- נתן יונתן -פלפלתי

 

 

פגישה על החוף

הַיָּם נִגַּשׁ בְּלַחַשׁ אֶל הַחוֹף
אַתָּה זוֹכֵר אוּלַי פְּגִישָׁה כָּזֹאת כְּרֶשֶׁת
פְּזוּרָה שֶׁל שַׂעֲרוֹת אִשָּׁה לַחוֹת
דַּיָּג אֶחָד הִשְׁלִיךְ חַכָּה מֵרֹאשׁ הַגֶּשֶׁר.

הַשֵּׁפֶל, הַגֵּאוּת, הָאֲנָחוֹת,
הַמֶּלַח הַמַּלְבִּין גִּזְעֵי הָאֵשֶׁל
שׁוֹלֵי הַקּוֹנְכִיּוֹת לוֹקְטִים בַּחוֹף
קִינַת שְׁחָפִים שֶׁל אַהֲבָה נוֹאֶשֶׁת.

הַיָּם נִפְרַד בְּלַחַשׁ מִן הַחוֹף
מָחָר אוּלַי יִרְצֶה אֵלֶיךָ שׁוּב לָגֶשֶׁת.
גֻּמַּת הַחוֹל, שְׂפָתֶיךָ הַמְּלוּחוֹת
אוֹתוֹ דַּיָּג, אוֹתָהּ אִשָּׁה, אוֹתָהּ הָרֶשֶׁת.

 

 

 

 

האדמה

הָאֲדָמָה נָתְנָה אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לָהּ.
עַד בְּלוֹתָהּ
עַכְשָׁו הוּא שׁוּב חוֹרֵשׁ אוֹתָהּ
הַסְּתָו.
עָשְׁקוּ, כְּסוּתָהּ הֵסִירוּ מֵעָלֶיהָ
לָקְחוּ אֶת עוֹלָלֶיהָ.
וְעֵירֻמָּה, לְמִי אוֹ מָה הִיא מְצַפָּה, הָאֲדָמָה?
הָאֲנָשִׁים גַּם הֵם
כְּמוֹ פֵּרוֹת קְטוּפִים
וַעֲיֵפִים לָרֶדֶת אֶל חֶשְׁכַת-הַמַּרְתְּפִים
שָׁמָּה שֵׁכַר-הַזְּמַן תּוֹסֵס
מַבְשִׁיל אִתָּם בַּחֲשֵׁכָה.

 

 

 

 

תמיד לאורך החוף

 

תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
לִפְעָמִים מַיִם לִפְעָמִים חוֹל
תָּמִיד רוּחוֹת
מַפְרִיחוֹת פֵּרוּרֵי-יָם מְלוּחִים
אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ קַר לִי
מְאֻחָר לִי
מֵאַיִן לוֹקְחִים כּוֹחוֹת
לְהַתְחִיל עַכְשָׁו
לִשְׂחוֹת,
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְגַעֲגוּעָיו מְדַמִּים לוֹ מִפְרָשִׂים וְאַנְחוֹת
פְּרֵדָה מֵחוֹפִים אֲחֵרִים
וְהוּא מַלָּח בְּצִי הַמְּשׁוֹרֵר, מֻקָּף זְרָמִים קָרִים
וּזְקָנוֹ רוֹעֵד כְּמוֹ קֶצֶף
שִׁכּוֹר וּמְאֹהָב בַּמּוֹנַרְכִיָּה הָעַתִּיקָה שֶׁל הַיָּם
וּבַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים וּבָעֶצֶב
הַנּוֹשֵׁב תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף.

 

 

 

אם נשוב אל נופייך

 

אִם נָשׁוּב אֶל נוֹפַיִךְ מוֹלֶדֶת
לְעוֹלָם זִכְרוֹנָם לֹא יָסוּף
שֶׁל הַלַּיְלָה עַל קֶבֶר רֵעֵנוּ
שֶׁל הַשַּׁחַר מֵעֵבֶר יַם-סוּף

כְּשֶׁיָּצָאנוּ הָיָה שָׁמָּה קַיִץ
וְהִלְבִּין בַּשָּׂדוֹת הֶחָצָב
אִם נָשׁוּב, יִפְגְּשׁוּנוּ בַּבַּיִת
הָרוּחוֹת הַקְּרִירִים שֶׁל הַסְּתָו.

 

 

 

 

מצדה

 

מְצָדָה – אַהֲבָה בַּמִּדְבָּר הַמָּלוּחַ
אֵיךְ נוֹתְרָה לְבַדָּהּ בַּשָּׁרָב וּבַכְּפוֹר.
וְהִיא טַעַם הַמֶּלַח וְטַעַם הָרוּחַ
שֶׁל אֻמָּה שֶׁעָמְדָה לְבַדָּהּ בַּמָּצוֹר.

