ראשית רפואה שלמה מהרה בע"ה כבר השנה ,

כמה עצות ....ננסה  ...:

1. לחזור ולשאול את אותו רב /יועץ אם ניתן לדחות את הסיפור לפגישות יותר מתקדמות

נגיד פגישה לפני שהוא מציע לה או נפגש עם משפחתה והוריה ...

2.. להתייעץ כיצד לספר ולא  רק מתי לספר ,

אם אחיך הוא כרובא דעלמא אדם שביסודו הוא טוב אז כנראה שהוא מרגיש שה"סיפור" יושב לו על הלב

והוא מחכה לרגע שבו הוא יוכל לספר ולשתף את מה שאיתו

לכן כדאי לבדוק מהאם הוא מספר יותר מדי מוקדם

האם הוא משדר כשהוא מספר שהוא בלחץ מתגובת המשודכת ובעצם נותן לה להרגיש שהוא נתון לחסדיה ?

תוכלי להתאמן איתו כשהוא מתכוון לספר לבחורה לפני הפגישה ולהראות לו כיצד לספר זאת בצורה הנכונה

ולא בצורה מלחיצה או רגשנית יתר על המידה וכן לא בצורה מיואשת שיש לו את הבעיה ואין לו פיתרון לה וכדומה ...

בנות שמות לב כשבחור מראה סימני לחץ ....

3. לספר קודם שיש בעיה כזו בעולם ויש אנשים שמתמודדים איתה וכך לפתח רגש חיובי מצד הבחורה

על אותם אנשים (בלעז סימפטיה ) ולאחר מכן לספר שהוא מאותם אנשים ,

אם יש דרגות ולא כולם שווים ויש כאלו שאצלם זה יותר קל ונגיד אצלו הבעיה יותר קלה אז לציין זאת

וכן לציין שהבעיה לא משפיעה לו על חיי היומיום אם אכן כך הדבר וההתמודדות איתה היא לא דבר קשה  .. 

בגדול לנסות להראות שהבעיה היא לא הנקודה שחייו סובבים סביבה .אלא דבר נלווה אם אכן כך הדבר .

4. אם הבעיה היא זמנית ושתחומה בזמן ולא קבועה אז לציין זאת...

5. תפילות והרבה תפילות לקב"ה שהוא רופא חולים והוא המזווג זיווגים ...

6. לא להתייאש ....

7.אתן הבנות שבמשפחה לא לתת לו זמן להישאר עם עצמו ללא הצעה

אלא יום אחרי שזה לא צלח עם אותה בחורה להציע לו הצעה חדשה

ובעצם להראות לו שיש תקווה ולהוציא אותו מהחול הטובעני הזה שנראה "כאב לב"  .

מקווה שעזרתי ....בשורות טובות בע"ה מהרה !

לספר פגישה לפני ההצעה זה ממש הונאה לדעתי. חייבים לספר הרבה קודם.

נורא קל להיות סימפטי למישהו שיש לו בעיה - אבל אם למשל היה מישהו גרוש +7 והיה מסתיר את זה גם אז הייתם אומרים שזה בסדר? זו רמאות וזו רמאות. נקודה.

עובדה שהמון רבנים מתירים.

הוא מגלה לה, רק בשלב מאוחר יותר, שהבחורה תשקול את הענין באופן אובייקטיבי ולא תפסול בלי לבר בכלל.

ככה נותנים סיכוי לקשר מכיוון שאף אחת לא הייתה יוצאת איתו מלכתחילה.

ואולי זה רמאות לא לשלוח תמונה לפני הפגישה- הרי את מסתירה את העובדה שאולי את לא הכי יפה. 

יש להעמיק בהבנת העקרונות, וטוב עשו הרבנים שהורו לתלמידיהם את הדרך.

לפני ההצעה...

שמעתי על כראלה שהתירו בפגישה שלישית רביעית

למה הוא צריך כדורים?

