אושפיזות - שרה, רבקה, בלהה רחל זלפה לאה, ציפורה, אלישבע, אסנת, ונשי דוד - שאיני זוכר בעל פה את השם של כולן.

ב"ה

קצת מעושה, רק בשביל הפרוייקט.  לא אחד שבא ממש לבד מאהבה.

יום א' ט"ז תשרי ה' תשס"ז

מפחד כמו יצחק

וצוחק

כמו רבקה

המתפללת איתך.

ובאוהל יחדיו

ביחד שותקים

ואליו מתפללים.

כסבא אדם וסבתא חוה

בטרם חטאו

אשה לעצמו ואיש לעצמה.

סבא יצחק

וסבתא רבקה.

מתפללים ושותקים,

מפחדים וצוחקים.

ב"ה

ואיתו האושפיזות בלהה, רחל, זלפה לאה.

ב"ה.

עוד יום ב"ה ועוד לילה, שנה שלימה וגם מחר

ומחר בלילה.

שנים שנים של חורף ושל קיץ ב"ה.

ימים ולילות, שנים שנים.

הולכים ובאים

ימים ימים

כימים אחדים.

*

בכל זאת

רק שנתיים

וכמה חדשים

שנתיים של מאות

ימים אחדים

שכל אחד מהם נראה

כנצח נצחים.

סבא יעקב חיכה

באהבתו רק ימים אחדים

ואני מחכה          

לפחות

כשנתיים

וכמה חדשים.

*

(רחל בגימטרי' = פעמיים דמעה).

ואַת רחל

דמעה דמעה

אחת ליעקב

ואחת לְמה?

ואת סבת'לה

דמעה דמעה,

ועיני אחותך לאה רכות

ואת רחל

רק שתי דמעות.

ודמעה דמעה

ואהבה גדולה.

אם אהובה

דמעה

דמעה.

*

ויש כאלו שכמוני

שנמשכים דווקא

לאלו - העצובות,

יש מרוגשים כמוני

שמתאהבים

בעיניים רכות מדמעות

שרוצים לנחם

מכאב היתמות

שפרצוף לאה הוא כמעט

הכי הכי יפה עבורם

כמעט

כמו פרצוף

רחל,

פרצוף של עקרות

ובדידות, פרצוף שכולו יתמות

י'פת ת'אר ו'יפת מ'ראה

מאוהבים ברחל

הגוססת

ובעת לידתה

בצאת נשמתה

מאמצים אל ליבנו

את בן יגונה,

ובחיבוק חזק נעים

אליה מתגעגעים

מאז בכל עת.

כאלו כמוני

שעל רחל ודמעותיה

השתים,

כותבים שירים

ומאוהבים.

*

שירים הרבצת פה!!

אם תתפללו חזק אולי יצא שיר אחד.. ואולי לא..

ב"ה

אבל גם שאחרים יכתבו, אני לא רוה שזה ישאר אשכול פרטי...

רוב השירים הם ישנים (שנה-שנתיים ויותר) ופשוט הדבקתי כאן.

גם לא חייבים דווקא שירים - מה שרוצים.

לא כל החבר'ה פה..

האמת - כמעט אף אחד לא פה. קצת בעיה.

חוצמזה שזה לוקח קצת זמן.. בד"כ אין לנו דברים מוכנים וזה נעשה באותו יום.

ועוד משהו- צריך לעשות סדר, אם זה הולך להיות שירשור שירה או משהו אחר. כדי שלא יהיה בלגן.

צריך פשוט לחכות שיחזרו.

על יעקב, וגם די על רחל.

7 שנים, עבודה קשה,
ובסופן,
מתנה נפלאה,
רחל, רחל שלי, האהובה.
ליל כלולותיי, לו ציפיתי כ"כ,
ועכשיו איתי, רחל שלי.

קם בבוקר, מי זו לצידי?
לאה, לאה אחותה,
של רחל שלי.

לבן,
מה זה?
איפה רחל שלי,
אהובתי?

ושוב, 7 שנים,
עבודה קשה, כי מה לא עושים,
למען האהבה.

והנה, שוב ליל כלולותיי,
לו ציפיתי כ"כ,
והפעם זו היא,
רחל שלי, אהובתי.

אך רחל, רחל שלי,
עקרה,
ואין לה בנים.
רק יוסף,
אותו אהבתי מכל,
יוסף בני.

על אם הדרך,
דרך אפרתה,
היא בית-לחם,
עוד בן לי,
מרחל, רחל שלי, אהובתי.
עוד עשרה בנים לי,
אך את מי עוד אוהב,
כיוסף ובן-אוני,
בניה של רחל שלי.

שם על אם-הדרך,
מתה רחל אהובתי,
במותה העניקה לי,
את בני אהובי,
בנימין שלי.