סִילְבָה מֵת, נִמְחֲקוּ לִגְיוֹנֶיהָ שֶׁל רוֹמָא.
מַחֲנוֹת הַמָּצוֹר כֻּסּוּ חוֹל, נִשְׁכָּחִים.
רַק הַצּוּק הַבּוֹדֵד, הַמַּשְׁקִיף, גֵּאֶה, תְּהוֹמָה,
רַק חוֹמַת מְצָדָה שׁוּב עוֹטֶפֶת פְּרָחִים.

הֵם הָיוּ אַחֲרוֹנִים לַמְּרִידָה הַנּוֹאֶשֶׁת
לוֹחֲמֵי אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר. לֹא כָּבָה
שָׁם לַפִּיד הַחֵרוּת, הֵם הִשְׁאִירוּ מוֹרֶשֶׁת-
אַגָּדָה שֶׁל גְּבוּרָה בֵּין יֵאוּשׁ לְתִקְוָה.

מִגְדַּלּוֹר אַתְּ הָיִית, שֶׁל גְּבוּרָה, וְאֵלַיִךְ
הֶעְפַּלְנוּ תָּמִיד, אוֹהֲבִים וְחוֹלְמִים.
מַדְלִיקִים מְדוּרוֹת, מְטַפְּסִים בִּשְׁבִילַיִךְ
וְשָׁרִים וְשָׁרִים לָךְ שִׁירִים.

עַתִּיקָה וְיָפָה וּבִלְתִּי-מְנֻצַּחַת
הוֹד מַרְדּוּת וְתִקְוָה עַל אַבְנֵי-הַחוֹמָה.
מִמְּרוֹמֵי-הַמָּצוּק הַקּוֹדֵר אַתְּ שׁוֹלַחַת
אוֹר-כּוֹכָב לְהָאִיר אֶת מִנְהֶרֶת-הַזְּמַן.

 

 

מילים

 

קַח אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּקַּח
יִשָּׁאֲרוּ אֶצְלִי עוֹד כַּמָּה גֶּחָלִים קְטַנּוֹת בָּאָח
עָלִים קַלִּים בְּאַפְלוּלִית הַסְּבַךְ
וְהַגַּלִּים שֶׁלִּי בַּחוֹל הָרַךְ.

לֵךְ אֶל כָּל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
אָז מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּלַחַשׁ אֶל הָאֹפֶק הַדּוֹעֵךְ
מִלָּה שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ אֵיךְ לוֹמַר אוֹתָהּ פָּשׁוּט שֶׁתְּחַיֵּךְ
אֶל הַנִּשְׁאָר וְגַם אֶל הַהוֹלֵךְ.

שׁוּב אִם רַק תּוּכַל לָשׁוּב
וְלֹא חָשׁוּב אִם אוֹר שֶׁל קַיִץ הוּא אוֹ יוֹם אֶחָד גָּשׁוּם
הָאֳרָנִים בַּיַּעַר יִלְחֲשׁוּ; אוּלַי זֶה מְאֻחָר אוּלַי חָשׁוּךְ
אֲבָל, תָּשׁוּב אִם רַק תּוּכַל לָשׁוּב.

 

מיהו נתן יונתן?פלפלתי
עבר עריכה על ידי פלפלתי בתאריך ה' אלול תשס"ז 16:27

נתן יונתן (קליין במקור) נולד בספטמבר 1923 בקייב, בירת אוקראינה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, יונה ולאה (מאוחר יותר שינה את שם משפחתו ליונתן - צירוף שם אביו עם שמו). תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 הייתה משפחת קליין בין חלוצי המתיישבים במושב "הדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף ב-1945 לקיבוץ שריד, ובו התגורר 46 שנים, עד 1991.
נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):
"חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם..."
הוא למד בבית ספר עממי פיק"א בפתח תקווה, בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם נתן יונתן את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה". השיר עסק בסוגייה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" ב-1980, סיפר על השיר:
"זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי... אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי... בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז... והמשפט (החותם את שירו הראשון לעיל- העורך): 'לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות' מלווה אותי כל הזמן".
ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, ביניהם: 13 ספרי שירה, 2 קובצי סיפורים לבני הנעורים, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, קוויטקו, איציק פפר, הופשטיין ואחרים. לאחר מותו יצאה לאור מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית, ועתיד לצאת ספר של שירים מתורגמים לספרדית, עליו החל לעבוד עוד בחייו.
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים הנוספים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי הארץ, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה במסעות-הרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. שימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים ברחבי העולם.
שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בוייאטנמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ופרסים ע"ש הסופרים: ביאליק, למדן, זאב, פיכמן, ברנר, אלתרמן ועוד.
בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בכורם ליאור (נולד ב-1952), נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. בנם השני, זיו, נולד ב-1961. גירושיו מצפירה קיבלו תהודה גדולה בתקשורת, ובסוף שנות השבעים עבר לחיות עם נילי, ומאז היה אב גם לנטע (נולדה ב-1968) ולתום (נולד ב-1988). נפילתו של בנו ליאור העמיקו ביונתן כאב שהיכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב מספר שירים, ראו בפרק על יצירתו) כמו כן כאב על התרחקותו של בנו זיו ממנו עקב משבר גירושיו והתמקדותו באבלו על בנו המת. השניים התפייסו זמן קצר לפני מותו.
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות בקרית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F