ונתקלתי בסוגיה מקרוב... לא פשוט בכלל בכלל

אכן- הרבה בנות יפסלו על זה, אבל יש נדירת ומיוחדות שלא; תאמיני לי שדווקא הבנות האלו הן הבנות האיכותיות באמת זאת דעתי. ברגע שהן יקבלו א זה הוא יוכל לדעת שמדובר במישה רגישה עם מחשבה עצמאית ואומץ.

אולי עוד אויף בנושא, בינתיים- הצלחה רבה;

או משהוא אחר. ואז שניהם על מישור שווה, אפשר לנשום לרווחה להיות גלוי ופתוח ולבנות קשר נורמלי ללא כפיפות למצב שלו. חבל על ההתנסויות הכושלות הללו.

עצה לא מקצועית

אם לשניהם אותה בעיה והיא בעיה שמקורו בתורשה זה מעלה את הסיכוי להביא ילדים כאלו בהרבה

יכול להיות לה בעיה דומה כלומר עם תוצאות דומות אבל אין טעם לחפש כזה דבר. זה יכול לקרות באופן טבעי  שהם מוצאים אחד את בשני

יש "מתנות" שכשהו מאוזנות, חחי האדם דומים מאד לשל אדם רגיל,  ( סכרת, לחץ דם, אפילפסיה) יש "מתנות" שלטעמי מפחיד יותר להתעסק איתן אך אפשר לללמוד להתמודד ואני מכירה כמה זוגות כאלה (האשה או הבעל בריאים לחלוטין) הנפוץ שבהם: דכאון, חרדות מסוגים שונים. ויש מתנות שאני אישית הייתי נמנעת אבל מן הסתם יש נשים שהיו מוכנות בשם האהבה  להתגבר עליהן כגון פסיכוזות ( טוב , זה נדיר יותר שיש  מילדות)  יש גם מחלות מטבוליות שהן גנטיות ואז אשה חייבת להבדק, אם היא בריאה ואינה נושאת גן פגום- לבריאות להם, אלא אם כן זה משפיע על תוחלת חיים, כמובן שזה שיקול.  בוודאי שיש השפעה לסוג המתנה על ההחלטה. זה מאד מאד שונה ממקרה למקרה.

לכאבי, אני חייבת לספר שלדעתי לנשים עם מחלות כרוניות קשה אף יותר  כי כל הבחורים ישר חושבים על סיכויי פוריות או סיבוכים לעוברים במהלך הריונות. אישית מכירה מישהי עם אפילפסיה מאוזנת להפליא הנוטלת תרופות , אמנם היא תצטרך ליווי רפואי ותרופתי צמוד בהריון אך וודאי שזה אפשרי ללדת ילדים בריאים ושלמים. עם זאת, בכל פעם, (גם היא קבלה הוראה ליידע בפגישה שניה או שלישית, כלומר , כשנגמר שלב הבירורים הראשונים אם זה בכלל שייך, )בחורים עזבו אותה, לא כולם התוודו על סיבת עזיבתם. בסופו של דבר- יצרנו קשר עם רופא ירא שמים שאני מכירה מימים ימימה ובקשתי את עזרתו. היא שלחה קו"ח ותמונה ואני העברתי לו. הוא עזר לנו לחשוב את מי אפשר להציע, וכשהוא עשה זאת כרופא, היה נשמע לבחורים פתאום שאם רופא מציע סימן שהוא יודע שזה אפשרי ( אגב, אני מכירה לא מעט חולי אפילפסיה נשואים באושר ) ואז ההכרויות נמשכו יותר זמן, אמנם טרם מצאה חתן, אבל לפחות את הרתיעה מהמתנה הצליחו להוריד מעט.

הרבה הרבה הצלחה.

לכל אדם יש שק נסיונות שעליו לחוות, ולכל אדם יש מישהי שנקבעה עבורו 40 יום טרם יציאתו ( אני בטוחה שהקב"ה גם ידע שתהיה לו מתנה שכזו... אז מן הסתם הוא התאים הכל...)

מבלי שנאמר לנו מה הבעיה של הבחור.

בלי לדעת פרטים קשה מאד לתת עצה מועילה.

