ב-כ"ה בשבט יחול יום השנה להירצחו של יאיר, מנהיג הלח"י, בידי הבריטים. יאיר היה לוחם ומשורר. בסדנה זו אתם מוזמנים לפרסם יצירות הקשורות אליו ואל פועלו. נשמח לשיתוף פעולה מלא ולרצינות בכל הנוגע לשרשור זה.
אברהם "יאיר" שטרן.
י"ח בטבת תרס"ח-כ"ה בשבט תש"ב
23.12.1907-12.2.1942
קורות חייו:
נולד בשנת תרס"ח למשפחה משכילה בעיר סוּבַאלק שבצפון-מזרח פולין וגובלת בליטא [אז חלק מרוסיה]. ביתו היה בית חילוני אך בעל מהות יהודית.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהיה אברהם [לימים יאיר] בן שבע, נכבשה עיר-ילדותו בידי הגרמנים והוא ברח יחד עם אימו ואחיו לרוסיה.
את השכלתו הבסיסית רכש בהצטיינות שם ותוך כדי כך גם למד עברית. כשהיה בן 11 חזרו אימו ואחיו לסובאלק, לפגוש את אביו והוא נותר ברוסיה עד שסיים את בית-הספר היסודי והתחיל ללמוד בגימנסיה [המקבילה לבית-ספר תיכון]. באותה תקופה למד גם לנגן בפסנתר והחל להתפתח כאמן.
בשנת 1921, כשהיה בן 14, חזר לבית הוריו והמשיך ללמוד בגימנסיה העברית בסובאלק. הוא רכש ידע רב בעברית, תנ"ך וההיסטוריה היהודית. הוא פגש בהרבה תרבות ואמנות וגם ספר התנ"ך השפיע על התפתחותו כמשורר. באותן שנים היה פעיל גם בתנועת "השומר הצעיר".
הגימנסיה העברית בסובאלק נסגרה לפני שסיים את חוק לימודיו והוא החליט לעלות לארץ. ב-10 בינואר 1926 הגיע לארץ והמשיך ללמוד בגימנסיה העברית בירושלים, בעודו מתגורר בפנימייה שלידה. הוא למד שם עד 1927 והחל לספוג לתוכו את אהבת הארץ.
הוא קיבל תעודת בגרות ב-1927 ומאז ועד 1933 למד באוניברסיטה העברית בירושלים הוא למד ספרות עברית חדשה, שירת ימי הביניים, השפה והספרות היוונית, וההיסטוריה של יוון ורומא. בשנים אלו כתב את רוב שיריו והשכלתו ודעותיו התגבשו. באוניברסיטה נפגש עם רוני בורשטיין, לה נישא ב-1936 והייתה לאם בנו, יאיר, שנולד לאחר הירצחו.
תחילת דרכו הפוליטית הייתה בהקמת אגודת הסטודנטים "חולדה" שעקרונותיה היו נאמנות לתחיית האומה העברית. שם פגש בדוד רזיאל, בחור דתי, בוגר מרכז הרב, וצעיר ממנו בשלוש שנים שהיה לחברו הטוב. בהשפעתו של רזיאל התחיל אברהם לשמור כשרות והחליט להקים בית מסורתי. קשרו לדת מתבטא גם בשניים מן הכינויים המחתרתיים שאימץ במהלך השנים: "אריאל" ו"עזריה" ובשירתו ודעותיו.
פרעות אב התרפ"ט התרחשו כשהיה שטרן פעיל ב"הגנה" וערערו את אמונם של רבים מחברי ה"הגנה" בהנהגתה. שלוש שנים לאחר מכן הוקם האצ"ל, ארגון צבאי לאומי, ואברהם שטרן היה מראשוני הפורשים מה"הגנה". באותה תקופה בערך גם נכתב השיר "חיילים אלמונים" שהדי פרעות תרפ"ט נשמעים בו והפך להמנון האצ"ל ומאוחר יותר המנון הלח"י.