קטע מעצבן קצת ביוסף ובנימין. לא יודעת בדיוק מה, אבל זה מעצבן. אולי כי שאר האחים בכל זאת לא היו רשעים גמורים כמו שעושים אותם או הבלטה של שני האחים המסוימים האלה על השאר בלי להזכיר אותם כמעט..

אבל שכוייח! ידעתי שאפשר לסמוך עליך שתביאי שיר..!

ששמים את השירים רק כאן, כמו שהיה תמיד ורק אח"כ אחרי הערות מי שירצה יעתיק את השיר שלו לתולעת.

אין פה שום דבר מיוחד.

יעקב בסוכות, עשיו בשעיר,

כביום כיפור בו שולח מעיר,

השתחרר מהשפעה חומרית,

הלך ובנה קומה רוחנית.

נקרא יעקב בשם עקב,

בהתחכמות יצא ממצב נוקב,

ישר-אל שרית ותוכל,

ובתוך מאבק יושר הוכל.

עם ישראל בצרות ומכות,

פסע תמיד בדרכי אבות.

תוך כדי גזירה קשה,

ליושר ואמת דרכו עשה.

וכך בימינו ביום אקטואלי,

פוסעים אנו בין ריאלי ואידיאלי,

התקשורת לגווניה- בעיה לבניה,

ניקח את הטוב, נשליך את הרע,

נחזק סוכתנו לא תהא רעועה.

ב"ה

למה צריך שמות לשירים? אם סתם ככה יוצא - בסדר, אבל לשבת ולחשוב על שם??

אין אצלי סתם יוצא. הלוואי שככה היה הולך לי. רק בשיר אחד הלך ככה - והוא צריך שיפוץ.

והשם פשוט נותן הסבר מסוים לשיר או נותן לו סגירה הרמטית כזאת.

משלים אותו.

הרגשה שלי. חוצמזה שהוא צריך לעלות אח"כ לתולעת ואני בכל אופן אצטרך שם. 

מה זאת אומרת "צריך שיפוץ"? מי אמר ומי מחליט? שיר זה דבר פנימי, איך אפשר להגדיר שהוא "צריך שיפוץ"?

דבר שני: אפשר להעלות לתולעת ללא שם. שיר אחד שלחתי כשהנושא היה * והם הגדירו אותו כ"ללא כותרת". נראה לי שההעלאה לתולעת היא ענין טכני גרידא, וממילא פתיר.

צריך שיפוץ זה אומר שהיה לי למשל בית שני שהמילים שלו התאימו לסיומת, אבך אין לי שימצון בזה - אבל ההערה היתהנכונה.

חוצמזה שנכון ששיר זה דבר פנימי אבל אני בהלחט מוכנה לקבל ביקורת מאחרים על השירים שלי (מי שישמע כמה יש לי..)כדי לראות אם הכל בסדר, מובן אולי יש משהו שלא בסדר, ויש כאן חבר'ה שיותר טובים ממני בזה - אז מה איכפת לי קבל ביקורת ושאני ככה אתקדם?

לגבי ההעלאה לתולעת, זה נכון שאפשר להעלות שיר סתם ככה אבל אני אוהבת יותר שיש כותרת שממסגרת את הדבר הזה ולפעמים שם תלוי ועומד העוקץ שמסביר הרבה מהשיר או שעושה את השיר. (או כל עבודה אחרת)

וראיתי כבר הרבה פעמים שנתינת כותרת הרבה פעמים יותר קשה מכתיבת כל השיר.

תנסה תראה.  אבל זה ממש ענין של הרגשה אישית נראה לי. 

ב"ה

אז בעוד קצת יותר משעה יהיה תורו של משה רבינו, (לפי הסדר של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף, דוד). בטח נהיה קצת יותר פוריים. יאללה למלאכה.

ב"ה

"עד הים האחרון - אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון, הראהו הקב"ה (למשה) כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים" (רש"י דברים ל"ד ב')

ה' שבט ס"ד

עד הים האחרון

ים של דמעות וכאב

ים של שברון גדול כים

מֵי תוגה שאין להם סוף.

איך יכולת לראות האיש משה?

לעמוד בדממה, בעיני זכוכית ולב נחושת

לראות עד הים האחרון.

זה לא התחום שלי.

תפנימו.

בכיף תגידו מה שבא לכם אבל באמת אני לא מהסוג שלכם.

שיר שכולל גם את יעקב, גם את יצחק וגם את יוסף?

ואגב - קבל את התנצלותי (על הקורא, גם מהלולב שלי כבר נפלה הקורא והוא קצת נפתח), ישר כח על הכתיבה אבל בחייאת: תן לאנשים קרדיטים יותר מעודדים מאשר: "יכולת להשקיע יותר". אפילו המורים היור גרועים שלי ידעו לנסח את הדברים יפה יותר.