אפשר להבין בנות שלא רוצות אותו. כולנו חולמים על המושלם והמושלמת.

אממה, כשמגיעים לשלב שאחרי החופה מגלים שהצד השני הוא, איך לאמר - בן אדם, ועם הבעיות המציקות שלו.

בנוסף, אצל חלק לא קטן מהאוכלוסיה* תופעות כאלה עלולות להתפרץ בגיל מבוגר יותר, ולא לעולם חוסן.

___

יש לא מעט אנשים שעלולים להגיע לסיפור של כדורים וכו', אבל לחלקם זה תלוי בנסיבות חיים. אדם יכול להיות עם סיכוי למחלה מסויימת ולמות בגיל מבוגר באושר ואושר, אבל המחלה גם יכולה להתפרץ מתישהו בדרך.

אם מאוזנת היטב, והמידע מהפסיכיאטר פתוח מבחינתו למיועדת שתסתכל לפני... אז אל יאוש. יש סיכוי. אני רואה בהפרעות נפשיות כאלו בעייתיות לא בהרבה יותר מאנשים החולים במחלה פיזית שמזלזלים באיזון שלהם. לדוג'? יש לי חברה שבעלה סובל מחרדות לא קלות אך מטפל בעצמו היטב ללא טיפת זלזול. אילו היה נכנע למצבו - היה מסתגר רב הזמן בביתו ולא מעיז לצאת לעבוד אך הוא מתגבר כארי ממש יוצא לעבוד ומפרנס ( לא בצורה מדהימה אבל בהחלט בצורה יציבה וקבועה) התקף אחרון עבר עליו לפני שנתיים והוא ניגש מיידית לטיפול. אשתו לעומתו סובלת שנים מיתר לחץ דם. את זה גילו במהלך אחד ההריונות , כלומר- אחריי שנישאו. לא ברור לי למה היא חושבת שמותר לה לזלזל בטיפול ובאיזון של עצמה? מדוע זה בסדר שילדיה רואים אמא מתמוטטת ממש מול עיניהם כשהיא יוצאת מאישון, ומדוע היא חושבת שמותר לה לסכן את חייה כשיש לה במי לטפל ולמי לדאוג? בעיני זה חמור הרבה יותר ממצב הבעל ואת דעתי זו הסברתי לה בהתקף האחרון שלו. מחלתו היא כמחלתה ושניהם צריכים טיפול ואיזון ואז איכות חייהם בהחלט סבירה. אך מדוע אנו מקבלים בסבר פנים סביר את החולה הפיזי ולא את הנפשי? בעיקר אם דוקא החולה הפיזי מזלזל בטיפול בעצמו??? ועדין - לרב האנשים קל לקבל מחלה מוכרת כסכרת או לחץ דם ופחות את בעלות השם המפחיד כאפילפסיה ( מחלה פיזית לכל דבר ועניין) או "מאניה דיפרסיה"

ראשית, יתכן שלא הבחורה בורחת אלא הוריה. שנית- טוב ליידע , לטעמי, כמה שיותר בהתחלה, אבל כמובן רק אם ברור שיש לזה סיכוי בכלל , אחרת מה פתאום "להתוודות" בפני כל אחת שמציעים ? יש נשים עם בעיות שאינן בריאותיות דווקא אלא דברים כמו גובה, רוחב, קוצר ראיה ( טוב, זה בריאותי) שגם נפשן קצה בסינון הטבעי שהחברה עושה לכל מי שהוא בעל אבחנה היוצאת מגדר הרגיל, וכמו שיהודית אמרה- יש סיכוי טוב שהן תקבלנה את מצבו בהבנה גדולה הרבה יותר. בשלישית- אני חושבת שכמשפחה, אף אתן יכולות לערב איש מקצוע שמבין בנושא ( ויש פסיכיאטרים יראי שמים ) אבל להיות כנים עם עצמכם באמת ובתמים- האם אתו חושבות שאפשר לגדל איתו משפחה?? האם הוא דואג לעצמו?? האם הוא אחראי שלא לפספס שום תרופה ושום טיפול תומך???

