סיפור יפהפה- משורר ללא שיריםיונה

ידיד חדש שהכרתי הפנה אותי לסיפור הזה.

אני רוצה להקדיש אותו באהבה לכל הידידים הותיקים שלי מהאתר הנפלא שלנו.

(ובמיוחד לידידים שאפילו מילים אין להם בשם המשתמש,רק אותיות)

http://www.aish.com/hsociety/arts/A_Poet_Without_Poems.asp

אכפת לך להעתיק ת'סיפור לפה?פילוני
לטובת מי שלא יכול לפתוח קישורים...
בבקשה! פלפלתי
הוא היה משורר ללא שירים.

הוא לא היה צריך לכתוב אותם כדי לדעת שהוא משורר, הוא הרגיש את זה.

בכל פעם שהלך לבדו בלילות מלאי כוכבים, שטייל בנוף הפראי של מדבר יהודה, שנשם את הריח המלוח של הים, הרגיש איך ממלאת אותו הרוח הזו, של האינסופ, של האהבה והחלום, ממלאת עד כאב, עד אבדן עצמי ושכרון חושים, עד כי חשב להתפקע. המוני שברירי מחשבה ערטילאיים החלו כותבים בו שירים שהוא אף פעם לא ידע לומר במילים, רק להרגיש אותם מקיפים אותו, חובקים אותו, חונקים אותו-

ונשארים שם, בפנים. קוברים עצמם בתוכו.

כשהיה בן שתיים עשרה קרא מאמר של סופר שתיאר זאת כמעין ריקוד של מילים, סחרחורת של אותיות, אבל אצלו זה לא היה כך. ריקוד של מילים מעיד כי ישנם המילים, אצלו הם לא היו מעולם. לרגשות שלו לא היו שמות, לתובנות שלו לא היו כותרות, הוא מעולם לא ידע להגדיר את המחשבות שלו, רק להרגיש אותם חזק-חזק, וזהו.


***

"אני חושב שהבעיה שלך היא שאתה חווה חוויות בעוצמה", אמר לו פעם פסיכולוג, "הכל אצלך מאד חד, מאד תוסס, הרגשות אצלך סוערים ומבולבלים מדי. יש אנשים שהם רק שחור או לבן, אצלך קיימים כל הגוונים, אבל בצבעים העזים שלהם בלבד, זו הצורה בה אתה בוחר לקלוט את העולם".

בוחר לקלוט? הוא לא בוחר לקלוט אותו כך, כך הוא באמת.

"אתה חווה אירועים שמחפשים דרך לפרוץ החוצה, ולא מצליחים..." הסביר לו בפעם אחרת, "אתה גם טיפוס מאד רגיש, אתה יודע?...", אם הוא יודע? ברור שהוא יודע. "משהו חסום אצלך", "אתה צריך להיפתח יותר, להשתחרר... אני חושב שאתה פוחד לבטא את עצמך כי אתה פוחד ממה שתגלה, אני טועה?", שאל תוך כדי שהוא מחייך אליו חיוך מסתורי יודע כל.

אז, הוא לא יכול היה לסרב לו, הקול שלו היה כל כך בוטח והמבט חודר... הוא הנהן בלא לומר דבר, אבל כשיצא ממנו הייתה לו את היכולת לחשוב בשקט ולגלות שהוא לא פוחד מעצמו, להפך- הוא השתוקק עד אימה לגלות את מה שיש שם בפנים, היתה זו משאלתו הגדולה ביותר. אחרי ארבעה מפגשים ועוד כמה שיחות טלפון הפסיק להגיע אליו, נמאסו עליו כל האנשים שמנסים לנתח את כל הבעיות שלו אבל אף פעם לא להעניק להם פתרון אמיתי.


***


כשקרא אותם, ידע שהוא כמוהם, שגם הוא משורר. אז הוא לא כותב שירים. נו... ואז?

הוא הביט על המדף שלו, היו מסודרים שם בטורים עשרות ספרי שירה: אלתרמן, זלדה, רחל, עילאי, פגיס, אפילו קובץ של שירת ימי הביניים. ספרים עם כריכות קרועות קצת, מחוזקות בעזרת דבק סלוטייפ ישן שהחל להתקלף בקצוות, צהבהב משהו. הוא הכיר את כולם בעל פה. כל כך הרבה קרא בהם עד שהרגיש שהם חלק ממנו, עד שחש כאילו כתב אותם בעצמו. הם ידעו לומר כל מה שהוא לא ידע, לספר לו על החלומות הכמוסים ביותר שלו, לקחת את כל הרגשות המעורפלים שלו, ולהגיש לו אותם על מגש של כסף.

כשקרא אותם, ידע שהוא כמוהם, שגם הוא משורר.

אז הוא לא כותב שירים. נו... ואז?

יש הרבה אנשים שכותבים שירה והם לא משוררים, הם סתם כותבים מילים. מילים כל אחד יכול לכתוב. הוא משורר אף בלא שיצטרך לכתוב, אצלו זה בנשמה, מה יכול להיות יותר טוב מזה?

זה לא שהוא לא ניסה, אלוקים עדיו שניסה עד כלות. כל הזמן היה מנסה.