גם לי זה היה נראה ככה, אולי יש לי ביקורת כל שהיא על סגנון השירים, אבל באמת לא הבנתי כל כך: אם השיר של פלפלתי מושקע יותר וכתוב יותר טוב (ולא ב"שפה דיבורית למדי") אז למה היא קיבלה את הציון: "יכולת להשקיע יותר"? (אגב, נראה לי שהיא באמת השקיע, אצלי זה סתם מתפלק לי ואם אני מנסה לכתוב שיר אז הוא ממש לא מוצלח ובקשר לשני - אני לא יודע.)

כתבתי אותו אתמול, לפני השינה ולא הייתי בבית כל היום אז אני מעלה רק עכשיו... סליחה...

 בראש הר נבו

בראש הר נבו, שם ניצב,

אדם גדול, מלא הוד והדר,
עיניו דומעות, מאירות פניו.

מבלי להכיר, או לדעת דבר,

את הארץ ההיא הוא אהב.

הוא מביט על ארץ חלומותיו,

שאליה לעולם לא יגיע,

הוא מביט אל חלום נשגב,

הוא מביט אל חלום נכזב.

מסכת ייסורים הוא עבר,

כדי לזכות בארץ הזו,

ועכשיו לא נותר לו דבר,

כי הוא ימות שם על הר נבו,

וייקבר שם, בראש ההר.

ב"ה בשעה טובה הגיע תור יוסף (ולא שכחנו את אהרן - אם ישהו יכול כאי להשלים).

ב"ה

מבחינתי כתבתי את כל מה שאני מרגיש שקרה בבית ולא כתוב במקרא.

אני חושב שמעבר לרקע לא כתוב שם משהו שגם מופיע במקרא. מבחינתי זו יצירה כי לתאר רקע לא ידוע לסיפור כן ידוע זה דבר סובייקטיבי (כמו רומן הסטורי ברמה מסוימת). זה מין "מאחורי הקלעים" שעבורי הוא כזה ועבור מישהו אחר הוא שונה. אולי שנינו רואים אותו דבר את מאחורי הקלעים לסיפור מכירת יוסף? אולי, אבל קשה לי לחשוב ככה.

הייתי יכול ללא הרבה מאמץ לתת עוד שניים-שלושה רקעים שונים לגמרי אפשריים: התנכרות ללא חרטה עד שמגיעים למצרים. מצב אחר של פרוד בין השבטים לאחר המכירה. תאור מנקודת המבט של הדור השלישי (בני השבטים) ועוד. זה היה נראה שונה גמרי ולא מנותק מהמציאות (הלא ידועה).

ב"ה

מרגיש כאן קצת בודד, כמעט היחיד. אשמח אם לפחות לסיום יהיו עוד שותפים לכתיבה.

בכל אופן: אחד לדוד ואח מיכל (אחת משמונה-עשרה האושפיזות של היום).

ומיכל.

על מה את חשבת?

אהבת את פלטי? – סליחה על השאלה.

שני בחורים – עלמות תמימה,

סבתא מיכל

מגדלת את הילדים של מרב

עד יום מותה.

*

ועבדך דוד מלכי

התמסר לחבֵּר

אשה לבעלה

ולטהר

דם שפיר ושליה.

ומלכי דוד עבדך

כל-כך שמח

באהבתה אליו

ובאהבתו אליה

כמשקיף מן הצד.

ודוד עבדך, מלכי

אותה ראה

נטהרת על הגג

וידע לחבֵּר

אשה לאישהּ

האמיתי

ולטהר

את דם אוריה.

ב"ה

כתוב במסכת סנהדרין דף י"ט עמוד ב': "את חמשת בני מיכל בת שאול", אמר לך רבי יהושע: וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה! - ומשיבה הגמרא שמירב ילדה ומיכל גידלה ולפיכך הם נקראים על שמה.

כדאי לעיין שם בגמרא.

באופן כללי, יש הרבה מקורות כאלו שאני זוכר את הענין אבל לא זוכר את המקום, אפשר תמיד לחפש אבל בדרך כלל זה מבוסס.

חורף טוב.

שמואל ב,פרק כא .

כל כך הרב  סבל עברה האשה הזאת !

לאחר כל מה שעבר עליה,גם ילדיה המאומצים הוסגרו ע"י דוד המלך (בעלה !)

לידי הגבעונים כדי להיהרג. נורא ואיום !

זהו חידוש בשבילי,אבל מכיוון שהוא כל כך קשה,אינני יכולה להגיד שאני שמחה בו.

(בד"כ אני מאד שמחה ללמוד משהו חדש)

בשורות טובות לכל בית ישראל !

שים לב לזה :

/Mosaic/Read/1179

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

כאן? - פורום פרוזה וכתיבה חופשית

פורום שירים

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