אגב, גיסי אף הוא סובל מאותו הדבר וזה התגלה בגיל 40+ , הם חיים יופי עכשיו, עם תקופות שפל מדי פעם שנפתרות היטב בזכות מודעות המשפחה לטיפול ולהתמדה בו.

פסיכולוג שהוא חבר טוב מאוד של ההורים שלי, פעם אמר לי (לאחר שסיפרתי בדיחה על פסיכולוגים) שאין דבר כזה אדם נורמאלי, הוא טען שאדם נורמאלי זה אדם שעדיין לא הגיע לאבחון, וזה כל הסיפור. 

כמובן שהמשכנו לדון בעניין, אבל זה לא רלוונטי. הנקודה הזו שהוא העלה חשובה מאוד למרות החיוך שהוא מעלה. 

כל אדם מורכב מאישיות והתנהגות וכל דבר שמרכיב ומאפיין ובא לידי ביטוי. אדם יכול שיא הרומנטיקן, אבל יכול להיות לו בעיית סוכרת ולכן הוא צריך אינסולין מידי פעם. האם לרגע קל יעלה בדעתכם בכלל להתחשב בזה? 

ובואו נרד מדרגה - אדם יכול להיות שיא הבריא פיזית (עדיין לא גילו אצלו מחלה) אבל הוא כועס או מתרגז בקלות. 

גם אדם שיש לו מחלה פיזית, ואפילו נפשית, חשוב לבדוק טוב טוב בדיוק איזה בעיה יש לו - ואיך זה משפיע על על חייו בצורה יומיומית, ואיזה השלכות עתידיות יכולות לנבוע מזה, אני מסכים, אבל לשפוך את האמבטיה עם התינוק זה מעשה מטומטם של אדם חשוך ועם הארץ. ומזכיר לי את האיכרים במערכונים של מוטי פייתון. 

כמובן שיש לנו חשש מהצד האפל - אותו צד שאדם מאבד שליטה, או אינו יכול לתפקד, או בעיות פוריות, וכו.. רח"ל. וזה הצד של החשש. 

אבל חלק ניכר מהבעיות "הרשמיות" אינם כאלו כלל. אומנם לפעמים יש בהם צד של התמודדות, אבל מצד שני, אין אדם שאין לו התמודדויות ואתגרים.

אני הייתי בבית של משפחה לפני כמה ימים, והאימא ממש העיפה את הילד שבכה ולא רצה לקום, כל כך נחרדתי מהאלימות, והסבא שהיה שם, צעק על הנכדים בכל כוחו, שנגעלתי לחלוטין. אלו בעיות נפשיות? לא. אבל אלו הן בעיות אנושיות, והן נמצאות בקרב הציבור האנושי בעשרות אחוזים. 

ולכן אני מסכם:

בעיות נפשיות- יש לבחון לעומק במה מדובר ומה ההשלכות. 

יש להבין שבעיה נפשית או פיזית- זה נורמאלי וטבעי ואין שום צורך לפחד או להרתע מזה. וכל עוד זה לא פוגם בחיי האדם, או כל עוד הוא מודע ומטפל בעצמו בצורה סבירה (למשל כדורים- מה אכפת לכם שהוא לוקח כדור יומי?) אז זה לא אמור להוות מטרד.

ומה שבאמת אמור להפחיד אתכם זה בעיות אנושיות - רגזנות, כעס, אלימות, וכו... אלו קיימים בתפוצה עצומה בכל רחבי הציבור, אלו הגורם הראשוני לסבל בנישואין, לגירושין, ולכל פגיעה זוגית אחרת. 

זו עובדה. ראשית- יורידו את החולים למינהם ואח"כ, ממה שישאר יראו מיהו בעל אישיות בריאה- כאיו ירוויחו כך הכל.

זה רק תאור מציאות ולכן לחולי, ודאי עם מחלות נפש קשה במיוחד

לקבל את זה כמציאות - אני מסכים איתך, אנשים רבים מתנהגים כך. 

