הַיּוֹם חֲמִשָּׁה יָמִים לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפושכהה
פורום לקראת נישואין וזוגיות

בהנהלת: יעל מהדרום , ברוקולי , ארץ השוקולד , נגמרו לי השמות
מכתב פתיחה
...אנונימי (פותח)

לה"ו

 

עצוב לי L

אנחנו בקשר אדוק כבר 7 חודשים ,קשר שהמטרה שלו חתונה ומדברים על זה תמיד ,רק שאנחנו רוצים לחכות עם זה שנה.

יש בנינו אהבה גדולה והיא מתבטא גם מילולית בצורה ברורה ביותר.

לא כ"כ יוצא לנו להיפגש אנחנו כל אחד בקצה אחד של הארץ אבל משתדלים לצאת ביחד לפחות פעמיים שלוש ולפעמים גם ארבע פעמים ,בחודש שעות פשוט שעות נמצאים אחד עם השני בלי להרגיש איך הזמן טס.

[נפגשים ב9 בבוקר ויכולים להיות עד 12 ,אחת בלילה אם הפסקות של תפילה,בלי אוכל, בלי לזוז]

אנחנו מסכימים בהכל,מחזקים ומתחזקים ביחד, בקיצור הקשר הזה מחייה אותי ומסתבר שגם אותו .

אני לא יודעת מה קורה לי בתקופה האחרונה אולי זה הגעגועים שגומרים אותי,אולי הקושי מלהיות בקשר כ"כ הרבה זמן בידיעה שהחתונה הכי קרוב זה עוד שנה לא יודעת איך לבטא את זה אבל הקשר נכנס למין מסלול של אדישות,שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי זה כבר לא עושה לי את זה.

אני מרגישה שאני זאת שכל היום אומרת לו שאני אוהבת אותו והוא עונה לי שגם הוא.

אני מתחילה להתבלבל,ניסנו לעשות הפסקה,אין לא לעניין בכלל,אני לא יודעת איך לבטא אבל מין תחושת בטן כזאת מציקה ומטרידה שמשהו שם מתחיל להתפורר.

ורע לי.

כי אני אוהבת אותו כ"כ,ואני מרגישה שאני רוצה איתו להקים את הבית שלי,הוא משדר לי כל הזמן שהוא אוהב אותי אבל כבר אני לא מאמינה ואין שום סיבה שזה יקרה

אני מתחילה להתבלבל מעוד בנים שמציעים לי לצאת ואני רוצה להרוג אותי על זה.

כי יש לי אחד!והוא שומר על עצמו כ"כ בשבילי..

שאני נמצאת איתו הכי טוב לי בעולם אני פשוט מתמכרת להיות לצידו ,ואני מגיעה הביתה באלי לצרוח לאלוקים שקשה לי שמבולבל לי שאני בחוסר אונים ! אני פשוט במצוקה! L

הוא נשמה,הוא הכל בשבילי ואני? אני כ"כ גרועה..

 

אני כבר לא יודעת מה לעשות

לא יודעת

 

 

[אגב-ההורים רוצים חתונה עוד שנה,אנחנו מצידנו עכשיו]

 

שתי אפשרויות---סופיות!אפוש
בס"ד
שמעי לי...
ואו..קודם כל פשוט כל הכבוד על הכנות ! ועל האומץ!
ובכלל שאת מחזיקה כאלו רגשות!
אז ככה--שתי האפשרויות הם-
1.להתחתן---וכמה שיותר מהר..! א-ל תחכו שנה!-מלא אחוזים שתפלו! וזה יהיה רעע!
2.להפרד--
נשמע הכי כואב והכי אבסורדי אבל-אלו היא שאמת נשי האפשרויות ומי שיגיד לך אחרת--פשוט משקר!
ב"הצלחה רבה רבה רבה!
נ"ב-הייתי ממליצה גם לדבר איתו...ז"א בקשר לעניין שאת מרגישה שזה רק מהצד שלך אמיתי...ענינים שכאלו צריכים להיות ברורים..
אל תשכחי להתפלל!
בקיצור..בהצלחה רבה! ואם את צריכה..
אני באישי
אני לא יודעתens62
אם אתם מחויבים בתחום הזה להקשיב לרצונות של ההורים שלכם.
שווה לכם לשאול רב.
יכול להיות שמבחינה הלכתית מותר ואף רצוי שתתחתנו כרגע במקום לחכות שנה.
אני יודעת שכשיש מקרים שההורים מתנגדים לחתונה עם אדם מסוים,על פי רוב הרב פוסק שכן מתור להתחתן למרות ההתנגדות של ההורים ולכן נראה לי שגם במקרה הזה רב יפסוק לכם שמותר ורצוי שתתחתנו עכשיו על אף התנגדות ההורים.
אם אתם מרגישים בשלים ומוכנים לזה,אולי זה בידיוק מה שאתם צריכים לעשות.
אני חושבת שהרבנית דנה סליי אמרה שאחת הבעיות אצל רווקים היום זה שהם יוצאים כל כך הרבה זמן עד שהם מגיעים לשלב של השגרה אחרי הנישואין-לפני שהם מתחתנים בכלל ולכן קשה להתחתן. זה יוצר בלבול.
"הקשר נכנס למין מסלול של אדישות,שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי זה כבר לא עושה לי את זה.

אני מרגישה שאני זאת שכל היום אומרת לו שאני אוהבת אותו והוא עונה לי שגם הוא"

זה מבלבל אותך כי פתאום את לא מרגישה כלום. הגעת לשגרה של אחרי הנישואין בלי שהתחתנת.

למה כל כך עקרוני להם שתתחתנו רק עוד שנה?

