כשאתם יוצאים עם מישהו וזה לא מתקדם בצורה טובה אבל עדין מנסים כדי להרגיש שלא סתם זרקנו לפח משהו שיכול להסתדר.
ואז יש את הרגע שמבינים "אני לא רוצה לצאת איתו יותר" ושוב יש את המחשבה "אולי אני פשוט צריכה יותר להתאמץ".
הוא זה שהחליט לא להמשיך ואני אמורה להיות מרוצה מזה כי ככה לפחות זה לא אחריותי. לא תהיה לי התלבטות עוד כמה שנים שאולי טעיתי כי הוא זה שחתך ולא אני.
רציתי לסיים אבל לא רציתי לחתוך. כביכול הבעיה נפתרה לי. הקשר הסתיים בלי שחתכתי...
חשבתי שאני אהיה שמחה.
אבל אני לא.