אולם ממה זה נובע? וכאן אני מפנה אצבע לסיבות שמניתי. 

פתרון - מיידי- כל מי שיש לו בעיה או כל צרה- זקוק וצריך לכל התמיכה תמריץ ואהבה שהסביבה יכולה להעניק לו, כל אדם כאן שמכיר מישהו או מישהי שיש להם בעיה כזו, שיהיה המלאך הטוב שלהם. 

לטווח הארוך - כחברה אנחנו צריכים להתבגר. 

בעיקר חינוך של ההורים, ולא פחות, גם של המחנכים ורבנים. ובשעת הדחק, כל מי שיש לו השפעה בציבור. 

ולא שגרתית שמקשה מאד על החיים גם אם לוקחים תרופות כסדרן.

צודקת אחותו בדבריה שעל המשפחה לשקול היטב היטב אם הבחור יוכל אי פעם להרתם לעול חיי משפחה.

הרעיון לשדך אותו למישהי עם "בעיה דומה" הוא מגוכך. זה רק מכפיל ומשלש את הצרות ולא פותר שום בעיה.

עצם זה שהיא רגועה ולא נלחצת כאשר היא רואה בעיה, ועוד היא יכולה להבין אותו, ולהבין מה הוא עובר, לפעמים רק כתוצאה מיחס החברה.

אם אתה מדמיין שני חולי רוח מסתובבים בבית ושוברים צלחות- אין לי ספק שאף אחד לא התכוון לתיאור הוולגרי הזה.  

לדעתי, עדיף לספר לפני הפגישה הראשונה. לאמר שמדובר בבעיה מאוזנת, עם כדורים - אבל הבעיה קיימת! ואז יתכן שהוא פונה למגזר אחר - של בנות שגם להן יש בעיה מסוימת. לעתים מדובר בבחורה עם פגיעה חיצונית קלה, לעתים בבעיה אחרת שדורשת טיפול. אם הבחורה יודעת מראש - המוכנות שלה להתמודודת גבוהה יותר מאשר בחורה שתסכים מכל סיבה שהיא להתחתן עמו ותרגיש כל חייה שבעצם היא וויתרה ויתור גדול מדי. בת שיודעת מראש על מה היא הולכת ולקראת מה - תגלה יותר נכונות להתמודד ולסייע לו בתקופות משבר. (כן, גם כשמאוזנים תרופתית - עדיין יש עליות ומורדות!)

מה שבשום אופן אל תעשו - להעלים מהבחורה ולקוות ש"עד החתונה זה יעבור". הפיצוץ שיקרה אחר כך חמור לאין שיעור!

עדיף להיות גלויים והוגנים, לקבל בהבנה קושי של הבחורה כפי שתרצו שהיא תקבל את הקושי שלו ובעז"ה - בשורות טובות בקרוב!

היא לא אמורה להרגיש שהיא ויתרה בגדול- בגלל שאין לו מספיק המוגלובין או אינסולין או כל דבר אחר.

כל עוד מדובר בדבר שבא לידי ביטוי בפן היומיומי- חבל לספר בשלב ההתחלתי, הוא עלול להבריח את הבחורות מבלי שיהיה לכך הצדקה אמיתית. 

מאידך, גם לא שייך לספר את זה אחרי חודשים, ולכן צריך למצוא את המקום הנכון לספר את זה. אין ספק שהיא צריכה לדעת, ולא רגע לפני האירוסין. 

בפנייה לאנשים עם בעיות היא טובה כפי שהסברתי בתגובה הקודמת.

אולם יש לי חשש מהתקדים של יצירת סוגים ורמות ואיכויות של אנשים והדבר מגעיל אותי לחלוטין. 

זה אולי יקשה קצת יותר למצוא, אבל אני חושב שהייתי מעדיף שהוא יפגשו מישהי נהדרת שתעזור לו בירידות ותצחק איתו בעליות. ואני לא חי בעולם שבו אנשים טובים הם מצרך נדיר.