היה זה באחד הלילות, כשחזר מסליחות בכותל. הכותל בלילות אלול תמיד עושה לו את זה, למעשה, הכותל עושה לו את זה גם בצהריי כסליו, אבל בלילות אלול נוסף נופך אחר, נקי וטהור יותר, רוחות חרישיות של קיץ שנוגע בסתיו מנשבות באוויר והתפילות, התפילות היו השיא... במהלכן חש איך זה עוטף אותו בצורה חרישית.

הוא היה שם עם עוד עשרות מניינים של אנשים שבאו להקביל פני בוראם, הכאב הפרטי של כל אחד מהם התגבש לפתע לכאב קולקטיבי. הוא בכה איתם את המילים, הגה איתם את ההברות וכשצעק איתם שלוש עשרה מידות עד שנקרעו שערי השמיים, הרגיש את החיבור המדהים הזה אל הנצח, אל עמו, אל עצמו ואל אלוקיו, ההרגשה מילאה את כולו עד שלא יכל להכיל אותה, השתוללה בו ללא מעצורים, הוא חש איך משהו חדש נובט בו ומבעיר בלבו תחושת ערגה והשתוקקות לא מוסברת...


***

כשחזר לחדר לקח דף ועט.

הכותל, הוא כתב. זו תהיה השורה הראשונה של השיר.

הכותל, כתב שנית. לך תסביר לאנשים מה אומרת לך המילה כותל, מה הרגשת שם... כתבו עליו כל כך מלא שירים, מה אתה הולך לחדש?

הכותל. הגה את המילה דרמטית בפיו. רגע, המילה כותל לבד לא מספיקה? הנה, כשהוא אומר "כותל" הוא רועד, ולבו דופק... האם גם אנשים אחרים ירעדו כאשר הם יקראו את המילה הזו, האם לבם ידפוק כמו שלו?

"הכותל,
אבנייך...", אבניך מה?
חומות? גדולות? עבות? מחוספסות? עתיקות?
מה כבר יש לספר עליהם?
"הכותל,
אבנייך נושמות".
זה טוב.
הוא היה מרוצה מעצמו.

ועכשיו מה?
עכשיו תספר על הערגה הזאת...
על החיבור לנצח.
"לידך הרגשתי נצח", הוסיף.
בחייך, ככה לא כותבים שיר.
איפה התחכום?
המטפורות?
אתה לא יכול סתם להגיד את זה...
משוררים לא מאכילים את הקוראים שלהם בכפית.
הוא מחק את השורה.
"לידך בנצח חשתי", תיקן.
לאאא. זה לא זה, פשוט לא.
בנאלי, אתה, בנאלי. זה מה שאתה.

"יונים הומות המו בי".
תגיד ת'אמת, שמעת יונה?
לא? אז למה לשקר?
למה כתבת יונה, כי זה מה שנהוג לכתוב בשירי כותל?
די, תעשה לעצמך טובה, תפסיק.

"מרגיש קרוב אל השמיים"
לא, "רקיע".
לא, "מרום".
"רקיע"- מקראי, "מרום"- תלמודי, "שמיים"- עברי.
הוא הרגיש קרוב אל כולם.

מה נראה לך יותר מתאים?
"מרגיש קרוב אל הרחוק",
החליט בסוף.
"אל העמוק", הוסיף.

הוא קרא את מה שכתב. "זה מה שהרגשת?"
לא, הוא היה כנה. זה היה הרבה יותר מזה.
הרבה יותר עוצמתי.
מה בסך הכל יש כאן?
תיאור נדוש שכותבות ילדות בחטיבת ביניים.
הוא הסתכל בתחושת עליבות אל שירו.
ועכשיו מה?
זהו.
נגמר.

אלוקים, איך הופכים אינסופ למילה?

הוא קימט את הדף בבוז, השליך אל הפח, קרא קריאת שמע, ועלה לישון.


***

בבוקר, כשקם, קם איתו זיכרון מעורפל של חוויה שעבר אתמול, לאחר מספר שניות נזכר. לפני שיצא מהחדר לשחרית, שלח ידו אל הפח, שלף ממנו דף נטוש, יישר בעדינות את הקמטים והכניס אותו למגירה צדדית, שרשמית, לא היתה קיימת, המלאה בעשרות ניירות מקומטים אחרים.

הוא היה משורר ללא שירים.
עוד סיפור מדהים מאותו אתר.יונה
> ישן!! וכל פעם מרגש...צחקן
מהמם!!ארגמןאחרונה
ממש התפעלתי. אבל חבל לי על אותו בן-אדם. הוא לא כותב גרוע בכלל.

את השני הכרתי, וגם הוא ממש חמוד.
CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

האמת.אנונימי (פותח)

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

...אנונימי (פותח)אחרונה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

היושעלמת חן

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
לאעלמת חן
היה פורום שנקרא שירים, אני כמעט בטוחה בזה
יש את זה:כי קרוב.
עבר עריכה על ידי כי קרוב. בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 08:17

פורום שירים

הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה

בס"ד

 

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

...אילת השחראחרונה

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍

טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

 

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

 

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

 

תם, ועוד אשלים עם זה.

מה זה לדעתכם יוצר טוב?yaeli1989

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?

 

עבודה מהבית קלילה נוראאנציללואנטנך

דרושים דרושות לעבודה מהבית בקלדנות, כתיבה, הזנת תוכן, הזנת נתונים, תמלול, ותרגום, לפרטים נא לפנות בוואטספ למספר 050-2322173
 

אולי יעניין אותך