 

 
מסכימה לגמרי!!!+mp8
אם יש משיכה הדדית, הסכמה והתאמה- למה להמתין שנה?? זה רק יכול לפגוע בקשר.
כי קשר כזה שנמשך כל הזמן באותה מתכונת- מה מזין אותו?? או שיגיע מצב כמו שאת מרגישה עכשיו- או שחלילה תיכשלו במה שאינכם רוצים.
לדעתי צריכים להסביר את זה להורים- ולא להמתין!!
שלום, וברוכה הבאה!אבא שמואל
דברי על כך עם ההורים שלך. ואולי גם עם שלו..

אוי אוי אוינמרוד
האם דברת אתו על זה?
במקרים רבים (אבל לא בכולם) התחושות של בני הזוג הן הדדיות, אם גם הוא מרגיש ממש ממש כמוך אז יש כאן בעיית אמת וכלל לא ברור שנשואין יפתרו אותה
אם בשיחה יעלה שאתם באמת באמת רוצים להנשא, תפעילו לחץ על ההורים, הן בעקיפין והן באופן ישיר, על מנת לזרז את החתונה.


אני לא רואה שכתבת...Curious
בני כמה אתם, אבל אם שניכם מעל 18, נראה לי שאתם צריכים לערב דמות תורנית קרובה שתעזור לשכנע את ההורים שאתם צריכים להתחתן.
מצד האמת וההלכה, בכלל אין דבר כזה קשר לפניד.
הנישואין כאילו בעל זכות עמידה בפני עצמו. רק בדיקה, עם מתינות, אם מתאים לנישואין. לפעמים לוקח קצת זמן עד הבשלת ההחלטה, לפעמים מתאים ומוחלט  אך יש איזו מניעה מלהתחתן אז - פנימית או חיצונית - ואז אין ברירה אלא לשמור על אש ממש קטנה, כדי שלא להשירף ולהישחק בה עצמה, ובידיעה ברורה שזהו, נגמרו החיפושים; אני כעת בהכנות לחתונה.
לדעתי, במקרה שלכם, אם אתם לא ממש צעירים שאז יש מקום לבדיקה פנימית, לוודא שזה לא בוסרי (למשל, יציב גם לא סמוך ממש לפגישה. לא רק "רגש" אלא גם קשר פנימי מתון, הערכה) - ובכן, במקרה כזה, שהדברים יציבים, ברורים, חלילה מלחכות שנה, אם שניכם רוצים כעת. 
בוודאי ההורים רוצים טובתכם - אך בראש וראשונה זו בחירה שלכם, וחייבים למצוא דרך לדבר איתם (אולי לזהות מי מבין המשפחות פחות תקיפים בזה), או ישירות או בהתערבות של רבנים שלכם וכד'.  לפחות להביא את הענין לדיון.
את צריכה להתיישב בינך לבין עצמך בנחת ולהחליט: אם ברור לך שזה הוא - אז אין קבלת כל הצעה אחרת. דחיה על הסף. וגם אם הדברים יימשכו, ואפילו אם בסוף הייתם מגיעים למסקנה שבעצם לא מתאים - היית יכולה במקרה כזה להתחיל להתעניין בהצעות אחרות.   אך כל זמן שמוחלט שזהו  זה, אין אחרים.  ו...להתחתן. 
..אנונימי (פותח)
בס"ד
 
אני בת כמעט 19 והוא בן 19 וחצי.
בקשר לנושא החתונה ההורים שלו חיתנו פחות משנה 2 ילדים וההורים שלי חיתנו בת.
 
מיכוון שאנחנו עוד צעירים ההורים יצתרכו לעזור הרבה כלכלית  וזה לא כ"כ מתאפשר להם במצב היום.
 
לכן הם רוצים שנחכה שנה הוא הסדרניק ונראה לאן העינינים מתפתחים.
 
 
 
דיברתי איתו על זה,והוא אמר שח"ו בשום פנים ואופן הוא לא מרגיש כך והוא אוהב אותי ובלה בלה בלה.
ומאוד מציק לו שאמרתי לו אתזה,והוא מנסה כל הזמן להוכיח שזה לא נכון.
 
 
 