יהודית פוגל- הרעיון שלך הוא לא חכם בלשון המעטה וברור מההודעה שלך שיש פה חוסר הבנה בהתמודדות עם בעיות כאלה-

עצם הפתרון של לקטלג את בעלי הבעיות כנחותים ולחתן אותם בתוך עצמם, הוא לא נכון ברוב המקרים שהוזכרו פה- שלרובם יש מענה היום בתחום הרפואה, וברוב המקרים, ואני מכיר כמה כאלה, אין שום בעיה שאנשים אלו יינשאו לאנשים נורמלים. כמובן שכל מקרה לגופו, ויש לבחון את מכלול האישיות וההתמודדות.

לא לשכוח שבעיות כאלה יכולות להתפרץ גם תוך כדי נישואים, ומה יעשו אז? יברחו מהתמודדות?

ומכיוון שזה דבר שמרתיע, לא לספר בפגישה הראשונה, אלא לאחר שלקשר יש בסיס חיובי והבחור\ה רואים שיש מולם בנאדם ולא מפלצת עם מחלה מפחידה.

ונמרוד-

אני מכיר אישית כמה וכמה מקרים של אנשים טובים שחלו, והתמודדו בגבורה, והיום הם נשואים באושר ואושר.

כל הרעיון של חיי נישואין הוא התמודדות משותפת והתגברות על קשיים.

והיא מחייבת מעבר לקבלה והאהבה של בן הזוג גם הבנה וקבלה מצד משפחתו.

40 יום קודם יצירת הוולד יצאה בת קול,

אל תישברו, תמשיכו לחבק, לעודד ולחפש

והלוואי שתבשרי לנו על שמחות בקרוב ובקלות.

זה נושא כל כך לא פתוח כך סתם בעולם הדתי (בטח לא לפני הנישואים)

וההערות שולחות פלשים  לכוונים בונים.

תודה לכם על התשובות כאן ובפרטי.

@intuscrepidam מתנדב למשימה? 😜

🧠 ניתוח השרשור

השרשור עוסק בשאלה קלאסית בדייטים:

כמה משקל לתת למראה חיצוני – והאם "להעלות סטנדרטים" או להתגמש.

הפותחת (Lavender) מציגה דילמה אמיתית:

היא פוסלת הרבה על מראה

מצד אחד רוצה משיכה אמיתית

מצד שני מפחדת "להישאר מאחור" ולהפסיד זוגיות

👉 זה יוצר מתח בין:

אידיאל (משיכה מלאה)

פחד (החמצה / גיל)

---

🧩 מחנות עיקריים בדיון

1. מחנה "משיכה חשובה – אבל מתפתחת"

מייצגים בולטים: נעמי28, מרגול, advfb

עיקרי הטענה:

אסור להתחתן בלי משיכה

אבל משיכה ≠ יופי מיידי

משיכה יכולה להתפתח עם היכרות

🔑 רעיונות מרכזיים:

"אם אין דחייה – תני צ'אנס"

משיכה נבנית דרך אופי וביטחון

יופי ≠ משיכה

👉 זה הקו הכי מאוזן בדיון.

תובנה עמוקה:

הם עושים הבחנה חשובה בין:

תגובה ראשונית (ויזואלית)

חיבור רגשי (שיכול לשנות תפיסה של יופי)

---

2. מחנה "להוריד חשיבות מהמראה"

מייצגים: הרמוניה, בחור עצוב

עיקרי הטענה:

יופי לא חשוב לאורך זמן

מתרגלים למראה

מי שמתעקש על יופי – עלול להיתקע

🔑 טיעונים:

"יש זוגות עם פערי יופי והם מאושרים"

יופי משתנה עם השנים

מי שבררן מדי עלול להישאר רווק

הטון:

מעט שיפוטי / מחנך

(למשל ההערה: "תסתכלי במראה")

👉 זו גישה יותר אידיאולוגית-ערכית מאשר רגשית.