תקופה לא ארוכה לאחר מכן השלים שטרן את לימודיו לתואר שני במדעי הרוח וקיבל מלגה ללימודי תואר שלישי בפירנצה, איטליה. בין הקמת האצ"ל והפסקת לימודיו בפירנצה, בסביבות השנים 1932-1934 כתב כ-45 שירים מתוך כ-50-60 שירים שכתב בסך-הכל. במהלך שהותו בפירנצה החליט לנטוש את הקריירה האקדמית הצפויה לו ולחזור לשורות האצ"ל.
בעקבות מאורעות נוספים ורצח אלפי יהודים התחילו להתגלות סדקים ופלגים גם בהנהגה החזקה של האצ"ל אך התנועה עדיין לא התפצלה ויאיר המשיך למלא תפקידים חשובים בפעילותה הצבאית. כמו כן הוא כתב יחד עם דוד רזיאל את הספר "האקדח" והם חתמו עליו בשם ד. ראש, ראשי התיבות של שמותיהם.
חילוקי הדעות באצ"ל התעצמו עד לשנת 1941, אז התפלגה קבוצה קטנה מתוך האצ"ל שקראה לעצמה בתחילה "הארגון הצבאי בישראל" ומאוחר יותר הפכה ללח"י- לוחמי חירות ישראל.
זמן רב לפני לכידתו ידע יאיר כי הבריטים מתכוונים להרוג אותו. בפגישתו האחרונה עם רעייתו רוני, שנשאה ברחמה את בנו היחיד, יאיר, שנולד לאחר מות אביו ונקרא על שמו, ביקש ממנה להיות אם טובה לילדו ובאותה תקופה אף כתב לה: "לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט ולעולם לא אצטער על כך". ב-כ"ה בשבט תש"ב, 12 בפברואר 1942, הוקף הבית שבו הסתתר, ברחוב מזרחי ב' 8, ביתו של משה סבוראי ע"י הבריטים ויאיר נמצא ונרצח כשידיו כבולות.
מותו לא עצר את הלחימה העיקשת של המאמינים בדרכו וגם הלח"י, הקטן שבתנועות ההתנגדות לבריטים, תרם משמעותית להקמת המדינה.
ספרים רבים של שיריו פורסמו לאחר מותו בהוצאת "יאיר" הקרויה על שמו וכן ספרים העוסקים בפעילות הלח"י. רחובות ויישובים רבים בארץ נקראים על-שמו ולאזכרותיו מגיעים אנשים רבים, ביניהם שרים בממשלה, חברי לח"י לשעבר וצאצאיהם ואף הדור הצעיר- בני-הנוער.
________________________
תמונות:
20080121231052.jpg ->יאיר
20080121232356.jpg ->סמל הלח"י
20080121232500.png ->רוני, אלמנתו של יאיר, ליד תמונתו.
20080121232630.png ->המצבה של יאיר.
_____________________________
שיריו:
"הוא יבוא, בוא יבוא, הגדול בימים", בכתב ידו של יאיר:
20080121233718.png
_________________________________
חיילים אלמונים:
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המות.
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.
לא גויסנו בשוט כהמון עבדים,
כדי לשפוך בנכר את דמנו.
רצוננו: להיות לעולם בני חורין,
חלומנו: למות בעד ארצנו.
בימים אדומים...
ומכל עברים רבבות מכשולים
שם גורל אכזרי על דרכנו -
אך אויבים, מרגלים ובתי-אסורים
לא יוכלו לעצר בעדנו.
בימים אדומים...
ואם אנחנו נפול ברחובות, בבתים
יקברונו בלילה בלאט.
במקומינו יבואו אלפי אחרים
ללחום ולכבוש עדי עד.
בימים אדומים...
בדמעת אמהות שכולות מבנים
ובדם תינוקות טהורים
כבמלט נדביק הגופות ללבנים
ובנין המולדת נקים.
בימים אדומים...
___________________________________
כדת משה וישראל.
שפחה שחה, כורעת ואובדת,
אני לך בעל וגואל.
ורחקו ממך מבלעייך
בחיי ובמותי
אני - אלין ראשי בחיק הריך;
את- בדמי לעד תחיי.
ולקראתך, מלכה, ליבי חרד עת
תפארתך פי ימלל
הרי את מקודשת לי, מולדת,
כדת משה וישראל!
אפול בדד, גוסס בשדה קרב;
'לח"י אנשים'- הוצאת יאיר.
לוותר,