 
אני לא יודעת אם אני כבר אוהבת,אבל אני כ"כ אוהבת גם.
עדיף להפסיד שנה בחיים ולצאת לעבודאנונימי (פותח)
מאשר להפסיד חיים עם בן זוג שמתאים לך בגלל שנה שתחכו ובסוף יתכן שתפרדו כי האהבה תדעך במשך תקופה כ"כ ארוכה כשא"א ואסור לפתח קשר קרוב יותר , או לחילופין שתכשלו בעוונות חמורים ושגם אם תתחתנו אחרי עוונות אלו זה עלול לפגוע בחיי הנישואים שלכם ככפרה על מה שעשיתם באיסור לפני. ואיך ההורים שלכם ירגישו אם בגלל כסף ילדיהם האהובים ישארו רווקים עד גיל 35, עם מלא כסף אבל חור בלב? לא שזה הכרחי שיקרה אבל בהחלט אפשרי, לא נכון לדעתי לדחות חתונה בגלל כסף, צאי לעבוד שנה , תממני אתכם כדי שימשיך במסלול ההסדר ולאחר מכן כשהוריכם יוכלו לתמוך בכם , אם את רוצה לכי ללמוד, ואם גם זה לא יתאפשר אז אולי תלמדי במקום שמאפשר עבודה במקביל כגון- באוניברסיטה הפתוחה , דבר נוסף כשמתחתנים צעירים צריך להתכונן נפשית לזה שהולכים להצתמצם כלכלית בהתחלה אבל זה עובר ואח"כ אפשר לחיות ברווח אבל ביחד לכל החיים, אז מה אם בהתחלה קשה , יש סדר עדיפיות , אפשר להסתדר עם פחות בגדים , עם ריהוט יד שניה , עם מגורים בדירה קטנה , זה אפילו טוב לתיקון המידות, לשים את החומר במקומו הראוי ולא להרגיש שאני חיייבת
בכל אופן קבלי חיבוק ענק ואל תתייאשי, תדברו עם ההורים , אולי לכו להתייעץ עם רב שמקובל עליהם
וגם תקחי על עצמך לעבוד , בהצלחה
ואגב אין סתירה בין אהבתך להוריך לבין האפשרות שהם טועים בנושא זה ובגדול, זה שתעשי משהו בניגוד לדעתם לא מוריד כי הוא זה מאהבתך אליהם, תתיעצי עם רב אבל אני חושבת שבנושא זה אינך צריכה לשמוע בקולם
זה מצב מאוד מסוכן.shimi11
לדעתי זה שברירי וזה מתחיל להיות כיוון לא טוב.
לדעתי כמה שזה קשה או שתשימו פס על כולם ותתחתנו או שתפרדו לתקופה מסוימת (שנה או משהו כזה) או שתפרדו בכלל.
להמשיך ככה זה לא שייך, את מתחילה להרגיש חוסר אמון כלפיו, ועדיף לסיים יפה ולחזור עוד שנה מאשר לסיים בחוסר אמון ואז הכל מתמוטט כמו מגדל קלפים וחבל.
ואם אתם רוצים להתחתן אז תעשו את זה עכשיו, זוג שמתחתן צריך לדעת לסחוב את עצמו ולהסתדר לבד, אם אין לכם את זה זה מצב מאוד לא בריא. לכן דעת ההורים בסוגייא הכלכלית לא צריכה להשפיע לכאן או לכאן על זמן החתונה.
מה שאת כותבת...Curious
מחזק את זה שאתם צריכים להתחתן.
לדעתי - דברו שניכם עם ראש הישיבה שלו (למעשה רוצו לדבר אתו...). סביר מאד שהוא יוכל להעלות רעיונות כיצד תתקיימו ביינתיים, וברגע שתגיעו להורים עם דרך להתפרנס ללא עזרתם - זה עשוי להיראות להם אחרת.
ובכל מקרה - אל תשכחו כאשר הברירה היא בין נישואין לבין כיבוד הורים - נישואים קודמים.
והמון בהצלחה.
^^^אודי4
לדעתי - לגבי הקשר שלכם, אם הגעתם להחלטה:
 אם אתם מחליטים על חתונה השנה - לדעת שההורים לא מממנים וזה קשה להם, ולכן תהיה חתונה מצומצמת או לבנות על הכסף שיגיע מהחתונה. 
אם אתם מחליטים לדחות בשנה, וזה אפשרי בהחלט לדעתי, אבל כמו שד. כתב - לשמור על אש קטנה - זה זמן יקר מאוד לבניין הבית, את והוא יודעים עם מי אתם עומדים להתחתן, ויש יותר שקט נפשי. כמובן, זה יתאפשר אם תדברו פחות ושהפגישות לא יהיו כ"כ ארוכות. זה פשוט לא בריא! נקודה! לא בריא להגיע לסוג של רוויה כזו לפני החתונה בכל מקרה וכמו שכתבת את רואה בעצמך שזה מבלבל אותך, אז פשוט לשים גבולות. לא נפגשים יום שלם ומדברים, רק 2-3 שעות, וגם בטלפון - לא יותר מידי, לשמור על אש האהבה בצורה נמוכה, כדי שתוכלו להבעיר אותה בעוצמה בזמן הראוי לה!
אמנם אני חושב שבכל זאת יהיה כדאי (תתיעצו על כך עם רב שמקובל על שניכם) להמתין עם אש נמוכה כמו שכתבתי, בעיקר עקב גיל הבחור.
(אגב מה עם צבא?)
בהצלחה!@

ממש אבל ממש לא מסכימהאנונימי (פותח)
אין דבר כזה לשמור על אש קטנה קשר ע"י מפגש של 2-3 שעות ושיחות טלפון למשך שנה,זה לא אש קטנה זו מדורה. זה לחלוטין לא תקין, לא בריא, לא יהודי , רוצים להתחתן מתחתנים עכשיו , לא רוצים- לא מתחתנים
ואין שום שקט נפשי בזה שיודעים עם מי עומדים להתחתן עם דוחים זאת בשנה, עד שלא מתחתנים אין וודעות, אף צד לא מתחייב , ומה אם הוא יכיר משהי מקסימה במשך השנה הזאת לא כי הציעו לו אלא סתם כך, אז הוא לא יוכל לצאת איתה כי יש משהי ששמה אותו בסטנד ביי לשנה?? זה מעוות, ובכלל המחשבה שגיל הבחור מהווה בעיה, איפה בן 18 לחופה? היום זה הפך לבן תואר לחופה? מה עובר עליכם? הקמת בית זה לפני הכל, כסף , תואר, קריירה, ולגבי צבא מי אמר שהוא חייב להיות קרבי, אם הוא גובניק הוא יכול לשלב משפחה עם צבא, אפשר גם קרבי אבל יותר קשה
שלום רב לךיהודית פוגל
לדעתי התיסכול נובע מהעמידה במקום. חוק הבריאה אומר שאין עמידה במקום, או הולכים קדימה או אחורה. ואם לא הולכים קדימה אז מוכרחים ללכת אחורה. לכן כמובן מומלץ או להתחתן בקרוב ממש, או לוותר על הקשר במימדו הנוכחי, שזה אומר להכיר עוד אנשים, ולחיות כרגיל.  והיה ובעוד שנה עדיין תהיו פנויים ותרצו זא"ז, אז לא תהיה כל מניעה להתחתן. כ"ט 
אם הם אוהבים אחד את השניה,רחלקה
בעזהי"ת.
 
זה לא יהיה להם כ"כ פשוט להיפרד ולהכיר עוד אנשים.
בת כמה את שההורים שלך כ"כ מתנגדים?*מוריה 2*
בס"ד
אם את שמינסטית בתור אמא שלך לא הייתי מסכימה לך להתחתן!
אם את אחרי אני לא הייתי רואה בעיה.
אהבה זה לא מספיק בשביל להקים בית. צריך בסיס. ומה לעשות לימודים הם חלק מהעניין. את יודעת מה האת רוצה לעשות בחיים שלך? (חוץ מלהתחתן כמובן...)
הוא יודע מה הוא רוצה?
סליחה על הציניות אבל זה מתבקש כדי לאפס אותך!
החיים זה לא רק לבבות ורדים והמון נשיקות.
את צריכה משהו להתחיל איתו,בגרות,פסכימומטרי, עבודה
מבינה?
(אגב אני ממליצה ללמוד כמה שיותר מהר!  לא למרוח את השנים על עבודות פשוטות, כי אח"כ הרבה יותר קשה ללמוד!)
 
מסכימה ולא מסכימה איתךאמא מסורה
נכון מאוד ש "החיים זה לא רק לבבות ורדים והמון נשיקות", אולם זה שהחיים המודרניים דורשים עבודה ובשביל זה צריך ללמוד- זה לא סיבה מספיק טובה לדחות חתונה.
 
א"א לדעת כמה מהרווקים ומהרווקות חשבו על זה- קודם שיהיה לי תואר אח"כ עבודה והיום גם א"א בלי תואר שני אז... (אישית אני מכירה אחת כזאת, שהיה לה חשוב שקודם יהיו לה 2 תארים+ עבודה מסודרת ובגלל זה היא בכלל לא רצתה לשמוע בגיל מוקדם, ב"ה היא מחתנת בקרוב בגיל 29, אבל זה קצת לסמוך על הנס ולדעתי זה גם גיל שמתחיל להיות קצת מאוחר...)
נכון שזו לא הסיבה היחידה לרווקות מאוחרת, ואני לא באה להאשים את אלה שזיווגם מתעכב בכך שהם לא "תפסו את הרכבת" בזמן או שדחו מסיבות שונות.
 
אבל, להגיד למישהי צעירה שב"ה כנראה מצאה את זיווגה, שתדחה חתונה בגלל הסיבות הנ"ל זו הסתכלות עקומה על החיים (וצר לי התקיפות, העיוות הזה פשוט חורה לי ) ולא יקרה כלום, אם היא תגבש את הכיוון המקצועי שלה אחרי החתונה.
 
אם כבר הייתי בודקת עד כמה היא בוגרת נפשית לחתונה (ובדברים אלו, אני ממש לא מתכוונת לומר שלשואלת זה לא קיים) ולא מה הדברים החיצוניים שיש לה או אין לה כמו- תעודות.
 
נכון זה קשה להתחתן בגיל צעיר, נכון יהיו לה הרבה התמודדויות מאשר ללמוד מקצוע או לפחות להתחיל בתור רווקה, השנים הראשנות יהיו קשות מבחינה כלכלית, במיוחד אם אין עזרה מההורים, אבל יש סדרי עדיפויות בחיים היהודים ומשפחה היא מעל הכל.
לאמא מסורה*מוריה 2*
בס"ד
א.אני לא זורקת את הדברים בלי לקחת אחריות. אני עצמי סטודנטית ואני מאוד יודעת על מה אני מדברת.
א.את היית מוכנה בתור אמא לקחת אחריות על בת 18 שעוד לא התחילה פסכומטרי וסיימה בגרויות(אני לא מדברת על המקרה ספציפי הזה) ולחתן אותה?
אם כן אני לא מתווכחת!  אני מאוד יכולה להבין הורים שלא מסכימים!
להתחתן פירושו אחריות ובתור אישה נשואה אני מאמינה שתסכימי איתי.
ב.אני ממש לא מבינה את הפזיזות בחתונה מה יש?  מתאהבים אז נגמר העולם? הטלנבולות שישבשו לכל העולם את השכל!!!
פעם גבר לא היה מעלה בדעתו להסתמך על ההורים כדי להתחתן הוא למד ועבד עד שהיה בידו לפרנס את אשתו!
אז ב"ה היום ההורים עוזרים אבל לא כל החיים צריך להסתמך עליהם!
ב.לא אמרתי להתחתן בגיל 30, אני אישית דוחה קצת את החתונה כי אני רואה ויודעת כמה קשה לחברות שלי להיסחב עם תינוקות למכללה וממש לא בא לי לגדל את הילדים שלי במכללה ושכל מה שהם יראו זה שולחן ועט וקלסר. אז מחכים שנה שנתיים ולצאת בגיל 21,22 זהלא כזה מאוחר ואת יודעת מה? אני אהיה יותר קיצונית אני חושבת שגם הרבנים צריכים לעודד את זה! כי אח"כ להסחב עם עבודות ומבחנים עם 4 ילדים זה לא נעים ושכל חודש ננגסים לך 500 שקל בגלל שלא סיימת את התואר זה עצוב!!! כי לכסף הזה את והוא זקוקים.
זה מאוד קל לשכנע בנות אולפנסטיות מתלהבות להתחתן ושכולן מתלהבות מהחתן ועושים לך שבת כלה ואת במרכז לשם שינוי.
חתונה זאת אחריות וצריך לשקול אותה בכובד ראש.
זאת דעתי...
מותר לי לחלוק עליך?!אמא מסורה
א. תספרי לי על זה?! אני עצמי הייתי סטודנטית, ואני יודעת שזו לא תקופה קלה. התחלתי לצאת לקראת סוף שנה א' בלימודים, התחתנתי בתחילת שנה ד', כך שלא היה לי את הניסיון של- ילדים בתור סטודנטית, אבל יש לי ניסיון להיות אמא ועובדת- וזה לא פשוט בכלל, כשיוצאים לעבוד זה לא הופך את ההורות לקלה יותר, כי בכל זאת צריך להשקיע בבית (לפחות מי שהיא מורה) ולמצוא סידור לתינוק בן כמה חודשים ולא להיות איתו כמעט כל היום (מי שעובדת משרה מלאה).
זה גם מאוד תלוי באופי של אותה אחת, יש כאלה שאם יש להם קצת עומס, הן הולכות לאיבוד עם עצמם ויש כאלה שלמרות שזה לא פשוט, לוקחות את זה בסבבה ומסתדרות עם המצב.
 
ב. שאלה קשה, אני מאוד רוצה לתת לילדים שלי את העצמאות שלהם ושהם יקחו אחריות על חייהם, אם בפועל אעשה זאת או שמדאגנות יתר, אגונן אליהם ואקח במקומם את האחריות שלהם ואחליט בשבילם- ימים יגידו.
 
ג. מסכימה איתך- חתונה צריכה לבוא מתוך שיקול ויישוב הדעת ולא בגלל שזה הפך להיות "אין" להתחתן מוקדם ויש לחץ חברתי, רק בגלל החשש- שאם לא עכשיו אולי לא אמצא את מי שמתאים לי- וזה בירור שכל אחת ואחד צריכים לעשות עם עצמו, כולל זאת ששאלה.
ובזה התכוונתי בבגרות נפשית- עד כמה יש את היכולת להכיל את עצמך ולהכיל אחרים, עד כמה את לוקחת אחריות, האם הרצון הוא באמת רצון פנימי, כי אני מרגישה מספיק מוכנה לקשר, או כי זה נובע ממשהו חיצוני יותר וכו'
 
ולגבי עבודה- פעם היו מתחילים לעבוד בגיל צעיר ולא היו צריכים לימודים ותארים כדי למצוא עבודה ולא לקראת גיל 24- 25 כיום, במקרה הטוב.
 
ד. מתפללת בשבילך שהדרך לחופה לא תהיה לך מלאת מכשולים ותמצאי מהר את בעלך- ברגע שתרגישי שאת מוכנה לכך (והשיקולים שלך בהחלט מובנים לי, כי הייתי שם).
ובכל זאת, צריך לקחת בחשבון שלא תמיד מתחתנים עם הבחור הראשון ואפילו לא השני, כך שגם כשיוצאים- לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים.
השאיפה שלי הייתה באמת להתחתן סמוך לסוף הלימודים, אבל לא דחיתי בגלל זה הצעות- כי א"א לדעת מתי זה יגיע.
יש לי חברות שהתחילו לצאת עוד לפניי ועדיין לא מצאו את זיווגן (והם בנות 27...) כך שלאף אחד אין ערבות לכך שהוא יתחתן בזמן שבו הוא ירגיש שהוא מוכן.
 
אם רבנים יעודדו את מה שאת מציעה- נראה לי שזה רק יחריף את בעיית הרווקות המאוחרת.
אם כבר צריך לעודד- מי שמסוגלת ללכת לתיכון ואקדמיה ואז שנה אחרי סיום התיכון יש כבר תואר, זה חוסך לימודים אח"כ, אבל במצב בו התוכנית שילוב הזאת מתבצעת כיום, הרבה מאוד לא יצליחו לעמוד בכך.
 
ושוב בשורה התחתונה, אני מאוד מסיכמה איתך- חתונה זו אחריות, יש שעות קשות ומצבים לא פשוטים וזה לא רק הכיף שמציירים בשיעורי חלמיש- למרות שגם הוא קיים.
הערך של נישואין בגיל מוקדם  אנונימי (פותח)
ישנה הנחת יסוד כי עלינו, הנשים, הנערות, להתחתן לאחר או לקראת סיום של מילוי כמה חובות (חשובות ביותר!!) של שירות ולימודים אקדמאיים. 
ובאמת, הכרחי הוא הדבר על מנת להסתדר בעולמינו מבחינה כלכלית ומעוד בחינות.
אני מעוניינת לשאול את הקוראות (והקוראים אם ישנם): מדוע אנו מקבלים כצו עיוור את מיקומם של הדברים החשובים הללו בחיינו? הלא אלה הם תכתיבים שניתן לשנותם! האם לא התלוננו כנערות באולפנא או בתיכון על בזבוז הזמן הקיים? והלא זמן זה הוא כה יקר! אכן, צדקו הכותבות, כי לא בכל עת שנחליט כי בה אנו יכולות להפגש- הדבר יקרה! עובדה מנויה וגמורה היא, שרוב הבחורים מעוניינים בבחורה צעירה. דא עקא, היא באמצע הלימודים לתואר וכד'. נו טוב, ריבונו של עולם עוזר לרבות מאיתנו והן כן מצליחות להנשא. אולם בשל תופעת הרווקות הגדולה, הנורה מהבהבת כי בכל זאת, משהו חברתי כאן לא בסדר. 
והייתי מעיזה לשים את הסמן על הדרך לתכנון הקמת הבית, שבמקום להסתיים בסביבות גיל 19-20 היא נמשכת... ונמשכת,.. לעיתים לאמצע שנות העשרים. קרי: במקום "לשתול" את שלב השירות, שלב הלימודים האקמאיים בסוף, מדוע לא להתאמץ ולמצוא (כחברה) דרכים לשלבם במהלך הלימודים באולפנא? משהו בדומה למסגרות הפרקטיות הקיימות בחברה החרדית: סיום תיכון + שנת י"ג י"ד להשלמת תואר (שלימודיו החלו בי"ב לצורך העניין). סיום בגרויות? בכיתה י'. שירות לאומי? י"א. 
צריך להבין: ישנה בעיה יסודית ביותר, לדעתי, המתבטאת בדברים הטכניים שהזכרתי. והוא- החינוך להקמת בית יהודי. 
מצד אחד, מחנכים אותנו (בתקווה שבכל המקומות) לקדושה ולטהרה. להקמת בית נאמן. לשמירת העיניים. 
מצד שני, מבלבלים את הבת בחובות חשובים אחרים, הנעשים בתקופה הקריטית ביותר בה תוכל למצוא את זיווגה! 
משל הדבר לאדם שהלך בערב שבת לטייל והנה הגיעה שבת ואין אוכל. 
יש תקופה בה יש ברכה ללימודים. יש תקופה בה יש ברכה להתחתן ולהקים בית.
אני עצמי התחתנתי צעירה. בת 19. למדתי במדרשת צפנת בצפת, והציעו לי הצעה (בשידוך) שאין לסרב לה. לפני הגיעי למדרשה לא הייתי מכוונת מטרה כלל. גם בעודי שם לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. אבל לאושרי הגדול ולמזלי הטוב- זה קרה. באמצע שנת השירות התחתנו. גרנו ליד הישיבה במצפה רמון ומהר מאד נולד בנינו. החלטתי לא ללמוד באותה השנה כדי שאוכל לעכל את היותי אשה ואם כה מהר. את הלימודים במכללה בירושלים התחלתי עם תינוק בן עשרה חודשים. תוך כדי הלימודים נולדו עוד שני ילדים. בשנה ב' ילד שני ובשנה ג' בת. 
להגיד שזה היה קל? ודאי שלא! אני בטוחה שבתים יכולים להתפרק מדבר כזה!!! כשבעל נמצא בישיבה, ובשלב מסויים גם לא מקבל משכורת המצוקה גדולה מאד!! ללא עזרה אי אפשר! 
אבל לא להקים בית?!!!? 
לא ללדת?
פעם נגשה אלי מישהי בהריון השלישי, ושאלה אותי: תגידי, לא חשבת לדחות קצת את הילודה? את יודעת, בכל זאת, עם לימודים והכל..
עניתי לה: הקדוש ברוך הוא ברא אותנו הנשים עם סדר ביולוגי מסויים. זה שמשהו משובש קצת בסדר הזה של הלימודים- זה באמת לא נוח, אבל פתיר.
הרווח בנישואין מוקדמים (הבאים לאחר לימוד מעמיק לפני כמובן וידיעה מפוקחת ככל האפשר לקראת מה הולכים, כן?) הוא כל כך גדול, זר לא יבין. 
לגדול יחד.
לצמוח יחד.
לבוא חלקים, נקיים. בלי הגדרה או משבצת שבדרך כלל נבנית דווקא בגילאי העשרים פלוס, כשמתחילים לדבר, להשוות, להפגש ולהתאכזב ולצבור כל מיני חוויות בדרך. 
הייתה לי חברה טובה שהתחתנה בגיל 24 ותמיד אמרה על עצמה שהתחתנה מאוחר. היא באה עם הגדרה לנישואין והכל התחיל להתנפץ לה, להגדרתה. (כפי שקורה בד"כ, לא להבהל). רק כשבאים ממקום מאד שלם אז הקושי בקבלה יותר גדול.
כשצעירים באים תמימים, הפינות יותר עגולות, הנפש רכה יותר וממילא יכולה להכיל יותר. 
בהדרכתי את תלמידותי אני אומרת: לא משנה באיזה גיל- רק מוקדם!!
מים רעננים לנפש ..אבא שמואל
רוב הדברים אני מסכימה. כמה הערות:*מוריה 2*
1.לפעמים  בעיית הרווקות המאוחרת תלויה בבת עצמה. לפעמים באמת לא מוצאים וזה לא מתוך בחירה,לפעמים זה נובע מתוך זה שמלחיצים להתחתן!!!
2. נשואי בוסר- לפעמים בת בטוחה שהיא מוכנה לחתונהוהנישואין הם נישואי בוסר. הרב אליעזר מלמד יצא בקיראה לבנות לוותר על שירות לאומי ולהתחתן.. קשה לי עם האמירה הזאת עם הדחיפה להתחתן, הלו? מי רודף אחרי? מה יש? הרגע סיימתי תיכון ? אניבת 18? החיים עוד ארוכים. אפשר להביא ילדים עד גיל 40. אני חושבת שזה כ"כ משתנה מאחת לאחת מתי כל אחת בשלה (ופה אני מסכימה איתך) לכן אני לא אוהבת את הקריאות החותכות.
3. האביר על הסוס הלבן יבוא לכל אחת בעיתו ובזמנו לא משנה מתי הבחורה תתחיל לצאת.
4. בסה"כ אנחנו די מסכימות
ב"הצלחה!
נ.ב. אני גם לומדת חינוך, אולי יסתבר שזאת אותה מכללה מדוברת.
יש להביא בחשבון שחוויה עמוקהד.
שלא מחליטים מתוך שיקול שהיא נגמרה ואינה רלוונטית, אלא עוזבים אותה מאילוץ מלאכותי - עלולה להשאיר רשמים בנפש אם "מכירים עוד אנשים" בינתיים. עלולה להיות חלילה תמיד תחושה של "מה היה אם..". 
לכן, עם כל הכבוד לעצתה של יהודית, לענ"ד חלילה מלהכיר עוד וכו'. אלא אם כן מגיעים למסקנה שקשר מסוים הוא אכן לא בשל, טעות בצורתו הנוכחית (מצד עצמו, לא כי אין כסף...); אז יש מקום לעזיבתו, ואם יצמח אחרת מחדש, מה טוב.   לא כן נראה כאן.  לכן עצתי שוב, אכן להתבונן בכנות (לא מיד אחרי פגישה "חמה") אם יש רצון כנה, יציב, בשל (וזה כלל לא מתחיל מאמירות תדירות של "אני אוהב אותך" - עם כל ההערכה לשואלת הצעירה).  אם אכן יש בסיס אמיתי של שאיפות משותפות, הערכה הדדית, יחס טוב ונבנה, נכונות להמשיך להתפתח יחדיו - אז כדאי לינ"ד ללכת עם העצות הטובות שנאמרו כאן - החל מראש הישיבה ועד לאופציה של גם עבודה.   כמובן, לבדוק אם זה מתאים לך, לאישיותך. אולי את מרגישה עוד כ"כ ילדה שהאופציות האלו בכלל מבהילות אותך..  את זה איננו יכולים לדעת.
אגב, מצטרף לדברי ההערכה של אבא שמואל לדבריה הנפלאים של ענבר - על אף שהלכה למעשה, הגיל תלוי קודם כל בבשלות האמיתית הפנימית.  אך לגבי פרופורציות בין ערכים, והנכונות להתאמץ עליהם בשמחה - יפה אמרה.
הערה לשוניתאבא שמואל
"אם יש רצון כנה"
צ"ל: כן. (לא כנה)