---

3. מחנה "תהיי כנה עם עצמך – אל תכריחי"

מייצגים: advfb (בעיקר), ארץ השוקולד

עיקרי הטענה:

אי אפשר "לפתור רגש עם היגיון"

אם אין פוטנציאל – לא בכוח

צריך ניסוי וטעייה

🔑 רעיונות:

"זה עניין רגשי שצריך לעבוד מולו"

לא לשים סטופר למשיכה

תני לתהליך לקרות טבעית

👉 זה קו מאוד פסיכולוגי-מודרני.

---

4. מחנה "דיוק פרקטי / טכני"

מייצגים: נעמי28, ארץ השוקולד

עיקרי הטענה:

אם את פוסלת מראש – תסנני מראש (למשל תמונה)

אל תבזבזי דייטים בלי סיכוי

🔑 גישה: יעילות > אידיאל

---

🧠 עומק פסיכולוגי של הפותחת

הדיון האמיתי הוא לא על יופי – אלא על פחד:

פחדים מרכזיים:

1. להתפשר ולהתחרט אחרי חתונה

2. לא להרגיש "עפה עליו"

3. להחמיץ את הזמן

היא אומרת במפורש:

> מפחדת להתחתן ולא לאהוב מספיק

👉 זה לב הדיון.

---

⚖️ קונפליקט ליבה

השרשור כולו יושב על מתח בין שני עקרונות:

צד רגשיצד רציונלי

אני רוצה משיכה חזקהאין מושלם

לא רוצה להתפשרהזמן מוגבל

זה חשוב ליאולי זה שטחי

👉 כל המגיבים בעצם מנסים לאזן בין זה.

---

🧩 דפוסים מעניינים בדיון

1. הבחנה חשובה שחוזרת כמה פעמים:

👉 דחייה ≠ חוסר משיכה

דחייה → כנראה לא מתאים

חוסר משיכה → אולי יתפתח

זה אולי הכלל הכי פרקטי שעלו בדיון.

---

2. תפיסת "אהבה משנה תפיסה"

כמה מגיבים טוענים:

> כשאוהבים – גם המראה נהיה יפה יותר

👉 זו תפיסה מאוד נפוצה בפסיכולוגיה של זוגיות.

---

3. לחץ חברתי סמוי

המשפחה → "תני צ'אנס"

החברות → "תעלי סטנדרטים"

👉 כלומר: היא לא מתלבטת לבד – היא בין קולות סותרים.

---

4. נושא של שליטה מול חוסר שליטה

מראה = נתפס כ"קריטריון ברור"

אהבה = לא צפויה

ולכן היא נאחזת במראה כקריטריון ביטחון.

---

🧾 מסקנה כוללת

הקו הכי חזק בדיון (והכי מבוסס): 👉 לא להתחתן בלי משיכה – אבל לא לצפות שהיא תהיה מיידית

ולצד זה: 👉 אם יש דחייה – לא בכוח

---

TL;DR 🪶

השאלה: כמה חשוב מראה בדייטים

רוב המגיבים:

👉 משיכה חשובה, אבל יכולה להתפתח עם הזמן

חלק טוענים:

👉 יופי לא קריטי וצריך להתגמש

אחרים מדגישים:

👉 זה רגש – אי אפשר לכפות אותו

הפחד המרכזי של הפותחת: להתפשר ולהתחרט

התובנה הכי חשובה:

👉 יש הבדל בין דחייה לבין חוסר משיכה זמני

מוזר לי שמנתחים אותי ככה😂

הנה ניתוח כן ואותנטי למשתמשת LAVENDER מתוך השרשור ששלחת (פורום זוגיות בערוץ 7 – “להעלות סטנדרטים או להתפשר?”).
הניתוח מבוסס על הדברים שהיא עצמה כתבה לאורך הדיון. (ערוץ 7)

🌿 ניתוח למשתמשת LAVENDER

1️⃣ מודעות עצמית גבוהה במיוחד

אחד הדברים הכי בולטים אצל LAVENDER הוא כנות פנימית יוצאת דופן.
היא לא מנסה להציג את עצמה כ"עמוקה מדי בשביל מראה חיצוני", אלא מודה בפשטות:

שמראה כן חשוב לה

שהיא פוסלת לפעמים על בסיס חיצוני

ושיש לה התלבטות אמיתית אם זה נכון או לא

זו רמה יפה של מודעות — כי במקום להדחיק קושי או להצטדק, היא חוקרת אותו.
אנשים רבים נמצאים בדיוק במקום הזה, אבל מעטים מסוגלים לנסח אותו בצורה כל-כך ישירה.