אשרייך, פלפלתי.ארגמן
שרשורי המשוררים האלו הם יוזמה ברוכה ואני נהנית מהם מאד.
תמיד לאורך החוף.בת מלך
בעזרתו יתברך

שיר שאני אישית מאד אוהבת.
יש כאן פסיחות נהדרות, חריזה קלילה למדי[כמו שאני אוהבת] ומשהו נוגע ואמיתי.

אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ קַר לִי
מְאֻחָר לִי
מֵאַיִן לוֹקְחִים כּוֹחוֹת
לְהַתְחִיל עַכְשָׁו
לִשְׂחוֹת,
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְגַעֲגוּעָיו מְדַמִּים לוֹ מִפְרָשִׂים וְאַנְחוֹת
פְּרֵדָה מֵחוֹפִים אֲחֵרִים

חבל שאין כאן אפשרות לצייר משהו.
הקטע הזה דורש ציור, אפילו המופשט ביותר.
אולי אעשה משהו ואעלה אותו בהמשך, בל"נ.

פלפלתי, כל הכבוד על היוזמה והכל~

נתן יונתןבדולח
שמעתי עליו לראשונה מיעקב

בעצם אני לא מכירה משוררים

לא אוכל להתח
ניתוח השיר "חכה לי אבא" - נתן יונתן. בסדנאות.פלפלתי
ואם כבר נתן יונתןמשה
שיר שגם עובד והולחן באופן מדהים.


עַל גְּבוּל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בֵּינְהָעַרְבַּיִם
שְׁחָפִים מְעוֹף הַסּוֹף מְרַחֲפִים
וְאִישׁ שֶׁהוּא בְּאוֹר דּוֹעֵךְ אֶל שְׁחוֹר הַמַּיִם
מַשְׁלִיךְ מִכְמֹרֶת אַחֲרוֹנָה וּמַאֲפִיר.

נֵרוֹת הַלַּיְלָה נִדְלָקִים בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע,
הַחוֹף מוּאָר בְּזֹהַר מְאֻחָר
וְלֶחֶם יָם עַתִּיק, הַקֶּצֶף וְהַמֶּלַח
וְשִׁכְחַת חוֹלוֹת בַּחֲשֵׁכָה.

עַד שֶׁתָּבוֹא עִתּוֹ הוּא יְחַכֶּה רוֹגֵעַ
כְּמוֹ הַחוֹף עַד גֹּבַהּ הַגַּלִּים
לְהֵאָסֵף כְּמוֹ פְּנִינָה אֶל מַחְשַׁכֶּיהָ
שֶׁל קוֹנְכִיַּת הַכֶּסֶף הַלֵּילִית.



ובכלל, לי יש נטיה לאהוב הרבה יותר שירים שהולחנו, אולי כי הרבה פעמים המנגינה שלהם מאוד יפה.
באמת שיר מדהים.פלפלתי
בכלל יש לו שירים יפים מאוד.
אכן כך ..... אבל הוא לא ידוע כמו רחל המשוררתבדולח
שאפילו אחת כמוני מכירה אותה
לא נכון בכללמשהאחרונה
הרבה מאוד שירים שלו תפסו כשירים (עם מנגינה וזמרים) ולא שירים על נייר.

וזה, בעיניי, הרבה יותר.
CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

האמת.אנונימי (פותח)

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

...אנונימי (פותח)אחרונה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

היושעלמת חן

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
לאעלמת חן
היה פורום שנקרא שירים, אני כמעט בטוחה בזה
יש את זה:כי קרוב.
עבר עריכה על ידי כי קרוב. בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 08:17

פורום שירים

הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה

בס"ד

 

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

...אילת השחראחרונה

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍

טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

 

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

 

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

 

תם, ועוד אשלים עם זה.

מה זה לדעתכם יוצר טוב?yaeli1989

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?

 

עבודה מהבית קלילה נוראאנציללואנטנך

דרושים דרושות לעבודה מהבית בקלדנות, כתיבה, הזנת תוכן, הזנת נתונים, תמלול, ותרגום, לפרטים נא לפנות בוואטספ למספר 050-2322173
 

אולי יעניין אותך