אז ככה-זמן אם
תעשי טובה גדולה לעצמך, ותחתכי לכאן או לכאן. גם ההורים יתיחסו אחרת כשאת תהיי סגורה על עצמך.  להיות לא פה ולא שם זה הכי גרוע. גם לזוגיות, גם לבריאות הנפש שלך.
ועוד משהוזמן אם
אם תחליטי לחתוך זה יכריח גם אותו להיות כן (מלשון כנות) עם עצמו ואיתך, האם זה 'זה' או לא
הכי חשוב-לא להלחץ -רצו ושוב!אנונימי (פותח)
ב"ה
העולם הזה בנוי תמיד בתנועה של רצו ושוב. אי אפשר כל הזמן להיות ברצוא כי  זה יגמור אותך- את לא מתפקדת, אוכלת ולא נחה כשאת איתו. ולכן, ה' טבע את השוב. זה הזמן שבו דברים מתקררים,קצת נרגעים,ואפשר להתבונן על המציאות.(מה שאי אפשר ברצוא ששם את בHIGH כזה של שכרון חושים.)
לכן- קודם כל לדעת שזה סופר נורמאלי וגם בחיי הנישואין שלך זה יהיה כך,וזה נורמאלי.
אני ממליצה לך שכעת, בשוב,לבדוק את האדם שמולך בלי ההילה הראשונית שהלבשת עליו- האם הוא אדיב, מתחשב, רציני, מענין, מושך, בעל שאיפות רוחניות דומות לשלך, אדפ שאפשר לסמוך עליו, אמין. איך הוא מגיב לרצונות שלך?איך הוא מתמודד עם חוסר הסכמה?תסכול?
זה פשוט מתנה שה' נתן לך זמן קרור וחשיבה, כידוע שהמח קר. והלב החם, כאשר תעוררי אהבה מצד המח, יתחמם גם מחדש.זה נקרא התבוננות,בספר התניא.
אבל האמת היא שכל המערכת הזו לא בריאה- לשבת שעות עם בחור שאת לא נשואה אליו זה לא שייך ורק יכול להעיב על נשיאוכם, ועובדה שכבר את חשה ברגשות שלא שייכים בכלל לשלב הזה.
אחרי שתבחני אם הוא מתאים ע"פ הנ"ל, תתחתנו ואז תשבי איתו שעות ותשקיעי בו את כל כולך.
מענין למה ההורים ממליצים על עוד שנה? לא ממש מובן.אולי הגיל?
בהצלחה!
דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות...נו, ההוא מהזה

האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂


אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה

לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...


אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?


תודה מראש לכולם!!

אז איך היה??מחפש שם
להעלות סטנדרטים או להתפשר?Lavender

בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים. 

ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,

מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"

ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...

(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)

מה אומרים?...

אם ככהintuscrepidam
אז גם אם הוא נגיד לא הדוגמן האולטימטיבי ומצא חן בעינייך מספיק העיקר תלוי בך (ובו).

מה זה אומר שיש להם מה למכור? 

עוד מכה ועוד מכהגרי

עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".

"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"

יפה מאוד זיויקשפלות רוח
נכון כנ"ל שתי גרושות התחילו איתי מוצשאדם פרו+

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אם זה ינחם אותךהמצפה לישועה

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

:')חתול זמני

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

מה הבעיה של אנשיםאני:)))))אחרונה

לומר פשוט שלא מתאים?

בדייטים עצמם ובין הדייטיםadvfb

עולים תחושות בדייטים עצמם

עולים תחושות בין דייט לדייט

 

מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?

מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)? 

 

סתם מבאסהפי

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

מסכימהרק נשמה

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

נכון זה לא פחות קלהפי
כל אחת והקצב שלהadvfb

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

יש הרבה קשרים שנתקעיםהפי

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

אהבתי את הביטוי אנרגיה זכרית פצועהמחפש שם
נשמע כמו חתול רחוב פצועחתול זמני

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

וואי לגמריadvfb

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

מענייןמחפש שם
איך את מזהה את ההבדל? מתי את נותנת זמן וסבלנית לתהליך של צבירת בטחון ומתי את חותכת? 
חח אני בןadvfb

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

את יודעת להצביע על דברים שחוסמים/ עוזרים לך להפתח?מחפש שם
מה שהכי עוזר להיפתח זה פשוט טבעיותרק נשמה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

אמןמחפש שם
זה קטע כי אתה מאמין שאם תהיה משהו מסויים אז מי שהולך תפתח בזמן שזה יקרה כשפשוט תהיה אתה...
מממ אני בעיקר מדבר על מחשבות והרגשות תוך כדיadvfb

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

נראה לי שזה שכל ורגשרק נשמה

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

יפה, תודה!advfb
מציע חידוד - רגש ודמיוןadvfb

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

יפהרק נשמה

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

כן כןadvfbאחרונה

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

מתנה לחג - קובץ שירים לנשיםגלויה

שלום לחברות הפורום היקרות!

כן, זה רק לנשים. 

הייתי פעם פה... 

עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין

וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן. 

ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים

וקריעת ים סוף 

והתחתנתי ב"ה 

(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה) 

ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!

כתבתי ספרון על המסע

מילים שה' שלח לי להתמודד

וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.

מקווה שישמח ויחזק! 

20260331102053.pdf (תלחצי על זה) 

 

 

קפיץגלויה
מרגש.אם-אם
תודה!גלויהאחרונה
איך אתם הייתם מגיבים?אביעד מילוא

נרשמתי לשדכנית ואחרי  תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?

(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)

שומר את המספר שלה ב"לא לענות"אריק מהדרום
שואלת למההרמוניה
הסיבה היא סיבה טובהאביעד מילוא

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

שהיתה אומרת מראש. זה לא לעניין...יעל מהדרום

לק"י


אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

זהמעליב..הרמוניה
תלוי מה הסיבהשם פשוט
עבר עריכה על ידי שם פשוט בתאריך ט' בניסן תשפ"ו 15:41

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

הזויה🤦‍♀️יעל מהדרום

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

היא שדכנית ששילמת לה או בהתנדבות?ארץ השוקולד

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

יש דמי רישום ושכר שדכנות כןאביעד מילוא
מה?????????????????אני:)))))

אני בהלם!!

אני אגיד לך משהו אביעדאריק מהדרום

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.


אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.


שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.


שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.


והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.


אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

..הרמוניה

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

נראה לי שאגיב לך בפרטי...מחר בלי נדריעל מהדרום
תודה(:הרמוניה
אני עברתי את שלב הליצור קשר בעצמךאביעד מילוא

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

כמה זה נפוץ מה שקרה לי?אביעד מילוא

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

בהנחה שהיא התכוונה למה שאתה חושבנוגע, לא נוגע
(אם המילה "להשקיע" זה עיקר העניין, אפשר לפרש את זה בדוחק גם בלי הקונוטציה הרגשית) - אחרי מעשה כדאי ללמוד מזה לזהות וייב של נשים בסגנון כזה (בכל הקשר) ולהתרחק או להיזהר מראש. כנראה לא סתם הרגשת מראש תחושה לא טובה ממנה.
היא לקחה כסף?advfb
כן דמי רישוםאביעד מילוא
נשמע שהיא לא בסדרadvfb

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

 

מבינה שזה מעליבברוקולי

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

הייתי מדבר איתה מאוד בתקיפותחתול זמני

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

לא רק שדכנית פח אלא גם בן אדם גרועאני:)))))
אם הבנתי נכון, מפריע לך ההתנסחות שלהלגיטימי?

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

 

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

תשאל אותה אשמח לדעת מה הסיבה?הפי

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

 

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

את אחת הסיבות אני יודעאביעד מילוא

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

 

למרות הסיבה ההיאאריק מהדרום

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

אז שמראש לא היתה לוקחת אותך כמשודךיעל מהדרום

לק"י


ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

דווקא לפושע הכי כדאי להחזיר ישר את הכסף..נוגע, לא נוגע
זכותה המלאהזיויק
תתקדם הלאה לדעתי הישועה תצמח ממקום אחר בעזרת ה'
באמת היא היתה יכולה לנסח טוב יותרגלויה

הניסוח אכן די פוגע...


ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.


לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.



ממש משמח לקרוא את הודעתך. שיהיו לכ תמיד חיים טוביםאורין

ומאושרים. ואשרי השדכן!

תודה! אמןגלויהאחרונה
ממש!!
היא סבבה והכל...חתול זמני

אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).

מה עושים.

זה בסדרadvfb

זה זמני

זה לא אני, זה אתהחתול זמני
תודה על הדאגהadvfb
אה הכוונה היא שהמשפט נאמר כציטוט פסאודואפיגרפיחתול זמני

בשם הבחורה

תודה, למדת אותי מילה חדשהadvfb
טיפות של אור
@חתול זמני א. קונים אלרג'יקס. ב. עוברים לכלבים. ג. מגגלים 'חתולים היפואלרגניים' ופותחים על זה שיחה בדייט
א. פתרון זמני לבעיה סופיתחתול זמני

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במקרה כזהטיפות של אור
מתבאסים *ואז* עוברים לכלבים. יש לכם אלרגיה לחתולים עכשיו
כואבת לנו הרגלחתול זמני
לא מגדלים חתוליםארץ השוקולד
:םםםםחתול זמניאחרונה
רווקים יותר בוגרים, פחות דוסים?advfb

מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.

מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.

 

הרהורים בנושא..

ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".

דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.

לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.

בדיוק. הם בזוגיות קבועה, גרים יחד וכו.מרגול

השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)


לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.

בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.


הגיוני? כן.

האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא. 

אולי יעניין אותך