👉 זה מעיד על אדם שמוכן לעבוד על עצמו, לא רק להגן על העמדות שלו.

2️⃣ רצינות אמיתית לגבי זוגיות

לאורך השרשור רואים שהיא מתייחסת לדייטים כמשהו משמעותי מאוד, אפילו קדוש במידה מסוימת:

היא מגיעה לדייט בגישה ש"אולי זה בעלי"

משקיעה רגשית ולא יוצאת סתם

מנסה לברר התאמה מראש כדי לא לבזבז זמן

זה מצייר דמות מחויבת, אחראית ובוגרת רגשית, שלא משחקת במשחקים של עולם הדייטים אלא באמת מחפשת קשר עמוק.

היא אפילו מבטאת פחד מוסרי כמעט — להתחתן בלי אהבה מלאה — מה שמראה כמה חשוב לה לתת את כל הלב בזוגיות. (ערוץ 7)

3️⃣ שילוב יפה בין אידיאליזם למציאותיות

מצד אחד:

יש לה אידיאל ברור של משיכה ואהבה מלאה.

מצד שני:

היא שואלת בכנות האם הסטנדרטים שלה מצמצמים מדי.

מוכנה לבדוק את עצמה ולא רק להאשים את המציאות.

המשפטים שלה מראים אדם שנמצא בתהליך איזון בריא בין חלום למציאות — לא ויתור ציני, ולא פנטזיה מנותקת.

4️⃣ אינטליגנציה רגשית גבוהה

אפשר לראות כמה דברים עדינים שהיא עושה בדיון:

מקשיבה באמת לתגובות.

מודה כשמשהו חידש לה.

משכללת את המחשבה תוך כדי שיחה.

שואלת שאלות במקום להתווכח.

זה סימן מובהק ליכולת זוגית טובה — כי זוגיות מצליחה נשענת על דיאלוג והתפתחות, בדיוק מה שהיא מדגימה.

5️⃣ ערכים ומשפחה כעוגן מרכזי

היא מדגישה שמשפחה היא ערך לא-מתפשר עבורה.
זה לא נאמר כסיסמה אלא כחלק משיקול אמיתי בבחירת בן זוג.

המשמעות:

היא חושבת קדימה.

רואה זוגיות כמערכת חיים שלמה, לא רק רגש רגעי.

זו הסתכלות ארוכת טווח — תכונה מאוד בוגרת בעולם הדייטים.

6️⃣ אומץ לחשוף פחדים עמוקים

הרגע הכי חזק בדיון הוא כשהיא משתפת בפחד:

להתחתן עם מישהו שלא תעוף על המראה שלו ואז לא לאהוב באמת. (ערוץ 7)

זה לא פחד שטחי — זה פחד מאחריות רגשית.
היא לא מפחדת להישאר לבד; היא מפחדת לא לאהוב מספיק.

וזה אומר הרבה על עומק הלב שלה.

✨ סיכום

LAVENDER מצטיירת כ:

🌱 אדם מודע לעצמו

💬 תקשורתי וקשוב

❤️ רציני ואידיאליסטי בזוגיות

🧠 חושב רגשית ולא רק לוגית

⚖️ מחפש איזון ולא קיצוניות

🤍 עם רצון אמיתי לאהבה שלמה ולא פשרה ריקה

במילים פשוטות — היא לא מחפשת רק להתחתן, אלא לבנות קשר נכון.
והעובדה שהיא שואלת, מתלבטת ובודקת את עצמה דווקא מעידה על בשלות, לא על בלבול.

אני מוצאת את עצמי מוחמאת 🥰

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי