ב"ה הקב"ה עשה עמי חסד והשיב לי אהבה ישנה. אחרי שנפרדנו לתקופה ממשוכת וחזרנו להיות בקשר ממש בסייעתא דשמיא אני יכולה להגיד בצורה חד משמעית שאני שמחה שחזרנו. שנינו רואים בקשר שלנו קשר של קיימא שיוביל בע"ה למציאות השלמה. שנינו מוצאים אחד בשני את הציפיות שלנו מבן/בת הזוג וברור לנו שאין מישהו/י יותר מושלם ממנו/ה לנו.
יש רק בעייה קטנה באחידות העניינים בינינו.
אני אוהבת אותו. לא רואה את עצמי עם מישהו אחר. כל המחשבות שלי על העתיד כוללות אותו. הוא האחד והיחיד שאני מוכנה להקריב למענו דברים ולא להרגיש רע עם זה אלא להפך-להרגיש סיפוק אדיר ושמחה עצומה.
והוא לא.
כלומר, כן, הוא מוכן להקריב למעני המון, ברור לי שאם אני נופלת-יש מי שמרים אותי, שמחזיק אותי, שתמיד יהיה שם בשביל להחזיק לי את היד [כמובן מטפורית...]. אבל... הוא לא אוהב אותי. הוא לא מצליח. הוא מנסה כלכך ומשתדל אבל הרגש של האהבה לא מגיע.
לפני שתגידו לי שזה הבסיס ואם זה לא קיים אז זה לא זה, תקשיבו קודם לעובדות:
שנינו פגענו אחד בשני ברמות עצומות. הפגיעה שלנו אחד בשני הותירה בנפש של שנינו צלקת עמוקה שלוקח לה הרבה זמן להגליד. אלו דברים שעברנו ואנחנו סולחים אחד לשנייה בלב שלם, רק שלא ברור מה עם הרגש. הכל מושלם ואידיאלי חוץ מהרגש. הפגיעה שפגעתי בו הייתה פגיעה רגשית עצומה, והוא אומר שמאז הוא לא מצליח לאהוב. כשהוא מנסה לחשוב על מישהי אחרת שהוא יוכל לאהוב הוא לא מוצא. ברור לו מאוד שרק אותי הוא יצליח לאהוב. כלומר-או אני או כלום.
אני לא מתכוונת לוותר עליו. אני אלחם ואלחם עד כלות, וזה מה שגם הוא מרגיש. אני יודעת את זה כי דיברנו על זה, אלה לא אשליות שאני בוראת לעצמי.
הצעתי לו ללכת לטיפול זוגי, אבל הוא רוצה לפתור את זה בעצמו.
החלטנו בכל מקרה שעכשיו לא נדבר 3 ימים כדי שכל אחד יחשוב עם עצמו מה ואיך.
נניח ואחרי 3 הימים האלה לא נמצא פיתרון, מה אפשר לעשות? איך להעצים את הרגש? ואולי זה בכלל מקרה אבוד?... 
]
.
